*

זהו החלק הראשון של סיכום הטיול שלי למצרים. בחלק זה הדגש יינתן על העיר קהיר.
את הטיול למצרים עשינו עם חברת התיירות איילה גאוגרפית שמתמחה בטיולי עומק. מדובר ב-טיול מודרך ל-10 ימים בעלות של 2050 דולר. בדרך כלל אני לא אוהב לטייל בקבוצות אך הפעם החלטתי לנסות את העניין. המחיר כלל טיסות, מלונות, הסעות, כניסה לאתרים, אבטחה, שיט בן 3 ימים על הנילוס ו-מדריך ישראלי מעולה משכמו ומעלה בשם דוד נגב.
 היות והטיול היה מודרך אני אסתפק ב-לתאר את האתרים בהם ביקרנו וכמה טיפים וביקורות.

*

*

*

קהיר

היינו בעיר עצמה 4 ימים. ובמשך כל הזמן הזה חווינו את הכאוס והקסם שלה.
 קהיר היא עיר מלוכלכת אשר רבים מבנייניה בנויים רק למחצה. העוני והכמות העצומה של התושבים שלה, 25 מיליון איש ואישה, לא מאפשרים לעיריית קהיר להתמודד עם הלכלוך, הזוהמה והתשתיות. מוכרי המזכרות נדבקים לתיירים ומציקים להם (המצרים חוקקו נגד זה חוק) ובכל פינה שוחרים לטרף סוחרים רמאים. אבל למרות כל אלו אזורי התיירות של קהיר יפים, מרשימים ומאוד נעים להסתובב בהם. יש קסם השורר על העיר. בגיזה, היא מערב קהיר, ניתן לראות את הפירמידות כמעת מכל פינה והשילוב הזה של עיר מודרנית ענקית עם כפר ערבי עתיק וגדול עושים את קהיר למה שהיא. אם העולם הערבי והמזרח התיכון.

קהיר היא גם עיר מאוד זולה, בייחוד עבור הישראלים, אך זאת בתנאי שהמבקרים ידעו להתמקח ויבררו את המחיר האמתי של האוכל והשתייה בבתי הקפה. המחיר שיגידו לכם בעלי המקום יהיה לרוב כפול ומשולש. לדוגמה, פלאפל עלה לנו 6 לירה (פחות משקל וחצי), שווארמה 20 לירה (4 שקל), מים 5 לירה (שקל), קולה 10 לירה (2 שקל). שמעתי שמועות על תחבורה ציבורית בעיר ואפילו מטרו אך עדיף לתייר להשתמש בשירותי המוניות. אנחנו היינו בטיול מודרך כך שהתניידנו באוטובוס התיירים.

*

*

*

טיסה

את הטיסה בת השעה וחצי מנתב"ג לקהיר ביצענו בעזרת חברת התעופה אייר סיניי.
 המטוס היה קצת מיושן אך במהלך הטיסה ניתנה לנו ארוחה קלה (שני כריכים ומיץ) . אגב, מסיבה שלא ברורה לי טיסת ההלוך התעכבה כמעת בשתיים. גם טיסת החזור התעכבה בשעתיים בשל בלגאן שעשו קבוצת קופטים שהיו בדרכם לישראל לחגיגות הפסחא. מסתבר שהם לא קיבלו איזה חדר שהובטח להם בשדה התעופה וחסמו את היציאה מהבידוק דרכונים. כזו היא מצרים.

שדה התעופה בקהיר חדש וכולל מסעדות ודיוטי פרי. הוא נמצא בקצה העיר. שזה אומר קילומטרים ממרכז העיר.

*

*

ויזה

רוב בעלי הדרכונים הזרים לא חייבים לדאוג ל-ויזה לפני הביקור במצרים. הם מקבלים אותה בשדה התעופה של קהיר, לאחר הנחיתה, ובתשלום של 25 דולר. לאומתם הישראלים, שאין להם דרכון זר, חייבים לדאוג ל-ויזה לפני העלייה למטוס. מדובר בשלוש פגישות בשגרירות מצרים שבתל אביב.

אגב, כל מי שרוצה לנפוש בסיני יכול לקבל ויזה לאזור חצי האי, ולתוקף של שבועיים, במעבר הגבול טאבה.

*

*

מטבע

המטבע בקהיר ובמדינה כולה הוא הפאונד המצרי. זה שלוש שנים שניתן להמיר דולר ל-17 פאונד. הפאונד המצרי מכונה גם הלירה המצרית או גאנה.

