רקע
גם על הטיול הזה החלטנו די בספונטניות, כחודשיים לפני היציאה וגם הפעם שילמנו מחיר כבד בנושא הטיסות לאחר שנשאר לנו מקום רק בחברת התעופה הטורקית ובמחירים יחסית גבוהים, אך אל זה נגיע בהמשך. כרגיל, יצאנו בהרכב המשפחתי המלא עם ארבעת ילדינו עומר (16.5), אופיר (13.5), רועי (9.5) וליאור (6) כשסיגל מתעדת מידי ערב את כל מה שעשינו והילדים נותנים ציונים משלהם לאטרקציות ולבתי המלון על מנת שתוכלו לחוש בכל מקום את מידת ההתאמה וההנאה לילדים.
ניסינו בטיול הזה לחוות תאילנד אחרת, רחוק מאוד ממסלול התיירים הרגיל והטיול התבסס על רכב שכור וארבעה פרקים מרכזיים: התחלה בטיול טבע ותרבויות בצפון מערב תאילנד במסלול הנקרא בפי רבים "סיבוב פאי – מה הונג סון", המשכנו לביקור היסטורי ארכיאולוגי בשתי ערי הבירה הקודמות של הממלכה סוקותאי ואיוטאיה, משם לביקור בשמורת הטבע המרהיבה קאו יאי וקינוח בנופש ממושך בעיירת הקיט הואה הין. סה"כ 19 יום ברוטו.
בשונה מבעבר, החלטנו שבגלל אופי הטיול, לא נזמין מלונות מראש ונאפשר לעצמנו ספונטניות מלאה לשינויים, עובדה שהוכיחה את עצמה בגדול ולנושא זה נשוב בהמשך. ההחלטה התבססה בין היתר על העובדה שלא מדובר על עונת התיירות הבוערת ועל השירותים הטלפוניים הנפלאים של המרכז למטייל בבנגקוק שאפשר לנו להזמין כל מלון מעכשיו לעכשיו. הזמנו מראש רק את הרכב ואת טיסת ההמשך לצ'יאנג מאי וכן הזמנו מגל מצ'יאנג מאי (נפלא כתמיד) את הלילה הראשון בצ'יאנג מאי ומקרני ילין מפאי (אליה עוד נחזור בהרחבה) את שני הלילות הבאים בפאי.
טיסות
בגלל שנזכרנו די מאוחר להזמין טיסות ובגלל שהיה מדובר בתקופת החגים, הצלחנו למצוא כרטיסים רק בחברת התעופה הטורקית Turkish Airlines, שזכתה לאחרונה בדירוג חברות התעופה במקום החמישי המכובד, בחירה שהסכמנו איתה מאוד לאחר שחווינו טיסות במטוסים חדישים ובעיקר מרווחים ביותר עם מערכות מולטימדיה משובחות ושירות נהדר. גם הקונקשנים באיסטנבול היו מצוינים ונמשכו שעה בכל כיוון. הטיסות עלו 1450 דולר למבוגרים ולשני הילדים הגדולים ו-1200 דולר לשני הקטנים מתחת לגיל 12.
את טיסת ההמשך הפנימית לצ'יאנג מאי הזמנו באינטרנט באתר של חברת בנגקוק איר. פסלנו מראש אפשרות של טיסת המשך שכללה החלפת שדה תעופה ולכן נשאר לנו לבחור בין חברת בנגקוק איר לחברת התעופה הלאומית תאי הטסות משדה התעופה החדש. בחרנו בבנגקוק איר כי לדעתנו היא הטובה ביותר ובגלל הכניסה החופשית שהיא מאפשרת לכל נוסעיה לחדר האירוח שלה הכולל מזון קל, שתיה חמה וקרה ואינטרנט חינם. הכרטיסים עלו כ-2100 באט לאדם כולל הכל. השילוב בין טורקיש לבנגקוק איר גם מאפשר לשלוח את המזוודות ישירות ליעד הסופי, אך אנו בחרנו שלא לעשות כן מסיבות שיפורטו בהמשך. טיסת ההמשך הוזמנה לשעה המאוחרת בכמעט שלוש שעות משעת הנחיתה, מרווח זמן מספיק שחשוב לשמור עליו.
בתי מלון
תאילנד מציעה מגוון רב מאוד של אפשרויות לינה, החל מגסט האוסים מתוחזקים היטב ועד לבתי מלון מהמפוארים בעולם. אנו נוהגים לישון במלונות טובים ברמת 4 כוכבים בכל מקום בו המלון משמש ללינה בלבד ולכן חשיבותו פחותה ובמלונות מפוארים ברמת 5 כוכבים בכל מקום בו נופשים ומתקני המלון משמשים לבילוי מהותי כחלק מהחופשה. גם הפעם נהגנו לפי הכלל הזה למעט בפאי, שם העדפנו את האירוח החם והלבבי של קרני על פני כל שיקול אחר. בתיאור הטיול, ארחיב על בתי המלון בכל יום שבו התמקמנו במלון חדש ושם גם ניתן להם ציונים. להבדיל ממקומות אחרים בעולם, בתאילנד המקום הכי נכון להזמין בו חדרים הוא דרך הסוכנים הישראלים או דרך אתרי האינטרנט המתמחים (כדוגמת Sawadee ו-Agoda) במקומות בהם הישראלים אינם פעילים. לרוב, יתנו הסוכנים הישראלים ובעיקר המרכז למטייל בבנגקוק את המחירים הטובים ביותר ובעיקר יתנו שירות טלפוני זמין ואיכותי בשפה העברית. לרובנו זה נותן בטחון שיש עם מי לדבר. בכל מקום השתדלנו להזמין חדרים מקושרים או לפחות שני חדרים צמודים. הבעיה היא שחלק מבתי המלון אינם מוכנים להתחייב על כך ואז חשוב מאוד להגיע לבית המלון מוקדם ככל האפשר ולא בשעות הערב.
השכרת רכב
בתאילנד יש שלוש אפשרויות לשכור רכבים: הראשונה היא דרך חברות ההשכרה הבינלאומיות כדוגמת אוויס או הרץ ואז מקבלים שירות מצוין, רכבים מתוחזקים היטב, פריסה רחבה וביטוח מלא, אך במחיר יקר מאוד. האפשרות השניה היא לשכור רכב מסוכנים מקומיים קטנים ואז מקבלים רכב ללא ביטוח, ללא פריסה וללא שירות במחיר זול ביותר. אפשרות זו היא לא אפשרות בעינינו כי רכב ללא ביטוח הוא לא אופציה. האפשרות השלישית והטובה ביותר היא להזמין רכב בחברת השכרת הרכב המקומית הגדולה ביותר, Thai Rent a Car, לה יש צי רכבים גדול, פריסה מלאה, ביטוח מלא ושירות מדהים הכולל אספקת הרכב ואיסופו בכל מקום שתבחר. את הרכב הזמנו עוד בישראל דרך אתר האינטרנט המתמחה Economy Car Rental, איתו יש לנו ניסיון חיובי מאוד מהעבר ואשר מחיריו כוללים ביטול השתתפות עצמית תמורת 1000 באט נוספים למחיר. כדאי מאוד. בסך הכל שילמנו כ-25,000 באט לשבועיים השכרה לג'יפ מיצובישי פאג'רו ספורט 3000 עם 7 מקומות, כלומר פחות מ-2000 באט ליום שכירות לרכב מקבוצת מחיר יקרה מאוד, בהחלט עסקה מצוינת. הרכב נאסף מנציג החברה בשדה התעופה בצ'יאנג מאי והוחזר לנציג החברה במלון בבנגקוק. הרכב מתודלק בסולר שמחירו לליטר בתאילנד עמד על בסביבות 30 באט לליטר. זול מאוד. מחיר ליטר בנזין הוא בסביבות 36 באט. חברת ההשכרה והרכב קיבלו מאתנו ציון 10 מושלם.
לצורך הניווט השתמשנו באפליקציית Waze שעשתה עבודה מצוינת בתוך הערים ועבודה גרועה מחוץ להן. במהלך הנסיעה קיבלנו לא מעט נקודות בונוס על "סלילת" כבישים חדשים במפה. את השימוש בתכנת הניווט השלים אטלס מפות מקומיות, שמלווה אותנו כבר מספר שנים.
כעת נעבור לתיאור הטיול מהיומן של סיגל.
ימים רביעי חמישי 11-12/9/13
יצאנו מהבית אחר הצהריים לכיוון נתב"ג לטיסת טורקיש לאיסטנבול ומשם לבנגקוק. חברת התעופה הטורקית הפתיעה אותנו ממש לטובה עם מטוסים חדישים (בואינג 777 בהלוך, איירבאס 340 בחזור) ומאוד מרווחים, מערכות מולטימדיה מתקדמות עם סרטים ומשחקים נהדרים ושירות אדיב. הבעיה היחידה הייתה האוכל, אבל ברגע שהנמכנו ציפיות, הטיסה עברה בנעימים. מבנגקוק המשכנו לצ'יאנג מאי עם חברת בנגקוק אייר. מכיוון שלבנגקוק אייר יש הסכמים עם חברת טורקיש, יכולנו לשלוח את המזוודות ישירות מתל אביב ועד צ'יאנג מאי, יעדנו הסופי, אך ניסיון קודם לא טוב והמלצה של הדיילת קרקע בנתב"ג שכנעו אותנו כי אם נאסוף את המזוודות בבנגקוק ונשלח אותן שוב לצ'יאנג מאי, הסיכוי שגם נקבל אותן גבוה הרבה יותר, אז אספנו כאמור את המזוודות בבנגקוק (שלשמחתנו הגיעו הפעם כולן למרות העצירה המאוד קצרה באיסטנבול ממנה חששנו מאוד) ושלחנו אותן שוב לצ'יאנג מאי.
הירידה מהמטוס, ההליכה, ביקורת הדרכונים, איסוף המזוודות, ביצוע הצ'ק אין, שליחת המזוודות מחדש וההליכה לטרמינל המקומי לקחו לנו בסביבות שעה וחצי, זמן קצר מהרגיל שאין להסיק ממנו לגבי מרווח הזמן המומלץ של 3 שעות שיש לשמור בין טיסות בבנגקוק. את הזמן הקצר יחסית שנשאר לנו עד הטיסה העברנו בנעימים בטרקלין של חברת בנגקוק אייר (אליו מוזמנים בחינם כל נוסעי החברה לכל יעד), תוך אכילת מיני כריכונים ועוגות וגלישה באינטרנט. טיסה קצרה שארכה מעט יותר משעה הביאה אותנו לצ'יאנג מאי ותוך זמן קצר היינו מחוץ לטרמינל במשרדי חברת השכרת הרכב Thai Rent a Car, אותם מצאנו בקלות ושמחנו לגלות שהרכב כבר ממתין לנו. לשמחתנו גילינו שגם ה-Waze התאפס על עצמו במהרה והבין שהוא בתאילנד...
יצאנו במהרה לכיוון מלון Raming Lodge במרכז העיר, בין החומות לשוק הלילה. החלטנו לבחור את המלון הצנוע מידיעה שאנחנו מגיעים לעיר מאוחר יחסית וכבר בבוקר מוקדם ממשיכים בדרכנו. בדיעבד זו הייתה טעות, המלון מיושן מאוד ולחדרים חודר לא מעט רעש מהרחוב מתחת. קיבלנו שני חדרים לא צמודים (חדר נוסף הפריד ביניהם) וגילינו לתדהמתנו כי משפחה ישראלית אחרת קיבלה את החדר המפריד בינינו ועוד חדר בצד. אם לא היה מדובר בתאילנד, עוד היינו חושבים כי מישהו הפריד בינינו בכוונה... ארוחת הבוקר בסגנון מזנון צנועה וסבירה ולא יותר. המלון קיבל מאיתנו ציון 6 מאוד לא מחמיא ואנו סבורים כי למי שמחפש מלונות זולים, יש אלטרנטיבות טובות הרבה יותר. נחזור לזה בעוד מספר ימים.
החלטנו לצאת לשוק הלילה הסמוך (10 דקות הליכה מהמלון) להסתובב קצת ולאכול משהו (נשארנו רעבים כאמור אחרי האוכל בטיסות), ירדנו למטה ולשמחתנו פגשנו את ארז רפאלי חברו של גולן מהפורום והבת שלו שהגיעו יחד איתנו וכן את גל פוקס מ"כוכב הצפון", קשקשנו קצת ומיהרנו לצאת לשוק. התיישבנו לאכול ולשתות שייקים במתחם האוכל של שוק הלילה, שם כל אחד יכול לבחור את המנה האהובה עליו בין שלל הדוכנים, עליה משלמים בקופונים אותם קונים מראש בדוכן מרכזי ובסיום הארוחה מחזירים ומקבלים את העודף.
