כהרגלי, אתחיל בתיאור של המידע הכללי על המדינה המקסימה הזו ששמה אוזבקיסטן, טיפים ואזהרות, ואחרי כן אמשיך בתיאור המסע שלי שם.

*

*

אוזבקיסטן נמצאת באסיה התיכונה. זוהי מדינה מוסלמית חילונית, אחוזים מעטים מהאזרחים שומרים את מצוות הדת, וגם רפובליקה סובייטית לשעבר. רפובליקה שהייתה מפעל הכותנה הגדול ביותר בברית המועצות (לשעבר). רשמית, המשטר במדינה הוא סוציאל-דמוקרטי אך בפועל מתקיים במדינה במשטר אוטוקרטי המהווה המשך ישיר לשלטון הקומוניסטי מימי ברית המועצות. הנשיא הקודם, איסלאם קרימוב, ששלט במדינה במשך 20 שנה עד יום מותו היה ראש הרפובליקה לפני התפרקות ברית המועצות. אולי זו אחת הסיבות שאוזבקיסטן של היום היא מדינה יציבה ושלווה בשונה משכנתה מדרום, אפגניסטן. חלק ניכר מלוחמי דאעש הם אוזבקים אך באוזבקיסטן האיסלאם הקיצוני, כמו גם הפשיעה והאופוזיציה, מדוכאים ביד קשה דבר שהופך את המדינה לבטוחה מאוד עבור המטייל. אם זאת, אני לא ממליץ לדבר על פוליטיקה ברחוב.

*

*

*

שפה, עמים ודתות. 

השפה הרשמית במדינה היא אוזבקית, שפתם של הרוב המכריע במדינה. השפה שייכת לקבוצת השפות התורכיות וזה היות והאוזבקים, ברובם, הם צאצאים של עמים טורקים. ליתר דיוק – צאצאים של התורכים הכחולים. העובדה המרתקת היא שבימי עבר האחרונים אוחדו דווקא בידי הכובשים המונגולים מבית שייבאן חאן. בערים הגדולות, בייחוד בעיר הבירה טשקנט, רוב האנשים מדברים רוסית שכן במאה ה-18 האימפריה הרוסית כבשה כמעת את כל אסיה התיכונה והנחילה לתושבים את שפת האדמיניסטרציה שלה. הרוסים כינו את המרחב הזה שהיה בשליטתם “תורכיסטן” וטשקנט הייתה הבירה שלו. לאחר המהפכה הקומוניסטית טשקנט הפכה לבירת הרפובליקה הסובייטית של אוזבקיסטן כחלק מברית המועצות כך שהיא המשיכה להיות מרכז השליטה של הרוסים במרחב. רוסים רבים (נוצרים ואתאיסטים) חיים בטשקנט אך מאז התפרקות ברית המועצות הם עוזבים לאט לאט. ולמרות עזיבתם של אלו 90 אחוז מהאוזבקים בעיר עדיין מדברים רוסית שוטפת והשאר מבינים אותה. מצב דומה קיים בבוכרה וסמרקנד. הצעירים ממש ואלו שהגיעו מהכפרים, שהגאו-פוליטיקה הגדולה כמעת ולא נגעה בהם, לא מדברים רוסית ובתהליך איטי מספרם הולך וגדל. אך אני בטוח שכל עוד הרוסים באים לארץ הזו לאכול פלוב ושישליק זול הרוסית לא תעלם. לפחות לא ממרכזי מהערים המתוירות.

 בדרום אוזבקיסטן, בייחוד בבוכרה, רבים מהתושבים הם טג'יקים ושפתם היא טג'יקית (הבוכרית היהודית היא ניב של שפה זו). במערב המדינה קיימת אוטונומיה המכונה קראקלפקיסטן (ארץ אנשי הכובעים השחורים) ולהם שפה משלהם. באוזבקיסטן ישנם גם מיעוטים נוספים כמו חוראזמשים ואויגורים וכן יהודים. היהודים מתחלקים ל-2 קהילות. בטשקנט חיים היהודים האשכנזים שהגיעו מהאזורים הרוסיים של אירופה (רבים מהם נמלטו מהנאצים בשנות הארבעים של המאה ה-20). היהודים הבוכרים שחיו במרחב כאלף שנה מרוכזים בטשקנט, סמרקנד ומקצתם בבוכה. הרוב עלו לישראל בשנות ה-90.

