טיול סוסים בטבע

הסמבטיון, או איך שלא יקראו לנהר העצום הזה שנפרס לפנינו, חוסם אותנו ממעבר ליישוב בתי העץ שבגדה הנגדית. מאז שמצאנו את אבי משוטט לו בכובע הגנגסטרים הלבן שלו אי שם בצד השני של הביצות, הקרקע הייתה יותר מגרועה לרכיבה. אחרי מספר נסיונות לחצות את המים השוצפים אנו מוותרים ופורשים מאהל על איזו דרך עפר ומתחילים נוהל לילה. הסוסים חונים בביצה, מרוצים מהמים והצמחייה בשפע שניתנו להם הלילה. כולם הולכים לישון מוקדם אחרי יום מתיש במיוחד. אבי, שהפרענו לו באמצע מנת הלבד שלו ברגע שצדנו אותו במשקפת אחר הצהריים, נשאר לשמור על האש.

אגם יבש, עקרות בית נואשות וחלב סחוט
הסוסים שהחלפנו בגר שנמסרו לנו תחת הכותרת: "רגועים", התחוורו כשתי בהמות רדופות פוביות והיסטריה שלא הייתה מביישת עקרת בית שהבחינה בעכבר. את הסוסה של אמיר לקח שעה להעמיס והסוס החדש של אייל נתקל בנטאשה וכל כך נבהל מעצמו שכמעט דרס את אייל. בעוד אנו תרים אחרי אגם מים לרפואה, מונגולי חביב וזקן נצמד אלינו עם סוסו הגוסס והנחה אותנו לעבר חור גדול באדמה שאפילו טיפה לרפואה אין בו. אגם אחרי אגם אנו מבינים שמים לא נמצא כאן מחוץ לנהרות, ובעצבוננו אנו מחליטים לעצור בגר הקרוב ולעשות חושבים, אלא שבמקום חושבים, אנו צופים בחליבת סוסים, משחקים כדורסל עם הילדים שבגר ( הם לא רעים בכלל, הממזרים האלה!) ולומדים לחלוב עיזים. אני, למשל, ממש תופס את זה מהר, ומצליח לרוקן חצי מהחלב בדיר במהירות מטורפת ישר על החולצה שלי. מאוחר יותר, אני סוחט את החולצה לתוך דלי ומגיש לעקרת הגר המזועזעת.

 השמים מתקדרים כהרגלם. אנחנו מחליטים להמשיך ולרכוב, קונים קצת ירקות בדרך לבישול, מפנטזים על צ`יפס חם ומתכננים להתקרב כמה שיותר לעיר הקרובה (מונגו מורט) שנמצאת ק"מ ספורים מאתנו, אלא שהסוסים גמורים די מהר. תוך כדי דיון על דת וזוגיות אנחנו עוברים אט - אט, אחד אחרי השני, להליכה לצד הסוסים העייפים. אני מגלה שכשאני סוחב אחרי את נטשה המותשת, אני עוקף בקלות את ב.מ.וו קייזר שגיא מתעקש להמשיך ולרכוב על גבו הזקן. איש חביב מאוד מתקרב אלינו ברכיבה וממלמל במונגולית משהו על בית ורכב ומזמין אותנו אליו. אנחנו לא ממש מבינים, על אף ההתמצאות שלנו בשפה המונגולית החל ב- מורו ( סוס) וכלה ב-הון ( כאן). אנחנו מודים לו מקרב לב ומשלחים אותו אל העיר עם חיוך רחב.

האנשים הכי הכי ישנים בכלא מונגולי ומתעוררים במלון 0.5 כוכב
קרוב מאוד לעיר, אנו מבחינים במספר מבנים מכוערים, אך מבטון, מוקפים בגדר תיל. הגשם רודף אותנו בדקות האחרונות ודי בא לנו לרדת מהסוסים ולהקים מחנה, אבל... בעיה: קרוב לעיר- יש גנבי סוסים, לכן עדיף לנו להתמקם בתוך חצר של מישהו, כדי להבטיח שנוכל להמשיך ולרכוב למחרת. אני מדלג בקלילות מעל גדר התיל האכזרית וניגש לשוטר החמוש שעומד בחצר עם פה פעור בתדהמה. מהר מאוד אני מבין שנכנסתי לחצר בית כלא מונגולי, ואני מנסה לחבר אחד ועוד שתיים: פושעים מונגולים, כלומר האנשים הכי אכזריים בעולם בערך, נמצאים במרחק קיר בטון ממני. שוטרים מונגולים, כלומר האנשים הכי מושחתים בעולם בערך, נמצאים במרחק 4 ס"מ מחבורת ישראלים, כלומר האנשים עם הכי הרבה אומץ והכי פחות שכל בעולם בערך, שחושבים על ללכת לישון במקום כזה.

