טיול קולינרי לבודפשט נובמבר 2024

רקע

בבודפשט היינו לפני המון שנים, אבל בנסיבות של ביקור משפחתי, ללא דגש קולינרי וללא הכנה יסודית כפי שאנחנו נוהגים לעשות כיום ולכן החלטנו לחזור אליה שוב. בעיר יש סצנה קולינרית מעניינת והיא נחשבת כזולה (מה שהתברר בתהליך הזמנת המסעדות ובדיעבד כלא נכון בכלל). ההזדמנות הגיעה כמו בהרבה מקרים אצלנו עם מבצע נקודות של אל על והחלטנו לבקר בעיר 5 ימים ו-4 לילות, למעשה 3.5 ימי טיול.

כרטיסי טיסה

כפי שכבר הבנתם, גם הנסיעה הזו נולדה ממבצע ימי שלישי של אל על, כך שאפילו לא היינו צריכים לחפש. הכרטיסים עלו 20,800 נקודות + 114$ לשנינו כולל מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך בבוקר מוקדם (7:05), כלומר מגיעים עייפים, אבל מרוויחים חצי יום וגם הטיסה חזור בשעת בוקר מוקדמת (09:45), כלומר גם חוזרים עייפים. הטיסות אינן מבוצעות על ידי אל על, אלא על ידי סאן דור ואנחנו מקווים שהטיסה בסוף לא תהפוך לטיסה במטוסים חכורים של חברות זרות. זה כבר קרה לנו בעבר. על הטיסות עצמן אספר בימים הרלוונטיים. בפועל נתנו לחברת התעופה ציון 8, בעיקר בגלל איחורים.

המלון

בחירת המיקום של המלון בבודפשט היא פשוטה יחסית. ברור לנו שאנחנו רוצים לישון בצד של פשט וגם ברור לנו שאנחנו רוצים מלון קרוב ככל האפשר למרכז של Váci Utca על מנת שרוב הטיולים שלנו יהיו בהליכה ברגל. כמו תמיד עשיתי סינונים בבוקינג ובחרנו את מלון Noble, שנמצא ממש בין הרחוב לבין הרובע היהודי והוא אפילו מלון למבוגרים בלבד. מלון 4 כוכבים במיקום מצוין ומחיר זול. מחירו היה 446 אירו לארבעה לילות (כולל המס המקומי), אך ללא ארוחת בוקר. קישור.

המלון אכן היה במיקום מעולה, אבל בזה פחות או יותר נגמרו היתרונות שלו. החדר היה די קטן, ממוקם בקומה שנייה ללא מעלית ובכל פעם שהיינו מכבים את האור היה רעש מוזר למשך מספר דקות. המקלחת הייתה טובה מאוד ובחדר הייתה פינת קפה ומקום נוח להניח מזוודות ובגדים. אין במלון אפשרות לארוחת בוקר, אך זו אינה בעיה בבודפשט. נתנו למלון ציון 7, בעיקר בגלל המיקום והמחיר.

המפות שלי

הכנתי מפת שלושה מסלולי הליכה בבודפשט. מסלול ההליכה הראשון (כתום) בצפון פשט, השני (כחול) בדרום פשט והשלישי (ירוק) בבודה. קישור. בנוסף, הכנתי מפת מסלול הליכה בסנטנדרה (סגול). קישור.

מסעדות ואוכל

בבודפשט יש בסך הכל מסעדה אחת עם שני כוכבי מישלן ו-6 מסעדות עם כוכב אחד, יחסית פשוט. סיגל כהרגלה למדה לעומק על המסעדות המכוכבות ועל מסעדות מצוינות אחרות, בדקה תפריטים וימי פעילות וחזרה עם המלצה, ממנה הזמנו מקומות מראש לשלוש מסעדות עם כוכבי מישלן ועוד אחת ללא כוכבים, אבל היא מסעדה אחות של מסעדה עם כוכבים. בנוסף, הכנו רשימה גדולה מאוד של מסעדות הונגריות ראויות מהן נבחר כבר שם בתקווה שיהיה מקום. בנוסף, הכנו רשימה של פטיסרי מומלצים, רשימת מאכלים מקומיים ועוגות שחובה לטעום וכמובן שווקי אוכל. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו באתר האינטרנט של הפניקס, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח היה חלק ממבצע של אל על ועלה לשנינו 10 דולר ל-5 ימים ללא מזוודה. קישור. חבילת אינטרנט,רכשנו E-Sim כמו תמיד ב-Airalo. סים וירטואלי זול במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה הזו. מחירו עמד על 4.5/7$ בלבד לחבילה של שני ג'יגה/ג'יגה אחד בהתאמה. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום שני 25/11/24

אל שדה התעופה יצאנו הפעם עם הרכב והגענו בשעה 04:35. הופתענו לגלות שדה עמוס במיוחד, מראה שלא ראינו חודשים רבים ובטח לא בסוף נובמבר, תקופה שאינה עמוסה בדרך כלל. בחנות הדיוטי פרי היו תורים שהשתרכו אל מחוץ לחנות ואנחנו וויתרנו על רכישת השוקולד המסורתית לילדים בתקווה שנוכל לקנות בבודפשט. גם טרקלין המלך דוד של אל על עלה על גדותיו והופנינו לטרקלין הזמני של אל על שמתארח בטרקלין דן.

המראנו באיחור של קצת מעל חצי שעה, המטוס היה חדיש למדי וישבנו במושבים המרווחים ביציאת חירום. השירות במטוס היה מצוין, אבל הכריך שאל על כל כך גאה בו היה סמרטוטי ולא אכיל. נחתנו בבודפשט בשעה 10:05 לאחר 3:20 שעות ואת פנינו קיבל תור עצום בביקורת דרכונים, שארך כחצי שעה ולאחריו החלפתי קצת כסף ראשוני (בשער גרוע של 331 פורינט לדולר) ובשעה 11:00 כבר יצאנו למלון עם מונית והגענו אחרי 35 דקות (12,000 פורינט). החדר עדיין לא היה מוכן ויצאנו לטיול ראשון בחלק הדרומי יותר של פשט.

מול המלון נמצא סניף של סופרמרקט Lidl ואנחנו כמובן לא מחמיצים ביקור בסופר מקומי. היעד שלנו הוא השוק הגדול, אליו מוביל חלקו הדרומי של רחוב Váci המפורסם. משני הצדדים לא מעט מסעדות וחנויות מזכרות.

השוק הגדול (Nagycsarnok) נמצא בכיכר Fovam במרכז העיר, נבנה בשנת 1897 והוא הגדול והיפה ביותר בעיר. בשלוש קומותיו של השוק המקורה יש מאות דוכנים בהם נמכרים פירות, ירקות, גבינות, בשר ונקניקים, חמוצים, דגים טריים, פפריקה, מאפים, יינות ומגוון דוכני אוכל ומסעדות. בקומה השנייה יש גם סחורה שאינה אוכל כגון בגדים, תיקים, מזכרות, כלי מטבח ופרחים. בקומה השנייה יש גם מספר דוכני אוכל בהם מוכרים את מיטב מאכלי המטבח ההונגרי כגון נקניקיות בפפריקה ולנגוש (Langos), אבל התורים והעומס גדולים מידי ואנחנו מוותרים על ארוחה שם. זכרנו את השוק כיותר מוצלח מהפעם הקודמת והוא לא הרשים אותנו הפעם.

מהשוק פנינו מזרחה אל עבר רובע הארמון, הרובע שהיה ביתה של האצולה המקומית. ברובע נמצאים הארמונות של משפחות כמו Karolyi או Esterhazy (שעל שמו נקראת העוגה המפורסמת, עליה אספר בהמשך) והמבנה הנאו קלאסי העצום של המוזיאון הלאומי וגן הפסלים שלו. המשטר הקומוניסטי רדף את האצולה אחרי מלחמת העולם השנייה, אך חלק מהמונומנטים שרד.

ספריית Metropolitan Szabo Ervin Library, ששימשה את הברון Wenchkheims, היא אחד המקומות המרשימים ששרדו את הרדיפה הקומוניסטית ואנחנו עלינו להציץ בקומה הרביעית המרשימה שלה ונדהמנו לראות צעירים רבים יושבים בדממה בחדרים מפוארים עם מחשבים ניידים וספרים ולומדים בין עיטורי זהב ושנדלירים מרשימים. פתוח: ב'-ו' 10:00-20:00, שבת עד 16:00, עלות: 1900 פורינט.

