זהו החלק השני של הסיכום שלי מהביקור בעיר האורות פריז. לכל מי שרוצה לקרוא את החלק הראשון, בנוסף לטיפים ומידע מועיל אחר, יכול ללחוץ כאן.
יום רביעי - מוזיאון ד'אורסה
*
מוזיאון ד'אורסה הוא אחד המוזיאונים החשובים בעיר פריז ובעולם כולו. אפשר לומר שהוא המשך למוזיאון הלובר מבחינת טווח הזמנים בהם נוצרו יצירות האומנות המוצגות בו. יצירות מאמצע המאה ה 19 ועד לימי מלחמת העולם הראשונה. המלחמה שהשמידה את תרבות המאה ההיא. המבנה של המוזאון היה במקור ה תחנת רכבת אך עם הזמן התחנה נסגרה והוא הוסב לשימושים אחרים ומגוונים עד שבשנת 1986 הוא הפך למוזיאון אומנות. בין האומנים שהיצירות שלהם מוצגים בו ניתן למצוא את פול גוגן, ואן גוך, אדגר דגה, קלוד מונה, רנואר, פיסרו ואחרים.
במתחם יש בית קפה ומסעדה. אנחנו עשינו הפסקה בבית הקפה של המוזיאון ובזבזנו סביב ה 40 יורו על 2 מנות, 2 קינוחים ושתייה. האוכל היה טעים והשירות היה אדיב כך שלא הצטערנו.
המוזיאון גדול. אנחנו, אחרי הטראומה מהביקור בלובר, הבטחנו לעצמינו שלא נבזבז על מוזיאון יותר משלוש שעות. נו, אז הבטחנו... בסופו של דבר יצאנו מהמוזיאון אחרי ביקור של 5 שעות. אבל עברנו את כולו ומלבד השעה האחרונה שבה תש כוחינו רוב הזמן היינו ערניים ונהננו מאוד. היצירות אכן יפות ומרשימות.
עלות כניסה: 16 יורו
שעות פתיחה: 9:30 - 18:00 (סגור ימי שלישי)
אתר: https://billetterie.musee-orsay.fr/en-GB/home
*
*
אחרי הביקור במוזיאון לקחנו אוטובוס לשאנז אליזה, השדרה הכי מפורסמת בפריז.
ובכן, היא אכן יפה. יש בה רשתות גדולות של אופנה וקוסמטיקה... וזהו. שדרה יפה עם חנויות. עשינו טיפה קניות בתחום הקוסמטיקה והמשכנו הלאה.
*
*
בסוף השאנז אליזה, בכיכר שארל דה גול, עומד בגאון שער הניצחון של פריז. שערי ניצחונות הם המצאה של האימפריה הרומית עוד מהימים שהיא הייתה רפובליקה. בימים עברו הסנאט הרומי היה יכול לאשר מצעד ניצחון, טריומפ, לכבוד מצביא שהשיג למדינה ניצחון גדול ומהולל. התהלוכה הייתה עוברת מתחת לשער מונומנטלי שהיה נבנה לכבוד המצביא המדובר ועל השער היו מפוסלים הישגיו של אותו מבציא. הקיסרים הרומים המשיכו את המנהג ולכן בין עתיקות רומא ניתן לראות שערי ניצחון רבים ושונים כמו שער הניצחון של הקיסר קונסטנטינוס (ליד הקולסאום), שער הניצחון של ספטמיוס סרוורוס וכמובן שער הניצחון של טיטוס ובו מפוסלת מנורת בית המקדש ושאר כלי המקדש השבויים. גם בירושלים, מתחת לשער שכם ,יש שריד לשער ניצחון. מדובר בשער הניצחון של אדריאנוס שנבנה לכבוד דיכוי מרד בר כוכבא המפורסם. בכלל, שערים לכבוד אותו קיסר אכזר ניתן למצוא היום גם באתונה, באנטליה ובג'ראש שבירדן (האחרון שמור בצורה מרשימה). העולם הרומי שימש השראה להוגים והשליטים של עת החדשה ולכן מדיניאים, שליטי מדינות ומושלי ערים שאפו לבנות לעצמם שערי ניצחון על מנת להנציח את ההשגים והניצחונות שלהם. קיסר רוסיה אלכסנדר הראשון הנציח את הצלחותיו הצבאיים ע"י בניית שער ניצחון במוסקבה, שער הניצחון בברצלונה נבנה לכבוד ההצלחה של העיר בכך שהיא זכתה לארח אולימפיאדה. גם קיסר צרפת, נופולאון בונפרט, רצה להנציח את הניצחון שלו על רוסיה ואוסטריה בקרב אוסטרוליץ'. ולכן, כיאה לשליט אשר הושפע מיוליוס קיסר עצמו, הוא גמר אומר לבנות שער ניצחון ענקי אשר יעפיל על כל שאר שערי הניצחון בעולם. את שער הניצחון הזה הוא הזמין כבר ב 1806 אך הוא לא זכה לראותו. החניכה של השער התקיימה רק ב 1836 בימי שלטונו הליברלי יחסית של המלך הנבחר לואי פיליפ. השער שנבנה התברר כמרשים מאוד אפילו עבור האדם של המאה ה 21. ניתן לעלות עליו (בתשלום) ולחזות בנוף מרשים הנחזה ממנו. השער הוא גם יד לזיכרון החייל האלמוני שנפל במלחמות צרפת השונות. וגם הוא אחד הסמלים החשובים של העיר.
