טיול קולינרי לבוקרשט דצמבר 2022

רקע

גם הטיול הזה נולד ממבצע מאוד אטרקטיבי של אל על עם נקודות מועדון. לאחר עיון קצר ברשימת היעדים שבמבצע, החלטנו על בוקרשט גם כי עוד לא היינו (למעט ביקור עבודה קצר שלי לפני הרבה שנים) וגם כי שמענו שמתפתחת שם סצנה קולינרית מעניינת במיוחד. נכון שאין שם מסעדות מישלן, אך יש שם לא מעט חוויות קולינריות משמעותיות במיוחד ומגוון מאכלים מסורתיים מעניינים. בנוסף, הנסיעה סמוכה לחג המולד וכל יעד שיש בו שווקי קריסמס ופוטנציאל לשלג הוא אחלה בחירה אז נוסעים לבוקרשט. סה"כ 4 לילות וכמעט 5 ימים מלאים.

כרטיסי טיסה

כפי שכבר הבנתם, הנסיעה הזו נולדה ממבצע כרטיסי טיסה של אל על, כך שאפילו לא היינו צריכים לחפש. הכרטיסים עלו 160 נקודות + 216$ לשנינו כולל מזוודה והושבה, מחיר מגוחך. קישור. הטיסות בשעות מאוד נוחות. נוחתים בבוקרשט כבר בשעה 9:45 אז נשאר לנו חלק משמעותי מהיום הראשון וממריאים חזרה בשעה 21:45, שוב כמעט יום מלא.

הטיסות היו מצוינות. הטיסה הלוך התעכבה כחצי שעה בגלל אירוע ירי בכניסה לנתב"ג, הטיסה חזרה יצאה בדיוק מופתי והשירות היה חם ולבבי. בסופו של דבר, מדובר בטיסה קצרה מאוד, שעתיים וחצי בהלוך וקצת פחות בחזור וזה יתרון גדול של היעד. נתנו לחברת התעופה ציון 9.

המלון

בבוקרשט מומלץ לבחור מלון בעיר העתיקה או במרכז העיר מעט צפונה משם. חיפשתי מלון שיענה על מספר קריטריונים: ציון גבוה מאוד בבוקינג (9 ומעלה), מרכזי מאוד וכמובן שהחדרים ייראו מספיק נעימים ונוחים כי בסופו של דבר, המלון משמש רק ללינת לילה. בחרנו במלון המפואר The Marmorosch, שענה על כל הקריטריונים. קישור. המלון היה זול מאוד ומחירו עמד על 461 אירו לארבעה לילות בלבד ללא ארוחת בוקר.

בפועל, זה היה אחד המלונות הטובים בהם שהינו. המלון היה במיקום פנטסטי בלב העיר העתיקה. החדר היה מרווח מאוד, המיטה נוחה בצורה יוצאת דופן, מקלחת גשם נהדרת, טלוויזיה גדולה ומכונת קפה. השירות, גם של אנשי הקבלה וגם של החדרניות היה נהדר. אנחנו מאוד אהבנו את המלון ונתנו לו ציון 10.

המפות שלי

הכנתי מפה עם שלושה מסלולי הליכה בבוקרשט. מסלול ההליכה הראשון (הכחול) מטייל במרכז העיר, השני (הכתום) בעיר העתיקה ואילו המסלול השלישי (הירוק) מבקר באזור הארמון. הקווים השחורים במפה מחברים את המסלולים. קישור.

מסעדות ואוכל

בבוקרשט אין מסעדות מישלן, אבל תחקיר מקיף של סיגל גילה מסעדות לא פחות מעניינות, מאוד יוקרתיות ואפילו כאלו המגישות ארוחת טעימות כפי שאנחנו אוהבים. בבוקרשט גם מתגורר שף ג'וזף חדד, ישראלי לשעבר, שזוכה שם למעמד של סלב בעקבות השתתפותו כשופט במאסטר שף הרומני. גם במסעדה המפורסמת שלו נאכל. לארבעת המסעדות היוקרתיות בעיר הזמנו מקומות מראש לערב. בנוסף, סיגל הכינה רשימת מאכלים שחייבים לטעום וגם נבקר בשוק האוכל הגדול בעיר ונראה שהחוויה הקולינרית די שלמה ומובטחת. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הוספנו לו גם ביטוח למזוודה. הביטוח עלה לשנינו 26$ לשישה ימים. קישור. 

חבילת אינטרנט עשינו כמו פעם קודמת על ידי רכישת E-Sim, סים וירטואלי מוזל במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה החדישה הזו. מחירו עמד על 5$ בלבד לחבילת ג'יגה אחד לשבוע. הסים מאוד זול ונוח וכבר הוכיח את עצמו. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום ראשון 4/12/22

בשעה 04:30 הגענו לשדה התעופה עם מונית, השדה היה עמוס חלקית, אבל התור זרם מהר מאוד וכעבור קצת למעלה מרבע שעה אנחנו כבר בדיוטי פרי, קונים שוקולד לילדים ומבלים את הזמן הנותר עד לטיסה בטרקלין המפנק של אל על. ההמראה התעכבה בחצי שעה בגלל אירוע ירי שהיה בכניסה לנתב"ג. בדיעבד, קראנו שגנבי רכב פרצו את מחסום הכניסה ונעצרו על ידי המאבטחים. לא הבנתי את הקשר לאיחור בהמראה, אבל ניתן לאל על ליהנות מהספק.

קצת אחרי השעה 10:00 נחתנו בנמל התעופה הקטן והמוזנח של בוקרשט. לא שלחנו מזוודה ולכן פחות מחצי שעה לאחר מכן כבר ישבנו במונית (100 ליי) אחרי שמשכנו כסף ראשוני ממכשיר אוטומטי בטרמינל. חשוב לציין שהשער אצל החלפנים בשדה ובמשיכה ממכשיר אוטומטי היה גרוע משמעותית מהשערים בהם החלפנו כסף בעיר. הדרך למלון הייתה מהירה ולהפתעתנו קיבלנו את החדר למרות השעה המוקדמת, כך שבשעה 11:30 כבר התחלנו את יום הטיול הראשון. יתרון של יעד קרוב. החלטנו ביום הראשון לטייל במסלול שהכנתי מדרום לעיר העתיקה. חלפנו על פני העיר העתיקה ועצרנו להחליף כסף אצל אחד החלפנים. חשוב לציין כי בבוקרשט נדרש דרכון על מנת להחליף כסף. המסלול מתחיל בכיכר אונירי (Unirii).

כיכר אונירי היא כיכר גדולה מאוד שנמצאת בפינה הדרום מזרחית של העיר העתיקה. רובה עם עצים ובצידה הדרומי יש מזרקה גדולה שבחורף ריקה ממים על מנת שלא תקפא. חצינו את הכיכר לאורכה דרומה ומעט לאחר מכן הגענו ליעדנו הראשון. הכנסייה החדשה של ספירידיון הקדוש (Biserica Sfântul Spiridon Nou) היא אחת הכנסיות היפות בעיר, היא נבנתה באמצע המאה ה-19 ויש לה שלושה מגדלי פעמונים. כדאי מאוד להיכנס על מנת להתרשם מציורי הקיר ומחלונות הויטראז' היפים, שקרני השמש שחולפות דרכן צובעות את הכנסייה בצבעים. בצדו הימני של האולם הראשי יש ארון מקושט עם שרידיו של ספירידיון הקדוש. כשהגענו שמענו שירת מקהלה נהדרת והופתענו לגלות את מקהלת הכנסייה מתאמנת בגלריה מעל. זו הייתה חוויה גדולה. הכנסייה פתוחה בשעות 7:30-19:00 והכניסה חופשית. קישור.

משם המשכנו ללכת כמה דקות, חלפנו על פני פסלו של ראש הממשלה Barbu Catargi, שנרצח כאן על רקע פוליטי בשנת 1862 ופנינו שמאלה. על המדשאה מימין היה פסל של צלב, בהמשך פסלו של Serban Cantacuzino, שהיה נסיך ולאכיה (Wallachia) במאה ה-17 ועוד בהמשך פסלו של אלכסנדרו יואן קוזה, שהיה השליט הראשון של רומניה המאוחדת (איחוד של מולדובה וולאכיה) בשנת 1859.

בסוף שדרת הדשא ניצבה הקתדרלה הפטריארכלית (Patriarchal Cathedral of Saints Constantine and Helena). זהו המרכז החשוב ביותר של האורתודוקסים במדינה. היא נבנתה בשנת 1659, אך הורחבה בראשית המאה ה-19. היא עשירה בציורי קיר כולל הדיוקן של הקיסר קונסטנטינוס ואמו הלנה הנמצא מעל דלת הכניסה. גם שרידיו של דימיטריוס הקדוש, שהגן על בוקרשט נמצאים כאן בתוך כלי כסף ותור ארוך של מאמינים עמד בתור ארוך לעבור על פניו.

ממול לקתדרלה נמצא ארמון הפטריארך (Palatul Patriarhiei) היפיפה, ששימש בעבר את הפרלמנט הרומני וכעת משמש את הפטריארך וסגור למבקרים. לא לפספס את החזית שלו שפונה לקתדרלה ועליה תמונות מתולדות הכנסייה. הקתדרלה פתוחה בשעות 7:00-20:00 והכניסה חופשית. קישור.

לא רחוק משם, בדרך לבניין הפרלמנט, נמצא מנזר אנטים (Mănăstirea Antim). זהו מנזר אורתודוקסי בסגנון ברנקוביאני משנת 1715, שנשמר במדויק. יש לו דלתות עץ מהממות, אותן גילף בעצמו הארכיהגמון של המנזר. בכניסה למתחם חלפנו דרך מנהרה יוצאת דופן עם ציורי קיר מרשימים. מאחור יש מוזיאון קטן שהיה סגור ופנים הכנסייה עם ויטראז'ים יפים. המנזר פתוח בשעות 7:00-20:00 והכניסה חופשית. קישור.

משם המשכנו ללכת עד שבשלב מסוים נגלה לעינינו במלוא הדרו (או כיעורו, תלוי את מי שואלים) ארמון הפרלמנט הידוע לשמצה, אליו נגיע ביום אחר כי לא הזמנו מקום מראש. מול הארמון נמצאת כיכר החוקה (Piața Constituției) ובה נמצא שוק חג המולד הגדול של בוקרשט. אנחנו מאוד אוהבים שווקי חג מולד ושוטטנו בין עשרות הדוכנים, מצטערים שהחג השמח והכיפי הזה לא שלנו ומחפשים מה לאכול. בסוף בחרנו חתיכות כבש, נקניקיית חזיר וממליגה (פולנטה) ושילמנו 62 ליי. את הטעם (הרע) של הארוחה הזו לא שכחנו עד עכשיו. בשוק היו גם משטח החלקה על הקרח, קרוסלה, גלגל ענק (די נמוך), מזחלת איילים ואפילו בית מג'ינג'ר, ששכנעתי את סיגל להצטלם איתו. קנינו לנו יין חם של קריסמס (20 ליי לזוג) והמשכנו בדרכנו חזרה לכיוון העיר העתיקה.

בלב העיר העתיקה, לא רחוק מהמלון שלו נמצא קפה ואן גוך (Grand Café Van Gogh). עצרנו שם להפסקת חימום וקפה (38 ליי לשתי כוסות קפה, יקר מאוד) וחזרנו למנוחה למלון. לא הבנו למה בית הקפה הזה כל כך ידוע, אבל על הקירות היו תמונות של הצייר המפורסם. קישור. בגלל שקמנו מוקדם היום, הזמנו ארוחת ערב יחסית מוקדמת ובין לבין עוד הספקתי לצפות בצרפת עושה בית ספר לפולין במונדיאל.