רובע הארמון הוא כיום אזור תוסס הודות לחנויות ייחודיות (Typo Showroom), בתי קפה כיפיים (Lumen), ברים (Fecske ו-Mixat), פטיסרי מומלצים (Geraldine בגינת המוזיאון), המבורגריה (Smashy) ועוד.

המוזיאון הלאומי של הונגריה (Magyar Nemzeti Múzeum) היפיפה נוסד בשנת 1802, הוא העתיק והמפורסם ביותר במדינה ומכיל אוסף מרשים. בקומת הקרקע מוצגים תרבות ואנשים של אזור הקרפטים וב-20 האולמות של הקומה העליונה מוצגת ההיסטוריה של הונגריה מימי השבטים, דרך תקופת הבסבורג ועד נפילת הקומוניזם בשנת 1989. גם לכאלה שלא אוהבים לבלות במוזיאונים יום שלם, מומלץ לפחות ביקור קצר. הטקסטים על הקירות קצרים וידידותיים ותמיד מומלץ לסיים עם עוגת אסטרהזי נהדרת בבית הקפה Geraldine, שנמצא בגן המוזיאון. פתוח: ג'-א' 10:00-18:00, עלות: 3500 פורינט.

תכננו במקור לאכול בפטיסרי המומלץ בגן המוזיאון, אך הוא היה סגור. מעט צפונית למוזיאון נמצא בית הקפה הטורקי The Garden Café, בו עצרנו לארוחה קלה של גוזלמה תפוחי אדמה ומנה שנקראת menemen, שהיא ביצה מקושקשת עם עגבניות, בצל ופפריקה. ארוחה נחמדה שעלתה 11,145 פורינט, אבל לא משהו לספר עליו בבית. הגינה של בית הקפה יפיפייה, אבל לא רלוונטית בחורף. קישור.

משם המשכנו לרובע היהודי הסמוך מצפון. התחנה הראשונה היא הבר Szimpla Kert. הוא המפורסם מבין הברים שהחלו לצוץ בתחילת המאה בתוך המבנים המוזנחים של הרובע היהודי ונקראים Ruin Bars. רובם מרוהטים ברהיטי פשפשים ומוכרים משקאות זולים. זה הראשון שבהם, שהפך לאטרקציה תיירותית ומכיל חפצים ישנים משונים. אנחנו לא בקטע של שתייה בשעה הזו ורק נהנים מלראות את המקום המוזר. פתוח: ב'-ו' 15:00-04:00, שבת משעה 12:00, א' משעה 09:00. קישור.

ממש בסמוך אליו נמצא שוק האוכל הקטן Street Food Karavan. השוק החביב מכיל מגוון פוד טראקס עם אוכל מכל העולם. יש פה אוכל מקומי, המבורגר, פיצות, קיורטוש טרי בשלל טעמים ועוד, אבל אנחנו בוחרים לטעום את אוכל הרחוב המפורסם ביותר לנגוש (Langos). זהו בצק שטוח מטוגן ומוגש עם גבינה ושמנת חמוצה, אבל יש לו מגוון אינסופי של תוספות, מלוחות ומתוקות, כגון נקניקים, בקר בבישול ארוך, פטריות או מתוק עם סוכר, ריבה או נוטלה. קראנו לזה סופגנייה שטוחה. אנחנו בחרנו בגרסה עם שמנת חמוצה, גבינה וסלמי (3450 פורינט). זהירות, זה ממכר. פתוח: משעה 11:30 ועד חצות.

בפינת הרחוב נמצאת המסעדה ההונגרית המומלצת Gettó Gulyás, אבל אנחנו כאמור כבר שבעים. קישור. בסוף הרחוב הזה נמצא בית הכנסת הגדול (Dohány utcai Zsinagóga), שנבנה בשנות ה-60 של המאה ה-19 והיה עד המאה ה-20 הגדול בעולם. כיום הוא הגדול באירופה עם 3 קומות ומקום לכ-3000 מתפללים. המבנה החשוב תוכנן על ידי כוכב האדריכלות הווינאי לודוויג פורסטר והיה בית הכנסת הראשון עם תפיסה אדריכלית משלו ורצון להגדיר איך בית כנסת צריך להראות. כנראה שהחזון נכשל כי אף בית כנסת לא נראה ככה. הרצל נולד בבית סמוך ולימים נבנה באחד מאגפיו המוזיאון היהודי. פתוח: א'-ה' 10:00-16:00, ו' עד 14:00. עלות: 10,800 פורינט יחד עם המוזיאון היהודי. קישור.

צמוד לבית הכנסת נמצא בית הקברות היהודי. במלחמת העולם השנייה, המקום היה חלק מהגטו היהודי, שבו התגוררו עשרות אלפי אנשים בתנאים לא אנושיים. בסיום המלחמה נתגלו בגטו אלפי יהודים שמתו מקור או מרעב ולמעלה מאלפיים מהם נקברו בבית הקברות הזה כשהם אפילו לא מזוהים. במתחם בית הכנסת גם נמצאת אנדרטת השואה הנקראת הערבה הבוכייה. על שער המתחם תלוי שלט ענק עם תמונות כל החטופים וזה מרגש מאוד.

המוזיאון היהודי (Magyar Zsidó Múzeum és Levéltár) משנת 1909 הוא אחד העתיקים בעולם. המבנה הוקם בשנת 1931 באמצעות שינוי אחד מאגפי בית הכנסת הסמוך. חזיתו זהה לחזית בית הכנסת אך החלל הפנימי הוא בעל מראה מודרני יותר. בשנת 1942 הסתירו שני עובדי המוזיאון את הקולקציה העשירה שלו במרתף ובכך הצילו אותה מהנאצים. האוסף כולל חפצי יודאיקה, אמנות, צלחת סדר מפורסמת מעשה ידיו של הרנד פורצלן ואת ארכיון הקהילה היהודית המקיף ביותר באירופה.

לא רחוק מבית הכנסת נמצא החלפן עם השערים הטובים ביותר בעיר. החלפתי אצלו כסף בשער של 386 פורינט לדולר ובניכוי העמלה קיבלתי 383 פורינט לדולר. קישוראליו במפת גוגל. משם צעדנו לכיוון המלון, קנינו יין חם מתובל (mulled wine) נהדר בשוק חג המולד (1200 פורינט) ושוקולדים לילדים בחנות של לינדט וכשהגענו למלון, קיבלנו את החדר וניצלנו את הזמן עד לארוחת ערב להתארגנות ומנוחה.

בשעה 18:45 יצאנו ברגל למסעדה. מסעדת Borkonyha Winekitchen היא בעלת כוכב מישלן אחד ויש בה אפשרות לקחת ארוחת טעימות בת 6 מנות במחיר 50,000 פורינט לאדם או לבחור מהתפריט. לנו יש נטייה טבעית לקחת ארוחת טעימות, אבל במקרה הזה ראינו בעין פער עצום בין מחיר ארוחת טעימות לבין התפריט והחלטנו להרכיב ארוחת טעימות לבד והזמנו מהתפריט 6 מנות. שתי מנות ראשונות, מרק, שתי מנות עיקריות וקינוח.

התחלנו את הארוחה עם שני מתאבנים נהדרים (Amuse bouche) ומנת לחם. למנות ראשונות אכלנו את הסקלופס הנהדרים שבתמונה ומנת שליו במילוי קבב חזיר עם ארטישוק ירושלמי וחבושים. מנה מאוד ייחודית ויצירתית. המרק היה הפתעת הארוחה. הזמנו אותו בגלל התמנון שאנחנו כל כך אוהבים, אבל את ההצגה גנב הציר עצמו, עשוי דלעת ופירות הדר, אותו ניגבנו עם הלחם עד הטיפה האחרונה. פנטסטי.

לעיקריות אכלנו בשר עגל בשתי צורות הכנה שונות עם עדשים וחצילים ומעל פירורי ערמונים ומנת חזה ברווז מצוינת עם בצל ולפת. את הארוחה קינחנו עם פודינג פיסטוקים, טרגון, חבושים וגלידת פסיפלורה. הארוחה הסתיימה עם פטיפורים נחמדים שהוגשו על פולי קפה. סה"כ עלתה הארוחה כולל שתי כוסות יין ושירות 70,000 פורינט ונתנו ציון 8.5. קישור. לילה טוב.