 מה עושים? הולכים לישון בחצר בית הכלא, כמובן. לא ממש בבית הכלא - 20 מטר ליד, איפה שכל המשפחות של הסוהרים מגדלות את דור העתיד של האנשים הכי מושחתים בעולם וכמובן, שמיד כשאנחנו מסיימים לקשור את הסוסים ולהקים את האוהלים, מגיעה אשתו של אחד מהם שיודעת אנגלית שוטף, כלומר יודעת להגיד: "מוני!". איזה מוני? על מה מדברת? היא מראה לי שטרות מונגולים מסויימים ואני מנסה דיפלומטיה. הדיון מתמשך עד שלפתע צצה לה מסחרית לבנה ונוצצת משומקום, מתוכה מגיח הרוכב החביב של אחר הצהרים עם עוד 2 מונגולים מגודלים. במהירות מטורפת, הם עוזרים לנו לקפל את כל הציוד והאוהלים, עולים על הסוסים ודוהרים איתם אל העיר. אנחנו עולים על הרכב ונוסעים אל תוך העיר. מונגומורט. מלון די עלוב. אפילו שירותים אין, שלא לדבר על מקלחת, אבל... יש שולחן סנוקר ובר, וחנות מכולת וחום. תודה לאל! אנחנו מתכבדים בלחם וחמאה למוות ומתמוטטים גמורים על המיטות. רגע לפני שנרדמים, מישהו פולט לחלל החדר מה שכולנו חשבנו ולא העזנו להגיד לאורך כל היום: "שמתם לב? היום זה היום הראשון ששום סוס לא ברח!!!"

לתחילת הכתבה

מבלים בנהר

שבת בשטח, איים בזרם ודיג שלשולים
 את השבת אנחנו דווקא מעדיפים להעביר בשטח. גם ככה רק ביום שני מתחיל הנאדם במונגוליה, אז שווה - בעיקר בגלל הסוסים - למשוך עוד זמן בטבע, שהסוסים ינוחו ויאכלו כמו שצריך לקראת המסע לאולן בטאר אחרי הנאדם. אמיר ואייל מתבאסים מההחלטה. אפשר להבין אותם, אחרי כל שבתות השטח שהם עשו הם רוצים קצת מנוחה, אבל הסוסים...יש בעיה מסויימת עם בנזיניות יהודיות. הבנזיניה שלי, למשל, מאוד מקפידה. כשרות, שמירת נגיעה ושבת, אלא שיש לה מנהג די מתסכל להפסיק לעבוד בדיוק ברגע שאנחנו בעיצומן של ההכנות לשבת. מין פרנציפ כזה. לא מוכנה לעבוד ימי שישי. דוסית. ליד המאהל, במקום שחנינו בו, יש מעין אי קטן במרכז הנהר ובאי ישנם שלושה גזעי עץ יבשים וגדולים שקוראים לנו לבשל בהם. אנחנו בונים גשר קטן לאי, ומעבירים את כל הציוד והאוכל לשם. חצי שעה לפני שבת - נס גלוי, רבותי. קפיצת הדרך ממש - אנחנו מסיימים את ההכנות והבישולים לשבת. א"א טובלים לכבוד שבת. אני מעדיף התבודדות.

הארוחה על האי נהדרת. שרים מזמורים, אוכלים כמו שצריך, ובסוף מתבלים בויכוח דתי כדת וכדין. השמיים זרועי כוכבים, האש מרצדת ומחממת. גיא ואבי מתעקשים להוסיף וללבות אותה עד שלא יישאר פירור מהעץ. הולכים לישון שבעים ומאושרים. וקר. קם להשתין, מעשה גבורה בפני עצמו, בהתחשב בכמויות הגשם שחדרו לי לאוהל במהלך הלילה וברוח הרוצחת ששורקת את המנגינה של קיל ביל בחוץ. אני נעמד מול הנהר וצופה אל האי. במקום שבו עמדה אתמול יבשה חמימה וחשופה זורמים עכשיו מים פראיים בכוח עצום. אני מבחין בכלים ובשאריות הלחם והפסטה בבזיליקום שטים להם עם הזרם, עוד רגע נסחפים אל האופק.

