רקע
לטיול הזה, שתוכנן בקפידה זמן רב מראש, יצאנו כהרגלנו בהרכב המשפחתי המלא עם ארבעת ילדינו עומר (17.5), אופיר (14.5), רועי (10.5) וליאור (7), כשסיגל מתעדת מידי ערב את כל מה שעשינו והילדים נותנים ציונים משלהם לאטרקציות ולצימר על מנת שהקוראים יוכלו לחוש בכל מקום את מידת ההתאמה וההנאה לילדים. הפעם החלטנו להפריד את הציונים לציון מבוגרים, ציון נוער וציון ילדים.
בשונה מטיולינו בעבר למזרח הרחוק, הטיול הזה בוצע בסגנון שונה לחלוטין. הזמנו צימר אחד (נהדר, נחזור לזה בהמשך) לכל התקופה, במיקום הכי טוב ביער (כזה שמביא למינימום את הנסיעות) וממנו יצאנו לטיולים יומיים כשאטרקציה רודפת אטרקציה. ניסינו לשלב אטרקציות לילדים עם הרבה טבע ומידי פעם לבקר בעיירות קסומות ובעיקר לשמור כל הזמן על התמהיל הנכון ועל איזון בין ריגושים מסוגים שונים. טיילנו טיול הרבה יותר רגוע כשברוב הימים אנחנו יוצאים לדרך רק בסביבות 09:00 (כי חלק נכבד מהאתרים נפתח רק בשעה 10:00), אך מנצלים בקפידה את כל שעות האור (הרבות, מחשיך רק אחרי שעה 21:00) ומשתדלים לסיים כל יום במרחצאות מסוגים שונים. שילבנו בטיול גם גיחות של יומיים לחבל אלזס בצרפת וגיחה קצרה לשווייץ. סה"כ 14 יום ברוטו.
טיסות
ליער השחור יש מגוון אפשרויות הגעה, החל מנמל התעופה של באזל הקרוב ביותר (אליו טסה רק איזי ג'ט), נמל התעופה של ציריך (במרחק שעה וחצי), נמל התעופה של שטוטגרט (שעתיים, אך אין טיסה ישירה מישראל), פרנקפורט (3 שעות) וכלה במינכן (4 שעות). על אף שהזמנו את כרטיסי הטיסה כמעט שנה מראש לא הצלחנו לשים את ידינו על כרטיסי טיסה זולים יחסית ולבסוף בחרנו בחברת אל על, בעיקר בגלל שהיו לנו שני כרטיסי בונוס ומחירים דומים לחברות האחרות. הטיסה לפרנקפורט עלתה לנו בממוצע 640 דולר לכל ילד וסיגל ואני טסנו בונוס. הטיסות בוצעו במטוסי 737-900 חדישים יחסית בתנאים סבירים ועם אוכל מפתיע מאוד לטובה, אך באיחורים מרגיזים (גם בהלוך וגם בחזור) שהוסברו על ידי המצב הביטחוני ונתקבלו על ידי רוב הנוסעים בהבנה. נניח... המטוסים לא כוללים מערכות מולטימדיה אישיות אלא מסכים קטנים מידי כמה שורות שכמעט ואינם מאפשרים לצפות בתכנים. תודה לאפל על המצאת האייפד...
שדה התעופה של פרנקפורט נמצא מצפון ליער השחור במרחק של כ-300 ק"מ ונחיתה בו בשעה 10:00 בבוקר מאפשרת לנצל את היום לטיול באזור הצפוני של היער, המרוחק יותר מאזור הלינה. זה גם שובר את הנסיעה והופך אותה לקלה יותר וגם מאפשר לטייל קצת באזורים המרוחקים יותר.
הצימר
ביער השחור מאוד פופולרי להשתכן בצימרים וזהו פתרון נפלא למשפחות. למרות שנערכנו לטיול הזה חודשים רבים מראש לא הצלחנו למצוא מקום באחד המקומות המומלצים והתחלנו לחפש בקדחתנות בצימרים פחות מוכרים שעונים לשני תנאים: נותנים את כרטיס היער השחור האדום (אסביר למה בהמשך) ונמצאים באזור של אגם טיטי עד פלדברג, שמחישובים שעשיתי זהו המקום הטוב ביותר ללינת כוכב מבחינת צמצום היקף הנסיעות. פנינו למספר צימרים באמצעות אתר הכרטיס האדום ולבסוף הזמנו באמצעות המייל את הצימר Haus Wochner. הצימר נמצא במיקום מעולה בעיירה פלדברג, דקה נסיעה מהכביש הראשי וקרוב מאוד למירב האטרקציות בדרום היער כגון אגם טיטי, הר פלדברג, טודנאו, פרייבורג ועוד. הנסיעות הכי ארוכות מהצימר בכל הטיול היו בסביבות שעה לכל כיוון. הצימר, שגודלו 80 מ"ר, כולל מטבח מאובזר לחלוטין, פינת אוכל, 3 חדרי שינה זוגיים וחדר אמבטיה ונמצא בקומה שנייה מעל בית המשפחה. הוא מכיל בנוחות עד 6 נפשות וחדר ההורים מופרד מחדרי הילדים. ניתן לתת להם כביסה בעלות של 5 אירו למכונה, הם מספקים מגבות חדשות מידי יומיים והמחיר ללילה היה 115 אירו לכל המשפחה כולל כאמור הכרטיסים האדומים שחיכו לנו מוכנים כשהגענו. נדרשנו להעביר כמקדמה 20% מהסכום ואת שאר היתרה שילמנו בערב האחרון. שלושה חסרונות קטנים היו לצימר: אינטרנט אלחוטי (חינם) חלש למדי, העובדה כי יש לעלות שתי קומות במדרגות ובעלים שאינם דוברים אנגלית (אם כי מסתדרים). למרות החסרונות הקטנים הצימר קיבל ציון 10 והיה אחת ההצלחות הגדולות של הטיול.
כתובת: Panoramaweg 20 Feldberg 79868. מייל: [email protected]. אתר אינטרנט: www.sbo.de/wochner
השכרת רכב
גם בנסיעה זו הזמנו את הרכב דרך אתר האינטרנט המתמחה Economy Car Rental, איתו יש לנו ניסיון חיובי מאוד מהעבר ואשר מחיריו כוללים ביטול השתתפות עצמית תמורת 100 אירו נוספים למחיר. כדאי מאוד. הזמנו רכב מסוג מיני ואן גדול אוטומטי ושילמנו בגינו 140 אירו מקדמה ועוד 810 אירו במועד לקיחת הרכב ובסך הכל שילמנו 950 אירו לשבועיים השכרה. חברת ההשכרה הייתה חברת Enterprise. במקביל רכשנו לטלפון הסלולרי את תוכנת הניווט Sygic שעלתה (במבצע) עם מפות של כל אירופה לכל החיים 25 אירו בלבד. שימו לב כי ביער השחור אין אפשרות לנווט באמצעות אפליקציית Waze מכיוון שברוב אזורי היער אין קליטת אינטרנט הנחוצה לניווט ולכן יש עדיפות מכרעת לתוכנת ניווט בה מותקנות המפות מראש. כגיבוי רכשנו בממס"י מפה ליער השחור של חברת "מישלן" בקנה מידה של 1:300,000 בעלות של 65 ₪, שסייעה לנו מידי פעם לקבלת כיוון כללי.
כשנחתנו בפרנקפורט חיכתה לנו הפתעה מרה בדמות רכב קטן מזה שהוזמן והתעקשות של מנהלת הסניף המקומי כי הרכב מתאים לקבוצה וכי אין להם רכב אחר. לאחר דין ודברים חריף שנמשך שעתיים, כולל הצעה מגוחכת לקחת שתי מכוניות, הגיע למקום מנהל בכיר יותר שנתן לנו לבחור בין לקבל את הרכב שהוזמן אך עם גיר רגיל בתוספת פיצוי של 100 אירו או לקבל רכב גדול מאוד ל-9 נוסעים באותו מחיר. בחרנו באופציית הרכב המקורי, קיבלנו את הפיצוי ויצאנו לדרך. הרכב היה מסוג פורד גלקסי 7 מקומות עם מנוע דיזל, נסענו איתו בסך הכל 2884 ק"מ, הוא היה נוח מאוד והייתה לו תוכנת ניווט מותקנת. מחיר ליטר סולר בגרמניה עולה בממוצע 1.4 אירו לליטר ובסך הכל הוצאנו על דלק 312 אירו, ממוצע של 0.11 אירו לקילומטר. על חניות הוצאנו בטיול 45 אירו. חברת השכרת הרכב Enterprise גרמה לנו עגמת נפש רבה ונתנו לה ציון 3.
כרטיסי היער השחור הרגיל והאדום
כרטיס היער השחור הרגיל ניתן לשימוש במהלך 3 ימים (לא בהכרח רצופים) ויכול לכלול גם יום אחד בפארק אירופה. על מנת למקסם את החיסכון יש לתכנן את השימוש בו היטב (כלומר באתרים היקרים ביותר וכמה שיותר אתרים ביום שימוש) ולנצל גם אתרי בונוס לאחר שמנצלים את 3 ימי השימוש בו. מצד שני, חשוב לא לתת לכרטיס לנהל לכם את החיים ולא ללכת לאתרים רק כי הם כלולים בו. מחיר הכרטיס כולל פארק אירופה הוא 217 אירו למשפחה עם 3 ילדים מתחת לגיל 18 (ולכן קנינו כרטיס בודד לילד הנוסף). אנחנו ניצלנו את הכרטיס לאתרים בשווי 410 אירו, כלומר חסכנו 193 אירו.
כרטיס היער השחור האדום ניתן חינם ללנים בצימרים או מלונות להם יש הסדר עם הכרטיס והוא מקנה כניסה חופשית לעשרות אתרים, ביניהם פארק המים באדפרדיס, מגלשות ההרים טודנאו, פארק שטיינוואסן, פארק החבלים פלדברג, רכבלים, מרחצאות ועוד. אנחנו ניצלנו את הכרטיס רבות, כולל מספר פעמים לאותו אתר (כמו מגלשות ההרים, פארק החבלים ופארק המים) וחסכנו עם הכרטיס 718 אירו.
אני ממליץ בחום לצאת ליער השחור עם הכרטיס השחור וללון במקום המעניק את הכרטיס האדום. עם שני הכרטיסים ביחד אין כמעט הוצאות נוספות על אטרקציות והטיול זול משמעותית.
כעת נעבור ליומן הטיול שכתבה סיגל:
יום שישי 1/8/14
התעוררנו מוקדם לפנות בוקר כדי להספיק להגיע לטיסת אל על לפרנקפורט שיוצאת בשעה 06:10. כבר בדרך לשדה התעופה אותתה לנו האפליקציה החדשה של נתב"ג שהטיסה מתעכבת בחצי שעה ודי התבאסנו על ההשכמה המוקדמת המיותרת. בפועל, גם לאחר אין סוף סיבובים בדיוטי פרי, עדיין נשאר לנו המון זמן פנוי עד העלייה למטוס, שאף התעכבה בחצי שעה נוספת. הקברניט פתח את הטיסה בהתנצלות על האיחור בשל "המצב הביטחוני" שהביא לשינוי נתיבי ההמראות והנחיתות ולכן העיכוב. הוא חזר וסיפר כי רק אל על אינה מפסיקה לטוס אף פעם ושזה "הכי בבית בעולם"... בכל מקרה, מכיוון שהקברניט הודיע כי זמן הטיסה יהיה רק 4 שעות (לפי לוח הזמנים זה היה אמור להיות 4:40 שעות), אז זה די קיזז לנו את האיחור בהמראה והחזיר אותנו ללוח הזמנים המקורי. במהלך הטיסה הטייס קרא לרועי ולליאור לתא הטייס שם הם הצטלמו והתרשמו עמוקות מכמות השעונים והמכשירים השונים.
