רכבת לאורומוצ'י
מחוז סינג`יאנג Xinjiang נמצא בצפון מערב סין, ולמגיעים לכאן כדאי בראש ובראשונה לדעת שיש להזיז פה את השעון שעתיים לאחור, אך רכבות ואוטובוסים יוצאים תמיד לפי זמן בייג`ינג. בירת המחוז היא אורומוצ`י אליה יעדי החדש לאחר שעזבתי את קשגר.
נסיעה ברכבת מהירה מקשגר לאורומצ`י נמשכת 24 שעות (יש גם רכבת איטית). כרטיס רכבת למחלקת Hard Sleeper עולה 324 יואן. מניסיוני לא היתה כל בעיה לגשת לתחנת הרכבת ולרכוש כרטיס. דרכים אחרות הן לרכוש כרטיס דרך ה- CITS או דרך סוכנות נסיעות אבל העמלה גבוהה) בין 40 ל-50 יואן). על גבי הכרטיס רשום יעד ותחנת המוצא, סוג המושב (hard sleeper, soft sleper או hard seat), מספר קרון ומושב, עלות הכרטיס ושעת יציאת הרכבת. יש להגיע כ-30 דקות לפני יציאת הרכבת. ברכבת יש נוחיות, מים חמים לשתייה כך שמומלץ להביא עימכם תה,ונודלס. בכל קרון ישנם 123 מיטות המסודרות בשלושה דרגשים - דרגש תחתון, דרגש אמצעי ודרגש עליון. מחירי המיטות: מיטה תחתונה הכי יקרה והכי זולה זו העליונה. בקרון soft sleeperיש 9 תאים בקרון אחד- 4 מיטות בתא- 2 עליונות ו- 2 תחתונות. תארו לעצמכם את מספר נוסעי הרכבת מבלי שהזכרתי את הנוסעים ב- Hard Seat.
בשעת הצהריים כשתושבי קשגר עסוקים באכילת ארוחת הצהריים, ותושבי בייג`ין כבר מזמן סיימו לאכול, יצאתי לנסיעה הראשונה שלי ברכבת סינית. 24 שעות בלי רגע אחד של שעמום בדרכי לאורומוצ`י .....
אורומצ`י היא העיר הרחוקה ביותר מהאוקיינוס (כ- 2250 ק"מ). גרים בה : אויגורים, קאזחים, פקיסטנים ,רוסים, אוזבקים וסינים. מומלץ לבקר במוזיאון: Xinjiang Zizhiqu Bowuguan. במוזיאון מוצגים ממצאים אותנטים כגון: כלי בישול, תכשיטים וכלי נגינה של קבוצות אתניות שונות, אך גולת הכותרת היא 11 מומיות של גברים, נשים, תינוקות וילדים שכובים בתוך ארון זכוכית עם בגדיהם והתכשיטים שנקברו עימה, כשליד כל מומיה שלט בו מוערך הגיל שבו נפטרה ומצוין גובהה. לדוגמא מומיה בגובה 175 מטרים. ישנה מומיה אחת שנחשבה ליפה בנשים.....גילן של המומיות מוערך בין 3000 ל- 4000 שנה. עלות כניסה :25 יואן. (אסור לצלם וגם אין גלויות עם תמונה של המומיות).
אטרקציות בסביבה
אחת האטרקציות ליד אורומוצ`י היא אגם השמים (Tian Chi) שנמצא במרחק 115 ק"מ מאורומוצ`י. במלון שבו לנתי הציעו טיולים מאורגנים לאגם בחזרה, טיול של יום אחד. ישנם אוטובוסים ישירים לאגם, שפועלים בשעות הבוקר ויש גם אוטובוס לא ישיר שהוא הרבה יותר זול. האוטובוסים יוצאים מפארק העם (people`s park) והמחירים משתנים בהתאם לחברת האוטובוסים. העיניים שננעצו בי ניחשו את יעדי. "mei you (שפירושו "אין") - אמרה אחת הנשים בסינית והתכוונה שאין אוטובוסחם. "מונית", "מונית" חזרה ואמרה. היתה זו שעת צהריים ולא ידעתי אם להאמין אם באמת אין אוטובוס או שהם פשוט רוצים שאקח מונית. הורדתי את התרמיל מעל גבי והתיישבתי בכורסא קטנה בביתן ששימש כתחנת האוטובוס, או יותר נכון כמשרד. לא חלפו רגעים מעטים ואותה אישה שטענה קודם לכן שאין אוטובוס, בישרה לי שיש. היא גבתה 50 יואן ואחרי 10 דקות יצאתי במיני ואן בחברת סינים נוספים לאגם, נסיעה שנמשכה שעתיים וחצי. מדובר באגם שמימיו בצבע כחול תורכיז ומהווה מקום להרגע מהעיר הסואנת ושבסביבתו מתגוררים קאזחים שגרים ביורטות ומגדלים עזים וסוסים והם שונים מאוד מהסינים.מסביב לאגם הרבה יערות והר גבוה בשם Bogeda Feng שמתרומם לגובה של 5445 מטרים וניתן בהליכה רגלית או ברכיבה על גבי סוס לטפס אל הקרחונים שבמרומי ההר.