רצינו עוד להסתובב קצת, אך העייפות הכריעה אותנו ואחרי האוכל החלטנו לחזור לישון. ביציאה ממתחם האוכל תפס אותנו מבול והחלטנו לקחת טוקטוק בחזרה למלון על אף המרחק הקצר. זו הייתה בהחלט נסיעה לא שגרתית. 6 אנשים דחוסים כמו סרדינים על ספסל המיועד לשניים בתוך טוקטוק אחד קטנטן באמצע מונסון גדול... אחרי שהתארגנו לישון, גולן החליט ללכת לעשות את המסאג' עליו חלם כל הדרך לתאילנד, אבל המסאג' שמול המלון היה מפוצץ והגשם היה חזק במיוחד והחלום נגוז לאותו ערב.
יום שישי 13/9/13
הבוקר התחלנו לקחת כדורים נגד מלריה לקראת הביקור שלנו בעוד יומיים באזור מה הונג סון לאורך הגבול המערבי עם מיאנמר, אזור שעדיין קיים חשש שהוא נגוע במחלה. עבור ליאור הקטנה שלא לקחה מעולם תרופה בגלולות, המשימה התגלתה כקשה במיוחד וייקח לנו עוד מספר ימים עד שנצליח לעשות את זה בצורה טובה. ארוחת הבוקר הייתה כאמור בינונית ויצאנו מהר מהמלון לתערוכת Art in Paradise, עליה המליץ גל. מדובר על תערוכה מדהימה שמציגה תמונות ענק על הקיר ואף על הרצפה בצורה שמי שמצטלם איתן נראה ממש כאילו הוא בתוך התמונה.
לחלק מהתמונות ממש מסומן איפה צריך לעמוד המצטלם ומאיפה צריך לצלם הצלם. הילדים ממש התלהבו ורצו מתמונה לתמונה בקריאות "אבא צלם אותי" ו"אני הייתי כאן קודם..." ואפילו עומר הגדול נדבק וביקש כמה תמונות. התערוכה נמצאת ברחוב הראשי של שוק הלילה, כחצי קילומטר דרומית לסניף המרכז למטייל ובית חב"ד וקיבלה ציון 9 למרות מחירה הגבוה (300 באט למבוגר, 200 באט לילד עד גובה 1.2 מטר). (עדכון: התערוכה נמצאת בשנת 2021 במיקום חדש במזרח העיר).
כשמיצינו את התערוכה נסענו לחפש את שוק Muang Mai, אותו זכר גולן מהעבר כשוק נחמד ואותנטי, אך כשהגענו אליו, פגשנו שוק בהחלט אותנטי, אך פחות נחמד ושאינו שונה בכלום ממיליון שווקים אחרים בהם כבר ביקרנו בעבר. גולן ירד קצת להסתובב ולצלם והמשכנו לנסוע החוצה מצ'יאנג מאי צפונה כשיעדנו הסופי לאותו היום היא העיירה פאי. השוק קיבל ציון 7 ואין כל סיבה להגיע אליו במיוחד.
התחנה הראשונה בדרכנו הייתה אתר האומגות Zipline, הנמצא באזור Mae Taeng, כ-45 דקות נסיעה צפונית מצ'יאנג מאי. גל מאוד המליץ על האתר הזה והזמנו ממנו כרטיסים מראש עבור גולן, עומר ואופיר בלבד, לאחר ששני הקטנים הודיעו עוד בארץ כי אינם מעוניינים למרות שלא הייתה מניעה שיעשו, אבל... כשהגענו למקום ליאור התחילה לבכות והודיעה שבעצם גם היא רוצה. שכנענו אותה לרדת מזה כי הנחנו שאם היא תתחיל ותתחרט אחרי תחנה או שתיים נהיה בבעיה.
אני נשארתי בתחנה והם הלכו להתאמן (איך מסתובבים, איך גולשים הפוך וכד') ואחר כך למסלול הארוך מהשניים הכולל 27 תחנות (בקצר יש 18), נמשך שעה וחצי ויש לאורכו מגוון של אומגות (כולל זוגית), גשרי חבלים, סנפלינג ואף 4 פעמים גולשים מעל הנהר הגועש. בהשוואה לאתרי אומגות רבים אחרים בהם גלשנו בתאילנד בעבר אפשר בהחלט לומר כי מדובר באתר ראוי ומומלץ והוא קיבל מאיתנו בקלות ציון 10.
אנחנו העברנו את הזמן בינתיים במשחקים ב-Ipad וצפייה בכל קבוצות הישראלים (ממש רק ישראלים) שעברו שם לפני האומגות ואחרי. אחרי כשעה התחברנו למשפחה חיפאית נחמדה של אמא עם שתי בנות בטיול לפני גיוס של הבת הגדולה אליו התלוותה גם הסבתא. ישבנו, העברנו חוויות מתאילנד ולפני ששמנו לב חלפה לה שעה וחצי, גולן והגדולים חזרו, אכלנו אבטיחים (הגלישה באתר כוללת במחירה גם פירות ושתייה) והמשכנו לדרכנו.
משם חזרנו לרכב, נסענו מעט חזרה דרומה ומשם מערבה אל עבר כביש 1095, הכביש המפורסם בפיתוליו המוביל לכיוון העיירה פאי. הדרך רצופה במאות פיתולים, אך מדובר בדרך יפיפייה. הנסיעה כולה בתוך עצים סבוכים והסיבובים ממש לא להאמין. היו מקרים שבהם הרגשנו שאנו נוסעים בסיבוב של 360 מעלות שמיד לאחריו מגיע סיבוב דומה לצד השני. באחד הסיבובים האלו האוטו החליק מעט (קצת מפחיד...) והיה נראה כי הגיר יצא מאיפוס, מה שגרם לנו לעצור בצד הדרך בהזדמנות הראשונה שהתאפשר, לדומם מנוע ולקוות שהאוטו יתאפס על עצמו, מה שבאמת קרה. מסתבר ש-Restart עוזר לא רק במחשבים...
תכננו מראש לבקר בשתי נקודות בדרך, בעיקר על מנת לשבור קצת את הנסיעה הארוכה. העצירה הראשונה הייתה במפלי Mok Fa (בחלק מהמקומות נכתב Mork Fa). הגענו למגרש חניה גדול מאוד ונטוש לחלוטין, ממנו הלכנו דרך קצרה בת 350 מטר בשביל בוצי ויחסית מישורי שבסופו הגענו לתצפית על מפל נחמד, אם כי לא מרשים במיוחד (מספר ימים לאחר מכן כששאלנו את הילדים על המפל, הם זכרו את הדרך אליו ובעיקר את הנחש הירוק והמפחיד שפגשנו בדרך, אך אף אחד לא זכר את המפל עצמו). המפל קיבל ציון 6, אך הוא מהווה עצירת התרעננות מהנסיעה הלא פשוטה (100 באט למבוגר, 50 באט לילד, 30 באט לחניה).
לאחר המפל חזרנו לכביש 1095 והמשכנו להתפתל לנו. זה מזכיר לי שבטיסות לקחנו את שקיות ההקאה מהמטוס על מנת שנהיה מוכנים לכל אפשרות בנסיעה הזו. נחזור לזה בהמשך. בשלב כלשהו החל לרדת גשם, מה שגרם לנו לעצור בצד הדרך לארוחת צהריים עד שהגשם יחלוף. כמובן שברגע שהזמנו הגשם פסק, אבל אנחנו נשארנו כבר לאכול ונהנינו מאוד מכל המנות. התחנה הבאה הייתה גייזר Pong Duet. מהחניה צעדנו לאורך 600 מטר בשביל סלול בין העצים לכיוון הגייזר שנמצא בתוך אגם קטן של מים רותחים עם אדים שעולים מהם. מהגייזר חזרנו לאוטו בדרך אחרת, דרך המרחצאות, שהנה מעט ארוכה יותר. בסך הכל, הילדים ואנחנו נהנינו מתופעת הטבע הלא שגרתית, אך מדובר בגייזר קטן מאוד ולא מרשים במיוחד. נתנו למקום ציון 8 (200 באט למבוגר, 100 באט לילד בגילאים 3-14).
בהמשך הדרך לפאי נכנסנו לתוך ענן וכך בנוסף לכל הפיתולים המפחידים, גם נוסף ערפל כבד, כך שבפועל לא ראינו את הדרך בכלל והתקדמנו במהירות ממוצעת של 10 קמ"ש. בשלב כלשהו הערפל התפוגג לו ולבסוף גם הגענו לפאי, לצערנו כבר בחושך, מה שמנע מאיתנו להתרשם התרשמות ראשונית מהעיירה הקסומה והקשה עלינו באיתור מקום הלינה. בסופו של דבר, בכניסה למדרחוב של פאי, כשהיינו חייבים לבחור בין פנייה ימינה או שמאלה, מצאנו סבתא'לה שידעה להסביר לנו בדיוק לאן להמשיך. הגענו למקום לאחר מספר דקות והתקבלנו בחום רב על ידי קרני ילין, ישראלית הנשואה למקומי (ששמו ריד), אשר יחדיו הקימו ומנהלים את Lychee Garden Bungalow. המקום הקסום נמצא מעבר לנהר (3 דקות נסיעה מהמרכז), הוא נבנה בין עצי ליצ'י ומורכב ממספר מצומצם של בונגלוסים סביב חצר פורחת המכילה צמחיה עשירה, בריכת נוי קטנה, נדנדות ומתחם ערסלים מרשים. קרני הראתה לנו את החדר שלנו (בונגלוס זוגי) ואת חדר הילדים (בונגלוס משפחתי שנחנך לאחרונה ומכיל עד 4 נפשות). המקום מתומחר ברמת המחירים הנמוכה, הוא נקי מאוד ומספק תמורה מלאה לכסף, אך בעיקר המון הכוונה, תשומת לב, חום ואהבה. המחיר אינו כולל ארוחת בוקר, המוגשת בחצר תמורת תשלום נוסף. דרך אגב, המקום מומלץ גם על ידי לונלי פלנט וגם קיבל ציון נדיר 10 מאתר האינטרנט הנחשב Trip Advisor. (עדכון: המקום בעל ציון 9 בשנת 2021).
לאחר התאקלמות מהירה, המליצה לנו קרני על מסעדה תאית טובה בשם Na's Kitchen, הנמצאת בסמוך למדרחוב. הזמנו 8 מנות שונות למרכז השולחן. המלצרית, ביתה של בעלת המקום, אינה מדברת אנגלית, כך שיחד עם התפריטים מקבלים דף ועפרון ומתבקשים לרשום את ההזמנה. יוזמה מעניינת. המנות שקיבלנו היו טובות מאוד (למרות שאופיר, המומחית לאורז, התלוננה שבאזור הזה של תאילנד יש יותר מידי בצל באורז המטוגן...) ומאוד זולות ונהנינו מאוד מהארוחה. אנחנו לא נוהגים להמליץ על מסעדות, אך זו בהחלט ראויה להמלצה. מיקום מעולה, איכותי, זול, ציון 9 (בגלל שצריך לרשום את ההזמנה...). לאחר סיום הארוחה התקדמנו לעבר המדרחוב הסמוך (המכונה Walking Street) והסתובבנו כשעה ברחוב, שהוא אמנם מאוד חביב, אך רחוק מאוד מכינויו – "הקאוסן של פאי". אולי הוא נראה יותר קרוב לכינויו בשיא העונה בחורף, כשהוא יותר חי ותוסס. המדרחוב קיבל מאיתנו ציון 7, אם כי ליאור הקטנה אהבה אותו יותר. לאחר כשעה שהסתובבנו, חזרנו לחדר והלכנו לישון לאחר יום עמוס, נסיעה ארוכה וציפייה לטיול סביב פאי ביום המחרת.
יום שבת 14/9/13
התעוררנו בבוקר לתוך גן פורח יפיפה, שבתוכו על כסאות ושולחנות עץ ישבנו לאכול את ארוחת הבוקר. בערב לפני, קרני סימנה לנו על המפה איפה נמצאות כל האטרקציות ואנחנו החלטנו לעבור אותן אחת אחת עד שנסיים/יגמר היום/יימאס (המוקדם מביניהם). התחלנו את היום בנסיעה לצידה המערבי של פאי, אל הכפר הסיני Santichong, שהיה אמור להיות כפר סיני אותנטי עם מאפיינים סינים חזקים.
