העיר המעטירה פריז. עיר האורות.
רק מ-אמירת שמה חולף רטט מתוק כדבש על השפתיים, הלב מאיץ פעמותיו בהתרגשות וחום מציף את עור הפנים. כל אישה חולמת להגיע לעיר הזו וכל גבר חולם לקחת את אהובת ליבו לשם. ולא בכדי, שכן פריז היא העיר של האומנות, העיר של האופנה, של האדריכלות המדהימה, של הרומנטיקה ושל הארוטיקה. פריז היא עיר יפה. יפה מאוד.
ממעמקי עברה של פריז נשמעים קולות שונים ותרבויות מגוונות וההיסטוריה שלה עשירה. מקימיה היו הפריזים, שבט מהעמים הגאלים שסגדו לכוחות הטבע. את הגאלים ילדי העולם אולי מכירים בזכות הקומיקס הצרפתי אסטריקס ואביליקס . ואף שהגאלים חיו במרחב אלפי שנים היו אלו הרומאים שהפכו את פריז מעיירת דייגים קטנה לעיר מסחר משגשגת. קצת מעל 400 שנה אחרי כן הגיעו לאזור הפרנקים, שבטים גרמאנים לוחמניים שסגדו לאלי המלחמה אודין, ט'ור ותור. הם כבשו את פריז והפכו אותה לעיר בירה. בהמשך, הם נטשו את שפתם הקודמת ואימצו את השפות הגאלו רומיות שהצרפתית היא אחת מהם. הוויקינגים בתורם פשטו ושרפו את פריז מספר פעמים אך בכל פעם העיר שרדה וצמחה מחדש כשהיא עוד יותר יפה.
בימי הביניים שורה של מלכים חסודים ומאמינים, חלקם אף היו צלבנים, קישתו את העיר בכנסיות מפוארות וארמונות אדירי מימדים. הפילוסופים של ימי החושך שימרו באונברסיטה של פריז את הידע האנושי. ואחריהם באו אנשי הנאורות של ימי הראנסאנס הצרפתי אשר קידמו בעיר את תנועת ההשכלה וזרעו בה את זערי המחשבה של העולם המודרני. המחשבה שהולידה את המהפכה הצרפתית, מהפכה שהקנתה לעולם כולו את זכויות האדם והאזרח ואת ריבונות העם.
בפריז של המאות ה 18 וה 19 נוסדו לראשונה רבים מסוגי המשטרים של העולם המודרני: יישבו בה נציגי הדיקטטורה העממית הראשונה, הרפובליקה המשמעותית הראשונה והקומונה הסוציאליסטית הראשונה.
כלוביס המחוקק המורווינגי, שארל התם הקרולינגי, הקרדינל רשלייה, אבלרד ואלואיז האומללים באהבתם, המלכה מרגו ואנרי ה 4, לואי ה 14 מלך השמש, וולטר הגדול, ג'אן ז'אק רוסו, איש החירות דנטון והדיקטטור הנורא רוביספייר, הקיסר נופליאון בונפרט, איש הפרלמנט והסופר הנפלא ויקטור הוגו, אבי 3 המוסקטרים והרוזן מונטה כריסטו אלכסנדר דיומא, האומן הדגול ופורץ הדרך פיקאסו, המרשל הנרץ והנשיא דה גול, איש מחתרת ההתנגדות לנאצים מרסל מרסו ועוד רבים אחרים קשורים בשמה של פריז.
זוהי עיר של עבר מפואר ו אנשים כבירים. זוהי עיר שמי שחי בה חייב להיות פילוסוף, מעצב, אומן או לפחות משורר.
וכל אדם באשר הוא חייב לראות אותה לפני מותו.
כי מעבר לכל פריז היא אחת הערים היפות בתבל
בונסוואה , פריז לה בל
בונסוואה
*
*
*
טיסה
טסתי לפריז עם חברת אייר פראנס ושילמי על כך 432 דולר לכרטיס דו כיווני. הזמנתי את הכרטיס שבועיים לפני הטיסה וזה היה המחיר הזול ביותר שמצאתי. עלות של כרטיסים בודד לתאריכים אחרים באותו חודש הייתה בגודל של מעל ל 500 דולר.