דוברי הרוסית יסתדרו בקלות בערים הגדולות. דוברי האנגלית קצת פחות. בסופו של יום הרצון למשוך תיירים מייצר יותר ויותר נותני שירות דוברי אנגלית באזורים המתוירים. אף על פי שאלו עדיין מעטים.

*

*

*


מטבע ומחירים

המטבע במדינה הוא סום אוזבקי, נכון לתאריך ה-9.9.17 ניתן להמיר דולר אחד ל 8 אלף סום. לקחתי איתי לאוזבקיסטן 900 דולר ואף שחייתי שם 11 יום כמו מלך נשארו לי 200 דולר בסוף הטיול. אם זאת, בטשקנט לא בזבזתי כסף על מגורים שכן את הדירה שחייתי בה סיפקו לי קרובי המשפחה של בת זוגתי . לילה במלון 3 כוכבים בסמרקנד (אחרי התמקחות) עלה לי 30 דולר ולילה במלון 3 כוכבים בבוכרה בלב העיר העתיקה עלה לי 35 דולר.

5,000 – 8,000 סום: אפשר לקנות שיפוד בשר במסעדה.

1500 – 2000 סום: עלות של סאמסה (בורקס בשר) במסעדה זולה.

1,500 סום: עלות של תה במסעדה זולה.

6,000 – 12,000 סום: עלות של כוס בירה גדולה (שליש או חצי) במסעדה.

8,000 – 10,000 סום: עלות של סלט או מרק במסעדה זולה.

1500 – 3,000 סום: עלות של בקבוק קולה בקיוסק.

1000 – 1500 סום: עלות של בקבוק מים בקיוסק.

4,000 סום: שלות של בקבוק קולה במסעדה זולה.

14,000 – 15,000 עלות של סום: פחית רד בול בקיוסק.

בשל כוחו היחסי של מטבע השקל מול הסום האוזבקי וחולשתה של הכלכלה במדינה התייר הישראלי יכול להנות מאוכל זול וקניות במחירים מצחיקים. אם זאת, יש לציין שמה שנחשב לזול עבור הישראלי יכול להיחשב ל-יקר עבור המקומיים היות והם מרוויחים בממוצע פחות מ-100 דולר. אני כמעת ולא אכלתי בבית אלא ביקרתי בצ'ייחנאס, בתי קפה ומסעדות רחוב, ושם סעדתי את עצמי בשישליק ומאכלים לאומיים אוזבקים. אגב, אני ממליץ לבעלי קיבה רגישה לקחת כדור או לפחות פחם רפואי לפני הארוחה בבית הקפה עד שגופו יתרגל למזון המקומי.

מטייל שרוצה בכל זאת לחסוך יכול לקנות מצרכים במכולת במחירים מצחיקים. אבל אני מאוד ממליץ ללכת אל השוק האוזבקי. המקום מהווה אטרקציה בפני עצמה. אפשר לטבוע בפרות המתוקים והממתקים המיוחדים של אוזבקיסטן. טיפ – תשאלו מקומיים את העלות האמיתית של המוצאים, ותתמקחו – כי זה המזרח.

שוק שחור: במהלך סוף אוגוסט 2017 פעל באוזבקיסטן שוק שחור להמרת כספים שאנשיו ישבו במרכזי קניות או בשוק. דולר עלה אז 7.5 אלף סום בשוק השחור לאומת 4.5 אלף סום בנקודות ההמרה הרשמיות. בזמנו השלטונות במודע העלימו עין. עתה השלטונות באוזבקיסטן בחרו לסגור את השוק השחור עד להודעה חדשה. אם זאת הם גם שינו את שער ההמרה. ל-8 אלף סום עבור דולר אחד.