בפועל הרגיש הכפר כאילו ננטש ברובו ולמעט 2-3 חנויות שמכרו מספר סוגי תה ומעט סוגי מזכרות לא היה בו כמעט כלום (כמו שעומר אמר - אין פה כלום ושום דבר...). נכנסנו לאחת החנויות, טעמנו תה אולונג שאהוב עליי עוד מימי סין ותה נוסף, הצטיידנו בשתי חבילות תה (במחיר לא הרבה יותר זול מאשר בארץ) והמשכנו הלאה. הכפר קיבל מאיתנו ציון 4 ודי אכזב (הכניסה חופשית). אולי היו לנו ציפיות מביקורנו בסין.
ממש ביציאה מהכפר חזרנו לדרך והמשכנו עם האוטו במעלה שביל צר אל עבר מפל Mae Paeng. בדרך ראינו אישה עם שמשיה צועדת בכיוון ההפוך. עצרנו לידה לוודא שאנחנו בכיוון הנכון והתברר לנו שהיא בכלל רצתה שניקח אותה טרמפ למפלים והיא התאכזבה קשות לגלות שהאוטו מלא ואין לנו מקום בשבילה וחזרה ללכת (שוב בכיוון ההפוך למפלים...). הגענו לחניה קטנה ושמחנו לגלות שהמפלים נמצאים ממש צמוד לחניה ואין צורך לצעוד אליהם כלל (מה שמסביר כנראה גם את הפופולריות שלהם). מדובר למעשה במפל בינוני בגודלו עם סלע גדול במרכזו הנראה כמו מגלשה מאבן שנמשך למפל קטן יותר. נחמד בהחלט, אך לא יותר מכך. מה ששיפר עוד יותר את ההרגשה הייתה עגלת השתייה בחניה שאפשרה לאופיר להתנסות באייס תה בטעם למון גראס (מומלץ ביותר) ולעומר לשתות est, שזו הקולה המקומית (ממש לא מומלץ). המפלים קיבלו מכולנו ציון 6 (הכניסה חופשית).
משם חזרנו בחזרה לכביש בדרכנו לחפש את בית הקפה המקומי המפורסם Coffee in Love, הידוע בעיקר בשל הנוף המרהיב הנשקף ממרפסתו ובשל השלט הגדול בחזיתו שהנו אחד מסימני ההיכר של פאי. בכלל, שמנו לב כי בתי קפה שהיו פעם מצרך נדיר ביותר בתאילנד, הפכו להיות יותר ויותר פופולאריים וגם בדוכני אוכל נידחים ניתן להשיג כוס קפה. דווקא תה טוב יותר קשה להשגה (זה לא משקה אסיאתי?) ובכל מקום מגישים תה ליפטון בסיסי.
ובחזרה לסיפורנו, נכנסנו לבית הקפה, התיישבנו על המרפסת המפורסמת ופשוט נהנינו מהנוף. המרבדים הירוקים עם ההרים ברקע והשמיים הכחולים הזרועים עננים לבנים ואפורים רק העצימו את המראה. הבאנו לשולחן מספר פרוסות עוגה שונות (80 באט לפרוסה) בטעמי מוקה, גבינת תפוז וגבינת אוראו וגולן והילדים מאוד נהנו וטענו שגם בשביל העוגות היה שווה לבוא. כולנו הענקנו לבית הקפה ובעיקר לנוף ציון 10.
לאחר המנוחה המשכנו לנסוע לכיוון מפלי Pam Bok. בדרך עצרנו במקום שקרני המליצה לנו שנקרא Land Split. מדובר על חווה של חקלאי מקומי שלפני מספר שנים נפער בקע עצום לאורך השדה שלו וזה נתן למקום את שמו. הכניסה למקום חינם (מקובל להשאיר טיפ נאה) והאיכר קיבל את פנינו בחום ואדיבות רבה (מאוד) והפנה אותנו לטפס במעלה כמה עשרות מדרגות במבוק על מנת לחזות במחזה. אופיר ואני התייאשנו באמצע הדרך בשל החום הרב ולכן חזינו רק בחלק מהבקע ולא בכולו. כשחזרנו למטה כיבד אותנו האיכר במיץ קר, יין שהוא מייצר בעצמו ובכל מיני סוגי פירות וחטיפים והכל כאמור בחינם (אל תתקמצנו על הטיפ). שתינו ואכלנו כאילו לא סיימנו הרגע עוגה והמשכנו לדרכנו. אפשר לסכם את הביקור במקום בכך שתופעת הטבע מאכזבת, אך האירוח מדהים והמקום נמצא על הדרך ולכן נתנו לו ציון 7.
המשכנו הלאה לכיוון מפלי Pam Bok. לאחר שחנינו גילינו כי הדרך אליהם כרוכה בעלייה בשביל תלול, בוצי ומחליק. לאחר שרועי החליק, החלטנו שנינו להישאר למטה והאחרים טיפסו מספר דקות עד שהגיעו למפל. לדברי גולן והילדים, הדרך למפל מהממת ועוברת בנוף מיוער וכוללת מעבר בגשר עץ תלוי מעל הנהר והיא הרבה יותר יפה מהמפל עצמו, שייחודו בכך שהוא נופל בין מצוקים הסוגרים עליו משלושה כיוונים כמו צינור. המפל והדרך אליו הוא המוצלח ביותר בעינינו בפאי וסביבתה. עומר בכלל חזר מבסוט לאחר שמצא 1100 באט על השביל ולכן מבחינתו הביקור בכלל היה שווה. המפלים קיבלו מאיתנו ציון 9 (הכניסה חופשית).
חזרנו לכביש הראשי 1095 לכיוון Pai Canyon שהמקומיים מכנים אותו "הגרנד קניון של תאילנד" ואנחנו חושבים שזה "קצת" מוגזם. מהחניה עלינו במדרגות לנקודת תצפית על הקניון ושם הייתה גם אפשרות לצאת לטיול על הקניון הצר, שהוא ממש שביל ברוחב כמה סנטימטרים שמשני צדדיו תהום והוא ממש לא מומלץ לבעלי לב חלש ולכן העדפתי לא להסתכן כשגולן, עומר ואופיר צעדו שם. במקום יש גם מגדל תצפית קטן המאפשר תצפית יפה יותר ובסך הכל ניתן לומר כי מדובר באטרקציית טבע יוצאת דופן ומעניינת שקיבלה אצלנו ציון 8 (הכניסה חופשית).
לאחר שצפינו על נופי הקניון, יצאנו לכיוון האטרקציה המוצלחת ביותר של היום לכל הדעות, המעיינות החמים Tha Pai Hot Spring. במעיינות יש מספר בריכות שניתן לטבול בהן כשהטמפרטורה בכל אחת גבוהה במעלה אחת מזו שלפניה ונעה בטווח של 32-37 מעלות. חום המים בא לו מנביעה של מים חמים במיוחד המתערבבים עם מי נחל קרים.
אנחנו בחרנו להתחיל דווקא בסוף המסלול. קנינו סלסלת במבוק עם 3 ביצים ולאחר שעברנו את הבריכה האחרונה ועברנו גשרון קטן, הגענו לבריכת מים רותחים (98 מעלות) שעלו ממנה אדים ולידה היו מונחים מוטות במבוק ארוכים שתפקידם היה לעזור לנו להניח את סלסילות הביצים במים הרותחים. ליאור ורועי חילקו את הביצים לשתי סלסילות והכניסו אותן למים לבישול של 20 דקות. הייחוד של הבריכה הוא שבסוף הבישול מתקבלת ביצה שהחלמון שלה קשה כמעט לחלוטין, אך החלבון שלה נוזלי לגמרי. לאחר מכן חזרנו לבריכה של ה-32 מעלות, נכנסנו למים לטבילה וכשנמאס לנו יצאנו החוצה לאכול מהביצים שהכנו שבינתיים התקררו (לא רעות בכלל...). הטבילה בהחלט הייתה מהנה מאוד ולאחר שהחלפנו בחזרה לבגדים רגילים יצאנו להמשיך בסיבוב. כפי שאפשר היה לנחש מהפתיחה שלי, המעיינות קיבלו מכולנו ציון 10 (200 באט למבוגר, 100 באט לילד בגילאים 3-14).
המשכנו מהמעיינות במעלה ההר לאטרקציה האחרונה להיום (לא להאמין שהספקנו הכל ואפילו ברוגע), מקדש הבודהה הלבן Wat Phra That Mae Yen, ממנו נשקפת תצפית מרהיבה על האזור. בדרך ישנן מספר חוות פילים ובקטעים מהדרך ממש נסענו ליד פילים שחצו את הדרך או הלכו מולנו. כשהגענו למעלה למקדש הסתבר שהמקום בשיפוץ ולכן לא ניתן היה להגיע לבודהה עצמו, אך ישבנו מעט על מרפסת התצפית והשקפנו על הנוף של האזור כולו שנפרש מתחתינו. התצפית קיבלה מאיתנו ציון 7.
בשלב זה גילינו שהשעה כבר אחרי 15:00 ובעצם עדיין לא אכלנו צהרים, אז ירדנו בחזרה לעיר וחיפשנו מקום לשבת בו. המסעדה שאכלנו בה אתמול בערב הייתה סגורה לצערנו ובסוף נכנסנו לבר/מסעדה מעבר לכביש ואכלנו מספר מנות. רועי הזמין לעצמו מרק עם נודלס והתענג עליו מאוד. לאחר שסיימנו לאכול חזרנו שוב למדרחוב לסיבוב קצר נוסף על מנת לראות אותו גם באור יום לאחר שהביקור הקודם היה לילי. שקלנו להיכנס גם ל"מוסלמי" לקינוח (מאפייה שגל המליץ עליה מאוד וקרני לא מבינה למה...), אבל לאף אחד לא היה חשק לשבת והעדפנו לנסוע לבית הקפה Love Strawberry Pai עם איזו פנטזיה על עוגת תותים. כשהגענו, גילינו שבמקום יש נוף מדהים ופסלים של תותים שהילדים מאוד נהנו להצטלם איתם, אבל בעצם מדובר בסתם עוד מסעדה תאילנדית בלי הרבה קשר לתותים אבל עם נוף מדהים.
נתנו למקום ציון 6, אך חשוב להדגיש כי המקום מהווה תחליף לתצפית של Coffee in Love. הזמנו שייקים (כולל שייק תות...) לא הכי מוצלחים והתקפלנו בחזרה למלון למנוחה מהיום המתיש.
את שעות הערב בילינו ברביצה בחדרים או בפינת הזולה הקסומה עם קרני על הערסלים על כוס תה (שפה להבדיל ממקומות אחרים דווקא היה מצוין).
יום ראשון 15/9/13
השכמנו הבוקר מוקדם מאוד לקראת הנסיעה למה הונג סון, נסיעה דומה לזו שעברנו בדרך לפאי. רצינו לצאת מוקדם ולכן בחרנו לא לאכול ארוחת בוקר במלון, אלא עצרנו ב-7/11 וקנינו כריכים לדרך. הדרך הוכיחה לנו שהסיבובים שהכרנו בדרך לפאי יכולים אפילו להיות יותר מסובכים והכביש אף היה מאוד רטוב בשל המבול שירד כל הלילה. בדרך התעכבנו בנקודת תצפית הנמצאת ממש על הדרך ומאפשרת תצפית יפה על העמק ועל ההרים המיוערים שסביבו ונמצאת קצת מעל 20 ק"מ מפאי. הפוגה קלה מהדרך המורכבת.
העצירה הראשונה הייתה במערת הנטיפים המיוחדת Tham Lod. לאחר שחנינו שכרנו 2 מדריכות (מדריך יכול להדריך עד 3 אנשים) והתחלנו ללכת אל המערה בהליכה של מספר דקות בשביל שהיה בוצי מאוד.
כשהגענו לפתח המערה, המדריכות הדליקו עששיות נפט והובילו אותנו לשתי רפסודות במבוק שהשיטו אותנו אל תוך המערה. בעונת הגשמים סגורים שני אולמות מתוך שלושת האולמות במערה מכיוון שהם מוצפים במים ואין אליהם גישה ולכן הורידו אותנו מהרפסודות יחסית מהר והלכנו לאורך העששיות באולם הראשון היחיד שנגיש. המדריכה הצביעה לנו על כל מיני נטיפים וזקיפים וניסתה לעורר את הדמיון שלנו לזהות צורות של פיל/צפרדע/פטרייה וכד'.