זה מאוד יקר. אבל הזמנתי את הכרטיס בחברה שאינה חברת טיסות חסך, בהזמנה של שבועיים מראש בלבד ובימים שהשמיים נפתחו והמטוסים מתמלאיםבמהירות אך התדירות של הקווים לצרפת והתחרות על הקווים הללו בכלל עדיין לא חזרה לימים שלפני הקורונה.
טסתי עם כבודת יד בלבד וללא מזוודות והתמזל מזלי שדיילי הקרקע לא הקפידו על מימדי הכבודה משום שממש חרגתי מהם. השירות במטוס כלל טלוויזיה פרטית עם אוסף סרטים וסדרות וגם ארוחה.
*
*
לינה
הזמנו 9 לילות במלון Hotel Le Fabe שבקצה הרובע ה-14 של פריז. שילמנו על כך 3400 שקל וזה אחרי הנחה של בוקינג בגודל של 20 אחוז. זהו מחיר שנחשב מאוד זול בפריז.
המלון נמצא רחוק ממרכז העיר אך הוא צמוד לתחנת המטרו של קו 13 וגם לתחנת האוטובוס של קו 59. וזה אומר שזמן הנסיעה מהאיזור של המלון למרכז היעיר הוא כ 15-20 דקות. סביב המלון יש בית מרקחת, חנויות כלבו והמון בתי קפה ומסעדות קטנות.
הצוות של המלון מאוד מאוד נחמד ושש לעזור והניקיון בחדרים נהדר. במלון יש גם סאונה נחמדה הפעילה כל הזמן . אם כי יש לחקות חצי שעה עד שהיא תתחמם ולא ניתן להישתמש בה כל עוד יש בה אורחים אחרים.
החיסרון הכי גדול של המלון, מלבד המרחק, הוא שהבידוד מרעש כמעת ולא קיים. אנחנו התעוררנו מספר פעמים בלילה בגלל בליינים שעברו מתחת למלון ודיברו בקול או בגלל אורחים שעברו במסדרון בתוך המלון. וזה צרם במיוחד כי באתר בוקינג שדרכו הזמנו נכתב שהחדר מבודד מרעש.
כמו כן, היו חסרים כל מיני דברים אחרים שהובטחו על פי האתר המדובר כמו כפכפים, שקע ליד המיטה ועוד
ובכל אופן, מי ש לא רגיש לרעש (או בליין בעצמו שנוטה לחזור לבית המלון מאוחר) ולא אכפת לו לנסוע במטרו 17 דקת בממוצא כל בוקר יהנה מאוד מהשהייה במלון הזה.
יש לציין שפריז מחולקת לרובעים שחלקם אינם נעימים לשהייה. העניין הוא שהרובעים המרוחקים מהמרכז של העיר מלאים במהגרים קשיי יום שביניהם יש לא מעט אנשים שהתדרדרו לעוני קשה ולפשע. הדבר פוגם בתחושת הביטחון. מדובר ברובע 9 ובחלק מהרובעים הנושאים מספר דו ספרתי למעט הרובעים 14, 15 ו- 16. למי שתחושת הביטחון חשובה לו רצוי שיקח זאת בחשבון
*
*
מטבע ועלויות
המטבע ברפובליקה הצרפתית הוא היורו.
העיר פריז כשלעצמה היא עיר מאוד יקרה. היא יקרה גם יחסית לבירות אירופה האחרות ובפרט לערי הבירה של מזרח אירופה. למעשה, היא העיר הכי יקרה שאי פעם ביקרנו בה. מחוץ לישראל כמובן.
בזבזנו במהלך 7 וחצי יממות כ 1500 יורו לזוג. זה כולל אוכל, מופעי קברט (כ 100 יורו לכרטיס אחד), תחבורה ציבורית וממש טיפה קניות ומזכרות.
