חיילי החרס בשיאן
ל- Xian (שיאן) הגענו עם בוקר ברכבת הלילה מבייג`ין. מיד ביציאה מתחנת הרכבת נתקלנו בחומה המרשימה של העיר, שמשמשת כתזכורת לעברה המפואר. עוד בזמן שרומא וקונסטנטינופול היו ערי אימפריה ידועות, שיאן כבר שימשה כעיר מושבו של קיסר סין מזה מאות שנים. העיר היתה מיושבת במשך כל 6000 השנים האחרונות והקיסר צ`ין שי חואנג די, שאיחד את סין למדינה אחת, חי ומת בשיאן.
בשנת 1974 מספר איכרים שחפרו באר חקלאית מחוץ לעיר נתקלו במספר פסלי חרס של חיילים. חפירות שנערכו לאחר מכן חשפו את צבא הטרקוטה- צבא חיילי חרס של כ-20,000 חיילים בגודל אנושי עם כלי נשק, סוסים וכרכרות ברונזה, שהגנו על קברו של הקיסר. האתר הוכשר כמוזיאון ומשמש כתגלית הארכיאולוגית הכי מפורסמת בסין.
במוזיאון, שנמצא כ-45 דקות נסיעה מתחנת הרכבת, ניתן לראות שלוש מחפורות ענק מקורות ובהן החיילים, שאומנם עשויים מחרס וללא צבעים (במקור הם היו צבועים), אבל עדין מאיימים ומרשימים. לכל חייל פרצוף שונה, נשקים שונים והחרבות שאיתם היו מצופות בשכבה דקיקה של כרום- תהליך שנועד למנוע את החלדתן. במערב התהליך הנ"ל התגלה לפני כ-60 שנה אבל בסין הוא כבר היה בשימוש לפני יותר מ-2000 שנים. ליד המחפורות ישנו גם קולנוע 360 מעלות שמציג את כל תהליך הכנת החיילים והמחפורות, וגם מוזיאון מרשים עם כרכרות הברונזה וכלי הנשק שנמצאו באתר. האתר מרשים מאוד אם כי גודלו מוגזם ויש צורך בהליכה רבה מתחנת האוטובוס ועד הכניסה עצמה.
צ'נגדו
אחרי ארוחת צהריים במסעדה קטנה עלינו ברוב שמחה וששון לרכבת לצ`נגדו, לעוד נסיעה מלבבת של 16 שעות. בגלל קוצר הזמן נאלצנו להסתפק בכרטיסי ישיבה, שבפועל היו פחות נוראים ממה שציפינו. זכינו לשבת עם עוד ארבעה סינים על מושבים נוחים יחסית ולצפות בנופים עוצרי נשימה של הרים תלולים, נהרות שוצפים ומנהרות אינספור. לסינים יש מנהג מגונה של יריקות על הרצפה ברחוב, באוטובוס, ברכבת ואני לא אתפלא אם גם במטוס. חשוב להקפיד לכחכח בגרון לפני היריקה כדי שכולם ישימו לב לסמחטה שנוחתת ברוב טקס באמצע המעבר... אם מצרפים לכך גם את העישון האובססיבי ניתן להגיע למצבי נסיעה לא משמחים במיוחד. ברכבת עוברים כל כמה דקות מבחר מוכרים מאוכל, דרך גרביים ועד למשחקי ילדים וספרים.
צ`נגדו קיבלה את פנינו במזג אויר חם ולח אבל ללא אובך- כבר שיפור משמעותי לעומת בייג`ין. לקראת צהריים, אחרי מספר שעות שינה, הלכנו לבקר במנזר בודהיסטי בשם Wanshu Yuan. זהו המקדש הגדול ביותר בצ`נגדו שניצל מפרעות המהפיכה התרבותית של שנות ה-60. במקדש היפה יש מלבד הרבה נרות, קטורת ופסלי בודהה שונים, גם מסעדה צמחונית מהוללת. המסעדה מתמחה במאכלים סצ`ואניים שונים כולל חיקוי צמחוני של בעלי חיים שונים. אנחנו ערכנו סעודת מלכים עם כל מיני מנות טעימות בעלות שמות מסובכים. הכיף האמיתי מלבד האוכל הוא גם התפריט באנגלית, שמאפשר לך סוף סוף להבין פחות או יותר מה אנחנו מזמינים... וזאת בניגוד לארוחה הסטנדרטית שבה אנחנו פשוט נכנסים למטבח, מצביעים על הירקות הרלוונטיים ומנסים להסביר מה אנחנו רוצים לאכול. כמובן שברוב המקרים המנות הסופיות שונות לחלוטין.