שיט, שיט, שיט, שיט, שיט! אני מתפשט לגמרי ומזנק למים הקפואים בצרחות קרב. תוך כדי מלחמה בזרמים האדירים של הנהר הזה - אלוקים, אתמול הוא זרם כמו אמבטיה מקסימום! אני תופס וזורק אל הגדה צלחות, סירים, שקיות פסטה ולחם רטוב שאף אחד כבר לא יאכל. אחרי החוויה הנהדרת הזאת אני חוזר ליבשה, קפוא ורועד. מתנגב איכשהו ולובש כל פיסת ביגוד יבשה שאני יכול למצוא - 4 זוגות תחתונים, 3 זוגות גרביים, 5 חולצות, כובע בנדנה וציצית - כל דבר שיכסה אותי מהקור, אבל כלום כבר לא עוזר ואני ממשיך לרעוד לי באוהל עד שהשמש מואילה בטובה להציץ למספר דקות.

 בצהריים, ג"א, זוג החילויינים מחליטים שהם הולכים לדוג. זה בכלל חלום של אייל, הדיג הזה, אבל הם רוצים לעצבן אותו כי שבת והוא לא יכול. במשך שעתיים הם נעלמים להם, לא ברור לאן, אבל כשהם חוזרים הידיים שלהם לא מחזיקות שום דג. דייגים אמיתיים שעוברים בסביבה מסבירים להם איך למצוא פתיונות: מפוררים את גדות הנהר, ושם אפשר למצוא שלשולים ושאר חרקות שדגים אוהבים להתכבד בהם. הדייגים נעלמים לחצי שעה וחוזרים עם אוקיינוס של יצורים קשורים למותניהם. אבי וגיא מחמיצים פנים. אייל דופק חיוך לאיד רחב במיוחד. מוצ"ש. הפוגה קלה וקצת, קצת שאריות של אוכל. אני ואמיר מדסקסים במילים גבוהות של רופאים ופסיכומטרי בנושאי זוגיות, דת והחיים בכלל. בחור חכם, אמיר וגם בנאדם טוב מאוד, מדבר בהיר מאוד ומצליח לסדר לי קצת את הבלאגן הכאוטי שמתפרע לו בראש המאוד לא ריאלי ולא מאורגן שלי. אחרי התנחלות קצרה באוהל שלי הלא כל כך יבש , פורשים איש איש לשק"שו.

קטע יומן:
קר. קר בכל הגוף, בעיקר ברגליים. השק"ש רטוב. האוהל מוצף. אני וגיא, היחידים האמיצים מספיק לקום להשתין בהפוגה של הבוקר האפור הזה, מזיזים אותו ממקומו וקובעים אותו מאחורי האוהל של גיא. כך טוב יותר. אולי תהיה הגנה חלקית מהרוחות והגשם. אני שם גרביים. רטובות. מוריד. כפות הרגליים שלי רטובות עד הלשד. אני פורש את הגורטקס וכיסוי הגשם על רצפת האוהל, נזכר בגעגועים במזרן של לירן, שעזב אותנו לפני מספר ימים. נכנס לשרוול הפליז, בתקווה שהספיק להתייבש בחצי השעה השמשית הנדירה ששררה בשבת. מקלל. עדיין רטוב. הבנזיניה מקולקלת מאתמול ועוד לא מצאתי את הבעיה. אני רעב.

 בסריקה יסודית של השמיים מסביב אין כל זכר לכחול, תכלת או לבן - שום צבע מבשר טובות לא בחר היום להופיע, וגיא חוזר להתחפר באוהל. אני עייף, אך לא מצליח להירדם. הרגליים הקפואות מדביקות את כל הגוף בקור שלהן. מישהו אמר לי בנפאל שבאלפיניסטים, אם קר לך, שמים כובע, כי משם משתחרר החום של הגוף. אני שם כובע למרות שרק ברגליים קר. בחוץ ציפורים מקרקרות. אם לא הייתי סוגר רק לפני שניה את דלתות האוהל, הייתי בטוח שהשמש יצאה להתאוורר קצת, אבל אני יודע שעדיין קודר בחוץ, 360 מעלות. אני מתפלל לקצת חום, טיפה. רק משהו שייבש לי את השק"ש כדי שאוכל לפחות לישון בשקט, לעזאזל. שמש! שמש! אני צועק, ופותח את הריצ`רץ` של האוהל. יש שמש בחוץ, אבל הגשם עוד יורד. מה שווה שמש עם גשם? מאוכזב, אני חוזר אל תוך האוהל הרטוב.

לתחילת הכתבה

פסטיבל הנאדאאם

אחרי יום אחד של סטלבט בשמש יום ראשון שהחליטה לפצות על 4 ימים של היעדרות מהעבודה, אנו נכנסים בשערי מונגו מורט כאבירים שחזרו מן הקרב. הנאדם. מתמקמים במלון הישן והידוע - סוג של הכרת תודה מצידנו, מלבד העובדה שאין יותר מדי אופציות לבחירה בעיירה הכפרית הזו. פוגשים אדם לבן ראשון מאז שיצאנו לדרך - מרק, צרפתי משוגע שמטייל במונגוליה כבר 3 שנים, הגיע מהגבול הרוסי ברגל וכמעט שאיבד את בוהן רגלו הימנית. בחור מוזר, תמהוני משהו, אך נחמד להפליא. את האינפורמציה שהוא מביא לנו אי אפשר להחליף בכסף.

