רקע
הפעם היו לנו לא מעט דילמות. רצינו לעשות טיול קולינרי ביעד שעוד לא היינו בו למטרה זו. שקלנו את ציריך, ג'נבה, פרנקפורט ומינכן, אבל בעת הזו קשה למצוא טיסות במחירים שפויים ובסוף החלטנו לחזור לרומא, שהיא תמיד יעד נהדר לביקור. מכיוון שביקרנו בה לאחרונה לפני 8 שנים, נוכל להקדיש את כל השהות למסעדות טובות, שווקים, בתי קפה ולטיול כיפי בין הפיאצות והרחובות היפים של העיר. החלטנו לנסוע ל-5 לילות של אוכל רומאי משולב עם יום טיול ברכבת לפירנצה הקסומה, בה היינו לאחרונה כילדים.
כרטיסי טיסה
המלחמה נמצאת בעיצומה, רוב חברות התעופה הזרות אינן טסות לישראל והבחירה הטבעית שלנו באל על קלה הפעם יותר מתמיד. שיחקנו מעט עם התאריכים והשעות ובחרנו את הטיסה הזולה ביותר. הכרטיסים עלו 556$ לזוג כרטיסי Lite ללא מזוודה והושבה. קישור. הטיסות בשעות מאוד נוחות מצד אחד, אך עם אובדן של היום הראשון והאחרון מצד שני. הטיסה הלוך לקראת הצהרים (11:45-14:30), כלומר נקום בניחותא, אבל יוותרו לנו רק כ-3 שעות טיול ואילו הטיסה חזור בשעה יחסית נוחה וללא השכמה מוקדמת מאוד (10:10-14:30). מה שחשוב הוא שלא נגיע עייפים לרומא.
שתי הטיסות היו טובות מאוד. הטיסה הלוך יצאה באיחור של 40 דקות והייתה ארוכה מהצפוי בגלל רוחות עזות. הטיסה חזור יצאה בדיוק מופתי. בשתי הטיסות הוגשו כריכי פרצל והשירות היה מצוין. בהלוך שודרגנו לשורה הראשונה ואילו בחזור קיבלנו מושב אחד בביזנס ואחד ביציאת חירום. נתנו לחברת התעופה ציון 9.
המלון
ברומא בחירת המיקום של המלון חשובה מאוד על מנת לאפשר טיול בכל רחבי העיר (כמעט) רק ברגל כפי שאנחנו אוהבים. המיקום האידיאלי בעיניי הוא באזור של פונטנה די טרווי, אבל כל מיקום בתוך המשולש הנוצר עם המדרגות הספרדיות ופיאצה נבונה יהיה בחירה טובה. יש גם לא מעט מטיילים שאוהבים את האווירה של השכונות קמפו די פיורי וטרסטוורה ואני בהחלט יכול להבין אותם, אך זה פחות מוצלח בנוגע למרחקי ההליכה ממקום למקום. אני נאמן לסינונים הנהדרים של בוקינג ומחפש מלונות באזור פונטנה די טרווי עם ציון מעל 9 ומחיר סביר, אך לבסוף צד את עיני מלון Rome Art Hotel, שציונו רק 81, אך מיקומו מעולה והוא נראה מתאים. המלון בן 4 כוכבים מרוחק כ-200 מטרים מהמזרקה ומתחנת המטרו ברבריני והחדר מרווח מספיק (18 מ"ר). את ההזמנה אני מבצע אחרי השוואת מחירים באתר בוקינג במחיר 1040 אירו ל-5 לילות כולל מיסים מקומיים ואפשרות ביטול עד הרגע האחרון. המחיר כולל גם הסעה בחינם משדה התעופה למלון ששוויה בסביבות 50 אירו. קישור.
בפועל, המלון היה טוב מאוד ובמיקום מושלם. הוא היה מורכב משני מבנים נפרדים, החדר היה מאוד מינימליסטי, אך מרווח. המיטה הייתה מעט נוקשה, המקלחת לא הייתה פשוטה לתפעול והמזגן נשלט רק מהקבלה, כך שאי אפשר היה בפועל להשתמש בו. למרות הבעיות, הוא היה בחירה טובה. נתנו למלון ציון 8.
המפות שלי
הכנתי מפה עם חמישה מסלולי הליכה ברומא. המסלול הראשון (הכחול) מטייל במרכז העיר אל המדרגות הספרדיות, פיאצה דל פופולו, רחוב דל קורסו ופונטנה די טרווי. המסלול השני (הכתום) מטייל דרך כנסיית סנט פטרוס אין וינקולי אל הקולוסאום, פורום רומנו ופיאצה ונציה. המסלול השלישי (הירוק) מטייל לפיאצה נבונה, הפנתאון וקמפו די פיורי. המסלול הרביעי (הסגול) מטייל לטירת סנט אנג'לו, הוותיקן וטרסטוורה והמסלול החמישי (הצהוב) מטייל בדרום העיר אל שוק טסטאצ'ו, גבעת אבנטינו ושוק האיכרים. קישור.
מסעדות ואוכל
ברומא יש מסעדה אחת עם שלושה כוכבי מישלן, 3 מסעדות עם שני כוכבים ו-16 מסעדות עם כוכב אחד. סיגל כהרגלה למדה לעומק על המסעדות, בדקה תפריטים וימי פעילות וחזרה עם המלצה, ממנה בחרנו שתי מסעדות שההמלצות עליהן היו גורפות. הראשונה היא מסעדת Zia, הנמצאת בטרסטוורה, בעלת כוכב מישלן אחד שבראשה ניצב שף Antonio Ziantoni והשנייה היא מסעדת All'Oro, הנמצאת מצפון לפיאצה דל פופולו ובראשה שף Riccardo di Giacinto. גם היא בעלת כוכב מישלן אחד. שתי המסעדות מגישות פרשנות מודרנית לאוכל איטלקי מסורתי.
בנוסף, בחרנו מסעדות מקומיות מיוחדות ללא כוכבים. מסעדת Retrobottega היא מסעדת פיין דיינינג מקומית יצירתית המגישה ארוחת טעימות הפתעה ונמצאת ממערב לארמון מונטצ'יטוריו. מסעדת Ad Hoc היא מסעדת פיין דיינינג, לה יש שני סניפים בעיר, המציעים שלוש ארוחות טעימות שונות במחיר נהדר ואילו פיצריית Seu Pizza Illuminati נמצאת מצפון לשוק פורטה פורטזה, מתמחה בפיצות נפוליטניות גורמה וזכתה בלא מעט פרסים על הפיצות הטובות ביותר ויצירתיות, כולל זכייה בשנה שעברה במקום ה-6 בעולם בתחרות הנחשבת 50 Top Pizza World. קישור. לכל חמש המסעדות הזמנו מקומות מראש לארוחת ערב.
כמובן שלא נחמיץ ביקור בשווקי האוכל המפורסמים של תחנת הרכבת Termini ו-Testaccio.לשניהם הכנו רשימה של הדוכנים המומלצים ומאכלים שחייבים לטעום. בנוסף, הכנו רשימה לאורך מסלולי הטיול המתוכננים של בתי קפה, גלידריות, פיצריות, מעדניות, מאפיות, פטיסרי וברי אפריטיבו. נבקר בהם במהלך הימים ככל שיתאפשר בהתאם למיקומים.
ולסיום, כמו תמיד הכנו רשימה של מאכלי חובה ואוכל רחוב שחייבים לטעום כגון סופלי (Suppli), ארטישוק יהודי ורומאי (Carciofi alla Giudia/Romana), ניוקי רומאי (Gnocchi alla Romana), פסטות רומאיות (Carbonara, Cacio a pepe, Alla Zozzona), דג בקלה מטוגן (Baccala Fritto) וטרפיצינו (Trapizzino). בגזרת המתוקים נרצה לטעום קורנטו (Cornetto), בומבולונה (Bombolone), מריטוצו (Maritozzo), צ'יאמבלה (Ciambella) וספוליאטלה נפוליטני (Sfogliatella). על כל אחד מהם אפרט כשנאכל אותו. נראה שהחוויה הקולינרית די שלמה. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובאינסטגרם אוכל שלי. קישור.
ביטוח ותקשורת
ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח עלה לשנינו 24$ ל-6 ימים ללא מזוודות. קישור. חבילת אינטרנט עשינו כהרגלנו באמצעות E-Sim של חברת Airalo, סים וירטואלי מוזל במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה החדישה הזו. מחירו ברומא עומד על 8$ בלבד לחבילת 2 ג'יגה לשבועיים. הסים מאוד זול ונוח וכבר הוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.
ועכשיו לטיול עצמו:
יום שישי 8/3/24
אל שדה התעופה הגענו עם מונית בדיוק בשעה 09:00, אחרי רבע שעה כבר היינו בדיוטי פרי, קנינו שוקולד לילדים וישבנו בנעימים בטרקלין המפנק של אל על עד שעת העליה למטוס. בשער התבשרנו כי העבירו אותנו לשורה הראשונה, מה שכמובן שימח אותנו מאוד. המראנו באיחור של 40 דקות והטיסה ארכה זמן רב מהצפוי בגלל רוחות עזות, כך שנחתנו ברומא לאחר כמעט 4 שעות בשעה 15:05. יצאנו ממש מהר, פגשנו את הנהג של בוקינג ולאחר נסיעה של כ-45 דקות הגענו אל המלון.