*
*
בפריז יש 3 קברטים מאוד מפורסמים. המולן רוז', ה-לידו ו Crazy Horse . האחרון הוא האירוטי מכולם. ואנחנו, בסוף היום הרביעי שלנו בפריז, החלטנו ללכת אליו. המחיר לא זולבכלל ונע החל מ- 87 יורו עד למעל מאה יורו. וזה תלוי במקום הישיבה ואם הכרטיס כולל גם אוכל ושתייה או אם לא. אנחנו לקחנו כרטיס בסיסי יחסית בעלת של 107 יורו לכל אחד. כוס שפנייה עלתה במקום 20 יורו.
הריקודים יפים ומגניבים. הרקדניות בקאברט אמורות להיות דומות זו לזו באופן יחסי כך שבחלק מהריקודים אמור להיווצר האפקט שכאילו על הבמה נמצאת רקדנית אחת המשוכפלת לכמה נשים. בנוסף, יש המון אפקטים של אור וחושך על הבמה. כלומר, חלק מהמופעים הם סוג-של תיאטרון צללים. וכאמור, מדובר במופע ארוטי בו הרקדניות לובשות מאט מאוד ולפעמים כלום (למעט מדבקה קטנה באזור החלציים) לכן המופע לא מתאים לכל אחד.
אבל מדובר במופע מרשים ומגניב מאוד. אומנם לא כל ריקוד השאיר אותנו עם פה פעור אבל היו כאלו שכן. דוגמה לתוכן של המופע:
*
האמת,
היה שווה כל יורו.
אתר: https://www.lecrazyhorseparis.com/en/
*
*
*
*
יום חמישי - מוזיאון רודן ורובע מארה
*
על אף ששבענו ממוזיאונים לא יכלנו לוותר על מוזיאון רודן. אוגוסט רודן היה פסל ידוע ומהולל שפסלו האיש החושב הוא אחד הפסלים הידועים ביותר בעולם המערבי כיום. המוזיאון הנ"ל ממוקם בבית אחוזה עתיק בשם אוטל בירון, מקום שהיה בין היתר גם ביתו של הפסל עצמו. לקראת מותו רודן ביקש שהמקום בו הוא גר ישמש כמוזיאון בו יוצגו יצירותיו לצד יצירות שהיו באוסף הפרטי שלו, כגון ציורים של ואן גוך ורנואר. המוזיאון לא גדול. מדובר ב 2 קומות של וילה וחצר גדולה ויפה. למי שלא רוצה ליפול למלכודת המכונה "מוזיאון ענק" אלא במקום זאת להנות מאומנות במקום קטן ונעים - המוזיאון הזה מאוד יתאים לו.