אחר הצהריים הסתובבנו בחוצות צ`נגדו, שהיא מטרופולין ענק עם כל המנויות המוכרות מהמערב כולל מק`דונלדס, ראלף לורן ועוד. לפנות ערב עצרנו בחנות קטנה שעושה מסג`ים לאנשים שזקוקים לכך. בתמורה לכ-7 שקלים זכינו בחצי שעה של מסג` כואב ואפקטיבי, שבמהלכו גם ניסו לשכנע אותנו לקנות תרופות סיניות, אקופונקטורה וכוסות רוח.
בערב חזרנו למלון וכפי שיכול לקרות רק בטיולים פגשנו במקרה את אורי, חבר של אורית שגר בביג`ינג מזה כשנה, ועכשיו יצא לטייל בחוצות סין. המפגש היה משמח ביותר ואת שארית הערב העברנו בשמיעת סיפורים על סין ועל הסינים. לאט לאט מתגבשת אצלי המסקנה שהסינים הם לא האנשים הכי נחמדים בעולם, בלשון המעטה. מלבד חוסר הידע המוחלט של רובם הכולל באנגלית הם גם לא מפגינים שום נחמדות שהיא, לא כלפי זרים וגם לא כלפי סינים אחרים. לעמוד בתור עם סינים זו חוויה מיוחדת, כשכולם דוחפים ולוחצים מכל הכיוונים. אסייג ואומר כי יתכן והתחושות הנ"ל נובעות אצלי מהבדלי התרבויות, אבל כאחד שכבר טייל במספר מקומות כבר פגשתי לא מעט אנשים שלמרות הבדלי השפה והתרבות עדיין תקשרו והתנהגו כמו בני אדם, דבר שבסין ובמיוחד בערים הגדולות היה קצת חסר.
למחרת בבוקר יצאנו בתחבורה ציבורית אל עבר פארק הפנדות של צ`נגדו. הפנדה, דוב חמוד שניזון מבמבו וחי בצפון סיצ`ואן, הוא חיה שהולכת ונכחדת. כדי להצילה וגם על מנת להרוויח לא מעט מהתיירות הנלווית הוקם פארק הפנדות, שכרגיל בסין משתרע גם הוא על פני שטח ענק.
במתחם אפשר לצעוד בין המכלאות השונות ולראות פנדות בגילאים שונים. האטרקציה האמיתית עבור הסינים העשירים היא האפשרות להצטלם עם גור פנדה אמיתי על הידיים עבור הסכום המופקע של 800 יואן (כ-450 ¤). הפנדות הם דב עצלן במיוחד שמבלה את שעות הבוקר באכילה ואת שארית הזמן בשינה ערבה. אנחנו עוד הספקנו לפגוש ב-10:00 בבוקר כמה דובים שעוד כרסמו להם ענפי במבוק. לאחר מכן אף זכינו להקרנה פרטית באנגלית של סרט אודות חיי הפנדות. מהסרט למדתי שזו חיה שנועדה להיכחד אבולוציונית ושמוחזקת בחיים בסיוע אדיב של המין האנושי. הפנדה לעיתים רבות מתעללת בגוריה (בניגוד לכל הגיון הישרדותי) וזקוקה לכמות אדירה של כ-20 ק"ג במבוק ביום כדי לשרוד- דבר לא פשוט להשגה בטבע. אני התלהבתי לא פחות מאוסף הפרפרים המתעופף לו בשמורה כמו זבובים בכל פינה.
את אחר הצהריים העברנו בסיבובים בחוצות צ`נגדו, כאשר לאחר התלבטויות החלטנו לבסוף להזמין כרטיס טיסה מקונמינג לבייג`ינג ולחסוך לעצמינו כ-48 שעות היטלטלות בדרכים. את הכרטיס הזמנו דרך קו טלפון דובר אנגלית של אתר אינטרנט סיני, ועוד באותו ערב הגיע למלון שלנו נציג החברה, דובר אנגלית עם הכרטיסים... למחרת בבוקר נפרדנו מצ`נגדו הסואנת והלחה ויצאנו באוטובוס לקנדינג שבמערב סיצ`ואן. התכנון היה לצאת ל-Backdoor, מסלול שעובר דרך מספר כפרים ושמורות טבע ויורד דרך מערב סיצ`ואן אל עבר יונאן שבדרום. ועל כך- בכתבה הבאה.