לאחר כחצי שעה חזרנו בחזרה לרפסודות שהובילו אותנו חזרה לפתח המערה ומשם צעדנו בחזרה לאוטו. המערה היא אחת האטרקציות הנחשבות המפורסמות ביותר בטיולים אל פאי וסביבתה, היא מאוד מיוחדת וקיבלה מאיתנו ציון 9 למרות שלא ראינו את כולה. הביקור בכל האולמות לוקח שעתיים (כניסה חופשית, 150 באט לכל מדריך, 20 באט לכל אחד לרפסודה).
גולן טען שבאזור יש כפר שבטי מאוד אותנטי ששווה לנסות לבקר בו ולכן ירדנו שוב מהכביש הראשי וטיפסנו מעלה לכיוון הכפר Mae La Na. לאחר נסיעה יחסית מפרכת ומאוד מפותלת הגענו לבסוף על מנת לגלות כפר שאמנם נמצא בנוף מקסים במיוחד, אך הוא ישנוני למדי וחסר ייחוד. הכביש בכפר הוביל אותנו לגשר מעל הנהר ומאוד שעשע אותנו לגלות שאפילו לגשר אין המשך והכביש נגמר לפתע. זה היה האות לחזור חזרה לכביש ה"ראשי" 1095 ולהמשיך בדרכנו לכיוון מה הונג סון. התחנה הבאה בדרך הייתה כבר כמעט לקראת סופה. הגענו למערת הדגים Tham Pla, שם דגי הקרפיון הענקיים נחשבים קדושים.
קנינו לכל ילד שקית עם אוכל מגוון לדגים (20 באט לשקית די גדולה), שכלל אפילו ג'וקים וצעדנו בשמורה יפה מאוד תוך כדי חציית גשר מעל נהר שוצף בשביל לגלות שבעצם ה"מערה" שלנו היא בעצם כוך פצפון עם דגים שחיים אחד על השני, מה שלא מנע מליאור ורועי ליהנות מלהאכיל אותם ומהדגים ליהנות מהאוכל. מצחיק לחשוב שמדובר באתר תיירות מאוד מפורסם שכל טיול מאורגן פוקד אותו. חשוב לציין שבסמיכות למערה יש שדות אורז מרהיבים שאפשרו לנו ולילדים להציץ בשדה אורז מוצף מקרוב. מערת הדגים קיבלה ציון 3 מפרגן במיוחד (100 באט למבוגר, 50 באט לילד).
כשסיימנו עם הדגים, אכלנו ארוחת צהריים באחת מהמסעדות שנמצאות בחניה (ארוחה טובה מאוד) וקינחנו בכל מיני ארטיקים בצד השני של החניה. החלטנו להאריך קצת את הנסיעה ולעלות לראות כפר סיני אותנטי של יוצאי הקומינטנג, הנמצא בסטייה של כ-30 ק"מ מהכביש הראשי. זו לא הייתה החלטה קלה לאור האכזבה שהייתה לנו מהכפר הקודם המאכזב. בדרך חלפנו על פני מפלי Pha Sua, אך הילדים שכבר שבעו מפלים ביומיים האחרונים, הודיעו חד משמעית שאין להם שום רצון לעצור ולראות ולו עוד מפל אחד, אך כשעצרנו בחניה ראינו את המפל מרחוק והבנו שכזה עוד לא ראינו וקיבלנו החלטה שונה בתכלית שכולם יורדים והולכים למפלים. מדובר במפלים רחבים ועוצמתיים במיוחד והעובדה שאנחנו נמצאים בשיא העונה הגשומה גרמה להם להיות גועשים וקוצפים במיוחד. את המפלים ניתן לראות כאמור כבר מהחניה, אך ירידה של לא הרבה מדרגות עץ מובילה לנקודת תצפית ומראה מרגש הרבה יותר. כולם נהנו מהסיור בטבע ומהמפלים ולא הצטערו על כך שהחלטנו לעצור. המפלים קיבלו באופן לא מפתיע ציון 9 (הכניסה חופשית).
לאחר שחזרנו לרכב, המשכנו לכיוון הכפר הסיני Baan Rak Thai (פירוש השם "הכפר של אוהבי תאילנד"). הדרך ארכה זמן רב בשל איכות הכביש. הכביש צר מאוד ומפותל אפילו יותר מכביש 1095, הוא חולף בין יערות ושדות חקלאיים עם טרסות אורז מרהיבות, בשלב כלשהו גם נכנסנו לתוך ענן סמיך במיוחד ויכולנו רק להמשיך ולקוות שאנחנו עדיין על הכביש ונוסעים בכיוון הנכון... הייתה מין תחושה כזו כאילו אנחנו נוסעים בדרך לגן עדן וחשבנו כי ללא ספק זהו אחד הכבישים היפים ביותר בהם נסענו מעולם. גם תמונת השער של הפוסט צולמה שם.
לבסוף הגענו לכפר שלו הממוקם מסביב לאגם בתוך נוף יפיפה הנראה כמו גלויה מוצלחת במיוחד. גם כאן, כנראה מכיוון שזו לא העונה, רוב העסקים היו סגורים, הכפר היה נראה שומם ולא היה הרבה מה לעשות, אבל הסתובבנו קצת מסביב לאגם, נהנינו מהאנשים המיוחדים שראינו (שדווקא לא כל כך נראו סינים, אלא נראו ממש תאילנדים) ובעיקר מ-3 ילדות שרכבו על זוג אופניים אחד בעיגולים מסביבנו ואופיר החליטה שלקטנה קוראים "מיכלי". הסכמנו כולנו שלא משנה איך נראה הכפר, הדרך המדהימה אליו (ציון 10 ללא ספק) מצדיקה את הנסיעה בעצמה למרות שהכפר (ציון 7) פחות ענה על הציפיות.
ירדנו מהכפר בחזרה (משום מה, הדרך חזרה נראתה יותר קצרה ופחות מפחידה) כדי לגלות שלא חזרנו לכביש 1095 המוכר, אלא אנחנו איך שהוא על כביש מקביל. בדקנו במפה שאנחנו בכיוון הנכון והמשכנו בנסיעה עד שעצר אותנו שוטר וסימן לנו שהכביש סגור עקב הצפה. הוא סימן לנו בפנטומימה תוך שהוא מצביע על גובה החזה ואומר Nam (מים) והיה ממש מאושר כששאלתי Water? והוא ראה שאנחנו מבינים למה הוא מתכוון. הוא הפנה אותנו לכביש עוקף ולאחר 20 ק"מ נוספים הגענו לבירת המחוז מה הונג סון.
התחלנו לנסוע בכביש הראשי (והדי יחיד...) של העיר ולשאול את התושבים איפה זה מלון Imperial, שגל המליץ עליו ואמר שהוא הטוב בעיר. כרגיל, לא כולם ממש הבינו את השאלה אבל כמו תמיד, בסוף מצאנו מישהי שכיוונה אותנו והגענו למלון מעץ שיושב מעל נחל ונראה מאוד יפה ומזמין. קיבלנו שני חדרים צמודים עם מרפסת שפונה לנחל ולבריכה. המלון קיבל ציון 8 והוא מומלץ ביותר. מחירו מחוץ לעונה היה 2000 באט לחדר ללילה כולל ארוחת בוקר.
נחנו מעט בחדר ונסענו לכיוון מרכז העיר (המלון נמצא בקצה הדרומי שלה) כדי להסתובב קצת בשוק הלילה. הגענו לשוק על פי המפה שקיבלנו במלון וגילינו שאמנם כבר לילה אבל שוק אין... מצאנו ליד מספר מצומצם של מסעדות פתוחות ונכנסנו לאחת שמוכרת גם פסטות (על פי דרישת הקהל). קינחנו בבננה לוטי בדוכן שמצאנו מעבר לכביש. בשל העובדה שהיינו בין היחידים שהסתובבו ברחוב, החלטנו שהגיע הזמן לסיים את היום ולחזור למלון.
יום שני 16/9/13
בבוקר גילינו שגם המלון היה יחסית נטוש, אבל בחדר האוכל גילינו עוד משפחה ישראלית שזה די הפתעה בחלק זה של תאילנד. את הבוקר הקדשנו לסיור בעיר מה הונג סון. התחלנו בטיפוס (עם הרכב) על ההר מערבית לעיר לעבר מקדש Wat Phra That Doi Kong Mu שמאוד הזכיר לילדים את דוי סוטפ.
המיוחד במקדש הזה מעבר לסגנונו הבורמזי, הוא התצפית המדהימה שהוא מאפשר על העיר והעמק בו היא יושבת. כשהשקפנו, ניסינו גם לאתר מלמעלה את כל האתרים הבאים שאליהם נלך. במקביל הילדים נהנו לקחת מקלות עץ ולצלצל בכל הפעמונים הגדולים שהיו ממוקמים באזור התצפית. התצפית המאוד מרשימה קיבלה אצלנו ציון 8 (הכניסה חופשית).
האתר הבא אליו נסענו היה האגם של מה הונג סון (או יותר נכון אגמון, שכן גודלו מזכיר יותר בריכת שחיה גדולה מאשר אגם) ושני המקדשים הנמצאים על גדתו הדרומית שהתמונה שלהם יחד די מסמלת את העיר. ניתן בהחלט לומר שהאגם יחד עם המקדשים בהחלט יפים יחד, אך המקדשים עצמם מבפנים לא מרשימים כלל וחסרי ייחוד. בסך הכל הביקור ב"סמל" של העיר היה קצת מאכזב ונתנו לו ציון 6 (הכניסה חופשית), אם כי התמונה של כל הקומפלקס קיבלה ציון גבוה יותר.
לסוף הסיור השארנו את שוק האוכל של העיר (שנקרא שוק היום), כשבהתחלה חשבנו רק להציץ עליו תוך כדי נסיעה, אך אז התרשמנו כי אסור להיכנס אליו עם רכב (מה שהתברר בדיעבד כלא נכון) אז חנינו בחניה של המקדש הסמוך וצעדנו אליו ברגל. בשוק ראינו המון ירקות ופירות שונים שלא רואים כל יום (כולל במבו שוט שאני בדרך כלל קונה בשימורים והרוכלת לא כל כך הבינה על מה ההתלהבות שלי מהדבר האמיתי...), קנינו לאופיר רמבוטן שהיא מאד אוהבת וכל מיני ממתקים (הילדים מאוד נהנו מממתק דומה לגליליות בכל מיני צבעים וטעמים) ועומר ניסה לזהות חלקי בשר שונים. בסך הכל זה היה שוק מוצלח ביותר, מאוד לא תיירותי ומרתק שקיבל ציון 8 ואת התואר "הפתעת היום".
האתר האחרון בו רצינו לבקר באזור מה הונג סון הוא ביקור בשבט ארוכות הצוואר. במה הונג סון נמצאים הכפרים המקוריים של השבט לפני שהתפשטו מטעמים מסחריים גם לאזורים אחרים של הצפון. גולן רצה מאוד להגיע אל אחד מהכפרים Baan Huai Dua או Baan Nam Piang Din אליהם מגיעים באמצעות סירה, אבל כשהגענו לנקודת היציאה היה מאוד קשה לתקשר עם המשיטים ובסוף הגיע מישהו בטוסטוס שהם הזעיקו למקום כי הוא דובר "קצת" אנגלית ומה שהצלחנו להבין ממנו זה שהשיט אמור לקחת שעתיים והחלטנו לוותר גם כי הילדים ישתעממו כל כך הרבה זמן ויקטרו אחרי 15 דקות גג וגם כי הנהר נראה היה מאוד סוער ומאיים.
אז החלטנו לנסוע לכפר ארוכות צוואר אחר שנקרא Baan Huai Sua Tao, שהדרך היפה אליו חצתה שוב ושוב נחל וכל פעם חששנו מהכניסה עם האוטו למים, חוויה מיוחדת. כשהגענו שילמנו את דמי הכניסה המופקעים (250 באט לאדם, ויתרו לנו על תשלום לשני הקטנים) על מנת ל"זכות" להיכנס לשוק של בסטות שהמוכרות בו היו ארוכות צוואר שמכרו את אותה סחורה בדיוק והביקור בכפר הממוסחר לחלוטין הוכרז על ידי כולם כמיותר לחלוטין וקיבל ציון 5.