 האווירה בעיירה מלאת חגיגיות ועליצות. המקומיים לובשים את מיטב בגדיהם ויוצאים, לרוב רכובים, אל האמפיתיאטרון הקטן שבקצה העיר, למרגלות ההרים הירוקים המקיפים את האיזור. מסביב לאמפי מוקמים מספר גרים שמוכרים מכל הבא ליד- החל מאוכל מונגולי מסורתי וכלה בבגדי רכיבה, זיקוקים ומשקאות - חריפים וחריפים יותר. עוד לפני תחילת החגיגות, חצי מהגברים שאנו פוגשים בהם כבר שיכורים כלוט, השמיים כחולים יותר מאי פעם, ואני מתחיל לתהות האם ההוא שם למעלה מעדיף את המונגולים על פנינו. אין לי ספק שכן, לפחות היום. מצד שני, הם צריכים לחיות במזג האוויר המשוגע הזה כל החיים, 24/7. אני מגיע למסקנה שהוא סתם עושה איתם חסד, לכבוד החג.

 ומתחילים:
הכרוז קורא בשם האלים או משהו, והאלים עושים צעד קדימה בדמות זמרת אופרה שאמורה כנראה להנעים את זמננו בשירה מונגולית מסורתית צורמת אוזניים. אליה מצטרפות כ-6 נערות חמד בבגדים מגוחכים, או שמא מסורתיים, ומניעות את ראשיהן הענוגים מצד לצד. הצדעה לדגל. טוב, כנראה שזה היה ההמנון הלאומי מה שהיא הוציאה מהגרון. מדכא יותר מעמוד האש. בהמשך נכנסים לבמה זוג רקדנים, שרוקדים בזרועות שלובות כמו בסוף של ריקוד הציפורים מריקודי עם בכיתה ו`, מקפצים להם בעליזות, מתכופפים וקדים לקהל, והכל בעליצות ובצבע ובלבביות שמזכירה קצת את היידי בת ההרים וכמעט גורמת לציניקן שבי להקיא.

ואז נכנסת גולת הכותרת לזירה: ארבעה גברים שמנים, מגודלים ולבושים בתחתונים צבעונייים וכובעים כמו שהיינו עושים בגן לכבוד יומולדת של מישהו, צועדים קדימה ומתחילים להסתובב סביב העמוד המרכזי, כשהם מרימים את ידיהם ומניעים את זרועותיהם כמו כנפיים של עוף דורס. המתאבקים. מיד מתחילים מספר קרבות במקביל, שמתגלים כסיזיפיים למדי ודי חדגוניים. המתאבקים אוחזים אחד בגבו של השני בצורה די סימטרית, ומנסים לרקוד או מה, כשלבסוף אחד מהם נופל עם פרצוף של הפתעה על פניו על הדשא והשני עליו. פתאום האלימות המונגולית לא נראית לי מאיימת כל כך יותר.

בהמשך, כל הצופים הרכובים על סוסים שעומדים מסביב לאמפי נסוגים אל הגבעות. אנחנו, שהגענו בלי המטרדים בעלי 4 הרגליים, מפלסים את דרכנו דרך ההמון המשולהב אל מסלול המירוצים, שם עומד להסתיים המירוץ הראשון שנפתח כנראה שעות ספורות קודם לכן. המירוץ מתבצע לאורך של 30 ק"מ, מסביב למספר גבעות באיזור ששמן הוא: הר שלושת העצים. הרוכבים הם ילדים מתחת לגיל 14 לרוב, כיוון שהם רוכבים לא פחות מיומנים מאחיהם הבוגרים יותר, ומשקלם הוא כה זעום כך שהוא מאפשר לסוס לנצל את מירב כוחו למהירות ולא לבזבז אנרגיה על המשקל שעל גבו. ענן אבק מתקרב מודיע שהמירוץ מגיע לסיומו. והנה הם מגיעים אחד אחרי השני בהפרשים קטנים בלבד, כשאל שלושת הראשונים מצטרפים מספר רוכבים מהקהל, שרודפים אחריהם, מצ`פחים אותם ומתיזים עליהם מים.