*

*

*

תחבורה ציבורית

בטשקנט ישנה מערכת להסעת המונים, המטרו של טשקנט, לצד שירות של אוטובוסים, מוניות שירות ומוניות ספיישל. בעלי מכוניות שאינם מוניות גם הם יציעו לכם נסיעה בתשלום במחיר הזהה לנסיעה במונית. המטרו מודרני, מהיר ואף מהווה אטרקציה תיירותית בשל יופיו. עלות הנסיעה היא 1200 סום. האוטובוסים ומוניות השרות סבירים וגם הם עולים 1200 סום לנסיעה. אך אני ממליץ לקחת מונית. נסיעה בכל העיר לא אמורה לעלות יותר מ-10,000 סום (לרוב 4 – 8 אלף). הנסיעה משדה התעופה לכל נקודה בעיר לא אמורה לעלות יותר מ-15,000 סום. רצוי שתשאלו אזרחים בלתי מעורבים כמה אמורה לעלות הנסיעה שברצונכם לעשות במונית. כדי שלא יעשו עליכם סיבוב כי אתם תיירים.

*

*

*

הגעה ו-ויזות.

ממש עד לא מזמן הישראלים נדרשו להוציא ויזה כדי להיכנס לאוזבקיסטן. ראשית, מבקש הויזה היה צריך לדאוג לקבל הזמנה על ידי מכר, קרוב משפחה או חברת תיירות (שניתן למצוא באינטרנט). ואחרי כן היה עליו להגיע אל שגרירות אוזבקיסטן ברמת גן, רחוב משה שרת 39. אם זאת, נכון למרץ 2019 הישראלים אינם זקוקים לויזה בכדי להיכנס לאוזבקיסטן.

חברת התעופה היחידה שטסה ישירות מהארץ לטשקנט היא אוזבקיסטן איירווייז. כאשר אני הזמנתי את הטיסה המחיר ל-2 הכיוונים אצל סוכנות התיירות איסתא עמד על 610 דולר והוא היה זול יותר מהזמנה אצל נציג חברת אוזבקיסטן-איירוויז עצמה שהציע כרטיס טיסה במחיר של מעל ל- 700 דולר. חברת התעופה שירותית מאוד. בטיסת ההלוך, בדרך אל אוזביסטן, היה מסך אישי לכל מושב עם מבחר סרטים. האוכל היה טוב (ניתן להזמין אוכל כשר) והשירות אדיב.

בכניסה למדינה עוברים ביקורת גבולות. לאחר מכן נכנסים לאולם מיושן בו אוספים את הכבודה. שם גם ממלאים הצהרת מכס ועוברים ביקורת ביטחון. לפני היציאה יש נציג מכס אשר חותם על ההצהרה של כל תייר. לאחר המכס יוצאים מיד אל החנייה. טיפ חשוב – את פתק ההצהרה יש לשמור לביקורת הגבולות ביציאה מהמדינה. בלעדיו ניתן להסתבך בקנסות.

אם אתם תיירים אשר לנים בבתי מלון אז בכל מלון שאתם נשארים בו יש לבקש מהדלפק את הפתק המיוחד המוכיח שרשמו אתכם במלון. את הפתק הזה יש לשמור מכל משמר. עם היציאה ממדינה ייתכן ויבקשו ממכם להראות את כל הפתקים הללו. המדינה דורשת לדעת איפה ישן כל תייר בזמן שהותו בה ואם לא תציגו את הפתקים לפקיד בביקורת הגבולות צפו לחקירה ולקנסות.

אם אתם גרים אצל האדם שהזמין אתכם למדינה אז יש להגיע אל ה OVIR (משרדי ההגירה) עד 3 ימים אחרי הנחיתה ולהירשם שם. שימו לב – ימי ראשון משרדי הממשלה סגורים. יש לבוא עם האדם שהזמין אתכם ולהביא את כל המסמכים הקשורים להגעתכם והזמנתכם למדינה. התהליך הבירוקרטי להחריד לוקח כשעתיים.

