*

את ימי השהות שלי בעיר ברלין חילקתי ל-2. את הבקרים הקדשתי לתרבות ומוזיאונים ואת הערבים הקדשתי לבילויים וספא. החלוקה הזו הייתה לא בכדי. העיר מפוצצת במוזיאוני אומנות לכל סוגיה, במרחצאות ספא נפלאים ובמועדונים בועטים ותוססים. ברלין היא לא דוגמה לאירופה הקלאסית משום שכמעת ולא נותר כלום מהארכיטקטורה הישנה שלה. אומנם מדי פעם ניתן לצפות ב-בניין עתיק פה ושם העומד לצד בניינים מודרניים. אך כמעת וכל העיר העתיקה של ברלין נחרבה במלחמה. למרות החורבן העיר התאוששה ועלתה לגובה. אבל אולי זה אחד הדברים שהופכים את העיר הזו למיוחדת משאר בירות אירופה. עיר מודרנית, מגניבה ותוססת שמשמרת את עברה על אף השרידים המועטים שנותרו ממנו ברחובותיה.

*

*

*

רקע היסטורי:

במאה ה-15 ברלין הקטנה הפכה לבירתה של נסיכות ברנדרבורג,. נסיכות זו הייתה בין הנסיכויות החשובות ביותר בגרמניה של אז. בימים שהאחרונה נקראה בשם הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית ("הרייך הראשון"). בהמשך, נסיכות ברנדרבורג התאחדה עם נסיכות פרוסיה. פרוסיה הייתה מדינה שהוקמה על ידי מסדר הצלבנים הטאוטונים אך עם הזמן היא נחלשה והפכה לשטח חסות פולני. עם היחלשותה של פולין פרוסיה הלכה והתעצמה עד ש-במאה ה-19 היא נהייתה לממלכה עצמאית וחזקה. בעקבות כך היא תיפחה את ברלין כיאה לעיר בירתה.
ב-1871 מלך פרוסיה וילהלם וראש ממשלתו, "קנצלר הברזל" ביסמרך, איחדו בראשות פרוסיה את כל נסיכויות גרמניה השונות וייסדו את הקיסרות הגרמנית ("הרייך השני") שברלין הייתה בירתה.
העיר המשיכה להיות בירת גרמניה גם לאחר נפילת הקיסרות ב-1918 (בעקבות מלחמה"ע ה-1) והקמת הרפובליקה הגרמנית של ויימאר. ברלין הייתה גם בירתו של הרייך השלישי לאחר עליית המשטר הנאצי. משם היטלר הכריז על הרייך בן אלף השנה. משם החלה שואת היהודים ומלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה ברלין הפכה לאיי חורבות וגרמניה חולקה ל-2 מדינות:
1. הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה (DDR), מדינה קומוניסטית-דיקטטורית ולוויין של ברית המועצות. מכונה גם בשם גרמניה המזרחית.
2. הרפובליקה הפדרלית הגרמנית שהייתה באמת דמוקרטית ופרו מערבית.
בעוד ש-בון הפכה לבירתה של גרמניה המערבית, ברלין הפכה לבירתה של גרמניה המזרחית.
עם זאת, בשל הסטטוס קוו שנוצר אחרי המלחמה, אזור מערב ברלין נותר שטח כבוש בידי הכוחות הצרפתים, האמריקאים והבריטים. מובלעת מערבית בתוך המדינה הקומוניסטית.
אזרחי החלק המערבי של העיר השתייכו למערב גרמניה, השתמשו במטבע של מערב גרמניה וחיו בהשפעת תרבותה של זו. לאומתם, אזרחי מזרח ברלין היו שייכים למדינה הקומוניסטית. ואף שיחסית למדינה מסוג זה חייהם לא היו רעים מהבחינה הכלכלית הם חיו תחת דיכוי פוליטי ומשטר סוציאליסטי דורסני.
 רבים מתושבי DDR ניסו לברוח ממזרח גרמניה. בהתחלה כל שהיה עליהם לעשות זה לעבור למערב העיר ברלין ולטוס משם אל ארצות המערב. אך בעקבות נטישת האזרחים את גרמניה המזרחית החליטו שלטונותיה של זו לבנות חומה שתקיף את כל האזורים בעיר שנמצאו תחת שלטון מעצמות המערב. וכך בשנות השישים קמה חומה, היא חומת ברלין, שעטפה את כל החלק המערבי של העיר מכל צדדיו והפכה אותו לעיר גטו. גם אחרי בניית החומה המשיכו ניסיונות הבריחה למערב העיר תוך סיכון חיים משמעותי. בשנת 1989 מחאה המונית הביאה להפלת חומת ברלין וגרמניה המזרחית הייתה המדינה הראשונה שהתנערה מהמשטר הקומוניסטי ובישרה את התפרקות הגוש הסוציאליסטי כולו. עם איחוד 2 הגרמניות למדינה אחת ברלין שבה להיות בירת גרמניה המאוחדת וכיום היא עיר חשובה באיחוד האירופי.