בשעה 18:50 יצאנו מהמלון למסעדה, מרחק כמה דקות הליכה. קארו קו ברה (Caru' cu Bere) היא קרוב לוודאי המסעדה הרומנית המסורתית המפורסמת ביותר בבוקרשט מיום היווסדה בשנת 1879. היא נמצאת בלב העיר העתיקה, במבנה יפיפה. המסעדה גדולה מאוד, מעט צפופה, במראה עתיק בצבע כהה מרהיב. מידי פעם יש הופעה של ריקודי פולקלור מקומיים. חשוב לציין שאם קמתם לראות את הרקדנים, סביר שתגלו שהאוכל הוגש בהיעדרכם ומתקרר לכם על השולחן. המטבח רומני כפרי עם השפעות גרמניות והמחירים סבירים בהחלט, זולים משמעותית מאשר בישראל.

אנחנו הזמנו לראשונות סלט חצילים מסורתי עם בצל ועגבניות וסלט איקרה, שניהם היו מצוינים והסלט חצילים ממש החזיר אותי לבית סבתא, ילידת המקום. לעיקריות הזמנו גלילי כרוב מסורתיים במילוי בשר מעורב בקר ולבן, שאני מאוד אהבתי וסיגל פחות והזמנו את מנת הדגל של המקום, מפרקי (Knuckle) בשר חזיר בבישול ארוך, שהוגש עם ממליגה וכרוב. מנה מאתגרת לאכילה עם חלקי בשר לא שגרתיים, עם ביסים מצוינים לצד כאלה פחות. את הארוחה ליווינו עם טעימה של Tuica, ברנדי שזיפים מקומי מתוק וחזק ויין אדום מקומי.

בשורה התחתונה, המסעדה מספקת חוויה מסורתית חזקה בשילוב פולקלור ושירות טוב. חלק מהמנות היו מצוינות וחלק פחות, אבל זה תלוי בבחירה. אני ממליץ לא להחמיץ ביקור במקום וחובה להזמין מקום מראש. נתנו לה ציון 8. קישור. הארוחה עלתה 330 ליי כולל שירות.

משם חזרנו למלון, הסתיים לו היום הראשון.

יום שני 5/12/22

יצאנו בשעה 9:00 והתיישבנו בבית קפה שכונתי מקסים מול המלון שנקרא The Coffee Shop. קישור. שתינו קפה נהדר ומאפים חמים ומאוד אהבנו את הביתיות של המקום (50 ליי). צמוד לבית הקפה יש גם סניף של רשת המאפיות המקומית Fornetti, שיש להם מגוון גדול של מאפים ובורקסים. קישור. עוד לפני שיצאנו מהמלון ביקשנו מהצוות המקסים של הקבלה שיזמינו לנו סיור לארמון הפרלמנט למחר. אין אפשרות לבקר ללא הזמנה מראש ואפשר להזמין סיור רק בטלפון. הם הזמינו לנו לשעה 11:00.

היום אנחנו מסיירים בעיר העתיקה ובמרכז העיר עם מסלול שהכנתי מראש ותחילתו בכיכר אונירי, אז צעדנו כמה דקות לכיכר. מהכיכר יוצאים לכיוון הרחוב הצרפתי, שהוא הרחוב העתיק ביותר בבוקרשט וקיבל את שמו מכיוון ששם היה ביתו של השגריר הצרפתי. בסמטה קטנה היוצאת מהרחוב נמצאת כנסיית חצר הנסיך העתיקה (Biserica Sfântul Anton), הכנסייה העתיקה ביותר בעיר שבנייתה נסתיימה באמצע המאה ה-16. מבחוץ יש שורות של לבנים אדומות ולבנות ובפנים ציורי קיר. מאחור מסתתרת לה פינת הדלקת הנרות. בסמוך יש גן קטן עם מצבות. הכנסייה פתוחה בשעות 7:00-20:00 והכניסה חופשית. קישור. ממש ליד נמצאת המסעדה העתיקה והמפורסמת Hanu' lui Manuc, אליה נגיע ביום האחרון.

מהכנסייה יצאנו מערבה ברחוב הצרפתי עוד כ-300 מטרים עד שראינו מימין את כנסיית דמטריוס הקדוש (Saint Demetrius Church) מהמאה ה-18, שיש לה אוסף סמלים דתיים עתיקים ומחיצת מזבח מרשימה. מבחוץ היה יותר קשה להתרשם כי יש עבודות בינוי סביבה, אבל יש לכנסייה מגדל מתכת יוצא דופן עם שלושה פעמונים. קישור.

בסוף הרחוב הצרפתי יש שדרת עצים שעליהם היו צהובים והמראה היה מרשים במיוחד, צילמנו כמה תמונות ופנינו ימינה אל המוזיאון הלאומי להיסטוריה של רומניה (Muzeul Național de Istorie a României). החלטנו לא להיכנס אליו, אבל בדיעבד ביקרנו בו ביום האחרון אז עוד אחזור לפרט. הבניין מרשים מאוד ושימש כבניין הדואר הישן משנת 1900. על המדרגות המובילות למוזיאון היה פסל שנוי במחלוקת, בו הקיסר טראיאנוס עומד עירום ומחזיק בידיו זאבה, אך הוא הוסר לבסוף על ידי העירייה לשמחת התושבים שחשבו שהוא הפסל המכוער בעיר.

ממש ממול למוזיאון ניצב המבנה המרשים במיוחד של הבנק הלאומי להשקעות (Casa de Economii și Consemnațiuni) הנקרא גם ארמון CEC. המבנה מהמאה ה-19 משמש כמטה הראשי של בנק CEC ולדעתנו זהו אחד המבנים היפים בעיר. יש לו שלוש כיפות ושעון עתיק מתחת לקשת שמעל הדלת הראשית. אי אפשר לבקר בו, אלא רק להתרשם מיופיו מבחוץ.

אחרי הבנק להשקעות יש סטייה קטנה שמאלה של 200 מטרים מהמסלול. אנדרטת השואה (Holocaust Memorial) מנציחה את זכר יותר מ-280 אלף יהודי רומניה שנספו בשואה בארכיטקטורה יוצאת דופן של עמוד מתכת גבוה, שהאותיות עליו יוצרות יחד את המילה "זכור", אולם עם לוחות זיכרון, הדמיה של פסי רכבת שקועים ברצפה, מגן דוד מיוחד ממתכת ושברי מצבות של יהודים. הרומנים הכירו רק לפני כ-20 שנה בחלקם ברציחות במהלך השואה והם מציינים מאז מידי שנה יום זיכרון לשואה. היה מפתיע לראות שעל לוחית ההסבר שמוצבת במקום הם ממש לוקחים אחריות על חלקם ברדיפת היהודים. האנדרטה די מוזרה ונראית קצת מוזנחת (כמו כל העיר...), אבל אתר כזה מרגש תמיד.

אחרי הביקור באנדרטה חזרנו חזרה לבנק ההשקעות להמשך המסלול, מולנו ניצבה כנסיית זלטארי היפה (Biserica Zlătari) ואנחנו הרהרנו בכמות הכנסיות בעיר שנראית קצת חסרת פרופורציות לכמות התושבים. אין בכנסייה הזו שום דבר מיוחד, הסתפקנו בצילום והמשכנו הלאה.

משם פנינו לרחוב סטאברופולאוס. מיד משמאל נמצאת המסעדה הרומנית המפורסמת קארו קו ברה, בה אכלנו אתמול בערב ומיד אחריה מימין נמצאת כנסיית סטאברופולאוס (Stavropoleos Monastery). הכנסייה משנת 1724 היא היפה בכנסיות העיר ונבנתה בצורת צלב יווני במרכז העיר העתיקה. הכנסייה הקטנה והמשוחזרת מוקדשת למלאכים גבריאל ומיכאל ומשמשת כיום כמנזר. דמותו של הנזיר היווני שבנה אותה עבור האורחים באכסניה שלו נמצאת בכניסה בצד שמאל. בפנים יש ציורי קיר ועיטורים מרשימים ודלת הכניסה המגולפת בעץ מרהיבה במיוחד.

החצר הפנימית הקסומה מוקפת במסדרון עמודים ויש בה מצבות אבן וצמחיה מטפסת. אנחנו פספסנו, אבל מומלץ מאוד להגיע לשמוע את מקהלת הנשים מידי יום בשעה 8:00 או את הגברים בימי רביעי בשעה 17:00. הכנסייה פתוחה בשעות 8:00-18:00 והכניסה חופשית. קישור.

ממש משמאל לכנסייה נמצא ארמון דאקיה רומניה (Palatul Pinacotecii), מבנה מרשים מתחילת המאה ה-20. הולכים לאורכו ופונים פניית פרסה שמאלה לרחוב ליפסקני, הרחוב המרכזי של הרובע. מימין נמצא מבנה הבנק הלאומי של רומניה (Banca Națională a României), המורכב משני אגפים. מולנו נמצא האגף הישן המהמם של הבנק, בפינה נמצא פסל שבראשו דמותו של Eugeniu Carada, שייסד את הבנק המרכזי בסוף המאה ה-19 ומאחור ליד המלון שלנו נמצא האגף החדש של הבנק משנת 1940, גם הוא מרשים מאוד בפני עצמו.

במקום שנמצא הפסל פנינו ימינה ולאחר הליכה קצרה אנחנו רואים משמאלנו את פסאג' מאקה וילאקרוסה (Pasajul Macca Villacrosse), פסאג' קסום במיוחד שאסור לפספס. מעל שער הכניסה אליו יש גמלון המוחזק על ידי ארבעה פסלי אבן ובתוכו יש פיצול לשתי סמטאות ובהן שלל מסעדות ובתי קפה. חוץ מהתרשמות משער הכניסה ומיופיו של הפסאג' אין מה לעשות שם, אלא אם בא לכם הפסקת קפה.

בשלב זה, השעה הייתה 11:15 בלבד, המסלול עבר מתחת למלון אז עשינו הפסקת שירותים קצרה בחדר לפני שהמשכנו בדרכנו. כעת עקפנו את האגף החדש של הבנק המרכזי ופנינו ימינה חזרה לעיר העתיקה ושמאלה ברחוב ליפסקני. באמצע הרחוב נמצאת חנות הספרים Cărturești Carusel, שיש הטוענים שהיא היפה בעולם. החנות אכן גדולה ומרשימה, בקומת הקרקע שלה המון מוצרים נלווים לבית ובקומה השנייה והשלישית מסודרים הספרים בצורה מרשימה במעין גלריה. יש גם קומת מרתף, אבל אליה לא הגענו. חנות שנראית כמו מוזיאון. היא פתוחה בשעות 10:00-22:00. קישור.

המשכנו הלאה, משמאלנו יש סמטה מעניינת המאכלסת גלריות של אמנים ומימין אולם הקונצרטים Arcub בסגנון אר דקו משנת 1934. בסוף הרחוב נמצאת כיכר רומא (Piata Roma). הכיכר חסרת כל ייחוד, אולי אפילו מכוערת, אבל נמצא בה העתק של פסל הזאבה מרומא. אז התבוננו בו מעט והמשכנו. בכיכר נמצא מעבר תת קרקעי בשם Pasajul Latin ובו אנחנו חוצים את השדרה הרחבה לצד השני.