כדי לחסוך השתדלנו לאכול בבתי קפה טורקים ואסייאתים או לחמם במיקרו אוכל שקנינו בחניות הכלבו. מנה של אוכל בבית קפה תורכי תעלה לאדם בין 7 ל 15 יורו. מנה של אוכל אסייאתי תעלה לאדם בין 10 ל 15 יורו. במקומות יותר יקרים ומרכזיים אנחנו בזבזנו 30 יורו לאדם למנת אוכל אחת עם שתייה.
*
*
שפות ודת
השפה בפריז היא הצרפתית.
הצרפתים ידועים בגאווה הלאומית שלהם ולכן יש כאלו שלא רוצים מתוך ללמוד את השפה האגלית מתוך אידיאולוגיה או חוסר רצון כללי. כתוצאה מזה לא צריך להיות מופתעים לגלות שהרבה מדרי העיר אינם יוכלו לתקשר אתכם. בנוסף, העיר מלאה במהגרים מאפריקה והמזרח התיכון כך שהשפה הצרפתית היא ממילא השפה השנייה והבנילאומית עבורם. בל נשכח שצרפתית היא שפתה הבנלאומית של מערב אפריקה שהייתה חלק מהאימפריה של צרפת (אשר שלטה באותו מרחב במאה ה 19).
שפות אחרות שפגשנו בהן הרבה הן השפות הספרדית והערבית.
אף על פי שכמחצית מהצרפתים הם נוצרים, בעיקר קתולים, בפריז יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה שהיגרה אל העיר בעשורים האחרונים. לכן לצג כנסיות יש בעיר לא מעט מסגדים.
*
*
*
תחבורה ציבורית
משדה התעופה שארל דה גול ניתן להגיע לעיר בעזרת רכבת או אוטובוס. שאלו האופציות הזולות.
אנחנו שהינו מאוד עייפים מהטיסה לפריז ואילו טיסת החזור שלנו הייתה בשעה מאוד מוקדמת לפנות בוקר - החלטנו לוותר על התחבורה הציבורית הרגילה ובמקום זאת החלטנו לנסוע מ ואל שדה התעופה במונית ספיישל. העלות של התענוג המדובר, לכל כיוון, הייתה בגובה 58 יורו.
לגבי תחבורה ציבורית בתוך העיר: העלות לנסיעה בודדת היא יורו ותשעים סנט . ניתן גם לרכוש כרטיס "רב קו" אנונימי ולהטעין בו 10 נסיעות או חופשי יומי בעלות של 7 יורו.
אופציה אחרת היא לרכוש בעלות של 22 יורו חופשי שבועי העובד בין יום שני ליום ראשון שאחריו. את החופשי מהסוג הזה צריך להטעין ברב קו אישי. ובשביל להשיג רב קו מהסוג הזה צריך להגיע לקופה עם תמונה פספורט שהוכנה מראש ולשלם 5 יורו.
*
*
מזג אוויר
שהינו בפריז בחצי השני של חודש מרץ ומזג האוור היה בלתי נסבל. למרות שלא היה גשום, המעלות נעו בין 6 מעלות בלילה ל 22 מעלות ביום. הבעיה בטווח טמפרטורות כה רחב היא שהקור של חלק מהיום, בעיקר הבוקר המוקדם והערב, מאלץ את המטייל ללכת עטוף במעיל ואילו החום של אמצע היום הופך את המעיל לסרח עודף שיש לסחוב. הדבר פוגם בחוויה עבור מי שגר רחוק ממרכז העיר והחזרה למלון על מנת להשאיר שם את המעיל גורמת לבזבוז זמן עצום.
*
*
*
*
יום ראשון - הגדה הדרומית
*
הגענו למלון שלנו בערב המאוחר, לקראת השעה 21:00, והיינו עייפים מאוד . על כן אחרי שאכלנו אוכל רחוב טורקי - הלכנו לישון. ואילו למחרת, אחרי שהתעוררנו והתארגנו, יצאנו לגלות את פריז.
