רקע
לאט לאט אוזלים היעדים לטיולים קרובים וקצרים בהם עוד לא היינו. מצד שני, אל על מוכרת כבר לא מעט זמן בהתלהבות רבה את הטיסה לטירנה, בירת אלבניה, וזה נראה לנו יעד מעניין במיוחד. רבים מכנים את אלבניה כ"צפון קוריאה של אירופה" לאחר שהייתה במשך 47 שנים מעוז קומוניסטי עם הנהגה דיקטטורית קשוחה, איסור על עיסוק בדת וניתוק כמעט מוחלט מהעולם. התרשמנו כי ישראלים רבים טסים לשם בקיץ על מנת לטייל ברחבי המדינה, אך אנחנו טסים בחורף ולכן בחרנו להתמקד רק בעיר הבירה וסביבתה אחרי שהתרשמנו שנסיעה של 4 לילות זה זמן מיטבי למטרה זו.
כרטיסי טיסה
כפי שכבר הבנתם, כרטיסי טיסה לא היינו צריכים לחפש. הכרטיסים עלו 25,600 נקודות + 119$ לשנינו כולל מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך לפנות ערב (18:20), כלומר מגיעים רק לארוחת ערב ונגמר היום ואילו הטיסה חזור בשעת ערב מאוחרת (21:20), כלומר יש לנו יום שלם שאין לנו כל כך מה לעשות איתו. לא נורא, תמיד אפשר לשוטט בכיף. קצת לפני היציאה מהמלון לשדה התעופה קיבלנו הודעה מאל על שהטיסה חזרה תתאחר בחצי שעה. בפועל היא התאחרה בהרבה יותר. הטיסות אינן מבוצעות על ידי אל על אלא על ידי סאן דור שחוכרת מטוס מהחברה הליטאית Klasjet, אותה אנחנו כבר מכירים מהעבר. על הטיסות עצמן אספר בימים הרלוונטיים. נתנו לחברת התעופה ציון 7, בעיקר בגלל האיחורים והמטוס הלא נוח, אבל הפעם לפחות הטיסות היו מטרמינל 3 ולא מטרמינל 1.
המלון
בחירת המיקום של המלון בטירנה הייתה די פשוטה כי היה ברור שאזור כיכר Skënderbeg הוא הכי מרכזי ויאפשר לנו לטייל הרבה ברגל כפי שאנחנו אוהבים. העדפנו לקחת מלון מדרום לכיכר על מנת להיות ממש באמצע בין הכיכר לבין שכונת Blloku התוססת. עשיתי כהרגלי סינונים בבוקינג ובחרנו במלון Mulaj בן 4 כוכבים שנמצא בדיוק שם. המיקום היה מושלם והמחיר זול. המלון עלה לנו 388 אירו לארבעה לילות כולל ארוחת בוקר. השירות במלון היה נהדר, החדר היה קטן, אבל נעים והמקלחת טובה. ארוחת הבוקר הייתה מספקת בהחלט. נתנו למלון ציון 8.5. הוא סיפק תמורה גבוהה למחירו.
מסעדות ואוכל
בטירנה אין מסעדות עם כוכבי מישלןוגם אין יותר מידי מידע על מסעדות, כך שעבודת התחקיר של סיגל הייתה מאתגרת מתמיד.סיגל כהרגלה למדה לעומק על מגוון המסעדות בעיר, בדקה תפריטים וחזרה עם המלצה. לא ראינו צורך להזמין מקום מראש באף מסעדה ובאמת לא היה צורך. סיגל הכינה בנוסף רשימת מאכלים מקומיים שנרצה לטעום. פירוט המסעדות בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.
ביטוח ותקשורת
ביטוח עשינו הפעם בשונה מתמיד באמצעות כרטיס האשראי. אמריקן אקספרס מבטחת באמצעות חברת AIG ל-5 ימים ללא תשלום, כך שלמעשה שילמנו רק על יום אחד. קישור. חבילת אינטרנט, רכשנו E-Sim כמו תמיד ב-Airalo. זהו סים וירטואלי זול במיוחד שמתאים כיום כבר כמעט לכל הטלפונים. מחירו עמד על 9$ בלבד לחבילה של 3 ג'יגה. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.
ועכשיו לטיול עצמו:
יום ראשון 11/1/26
אל שדה התעופה יצאנו עם מונית, הגענו בשעה 15:25 ואחרי 20 דקות כבר היינו בדיוטי פרי, קנינו קצת שוקולדים לילדים כמו תמיד ואת הזמן עד הטיסה העברנו בטרקלין של אל על שהיה עמוס לעייפה והיה ממש קשה למצוא מקומות ישיבה, שזה די מפתיע לאמצע חודש ינואר. המראנו באיחור שגרתי של קצת מעל חצי שעה ונחתנו בטירנה אחרי 2:40 שעות. החלפתי 100$ ראשונים בשדה התעופה אחרי השוואת מחירים קצרה שהעלתה פערים משמעותיים מאוד בין החלפנים השונים. בסופו של דבר החלפתי בשער 79.9 לק לדולר, שהיה נמוך רק מעט מהשער שגוגל הציג. הנהג שהזמנו מהמלון כבר חיכה לנו בחוץ עם שלט ואחרי 25 דקות בלבד כבר היינו במלון. הנסיעה עלתה מחיר הוגן של 1900 לק (19 אירו). שמנו את המזוודות בחדר ויצאנו לאכול משהו קטן בבית הקפה Komiteti, שנמצא כמה דקות מהמלון. בית הקפה המפורסם הזה הוא גם מעין מוזיאון, מעוצב בסגנון נוסטלגי המזכיר את התקופה הקומוניסטית באלבניה ועמוס בפריטי וינטג', רהיטים עתיקים וחפצי אמנות מקומיים והוא יפיפה במיוחד. קישור. כשהגענו נדהמנו לגלות שבית הקפה למעשה נמצא באוויר הפתוח, הטמפרטורה הייתה 1- מעלות, התנורים לא באמת עזרו והמטבח כבר היה סגור והם מגישים רק שתייה, אז חזרנו למסעדת המלון ואכלנו ארוחת ערב מהירה.
יום שני 12/1/26
אחרי ארוחת בוקר טובה במלון, יצאנו ליום טיול במרכז טירנה והחלפנו ליד המלון דולרים בשער 82.1 לק לדולר. חשוב לציין שהעיר מלאה בחלפנים והשערים ביניהם די דומים. במרחק כמה דקות הליכה מהמלון נמצאת הקתדרלה האורתודוקסית (Katedralja Ortodokse Ngjallja e Krishtit) ששמה הוא קתדרלת התחייה של ישו וחשיבותה המרכזית היא שהיא מסמלת את תחיית החופש הדתי באלבניה אחרי הקומוניזם. היא נחנכה ב-2012, נבנתה בסגנון אלבני ביזנטי מסורתי והיא אחת הקתדרלות האורתודוקסיות הגדולות והחדשות בבלקן. כיפתה מתנשאת לגובה של 32 מטרים ומגדל הפעמונים שלה לגובה של 46 מטרים.