 במשך שלושת הימים הקרובים כך יתבצעו הדברים: תחרויות היאבקות, מירוצי סוסים ולבסוף- תהלוכת ניצחון באמפי, של הסוסים ושל המתאבקים המנצחים לאותו היום. לרוב יש גם ענף של קליעה למטרה בחץ וקשת, אך זה מתבצע רק בערים הגדולות ובאיזור הקזחי. תהלוכות הניצחון של המתאבקים מעלות חיוך על השפתיים. לעומתן, הילדים הצועדים בשורה ישרה, רכובים על סוסיהם המנצחים, בהיקפו של האמפיתיאטרון, מרשימים ומעוררים התפעלות. על המנצחים מוטל לשתות חלב סוסים, ניתנות מדליות ותעודות הוקרה, והסוסים ההמומים זוכים לכתר ניצחון מבד ולמנת חלב סוסים על צווארם.

MTV, מכירה פומבית וקץ לחסד האלוהי
 בערב אנו מצטרפים לחגיגות הנאדם בבר שמתחת למגורינו, מדלגים בקלילות מעל גופותיהם של מונגולים שיכורים שסרוחים על המפתן. המוזיקה שמתנגנת היא מוזיקת MTV קלאסית, והמונגולים, מי שעוד עומד על הרגליים, נעים לקצב המוזיקה המערבית. אנחנו, אדישים למהומה שמסביב, שותים מיץ תפוזים ומשחקים קלפים. הנאדם מסתיים לו לבסוף. סוסים מתרוצצים בכל עבר. אמיר, גיא ואייל מחליטים להתייאש מהמשך המסע ומוציאים את סוסיהם החוצה על מנת למכור אותם למשתתפי הנאדם. בתוך ההמולה שמסביב אני ואבי עושים סידורים אחרונים, מאכפים את סוסינו וניגשים להיפרד מאא"ג שעסוקים כבר במשא ומתן על המחיר. מזג האוויר הולך ומתקדר- אות למונגולים שהחסד האלוהי שניתן להם לרגל החג תם לו, והמצב חוזר לקדמותו. השגרה הקשוחה, ההתמודדות עם איתני הטבע, והתקווה לחורף קל, קל יותר מהשניים הקודמים, שקיפחו כל כך הרבה מפרנסתו של העם המונגולי. אנו עולים על סוסינו ומתחילים לרכוב דרומה, אל הדרך המובילה לאולן בטאר.

לתחילת הכתבה

מדריך לטיולי סוסים במונגוליה

רקע:
 במונגוליה ישנם ( הערכה גסה) כ- 6 מליון סוסים על 2 מליון תושבים. הסוסים במונגוליה נמוכים וחסונים, בנויים לרכיבות ממושכות אך אינם מהירים דיים כדי להיחשב סוסי מירוץ טובים ואינם גבוהים דיים כדי לשאת משאות כבדים. חלב הסוסים משמש כמשקה המקומי הנפוץ, וממנו מפיקים גם את המשקה האלכוהולי הנפוץ ביותר במדינה. בשר הסוסים, לעומתו, משמש כמאכל דווקא. ממ... טעים! הסוסים משמשים בעיקר למרעה ולתחרויות בפסטיבלים השונים ( כמו הנאדם). בעבר הם שימשו כדי להעביר את ביתם ממקום למקום 4 פעמים בשנה. כיום העניין נעשה בעזרת משאיות גדולות. כמו כן, בעזרתם כבש ג`ינג`יס חאן האגדי את רוב מערב ומרכז אסיה לפני 800 שנה ויצר את האימפריה המונגולית, שהייתה מושתתת על חיל פרשים בלבד ושלטה בחצי הכדור המזרחי כמעט 300 שנה ללא עוררין. בשנתיים האחרונות עברו שני חורפים קשים ביותר על מונגוליה ( "זומד"), וסוסים רבים (לצד מקנה רב) מתו מרעב ומקור. כיוון שכך, הכפיל וריבע את עצמו מחיר הסוסים, ומ- 80$ ב- 2004 זינק ל- 250$ בשנה הנוכחית לסוס לכל הפחות. גם החורף הקרוב צפוי להיות זומד, והמונגולים אובדי עצות לגביו. ההשלכות לגבינו הן, כאמור, רק בתחום הכיס.