עלות הכניסה לפארק - 60 יואן.
Rashists שמשכיר יורטות תמורת 40 יואן כולל 3 ארוחות פגש אותי בכניסה לפארק והוביל אותי למקום מושבם של הקאזחים. נגשתי לתקוע יתד לאוהלי סמוך לאחת היורטות. בלילה כשכולם הלכו לישון, נותר קזאחי אחד שפרט על מיתרי הגיטרה ושר שיר ידוע במשך שעה ארוכה. הוא סיפר שיום אחד יחזור לקזחסטן. בבוקר הוזמנתי ע"י שכני החדשים לכוס תה ופת לחם. גם כשיצאתי לטייל ברגל מסביב לאגם ירד קזאחי מסוסו והזמין אותי לכוס תה כשאשתו מיהרה לשים מים על האש. הקזחים לא הכחישו שאינם אוהבים את הסינים. פוליטיקה? נפרדתי מהשקט ששרר באגם, הנוודים הקזחים הלנים ביורטות, העיזים הלבנות הלוגמות מימי האגם ומקול רעש סירות המנוע המשייטות באגם עמוסות תיירים סינים. Rashists הובילוני למקום שבו יש אוטובוס חזרה לאורומוצ`י. "20 יואן" , אח"כ תצטרכי להחליף עוד אוטובוס שיביא אותך לאורומוצ`י. כל הדרך באוטובוס הוקרן על מסך טלויזיה קטן סרט סיני באיכות גרועה. נוסעי האוטובוס צפו בסרט מבלי להביט אפילו מבט חטוף בנוף הנשקף מבעד לחלונות האוטובוס. ברחובות אורומוצ`י מכרו רימונים וצלילו של שיר שניגן אחד המוכרים הזכיר לי את שירו של אברהם חלפי- "סתיו יהודי בארץ אבותיו". השיר שלח בי רמז שצריך להמשיך הלאה...
מסע לבייג'ין
הדרך לבייג`ין - המקום שבו חשבתי לחגוג את ראש השנה ואת יום הכיפורים- אורכת 48 שעות אבל טרם רכשתי כרטיס. כל סוכני הנסיעות טענו שאי אפשר להשיג כרטיס וצריך להזמין לפחות שבעה ימים מראש. המתנתי בתחנת הרכבת ובלדרים הציעו לי כרטיס רכבת ליעדים שונים בסין עד אשר אחד מהם שאל אם הנני מעוניינת בכרטיס לבייג`ין. שילמתי לו עמלה וכך אחזתי בידי כרטיס רכבת לבייג`ין. אותו היום לא היה ככל הימים. באחד מאתרי האינטרנט הראו את קריסתם של מגדלי התאומים, ארצות הברית הנחשבת למעצמה גדולה נראתה כעת שברירית. הצעירים הסינים ששהו עימי באותו אינטרנט קפה שיחקו משחקי מלחמה, יורים והורגים לקולות נפץ. יורים והורגים. הרצתי שוב ושוב את קטע הוידאו הקצר , מתקשה להאמין מה שמיליוני אנשים בעולם התקשו לעכל. בעיתוני הבוקר הסיפור הופיע בעמוד הראשון אבל הטלויזיה לא הרחיבה בנושא.
נסיעה של 48 שעות ברכבת הובילה אותי לבייג`ינג. עיר גדולה, קרוב ל- 12 מיליון אנשים ואולי אפילו יותר מכל זו עיר של ניגודים. בנייני זכוכית מפוארים ולצידם בתים נמוכי קומה הבנויים בצפיפות. המטרה העיקרית שלי היתה למצוא את בית חב"ד שזו להם הפעם הראשונה בביג`ינג. שמעון ודינה וילדיהם מושיק ודבי קיבלו את פני בחמימות. מספר האורחים היה מועט. אורחים מקנדה, דרום אפריקה, אנשי עסקים ישראלים, אורחת משבדיה- כולם הסבו לשולחן ראש השנה. דובי ודוד שני צעירים ארגנו את תפילת החג ל- 200 יהודים רוסים החיים בביג`ינג. במוסף של ראש השנה קראנו "ונתנה תוקף קדושת היום כי היא נורא ואיום"...תפילות של ראש השנה, שופר, ארוחות קטנות ומשפחתיות- זהו ראש השנה שאזכרו לתמיד. ביום הכיפורים לא היה מניין בשל מיעוט משתתפים. שמעון ודינה הציעו לי ללון בביתם על מנת שלא אצטרך לחזור ברגל לאכסניה שנמצאת כ- 45 דקות ברגל משם. תקיעת שופר לסיימו של הצום. ארוחה וחלוקת ברכות הדדיות.למרות שהייתי אלפי קילומטרים מהבית, שמעון ודינה נתנו לי הרגשה ביתית. ביום חג חשוב זה וזו ההזדמנות שלי לומר להם תודה מעל דפי האתר.