החלל הפנימי מעוטר בפרסקואים יפים, אייקונות זהב וצבעים מרהיבים ועל הכיפה המרכזית יש ציור עצום של ישו הפנטוקרטור (שליט כל). מגדל הפעמונים מורכב מארבעה עמודים המחוברים בבסיס ובקצה שלו יש ארבעה פעמונים גדולים. בחזית הקתדרלה נמצא בפטיסטריום (אגן טבילה עגול). הכניסה חופשית. זו ללא ספק לא אחת הקתדרלות המרשימות שראינו, אך חשיבותה אינה ביופייה. קישור.
ממש מול הקתדרלה נמצא בית העלים, אך הוא סגור בימי שני ונחזור אליו ביום האחרון. מעט מזרחה משם נמצא מיצב אומנותי מודרני ושמו The Cloud. הוא נקרא בשפה המקומית Reja ואומרים שהוא האתר הכי מצולם בעיר. המיצג האמנותי הפתוח תוכנן על ידי האמן היפני Sou Fujimoto ובנוי ממסגרת לבנה דמוית רשת או עננים (ומכאן שמו) שניתן לעבור דרכה, לעמוד מתחתיה או לשבת עליה והיא משתלבת היטב עם הסביבה ובולטת בפשטותה. המיצב נמצא בחזית הגלריה הלאומית לאמנות, הוא פתוח כל הזמן והכניסה אליו חופשית. אנחנו לא כל כך הבנו מה ההתלהבות והמשכנו הלאה.
בסמוך לענן נמצא Bunk'Art 2. זהו אחד המוזיאונים המפורסמים של העיר הממוקם בתוך בונקר אטומי סודי תת קרקעי שנבנה על ידי המשטר הקומוניסטי בשנות ה-80 ונועד לשמש כמחסה עבור בכירי משרד הפנים שהיו אחראים על הסיגורימי (המשטרה החשאית הידועה לשמצה). הוא מורכב מ-24 חדרים וביניהם מנהרות בטון ופלדה. המוזיאון נפתח בשנת 2016 ועוסק בסיפור הריגול והטרור הקומוניסטי עם דגש על פעילות הסיגורימי. בביקור חווים את הבונקר עצמו, את ההתפתחות ההיסטורית של המשטרה החשאית עד נפילת הקומוניזם ואת סיפור רדיפת הקורבנות, המאסרים והוצאות להורג. הכניסה עולה 900 לק (9 אירו), אך יש כרטיס כניסה משולב עם Bunk'Art 1 במחיר של 1300 לק (13 אירו) בלבד וזה מומלץ מאוד. קישור.
בבונקר התוודענו לראשונה לסיפור היהודים האלבנים במלחמת העולם השנייה ולמונח החשוב Besa. ערב מלחמת העולם השנייה חיו באלבניה כ-200 יהודים בלבד. Besa הוא קוד אלבני מוסרי עמוק של הגנה על מי שנמצא תחת חסותך, גם במחיר חייך. עיקרון מרגש זה הוביל להגנה חסרת פשרות של תושבים מקומיים על יהודים שברחו במהלך השואה ממדינות הסביבה (בעיקר יוגוסלביה ויוון), אותם קיבלו תחת חסותם וזה הוביל לכך שבסוף המלחמה כבר היו באלבניה 2000 יהודים. המשפט החשוב שעומד בעיקרון ה-Besa הוא שביתו של אלבני שייך לאלוהים ולאורח וברגע שאלבני אמר לאורח "ברוך הבא", על האורח לא לחוש יותר פחד ולדעת שאתה מוכן להגן עליו מפני כל סכנה. נהג מונית סיפר לנו באחת הנסיעות שיש סיפור מפורסם על משפחה אלבנית שהתבקשה להסגיר שני יהודים שהיו בביתה והעדיפה להסגיר במקומם את ילדיהם. אגף שלם במוזיאון מוקדש להסבר על הנושא ולהנצחת יותר מ-70 אלבנים כחסידי אומות העולם.
במוזיאון מוצגת תערוכה המוקדשת לתעתועים ומניפולציות אופטיות וקשה שלא לתהות על הקשר שלה לבונקר ולמוצג בו, אך שלט קטן מבהיר שהתערוכה היא אנלוגיה לשימוש שעשה המשטר הקומוניסטי בטכניקות מניפולציה כדי לעצב את תפיסת המציאות וכיצד אמנות תעמולה משתלבת באופן מפתיע עם אמנות אשליה על מנת ליצור מציאות מעוותת אך משכנעת. אנחנו אהבנו את החדר ואת התעתועים בו.
בבונקר עושים שימוש באפליקציה עם טכנולוגיית AR, שגורמת לדמויות במוזיאון מתוך תמונות להתעורר ולספר את סיפורם, אך זה אינו עשוי טוב מספיק ומייגע. בסך הכל בילינו בבונקר המעניין שעה ורבע. מצפון לבונקר נמצאת כיכר סקנדרבג (Sheshi Skënderbej), הכיכר המרכזית של העיר שנקראת על שמו של הגיבור הלאומי של אלבניה מהמאה ה-15, שהפך לסמל להתנגדות, גאווה לאומית וחופש. הוא הצליח לאחד את הנסיכים האלבנים השונים המפולגים ובמשך למעלה משני עשורים לעמוד בהצלחה מול צבאה הגדול והחזק של האימפריה העות'מנית ולהגן על אלבניה מפניה. אלבניה נפלה רק לאחר מותו.
הכיכר היא הלב הפוליטי, תרבותי והיסטורי של המדינה, עברה גלגולים רבים והיא מספרת את סיפורה של המדינה מאז העות'מנים, דרך המונרכיה והקומוניזם ועד הדמוקרטיה שהיא היום. במרכז הכיכר המרוצפת ניצב פסל הברונזה של סקנדרבג כשהוא רכוב על סוסו ומכוון את מבטו מזרחה. בדרום הכיכר נמצא המסגד ולצידו מגדל השעון. בצד הצפוני המוזיאון הלאומי ועליו הפסיפס המפורסם וסביב הכיכר מבני ממשל רבים כגון בניין הממשלה, הבנק הלאומי ובית העירייה. בשנת 2017 הסתיים שיפוץ נרחב של הכיכר והיא רוצפה באבנים שהובאו מכל המחוזות של אלבניה.