עם הנחיתה, אספנו את המזוודות (אז עוד לא ידענו איזו הפתעה תחכה לנו בהמשך...) וצעדנו לעבר דלפקה של חברת השכרת הרכב. שם התעכבנו לצערנו עוד מעל שעה וחצי נוספות בשל התעקשות של החברה לתת לנו רכב קטן יותר מזה שהוזמן בתואנה שזו אותה קבוצת רכב ושזה מה ששוריין עבורנו והתעקשות שלנו לא לקבל אותו. לבסוף, אחרי הרבה עצבים והתעקשות מצדנו קיבלנו אוטו אחר (כנראה על חשבון מישהו אחר, אבל זו כבר בעיה שלו...) ובגלל שהאוטו היה ידני ולא אוטומטי כפי שהזמנו, קיבלנו החזר כספי של 100 אירו.
סוף סוף יצאנו לדרך. הילדים (שהתנהגו למופת בכל זמן ההמתנה שבזבזנו) היו מורעבים וביקשו אוכל ומהר. ירדנו מהכביש המהיר בירידה הראשונה עליה היה מסומן סניף של בורגר קינג והזמנו ארוחה לכל אחד. זה היה גם הרגע שגילינו כי הגרמנים שותים רק מים מוגזים וכל מה שנותר לנו לקוות הוא כי המים בברזים אינם מוגזים...
החלטנו לנצל את הנסיעה לצימר בשביל לעבור במספר אטרקציות בצפון היער. המקום הראשון אליו כיוונו את ה-GPS ברכב היה מסלול הלינקס (Luchspfad) שהיה אמור לעקוב אחר תחנות שונות בחייו של חתול השונר. כשהגענו לעיירה שבה היה אמור השביל להתחיל שאלנו מספר אנשים לגבי המיקום של המלון בו מתחיל המסלול והופתענו לגלות שהמקום לא מוכר לאיש, אבל לבסוף כשמצאנו את המלון (שהיה סגור ונטוש) ועשינו את המסלול (מאכזב מאוד) הבנו את הסיבה. המסלול עובר בשביל בוצי ביער, בהתחלה נראה חביב אבל מהר מאוד החל לחזור על עצמו. אחרי הליכה של רבע שעה הבנו שבעצם רק עכשיו הגענו לתחילת המסלול והתחנות מכאן והלאה היו מאכזבות מאוד ולא מושקעות. בשלב כלשהו החלטנו לחתוך לעבר האוטו אבל גילינו שגם אם אנחנו מגיעים לכביש הראשי, אין שוליים בכביש שניתן ללכת עליהם ולכן נאלצנו לקצר את המסלול אבל בדרך הארוכה יותר והלכנו דרך מספר תחנות נוספות. המסלול קיבל ציון 5 מהמבוגרים ומהנוער וציון 6 מהילדים.
אחרי שחזרנו בשעה טובה לאוטו נסענו נסיעה קצרה לאגם מומל (Mummelsee)הקטנטן. בעיקרון ניתן להקיף את האגם בהליכה נעימה של חצי שעה, אבל בפועל לאף אחד מאיתנו לא היה חשק לצעוד שוב ולכן מצאנו את עצמנו יושבים על שפת האגם בבית הקפה של המלון, אוכלים את עוגת היער השחור הראשונה שלנו (שעומר התלהב ממנה מאוד, אופיר לא משהו ורועי וליאור טענו שהחלק של הדובדבנים מקלקל את העוגה). האגם החמוד קיבל ציון 7 מהמבוגרים והילדים וציון 6 מהנוער. אנחנו חושבים שהוא תחנה נעימה מאוד לשבירת הנסיעה הארוכה מפרנקפורט והוא נמצא על כביש 500 המהמם ביופיו.
לאחר שסיימנו לאכול נסענו ישירות לצימר בפלדברג. הדרך הייתה יפה ולמרות שהעייפות כבר הייתה רבה, כולם נהנו ממנה. 700 מטרים לפני הצימר עצרנו בסניף של סופרמרקט Lidl המקומי לצורך הצטיידות. קנינו קצת ירקות, ממרחים, לחמים (המאפייה הסמוכה כבר הייתה סגורה לצערנו), נקניקים, גבינות ועוד במחירים ממש זולים לעומת ישראל ועם החבילות מיהרנו לכיוון הצימר הסמוך של משפחת ווכנר.
חנה ווולטר ווכנר התגלו כזוג חביב, דובר גרמנית בלבד (מה שגרם לי להתאמץ ולגלות שהגרמנית שלי טובה משחשבתי ושאני מסוגלת לנהל שיחה) והצימר יושב בנוחות רבה בסמוך לכביש הראשי עם נוף מדהים (כולל של אגם טיטי) מכל החלונות. הדירה עצמה כוללת 3 חדרים זוגיים, מה שמאפשר לכל אחד קצת פרטיות, מה שחשוב מאוד כשנוסעים לתקופות ממושכות. התמקמנו כל אחד בחדרו והתחלנו לפרוק את המזוודות. לקח לנו שניות ספורות לגלות שאחת המזוודות היא לא שלנו... התקשרנו לשדה התעופה בפרנקפורט והתעודדנו לשמוע שהמזוודה שלנו אכן שם ומחר בבוקר יתקשר אלינו שליח כדי לתאם מתי מביאים אותה אלינו ואוספים מאיתנו את המזוודה שלקחנו בטעות. אז עוד לא ידענו שהסיפור הזה לא יהיה כל כך פשוט... נכנסנו למיטות גמורים מעייפות על מנת לצבור כוחות ליום הבא.
יום שבת 2/8/14
התעוררנו בבוקר בניחותא לקראת בוקר חדש. ישבנו לאכול ארוחת בוקר משפחתית מהנה ויצאנו לדרך. באופטימיות רבה הורדנו את המזוודה השגויה למטה והסברנו לגברת ווכנר שאוטוטו יגיע מישהו להחליף אותה במזוודה הנכונה...
התחנה הראשונה הייתה פארק השעשועים Steinwasen (חינם בכרטיס האדום). ההתרשמות שלנו ממה שלמדנו על הפארק הייתה שהפארק מתאים בעיקר לקטנים, אבל בגלל שהוא נכלל בכרטיס האדום שקיבלנו בצימר החלטנו להשקיע בו קצת זמן כי אין מה להפסיד. הגענו לפארק בגשם, מה שלא קלקל לנו את התכניות. נכנסנו לתוך מעילי הגשם החדשים שרכשנו מבעוד מועד בארץ וצעדנו לתוך הפארק. הפארק התגלה מהר מאוד כמלהיב מאוד לכל הגילאים.
רכבות הרים, מגלשות הרים (אחת על פסים והשנייה ללא פסים), מגלשת מים ענקית בתוך אבוב משפחתי שעולה למגלשה במעלית מסתובבת, רכבל ארוך, קולנוע 4D מהנה ועוד. בילינו בפארק מעל שעתיים ובשל העובדה שהגענו ראשונים עם הפתיחה (שזה מומלץ תמיד בכל אתר אטרקטיבי) יכולנו לעשות כל מתקן מספר פעמים כמעט ללא תורים. כשעזבנו, כבר החלו להשתרך תורים במתקנים. הפארק קיבל בקלות ציון 10 מהמבוגרים ומהילדים וציון 8 מבני הנוער.
לאחר שיצאנו מהפארק נסענו לכיוון העיר פרייבורג (Freiburg), שידועה מאוד בקתדרלה שלה ובשוק האיכרים הפרוס סביבה והוא גדול ומיוחד בעיקר בשבת. עד שהגענו לעיר מזג האוויר השתנה לחלוטין ושמש חמימה הציצה לעברנו. זה גם היה הרגע בו גולן סיפר לנו כי פרייבורג היא העיר החמה והשמשית ביותר בגרמניה. דבר ראשון צעדנו נמרצות לעבר מסעדה, שגולן קיבל עליה המלצות למדריך שכתב. בדרך עצרנו ליהנות מהסמטאות הציוריות ותעלות המים הצרות הזורמות ברחובות כשילדים משכשכים בהם רגליים ומשיטים בהם סירות מפרש קטנות. המסעדה התגלתה כמאכזבת (ונמחקה מהמדריך...), שכן התפריט לא כלל מנות שאהובות על הילדים ומצד שני המחירים בה היו יקרים בהחלט. עזבנו והחלטנו למצוא מקום אחר לאכול בו.
בסופו של דבר מצאנו את עצמנו בכיכר הקתדרלה בין דוכני השוק השונים וכולם החליטו שזה הזמן לבחון את הנקניקייה בלחמנייה הגרמנית המפורסמת (למעט ליאור שהחליטה שאגס זה אחלה ארוחת צהריים ואני שהחלטתי לדלג על הארוחה). כולם חשבו שהנקניקייה הייתה נהדרת ואנחנו המשכנו להסתובב בין דוכני השוק עם בטן קצת יותר מלאה, נכנסנו לסיבוב קצר בקתדרלה המפורסמת ולאחריו קנינו סירה לקטנים שהושטה בתעלות זמן קצר לפני שהיא טבעה (האמת שהצלנו אותה מטביעה והיא הגיעה איתנו לישראל). לאחר מכן עברנו קצת בין החנויות ונכנסנו לבית הכלבו המפורסם Kaufhof כדי לקנות מעט שוקולדים, צעצועים לילדים ובעיקר מיני השלמות למה שהיה חסר לאופיר מהמזוודה האובדת. העיר קיבלה מכולנו ציון 7 (ובדיעבד הייתה פחות יפה מכל הערים האחרות בהן ביקרנו).
זה היה השלב בו העיר נמאסה על הילדים והחלטנו לנסוע לכיוון Titisee. האזור של בתי המלון והחנויות בטיילת שעל שפת האגם מצפונו התגלה כאזור שוקק חיים. הגענו לאגם, שכרנו סירת מנוע לחצי שעה והתחלנו לשוט כשכל מספר דקות ילד אחר משמש כנהג. האגם היה מלא בסירות פדלים, בספינות, בסירות פדלים עם מגלשות ישר לאגם (שהמים בו היו קרים מאוד) ובסירות עגולות שנראו כמו דונאט ואירחו סוג של מסיבת רווקים (כעשרה גרמנים עם המון בירה). האגם הפופולרי ביותר ביער השחור קיבל מאיתנו ציון 8.
לאחר שחלפה מחצית השעה שלנו המשכנו לכיוון מוזיאון הרכבות Marklin והמיני גולף (שניהם חינם בכרטיס האדום). מוזיאון הרכבות היה חביב, אך מיצה את עצמו לאחר 5 דקות והמיני גולף היה נחמד למרות שרק ליאור ואופיר שרדו בו עד הסוף. במיני גולף גם פגשנו שכנים מהבית שסיפרו לנו על סופרמרקט שבו ניתן לקנות בגדי ים בזול, כדי שלא נתבאס על המזוודה שעדיין לא הגיעה. שם גם הצלחנו סוף סוף לתפוס את שדה התעופה פרנקפורט שלא ענו לנו כל היום, הם התכחשו לכך שהתחייבו להביא את המזוודה שלנו ובסופו של דבר לאחר דיונים ארוכים החליטו (ברגע נדיר של חשיבה מחוץ לקופסא מבחינתם) לשלוח לנו אותה לשדה התעופה בבאזל שהיה קרוב יחסית למיקום שבו התאכסנו. סגרנו את היום במסעדה איטלקית בסמוך לאגם, שהייתה טעימה מאוד, למעט העובדה שגבתה סכום עתק של 7 אירו עבור בקבוק מים (ללא ספק יותר זול לשתות זהב...).
מאמצינו לאתר את הסופרמרקט עליו המליצו שכנינו עלו בתוהו ומצאנו את עצמנו בחנות אחרת קונים שוב לחמים ואוכל. לפני השינה ניסינו שוב להשיג את השדה בפרנקפורט כדי לוודא שהמזוודה אכן יצאה לבאזל ולא נסע סתם, אך שוב ללא תשובה. הם כבר טרחו להסביר לנו במהלך היום כי הם לא עונים לטלפונים כי הם מאוד עמוסים... לתשומת לב כל מי שמתלונן על השירות בישראל...