דבר ראשון שעשינו אחרי שיצאנו מהמלון זה לקנות קפה ולשתות אותו לצד אקלר (בעלות של יורו וחצי) וקוראסון (בעלות של יורו ו 10 סנט). למעשה ככה פתחנו גם את כל הבקרים הבאים שלנו בפריז. אם כי לפעמם החלפנו את האקלר בטורטולט.
*
*
התחנה הראשונה שלנו בפריז הייתה כנסיית sainte chapelle.
זוהי כנסייה גותית שבנה לואי "החסיד" התשיעי, מלך צרפתישב על הכס במאה השלוש עשרה. המלך האדוק באמנותו הנוצרית שיצא למסע הצלב למצרים וארץ ישראל. שם, בארץ הקודש, הוא בנה את חומות קיסריה ועכו. את שרידי החומה של הראשונה עדיין ניתן לראות הגן הלאומי שלה. אותו מלך חסוד שפט ושרף את התלמוד הבבלי ורדף את היהודים. לבסוף הוא מת בדרך למסע צלב נוסף. האחרון.
היחודיות של הכנסייה והחלק הכי מרשים בה הוא חלונות הויטארז' המרשימות בהן מוצגות סצנות מהתנ"ך והברית החדשה. אני ממליץ לבקר במקום.
שעות פעילות: 9 בבוקר עד 17 בערב
עלות הכניסה: 11.5 יורו
אתר: http://www.sainte-chapelle.fr/en/
*
*
אחרי כן הלכנו לחזות בכנסייה מפורסמת נוספת. היא כנסיית נוטרה דאם דה פריז. זוהי קתדרלה גוטית מפורסמת מאוד ומקום מושבו של הארכיבישופ של העיר. אי אז, במאה ה-12, הוחלט על בניית כנסייה שתכיל את כל התושבים של פריז של אותם ימים. את הפרוייקט האדיר החליט לממש המלך לואי השביעי (אשר גם יצא למסע צלב). הפרוייקט היה כה שאפתני שבנייתה של הנוטרה דאם הסתיימה רק במאה ה 14. באפריל שנת 2019 בעת שיפוץ שנערך בכנסייה היא החלה לעלות באש וחלק ממנה ניזוק. על כן הכנסייה סגורה לרגל שיקום אשר יימשך בין 5 ל 10 שנים ואולי יותר. ליד הכנסייה עומד פסלו של קרל הגדול קיסר הרומאים, מלך הפראנקים ושליט מערב אירופה במאה התשיעית. המלך נחשב הן למלך גרמני חשוב והן למלך צרפתי חשוב. שכן חלוקת אירופה בידיו נכדיו, בהסכם ורדן, נחשבת לתחילת המדינות הצרפתית והגרמנית.
*
*
אחרי נוטרה דם המשכנו לרובע הלטיני. שמו נובע מכך שבימי הביניים וראשית העת החדשה היו במקום מרכזי לימוד ואוניברסיטה. ושפת ההשכלה באותם ימים הייתה לטינית. הרובע הוא מקסים ביותר ונמצאים בו חניות בוטיק, מסעודות מקסימות ואוכל רחוב טורקי וסיני.
*
*
אנחנו בחרנו לעצור לאכול במסעדה מקסקנית בשם Mexi & Co. בעלי המקום הם מהגרים מאמריקה הלטינית (שלא שולטים באנגלית כלל וכלל). המקום ניראה ציורי למדי והאוכל טעים מאוד. שילמנו 25 יורו עבור 2 מנות גדולות ושתייה.
*
*
אחרי ש-שבענו, נכנסנו לגמרי במקרה לכנסיית Saint-Séverin. גם כנסייה זו מרשימה ביותר בזכות חלונות הזכוכית שלה כמו גם בשל הפיסול והאומנות היפה שבה.
הכנסייה פתוחה בין השעות 9:30 - 19:30 והכניסה אליה חופשית.