בצפון הכיכר נמצא המוזיאון ההיסטורי הלאומי (Muzeu Historik Kombëtar). זהו המוזיאון הגדול ביותר באלבניה ומוקדש להצגת ההיסטוריה המקומית מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו. הוא סגור לשיפוצים עד שנת 2028, אך על חזיתו הדרומית נמצאת יצירת פסיפס מפורסמת שנקראת "האלבנים", פסיפס עצום בסגנון ריאליזם סוציאליסטי שנוצר בתקופה הקומוניסטית, בו מוצגות דמויות אלבניות מתקופות היסטוריות שונות ומסמל את התפתחות האומה. הפסיפס נחשב ליצירת מופת שנויה במחלוקת מכיוון שהוא מציג את המציאות בעיניים של המשטר הקומוניסטי שיצר אותו, אך זו יצירה אייקונית של אמנות קומוניסטית. תמונת תקריב של הפסיפס הזה היא תמונת השער של הבלוג הזה. קישור.
בפינת הכיכר נמצא מסגד Et'hem Bey, אחד המבנים ההיסטוריים והתרבותיים החשובים ביותר בטירנה ובולט במיוחד על רקע היותו אחד המבנים הבודדים ששרדו את הדיכוי הקומוניסטי של הדת. המבנה נחנך בשנת 1821 ונקרא על שם מי שבנה אותו. הוא נסגר לציבור בשנת 1967 כאשר הדיקטטור הודג'ה הכריז על אלבניה כמדינה האתאיסטית הראשונה בעולם ואסר על פעילות דתית ונפתח מחדש אחרי נפילת המשטר בשנת 1991. עשרות אלפים התגודדו בכיכר וצפו בפתיחתו המחודשת שהפכה לנקודת מפנה היסטורית בחופש הדת במדינה. המסגד הוא דוגמא יפה לאומנות אסלאמית עות'מנית וייחודי בציורי הקיר העשירים המעטרים את אכסדרת הכניסה שלו ואת חלקו החיצוני. ציורי הקיר במסגד כוללים נופי טבע ודוממים והם יוצאי דופן באמנות מסגדים ומעידים על השפעה מקומית. יש לו כיפה אחת, אליה מחובר מינרט דק יפיפה. הכניסה בלבוש צנוע ושעות הביקור בימי ו' מצומצמות בשל התפילות.
צמוד למסגד נמצא מגדל השעון (kulla e Sahatit) שנבנה בשנת 1822 וניתן לעלות אל המרפסת העליונה לתצפית יפה מאוד על הכיכר. אל המרפסת מובילה עליה סבירה של 93 מדרגות. המחיר 200 לק (2 אירו) לאדם.
התחנה הבאה נמצאת מזרחה משם. הבזאר החדש (Pazari i Ri) הוא השוק הוותיק שהוקם בשנת 1939 כדי להחליף שוק ישן יותר שלא עמד בעומס. הוא שופץ בשנת 2017, הפך לאחד המקומות התוססים בעיר ומשלב בין שוק אוכל מסורתי, מסעדות, בתי קפה ופעילויות תרבות. במרכז המתחם יש כיכר מקורה ובה דוכנים רבים ומסביב מגוון מסעדות ומבנה קטן שמוכר דגים ובשר. בסמטאות מסביב אפשר למצוא חנויות זעירות שבכניסה אליהן יושב המוכר ובפנים מלא גרוטאות. בשוק ניתן למצוא בין היתר פירות וירקות, דגים ובשר, גבינות מקומיות, יינות, המשקה הלאומי ראקי, דבש, תבלינים ועוד מוצרי וינטג' ויד שניה ואפילו דוכן של שלטי טלוויזיה ישנים. הכל מסודר בקפידה ובניקיון רב. השוק פתוח מידי יום עד שעה 21:00.
הגיע זמן ארוחת צהרים ואנחנו מגיעים למסעדה עליה המליצה סיגל שנמצאת בין השוק לכיכר סקנדרבג. מסעדת Rozafa Sea Food מתמחה בדגים ופירות ים המגיעים מחברת הדיג והמפעל הגדולים ביותר באלבניה הנמצאים בבעלות המשפחה, שלה יש עוד מספר מסעדות. האוכל כאן הוא חגיגה לחובבי דגים ופירות ים והמסעדה מגישה את הסחורה הכי טובה וטרייה במחירים זולים למדי.
הזמנו למנות ראשונות קרודו סיבס, טרטר טונה ואבוקדו יוצא מן הכלל וטטאקי טונה שהיה כל כך טוב ורך עד שממש נמס לנו בגרון ואילו למנה עיקרית חלקנו תמנון נהדר על הגריל עם צ'יפס. הכל יחד עלה עם יין 4500 לק (45 אירו). קישור.
מעט דרומית למסעדה נמצאים הקניון הענק Toptani והשרידים של טירת טיראנה שכיום הפכו למתחם אוכל חדיש עם מגוון מסעדות מודרניות ואל שניהם נחזור לביקור ביום חמישי. כעת חצינו את מתחם האוכל ויצאנו מצידו הדרומי, חצינו את גשר וודאפון הקטן מעל הנחל והגענו אל הפירמידה (Piramida e Tiranës) שבמקור נולדה כמוזיאון המוקדש להנצחת השליט הרודן אנוור הודג'ה (Enver Hoxha) ותוכננה על ידי בתו ובעלה. לאחר נפילת הקומוניזם המוזיאון נסגר והמבנה הפך למרכז כנסים ותערוכות, בהמשך שימש כבסיס של נאט"ו במהלך מלחמת קוסובו בשנת 1999, לאחר מכן שימש כאולפני טלוויזיה, שופץ בשנת 2023 וכיום משמש כמרכז תרבות וטכנולוגיה מודרני לבני נוער. במהלך השיפוץ נוספו לו מדרגות חיצוניות, שמאפשרות לטפס עד הפסגה לתצפית על העיר. מסביב הוקם פארק עירוני עם חללי עבודה, בתי קפה וגלריות והמקום הפך מסמל של דיקטטורה לסמל של יצירתיות, פתיחות ועתיד טכנולוגי. אל גג הפירמידה מובילות 114-120 מדרגות, תלוי איפה עולים. מלמעלה נשקף נוף פנורמי מרשים, בייחוד אל הפסגות המושלגות ממזרח. הכניסה חופשית. קישור.
משם המשכנו דרומה לעבר Postbllok Checkpoint, אנדרטה פתוחה המורכבת משלושה מרכיבים פיזיים סמליים שכל אחד מהם מייצג פן אחר של המשטר הטוטליטרי. הראשון הוא בונקר קטן, אחד מיני רבים שפוזרו באלבניה על ידי השליט כהכנה לפלישה שלא קרתה מעולם ומסמל את הפרנויה הלאומית. השני הוא עמוד בטון שנלקח מהכלא המושמץ Spaçi שבו עונו ונרצחו מתנגדי משטר ומסמל את הרדיפה הפוליטית ואילו השלישי הוא קורת ברזל שהייתה חלק מחומת ברלין וניתנה לאלבניה במתנה. היא מסמלת את הבידוד המדיני של אלבניה את סופו של הקומוניזם באירופה. המיקום של האנדרטה סימלי אף הוא. היא ממוקמת ממש בכניסה לרובע בלוקו ומסמלת את נקודת המעבר בין האזור האסור של הקומוניסטים לבין העולם החיצון ומהווה שער זיכרון לתקופה אפלה.