*

*

*

מזג האוויר (החצי השני של אוגוסט)

רובה של המדינה, מלבד הרי צ'טקל ועמק פירגנה שבמזרחף היא מדבר ולכן חם באוזבקיסטן. באוגוסט האוויר לא חם כמו בארץ אך השמש צורבת מאוד מאוד. בעוד שבצל נעים היציאה ממנו מרגישה כמו טבילה באגם לבה. המעלות יכולות לטפס מעל ל-40 מעלות בטשקנט ומעל ל-50 בבוכרה. אף שאוגוסט היא עונה יחסית מתוירת זה זמן לא פשוט לטיול עבור התייר שלא מורגל לחום כבד. אם זאת בטשקנט ניתן לחזות בתקופה זו גם בגשמי קיץ. וזה לא מפתיע בעיר שבה בחורף יורד שלג ששוכב שבועות.

*

*

*


יום 0 – הגעה

לטשקנט הגעתי בערב, התארחתי ערב אצל משפחתה של בת זוגתי לפני שהמשכנו אל הדירה שהם שיכנו אותנו בה. בדרך אכלנו במסעדת מילניום הנהדרת. היא נמצאת ממש ליד התחנה הסופית (המסוף) של שכונת Karasu (כך תגידו לנהג המונית). מקום נעים ונפלא ליד נחל איתן. במקום אפשר להנות משיפודים, סלטים ובירה קרה. זול שם: שפוד עולה 6 אלף סום, שיפוד גורזיני ענק עולה 16 אלף סום, סלט עולה 8 אלף (יש להם סלט יווני וסלט קוצ'סי מדהימים), בירה 10 אלף. אכלנו 5 איש ומילאנו את הבטן עד 0 מקום בשיפודים ושאר מטעמים ושילמנו כ- 15 דולר על השולחן כולו. מאוד טעים שם וזול – אני נורא ממליץ.

*

*

*

*


יום 1 – מרכז טשקנט.

הדבר הראשון שעשיתי ביום הבא שאחרי הנחיתה הוא ההרשמה ב- OVIR . שעתיים של מלחמה בבירוקרטיה האוזבקית הסתיימו בהצלחה ובשעות של אחר הצהריים החופשה שלי החלה באופן רשמי.

טשקנט היא עיר מודרנית. נכון שרוב העיר מורכבת משיכונים סובייטים ובתים שנראים כאילו הועתקו מכפר הררי כלשהו. אך מרכז העיר מודרני, זוהר ויפה. בניינים מונומנטליים סובייטים שנבנו בסגנון נאו קלסיציזם שופצו ונצבעו ואילו בניינים שהמראה שלהם היה פחות מרשים עברו שדרוג וכיום נראים כמו ארמונות אוזבקים מודרניים.

*

*

את הטיול התחלתי בתחנת המטרו KHAMID OLIMJON אשר נמצאת ליד פסלו של המשורר האוזבקי שעל שמו קרויה התחנה. משם פניתי לרחוב SHASTRI ועברתי ליד כנסייה פרוטסטנטית יפה – קתדרלת העלייה לשמיים. הגעתי לרחוב HAMZA ופניתי שמאלה אל הקתדרלה הקתולית-רומית שנבנתה בסגנו גוטי מרשים. היא החלה להיבנות לפני כמאה שנה אך הקומוניסטים עצרו את בנייתה. זו התחדשה רק עם עצמאות אוזבקיסטן. החזות הפנימית פחות מרשימה.