לאחר שחצינו מתחת לשדרה, פנינו ימינה. היינו מעט רעבים אז קנינו שני מאפים קטנים בדוכן של רומניה נרגזת במיוחד. הראשון Crenvursti (מאפה במילוי נקניקיה, סוג של "משה בתיבה") והשני Placinta (מאפה במילוי קשקבל). הם היו קרים ולא טעימים וגם לא הבנו למה בכלל קנינו אצלה. (9.5 ליי לשניהם). קצת אחרי ניצבת כנסיית ברציה (Biserica Bărăția), שנבנתה באמצע המאה ה-19 על חורבות כנסיית עץ עתיקה. היא די עלובה מבפנים וגם לא מרשימה מבחוץ. לידה נמצאת כיכר טימפולוי (Piata Timpului), בה נמצאת הגרסה הרומנית לשדרת הכוכבים מהוליווד. רק אל תצפו ליותר מידי...

חזרנו קצת על עקבותינו צפונה אל הכנסייה החדשה של גיאורגיוס הקדוש (Biserica Sfântul Gheorghe Nou). זוהי כנסייה אורתודוקסית מתחילת המאה ה-18, שהחלל הפנימי שלה מעוטר בציורי קיר מרשימים של סצנות דתיות. בחזית שלה נמצא פסלו של ברנקוביאנו, הנסיך שבנה אותה והוצא להורג באיסטנבול כמה שנים לאחר מכן. לתדהמתנו ראינו מאות אנשים עומדים בתור להיכנס לכנסייה והבנו שהסיבה היא כתר רב חשיבות של איזה קדוש יווני שהובא לשם למשך שלושה ימים וההמונים עוברים על פניו. וויתרנו, חבל. קישור. עוד מעט צפונה ממנו נמצא מונומנט קילומטר אפס, ממנו נמדדים המרחקים אל העיר. זהו פסל מתכת עם כדור ארד, הניצב בלב מעגל שקוע, מעוטר בסימני המזלות ויוצאים ממנו חיצים המצביעים לרוחות השמיים.

בשלב זה חצינו שוב את השדרה חזרה אל העיר העתיקה, הלכנו מעט לאורכה צפונה ופנינו שמאלה ברחוב Ion Ghica. מעט אחרי משמאל נמצאת הכנסייה הרוסית, כנסיית ניקולאוס הקדוש (Biserica Sfântul Nicolae fostă Rusă), שהוענקה על ידי הצאר ניקולאי השני לקהילה הרוסית של העיר בתחילת המאה ה-20. הכנסייה מהממת, למרות שהיו עליה פיגומים, יש לה שבע כיפות בצל כיאה לכנסייה רוסית. בתוכה יש מחיצת מזבח מגולפת מעץ ומצופה זהב, העתק של מזבח מהקרמלין. היא פתוחה בימי שני עד שבת בשעות 8:00-19:00 ובימי ראשון עד 15:00 והכניסה חופשית. קישור.

מעט צפונה משם בפינת העיר העתיקה נמצאת כיכר האוניברסיטה (Piața Universității), הנקראת על שם המבנה הראשי של האוניברסיטה הנמצא בה משנת 1863. יש בה ארבעה פסלי ארד ושיש של דמויות רומניות חשובות. בשנת 1989 ירו חיילים רומנים על סטודנטים שהפגינו בכיכר. כאן מסתיים לו מסלול הטיול הקסום בעיר העתיקה. סה"כ 2300 מטרים.

בסמוך לכיכר נמצא סניף של רשת המאפיות הרומנית הנהדרת Simigeria Luca. ברשת אפשר לטעום ממיטב המאפים המקומיים כגון Luca (רול בצק במגוון מילויים), Covrig (בייגל מלוח עם קשקבל), גוגושי (סופגניות בצק קטנות) או פיצות (בחלק מהסניפים). רצינו חוויה מתקנת למאפים הקודמים אז לקחנו לוקה במילוי האם ופטה, שהיה פנטסטי וקובריג, שאני מאוד אהבתי (8 ליי לשניהם). מאפיה נהדרת. קישור.

כעת למעשה התחלנו את מסלול הטיול במרכז העיר. בצומת הקרוב למאפיה נמצא מלון Grand Hôtel du Boulevard, שהיה המלון המפואר בעיר עד מלחמת העולם השניה וכיום סגור לשיפוץ נרחב ומכוסה בפרסומות. מולו נמצא המרכז התרבותי המועדון הצבאי הלאומי משנת 1912 ולפניו מזרקת Sărindar. המבנה מרשים במיוחד והמזרקה ריקה ממים כמו כל מזרקות העיר בחורף.

למעשה מנקודה זו ואילך כמעט כל מסלול הטיול הוא לאורך רחוב Victoriei, אחד הרחובות המרכזיים והאלגנטיים של העיר. מימין אנחנו רואים את Casa Capșa, מבנה עתיק יפה משנת 1830 שכיום משמש כמלון ומסעדה עם אווירה של אז. בהמשך נמצא פסל אטאטורק, אבי טורקיה ומאחוריו תיאטרון אודיאון היפה משנת 1911, שעדיין פעיל. קישור.

ממשיכים לטייל ברחוב היפה ורואים משמאל את ארמון הטלפונים, גורד שחקים משנת 1934 בסגנון אר דקו, שפעם היה הגבוה בעיר וכיום נראה סתם כמו בניין גבוה מכוער במיוחד. מימין הייתה חנות ממתקים של הרשת ההולנדית הנהדרת Candy Cat, שהריח המתוק העז שלה משך אותנו להיכנס או שאולי בכלל סתם רצינו קצת להתחמם? אני כבר לא זוכר. קישור. היינו עייפים אז עצרנו לקפה ושירותים ב-French Bakery, שאין לי שום דבר נוסף לספר עליו, חוץ מזה שגם זה סניף של רשת (20 ליי לזוג כוסות). קישור.

קצת בהמשך משמאל ניצבה לה כנסיית קרצולסקו (Biserica Kretzulescu), כנסיית לבנים אורתודוקסית מרשימה, שנבנתה ב-1722 על ידי הבויאר (תואר אצולה) קרצולסקו ועברה שחזור משמעותי בשנות ה-30 של המאה ה-20. יש בה ציורי קיר דתיים יפים. לידה יש אנדרטה לזכר קורנליו קופוסו, פוליטיקאי מתנגד המשטר הרומני הפרו נאצי ואחר כך הקומוניסטי, שישב 17 שנה בכלא ולאחר שחרורו הפך לסמל האומה החדשה. הכנסייה פתוחה בשעות 7:00-20:00 והכניסה חופשית. קישור.

מהצד השני של הכביש נמצאת כיכר המהפכה (Piața Revoluției). היא נקראת כך לזכר המהפכה הרומנית בשנת 1989, במהלכה סולק צ'אושסקו והתמוטט המשטר הקומוניסטי במדינה. ממול נמצא מטה המפלגה הקומוניסטית לשעבר שכיום משמש כמשרד הפנים. בצדה הצפוני, במעגל הדממה, נמצאת אנדרטת הלידה מחדש (Memorialul Renasterii), עמוד שיש בגובה 25 מטרים ועליו כתר קוצים מתכתי לזכר הנופלים במהפכה. לידו קיר זיכרון עם שמות הנופלים במהפכה. מעט דרומית נמצא פסלו של ראש ממשלת רומניה Iuliu Maniu, שכיהן בשנים 1928-33 ובקצה הדרומי מזרקת המהפכה ריקה ממים.

כשעמדנו לעזוב את הכיכר צד את עיניה של סיגל מבנה מרוחק יוצא דופן. אני חשבתי שמדובר בפיגומים שעוטפים מבנה עתיק ואילו סיגל עמדה על דעתה (וצדקה כמו תמיד...) שמדובר על מבנה מודרני שנבנה מעל העתיק. מסתבר שהבניין העתיק נהרס במהלך המהפכה ושוחזר בשנים 2003-2007 על מנת לשמש כזיכרון למהפכה. הוא משמש כיום כביתו של איגוד האדריכלים הרומני. הבניין מרשים במיוחד והיה מעניין מאוד להתקרב אליו ולהתבונן באדריכלות יוצאת הדופן. לא סתם בחרו בו האדריכלים כבית האיגוד. השם הרשמי שלו הוא The New & Old Building.

ובחזרה לרחוב. בפינה ניצבים ספריית האוניברסיטה ופסל המלך קרול הראשון על סוס.קרול הראשון, שהיה בכלל ממוצא גרמני, הוכרז כמלך רומניה בשנת 1881. המבנה המרשים המעט קמור מאחור והפסל מלפנים יוצרים תמונה יפה במיוחד.

מצדו השני של הרחוב נמצא המוזיאון הלאומי לאמנות (Muzeul national de arta). זהו מבנה יפיפה משנת 1815, ששימש כארמון המלוכה ומאז 1946 משמש כמוזיאון. אותנו המוזיאון לא עניין, אך מומלץ לראות את אולם הכס וחדר האוכל המלכותי הנמצאים באזור ההיסטורי, לשניהם חשיבות היסטורית רבה. המוזיאון פתוח בימי רביעי עד ראשון בשעות 10:00-18:00 ועולה 24 ליי לגלריה הלאומית, האירופאית או לאזור ההיסטורי. יש כרטיסים משולבים במחיר 32 ליי לשני הראשונים או 40 ליי לשלושתם. קישור.

עוד קצת הלאה מימין נמצא אתר התיירות השני (כנראה) בחשיבותו בעיר, האתנאום הרומני (Ateneul Roman), מבנה מרשים משנת 1865, המשמש כמרכז התרבות והקונצרטים של העיר. בחזית המפוארת יש 6 עמודי אבן בסגנון יווני וכיפה ובפנים אפשר לראות את האודיטוריום היפיפה ואת העיטורים על הקירות המספרים את סיפור ההיסטוריה הרומנית מתקופת הרומאים ועד מלכותו של מיכאי הראשון. גם אולם ההתכנסות וגרמי המדרגות המובילים לאולם הקונצרטים מרשימים במיוחד.

האולם מכיל 600 מקומות ישיבה ו-52 תאים. לפניו נמצא גן ההגמונות (Parcul Ateneului). האולם משמש כביתה של התזמורת הפילהרמונית הלאומית ולנו היה מזל גדול כי בדיוק בשעה שביקרנו, התזמורת קיימה חזרה, התיישבנו באחד התאים המרווחים באולם ונהנינו לשמוע מיני קונצרט בחינם. חוויה גדולה במיוחד. התזמורת קרויה על שם George Enescu, "המלחין הלאומי" ופסל שלו מוצב במרכז חדר המדרגות הראשי. המרכז פתוח בימי שני עד חמישי בשעות 9:00-10:00 ו-14:00-18:00, בימי שישי עד ראשון בשעות 9:00-18:00 והכניסה עולה 10 ליי. קישור.

בשלב זה עשינו סטייה קצרה מהרחוב אל הרחוב האחורי Nicolae Golescu. ברחוב נמצאות שתי המסעדות של השף הישראלי לשעבר ג'וזף חדד. האחת היא Mace והשנייה Caju, אליה הזמנו מקומות להיום בערב ואותה אתאר בנפרד. הראשונה היא מסעדת גריל עם השפעה מזרח תיכונית חזקה ואילו השנייה היא מסעדת גורמה עם פרשנות אישית מודרנית של השף למטבח עליו גדל. הייתה לשף מסעדה נוספת שלא שרדה את הקורונה. ברחוב ולידו נמצאות גם שלוש חנויות מתוקים מעניינות. Mara Mura הוא פטיסרי צרפתי מעולה המתמחה בקינוחים פשוטים מחומרי גלם טבעיים בלבד. הבעלים היא אשת ראש הממשלה לשעבר. הקפה מצוין והקרמשניט והפחזניות מומלצים. קישור. French Revolution הוא פטיסרי רומני, שיש לו שלושה סניפים, בהם מייצרים יצירות מופת מתוקות. יש שם מבחר אקלרים מרשים והפופולריים הם היער השחור, קרמל מלוח ופיסטוק. אפשר לקנות קופסה של מיני אקלרים. קישור. אנחנו בחרנו לשבת בסניף חדש של רשת הפחזניות Love You Choux ועל פי עצת המוכר לקחנו פחזנית במילוי תפוחים פנטסטית. כנראה שאם היינו בוחרים לבד, זה היה משהו שוקולדי וככה הרווחנו פחזנית מיוחדת. סיגל שתתה תה מהרי הקרפטים עם דבש, שזכה ממנה למחמאות (60 ליי להכל). קישור. מומלץ מאוד.