להבנת המציאות בברלין המחולקת אני ממש ממליץ לראות את הסרטים הבאים:

1. גשר המרגלים - 


 טום הנקס, עורך הדין המאמין בכל ליבו בחוקה האמריקאית ועקרון ההליך המשפטי ההוגן, מגן על מרגל סובייטי ומציל אותו מגזר דין מוות. בשל כך ממשלת ארה"ב ממנה אותו לשאת ולתת עם ברית המועצות בעניין חילופי שבויים. הבעיות החלו כאשר מזרח ברלין נקבעה להיות המקום שבו יתבצע המו”מ וכאשר שלטונות גרמניה המזרחית החליטו שגם הם רוצים להרוויח מהעסקה ומאתגרים את הגיבור שצריך לבחור האם להציל טייס אמריקאי שנכלה בברית המועצות או סטודנט האסור במזרח גרמניה.

2. להתראות לנין - 

דרמה קומית על אם ובנה. ערב אחד בסוף שנות -80 האם, קומוניסטית מושבעת, רואה את בנה מפגין נגד חומת ברלין ונעצר. מזועזעת מהאירוע היא לוקה בהתקף לב חמור ונכנסת לתרדמת. היא מתעוררת לאחר נפילת החומה ובשבועות האחרונים לקיומה של מולדתה - ממש לפני איחוד גרמניה. בנה אלכס חושש שאם אמו תגלה שהעולם שבו היא האמינה נחרב היא עלולה ליפול שוב לתרדמת. לכן הוא עושה הכל כדי שהיא תאמין ש-DDR עדיין קיימת.

*


שפה

הברלינאים, כיאה לתושבי בירת גרמניה, מדברים בשפה הגרמנית. אכן, יש המון ניבים שונים של השפה הגרמנית כגון הבווארית, הסקסונית, היידיש (היא היהודית-גרמנית) ועוד אך השפה של הברלינאים היא הגרמנית הרשמית והמשותפת לכל מדינת גרמניה.
 אם זאת לא פגשנו שם איש שלא ידע לדבר אנגלית.

*

*

לינה

רוב המדריכים והמומחים ממליצים להזמין את המלון במזרח ברלין שכן שם שוכנים רוב האתרים החשובים של העיר. זה באמת נכון! אך אנחנו מצאנו מלון דווקא במרכז מערב העיר (ב-עיר יש מספר מרכזים בשל היותה עיר מחולקת לשעבר).
שמו של המלון:
 Aparthotel Adagio Berlin KurfSrstendamm

מלון נקי ומודרני. השירות נהדר ולבבי. החדר כולל מטבחון המאובזר באופן מלא: כלי בישול, ניקוי, כלי אכילה, מקרר ומיקרוגל. בחדר יש חימום ואוורור, שירותים ומקלחת. המיטה גדולה.
הדבר עלה לנו 170 יורו ל-4 לילות.
סביב המלון יש חנויות, מזנונים, בתי קפה ומסעדות.
 מיקום המלון טוב – מדובר בסך הכל ב- 5 דקות הליכה בין המלון ל-מטרו ו-10 דקות הליכה מהמלון לתחנת הרכבת של גן החיות. המטרו המצוין של ברלין יכול להביא כל אדם במהירות ויעילות לכל חלק בעיר . כמו כן, מתחנת הרכבת יש קו ישיר לשדה התעופה.

*

*

תחבורה

התחבורה בברלין מצוינת. היא מהירה ומדייקת.
 אפשר לקנות כרטיס חופשי יומי בפחות משבע יורו ולנסוע כל היום באוטובוס, במטרו וברכבת בתוך ברלין. התחבורה ידידותית לציבור וקלה לתפעול ולהתמצאות. אגב, בסופי שבוע המטרו עובד כל הלילה.

*

*

הגעה

את הטיסה מתל אביב לברלין הזמנו מחברת אל-על בעלות של 190 דולר לאדם (ללא מזוודה). השירות היה סביר והנחיתה הייתה בשדה התעופה שונפלד המרוחק טיפה מהעיר.

שימו לב – בטיסת החזור ולפני העלייה למטוס ישנה בדיקה ביטחונית נוספת, ממש אחרי הדיוטי פרי, ולכן לא ניתן לרכוש בו נוזלים.