אתר: https://saint-severin.com/
*
*
המשכנו לטייל ברובע הלטיני היפייפה. עברנו בכיכר סן מישל המרשימה בזכות הפסל של המלאך מיכאל שנמצא בה. עברנו בפינות הקטנות והיפות, בציורי הקיר המרתקים ובחנויות הספרים המקסימות. כשהגענו לגני לוקסמבורג המפרוסמים, הרגליים שלנו כבר היו עייפות ואפילו מנוחה על הדשא במקום לא החזירה לנו את הכוח במלואו. הגנים באמת יפים - בזכות הארמון (ארמון לוקסנבורג מושבו של הסנאט הצרפתי), הפסלים והאגם הקטן שבהם. אך העייפות וכמות הנאשים הבלתי נסבלת פגעה בתחושת ההנראה שלנו מהמקום ולכן אחרי זמן לא רב המשכנו בטיול שלנו הלאה.
המרחק מהגנים למלון שלנו היה 25 דקות הליכה בלבד ולמרות העייפות החלטנו להגיע לחדר שלנו ברגל. בדרך עברנו דרך שכונת מונפראנס ובית הקברות המפורסם שלה המקושט בפסלים ומצבות מרשימות.
*
*
לאחר שהתאוששנו קלה במלון, אספנו כוחות ולקחנו מטרו למגדל אייפל. סמלה של העיר.
יצאנו מהמטרו בתחנת Trocadéro והלכנו אל הגנים הנושאים שם זהה. בחרנו ספציפית להגיע לשם משום שנודע לנו שזה המקום בו יש את התצפית הכי יפה על מגדל אייפל. הבעיה שמידע זה הגיע גם לאוזני המוני תיירים שהציפו את התצפית. אך למרות זאת מצאנו נקודות נחמדות בכדי להצטלם עם המגדל המפורסם.
סיימנו את היום בישיבה על הדשא של שדות מארס המפורסמים לרגלי המגדל המואר. וכל זה תוך שאנו לוגמים שמפנייה צרפתית. חיכינו למופע האורות המפורסם של המגדל המתחולל אחת לשעה אחרי השקיעה. מי היה מאמין שאורות מרצדים על חתיחת ברזל ענקית ידעו לרגש אותנו . אבל הם ריגשו.
אגב השמפנייה הגיע אלינו על ידי אחד מהסוחרים האנרגטיים שעוברים בן התיירים היושבים על הדשא בכדי למכור להם את הסחורה בעלות הגבוהה פי 8 ממחירה בחנות (20-25 יורו) .לפחות הצלחתי להוריד את המחיר של השמפנייה בצורה משמעותית ושילמתי רק 13 יורו.
כך הסתיים היום הראשון והמושלם שלנו בפריז.
*
*
*
*
יום שני - מוזיאון הלובר
*
אחד מהמקומות הכי ידועים בפריז הוא מוזיאון הלובר. מקום שהחל את דרכו כמצודה במאה ה 12 והפך לארמון מפואר ומרשים במימדיו במאה ה-16. עיקר בנייתו התרחשה בימי המלכים שארל ה 9 ואנרי הרביעי. המלכים שהיו מעורבים במלחמות הדת הרצחנית בין הקטולים והפורטסטנטים שזעזעו את מערב אירופה ובפרט את צרפת. אני ממליץ לראות את הסרט "המלכה מרגו" של שנת 1994 המספר את אירועי הדמים של אז.
*
*
את תפקדו כמוזיאון הלובר קיבל המהלך המהפכה הצרפיתית היות והוא היה ממילא כבר מלא באוספי אומנות גדולים של הכתר הצרפתי. ואכן כך גם היום, האוספים עצומים, התצוגה אינסופית והמוזיאון ע-נ-ק-י. הוא מגמד במימדיו את כל המוזיאונים בעולם שהייתי בהם וזה כולל את הארמיטאג' של סנט פטרסבורג, הרייקסמיוזיאום באמסטרדם, הבלוודור של וינה ואפילו את המטרופולין לאומנות של ניו יורק. בילינו ב-לובר החל מהשעה 11:00 ועד השעה 18:00 , היא שעת הסגירה. ובכל הזמן הזה ראינו פחות ממחצית מהתצוגות שיש במקום. היכנשהו לקראת ערב כבר הפסקנו להנות מהביקור שלנו אלא פשוט עברנו בין מסדרונות הארמון, מותשים אך חמדנים ומלאים ברצון לראות כמה שיותר יצירות. נואשים לנסות ולספוג עוד טיפונת מהנפלא שמסביבינו, ללא יותר מדי הצלחה יש לציין. כמו קנקן מלא שמנסה להיתמלא עד. טעות נפוצה שאנחנו נוטים ליפול בה.
