פעמיים הייתי בירדן ואני (מקווה ש-) אגיע שוב פעם בעתיד (עוד לא הייתי בנחלים, בקראק ובאג'לון). הנקודות חן שכן הייתי בהם הם: עמאן, פטרה, ג'ראש, עקבה, הר נבו וג'ראש. אלו היעדים הסטנדרטים שכל מבקר בממלכה הזו חייב להגיע ולראות אותם. עליהם אני אספר כאן בפוסט הזה. אציין שנסעתי לירדן בטיול מאורגן עם מדריך צמוד ולכן, לצערי או למזלי, לא גיליתי את עולם התחבורה הציבורית הירדנית ולא סבלתי מהקשיים של מעבר הגבול ששמעתי עליהם כה רבות. אם כי, בכל פעם שהצגתי במעבר הגבול את הדרכון הישראלי - השוטר הירדני אמר לי ללכת לעמדה אחרת ובכל פעם כזו המדריך התערב ופתר את הבעיה עוד לפני שהבנתי מהי. מצד שני כמעת כל חברת תיירות לוקחת 65$ כחלק מהמסים של המעבר, הויזה והטיפ הענק שלהם – שזה לא נחמד.
לגבי היחס לישראלים - הוא אמביוולנטי ונע בין חוסר אכפתיות כלל לחוסר נוחות. למשל כשבעקבה שמעו זוג אנשים, גבר ואימו, שאנו דוברי עברית אנו שמענו אנו את המילים IZRAILI שהיו ללא ביטוי של אנטי אלא אדישות אבל מצד שני היה בחור בבית קפה שכאשר הוא שמע שאני ישראלי על פניו הייתה הבעת עצב-הלם כאילו נודע לו שרצחו לו את הכלב או משהו בסגנון אך הוא נותר מנומס. אני בטוח שיש אנשים שמגיבים לישראלים בפחות סימפטיות אך אישית לא נתקלתי בכאלו. אני ממליץ למען החוויה הנעימה של הטיול לא לגלות את זהותכם הישראלית שלא לצורך…………..
*
*
*
המדריכים היו טובים בשני הטיולים שהייתי בהם רק שאחד מהם, המדריך דובר הרוסית (וההדרכות מהארץ לרוב הם ברוסית או אנגלית), לא ממש דיבר רוסית אלא משו דמוי רוסית. לא כל כך ברור. מה שכן, הם היו מקצועיים בידע שלהם.
טיפ! תשתדלו להתרחק מהמסעדות שהמדריכים מביאים אתכם אליהם כקבוצה (אלא אם כן זה כלול במחיר הטיול) אלא תחפשו מסעדות אחרות ותשתדלו לאכול מנצף!!! נורא טעים!!
*
*
*
יום 1 – ג'ראש – עמאן
ג'ראש (או העיר העתיקה גרסה) מכונה פומפיי של המזרח התיכון. ולא סתם. היא הייתה הבירה של 10 הערים היווניות (הדקופוליס). ואילו בית שאן העתיקה, הסקיטופוליס, הייתה כפופה לה. וכמו שרעידת אדמה במאה ה-7 החריבה את בית שאן העתיקה שננטשה בעקבות זאת כך גם אותה רעידת אדמה ממש החריבה גם את העיר הגדולה גרסה וגם היא ננטשה (לא היה טעם לבנותה מחדש כי מאה שנה לפני כן, דרכי המסחר שהשתנו ובפגעו בכלכלה שלה אנושות) . וכך, קבורה תחת אפר היא חיכתה לארכאולוגים כמעת אלף וחמש מאות שנה על מנת שיחשפו אותה.
מה יש בעיר העתיקה הזו לראות?
- שער אדריאנוס (כן, כן, לכבוד אותו קיסר צורר יהודים) – הוא אחד מהכוכבים של העיר העתיקה. הוא לא נופל ביופיו משערי הניצחון ברומא.
- האגורה – כיכר מוקפת עמודים שראשיתה מהתקופה של אלכסנדר הגדול אך השדרוג שלה נעשה בתקופה הרומית.
- הקרדו והנימפאום – רחוב רומי עתיק ומרוצף שהשתמר ושוחזר בצורה מעולה והוא נתן לעיר את שמה השני – עיר אלף העמודים.
- מקדש זאוס ומקדש ארטמיס – בין חורבות המקדשים היפים שהשתמרו במרחב שלנו
- שני תיאטרונים שהשתמרו בצורה טובה
- שרידי כנסיות ואפילו בית כנסת אחד
אני ממליץ להקדיש לביקור בעיר העתיקה והמופלאה הזו בין שלוש לארבע שעות……..
*
*
בערב הגענו לעמאן.
עמאן. הייתי מגדיר אותה בתור באר שבע מאוד גדולה. יש בה כמה קניונים ענקיים, הרבה חניות קטנות ובתי קפה. יש המון רחובות תת קרקעיים לוויסות התנועה וכמה גורדי שחקים בסגנון הייטק שהיו, כאשר ביקרתי בעיר, בשלבי בנייה. חלק מהרחובות יפים ומסודרים ואחרים נראים כמו כפר בשטחים עם תשתיות לא מפותחות. השרות שנתקלתי בו בעיר היה סביר פלוס.
*
*
*
יום 2 – פטרה
הזמן שלוקח לרכב להגיע מעיר הבירה עמאן לפטרה הוא סביבות השלוש וחצי שעות. כמובן שעדיף להגיע לפטרה מכיוון עקבה שזה שעה-שעתיים בערך של נסיעה. אם נוסעים מכיוון עמאן נהנים מנוף של כפרים עניים ואם נוסעים מהכיוון של עקבה נהנים מנוף עוצר נשימה של הרי ירדן.