אחרי התארגנות מהירה יצאנו לטיול של אחר הצהריים שבסופו נגיע למסעדה שהזמנו. התחנה הראשונה היא אחד האתרים המפורסמים בעיר, פונטנה די טרווי (Fontana di Trevi). המזרקה המפורסמת בעיר נבנתה בשנת 1762 על ידי האדריכל האיטלקי סלאבי בסגנון הרוקוקו השופע. יצירה מרהיבה ביופייה עם סוסי ים פראיים, טריטונים נושפים בקונכיות וצוקים סלעיים וכל זה בתוך קיר של ארמון. מימי המזרקה נובעים ממעיינות הנמצאים 22 ק"מ מחוץ לעיר וזורמים הנה באמת מים שנבנתה בשנת 19 לפנה"ס. הרחובות הצרים והסמטאות מסביב לפיאצה הקטנה גדושים במסעדות ובחנויות מזכרות. האגדה מספרת כי מי שעומד עם גבו למזרקה ומטיל אליה מטבע ישוב לרומא, אז מומלץ להצטייד בכסף קטן. כל יום מושלכים לבריכה מטבעות בשווי בלתי נתפס של 3000 אירו.
משם יצאנו לרחוב דל קורסו (Via Del Corso) לביקור ראשון בחנות השוקולד והגלידה המפורסמת Venchi, עליה המליצה בחום בתנו אופיר ואליה עוד נשוב על מנת לקנות לה שוקולד. קישור. בסוף הרחוב נמצאת כיכר ונציה (Piazza Venezia), הכיכר הסואנת ביותר במרכז רומא, בה נמצאים ארמון ונציה (Palazzo Venezia), ארמון בונפרטה בו התגוררה אמו של נפוליאון (Palazzo Bonaparte) וכנסיית סן מרקו.
מיד אחרי הכיכר ניצב במלוא הדרו וגובהו ויטוריאנו (Monumento a Vittorio Emanuele II), אנדרטת שיש לכבוד איחוד איטליה והמלך הראשון שלה ויטוריו עמנואלה השני, ששמה הרשמי הוא מזבח האומה, אך יש גם המכנים אותה עוגת החתונה או מכונת הכתיבה. האנדרטה נחנכה בשנת 1925, היא עצומה בגודלה ואורכו של פסל הפרש במרכזה 12 מטרים. בכל אחד מצידי המצבה ניצבות מדרגות המובילות לעמודים קורינתיים הנראים כמו מקדש רומי. בצידי הגג של המבנה ניתן להבחין בפסליה של האלה ויקטוריה.
האנדרטה נפתחה לקהל רק לפני שנים ספורות והמראה הנשקף ממנה נפלא. כשעולים במדרגות פוגשים תחילה את משמר החיילים לזכר החייל האלמוני. משם ממשיכים במדרגות אל מרפסת תצפית הצופה מצד אחד אל הכיכר והמבנים סביבה ומצד שני אל הפורום והקולוסיאום. אם זה לא מספיק ורוצים תצפית גבוהה יותר, יש במרפסת מעלית חיצונית בתשלום שמביאה לגג המבנה מעל פסל המלך והסוס ולתצפית מרהיבה במיוחד למרחק רב. בשעת השקיעה התורים ארוכים במיוחד. הכניסה חופשית, המעלית בתשלום . קישור.
אחרי שירדנו המשכו בדרכנו דרומה וחלפנו על פני שרידי תאטרון מרצ'לו (Teatro di Marcello) המרשים. יוליוס קיסר החל בבניית התאטרון הפתוח ממש לפני הירצחו, אך הוא נחנך לבסוף בשנת 12 לפנה"ס על ידי הקיסר אוגוסטוס, שקרא לו על שם אחיינו שמת. התאטרון היה הגדול והחשוב ביותר בתקופת רומי העתיקה ועל בימתו הוצגו מחזות וקונצרטים בפני קהל של עד 20,000 איש. כיום אפשר לצפות בו רק מבחוץ.
השעה הייתה עדיין מוקדמת והמשכנו לטייל עוד מעט דרך גן התפוזים, ממנו יש תצפית נהדרת על העיר, אך כבר היה חשוך. נחזור אליו שוב באחד הימים הבאים.
מסעדת Ad Hoc היא מסעדה איטלקית מודרנית השוכנת בתוך מרתף יין ולה שני סניפים בעיר. הסניף הוותיק נמצא ליד פיאצה דל פופולו והסניף החדש בו ביקרנו נמצא מדרום לפורום. מלבד המלצות שקראנו, מאוד קסמה לנו ארוחת הטעימות של המסעדה הכוללת 4 סבבי אוכל עם 8 מנות בסך הכל במחיר של 79 אירו או 95 אירו כולל התאמת יין של 4 כוסות. קישור.
המלצרית הסבירה לנו כי נוכל לבחור לעצמנו ארוחות טעימות שונות מתוך מבחר של ים, אדמה, רומאי או כמהין, כך שסיגל בחרה ים ואני בחרתי אדמה. נחמד שאפשר לגוון. הסבב הראשון כלל 3 מנות ראשונות, לאחריו הגיעו שתי פסטות, שני בשרים וקינוח. בנוסף, המסעדה מגישה גם קדם קינוח ומגש עם 5 פטיפורים לסיום הארוחה. השירות היה מצוין, האוכל הרבה פחות ונתנו למסעדה ציון 6. נדיר שאנחנו נכשלים בבחירת מסעדה בחו"ל (וזו לא הפעם האחרונה בטיול), אבל זו כנראה התוצאה שאני בוחר מסעדות במקום סיגל.
מהמסעדה חזרנו עם מונית למלון (13 אירו) והסתיים לו יום ההגעה. לילה טוב.
יום שבת 9/3/24
הבוקר התחיל עם גשם כבד ואנחנו מקווים שמזג האויר ישתפר ובינתיים שולפים את המטריות שהבאנו. לקחנו מונית אל שוק Testaccio (9.5 אירו) וכל כך שמחנו שהוא מקורה ומתאים לזמן גשם. יצאנו בסביבות השעה 08:00 והגענו אחרי כעשר דקות.
שוק Testaccio הוא אחד השווקים הכיפיים ברומא ומקום נהדר לטעום מאכלי רחוב רומאיים שונים. הוא היה אחד השווקים העתיקים בעיר עד שעבר למיקומו הנוכחי המרווח בשנת 2012. דוכנים רבים בשוק מנוהלים לאורך דורות רבים על ידי אותה משפחה. בדוכנים ניתן למצוא בשר ודגים, גבינות, פירות וירקות ומאפים. בדוכני האוכל נמכר אוכל מגוון החל מאוכל רחוב רומאי ועד סושי והמבורגרים. את האוכל שקונים אפשר לשבת לאכול באזור הישיבה המרכזי.
השוק פתוח בימי שני עד שבת בשעות 07:00-15:30, אך אני ממליץ להגיע אחרי השעה 10:00, אז הוא באמת מתעורר וכל הדוכנים נפתחים. אנחנו הגענו מצוידים מראש ברשימה של אוכל מומלץ בשוק, אך חלק מהדוכנים היה כאמור סגור. CasaManco (דוכן 22) מוכר פיצה במשקל מצוינת. FoodBox (דוכן 66) הוא מקום מושלם לסופלי. Romeo (דוכן 44) מוכר פיצה, כריכי פניני ועוגות ו-Mordi e Vai (דוכן 15) מוכר כריכי בשר רומאיים מיוחדים ונהדרים. תחילה ישבנו לקפה ולאחריו אכלנו פניני מעולה (7.9 אירו) אצל Romeo עם שפק (האם מעושן), גבינת פרמיג'יאנו רג'יאנו, חמאה ותרד. אחרי שעה המשכנו הלאה. קישור.
הגשם עבר בינתיים למצב טפטוף קל והיעד הבא היה במרחק הליכה של דקות.
פירמידת קאיוס קסטיוס (Piramide di Caio Cestio) נבנתה בסוף המאה ה-1 לפנה"ס על ידי תושב העיר קאיוס קסטיוס, שהתפרנס מארגון חגיגות עבור הקיסר. באותם ימים כל דבר מצרי היה שיא האופנה, בעיקר בזכות השם שיצא למלכת מצרים קליאופטרה וקאיוס החליט לבנות לעצמו פירמידת קבורה. הפירמידה מתנשאת לגובה של 36 מטרים ורוחבה 29.5 מטרים. היא נבנתה תוך שימוש בטיט ולבנים וכוסתה בשיש לבן, כשפרסקאות מורכבות מקשטות אותה.
מעבר לכביש ניצב שער העיר פורטה די סן פאולו (Porta San Paolo) המשמש כיום כמוזיאון. אין סיבה מיוחדת להיכנס לפירמידה ובכל מקרה, הכניסה אליה בסיורים מודרכים בלבד. מתרשמים וממשיכים.