משדה התעופה שונפלד לקחנו את קו הרכבת E7 לתחנה של גן החיות. לפני העליה לרכבת רכשנו כרטיס חופשי יומי ABC (ברלין מורחב) שעלה לנו פחות מ-8 יורו וכלל הן את הנסיעה משדה התעופה לברלין והן את הנסיעות בתוך העיר. אגב, קו הרכבת E7 עובר בכמה נקודות בברלין ומחובר לרשת המטרו. לקח לנו סך הכל כארבעים דקות להגיע למלון

*

*

מטבע

המטבע בגרמניה הוא היורו. כמו במרבית מדינות האיחוד האירופי. המחירים בעיר סבירים מאוד. אכלנו במסעדות במחיר של 7 עד 10 יורו למנה. בבתי קפה תורכיים אפשר לאכול גם ב-5 יורו.
 בקבוק שתייה בחנות עלה בין יורו לשתיים. בעלות של 30 יורו קנינו כרטיס כניסה לכל המוזיאונים הממשלתיים של ברלין. תוקף הכרטיס היה למשך 3 יום ובשל כך חסכנו המון כסף.

מזג אוויר

מזג האוויר בתחילת פברואר – קר. מידות החום נעו בין מעלה אחת מעל לאפס לתשעה מעלות . באחד הימים ירד שלג קל שלא הצטבר. אני הסתדרתי עם מעיל חורף וחולצה ארוכת שרוולים מתחתיו.

*

*

*

*

יום 1 - מרכז העיר

את היום הראשון בברלין הקדשנו לאתרים המרכזיים והמפורסמים שלה. עשינו טיול פנורמי.
 התחלנו מהבונדסטאג. במקור שמו של המבנה היה הרייכסטאג, הכינוס הקיסרי, וכך רבים מכנים אותו עד היום. הכינוס הקיסרי היה השם של מועצת האצילים באימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית ועל שמו של כינוס זה כונה גם בניין הפרלמנט באימפריה הגרמנית כשזו נוסדה.
 הרייכסטאג הועלה באש זמן קצר אחרי עלייתו של היטלר לשלטון והקומוניסטים הואשמו בעניין. הדבר אפשר להיטלר לקבוע שורת חוקים שנגדו את זכויות הפרט על מנת "להגן על גרמניה מהטרור האדום". זה היה כמובן תרוץ לסלילת הדרך לשלטון יחיד וליצירתה של מדינת המשטרה הנאצית. המקום נהרס במלחמה ונשאר בחורבותיו עד איחוד גרמניה. אז הפרלמנט הגרמני עבר מהעיר בון לבניין זה והוא עובד בו עד היום. למעוניינים להיכנס לתוך הבניין יש להירשם באתר מראש.

*

*

רצוי לטייל באזור וליהנות מארכיטקטורה נהדרת, לצפות באנדרטה הסובייטית שמנציחה את הניצחון על הנאצים, להסתובב בכיכר פריז וליהנות ממבט על שער ברנדרבורג (מאה 17). מי שרוצה להרחיק לכת יכול להתקדם לעמוד הניצחון המוזהב שנגלה מרחוק (את האחרון לא עשינו). ליד הרייכסטואג עומדים האנדרטה לזכר השואה הכוללת מוזיאון קטן מתחתיה. צמוד לשם עומדת גם האנדרטה לזכר הקרבנות ההומוסקסואלים. את האזור עוטף פארק טריגן הגדול. הפארק מלא בעצים ופסלים אך לא מרשים בחודשים הקרים.

משם מומלץ להמשיך ולטייל בשרדת אונטר דר לינדן, לעבור את השגרירות הרוסית ובשלב מסוים (אפשר ברחוב BEBEL) לפנות אל הז'נדרמרקט. הז'נדרמרקט היא כיכר יפיפייה, בין היפות של העיר, ששימרה את המראה של ברלין שלפני המלחמה.

*

*

*
 לא רחוק מהכיכר נמצא צ'ק פוינט צ'רלי. כביש שבלבו ביתן ביקורת גבולות משוחזר וכמה שלטים ותמרורים. לצידו עומדים שחקנים במדים רוסים/ אמריקאים המצטלמים עם תיירים בתשלום.
 החשיבות של המקום היא היסטורית - זה היה אחד מנקודות המעבר בין ברלין המזרחית למערבית. אני ממליץ לפני הטיול לצפות באחד הסרטים על חומת ברלין כדי להתרגש מהמקום. אחרת לא ניתן להתלהב מנקודת המעבר בכלל. לידו נמצא הבית ליד צ'ק פוינט צ'אקלי שזהו מוזיאון שנבנה עוד בזמן שהחומה עמדה ומגולל (בעזרת מדרך אלקטרוני ברוסית ובאנגלית) את סיפור החומה, המלחמה הקרה, הדיכוי הקומוניסטי והמאבק בו.
המקום נחמד אך לא הייתי מגדיר אותו כאתר חובה.
 עלות – 15 יורו כניסה ו-10 יורו למדריך אלקטרוני

*.