אבל הספקנו המון. הספקנו לראות את האגפים במוזיאון הכוללים את האומנות היפה של המאות ה 13 עד ה 19. כולל יצירות של אלברכט דיורר, לאונרדו דה וינצ'י, רמברנט, רובינס פוסן ואחרים. עברנו גם באגפי הפיסול השונים והצטלמתי עם הפסל הידוע בתור ונוס ממילה, עם מצבת מישע, אסטלת חוקי חמורבי, דיאנה מוורסאי ואחרים. לא רק לוחות ופסלים גרקו-רומים ומהמזרח הקדום הרשימו אותנו אלא גם פיסול מהעת החדשה התופס נדבך משמעותי מהלובר. בנוסף, גם הספקנו לראות חלק מהאגף לאומנות שימושית ומהאוצר של הכתר. בעיקר כי עברנו בהם בדרך לאגפים שתכננו מלחתחילה לראות.
שעות פתיחה: 9:00 - 18:00 (סגור בימי שלישי)
עלות כניסה : 17 יורו (מומלץ להזמין כרטיסים מראש)
*
*
בהקלה מסויימת עזבנו את הלובר והחלטנו להתאושש מהרעלת המוזיאון בטיול רגלי קל. עברנו ליד קשת הניצחון (הקטנה) של נופוליאון, ב גני טריוולי עם הפסלים המשעשעיםשבהם וב כיכר קונקורד המרשימה עם המזרקות והפסלים שבה (לצערינו האוביליסק שהובא במאה ה 19 ממצרים כמתנה משליט ארץ הנלוס דאז היה בשיפוץ).
מהכיכר פנינו לרחוב Bd des Capucines. עברנו ליד כנסייה שנראת כמו מקדש יווני בשם de la Madeleine והמשכנו ללכת לאורך הרחוב עד שעצרנו מול אופרה גרנייה . משם לקחנו מטרו למלון.
*
*
ברחוב המדובר הספקנו לכול במסעדה סנית בשם Opéra Mandarin. מקום חמוד למדי עם שירות נעים ואדיב. המנות נעו בסיבות -13 יורו והיו גדולות ומשביעות.
אתר https://operamandarin.fr/en
*
*
*
*
יום שלישי - מונמרטר
*
בטיולים האחרונים בחו"ל, בת זוגתי החלה לגלות עניין בשווק פישפשים. יש כזה גם בפריז: שוק פשפשים הצפוני (Mrik's Antiks). הוא נמצא לא רחוק מתחנת המטרו Porte de Clignancourt של קו 4. התחנה הסופית של הקו. למעשה, השוק נמצא בשטח שנחשב פרוור של פריז בשם Saint-Ouen.
הסתבבנו בין החנויות הקטנות וראינו כל מיני מוצרי אנטיקה מקסימים. לא רכשנו שום דבר אבל נהננו מהיופי והציוריות של המקום. אני חושב שדווקא הארכטקטורה זה הייתרון של השוק והסיבה האמיתית לבקר בו. השוק פועל בימי ו' עד ב'. מתשע בבוקר עד אחר הצהריים.
*
*
לאחר פחות משעתיים של טיול באזור ואכילת שווארמה בבית קפה מזרח תיכוני, לקחנו אוטובוס ל שכונת מונמרטר. בראשית העת החדשה שכונה-על-גבעה זו הייתה אזור שהיה שייך לנזירים של המסד היישועי. הנזירים החזיקו על אדמותיהם שדות גפן וייקבים רבים. עם הזמן ליד הייקבים נבנו חנויות יין ובתי שיכר ובהדרגה האזור הפך למקום של בילויים. בשל המרחק של השכונה ממרכז פריז של אז המגורים בה היו זולים ייחסית דבר שהביא אומנים רבים להתגורר בה. אומנים כמו ואן גוך, פיזארו, מאטיס ואחרים. ולמרות שבהמשך אומנים רבים עזבו את מונמרטר לטובת שכונת מונפראנס השוכנת במה שהוא היום הרובע ה 14 של פריז השם שיצא לשכונה כמרכז אומנות ובוהמיה נותר עד היום.