מהפירמידה צעדנו קצת פחות מקילומטר, רוב הדרך בעלייה, תוך שאנחנו מטפסים על גבעת אבנטינו (Aventino), אחת משבע הגבעות של רומא, עליה נבנתה שכונת מגורים פורחת עם גנים ציבוריים. בשכונה יש מספר נקודות עניין והראשונה היא כיכר אבירי מלטה (Piazza dei Cavalieri di Malta). הכיכר יפה, מוקפת חומה ומקושטת באובליסקים ומזכרות צבאיות והיא תוכננה על ידי האמן פיראנזי בן המאה ה-18. היא קרויה על שם ההוספיטלרים אבירי מסדר מלטה, מסדר צבאי אפוף מסתורין שראשיתו מתקופת מסעות הצלב. את הכיכר תוחם Priorato di Malta, מעונו לשעבר של ראש המסדר. המבנה מפורסם בעיקר בחור המנעול הקבוע בדלת הארד. הציצו בעדו ותראו את הכיפה של בזיליקה די סן פייטרו המרוחקת, שנראית ממש במרחק נגיעה בקצה "מנהרה" של עצים. ביום עם ראות טובה זה מרשים. מכיוון שהפעם היה מאוד אביך, לא רואים בתמונה את הבזיליקה בקצה, אבל בטיול הקודם ראינו.
בסמוך לשם נמצאת סנטה סבינה (Basilica di Santa Sabina all'Aventino), כנסיה עתיקה מאוד מהמאה ה-5, אשר בנויה בסגנון מלבני קלאסי, מעוצבת בפשטות ומעוטרת בצבעים עדינים, מה שמעניק לה אווירה מיוחדת. היא לא פעילה כיום.
צמוד לכנסייה נמצא גן התפוזים (Giardino Degli Aranci), בו ניתן ליהנות מניחוח הדרים וממראה מופלא של נהר הטיבר, שכונת טרסטוורה והוותיקן. הגן נחשב לאחד המקומות הרומנטיים ביותר בעיר וזוגות רבים באים למקום לצלם את תמונות החתונה. לגן עיצוב סימטרי ובקצהו נמצאת הטרסה עם התצפית המרהיבה.
בהמשך הכביש נמצא גן הוורדים (Roseto Comunale), שמכיל 1200 זנים של ורדים מרחבי העולם, כולל מספר זנים הקיימים מיליוני שנים, אך הוא פתוח רק חודשיים בשנה (מאי ויוני) ולא היה רלוונטי כעת. מהגן ירדנו לכיוון Circo Massimo (שמשמעו "הזירה הגדולה ביותר"), כיום אזור פתוח וארוך, ששימש בעבר בתקופת רומי העתיקה כזירה למרוצי מרכבות והכיל עד רבע מיליון צופים. משם חתכנו שמאלה אל הנהר, בדיוק בנקודה שבה נמצא אי הטיבר (Isola Tiberina), אי קסום שנוצר מפיצול של הנהר לשניים ומחובר עם גשרים אל שתי הגדות. מראה העצים העירומים בצדדים הוסיף לו קסם מיוחד.
עוד כמה דקות הליכה והגענו אל שכונת קמפו די פיורי (Campo de' Fiori), שמשמעות שמה הוא "שדה הפרחים". בימי הביניים היה כאן דשא ושוק סוסים. לאזור יש עבר אלים במיוחד. זה היה מקום הירצחו של יוליוס קיסר, המקום בו הועלה ג'ורדאנו ברונו על המוקד, המקום בו רצח קרוואג'ו את יריבו למשחק טניס והמקום בו נרצח האמן והצורף הנודע בנוונוטו צ'ליני. אנחנו מתחילים את המסלול בשכונה ברחוב ג'וליה (Via Giulia). הרחוב ישר כסרגל, מרוצף אבן ונסלל בתחילת המאה ה-16 בהוראת האפיפיור יוליוס השני על מנת לקשר בין מרכז רומא לבין בזיליקה די סאן פייטרו. ברחוב יש שער קשתי שופע צמחים מטפסים (שכעת היו עירומים), שנועד להיות הקשת הראשונה בגשר גבוה שתכנן מיכלאנג'לו, כדי לקשר בין פאלאצו פארנזה לווילה פארנזה, מעברו האחר של הנהר, אך הגשר לא הושלם מעולם.
מעט אחרי הקשת נמצאת כנסיית Santa Maria dell'Orazione e morte, שדלת הכניסה אליה מקושטת משני צידיה בגולגולות מגוחכות. כעת פנינו ימינה אל Via dei Farnesi, המוביל אל כיכר פארנזה (Piazza Farnese) האלגנטית, עליה חולשות שתי מזרקות מעוטרות באירוסים כחולים, סמלה של משפחת פארנזה. את הכיכר תוחם פאלאצו פארנזה ששופץ על ידי מיכלאנג'לו. צמוד לכיכר נמצא ארמון ספאדה (Palazzo Spada) מהמאה ה-16, בו נמצאת כיום גלריית אמנות.
היעד הבא הוא השוק המפורסם הנמצא דקה הליכה משם, אך עוד לפני רצינו מנוחת קפה ועוגות. בחרנו בבית הקפה המפורסם Roscioli Caffè Pasticceria, שהוא האח המתוק של פיצריית Roscioli הנמצאת 50 מטר משם. זה מקום נהדר למאפים טריים, מריטוצו, ארוחות בוקר אמריקאיות מצוינות וקפה נהדר. החלטנו לטעום שלושה מאפים ידועים שונים. Maritozzo זה בריוש בסירופ סוכר במגוון מילויים. הוא מגיע בדרך כלל בשני גדלים. אנחנו לקחנו את הגרסה הקלאסית הקטנה במילוי קצפת מעט ממותקת (3.5 אירו). Cornetto הוא התשובה האיטלקית לקרואסון הצרפתי, רק שהאיטלקי עשוי עם ביצים, יותר נימוח ומגיע במגוון מילויים כגון פיסטוקים, וניל ועוד. הוא נקרא כך בשל צורת הקרניים שלו, שבאיטלקית נקרא קורנה. אנחנו בחרנו את זה במילוי פיסטוק שהיה נפלא. סיגל חשבה שהוא מתוק מידי (2.5 אירו). Bombolone היא סופגנייה איטלקית עשויה בריוש במגוון מילויים. אנחנו לקחנו במילוי נוטלה, שהיה מצוין (2.5 אירו). זו הייתה אתנחתא מתוקה נהדרת ויש לנו עוד כל כך הרבה מתוק לטעום בטיול הזה. קישור.
משם המשכנו לשוק הסמוך. שוק קמפו דה פיורי (Mercato di Campo de' Fiori) הוא השוק הידוע והוותיק ביותר במרכז רומא ופועל מאז 1869. השוק מוקף בתים ססגוניים ובהם תריסי עץ ובדוכנים נמכרים פרחים, פירות וירקות, גבינות, תבלינים, ממרחים ייחודיים, לחם, בשר, דגים ושאר חומרי גלם מהמטבח האיטלקי באיכות יוצאת מן הכלל. המחירים אולי לא הכי נמוכים, אבל האיכות בהחלט שווה את ההוצאה ואפשר קצת להתמקח. מסביב חנויות מזון, מאפיות ולא מעט מסעדות, בתי קפה וברים המציעים אפרטיבו. המסעדות מאוד תיירותיות ושווה לצאת קצת לסמטאות הצרות הסמוכות. בערב הופך המקום למתחם חיי לילה עם פאבים ובילויים של צעירים.
ממש ליד השוק נמצאת Forno Campo de Fiori, אחת המאפיות העתיקות בעיר עם פיצה alla pala במשקל, כריכי פיצה, מגוון מאפים, לחמים ומתוקים. אנחנו דוגמים בעמידה פיצות נהדרות במשקל, האחת עם ארטישוק והשנייה עם תפוחי אדמה. פיצות קריספיות מצוינות שעלו יחד 4.85 אירו. קישור.
400 מטרים מערבית משם נמצא עוד יעד טעימות במסלול שלנו. Supplizio הוא מקדש הסופלי, הנחשבים לטובים בעיר. אפשר לבחור מבין חמישה סוגי סופלי ומגוון מטוגנים נוספים כמו קרוקטים. Suppli הוא כדור אורז ברוטב עגבניות עשיר במילוי אצבע מוצרלה, עטוף פירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק. לפעמים מבלבלים בינו לבין הארנצ'יני שמגיע מסיציליה. הסופלי מוגש כאנטיפסטי ואילו ארנצ'יני מוגש כמנה ראשונה. המקום קטן ואינטימי ובמזל אנחנו תופסים שני מקומות ליד הבר הצר הפונה לקיר ומזמינים סופלי קלאסי, סופלי קרבונרה וכוס יין לשתות עם זה. הסופלי נפלאים, הקלאסי קליל יותר ואילו הקרבונרה מאוד דומיננטי וכבד (3 אירו לאחד). קישור.