יום ראשון 3/8/14
היום התחיל בשאלה הגורלית, האם יש טעם לנסוע לבאזל ? האם המזוודה אכן הגיעה לשם ? התחלתי את הבוקר (כהרגלי) בשיחת טלפון לפרנקפורט כדי לנסות להבין מה עלה בגורל המזוודה. נתקלתי במענה אפילו "שירותי" יותר משהורגלתי בו נאמר לי ש"אנחנו הישראלים באל על רק עושים צרות וכל הזמן מחליפים מזוודות... ושעל פי חוקי התעופה לא נקבל שום מידע על המזוודה שלנו לפני שנסע ונחזיר את זו שנלקחה על ידינו בטעות".
החלטנו היום להפעיל את הכרטיס השחור והתחלנו בנסיעה לפארק הציפורים והקופים Vogel Park Steinen (נכלל בכרטיס השחור). הגענו מספר דקות לפני שהחל מופע הציפורים. במופע עצמו השתתפו מספר עופות דורסים כגון נץ, תנשמת ונשר שעפו נמוך מעל הקהל כך שממש היה אפשר להרגיש את הכנפיים שלהם על הראש שלנו. הבעיה העיקרית הייתה שמנחה המופע לא הפסיק לדבר (בגרמנית בלבד כמובן) אפילו לא לשנייה במשך כל 40 דקות המופע. חוץ מלעוף מעלינו זכינו לראות את העופות תופסים את האוכל שזורקים להם באוויר וגם נשר סרבן אחד בשם גונזו שלא הסכים לשתף פעולה עם המנחה.
20 דקות לאחר סיום המופע נפתח אזור הקופים והטווסים. באזור זה מקבלים הוראות כיצד להאכיל את החיות וכל אחד מקבל פרוסות בננה ופופקורן כדי להאכיל אותם. היה מדהים לראות את הקופים מקלפים את חתיכות הבננה לפני שהם אוכלים ואיך הם נתלים בקצות אצבעות הרגליים מהחבלים מעל ראשינו ונמתחים למטה בשביל להגיע לאוכל שמוגש להם. הפארק קיבל ציון 7 מהמבוגרים והנוער (בעיקר בגלל האכלת החיות) וציון 9 מהילדים.
אחרי שסיימנו בפארק חצינו את הגבול הסמוך לצרפת והגענו לשדה התעופה באזל (שצד אחד שלו פונה לצרפת ואילו הצד השני לשווייץ). בשדה התעופה מצאנו חניה מעולה בדיוק מול הטרמינל וגולן ועומר נכנסו פנימה בעקבות המזוודה האבודה. כל הנשארים באוטו התפללו חזק וכנראה שזה הספיק כי מספר דקות לא גדול לאחר מכן חזרה המזוודה האובדת ומצאה את מקומה בחזרה באוטו. אי אפשר בכלל היה לתאר את גודל השמחה. עשרות שנים לאחר הקונגרס היהודי הראשון, באזל שוב מאירה פניה ליהודים...
עכשיו, כשכולנו רגועים יותר, נסענו למוזיאון המכוניות במולוז שבצרפת (Cite De L'Automobile Mulhouse). הסיור במוזיאון התחיל (איך לא?) בקפיטריה. השירות שקיבלנו היה מצוין, המחירים זולים, כולם נהנו מהאוכל וכך, על בטן מלאה, ניתן היה להתחיל בסיור. התחלנו בחוץ, על המסלול, שם הייתה תהלוכה של המכוניות הראשונות. אחרי מספר מכוניות הרגשנו שמיצינו ונכנסנו לתוך המוזיאון.
עברנו על פני השנים תצוגה מרהיבה של מאות מכוניות מתחילת המאה ה-20, הילדים התלהבו מאוד והשוו בין כל המכוניות, מי היצרן? לאיזה מהירות המכונית יכולה להגיע? איך היא נראית בכללי ועוד. המוזיאון מאוד מסודר למבקרים בו, כולל סימון חיצים על הרצפה לאן ללכת (אפשר בקלות ללכת לאיבוד ללא הסימון במוזיאון הענק), הוא מרשים מאוד, בפרט כשמבינים שמדובר באוסף של אדם פרטי. המוזיאון קיבל ציון 9 מהמבוגרים והילדים וציון 10 חד משמעי מבני הנוער. מומלץ מאוד.
בסיום הסיור במוזיאון חזרנו לשטח גרמניה, ניצלנו את העובדה שבגדי הים חזרו אלינו והלכנו להירגע קצת במרחצאות Vita Classica (נכלל בכרטיס השחור), שם ניתן למצוא בריכות במספר טמפרטורות (הנעימה ביותר בה סיימנו בת 36 מעלות), בריכה שהיא חצי מקורה וחצי בחוץ עם בריכת זרמים וזרמי מסאז' שונים והאטרקציה המרכזית, לפחות מבחינת אופיר ומבחינתי, היא בריכת המוסיקה, שבה ניתן לשכב עם האוזניים בתוך המים ולהאזין למוסיקה קלאסית. זה המקום לציין כי מומלץ להגיע לכל המרחצאות ופארקי המים עם מגבות (מהבית או מהצימר) כי אחרת התשלום עליהן יקר מאוד. המרחצאות קיבלו ציון 8 מהמבוגרים ומבני הנוער וציון 9 מהילדים.
לאחר שיצאנו מהמרחצאות נסענו לכיוון מסעדה איטלקית מומלצת באזור רק כדי לגלות שהיא סגורה לרגל חופשה. בעוד אנו יושבים באוטו ומתלבטים איזו כתובת להכניס ל-GPS התקרב אדם מבוגר לאוטו ושאל משהו לא ברור בגרמנית. כשהבין שאנחנו מחפשים מסעדה החליט להמליץ לנו על מסעדה אחרת בעיירה ואמר בגרמנית: So (מסמן עם היד ישר) ושוב So (מסמן עם היד שמאלה) ואז Adler. הוא הסביר לנו שזו מסעדה גרמנית וכשהבין שאנחנו לא מתים על הרעיון התחיל מחדש עם אותם הסברים ורק הוסיף בסופו של דבר עוד So אחד שמאלה מאדלר ומצאנו את עצמנו ב-CafZ. המשפט הזה: So So Adler So CafZ הפך להיות המשפט של הטיול...
המסעדה הייתה חביבה ושם גילינו את השפצל'ה ברוטב בקר ופטריות. עומר גם העז ואכל מנה גרמנית (Jager Schnitzel) ומאז התאהב בה. כל שאר הילדים נשארו עם השניצל, הצ'יפס והפסטה שלהם. חזרנו לצימר עייפים ובעיקר מרוצים שלא צריך יותר להתקשר לפרנקפורט...
יום שני 4/8/14
התחלנו את הבוקר באיזי כדי להגיע סביב השעה 10:00 לפתיחה של מגלשות ההרים Todtnau (חינם בכרטיס האדום). למרות שהגענו מספר דקות לפני הפתיחה, עדיין לא היינו הראשונים להגיע וכבר נאלצנו לעמוד בתור, גם אם היה קצרצר. מכיוון שהמגלשות כלולות בכרטיס האדום, הסברנו לילדים שאם ייהנו נוכל לחזור למגלשות עוד פעמים רבות במהלך הטיול. אורך המגלשות כ-3 ק"מ ומגיעים אל נקודת ההתחלה שלהן ברכבל כיסאות איטי (מאוד) שלוקח 12 דקות. בשלב מסוים במהלך העלייה הרכבל עצר במקום, מה שהיה מפחיד למדי, אך בגדול העלייה מהנה הן בגלל הנוף המדהים והן בגלל האפשרות לראות את המסלול ואת כל הנוסעים מנקודת תצפית מדהימה.
הגענו למעלה ולאחר מספר תמונות נוף עברנו לעמוד בתור לנקודת ההתחלה של המסלול. המסלול היה (לפחות מבחינתי) מפחיד וארוך מידי אבל אני כנראה בדעת מיעוט. המסלול כולל המון פיתולים והמון סיבובים כפולים של 360 מעלות והייתה לי האפשרות לנסוע באיזה מהירות שרציתי, כי בגלל הפחדנות שלי מצאתי את עצמי מאיטה מספר פעמים כך שתפסתי מרחק גדול יחסית מאופיר שהייתה לפניי. מצד שני אופיר התבאסה קשות על זה שמגלשת ההרים שהייתה לפנינו נסעה מאוד לאט, מה שגרם גם לה להאט כל הזמן ולזחול ולא לנסוע מהר ובאמת ליהנות מהנסיעה. כפי שציינתי קודם, הבטחנו לה שנחזור לכאן בהקדם על מנת לנסות לנסוע מהר יותר. מגלשות ההרים קיבלו בקלות מכולנו ציון מושלם 10.
לאחר שסיימנו לגלוש, נסענו למפלי טודנאו (Todtnau). ההליכה לכיוון תחתית המפל פשוטה ונעימה ולאחר כמה מאות מטרים מגיעים לנקודת תצפית יפיפייה עליו. בנקודה זו ממש מוקמו מספר כיסאות נוח ענקיים מעץ, שמאפשרים גם להצטלם אבל גם לשכב ולהביט על המפל, להשתזף מעט (מזג האוויר היה מצוין לזה), תוך כדי שטיפות מים מהמפל משפריצות מעט לצורך ריענון. משמאל למפל היו מדרגות שהובילו לגשר שנמצא במפלס העליון של המפל.
עומר הודיע שהוא עולה למעלה ומהר מאוד אופיר ואני מצאנו את עצמנו שוכבות ומשתזפות בעוד שכל האחרים מטפסים מעלה. לאחר כמחצית השעה הם חזרו מהצד השני של המפל מלאים בחוויות וסיפרו כי העלייה למעלה לא הייתה קשה במיוחד, למעלה מתחבאת לה בריכה מאחרי הגשר שנוצרת ממפל נוסף גבוה יותר הנשפך אליה והמחזה משם מרהיב במיוחד ובהחלט מצדיק את הטיפוס והירידה חזרה למטה הייתה דרך שביל ביער. נתנו גם להם קצת לשכב על כיסאות הנוח והמשכנו הלאה לעבר היציאה מהשמורה. המפל קיבל ציון 9 מהמבוגרים ומבני הנוער וציון 10 מהילדים.
התחנה הבאה היא הר בלכן (Belchen). אל ראש ההר מגיעים ברכבל סגור. הדרך לתחנת הרכבל הייתה כל הזמן בעלייה והרגשנו שאנחנו כבר מעפילים לפסגה עם הרכב ובטח כבר פספסנו את הרכבל, אבל בסוף הגענו ובשל העובדה שלא הייתה שם נפש חיה למטה עלינו על הקרונית הראשונה שהגיעה. למעלה מצאנו סוג של מסעדה, מספר שבילי הליכה והמון פרות.
הצטלמנו עם כמה מהן (תוך כדי שאנחנו מתחשמלים מהגדר החשמלית, זהירות), הלכנו מעט מסביב לפסגה כדי לספוג את כל הנופים המרהיבים (השמיים היו כחולים והראות ללא רבב, מה שממש לא טריוויאלי באזור) ותפסנו את הרכבל בחזרה למטה. הביקור בפסגה קיבל ציון 8 מכולנו ובדיעבד פחות מומלץ מההעפלה לפסגת הר פלדברג אליה נגיע בהמשך הטיול.
עכשיו כבר היינו ממש רעבים אז נסענו במיוחד למסעדה ממש מומלצת ליד האתר הבא שלנו. מסעדת Tannenmuhle היא מסעדה חביבה עם תפריט (אוכל גרמני) בעברית, שירות לא מי יודע מה איכותי, המון זבובים ובעיקר סביבה נעימה. באזור המסעדה רועי וליאור נהנו מפינת חי קטנה, גן משחקים וגן פסלים בזמן שממתינים (הרבה...) לאוכל.