יום שלישי 26/11/24

היום הזה מוקדש לחלק של פשט מצפון למלון אחרי שאתמול טיילנו מדרום וממזרח למלון. יצאנו בשעה 08:30 ובדרך עצרנו לראות את אחד מבתי הקפה ההיסטוריים של העיר. Café Gerbeaud הוא בית קפה היסטורי הנמצא בכיכר Vörösmarty בבעלות משפחה שוויצרית הונגרית שנוסד בשנת 1884 וחולל מהפיכה בתעשיית הקונדיטוריה ההונגרית עם ממתקים ומאפים יצירתיים. מלבד העוגות המצוינות, הם מפורסמים גם בשני פינוקי שוקולד מיוחדים, בונבון דובדבן חמוץ עטוף בשוקולד ולשונות חתול עשויים שוקולד חלב. סיגל סיפרה שאכלה לשונות חתול כאלה בילדותה. כיום זו בעיקר אטרקציה תיירותית שכדאי לראות וחשוב לדעת שהמחיר של עוגות לקחת הוא מחצית ממחיר הישיבה במקום. קישור.

מעט צפונה משם נמצאת כיכר אליזבט (Erzsébet tér), אותה אפשר לאתר בקלות מכל מקום בעיר בזכות הגלגל הענק הנמצא בה. למרגלותיו נמצאת מזרקת Danubius משנת 1883. זו אחת המזרקות העתיקות בהונגריה וארבעת הפסלים בה מסמלים את ארבעת הנהרות הגדולים של הונגריה. הדמות הגברית העליונה מסמלת את הדנובה ואילו שלוש פסלי הנשים מתחת מסמלים את הנהרות Tisza, Dráva, Száva.

עוד בכיכר יש גדר מנעולים ועץ הנצחה מאוד מוזר לזכרו של מייקל ג'קסון, שנמצא בפינה הדרום מערבית. עוד מזרחה משם נמצא הפסל היפה משנת 1929, הנקרא "שיר עם" ובו רועה צאן מחלל לארבעה כבשים ואם ממשיכים לקצה המזרחי של הכיכר פוגשים את מועדון האקווריום, בית קפה במפלס נמוך שהתקרה שלו היא בריכת מים, אבל בחורף היא ריקה על מנת שהמים לא יקפאו.

התחנה הבאה היא הבזיליקה המפורסמת של העיר הנמצאת עוד קצת צפונה, אבל עוד לפני התיישבנו לאכול ארוחת בוקר מאוחרת בבית הקפה California Coffee Company או בקיצור CCC, שסניפים שלו פזורים ברחבי העיר ויש לו כריכים ומאפים נהדרים במחירים סבירים. מומלץ מאוד. קישור.

בזיליקת אישטוון הקדוש (Szent István Bazilika) נקראת על שם סטפן הראשון (הקדוש), שחי במאות 10-11, היה מלך הונגריה הראשון ונחשב למייסד המדינה. הכנסייה הגדולה ביותר בעיר היא אחת הדוגמאות הגדולות של אדריכלות תחיית הרנסנס באירופה של המאה ה-19.

פסלים של קדושי הונגריה מעטרים את חלל הכנסייה ונמצא בה ציור נפלא של Gyula Benczúr, המראה את הרגע שבו סטפן מציע את הכתר הקדוש של הונגריה לבתולה. הציור נמצא בצידה הימני של הכנסייה, באמצע. לא לפספס את העוגב המרשים הנמצא בגב הבזיליקה למעלה.

מומלץ לבקר בכיפה המתנשאת לגובה של 96 מטרים (בדיוק כמו הפרלמנט) באמצעות מעלית או מדרגות ולצפות על כל העיר הפרוסה מתחת. כרטיס הכניסה לתצפית כולל גם כניסה לחדר האוצר של הכנסייה. פתוח: כנסייה ב'-שבת 09:00-17:45, א' משעה 13:00, מרפסת תצפית ואוצר 09:00-19:00, עלות: כנסייה 2300 פורינט, מרפסת תצפית ואוצר 4300 פורינט, כרטיס משולב 6000 פורינט. קישור.

מול הבזיליקה נמצא שוק חג המולד המרכזי של העיר, בו נחלוף עוד מספר פעמים במהלך הביקור בעיר. השוק הכי יפה בערב, אז הוא מואר, מנצנץ ועמוס במבקרים. בסמוך נמצאת גלידריה מעניינת הנקראת Gelarto Rosa Grande. הגלידה מצוינת בפני עצמה, אך המקום מפורסם כי הם מגישים את הגלידה בצורת וורד ומרתק לראות את תהליך העיצוב (1600 פורינט לגודל קטן). קישור.

משם המשכנו בטיול צפונה לעבר כיכר החירות (Szabadság tér). במרכז הכיכר מדשאה רחבה, סביבה מבנים מרשימים ומפוזרים בה פסלים מוזרים. בדרום הכיכר נמצאת האנדרטה לזכר קורבנות הכיבוש הגרמני בצורת המלאך והנשר. האנדרטה כוללת מגוון פריטים ותמונות של הקורבנות וגם דגל ישראל פרוש שם לראווה ואנחנו לא מבינים איך גורמים עוינים עוד לא הסירו אותו.

בצידה השני של הכיכר נמצאת האנדרטה Soviet War Memorial, שהדעות בציבור חלוקות עליה. חלקו רואה בה סמל לדיכוי הסובייטי, אך החלק האחר רואה בה סמל לשחרור העיר מהכיבוש הגרמני.

מהכיכר אנחנו חותכים מערבה אל גדת הדנובה. הנהר העוצמתי הזה הוא השני באורכו באירופה והוא זורם לאורך יותר מ-3000 ק"מ. הנהר למעשה מפצל את העיר לשני חלקיה, בודה המערבי ופשט המזרחי. ממול אנחנו רואים מדרום את טירת בודה, אחד מסמלי העיר, מולנו נמצא באסטיון הדייגים ומצפון מבצבץ הקצה של האי מרגיט הנמצא במרכז הנהר. מכל היופי הזה בחרתי דווקא את הסלפי שלנו.

בסמוך אלינו נמצאת אנדרטת הנעליים (Cipők a Duna-parton). פסלי הנעליים מנציחים את זכר קורבנות הנאצים במלחמת העולם השנייה ועל כל נעל קשור סרט צהוב, תזכורת כואבת לעולם שיש עוד חטופים שצריכים לשחרר. בין הנעליים מפוזרים נרות נשמה. סביב המיצג מתגודדים מאות מבקרים והוא זוכה להתעניינות רבה. על אחד העמודים ליד האנדרטה מודבקים סטיקרים עם תמונות החטופים. הניגוד בין האנדרטה המצמררת לנוף המרשים ממול כואב במיוחד.

מצפון לנו נמצא בניין הפרלמנט ואנחנו מגיעים בדיוק בזמן לקראת הסיור המאורגן שהזמנו מראש לשעה 11:30. בצדו הדרומי של המתחם נמצא הפסל של József Attila, משורר הונגרי מהחשובים במאה ה-20. כנראה לא הייתי מספר לכם את כל זה לולא התמונה היפה של סיגל והפסל המרשים. בצדו הדרומי של מבנה הפרלמנט נמצא פסלו של ראש ממשלת הונגריה (1867-1871) Gyula Andrássy רכוב על סוסו, ממול נמצא המבנה המרשים של בית המשפט העליון (שכרגע בשיפוצים) ומצפון לפרלמנט פסלו של ראש ממשלת הונגריה (בתחילת המאה ה-20) István Tisza.

בניין הפרלמנט (Országház) נבנה בתקופת הזהב של העיר בסוף המאה ה-19, כשהייתה בירת האימפריה האוסטרו הונגרית והוא סימן ההיכר הבולט של העיר. בזמנו הוא היה הגדול בעולם והכיפה שלו מתנשאת לגובה של 96 מטרים. המבנה הגותי נמצא על הגדה המזרחית של הדנובה והביקור בו נעשה בסיור מאורגן בן 45 דקות, המאפשר לחוות את עיצוב הפנים המפואר שלו מבלי להתעייף או ללכת לאיבוד באחד מ-691 חדריו. מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר האינטרנט כי רוב הסיורים מלאים. פתוח: בחורף 08:00-16:00, עלות: 12,000 פורינט. קישור.

במהלך הסיור חלפנו עם המדריכה במספר חללים מרכזיים כגון גרם המדרגות המרכזי המפואר, חלל הכיפה שבמרכזו כתר המלוכה בתוך תיבת זכוכית ושני שומרים מצדדיו (שם נאסר לצלם) והחדר ששימש את אחד משני בתי הנבחרים וכיום אינו פעיל מכיוון שהמדינה עברה לפורמט של בית נבחרים אחד. הסיור מובל על ידי מדריכה, אך את ההסברים אנחנו שומעים במדריך קולי מאוד ברור ומעניין, אך מפורט מידי וסיור של חצי שעה היה מספק בהחלט. בסיום הסיור מבקרים בחלל מוזיאוני קטן עם תמונות ודגם של המבנה.