עכשיו אנחנו כבר די שבעים, נפרדים יפה מהשכונה הססגונית וממשיכים בטיול אל עבר מרכז רומא. היעד הבא נמצא כמה דקות משם. פיאצה דלה מינרבה (Piazza della Minerva) היא המקום בו נמצאת אחת האנדרטאות המשונות ביותר בעיר, פיל שיש שגילף ברניני בשנת 1667 ועל גבו אובליסק קטן משחם. פיל הוא סמל לתבונה ואובליסק הוא סמל לחוכמה. בכתובת שבבסיס הפסל נכתב: "נדרשת תבונה איתנה כדי לתמוך בחוכמה יציבה". את המשפט החכם אמר האפיפיור אלכסנדר השביעי והפסל הוא מחווה לתבונתו. על פסל הפיל משקיפה הבזיליקה הגותית Santa Maria Sopra Minerva, שנבנתה במאה ה-13 מעל מקדש רומי לכבודה של אלת החוכמה. בתוך הכנסייה נמצאת היצירה המפורסמת "המדונה של הבשורה" של אנטוניאצו רומאנו. חפשו אותה באמצעות המפה הנמצאת מיד לאחר הכניסה. אנחנו הגענו בדיוק בהפסקת הצהרים והסתפקנו בפיל החכם בחוץ. קישור.
מעט מזרחה משם נמצאת כנסייה נוספת, סנט'איניאציו (Chiesa di Sant'Ignazio di Loyola). הכניסה לכנסייה הישועית דומה לכניסה לאולם נשפים בגן עדן והתקרה מעל מרשימה במיוחד. באמצע האולם נמצא כוכב גדול המסומן על הרצפה ממש מתחת לכיפה. אם עומדים בתוכו ומסתכלים אל כיפת הכנסייה, קשה עד בלתי אפשרי להאמין כי אין כאן כלל כיפה והכל אשליה. בכנסייה יש תור ארוך מאוד לעמדת צילום של התקרה באמצעות מראה גדולה ואפשר בהחלט לדלג עליו. קישור.
מעט צפונית לשם ניצב מקדש אדריאנוס (Il Tempio di Adriano) ובחזיתו 11 עמודים קורינתיים מתפוררים ועליהם אפריז משובץ אריות. העמודים קישטו בעבר מקדש שבנה בשנת 145 הקיסר אנטוניוס פיוס לכבודו של אביו המאמץ אדריאנוס. המבנה כולו משוחזר ורק החזית נותרה כשהייתה.
משם צעדנו דקה מערבה אל אחד המונומנטים המפורסמים בעיר. הפנתיאון (Pantheon) הוא המבנה הרומי השמור ביותר בעולם שתוכנן על פי אחת הגרסאות על ידי הקיסר אדריאנוס במאה השנייה וקיבל השראה לתכנון מהתבוננות ממושכת בדלעת. הוא שימש בראשית דרכו כמקדש לאלים הרומיים. הכניסה למבנה היא חוויה מופלאה, בייחוד ביום שטוף שמש, כשקרני האור זורמות פנימה מבעד לאוקולוס, החור בקצה הכיפה. האמן הנודע רפאל קבור בפנתיאון לצד מלכי איטליה רבים. מעל קברו מתנוסס פסל של מריה משנת 1520. המיצג המרכזי בפנתיאון היא הכיפה, שנתמכת על ידי סדרה של קשתות שתוכננו בקפידה כדי שיוכלו לאחוז בכיפה הכבדה, שהחזיקה בתואר הכיפה הגדולה בעולם במשך 1300 שנים. היא נוצקה מ-4550 טון של בטון על שלד עץ והקוטר שלה זהה לגובהה המרבי, 43.3 מטרים. מול הפנתיאון נמצאת פיאצה דלה רוטונדה שבה מזרקה ואובליסק, שריד נוסף למקדש איזיס. קישור.
ליד הפנתיאון ניצב בית הקפה La Tazza D'Oro, אחד מבתי הקפה הידועים והוותיקים בעיר (1938). הוא מגיש קפה ארומטי, מאפים מושלמים וגרניטה נהדרת. התורים ארוכים ואפשר לשתות בעמידה על הדלפק או לשבת בחוץ עם שירות מלצר ולחסוך את התור. במקום נמכרים פולי קפה מצוינים (6.5 אירו לרבע קילו). שתינו קפה נהדר, אכלנו עוגת ספוליאטלה נפוליטנית מצוינת, קנינו פולי קפה ובעיקר נחנו קצת. קישור.
ליד בית הקפה נמצא סניף נוסף של חנות השוקולד Venchi, אליו נכנסנו על מנת לקנות שוקולד לאופיר לאחר שקיבלנו הנחיות מדויקות מה להביא. צמוד לפנתאון נמצאת גם המעדנייה Antica Salumeria, בה אפשר להצטייד בכריכי פוקצ'ה עמוסים במיטב הנקניקים והגבינות (תמונה בתחילת הבלוג). משם המשכנו אל הכיכר המפורסמת ביותר בעיר.
פיאצה נבונה (Piazza Navona) היא כיכר אליפטית ארוכה, שנבנתה על שרידי אצטדיון למרוצי סוסים במאה ה-15 ושימשה כמתחם של ירידים. היא ללא ספק הפיאצה הידועה והמרשימה ביותר ברומא. גם כיום מתקיימים בה לעיתים ירידים ופסטיבלים ונמצאת במרכזה כנסיית Sant'Agnese in Agone משנת 1657, אך האטרקציה המרכזית בכיכר הן שלוש המזרקות, שהמפורסמת שבהן היא מזרקת ארבעת הנהרות (Fontana dei Fiumi), שנבנתה על ידי ברניני בשנת 1651 וכוללת מצבת זיכרון וסביבה דמויות אלים שמייצגים את ארבעת הנהרות הגדולים, הנילוס, הגנגס, הדנובה והריו דה לה פלטה.
מזרקת נפטון (Fontana del Nettuno) נבנתה במקור על ידי ג'יאקונו דלה פורטה בשנת 1576, אך חלק מהפסלים התווספו במאה ה-19 ומזרקת Fontana del Moro שתוכננה גם היא על ידו כוללת פסל מרכזי שתוכנן על ידי ברניני במאה ה-17 ובו דמותו של דולפין. בתולי הים הזכריים נוספו למזרקה במאה ה-19. במרכז הכיכר אובליסק מצרי שהועבר לכאן ממקדש איזיס העתיק שעמד בקרבת מקום.
לא רחוק מהכיכר נמצא מוסד טירמיסו ידוע ושמו Two Sizes. את המקום קל לזהות לפי התורים הארוכים המשתרכים לפני הדלפק הצנוע בו נמכרים מספר טעמי טירמיסו בשני גדלים ומכאן שמו. הקטן עולה 2.5 אירו ואילו הגדול 3.5 אירו. סיגל לקחה את הקלאסי ואני את הפיסטוק שהיה חלומי. קישור.
אם פונים שמאלה (מערבה) בצד הצפוני של פיאצה נבונה מגיעים אל כנסיית סנטה מריה דלה פאצ'ה (Chiesa di Santa Maria della Pace). זו הייתה אחת הכנסיות האופנתיות ביותר בימי הרנסנס ופקדו אותה אמנים, בנקאים ובני אצולה אחרים לצד נשים שניצלו את המיסה על מנת להפגין את יופיין ומיטב בגדיהן ולמצוא בעל עשיר. אולם התווך הקצר של הכנסייה מסתיים בקפלה מתומנת בה מוצגים הפרסקאות הנודעים של ארבע הסיבילות שיצר רפאל. הסיבילות הן נביאות במיתולוגיה היוונית והרומית שבורכו בתקשורת עם האלים שאפשרו להן לחזות את העתיד.
משם המשכנו אל Via Dei Coronari (הדרך לאלוהים), רחוב בו צעדו בימי הביניים אלפי עולי רגל בדרכם לחצות את נהר הטיבר בדרך לבזיליקת די סן פייטרו (הוותיקן). מתקופה זו נשתמרו ברחוב חנויות של יצרני מחרוזות תפילה (קורונארי) ומכאן שמו של הרחוב. אחרי מאמץ לא קטן מצאנו חנות אחת שבאמת מוכרת מחרוזות תפילה, אך הרחוב עצמו יפה ומיוחד.
כעת חצינו שוב את פיאצה נבונה שמצדה השני (המזרחי) נמצאת כנסיית סן לואיג'י די פרנצ'זי (San Luigi dei Francesi) השייכת לקהילה הצרפתית בעיר ונקראת על שם המלך לואי התשיעי הקדוש. היא ידועה בזכות הקפלה שעוטרה במאה ה-17 על ידי האמן פורץ הדרך קרוואג'ו שהוזמן לצייר שלוש תמונות מחייו של מתי המבשר שנקראות "שליחותו של מתי הקדוש" (בתמונה משמאל), "מות הקדושים של מתי הקדוש" (מימין) ו"השראתו של מתי הקדוש" (באמצע). מאוד קל לאתר היכן נמצאות התמונות לפי התור של האנשים שעומדים לצלם אותם. התאורה מופעלת על ידי מטבע, אך אל דאגה, יהיו מספיק אנשים שיפעילו אותה גם בשבילכם. בפנים הכנסייה יש קוד QR עם קישור להדרכה באנגלית בנייד. קישור.