*

*
ערב יום 1 - מרחצאות liquidrom

http://www.liquidrom-berlin.de/en/index.php

במרחק של כמה דקות הליכה מהצ'ק פוינט צ'ארלי שוכנות המרחצאות הנהדרות, מרחצאות ליקווידרום. הן נמצאות צמוד למבנה תאטרון גדול הבנוי בצורת פרח לבן. מחיר הכניסה למרחצאות משתנה בהתאם לזמן השהייה בו – ניתן להיכנס למקום למשך שעתיים, לארבע שעות ולכל היום. אני ממליץ על 4 שעות. במקום גם ניתן להשאיל מגבות.
בכניסה מקבלים שעון יד מיוחד המהווה מפתח ללוקר שבו ניתן לאכסן את כל הדברים המיותרים. יש כניסה נפרדת ללוקרים של הנשים ושל הגברים (אם כי ההפרדה ביניהם חלקית).
אחרי הלוקרים יש מתקני רחצה ושירותים ואחריהם המתחם עצמו.
 במתחם יש מספר סאונות שונות. יש סאונה רטובה, ו-3 סאונות יבשות. במרכזו עומדת חצר המופרדת מהסאונות בקיר זכוכית ושם יש ג'קוזי חם תחת כיפת השמיים. מול הג'קוזי ולצד הסאונות ישנו בר ומיטות להרגעה. בנוסף, במתחם יש בריכה מחוממת שבה מתנגנת מוזיקה מרגיעה מעל ומתחת למים. אגב, הבריכה היא המקום היחיד שבו חובה להיות בבגד ים. לדעתי זה קצת סוריאליסטי לראות את האנשים באים לבריכה ערומים ולובשים לפני הכניסה למים בגדי ים. לג'קוזי מותר להיכנס בבגד ים אך ניתן לשהות בו גם בעירום מלא ואילו בסאונות בגד הים הוא אסור (טקסטיל בסאונה מדיף עדים לא בריאים). לביישנים קיים פתרון - ניתן לשים מגבת על הגוף בסאונות היבשות. לסאונות הרטובות הכניסה היא בעירום בלבד כי המגבת שם עלולה להפוך לסמרטוט. המתחם מעורב, שוהים שם בו זמנית גם גברים וגם נשים לכן קפדני הצניעות לא יתלהבו מהמקום. אני כן התלהבתי - אין טבעי לאדם לבוא למרחצאות מאשר בעירום. לגבי העניין שאין הזה הפרדה בין גברים לנשים - הגרמנים מאז ומעולם הלכו עירומים לחוף והדבר לא זעזוע אותם כפי שהוא מזעזע תיירים רוסים או ישראלים. יש במקום גם בלן - האופגוסט. אני נכנסתי לאחת הפעילויות שלו בסאונה היבשה - האיש חילק שוקולדים, אחרי כן סגר את הדלת והחל לשפוך שמנים צמחיים וארומטיים על הגחלים. אחרי כן הוא פיזר את העדים והחום בחדר. לאחר מכן הבלן חילק לכולם קרח על מנת שאנשים הרגישים לחום לא יתעלפו ואז הוא המשיך להעלות את חום החדר עד שהוא הפך לכבשן ממש. אחרי שהפרוצדורה הסתיימה, מרוב החום הכבד, שורות של בני ובנות אנוש ערומים (ואני ביניהם) יצאו אל החצר הפנימית של הליקווידרום ועמדו בקור של 2 מעלות (שכלל פתיתי שלג קל מהשמיים) רק כדי לקרר את הגוף. אחרי כן החכמים הלכו ל-דוש של מים פושרים וחזרה לג'קוזי. בזמן כתיבת מילים אלו אני רק מתגעגע לתחושות שבגוף. כמה שזה היה מרגיעעע… הגוף אחרי זה מרגיש כאילו החליפו אותו בחדש. הביקור במקום היה חוויה נהדרת. המקום נקי כל הזמן (כי מנקים אותו כל הזמן - אפילו את החלונות). חוויה מדהימה אך אותי הדהים עוד יותר שזה לא היה הספא הכי מרשים בברלין.