כעת חזרנו למסלול ברחוב Victoriei וחלפנו משמאלנו על פני מלון רדיסון בו נמצא קזינו פלטינום, אחד מבתי הקזינו הגדולים בעיר, החביב מאוד על ישראלים. קישור. עוד קצת הלאה מימין ניצבה לה הכנסייה הלבנה (Biserica Albă), שמומלץ להיכנס אליה כדי לראות את המחיצה המעוטרת בקישוטים ואיקונות, המפרידה בין האולם לבין המזבח. הכנסייה פתוחה בימי שני עד שישי בשעות 8:00-18:00 וסופי שבוע עד שעה 17:00 והכניסה אליה חופשית. קישור.

התחנה הבאה לא רחוק משם משמאל היא ארמון Știrbei הנאו קלאסי שבחזיתו פרטים מהמיתולוגיה היוונית, אבל הוא נמצא כרגע בשיפוץ מקיף, שמבוצע על ידי קבוצת הבנייה הישראלית חג'ג', שגם הבניין הסמוך אליו נמצא בבעלותה. סטייה של 200 מטרים ימינה מהמסלול תביא לבית הכנסת ישועה טובה. הוא משנת 1827, העתיק ביותר בעיר שעדיין קיים, אבל אנחנו דילגנו עליו. ממשיכים ברחוב, עוד קצת הלאה משמאל, בתוך ארמון Romanit מסוף המאה ה-19, נמצא המוזיאון לאוספי אמנות (Muzeul Colecțiilor de Artă) ואחרי השדרה האקדמיה הרומנית (Academia Română), מוסד השכלה חשוב מאוד, שנכנסנו להציץ אליו בהסכמת השומר, שמאוד שמח לשמוע שאנחנו מישראל ושאבא שלי יליד העיר. בחזית המבנה מדשאה מטופחת ובמרכזה פסל אשה וכידון בידה בצבעי שחור וזהב.

בהמשך באותו צד נמצא Casa Vernescu, בית הקזינו המוביל בעיר, שיש לו אפילו אתר אינטרנט בעברית. קישור. בהמשך ניצב הארמון בו שוכן מוזיאון George Enescu, המציג תערוכה על חייו של המלחין הרומני המפורסם ביותר. זהו אחד המבנים היפים בעיר מתחילת המאה ה-20. קישור. אנחנו ממשיכים ללכת, חולפים על פני מסעדת The Artist היוקרתית, בה נאכל ביום רביעי ואז מגלים במפתיע אתר מעניין שלא היה מתוכנן. בית Filipescu-Cesianu היה ביתם של כמה ממשפחות האצולה הרומנית, הוא שוחזר ומשמש כיום כמוזיאון העירוני של בוקרשט, המציג 300 שנות היסטוריה מהמאה ה-18 עם חפצים, תלבושות, כלי בית ועוד. יותר מעניינת כנראה היא החצר בה מפוזרים עשרות פסלים ומאוד נחמד להסתובב ביניהם. החצר פתוחה כל הזמן והכניסה אליה חופשית. קישור.

מעט אחרי מסתיים לו המסלול בכיכר הניצחון משנת 1831, הצומת העמוס ביותר בבירה. ממזרח לכיכר נמצא ארמון ויקטוריה (Guvernul României) המרשים משנת 1937, המשמש כמשרדו של ראש הממשלה. כאן מסתיים לו מסלול הטיול במרכז העיר. סה"כ 2150 מטרים.

בשלב זה הזמנו Uber לחזור למלון, חיכינו לו המון זמן וגם הנסיעה לקחה לא מעט זמן בגלל פקקים כבדים (31 ליי). הגענו למלון בשעה 17:20 בדיוק לטקס ההדלקה המפואר שהמלון ערך לכבוד הדלקת עץ האשוח של חג המולד, אליו קיבלנו הזמנה כמו כל אורחי המלון ערב קודם. לטקס הגיע באיחור קל גם סנטה קלאוס שמאוד שימח את הילדים הקטנים הנרגשים ומקהלה ליוותה את האירוע בשירה. זה היה טקס מאוד מיוחד עבורנו ומעניין.

בשעה 20:00 יצאנו למסעדה עם Uber (16 ליי). מסעדת Caju היא כאמור אחת משתי המסעדות של
ג'וזף חדד, ישראלי בעבר ואחד מכוכבי הקולינריה המקומית בבוקרשט בהווה. הוא הפך לסלב בעקבות השתתפותו כשופט במסטר שף הרומני. השף מאוד שמח לראות ישראלים וקיבל אותנו במאור פנים ודאג כל הערב שנהיה מרוצים במיוחד. איזה כיף.

הזמנו לראשונות מנה שנקראת סשימי סלמון, אבל בפועל הייתה מעין סושי סלמון בטמפורה. היא הגיעה עם רוטב תפוזים חלומי שיכולנו להמשיך לנגב עד עכשיו. יחד איתה קיבלנו טארטלט תמנון עם אבוקדו, חזה ברווז וירקות ברוטב יוזו. מנה יפיפייה ועם פוטנציאל ענק, אבל בניגוד למנה הקודמת, פה הרוטב האפיל על המנה ופגע בה.

לעיקריות לקחנו ריזוטו לובסטר. מנה עשירה בבשר, נהדרת עם פטריות כמהין. ריזוטו מצוין. בנוסף לקחנו קונפי ברווז עם פטריות וקשיו מקורמל. מנה נפלאה, שהגיעה עם פולנטה (ממליגה) מצוינת. היינו מלאים והזמנו חשבון, אך השף לא העלה על דעתו שנצא בלי קינוח ושלח לנו על חשבון הבית טירמיסו מפורק שהיה הצגה ויזואלית וקולינרית ופרפה חלווה מצוין עם פירות יער.

בשורה התחתונה, מסעדה מצוינת, אירוח חם במיוחד, שירות מצוין ואווירה נהדרת. נתנו לה ציון 9. הארוחה כולה עלתה 366 ליי כולל שירות ויין (אבל ללא הקינוחים שהיו על חשבון הבית). קישור. משם הדרך למלון עם מונית לקחה כמה דקות (16 ליי). לילה טוב

יום שלישי 6/12/22

יצאנו בשעה 9:15 ועצרנו לכריכים וקפה בסטארבאקס ליד כיכר אונירי (63 ליי לשני כריכים ופעמיים קפה). בשעה 10:00 בדיוק יצאנו לכיוון ארמון הפרלמנט, אליו הזמנו סיור באמצעות המלון לשעה 11:00 ונתבקשנו להגיע עשר דקות קודם. בדרך עוד החלפתי דולרים והגענו לארמון בהליכה קלילה ונעימה לאורך הנהר כעבור חצי שעה. חציו של הארמון היה ממש בתוך ענן. לשם הכניסה נדרשים דרכונים.

ארמון הפרלמנט (Palatul Parlamentului) הוא אחד הביטויים החזקים ביותר לתקופת שלטונו של הרודן צ'אושסקו שהורה על בנייתו, אך הודח מהשלטון עוד לפני שהבנייה נסתיימה. מבנה הבטון המרובע מעוצב בסגנון קלאסי, יש לו שערים מרשימים, הוא קרוי על ידי הרומנים "ביתו של העם" ובנייתו נמשכה 14 שנה עד שנת 1997. הוא משמש כיום את בית הנבחרים, בית המשפט הגבוה, מרכז כנסים ואת המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית. הסיור המאורגן באנגלית אורך שעה ויש להזמינו מראש.

הכניסה לארמון היא במרכז הצלע הצפונית של המתחם. אחרי התשלום ממתינים לתחילת הסיור ובכניסה נערכות בדיקות ביטחוניות ונבדקים הדרכונים. יצאנו לדרך עם המדריך שדיבר אנגלית רהוטה, מלווה בהומור ומיד התחבב על ידינו. התחנה הראשונה אחרי מסדרון הכניסה הייתה אולם הכנסים שהכיל 600 מקומות ישיבה בסגנון אר דקו. השנדליר באולם, מהגדולים בעולם, שוקל 5 טון.

על מנת לבנות את הארמון ולפנות שטח, השלטון עקר מבתיהם 50,000 תושבים ללא כל פיצוי או דיור חלופי. זהו המבנה הציבורי הכבד והיקר ביותר שנבנה מעולם והוא שני בגודלו רק לפנטגון. המבנה בסגנון אקלקטי ונאו קלאסי מאוחר. תכננה אותו אדריכלית צעירה בת 30. כנראה שזה היה עיסוקה רוב חייה. במבנה יש כמות עצומה של שיש מהרי הקרפטים, כולל שיש ורוד נדיר ובסך הכל יותר ממיליון טון שיש.

למבנה יש 2 קומות מתחת לאדמה, 10 קומות מעל ובסך הכל 12 קומות בגובה של 86 מטרים. צ'אושסקו מאוד הושפע ממה שראה בביקוריו בסין ובצפון קוריאה והקים בין היתר אולם תקשורת, טלוויזיה ויחסי ציבור גדול ואפילו אולם כינוסים הנבנה במיוחד על מנת להעצים מחיאות כפיים ולהכפיל פי 5 את הרעש שנוצר.

במהלך הסיור עברנו גם בגלריית הכבוד הארוכה, באולם המרכזי בו נמצא שנדליר עשוי זהב ושטיח במשקל טון אחד מטרנסילבניה. כיום עורכים בו פסטיבלי אוכל ויין הפתוחים לכלל הציבור על מנת שיוכל לחוות את בית העם. באולם הגדול ביותר היה גג זכוכית מרשים, בצדו האחד פורטרט ענק של צ'אושסקו ובצדו השני של אלנה אשתו וכיום עורכים בו קונצרטים לציבור. באולם אחר ראינו את הווילונות הכי גדולים שכל חלק שלהם שוקל 200 ק"ג ולא כל כך הבנו איך מנקים. החדר האחרון, בעיצוב עץ כהה גרמני, משמש לכנסים ויש בו תאים למתורגמנים. בסך הכל ראינו 5% מהבניין שיש בו 1100 חדרים. הסיור הסתיים כעבור שעה. הארמון פתוח בחודשים נובמבר עד פברואר מידי יום בשעות 10:00-16:00 ובשאר השנה בשעות 9:00-17:00. הסיור עולה 40 ליי וניתן להזמינו בטלפון בלבד. קישור.

ביציאה מהארמון חצינו את הכביש צפונה ואת פארק איזבור (Parcul Izvor) בדרכנו ליעד הבא הסמוך אליו. הפארק לא היה מיוחד, אבל היה בו מגרש שעשועים ענק לילדים (שמנו לב שכל העיר מלאה במגרשי שעשועים עצומים לילדים), מרבדי שלכת צהובים מרהיבים ואלפי יונים וביחד זה היה די מרשים. השתעשענו עם היונים וניסינו לייצר תמונה טובה, אבל מה לעשות שכשיונה עפה, היא נמרחת בתמונה?