עוד קצת הלאה נמצאת כנסיית לה מדלנה (Chiesa di Santa Maria Maddalena) היפה המוקדשת למרים מדלנה ולה חזית בסגנון הרוקוקו. הכנסייה קרויה לה מדלנה ולא מריה מדלנה מתוך כבוד למריה הקדושה. הקתולים מקפידים לא לייחס את השם מריה גם למרים מדלנה, שנחשבה חוטאת המכה על חטא. היא הייתה סגורה, כך שלא נכנסנו אליה הפעם. ממש מולה נמצאת מעדניית All'Antico Vinaio עם 30 מיני כריכים מושלמים ומושחתים במיוחד. קישור.
אנחנו מתקרבים לסיום הטיול ומגיעים אל פיאצה די מונטצ'יטוריו (Monte Citorio). בכיכר נמצא ארמון מונטצ'יטוריו (Palazzo Montecitorio) שתכנן ברניני וכיום משמש את בית הנבחרים, אחד משני בתי הפרלמנט של איטליה. השני הוא הסנאט הנמצא ממערב לפנתיאון. בלב הכיכר ניצב אובליסק גבוה, שהיה חלק משעון שמש עצום שבנה הקיסר אוגוסטוס בשנת 10 לפנה"ס. האובליסק היה המחוג שהטיל צל והצביע על השעה עד שהועבר לכאן בשנת 1792.
פיאצה קולונה (Colonna) הסמוכה נקראת כך בשל עמוד מרקוס אורליוס (Colonna di Marco Aurelio) המתנשא בליבה, חיקוי לעמוד טרויאנוס. ניצב בה גם ארמונו של ראש הממשלה, ארמון קיג'י (Chigi).
משם חזרנו למנוחה קלה במלון, מרחק כמה דקות הליכה משם ובשעה 18:30 יצאנו ברגל אל המסעדה.
מסעדת Retrobottega היא מסעדת פיין דיינינג מקומית יצירתית המגישה ארוחת טעימות הפתעה (כלומר, מבלי לדעת מה יוגש) בת 3/5 מנות במחיר 50/75 אירו בהתאמה. היא נמצאת ממערב לארמון מונטצ'יטוריו. קראנו עליה המון המלצות והיא אף מומלצת על ידי מישלן (ללא כוכבים), מה שבדיעבד הבהיר שוב כי אין באמת ערך להמלצות שלהם. הארוחה כללה שלושה פתיחים, מנת פסטה ומנת בשר. הארוחה אינה כוללת קינוחים, אך אפשר להוסיף בתוספת של 9 אירו לקינוח. הישיבה במסעדה היא סביב שני שולחנות שיתופיים הנמצאים מול המטבח וסביב כל שולחן יושבים 10 אורחים. קישור.
כבר במנה הראשונה התחילה אכזבה שלא נפסקה עד סיום הארוחה. שתי המנות הראשונות היו צמחוניות (כרוב סבוי ורולדת כרוב וחסה) ובינוניות למדי. לפתיח השלישי הוגש נתח קטן של פילה בקר, אך לדעתי זה לא היה פילה או שהוא היה מאיכות ירודה במיוחד. השיא היה מנת הפסטה, קפלטי במילוי כבש, שהיה כל כך יבש ולא טעים שאפילו לא אכלתי אותו. כשהמלצר שאל מדוע לא אכלתי ועניתי בכנות, ננזפתי על ידו שככה הם מגישים את זה תמיד והלקוחות מרוצים, אז כנראה שהבעיה אצלי. וואלה? עוד אף פעם לא האשימו אותי שלא היה לי טעים (וזה נדיר שאני לא אוכל מנה). לאחר מספר דקות המלצר חזר, התנצל על תגובתו והביא מנת פסטה אחרת במילוי ריקוטה, שהייתה טובה מאוד. גם על מנת הבשר האחרונה אין משהו חיובי לספר, אך זה היה נתח בקר עם קרם סלרי. החלטנו לוותר על הקינוח ולסיים במהירות את החוויה הכל כך מאכזבת. נתנו למסעדה ציון 5 ושוב הצטערתי שלא נתתי לסיגל לבחור מסעדה.
בדרך למלון עצרנו בגלידריית ג'יוליטי (Giolitti) המפורסמת. בשל השעה המאוחרת, התורים לא היו ארוכים כתמיד. הגלידה הקטנה (שני כדורים) עולה 3.5 אירו, הלוואי מחירים כאלה בישראל. קישור.
יום ראשון 10/3/24
את הבוקר התחלנו בשוק האיכרים אליו הגענו עם מונית (9.5 אירו) בנסיעה קצרה של כעשר דקות. שוק Campagna Amica מושך אליו בסופי שבוע מקומיים ותיירים כאחד. אל השוק מגיעים חקלאים רבים מהסביבה על מנת למכור את תוצרתם ישירות ללקוחות. אפשר למצוא בשוק פירות וירקות, דבש, מיני אגוזים, בשרים, יין, פסטות, מאפים ועוד. השוק מקורה ופתוח רק בימי שבת וראשון בשעות 08:00-15:00. אנחנו ניצלנו את השוק להצטייד בתבלינים מעניינים ובנקניקים יבשים ולאחר כ-20 דקות המשכנו הלאה בטיול רגלי נינוח לעבר היעד הבא.
שוק הפשפשים פורטה פורטזה (Porta Portese) מרוחק מעט מעל קילומטר משוק האיכרים ונמצא מצדו השני של הטיבר. זהו שוק הפשפשים הגדול ביותר ברומא ויש הטוענים שבאירופה כולה. הוא נקרא על שם מיקומו בשער פורטואנסיס בדרום טרסטוורה, שהיה בעבר שער הכניסה הדרומי לעיר. בשוק יש מאות דוכנים בהם נמכר ריהוט עתיק, תקליטים, תמונות, בגדים משומשים ועוד פריטי וינטג' רבים. מומלץ להגיע לשוק מוקדם ככל האפשר לפני כל ההמונים. השוק פתוח בימי ראשון בלבד בשעות 07:00-14:00.
השוק נמצא בחלקה הדרומי של שכונת טרסטוורה, אליה פנינו מועדות. התחנה הראשונה היא הפטיסרי הצרפתי Le Levain Roma, שבסניף שלו נהנינו בניו יורק. בתצוגה שלו כריכים, מאפים ועוגות מטורפות, אבל המקום קטנטן עם מעט מאוד מקומות ישיבה והעדפנו ללכת למקום בו נוכל לשבת. קישור.
כמה דקות צפונית משם נמצאת סנטה מריה אין טרסטוורה (Basilica di Santa Maria in Trastevere), הכנסייה הראשונה שנבנתה ברומא. היא הוקמה על ידי קליקסטוס הראשון במאה השלישית במקום שבו אומרים שהתפרצה באופן נס מזרקה של שמן בדיוק בהולדתו של ישו. הכנסייה הנוכחית נבנתה במאה ה-12 והייתה הראשונה בעיר שהוקדשה למריה. חזיתה מקושטת בפסיפס מקורי יפיפה ובו נראית מריה הקדושה מניקה את התינוק ישו, כשמסביבה עשר נשים המחזיקות בעששיות. ראשו של מגדל הפעמונים שלה מעוטר גם הוא בפסיפס. הפיאצה סגורה לתנועת כלי רכב, נעים לשבת בה ומסביבה מסעדות ובתי קפה קטנים. הכנסייה פתוחה בכל ימות השבוע והכניסה אליה חופשית. פנים הכנסייה מרשים גם הוא ואנחנו הגענו בדיוק בזמן המיסה הגדולה של ימי ראשון, האזנו במקצת לתפילה ויצאנו. קישור.
השכונה סביב בעלת קסם רב, הרחובות הקטנים מרוצפים אבן, שמקשה מאוד על הנסיעה ומסביב בתים מטופחים בצבעי קרם או חימר עם חלונות עץ חומים ובקומת הרחוב שלהם מסעדות עם שרשראות לדים. אנחנו בדרכנו אל מאפיית מריטוצו מפורסמת, אך היא עדיין סגורה ואנחנו מתיישבים לנוח על כוס קפה בביסטרו נחמד באווירה ביתית חמה סמוך לכנסייה ששמו Mimi e Coco Trast. קישור.
ממש בסמוך נמצא Il Maritozzo Rosso kitchen lab, מקום מומלץ במיוחד לאכול מריטוצו מלוח במגוון טעמים בשני גדלים. הם מגישים גם סופלי, פסטות וקינוחים אבל אנחנו בענייני מריטוצו. על הקיר בתוך מסגרת מרשימה נרשם כי מריטוצו הוא לחם רומאי מסורתי מתוק, בדרך כלל במילוי קצפת מעט מתוקה. עוד אנחנו לומדים כי בעבר גברים נהגו להציע נישואין לבת זוגם באמצעות מריטוצו ובתוכו טבעת אירוסין. לנו רק נותר לקוות שלא היו אירועים בהם הטבעת נבלעה בטעות. הזמנו בתחילה מריטוצו מלוח נהדר גדול עם תמנון (12 אירו) וקינחנו את הארוחה עם מריטוצו גדול מופלא במילוי טירמיסו (8 אירו). קישור.