משם צעדנו על גדת הדנובה, צפינו בגשר השלשלאות, עליו אספר בהמשך וחצינו את כיכר Stephen Széchenyi לכיוון המסעדה. בצדה המזרחי של הכיכר נמצא ארמון גרשם (Gresham) שמשמש כיום כמלון ארבע העונות ואנחנו קראנו לו בחיבה ארמון סוורובסקי בגלל שהוא מנצנץ מהצד. ארמון יפיפה.

בדרכנו למסעדה חלפנו שוב דרך שוק חג המולד שמול הבזיליקה והגענו לארוחת הצהרים בדיוק בזמן. מסעדת Costes Downtown היא מסעדת אחות של מסעדת Costes בעלת כוכב מישלן ומתנהגת דומה למסעדות מישלן. הם מציעים ארוחת טעימות בת 8 מנות במחיר 47,900 פורינט בשולחן רגיל או 55,000 פורינט בשולחן השף, אבל אנחנו הגענו לארוחת צהרים האטרקטיבית שלהם, במסגרתה ניתן לבחור ארוחה בת 2-5 מנות במחיר 11,900-20,900 פורינט בלבד.

החלטנו לבחור שתי ארוחות בנות 3 מנות ולקחת מנות שונות ובכך למעשה ליצור לעצמנו ארוחת טעימות בת 6 מנות לחלוקה. גם הפעם הארוחה נפתחה עם מתאבן נהדר ומנת לחם שהגיעה עם שני טעמי חמאה, שעל אחד מהם נמזג דבש והחמאה הייתה יוצאת מן הכלל. למנות ראשונות בחרנו מנה יפיפייה של דג טרוטה מעושן ועוד מנה מסורתית שנקראת Dodolle, מעין כופתאות תפוחי אדמה מטוגנים.

לעיקריות לקחנו דג זנדר (Pikeperch) ברוטב שומר ואשכולית וסטייק בקר עם ברוקוליני. לקינוח אכלנו מנה אחת שוקולדית פשוטה ועוד מנה שעירבה קרם שוקולד עם פירות יער וגלידות חמוצות. בסיום הארוחה התכבדנו בשלושה סוגי פטיפורים. בסך הכל עלתה הארוחה 14,900 פורינט לאדם ונתנו לה ציון 7.5, בעיקר בגלל הקינוחים הבינוניים כי האוכל היה טוב מאוד. קישור.

מהמסעדה הלכנו שוב לשוק חג המולד בחזית הבזיליקה, שהיה עכשיו כבר פתוח לחלוטין וססגוני. בדוכנים השונים מכרו יין חם מתובל, מרציפנים, עוגות שטרודל, נקניקיות עצומות, גולאש, כרוב ממולא, קישוטים לעץ החג, לנגושים ועוד. במרכז השוק ניצב עץ אשוח גבוה מאוד והבזיליקה ברקע השלימה את תמונת החג המרהיבה. כמה שאנחנו אוהבים את שווקי חג המולד.

משם צעדנו אל עבר השדרה המרכזית של העיר. שדרת אנדראשי (Andrássy út) הגדולה נמתחת לאורך 2.3 ק"מ ומקשרת את מרכז העיר עם כיכר הגיבורים (Hősök tere) והפארק העירוני. היא נקראת על שם שרת החוץ של אוסטרו הונגריה שהייתה אהובה במיוחד על ידי המלכה סיסי. כשמתחילים לטייל בה ממרכז העיר, יש לא מעט חנויות וככל שמתקרבים לפארק יש יותר ויותר וילות מהודרות ושגרירויות. המבנה הראשון שאנחנו פוגשים הוא בית האופרה המרשים (Magyar Állami Operaház) המעוצב בסגנון רנסנס איטלקי ומכיל 1200 מקומות ישיבה. יש בו סיורים מודרכים, אבל אותנו זה פחות עניין והסתפקנו בהצצה ללובי שלו. הסיורים נמשכים שעה ונערכים באנגלית בשעות 13:30,15:00,16:30. עלות: 9000 פורינט. קישור.

מהאופרה המשכנו לכיוון הפארק והתחנה הבאה היא מוזיאון הטרור (Terror Háza Múzeum). זהו אחד המוזיאונים הפופולריים בעיר ומציג את השיטות האכזריות של המשטר הקומוניסטי ההונגרי בשנות ה-50 ואת החיים בתקופה ההיא. בשנים לאחר מכן עברה למבנה המשטרה החשאית הקומוניסטית, שהשתמשה בו למעצרים, חקירות ועינויים. האכזריות היומיומית של התפיסה הסטליניסטית באה לידי ביטוי בסרטים, עדויות של ניצולים וחפצים שנאספו. אנחנו חשבנו שהמוזיאון מאוד מושקע, אך מצד שני לא מאוד מעניין והרבה פחות טוב מהמוזיאון הדומה שביקרנו בפראג. בפנים אסור לצלם, אז הסתפקתי בתמונה של המבנה המרשים מבחוץ. פתוח: ג'-א' 10:00-18:00, עלות: 4000 פורינט. קישור.

בתכנון המקורי התכוונו להמשיך הלאה לפארק המקומי הגדול, אבל כבר נהיה חשוך ולא היה טעם. בפארק נמצאים מרחצאות סצ'ני (Széchenyi Gyógyfürdő és Uszoda) המפורסמים, שהוקמו בשנת 1913 והם הגדולים באירופה. במקום יש 15 בריכות פנימיות ועוד שלוש חיצוניות כולל אחת עצומה ומרשימה במיוחד. קישור. המוזיאון האתנוגרפי (Néprajzi Múzeum) נמצא בשולי הפארק העירוני וגינת הגג המרשימה שלו הפכה אותו ליעד חובה בעיר. בפנים יש תצוגות של תרבות עממית. קישור. מוזיאון המוזיקה (Magyar Zene Háza) הוא מוזיאון חדש במבנה מרהיב, שנמצא בפארק העירוני ומציג את התפתחות המוזיקה מימי השבטים ועד היום באמצעים טכנולוגיים מתקדמים עם דגש על המלחינים הגדולים של הונגריה. קישור. מומלץ לחזור מהפארק העירוני אל מרכז העיר בקו הרכבת M1, שהוא קו הרכבת התחתית העתיק ביותר באירופה, שנפתח לכבוד תערוכת המילניום בשנת 1896 מתחת לשדרת אנדראשי. הקרונות קטנים במיוחד והתחנות יחסית קרובות למפלס הקרקע. אנחנו בחרנו לצעוד למלון ברגל ולעצור בקונדיטוריה הקטנה והוותיקה Bocskai Cukrászda, הנמצאת לא רחוק מהאופרה וממוזיאון הסלפי והמתוקים. שתינו קפה והזמנו שטרודל קלאסי עם קוטג' ועוגת אסטרהזי. העוגות נחמדות, אך אכלנו טובות יותר והמחירים זולים במיוחד. הכל עלה 2,300 פורינט. קישור.

בערב יצאנו לאכול בסביבת המלון. במקור הזמנו מקום למסעדת Menza המפורסמת, אבל החלטנו שלא מוצדק ללכת עד לשם וביטלנו. ניסינו למצוא מסעדה המגישה שניצל הונגרי מפורסם ועצום בגודלו, אך לבסוף התיישבנו במקום שנקרא Goulash & Langosh Bar, שהיה עמוס בסועדים, עם תפריט מעניין ומחירים סבירים. שניצל חזיר אמנם לא היה, אבל הזמנו מנת חזיר פפריקש יוצאת מן הכלל עם נוקדלי (הגרסה ההונגרית לשפצלה) ושמנת חמוצה וכן מנת לנגוש עם בקר בבישול ארוך שהייתה מצוינת. ארוחה כיפית וטעימה במיוחד שעלתה 17,300 פורינט בלבד. קישור. המסעדה נמצאת ברחוב Vaci.

יום רביעי 27/11/24

יצאנו מהמלון בשעה 08:20 ועצרנו לקפה במלון אסטוריה. Café Astoria השוכן במלון היה הראשון בעיר בשנת 1914 וממרפסתו הוכרזה הרפובליקה ההונגרית 4 שנים מאוחר יותר. גם מטה הגסטפו שכן כאן בתקופת המלחמה. כיום המקום נותר מפואר ומוזהב, אך מעט מוזנח. קישור. אחרי הקפה ירדנו לתחנת התחתית הסמוכה ונסענו עם קו M2 (עלות 450 פורינט לאדם) לתחנת הרכבת Batthyány tér, שם לקחנו את רכבת הפרברים HEV בקו H5 לסנטנדרה (1800 פורינט לאדם לכרטיס הלוך ושוב). קישור. הרכבת די מיושנת ועושה את הדרך ב-40 דקות. חשוב לזכור לתקף (לנקב) את הכרטיס בתוך הרכבת.