גם כאן נהנינו משפצל'ה ולקינוח אכלנו שוב את עוגת היער השחור שהייתה לא רעה (אם כי לטענת עומר לא מתוקה מספיק). לאחר ששבענו, ליאור לקחה אותנו לסיור נוסף ליד הפסלים ולצילום עם החזיר.
נכנסנו לאוטו בדרכנו לאגם שלוכט (Schluchtsee) ולשביל הפסלים הסמוך לו. מדובר באגם קטנטן ולא מתויר, אך בסביבתו שביל פסלים יפיפה. בדומה למסעדה לפני, מדובר בפסלים שעשויים מהעצים עצמם תוך שימוש בשורשי העץ והילדים נהנו מאוד לרוץ בין הפסלים הרבים (וכמובן להצטלם עם כמה שיותר).
בין היתר גם התעורר כאן ויכוח האם קוראים לאגם שליכט (כפי שכתוב בספרי ההדרכה) או שלוכט (כפי שאני טענתי שאומרים). ברור שכמו תמיד אני צדקתי... שביל הפסלים והאגם קיבלו ציון 9 מהמבוגרים והנוער וציון 10 מהילדים.
מכאן הדרך חזרה לצימר הייתה קצרה, הצטיידנו במצרכים בסופר ובמאפייה והמשכנו לעבר פארק המים Badeparadies (שעה וחצי חינם בכרטיס האדום) הנמצא מצפון ל-Titisee. בזכות הכרטיס האדום, גם פה הבטחנו לילדים שנחזור מבחינתנו כל יום. הפארק מדהים ומעל ומסביב הבריכה המרכזית (שמידי פעם הופכת לבריכת גלים) יש מספר עצום של מגלשות מים מכל הסוגים ומכל המינים שמתאימות לכל הגילאים. הכרטיס האדום מזכה בשעה וחצי חינם, במהלכן הספקנו להתגלש בכל אחת מהמגלשות לפחות פעם אחת ובהרכבים מגוונים (חלק מהמגלשות מתאימות לגלישה בזוג ובשלישיה) וחזרנו לצימר עייפים ומאוד מרוצים. פארק המים קיבל מכולנו בקלות ציון 10.
החלטנו שלמחרת נסע למרכז היער השחור בעקבות אתרי הכרטיס השחור, מה שאומר שצפוי לנו יום ארוך ואינטנסיבי. אכלנו ארוחת ערב משפחתית והלכנו לנוח לקראת השכמה יחסית מוקדמת מחר.
יום שלישי 5/8/14
החלטנו לנצל היום היטב את הכרטיס השחור ופתחנו את היום עם מוזיאון השעונים ב-Furtwangen (נכלל בכרטיס השחור). תהינו אם הילדים יצליחו להתחבר למוזיאון או שיקטרו ונמצא את עצמנו מתקפלים ממנו במהרה. בפועל, המוזיאון נותן כתב חידה לילדים והשאלות אף מתורגמות לעברית, מה שדרבן אותם מאוד לחפש את התשובות על מנת להגיש ביציאה לבדיקה. המוזיאון עצמו מאוד יפה, מעניין ורחב ידיים וניתן לראות בו שעונים מתקופות שונות ועם מאפיינים שונים. בסיום הסיור יכול כל אחד לבחור לו גלויה למזכרת כפרס על פתרון החידה. המוזיאון קיבל מכולנו ציון מפתיע 8 (למעט ליאור, כנראה כי לא יכלה להשתתף בפתרון החידה).
מכאן המשכנו היישר למפלי טריברג, הגבוהים בגרמניה (נכלל בכרטיס השחור). נכנסנו למפלים דרך הכניסה שנמצאת במרכז העיירה וטיפסנו בשביל יחסית קליל לכיוון הגשר שעובר בסמוך למפל. התלבטנו אם להמשיך לטפס לראש המפל ומשם לחזור (המסלול הצהוב) או אם לחצות את הגשר ולהתחיל בירידה (המסלול האדום). בדיעבד טעינו כשבחרנו במסלול האדום העובר דרך פארק החבלים והאגם הקטנטן. הירידה אמנם הייתה פחות תלולה, אך המסלול היה סתמי לחלוטין, פארק החבלים די עלוב והאגם נראה כמו בדיחה. המפלים קיבלו ציון 8 מהמבוגרים, ציון 7 מהנוער וציון 6 מהילדים.
לאחר שיצאנו מהפארק צעדנו לעבר מוזיאון היער השחור (נכלל בכרטיס השחור) שנמצא מעבר לכביש ממול הכניסה למפלים. המוזיאון חביב, מציג מגוון מקצועות אופייניים ליער השחור, תלבושות, שעונים (שוב), מינרלים ועוד. חלק התלהבו מהמוזיאון קצת יותר, חלק (אני) קצת פחות, אך אין ספק שניתן ללמוד ממנו המון על האזור, הוא נמצא בסמוך למפלים והכניסה אליו חופשית עם הכרטיס השחור. המוזיאון קיבל ציון 8 מהמבוגרים ומהילדים וציון 6 מבני הנוער.
בדרך לארוחת צהרים במסעדה איטלקית שהייתה ברשימת המומלצות נכנסנו לחנות "1000 השעונים" שהכילה באמת שעונים רבים מאוד ומגוונים (שאחד אפילו נרכש לאופיר), אך בסופו של דבר היא חנות מזכרות משודרגת.
מסעדת Pinocchio אכן מילאה אחר הציפיות עם אוכל איטלקי מעולה ומנות בגודל לא אנושי בעליל. מזלנו שראינו את גודל המנות בשולחן ליד לפני שהזמנו, אחרת כנראה היינו נתקעים עם אוכל לשבוע... שבעים, המשכנו בדרכנו לראות את אחד מ-3 שעוני הקוקייה המתגאים בתואר "הכי גדולים בעולם". אנחנו ביקרנו בשעון הקוקייה ב-Eble Uhren Park (נכלל בכרטיס השחור) קצת צפונית לטריברג והכרטיס הקנה לנו כניסה חינם לסיור במנגנון הענק של השעון. צילמנו והמשכנו ליעד הבא. השעון קיבל מאיתנו ציונים שנעו בין 1-6 והביקור בו הוא ממש בזבוז זמן.
האתר הבא היה מוזיאון הזכוכית Dorotheenhutte (נכלל בכרטיס השחור). ציפינו כי הילדים יוכלו להתנסות בנשיפה לצורך ניפוח הזכוכית. בפועל, התאכזבנו מאוד, שכן הניפוח התאפשר רק למי ששילם 15 אירו לצורך רכישת אגרטל לניפוח (ואין לי כל כך מה לעשות עם 4 אגרטלים...), כך שוויתרנו ואת הזמן שחסכנו השקענו בתבונה בבית הקפה הצמוד באכילת גלידה. המוזיאון קיבל מאיתנו ציון 5 והוא מיותר לחלוטין. לא חסרים אתרים אחרים לניפוח זכוכית ביער השחור.
על פי החישוב של גולן ועומר (שישבו ערב קודם ובנו את לוח הזמנים של היום הזה על מנת לנצל אותו במקסימום) עדיין הקדמנו מעט את התכנון ולכן גולן הציע שנכנס לאטרקציה נוספת צמודה למוזיאון שמדמה מכרה מינרלים. בכניסה למכרה Grube Clara קיבל כל ילד משקפי מגן, פטיש ודלי והם נכנסו לאזור שבו 5 ערימות אדמה, שכל אחת מהן הגיעה ממכרה אחר בגרמניה ולכן ניתן למצוא בכל ערימה סוגים אחרים של מינרלים.
הילדים חצבו מהאדמה אבנים, ניקו אותן ויכלו לקחת איתם עד 20 ק"ג אבנים. לאחר שסיימו ועל מנת לקבל תעודת כורה, הם היו צריכים לחפש חתיכות זהב קטנות בדלי גדול מלא בחול ומים. הילדים בהחלט נהנו מהחוויה, למרות שנרמז להם שלא מצאו אבנים מספיק מעניינות... בני הנוער העניקו למקום ציון 8 ואילו הילדים נתנו ציון 10.
התחנה הבאה ביומנו העמוס הייתה המוזיאון הפתוח של היער השחור (נכלל בכרטיס השחור). במוזיאון ניתן להתרשם מבתים שונים מהאזור שנבנו בתקופות שונות (הוותיק ביותר סביב שנת 1600) עם אפשרות להרגיש ולראות את דרך החיים בתוך הבית. האתר מאוד יפה ומרשים, אך אנו הגענו אליו כבר די מותשים ולא עם מידת הסבלנות הנדרשת למקום ועזבנו אותו לאחר שצפינו ב-7 בתים שונים. המוזיאון קיבל ציון 8 מהמבוגרים, ציון 6 מבני הנוער וציון 10 מהילדים.
האטרקציה הבאה אליה כיוונו הייתה פארק כל החושים, אך בדרך שקלנו לעצור גם במגלשות ההרים בגוטאך, הסמוכות למוזיאון הפתוח. מבט אחד על אורך התור והידיעה שהמסלול כאן קצר מהותית מזה שעשינו (ועוד נעשה עם הכרטיס האדום) בטודנאו שלח אותנו להמשך דרכינו.
פארק כל החושים הוא שביל הליכה ברגליים יחפות על מנת להרגיש כל מיני מרקמים שונים כגון חצץ, חלוקי נחל, חול, נסורת, אצטרובלים ובוץ, בוץ ועוד בוץ. כמות הבוץ הטובעני והחלק שהייתה במסלול הייתה קצת מוגזמת לטעמי (שהייתה שונה מדעת האחרים), לפעמים אפילו ברמה שהרגשנו שמסוכן לנו קצת ללכת ושרוב הסיכויים שעוד רגע נמצא את עצמנו על התחת בבוץ. למרות שכאמור הסיכויים היו נגדנו הצלחנו לסיים את השביל שאורכו כשני ק"מ יבשים.
במהלך ההליכה בשביל יש תחנות לגירוי חושים נוספים, זיהוי קולות, ריחות, מרקמי פרוות ואפילו שתי בקתות של הירגעות עם מוזיקת רקע רגועה. בסוף המסלול ניסינו להוציא מכפות הרגליים את כל הבוץ (לא פשוט בכלל) בברזים המיועדים לשם כך לפני שנמשיך לתחנה האחרונה היום, המרחצאות. הדעות על השביל הזה מאוד חלוקות, ישנן משפחות שאוהבות אותו מאוד ויש כאלו שממש סבלו בו. אנחנו נתנו לשביל ציון מושלם 10 ונזכור אותו כחוויה גדולה במיוחד.
משם המשכנו כאמור לספא Solemar (נכלל בכרטיס השחור). הספא בהחלט מאוד מיוחד, שכן רוב הבריכות בו עם אחוז מסוים של מלח (3-7 אחוז) ודרגות חום משתנות (עד 37 מעלות) כולל חדר מלח רטוב ומיטות שיזוף. בהחלט מקום מפנק ויוצא דופן, למרות שאת רועי המלח רק עצבן ולאחר כשעה וחצי התקפלנו לצימר כשלפנינו עוד כמעט שעה של נסיעה. הספא קיבל ציון 9 מהמבוגרים וציון 8 מבני הנוער והילדים (למעט רועי כאמור שסבל מהמלח).
יום רביעי 6/8/14
הגענו ליום שכולם חיכו לו, יום פארק אירופה (נכלל בכרטיס השחור הכולל את פארק אירופה). הפארק נפתח בבוקר בשעה 09:00 ולכן יצאנו בבוקר שעה ורבע קודם על מנת שנספיק להגיע מספר דקות לפני הפתיחה ולהספיק כמה שיותר. בדיקות מוקדמות שעשינו גילו כי הכי כדאי להגיע לפארק בימים ג' או ד' (שסטטיסטית הכי פחות עמוס) ובמידה ויורד קצת גשם, מפלס המבקרים יורד פלאים. בפועל נפלנו על מזג אוויר מדהים ובנוסף איחרנו לפתיחה בשל מעקף בכביש שהאריך לנו את הדרך, כך שבשעה 08:59 כשנכנסנו עם האוטו לאזור הפארק כבר ראינו שחלק מהמתקנים עובדים ואותנו עוד שלחו לחניון מרוחק.