לאחר הביקור בכפר התחלנו בנסיעה הארוכה לכיוון Mae Sariang. הדרך שגולן הבטיח לנו שתהיה הרבה יותר סימפטית וקלה חזרה מהר מאוד להיות מתעקלת וקשה ובאוטו התחילה להישמע השאלה למה בכלל אנחנו צריכים לישון לילה במה סריאנג? הדיון באוטו נסב סביב השאלה האם לדלג על מה סריאנג ולהמשיך בנסיעה ישר לסוקותאי הרחוקה שהייתה היעד הבא (מרחק קצרצר של עוד מעל 4 שעות נסיעה ממה סריאנג), או לחילופין לחזור ולבלות לילה בצ'יאנג מאי האהובה (המרוחקת שעתיים) למרות שהיא לא בכיוון? הבעיה המרכזית הייתה שגולן לא מצא יותר מידי בתי מלון מומלצים במה סריאנג הקטנה ופחדתי שנמצא את עצמנו ישנים באיזה חור במקום שאין לנו ממש מה לעשות בו. החלטנו לדון שוב בשאלה כשנגיע למה סריאנג.
כשהגענו לעיר הצלחנו למצוא את המלון המומלץ והופתענו לגלות שאין בו בכלל מקומות. בקבלה המליצו לנו על מלון אחר, אבל היו בו חדרים רק בקומות שונות והמקום לא כל כך מצא חן בעיניי ובעיני אופיר וכך התקבלה לה ההחלטה לשנות כיוון ולישון את הלילה בצ'יאנג מאי. הדבר היחיד שביאס את גולן היה שנאלץ לוותר על הביקור המתוכנן למחרת בשמורת הטבע Ob Luang המדהימה שהוא כל כך רצה לראות, הנמצאת על הדרך לצ'יאנג מאי אמנם, אך השעה כבר הייתה מאוחרת ולא נספיק. התחלנו שוב את המסע (מה שמאוד הזכיר לנו שב"מרוץ למיליון" לפעמים כשאתה מגיע לתחנה אומרים לך שהמרוץ ממשיך ואין תחנה...) וליאור התחילה שוב להתלונן על כאב בטן. בגלל כל הדרכים המפותלות התכוננו מראש והבאנו איתנו מהמטוס שקיות הקאה ועכשיו ציידנו אותה בשקית כזו שתחזיק מוכנה ביד ואנחנו נהיה יותר רגועים. בשלב מסוים היא אכן הקיאה והשקית עשתה עבודה טובה, אך לא מושלמת ועצרנו בצד (במקום שלא היה בו כל כך צד...) על מנת לנקות אותה ואת האוטו באמצעות חצי חבילת מגבונים לפני שיכולנו להמשיך בנסיעה.
הגענו לשמורת Ob Luang בשעה 18:05 כששעת סגירת השמורה היה 18:00. רועי הודיע שהוא צריך שירותים, אז עצרנו בכניסה לשמורה וגולן הנחוש החליט לבדוק האם בכל זאת אפשר יהיה להיכנס. אחת העובדות אמרה שאין בעיה שניכנס למרות שהיה סגור וששביל ההליכה הוא בן 300 מטר בלבד עד להגעה לנקיק המפורסם והיה עדיין אור. רועי ואני הלכנו לשירותים (שם מצאנו מלא סרטנים מסתובבים חופשי) וכל השאר צעדו לתוך השמורה. אחרי הליכה בשביל מישורי בוצי לאורך הנהר הגועש, מגיעים לנקודה בה צידי הנהר הסלעיים "סוגרים" עליו ויוצרים נקיק צר מאוד ברוחב של שני מטרים בלבד. המעבר הצר יוצר נהר גועש הרבה יותר ותמונת נוף מרהיבה במיוחד.
בנקודה זו מגיעים למדרגות תלולות וחלקות על צלע ההר שמוליכות לגשר עץ גבוה מאוד שתלוי מעל הנהר. מדובר במראה מדהים ביופיו מלמטה ועומר וגולן שטיפסו טוענים שזה עוד כלום לעומת המראה המטריף מלמעלה ושההליכה על הגשר מפחידה ביותר. בשמורה יש עוד המון מה לראות ואת זה נשאיר לפעם הבאה, אך היא קיבלה מגולן ומעומר ציון 10 והשאירה אותנו עם השאלה, למה לא משלבים ביקור בשמורה בטיולי היום היוצאים מצ'יאנג מאי לשמורת דוי אינטנון הסמוכה? (הכניסה עולה 200 באט למבוגר ו-100 באט לילד, אך אנו לא שילמנו בגלל השעה).
ההמשך משם לצ'יאנג מאי כבר היה בחושך מוחלט, בהתחלה הכביש הררי מפותל ולאחר מכן בכבישים יותר ראשיים, אם כי עדיין מפחידים בשל העובדה שבחלקם לא היו סימני ההפרדה על הכביש בין הנתיבים ורוב הדרך הייתה ללא תאורה בכלל, אך גולן היה כל כך מרוצה מכך שהספקנו לבקר בשמורה ונסע בעיניים עצומות... הגענו לצ'יאנג מאי מורעבים בסביבות השעה 20:30, כך שעצרנו דבר ראשון בסניף החדש של המרכז למטייל כי הילדים רצו קצת להרגיש אוכל ישראלי. נהנינו מאוד מהאוכל ומהשירות והמשכנו למלון Imperial Mae Ping שהזמנו מהדרך בטלפון מהמרכז למטייל בבנגקוק (שירות מדהים של נדב). מדובר במלון 4 כוכבים ברמה גבוהה עם חדרים מרווחים, בריכת שחיה יפה ועוד אחת קטנה ואינטימית יותר, ארוחת בוקר נהדרת, מחיר אטרקטיבי ומיקום מעולה במרחק הליכה משוק הלילה. המלון קיבל מאיתנו ציון 8, אך התמורה לכסף גבוהה הרבה יותר.
התמקמנו במלון ויצאנו להסתובב בשוק הלילה, קנינו מעט דברים, רועי וליאור עשו מסאג' דגים שהם כל כך אוהבים, עומר ואופיר אכלו גלידה נהדרת בזמן הזה וכולנו הלכנו לישון מרוצים.
יום שלישי 17/9/13
החלטנו לקחת את היום הזה יותר באיזי. התעוררנו ואחרי ארוחת הבוקר רועי וליאור הלכו קצת לבריכה שבמלון בזמן שעומר ואופיר נחו בחדר. כל המטרה מעבר למנוחה הייתה להעביר קצת זמן עד שיפתחו את גלידריית סוונסנס האהובה ויהיה ניתן ללכת לשם לפני הנסיעה לסוקותאי. ערב קודם במרכז למטייל פגשנו את אורית המקסימה מצ'יאנג מאי, חברה של גולן מהפורום שגרה בצ'יאנג מאי מספר שנים ורועי ישר ניגש לשאול אותה אם היא יודעת איפה יש סניף של הגלידרייה האהובה עלינו בעיר והיא הפנתה אותנו לקניון Central Airport Plaza הסמוך לשדה התעופה שמיקומו התאים לנו בדרך החוצה מצ'יאנג מאי.
הגענו לקניון בשעה 10:30 רק כדי לגלות שפותחים אותו רק בשעה 11:00, אז את הזמן שנותר העברנו בינתיים בסופרמרקט המפואר המדהים שנמצא בקומת הקרקע של הקניון ושהיה כבר פתוח. קנינו לרועי את כדורי הבשר שהוא כל כך אוהב, אני קניתי רוטב פטריות תאי והילדים קנו שוקולדים לדרך. כשנפתחו שערי הקניון, היינו הראשונים להגיע לגלידרייה ולפתוח אותה... הגלידות המצוינות והמעוצבות נשארו אותן גלידות, המחירים קצת התייקרו, אך עדיין נשארו זולים מהותית יחסית לארץ וההנאה של הילדים הייתה מרובה.
עכשיו כבר היה לכולם כח להתחיל בנסיעה לכיוון סוקותאי. הדרך הייתה ארוכה, למרות שהכבישים היו ראשיים וטובים בהרבה מאלו שהתרגלנו אליהם בנסיעות המרובות של הימים האחרונים. ה-Waze לא תפקד, מה שגרם לי לתפוס את תפקיד הנווטת ולשבת עם ספר מפות ביד כל הדרך, למעט בעצירה לארוחת צהרים באמצע שום מקום (עצירה שהוכיחה לנו שלא כל תאילנדית ששמה שולחן אוכל מעץ בפתח ביתה אכן יודעת לבשל...).
נסענו ברציפות עד ל-Si Satchanalai, שזו העיר העתיקה, אחותה הקטנה של סוקותאי הנמצאת מצפון לה. בזמן שהמלך שלט בסוקותאי, הנסיך שלט בעיר האחות ובעצם נשארו במקום שרידים של כל מיני מקדשים ופסלי בודהה עתיקים. מספר קילומטרים לפני שנכנסים בפועל לאתר כבר ניתן לראות בצידי הדרך מונומנטים רבים פזורים, חלקם הרוסים יותר וחלקם פחות. בתוך העיר העתיקה עצמה עלינו בעלייה תלולה מאוד שבנויה משני גרמי מדרגות גדולים על מנת לראות פסל של בודהה ולאחר מכן טיילנו עם הרכב בין מקדשים נוספים ולאורך החומה שהקיפה את העיר. הביקור בעיר העתיקה קיבל מאיתנו ציון 7, אם כי הוא מומלץ לפני הביקור בעתיקות סוקותאי כי הוא מרשים פחות (100 באט לאדם, 50 באט לרכב).
לאחר שסיימנו להתרשם מהשרידים, המשכנו בנסיעה לכיוון סוקותאי, שם התמקמנו במלון The Legendha, מלון מקסים הבנוי מעץ שיושב ממש מעל נהר שוצף וגשר עץ מוביל מחניית המלון והמסעדה מעל מפל בנהר לכיוון הכניסה למלון. במלון בריכת שחיה מחוממת וג'קוזי והילדים הספיקו עוד ליהנות מאוד בבריכה ויצאו ממש רגע לפני החשיכה ומבול רציני שהגיע. החדרים מאוד מרווחים ונעימים והמלון מומלץ ביותר ונחשב לאחד הטובים בעיר העתיקה. שילמנו ללילה 2300 באט לחדר ונתנו לו ציון 9.
בעקבות לחץ של הילדים, בחרנו לאכול ארוחת ערב במלון, ארוחת בופה מרשימה שבנוסף לספגטי ולצ'יפס שמשכו את הילדים, כללה גם אוכל תאי מסורתי כולל את מנת הדגל המפורסמת של העיר, נודלס סוקותאי (שזה סוג של מרק עם אטריות שעועית, בשר לבן וטופו) ובר קינוחים על טהרת הממתקים המקומיים (הארוחה עלתה 400 באט לאדם ושני הילדים הקטנים חינם).
יום רביעי 18/9/13
היום החלטנו להשכים קום על מנת שנוכל לסיים את הסיור בעתיקות סוקותאי בצהריים ולהספיק להגיע לאיוטאיה בערב. נכנסנו לפארק ההיסטורי סוקותאי עם הרכב ונסענו בין המונומנטים השונים, כאשר על חלקם אנחנו משקיפים דרך החלון ואל הגדולים והמרשימים יותר אנחנו יורדים ומסתובבים. המקדש המרכזי Wat Mahathat כולל בתוכו מספר מבנים ופסלי בודהה ענקיים שליאור, שביקשה להצטלם עם אחד מהם, נראתה בערך בגודל של נמלה. המשכנו להסתובב בין שאר המבנים והתרשמנו מאוד מרמת התחזוקה הגבוהה של המקום, עובדים רבים מכסחים את הדשא ומנקים את האגמים שמקיפים את המקום.
לאחר שהקפנו את כל המבנים שבתוך האזור המרכזי יצאנו עם הרכב לכיוון המונומנטים שנמצאים מחוץ לחומות (למעשה החומות כיום כבר לא קיימות למעט תל עפר ושלטים שמסבירים איפה החומות והשערים היו) והתחלנו באזור הצפוני. האתר המרשים ביותר בכל הפארק לפי דעתי נקרא Wat Si Chum. הוא כולל מקדש לא גדול עם פסל בודהה ענק בעל עיניים שנועצות בך מבט עוד בדרכך אל המקדש. בתוך המקדש נקלענו לטקס דתי בו נזיר בודהיסטי ברך מספר אנשים ובחר גם ברועי, צייד אותו בפרח לוטוס ובקטורת והסביר לו איך לעמוד והיכן להניח אותם לאחר שקיבל ברכה. בזמן שהוא ברך את רועי, הוא הרגיש שרועי מזיע, מה שגרם לו לנשוף רוח על ראשו של רועי בשביל לצנן אותו מעט. לאחר מכן נעמדו כולם וקראו ברכה כלשהי, אחד הנוכחים הצביע על הברכה וציפה שנצטרף, מה שהיה לנו קצת קשה בהתחשב בעובדה שהברכה הייתה כתובה כולה בתאית...