סנטנדרה (Szentendre) היא עיירת אומנים קטנה וציורית הנמצאת כ-20 ק"מ מצפון לבודפשט וידועה באווירה ים תיכונית, היסטוריה סרבית, סצנת מוזיאונים תוססת ושפע של חנויות מזכרות. ההיסטוריה הסרבית של המקום נובעת מכך שמהגרים סרבים רבים התיישבו שם אחרי שברחו מהעותומנים בסוף המאה ה-17 והגיעו לכאן בשל טוב ליבו של מלך הבסבורג ליאופולד ה-1 שהעניק להם זכויות אזרחיות ודתיות מלאות. זו הייתה הסיבה המרכזית לפריחתה של העיירה המנומנמת. האוכלוסייה הסרבית מנתה בשיאה כ-6000 איש ולמרבה ההפתעה חזרה לסרביה בתחילת המאה ה-20 כאשר זו שוחררה.

מתחנת הרכבת צעדנו מספר דקות לעבר רחוב Dumtsa Jenő במרכז העיירה והתיישבנו לקפה ועוגה בקונדיטוריה המפורסמת Szamos. אני כמובן הזמנתי את העוגה האהובה עליי אסטרהזי וסיגל חובבת המרציפן הזמינה עוגת מרציפן. בנוסף רצינו לטעום עוגה שנקראת מיניון. זוהי למעשה הגרסה המקומית לפטיפור ביס הצרפתי, שהוצג לראשונה בהונגריה על ידי הקונדיטור המקומי קוגלר במאה ה-19. בהונגריה הפטיפורים גדולים יותר והאחד שנקרא מיניון הוא האהוב ביותר. צבע הציפוי מעיד על הטעם. החומים בטעם קפה, הכהים בטעם שוקולד והוורודים הפופולריים ביותר עשויים עוגת ספוג עם רום. סך הכל שילמנו על כל השחיתות הזו 6,000 פורינט. קישור.

צמוד נמצא מוזיאון המרציפן (Szamos Marcipán Múzeum Cukrászda). זהו גן עדן של ממתקי מרציפן מכל הגדלים ובכל הצורות כולל פסלים של ידוענים, סצנות מסרטי דיסני, צמחים ועוד. המרציפן פופולרי כל כך במדינה בזכות הקונדיטור הסרבי הונגרי Mátyás Szamos בן העיירה, שהיה חלוץ מלאכת המרציפן. כיום Szamos היא רשת ארצית, שלפני כן אכלנו בסניף שלה שצמוד למוזיאון. פתוח: 10:00-19:00, עלות: 1,000 פורינט. קישור.

מהמוזיאון יצאנו חזרה למדרחוב והמשכנו לצעוד לצד בתי הבארוק שהיו שייכים לסוחרים סרבים עשירים עד שהגענו לכיכר המרכזית Fő tér, שם נמצא בסיס שיש ורוד ועליו עמוד צלב המסמן את מרכזה העתיק של העיירה, מיצג מוזר של שלוש דמויות לצד פרה וחמור ועץ חג המולד הגדול של העיירה. בכיכר נמצאת גם הכנסייה האורתודוקסית Blagovestenska, שפעילה רק בחודשי החורף כי אז יקר מידי לחמם את הכנסייה הסרבית הראשית של העיר. שווה להציץ פנימה ולו בשביל לראות את האיקונוסטאזיס (המחיצה המפרידה בין החלל המרכזי לאזור הקודש) המעוטר שלה, אבל לצערנו היה סגור.

בכיכר פנינו ימינה לעבר מוזיאון הקרמיקה (Kovács Margit Kerámiamúzeum)של אומנית הקרמיקה המהוללת מרגיט קובאץ' בת המאה ה-20. המוזיאון נפרס על פני מספר חדרים סביב חצר פתוחה, בהם מוצגות מאות יצירות של האמנית כולל דמויות, צלחות, אגרטלים, תבליטי קיר ופסלים שונים. הכל מאוד מרשים ויפה. פתוח: 10:00-18:00, עלות: 1,400 פורינט. קישור.

משם חזרנו לכיכר. בצידה השני יש מסדרון צר, שכמעט ואינו נראה, המוביל במדרגות אל גבעת הכנסייה הקטנה. באמצע העלייה הקצרה המליצו לנו לעצור במזנון האוכל Álomlángos ולאכול לנגוש ובלינצ'סים הונגריים (palacsinta) טובים וזולים במיוחד, אבל נראה שהמקום סגור בחורף.

למעלה נמצאת הכנסייה הרומית קתולית (Saint John the Baptist's Parish Church). זהו המבנה העתיק ביותר בעיירה מהמאה ה-13. הנוף על העיירה מרשים ונמצא כאן גם מוזיאון Bela Czobel, המציג את יצירותיו של הצייר ההונגרי הנודע במאה ה-20. קישור.

אנחנו פחות בעניין וממשיכים בסמוך אל המגדל החום המרשים של קתדרלת בלגרד (Belgrád Szerb ortodox székesegyház), מקום מושבו של הבישוף הסרבי אורתודוקסי של הונגריה. בחזית יש גן אפלולי מחופה בעצי ערמונים. הקתדרלה פתוחה בחורף רק בימי שישי עד ראשון ואנחנו מסתפקים בתמונה מבעד לשער הנעול. קישור.

לא רחוק מהקתדרלה מימין נמצא בית הזיכרון (Szántó Jewish Memorial House and Temple). רוב הקהילה היהודית של סנטנדרה, שמנתה מאות חברים, הושמדה באושוויץ, שם מונצחים הקורבנות ויש בו את בית הכנסת שהמקומיים טוענים שהוא הקטן בעולם. גם האתר הזה סגור ואני מצלם מבחוץ. חבל.

חזרנו לקתדרלה, עקפנו אותה ממערב ומצידה השני נמצא בית הקברות הסרבי (Régi Szerb Temető) המוזנח. העשב גדל פרא, המצבות עקומות וביניהם נח לו חתול שחור כדי להשלים את התפאורה העגומה. אולי זו מטאפורה לקהילה הסרבית שהולכת ונעלמת מהעיירה?

מבית הקברות טיילנו בסמטאות היורדות מטה למדרחוב הראשי של העיירה הנמצא בסמוך במקביל לגדת הדנובה. מדרחוב Bogdányi נמתח דרומה משם בחזרה לעבר הכיכר המרכזית ולאורכו יש לא מעט חנויות ודוכנים, בהם אפשר למצוא מגנטים למקרר ומגוון מזכרות, בגדים יפים רקומים, רקמות תחרה וכלי פורצלן הונגרי בעבודת יד. באחד הרחובות היוצא שמאלה יש מטריות צבעוניות תלויות הפוך מעל הרחוב במראה צבעוני במיוחד.

במרכז המדרחוב נמצאת מסעדת Labirintus Étterem, שבמרתף שלה יש מוזיאון יין מוזר וייחודי בו עשינו ביקור קצר. היה נראה שאחרי שבעל הבית הבין שלא נאכל במסעדה הוא קצת איבד את הסבלנות. הכניסה חופשית. קישור.

משם יצאנו לחפש מסעדה לארוחת צהריים ובדרך קנינו פפריקה להביא לילדים שלנו חובבי הבישול. אחרי בחינה קצרה של מספר תפריטים בחרנו במסעדת Korona הנמצאת בכיכר המרכזית, בחירה שהתבררה בדיעבד כמעולה. למסעדה הגדולה תפריט הונגרי מסורתי ושירות יוצא מן הכלל. לקחנו שניצל חזיר טוב, שהגיע בליווי סלט תפוחי אדמה ומנה יוצאת מן הכלל של בשר צבי עם קרוקטים של תפוחי אדמה מטוגנים, פטריות פורצ'יני ושמנת חמוצה. לקינוח לקחנו מנה מסורתית עליה המליץ המלצר, אך היא הייתה פחות מוצלחת. הארוחה עלתה כולל יין 20,700 פורינט. מומלץ מאוד. קישור.

מהמסעדה חזרנו בהליכה קצרה אל תחנת הרכבת בדרכנו חזרה לבודפשט. תחנת הרכבת בבודפשט נמצאת בבודה ממש מול הפרלמנט והמראה מרשים במיוחד (זו תמונת השער של הבלוג). משם החלטנו לטייל לכיוון האי מרגיט.