מעט דרומה באותה גינה נמצא פסלו של Ismail Qemal Vlora, שנחשב כאבי האומה ומייסד אלבניה המודרנית. הוא הניף את דגל אלבניה בעיר Vlore בנובמבר 1912, הכריז על עצמאות אלבניה מהאימפריה העות'מנית ששלטה בה כ-500 שנה והפך לראש הממשלה ושר החוץ הראשון של המדינה הצעירה. דמותו מופיעה על השטר של 200 לק.
רובע בלוקו (Blloku), שאנחנו נמצאים בכניסה אליו, היה בזמנו רובע המגורים של האליטה הקומוניסטית כולל השליט והיה סגור לציבור הרחב. כיום הוא הרובע השוקק חיים של העיר ומרכז חיי הלילה שלה ועמוס במסעדות, בתי קפה, מועדוני לילה וברים אופנתיים לצד בוטיקים יוקרתיים וחנויות מעצבים. הוא רגוע יותר בבקרים ובערב הופך למוקד חיי לילה סוערים. הוא נקרא גם הקרמלין של טירנה וסימל את הפער העצום בין חיי השפע של המנהיגים לבין העוני של התושבים תחת המשטר שלהם. הוא נפתח לציבור בשנת 1991 אחרי נפילתו של המשטר. הווילה של השליט הודג'ה נקראת Vila 31 ונמצאת בפינת הרחובות Ismail Qemali ו-Ibrahim Rugova. ווילה יפה בצבעי כתום וירוק בהיר פסטליים, אך נראית יותר צנועה מאשר הייתי מצפה. מאז מותו של הרודן ונפילת המשטר, הווילה קפאה על מקומה עם הריהוט והתכולה המקוריים, אינה בשימוש ואינה פתוחה לקהל, למעט באירועי תרבות ספציפיים או תערוכות. אומרים שהממשלה והעירייה מקדמות תכנית להפוך את המקום לגלריה לאמנות עכשווית, כסמל לניצחון היצירתיות על הדיכוי. משם חזרנו למלון שלנו, שממוקם די קרוב לשם למנוחה קצרה לפני ארוחת הערב.
בערב יצאנו למסעדת Artigiano,מסעדה המחברת בין איטליה לאלבניה הנמצאות אחת מול השנייה משני צידי הים האדריאטי. היא נמצאת ברובע בלוקו ומגישה תפריט איטלקי ופיצות משובחות. אכלנו שם צלע חזיר ופיצה שעל כל רבע שלה הייתה תוספת אחרת על טהרת הבשר ושמה Pizza della Regina (הפיצה של המלכה). היא הייתה יוצאת מן הכלל. הארוחה עלתה כולל יין 3150 לק (31.5 אירו). קישור.
יום שלישי 13/1/26
היום אנחנו מטיילים לעיירה Berat, טיול שרכשנו מבוקינג. התקשורת מול החברה התחילה יום לפני הטיול בצורה נוחה בווטסאפ ואספו אותנו בשעה 09:35 בנקודה שנקבעה ליד המלון. במיניבוס נמצאים איתנו עוד 14 מטיילים מרחבי העולם. אחרי כשעה נסיעה עצרנו להפסקת קפה על גדת אגם Belshi, שנמצא באזור המכונה "ארץ 85 האגמים". זו רמה הררית נמוכה שזרועה בעשרות אגמים קרסטיים קטנים ועגולים ומכאן שם האזור. אגם בלשי הוא הגדול שבהם והעיירה בלש יושבת על גדותיו. האגם די סתמי, שתינו קפה טוב והמשכנו הלאה. זו בעיניי עצירה מיותרת שכל הטיולים ל-Berat עושים רק לשם מנוחת קפה.
הדרך רצופה במטעי זיתים ובכרמים (מומלצים בעיקר היקבים Çobo או Nurrellari) והמדריך מספר לנו באנגלית רהוטה על האזור ועל אלבניה כולה. בשלב מסוים חלפנו על פני שדות עצומים עם משאבות נפט פעילות ומתברר שזה שדה הנפט השני בגודלו בבלקן אחרי רומניה. בסמוך לשעה 12:00 הגענו אל Berat, אחת הערים הקסומות והיפות באלבניה המכונה "עיר אלף ואחד החלונות" בשל המראה הייחודי של חלונות בתי העץ הלבנים הצפופים על המדרון המשקיפים על העמק.
התחנה הראשונה והאתר המרכזי של העיר היא מצודת בראט (Kalaja e Beratit), מצודה עתיקה מהמאה הרביעית לפני הספירה אשר שונתה ונבנתה מחדש לא מעט פעמים. היא עדיין מיושבת על ידי קהילה קטנה של תושבים החיים בתוך החומות ובתוכה אפשר למצוא כנסיות ביזנטיות רבות, מסגדים הרוסים ובעיקר נוף מרהיב של העיר למטה. אנחנו עוצרים מול פסל הראש המרשים של קונסטנטינוס, העתק של הפסל המקורי שנמצא במוזיאון הקפיטוליני ברומא. הקיסר הרומי נחשב כדמות מפתח בהיסטוריה האזורית והצבת הפסל במצודה היא סמל לקשר ההיסטורי העמוק של אלבניה לאימפריה הרומית והביזנטית.
מעט אחרי הפסל פנינו שמאלה, חלפנו על פני כנסיית St Nicholas ובסמוך אליה נכנסנו לבקר בכנסיית St. Mary of Blachernae. זו הכנסייה העתיקה ביותר ששרדה במצודה ונחשבת לפנינה אדריכלית. היא נבנתה במאה ה-13 על חורבות כנסייה קדומה יותר ונראית מוזנחת מבחוץ, אבל האוצר האמיתי שלה נמצא בפנים. הקירות מעוטרים בפרסקאות מרהיבים המתארים סצנות מחיי מרים הקדושה, נביאים וקדושים. הצבעים והפרטים נשתמרו בצורה מדהימה והם נחשבים לאחת הדוגמאות הטובות ביותר לאמנות פוסט ביזנטית באלבניה. הכנסייה ידועה גם ברצפת הפסיפס העתיקה שלה הכוללת דגמים גיאומטריים ועיטורי צמחים והיא שריד מהכנסייה הקדומה שעמדה במקום.