עלות כניסה: 14 יורו
שעות פעילות: 10:00 -18:30 (ימי שני סגור)
אתר: https://www.musee-rodin.fr/en
*
*
אחרי שיצאנו ממוזיאון רודן, המשכנו רגלית אל גשר אלכסנדר השלישי, גשר שנבנה לכבוד הברית בין הרפובליקה הצרפתית השלישית לקיסרות הרוסית. ברית שתגרור בהמשך את כל אירופה לתוך מלחמת עולם. הגשר אכן מרשים ויפה. מאזור הגשר לקחנו מטרו אל שוק הילדים האדומים. פעם היה מדובר בשוק של ממש. כיום כבר לא ניתן לקרוא למתחם שוק אלא מרכז של אוכל רחוב טעים ביותר ומגוון מאוד. אנחנו בחרנו לאכול אוכל איטלקי. אכלנו 4 מנות בעלות של 11-14 יורו לכל מנה. היה בהחלט טעים. לאור העובדה שהאוכל בשוק טעים וגם יש בו אווירה מגניבה אני ממליץ לחשוב על המתחם כמקום אפשרי לאכול בו. בהמשך הלכנו בין הרחובות הציוריים של רובע מארה התוסס עד שהגענו לפאלאס דה ווג', אחת הכיכרות העתיקות בעיר. זהו גן קטן עם פסלים ומזרקות המוקף בארמון. הפסל הגדול במקום הוא של מלך צרפת לואי ה 13.
*
*
מפאלאס דה ווג' המשכנו ללכת עד שהגענו לכיכר הבסטיליה. הכיכר נקראת על שם המבצר הידוע לשימצה שעמד לידה. מבצר שכיבושו והריסתו ב 1789 הוא סימן ההיכר והסמל של המהפכה הצרפתית. כיום זוהי כיכר גדולה עם עמוד גדול שהוקם לזכר מהפכת יולי של 1830. המהפכה בה גורש שארל ה 10, המלך הריאקצניסט והמלך האחרון מבית בורבון שמשל בצרפת. דבר שסימן בזמנו צעד נוסף בדרך לשלטון העם בראשות האספה הלאומית. הפריזאים נוהגים לקיים באזור אירועים או הפגנות.
מכיכר הבסטיליה המשכנו ללכת לרחוב הצבעוני הקטן שנקרא רחוב קרמייה ואחרי לקחנו באוטובוס דרך שדרות ריבולי אל מרכז פומפידו. זהו מוזיאון חשוב ברמה עולמית המוקדש כולו לאומנות של המאה 20 וה-21. מבנה מוזר ומגניב החריג בנוף של העיר פריז. לא נכנסנו למוזיאון כי שבענו ממוזיאונים אלא הסתובבנו באזור התוסס שסביב.
בשלב מסויים נכנסנו לריבולי 59. בניין מגורים רגיל שהוסב למרכז לאומנות מודרנית ובו פועלים ומציגים את יצירותיהם אומנים עכשווים . המקום מגניב ומלא בגרפיטי. גם ללא קשר ליצורות של האומנים העובדים בפנים ומציגים את פרי ידם המקום שווה ביקור וזאת אפילו רק בכדי לחזות בציורי הקיר שמקשטים את כולו.
אתר: http://www.59rivoli.org/accueil/
*
*
אחרי כן ישבנו בברים שונים, אכלו, שתינו ונהננו.
האווירה ברובע הזה משכרת. יש בו חיות מטורפת.
*
*
*
יום שישי - יער בולון ולה דפאנס
*
ביום השישי שלנו בפריז הרגשנו ששבענו מיופי עירוני אירופאי קלאסי ולכן החלטנו באותו היום שנלך לחפש קצת טבע עירוני. לשם כך בחרנו לבקר ביער בולון. מדובר בחורשה ענקית שניתן להסתובב בה שעות שלמות ומדי פעם לפגוש סנאים וחיות אחרות. בצד היער עומד מרכז האומנות Louis Vuitton Foundation המציג תערוכות שונות ומגוונות. אנחנו ששבענו ממוזיאונים (כאמור) לא נכנסנו לתוכו אך התרשמנו מאוד מצורת המבנה מבחוץ. אחר כן, המשכנו אל האגם שבלב הפארק, ישבנו אל מול המים ונהננו מהשקט והאווירה. לאחר כמה ימים של עיר תוססת היינו חייבים לחוש טבע ולהנות מקצת שלווה.
*
*
אחרי המנוחה ביער נסענו לאזור לה דפאנס. מדבר ב-רובע עסקים ענקי עם המון גורדי שחקים בסגנון ה-הייטק והפוסט מודרנה. הטיול ברובע הזה הרגיש לי כמו ביקור בעיר עתידנית כולשהי. בנוסף, הרחובות בו מלאים בפסלים ויצירות אומנות שונות ויש בו גם מסעדות וגנים קטנים ויפים. הנקודה הגבוהה והמרכזית ברובע הוא בניין ענקי בצורת ריבוע בשם ה- Grande Arche de la Defense. המרכז החדשני הזה מהווה את ההפך המוחלט משאר השכונות של פריז שהם בסגנון אירופה הקלאסית. והגיוון הזה טוב ומרענן.