משם המשכנו לאזור המערבי אל מקדשי היער ולמקדש המרכזי Wat Saphan Hin, שם עלינו עלייה תלולה מאוד ברגל על מנת להגיע לפסל בודהה מרשים. אני ויתרתי מראש על העלייה הקשה וכל השאר דהרו קדימה וצעקו לי לשלום כשהגיעו לראש ההר (אחר כך טענו שנראיתי כמו נמלה). בסך הכל הפארק ההיסטורי של סוקותאי היה שונה ממראות שראינו בעבר בתאילנד ואף העמיק את הידע שלנו על ההיסטוריה של הממלכה התאית. נתנו לו ציון 9 (הכניסה לכל אחד מהאזורים בנפרד עולה 100 באט למבוגר מעל גיל 10. באזור המרכזי והמערבי משלמים גם 50 באט לרכב).
עזבנו את סוקותאי והתחלנו בנסיעה הארוכה לכיוון איוטאיה כששוב ה-Waze מתעקש לא לתפקד ואני שוב נאלצת לשבת עם המפה. בדרך החלטנו לעצור בעיר Lopburi, הידועה בזכות אוכלוסיית הקופים הענקית המתגוררת בה בהרמוניה עם בני האדם. כשהגענו לעיר לא כל כך ידענו איפה נמצאים הקופים וגם חיפשנו אוכל לילדים (שחלמו על מקדונלד...), כך שנסענו הלוך ושוב כשלפתע התגלה לנגד עינינו מקדש דומה למקדשים רבים אחרים שראינו בסגנון קמרי, אך כשהצצנו אליו מקרוב גילינו להפתעתנו שהוא פשוט מוצף בקופים. כשירדנו מהרכב גילינו שכל הרחוב שורץ בקופים. המסכנים כל כך רעבים שהם פשוט מכניסים לפה כל דבר כולל ניירות וחוטי תיל ומתרוצצים בהיסטריה הלוך ושוב. האמת, שזה היה מראה של פעם בחיים, אלפי קופים שנראה כאילו השתלטו על העיר נמצאים בכל מקום, על המדרכות, בתוך החנויות, על תמרורים, על חוטי החשמל, באמצע הכביש, פשוט נראה כמו מראה הלקוח מסרט מדע בדיוני. האטרקציה הכל כך מיוחדת הזו קיבלה מאתנו ציון 9 ואנחנו מאוד ממליצים עליה לכל מי שנמצא באזור איוטאיה (המרוחקת חצי שעה דרומה משם).
כשמיצינו את האטרקציה המשכנו בחיפוש אחר אוכל ונסענו מספר קילומטרים ל-Big C בעקבות "שמועה" כי יש שם מקדונלדס. בסוף הסתפקנו ב-KFC, אבל זה לפחות הביא לשקט זמני בגזרת הילדים. דרך אגב, סניפים של Big C הם בדרך כלל הימור בטוח למי שמחפש לאכול וכוללים בדרך כלל מגוון לא קטן של אוכל מקומי ומערבי. הגענו לאיוטאיה סביב השעה 17:00 והשתכנו במלון Krungsri River, הנמצא ממש ליד גשר הכניסה המזרחית לאי. המלון הוא מלון 4 כוכבים גדול וותיק ברמה גבוהה ונחשב לאחד הטובים בעיר. הוא משקיף על העיר העתיקה, חדריו מאובזרים ומרווחים ויש בו בריכת שחיה ומספר מסעדות. ברחוב מתחתיו יש מגוון של מסעדות, מסאג'ים, 7/11 ועוד. שילמנו 2500 באט לחדר ללילה ונתנו לו ציון 8.
בערב צעדנו כ-100 מטר למסעדה/פאב לארוחת ערב ששילבה אוכל תאי ופסטות ובדרך למלון עצרנו בסניף של טסקו לקנות שוקולדים למחר. את שאר הדרך נאלצנו לעבור בחצי ריצה בגלל המבול שהתחיל ואת שאר הערב בילינו במלון.
יום חמישי 19/9/13
התעוררנו לבוקר של עתיקות באיוטאיה (במלעיל ולא במלרע). הצטיידנו במפה של כל האתרים באי (העיר העתיקה היא למעשה אי הכלוא בין שלושה נהרות) ומחוצה לו וגולן סימן עליה את כל המונומנטים שחובה לבקר בהם ולא נרצה להחמיץ (ישנם בעיר ובייחוד באי מאות שרידים ומקדשים ולכן חשוב מאוד להתמקד).
האתרים עצמם יותר מוזנחים מאשר בפארק ההיסטורי בסוקותאי, השבילים היו מוצפים ובוציים, עשבים שוטים גדלים בין המונומנטים ולא הייתה תחושה של השקעה בשימור כפי שהרגשנו אתמול. בנוסף, הבורמזים שכבשו את איוטאיה, די השמידו והרסו אותה, בזזו את ראשי הפסלים ומורגש הרס רב, אבל אל תתנו לתיאור הזה להטעות אתכם, הפארק ההיסטורי יפה ומרשים במיוחד.
שני הדברים המרשימים ביותר בהם נתקלנו בבוקר היו הפסל של ראש בודהה שנתקע בין שורשיו של עץ (שבין ענפיו גם "גדל" חלק מהחומה) במתחם Wat Mahattat ויש מספר סברות כיצד הגיע לשם.
את הילדים מאוד הצחיקה העובדה שלפתע ניגשה אליהם בחורה ובירכה אותם לשלום בספרדית והתברר שזו אותה בחורה שפגשנו יום קודם בסוקותאי, שסיפרה לנו שאיבדה את המצלמה וביקשה שנצלם אותה ונשלח לה את התמונה במייל. הילדים החליטו שהיא עוקבת אחרינו ותהו אם נמשיך לפגוש אותה גם בהמשך. האתר המרשים מאוד השני היה גם האחרון בו ביקרנו היום. הוא נקרא Wat Yai Chaimongkon ונמצא מחוץ לאי ממזרח לו.
המקדש כולל מספר פסלי בודהה גדולים ועשרות קטנים, אך מה שמייחד את הפסלים ואת המקום היא תלבושת הנזיר הכתומה בה הולבשו הפסלים. טיפסנו גם במדרגות המוליכות למרומי המקדש על מנת לתצפת על כל היופי הזה מלמעלה. המקדש מאפשר לצלם תמונות מרהיבות. במשך כל היום התווכחנו איפה מרשים יותר, בסוקותאי או כאן? ממה שכתבתי אתם יכולים להבין כי אני התרשמתי יותר מסוקותאי אך גולן אהב מאוד את איוטאיה. נתנו לאיוטאיה ציון 9 שמאוד הושפע מהמקדש האחרון היפיפה. אגב, איוטאיה מרוחקת בסך הכל פחות משעה נסיעה מבנגקוק וכל כך הרבה מפספסים אותה. חבל.
מכאן התחלנו בנסיעה לכיוון שמורת הטבע Khao Yai. אתמול דיברנו כבר עם מדריך בשם Deo (עליו קיבלנו המלצה מחבר של גולן מהפורום) וקבענו איתו שכבר בשעה 16:00 נצא לחצי יום טיול ראשון בשמורה ולכן רצינו להספיק להגיע עוד קודם. כשחצינו את השלט שאומר "ברוכים הבאים למזרח תאילנד" (ולמחוז Nakhon Ratchasima) התחיל לרדת לנו גשם וקראתי שזהו האזור הגשום ביותר בתאילנד. כשהתקרבנו לאזור הירידה מהכביש הראשי לשמורה, עצרנו לארוחת צהריים ורצנו מהאוטו למסעדה בגשם כדי לאכול. הגשם לא פסק גם כשסיימנו לאכול וגם כשהגענו למלון שהזמנו בטלפון ערב קודם. מלון Khao Yai Garden Lodge כולל בקתות צמודות קרקע בין שבילים מלאי צמחיה. החדרים היו בסיסיים מינוס (לפעמים התמונות באינטרנט משקרות, אם כי חוות הדעת על המלון היו טובות מאוד) ובמקום יש בריכת שחיה קטנה עם מפל ומסעדה טובה בחזית. החדר היה די מרוחק מהחניה והצעדה אליו במבול לא הייתה סימפטית במיוחד. שילמנו על כל חדר 1350 באט ללילה ונתנו לו ציון 7, בעיקר בזכות מחירו הזול.
התקשרנו למדריך דיאו והקדמנו את שעה היציאה לטיול לשעה 15:30, כשדיאו טוען שהגשם לא יפריע לנו לטיול אחר הצהריים, שכן העטלפים (האטרקציה המרכזית) יוצאים מהמערה בכל מזג אויר. יצאנו לטיול והתחנה הראשונה הייתה בריכות מים שיורדים מההר דרך מי תהום ונקווים בתחתית ההר לבריכות. לבריכות הוביל שביל בוצי במיוחד ואנחנו התכסינו במעילי גשם חד פעמיים שרכשנו עוד בדרך לפאי (25 באט למעיל). שני זוגות של מטיילים בחרו להיכנס לבריכה ולהחליף בגדים בבוץ, אבל אנחנו ויתרנו על התענוג. מהצד זה נראה שבמזג אויר אחר אפשר היה בהחלט ליהנות מרחצה בבריכות, אך אנו לא נתנו להן ציון.
עדיין נותר לא מעט זמן עד לשעת יציאת העטלפים מהמערה ובחרנו לבלות אותו במרכז הקניות Palio המעוצב כעיירה טוסקנית. גם פה רוב החנויות היו סגורות בגלל העונה ומזג האוויר, אבל לא ויתרנו על גלידה איטלקית אמיתית איכותית טעימה למדי ונתנו למרכז הקניות ציון 8 (בגלל הפוטנציאל...).
משם המשכנו למערת תפילה בה צעדנו בחושך בין שני אולמות ובעזרת פנס הבחנו בעטלפים התלויים על התקרה ובמספר פסלי בודהה מפוזרים. המערה קיבלה מאיתנו ציון 8.
כשיצאנו מהמערה השעה כבר הייתה בסביבות 17:00 (כשעה לפני השקיעה) ומהר מאוד דיאו הפנה את תשומת ליבנו לעשרות או מאות אלפי עטלפים (יש האומרים כמיליון) היוצאים מידי ערב מפתח מערה הנמצאת בצלע ההר בדרכם לאכול וממש צובעים את השמים בכתם שחור ענק במחזה בהחלט יוצא דופן. המראה נראה לפעמים כלקוח מסרט מדע בדיוני. זו למעשה האטרקציה המרכזית בטיולי אחר הצהריים המבוצעים באזור השמורה, בהחלט תופעה מדהימה שהצדיקה את היציאה לטיול בגשם שכזה וקיבלה מאיתנו ציון 10. מדהים.
כשחזרנו למלון קבענו עם דיאו שנדבר מחר בבוקר כשנראה האם מזג האוויר יאפשר טיול. דיאו היה אופטימי והאמין כי הגשם ייפסק אבל היה איתנו יותר מהוגן כשהודיע לנו שאם נבטל הוא יקבל זאת בהבנה. אז עוד לא ידענו איזו סופה עתידה להתרחש. בגלל מזג האוויר החלטנו לאכול במסעדת המלון (אוכל תאי די חריף ופסטות לילדים לא מוצלחות במיוחד, אם כי שירות נהדר ומחירים הוגנים) ולפרוש לחדרים. הפעם כבר נסענו עם האוטו ממש עד לחדר והגשם לא הפסיק לרדת לרגע כל הלילה.