ביציאה הצפונית של הפארק היה בניין מרשים למדי עם צריח שנראה כמו טירה של מכשפה. הבנו מהשלט כי זה כנראה בניין הפקולטה לאמנות של האוניברסיטה. יומיים אחרי כשחלפנו ברחוב הצרפתי בעיר העתיקה ראינו תמונה ישנה של אותו מבנה. מצאה חן בעינינו ההשוואה בין פעם להיום אז רועי ערך לי את שתי התמונות לתמונה אחת מיוחדת של אז ועכשיו.

עוד כמה דקות הליכה והגענו אל פארק צ'ישמיג'יו (Grădina Cişmigiu), הפארק הציבורי הראשון שהוקם בעיר באמצע המאה ה-19 ויש בו אגם מלאכותי עם אי, סירות וגשר שחוצה אותו, מזרקות, פסלים וצמחייה מטופחת. אנחנו נכנסנו מהצלע המערבית שלו ולאחר הליכה קטנה הגענו אל המעגל שסביבו יש פסלי ראש של אנשי תרבות רומנים ידועים. משם המשכנו לכיוון האגם רק כדי לגלות שהוא ריק ממים וזה היה מראה די מוזר. גם בריכת הנוי הקטנה שהייתה בצפון הפארק הייתה ריקה, אבל לפחות שם ראינו שעוסקים בשיפוצה. חיפשנו את שוק חג המולד שהיה אמור להיות שם, אבל הוא לא היה בנמצא. בדרכנו חזרה ליציאה המזרחית הייתה שלולית קטנה באגם ועליה הצטופפו עשרות ברווזים וסביבם חגו מאות יונים, אותם האכילה גברת זקנה. בסופו של דבר, הפארק נראה עלוב ומוזנח בחורף ויתכן שבקיץ הוא נראה שונה לחלוטין. יש בו גם אנדרטה לזכר החיילים הצרפתים שנפלו ברומניה במלחמת העולם הראשונה, אך אנחנו לא ראינו אותה. מול הצלע הדרומית של הפארק מתנוסס בניין העירייה המרשים.

מהפארק נסענו באמצעות Uber אל השוק הגדול של העיר (19 ליי) והגענו אליו אחרי רבע שעה בשעה 13:10. שוק אובור (Piața Obor) הוא השוק הגדול ביותר בעיר ויש בו הכל. במבנה המרכזי הגדול יש שלוש קומות. בקומת הכניסה פירות, ירקות, אגוזים ופרחים. בקומה מעל בעיקר חנויות בשר, אבל גם מעדניות וחנויות של גבינות, ביצים, חמוצים ותבלינים ובקומה השלישית חנות לבית. בכל קומה יש שירותים.

בחוץ יש עשרות דוכני בגדים, נעליים, מלאכות יד, קישוטי קריסמס, כלי בית, אוכל, פירות, ירקות ועוד. במבנה סמוך יש דגים, עוד בשר ולא מעט דוכנים עם מוצרים לבית וטקסטיל. אחד מהמוכרים ראה שאנחנו מתעניינים באחד המוצרים, הסביר לנו שמדובר בעור של חזיר ונתן לנו לטעום. אני אהבתי, סיגל פחות.

בין שני המבנים מוכרים עצי אשוח לחג המולד. באחד הדוכנים קנינו לנסות שטרודל קשקבל טעים במיוחד. בארץ קוראים לזה בורקס (5 ליי). אנחנו מתים על שווקים ססגוניים כאלה. הוא פתוח בימי שני עד שישי בשעות 7:00-19:00, בשבת עד שעה 18:00 ובראשון עד שעה 16:00. קישור.

בשעה 14:00 חצינו את הכביש למרכז הקניות Veranda הסמוך. אנחנו אוהבים את רשת Carrefour, גם סתם כדי לשוטט בה ולראות חומרי גלם מעניינים ובפרט לקנות שוקולדים וכעת גם רצינו מאוד ממתקים של חג המולד להביא לילדים. אז אחרי שהעמסנו ארנבי שוקולד, ביצי שוקולד וחפיסות שוקולד קפצנו גם לחנות של דקאתלון וקנינו לסיגל חולצות פליז חמות. משם יצאנו עם Uber (18 ליי) למלון והגענו בשעה 15:40. המסעדה הערב בשעה מוקדמת במיוחד כי הארוחה ארוכה.

ההזמנה אמנם הייתה לשעה 18:00, אבל יצאנו כבר בשעה 17:00 על מנת לטייל קצת בדרך באחד הפארקים. לקחנו Uber לפארק (28 ליי). פארק קיסלף (Parcul Kiseleff) הוא פארק חביב הנמצא בין מרכז העיר לפארק מיכאי הראשון. חשבתי שיהיה נחמד קצת לטייל בו ברגל ובין היתר גם לראות את אנדרטת גיבורי התעופה (Monumentul Eroilor Aerului) המעניינת המנציחה את טייסי רומניה שנהרגו. בבסיסה יש שלושה פסלים בתנוחות תעופה שונות ובראשה יש פסל אדם מניף ידיו לצדדים. היא נמצאת בפינה הצפון מזרחית של הפארק. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שכבר חושך ולא נראה כלום. בכל מקרה טיילנו קצת ברגל, שרפנו קצת קלוריות שעוד מעט נאכל וראינו את האנדרטה בקצה הפארק. משם הייתה לנו עוד הליכה קצרה עד למסעדה.

מסעדת Kaiamo היא ללא ספק המסעדה הטובה (והיקרה) בבוקרשט וכנראה ברומניה בכלל. השף, שהשתלם שנים רבות בלונדון, מספק פרשנות מודרנית עונתית לאוכל מקומי כשלכל מנה יש קונספט וסיפור מעניין משלה. במסעדה מוגשת ארוחת טעימות בת 9-20 מנות, כשהארוחה הגדולה מכולן (אותה לקחנו כמובן) מוגשת על ידי השף עצמו בבר האוכל של המטבח המאפשר גם לראות את עבודת המטבח.

לפתיחה קיבלנו צלחת עם אבנים ועליה שתי כפות עם מה שנראה כמו עוד שתי אבנים, אבל היה פרפה פטריות בעטיפת עור חציל, מה ששיווה לזה מראה של אבן. טעים, יצירתי ומרהיב (התמונה נמצאת ברקע של הבלוג, בהתחלה). לאחר מכן הגיע השף ורקח לנו על השולחן מרק דאשי עם תמצית פטריות, ביצת שלו בשוקולד לבן וגרידת פטריות פורצ'יני. מנה מעולה המלווה בהצגה מרשימה. אחריו הגיע חילזון ברוטב רוויון עם חציל וקארי קפה. החילזון לא כל כך הורגש, אך הקארי היה מעולה ונוצר שילוב רכיבים קסום. כעת הגיעה הצגה נוספת. אל השולחן הגיע כלי גדול בצורת ביצה, שנפתח על השולחן וממנו יצא עשן בריח עוף, בתוכו היה מונח כדור צהוב ומסביבו לבן, במה שנראה היה כמו ביצה, אך בפועל זו הייתה ביצה "טבעונית". החלמון עשוי גזר ושמרים והחלבון עשוי כרובית ופטרוזיליה. מנה וואו.

המנה הבאה, כדור שנראה כמו פטריית כמהין, אבל שוב זו תחפושת והוא עשוי פטריות וירקות. על היד מרחו לנו תמצית כמהין וויסקי כדי להוסיף ריח כמהין לתחושה. פשוט נפלא. תפקידה של המנה הבאה להעביר אותנו מעולם הירקות לעולם הים. אנחנו מקבלים צדפה ופטריה, השף שורף מעט עם ברנר על השולחן. המנה הבאה מגיעה עם מסר חזק. אנחנו מקבלים אויסטר עם קציפה מלוחה ורוטב קארי שחור. זה היה מצוין, אבל מתחת למנה מסתתרת ערימת פסולת ועליה הכיתוב "הזיהום באשמתנו". מנה חינוכית.

אחריה הגיע סביצ'ה סי-בס מצוין עם מנדרינה. מרוב התלהבות לא צילמתי אותו. אחריו מגיע שוב סי-בס, הפעם ברוטב טרמה, עשוי דגים וחלב. רוטב מדהים, מנה מעולה. שרשרת המנות נמשכת ועכשיו תורו של מלך הדגים (בעינינו), הטורבוט. הוא עשוי נפלא עם פטריה, קרם חציל ורוטב פלפלים. בתוך הרוטב עומד לו קרקר בצורת שלד של דג. פנטסטי.

כעת מגיע התמנון עם רוטב קרמל, תפוזים ומנדרינות ובליווי פירה גזר ומיונז. מנה מדהימה. לפתע מגיע כלי מוזר לשולחן, מאוד מיוחד, אבל מעט מרתיע, קצת מזכיר אבר מסוים בגוף הגבר שלא אנקוב בשמו. עליו היה מונח טרטר ירקות שורש ברוטב סודי. כשסיימנו לאכול, גילו לנו שזה היה רוטב אויסטר ותבלינים. הוא הוגש עם קרקר רשת מבצק וגבינה. מנה טעימה, אבל מוזרה ובכלי מוזר. פחות אהבנו.

כעת נוחת על שולחננו כלי מלא בוטנים וקליפתם. חדי העין יכולים להבחין ששניים מהם שלמים ושונים. אלו היו "בוטנים" עשויים עוף, מעין פטה עוף יצירתי ונהדר.

להפתעתנו הכלי המוזר מהמנה הקודמת חוזר והפעם עם טרטר עגל, שהיה מצוין, אבל קצת סבל ממתיקות יתר. אחריו הגיע נתח עגל ברוטב כבד אווז, ציר עגל ופירה כרובית. מנה מצוינת. שקדי עגל היו הבאים בתור והגיעו עם כרוב של סבתא של השף ורוטב פלפל. השקדים ברוטב היו מוצלחים, אבל סבתא של השף כנראה פחות מוכשרת כי הכרוב לא היה משהו. הצלחת הייתה מרהיבה וססגונית. כעת הגיע רביולי במילוי כבד אווז עם פטריה, רוטב גבינות בקר וגרידת כמהין. מנה מצוינת. הבא בתור היה בשר צבי, שאנחנו מאוד אוהבים, ברוטב פטריות ואגוזי לוז עם כמהין ואבקת עץ אורן. הבשר היה מושלם, הרוטב פחות. אחריו הגיע שיפוד מענף של עץ ועליו נתח וואגיו, כבד אווז וכמהין. לכאורה כל חומרי הגלם הטובים והיקרים ביותר, אבל הבשר היה מעט צמיגי. אחרון חביב לפני הקינוחים הגיע שניצל מורטדלה, חרדל וחמוצים תוצרת בית. זו הייתה מחווה לאוכל שאכלו הרומנים בתקופת צ'אושסקו שהוגש על נייר עיתון מתאריך 22.12.89, היום בו הוצא להורג. המנה הייתה טעימה מאוד וסיגל התחילה להראות סימני הרמת ידיים למול כמות האוכל.