מדריך הסוסים השלם לכל מי שאין לו שמץ של מושג איך אפילו נראה סוס
בחירת הסוס
 כדאי לבחור את הסוסים ( אם יש אפשרות בחירה) יחד עם מישהו שמבין בזה ואתם סומכים עליו.
זכר - קשה למכור נקבה והן חלשות יותר.
צעיר - על פי שיניים ופרסות ניתן לדעת. אני עוד לא הבנתי איך.
בריא - נראה חולה, משהו בהליכה דומה לצליעה, פצע קטן על הגב- עזבו. הוא ימות לכם בדרך ופצע קטן על הגב הופך לניתוח קיסרי בעמוד השדרה אחרי 3 ימי רכיבה.
רגוע - לכל הקאובויים בפוטנציה- תקראו את הכתבה הקודמת ותעשו לי טובה, קחו סוס רגוע.
גבוה/ נמוך - לשיקולכם. גבוה טוב לנהרות ובשביל האגו. נמוך יותר פרקטי- טוב לעלייה על הסוס ולנפילה ממנו- שזה מה שתעשו רוב הזמן.
צבע - חום. ברור שחום. בחיים אין שחור- לבן.
*לדתיים*: סוס הוא חיה טמאה. ניתן לאכול אותו רק במקרה של פיקוח נפש או אם ממש בא לכם בשר.
חשוב! - באיזור המערב (האיזור הקזחי) כדאי מאוד שיהיו לסוס פרסות. האדמה שם קשה כמו קרקע וולקנית, והסוס יתחיל לצלוע מהר מאוד בלי פרסות שם.

טיפ: בכל מקרה תעשו סיבוב על הסוס לפני כן. גם אם אתם לא יודעים לרכוב תוכלו להבחין (ברוב המקרים) אם הסוס רגוע וסטלן (מצויין) או נוטה לפסיכוזה פרוגרסיבית (לא מצויין). כמו כן - חוות דעת ממביני עניין תסגור את הפרשה על הצד הטוב ביותר. עוד דבר: אם תשאלו מונגולי איזה סוס הכי טוב- הוא תמיד יצביע על המטורף ביותר. אינדיקציה מעולה לאיזה סוס אתם לא רוצים.

ציוד לסוס
 אוכף - היקר והחשוב מכולם. אוכף רוסי - אל תקנו שום דבר אחר. נראה עלוב לעומת המונגולי. עשוי כרית פשוטה ומשענת, בדרך כלל מרופדת מעט. זול בהרבה מהמונגולי, אבל נעים בישבן הרבה יותר ומאוד ידידותי למשתמש הטרי. רק פרוסקה! חרשו! מחיר: כ- 40-50 $.
ארכובות - הזולות (והלא בטיחותיות) ביותר עולות מספר דולרים. מי שיכול, עדיף לקנות ארכובות בצורת פרסה ולא את אלו עם הצלחת למטה, כיוון שיותר קל להשתחרר מהן אם נופלים מהסוס ( וזה מאוד לא נעים להיגרר אחרי סוס דוהר עם רגל תקועה בארכובה).
רסן - יש כל מיני סוגי רסנים. לא מבין בזה מדי. רסן מרצועות עור כשהרסן עצמו - המתכת- עשוי משני חלקים מספיק בהחלט.
שמיכת צמר - לא, לא בשבילכם. בשביל לשים מתחת לאוכף כשרוכבים, שהפינות של העץ באוכף לא יחוררו לפוני שלכם את הגב.
רצועות בד - כמובן שזה בא עם האוכף, אבל שווה לקנות עוד 4-5 מטר נוספים למקרה שהרצועות יקרעו ( והן נקרעות!).
רצועות עור/ מיתר עבה - לתיקונים. כרית האוכף נשענת על רצועות עור דקות לרוב, ולפעמים צריך לתקן משהו ברסן. זו לא המלצה- זו חובה.
שקיים - אם קראתם עד כאן, כנראה שאתם מתכננים מסע. ובכן - שקיים, לא הקטנים - הגדולים. יש כאלה. ואל תעשו כל מיני אילתורים וחכמות- זה פשוט מעצבן, לא כיף, אי אפשר לדהור ככה וכל הזמן אתם עסוקים בלהנדס את הציוד. מחיר: 10-13 $.
חבל - 1. לקשור לרסן (אפשר גם רצועה) 2. לקשור את הסוס ( 10 מטר לפחות).
יתד - באופן עקרוני, אין חובה לקנות יתד מתכת, זה סתם כבד ומציק, וגם קשה לשלוף אותה מהאדמה. קחו בחשבון שתיאלצו בין כה לגלף לכם יתד עץ ארוכה כדי לקשור את הסוסים. מי שבונה על עצים שתי בעיות: 1. יש סיכוי שהסוסים יתלפפו עם החבל ויחנקו במהלך הלילה. 2. אין עצים.
רגליות - חשוב מאוד! בלי זה הסוסים בורחים. רובן עשויות מבד והטבעות מעור, אבל ראיתי גם כאלו שעשויות רק מבד- עדיף, כי הסוסים קורעים את העור בלי בעיה.
ספיירים - רצועות - כמה מטרים של ספיירים. חבלים- כנ"ל. מיתר עבה - גם. כדאי אפילו רגליות ויתד ספייר- אלו דברים שיכולים לתקוע אתכם לפעמים יומיים.
ערכת תפירה - בעיקר כי יש לאוכף, לשמיכה, ולשקיים נטיה להשתוקק למגעם הרך של חוט ומחט מדי פעם.