מרגיט (Margit) הוא האי שנמצא בתוך הדנובה בין בודה לפשט וכולו פארק אחד גדול וירוק. אפשר לשכור אופניים או רכבי גולף ולטייל ברחבי האי. באי נמצאים המזרקה המוזיקלית שמנגנת ומחליפה צבעים בקיץ ונמצאת בכניסה הדרומית לאי ולידה השכרת אופניים, פינת חי קטנה, גן יפני, מתחם טרמפולינות, מגדל מים עתיק שאפשר לטפס עליו לתצפית יפה, פארק מים, מרחצאות, שרידי מנזר מהמאה ה-13 בו התגוררה מרגרט הקדושה בתו של המלך Bela הרביעי, טיילת עם פסלים של גדולי האומה ועוד. החלטנו לוותר על ביקור באי מכיוון שעמד להחשיך.

המשכנו לחצות את גשר מרגיט עד לפשט כשבדרך ראינו אוטובוס אמפיבי משעשע שט בנהר ואחרי ההגעה לפשט המשכנו לצעוד עוד כ-20 דקות לכיוון שוק האוכל Lehel. בדרך עברנו דרך קניון Westend. לא תכננו לבקר בקניון, אבל היה יותר נעים ללכת לשוק האוכל דרך הקניון המחומם מאשר ברחוב.

קניון Westend City Center הוא אחד הגדולים באירופה. בין מאות החנויות יש סניפים של כמעט כל מותג מערבי שאפשר להעלות על הדעת וסופר של Spar. בקניון יש כמובן גם מגוון עצום של מסעדות מכל רחבי העולם, בתי קפה וחלפנים. בין היתר הייתה שם חנות של נספרסו ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות על מנת לקנות קפסולות בטעמים מעניינים למכונה החדשה של רועי. פתוח: 08:00-22:00. קישור.

מעט צפונית לקניון נמצא Lehel Market, אחד השווקים העמוסים והזולים בעיר. אפשר למצוא כאן פירות וירקות, בשר, נקניקים, דגים, מוצרי חלב, מאפים, חמוצים, ריבות ואוכל מוכן. במקום יש הרבה פחות תיירים מאשר בשוק הגדול. אנחנו לא מצאנו שום דבר מעניין בשוק הזה, עזבנו אותו די מהר ואני לא רואה כל סיבה להגיע אליו. פתוח: ב'-ו' 06:00-18:00, שבת עד 14:00, א' עד 13:00. קישור. מהשוק חזרנו למלון במהירות עם קו M3 של הרכבת התחתית. בדרך מהתחתית קנינו את הפרחים מקרמיקה שסיגל כל כך רצתה.

בערב יצאנו בהליכה קצרה למסעדה. מסעדת Rumour היא בעלת כוכב מישלן אחד ומציעה שתי ארוחות טעימות בשולחן השף. ארוחת 11 מנות במחיר 64,900 פורינט וארוחה מצומצמת יותר ובשעה מוקדמת יותר במחיר 39,900 פורינט. בפועל זה לא שולחן שף אלא בר גדול בצבע אדום מעט מוזר והמטבח נמצא ברקע, אך לא באמת ניתן לראות את הנעשה בו. המסעדה בבעלות אותה קבוצה אליה שייכת גם מסעדת Costes Downtown, בה אכלנו שלשום. מתחת לצלחת יש משטח אדום וזה צובע לצערי את כל המנות בתמונות. את הכניסה למסעדה מאוד קשה למצוא ובדיעבד מסתבר שזה חלק מהקטע. בסוף מצאנו את הכניסה אליה דרך הקונדיטוריה הסמוכה, שם הייתה המארחת שהכניסה אותנו למסעדה דרך דלת של מקרר ענק.

הארוחה נפתחה עם שלושה מתאבנים שהוגשו בכלי יפיפה ובמנת לחם עם ארבעה סוגי ממרחים. לאחריהם הגיעו בזה אחר זה המנות. בדרך כלל סיגל ואני חווים חוויה דומה ומסכימים אם מנה טובה יותר או פחות, אך בארוחה הזו התחושות שלנו היו שונות לחלוטין ואני מאוד לא אהבתי חלק מהמנות וחשבתי שהן היו כבדות מידי ובטעמים עזים מידי. סיגל הרבה יותר נהנתה מהארוחה.

בהמשך קיבלנו מספר מנות עם פרשנות מודרנית לקלאסיקות צרפתיות כגון וישיסואז (Vichyssoise), שהוא במקור מרק ירקות קר ופה היה עשוי וניל אוגנדי, צדפות וביצי דגים ופיטיבייה (Pithivier), שהוא פאי במילוי ממרח שקדים ופה היה בכלל עם ברווז. השיא השלילי בארוחה נרשם כשקיבלנו מנה שנראתה ממש כמו מוח אנושי והיינו צריכים לנחש ממה היא עשויה. העובדה שהיו עליה סוכריות קופצות הקשתה עוד יותר על מלאכת הזיהוי. לא הצלחנו לנחש שזה פרמז'ן ועגבניות, אבל זה היה קשה מאוד לעיכול.

הקינוח היה מאוד מעניין ונקרא "הבננה שנשכחה" מכיוון שהוא היה נראה כמו בננה שהשחירה, אך בפועל זו הייתה גלידה במעטפת שוקולד. אחריה הוגשו שלושה פטיפורים בכלי הגשה מרשים. כפי שכבר הבנתם, סיגל ואני היינו רחוקים מאוד בציונים ובגלל הפער הגדול העדפתי לא להציג את הממוצע. סיגל נתנה ציון 9 ואני ציון 6. אולי הייתי לא במיטבי הערב. קישור.

יום חמישי 28/11/24

היום אנחנו מטיילים לכיוון בודה ולראשונה מזג האוויר פחות מאיר לנו פנים עם טפטוף קל וערפל. גשר אליזבט מעל הנהר נמצא ממש סמוך למלון, אבל עוד לפניו נמצאת כנסיית העיר הפנימית (Budapest Inner-City Mother Church of Our Lady of the Assumption). הכנסייה עדיין סגורה, אך היא בהחלט ראויה לביקור קצר, משלבת סגנונות רבים והמבנה שלה מהמאה ה-12 הוא העתיק ביותר בעיר. הכנסייה הייתה אמורה בכלל להיהרס או לעבור דירה במסגרת התכנון העירוני החדש, אך בינתיים ניצלה.

מהצד השני של הגשר אנחנו רואים בקושי את פסל החירות שהקימו הקומוניסטים בשנת 1947 על מנת להוקיר את החיילים הסובייטים שחילצו את העיר מידיהם של הנאצים. הפסל נמצא בחזית של הסיטאדל (Citadella), מבצר שהוקם באמצע המאה ה-19 לאחר המרד ההונגרי והוא גם אחד מסמלי העיר. בודפשט מתגאה בעובדה שהיא אחת מערי הבירה היחידות בעולם שמציעות מסלול הליכה פנורמי ממש בתוך העיר. הטיפוס על גבעת גלרט אורך כעשרים דקות ובסיומו מצפה תצפית 360 מעלות מרשימה על כל העיר. מכיוון שהפסל נמצא בשיפוץ ועטוף פיגומים ובשל הערפל והראות הלקויה, כל זה לא רלוונטי עבורנו היום. מולנו נמצא Szent Gellért szobor, פסל של הקדוש גלרט בן המאה ה-11 מוקף באכסדרת עמודים חצי עגולה. מתחתיו יש מפל קטן והתמונה מאוד יפה. הגבעה כולה נקראת על שם הקדוש.

אחרי שסיימנו לחצות את הנהר פנינו ימינה, חצינו גן קטן עם עצים עירומים וערימות עלים כתומים על הקרקע וטיילנו לאורך הדנובה צפונה. אחרי כמה דקות הגענו אל Várkert Bazár, מתחם ניאו רנסנס משוחזר למרגלות הטירה. הוא שופץ ונפתח מחדש בשנת 2014 ומכיל חלל תרבותי עם אזורי תצוגה, פארק וגן פרחים בסגנון ניאו רנסנס ואת המדרגות הנעות החינמיות המובילות לארמון המלכותי. סיגל מצטלמת עם עץ אשוח חגיגי במיוחד ואנחנו עולים למעלה במדרגות הנעות.