*

*

מלונות

במהלך השהות שלנו בקהיר היינו ב-2 מלונות:

Sreigenberger Pyramids - כביכול מלון בדרג של 5 כוכבים. היתרון הגדול שלו הוא שמ-הבריכה ניתן לראות את הפירמידות. האוכל אכן טעים, מגוון וברמה של 5 כוכבים. לגבי החדרים, לא הייתי אומר שהם ברמה של 5 כוכבים. שכן, היו בחדרים כתמים הן על הקירות והן על המצעים. מכסה האסלה בשירותים היה שבור (אך תוקן תוך זמן קצר). מתחם הפירמידות של גיזה נמצא במרחק של 5 דקות נסיעה מהמלון ומרכז קהיר במרחק של 20 דקות. יש בתי קפה ומסעדות במרחק הליכה של 15 דקות .

Le Passage Cairo - מלון בדרג 5 כוכבים. נמצא ליד שדה התעופה ולא בעיר.
 המקום כולל ספא ובריכה (שלא פעלה כשהיינו). אוכל ברמה מאוד גבוהה וחדרים ענקיים, נקיים ומאובזרים היטב. מדובר במלון מודרני אך רחוק מאוד מאתרי התיירות ומרכז קהיר.

*

*

*

מזג אוויר

חם כמו בבאר שבע. בתחילת אפריל מידות החום נעו בין 30 ל 35 מעלות חום. למען האמת, למרות מעלות החום הגבוהות לא סבלנו בכלל.

*

*

*

רקע היסטורי על קהיר

פירוש שמה הוא המנצחת. קהיר היא בירתה של מצרים המוסלמית משנת 1169 עד היום. העיר נוסדה בשנת 969 בידי החליפים הפטימים. הפטימים היו מוסלמים שיעים שהתבססו במצרים במאה העשירית. בשל אוכלוסיה סונית גדולה הם בנו לעצמם מושב מחוץ לבירה הקודמת של מצרים, היא פסטט (המחנה), אך גם צמוד לה. פוסטט עצמה, שכיום היא שכונה בתוך קהיר, הוקמה בשנת 641 עם הכיבוש הערבי של מצרים בידי עמר בן אעץ. מפקד הצבא המוסלמי שנשלח על ידי החליף הגדול עומר בן חיטאב. עיר הבירה של מצרים לפני פוסטאט הייתה אלכסנדריה שליד חופי הים התיכון.

*

*

*

*

יום ראשון - קהיר: פוסטאט.

בפוסטט ביקרנו ב-2 אתרים: בית כנסת איבן עזרא והכנסייה התלויה.
פוסטט עצמה היא סמטאות קטנות ועתיקות המלאות בכנסיות. שם חיו זה לצד זה יהודים ונוצרים תחת רוב מוסלמי. היהודים הגיע למצרים במאה השלישית לפנה"ס (אם כי יש עדויות ליהודים גם מהמאה ה-6 לפנה"ס) וחיו לצד האלילות המצרית והפילוסופיה היוונית. הנצרות הגיע למצרים במאה הראשונה לספירה, תקופה בה ארץ הנילוס הייתה פרובינקיה רומית, דרך יהודים שקיבלו את תורת ישו. שלוש מאות שנים לאחר מכן הדת של ישו הפכה לדת העיקרית במרחב עם התנצרות רומא.
 לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השישית הנוצרים החלו בתהליך של הפיכה למיעוט. כיום הנוצרים הם 10 אחוז מאוכלוסיית מצרים. הכנסייה התלויה הוקמה במאה השלישית לספירה והיא אתר קדוש ומרכזי לקהילה הקופטית-נוצרית במצרים. בית הכנסת איבן-עזרא היפיפה נבנה בשנת 882 ובעליית הגג שלו נתגלו כתבים בעברית מהמאה ה-9 עד המאה ה-16.
 פוסטט היא מקום מקסים ש-שווה ביקור. מומלץ להסתובב באזור ולהתרשם ממנו. לחוש ולחוות.

*

*

*

*

יום שני - מצרים הקדומה.

את רובו של היום השני בקהיר הקדשנו לאתר סאקארה הנמצא במרחק נסיעה של כשלושת רבעי שעה ממרכז קהיר.

סאקארה  - הוא מתחם תיירותי המוקדש לשרידי הממלכה המצרית הקדומה. הוא כולל כמה אתרים מעניינים הנמצאים לא רחוק זה מזה. מדובר באזור שהוקדש על ידי הקדמונים לפולחן המתים. זו הסיבה שהמקום מלא במקדשי מתים, פירמידות וקברים אחרים. האתרים בהם ביקרנו:

פירמידת המדרגות של צ'וסר - במאה ה-28 לפנה"ס אימנחוטפ, האדריכל של פרעה ג'וסר, לאחר שסיים לבנות את ארמון הקבורה של מלכו (מסטבה) החליט לחדש ולהוסיף לה מדרגה מלמעלה.
 לאחר מכן, הוא החליט להוסיף עוד כמה מדרגות נוספות. כך האדריכל ייסד את הפירמידה הראשונה - פירמידת המדרגות. מאז ולמשך מאות שנים נוספות הפרעונים שמלכו אחרי ג'וסר גם לא הסתפקו בארמון קבורה אלא בנו פירמידות על מנת לפאר את עצמם בחייהם ולאחר מותם. אין כניסה לתיירים אל תוך הפירמידה אך היא מוקפת בשרידי מקדש המתים על חדריו ופסליו. וצורתה היא מרשימה ביותר.