בסמוך נמצא המוזיאון של אונופרי (Onufri iconographic) שממוקם בתוך קתדרלת סנט מרי הנטושה ומציג אוסף של אייקונות וכלי קודש מהמאה ה-16, רובם מעשה ידיו של הצייר האלבני שהמוזיאון נושא את שמו ואשר בנו צייר את הפרסקואים בכנסייה שבה ביקרנו קודם. הכניסה למוזיאון עולה 400 לק (4 אירו). קישור. המדריך נתן זמן חופשי למי שרוצה לבקר במוזיאון, אבל אנחנו העדפנו לטייל חצי שעה במצודה היפה. הסמטאות הצרות קסומות, מהצדדים בתי אבן וביניהם משובצות חנויות קטנות, עצים עירומים בשלכת ואדניות פרחים מחרס תלויות על הקירות.
התחנה האחרונה במצודה היא נקודת התצפית המרהיבה שנמצאת בקצה הדרומי שלה, בדיוק מעל העיר ונקראת במפת גוגל Berat Viewing Castle. למטה מצידו השני של הנהר שכונת Gorica היפיפייה וממש מתחתינו נמצאת שכונת Mangalem שהגגות החומים שלה נראים מכאן כמו כתם חום גדול. במרכז העיר נמצא מבנה מרשים שהמדריך קרא לו הבית הלבן, מבנה מודרני שבעברו היה אוניברסיטה וכיום נמצא בו מלון קולומבו המפואר.
משני צידי התצפית ניצבים שני הרים גבוהים עם סיפור מעניין על שני אחים ענקים ושמם טומורי (Tomorri) ושפיאגו (Shpirag). טומורי היה הגדול מהשניים והם חיו באהבה גדולה עד שיום אחד הגיעה לאזור נערה יפיפייה. שניהם התאהבו בנערה ואף אחד מהם לא היה מוכן לוותר עליה. זה הוביל לריב גדול שהפך לקרב ענקים. טומורי שלף את חרבו הענקית והכה את שפיאגו שוב ושוב. המכות בחרב יצרו את החריצים והקמטים העמוקים שאפשר לראות היום על מדרונות הר שפיאגו. האח הקטן לא נשאר חייב וזרק על טומורי אבנים גדולות, שהותירו בהר מכתשים וחורים גדולים שכיום נראים כמו סלעים שבורים. בסופו של הקרב המר שני האחים מתו והפכו לאבן וכך נוצרו שני ההרים הניצבים זה מול זה. ומה קרה לנערה? היא ראתה את האסון שגרמה, פרצה בבכי תמרורים עד שדמעותיה הפכו לנהר וזהו נהר אוסום (Osumi) שזורם עד היום בתוך הקניון העמוק שמפריד בין שני ההרים ועובר בלב העיר בראט.
המדריך ממשיך עם סיפור מעניין נוסף. השליט אנוור הודג'ה הודיע כי יגיע לבקר בעיר ועל מנת למצוא חן בעיניו חרצו ראשי העיר את המילה Enver (שמו הפרטי) על המדרונות המקומטים של הר שפיאגו. לאחר מותו של השליט הם מיהרו לשנות את הכיתוב על ההר למילה Never. בסך הכל היפוך מקומות של שתי אותיות והמשמעות כל כך שונה. כיום נשארה חרוצה רק האות E, שסיגל הצליחה לזהות ואני לא. בלי קשר לסיפורים המרתקים, הנוף מנקודת התצפית בלתי נשכח.
חזרנו למיניבוס ונסענו כמה דקות למטה אל מרכז העיר וקיבלנו שעתיים חופשיות לטייל בה ולאכול. סיגל הכינה המלצה על מסעדת Ajka שנמצאת בשכונת גוריצה ותוך כמה דקות חצינו את הגשר והגענו אליה. הנוף מחלונות המסעדה יוצא מן הכלל ומספק את התמונה הכי טובה של אלף ואחד החלונות שצרפתי כבר קודם. הזמנו מספר מאכלים מקומיים מהרשימה שסיגל הכינה. התחלנו עם Byrek, שזה הבורק המקומי עם גבינת קוטג' ועם Pispili, שזה מאפה מקמח תירס עם תרד. סיגל אהבה יותר את השני ואני את הראשון.
למנה עיקרית הזמנו Qofte, מנה אלבנית פופולרית נהדרת. כדורי בשר בקר עם בצל, פטרוזיליה ותבלינים שמוגשת עם שמנת חמוצה. לצידה הגיעה מנת Imam Bajalldi, חצילים ממולאים בבצל מטוגן, עגבניות, שום ופטרוזיליה שנאפים בתנור. הם היו נפלאים. כל הארוחה עם יין עלתה 3100 לק (31 אירו). קישור.
אחרי ארוחה מצוינת יצאנו לטייל בעיר. ממש מצידו השני של גשר גוריצה נמצא מסגד הרווקים (Xhamia e Beqareve). הוא נקרא כך כי שימש עבור שומרי העיר והסוחרים הרווקים, שהגיעו לעיר כדי לעבוד וקיבלו אישור להתפלל במסגד. הציורים על הפורטיקו (המרפסת) החיצוני מאחור הם מהיפים באלבניה ומתארים סצנות טבע, מבנים ונופים בצבעים עזים ומרשימים. המינרט קטן יחסית וצנוע. המסגד היה סגור ולצערנו גילינו בהמשך שאין אפשרות להיכנס לבקר (כמעט) באף אחד מהאתרים הדתיים בעיר. המדריך לא ידע להסביר למה ואנחנו התלבטנו בין שיפוצים לבין סגירה עונתית.
בהמשך הכביש נמצא מתחם ובו נמצאים מסגד המלך והטקיה של המסדר החלוותי. גם שניהם היו סגורים. מסגד המלך (Xhamia Mbret) הוא אחד המסגדים החשובים והעתיקים בעיר. הוא נבנה סביב 1492 ויש מחלוקות סביב הסיבה לשמו. הוא סבל מאוד בתקופה הקומוניסטית, נסגר, שימש כמחסן ושרד את ההרס הפיזי של מבנים דתיים. אולם התפילה שלו עשוי אבן ומעוטר בציורי קיר גיאומטריים וצמחים שנשמרו היטב. בחזית המסגד יש מרפסת מקורה ומעוטרת המאפשרת לאנשים נוספים להתפלל בחוץ.
הטקיה של המסדר החלוותי (Halveti tekke) נמצא בסמוך אליו ומספק הצצה ייחודית לעולם המיסטי של האסלאם הסופי. טקיה הוא מבנה המשמש מנזר או מרכז ללימוד ופולחן עבור מסדרים מיסטיים באסלאם. המסדר החלוותי הוא אחד המסדרים הסופיים הנפוצים בבלקן והסופיות שלו באה לידי ביטוי בהתקרבות לאלוהים באמצעות טקסים, מדיטציות ופרישות מהבלי העולם, בניגוד לאסלאם האורתודוקסי יותר. הטקיה הזו משמשת עד היום למפגשים ופולחן. היא נבנתה בשנת 1782 ובאולם המרכזי נערכים טקסים קבוצתיים. גולת הכותרת האדריכלית של המבנה היא הכיפה הפנימית שלו המעוטרת בציורי עץ גיאומטריים וצמחיים מרהיבים האופייניים לתקופה. הטקיה משמשת גם כמוזוליאום עבור בונה המבנה ובני משפחתו. הטקיה והמסגד הסמוך מסמלים דו קיום דתי שמאפיין את בראט.