*

התמונות לקחתי מהאינטרנט כי, מסיבות הגיוניות, לא מצלמים במקום:

*

*

*

יום 2 - אומנות מודרנית באזור שלוס והגלריה המזרחית.

היות והמקום היה קרוב למלון שלנו ביקרנו בכנסיית הזיכרון של וילהלם.
 המקום נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי קיסר גרמניה ויהלם ה-2 לזכר סבו, ששמו היה גם וילהלם, קיסר גרמניה הראשון. הכנסייה נפגעה קשה בהפצצות של מלחמת העולם ה-2. שרדו ממנה היכל קטן ומגדל הפעמון היפיפה. המקום שווה כניסה בשל הפסיפסים והציורים הנהדרים שעל התקרה שלו. לצד החלק המקורי נמצאת גם כנסייה מודרנית מגניבה.

המתחם נמצא ליד תחנת הרכבת של גן החיות ותחנת KurfSrstendamm של מטרו U1.

*

*

בחלק מרוחק יותר של העיר, נמצאים ארמון שרלוטה, מוזיאון ברגורן (Berggruen) לאומנות מודרנית והמוזיאון לאומנות סוראליסטית. הם ממש אחד מול השני.
הגענו במטרו U2 לתחנת U Sophie-Charlotte-Platz והלכנו בשדרת SchloSstraSe עד הסוף.
 לארמון הפרוסי של שרלוטה לא נכנסנו כי נכון לרגע הטיול שבענו מטירות אירופאיות (אולי בפעם אחרת כאשר נחזור לברלין) אבל אני כן שמעתי שהמקום מומלץ. למוזיאוני האומנות כן נכנסנו ובת זוגתי שאוהבת אומנות מודרנית (אך לא עכשווית) התלהבה מ-2 המוזיאונים ובעיקר ממוזיאון ברגורן שמלא בעבודותיו של פיקסו כמו גם של מטיס, קלה ואמנים אחרים. גם המוזיאון לאומנות סוריאליסטית היה מרשים. באזור גם מוזיאונים קטנים נוספים.

*

*

ליד תחנת הרכבת Berlin Warschauer StraSe station שאליה אפשר להגיע גם עם מטרו U1 ו- U3 נמצאת הגלריה המזרחית המפורסמת. הגלריה המזרחית היא חלק של חומת ברלין שנשמר ושציירים מכל העולם הגיעו וציירו עליו גרפתי . מאוד נחמד לטייל לאורך החומה ולהביט בציורים. אך יש לקחת בחשבון שלא כל היצירות נשמרו. למשל ונדליסטים אנטי ישראלים התעללו בגרפיטי שבו מצוייר דגל גרמניה ועליו מגן דוד ושני פסי התכלת.

*

*

ניסינו להספיק גם את אלכסנדרפלאץ והאזור אך כאשר הגענו לאי המוזיאונים כבר החשיך ולכן החלטנו לחזור למלון. אבל כן הספקנו לעבור ליד מגדל הטלוויזיה המפורסם, ליד מזרקת נפטון ובניין העירייה העתיקה. גם הצטלמנו עם פסליהם של קרל ומרקס (את השעון המפורסם מצאנו למחרת). את ארוחת הערב אכלנו ברובע ניקולאי הצמוד. הרובע הוא מקום מקסים ויפה שהוא שחזור של ברלין העתיקה.

*

*

*

*

ערב יום 2 - ספא vabali או פשוט גן עדן
https://www.vabali.de/

וואבלי ספא הוא ספא מדהים! מהמם! ושוב... מדהים! לא ראיתי כדבר הזה בשום מקום שהייתי בו עד עכשיו. גן העדן הזה נמצא כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת האופטבנהוף. המקום בנוי בצורה של אתר נופש אסיאתי, עם פסלוני בודה, דרקונים, מנורות סיניות ועיצוב גגות אסיאתי. “אני בברלין? שאלתי את עצמי כשנכנסתי “אולי באיזה אגדה מהמזרח הרחוק...”.
 בכניסה מקבלים שעון אלקטרוני שעמו אפשר לפתוח את הלוקר ולקנות/ לשכור דברים כמו למשל אוכל ושתייה בקפטריה, לבוש רחצה, מגבות, חלוקים וכו'. התשלום עצמו נעשה ביציאה מהספא. גם פה מחיר הכניסה הוא בהתאם למשך השהייה - שעתיים, ארבע שעות או יום שלם.
 אחרי הכניסה המבקר פוגש ב- בשביל המוביל אותו למתחם ענק הנמצא בתוך חורש. השביל ממחיש הליכה למנזר טיבטי. בסופו של השביל מגיעים אל נקודה שבה מקבלים מגבות וחלוקים (למעוניינים לשכור אותם) ואחרי זה יש כניסה ללוקרים ולחדרי ההלבשה. חדרי ההלבשה אומנם משותפים אך יש אי אילו תאי הלבשה לביישנים (אגב, אל דאגה – השירותים והמקלחות כן מופרדים). בהמשך המסדרון נמצאת הכניסה לאולם הראשי.

