את התיאור פה אתחיל מדברים כללים ואגלוש לחוויה האישית שלי!

סיני בשבילי זה כמו ירדן. לא לחלוטין חו”ל אבל כבר לא מדינת ישראל.
תמיד רציתי לבקר בסיני אבל כשישראלים עוד נסעו לחצי האי הייתי בצבא (ובקבע) והיה לי אסור. אחרי כן החלו המהפכה והטרור והדבר נראה לי מפחיד להחריד. חיכיתי שהמצב ירגע וממלכת הבדואים תהיה שוב הגן עדן שהיא הייתה אבל ככל שהזמן עבר התקוות שלי הלכו ודעכו. והנה ב-2015 קרה נס – המוני ישראלים נהרו לסיני. אז אמרתי לעצמי “תחקה, אולי הם עושים טעות, המתן ותראה שהכל יהיה איתם בסדר ולא יהיה אף אירוע טרור נגד ישראלים” ואכן כלום לא קרה. רק ישראלים שחזרו מחופשה מוצלחת. ואז בחגי תשרי של 2016 שוב המוני ישראלי חצו את גבול טאבה (מנחם בגין) וחזרו ממנו מרוצים ובשלום (מלבד ישראלי אחד שהתחשמל למוות – שזה לקח חשוב לאחרים להיזהר עם החשמל שם). אז אמרתי לעצמי – עכשיו זה הזמן, עכשיו או לעולם לא.
אזהרות המסע הישראלית אומרת לא לדרוך באדמות סיני, אזהרות המסע מחו”ל מגבילות את האיומים על התייר לצפון סיני ברמה של סיכון קיצוני (דרום סיני מוגדרת ברמת סיכון הזהה לאיו”ש). ואכן רוב הפיגועים ואירועי הטרור המזעזעים ביותר התרחשו ועודם מתרחשים בסביבות אל עריש. כמובן שהמצב נזיל ויכול להשתנות אך אני מקווה שאם הוא ישתנה אז הוא ישתנה אז לטובה.
כל 20-30 דקות יש חייל מצרי או שוטר שבודק דרכונים או לפחות את הרכב. יש בדיקות רציניות ויש בדיקות מגוחכות. זה לא צה”ל והמודיעין שלו אך עדיין יש שם שמירה על הביטחון שהיא סך הכל רצינית.
 *

 *

*


מטבע

המטבע במצרים הוא פאונד (לירה) מצרי. שער החלופין ביום שעברנו את הגבול היה 17 פאונד לדולר אחד. המחירים שם זולים ביחס לישראל. אנחנו לקחנו איתנו 115 דולר לאדם וישנו בבית הארחה ברמה גבוהה והכסף הספיק לנו לשלוש ימים .
 *

 *


מעבר הגבול

יש להגיע לתחנה מרכזית אילת ומשם לקחת אוטובוס 15 במחיר 4.2 שקל (או מונית בעלות של 45 שקלים) אל מסוף מנחם בגין. לאחר בדיקה ביטחונית נכנסים לשלם את האגרה (106 שקל). בהמשך יש ביקורת דרכונים ודיוטי פרי. אחרי כן נכנסים לצד המצרי (ובצד המצרי חוזרים 30 שנה אחורה בזמן מבחינת רמת המקום). הפקיד הגירה יכול להיות שירותי ויכול להיות על הפנים ואף לעקב סתם . יש להיות סבלניים, וכמו שקראתי במקום מסוים, לא לחפש היגיון אצל המצרים. בכל מעבר צריך למלא פתק קטן שמוסרים לפקיד. אחרי החתימה בדרכון ממשיכים לתחנת מוניות השרות. ביציאה מאזור הגבול, אחרי טאבה, משלמים אגרה של 400 לירה. בביקורת דרכונים מקבלים וזיה שמגבילה את נושא הדרכון לאזור החוף עד שארם א-שייח (כולל) בדרום ולסנתה קתרינה במזרח. אל תנסו את הצבא המצרי ותהפכו לשבחי”ם בראס מוחמד או במערב סיני כי חבל. עם שלטונות מצרים לא כדאי לשחק.
 *

 *


תחבורה

יש אוטובוס שעולה 30 לירה שנוסע לאורך חופי סיני פעם ביום בצהריים. רוב התחבורה היא במנויות שירות (כ-50 שקל לאדם) אנחנו הסכמנו מראש עם הנהג על נסיעה במונית שירות פרטית לנואייבה בעלות של 20 דולר לרכב (יצא לנו 20 שקל לאיש) כך שעדיף לתאם מראש.

שפה

כידועה השפה במצרים ובפרט בסיני היא ערבית. אם זאת, נותני השרות לתיירים הם לרוב דוברי אנגלית וחלק ניכר מהם גם יודע עברית או רוסית.