*

*

משם פנינו לחזרה לאורך רחוב HAMZA עד לכיכר האמיר טימור. הכיכר נקראה במקור כיכר לנין ובמרכזה עמד פסלו של אבי הקומוניזם קרל מרקס. עתה בלב הכיכר עומד בגאון פסלו של הכובש המונגולי טימורלן, גיבור האומה האוזבקית, הקרוי אצל המקומיים האמיר טימור. טימורלן הוא שיבוש המילה טימור לנג (טימור הפיסח) שהטיל את אימתו על אסיה והמזרח התיכון. את בירתו סמרקנד הוא הפך למרכז אזורי של תרבות, חכמה ויופי. שכן את כל האמנים, אנשי הרוח, אנשי המדע והאומנים ששבה הוא הביא לבירת האימפריה שלו . הכיכר רחבה וירוקה. סביבה נמצאים מגדלים מרשימים הבנויים בחן רב. בניהם ניתן לכלול את מגדל השעון (שהשעון עצמו הובא על ידי גיבור מלחמה סובייטי מעיירה גרמנית), מלון אוזבקיסטן בסגנון סובייטי ומוזיאון האמיר טימור הלבן בעל הכיפה הכחולה שבנוי בסגנון מרכז אסייתי קדום.

*

*

מחיר המוזיאונים נע בין 1000 – 3000 סום למקומיים ו- 15,000 – 25,000 סום לתיירים. על אישור לצלם במוזיאון יש להוסיף עוד כמה אלפי סום. הדבר נכון לכל המוזיאונים שנתקלתי בהם. יש ימים שבהם המוזיאונים לא עובדים לכן יש להתעדכן מראש. רובם פעילים עד 17:00. לא רחוק מהכיכר יש מספר אטרקציות –

מוזיאון האמיר טימור (עלות- 1000 סום למקומיים ו- 15 אלף סום לתיירים) מספר את קורותיו של הכובש הגדול דרך ממצאים וציורים עתיקים. על מנת להבין את הסיפורים מאחורי המיצגים רצוי לקחת מדריך.

אחרי הביקור במוזיאון האמיר טימור התקדמנו ברחוב איסטוקלל לגלריה הלאומית האוזבקית. זהו בניין צהוב עם עמודים בסגנון נאו קלאסי. בפנים יש גלריה של אומנות אוזבקית של מאה השנים האחרונות לצד חדר המוקדש למטבעות מכל התקופות.

משם, לאחר הליכה קצרה לאורך רחוב שארף רשידוב, פוגשים מבנה רוסי עתיק ומקסים. זהו ביתו של נסיך מבית רומנוב, בית הצארים הרוסים, שהוגלה לפני כמאה שנים עקב פרשיות אהובים אסורה שהתגלתה והובילה לסקנדל גדול.

*

מוזיאון האמיר טימור –

הגלריה האוזבקית –

בית רומאנוב -

*
 בהמשך עומד בניין לבן - אפור בעל חזות סובייטית. זהו מוזיאון ההיסטוריה של העם האוזבקי . אני ממליץ גם הפעם לקחת מדריך. המוזיאון מספר, דרך הממצאים, את ההיסטוריה של אוזבקיסטן. מימי האדם הקדמון ועד ימינו. במוזיאון יש ממצאים של הממלכות הפרסיות והתורכיות (חורזם, בקטריה, הסוגדיאנים, הפרסים, היוונים המוקדונים, הסלאוקים, הסאמנים והשאר), של האימפריה של בני טימור המונגולי ושל הממלכה השייבנית המונגולו-אוזבקית. המוזיאון לא פוסח על ההיסטוריה של אמיריות בוכרה, קוקנד וחיבה. וכמובן חלק שלם במוזיאון מוקדש לכיבוש הרוסי והסובייטי. ניתן לראות במקום פסלי אלים קדומים, את פסלו של בודהה, ביגוד אזרחי וצבאי עתיק. תכשיטים וכלי נשק ועוד.

