רקע
את היומיים במינכן לא תכננו, לא חזינו ואפילו לא האמנו שנקלע למציאות כזו. היינו בטיול ערים שליו בשוייץ כשפרצה המלחמה עם אירן ומצאנו את עצמנו ללא יכולת לחזור לישראל. מכיוון שלא ידענו כמה זמן נאלץ לשהות בחו"ל עד שנצליח לחזור, החלטנו לעבור מציריך למינכן על מנת להוזיל עלויות ועל מנת לנצל את הזמן לביקור בעוד יעד שהיה ברשימת ההמתנה שלנו. אחרי יומיים במינכן הבנו שאין טיסות חילוץ מכאן ושהסיכוי הכי גדול לחזור לישראל הוא דרך רומא ולכן טסנו לשם ומשם אכן חזרנו לבסוף לארץ.
כרטיסי טיסה ורכבת
למינכן הגענו מציריך באמצעות מערכת הרכבות השוייצרית המצוינת. קנינו כרטיסים מוזלים ערב קודם במחיר של 59 פרנק לכרטיס. קישור. את הטיסה ממינכן לרומא רכשנו ערב לפני אחרי סקר טיסות ומחירים שעשינו ובחרנו בחברת EasyJet. הכרטיסים עלו 180 אירו לאדם כולל טרולי. קישור.
בית המלון
בית המלון הוזמן ברגע האחרון, ערב לפני ההגעה. מראש הבנתי כי מקום הלינה הטוב ביותר הוא קרוב ככל האפשר לכיכר המרכזית Marienplatz, אך המחירים שם היו גבוהים במיוחד ומגוון בתי המלון היה קטן ולא מרשים. בגלל האופי הארעי של השהייה ובגלל שלא ידענו מתי נצטרך לעזוב, החלטנו למצוא מלון בקרבת תחנת הרכבת המרכזית וזו הייתה טעות חמורה כי האזור שם לא נעים לישראלים, בייחוד כעת. חיפשנו את המלונות בבוקינג עם ציון גבוה מ-8. פרטים על המלון והציון שלו מופיעים בהמשך.
ביטוח ותקשורת
ביטוח עשינו באתר האינטרנט של הפניקס, אתר ידידותי וכיסוי בריאותי נרחב. חברת הביטוח האריכה את תוקף הביטוח ללא תשלום נוסף מכיוון שהיינו תקועים בחו"ל. קישור. חבילת אינטרנט קיבלנו במתנה מחברת פרטנר בשל המצב בישראל. קישור.
ועכשיו לטיול עצמו:
יום שני 16/6/25
את היום התחלנו במלון בציריך, צעדנו ברגל כמה דקות לתחנת הרכבת המרכזית, אכלנו ארוחת בוקר קלה ויצאנו עם הרכבת למינכן בשעה 09:33. הנסיעה הייתה נעימה ומרווחת והגענו למינכן בשעה 13:10. המלון היה במרחק כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת ולשמחתנו החדר היה מוכן. Hotel Mirabell by Maier Privathotels הוא מלון 3 כוכבים צנוע, שנראה רע מבחוץ, אבל היה נפלא מבפנים. צוות העובדים בקבלה היה אדיב במיוחד, בקבלה הייתה מכונת קפה ותה ללא תשלום ומתקן חופשי למים קרים והחדר היה מודרני ומרווח. המקלחת הייתה מהסוג המיושן, אך נקודת התרופה המרכזית של המלון הייתה המיקום שלו. אמנם במרחק הליכה מתחנת הרכבת ומהכיכר המרכזית, אך בשכונה שתושביה אינם ידועים כאוהדי ישראל ובטח לא בימים אלו. כל כך חששנו להסתובב שם, עד שדיברנו בינינו ברחוב באנגלית. אלמלא זה, הציון של המלון היה מושלם. נתנו לו ציון 8. קישור.
אחרי התארגנות מהירה יצאנו דבר ראשון לעשות כביסה. לאור התארכות הטיול נשארנו ללא בגדים נקיים והיינו זקוקים בדחיפות לחידוש המלאי. לא רחוק מהמלון הייתה מכבסה נוחה בשירות עצמי ובזמן הכביסה קפצנו לסניף הקרוב של רשת הפארמים DM לעשות קצת השלמות נוספות. לאחר שאספנו את הכביסה ושמנו אותה במלון, יצאנו לטיול אל מרכז העיר העתיקה ועצרנו לארוחת צהרים במסעדת Hackerhaus. גם הפעם הזמנו מנות מתוך רשימת מאכלי החובה שסיגל הכינה.