לינה

רוב הישראלים לנים בחושות וחלק קטן בבתי מלון. אנחנו בחרנו בית הארחה שנקרא:
Nakhil Inn & Dreams
זהו בית הארחה נהדר שנמצא ליד העיירה נואייבה, 60 דקות מהגבול. במקום יש מלונית עם כמה חדרים עם מרפסת אך רובו בני מבתי עץ (בונגלו) הכוללים מיטה בקומה שנייה, מזגן, שרותים ומקלחות (שלא תמיד היה בהם מים חמים). בקומה הראשונה בבונגלו יש גם ספה, כיסאות ושולחן. לכל בונגלו יש גם חצר קטנטונת פרטית עם שולחנות וכיסאות. החדרים נמצאים 50 מטר מהחוף הפרטי של המקום. החיסרון הגדול של הבונגלו ההלו הוא שהקירות לא מספיק עבים וקצת שומעים אם יש טלוויזיה בחדר הצמוד. באופן כללי האווירה בבונגלו מאוד רומנטית ונעימה.
בחוף הפרטי יש ספות, צליות, כיסאות, מטקות, רשת למשחק וכדורים, ציוד שנורקל, משקפי צלילה, חגורת הצלה ועוד. ניתן להשתמש בסירות קיאקים לשימוש אישי. באולם הכניסה יש ספות וסנוקר וכל מיני דברים להעברת הזמן. יש שם אפילו ספרים ברוסית ובעברית. באמת תחושה של בית!!!!!. הריף נמצא כ-20 מטר מהחוף הפרטי. הבונגלו עלה לנו 100 דולר לזוג ל-2 לילות וזה כלל ארוחת בוקר סבירה ורגילה. אוכל ואלכוהול הם בהזמנה מהמטבח (הבשר לא טעים אך הדגים נפלאים).
4 ארוחות (כולל יין ובירה) עלו לנו כזוג 1100 לירה שזה 200-300 שקל.
 ארוחת דגים/בשר עלו לנו 100 לירה.

קולה/ פאנטה 10 לירה.

מרק 30 לירה.

בקבוק יין 150 לירה וכו'...
סאמר בעל המקום הוא אדם שנותן יחס אישי ומקסים! והוא לקח אותנו לריף לעשות שנורקלינג ללא תוספת תשלום. חישבתי ששבוע במקום בתקופת נובמבר תעלה לזוג כ-2500 שקל כולל בזבוזים, הגעה ומעבר גבול. איתנו נפשו כמה מצרים מקהיר, זוג בלגי, 2 ישראלים וקבוצת קנדים.
מזג האוויר אפשר צלילה בים. כל זמן שהותנו במקום נהננו מתחושה של רוגע, משהו שלא חוויתי במלונות בארץ! על כן אני ממליץ על המקום ומאוד. ים, יין, שלווה, אוכל זמין וזול, ספות ומיטה… וזול! רק תיזהרו מקיפודי ים!!!
*
לגבי נואייבה עצמה – המחסור בתיירים הזיק לה. הרבה קאמפים ומלונות עומדים סגורים ושממים. מסעדות ומרכולים סגורים (במה שנשאר מהשוק קנינו עשבים ותה) אבל פה ושם עדיין יש חיים. שבשלב זה עדיף להישאר בחוף ולא להגיע אל העיירה הקטנה הצמודה לחופים כי אין ממש מה לעשות בה.
 *





*
 *


סנתה קתרינה

אף על פי שהמחקרים מראים שהר סיני המקראי היה ממקום בכלל בדרום ירדן עדיין סנתה קתרינה זה יעד תיירותי נחמד. הנופים באזור מרתקים והמנזר הנוצרי-אורטודוקסי שנמצא לרגלי הר סיני תמיד סקרן אותי. כדי להגיע למקום יש לסבול נסיעה של שעה וחצי מהחוף דרך נופים מדהימים. כדי להגיע לשם לקחנו מונית בעלות של 40 דולר לכולם שזה בדיעבד הסתבר בצור מחיר יקר יחסית. יש להגיע לסנתה קתרינה בבוקר כי המנזר נסגר ב11:30. יש בו כנסייה ומוזיאון קטן. המוזיאון אגב כולל את האיקונה העתיקה בעולם ששרדה כי הייתה מוחבאת בקיר. שמה פונטיקרטוס ןהיא יחידה במינה כי הפרסים ואחרי כן תנועת האיקונקלאזם הביזנטית השמידו איקונות ופסלים ככל אשר מצאה ידם ולכן היא שריד אחרון מהתקופה שלה. הכניסה למקום היא בעלות של 3 דולר ולמוזיאון יש להוסיף עוד 5 דולר. אחרי המנזר אפשר לעלות להר ולהנות מהנופים המדהימים.
 *

*
זה היה ביקור קצר בסיני אך נהניתי מנופים ושלווה. אם השקט שם ימשיך אין ספק שאני אחזור לעוד ביקור רגוע ומושלם!!!

 למידע נוסף על סיני יש להיכנס לדף הפייסבוק “אוהבי סיני”
https://www.facebook.com/groups/SinaiLove/?fref=ts