בגלל שהכל היה סגור עוד נותר לנו זמן עד החזרה לטירנה וטיילנו ברחוב הראשי Antipatrea דרומה לכיוון כיכר Teodor Muzaka. על הכיכר משקיפה ממזרח קתדרלת Saint Demetrius, כנסייה מודרנית משנת 2009 שקמה על חורבות כנסייה שהמשטר הקומוניסטי הרס. האלמנט הבולט ביותר בפנים הקתדרלה הוא האיקונוסטאזיס (קיר האיקונות) העשוי עץ שגולף בעבודת יד. חלל הפנים מעוטר בפרסקאות המתארים סצנות מהתנ"ך ודמויות של קדושים.
בצדה הצפוני של הכיכר נמצא Lead Mosque, מסגד שנבנה על ידי אציל מקומי בשנת 1530. מעל אולם התפילה, שנבנה בעיצוב מעט משושה, בולטת הכיפה היפה. המינרט דק ואלגנטי וניצב על בסיס אבן. קירות הפנים מעוטרים במוטיבים צמחיים עדינים ויוצרים מראה מאוד אמנותי.
ניצלנו את הזמן המועט שנותר להפסקת שתייה באחד מבתי הקפה בכיכר וחזרנו למיניבוס בדיוק בזמן. בדרך חזרה סיפר לנו המדריך ששמה של העיר הוא בכלל שיבוש מילולי. במקור קראו לשכונת מנגלם "חלון מעל חלון", אך הביטוי הזה באלבנית דומה מאוד לביטוי אחר שמשמעותו "אלף חלונות ואחד" והשיבוש הפך לשם הרשמי. הנסיעה חזרה לטירנה עברה די מהר והגענו חזרה למלון אחרי כמעט שעתיים בשעה 17:50. בדרך ראינו שקיעה יוצאת מן הכלל שממש צבעה את כל השדות בכתום בוהק. נפרדנו מהמדריך עם טיפ נאה וחזרנו למלון. הטיול עלה 17 אירו לאדם בסך הכל. קישור.
בערב יצאנו לבלות במסעדת Era, אחת המסעדות המסורתיות המפורסמות ביותר. ערב קודם עברנו שם והזמנו מקום, אבל לא באמת היה צורך. המסעדה נמצאת ברובע בלוקו במרחק הליכה מהמלון שלנו. הזמנו מהתפריט שלוש מנות שהיו ברשימת הטעימות של סיגל. הראשונה והמוצלחת מהשלוש הייתה Petulla, פנקייק אוורירי מטוגן שמוגש עם גבינת פטה והיה מצוין.
אחריו אכלנו את המנה האלבנית הלאומית Tave Kosi, טלה אפוי עם אורז ברוטב יוגורט ביצה. התמונה של המנה נמצאת בתחילת הבלוג. המנה הייתה מאוד כבדה וקשה לעיכול. כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה. לא נורא, כשאוהבים טעימות לפעמים יש נפילות. שלישי הגיע Fërgesë, נזיד בקר עם פלפלים, עגבניות ובצל. מנה עם טעם מאוד דומיננטי שהפתיעה לטובה. היה חסר משהו בצד לספוג את הרוטב כמו אורז או סוג של לחם. הגרסה המסורתית מוגשת עם כבד בקר. הארוחה עלתה כולל יין 3130 לק (31 אירו). קישור.
יום רביעי 14/1/26
היום הזה מוקדש לאתרים בטירנה שאינם במרכז העיר. בשעה 09:45 עלינו על מונית בדרכנו אל הבונקר הגדול מכולם Bunk'Art 1. המונית הוזמנה באפליקציית המוניות המקומית המצוינת Patoko,הדרך ארכה רבע שעה והמונית עלתה 740 לק (7.5 אירו). כרטיסים כבר היו לנו מהביקור בבונקר במרכז העיר, שם קנינו את הכרטיס המשולב המוזל.
Bunk'Art 1 הוא אחיו הגדול של המוזיאון במרכז העיר, אך מציע חוויה שונה לחלוטין, בייחוד בשל מיקומו וגודלו העצום. אנחנו חושבים שזה ביקור חובה בעיר להבנת הפרנויה הצבאית שהייתה נחלתו של המשטר הקומוניסטי במדינה. הוא נבנה בשנות ה-70 של המאה הקודמת במטרה לשמש כמקלט אטומי לעת חירום עבור השליט והממשלה שלו. זהו הבונקר הגדול ביותר באלבניה, הוא בנוי בחמישה מפלסים עם כמעט 100 חדרים, בעומק רב מתחת לאדמה. הוא כולל טונות של בטון ופלדה על מנת להבטיח עמידות בפני מתקפה כימית או גרעינית.
ההיסטוריה הצבאית מתמקדת בצבא האלבני מימי מלחמת העולם השנייה ועד נפילת המשטר כשהחדרים והציוד הצבאי בהם משמרים את המראה המקורי. בתצוגות השונות אפשר ללמוד על החיים מתחת לאדמה, על איטליה הפשיסטית ומלחמת העולם השנייה, לראות את חדרי הפילטרים העצומים שדאגו לזרימת אוויר, חדרי התקשורת עמוסים מכשירים מקוריים, להבין את ההגנה על הגבול שגבתה את חייהם של 988 אלבנים שניסו לחצות אותו, לראות את חדרי הקצינים וללמוד על ההיערכות ללוחמה כימית, לקרוא על הזוועות שהיו מנת חלקם של מתנגדי המשטר ועל החשיבות והסמליות של משאיות Zis, בהן השתמש הצבא וללמוד רבות על פרויקט הבונקרים של הממשל שהיעד שלו היה לבנות מספר בלתי נתפס של 221,143 בונקרים. בסופו של דבר, הם הספיקו לבנות ב-8 שנים "רק" 173,371 בונקרים, בונקר אחד לכל 11 תושבים. מאות חיילים ואזרחים מתו במהלך הבנייה והצטרפו לקורבנות המשטר הקומוניסטי. חדרו של הדיקטטור הודג'ה ומשרדי בכירי הממשל שמורים היטב ומהווים נקודת שיא בסיור.