טיפול בסוס
אוכל - כל הלילה, אם אפשר אפילו לקום באמצע ולמקם לו מחדש את היתד, ולפחות שתי עצירות של חצי שעה ביום.
מים - לכל הפחות פעמיים ביום ולהכריח אותו לשתות. אחרי רכיבה/ דהירה ממושכת- חובה!
מנוחה - כל שעה, שעה וחצי ( תלוי במהירות ותוואי השטח) טוב לעצור ל-5-15 דקות - בשבילו ובשבילכם.
פציעות - כשהפצע אינו נמצע במגע איתכם או עם הציוד בזמן הרכיבה הוא לא מפריע (אלא אם הוא מזוהם). במידה והוא במגע עם הציוד- כדאי לתת לו להתרפא או להחליף סוס בגר הקרוב.
פצעי גב - לא להמשיך לרכוב במקרה של פצעים בגב. בגלל חיכוך עם האוכף הם רק יתרחבו ויכאיבו לו יותר. הוא עלול להשתולל מהכאב או לחילופין, לעצור ולא להמשיך קדימה.
פסיכוזה ( נשיכות, בעיטות, קפיצות ומנוסות בהלה) - סוס מטורף קשה לא לזהות. אחרי מספר ימים קולטים מה משגע גם סוס נורמלי ומה לא ממש אמור להזיז לו. לפעמים זה נובע ממצב בריאותי - למשל אחרי ששמתם אותו בלילה במקום בלי עשב והוא אכל שורשים שנתקעו לו בגרון - מה שהיה משגע כל יצור חי- ולפעמים, סתם הייתה לו ילדות עשוקה. בכל מקרה, על סוס מטורף - אל תעלו.
יחס אישי - חמור יותר חכם מסוס. זו עובדה, לא מסקנה. סוסים הם יצורים של רגש. הם מרגישים כשאוהבים אותם, הם מרגישים כשמפחדים מהם. תלטפו אותם כמה שיותר, כי כמו כולנו, גם הם צריכים אהבה.

עוד על טיפול בסוס 

  • בכל פעם שקושרים את הסוס יש לשים רגליות (ביטוח).
  • בכל פעם ששמים רגליות כדאי לקשור את הסוס.
  • בכל מקרה - שלא תהיה לסוס רק קשירה אחת.
  • קשירת רגליות - לקשור לחבל של היתד. את החבל צריך לקשור גם לאחת הרגלים של הסוס בקשר רפוי, במידה וישתחרר מהרגליות. את היתד יש לתקוע במרכז מעגל דמיוני בקוטר 10 מטר או יותר של עשבים גבוהים וירוקים - כדי שלסוס יהיה מה לאכול בלילה. הקשר הטוב ביותר ליתד הוא טבעת רפויה, כי כך הוא לא יכול למשוך את היתד איתו ולהוציאה מהאדמה. אבל זה תלוי, כמובן, באורך היתד.
  • את הציוד יש להוריד מהסוס בלילה. אוכף - חובה (שקיים- ברור!). כדאי מאוד גם להסיר את הרסן כדי שלא יפצע בלילה, אבל בימים הראשונים שווה להשאיר אותו כדי שבמידה ויברח תוכלו לזהות אותו כשתראו אותו בתוך אחד העדרים בסביבה.
  • תנו לו לדהור מדי פעם (כשאתם על גבו, כמובן), בלי ציוד, סתם, קחו אותו בסוף או בתחילת יום ל- 10-20 דקות של חילוץ עצמות בטבע. הוא יודה לכם.
  • אם תשימו אותו במקום בלי עשבים הוא יאכל שורשים. אם יאכל שורשים הוא יחנק. אם יחנק הוא ישתגע. אם ישתגע יבעט בכם וינשך. תעשו מאמץ לחסוך מעצמכם וממנו את כל הסיטואציה.
  • לילה - אל תרכבו בלילה. למעשה, אל תתקרבו לסוסים בלילה. בכלל. לא עם פנס ולא בלי. הם טיפשים, הם פחדנים, ויש להם רגליים מכאיבות מאוד.
  • קשירות - אל תקשרו אותם לעץ או לעמוד - הם עלולים להתלפף סביבו ולהיחנק. אל תקשרו אותם קרוב מדי לאוהל כי הם ירמסו אתכם. אל תקשרו אותם קרוב מדי זה לזה, כי הם יסתבכו אחד בשני וישתגעו מזה.
  • מאהל - דלת מול הסוס (נגד גנבים), קרוב לגר, איזור פורה, עדיף קרוב למים, אוהלים מקיפים סוסים (סוג של אבטחת מחנה).