*

*

הפרימידה של אונאס - פירמידה הרוסה ולא גדולה אך ניתן להיכנס למערת הקבורה שבתוכה ולהתרשם מציורי הקיר המדהימים שלה. חוויה מדהימה בהחלט. מהפירמידה נמשך שביל תהלוכות מרשים המלא בשרידים של ציורי קיר.

*

*

הסרפאוסם - מתחם של קברי פרים קדושים. בתוך מעבר תת קרקעי ישנם כוכים שבהם שמורים סרקופגים מאבן בזלת שחורה המאותרים בהירוגליפים. המצרים נהגו לשמור במקדשים חיות קדושות שייצגו את האלים השונים ולאחר מותם אלו נחנטו מפאת הכבוד והקודש. הסרפאום הוא הקבר של חיות קדושות אלו.

*

*

מקדש המתים של מרארוקה - מקדש מתים של אציל מצרי. המקדש נשמר היטב. הוא מלא בציורי קיר רבים המתארים את חיי היומיום של המצרים הקדומים. בחללי החדרים מצוירים תמונות של דייגים וציידים, זמרים וסופרים. ובמרכז, כאילו צופה על הציורים, עומד בגאון פסלו את מרארוקה עצמו.

*

*

ברקע ניתן לראות את הפירמידה הנטויה של סנפרו. סנפרו היה הפרעה הראשון שהחליט לבנות לעצמו פירמידה אמתית. זה היה שלב מעבר חשוב בסגנון קבורת הפרעונים. הניסיון לא עלה יפה בתחילה והתוצר הסופי היה פירמידה לא סימטרית, נטויה.

*

*

מאט מאוד נותר מהעיר ממפיס (מנפר או מוף) שהייתה בירתה הקדומה של מצרים. חלק קטן וראוי לביקור שרד בכל זאת. האטרקציה העיקרית שלו הוא פסלו הענק של רעמסס השני ועוד כמה פסלים יפיפים אחרים. ניתן לבקר במקום אך גם לא חובה. כשראיתי את הפסל של רעמסס נזכרתי בשיר שכתב פרסי ביש שלי במאה ה-19 על פסל דומה:

I met a traveller from an antique land
Who said: Two vast and trunkless legs of stone
Stand in the desert. Near them, on the sand,
Half sunk, a shattered visage lies, whose frown,
And wrinkled lip, and sneer of cold command,
Tell that its sculptor well those passions read
Which yet survive, stamped on these lifeless things,
The hand that mocked them and the heart that fed:
And on the pedestal these words appear:
"My name is Ozymandias, king of kings:
Look on my works, ye Mighty, and despair!"
Nothing beside remains. Round the decay
Of that colossal wreck, boundless and bare
 The lone and level sands stretch far away.

*

*

*

*

יום שלישי - הפירמידות של גיזה וקהיר של ימי הביניים - 


הנקרופוליס של גיזה

אתר חובה לביקור בקהיר הוא כמובן הנקרופוליס של גיזה. מקום ש-3 הפירמידות שבו כונו על ידי הקדמונים אחד משבעת פלאי עולם. זה הפלא היחיד מאותה רשימה ששרד עד ימינו. למעשה יש שם יותר משלוש פירמידות אך רק אלו שרדו בצורתן ה-כמעת שלמה. חובה עלי להודות שכאשר הגעתי למקום ועמדתי על חולות מדבר סהרה מול הפלא הזה לא הצלחתי להאמין למראה עיני.
 זה המקום שעשרות שירים, סיפורים וסרטים היללו אותו מאות בשנים. רגע נהדר. לפני הטיול הייתי סקפטי שאתרשם ממראה הפירמידות והתבדיתי.

*

*

האתרים בנקרופוליס:

הפירימידה של חופו - נכנסנו פנימה ראשונים בשמונה בבוקר. המהלך היה נכון - כי בדרך חזרה מהחדר קבורה כבר פגש אותנו תור ענקי של תיירים. אל חדר הקבורה מובילה תעלה חצובה וגרם מדרגות. בשלב מסוים מגיעים למסדרון ענקי העולה בחדות כלפי מעלה ולאחר מכן לחדר קבורה לא גדול ושחור. אין שם הילוגריפים או ציורים נפלאים אלא רק פליאה מהגאונות ההנדסית של הקדמונים.

*

*

ספינת השמש - בתוך מגדל לא גדול שוכנת ספינת נהר קדומה וענקית. האקלים המצרי היבש שימר ספינת עץ מצרית שנקברה לרגלי הפירמידה לפני אלפי שנים . זו סימלה את מסעו של הפרעה על מרכבתו השמימית של אל השמש רע. הארכאולוגים של מצרים המודרנית הוציאו את הספינה מקברה והרכיבו אותה מחדש. כולה מקורית.

*

*

הספינקס - הכניסה אל מתחם אריה האבן השומר את מנוחתם של הפרעונים עוברת דרך שרידי מקדש מוות ושוק מזכרות. הספינקס כמו הפירמידות - מרשים.

אין לתאר במילים את הפליאה שחשתי כשראיתי במו עיני את פסל הזה. את יצירת המופת המסתורית, העצומה והעדינה זו.

*

*

*

העיר העתיקה של קהיר

אם העיר העתיקה של קהיר, השוכנת לרגלי מצודת צלאח א-דין, הייתה יותר מתופחת הייתי שמח אף עוד יותר. היא מקסימה בעיני אך מלוכלכת ולא משומרת מספיק.

*

*

העיר העתיקה של קהיר כוללת מספר אתרי חובה:

מסגד איבן טולון - על שם מוחמד איבן טולון שהקים שושלת משלו והתנתק מהאימפריה של החליפים העבאסים שישבו בבגדד. השושלת שלו נמשכה עד עליית הפאטימים השיעים.
 מסגד מרשים וייחודי מהמאה התשיעית. יש בו יער של עמודים ובחצר המסגד הענקית שוכן צריח הבנוי בסגנון נדיר. הצריח נבנה על פי הדגם של המסגד בסאמארה שבעיראק.

*

*

מסגד חסאן - המסגד נבנה במאה ה-14 לאחר שהממלוכים, עבדים-לוחמים, לקחו את השלטון במצרים מידי יורשי צלאח א-דין (שבתורו שלקח את השלטון מהפאטימים). המקום הוא בעצם מדרסה ענקית ומרשימה. היא מזכירה מאט את המדרסות של מרכז אסיה (מהיכן שהגיעו רוב הממלוכים במקור). למעשה, חוץ מהצבע השחור הסגנון של המבנה הזכיר לי את הרגיסטן בסמארקנד.

*

*

מצודת צלאח א-דין ומסגד האלבסטר - קשה לפספס את מצודת האבן מימי הביניים שבראשה עומד המסגד הענקי בעל כיפות הכסף. המסגד דומה מאוד למסגדי הענק של תורכיה ובייחוד למסגד הכחול המפורסם. למעשה, המסגד הכחול שימש השראה לבניית מסגד זה. אם זאת, יש כמה שינויים בסגנון שהיו ייחודיים לקהיר של המאה ה-19 שמחייבים ביקור במקום. חוץ מזה יש פנורמה נהדרת מחצר המסגד על העיר קהיר.

*

*

*

*

ימים רביעי - שמיני: מצרים העליונה.

את הימים ה-אלו בילינו בדרום מצרים, היא מצרים העליונה. טסנו ללוקסור ומשם שטנו על הנילוס לאסואן. את התיאור על המסע שלנו בדרום מצרים אתאר בפוסט נפרד כאן

*

*

*

*

יום תשיעי - מרכז קהיר.

לאחר המסע במצרים העליונה חזרנו לקהיר. האתר הראשון שביקרנו בו היה קברו של סאדאת'.
אנואר סדאת', הנשיא השלישי של הרפובליקה המצרית, היה האויב המר של ישראל במלחמת יום הכיפורים אך הוא היה גם זה שחתם על הסכם השלום בין 2 המדינות. על כך הוא שילם בחייו שכן במהלך מצעד צבאי ג'יהדיסטים התנקשו בו. הקבר המרשים של סדאת' נמצא מתחת למונומנט בצורת פירמידה לזכר החייל האלמוני. שם עומד וצועד משמר הכבוד.
 אגב, מול המונומנט עומדת הטריבונה שבה נרצח סדאת'.

*

*

כיכר תחריר היא המקום שבו התרחשה המהפכה של 2011. המהפכה שבה עלו לשלטון האחים המוסלמים ששלטו בארץ הנילוס במשך שנה אחת עד שהתרחשה מהפכה נוספת. סביב המקום ישנם מבנים קולוניאלים מרשימים ושמורים מהמאות הקודמות כמו גם חנויות ומסעדות. אם רוב קהיר נראת כמו אחרי מלחמה הרי מרכז העיר שסובב את כיכר תחריר הוא פנינה אוריינטלית פוסט-קולוניאליסטית אמתית. לצד הכיכר עומד מוזיאון קהיר המפורסם שנבנה לפני 2 מאות. המוזיאון די מיושן (כיום נבנה מוזיאון חדש לא רחוק מהפירמידות של גיזה) אך שמורים בו האוצרות הגדולים ביותר של הארכאולוגיה של מצרים. למשל יש בו את האוצרות מהקבר של תות אנך-אמון (היחיד מקברי המלכים שנמצא שלם), פסלים של פרעונים ואוצורות מכל התקופות במצרים ממנס ועד למצרים הרומאית.

מכל הלב אני ממליץ לבקר בו.

*

*

שוק חאן אל חלילי - שוק עצום. במרכזו שוכן שוק המזכרות לתיירים אשר נמצא ליד מסגד ג'אמה חסאן שליד האוניבסיטה האילסאמית א-זהר. השוק עצמו הוא קילומטרים על קילומטרים של רחובות. החלק המוקדש למזכרות התיירים לבדו הוא עצום מיימדים. לא קנינו שם כלום אלא הסתובבנו ברחובות והתרשמנו מסגנון הבניה הימי ביניימי שהשתמר היטב. רחובות על גבי רחובות של בנייה מזרחית קדומה וצפופה לצד במסגדי ענק עתיקים ויפים. זו קהיר העתיקה אשר מגרה את הדמיון וגורמת לו לעוף אל מחוזות סיפורי אלף לילה ולילה. חובה ללכת שם לאיבוד כשמעבר לכל עיקול מסתתר מראה מופלא של עיר ערבית מימי הביניים.

*

*

*

בבוקר הבא עזבנו אל שדה התעופה של קהיר ובטיסה קצרה חזרנו לישראל.
מצרים היא מדינה שכנה וקרובה אך מאוד רחוקה בתרבות ובמנטליות שלה.
היו ימים בהם היה קו אוטובוסים של חברת אגד, קו 100, אשר נסע ישירות מתל אביב לקהיר. לאחר מכן אפשר היה להגיע לקהיר ב-טיסות של אל על לצד נסיעות של חברות תיירות דרך חצי האי סיני. היום הדרך הקצרה לקהיר דרך סיני סגורה עקב סיבות ביטחוניות והטיסה הישירה יקרה.
אם זאת הביקור במצרים הוא חובה.
בת זוגתי הייתה סקפטית שתתלהב מהמדינה הערבית אך חזרה מאוהבת.
 סעו למצרים כל עוד הדבר אפשרי. עשו זאת לפחות פעם אחת בחיים....

*

היסטוריה של מצרים בקצרה

מצרים התמזגה לכדי ישות פוליטית אחת בסוף האלף השלישי לפני הספירה. זה קרה כשמלך מצרים העליונה (עמק הנילוס) מנס כבש את מצרים התחתונה (הדלתא) והכריז על בירתו מנפר (ממפיס או מוף). היתרון של החיים הקדומים במצרים היו בעובדה שהנילוס היה עולה על גדותיו, מציף את השדות בסחף והופך אותם לפוריים ביותר. השילוב בין מזג אוויר חם, יבש וכמעת נטול סערות לבין מים הזמינים כל השנה ואדמה פוריה יצרו תנאים שאפשרו לבני אדם לעסוק בדברים רבים מלבד הישרדות. דברים כגון שירה, אסטרונומיה, הגות ובנייה. והיות וכמה חודשים בשנה החקלאים מצאו את עצמם מובטלים ניתן היה לנצל את כוח האדם הזה לבנייה מונומנטלית. בזכות זה הפרעונים בנו את מקדשי הענק והפירמידות.
 בהתחלה הפרעונים, כמו האצילים, נקברו בארמונות קבורה תת קרקעיים ושממעל נבנה ארמון ששימש מקדש מוות. האדריכל של פרעה צ'וסר במאה ה-28 לפנה"ס בחר להוסיף כמה קומות לארמון זה וכך הוא יצר את הפירמידה הראשונה. הפירמידות הלכו והשתחללו. לקראת סוף האלף השלישי לפני הספירה, במאה ה-23 לפניה"ס, השלטון המרכזי של מצרים הלך ונחלש עד לכדי התפוררות טוטאלית של מצרים לממלכות קטנות. תרם לכך משבר חקלאי שהוביל למשב כלכלי. זה היה סופה של הממלכה הקדומה.


 השושלת ה-12 הצליחה לאחד את מצרים מחדש ולייסד את הממלכה התיכונה. זו התקיימה כמתאים שנה מסוף האלף השלישי לפנה"ס. זו הייתה שושלת מיליטנטית שהחלה לכפות את רצונה על העמים שחיו מסביב למצרים. למשל על הנובים. פלישה של שבטים שמים, שהמצרים כינו חיקסוס, בראשותו של יעקבאל במאה ה-18 לפנה"ס הביאו לשעבוד מצרים. שעבוד זה נמשך כמעת מתאים שנה. בסופו של דבר הפולשים גורשו וזו הייתה תחילתה של הממלכה החדשה.


בממלכה זו שלטו השושלות ה-18, ה-19 וה-20. אז מצרים הפכה לאימפריה וכבשה את שטחי כנען עד סוריה בצפון ואת ארצות נוביה בדרום. יעחמס, רעמסס, סתי, אחנתון, חתשפסוט, תחותמס ואחרים - אלו שמות של פרעונים שהחריבו ערים וכבשו מדינות. הבנייה של מצרים בתקופה זו וההישגים שלה באומנות והרפואה היו מהמתקדמים בעולם. באותה התקופה מרכז הכובד הפוליטי עבר ממנפר אל העיר נא-אמון, היא ווסט, היא תבאי, היא לוקסור של היום. הקבורה בפירמידות התחלפה בקבורה במערות מפוארות בעמק המלכים הסודי. לאחר תהליך ארוך של ביזור הכוח הפוליטי ותפיסתו בידי מעמד הכוהנים ופלישות גויי הים מצרים נחלשה. זה קרה בסוף האלף השני לפני הספירה וזאת לאחר 500 שנה של שגשוג. לאחר מכן מצרים התפצלה מספר פעמים ואיבדה את האחיזה שלה בכנען (מלבד ניסיונו של שושנק, הוא שישק המקראי, להחזיר עטרה ליושנה).
 בשלב מסוים מצרים הייתה כה חלשה עד שפרעונים ממוצא נובי תפסו את הכס במצרים והעבירו את מרכז הכובד הפוליטי לחרטום. מצרים הצליחה לבלום את אשור ובבל (ואף פרעה נכו ניסה להקים את האימפריה מחדש) אך זו נפלה לבסוף לידי פרס.


הפרסים נתפסו ככובשים זרים ושנואים ועל כן המצרים קיבלו את אלכסנדר מוקדון כמושיע אשר שחרר את ארצם. זאת לאחר לאחר כעמת מתאים שנות כיבוש זר (מלבד תקופות קצרות של מרידות מוצלחות). במאה הרביעית לפנה"ס אלכסנדר מוקדון כבש את מצרים, הוכר כבנו של האל אמון והוכתר כפרעה.
 ממותו של אלכסנדר מוקדון ועד הגעת הרומאים, בין המאה הרביעית למאה ראשונה לפנה"ס, שלטו במצרים אנשי בית תלמי. תלמי הראשון היה מצביאו של אלכסנדר ולאחר מותו של האחרון הוא קיבל את מצרים לשליטתו. אף כי תלמי ויורשיו קיימו את כל המנהגים התרבותיים של העם המצרי והוכתרו כפרעונים הם היו מלכים יוונים לכל דבר. האליטה שסבבה אותם הייתה יוונית ועיר הבירה שלהם, אלכסנדריה, הייתה יוונית למחצה. מהמאה ה-2 לפנה"ס הממלכה התלמית החלה נחלשת ואף עמדי בפני כיבוש ע"י אנטיוכוס "הרשע" הרביעי.

במהלך המאה הראשונה לפנה"ס התרחשה מלחמת אחים בין קליאופטרה ה-7 לאחיה תלמי ה-13. באותה תקופה התרחשה מלחמת אזרחים גם באימפריה של הרפובליקה הרומית ובמסגרת זו יוליוס קיסר הגיע למצרים. האחרון התערב במלחמת האחים המצרית ועזר לקליאופטרה לנצח. לאחר הירצחו של קיסר השלטון ב-רומא התחלק בין אקטביאנוס ומארק אנטוניוס (ולפידוס הלא חשוב). אנטוניוס התחבר לקלאופטרה דבר שהתגלה כטעות טראגית. שכן סכסוך בין אנטוניוס לאקטביאנוס הוביל למלחמת אזרחים נוספת. אקטביאנוס הביס את אנטוניוס והאחרון, בייחד עם קלאופטרה, התאבד. מאז מצרים הפכה לפרובינקיה רומית. עם התנצרות האימפריה השתלטה הנצרות גם על מצרים. עם חלוקת רומא מצרים הפכה ל-חלק מרומא המזרחית (ביזנטיון).