במרכז האולם עומדת בריכה חמה, סביבה מיטות הרגעה וכמה סאונות. ישנה סאונה יבשה ראשית, סאונה יבשה נוספת עם אפקט אחר. יש שם גם סאונה רטובה ולידה חמם טורקי. בין הסאונות ישנם 2 שבילי מים - אחד עם מים חמים ואחד עם פושרים - דבר הנועד להליכה בריאה בטמפרטורות שונות לרגליים. באולם המרכזי יש מדרגות המובילות לקומה השנייה שבה יש כמה מיטות להרגעה בחדרים שקטים. לצד החדרים עומדת סאונה יבשה עם חלון ענק כלפי חוץ. במרפסת הענקית של הקומה השנייה יש גם 2 בריכות זרמים.
מחוץ לאולם הראשי, בחצר, יש המון מיטות לשכיבה מרגיעה, בריכה שמחוממת מעט (המים פושרים אך לא חמים) וליד שוכן לו גם ג'קוזי חם. צמוד לבריכת הזרמים יש מתקני דוש הבנויים בעיצוב המזרח-הרחוק. סביב הדוש עומדות 3 סאונות בדרגות חום שונות - רוסית, פינית ואסייתית.
 אחת לחצי שעה הן בסאונה הגדולה בתוך המבנה הראשי והן בסאונות שבחצר הבלן מבצע איזושהי פעילות. למשל הייתי בפעילות בה הבלן פיזר על הגחלים שמנים בריאים וארומטיים מסוגים שונים ואז פיזר את העדים, אגב החום, על האנשים. הייתה גם פעילות של פיזור חום בעזרת עלים בסאונה הרוסית. בפעם אחרת הייתה פרוצדורה שבסופה חילקו תה ירוק והייתה פרוצדורה בה הבלן, אחרי פיזור החום , הביא קרמים לפילינג עם מלח למריחה על הגוף וזאת לפני סיבוב נוסף של פיזור חום. והיות וזה ברלין אז השהייה בסאונות ובמתקני המים היא בעירום מלא (בסאונות יבשות אפשר אך לא רצוי להתכסות במגבת) והמקום מערב בין מינים. אך אחרי כמה דקות מתרגלים ומבינים את הטבעיות שבדבר. למרות קור של מעלה אחת מתחת לאפס ופטיטי שלג שנפלו מהשמיים הדבר לא הפריע לי ולעוד המונים לצאת מהסאונה, להימרח בשלג ששכב בחביות. ואס לאחר מכן לשטוף את הגוף במים קרים . אין הרבה דברים שישתוו לישיבה בעירום בג'קוזי מחומם וענק בחצר, כשמסביב נוף ירוק ומבנים מעוצבים בסגנון המזרח הרחוק ולצפות בפתיתי שלג היורדים ממעל. וזה אחרי שהגוף התחמם בסאונה החמה ונמרחו עליו קרמים שונים. ת-ע-נ-ו-ג צרוף. הלוואי בארץ.

תמונה מהאינטרנט להמחשה:

*

*

*

יום 3 - אי המוזיאונים

ביום הזה הבנו שיצאנו עם רווח גדול בכך שקנינו את כרטיס הכניסה החופשי לכל המוזיאונים ל-3 ימים שכן מלבד הקתדרלה ומוזיאון DDR (מזרח גרמניה) כל חמשת המוזיאונים שבאי המוזיאונים נכללו במחיר. אגב, גם למי שלא מעוניין להיכנס לאף מוזיאון כדאי לבקר באי היפה משום שהמוזיאונים בנויים בצורה של מבנים מונמנטלים קלאסים ובו גם נמצאת הקתדרלה היפה.

*

*

ברלין דום - קתדרלה יפיפה, כניסה עולה 7 יורו. המקום לבדו שווה את ההגעה לאי המוזיאונים. מאוד מומלץ לעלות לגג שלה ולהנות ממראה העיר מלמעלה.
 ההליכה למעלה ארוכה אך רצוי לא להתייאש. הדבר שווה את המאמץ.