במרכז הבונקר נמצא אולם המליאה (Assembly Hall). האולם הגדול ביותר בבונקר היה מיועד לישיבות של הפרלמנט והממשלה בעת מלחמה. הפרלמנט כלל אז 250 חברי כנסת ו-15 שרים. האולם היה מבוצר לחלוטין ונבנה בהשראת אולם דומה שראתה משלחת משרד ההגנה בצפון קוריאה. הוא תוכנן גם על מנת לאפשר אירועי תרבות. במהלך השנים הוצגה בו מפת ענק של המדינה ובוצעו בו תרגילים צבאיים מדומים. בהמשך נמצא חדר בו מוצג בית אלבני סוציאליסטי טיפוסי בתקופה ההיא, דגם של חנות מכולת ואגף שלם שמוקדש לילדים בתקופה ההיא ולמשחקים שלהם. חלקים בבונקר הוסבו לחללי תצוגת אמנות מודרנית ואלו מהווים ניגוד למבנה הקלסטרופובי הקומוניסטי. אנחנו ביקרנו בבונקר קצת מעל שעה. קישור.
מהבונקר הלכנו כרבע שעה בעליה לכיוון התחנה התחתונה של הרכבל המוביל אל ההר Dajti המשקיף על טירנה מצפון מזרח, מרוחק כ-25 ק"מ ממנה ומוקף על ידי הפארק הלאומי בשם זה. זהו יעד פופולרי מאוד עבור תושבים ותיירים כאחד ומציע מגוון פעילויות בטבע. אל ההר מעפילים עם הרכבל הארוך בבלקן Dajti Ekspres (זו לא טעות כתיב) שעושה את הדרך לאורך 4.35 ק"מ במשך כ-20 דקות והנסיעה בו היא חוויה בפני עצמה עם נופים פנורמיים נהדרים של טירנה והנוף ההררי סביבה. התחנה העליונה מכונה "המרפסת של דייטי" וממנה נשקף נוף מרהיב על העיר והאגם ונמצאים בה גם בית קפה ומסעדת Ballkoni I Dajtit (מסעדת המרפסת) המציעה מאכלים אלבנים מסורתיים עם נוף מרשים.
כבר כשראינו את ההר מרחוק אפשר היה להבין שהוא מעט מושלג, אך כשיצאנו מתחנת הרכבל העליונה נדהמנו לגלות עולם לבן יפיפה שנפרס לפנינו והמוני מבקרים משחקים בשלג או רוכבים על סוסים. יש שם מגוון פעילויות, חלקן הגדול מיועד לקיץ כגון מתקני שעשועים, מיני גולף, פארק חבלים וכן טיולים רגליים קלים וקשים בפארק הלאומי, ביניהם המסלול המוביל לפסגת ההר. אחרי 45 דקות של הנאה מהנופים הנהדרים וכוס קפה חם ירדנו חזרה למטה. הרכבל עולה 1500 לק (15 אירו) הלוך ושוב. קישור.
מתחנת הרכבל התחתונה לקחנו מונית אל הפארק הגדול (Parku i Liqenit të Tiranës) שנמצא מדרום למרכז העיר, מרחק 25 דקות נסיעה. המונית עלתה 800 לק (8 אירו). הפארק מהווה את הריאה הירוקה המרכזית והחשובה של העיר ומקום מושלם לברוח מההמולה. אנדרטת השואה (Holocaust Memorial) נמצאת בסמוך לכניסה הצפונית לפארק ולמרות שכבר למדנו על התפקיד החשוב של האלבנים בהצלת יהודים במלחמה, הכיתוב על האנדרטה הוא מהמרגשים שנכתבו על אנדרטאות ברחבי העולם. כך נכתב:
"בשנים 1933-45 התחוללה באירופה השואה, השמדת יהדות אירופה בידי ממשלת גרמניה ועוזריה. על אף שיהודי אירופה לא ביצעו כל פשע ולא היוו איום על הגרמנים, הם רוכזו, סבלו התעללויות ונרצחו בשיטתיות רק בשל מוצאם האתני. כאשר כבשו הכוחות הגרמניים את אלבניה, סירבו אזרחי אלבניה לציית לצו הכובש הגרמני, לזהות ולהסגיר לידיו את בני עמם היהודים ואת הפליטים היהודים באלבניה. הם בחרו לקיים את קוד הכבוד (Besa) וכל יהודי שביקש זאת זכה למקלט. אזרחי אלבניה, נוצרים כמוסלמים, תוך סיכון חייהם שלהם, הגנו על היהודים והצילו אותם. אנדרטת זיכרון זאת הוקמה לזכרם של ששת מיליוני יהודי אירופה שנרצחו וכן כמחווה של כבוד לאזרחי אלבניה, שמתוך דאגה כנה לזולת פעלו כדי להגן על היהודים בימים שהעולם לא עשה זאת".
משם טיפסנו במעלה הגבעה על שביל חסידי אומות העולם עליו מונצחים שמות של מנהיגי מדינות ואישים בינלאומיים שביקרו בטירנה והשתתפו ביוזמות לקידום סובלנות, זיכרון השואה וידידות בין העמים. למעלה יש אתר זיכרון קטן לחיילים הגרמנים שנפלו על אדמת אלבניה במהלך מלחמת העולם השנייה ובסמוך אליו נמצאת האנדרטה לזכר האחים Frashëri שהיו דמויות מפתח בתנועת ההתעוררות הלאומית של אלבניה. במרכז האנדרטה שלושה פסלי ראש של האחים ועוד פסל ראש בצדדים של שני פוליטיקאים ודיפלומטים מקומיים, אחד מהם בנו של אחד האחים.
משם טיילנו בשביל לעבר האגם המלאכותי היפיפה. סביבו יש מסלול הליכה באורך של 5.5 ק"מ, מדשאות ובתי קפה נחמדים. באגם יש ברווזים והשתקפות מאוד מרשימה של הבניינים ממול והעצים בצדדים. כעת היה עלינו להגיע לצידו השני של האגם והדרך הייתה הרבה יותר ארוכה מאשר ציפינו. אמנם דרך נעימה, אבל היא ארכה כשעה. במזרח הפארק נמצא ארמון הבריגדות המשמש כיום כמקום האירוח הרשמי של נשיא אלבניה ושל הממשלה ואילו במזרח הפארק נמצאים גן חיות קטן והגן הבוטני.
מדרום לאגם נמצאת מסעדת Oda e Prizrenit, שמתמחה בגריל אלבני והגענו אליה במיוחד על מנת לאכול מנת מיקס של בשרים על האש. האלבנים כמו כל הבלקנים מאוד אוהבים בשר על הגריל. הזמנו פלטת בשרים שכללה פילה עוף, שני סוגי נקניקיות, קבבים והמבורגר. פלטת הבשרים עלתה 1400 לק בלבד (14 אירו). והארוחה כולה עלתה 2200 לק (22 אירו) בלבד. קישור.
משם חזרנו עם מונית למלון (500 לק) למנוחה קצרה. בערב יצאנו לטיול קליל ברובע בלוקו התוסס, אכלנו גלידה, שתינו כוס יין וסיימנו את היום המלא האחרון בטירנה.