רחוב Via Della Scala הוא המדרחוב הראשי החוצה את טרסטוורה ולאורכו חנויות, מסעדות ובתי קפה. בסוף המדרחוב נמצא שער העיר מן המאה ה-16, פורטה סטימיאנה (Porta Settimiana). גשר פונטה סיסטו (Ponte Sisto) האלגנטי מהמאה ה-16 נמצא לא רחוק משם, בנוי מארבע קשתות ומחבר בין קמפו די פיורי לטרסטוורה. את הגשר הזמין האפיפיור סיקסטוס ה-4, שעל שמו קרוי הגשר וזו הדרך המרשימה ביותר לחצות את הטיבר. בגשר פעורה עין (אוקולוס), שנועדה להזהיר את תושבי העיר כשמפלס המים בנהר עולה לגובה מסוכן.
מהגשר חזרנו פנימה ללב השכונה היפה וחצינו אותה מערבה לכיוון גבעת ג'אניקולו. בשלב מסוים ההליכה הקלילה הופכת לטיפוס על הגבעה עד שאנחנו מגיעים אל מזרקת מי פאולוס (Fontana dell'Acqua Paola). המזרקה בנויה בקיר כמו גרסה ממוזערת של פונטנה די טרווי. בחזיתה 6 עמודי שיש וביניהם פסלים הלקוחים מבזיליקת סן פייטרו ושלושה מפלי מים, שמימיהם מגיעים מלאגו די בראצ'אנו שמצפון מערב לרומא וזורמים לעיר באמצעות אמת מים שבנה טריאנוס בשנת 109 לספירה.
מול המזרקה מפוזרים ספסלי מנוחה והנוף של שכונת טרסטוורה הפרוסה למטה מרשים. משמאל למזרקה חונה מכונית אדומה קטנטנה ללא גג, הנראית כאילו לקוחה מסרט אגדות, התיירים שהגיעו איתה עסוקים בבוק תמונות משלהם עם כוס יין ביד וסיגל מנצלת את ההזדמנות לתמונה יפה איתה.
בסמוך למזרקה נמצאת התחלת טיילת ג'אניקולו. גבעת ג'אניקולו (Belvedere del Gianicolo) היא גבעה פסטורלית שממזרח לטיילת שלה נשקפים נופים מרהיבים של העיר וקשה להאמין שהיא הייתה זירה לאחד הקרבות המרים ביותר בין הצרפתים תומכי האפיפיור והרפובליקנים האיטלקים בראשותו של ג'וזפה גריבלדי. הטיילת (Passeggiata Gianicolense) מציעה מספר נקודות תצפית, אזורי פיקניק, דוכני אוכל ותיאטרון בובות עונתי.
באמצע הדרך נמצאת פיאצה גריבלדי (Piazza Giuseppe Garibaldi), כיכר גדולה האהובה על ילדי רומא בזכות תיאטרון הבובות ודוכני המתוקים ובה נמצאת המצבה לזכרו של גריבלדי. בשנת 2011 לרגל יום השנה ה-150 להקמתה של הרפובליקה האיטלקית נחנך כאן קיר עליו חקוקה חוקתה של איטליה.
אנחנו ממשיכים לטייל מתחת לשדרת עצים עירומים מרשימה ופוגשים מצד שמאל את אנדרטת אניטה גריבלדי (Monument to Anita Garibaldi), רעייתו של גריבלדי, הקבורה מתחת לפסל, המתאר אותה רוכבת אל המלחמה עם תינוק תחת זרועה האחת ואקדח בידה השנייה. אישה לוחמת.
בשלב זה אנחנו מתחילים לרדת מהגבעה, בתחילה לאורך הכביש ולאחר מכן בגרם מדרגות ולאחר מעל קילומטר של הליכה אנחנו מגיעים אל אזור הוותיקן. כשאנחנו מתקרבים, אנחנו מבחינים באלפי אנשים, מציצים בשעון לראות שהשעה קרוב ל-12:00, מועד התחלת המיסה הגדולה מכולן ומבינים. בוותיקן כבר היינו ואין לנו כוונה להיכנס שוב, אז אנחנו מצלמים תמונה רחוקה למזכרת וחוצים את ההמון לכיוון צפון לכיוון שתי מסעדות מומלצות.
הוותיקן (Vatican) היא המדינה הקטנה בעולם ומשתרעת על שטח של 300 דונם בלבד. גרים בה 800 איש בסך הכל. המדינה תחומה בחומה המקיפה את הארמון והגנים של האפיפיור ובשורות העמודים החובקות את פיאצה סן פייטרו והקו הדמיוני המחבר ביניהם. המתחם כולל את הפיאצה, ארמון האפיפיור, מוזיאוני הוותיקן והקפלה הסיסטינית, גני הוותיקן ובזיליקה די סן פייטרו. על מנת לבקר בוותיקן נדרשים מכנסיים ארוכים וחולצה המכסה את הכתפיים ולא ניתן להכניס תיק גדול, אם כי יש מקום להשאיר תיקים בכניסה.
פיצרייה אמלפי (Amalfi Madre) נמצאת כ-500 מטר צפונית לכיכר הוותיקן ומציעה פיצות נפוליטניות מצוינות, שירות חביב ומחירים זולים. בחרנו פיצה שונה לכל אחד מאיתנו, שהיו מצוינות ויחד עם יין הארוחה עלתה 33 אירו. המסעדה פתוחה בכל ימות השבוע עם הפסקה בין הצהריים לערב. קישור.
לאחר הארוחה חלפנו שוב דרך הוותיקן שכעת היה ריק מאנשים, בדרכנו חזרה לחצות את הטיבר מזרחה לכיוון מרכז העיר והמלון. בדרך ראינו את קסטל סנט'אנג'לו (Castel Sant'Angelo), מבצר גדול דמוי גליל לבנים המתנשא מעל גדות הטיבר והוקם כמוזוליאום לקיסר אדריאנוס בין השנים 130-139. מאז היו לו מספר תפקידים, הוא היה חלק מחומת העיר ובימי הביניים שימש כמבצר, כבית כלא וכמפלט לאפיפיור בעתות סכנה. מסלול הגישה היפה ביותר אל המבצר הוא פונטה סנט'אנג'לו (Ponte Sant'Angelo), גשר הולכי רגל מעוטר בפסלי שיש לבנים של מלאכים מאת ברניני. אנחנו חצינו בגשר Vittorio Emanuele II הדרומי יותר, מה שאפשר לנו תצפית יפה אל המבצר.
ניצלנו את הדרך למלון כדי לבקר שוב בפיאצה נבונה, שם עצרנו למנוחה בבית הקפה Bar Tre Scalini הנמצא בצלע המערבית של הפיאצה וקיים משנת 1946. בית הקפה מגיש קינוח טארטופו שוקולד מריר עם מתכון סודי שלא השתנה כבר 78 שנה המורכב מ-13 סוגים שונים של פולי קקאו ומוגש עם קצפת, גליל וופל קריספי ודובדבן אחד קטן שמתחבא בליבו. שמעו של הקינוח יצא למרחקים והוא בהחלט מוצדק למרות מחירו הגבוה (12 אירו) והלא מפתיע לאור מיקומו המושלם של בית הקפה בכיכר היפה. קישור.
בדרך למלון עוד הספקנו לפקוד קצת חנויות בגדים והגענו למנוחה קצרה לפני המסעדה של הערב.
אל המסעדה יצאנו ברגל בשעה 19:30. Ristorante All'oro מעוטרת בכוכב מישלן אחד ומציעה תפריט בן שלוש אפשרויות בחירה. אנחנו לקחנו תפריט טעימות בן 6 מנות קלאסיות של המסעדה מכל הזמנים במחיר 140 אירו לאדם, אך אפשר גם היה לבחור בארוחה בת 4 מנות לבחירה מהתפריט במחיר 115 אירו לאדם או תפריט שף 9 מנות הפתעה במחיר 180 אירו לאדם. המסעדה ממוקמת מעט צפונית לפיאצה דל פופולו ובדיעבד זו הייתה הארוחה המצטיינת של הטיול. קישור.
הארוחה נפתחה בסדרה מהממת של 7 פתיחים, שהוגשו בכלים יצירתיים במיוחד. אחרי שהתאוששנו מהפתיחה המבטיחה, הוגשה לנו מנת לחמים, פוקצ'ה, גריסיני וחמאה. למנה ראשונה קיבלנו טירמיסו של תפוחי אדמה שהוגש בספל. בתחתית הכוס הונח דג קוד, מעליו לארד ומעל קציפת תפוחי אדמה ואבקת קקאו. מנה נפלאה בהשראת הקינוח האיטלקי המפורסם. לא הספקנו לעכל ולשולחן הגיעה מנת קרבונרה מפורק. בתוך ביצה שבורה הונחו כל המרכיבים של קרבונרה למעט פסטה. היו שם גוואנצ'לה (לחי חזיר), חלמון, קציפת פרמז'ן ופלפל שחור. אגדה של מנה ויצירתיות. תמונת המנה נמצאת בתחילת הבלוג.