*
*
אחרי הביקור בלה דפאנס לקחנו מטרו לכיוון הרובע הלטיני וזאת בכדי לראות 2 כנסיות חשובות. הראשונה היא Saint-Étienne-du-Mont. כנסייה גותית מהמאה ה 14 עם פיסול וזכוכית צבעונית שהיו מרשימים ביותר.
הכנסייה השניה ושהייתה גם החשובה יותר היא - הפנתאון של פריז.
המקום נבנה במאה ה 18 בסגנון נאו קלאסי בהשארת כנסיית הפנתיאון ברומא. וכמו הכנסייה ברומא גם הפנתאון של פריז עבר מהפך. הפנתאון שבעיר רומא היה בראשיתו מקדש של כל האלים הפאגנים עד שיום אחד הוא הפך לכנסייה של כלל הקדושים הקתולים. לאומתו הפנתאון בפריז החל את דרכו ככנסייה קתולית אך הוא הומר לאתר הנצחה שבו קבורים "האלים" של האומה הצרפתית. ענקיי רוח, פילוסופים, מדינאים וסופרים חשובים. אנשים כמו וולטר, ז'אן ז'אק רוסו. אלכסנד דיומה, אמיר זולא והכימאית החשובה מארי קירי. המקום עצום ושווה ביקור לא רק בשל גודלו ויצירות האומנות שבו אלא גם בכדי להרכין ראש בפני הדגולים בבני האדם.
*
*
בערב הלכנו לקברט הלידו. שלא כמו הקרייזי הורס, ב-לידו האירוטיקה היא לא העיקר ואף היא כמעת ואיננה. הדבר החשוב במופע הקברט הנ"ל הוא התלבושות, האווירה, היוקרה, הזוהר, הגלאמור, האלגנט והרצון להרשים את הצופים. גם אם חלק מהרקדניות הן חשופות חזה ועם לבוש מינימאלי לא הייתי מהסס לבוא למקום עם כל המשפחה. הערב מלא בריקודים מרשימים עד כדי לוליינות של ממש. אנשים מרחפים באוויר, מזרקות שופעות מים מופיעות על הבמה, יש שירה בלייב, יש פנטומימאי, יש סיפור קסום... וכמובן ריקוד הקאנקן הידוע. כל אלו מתרחשים לנגד עיניו של הצופה. סרטון להמחשה:
*
הבעיה היחידה בקברט ה-לידו היא שהמופע מאוד יקר. אנחנו שילמנו 92 יורו על כרטיס שכלל מקום ישבה באזור בינוני, באמצע. אני חשבתי שמדובר במקום שהוא קרוב לבמה במידה מספקת אך בפועל לא כך היה, המרחק מבחינתי היה מאוד מורגש ופגם בחוויה. יתרה מכך המלצרים שמדברים בניהם או עם האורחים מפריעים להתרכז בהופעה דבר שפחות מורגש במקומות הראשונים. כך, שבמחשבה בדיעבד היה עדיף ש הייתי משלם עוד 100 יורו בכדי לשבת במקום טוב יותר.
*
*
*
*
יום שביעי - יער ונסן ושייט
*
ביום האחרון שלנו בפריז החלטנו להיסתובב שוב בפארק ולנשום אוויר צח ועל כן לקחנו מטרו לתחנת Château de Vincennes. שם, כמה מטרים מהתחנה, עומדת טירה ענקית מהמאה ה 14, בשם טירת ונסן . טירה זו הייתה סך הכל בית ציד למלכי צרפת. אבל היא הייתה ועודנה חתיחת מבצר ענקי! הכניסה לתוך הטירה והקפלה הצמודה לה היא בתשלום אך ביקור בחצר המבצר היא בחינם.
*
*
לאחר הביקור במבצר שמנו פעמיינו ל יער ונסן הצמוד לו. בדומה ל יער בולון גם יער ונסן הוא פארק עירוני ענקי עם גנים, חורש ואגמים. בקצה היער יש מקום מאוד נעים בשם הגן הבוטני Parc Floral. הגן הבוטני כולל אגם עם ברווזים וברבורים, גנים משובבי נפש ואפילו חממות דמויות בתים לגידול עצים שצריכים יותר לחות ממה שיש לפריז להציע. אחרי כשעתים של שוטטות בגן הבוטני וביער ונסן חזרנו אל המטרו והמשכנו הלאה בטיול שלנו.