*

*

מוזיאון פרגמון - המטרה העיקרית עבורה הגענו לאי המוזיאונים הייתה הביקור במוזיאון פרגמון. זהו מוזיאון המוקדש להיסטוריה של המזרח התיכון - הקדום והאסלאמי. לצערנו המוזיאון היה בשיפוצים והמזבח העתיק של פרגמון (עיר יוונית עתיקה בטורקיה) היה סגור. אך נהנינו לראות את שערי אישתאר של בבל והשוק של מיליטוס. כמו גם את פסלי הענק של אלים ומלכים אשורים וארמיים. והאומנות האסלאמית מהארצות השונות. בהחלט מרשים. את שערי אישתאר ראיתי בתכניות מאז שהייתי ילד קטן ולכן המראה שלהם היה סוג של הגשמת חלום.

*

*

המוזיאון החדש - המוקדש לעתיקות יווניות, רומיות, מצריות ואחרות. נכנסנו בעיקר כדי לראות את הראש של נפרטיטי, אשתו של הפרעה אחנתון, שנמצאה באל עמרנה. וכמובן כמה אוצרות נוספים כמו כתר הזהב הקדום והכתר מקרים.

*

*

הגלריה הלאומית החדשה - אומנות קלאסית מהמאה ה-19. מאוד יפה.

אני לא ממליץ לפספס את נקודת החן הזו אלא אם כן אתם שונאי אומנות מובהקים.

ויתרנו על המוזיאון הישן של העתיקות ומוזיאון בודה. אך כן הלכנו למוזיאון DDR.

*

*
מוזיאון DDR מספר ומראה את אורחות חייו של האזרח בגרמניה המזרחית. הוא כולל את המאכלים והמותגים שנמכרו ושבהם השתמשו במדינה הקומוניסטית. המיצגים כוללים סרטונים שונים ואמצעי תעמולה של השלטון. המוזיאון מסביר את היררכיית השלטון ואיך נראו חיי החייל בגרמניה המזרחית. חלק נוסף של המוזיאון מתאר בית ממוצע בברלין הקומוניסטית. את החדר, המטבח , ההלבשה והחיים של האזרח של המשטר הסוציאליסטי. מוזיקה ותרבות גם מקבלים תיאור מכובד במקום. המקום הוא לא חובה לביקור אך נורא מעשיר.

*

*

אחרי אי המוזיאונים עלינו על רכבת קלה לפוסטדאמר פלאץ כדי להגיע אל מוזיאון סלבדור דלי (.20 יורו לכרטיס). את האומן אני מכיר עוד מהביקור בתיאטרון-מוזיאון שלו בפאגרס שליד ברצלונה. אך היה עלי להודות שהאוסף של האומן בברלין היה היה גדול ומרשים מאוד.

*

*

*

ערב יום 3 - מועדון קיט קט. 
http://www.kitkatclub.org/Home/Club/Index.html

המקום להרגיש את בו רוח החירות וביטוי המיניות של גרמניה. מי שלא רוצה את המיניות של גרמניה ימצא במועדון את הטכנו האגדי ביותר במדינה. מבין המועדונים עליהם קראתי במדריכי הטיולים ובאינטרנט תמיד טיק טק הופיע כ-"המיוחד", ה"פרוע" וה-"סקסי". המקום לא לאנשים עם לב רגיש. בהחלט לא. הוא מטורף, סוטה ועצמתי. זהו מועדון פטיש. למעשה זהו ה-מועדון פטיש. אך מלבד זאת הוא גם מועדון טכנו אגדי שייצר סצנות וסגנונות משלו בז'אנר ואלו הופצו בעולם. יש לו שם למועדון הזה. במועדון מתקיימים ערבים בהם הוא מתפקד כמועדון רגיל (אך גם אז יש בו אוכלוסיית פטיש גדולה) ויש ערבים שבהם ניתן להיכנס למתחם רק בלבוש לא סטנדרטי ופטישיסטי.
וזה אומר: אסור לבוא בג'ינס. חובה: להגיע בלבוש אלגנטי, לטקס, גוטי, מנימליסטי, בגד ים, לבוש תחתון או לפחות מינימום בשחור מלא. בימים שיש בהם דרס קוד אין טעם לנסות להיכנס שלא בלבוש הנדרש. אני באתי בלבוש אלגנטי וכך נכנסתי. אגב, בכניסה יש שירות של שמירת בגדים (למי שבא עם לבוש "מיוחד" מתחת) וחפצים. עצם העובדה שנותני ונותנות השירות של שמירת החפצים היו בעירום מלא הבהיר לי לאן נכנסנו.
בכניסה הייתה להקה שניגנה מוזיקה חייה של שנות ה-60 ובפנים 2 מתחמים עם דיג'אים שתיקלטו טכנו מטורף. המקום כולל בירכה וסאונה (לא תמיד פתוחה) וחדרי מיטות לאנשים שרוצים "להירגע".
הברים היו זולים מאוד: 2-4 יורו למשקה. האנרגיה במתחמים מטורפת. האוכלוסייה: רוב האנשים באו לרקוד חלקם - לא. חלקם לבושים, מקצתם ערומים למחצה או לחלוטין.
מה שרואים שם לא רואים כל יום במקום אחר: על בימה סשן פטיש, בחור קושר בחורה ערומה וצובע את גופה ולאחר מכן מצליף בה. בצד רוקד לו איש הלבוש לטקס עור שחור הצמוד לבגדיו ועל פניו יש מסכה של עבד. לידו רוקדת נערה חשופת חזה עם אוזני חתול. רוקדת לה גברת בלבוש האופנה ה-גוטית . היא מחזיקה קולר המחובר לצווארו של גבר אשר לבוש בתחתונים בלבד. רוקד לו בחור עם מוייקן וביגוד מעולם הפאנק של שנות ה-70. רוקד איש באלגנט ואישה הלבושה כאילו באה ממופע קברט. כאן זוג על הספה עוסקים ביחסי מין ושם עוסקת בכך שלישיה כשסביב להם כמה סקרנים, פה גבר או אישה יושבים בצד מתעסקים עם עצמם. והשאר רוקדים באקסטזה בהשפעת מוזיקה מטורפת. האדם איבד רסן. הוא באקסטזה מהמוזיקה וניחוח החירות והסקס. זו ברלין החופשית ואין איש השופט איש. הברלינאים הפדנטים וישרי הפלס יצאו מהמסגרות וסוגדים לדיג'אי וחופש.
 חוויה ייחודית. אה, והתחבורה בסוף השבוע עובדת כל כלילה כך שלא היה צוקך במונית חזור.