כעת הגיע תור פסטה אמיתית ולמנה השלישית הוגש רביולי במילוי קרם מסקרפונה, שהונח על ראגו ברווז ורוטב יין אדום וגבינת פרמג'יאנו רג'יאנו 36 חודשים. מנת פסטה נוספת הייתה קפלטי במילוי ציר בשר עם רוטב קציפת פרמז'ן, גרידת לימון וזעפרן. מנה חמישית הייתה ווריאציה על עוד מותג איטלקי ידוע, פררו רושה. קשה היה להבחין שלא מדובר בכדור השוקולד המפורסם, אלא בכדור בשר שור מפורק שצופה בבוטנים וצנוברים, הונח על רוטב עשוי מהציר של הבשר ובצד ג'לי סלרי. מנה יוצאת מן הכלל.
הגענו לקינוחים ומתחילים עם קדם קינוח יוצא דופן במיוחד. המלצרים הגישו שקית קטנה ושקופה ובתוכה קרמבל, צנוברים, מרנג וקרם לימון. את כל המנה אוכלים עם השקית בביס אחד. מסתבר שהשקית עשויה דף אורז. הקינוח הראשי היה טירמיסו שהוגש בתוך כדור מרנג וחתם את הארוחה המופלאה.
חושבים שנגמר? אז זהו, שלא. כמו בפתיחה, גם לסיום הוגשה סדרה מרשימה של פטיפורים שכללה 5 סוגים שונים, אותם אכלנו בשארית כוחותינו. גם הפעם ההגשה הייתה מרשימה במיוחד עם כלים מיוחדים. בשורה התחתונה, זו הייתה ארוחה מופלאה, יצירתית במיוחד, עם צילחות וכלי הגשה יוצאי דופן ושירות מצוין. נתנו לה ציון 10 והיא מומלצת במיוחד.
אל המלון חזרנו בנסיעה קצרה עם מונית (12 אירו). לילה טוב.
יום שני 11/3/24
היום נוסעים ליום טיול בפירנצה. את כרטיסי הרכבת קניתי מראש באתר האינטרנט Trainline והקפדתי מאוד לקנות כרטיסים לרכבת המהירה שנוסעת כשעה וחצי ולא לרכבות איטיות יותר, שזמן הנסיעה בהם יכול להגיע עד 4 שעות. רכבת הלוך בשעות 08:35-10:11 ורכבת חזור בשעות 16:59-18:35, ככה שיהיו לנו כמעט 7 שעות נטו לטייל. כרטיס הלוך ושוב עלה 37.6 אירו כולל עמלת הזמנה מוקדמת. קישור. הרכבת יוצאת מתחנת הרכבת המרכזית Termini, אליה הגענו בנסיעה קצרה ברכבת התחתית (2 אירו לאדם). הגענו מספיק מוקדם, כך שהיה לנו זמן למצוא את הרציף הנכון ולשבת לקפה ומאפה של בוקר (11 אירו).
הנסיעה עברה בנעימים, הרכבת יצאה בדיוק מופתי והגיעה בדיוק בזמן. ממש מול תחנת הרכבת נמצאת כנסיית סנטה מריה נובלה (Basilica di Santa Maria Novella). אנחנו מדלגים עליה ומשאירים אותה לסוף אם יהיה כח. זוהי הכנסייה הדומיניקנית הראשית של העיר והיא מפורסמת בשל יצירות האמנות שיש בה. בכנסייה נעשה שימוש בעיקרון הפרספקטיבה מתקופת הרנסנס שמנצל את העובדה שעצם נראה קטן יותר ככל שהוא רחוק יותר מהעין. לפיכך נבנו העמודים במרווחים קטנים אחד מהשני, עובדה המשווה לכנסייה אשליה של מראה ארוך יותר מאורכה האמיתי ככל שמתרחקים מהכניסה. קישור.
כמה דקות הליכה משם ואנחנו מגיעים לאתר התיירות המרכזי של העיר, שמציץ אלינו עוד הרבה לפני שאנחנו מגיעים אליו. הדאומו (Cattedrale di Santa Maria del Fiore)היא קתדרלה מהמאה ה-13, שנבנתה על חורבות כנסייה קטנה יותר מהמאה ה-7 ששרידים שלה נמצאים בקריפטה. היא הכנסייה הרביעית בגודלה בעולם, סימן ההיכר של העיר ונמצאת בכיכר הדאומו התוססת, ליבה הפועם של העיר.
הכיפה שלה נוספה לה רק במאה ה-15 וסך הכל הבנייה ארכה כ-200 שנים. קוטרה של הכיפה העצומה גדול מ-40 מטרים ונשקף ממנה נוף מרהיב של העיר, אך לשם כך יש לטפס 463 מדרגות (בתשלום). חלקה הפנימי של הכיפה מעוטר בציור הקיר המרהיב "יום הדין האחרון" של ג'ורג'יו וזארי ותלמידיו.
רצפת הפסיפס של הכנסייה יפיפייה ונראית כמו שטיח. כדאי לשים לב לשעון משנת 1443 שעדיין עובד ונמצא מעל הכניסה בחלק פנימי של הכנסייה. באופן מוזר, השעה 24 היא שעת השקיעה.
שער גן העדן (Porta del Paradiso)הוא הכינוי שניתן על ידי מיכלאנג'לו לדלתות הברונזה המעוטרות בצדו המזרחי של הבפטיסטריום (בית ההטבלה)המתומן שנמצא ממערב לקתדרלה. הן נחשבות למופת של פיסול מתקופת הרנסנס האיטלקי. הדלתות המקוריות נמצאות במוזיאון הדאומו. על כיפת המבנה יש פסיפס יפיפה מהמאה ה-13 המתאר את יום הדין.
מגדל הפעמונים של הקתדרלה נקרא CampanilediGiotto ומעפילים אליו בטיפוס לא פשוט במעלה 414 מדרגות. לאורך הדרך יש מרפסות מנוחה וצילום ולמעלה נוף מרהיב של הקתדרלה, העיר והגבעות סביבה. המגדל מחופה לוחות שיש צבעוני ובגומחות שלו יש פסלים. גם כאן מדובר בהעתקים והמקור נמצא במוזיאון. הכניסה בתשלום. מוזיאון הדאומו (Il grande museo del Duomo) מאכלס יצירות מופת נוספות מעבר לשערי גן עדן. אפשר למצוא כאן יצירות רנסנס של מיכלאנג'לו, דונטלו (Donatello), החזית המקורית של הקתדרלה עד המאה ה-16, התבליטים שמציגים את "הילדים המלאכיים של דלה רוביה" (Della Robbia) וה"משתוללים" של דונטלו. בקומה האחרונה יש מבט מקרוב לכיפה. הכניסה לדאומו חופשית, התור המשתרך אליה ארוך מאוד, אך עובר יחסית מהר. אנחנו המתנו בתור כ-35 דקות. הכניסה לכיפה ולמוזיאון בתשלום, אך זה חוסך את העמידה בתור לכנסייה. מומלץ לקנות כרטיסים מראש. קישור.
בצדה הצפוני של כיכר הדאומו נמצאת Don Nino,קונדיטוריה עם קנולי הנחשב כמצוין. קנולי הוא קינוח איטלקי שמקורו בסיציליה הדרומית, הוא עשוי בצק מתוק מטוגן דמוי צינור הקטום אלכסונית בקצותיו ומגיע עם מגוון מילויים. המילוי הקלאסי הוא קרם ריקוטה והדרים. הזמנו לעצמנו שני קנולי, האחד במילוי קרם פיסטוק והשני במילוי אגוזי לוז. שניהם היו טעימים ומתוקים מאוד. מחיר קנולי 3.5 אירו. קישור.
משם המשכנו אל כיכר הרפובליקה (Piazza della Repubblica) הקרובה. הכיכר המרכזית ניצבת במקום בו היה הפורום הרומאי, השוק הישן ומאוחר יותר הגטו היהודי. היא הורחבה והפכה למה שהיא היום בעת איחוד איטליה במחצית השניה של המאה ה-19. במרכז הכיכר ניצב עמוד השפע (Colonna della Dovizia), שמציין את מרכז העיר ובראשו העתק פסל של פוג'יני. שמה הנוכחי של הכיכר ניתן לה אחרי מלחמת העולם השנייה, היא פתוחה להולכי רגל בלבד ומשמשת כיום לתערוכות, ירידים, מסעדות ובתי קפה. בצדה המערבי נמצאת קשת הניצחון (Arco del Triunfo).
לא רחוק משם נמצאת כנסיית אורסנמיקלה (Chiesa e Museo di Orsanmichele) מהמאה ה-14, הידועה בכך שבגומחות החיצוניות שלה יש פסלים של הקדושים הפטרונים של כל גילדה. הפסלים נוצרו על ידי פסלים מפורסמים כגון דונטלו או גיברטי, שיצר את דלתות גן העדן בבפטיסטריום של הדאומו. הכניסה לכנסייה בתשלום, אך היא לא מעניינת מבפנים.
אנחנו ממשיכים עוד כמה מטרים אל שוק Loggia del Mercato Nuovo. השוק מהמאה ה-16 נמצא תחת אכסדרת עמודים ומשמש כשוק תיירים, בו נמכרים ביגוד ומזכרות עם דגש מאוד חזק על מוצרי עור. בשוק נמצא פסל חזיר שאומרים ששפשוף של אפו מביא מזל טוב. תנסו. קישור.