כשבסוף נכנסנו לפארק לקחנו את רכבת האקספרס לספרד המרוחקת מהכניסה על מנת להתחיל הפוך. הרעיון היה לעשות מספר מתקנים בלי תור וזה אכן יכול היה להיות רעיון מעולה אם רק היינו מצליחים להגיע לפני הפתיחה, אבל במצב שנוצר כבר היו תורים בכל מקום. במהלך היום גילינו שליאור היא רק 118.5 ס"מ (ולא 120 כפי שחשבנו), עובדה שמנעה ממנה לעלות על חלק נכבד מהמתקנים (למרות שהיא מאוד רצתה, אבל הגרמנים הקפדנים פחות...) וזה גרם לנו להתפצל בחלק מהיום, אבל בהתחלה עוד דווקא נשארנו ביחד. התחלנו באוסטריה ברכבת המכרות Enzian (שהפתיעה במהירותה ובסיבובים החדים) ובסירות העץ Log Flume ומשם המשכנו לפורטוגל לרכבת המים המפחידה Atlantica.
עוד לא התחיל היום וכבר היינו רטובים לחלוטין. משם המשכנו לאיסלנד, שם הגיע הפיצול הראשון כשגולן הולך עם עומר ואופיר לרכבת העץ Wodan (שעה המתנה) בעוד שאני לוקחת את הקטנים לסירות עם רובי מים ולמתקן הרפטינג בסקנדינביה הסמוכה (כאילו לא נרטבנו מספיק עד עכשיו, ברפטינג הרגשנו כאילו שפכו לנו דלי מים על הראש) ואת הדקות שנותרו עד שהם חזרו העברנו במשיכת רפסודה עם חבל וקפיצה על גשר מתנדנד.
בפיצול הבא כבר נשארתי רק עם ליאור כשרועי הולך עם כל היתר לרוסיה לחללית מיר, שהוגדרה כאחת הרכבות הטובות (רכבת הרים שהקרוניות שלה מסתובבות תוך כדי נסיעה עם תחושה שאתה מרחף בגובה רב באוויר בלי לראות את המסילה) בעוד שליאור ואני מבלות ביוון בכדורים הפורחים (הטיסה של איקארוס), בהרפתקאות באטלנטיס (ירי לייזרים שליאור התאכזבה שלא הצליחה לפגוע, כך שהייתי צריכה לירות במקביל בשני רובים) וברכבת ההרים המשפחתית החביבה פגסוס. לקראת סיום ההמתנה ברכבת ההרים גילינו את שאר בני המשפחה בתור, אז אחרי שסיימנו חיכינו להם שיגיעו לנקודת ההתחלה וליאור בעצם זכתה בפעמיים רצופות על המתקן.
אחרי הפסקה קצרה לנקניקיה בלחמנייה ליאור הלכה עם גולן ואנחנו עמדנו בתור ל-Eurosat, שזו בעצם רכבת הרים שנוסעת בגלקסיה בחושך. ליאור וגולן ראו באותו זמן מופע של שירי להקת אבבא, בילו ברכבת שדים Ghost Castle ועלו על מגדל התצפית Euro Tower. כשחיכינו להם בנקודת המפגש בדיוק עברה לידינו התהלוכה של הפארק. תהלוכה חביבה, אך לא ברת השוואה לתהלוכות שבפארקים אחרים (בייחוד לזו של דיסני) שהיינו בהם ואופיר התעצבנה (ובצדק) שכל מי שהופיע נראה כאילו עושה טובה שהוא בכלל שם.
ליאור וגולן ראו את התהלוכה מלמעלה ממגדל התצפית ולאחר שנפגשנו ליאור הובילה אותנו שוב לבית השדים (כי רועי רצה גם לראות). כשיצאנו, גולן חיכה לנו עם מגש צ'ורוס (למרות שהיינו באזור איטליה...) נחמד מכוסה ברוטב שוקולד שעומר ואני חיסלנו בזמן שרועי וליאור נכנסו למתקן שבו שטים בגונדולה (Piccolo Mondo) בין נופי איטליה. נכנסנו יחד גם למסע בין דינוזאורים (Universe of Energy) שהיה מאוד מושקע, אבל אותי בגדול הרדים (אולי כי זה לא מיועד לגילי או שהייתי כבר ממש מותשת?).
בשווייץ, שוב ליאור ואני נפרדנו מהשאר. הם הלכו לרכבת ההרים Matterhorn Blitz שזו רכבת הרים, שפתאום נגמרת המסילה ואז מגיע לפתע החלק החסר והרכבת עולה גבוה במעלית מתנדנדת וכשמגיעה למעלה יוצאת מחלון הבניין למסע מהיר. אנחנו בילינו בזמן הזה בצרפת בשיט בין פיות (Puppet Boat) ואחר כך עברנו לתור של רכבת בקרקס (Old 99) אבל גילינו שהיא ילדותית מידי אז עברנו לאיטליה למתקן המכונה המעופפת של ליאונרדו דה וינצ'י (עפים על מסילה תוך כדי פידול). בזמן שחיכינו בתור, ליאור מאוד נהנתה מההופעה של העכבר Euromaus בברזיל. בפיצול הבא גולן לקח את רועי וליאור לאנגליה לאוטובוס שעולה ויורד כמו מטוטלת (London Bus) ולמתקן המוניות המשוגעות (שזה כמו המתקן הידוע של ספלי התה המסתובבים רק עם מוניות) ואילו עומר, אופיר ואני הלכנו לרכבת ההרים Swiss Bob Run שזו רכבת הרים מגניבה במיוחד שחלק מהזמן לא נמצאת על מסילה, אלא מדמה נסיעה של מזחלות בתעלות שלג.
הרגשנו שזה הזמן לעשות הפסקת אוכל. השעה הייתה כבר 17:00 וכנראה שזה בדיוק לא צהרים ולא ערב וזה עזר לנו להיכנס בלי תור למסעדה הכי מבוקשת בפארק, מסעדת Food Loop, שייחודה בכך שכל אחד מזמין את הארוחה שלו באמצעות מסכי מגע הנמצאים בשולחן ומקבל אותו באמצעות מסילות שיורדות מהתקרה ומדמות רכבת הרים. חוץ מהאטרקציה יוצאת הדופן גם האוכל היה לא רע בכלל ובמחירים סבירים מאוד בשביל מסעדה בפארק שעשועים. כשיצאנו מהמסעדה כעבור שעה כבר השתרך תור ארוך מאוד בכניסה.
גולן, עומר ואופיר החליטו לשוב לאיסלנד כדי לעשות את רכבת ההרים Blue Fire, אך ויתרו בשל 70 דקות המתנה. בזמן זה רועי וליאור ביקרו איתי במכרה יהלומים (Magic World of Diamonds) די סתמי באוסטריה, שנמצא בחלק המקורה ממש מתחת לרכבת ההרים שאתה התחלנו את היום ומשם עברנו לספרד לשתי קרוסלות, אחת של סירות בים (Columbus Dinghy) אותה עשינו פעמיים ואחת של מכוניות (Feria Swing), שלא נתנו להם לעשות בלעדיי, אז החלטנו לוותר כי כבר הייתי מסוחררת מספיק.
חזרנו לרכבת האוסטרית מהבוקר לסיבוב נוסף, נפגשנו עם האחרים ומשם פנינו לעבר המתקן החדש ביותר בפארק, ארתור והמינימונים, שגולן הבטיח לקטנים מהבוקר ולכן, למרות 70 דקות המתנה, נשארנו לחכות. באמצע ההמתנה המתקן הפסיק לפעול למספר דקות, מה שכמעט גרם לנו לעזוב את התור, אך בסוף נשארנו והמתקן היה מהנה מאוד. מדובר על 4 כסאות תלויים שיושבים בהם עם הרגליים משתלשלות למטה והמסילה מסיעה במהירויות משתנות בתוך האולם הגדול (זה נחשב למתקן המקורה הגדול בעולם) ובחוץ מעל התור. תוך כדי עוברים בסצנות מהסרט שללא ספק היו מושקעות ביותר, כשבחלק מהזמן הכיסאות נעים במהירות של רכבת הרים. יצאנו מהפארק לקראת הסגירה בשעה 21:00, כלומר בילינו בו כמעט 12 שעות כמעט ללא מנוחה. ללא ספק היה זה היום המתיש ביותר בטיול. פארק אירופה קיבל בקלות מכולנו ציון 10 ואין ספק שהוא שיא (או אחד משיאי) הטיול.
אופיר לא שכחה שהבטחנו מקדונלדס בדרך חזרה (מסתבר שביער השחור אין הרבה מסעדות Fast Food מערביות) ולאחר שמקדונלדס היה פשוט מפוצץ עצרנו בבורגר קינג סמוך ורק בשעה 22:00 התחלנו את הנסיעה חזרה לצימר. לצערנו גילינו שהמעקף מהבוקר עדיין קיים, מה שהאריך את הדרך מאוד ומצאנו את עצמנו בשיא העייפות ובשיא החושך נוסעים את כל העיקולים של הדרך (גולן טען שזה היה יותר מפחיד מכל המתקנים בפארק אירופה). הגענו בשעה 23:10 למנוחה ולנחלה בידיעה שמחר הולכים ליום רגוע במיוחד.
יום חמישי 7/8/14
כפי שהחלטנו כבר אתמול, את היום הזה התחלנו ממש רגוע. אמנם גולן כיוון שעון מעורר לשעה 08:30 (על מנת לצאת בשעה 09:30), אבל בפועל אף אחד לא ממש קם עד שעה 09:15. גולן ועומר קפצו לסופר הסמוך לקנות לנו לחמניות טריות לארוחת הבוקר ואנחנו התחלנו להתארגן לאיטנו. בזמן שאכלנו השמיים התחילו להתענן ועד שיצאנו מהבית כבר ממש ירד גשם בחוץ (אחרת איך אני אצדיק את מעילי הגשם הנפלאים שקניתי?). החלטנו לבלות את היום קרוב ולהישאר באזור הר פלדברג (אנחנו ישנים בעיירה פלדברג הנמצאת בסמוך לראש ההר, מרחק כמה דקות נסיעה), אך כשהגענו לנקודת המוצא הגשם עדיין היה בשיאו. בגלל שזה לא מזג אוויר אידיאלי לעלות לתצפית מראש ההר או ללכת לטייל בטבע, אז החלטנו להתחיל את הבוקר במוזיאון הטבע (Haus Der Natur) הסמוך לרכבל (חינם בכרטיס האדום). המוזיאון יחסית קטן, רוב ההסברים בגרמנית עם תרגום לאנגלית רק של הכותרות, אך עדיין ראינו סרטים (כולל 3D) על ההיסטוריה של הר פלדברג ועל הנופים שלו, למדנו על מבנה הבתים והמשפחה וסך הכל מאוד נהנינו. מוזיאון הטבע קיבל ציון 8 מהמבוגרים, ציון 7 מבני הנוער וציון 9 מהילדים. בהחלט הפתעה לטובה ופתרון מוצלח לגשם.
כשסיימנו את הביקור במוזיאון, הגשם כבר נחלש והפך לטפטוף ואנחנו החלטנו לפנות לעבר שביל אנתוני התרנגול (Wichtelpfad). השביל שמתחיל מאחרי מלון פלדברג הוף הוא שביל הליכה לא ארוך במיוחד ויחסית פשוט להליכה שעובר בין תחנות שונות שמלמדות אותנו דרך סיפור בהמשכים על תרנגולי הבר שכמעט ונכחדו מהיער השחור. הסיפור הוא בגרמנית ובכל תחנה יש גם חידה שבאה לבדוק עד כמה הילדים באמת הקשיבו לסיפור. בתחנת ההתחלה של השביל ניתן לקחת תרגום של הסיפור לאנגלית, אבל גולן תרגם אותו מבעוד מועד לעברית, מה שעזר לילדים להתחבר מאוד לסיפור ובכל תחנה נתנו לילד אחר להקריא את הטקסט של אותה תחנה. בסופו של דבר מצאנו את אנתוני התרנגול, הבנו שצריך לשמור על תרנגולי הבר וכל הילדים הודיעו כי המסלול היה מהנה מאוד. השביל קיבל ציון מושלם 10 מהמבוגרים והילדים וציון 9 מבני הנוער.