המרענן חך בין האוכל לקינוחים היה ממש מוזר. קיבלנו פרח בערימת מלח ונתבקשנו ללעוס אותו 5 שניות ואז להמתין דקה. קשה לי להסביר את ההרגשה בפה וזה הרדים לי חצי פה. גם זו חוויה מרעננת... קדם הקינוח היה יוצא דופן. קיבלנו מנה שנראתה כמו שיח כותנה, אך הכותנה למעשה הייתה שערות סבתא. מפתיע כמה זה היה טעים ולא דביק. הקינוח המרכזי היה גם הוא הצגה של אוכל בתחפושת. על קרש ועליו אותו נייר עיתון מקודם קיבלנו מה שנראה כמו פטה כבד עם חרדל. בפועל הפטה היה תותים עם יוגורט והחרדל היה מנגו עם פסיפלורה. מנה ענקית, גם קולינרית וגם ביצירתיות. אחרון חביב (ככה חשבנו) קיבלנו פנקוטת קוקוס עם שלוש טקסטורות של Blackberries, שמסתבר שבעברית נקרא אסנה. מנה עדינה ומצוינת. אחריה קיבלנו ביצי שלו משוקולד לבן עם ג'ינג'ר ומנדרינה. אחלה סיום.

בשורה התחתונה, שיא היצירתיות הוויזואלית והקולינרית, מיטב חומרי הגלם, שירות מצוין ובילוי ממש בלב המטבח. הארוחה שהייתה אמורה להיות בת 20 מנות, הייתה בפועל בת 25 מנות ונמשכה ארבע ורבע שעות, קצת ארוך מידי, אבל בהחלט חוויה שתחרט בזיכרוננו לעד. אם הארוחה הייתה שעה אחת פחות היא כנראה הייתה מושלמת. אולי היה עדיף לקחת את הארוחה בת 15 מנות. נתנו לה ציון 9 והיא תחנת חובה לכל פודיז. קישור. הארוחה הייתה יקרה במיוחד ועלתה 1730 ליי כולל יין ושירות.

משם חזרנו למלון עם Uber והגענו בשעה 22:30 אחרי 10 דקות (16 ליי).

יום רביעי 7/12/22

יצאנו בשעה 9:30 לעבר כיכר האוניברסיטה ולקחנו את הרכבת התחתית (3 ליי לאדם) מרחק 3 תחנות אל תחנת Aviatorilor, הנמצאת בפינה הדרום מזרחית של פארק הרסטראו (Herastrau Park). זהו הפארק הגדול ביותר בעיר, הוא נקרא על שם האגם שבמרכזו, אך שמו שונה לפארק המלך מיכאי הראשון לאחר מותו של המלך בשנת 2017. בנוסף לאגם הגדול יש בפארק פסלים רבים, מזרקות, מדשאות, צמחים וערוגות פרחים, שבילי אופניים, גני שעשועים, מסעדות ובתי קפה. באגם אפשר לשוט באביב ובקיץ בסירות. אנחנו התחלנו את הטיול בפסל שארל דה גול, הנמצא בפינה הקרובה לתחתית.

מהפסל מוביל שביל, שמשני צידיו שורה של פסלי נשים, עשר נשים בכל צד, כד על ראשן והן תומכות בקורות עצומות שעוברות מעל. זה מאוד הזכיר לנו את פסלי הנשים (caryatids) המשמשים כעמודי תמיכה למרפסת במקדש Erechtheion באקרופוליס של אתונה, שרק ראינו שבועיים לפני. בסוף השביל נמצאת מזרקת Modura משנת 1939, אגן אבן מצופה קרמיקה שבמרכזו פסל ברונזה של הילדה מודורה בתלבושת עממית נושאת כד על כתפה.

במזרקה פנינו שמאלה לעבר הגן היפני (Gradina Japoneza), שתוכנן על פי עקרונות השלום והשלווה היפנים ושופץ לפני מספר שנים על ידי שגרירות יפן. הוא בשיאו באפריל בעת פריחת הדובדבן, אבל כעת הוא נראה די מוזנח וחסר עניין. לאורך כל הדרך שלכת צהובה יפיפייה בצדדים והרבה פסלי ראש משובצים לאורכה. נראה כי הרומנים מאוד אוהבים פסלי ראש והם לא מפספסים אף הזדמנות להציב כאלה.

אחרי הגן היפני נמצאת אנדרטת מייקל ג'קסון המוזרה למדי, פלטת שיש לבן עם תאריך הלידה ומותו של הזמר והכיתוב: "His Music Will Live Forever". מה גרם להם להנציח אותו ודווקא שם? אלוהים יודע. אם מסיטים את המבט שמאלה, מופיע במלוא הדרו שער הניצחון, הנמצא בפינה הדרום מערבית של הפארק. שער הניצחון (Arcul de Triumf) מנציח את ניצחונה של רומניה במלחמת העולם הראשונה והוא נבנה בשנת 1936 בכניסה לפארק הרסטראו. הוא מזכיר מאוד את מקבילו מפריז ומעוטר בתבליטים של החיילים הרומנים. על השער רשומים שמות הקרבות בהם השתתפו הרומנים והסמלים של 40 מחוזות המדינה. גובהו 27 מטרים ואפשר לעלות לתצפית מראשו, אבל אנחנו לא ראינו צורך. קישור.

כעת חזרנו אחורה לכיוון אנדרטת מייקל ג'קסון, חולפים על פני חבורת נשים מקומיות שעומלות על שתילת צמחיה חדשה בפארק, עד שהגענו אל הכניסה הדרומית למוזיאון הפתוח. מוזיאון הכפר הלאומי (Muzeul Satului Dimitrie Gusti) הוא מוזיאון פתוח מהגדולים באירופה, הנמצא בפארק וממחיש למבקרים בו את סגנון הבנייה והחיים של הקהילות השונות החל מלפני כ-400 שנה, דרך תחנות שונות במעין מסע בזמן.

במוזיאון יש מאות מבנים בעלי חשיבות היסטורית, החל מבתים מכפרים שונים, כנסיות, טחנות רוח, בארות ועד בקתות מכל רחבי רומניה שנאספו למקום. ליד כל בית רשום מהיכן הגיע, מאיזו שנה, יש תרשים של החלוקה שלו לחדרים ומה היה תפקידו של כל חדר ופרטים על הבית. זה מאוד מעניין. לרוב הבתים אין אפשרות להיכנס, אך יש כאלו שאפשר להיכנס או להציץ לתוכם או לבקר בחצרם.

בשלב מסוים אנחנו מאתרים בית יהודי, שאפשר היה להיכנס לתוכו ומתרשמים מהריהוט ומפנים הבית. על השידה בסלון אנחנו מבחינים בחנוכייה ובחדר השינה הסמוך יש מגן דוד גדול. חלק מהבתים נפתחים לביקור בשעות שונות משעת הפתיחה הרשמית וחלק פתוחים בקיץ בלבד. בין לבין יש גם דוכני מזכרות מיוחדות בעבודת יד וריבות.

האמת שדי מורכב לכסות את המוזיאון גם בגלל שאין מסלול הליכה יחיד וגם בגלל גודלו העצום. בשלב מסוים הגענו לאזור של האגם הגדול של הפארק והלכנו לאורכו. אזור יפיפה. חלפנו על פני מבנה הכנסייה, על פני תחנות רוח ועל פני מבנים מעניינים ששילבו קורות עץ וטיט. בחלק מהמבנים היו שערי כניסה לחצר מרשימים מעץ מגולף. בהחלט מוזיאון מרתק שטיילנו בו כשעה ורבע עד שהרגשנו שמיצינו. לא ראינו את כולו. אפשר להיכנס למוזיאון דרך שער טרנסילבניה ליד שער הניצחון או בשער הראשי בשדרות Kiseleff, דרכו יצאנו. המוזיאון פתוח בשעות 9:00-19:00 והכניסה עולה 30 ליי. קישור.

מהמוזיאון הזמנו Uber אל היעד הבא (41 ליי). פארק המים טרמה (Therme Bucuresti) הוא אחד המקומות שביקור בבוקרשט לא שלם בלעדיו. זהו מבנה ענק מזכוכית ובתוכו שלושה מתחמים שונים בתוך גן עדן טרופי. הוא נמצא בצפון העיר, די מרוחק והנסיעה אליו מפארק הרסטראו ארכה כמעט חצי שעה. מתחם הגלקסי (Galaxy) מכיל 16 מגלשות מים, בריכת גלים, מיטות שיזוף, סאונות וספריית מלח. במתחם פאלם (Palm) יש בריכה מחוממת, בריכות ויטמינים, ג'קוזי וסאונה בתוך גן בוטני טרופי ומחוץ למתחם בריכה חיצונית, בריכת חוף ים ואזור ערסלים. במתחם אליסיום (Elysium) נמצאים מתחמי רגיעה, עיסויים ומגוון סאונות כולל סאונת קולנוע וכן בריכת ויטמינים.

בכניסה קיבלנו צמיד המשמש לפתיחת לוקר ולכל התשלומים במתחם. חל איסור להיכנס למתחם עם בגדי ים על הגוף, חובה להביא (או לשכור) מגבת וכפכפים. בכניסה מבקשים לראות שיש הכל, אך אצלנו ביקשו רק לראות מגבת. כנראה נראינו אמינים... אחרי מתחם תאי ההלבשה נמצאת הכניסה למתחמי הבילוי. במקום יש מסעדה עצומה בגודלה וברים בתוך המים ומחוץ להם ואסור להביא אוכל מבחוץ. למקום יש אפליקציה בה אפשר לקנות כרטיסים, לראות את כל סוגי השירותים, לראות עומסים ולצבור נקודות.

בשלב מסוים עשינו הפסקת אוכל. במסעדה הגדולה של המתחם יש מגוון מאכלים החל מאסייתי, סושי, המבורגרים, פסטות וכלה באוכל מבושל. את האוכל מזמינים בעמדות שירות עצמי ומשלמים עם הצמיד. האוכל היה בינוני למדי וגם זו מחמאה, אך המחירים היו נוחים. לאחר מכן חזרנו אל הבר בתוך הבריכה, שתינו יין וקוקטייל תותים נהדר והופתענו מאוד מהמחירים הזולים (12 ליי ליין, 22 ליי למיצי פירות, 27 ליי לקוקטייל). לאחר מכן סיגל עשתה עיסוי מרגיע על מיטת מים, שנמשך 10 דקות ועלה 12 ליי בלבד. יצאנו מהמתחם מרוצים אחרי קרוב לשלוש שעות.

הפארק פתוח בימי שני עד שישי בשעות 10:00-23:00 ובימי שבת וראשון משעה 9:00. העלות נקבעת על פי זמן השהייה. 3 שעות במתחם הגלקסי עולה 66/56 ליי באמצע/סוף שבוע בהתאמה, במתחם פאלם 84/69 ליי באמצע/סוף שבוע בהתאמה, במתחם אליסיום 110/90 ליי באמצע/סוף שבוע בהתאמה. כל חצי שעה נוספת בכל המתחמים עולה 5 ליי. שכירות מגבת 21 ליי. יש גם מחירים ל-4.5 שעות וליום מלא. קישור.

הנסיעה למלון עם Uber ארכה 40 דקות (79 ליי) והגענו למלון בשעה 15:45. אחרי מנוחה של שעה יצאנו קצת להסתובב בעיר העתיקה, החלפנו עוד קצת כסף וקנינו מגנט מזכרת כמו בכל נסיעה. עוד מעט נצטרך להחליף למקרר גדול יותר על מנת שיהיה מקום. חזרנו למלון להתארגנות לקראת היציאה למסעדה.

בשעה 19:35 יצאנו עם Uber למסעדה (16 ליי), מרחק 10 דקות נסיעה. The Artist היא מסעדת גורמה הנמצאת בבית אבן היסטורי מרהיב בבוקרשט. השף ההולנדי ואשתו המקומית שאחראית על האירוח חזרו אחרי שנים רבות של עבודה במסעדות מישלן בעולם והם מנהלים יחדיו את אחת המסעדות הטובות בעיר.
תפריט המסעדה כולל 10 מנות וכל אחד בוחר כמה מנות הוא רוצה לאכול בין שתי מנות לשש. מנה אחת היא פלטת גבינות, כך שאנחנו לקחנו ביחד את תשע המנות האחרות לחלוקה.