למעלה הנוף מרשים במיוחד ורק אפשר לדמיין כמה זה היה יפה אם הראות הייתה טובה. הדנובה פרוסה מתחת, המבנים המרשימים של פשט ממול וממש מולנו נמצא גשר השלשלאות, הגשר הראשון שנמתח מבודה לפשט והוקם במחצית הראשונה של המאה ה-19. העיצוב שלו שואב השראה מהעולם העתיק ולכן יש בו עמודי אבן הדומים לקשת ניצחון רומית.

למעלה נמצאת טירת בודה, אחד האתרים החשובים בעיר. הטירה ממוקמת על הגבעה שסביבה נוסדה העיר ויש בה מספר אטרקציות. ההיסטוריה שלה מתחילה במאה ה-13, אך הארמון המלכותי נבנה בשלב מאוחר יותר. בארמון שוכנים הגלריה לאמנות, מוזיאון ההיסטוריה והספרייה הלאומית, הנמצאים סביב חצר האריה. בכניסה לגלריה המרשימה לאמנות נמצא פסלו של הנסיך Jenő רוכב על סוס והמוני תיירים סביבו. אנחנו מסייעים להם בצילומים ומכיוון שהם נראים לנו קוריאנים, אנחנו מנסים לשחזר מילים מהטיול בדרום קוריאה. אותם זה מאוד משעשע כי הם טייוואנים שמבינים שאנחנו מגמגמים קוריאנית והאירוע די מביך.

הגלריה הלאומית (Magyar Nemzeti Galéria) נמצאת בתוך הארמון ומכילה ציורים ופסלים של מיטב האומנים המקומיים. כרטיס הכניסה מספק גישה גם לבית הקפה של המוזיאון עם התצפית הפנורמית ולכיפת הארמון, אבל אותנו זה פחות מעניין. פתוח: ג'-א' 10:00-18:00, עלות: 5,400 פורינט. מהרחבה בחזית של הגלריה מוביל שביל אל הצד האחורי, שם נמצאת מזרקת המלך Matthias. המזרקה מרשימה ונחשבת לאחת היפות בעיר. במרומי המזרקה ניצב המלך כשהוא יוצא לציד עם כלבים. האגדה מספרת שהמלך היה יוצא לציד מחופש על מנת שלא יזהו אותו והוא יוכל לראות באמת מה קורה בממלכה. באחד ממסעות הציד שלו הוא התאהב באיכרה מקומית וכשהיא מגלה שהוא המלך והיא מבינה שאהבתם לא תוכל להוביל לנישואין, היא מתה מצער.

ליד המזרקה נמצאת הכניסה לחצר האריה (Oroszlános udvar), שסביבה נמצאים הגלריה הלאומית, מוזיאון ההיסטוריה והספרייה הלאומית. בכניסה לחצר שני פסלים מרשימים של אריות שכנראה העניקו לחצר את שמה.

משם התכוונו להמשיך לכיוון צפון, אל רובע הטירה, אך המעבר סגור בשל טקס שמתקיים במקום. בזמן שניסינו למצוא דרך חלופית, נפתח השער ותהלוכה מרשימה של סוסים ונגנים חצתה מולנו בדרכה אל חצר האריה. רצתי לצלם וכמה דקות אחרי כן נפתחה שוב הדרך צפונה ואפשר היה להמשיך.

הארמון שוכן בדרום הגבעה ומצפונו נמצא רובע הטירה ובו סבך סמטאות, בניינים וכנסיות מימי הביניים. אנחנו הגענו לטירה עם המדרגות הנעות החינמיות, אך רוב האנשים מגיעים אליה באמצעות הפוניקולר משנת 1870. התחנה התחתונה שלו נמצאת סמוך לכיכר קלארק אדם ממערב לגשר השלשלאות והוא מטפס לאורך 95 מטרים ולגובה 50 מטרים. פתוח: 08:00-22:00, עלות: 5,000 פורינט הלוך ושוב.

התחנה העליונה נמצאת מצפון לארמון בכיכר סנט ג'ורג' ובינה לארמון נמצא שער דקורטיבי מתחילת המאה ה-20. ליד הדלת יש פסל ברונזה של ציפור גדולה יושבת על הדום המייצגת את הממלכה ההונגרית.

אנחנו חולפים על פני הארמון הנשיאותי ששני שומרים במדים מסורתיים ניצבים משני צידי הכניסה אליו. טקס ההחלפה שלהם מתרחש כל שעה עגולה בשעות 09:00-17:00.

אחרי כמה דקות הליכה אנחנו פוגשים את פסל מלחמת העצמאות, שהוקם לכבוד לוחמי החופש שכבשו את הטירה בשנת 1849. הפסל הוקם 22 שנים לאחר מכן, גובהו 5.3 מטרים והוא מתאר קצין צבאי שנפצע בקרבות, בידו האחת חרב ובידו השנייה המורמת דגל הלאום. מעל הקצין דמות אדם המניחה על ראשו זר פרחים של כבוד.

לא רחוק משם נמצא הפטיסרי המפורסם ביותר בעיר Ruszwurm. הוא נוסד בשנת 1827 ונחשב כאחד המקומות הטובים בעיר לאכול עוגות מסורתיות. המגוון שלו מסחרר ואחרי המלצת הצוות אנחנו בוחרים לטעום שלוש עוגות. סיגל לא מוותרת על עוגת ערמונים, שפה משולבת עם שוקולד שגונב לערמונים את ההצגה. עוגת דובוש (Dobos) הומצאה על ידי הקונדיטור דובוש בשנת 1884. זוהי עוגת ספוג עם שכבות קרם חמאה ושוקולד ומעל ציפוי קרמל מבריק ושביר. עוגת Krémes היא הגרסה ההונגרית לקרמשניט, עוגת רפרפת וניל בתוך בצק עלים שיש לה וריאציות רבות. הגרסה הכי פופולרית בהונגריה נקראת francia krémes ומכילה שכבה נוספת של קצפת וזיגוג קרמל מעל. הכל יחד עם קפה עלה 7,015 פורינט. קישור.

בית החולים בסלע (Sziklakórház Atombunker Múzeum) נמצא קרוב ואנחנו ממהרים להספיק לסיור המאורגן של שעה 11:00. זה היה בית חולים בתוך מחילות תת קרקעיות מתחת לגבעת בודה במלחמת העולם השנייה ומקלט אטומי לאחריה ומשמש כיום כמוזיאון לזוועות מלחמת העולם השנייה המומחשות באמצעות כ-200 בובות שעווה. הביקור במוזיאון בסיור מודרך בלבד שאורך שעה ומתחיל כל שעה עגולה. אנחנו מאחרים ב-3 דקות והקופאית בטוב ליבה מכניסה אותנו לסיור שכבר התחיל.

הסיור מתחיל בסרט מעט משעמם על התקופה שאת תחילתו הפסדנו ולאחר מכן יוצאים לסיור מודרך במחילות. בתחילה ראינו את בית החולים כולל את חדרי המיון, חדרי רנטגן, חדרי ניתוח, חדרי אשפוז ועוד ובחלקו השני של הסיור מגיעים לחלק של בית החולים ששימש כבונקר אטומי ושם לומדים על נושא האטום, על היכולות השונות של מדינות בעולם ועל ההשלכות של פצצה גרעינית. המדריכה מסבירה בפירוט רב ואנחנו מרגישים כאילו אנחנו מסיירים בשתי אטרקציות שונות ששולבו יחד. המחיר לא זול, אבל אני מאוד ממליץ על המקום. פתוח: 10:00-19:00, סיור כל שעה עגולה, עלות: 9,600 פורינט. קישור.

היעד הבא נמצא ממש בסמוך. כנסיית מטיאש (Budavári Nagyboldogasszony templom) נקראת על שמו של המלך מטיאש, הוקמה בסגנון גותי במאה ה-13, היא אחת המרשימות בעיר וכדאי מאוד לבקר בה. הכנסייה אכן אחת היפות שראינו ומראה המזבח וחלונות הויטראז' הגדולים מעליו מרשים במיוחד. למעלה מאחור נמצא עוגב עצום בגודלו והמדרגות לעמדת הדרשות עם גילופים צבעוניים. משמאל למזבח נמצא גרם מדרגות שמוביל לחלל תצוגה בקומה השנייה, לעוגב קטן ולמרפסת תצפית אל חלל הכנסייה המספקת נקודת מבט שונה. יש אפשרות לעלות בתשלום נוסף אל המגדל לתצפית. פתוח: 09:00-17:00, נגינת עוגב 18:00-18:45, עלות: כניסה 2,900 פורינט, מדריך קולי 1,600 פורינט, עלייה למגדל 3,400 פורינט. קישור.