*

*

 ליד המוזיאון ההיסטורי נמצא תיאטרון אלישר נבואי היפה אשר בנו אותו שבויים גרמנים. משם מומלץ להתקדם לכיכר העצמאות. שם נמצא הפרלמנט האוזבקי ופסל גלובוס אוסבקיסטן. אפשר לטייל לצד הפיסול והמזרקות המקסימים. כמה דקות הליכה משם נמצאת האנדרטה לזכר קורבנות מלחמת העולם השנייה בדמות אש תמיד ואם בוכייה. הליכה נוספת במסלול תוביל לתעלת נחל מקסימה, פארק קטן ופסל לזכר רעידת האדמה של 1968 שהחריבה את העיר לחלוטין. הפסל הוא בדמות גבר ואישה אוזבקים העומדים בגאון אל מול אדמה סדוקה. האזור הוא כה יפה עד כי תמיד ניתן למצוא שם זוגות העושים תמונות לפני החתונה. משם אני ממליץ פשוט לטייל לאורך שדרות נבואי והאמיר טימור הנמצאים באזור. כמו שאמרתי - העיר יפה

*

.

*

בערב הלכנו אל ה- Steam Bar (בשדרות האמיר טימור ליד שור עלאיי). מקום נחמד עם אווירה מגניבה שנמצא לא רחוק מהמרכז. המחירים בו לא מן הזולים אך גם לא מן היקרים. מקום לשתות בירה או צ'ייסר, לאכול המבורגר ולעשן נרגילה בערבים הנעימים של טשקנט. המקום מתחלק לשלוש מתחמים - 2 מתחמים בחוץ ואחד בפנים. בקומה השנייה עובדת מסעדה. כמה פעמים בשבוע מתקיימות בבר הופעות חיות. כשאני הייתי שם הייתה הופעה של להקת רוק שניגנה את להיטי העבר מסקורפיונס עד לאוונסנס. עלויות: בירה עולה 10 אלף סום (דלור וחצי - שלוש דולר) מטעמים לבירה בין חמש אלף לשמונה עשר אלף (בין דולר לשש דולר). צ'ייסר בין 10 ל-15 אלף סום. נרגילה 60 אלף סום.

*

*
 *

*


יום 2 – טשקנט העתיקה, צ'ורסו באזאר ופארק נבואי

את היום השני בעיר התחלתי בתחנת המטרו CHURSU שליד צ'ורסו בזאר. בשוק הזה תוכלו לבלות שעה קלה בקניות ובאכילת בשר בשיפודיות. אך אני ממליץ לעשות את זה אחרי הביקור בעיר העתיקה. מדרום לשוק נמצאים מדרסה קוקלדש ומסגד ג'ומה בני כמה מאות שנים. המבנים הללו יפים ומרשימים.

*

*

המדרסה קיימת מהמאה ה-16 ואילו המסגד מהמאה ה-15. משם רצוי לפנות אל העיר העתיקה ודרך השוק להמשך לחסאט אמאם (הליכה של כרבע שעה). העיר העתיקה היא מבני בוץ שנראים כמו בתים מהכפר. הם לא מרשימים במיוחד אך דרכם ניתן להגיע אל חאסט אימאם. המתחם המוסלמי-דתי הוא עצום ומרשים. שם נמצאים מסגדים ומדרסות (שפעלו אף בתקופה הסובייטית) וזהו מושבו של האימאם הראשי של מרכז אסיה. שם גם על פי המסורת נשמר חלק מזקנו של הנביא מומחד וספר קואראן מהמאה ה-8. דברים שהופכים את האזור לקדוש עבור מוסלמים. המתחם יפה ושווה ביקור. אחרי כן, חזרנו את הבאזאר, עשינו קניות, אכלנו (יש שם מתחם אוכל ענק וזול) ונסענו לדירה למנוחת צהריים.
 *

 *

*

מהדירה המשכנו אל פארק נבואי. ירדנו בתחנת YOSHLIK ונכנסנו אל הפארק. המקום יפה ומלא במזרקות, אגמים וצ'ייחנאס. בולטים בו פסלים של משוררים, בעיקר של המשורר אלישר נבואי, אגם קמסמולסק ובניין הפרלמנט הישן אוליי מג'יס – שמתקיימים בו לעיטים כנסים.