לפתיחה קיבלנו מנת לחם, שני סוגי מטבלים וצלחת עם שני פרחי כרובית במילוי קוסקוס עם קרם פטרוזיליה. המלצר שפך חנקן לתוך הצלחת ועלתה ממנה כמות עצומה של עשן לבן. הצגה נחמדה לפתיחה. התחלנו עם מנת סלקים עם קרמבל תפוחים ולוז, גבינת עיזים, אורוגולה וחמוציות, שהתגלתה כהפתעת הארוחה. מנה נפלאה. יחד איתה הגיע דג טרוטה עם תפוח אדמה, מלפפונים, חמוצים ושמיר, שהיה טוב מאוד וטרטר בקר, שהגיע עם איולי אויסטר מעושן, שאלוט וטמפורת שורש סלרי, המנה הראשונה הקצת פחות טובה.

לעיקריות אכלנו וריאציה מעניינת ומדהימה על ממליגה. קיבלנו כדור פולנטה מטוגן עם גבינת בורדוף, ביצת שליו, לפת ושמנת חמוצה. גאוני. יחד איתה הגיעה פילה סי-בס עם לביבת בטטה, רוטב קארי דלעת נפלא וחבוש. הדג היה החלק הפחות מוצלח של המנה. אחריהם הגיע רביולי תרד מעולה עם פטריית קיולמה, כרובית וצנוברים. יחד איתו הגיעה מנת קונפי שוק טלה עם גולש, שום וגבינת תלמה מקומית. מנה יפיפייה, אבל הייתה לנו קצת כבדה מידי.

לקינוח אכלנו סורבה מלפפונים עם תפוחים מקורמלים ורוטב קוקוס ומעל מרנג ונגיעות פסיפלורה. מנה מרעננת, מיוחדת ומצוינת. אחריה הגיע קינוח בלתי נשכח שנראה כמו תפוח והיה עשוי שוקולד בשזיפים, קרמל מלוח, בראוניז ורוטב שוקולד חם. קינוח מתוק חמוץ מהטובים שאכלנו.

בשורה התחתונה, מסעדה יפיפייה ומצוינת ושירות מעולה. נתנו לה ציון 8. הארוחה בת 9 מנות עלתה 700 ליי כולל שירות. קישור. מהמסעדה חזרנו למלון כרגיל עם Uber (16 ליי). כשהגענו עשינו חושבים מהיר מה נעשה ביום האחרון, שנשאר כיום רזרבה, והחלטנו להזמין מקום לסיור בארמון פרימברי. לילה טוב אחרון.

יום חמישי 8/12/88

עזבנו את החדר בשעה 8:50, עשינו צ'ק אאוט, אפסנו את המזוודות במלון עד הערב ויצאנו לקפה השכונתי ממול. התחנה הראשונה אליה צעדנו כרבע שעה היא כנסיית מנזר הנסיך מיכאי (Biserica Mihai Vodă). זהו אחד המבנים העתיקים בעיר. הכנסייה הוקמה בסוף המאה ה-16 על ידי הנסיך מיכאי האמיץ לאחר שנשבע כי יעשה זאת אם יינצל מהוצאה להורג וכך אכן קרה. היא נהרסה ברובה בשנת 1985 ולאחר לחץ של התושבים, חלקים ממנה הועברו בשלמותם למרחק של 300 מטרים מהמיקום המקורי.

היא יפה מבחוץ, אך כדאי מאוד לבקר גם בפנים ולשים לב לציורים, לאיקונות ולמחיצת המזבח המקורית. אחת המתפללות רכנה בצורה מוזרה על הרצפה מתחת לשולחן בשעה שהכומר ישב מתחת לציורי הקיר המרשימים וייעץ למבקרת אחרת. הכנסייה פתוחה בשעות 8:00-18:00 והכניסה חופשית. קישור.

היעד הבא נמצא גם הוא במרחק של הליכה משם, מצידה המזרחי של כיכר אונירי. בית הכנסת הכוראלי (Templul Coral) הוא הגדול בעיר ומרכז החיים של הקהילה. כוראל, משמעו מקהלה. בשנת 1941 פרצו לבית הכנסת צעירים במהלך תפילה, חטפו מתפללים ורצחו אותם ביער סמוך. בית הכנסת גם נפגע במהלך מלחמת העולם השניה, אך שופץ לאחריה. בחזית בית הכנסת ניצבת מנורה לזכר קורבנות השואה. בראש חזית הלבנים נמצא פסל לוחות הברית וארבעה צריחים קטנים עם כיפה ירוקה. בפנים יש עיטורי מגני דוד על הקירות, נברשות מרשימות וארון קודש מפואר.

בית הכנסת נפתח במיוחד בשבילנו על ידי הגבאי, שלהפתעתנו ביקש כי נשב ונתן לנו סקירה מקיפה על יהדות רומניה בכלל ובוקרשט בפרט בעברית מהירה כל כך, שהתקשינו להבין אותו וכל פעם ששאלנו שאלה הוא התעצבן. בחור "נחמד", אבל מרתק. בית הכנסת האשכנזי בן 156, בנוי בסגנון מורי וביזנטי וארון הקודש מצופה זהב. יש לו שלוש קומות, כשעזרת הנשים למעלה, אך לטובת אלו שמתקשות לעלות יש גם מתחם נשים מופרד למטה. בית הכנסת פעיל ומתקיימות בו תפילות פעמיים ביום. הוא שופץ לאחרונה בשנת 1978 אחרי רעידת האדמה הכי גדולה בתולדות רומניה ובשנת 2005. הגבאי סיפר עוד שאוכלוסיית היהודים ברומניה מנתה 850,000 איש לפני השואה (20% מאוכלוסיית העיר הייתה יהודים) ולאחריה נותרו 450,000 בלבד. כיום יש 2000 יהודים בלבד בעיר. אחרי 20 דקות מרתקות יצאנו משם. בית הכנסת פתוח בימי שני עד חמישי 10:00-14:30, ביום שישי עד 12:30. הכניסה עולה במפתיע 15 ליי. קישור. ביקור חובה.

במעבר חד לקחנו את התחתית מכיכר אונירי לתחנת Aviatorilor (3 ליי לאדם) ליעד הבא הנמצא בשכונת הפאר של בוקרשט, שכונת פרימברי (בעברית, אביב). כשהגענו צעדנו כעשר דקות ברגל בשכונה היפה, מתבוננים בבתי פאר לצד כאלו מוזנחים ובמכוניות המפוארות בצדדים. חלפנו על פני בר חביב שהציב בחצר תחליף עץ אשוח לחג המולד שהורכב מבקבוקי משקה. לצד הארמון נמצא בית שגרירות כווית, מבנה יפיפה וגרנדיוזי כיאה לנסיכות נפט עשירה.

ארמון פרימברי (Palatul Primăverii) או ארמון האביב, היה מעונם של הרודן ניקולאי צ'אושסקו ומשפחתו ומאפשר להציץ לאורח חייהם היקר והתלוש לחלוטין מהמציאות העגומה של עמם באותה עת. מכיוון שהצבא השתלט על הבית בעת המהפכה ושמר עליו, הכל נשאר בדיוק כפי שהיה כשהם עזבו. במהלך הסיור חלפנו בחדרים השונים בסיור מאורגן עם מדריך מצוין וחביב במיוחד, שהייתה לו שפה משותפת עם סיגל והיא זכתה להסבר חצי פרטי.

הבית נבנה בשנים 1960-65 והמשפחה כולל אשתו אלנה ושלושת הילדים התגוררו בו עד המהפכה של 1989. יש בבית 174 חדרים. בקטנה. כל הריהוט רומני מעץ דובדבן או מעץ מהגוני יקר. החדר הראשון היה החדר בו למד (בבית ספר הוא שרד עד כיתה ד') ושיחק שחמט. מספרים כי הוא לא הפסיד מעולם כי כולם פחדו לנצח אותו. בעת ביקור ביפן הוא התאהב בטווסים והביא איתו שלושה. כיום מספרם 15 והם מתרוצצים בחצר הארמון.

האזור הבא היה הדירה של ולנטין, הבן הבכור והיחיד שעדיין חי כיום בגיל 78. באולם הכניסה לבית נמצא פסנתר כנף שאף אחד לא ידע לנגן עליו. הסלון המרשים הוא רק הסלון המשני ואל הסלון המרכזי עוד נגיע. ביציאה מהסלון לגינה יש שתי מזרקות איטלקיות. החדר הבא היה חדר האוכל הגדול לאירועים מיוחדים. היה תלוי על הקיר שטיח רקום עם ציור של טווסים כמובן. צמוד אליו חדר משפחה עם טלוויזיה משנת 1977 שעדיין עובדת. בחדר הזה הם נהגו לשחק שחמט ורמי קוב.

משם עלינו לקומה השנייה. התחלנו בדירה של הבן ניקו שעוצבה בסגנון אנגלי ומיד אחריו הדירה של הבת זויה בעיצוב צרפתי. הבאה בתור הדירה של האישה אלנה, בה נהגה לשהות בהיעדרו של הבעל. משם עברנו לסלון לואי ה-14 הגדול, בו הוא אירח את גדולי מנהיגי העולם. הוא התגאה במיוחד בביקורה של אליזבט מלכת בריטניה. החדר הבא היה חדר עבודה, שלא נעשה בו שימוש מעולם.

חדר השינה הזוגי מרשים ומפואר במיוחד. על מיטה נותרו מקופלות הפיג'מות של בני הזוג בדיוק כפי שהיו כשעזבו. שימו לב כמה המיטה קטנה. גובהו של המנהיג היה 1.65 מטר בלבד ואשתו הייתה נמוכה ממנו ב-3 ס"מ. היא נהגה לנעול עקבים בגובה 3 ס"מ על מנת להשתוות לגובהו והוא בתגובה הגביה את שלו בס"מ אחד על מנת להשאר גבוה יותר. צמוד אליו חדר ההלבשה המשני עם ארונות בגדים ארוכים וספה עליה ישנו שני הכלבים של המשפחה.

בחדר האמבט של הזוג יש ציפויי זהב והמגבות נותרו תלויות במקומן. המדריך סיפר לנו כי שתי המנקות של הבית מסוף התקופה של הזוג עדיין עובדות במקום. בבית נעשה שימוש בשיש הודי, היקר בעולם. הזהב הנוצץ כל כך משך את תשומת הלב של כולם, שאף אחד לא שם לשיש היקר יותר.

אנחנו עומדים לצאת אל גינת החורף המקורה, אך עוד לפניה יש סלון מבואה עם שנדלירים מזכוכית מוראנו מאיטליה. בגינה הקטנה יש צמחיה אמיתית.

מהצד השני של הגינה יצאנו אל חדר ההלבשה הרשמי של הארמון. לגברת היו 2000 זוגות נעליים, אך כיום נותרו 700 אחרי שהממשלה מכרה חלק במכירה פומבית. מחדר ההלבשה יוצאים לספא הפרטי ובו סאונות, סלון שיער לגברת ומספרה לאדון. מספרים שהוא התגלח לבד כי פחד שירצחו אותו. כעת יצאנו לבריכת השחייה העצומה. על הקירות פסיפס של... טווסים כמובן ובחוץ מעבר לזכוכית הטווסים החיים עצמם.