*
*
את הפרידה מפריז עשינו בצורה הכי בנאלית שיש (וזה לא נורא). לקחנו שייט של שעה ורבע על נהר הסיין עם חברת Bateaux Mouche. וזאת בעלות של 14 יורו לאדם. זוהי דרך שלווה לראות את פריז מזווית אחרת וללא מאמץ של הרגליים (שהיו כבר גמורות עלי לציין). למי שמעוניין בזה אני ממליץ לעשות את השייט לקראת השקיעה שאז העיר מתגלה בשיא יופייה.
אתר: https://www.bateaux-mouches.fr/
*
*
בערב הלכנו פעם אחרונה לרובע מארה על מנת לשתות כוס בירה לפני העלייה למונית אשר תקח אותנו לשדה התעופה הבינלאומי שארל דה גול. לסיכומו של עניין הבנתי שפריז היא אחת הערים היפות שיש וכמות יצירות האומנות והמוזיאונים שבה היא בלתי אפשרית.מעבר להבנתי. יש בה רומנטיקה מסוימת, פארקים ענקיים, רובע חדשני, קברטים מלהיבים, אוכל טעים ושילוב מוזר בין חיות נעורים ליופי בוגר ועתיק. היא לא תמיד הלהיבה אותי אבל אני בהחלט אתגעגע אליה.
*
*
דבר אחרון.
כדי להגיע לעיר מסויימת ולהיתחבר אל הקסם שבה במהירות כדאי להכיר את העבר שלה. אני אוהב לעשות את זה בעזרת סרטי קולנוע. יש כמה שאני ממליץ לראות לפני הביקור בפריז:
*
שלושת המוסקיטרים
יש המון עיבודים לספר הנודע של א. דיומא על המוסקיטר דרת'ניאן וחבריו אך הגרסה האהובה עלי היא של 2011. היא שונה מאוד מהגרסאות הקלאסיות אבל זה מה שעושה אותה מאוד עכשווית, מאוד מיוחדת ומגניבה ביותר. הסרט מספר על צעיר מהפריפריה הצרפתית של המאה ה 17 שיוצא לפריז על מנת להפוך לחייל בצבא המוסקטרים של המלך. הוא מתחבר למוסקיטרים אצילים וחשובים שלומדים לכבד את הצעיר הפוחז אך המוכשר. בלי לשים לב דרת'ניאן נכנס לתוך התככים והמזימות של החצר המלכותית.זהו סרט אקשן והרפתקאות נהדר.
האיש במסכת הברזל
גם לספר הזה, המהווה המשך של 3 המוסקטרים, יש המון גרסאות ועיבודים קולנועיים. הגרסה האהובה עלי היא משנת 1998 בכיכובים של ליאונרדו ד'קפריו, ג'ון מלקוביץ', ז'רר דפרטייה, ג'רמי איירונס ואחרים. סרט מעולה בעל טון רציני וקודר . העלילה מתרחשת בימי שלטונו של מלך השמש האכזר לואי ה 14. בלי שחשדו של המלך מתעורר, מאחורי אפו מתארגנת לה מזימה שיכולה לזעזע את כל צרפת. באותם ימים דרת'ניאן הוא קצין בכיר בצבא המוסקיטרים והוא צריך לבחור בין נאמנות לערכיו ולמלך לבין נאמנות לחבריו שקשורים בסוד אפל ולמזימה הנרקמת נגד הכס.
המלכה מרגו
יצירה נוספת של א. דיומא. הגרסה הקלנועית האהובה עלי של "המלכה מרגו" היא סרט משנת 1994. בשונה מהסרטים הקודמים שהזכרתי, שהם פרי צירת דמיון על רקע אירועים היסטוריים, פה מדובר באירועים שברובם הם אמיתיים. חתונת מלך ממלכת נווארה הקטנה, אנרי מבית בורבון הפרוטסטנטי, לנסיכת צרפת, מרגו מבית ואלווה הנאמן לקתוליות, מתקיימת בנסיון להביא לסיומה של מלחמה דתית ארוכת שנים בין 2 הזרמים הדומיננטים בנצרות של מערב אירופה, הזרם הקתולי והזרם ה- פרוטסטנטי. ימים אחרי החתונה מתרחש טבח ברתלמאוס הקודש - רצח המוני של פרוטסטנטים בכל רחבי פריז. דבר שמסבך את חיי הזוג המלכותי. והכל על רקע שנאה בין דתית, מזימות ותשוקה.