למנה ראשונה אכלנו Bavarian Obatzda, שזה ממרח גבינה בווארי הידוע בטעמו הקרמי העשיר. הוא הולך מצוין עם פרעצל ובירה. המנה שלנו הגיעה עם פרעצל, פרוסת לחם, חמוצים, עגבניות ובצל סגול והייתה גדולה ומצוינת. למנות עיקריות הזמנו צלי חזיר שהגיע עם כדורי פירה סמיכים במיוחד וקולסלואו בייקון ולצדו Stiftl's Sausage Trio, מנת נקניקיות בוואריות שכללה שני סוגי נקניקיות בקר ועוד אחת מחזיר עם פירה וכרוב כבוש, גם היא מנה מצוינת. אחלה ארוחה מקומית שעלתה 66 אירו כולל יין. קישור.
משם יצאנו לבקר באתרים המרכזיים של העיר העתיקה, אך עוד לפני נכנסנו לביקור קצר בחנות של מותג האופנה לצעירים Brandy Melville האהוב במיוחד על ליאור וקנינו לה בגדים. קישור.
משם המשכנו אל Marienplatz, הכיכר המרכזית, בה נמצא בית העירייה החדש (Neues Rathaus), מבנה עצום בגודלו, שהוקם בשנת 1874 בסגנון ניאו גותי, החליף את בית העירייה הישן ומשמש עד היום למשרדי העירייה. חזית המבנה נראית מוזנחת מעט ובמרכזה נמצא מגדל הפעמונים (Glockenspiel), שמתנשא לגובה של 85 מטרים ובתוכו מיצג של דמויות נעות הנערך 3 פעמים ביום (11:00,12:00,17:00), שהזכיר לנו את זה של בית העירייה של פראג. אפשר לעלות אל מגדל הפעמונים לתצפית על העיר אבל אותנו זה פחות עניין. המרפסת של בית העירייה משמשת קבוצות ספורט (בעיקר באיירן מינכן) לחגוג זכייה בתארים. הכיכר קרויה על שמה של הבתולה מרי, שפסלה (Mariensäule) נמצא על עמוד במרכז הכיכר.
מעט מערבית מהכיכר נמצאת הקתדרלה (Frauenkirche). היא הוקמה בסגנון גותי במאה ה-15 ובחזית שלה נמצאים שני מגדלים המתנשאים לגובה של מעט יותר מ-98 מטרים. על המגדל הדרומי אפשר לטפס לתצפית על העיר במדרגות או במעלית בעלות של 7.5 אירו. קישור.
החלל הפנימי של הקתדרלה די פשוט ומודרני. בגלל התפילה אסור היה לצלם. באולם הכניסה יש טביעת רגל מפורסמת על הרצפה שהאגדה טוענת שנעשתה על ידי השטן בכבודו ובעצמו. מתחת לכנסייה נמצאת הקריפטה ובה קברים של ארכיבישופים ובני אצולה. מעל המזבח יש חלונות ויטראז' גדולים ויפים במיוחד.
משם חזרנו לכיכר מריאן. מדרום לכיכר נמצאת כנסיית פטרוס הקדוש (Peterskirche), הכנסייה העתיקה ביותר בגרמניה שנחנכה בשנת 1368 על חורבות כנסייה קדומה יותר. המגדל שלה מתנשא לגובה של 91 מטרים והוא נוסף לה במאה ה-17. בתוכה יש מספר יצירות אמנות יקרות ערך מהתקופה הגותית, המזבח שלה גדול ומרשים במיוחד ועיטורי זהב נמצאים בכל פינה. העושר הפנימי מועצם יותר על רקע הצניעות החיצונית שלה. קישור.
מעט צפונית מכיכר מריאן נמצאת Odeonsplatz, כיכר נוספת שמצידה המערבי נמצאת הכנסייה הצהובה המרשימה Theatinerkirche, כנסייה רומית קתולית מהמאה ה-17, ששייכת למסדר הדומיניקני ואין סיבה מיוחדת להיכנס אליה ומצדה המזרחי נמצא ארמון Residenz, שלצערנו כבר היה סגור ונחזור אליו מחר.