משם יצאנו לגינת הקיץ, שם יש בריכת נוי קטנה, בית קפה וחנות מזכרות קטנה וכאן גם מסתיים הסיור המרתק. ניתן לבקר במקום רק בסיור מאורגן שאורך 45 דקות (באנגלית) ובהרשמה מראש. הארמון פתוח בימי שלישי עד ראשון בשעות 10:00-17:00 והסיור עולה 55 ליי. קישור. זו הייתה אחת האטרקציות הגדולות שלנו בביקור בבוקרשט ואני ממליץ על המקום כביקור חובה.

משם חזרנו לתחנת התחתית והגענו אליה בשעה 12:30 כשכל הדרך מלווה אותנו גשם קל. ירדנו בתחנת אונירי ומשם הלכנו למסעדה האחרונה של הטיול. מסעדת Hanu' lui Manuc החלה כפונדק דרכים בתחילת המאה ה-19, על מנת לתת מענה לאורחי האכסניה והפגישה סוחרים ומטיילים מכל רחבי העולם. פנינת חמד אמיתית בפינת העיר העתיקה. התפריט כולל מאכלים מקומיים מסורתיים ובירה שהם מייצרים בעצמם. ההתנהלות והעיצוב מזכירים ימים עברו ומייצרים תחושה של זמנים אחרים. הזמנת האוכל קצת מעצבנת כי היא מתבצעת באתר האינטרנט בשירות עצמי. המחירים סבירים עד זולים.

הזמנו לראשונות סלט איקרה כי סיגל לא תפספס לעולם הזדמנות לאכול את המאכל מבית אבא, אבל הוא היה מאכזב ולא הזכיר את הגרסה המצוינת שאכלנו ביום הראשון. לעומתו, סלט החצילים המעושנים היה מצוין והחזיר אותי חזק לבית סבתא. לאחר מכן ניסינו סוף סוף את המרק הלאומי, הצ'ורבה קיבה. אני התענגתי על המנה וסיגל לא הצליחה להתגבר על מחסום ה"מה אני למעשה אוכלת".

לעיקריות הזמנו מיצ'י (מיטיטיי), הקבב הלאומי, שהיה עשוי היטב ותובל במידה ראויה של שום ועוד מנת מיקס נקניקיות (Plescoi) עשויות כבש ובקר שהיו מצוינות וקיבלו רוח גבית מהממליגה שהייתה מצטיינת.

לקינוח אכלנו פפנאשי, שהיה מדהים וחוסל במהרה. הגרסה הזו הורכבה ממיני סופגניות, רוטב פירות יער, פירות יער ושמנת חמוצה. רק בשביל המנה הזו צריך לבוא!

בשורה התחתונה, מסעדה שהיא חתיכת היסטוריה, אוכל ברמה גבוהה עם נפילה אחת, שירות עצמי עם מעורבות אנושית לא חביבה במיוחד, אבל חוויה גדולה ומומלצת. נתנו לה ציון 8. הארוחה עלתה 290 ליי כולל שירות. קישור.

שבעים ומרוצים החלטנו שבזמן הנותר נבקר במוזיאון, הנמצא כ-400 מטרים משם. המוזיאון הלאומי להיסטוריה של רומניה (Muzeul Național de Istorie a României) מכיל שתי קומות עם אולמות גדולים, בהם מוצגת ההיסטוריה של המדינה מהמאה ה-9 לפנה"ס ועד המאה ה-5 אחריה. לא כל ההסברים באנגלית, אך אלו שקיימים בהחלט מספיקים.

בקומה התחתונה היו העתקים מעניינים של הפיסול סביב עמוד טרויאנוס ברומא. הקשר לרומניה הוא בשל העובדה שהפיסול על העמוד מספר את סיפור כיבוש הדאצ'ים על ידי הרומאים. זה יפה ומעניין. סיימנו את הביקור במוזיאון אחרי כשעה ורבע. המוזיאון פתוח בימי רביעי עד ראשון בשעות 10:00-18:00 והכניסה עולה 20 ליי. קישור.

יצאנו, השעה הייתה 16:15 ועוד היה לנו זמן אז עשינו סיבוב פרידה מהעיר העתיקה היפה במיוחד בשעת השקיעה, חזרנו למלון למנוחה וקפה ויצאנו לשדה התעופה בשעה 18:20 עם Uber כמובן (73 ליי). הגענו כעבור 45 דקות ואחרי רבע שעה כבר היינו בדיוטי פרי ובטרקלין הפשוט במיוחד של השדה, שאפילו האור בו לא דלק ברציפות. האם זה קשור למשבר האנרגיה באירופה? החלפתי קצת כסף שנשאר בחזרה והטיסה המריאה בדיוק בזמן בשעה 21:50 ונחתה קצת אחרי חצות בנתב"ג. יצאנו מהר ועומר הגיע לקחת אותנו.

סיכום ועלויות

זה היה טיול זוגי קולינרי מוצלח וזול במיוחד. הוא שילב הרבה כנסיות, היסטוריה קומוניסטית ויהודית עם אוכל מצוין באווירת חג המולד והכל מאוד זול. מזג האויר היה קר מאוד, אבל לא בצורה שפגעה בהנאה וכמעט ללא גשם למרות שבשעות רבות הלכנו ממש בתוך ענן והאוויר היה רטוב מאוד. לבשנו בגדים חמים ומעילים טובים ובחלק מהזמן גם כובעי צמר וכפפות וזה הספיק. המסלולים שהכנתי לבוקרשט עשו עבודה מצוינת והתכנון היה מושלם לארבעה ימי טיול מלאים והיה לנו עוד יום רזרבה שאיפשר לנו לעשות דברים נהדרים שלא הספקנו. בוקרשט היא ללא ספק עיר אפורה ולא מהבירות הנוצצות של אירופה, אבל יש לה קסם משלה ואנחנו נהנינו מאד.

עלויות: טיסות 214 אירו (ועוד נקודות), מלון 461 אירו, תחבורה (Uber ותחתית) 97 אירו, אוכל 794 אירו (כיאה לטיול קולינרי עם מסעדות יקרות, ההוצאה על אוכל הייתה כמעט מחצית מההוצאה כולה), אטרקציות 56 אירו, ביטוח 27 אירו, שונות 2 אירו. סה"כ: 1651 אירו.

מה לא עשינו?

היו עוד כמה אטרקציות שרשמתי לי בבוקרשט, לא הגענו אליהן, אבל אולי יעניינו אחרים:

המוזיאון לתולדות יהדות רומניה (Muzeul de Istorie şi Cultură a Evreilor din România) שימש כבית כנסת וכיום מספר את סיפור הקהילה היהודית ברומניה. כלי בית, תשמישי קדושה, מסמכים ותערוכות בנושאים כגון שואת יהודי רומניה ובתי כנסת עתיקים. הוא פתוח בימי שני עד חמישי בשעות 10:00-17:00 ובימי ראשון בשעות 9:00-12:30. נדרשת תרומה של לפחות 5 ליי.

התיאטרון הלאומי (Teatrul Național) הוא מבנה מאוד מרשים בסמוך לכיכר האוניברסיטה, שסיים שיפוץ מקיף בשנת 2014 ונבנה בשנת 1973 על חורבותיו של התיאטרון המקורי מאמצע המאה ה-19 שנהרס במלחמת העולם השניה. בחזית שלו יש פסל מעניין של 16 שחקני התיאטרון הרומנים המוכרים ביותר.

שדרת General Gheorghe Magheru הוא רחוב הקניות היוקרתי של העיר בין כיכר רומנה בצפון ועד כיכר האוניברסיטה בדרום.

המוזיאון לטבע (Muzeul Național de Istorie Naturala Grigore Antipa) המרשים מתפרש על פני שלוש קומות. קומת הקרקע מוקדשת לעולם החי מחוץ לאירופה כולל כולם הים. בקומת המרתף מוצג עולם החי של אירופה כולל פוחלצים בסביבתם הטבעית. לא לפספס את שלד הדינותריום שגובהו 4 מטר באולם אירו אסיה. בקומה הראשונה יש תצוגות מדעיות שונות והיא פחות מעניינת. יש מספר התנסויות לילדים ויש בשילוט הסברים גם באנגלית. המוזיאון פתוח מאפריל עד סוף אוקטובר בימי שלישי עד ראשון בשעות 10:00-20:00, בשאר השנה בימי שלישי עד שישי עד שעה 18:00 ובשבת וראשון עד שעה 19:00. הכניסה עולה 20 ליי. מדריך שמע עולה 10 ליי נוספים.

ארמון קוטרוצ'ן (Palatul Cotroceni) הוא בעל היסטוריה מעניינת. הוא הוקם בשנת 1679 כמנזר ששימש את שליטי ולאכיה כאתר נופש, בשנת 1893 נוסף לו ארמון מגורים, כמה עשורים לאחר מכן נוסף לו אגף חדש, לאחר רעידת אדמה בשנת 1977 הוא שופץ ונוסף לו אגף נוסף המשמש כיום כמעון הקיץ של הנשיא. כיום הארמון משמש כמוזיאון ונשמר בו העיצוב המקורי כולל הרהיטים ופרטי האמנות והדקורציה. בין היתר מבקרים בחדר הציידים, חדר הפרחים המוזהב, הספרייה, האולם הלבן, חדר האוכל וחדרי השינה של בני משפחת המלוכה. הביקור אפשרי רק בסיור מודרך (באנגלית), שיש להזמין מראש. יש סיור קצר שאורכו שעה הכולל רק את הארמון וסיור ארוך יותר שאורכו כשעה וחצי הכולל גם את המנזר העתיק והכנסייה. בכניסה יש להציג דרכון. הארמון פתוח בימי שלישי עד ראשון בשעות 9:00-17:00 ועולה 70/60 ליי לסיור הקצר/הארוך בהתאמה.

הגן הבוטני (Gradina Botanica) מכיל אלפי מינים של צמחים המאורגנים בגנים נושאיים ובחממות כגון צמחים נדירים, גן הוורדים, עשבי מרפא, צמחי הים התיכון, הגן האיטלקי, או הגן האסייתי ויש בו גם חממה טרופית ומוזיאון בוטניקה עם אלפי צמחים מיובשים. במקום חנות מזכרות ובית קפה. הגן פתוח מאמצע מרץ עד אמצע אוקטובר בשעות 8:00-20:00, בשאר השנה בשעות 9:00-17:00, המוזיאון והיער הטרופי באמצע שבוע בשעות 10:00-15:00 ובסופי שבוע בשעות 9:00-13:00. הכניסה לגנים עולה 5/10 ליי לקיץ/חורף בהתאמה ולמוזיאון והיער הטרופי 5 ליי כל אחד מהם.

פארק נטורל וקרסטי (Parcul Natural Văcărești) הוקם לפני שנים ספורות על חורבותיו של מיזם שאפתני של אגם מלאכותי שניסה להקים צ'אושסקו ונזנח. המקום הוא ממש שמורת טבע בתוך העיר עם אגם וביצות, מסלולי טיול, מגוון מיני צמחים, ציפורים, לוטרות, צבים ועוד. פתוח 24 שעות ביממה והכניסה חופשית.

שוק הפשפשים ויטאן (Vitan) הוא שוק עצום בגודלו הנמצא ממזרח לפארק נטורל וקרסטי ונמכרים בו בגדים, מזכרות עתיקות, כלי בית, כלי נגינה ועוד מוצרי וינטג' רבים. בשוק יש מעל 5000 מוכרים, מבקרים בו כ-30,000 איש והוא גן עדן לאספנים. חשוב להתמקח בשוק. השוק פעיל בימי ראשון בשעות 7:00-14:30.