*

*
 במקרה עברנו בכיכר האלקר דוסטלגי ועמדנו לצד תיאטרון הגדול שממול (נדמה לי שמו ארמון אחוות העמים) שהוא יפייפה. פתאום באו אנשים, ספסרים, שהציעו לנו כרטיסים ששווים 600 אלף סום ב 75 אלף (לאחר מיקוח קנינו אותם ב35 אלף) להופעתו, בליווי הסימפוניה האוזבקית, של אלסנדרו סופינה. זמר איטלקי מפורסם הידוע דרך הלהיט שלו "לונה". התיאטרון ענק ומרשים, ממש כפי שאמור להיות בניין תרבות שהסובייטים (שאהבו את התרבות) בנו. המחיר הזול של הכרטיס היה משום שההופעה בדיוק החלה והמוכר רצה להיפטר מהכרטיסים. מה שאני מנסה לומר הוא שבטשקנט מתארחים גם זמרים בעלי שם עולמי ורצוי לבדוק בזמן שהותכם שם מי מבקר.

*

*

*

*

ימים 3 – 8: הרי צ'טקל, במרקנד ובוכרה.

על הטיולים שלי מחוץ לטשקנט, ברכס הרי צ'טקל והערים סמרקנד ובוכרה, כתבתי בפוסט נפרד. ניתן לקרוא על כך בקישור הזה.

*


*

*

*

יום 9 – עוד מוזיאונים וכנסיות בטשקנט

בבוקר היום שלפני הטיסה חזרה חזרנו אל כיכר האמיר טימור (ירדנו בתחנת המטרו הנושאת שם זהה) והמשכנו לאורך רחוב MOVAROUNNAKHR המרשים אל מוזיאון האומנות האוזבקית. האוסף של המוזיאון כולל פריטים הלניסטים וזורואסטים שגילם הוא מעל לאלפיים שנה לצד אומנות רוסית ואוזבקית מהמתאים שנה האחרונות. אגב, יש במקום אוסף קטן של פיקסו ואומנות משאר חלקי העולם: קוריאה, סין, יפן, הודו ואף איטליה.

אחרי הביקור במוזיאון המשכנו בהליכה אל אוספנסקי סובור (קתדרלת העלייה לשמיים) שהיא מתחם נוצרי אורתודיקסי ענקי ומרשים. שווה ביקור. ולאחר מכן פנינו אל שוק מירבאד באזאר שהוא אחיו הקטן והפחות מרשים צ'ורסו. זאת כי השוק היה ממש קרוב למתחם הנוצרי הגדול.

*




*
 אל מגדל הטלוויזיה הענק של אוזבקיסטן הגענו אחר הליכה של עשר דקות מתחנת המטרו VODOMZOR. בדרך עברנו ליד פארק המים של טשקנט ובפארק השעשועים טשקנט לנד – מומלץ למשפחות עם ילדים אך לנו לא היה כוח לפארק שעשועים ולא היה לנו בגד ים לפארק מים. אבל לצערי כן היה לנו כוח להיכנס אל הפארק היפני – אטרקציה בעלות של 20,000 סום שהיא לא יותר מגינה גדולה בשביל תמונות יפות. בזבוז זמן.

*

*

בערב לקחנו מונית לפארק השעשועים LOKOMOTIV . אחלה מקום לילדים אך מבוגרים יהנו בו מאולי 3-4 מתקנים לכל היותר. אבל שמחתי שעליתי על הגלגל הענק - זו הייתה פרדה נהדרת מעיר האבן, בירת טורקיסטן העתיקה ואוזבקיסטן המודרנית. הצבעונית, הידידותית והטעימה. טשקנט.

*


*
 בת זוג שלי הכותבת לי מאוזבקיסטן ברגעים אלו (שנשארה אצל משפחתה בעיר לעוד 10 יום) הספיקה לבקר במוזיאון לאומנות שימושית, במוזיאון הרפואה, במוזיאון הרכב ההיסטורי וב- מוזולאום יונוס חאן בעיר העתיקה (שפיספסנו משום מה) ובעוד אתרים מדהימים.

מדינת אוזבקיסטן היא יעד נהדר לביקור ואני ממליץ עליו מאוד.