אמנם הארמון כבר היה סגור, אבל אפשר היה להיכנס ולהתרשם מהחצר הפנימית המרשימה שלו. פנים המבנה נראה כאילו שורטט בקווים שחורים שהעניקו לו מראה יפיפה ומיוחד.
בסמוך לארמון מצפון לו נמצאים גני הארמון (Hofgarten). הגנים סימטריים ובמרכזם פביליון בן 12 צלעות משנת 1615, ששמו מקדש דיאנה (Dianatempel) על שם אלת הציד הרומית, רמז לפעילות שנעשתה פה בימים עברו. סביב המקדש מדשאות תחומות עם פרחים ובארבע פינות מסביב מזרקות עם ברווזים.
מצידו הדרומי של הארמון נמצאת כיכר Max Joseph, ממנה נכנסים למוזיאון ובצלע המזרחית שלה נמצא המבנה היפיפה של בית האופרה המלכותית של בוואריה (Bayerische Staatsoper). במרכז הכיכר פסלו של המלך הבווארי Max Joseph, שעל שמו נקראת הכיכר, יושב על כס המלכות.
כמה דקות דרומה משם אנחנו חולפים דרך Alter Hof, מתחם יפיפה מהמאה ה-13 ששימש גם כמקום מגוריו של הקיסר לודוויג הרביעי. על הקיר יש תבליט אבן ובו הסבר על חשיבותו ההיסטורית של המתחם.
לא רחוק משם נמצא בית הבירה Hofbräuhaus, כנראה המפורסם ביותר בגרמניה והוותיק ביותר במינכן. הוא נפתח בצו של המלך לודוויג הראשון בשנת 1828 במבנה משנת 1589. בבית הבירה העצום יש שמונה חללי ישיבה והוא עמוס במבקרים שלוגמים כוסות בירה עצומות עם מעט חטיפים ליד. אנחנו פחות אנשי בירה אבל בהחלט אסור לפספס ביקור במקום המרשים. קישור.
משם המשכנו לטייל אל שער Isartor, שער גותי עתיק שנותר מהחומה שסבבה את העיר העתיקה בימי הביניים. הוא מרשים במיוחד אם עומדים מולו מדרום מהצד השני של הכביש. קשה להאמין שהוא נבנה בשנת 1337 כאחד מארבעת שערי העיר העתיקה. המגדל הראשי בגובה 40 מטרים ומשני הצדדים יש מגדלים צדדיים נמוכים יותר וביניהם ציור קיר מרשים משנת 1835 המתאר את שובו של הקיסר לואי אחרי שניצח בקרב Mühldorf בשנת 1322.
מהשער התחלנו לטייל מערבה חזרה למלון, כשבדרך אנחנו חולפים דרך השוק העירוני שהיה בשלבי סגירה ונחזור אליו מחר בבוקר. אחרי השוק הגענו אל מדרחוב הקניות האלגנטי Sendlinger שבקצה המערבי שלו נמצא Sendlinger Tor, שער נוסף של חומת העיר העתיקה ששוחזר. לפני שחזרנו למלון עוד ישבנו ליד השער להפסקת שתייה.
יום שלישי 17/6/25
את היום אנחנו פותחים בהליכה לשוק האוכל המקומי. Victuals Market הוא לא מהשווקים הגדולים והיפים שראינו, אבל יש בו לא מעט דוכני אוכל עם סחורה מגוונת כגון פירות וירקות, המון פטריות, גבינות ונקניקים, תבלינים, מאפים, חמוצים, אוכל מוכן ופרחים. בצד נמצאים מספר בתי קפה ומסעדות חמודים.
מהשוק יצאנו לכיוון כיכר מריאן הסמוכה ועצרנו לארוחת בוקר בבית קפה עם כריכים ומאפים נהדרים ששמו Rischart Café. הוא נמצא בין הכיכר לכנסיית פטרוס הקדוש. אכלנו שם פרעצל נהדר ועוד כריך מקומי משולש שנראה מרחוק כמו בורקס. קישור.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון הארמון שאתמול היה סגור. Residenz Museum הוא אחד מארמונות המוזיאון הגדולים והמרשימים באירופה. הוא שימש כמקום המגורים והמשרדים של דוכסים ומלכים בווארים בשנים 1508-1918. הארמון כולל 130 חדרים עמוסים ביצירות אמנות של בני שושלת Wittelsbach. אוסף האמנות והחדרים משתרע על פני כל סגנונות התקופה הממושכת, החל מרנסנס, דרך בארוק ורוקוקו ועד ניאו קלאסי. חלקים מהארמון נהרסו במהלך מלחמת העולם השנייה והוא שוחזר בהדרגה לאחר מכן. כבר בכניסה נמצאת גלריית האבות (Ancestral Gallery) המרשימה, בה מוצגים הדיוקנאות של למעלה ממאה חברי השושלת החל מאוטו הראשון. מסביב לדיוקנאות גילופי עץ מרשימים מצופים בזהב.