כמובן שאסור לצלם במתחם מסיבות הגיוניות. התמונה מהאינטרנט לצורך המחשה:

*

*
יום רביעי - עוד מוזיאונים.


 לא רחוק מתחנת הרכבת האופטבנהוף המרכזית בברלין עומדים 2 מוזיאונים חמודים:

מוזיאון הטבע - מוזיאון שבו שלדים ענקיים של דינוזאורים. פוחלצים של חיות מודרניות וקדומות.
 המקום בהחלט מעשיר ומראה דברים בצורה מעניינת ומרתקת. זהו ה-המקום לבוא אליו עם ילדים.

מוזיאון בנהוף לאומנות עכשווית - מפסלו של הדרדס החושב בכניסה אפשר להבין מה מצפה בפנים.
 יש שם את אנדי וורהולף ויש שם גם אחרים שלא הכרתי. האומנות העכשווית שפורצת את כל גבולות האומנות. אני כמי שלא חובב את הז'אנר דווקא נהנתי שם. מרתק.

*

*

*
 חזרנו לפוסטדמר פלאץ, ויתרנו על הסוני סנטר במטרה להגיע לגלריה הלאומית החדשה שגם היא בלב קרית מוזיאונים. שם שוכנים יצירות ה-אקספרסיאניסטים וה-סוריאליסטים הגדולים של אירופה. אך המקום היה סגור. וזה היה מבאס. ליד המקום שוכנים 2 מוזיאונים, גלריית האומנים הקלאסיים (מאות 13 - 16) והמוזיאון לאומנות שימושית. זאת לצד כמה גלריות. ביקרנו רק בגלריה של האומנים הקלאסים וזה היה מאוד נחמד. פיצוי קטן על האכזבה.

*

*

לסיום הטיול אכלנו באחד הקניונים ב- פוסטדמר פלאץ. לאחר מכן לקחנו מטרו כדי לראות את בית הכנסת המרכזי בעיר (לא נכנסנו). משם חזרנו למלון כדי להכין את עצמנו לנסיעה לשדה התעופה.

*

*

בדרך לשדה שוב החל לרדת שלג שהביא עמו עצב מסוים, עצב של פרידה מעיר אחרת. עיר מיוחדת במינה. כמה אומנות ותרבות יש בה, כמה טירוף ופריצת גבולות.
יצאנו מהרכבת עם המוני איש אך אלו כאילו נאלמו ונותר רק שלג שירד על רקע שמי ליל. שלג שנערם על הדשא צבע את הכל בלבן. מלמעלה נשמע רעש של מטוס נוחת ופה ושם נשמעו צעקותיו של מוכר נקניקיות. נותרנו רק אני ו-ברלין. היעד ש-אכן הפתיע אותו בשל כמות התרבות והאומנות שלו לצד חירות הגוף והנפש. הסקסיות, האנרגיה.
 אני בהחלט מתגעגע למקום...