בינתיים השמיים התבהרו אז החזרנו את מעילי הגשם למכונית והחלטנו להיכנס לאכול צהרים לפני שנעלה ברכבל. בדרך הקצרה למסעדה עוד הספקנו להיכנס לחנות המזכרות ולקנות מכשיר להכנת שפצל'ה (שזה בעצם כמו הפאד תאי המקומי מבחינתנו...) ואחרי הארוחה צעדנו לעבר הרכבל הסמוך.
הרכבל לפסגת הר פלדברג (חינם בכרטיס האדום) הוא רכבל סגור שעולה לתצפית בפסגה. בהלוך התמזל מזלנו וחלקנו את הקרון עם בובת פרה ענקית ששייכת לאתר, נמצאת רק בקרונית אחת והילדים נורא שמחו להצטלם אתה. בחזור פספסנו את קרונית הפרה והמשפחה הסינית שלפנינו קיבלה אותה (מה בכלל היה הסיכוי שנקבל אותה פעמיים?). בראש ההר יש תצפית מרהיבה על כל האזור, כולל עלייה נוספת למגדל תצפית בגובה 11 קומות כדי שנוכל לראות אפילו טוב יותר. לצערנו, היום לא היה מספיק בהיר כדי שנוכל לראות את האלפים השווייצריים (שאפשר לראות אותם בראות טובה), אך עדיין נופי היער השחור ואגם פלדברג למטה היו בהחלט מרהיבים.
היינו תמימי דעים כי הנופים כאן מרשימים הרבה יותר מאלו שראינו בהר בלכן לפני שלושה ימים. בדרך למטה עצרנו בקומה הראשונה במוזיאון השינקין (אכן יש מוזיאון כזה...), אבל לא החכמנו בו יותר מידי ומהר מאוד המשכנו החוצה וחזרה למטה ברכבל. פסגת הר פלדברג קיבלה ציון 9 מכולנו.
כשהגענו לתחנת הרכבל התחתון רצינו ללכת לפארק החבלים Kletterwald, אבל ראינו שהוא סגור. עומר וגולן הלכו למלון הצמוד לנסות לברר למה הוא סגור ובזמן הזה ליאור רכבה על סוס פוני (חינם בכרטיס האדום) למספר דקות. גולן ועומר חזרו די מהר עם הבשורה שפארק החבלים סגור בגלל הגשם ושצריך לנסות שוב ביום אחר אז החלטנו ללכת לצימר לנוח קצת על מנת לקפוץ שוב מאוחר יותר לפארק המים Badeparadies. הביקור במגלשות המים היה הפעם קצת פחות מוצלח מהביקור הקודם בגלל העומס במקום, מה שהביא לצפיפות רבה ותורים ארוכים למגלשות. נשארנו בסופו של דבר שעה ורבע, אבל הספקנו הרבה פחות. בהחלט מומלץ להגיע לפארק אחרי השעה 20:00, אז יורד העומס והרבה יותר כיף.
חזרנו לצימר להכנת ארוחת ערב מושקעת של פסטות ולמנוחה לקראת הנסיעה מחר לאלזס.
יום שישי 8/8/14
היום התעוררנו קצת יותר מוקדם בשביל לנסוע לאלזס שבצרפת ולהספיק כמה שיותר. לצערנו, המעקף מהיום של פארק אירופה תפס אותנו שוב והאריך לנו מאוד את הדרך, כך שבפועל מצאנו את עצמנו בצרפת רק סביב השעה 10:00. התחלנו את הטיול בעיר קולמר. החנינו את הרכב בחניון במרכז העיר וסיירנו ברחובות העיר העתיקה על פי המסלול שגולן הכין מראש.
הילדים מיד חשו בהבדל בין העיר הצרפתית לבין שכנותיה הגרמניות. האווירה בקולמר הייתה הרבה יותר נינוחה, הרבה מסעדות ובתי קפה עם שולחנות מלאים על המדרכות והרבה קונדיטוריות עם חלונות ראווה מלאים בפטיפורים ומקרונים צבעוניים. השיטוט ברחובות העיר היפיפייה היה לנו כיף גדול, נהנינו מהאווירה ברחובות, מהבתים המקושטים והצבעוניים ואפילו מחנויות המזכרות הססגוניות.
לאחר שיטוט של כחצי שעה הגענו לקונדיטוריית Gilg המפורסמת וכל אחד בחר לעצמו משהו מתוק החל מעוגת שמרים מאוד מאוד טעימה, דרך קרם שניט (Mille Feuille) ועד אקלייר שוקולד. הוספנו 2 מקרונים קוקוס שנראו לנו מיוחדים וקיבלנו קופסה ארוזה יפה בתוספת מפיות וכפיות פלסטיק. צעדנו לספסל קרוב והתיישבנו לארוחת שחיתות. המקרונים לא שינו את דעתי הכללית (השלילית) על משפחת המקרונים, אבל נראה לי שהשאר נהנו מהם מאוד. לגבי שאר העוגות, פשוט אין מילים לתאר את ההנאה, פשוט מושלם וביקור שאסור להחמיץ. זריקת הסוכר הזו אפשרה לנו להמשיך את הסיור שלנו בעיר בכייף גדול.
כעת הגענו לחלק של העיר שנקרא "ונציה הקטנה" בשל דמיונו (המועט) לעיר האיטלקית, תעלות עם סירות, בתי קפה שיושבים על התעלות והרבה תיירים שעומדים על הגשר ומשקיפים למטה.
אחרי שחצינו את הגשר ופנינו לאחד הרחובות בהמשך גילינו שוק מקורה מדהים שמכיל דוכני מזון רבים החל מירקות ופירות ועד גבינות, נקניקים ואוכל מוכן. סיימנו את הסיור באותה נקודה שהתחלנו, נכנסנו לאוטו והילדים הודיעו שהם מאוד מאוד אוהבים את צרפת. העיר קולמר קיבלה מהמבוגרים ומבני הנוער ציון 10 ומהילדים ציון 8.
בדרך ליעד הבא עצרנו בצפון העיר בחנות מאוד גדולה וידועה למוצרי ספורט שנקראת Decathlon, על מנת לקנות לליאור ולרועי נעליים חדשות. החנות הענקית מוכרת מוצרים לכל ענפי הספורט במחירים מדהימים, כך שיצא שנכנסנו לקנות שני זוגות נעליים ויצאנו עם 4 שקיות עמוסות כל טוב.
לאחר ארוחת צהרים זריזה המשכנו ליעד הבא, העיירה Riquewihr. הסיור בעיירה הנחשבת ליפה ביותר בדרך היין מסתכם בגדול בצעידה במדרחוב שלה, המרהיב ביופיו. מדובר ברחוב שהוא קצת בעלייה, יחסית צר ומשני צידיו בתים מעוטרים.
תמונות מהיפה שבעיירות, Riquewihr:
בסיום הרחוב נכנסנו למוזיאון (לא כל כך ברור של מה...) וממנו המשכנו למוזיאון הגנבים שהדעות לגביו היו חלוקות. אופיר ורועי שהלכו איתי לפי הסימונים וחקרו קצת יותר את מרתפי העינויים, מה עשו למי ולמה, נהנו מאוד (ציון 9). לעומת זאת, גולן, עומר וליאור שעלו מהר לקומה השנייה, פספסו חלק מהמוזיאון ולא התעמקו כלל, נהנו הרבה פחות (ציון 4). בלי קשר למוזיאון, הביקור בעיירה הוכתר כהנאה רבה. העיירה קיבלה ציון 10 מהמבוגרים והילדים וציון 8 מבני הנוער. בדיעבד, היא אכן העיירה היפה ביותר בדרך היין ואסור להחמיצה.
היעד הבא שלנו היה טירת Haut Koenigsbourg, שנמצאת במעלה ההר מספר קילומטרים בהמשך הדרך. הטירה מרשימה מאוד עוד מלמטה ועוד יותר כשמתקרבים אליה. מדובר על טירה מימי הביניים ששופצה על ידי וילהלם השני בתחילת המאה ה-20 בצורה שבה הוא האמין שטירה מימי הביניים אמורה להיראות, כולל רהיטים וציוד המשויכים לטירה מתקופה זו.
סיירנו בין החדרים השונים, יצאנו לחצר, הצצנו לתוך הבאר והתרשמנו מסוגים שונים של תותחים ששמרו על הטירה. מהטירה גם נשקף נוף מרשים מאוד של העיירות הציוריות והכרמים בדרך היין. הטירה המרשימה קיבלה מכולנו ציון 9.
כעת היו לנו מספר אפשרויות לבחירת היעד הבא שהתלבטנו ביניהן. את הר הקופים הילדים פסלו בגלל שכבר פגשנו והאכלנו קופים לפני מספר ימים וההכרעה נשארה בין פארק החסידות לבין העיירה Ribeauville, בה נמצא גם בוטיק השוקולד של דניאל סטופל. כמובן שהשוקולד ניצח ונסענו לכיוון העיירה. בוטיק השוקולד התגלה בעצם כסופרמרקט ענק שכולו שוקולד. אם היינו מגיעים מוקדם יותר (הגענו 20 דקות לפני הסגירה) היינו יכולים גם להתרשם מהכנת שוקולד או אפילו לעבור סדנת שוקולד הנערכת במקום, אבל עכשיו נותר לנו רק לצפות בתוצרים המוגמרים. ניתן לקנות כאן שוקולדים בכל הצורות, הגדלים והטעמים. הקצבנו סכום כסף לכל ילד, שיבחר את הצורות הרצויות לו. הקושי לבחור מתוך המגוון הענק יצר אצל ליאור תסכול שתורגם לבכי ולבסוף בחרה שוקולד בצורת חסידה, הסמל של האזור. בוטיק השוקולד קיבל בקלילות מכולנו ציון 10. מומלץ לברר מראש על מועדי הסדנאות הנערכות במקום.
משם נכנסנו לביקור בתוך העיירה ריבווילה, שמאוד הזכירה לנו את העיירה ריקוויר, בה ביקרנו קודם, אך לטעמנו היא קצת פחות יפה. צריך לקחת בחשבון שבשעה זו של היום כבר רוב העסקים היו סגורים, דבר שגם גרע קצת מהאווירה, אבל לפחות הצלחנו לצפות בחסידה מקוננת על גג אחד הבתים.
בדרך לאוטו עצרנו במסעדה בתחילת המדרחוב על מנת לטעום את המאכל המקומי המפורסם Tarte Flambee, שזו למעשה פיצה מאוד מאוד דקה. לקחנו 3 סוגים שונים אותם חלקנו בינינו וסיכמנו יום מאוד מוצלח. העיירה ריבווילה קיבלה ציון 8 מהמבוגרים ובני הנוער וציון 9 מהילדים.
יום שבת 9/8/14
היום הזה מוקדש לאזור מפלי הריין ואגם קונסטנס ואת הבוקר התחלנו כשאנחנו מכוונים להגיע לצד השווייצרי של מפלי הריין בשעה 10:30 כיוון שקבענו שם עם חברה שלנו שגרה בציריך. הצד השווייצרי של המפלים זו בעצם מצודה בשם Schloss Laufen. נכנסנו למצודה וסיירנו בה מעט, אבל מהר מאוד רצינו כבר לצאת החוצה ולרדת למטה על מנת לצפות במפלים. בשביל שיורד מהמצודה למטה יש 3 מרפסות תצפית בגבהים שונים, שמהן ניתן להתרשם מהמפלים. העמידה במרפסת היא ממש בצמוד למפלים, כך שאפשר להרגיש את חוזק הזרימה ואת הקצף שמותז.