מהגלריה עוברים דרך חצר Grotto, שנבנתה עבור וילהלם החמישי ובה פסל מזרקה מרשים. בצידה השני של החצר נמצא אולם Antiquarium והוא לדעתנו המקום המרשים ביותר בארמון. החדר נבנה על ידי הדוכס אלברכט החמישי באמצע המאה ה-16 ויש בו אוסף יוצא מן הכלל של פסלים עתיקים. האולם שימש גם כחדר אוכל ועל הבמה המוגבהת בקצה ישבה משפחת הדוכס. זהו אולם הרנסנס היפה ביותר בגרמניה.
הסיור העצמאי ממשיך דרך עשרות חדרים נוספים, הקרויים לרוב על פי המראה או הצבע שלהם וכך אנחנו חולפים דרך החדר השחור, המדרגות הצהובות וכד' ולבסוף מגיעים אל אוסף עצום של כלי פורצלן סינים ויפנים שאסף וילהלם החמישי במאה ה-16.
לאחר מכן הביקור נמשך אל חדרי המגורים וקבלת הקהל של השליטים ונשותיהם. המיטות שלהם נראות מוזרות למדי. גבוהות מאוד ונראות קשיחות ולגמרי לא נוחות. האם ככה ישנו פעם דוכסים?
בהמשך נמצאת הכנסייה המרשימה, שאנחנו צופים בה מלמעלה. היא תוכננה על ידי האדריכל המלכותי ונחנכה בשנת 1837. היא בנויה מלבנים אדומות, על הקירות פרסקאות וכיסאות מסודרים לטובת אירועים וקונצרטים הנערכים בה. במהלך המלחמה נגרם לה נזק רב והיא שוקמה ונפתחה מחדש בשנת 2003.
אחרי הכנסייה נמצאים חדרי הגן המרשימים ששימשו למגורים. על הקירות יש יצירות אמנות מרשימות. בסוף מסדרון החדרים נמצא חדר מוזיקה יפיפה ובו מספר נבלים, שהיה שייך למלך הבווארי הראשון Max Joseph, שהכיכר מחוץ לארמון נקראת על שמו.
החדרים ממשיכים, לכל חדר הסבר את מי הוא שימש ולאיזו מטרה. בשלב מסוים אנחנו יורדים קומה למטה אל תצוגת פסלי ברונזה, שהייתה פחות מעניינת ולאחר מכן ממשיכים ומגיעים אל האולם המרשים שנקרא אולם הקיסר (Emperor's Hall) ונבנה בשנת 1616 תחת שלטונו של הדוכס מקסימילאן הראשון. גם הוא נהרס במלחמה ושוחזר מחדש כולל ציורי התקרה המרשימים שלו.
סדרת החדרים הבאה נקראת חדרי האבן (Stone Rooms). אלו היו החדרים הגדולים והחשובים ביותר בארמון במאה ה-17. הדבר הבולט בהם הם שטיחי קיר עצומים בגודלם ומרשימים במיוחד.
לאחר מכן חלפנו בחדר תשמישי הקדושה, בקפלה נוספת מתחילת המאה ה-17 ובסדרת חדרים נוספת של בני המלוכה, כששמות החדרים על שם הצבע הדומיננטי של הקיר. החדר הירוק היה היפה מכולם. אחריו הגיעו הסלון, חדר הכתר של המלכה, הספרייה וחדר הכתר של המלך. הביקור מסתיים בחללי תצוגה נוספים של כלי פורצלן ושולחן ערוך עם כלים. בסך הכל בילינו במוזיאון המרשים יותר משעה וחצי. הכניסה עולה 10 אירו. קישור.