בכיכר מול הכנסייה נמצא פסל השילוש הקדוש (Szentháromság szobor) שהוקם על ידי התושבים בתחילת המאה ה-18 לאחר שהצליחו להתמודד עם שתי מגפות גדולות. בצידה השני של הכנסייה פסל סטפן הראשון (I. Szent István szobra) מתחילת המאה ה-20 עשוי ברונזה, בו רוכב מייסד המדינה על סוסו המעוטר להפליא, כשהוא עטוי גלימת ההכתרה, בידו צלב כפול, על ראשו כתר ומעליו הילה מוזהבת.

הפסל נמצא למעשה בשטח באסטיון הדייגים (Halászbástya), מצודה מרשימה הבנויה בסגנון משולב ניאו גותי וניאו רומי ומספקת בדרך כלל תצפית פנורמית מרשימה על העיר, אך היום הראות גרועה. המצודה נקראת כך מכיוון שבעבר דייגים הגנו מכאן על ארמון המלך. מהמצודה יש גרם מדרגות ממנו ירדנו למטה ואחרי הליכה קצרה הגענו לכיכר קלארק אדם.

בכיכר נמצא הפוניקולר שמטפס לטירה וממנה יוצא גשר השלשלאות המוביל לפשט. בכיכר גם נמצא סמן 0 קילומטר, המסמן את הנקודה ממנה נמדדים כל המרחקים בהונגריה. מבט לאחור מספק מראה מרשים של הפוניקולר העתיק המטפס לטירה והמנהרה החוצה את הגבעה מימינו.

ההליכה על גשר השלשלאות חזרה לפשט מספקת מראות מרהיבים של פשט ממול ובודה מאחור ואנחנו רק יכולים לדמיין כמה יפה זה היה יכול להראות ללא ערפל. בצדו השני של הגשר נמצא הארמון שזכה מאיתנו לכינוי ארמון סוורובסקי ואנחנו ממשיכים מעט אחריו לכיוון שוק חג המולד כשהיעד הוא בית השטרודל. בית הקפה מסעדה נוסד בשנת 1812 ונמצא בין הבזיליקה לכיכר החירות. כפי שניתן להבין משמו, הוא מפורסם בשטרודלים ועוגות, אך מגיש גם ממיטב מטעמי המטבח המקומי. המקום גדול ועמוס ומאוד מרשים. על פי עצת המלצר בחרנו בשטרודל דובדבנים שהיה מצוין, אך הוא מאוד קטן (ונראה קצת עצוב בצלחת) ומומלץ להזמין 2-3 שטרודלים בטעמים שונים. מחיר 900 פורינט בלבד, אך שאר התפריט יקר במיוחד. קישור.

משם חזרנו לכיוון המלון ובדרך עצרנו בקיורטוש של מולנר (Molnár's kürtőskalács) כי אי אפשר לעזוב את בודפשט מבלי לאכול לפחות קיורטוש אחד ופה הוא נחשב לאחר הטובים. קיורטוש (kürtőskalács) היא עוגה עשויה בצק שמרים מצופה סוכר, מלופפת על מעין מערוך ונאפית על גריל גחלים. בפנים היא רכה ומבחוץ יש לה מרקם מקורמל. זהו מאפה אריסטוקרטי טרנסילבני שנועד לחגיגות, אבל מאוד מזוהה עם ההונגרים שממציאים לו כל הזמן גרסאות חדשות. אנחנו לקחנו אחד מסורתי עם אגוזי מלך. המחיר נקבע לפי הציפוי ו/או המילוי וזה עלה 2,000 פורינט. קישור. בדרך למלון עוד קנינו יין חם נהדר.

בערב יצאנו למסעדה האחרונה של הטיול, הדובדבן שבקצפת, ששמרנו לסוף. מסעדת Stand היא בעלת שני כוכבי מישלן ומציעה ארוחת טעימות בת 8 מנות במחיר 74,900 פורינט לאדם. המסעדה מאוד יפה, בכניסה אליה פסלי זכיה בעיטורים קולינריים, על השולחנות מפות לבנות, על הקירות תמונות קרמיקה עגולות מרשימות ועל התקרה קישוטי מתכת. בתפריט יש ארבע מנות בהן יש אפשרות בחירה בין שתי מנות שונות ואנחנו כמובן בוחרים שונה על מנת לחוות ולטעום כמה שיותר מנות.

הארוחה נפתחה בחמישה מתאבנים, כל אחד יותר יפה וטעים מהשני, כולל גרסה מוקטנת נהדרת של לנגוש ומנה יפיפייה של דג טרוטה מעושן עם קוויאר. המנות זרמו לשולחן בקצב איטי (מידי), כשכל מנה היא יצירת מופת של טעם ויופי ואנחנו לא מפסיקים להתפעל. גם מנת הלחם הייתה מצוינת וכללה ארבעה סוגים של לחמים עם שני ממרחים.

בין המנות הבלתי נשכחות ניתן לציין את קונסומה העגבניות בו עושה השף פלאים עם חומר גלם הכי פשוט, הפרח היפיפה שהיה עשוי סלק צהוב, מנת התירס הנפלאה שכללה תירס בכמה ווריאציות, הבונבון כבד ברווז ובשר הצבי הפנטסטי. הארוחה הייתה יוצאת מן הכלל למעט סבב מנות אחד שכלל מנת אניילוטי במילוי קוטג' ומנת גולאש שאכזבו. האמת, שציפינו לקבל פרשנות מודרנית של המאכל המסורתי, אבל קיבלנו גרסה חלשה שלו.

הגענו לשלב הקינוחים וביקשנו מהמלצר לזרז קצת את הארוחה. הקדם קינוח היה יפיפה במיוחד ואחריו הגיעו קינוחים מצוינים, אחד מהם היה מעוצב באמנות כמו תפוח.

לסיום הארוחה הוגשה מנת פטיפורים עשירה במיוחד ומצוינת שחתמה ארוחה שנמשכה 3:40 שעות. כפי שאמרתי, ארוך מידי. נתנו לארוחה ציון 9, שהיה יכול להיות מושלם ללא מנת גולאש אחת ואולי הזמן הארוך מידי של הארוחה, אבל אנחנו ממליצים בחום לא לפספס את המסעדה. קישור.

מהמסעדה טיילנו חזרה למלון, תוך שאנחנו מסכמים את הביקור השני בעיר.

יום שישי 29/11/24

בשעה 06:20 יצאנו עם מונית שהזמנו בבולט לשדה התעופה והגענו תוך 25 דקות (11,000 פורינט). קנינו קצת שוקולד והעברנו את הזמן עד לטיסה בנעימים בטרקלין. הטיסה יצאה באיחור מעצבן של שעה ורבע לאחר תיקון תקלה במערכת מיזוג האוויר. נחתנו בנתב"ג בשעה 15:00.

סיכום ועלויות

חזרנו לתיקון בבודפשט אחרי שהתאכזבנו בפעם הקודמת לפני 23 שנים. אין ספק שהבילוי בעיר היה מוצלח הרבה יותר מהקודם, אך אנחנו עדיין חושבים שהיא לא מהערים האטרקטיביות ביותר באירופה (בטח לא בעשירייה הראשונה). היתרון הגדול שלה הוא שכמעט כל האתרים מרוכזים במרחק הליכה במרכז העיר, אך אין לה אתרים מרשימים במיוחד. בעבר העיר הייתה מפצה על כך במחירים זולים, אך כיום המצב רחוק מאוד מזה והעיר די יקרה. האפשרויות לטיול מחוץ לעיר מצומצמות למדי ומסתכמות בסנטנדרה, ברך הדנובה ואולי אגם בלטון. ארבעה לילות היו פרק זמן אופטימלי לביקור חוזר בעיר ואולי כדאי להוסיף לילה נוסף לאלו שמגיעים לראשונה. קולינרית, נזכור מהטיול בעיקר את מסעדת Stand המופלאה, את הלנגוש הנהדר, העוגות והיין החם המתובל של חג המולד. מזג האוויר האיר לנו פנים. אמנם היה קר מאוד (בממוצע 6 מעלות), אך ללא משקעים למעט טפטוף קל מאוד וערפל ביום האחרון. מסלולי הטיול היו מצוינים וכך גם בחירת המיקום של המלון (אך לא המלון עצמו).

עלויות: טיסות 109 אירו (ועוד 20,800 נקודות), מלון 446 אירו, תחבורה (מוניות, רכבת ורכבת תחתית) 69 אירו, אוכל 1330 אירו, אטרקציות 74 אירו, ביטוח 10 אירו. סה"כ: 2039 אירו.