המשכנו לרדת לעבר הסירות שמשיטות לצד השני של נהר הריין לצד הגרמני, שממנו לוקחים סירה שמובילה ממש אל עבר הסלע שבאמצע המפלים, עליו ניתן לטפס. כששטים בסירה לעבר המפלים מרגישים שהזרם כל כך חזק שבעצם מי ששולט בסירה זה הנהר ולא מי שמתיימר להשיט אותה (אך יודע נהדר לנצל את הנהר לטובתו). הגענו לסלע ועלינו במעלה המדרגות, עלייה פשוטה יחסית אבל מאוד צפופה (המדרגות הן גם לעולים וגם ליורדים) והמרפסת אליה מגיעים בראש הסלע צפופה וקטנה, כך שקשה מאוד לעמוד בשקט ולהתרשם מהעוצמה. בכל זאת ולמרות הכל התרשמנו מאוד ולאחר מכן ירדנו חזרה לסירה ושבנו לצד השווייצרי. את הדרך חזרה למצודה עשינו חלקית באמצעות מעלית זכוכית שקופה, ממנה ניתן להשקיף על הנהר והמפלים. מפלי הריין המרשימים קיבלו מהמבוגרים ומהילדים ציון 10 ומבני הנוער ציון 9.
מכאן נסענו לעיירה השווייצרית הקסומה והציורית Stein am Rhein, היושבת כשמה, על גדת נהר הריין והזכירה לנו מאוד את העיירות שראינו אתמול באלזס. התיישבנו לאכול ארוחת צהרים במסעדה במרכז המדרחוב, בין כל הבתים הציוריים, שהציור עליהם מסגיר את המקצוע של בעל הבית המקורי וקינחנו בגלידה על שפת הנהר.
לא עזבנו את העיירה לפני שחזרנו לחנויות הקסומות שפזורות לאורך המדרחוב. העיירה קיבלה ציון 9 מהמבוגרים והילדים וציון 8 מבני הנוער ואין ספק שאם היינו מבקרים בה לפני אלזס היא אף הייתה מקבלת ציונים גבוהים יותר.
התחנה האחרונה שלנו היום הייתה אי הפרחים Mainau. הגענו לקראת השעה 17:00, שכן אז המחירים יורדים למחצית ובילינו באי כשעתיים. התחלנו את הסיבוב בגן שעשועים מדהים מעץ לילדים. היינו נשארים בגן השעשועים לבטח יותר לולא ליאור שמצאה את עצמה עם הנעליים במים בגלל אי הבנה עם רועי בעת שעסקו בהשטת רפסודה.
הסתובבנו באי בין שלל פרחים (כולל עיצובי פרחים), תבלינים וחרקים, צפינו על הטירה בה מתגוררים בעלי האי השבדים, השקפנו על מספר זוגות מתחתנים שסיירו בגן והצטלמו עם המשפחה וחברים וקינחנו בביקור בחממת פרפרים מדהימה ומוצלחת במיוחד, שבה עפו בינינו פרפרים יפיפיים בגדלים עצומים. למרות העייפות הרבה, האי נרשם כהצלחה בקרב כולם. האי קיבל ציון 9 מהמבוגרים וציון 8 מבני הנוער והילדים.
יום ראשון 10/8/14
הבוקר התחיל בטפטוף עדין, מה שגרם לעומר לחשוש ששוב יסגרו לנו את פארק החבלים. נסענו שוב למגלשות ההרים טודנאו ולשמחתנו עד שהגענו לשם הגשם נפסק ומזג האוויר התחמם. אני בחרתי לא להצטרף הפעם (ניצלתי את הזמן להשלים פערים בכתיבת היומן) ואחרי שראיתי שהם עולים על הרכבל למעלה חזרתי לשבת באוטו עד שיחזרו. אמנם הגענו בשעת הפתיחה 10:00, אבל התור למעלה היה כבר יחסית ארוך ועברה שעה עד שראיתי אותם שוב. הפעם המזל היה יותר לטובתם ולא היו נוסעים איטיים מדי לפניהם, כך שהם יכלו לגלוש מהר וההנאה שלהם הייתה מושלמת.
משם נסענו לפארק החבלים Kletterwald, שבינתיים שמענו ממשפחה ישראלית אחרת שצריך להזמין אליו תור מראש. כשהגענו הצלחנו לשריין תור לשעה 15:30, אז שינינו קצת את התכניות להיום כדי שנצליח להגיע.
נסענו לכיוון העיירה Todtmoos החביבה, שנחל עובר במרכזה. סיירנו קצת בעיירה והתיישבנו בקונדיטוריית צימרמן, שהייתה רשומה לנו כמומלצת מאוד. הקונדיטוריה הייתה נחמדה, השירות היה מצוין, אבל האיכות הייתה סבירה ולא מעבר. עומר, רועי ואני חלקנו בינינו 3 סוגי עוגות שוקולד ואגוזים, ליאור אכלה עוגת שוקולד קטנה כמו שלנו, אופיר אכלה פחזנית מלאה קצפת וגולן אכל מעין עוגייה עם ציפוי של אגוזים אותה כינה "מדהימה".
כשסיימנו את הסיור בעיירה נסענו למכרה הכסף הצמוד אליה שנקרא מכרה מנהרת התקווה. אל המכרה מוביל שביל הליכה בטבע יפה ונעים וכשהגענו נאלצנו לחכות בחוץ כחצי שעה עד שהמכרה ייפתח. מי שפתח בסוף היה גרמני מאוד חביב וכשראה שאין לנו מעילים (במכרה מסתבר מאוד קר), התאים לכל אחד מאיתנו מעיל, צייד אותנו בקסדות, בפנסים גדולים ובדף הסבר באנגלית ושלח אותנו פנימה. בפועל המכרה היה מאוד מאכזב, צעדנו לאורכו ואלא אם מאוד מתעניינים בסוגי סלעים ומינרלים שונים, אז אין באמת מה לעשות שם. תוך רבע שעה מצאנו את עצמנו בדרכנו החוצה. המכרה קיבל מכולנו ציונים שנעו בטווח 1-4 והיה מאכזב מאוד.
משם נסענו לפארק החבלים Kletterwald (שעה חינם בכרטיס האדום). לאחר שקיבלנו הסברי בטיחות קצרים, ליאור הופנתה לעבר מסלולי הקטנים בעוד אני משגיחה עליה בשעה שהשאר טיפסו מעלה לעבר המסלולים המפחידים יותר. מדובר במסלולים מאתגרים ביותר כאשר כל חלק במסלול שונה מהותית מקודמיו ואין יותר מידי חזרות על האלמנטים השונים. בשעה שהוקצבה לנו הספיקה ליאור לעשות פעמיים את שני מסלולי הקטנים ואילו הגדולים הספיקו לעשות 2 מסלולים שונים. כולם כל כך נהנו שכבר כשהגענו למשרד כדי להחזיר את הציוד הזמנו דייט נוסף ליום ג' על הבוקר. פארק החבלים קיבל מכולנו ציון מושלם 10.
השעה כבר הייתה אחרי 17:00 ועדיין לא אכלנו ארוחת צהרים, אז נסענו למסעדה גרמנית מומלצת באזור על מנת לגלות שאצלם המטבח סגור עד שעה 18:00, אז עשינו אחורה פנה למסעדה האיטלקית הסמוכה לסופרמרקט Lidl שבפלדברג. גילינו מסעדה חביבה (שורצת כולה ישראלים) עם תפריט בעברית ומנות ענקיות. שוב גילינו שמנות הילדים הן בדיוק בגודל של מנות המבוגרים ומצאנו את עצמנו עם כמויות אוכל עצומות על השולחן.
לאחר האוכל אספנו את בגדי הים מהצימר הסמוך ונסענו למרחצאות שעדיין לא ביקרנו בהם, Bad Radon Revital (חינם בכרטיס האדום). מדובר במרחצאות יחסית קטנים לאלו שהורגלנו אליהם עד כה עם בריכה קטנה מחוממת מאוד שמידי פעם הופכת לסוג של ג'קוזי ומסביבה בריכה קרה יותר שמתחברת לבריכה חיצונית, שהשוחים בה מרגישים תחושה של בריכה באמצע היער. שחינו קצת ונרגענו לנו במים ולאחר שעה התקפלנו לכיוון הצימר. המרחצאות קיבלו ציון 7 מכולנו למעט רועי שנתן להם ציון 10 (אולי בגלל שהיה מאושר שאין במים מלח...).
בדרך רצינו לעבור במפלי Menzenschwand, הנמצאים בקרבת מקום ופתוחים בערב 3 פעמים בשבוע ובערבים אלו הם מוארים בשלל אורות צבעוניים וזה ייחודם, אך גשם חזק מאוד שהתחיל, שכנע אותנו לוותר על התכניות ולסגור את היום. עיון בתחזית בישר לנו כי הגשם ייגמר עד שעה 01:00 ומחר נקום ליום שמש. האמנם?
יום שני 11/8/14
התחזית כפי שניחשתם טעתה וקמנו למבול נוראי שירד ככל הנראה כל הלילה. ככל שהתרחקנו בנסיעה מפלדברג, מזג האוויר הלך והשתפר ואנחנו שמחנו שהחלטנו לבלות את היום שוב בצרפת, בשטרסבורג. הדרך לשם שוב הייתה ארוכה מהצפוי בגלל המעקף (נקרא בגרמנית Umleitung) הארור, שבשלט המורה עליו הובטח כי זה היום האחרון שלו. בגלל המעקף נסענו בכביש יפיפה שעובר דרך St. Peter ו-St. Mergen ולאחר מכן עלינו על הכביש המהיר והגענו לשטרסבורג.
חנינו ממש במרכז העיר והתחלנו להסתובב ברחובות הציוריים שלה. גם בשטרסבורג, בדומה לקולמר, אפשר להסתובב שעות ארוכות ברחובות ורק ליהנות מהרחובות עם הבתים הציוריים בשני הצדדים ומהחנויות הקטנות והחמודות. הגענו לקתדרלה בדיוק כשסגרו אותה לשעה, אז החלטנו להמשיך להסתובב ולחזור אליה יותר מאוחר.
טיילנו עד שהגענו לנהר, שם התלבטנו אם להמשיך את הטיול ברגל או לעלות על סירה ענקית שלוקחת לסיור בן 45 דקות. ההכרעה הייתה בעד סיור רגלי ומצאנו את עצמנו צועדים להנאתנו לאורך הנהר לעבר רובע "צרפת הקטנה". התרשמנו מהבתים, מכמות הפרחים העצומה על כל בית (לפעמים יותר פרחים מבית...) ומהסכר הקטן. נכנסנו לשירותים במלון ריג'נט שבנוי ממש על הסכר ושם גילינו חדר מכונות ענק, שלמדנו כי בעבר שימש לייצור קרח מהמים.
המשכנו לטייל וחזרנו לאיטנו דרך רחובות מרכז העיר וכיכר קלבר (אזור הקניות) עד לקתדרלה. כבר היינו אחרי ארוחת צהרים ועומר וליאור כנראה מילאו את המצברים והחליטו לטפס במעלה מגדל הקתדרלה. הם לקחו איתם את גולן ועלו 330 מדרגות לראש המגדל. הצלחנו לראות אותם כשהגיעו למרפסת התחתונה, אבל אחר כך הם נעלמו למעלה וכשירדו סיפרו לנו על הנוף המדהים של העיר שנשקף מלמעלה. העיר היפה שטרסבורג קיבלה מאיתנו ציון 10 ובהחלט הצדיקה את ההחלטה לחזור ליום נוסף באלזס.