מהמוזיאון לקחנו את הרכבת התחתית אל תחנת Olympiazentrum, שנמצאת בפארק האולימפי. מחיר הנסיעה עמד על 4.1 אירו לאדם. בסמוך לתחנה נמצא העולם של BMW, אולם התצוגה של יצרן מכוניות היוקרה הגרמני הידוע. יש שם תצוגה של המכוניות החדשות של החברה, תצוגת מכוניות Mini ובראשן דגם Cooper האגדי, תצוגה של אופנועי BMW ואפילו תצוגה של מכוניות רולס רויס, שנמצאות בבעלות חברת BMW החל משנת 2003. הכניסה חופשית. קישור.
מהעולם של BMW יוצאים על הגשר וחוצים את הכביש אל המוזיאון של המותג. מוזיאון BMW הוא חגיגה עצומה לחובבי כלי רכב ובייחוד לחובבי המותג. אם תמיד סקרן אתכם מה פשר הראשי תיבות של המותג, זהו קיצור לשם המלא Bayerische Motoren Werke (מפעל מוטורי בוואריה). לאחר רכישת הכרטיסים מאחסנים את התיקים בלוקרים חינמיים הנמצאים קומה אחת מתחת לקופות. המוזיאון כולל סיור ב-22 עולמות תוכן שונים. מתחילים בחזון ובהיסטוריה של החברה, ממשיכים לעולם האופנועים, גלריית מנועים וחדר עיצוב, לפני שמגיעים לתצוגה של מכוניות נבחרות מההיסטוריה של המותג.
משם ממשיכים לתצוגה של סדרות המותג לאורך השנים, הסטודיו לעיצוב של המותג, פרסומות לאורך השנים, רכבי ספורט, אופנועי ספורט, אולם שמוקדש ל-BMW 507 המיתולוגית של אלוויס פרסלי ורכבים מעוצבים של החברה.
התערוכה מסתיימת במסלול הליכה ספירלי שלאורכו שזורה ההיסטוריה של המותג וכן הדגמה של צמדי רכבים זהים מהעבר וההווה. הביקור במוזיאון היה מרתק וארך כשעה. במקום יש כמובן גם חנות מזכרות. הכניסה עולה 14 אירו. קישור.
מהמוזיאון טיילנו בפארק האולימפי, בו נמצאות שתי אנדרטאות לזכר י"א הספורטאים הישראלים שנרצחו בטבח אולימפיאדת מינכן 1972. אנדרטת Klagebalken Olympiaattentat 1972 נמצאת בסמוך לגשר שחוצה בין שני עברי הכביש של הפארק האולימפי. זהו פסל שנעשה על ידי הפסל הגרמני פריץ קניג בשנת 1995 בצורת לוח גרניט מלבני גדול ועליו שמות 11 הנרצחים הישראלים בעברית והשוטר הגרמני בלטינית.
מרחק הליכה קצר משם נמצאת האנדרטה המרכזית Erinnerungsort Olympia-Attentat 1972. היא נחנכה בשנת 2017 ויש בה פרטים רבים על הנרצחים ומסכים המקרינים סרטים על החטיפה, ניסיון החילוץ וטבח הספורטאים. האנדרטה מספקת הצצה אל הפוליטיקה של אותה תקופה, אל האולימפיאדה הראשונה בגרמניה של אחרי המלחמה ואל תולדות הסכסוך האלים במזרח התיכון. מקום בהחלט מרגש במיוחד.
משם חזרנו לתחתית ונסענו למרכז העיר אל כיכר מריאן, אכלנו המבורגר פנטסטי ב-Five Guys האהוב עלינו, עשינו קצת קניות, עצרנו להפוגת יין וקפה וקנינו מעט מזכרות לנו ולילדים. בדרך למלון חלפנו דרך שער קארל (Karltor) ובכך השלמנו ביקור בשלושה מארבעת שערי העיר העתיקה. אחרי השער נמצאת Karlsplatz, כיכר ססגונית ובמרכזה מזרקה יפה.
משם חזרנו למלון ללילה אחרון במינכן וקנינו כרטיס טיסה לרומא למחר בבוקר.
יום רביעי 18/6/25
בשעה 06:15 יצאנו ברגל לתחנת הרכבת, בדרכנו לשדה התעופה והגענו אליו בשעה 07:15 אחרי 40 דקות נסיעה. מעט לפני השעה 10:30 המראנו בטיסת EasyJet לרומא ונחתנו בה אחרי כשעה.