הרוזן מונטה כריסטו
סיפורו של חובל בשם דנטס שעלה מפשוטי העם והצליח. הוא הפך לקפטן אונייה בחברה משגשגת ובדיוק התארס עם אהבת חייו. אך הוא לא הספיק להנות מהאושר שזכה בו. בגלל בוגדנות חברו הקנאי, הדוכס מונדייגו, דנטס נאסר ונשלח לצינוק על מעשה שלא ביצע. בצינוק הוא התיידד עם כומר אשר כלוא שם כי סירב לגלות על מיקומו של אוצר גדול שהוחבא מהשלטונות. כעת דנטס מתכנן בריחה מהכלא ונקמה.
עלובי החיים
איש המאה ה 19, הפוליטיקאי, המהפכן והסופר ויקטור הוגו תיאר בספרו את הסיבות שהובילו את העם לסדרת המהפכות בצרפת וזאת דרך דרך סיפורו הטראגי של ז'אן ואל ז'אן. אחותו של ז'אן חלתה והנער החליט לגנוב עבורה כיכר לחם. הוא נטפס, נאסר ונשלח לכלא שבו שהה 20 שנה. כשהשתחרר ג'אן גילה שהחברה לא מקבלת אליה אסירים משוחררים ולכן בחר בחיי הפשע. אך מסלול חייו השתנה כאשר כומר טוב לב שריחם עליו, למרות שזה שדד אותו, הביא לו במתנה רבים מאוצרות הכנסייה היקרים וזה בתנאי שהאסיר לשעבר יחזור למוטב. בזכות האוצרות ז'אן הפך לאישר עסקים מצליח אך בשל סירובו להצהיר שהוא אסיר משוחרר ובדיית זהותו הוא הסתכן בשיבה לכלא במידה אם זהותו האמיתית תתגלה. המצב הזה היה מקובל מבחינתו עד לרגע שיהיה עליו לבחור בין העושר למוסר ולבין העזרה לאחר. וכל זה על רקע התסיסה שתוביל לנסיון המהפכה של 1832. הסרט בכיכובם של ראסל קרואו ו יו ג'קמן.
ההתנגדות
סרט מ 2020 בכיכובו של ג'סי אייזנברג המגלם את הפנטומימאי היהודי מרסל מרסו. מרסל טיפל בילדים יהודים וחי חיים שלווים. אך הפלישה הנאצית לצרפת שינתה את חייו. כדי להציל את עצמו ואת הילדים הוא הפך לחבר בההתנגדות הצרפתית לנאצים "הרזיסנטנס". הסרט הזה מספר על פועלו של האיש החשוב הזה ופועלם של חבריו שלמרות שהם חיו תחת כיבוש שרצה להשמיד אותם הם עוסקו בלהציל נפשות אחרות ולא את עצמם.
מלחמתו של וריאן\ רשימות וריאן
ב 1940 צרפת נכנע למכונת המלחמה הנאצית והפכה למדינת חסות של הגרמנים. יהודים, מיעוטים ואנשי רוח ליברלים מצאו את עצמם בסכנת השמדה. וריאן הוא אזרח אמריקאי שיצא לצרפת על מנת למצוא ולהבריח הרחק מהחייה הנאצית אנשי רוח שתרמו לאנושות כולה. סיפור אמיתי של האיש שבלעדיו היצירות של מארק שגאל לא היו מקשטות את בניין הכנסת.
חצות בפריז
סרט עלילתי של וודי אלן המספר על גיל, איש קולנוע החולם להיות סופר, שמגיע עם ארוסתו לפריז. הוא חולם לגור בעיר האורות בעוד שארוסתו לא. אי ההבנה בין בני הזוג מובילה לכך שהשניים מתרחקים זה מזו. ועל רקע הבדידות הנפשית שנכפתה עליו, כל לילה בחצות, גיל נלקח על ידי מונית בסגנון רטרו לפריז של ראשית המאה העשרים. שם הוא פוגש את הסופרים והאומנים הגדולים של ראשית אותה מאה המשמשים לו השראה. המפגשים הללו יביאו אותו לתובנות שישנו את חייו.