והחלק שכולכם חיכיתם לו - מדריך הרכיבה לאדיוטים 
 כל מה שייכתב בשורות הבאות נכתב בדם, יזע והמון כאב. אין לי שום התחייבות לגבי דיוקם של הדברים:

  • הסוסים במונגוליה מאומנים כך שניתן לעלות עליהם רק מצד שמאל, שזו היד עם השעון, ותאמינו לי שזה מבלבל בהתחלה, אבל הוא לא ייתן לכם אחרת.
  • אל תתחילו עם הסוס בדהרות!! כל הסוסים המונגולים מאומנים בלדהור. בין כה עם ציוד לא תדהרו הרבה - אם בכלל. בפעמים הראשונות חשוב להראות לו מי הבוס ( לעצור שור בדישו הוא ביטוי מדוייק להפליא). בקצרה: כדי שיתחיל לזוז/ להגביר מהירות: צו! ( כמו: בו! של הפחדה).
  • משיכה ברסן שמאלה תיקח אתכם שמאלה וימינה- ימינה. בשתי הידיים- האטה עד לעצירה מוחלטת ( תלוי בסוס, תלוי בעוצמת המשיכה- ממש כמו במכונית).
  • בעיטה בצלעות- דרבון.
  • בעיטה בצלע ימין ( עם משיכת רסן שמאלה)= שמאלה
  • בעיטה בצלע שמאל ( עם משיכת רסן ימינה)= ימינה
  • בעיטה נגדית למשיכה= כך צריך לרכוב.
  • דרבון נוסף - מכה באחוריים- רצוי עם שוט להשגת תוצאה מירבית, ובלי רחמים!
  • דרבון מעניין - אחרי שהוא למד את השוט, לא צריך להכות עוד, ואפשר פשוט להושיט לפני עיניו את השוט. הוא רואה אותו, הוא מגביר אוטומטי! (מקל וגזר- זוכרים?) ו.. להמשיך עם ה- צו! כל הזמן ( אפשר גם לנבוח עליו- זה עוזר).
  • אם אתם רואים שהוא לא מגיב למשיכות עדינות שמאלה וימינה או לא עוצר תעברו לאגרסיביות. אחר כך תנו לו רק ניסיון אחד של עדינות בכל פעם לפני שתעברו לאלימות.
  • השתדלו לא להרבות ברכיבה בעליות או בירידות - בעיקר עם ציוד הסוסים מתקשים מאוד לרכוב ולסוס באיזשהו שלב "ייגמר הסוס" והוא יעצר, או יתנער מכם ויברח למטה. אם אפשר, תנו לו מנוחה בסוף כל עלייה למשך מספר דקות.
  • יערות - אל תרכבו ביערות. הם מסוכנים לכם. קודם כל - הענפים יכולים לפגוע בכם ובמקרה הטוב להעיף אתכם מהסוס. מלבד זאת, הם שורצים בזבובי סוסים קטלניים, ואלה יוציאו את הסוסים הטובים ביותר מדעתם וגם יכאיבו לכם מדי פעם.
  • ביצות - מצויינות לרוב במפה. תתרחקו מהן אלא אם אין ברירה. לא נעים לנסות למשוך סוס מביצה, בעיקר אם גם אתם תקועים בה.
  • נהרות - חציית נהרות צריכה להתבצע בזהירות ובאיטיות, כשהראשון עובר ומתווה את הדרך. ישנם עומקים וזרמים שפשוט יסחפו את הסוס ואתכם איתו.
  • קילומטרז`- 30 ק"מ ליום בקצב הליכה ל- 8 שעות או 60 ק"מ ליום בקצב מהיר מאוד (דילוגים על סף דהירה) ל- 8 שעות וזה דורש יום או שניים מנוחה בשבוע לסוס.
  • דהירות - לא לדהור עם ציוד! א. גומר את הסוס ב. קורע את הציוד (השקיים).

הערה: באיזורים מסויימים ישנם מאות - אלפי חורים של סוריקטות באדמה. במהלך הדהירה, הסוס עלול ליפול לאחד מהם ולשבור את רגלו. לכן, מומלץ להימנע מדהירה באיזורים כאלו ועדיף שלא לרכוב שם בשעת הדמדומים. הסוס לרוב מבחין בהם, אבל כדאי גם לכם לתת תשומת לב לקרקע המחוררת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה