זהו חלק 2 של הסיכום של הטיול שלי ל-מצרים.
בעוד שבחלק הראשון של הטיול הסתובבתי בין האטרקציות של עיר הבירה קהיר, בחלק השני שהיתי באזור הגאוגרפי של דרום מצרים – אזור המכונה מצרים העליונה.
 את העיר קהיר והאטרקציות שלה תיארתי בחלק הראשון.

*

רקע היסטורי

בימי קדם האוכלוסייה בארץ מצריים התרכזה בשני חבלי ארץ – במצרים העליונה ובמצרים התחתונה. מצרים התחתונה היא הדלתא של הנילוס שמתחילה מקהיר של היום ומסתיימת בים התיכון. מצרים העליונה היא עמק הנילוס שמרכזו הפוליטי היה באזור שבו שוכנת היום העיר לוקסור.

קהיר מפורסמת בעיקר בשל הפירמידות שלה. ואכן, רוב הפירמידות המרשימות ביותר של ארץ הנילוס נמצאות סביב עיר הבירה המצרית. הסיבה לכך היא שלא רחוק מקהיר שוכנים השרידים של העיר ממפיס אשר שימשה בתור מרכז הכוח הפוליטי של מצרים בתקופת הממלכה הקדומה והתיכונה (3200 -1700 לפנה"ס), שהייתה גם תקופת בניית הפירמידות. שם גם היה מרכז הכוח הפוליטי של מצרים התלמית, הרומית והמוסלמית ולכן קהיר מפורסמת גם בשל הארכאולוגיה הימי ביניימית שלה.

דווקא מרכז הממלכה החדשה של מצרים (1500 - 500 לפנה"ס), התקופה שמצרים הייתה אימפריה אזורית ששלטה על שטחי ענק מנוביה עד סוריה, היה באזור של מצרים העליונה. המרחב שלאורך עמק הנילוס שבדרום מצרים. העיר המרכזית של מצרים העליונה הייתה לוקסור, משם התחלנו את מסעינו, ואילו גבולה הדרומי נע בין אסואן לחרטום (בהתאם לתקופה) ועל כן את מסעינו סיימנו באבו סימבל - 40 ק"מ מגבול מצרים-סודאן.

*


 *

*

הגעה:

אל שדה התעופה של לוקסור הגענו בטיסה ישירה מקהיר. עשינו זאת במטוס של חברת נייל אייר. למיטב הבנתי מחירו של כרטיס אחד בטיסת פנים בארץ הנילוס עומד על סביבות ה-100 דולר. במחיר נכללת גם ארוחה קלה (כריך ומיץ). הטיסה אורכת כ-שעה ורבע.

את המסע מלוקסור דרומה המשכנו בשייט על נהר הנילוס. את השייט עשינו בספינת תיירים שלקחה אותנו עד לאסואן. משם לקחו אותנו באוטובוס הלוך וחזור אל אבו סימבל. מאסואן לקהיר חזרנו גם בטיסת פנים של חברת נייל אייר. אגב, שדה התעופה הקטן של אסואן חדש ומצוחצח וכולל חנויות מזכרות.

*

*

*

לינה:

את הלינה בלוקסור עשינו במלון mercure-luxor-karnak. זהו מלון בדרגת 5 כוכבים. המקום מאוד נחמד ויש בו בריכה וחדרים מרווחים ונקיים. בחדר שבו היינו הייתה מרפסת ופינת קפה מעוצבת. ארוחות הערב והבוקר היו טעימות מאוד. מאוד התרשמנו מהמיקום של ארוחת הערב - מסעדה על גדות נהר הנילוס. הארוחה הייתה לקראת השקיעה דבר שהפך את המעמד לחוויה מאוד רומנטית.
 *

*

*
 שמה של הספינה בה שטנו על נהר הנילוס הוא MOON DANCE. הספינה מפוארת למדי ועובד בה צוות נורא אדיב. במהלך השהות שלנו שם נהננו משלוש ארוחות ביום. כל ארוחה הייתה איכותית וטעימה. יש לציין כי הארוחות במצרים לא כוללות שתייה אשר נמזגת בתשלום נפרד.

בספינה יש בר גדול במחירים סבירים (אם כי הבירות והיין במצרים הם לא משו). על הסיפון של הספינה יש בריכה קטנטנה, שולחנות עם ספסלים וכורסאות שיזוף. החדרים גדולים וכוללים מיטה וחלון גדול שאליו צמודים שולחן ו-2 כיסאות. בכל חדר יש גם מקרר, טלוויזיה, מקלחת ושירותים. באחד הערבים התקיים בלובי של הספינה מופע ריקודי בטן (שלא היה מרשים). סך הכל נהננו מאוד מהשיט.

*

*

*

*

*

*

יום 4 - לוקסור 1:

העיר לוקסור שוכנת על 2 גדותיו של הנילוס ומוקפת במרחבים גדולים של אדמות חקלאיות הניזונות מתעלות הנהר. היא גם שוכנת על שרידי העיר ווסט, היא תבאי, היא נא אמון - בירת מצרים העליונה.

בשנת 1700 לפנה"ס פלשו למצרים שבטים שמיים. אלו הגיעו מכיוון אסיה וכונו בפי המצרים היקסוס. הם כבשו את מצרים ה-תחתונה והפכו את מצרים העליונה לממלכת חסות. מתאים שנה לאחר מכן מצרים העליונה מרדה וגירשה את ההיקסוס מאדמותיה. כך החלקה את קיומה הממלכה המצרית החדשה. בתקופה זו נבנו בדרום מצרים מקדשי ענק ופלאי אדריכלות נוספים.

*

*

*

בעיר תבאי, מרכז מצרים העליונה, סגדו לאל מקומי בשם אמון. כדי להפוך את אותו האל לאל המרכזי ביותר בפנתאון של מצרים כולה, הפרעונים וכוהניהם קבעו את העובדה שהאל אמון התמזג עם אל השמש רע וכך הפך לאחד האלים החשובים ביותר – אמון-רע. בעקבות זאת, העיר נא אמון הפכה ללב הדתי והמדיני של האימפריה המצרית. בשל כך, לוקסור מלאה באתרי ארכאולוגיה רבים.

ביום הראשון בלוקסור ביקרנו בגדה המזרחית שלו וזה מה שראינו:

עמודי ממנון - שני פסלי ענק העומדים לצד פסלים קטנים יותר המהווים את השרידים של מקדש המוות של אימנחוטפ השלישי. מקדש מוות הוא המקום שבו בני העם המצרי סגדו לפרעה אחרי מותו. זה נעשה מתוך מחשבה שנשמתו של הפרעה שוכנת על הספינה השמימית ליד האל רע.

מדינת האבו - מקדש מוות ענק ושמור היטב של פרעה רעמסס השלישי. מלבד פסלים וציורי קיר של אלים (שהצבע של רבים מהם נשמר היטב) הוא גם מפורסם בתבליט קיר ענק בצידו הדרומי המתאר את הקרב של הפרעה נגד גויי הים. לא רחוק משם נמצא ה-רעמסאום - מקדש המוות של רעמסס השני, הוא לא מרשים כך שלא נכנסו אליו.

מקדש המוות של חטפשסות - מקדש מוות ייחודי שנבנה לכבוד הפרעה-אישה הראשונה ששלטה במצרים. מלכת מצרים החלה את שלטונה בתור עוצרית לאחיה אך בהמשך היא הכריזה על עצמה כפרעה גבר של ממש. את הצעד היא גיבתה בטענה שהיא ביתו של האל אמון. אגב, במקדש ישנם ציורים (שצבעם השתמר) המתארים את האל האמון מעבר את אימה של הפרעה-אישה. ציורים נוספים שיש לשים אליהם לב הם תיאור המסע של המלכה לסומליה, שהייתה קרויה בפי המצרים העתיקים פונט. המקדש מלא בפסלי המלכה בדמות גבר.

*

*

*

*

*

*

*

*

לאחר שביקרנו באטרקציות אלו התמקמנו במלון וחיכינו לערב. זאת משום שבערב לקחו אותנו באוטובוס למקדש לוקסור.

מקדש לוקסור - אחד מ-2 מקדשי אמון בעיר. בין מקדש זה למקדש קרנאק הובילה בעבר דרך בת שלוש ק"מ שב-2 צדדיה עמדו פסלי ספינקסים. כיום רובם של פסלים אלו קבורים מתחת לאדמה אך חלק מדרך זו, ממש מול המקדש, נחשפה לקהל הרחב. עשתה נכון חברת איילה גאוגרפית שהביאה אותנו אל המקדש בלילה כשהוא מואר. מראה מרשים על אביליסקים, עמודי ענק ופסלי ענק של אלים ופרעונים מוארים בלבן וצהוב מעבירים רטט צמרמורת של יראה בגוף. המקדש אכן יפה ומרשים. הביקור הוא בגדר חובה.

*


 *

*

*

*

*

*

יום 5 - לוקסור 2:

עמק המלכים - זהו המקום בו נקברו מלכי מצרים בתקופת הממלכה החדשה. מדובר בעמק סודי שבו, כך קיוו מלכי מצרים, יוכלו המתים לנוח בשלווה בלי שאוצרותיהם יתגלו.
אך עם הזמן מעקות הקבורה התגלו, האוצרות נשדדו והמומיות חוללו. רק מערה אחת נשארה שלמה והיא הקטנה והעלובה מכולן. המערה של מלך צעיר ולא חשוב שכנראה נרצח ונקבר באופן בהול. מערת הקבורה של תות-אנך-אמון. תות היה מלך לא חשוב אך הוא הפך למפורסם מכל מלכי מצרים במאה העשרים משום שבמערת המוות הקטנה שלו נותרו האוצרות. והאוצרות הללו היו מרשימים עד מאוד וכמות הזהב שהוצאה מהמערה הייתה אדירה.
 אם זו הייתה המערה הכי פשוטה אפשר רק לדמיין את שהיה במערות הענק של מלכי מצרים האחרים. לצערי, כל שנותר ממערות אלו היום זה חדרים על גבי חדרים המחוברים במסדרונות ריקים אשר יורדים לעומק רב אל תוך ההר והאדמה. חדרים ומסדרונות אלו מקושטים בציורי קיר מדהימים שהצבע שלהם נשמר כאילו מלאכת הצביעה נעשתה אשתדק. כרטיס הכניסה כולל נסיעה ברכבת תיירים אל אזור המערות וכניסה לשלוש מערות קבורה. הכניסה לקבר תות-אנך-אמון נמכרת בכרטיס נפרד.

*

*

*

*

אחרי הביקור בעמק המלכים התמקמנו בספינה שהפכה לבית שלנו לימים הקרובים.
 נחמד היה שהספינה עגנה מול מקדש לוקסור המואר בלילה. במזח עמדו המון חנויות מזכרות שהציקו לעוברים והשבים (אך משם קנינו מים וקולה לחדר).

*

*

אחר הצהריים נסענו אל עמק האצילים שגם הוא שווה ביקור. היינו במערת הקבורה המרשימה של רעמוסה שבה ניתן לראות את שיא אומנות התבליטים במצרים.

*

*

*

*

*

יום 6 - לוקסור 3:

נשארנו חצי יום נוסף בלוקסור על מנת ליהנות ממקדש קרנאק. זהו מקדש אמון השני בבירה המצרית הקדומה. הוא עצום ממדים משום שכל פרעה הוסיף לו חלקים משלו וכך זה המשיך מפרעה לפרעה עד שנוצר מתחם אדיר. יש בו פסלים, מקדשים קטנים וגדולים, עמודים ואוביליסקים. מאוד מרשים החלק שבנו סתי הראשון ורעמסס השני, האדירים במלכי מצרים, שבו נמצא יער עמודים שלם. שם על אחד הקירות מתואר מסע שושנק (שישק המקראי) ורשימת כיבושיו.
 תיירים אוהבים להסתובב סביב פסלה של חרפושית (חפרע) המסמלת את השמש. אומרים שאם מסתובבים סביבה 7 פעמים מתגשמות לה משאלות. מי שלא היה בקרנאק לא היה במצרים העליונה - זה היה אחד משיאי הטיול.

*

*

*

*

*

אני חייב להודות שמעולם לא הייתי בהפלגה. חוץ מ-שיט קצר של שעה-שעתיים או במעברות. השיט על הנילוס היה הפעם הראשונה שבה חייתי בחדר מפואר בתוך ספינה. ואני מאוד נהנתי. נהנתי לשבת על הסיפון, לשתות תה ולהביט בנופי עמק הנילוס המשתנים.
 ראיתי כפרים, חורשות, חקלאים וג'מוסים חולפים על פני ומאחוריהם גבעות מדבר הסהרה האדיר. נהר הנילוס עצום ומלכותי ונפרש למרחקים מדרום ומצפון. בלילה שורר בו שקט מופתי מתחת לשמיים זרועי כוכבים. נורא מהנה היה גם לשכב במיטה או לשבת על הכיסא בחדר ולשתות יין כשבחלון חולפים להם נופי עמק הנילוס. זוהי דרך לא זולה אך מהנה מאוד לטייל במצרים ואני ממליץ עליה מאוד בין אם זה בצורה עצמאית או דרך טיול מודרך.

*

*

*

*

*

*

יום 7 - אדפו וקום אומבו:

התחנה הראשונה בשייט הייתה העיירה אדפו. בעיירה יש אטרקציה אחת - חורבות המקדש באדפו. מקדש שמור מאוד מהתקופה ההלניסטית (יוונית) במצרים. אם לצבוע את המקדש, לשים דלתות ולהעביר בו חשמל אז ישוב יתפקד בתור מבנה ציבור גם היום. אחד הדברים המרשמים שיש בו, מלבד העמודים והחללים השלמים, הם פסלי הורוס, חדר קודש הקודשים וציורי הקיר היפים. בין החשובים שבהם הוא ציור האל הורוס המביס בחניתו את דודו האל סת (המתואר כחיה). ייתכן וציור זה היה השראה לאיקונות הרבות של הכנסייה הנוצרית בהן מתואר המלאך מיכאל/ גיאורגיוס קוטל באופן דומה את השטן/ דרקון.

*

*

*

*

התחנה השנייה הייתה מקדש האל התנין סובאק בקום אמבו. האל היה קשור לרפואה ולכן המקדש היה גם בית חולים עתיק. המעניין ביותר בין תבליתי הקיר היה זה המתאר כלי עבודה של רופאים מימי מצרים הקדומה. היותר שחלק מהכלים דומה לכלים שמשתמשים בהם מנתחים מודרניים.
 לצד המקדש נמצאת באר ענקית ששימשה נילומטר (עמוד מדידה של גובה הנילוס) ומוזיאון לתנינים קדושים חנוטים. שאר הזמן נהנתי מהשייט הרגוע. בלילה הגענו לעיר אסואן. עיר קטנה עם שוק חביב. לא יותר.

*

**

*

*

*

יום 8 - אבו סימבל: 


 מאסואן לאבו סימבל נסענו במשך כשלוש שעות לכל כיוון. המעבר דרך המחסום לכיוון דרום צורך אישור והבטחה שכן מדובר בדרך ארוכה לאורך מדבר סהרה עד ל-40 ק"מ מהגבול עם סודאן.

*

*
אבו סימבל הוא ישוב נובי קטן שלידו נמצאים מקדשי רעמסס ה-2 ואשתו נפרטרי.
 למען האמת, בשנות השישים המקדשים הועתקו ממקומם למקום הנוכחי שכן הם עמדו בפני הצפה. זה קרה לאחר שהסובייטים בנו עבור המצרים את סכר אסואן הגדול ובעקבות זאת נוצר אגם מלאכותי, אגם נאצר, בעמק הנילוס שלפני הסכר. האגם עמד להציף אתרים ארכאולוגים חשובים מאוד ואונסק"ו, במבצע הצלה בינלאומי, העתיק את האתרים אל מקום מבטחים וזה כולל את מקדשי רעמסס ואשתו. המקדשים עצמם והחללים שבתוכם מקוריים. בנה אותם רעמסס השני כדי להראות לבאים לארץ מצרים מכיוון דרום מי האיש ששולט בממלכה. בקודש הקודשים הוא אף העז לשים את פסלו לצד פסלי האלים. המקום שווה את הדרך - אני יכול להשוות את היופי שלו עם אתרים כמו האל-חאזמה בפטרה שב-ירדן. אתר חובה.

*

*

*

*

בדרך חזרה עצרנו בסכר אסואן. מרשימה מאוד היא האנדרטה לכבוד בניית הסכר - צורתה כפרח לוטוס ובתוכה מצוירים סמלי מצרים וברית המועצות לצד ציטוט (בערבית וברוסית) של מנהיג מצרים דאז “חברותם של העמים הערבי והסובייטי איתנה יותר מחומות אסואן האדירות”. הנוף מהסכר לא מדהים במיוחד אך לדעתי חבל לוותר על האתר אם יש זמן. עוד אתר חביב אך לא חובה לביקור הוא אתר בנייה מצרי עתיק שבו עומד אוביליסק לא גמור. האוביליסק נותר במקומו בשל סדר שנפער בו. במוזיאון הנילוס, המוקדש לארצות והתרבויות החיות לצד הנהר הגדול, לא ביקרנו.

*

*

*

*

*

לקראת ערב החברה ארגנה לנו שיט בפלוקה ,סירת מפרשים, על הנילוס אל הגן הבוטני על שם הגנרל הבריטי קצ'נר. הגנרל היה מושל מקומי אהוב מאוד. מקום נעים וקריר ומלא בילדים. הנובים שהשיטו את הספינה בידרו אותנו בשירה וניסו למכור לנו את התכולה שלהם. עברנו ליד האי אלפנטינו שבו היה מקדש יהודאי עממי, הוא מקדש ייב, במקדש סגדו לאלוהי ישראל לצד האלים ענת-בית אל ואל-בית אל. שיט על הנילוס בסירת מפרשים לקראת השקיעה הוא חוויה מדהימה בפני עצמה בכדי להיפרד ממצרים העליונה.

*

*

*

*

*

מצרים העליונה זו מצרים קצת אחרת. היא אפריקאית יותר ואולי פראית יותר מאשר קהיר המזרח תיכונית, הסואנת והצפופה וסיני הבדואית המלאה בקמפים ומלונות. לא פלא שאפריקה השחורה הייתה במרחק של הושטת יד (ו-דרכון זר). הרחנו אותה והרגשנו אותה. בדרכינו דרומה על הנילוס חשנו איך העולם הערבי מתחלף בעולמה של אפריקה השחורה. בהמשך הנילוס נמצאת סודאן השחורה דוברת הערבית ואתיופיה השחורה והנוצרית.

אך המעבר לפנינו היה חסום.
 בבוקר כבר היינו על המטוס צפונה בטיסת שעה וחצי לקהיר להמשך הטיול. ...

*