יום שישי 20/9/13
התעוררנו בבוקר על מנת להבין שלטיול כנראה לא נצא היום. מבאס. ארזנו את כל החפצים ולארוחת הבוקר במלון כבר נסענו עם כל המזוודות בתא המטען. יצאנו מהמלון וחשבנו לעצור קצת ב-Premium Outlet שגילינו באזור, אך נעצבנו לראות שהוא נפתח רק בשעה 10:00 ולכן החלטנו להתחיל בנסיעה הארוכה לכיוון Hua Hin, יעדנו הבא. הנסיעה (שלקחה בסביבות 5 שעות) התאפיינה בעיקר בגשם בלתי פוסק. סגרנו כבר 24 שעות רצופות של גשם שפשוט לא הפסיק לרגע. בנוסף, הבנו שאנחנו מגיעים להואה הין לקראת סוף השבוע (אז מגיעים לנפוש בה תושבי בנגקוק) וחלק מהמלונות נמצאים בתפוסה מלאה. המרכז למטייל נחלץ (כמו תמיד) לעזרתנו והצליח למצוא לנו שני חדרים צמודים במלון Marrakesh, מלון 5 כוכבים הבנוי בסגנון מרוקאי. החדרים שקיבלנו היו מדהימים ביופיים, מרווחים מאוד ולשמחת הילדים עם מרפסת ענקית עם ג'קוזי המסוגל להכיל את כל המשפחה. המלון כמובן יושב על חוף הים, הבריכה שלו אינה יוצאת דופן או מרשימה במיוחד וארוחת הבוקר עשירה וטובה מאוד. חשוב להבין שהחדרים שקיבלנו הם החדרים הזולים במלון ונמצאים בקומה השנייה. לחדרים היקרים יותר בקומה הראשונה אין מרפסת, אלא גינה עם בריכת שחיה פרטית. בחדרים יש מיטות ענקיות וגם ספה נוספת, כך שאין צורך לשלם עבור ילדים עד גיל 12. מחיר החדרים מתחיל ב-5000 באט ללילה והמלון קיבל מאיתנו בקלות ציון 10.
הדבר היחיד שהעיב על שמחתנו היה מזג האוויר שהמשיך להיות גשום (נדב מהמרכז למטייל סיפר לנו שמדובר בסופה המשתוללת בכל תאילנד וצפויה להמשך לפחות עד יום ראשון). למרות הגשם, גולן קפץ לבריכה עם אופיר, רועי וליאור ואני לראשונה בטיול ישבתי קצת לקרוא ספר, הגענו לנופש או לא? בערב נסענו למרכז הקניות היפה Market Village. קניון גדול למדי בן 3 קומות עם מיטב החנויות וכמובן מתחם אוכל יפה שכל אחד מצא בו את מבוקשו. כולם גם מאוד שמחו שגילינו בקניון סניף של רשת הגלידריות סוונסנס, אבל מכיוון שכבר אכלנו את המנה היומית ברשת בארוחת הצהריים נאלצו לוותר הפעם. נתנו לקניון ציון 9.
יום שבת 21/9/13
התעוררנו הבוקר, לראשונה מזה יומיים, למזג אוויר נעים, שמיים כחולים ושמש זורחת. לאחר ארוחת הבוקר נסענו לבקר בצוק Khao Takiab הנמצא מעט דרומית למלון. בחוף הים המוביל אל הצוק נפעמנו לגלות אלפי סרטנים קטנים שחופרים במרץ חורים בחול. בכניסה לצוק יש פסל בודהה מוזהב גדול ולאחריו נתקלנו בחבורת קופים מסתובבים ואוכלים אננס.
גולן, עומר וליאור טיפסו על גרם המדרגות המוביל למקדש הנמצא במעלה הצוק כשבדרך ולמעלה מלווים אותם קופים נוספים ובסוף הטיפוס חיכתה להם תצפית מאוד מרשימה על חוף הואה הין הנפרס מצפון ועל חוף South Takiab מדרום. הביקור בצוק ובנקודת התצפית קיבל מאיתנו ציון 7.
לאחר שעזבנו את המקום חזרנו למלון לשחייה בבריכה כשמדי פעם מלווה אותנו טפטוף גשם קל ולאחר מכן הילדים עברו למסיבת ג'קוזי אצלם במרפסת, מה שאפשר לנו קצת שקט ומנוחה. לקראת הצהרים יצאנו לכיוון מרכז העיר, הסתובבנו וחיפשנו מקום לאכול וגילינו שרוב המסעדות ממש יקרות בהשוואה למחירים שאנחנו מכירים ממקומות אחרים בתאילנד. לבסוף התיישבנו במסעדה חביבה לא רחוק ממלון הילטון, בה כל אחד מצא את מבוקשו (שזה אומר אוכל תאי לגדולים ופסטות לקטנים...). משם יצאנו לחפש את הסניף של סוונסנס שראינו על הכביש הראשי אתמול בלילה ונמצא בדיוק מול שוק הלילה. גולן החנה את האוטו ברחוב של השוק כשעוד היה ריק והאוטו כמעט "נכלא" בין דוכני השוק שהוקמו במהרה, אבל הצלחנו לחלץ אותו מהחניה ברגע האחרון...
משם המשכנו למרכז הקניות החדיש Venezia. המרכז נפתח רק לפני כחודשיים ונבנה כמו העיר ונציה. מרכז הקניות עצמו מאוד מרשים, אבל החנויות מאכזבות למדיי. נתנו לו ציון 6 וסיכמנו שאחרי שמתרשמים מספר דקות מהעיצוב האטרקטיבי, אין מה לחפש שם מעבר.
את היום קינחנו בשוק Cicada הפעיל בערבים בסופי שבוע בלבד. מדובר בשוק מדהים שמשלב מגוון רחב של דוכנים מיוחדים בעיקר של עבודות יד מכל מיני סוגים, גלריות לאומנות, הופעות חיות ומתחם אוכל גדול מאוד, מהיפים שנתקלנו בהם. נהנינו מאוד להסתובב בין הדוכנים, ליאור ורועי דגמנו לצייר שצייר קריקטורה שלהם, עומר עמד והתבונן בנפח זכוכית שאף אפשר לו לנשוף לתוך הצינוריות שלו ולנפח את הזכוכית ועוד כל מיני דוכנים מעניינים.
את ארוחת הערב אכלנו במתחם האוכל, שכלל מעבר לדוכני האוכל המוכרים גם דוכן גדול של אוכל מערבי ומתחם מרשים מאוד של קינוחים בו אכלנו ארטיקים מיוחדים בעבודת יד ובננות מצופות שוקולד. נתנו לשוק בקלות רבה ציון 10 (אסור להחמיץ) והילדים סיכמו את היום הזה כמוצלח במיוחד.
יום ראשון 22/9/13
היום בבוקר נסענו דרומה לשמורת Khao Sam Roi Yot. איך שהוא קצת התברברנו והגענו לבסוף לכניסה הדרומית לשמורה המרוחקת יותר מהואה הין ולא לכניסה הצפונית, אך זה לא באמת חשוב כי מי שמתחיל בדרום השמורה יסיים את הטיול בצפונה ולהיפך. לאחר ביקור קצרצר במרכז המבקרים, תשלום דמי הכניסה וקבלת מפה יצאנו לדרך (200 באט למבוגר, 100 באט לילד). שימו לב שבכל אטרקציה בשמורה יבקשו לראות את כרטיסי הכניסה, אז שמרו אותם ואל תתחכמו. התחנה הראשונה בסיור הייתה טיול בתוך אזור מנגרובים (עצי מים) על גבי מסלול מוגבה עשוי דק. לאורך כל הדרך ירד לנו גשם והלכנו עם מטריות אותן השאילו לנו עובדי מרכז המבקרים החביבים שדאגו לנו.
היה נראה שאנו המבקרים היחידים בשמורה. ההליכה חביבה ואורכת כרבע שעה. משם נסענו לשוט בסירה לאורך הנהר. השיט מזמן תצפית יפה על מצוקי הגרניט, על יערות המנגרובים ועל מגוון בעלי חיים, החל מצפרדעים ולטאות מים, וכלה במיני ציפורים וקופים המתרוצצים על המצוקים. השיט לוקח שעה וחצי, אבל הודענו למשיט ששעה תספק אותנו כי ידענו שהילדים יאבדו את הסבלנות. לשמחתנו הוא הבין אותנו והילדים באמת איבדו את הסבלנות... (500 באט לסירה).
משם נסענו לאטרקציה המרכזית של השמורה הנמצאת בצפונה, מערת Nakhon Phraya. בדרך אל הכפר ממנו מגיעים למערה נתקלנו בגשר בתהליך בנייה ומשאית שעומדת באמצע האין כביש וחוסמת אותו. טור מכוניות השתרך במקום ומישהי שעמדה בצד הדרך ודיברה קצת אנגלית עילגת הסבירה לנו שהכביש צפוי להיפתח עוד כשעה. עשינו פרסה ונסענו לחוף הדולפינים הסמוך, טיילנו קצת על החוף, ליאור ורועי אספו צדפות וכשחזרנו לאוטו גולן החליט לנסות לחזור למערה בתקווה שהמשאית שחררה את החסימה. לשמחתנו גילינו כי המשאית אכן זזה וניתן לעקוף אותה על איזו דרך בוצית ולהגיע לחניה של השיט למערה. כשיצאנו מהאוטו גילינו שמוכרת הכרטיסים לשיט למערה היא לא אחרת מאשר אותה אישה שאיתה דיברנו בחסימה. עולם קטן...
אל המערה ניתן להגיע מהכפר בשתי אפשרויות: או טיפוס מפרך בדרך מאוד תלולה שעולה על הר ויורדת מצדו השני או באמצעות שיט (600 באט לסירה פרטית הלוך ושוב) שעוקף את ההר ומוריד על החוף מעברו השני. אנחנו כמובן בחרנו בסירה ולאחר שראינו עד כמה הדרך היבשתית תלולה אנחנו לא ממליצים לאף אחד לבחור בה. שטנו מספר דקות אל עבר החוף ומשם צעדנו בשביל חולי עוד מספר דקות עד תחילת הטיפוס למערה.
כשראינו שהטיפוס למערה תלול מאוד ומטפס לגובה של 450 מטרים החלטנו רועי, אופיר ואני לפרוש למסעדה הנמצאת בחוף בעוד שגולן, עומר וליאור ממשיכים לבד לכיוון המערה.
הם חזרו לאחר שעה תשושים לחלוטין וסיפרו שהדרך למערה כרוכה בטיפוס קשה מאוד וגם כשכבר בטוחים שמגיעים מצפה עוד ירידה תלולה לפתחה של המערה, אך המערה המורכבת משני חללים ענקיים מדהימה ביופייה, בחלל הפנימי יותר יש פביליון מוזהב ולשני החדרים יש פתח ענק בתקרתם המאפשר לקרני השמש לחדור למערה במשחקי אור וצל מרשימים. בנוסף, הדרך למערה מזמנת נקודות תצפית מרשימות אל הים. ליאור הקטנטנה כנראה מצויה בכושר מצוין והיא ממש רצה את כל הדרך למערה. כשנפגשנו שוב לאחר שעה תפסנו את הסירה שלנו בחזרה לחוף ונסענו אל מחוץ לשמורה, הפעם דרך הכניסה הצפונית. בסך הכל היה ביקור מרשים ביותר בשמורה. עומר וגולן נתנו ציון 10 לביקור במערה וכולנו נתנו ציון 9 כללי לביקור בשמורה.
משם החלטנו לשוב למרכז הקניות Market Village שהיינו בו שלשום כי לעומר היה חשק עז למקדונלד וכולם רצו מאוד את מנת הגלידה היומית. כשסיימנו עם האוכל גילינו שבזמן שאכלנו ירד בחוץ מבול, נסענו בחזרה למלון על מנת לנוח קצת ולצאת בערב לשוק הלילה, אך כשראינו כי הגשם אינו מפסיק החלטנו לדחות את השוק ליום המחרת ולהישאר בחדר.
יום שני 23/9/13
קמנו היום בבוקר על מנת לגלות שעדיין יורד גשם בחוץ. עזבנו את מלון Marrakesh ועברנו אל מלון Centara Grand לשלושה לילות נוספים כי רצינו לגוון ומאוד רצינו להיות גם במלון הזה. מלון סנטרה נמצא ממש במרכז של הואה הין, בקרבת שוק הלילה ואזור הבילויים. צוות המלון קיבל אותנו בצורה מדהימה, כיבד אותנו במשקה למון גראס קר וסידר לנו שני חדרים מקושרים ובעקבות בקשה של גולן מלווה בחיוך גם קיבלנו מיטה נוספת בכל חדר ואינטרנט חופשי לשלושה ימים בחינם, איזה כיף. בזמן שהמתנו לחדרים, הילדים יצאו לשוטט ברחבי המלון בעל השטח הענק וחזרו נלהבים למדי. המלון יושב כמובן על חוף הים, יש לו ארבע בריכות שחייה במקומות שונים, מדשאות מטופחות והחדרים מפוארים ומאובזרים כיאה למלון 5 כוכבים, יש להם מרפסות חביבות, אך הם קצת קטנים ואין מעלית (המלון בן שתי קומות מעבר לקומת הקרקע). ארוחת הבוקר במלון הייתה המדהימה ביותר בה נתקלנו אי פעם וכללה עשרות סוגי מזון ומלא דוכנים עמוסי כל טוב. המלון עולה בסביבות 5000 באט ללילה וקיבל בקלות ציון 10 מושלם.