לאחר פלישת הערבים במאה ה-7 לספירה מצרים החלה בתהליך של הפיכה לארץ מוסלמית כחלק מהחליפות הערבית שמרכזה היה תחילה בערב, אחרי כן בדמשק תחת בית אומייה ולאחר מכן בבגדד תחת בית עבאס. במאה ה-9 אחמד איבן טולון, המושל של מצרים, הקים שושלת משלו ותוך ניצול היחלשות החליפות של בגדד הכריז על עצמאות. במאה ה-10 השתלטו השיעים תחת הנהגת השושלת הפטימית על מצרים. כמאה שנה מאוחר יותר הפטימים נאלצו להתמודד עם פלישות חוזרות ונשנות של הצלבנים. כחלק מהמאבק נגד הצלבנים צלאח א-דין השטלת על מצרים ובהמשך גם על סוריה ורוב ארץ ישראל. יורשיו לא הצליחו לשמר את הישגיו והממלכה המאוחדת של האיובים נחלשה במהירות ואילו מהמזרח איימו על המרחב הכובשים המונגולים. לבסוף הצבא, שהיה מורכב מממלוכים, שהם עבדים לוחמים, לקח לעצמו את הפיקוד והפך את מצרים שוב לממלכה חזקה.


 במאה ה-16 האימפריה העותמנית כבשה את מצרים ושלטה בה עד מלחמת העולם הראשונה. אם כי בפועל מוחמד עלי באשה, מושל מצרים, כבר ניהל מדיניות עצמאית מסוף המאה ה-18 ואף יורשיו איימו על איסטנבול לא פעם אחת. הצרפתים ולאחר מכן הבריטים התעניינו במצרים והפכו אותה לארץ חסות. על אף זאת ב-1922 אחמד פואד, מיורשיו של מוחמד עלי, הפך למלך של מצרים העצמאית ובנו פארוק ירש אותו בהמשך. פארוק מלך בתקופת מלחמת העצמאות של ישראל שבה צבאו הובס. בשנות ה-50 קצינים מצריים לאומניים שלא היו מרוצים מההתנהלות של פארוק המושחת וההשפעה הבריטית על מצרים ביצעו את הדבר שכונה מהפכת הקצינים החופשיים. הנשיא של מצרים לתקופה קצרה נהיה מוחמד נגיב ולאחר מכן עבד אל נאצר

.
 נאצר הפסיד לישראל במלחמת סיני, ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1958, מתוך התפיסה הפאן ערבית של נאצר, מצרים וסוריה התאחדו לכדי מדינה אחת. אך איחוד זה פורק ב-1961. נאצר, שהיה בעל תפיסות פוליטיות הקרובות לשמאל העולמי, התקרב לברית המועצות וממנה הוא קיבל עזרה כלכלית ונשק. עם מותו של נאצר ב-1970 עלה לשלטון אנואר סדאת. ב-1973 סדאת פתח נגד ישראל במלחמה, מלחמת יום הדין. על אף שבפועל מצרים הפסידה במלחמה היא השיגה את יעדיה בדרך המדינית. היעד של החזרת חצי האי סיני לידי מצרים מידי ישראל (לאחר שזו כבשה אותו במלחמת ששת בימים).


החזרת חצי האי סיני היה כחלק מההבנות בין מצרים וישראל במסגרת הסכם השלום בין שני המדינות. ב-1981 סדאת נרצח בידי ארגון הג'יהד באיסלאמי בגלל אותו ההסכם. ירש אותו חוסני מובארק. האחרון שלט במצרים עד 2011 שאז התרחשה מהפכה במצרים.
 לאחר המהפכה התקיימו בחירות דמוקרטיות. כתוצאה מבחירות אלו עלו לשלטון האחרים המוסלמים ומוחמד מורסי נבחר כנשיא. בתקופתה זו החל תוהו במצרים ומיעוטים דתיים החלו נרדפים. טרור היכה את המדינה ללא הפסקה וצפון סיני נפל בחלקו תחת הטרור של דאעש. היעלמותם של התיירים מהמדינה בשל הטרור והאנרכיה הביאו למשבר כלכלי קשה. בשל כל אלו החלה במצרים מהפכה נוספת. לאחר שנת שלטון אחת מוחמד מורסי הודח בידי הגנרל עבד אל פאתח אל סיסי ואילו האחרון הפך לנשיא. הוא הנשיא המכהן של מצרים בכהונתו השנייה.