לפטרה נכנסים דרך העיירה וואדי מוסה הצמודה למתחם. פעם אחרונה שהייתי שם, והייתי פעמיים, מחיר הכניסה למתחם עלה 60$ למי שישן יותר מלילה אחד בירדן ו90$ למי שמגיע לשם ביום חציית הגבול. על עקבה כתבו הרבה ולכן לא ארחיב יותר מדי אך אסתפק בתיאור קל:
מדובר בארץ של מקדשים עתיקים וקברים שנחצבו בסלע שהמפרסם בהם הוא כמובן אל חזמה (האוצר), הקבר דמוי מקדש שרואים בכל התמונות המתארות את פטרה. כדאי לשים לב לתיאטרון היפייפה והייחודי. מאוד מומלץ לעלות למפלס העליון ולראות את המקדשים הנמצאים שם. לא רצוי לדלג על המקדשים שנמצאים על הקרקע (שהוסבו בשלב מסוים לכנסיות) ולהתרשם מהפסיפסים המדהימים המצוירים בתוכן ולשים לב, עד כמה הארכיטקטורה של האחרונים דומה למבנים הנבטים בממשית ובעבדת. במעבר האל סיק המפורסם שימו לב לצבעים של הקירות, לפיסול בסלע ואל תשכחו להביט במקדשון של אל המדבר דושארה ואשתו עוזה. אם אתם לא לחוצים בזמן אפשר לקחת גם מדריך (25 דינר) הם הופכים את חווית הטיול למעניינת אבל הם זזים נורא לאט – דבר שיפריע למהירי נוע אך לבני הגילאים המכובדים יתאים מאוד.
*
*
ביציאה מוואדי מוסא יש מקדשון קטנטן שבו על פי האמונה המוסלמית משה (נבי מוסא) הוציא מים מהסלע ואכן יש שם סלע שמתחתיו זורם מעיין. מאוד נחמד.
*
*
*
יום 3 – עמאן העתיקה – מדבא – הר נבו
האקרופוליס של עמאן הוא שריד של התקופה בה העיר שינתה את שמה מרבת עמון העמונית לפילודלפיה. זאת על שמו של הפרעה היווני-מצרי תלמי פילודלפוס. אז העיר הפכה מעיר עמונית – שמית לעיר הלניסטית-יוונית. על כן בין שרידי העיר העתיקה ניתן לצפות במקדש הרקלס, שמפסלו העצום נותרה רק יד אחת, ובתיאטרון היווני שנמצא לא רחוק משם. שאר חלקי העיר העתיקה הם שרידים של התקופה האומיית (כמו למשל המסגד והרחוב הראשי), התקופה שבמרחב עלתה לגדולה האימפריה המוסלמית-החליפית שבירתה הייתה דמשק. בעיר העתיקה ישנו גם מוזיאון קטנטן המציג ממצאים החל מהעת העתיקה עד התקופה העות'מנית. מהעיר העתיקה נשקף נוף מדהים על עמאן.
*
*
היעד הבא היה מדבא. מדבא היא עיר חצי נוצרית. היא מלאה בכנסיות ובחניות קטנטנות. תיירים באים לעיר בעיקר בשל הכנסייה העתיקה שלה המציגה מפת פסיפס מהמאה השישית ובו מצוירת ירושלים (קיים העתק שלה בקארדו בירושלים אבל במדבא זה המקור).
*
*
משם המשכנו להר נבו.
הר נבו הוא ההר שעל פי המסורת המקראית משה רבנו צפה על ארץ ישראל לפני מותו. כיום עומדת שם כנסייה. מול הכנסייה עומד פסל ברונזה של נחש הנחושת שעשה האיש. המקום נעים לביקור ויש משם תצפית נוף נהדרת לצפון ים המלח ויריחו. באזור ישנו גם מפעל פסיפס מקסים ששווה לבקר ויש שמועות שיש שם גם מנזר שעשה יין מעולה.
*
*
*
אחרי הר נבו חזרנו לישראל דרך גבול בית שאן. בביקור הקודם שלי נכנסתי לירדן דרך העיר עקבה:
2012 – עקבה
כפי שציינת למעלה הדרך בין פטרה לעקבה היא דרך נוף הררית מדהימה. נחזים ממנה הרי ירדן הנפלאים. אני ממליץ לעצור ליד התצפית לג'באל הארון (הר אהרון) ששם על פי המסורת המוסלמית קבור אהרון הכהן. בעקבה עצמה אין כל כך מה לעשות, עיקר התיירות שם היא תיירות צלילה. זוהי עיר קטנה שחופיה הציבוריים לטעמי מזעזעים (אם כי שמעתי שהחופים הפרטיים בבתי המלון טובים).
האוכל בעיר זול וטעים (3 דינר חצי עוף בגריל וצ'יפס). בין האטרקציות הבודדות שיש לעיר להציע הוא המוזיאון העירוני הנחבא אל הכלים (1 דינר). לידו יש מצודה טורקית מדהימה שכשהיינו שם היא הייתה בשיפוצים אך העובד של המוזיאון הכניס אותנו לסיור פרטי ללא תשלום.
כמובן לא שכחתי שליד, בחוף עומדת אטרקציה שכל אילתי שצופה מזרחה רואה כל יום – דגל האומה הערבית הענק של ההאשמים. לא רחוק משם נמצא וואדי רם, המדבר העצום והמפורסם מאוד, אך מסיבות אישיות לא הספקנו להגיע לשם.
מונית מהעיר למסוף עקבה עלתה לנו 10 דינר.
*