החלטנו לנסוע לבלות היום בפארק המים Black Mountain. הגשם לא הפסיק והיה די משעשע לבלות בפארק בגשם, אך מזג האוויר היה כמובן חם וחוץ משלושה בני נוער מקומיים היינו לבדנו בפארק. בגלל שהאזור של הילדים הקטנים היה סגור וגם מגלשה אחת מתוך שלל המגלשות הייתה סגורה, הכניסה לפארק עלתה חצי מהמחיר הרגיל וקיבלנו פארק ממש פרטי.
בפארק יש מגלשות מכל הסוגים ובכל רמות הפחד, יש נהר של אבובים, יש בריכת גלים עם גלים ממש סוערים עליהם רוכבים עם גלשנים (הגלים כל כך סוערים כשהם מופעלים שזה ממש הפתיע אותנו ואופיר וליאור אפילו נחבלו קלות) ויש בריכה עם רשת כדור עף וסלים של כדורסל המשקיפה על אגם סקי המים בכבלים הסמוך. הילדים מאוד נהנו בפארק ובסיום הבילוי התיישבנו לאכול ארוחת צהרים במסעדה שבפארק המגישה אוכל תאי ומערבי במחירים שפויים. נתנו לפארק ציון 10 (המחיר הרגיל 600 באט למבוגר, 300 באט לילד בגילאי 5-12).
בדרך חזרה למלון עברנו (כמובן) בסוונסנס וחזרנו לנוח במלון. לאחר מכן יצאנו לסיור במלון לחפש את ארבעת הבריכות ולאחריו יצאנו אל שוק הלילה. המלון נמצא כאמור במרחק של 10 דקות הליכה משוק הלילה ולכן צעדנו אליו ברגל. כשחצינו את הכביש אל השוק באה מולנו מנהלת המשמרת בגלידריית סוונסנס (אותה כבר הכרנו היטב...), רועי נופף לה לשלום והיא כמובן נופפה לשלום בחזרה כיאה ללקוחות כבדים שלה...
שוק הלילה די דומה לשווקי לילה אחרים בתאילנד. הוא מאוד ססגוני ועמוס דוכנים עם הסחורה הרגילה ושלל דוכני אוכל. בצידיו יש מגוון רחב של מסעדות המתמתחות בדגים ופירות ים. הסתובבנו בין הדוכנים, קנינו מעט בגדים ומזכרות, אכלנו בננה לוטי ולבסוף התיישבתי עם אופיר, רועי וליאור למסאג' רגליים משפחתי (100 באט לאדם לחצי שעה). רועי וליאור משכו את תשומת הלב של כולם ורועי ניסה להראות להם שהוא מפטפט מספר מילים בתאית וללמד את העובדים מספר מילים בעברית. בזמן הזה, גולן ועומר הלכו לטרוף משהו מהדוכנים ולאחר שסיימנו התבאסנו קצת להכניס את הרגליים הנקיות לכפכפים הבוציים שלנו אבל בלית ברירה עשינו זאת וחזרנו למלון. שוק הלילה קיבל מאיתנו ציון 8.
ימים שלישי רביעי 24-25/9/13
היומיים הללו עברו עלינו בבטלה יחסית מוחלטת. התעוררנו בסביבות השעה 09:00, ירדנו בניחותא לארוחת הבוקר שהוכתרה על ידי כולם כארוחת הבוקר הטובה ביותר שאכלנו אי פעם. בין היתר אפשר היה למצוא בה סושי, דמפלינגס (דים סאם), שייקים, מבחר ענק של קינוחים ועוד. לאחר ארוחת הבוקר התפנינו להמשיך ולעשות כלום. בילינו קצת בים, קצת בבריכה, קצת במועדון ילדים וגם בחדרים. גולן רצה מאוד לנסוע למפלי Pala-U, אבל אף אחד לא רצה להצטרף (בגלל השובע ממפלים ומטיולים) אז הוא החליט לנסוע לבד למפלים הנמצאים במרחק נסיעה של כשעה מערבית מהואה הין. בדרך הוא ביקר במקדש המפורסם בפסל הנזיר הענק Wat Huay Mongkol. במקדש נמצא הפסל הגדול ביותר בתאילנד של הנזיר הידוע ביכולתו לחולל ניסים והרבה מאמינים פוקדים את המקום על מנת לזכות במזל. הפסל נמצא על מעין במה מוגבהת אליה מוביל גרם מדרגות והוא עצום בגודלו. גולן נתן לו ציון 8.
ביציאה מהמקדש כשגולן עצר לשאול שוטר על הכיוון למפלים, הסביר לו השוטר בפנטומימה כי המפלים סגורים, אך גולן בחר להתעלם ונסע את כל הדרך (היפיפייה) רק כדי לגלות שהמפלים סגורים בגלל שהמים הציפו את השמורה ולא ניתן להיכנס. מאכזב למדי, אך סביר להניח שהמפלים לא השתנו מביקור קודם שבו קיבלו ציון 10 (400 באט למבוגר, 200 באט לילד).
את שארית יום שלישי העברנו קצת בשיטוט ברחובות הואה הין, בביקור החובה היומי בסוונסנס (לצערנו החברה שלנו מנהלת המשמרת לא הייתה ביומיים הללו, מה שגרם לכך שביום שלישי התבלבלו לנו בגלידה וביום רביעי כל כך נלחצו מבואנו שכל העובדים התגייסו להכין לנו את ההזמנה...) ובקצת קניות של ממתקים בסניף Big C הגדול הנמצא במערב העיר. ביום רביעי נסענו צפונה לכיוון צ'ה אם לביקור במרכז הקניות סנטוריני, שנפתח לאחרונה. מרכז הקניות מעוצב כמו אי יווני וחוץ מחנויות בוטיק מגניבות הוא כולל גם מספר מתקני שעשועים, המפורסם שבהם הוא הגלגל הענק שנראה למרחוק.
הופתענו לגלות כי בכניסה למרכז הקניות גובים תשלום, מה עוד שכל המתקנים עולים הרבה כסף בנפרד. עלינו על הגלגל הענק (120 באט לאדם בכל גיל), הילדים שיחקו מעט במתקנים נוספים, אכלנו המבורגרים (דווקא במחיר סביר) ואחרי זמן לא רב המשכנו הלאה לא לפני שנתנו למקום ציון 6 (50 באט לאדם) והסכמנו כי אין שום סיבה להגיע לכאן (חצי שעה נסיעה מהואה הין).
משם המשכנו למרכז קניות העודפים השייך לרשת האמריקאית המפורסמת Premium Outlet, הנמצא מעט צפונה יותר. גם שם הסתובבנו בין חנויות המותגים השונות (כל המותגים הבינלאומיים הידועים במחירים טובים יותר מהמחירים בישראל, אך יקרים משמעותית מהמחירים באאוטלטים של ארה"ב), קנינו מעט כי לא היה לנו יותר מידי כח וחשק לקניות ובשעות אחר הצהריים המוקדמות חזרנו למלון לנוח לא לפני שנתנו לאאוטלט ציון 8.
גולן חסר המנוחה המשיך לבד לסיור חופים דרומית להואה הין על מנת לבחון את כולם, לאחר שבבוקר הספקנו לבקר בחוף צ'ה אם הצפוני. בין היתר הוא ביקר בחופים Suan Son, Khao Tao ו-Haad Sai Noi היפה מכולם. כשחזר סיפר שפרט לחוף האחרון לא ניתן להגיד על אף חוף מצ'ה אם בצפון ועד פרנבורי בדרום כי הוא חוף יפה במיוחד המשתווה לחופים היפים באיי הדרום.
יום חמישי 26/9/13
היום בבוקר עזבנו את הואה הין לאחר חופשה מפנקת בת שבוע והתחלנו בנסיעה צפונה לכיוון בנגקוק. בדרך למלון בבנגקוק עצרנו בדרום העיר בפארק Ancient City. מדובר בפארק עצום בגודלו המדמה בתים ומקדשים שונים מתאילנד (חלקם מבנים מפורסמים שהועתקו או הועברו לשם). נסענו באוטו בין המבנים השונים, צילמנו ואת חלקם זיהינו כמובן מביקורינו הרבים במדינה, בעיקר מהביקור הנוכחי בסוקותאי ואיוטאיה.
מדובר בפארק מושקע למדי, לכל מיצג יש הסברים מפורטים והמקום מרתק. נתנו למקום ציון 9 (500 באט למבוגר, 250 באט לילד בגילאים 6-15, 300 באט לרכב). החיסרון היחידי של המקום הוא ריחוקו ממרכז בנגקוק (בסביבות שעה נסיעה).
לאחר שמיצינו את הפארק נסענו לחוף השחפים הסמוך (שהיו בו ממש מעט שחפים) וטיילנו קצת בטיילת שלו ומשם נסענו למוזיאון Erawan, הנמצא גם הוא לא רחוק משם. על גג המוזיאון מתנשא לו פסל ענק של הפיל בעל שלושת הראשים (שעל שמו נקרא המוזיאון) הנראה למרחקים. גובהו של הפסל 50 מטר וניתן לטפס בתוך ביטנו. מתחתיו יש 5 קומות של מוזיאון עם עתיקות.
אל מלון נובוטל Ploenchit הגענו בשעות אחר הצהריים המוקדמים. נפרדנו מהרכב ששירת אותנו נאמנה בחניית המלון והתקבלנו בחום רב בקבלה. החדרים אותם קיבלנו די מהר מאוד דומים לסטנדרט ברשת, כלומר מרווחים ומודרניים עם מקלחת שקופה לחדר שניתן לסגור באמצעות וילון חשמלי. המלון ממוקם ממש בצמוד לרחוב סוקומוויט ובמרחק 2 תחנות רכבת עילית מכיכר סיאם. ארוחת הבוקר הייתה טובה למדיי והמלון נותן תמורה גבוהה מאוד לפחות מ-100 דולר ללילה. נתנו לו ציון 9.
לאחר שהתארגנו ירדנו להסתובב מעט ברחוב סוקומוויט הסמוך והילדים ישר נדבקו ב"חיידק" הקניות של בנגקוק שגורם לכך שכל משפט שני מתחיל ב"אני רוצה" או "תקנו לי" ליד כל דוכן שעל פניו עוברים (ולא חסר כאלה ברחוב סוקומוויט), בלי קשר מה מוכרים בו... אכלנו ארוחת ערב טובה במסעדה תאית הודית וחזרנו מותשים למלון.
יום שישי 27/9/13
יום ארוך ומתיש במיוחד התחיל בקניון MBK, המשיך בקניון סיאם פראגון (שם גם קנינו אייפד וטלפון סלולרי בחנויות מורשות המזכות גם בהחזר מס בשדה התעופה), משם למרכז הקניות Big C ונגמר במלון לאחר 12 שעות מטורפות. לא להאמין כמה הילדים אוהבים להסתובב בין כל החנויות והדוכנים.
יום שבת 28/9/13
את היום הקדשנו שוב לקניות והתחלנו אותו בבוקר בשוק סוף השבוע הענק והמדהים שאנחנו מצליחים ליהנות בו כל פעם מחדש.
משם המשכנו לשוק Or Tor Kor הסמוך המתמחה בבשר ופירות ים, פירות וירקות מכל המינים וכל הסוגים בשוק נקי ומסודר במיוחד שאנחנו מאוד ממליצים עליו לחובבי שווקים ובעיקר פירות וירקות.
לאחר מנוחת צהריים במלון (נשברנו... לא להאמין כמה קניות זה דבר מתיש...) צעדנו לסיבוב קניונים נוסף אותו התחלנו בקניון האלקטרוניקה פאנטיפ פלאזה, נמשך במנת הגלידה היומית בסוונסנס, משם לקניון האופנה פלטינום וחזרה למלון עייפים ורצוצים. זהו, לילה אחרון בבנגקוק להפעם.
יום ראשון 29/9/13
קמנו מוקדם בבוקר לאחר שערב קודם הזמנו במלון מונית גדולה לשדה התעופה לשעה 07:00 (700 באט כולל אגרות למונית גדולה). לשמחתנו, חדר האוכל נפתח כבר בשעה 06:00, כך שהספקנו לאכול ארוחת בוקר. לשדה הגענו תוך כ-40 דקות בלבד, זכרנו לקבל את החזר המס על הקניות והטיסה חזרה הביתה עם חברת התעופה הטורקית הייתה נעימה ואיכותית כפי שהייתה בדרך לכאן.
תם ונשלם טיול מושלם !