*

*

קצת הרחבה על היהדות במצרים

לאחר חורבן ירושלים בידי הבבלים התבססה במצרים קהילה יהודאית גדולה. אלו היו פליטים שברחו מפני הכובש האלים וחורבן הבירה. במאה ה-6 בדרום מצרים התיישבו שכירי חרב יהודאים ששמרו על גבולה של זו כשהייתה חלק מהאימפריה הפרסית. שם הם הקימו לעצמם מקדש –מקדש ייב. עיקר הנהירה היהודית למצרים התרחשה בתקופה היוונית כשארץ ישראל הייתה פריפריה של מצרים כחלק מהממלכה של בית תלמי (שמייסדה היה מפלמייתו הצבאית של אלכסנדר מוקדון שכבש את המזרח ומצרים בפרט מידי הפרסים). היהודים התיישבו בעיקר באלכסנדריה שהייתה הבירה של מצרים התלמית. הם הקימו המון בתי כנסת וחיו תחת מעמד מכובד של אליטה דוברת יוונית. לקראת גזירות אנטיוכוס והמרד החשמונאי בית חוניו מצאצאי כוהני בית צדוק הודחו ממשרת הכהן הגדול. הם עזבו למצרים ובנו שם בית מקדש משלהם אך זה לא היה פופולרי. לאחר הכיבוש הרומי היהודים החלו לאבד ממעמדם וסבלו מעוינות האוכלוסייה הסובבת אותם. במאה השנייה לספירה, לאחר חורבן ירושלים בידי הרומאים וההצקות של האוכלוסייה הלא יהודית, היהודים פתחו במרד אלים במכונה כיום מרד התפוצות. במרד נכללו מעשי אכזריות מ-2 הצדדים והוא דוכא תוך חורבן הקהילות היהודיות. עם עליית הנצרות הרומית היהודים החלו להיות נרדפים ואף גורשו מאלכסנדריה.
לאחר הגעת האסלאם, במאה השביעית, היהודים הפכו לבני חסות אך נהנו גם מהגנה ויציבות. הקהילה היהודית נהנתה רוב הזמן משגשוג כלכלי ותרבותי ולכן לא מפתיע שמתוכה יצאו גדולי ישראל כמו ראש הגולה סעדיה גאון ובה כתב ופעל הרמב"ם. במאה ה-19 עם עליית ההשפעה הבריטית על מצרים יהודים החלו להשתלב במדינה הלאומית ההולכת והמתהווה. הם בנו בתי כנסת מפוארים בקהיר ואלכסנדריה וחיו טוב.
 הקיום היהודי במצרים החל להתערער במאה העשרים עם עליית הלאומיות הפאן ערבית. היהודים נתפסו כמשתפי פעולה של הכובש האירופאי במצרים והחלו לסבול מהצקות. הקמת מדינת ישראל החמירה את מצבם של היהודים שסבלו מאפליה ודיכוי והם החלו לעזוב בהמוניהם את ארץ הנילוס לאמריקה וישראל. כיום נותרו פחות ממאה יהודים בכל מצרים.

קצת הרחבה על הנצרות במצרים

הנצרות הגיע למצרים זמן קצר אחרי צליבת ישו. יהודים רבים במצרים היו תחת השפעת הפילוסופיות הסטויקניות והנאו אפלוטוניות. הם האמינו באל נצחי ולא נגיש לצד ה-"לוגוס", כוח המשמש כמתווכח בין האל הנצחי לעולם החומרי. על כן, עם הגעת הרעיון שהלוגוס לבש בשר בדמות בן האל ומת על הצלב כדי להצטרף לאלוהים שבשמיים, יהודים רבים קיבלו את האמונה בנצרות. הסטואיקנים היוונים שהאמינו בסגפנות הגוף והשאיפה לרוח התחברו לרעיונות הפשטות והעוני בבשורות של ישו וייסדו את הנזורה הנוצרית. ואילו העם הפשוט שגדלו אלפי שנים תחת רעיונות תחיית המתים ועולם הבא, שחיו לצד פסלים של האלה איזיס ומחזיקה את בנה האל הורוס, המחייה את בעלה המת האל אזיריס - התחברו לתחיית ישו ותיאור מריה המחזיקה את בנה ישו.
במהלך המאה הרביעית עם התנצרות האימפריה הרומית (ששלטה במצרים מהמאה הראשונה לספירה) התנצרה גם מצרים.
הזרם העיקרי של הנוצרים המצרים הוא הזרם הקופטי - זרם שהתפצל מהזרם הנוצרי הראשי בשל תפיסה שונה של טבעו של ישו. תפיסה שלישו יש טבע אחד והוא אלוהי.
במאה השביעית הארץ נכבשה על ידי האיסלאם והנוצרים החלו בתהליך של הפיכה למיעוט.
 כיום הם 9 מליון איש, כעשר אחוז מאוכלוסיית המדינה. בשנים האחרונות, בייחוד לאחר השלטון בן השנה של מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים, הם סובלים מרדיפות של ארגונים איסלמיסטים כמו דאעש ורבים מהם אף נהרגו בפיגועים. היום הם חיים תחת הגנת השלטון שלא תמיד מצליח בכך ועל כך הם מוחים.

*