הנקודה התיירותית הכי בולטת בשכונה היא כנסיית Sacré-Cœur העצומה. בנייתה החלה ב 1875 והסתיימה ב 1919. היא נבנתה לזכר נספי מלחמת פרוסיה - צרפת וככפרה על חטאי הקומונה הפריזאית נגד האל. שווה להיכנס לתוך הכנסייה משום שהיא מאוד מרשימה מבפנים לא פחות מכפי שהיא מרשימה מבחוץ. עבור מי שלא מעוניינים להיכנס לכנסייה ממניע זה או אחר רצוי שלפחות יגיעו ויעמוד אל מול חזית הכנסייה. ממנה יש תצפית נהדרת על העיר.
*
*
השכונה עצמה נעימה לטיול (ביום). גם בה יש רחובות צרים ומקסימיםף גרפיתי וגלריות אומנות בכל פינה. פחות התרשמתי מ כיכר Place du Tertre התיירותית (היא תיירותית מדי). יותר התרגשת להצטלם ליד האיש שבקיר ו- קיר האהבה.
האיש שבקיר הוא דמות סיפורית מתוך כתביו של מרסל איימה שגר פעם לא רחוק ממיקומו של הפסל. הסיפור מספר על פקיד ששנא את המנהל החדש שלו אשר נהג להיתעמר בעובדיו. יום אחד הפקיד המדובר קיבל יכולת על לעבור בין קירות. הוא ניצל אותה כדי לשגע את המנהל שלו עד כי האחרון הגיע למרכז לחולי נפש. אך פקיד לא הסתפק בכך והחל נצל את יכולתיו למטרות רעות שכללו שוד, מעשי קונדס מרושעים ומעשים נלוזים אחרים. הוא המשיך לנצל את כוחו עד שעשה טעות אשר ביטלה את יכולותיו המופלאים ברגע שעבר דרךאחד הקירות. וזה היה סופו.
לגבי קיר האהבה, הרי מדובר בקיר שמכוסה באריחים כחולים ועליו כתוב בשפות שנות: אני אוהב אותך. הקיר מוקף גן קטן וכנסייה.
*
*
לאחר שירדנו מהגבעה הגענו לכיכר פיגלו. כיכר יפייפיה ברובע תיירות המין והזנות של פריז. המטרה שלשמה הגענו למקום הוא כדי לאכול במסעדת Bouillon Pigalle אוכל צרפתי במחיר שווה לכל כיס (10-13 יורו למנה). אכלנו מרק בצל עם גבינה, מח עצם, אווז עם תפו"א ועוד. חזרנו למקום מספר פעמים כי האוכל בו היה גם טעים וגם במחיר סביר. מומלץ להגיע למסעדה לפני 20:00 אחרת התור לשם היה ארוך ובלתי נסבל.
אתר: https://bouillonlesite.com/
*
*
בערב אותו יום, אחרי שחזרנו למלן והתארגנו, הלכנו למועדון ג'אז בשם sunset jazz club paris באזור רובע המארה התוסס. באותו היום היה מופע ג'אז בחינם, אם כי הצופים בכניסה למועדון היו מחוייבים לרכוש משקה אחד לפחות. ההופעה הייתה נחמד מאוד.
אתר: https://www.sunset-sunside.com/
*
*
בימים הבאים ביקרנו במוזיאון ד'אורסה הגדול, ביערות בולון ו-ונסן, ברובע נאנטר החדשני, ראינו את קשת הניצחון, פסענו בשאן זה ליזה, צפינו בקברט הנוצץ לידו ובקברט האירוטי קרייזי הורס ועוד. אבל על כך ב-חלק ב'.