משטרסבורג נסענו אל עבר מרכז החסידות, אותו לא הספקנו ביום הקודם באלזס. הפארק נוסד על מנת לסייע בהשבתן לאזור של החסידות שמגיעות פחות מאשר בעבר וככזה, יש במרכזו אזור ענקי בו ניתן לראות את החסידות מסתובבות חופשי. צילמנו והצטלמנו ומיהרנו למופע ששעת ההופעה שלו הייתה מספר דקות לאחר שהגענו.
המופע (שהיה כמובן בצרפתית) כלל תצוגת קורמורנים, לוטרות, אריה ים ופינגווינים שהפגינו כישורים מרשימים בתפיסת דגים שוחים. הקשר היחיד לחסידות התבטא בכך שהייתה חסידה אחת שעמדה מעל המנחה ופעם אחת הוא היה אפילו נחמד וזיכה אותה במשהו לאכול.
לקראת סוף המופע המרשים והמהנה (שקצת אכזב בגלל חוסר הקשר לחסידות) ראינו חסידות חגות מסביב לאזור ההופעה. לא ברור אם זה היה חלק מהמופע או לא, אבל זה בהחלט היה מחזה מרהיב.
לאחר סיום המופע נשארנו להסתובב בפארק היפה שכולל בתוכו גם מבוך חושים, אקווריום, בריכה בה ניתן ללטף דגים ועוד.
הדעות לגבי מרכז החסידות היו חלוקות מאוד. הוא קיבל ציון 8 מהמבוגרים, ציון 6 מבני הנוער וציון 9 מהילדים.
בדרך הביתה רצינו עוד לעצור בעיירה קייזרסברג הסמוכה לקולמר, שאמורה להיות דומה לעיירות היפות שראינו באלזס בהן כבר ביקרנו, למעט העובדה שיש בה גשר יפה ומבצר מרשים ממש מעליה, אבל היה כבר מאוחר ולכן ויתרנו והמשכנו הביתה.
בדרך ציפתה לנו הפתעה חיובית כשהגרמנים קיימו את הבטחתם לסיים את העבודה בזמן, ביטלו את המעקף שדי הפריע לנו בימים האחרונים והצלחנו להגיע לצימר בעשרים דקות פחות. זה גם היה לנו מאוד חשוב כדי לתכנן את זמן הנסיעה לשדה התעופה ביום האחרון. Umleitung = מעקף
יום שלישי 12/8/14
התחלנו את היום בסיבוב נוסף בפארק החבלים Kletterwald הסמוך לצימר שלנו (שוב שעה חינם בכרטיס האדום). קבענו איתם שאנחנו מתחילים בשעה 09:00, הטמפרטורה הייתה מאוד נמוכה ולוותה ברוחות, כך שהרגשנו שאנחנו ממש קופאים. למרות הכל, עומר ואופיר צלחו בקלות יחסית 2 מסלולים מאתגרים בצמרות העצים, כולל גלישה על חבית מלאה מים בסגנון אינדיאנה ג'ונס, גולן ורועי הסתפקו במסלול אחד וליאור רצה (פחות או יותר בעיניים עצומות...) את מסלולי הקטנים. ליאור הוסיפה לרפרטואר שלה גם אומגה בתחנת האימונים בשל האכזבה שלה שלא אפשרו לה לעבור למסלולי הבוגרים (בשל הגובה שלה).
מפארק החבלים נסענו לעיירה Hinterzarten לטייל בשביל הגמד פלחטל. כבר היינו נמוכים יותר בהר ומזג האוויר היה קריר במקצת, אבל בהחלט נעים. הטיול בשביל בעקבות הגמד פלחטל הוא טיול קליל ולא מסובך (אם כי יש בו קצת טיפוס אל תוך היער, אך אפשר להימנע ממנו), המשלב בתוכו תחנות הפעלה חביבות שכל הילדים נהנו מהן מאוד כגון מגרשי משחקים מגוונים, הליכה על חבלים ועוד.
בסיום השביל הקצר יותר האדום בחרנו להמשיך לשביל הכחול הארוך יותר שהביא אותנו לאתר קפיצות סקי, בהחלט מראה מרשים ויוצא דופן. השביל קיבל ציון 9 מהמבוגרים והילדים וציון 8 מבני הנוער.
למרות כל השוקולד שזללנו במהלך המסלול, פלחטל בהחלט פתח לנו את התיאבון ובסיום הצעידה נסענו במעלה ההר אל מסעדת Engel שהופיעה אצלנו במומלצות. המסעדה אכן הייתה טובה בהחלט, גם גן שעשועים קטן בחוץ, גם אוכל גרמני טוב (יחסית לאוכל גרמני, לא צריך להגזים... אם כי עומר תמיד היה מבסוט עם ה-Jagerschnitzel שלו...), שירות טוב, בר סלטים ותפריט ילדים גדול ומגוון. באמצע גם נכנס כלב והסתובב לנו מתחת לשולחן, מה שהדאיג מאוד את רועי שחשש לשניצל שלו. נתנו למסעדה ציון 9.
אחרי ששבענו נסענו לעבר RavennaSchlucht. התחלנו לצעוד בצמוד לנחל כשהמסלול מתגלה מרגע לרגע כיותר ויותר מאתגר ממה שציפינו. המסלול מאוד יפה, עובר לצד הנחל לכל אורך הדרך, אבל מדובר בהרבה עליות ובהליכה של כשעה עד לבית הקפה בקצה העליון. הגענו מותשים לראש ההר לבית קטן בו התיישבנו לאכול גלידות ועוגת תפוחים.
ליד הבית ראינו מספר מכוניות חונות, מה שהוביל אותנו למסקנה שניתן להגיע לכאן עם האוטו. גולן רשם את הכתובת ורץ עם עומר את כל המסלול חזרה למטה (לקח להם רק 20 דקות בירידה) על מנת לחזור עם האוטו ולאסוף אותנו. המסלול היפה והמתיש קיבל מכולנו ציון 8.
משם נסענו לשביל ההרפתקאות בצמרות העצים (הנמצא ב-Waldkirch) לביקור שהיה אמור להיות קצר (כי הבטחנו לרועי וליאור מגלשות מים בערב), אבל כשהגענו לפארק גילינו שרק ההליכה אליו מהחניה לוקחת שעה בשביל שרובו תלול מאוד ולא נוח להליכה. לאורך השביל עצמו מפוזרות פעילויות שונות לצורך עצירות ומנוחה (כגון ספסל שמולו מתנוססת באוויר מסגרת עץ ענקית שבעצם הופכת את הטירה על ההר ממול לתמונה ממוסגרת), אבל עדיין מדובר בעלייה מאוד לא סימפטית. עומר וליאור רצו במהירות מקדימה, אופיר עזרה לדרבן את רועי ואני דידיתי מאחור. הפארק עצמו (כשכבר הצלחנו להגיע אליו...) קיבל מהילדים ציונים מעולים (שכחו מהר את המסע אליו...), אבל לי היה קשה לשים את זה בצד (מי צועד שעה בעלייה תלולה בשביל פארק?).
הפארק עצמו מורכב ממספר אטרקציות. בתחילה צעדנו על גשר בין צמרות העצים, שבשיאו מגיע לגובה של כמעט 24 מטרים מעל הקרקע המאפשר זווית התבוננות מאוד מיוחדת על היער וצמרות העצים וכן על העיירה הפרושה בבסיס ההר. לאחר מכן עשינו מסלול חבלים, אך הפעם ללא אבטחה, אלא עם רשתות מגינות בצדדים וליאור כמעט נפלה למטה דרך הרווחים.
שיא הביקור באתר היה מגלשה צינורית סגורה, תלולה מאוד, שגולשים בה בשכיבה על שק יוטה כל הדרך למטה בחושך. מפחיד בטירוף (לטעמי) אבל הוגדר על ידי כולם כ-"החוויה"! האתר קיבל ציון 8 מהמבוגרים (כי לא יכולנו לסלוח על העלייה אליו) וציון 10 מושלם מכל הילדים.
כפי שהבטחנו לקטנים, סיימנו את היום בפארק המים Badeparadies, שהיה הפעם יחסית ריק וכולם נהנו להירגע מהיום שחשבנו שיהיה רגוע והפך להיות יום אתגרי יחסית, היום הכי קשה פיזית בטיול.
יום רביעי 13/8/14
היום התחיל במזג אוויר סגרירי כאשר התחזית מדברת על גשם בכל האזור, כולל בקונסטנץ אליה רצינו לנסוע. התחלנו את הבוקר בגלישה אחרונה במגלשות ההרים טודנאו. האתר היה כמעט נטוש בשל מזג האוויר החורפי ובאמצע העלייה ברכבל למעלה החל הגשם להתחזק ולמרות שכולם היו עם מעילי גשם זה לא היה כל כך נעים. למעלה, לפני הגלישה, כל אחד קיבל סמרטוט בשביל לנגב את המושב והירידה עצמה התגלתה כמהירה מאוד (כי הברקסים עובדים פחות טוב בגשם), קרה ואף כואבת בפנים (כי הגשם הצליף בהם). עומר טוען שהיה מדהים, אבל כל השאר התלוננו על חוסר הנוחות.
משם נסענו לכיוון העיר קונסטנץ הנמצאת על שפת אגם קונסטנץ. הנסיעה שהייתה אמורה להיות קצת יותר משעה התארכה לכמעט שעתיים בשל תקלה ברמזור 5 דקות מהצימר שלנו. הגענו לבסוף לקונסטנץ סביב השעה 12:00 ואחרי הפסקת אוכל ושירותים התחלנו לסייר בעיר בטפטוף מתמיד. העיר (העתיקה) עצמה יפיפייה, הרחובות מלאים בבתים יפים מצוירים ולמרות מזג האוויר נהנינו מאוד מהטיול בה.
כשסיימנו להסתובב הלכנו לכיוון האגם לראות את פסלה של אימפריה, הזונה שמחזיקה בידה האחת את הקיסר זיגמונד ובידה השנייה את האפיפיור מרטין החמישי בהתרסה על השפעת הזנות על הכנסייה. הפסל מסתובב כל הזמן סביב צירו וכמו על פי בקשה הסתובב אלינו לתמונה בדיוק כשהגענו. העיר קונסטנץ קיבלה ציון 9 מהמבוגרים ובני הנוער וציון 7 מהילדים ובהחלט הפתיעה לטובה.
סיימנו את היום ואת הטיול בעיירה Meersburg, אליה הגענו עם האוטו במעבורת. במהלך השיט במעבורת יצאנו מהאוטו והלכנו לראות את הנוף של מירסבורג המתקרבת. מירסבורג נחשבת לעיירה היפה ביותר על האגם והיא אכן ענתה על הציפיות.
סיירנו כחצי שעה במדרחוב בעיר העתיקה, עלינו לכיוון המצודה והארמון והשקפנו משם על הנוף והאגם. מירסבורג קיבלה ציון 10 מהמבוגרים, ציון 9 מבני הנוער וציון 7 מהילדים וציונים אלו מחמיאים במיוחד אחרי כל העיירות היפיפיות בהן ביקרנו במהלך הטיול.
משם נסענו בחזרה לצימר (הנסיעה חזרה כבר ארכה רק שעה) כדי להספיק לארוז וללכת לישון מוקדם מכיוון שציפתה לנו נסיעת לילה לשדה התעופה. ירדנו להיפרד ולשלם למשפחת Wochner המארחים ו-Frau (גברת) ווכנר הפתיעה אותנו ונתנה לנו שקית צידה לדרך לכל אחד מהילדים שכללה פירות וממתקים. בהחלט הפתעה נעימה!
יום חמישי 14/8/14
התעוררנו בשעה 04:00 כדי לסיים להתארגן ולהתחיל בנסיעה לכיוון שדה התעופה של פרנקפורט. וולטר ווכנר הפתיע אותנו וקם יחד איתנו (או שאולי עשינו יותר מידי רעש?) ואפילו הציע לעזור לסחוב את הדברים. הנסיעה ארכה כשלוש שעות, עברה בקלילות ואנחנו בדרכנו הביתה, מתחילים לתכנן את הנסיעה הבאה.
תם ונשלם טיול מושלם !