יום חמישי 15/1/26
היום חוזרים הביתה, אבל יש לנו עוד לא מעט זמן עד אחר הצהריים, אותו ננצל להשלמות וטיול במרכז טירנה. היעד הראשון היה סגור ביום שני וחזרנו אליו כעת. בית העלים (Museu I Gjetheve) הוא מוזיאון מרתק ומטריד כאחד, שעוסק בתקופה הקומוניסטית החשוכה באלבניה. שמו הרשמי הוא המוזיאון למעקב חשאי וזה מלמד על תוכנו. המבנה הפסטורלי מכוסה בעלים ירוקים שהעניקו לו את שמו. הכיסוי הזה נועד ליצור אשליה של מבנה תמים ולהסתיר את הפעילות האפלה שהתרחשה בו. בשנים 1945-1991 הוא שימש כמטה הראשי של הסיגורימי (Sigurimi), המשטרה החשאית של המשטר, שעסקה במעקב, ציתות וריגול.
המוזיאון מציג ציוד ריגול, חדרי האזנה, מעבדה סודית לעיבוד ראיות ועדויות וסיפורים של קורבנות המשטר. על אחד הקירות נרשם ציטוט של המנהיג שמספק הבנה של הלך הרוח באותה תקופה: "הביטחון הממלכתי הוא הנשק החד והיקר של מפלגתנו, משום שהוא מגן על האינטרסים של העם ושל מדינתנו הסוציאליסטית מפני אויבים פנימיים וחיצוניים". בחדרים השונים למדנו על ההיסטוריה של הסיגורימי, שיטות העינויים בהן נקטו מול חשודים כמתנגדי משטר, המגוון העצום של אמצעי הריגול והשיטות להטמנתם, מודעות תעמולה של התקופה, קיר זיכרון לאלפי הקורבנות, תצוגה של בית אלבני טיפוסי בתקופה ועוד.
זה אתר חיוני להבנת אלבניה הקומוניסטית ויחד עם שני הבונקרים בהם ביקרנו, מספק תמונה מושלמת של ההווי הקומוניסטי פרנואידי של המשטר. היינו שם 50 דקות והכניסה עולה 700 לק (7 אירו). קישור.
משם פנינו לכיוון הכיכר וביקרנו מספר סופר מרקטים, פעילות מאוד אהובה עלינו בכל מדינה בה אנחנו מבקרים, שמאפשרת להכיר מקרוב את המטבח וחומרי הגלם המקומיים וגם כדי לקנות ממתקים לילדים. בין היתר שוטטנו בסמטאות הקטנות המקיפות את השוק החדש בין החנויות הזעירות וערמות הגרוטאות שנמכרות בהן. בין לבין יצא לנו גם לראות את סצנת אמנות הרחוב, שהיא אחד המאפיינים הבולטים של העיר ונולדה מיוזמה פוליטית אמנותית יוצאת דופן של אדי ראמה שהיה ראש העירייה בשנים 2000-2011 ולאחר מכן ראש הממשלה. הוא היה אמן בעצמו ובעל חזון ברור לשינוי פני העיר האפורה והמדוכאת לאחר השלטון הקומוניסטי ויזם תכנית המונית לצביעת מאות בניינים ישנים בצבעים עזים עם מוטיבים שמחים, יוזמה שזכתה לתשומת לב בינלאומית גדולה. האמנות פזורה בכל העיר, אך הריכוז הגדול ביותר נמצא מסביב לכיכר סקנדרבג, רובע בלוקו, הבזאר החדש והשדרות המרכזיות.
אכלנו צהרים שוב במסעדת Rozafa הנפלאה בה ביקרנו בתחילת הטיול ושוטטנו מעט בקניון המודרני והמרכזי ביותר הנמצא בסמוך לכיכר ושמו Toptani. קניון עצום בן 8 קומות שנמצא על המדרחוב באותו שם. אפשר למצוא בו את מיטב המותגים המערביים, סופר מרקט מרשים בקומת המרתף ומרפסת המספקת תצפית מרשימה על מרכז העיר. המחירים נראו לנו דומים מאוד למחירים בישראל. קישור.
הקניון נמצא על רחוב Shëtitorja Murat Toptani, שנמתח מדרום לכיכר והוא אחד הרחובות הציוריים והחשובים בעיר שמשלב היסטוריה, קולינריה וחיי לילה. הוא נקרא על שם מוראט טופטני, משורר ופטריוט אלבני בולט מהמאה ה-19, שהיה דמות מפתח בתנועת התחייה הלאומית האלבנית. קטע הרחוב הסמוך לקניון הוא מדרחוב רצוף חנויות אופנה וגלריות. ממש מתחת לקניון נמצאים שרידי חומת מבצר טירנה (Kalaja e Tiranës), שבתוכם הקימו שוק אוכל אופנתי ומודרני (Bazari i Kalasë) הכולל מסעדות, בתי קפה, חנויות אמנות וגלריות. ישבנו שם להפסקת קפה ויין. ממש נחמד שם. קישור.
את מעט הזמן שעוד נותר לנו העברנו בנעימים בשיטוט נוסף בשכונת בלוקו ומשם חזרנו למלון, קיבלנו את ההודעה של אל על כי הטיסה נדחית בחצי שעה ויצאנו עם מונית לשדה התעופה בשעה 17:30 יחד עם עוד ישראלים ששהו איתנו במלון. הדרך לשדה התעופה נמשכה 40 דקות ותהליך הצ'ק אין, הביקורת דרכונים והבידוק הביטחוני עד ההגעה לדיוטי פרי לקח חצי שעה נוספת. יצאנו לדרכנו באיחור מרגיז של 80 דקות ונחתנו בתל אביב במפתיע אחרי קצת יותר משעתיים, משמעותית פחות מאשר הטיסה הלוך.
סיכום ועלויות
טירנה הייתה הפתעה גדולה. זה היה טיול עיר קצר, כיפי וממצה בעיר שעד לפני 35 שנה הייתה המקום הכי מסוגר באירופה וכיום היא מודרנית, תוססת ויפה. הצלחנו לראות בניחותא את כל האתרים המרכזיים של טירנה ולעשות יום טיול לעיר Berat, כך שניצול הזמן היה נהדר ואפילו היום האחרון שהיה נראה לנו מיותר עבר בנעימים ואפשר לנו להשלים דברים. האוכל המקומי הוא לא גאווה גדולה, אבל כל אחד ימצא בטירנה כמעט כל מטבח מהעולם, כך שאוכל אינו בעיה בעיר. המלון היה נהדר ובמיקום מושלם, הטיול של בוקינג היה מצוין וגם מזג האוויר האיר לנו פנים. אמנם היה קר מאוד, אך פחות ממה שציפינו וללא משקעים.
עלויות: טיסות 101 אירו (ועוד 25,600 נקודות), בית מלון 389 אירו, תחבורה (מוניות) 151 אירו, אוכל 250 אירו, אטרקציות 85 אירו, סה"כ: 976 אירו.