התחנה הבאה נמצאת גם היא בסמוך, בית העירייה (Palazzo Vecchio, שמשמעו הארמון העתיק), המקום בו שכן בעבר הממשל, הנמצא בכיכר סיניוריה (Signoria), הכיכר המרכזית של העיר המוקפת בבניינים מפוארים. המבנה והכניסה שלו מוזרים למדי, צורתו טרפז ומגדל הפעמונים שלו אינו סימטרי. ממנו מתחיל מסדרון וזארי (Corridoio Vasariano) המוביל דרך הפונטה וקיו אל ארמון פיטי מעברו השני של הנהר.
הפסל המפורסם ביותר בכיכר הוא העתק של הפסל "דוד" של מיכלאנג'לו במקום בו עמד המקור עד סוף המאה ה-19 בכניסה לארמון וקיו. בסמוך מצד שמאל נמצא פסלו הגדול של הרקולס.
בצד הדרומי של הכיכר נמצא Loggia dei Lanzi, מבנה בעל שלוש קשתות ובו ניצבים מספר פסלים חשובים במיוחד כולל "פרסאוס עם ראש המדוזה" של צ'ליני (Cellini) ו"חטיפת הסבינות" (Ratto delle Sabine) של ג'מבולוניה (Giambologna). בפסל חטיפת הסבינות הנחשב לשיא הפיסול המנייריסטי, כרוכות שלוש דמויות זו בזו בהבעה דרמטית. מדהים כמה יצירות אמנות חשובות ניצבות בכיכר הפתוחה.
בין הכיכר לנהר משתרעת גלריה אופיצי (Galleria degli Uffizi) השוכנת במבנה מהמאה ה-16 ונמצא בה אחד מאוספי האמנות החשובים בעולם, בעיקר פסלים וציורים מימי הביניים ועד לתקופה המודרנית. האוסף מתקופת הרנסנס כולל כמה יצירות מופת של אמנים כמו בוטיצ'לי, ליפי, רפאלו, לאונרדו, קרוואג'ו ומיכלאנג'לו. הגלריה מתגאה גם באוסף מרשים של פסלים מאוסף משפחת מדיצ'י. אנחנו לא חובבי אמנות גדולים ובכל מקרה, הגלריה סגורה בימי שני ואנחנו ממשיכים הלאה. קישור.
אחרי הגלריה נמצא נהר ארנו (Arno) ומימין נגלה לעינינו פונטה וקיו (Ponte Vecchio),הגשר העתיק מעל הנהר, שמשמעות שמו "הגשר הישן". זוהי גם נקודת התצפית היפה ביותר עליו. לאורכו של הגשר היפיפה משנת 1345 חנויות רבות והוא הצליח לשרוד את הפגזות מלחמת העולם השנייה. בקומה השנייה שלו נמצא מעבר וזארי, מסדרון פרטי שנבנה עבור דוכס טוסקנה וקישר את ארמון וקיו עם ארמון פיצי דרך גלריה אופיצי, על מנת שחלילה לא ייאלץ לצעוד ברחובות העיר. המסדרון סגור כעת למבקרים בשל שיפוץ מקיף.
על הגשר היפיפה המון חנויות תכשיטים יוקרתיות ואנחנו מתקשים להבין למה כי נראה שחנויות מזכרות היו מתאימות יותר. לא רחוק מהצד השני של הנהר נמצא ארמון פיטי (Palazzo Pitti). הארמון נבנה בתקופת הרנסנס (1458) ושימש כמקום מושבם של שליטי העיר החל מבית מדיצ'י. הוא נושא את שמו של בעליו הראשון, הבנקאי הפלורנטיני פיטי. כיום הוא מתחם המוזיאונים הגדול בעיר הכולל את הגלריה הפלטינית (The Palatine Gallery) עם יצירות מתקופת הרנסנס (כולל של רפאל), דירות השרד המלכותיות ששימשו את שליטי העיר, בהן מוצג ריהוט מלכותי ויצירות אמנות, הגלריה לאמנות מודרנית, שלמרות שמה מציגה יצירות החל מהמאה ה-17, מוזיאון הכסף הכולל את אוסף הכלים של משפחת מדיצ'י ואוסף זהב ואבנים יקרות, מוזיאון החרסינה עם כלי חרסינה מרחבי אירופה, גלריית הביגוד בה מוצג אוסף תחפושות תיאטרון מהמאה ה-16 ואילך ואופנה מקומית החל מהמאה ה-18 ומוזיאון הכרכרות של הדוכס. אותנו המוזיאונים פחות מעניינים, אלא יותר הגנים מאחור. קישור.
מאחור נמצאים גני בובולי (Giardino di Boboli) הנחשבים לאחד הגנים היפים בעולם וכאלו שסיפקו השראה למתכנני גנים במערב. הם שימשו בעבר כגנים הפרטיים של משפחת מדיצ'י. בגנים משובצות לא מעט יצירות אמנות כגון פסלים, מזרקות ותבליטים של מיטב אמני הרנסנס ואוסף מרשים של פסלים רומאים עתיקים. בגנים יש לא מעט מערות (Grotta) מלאכותיות אמנותיות, שהידועה מביניהן היא מערה מהמאה ה-16 הנקראת Grotta del Buontalenti ונמצאת בקצה הצפון מזרחי של הגנים. היא כוללת מזרקה, תבליטים, פרסקאות ופסלים. לצערנו היא הייתה סגורה לשיפוצים. מזרקת נפטון (Fontana del Nettuno) נמצאת מול הארמון והמזרקה של האל האוקיאנוס (Fontana dell'Oceano) היא המזרקה היפה ביותר ונמצאת בקצה המערבי של הגנים, במרחק של כעשר דקות הליכה. בשתי המזרקות פסלים גדולים של האלים שאת שמם הן נושאות. הכניסה לגנים היא מארמון פיטי ועולה 6 אירו (14 אירו יחד עם הארמון). אנחנו התאכזבנו מהגנים, גם בגלל מרחקי ההליכה הגדולים (כולל עליות תלולות) וגם כי הם לא באמת מרשימים. אולי באביב או בקיץ יפה יותר. קישור.
בשלב זה כבר היינו מאוד עייפים, השעה 13:30 והגיע הזמן לאכול סטייק פלורנטיני, המנה המזוהה ביותר עם העיר. בדרך עוד טיילנו לאורך הנהר לכיוון מזרח, חצינו אותו על גשר Ponte Alle Grazie, ממנו נשקפת תמונה יפה של הפונטה וקיו ולאחר כמה דקות הליכה הגענו אל בזיליקת סנטה קרוצ'ה (Santa Croce), הנחשבת לאחת הכנסיות היפות והמיוחדות בעיר. משמעות שמה הצלב הקדוש והיא נמצאת בכיכר יפיפייה הנקראת על שמה. הבזיליקה היא דוגמא חשובה לארכיטקטורה של ימי הביניים ותחילת הרנסנס. החזית שלה עוצבה באמצע המאה ה-19 בסגנון ניאו גותי והיא יפה במיוחד כשהיא מוארת בלבן בלילה. היא כיום הכנסייה הפרנציסקנית הגדולה והחשובה בעולם ובפנתיאון שלה (המכונה גם מקדש התהילה האיטלקי) קבורים גיבורי תרבות מקומיים כולל מיכלאנג'לו וגלילאו גליליי. בחלל הפנימי יש יצירות אמנות ופרסקאות חשובים מתקופת הרנסנס. אנחנו החלטנו לדלג עליה כי היינו כבר מותשים.
ליד הכנסייה נמצאת המסעדה המומלצת Osteria dei Pazzi ואנחנו מתאכזבים לגלות שהיא בשיפוצים ומחליטים לאכול את הסטייק הפלורנטיני במסעדה ממול Trattoria Verdi, שנראית לנו נחמדה ותצוגת נתחי הבשר במרכזה נראית מרשימה. סטייק פלורנטין (Bistecca Alla Fiorentina) הוא הגאווה המקומית של המטבח הטוסקני. הוא עשוי פילה מהחלקים הקדמיים של שוורים לבנים צעירים שגדלו בטוסקנה. הבשר נחתך בצורה כזו שהעצם בדיוק באמצע. אנחנו הזמנו נתח של 1.3 ק"ג (כולל העצם) יחד עם קראף של יין וחיכינו בקוצר רוח לבשר. הארוחה הייתה מצוינת ועלתה 80 אירו. קישור.
שבעים ומרוצים התחלנו לטייל חזרה לכיוון תחנת הרכבת. בדרך חלפנו על פני בזיליקת סן לורנצו (Basilica di San Lorenzo), שהייתה הכנסייה הפרטית של משפחת מדיצ'י, שימשה במשך כ-300 שנים כקתדרלה העירונית ונחשבת לאחת הכנסיות היפות בעיר. נמצאים בה הקברים של בני משפחת מדיצ'י, שעוצבו על ידי לא אחר מאשר מיכלאנג'לו. קישור.
בסמוך לבזיליקה נמצא השוק המרכזי סן לורנצו (San Lorenzo). זהו השוק המרכזי של העיר הנקרא גם Mercato Centrale. הוא אחיהם הבוגר של השווקים בשם זה מרומא ומילאנו ובקומה השנייה שלו יש מגוון אפשרויות לאכול פסטות, פיצות, כריכים ושתייה חמה, קרה ואלכוהולית. ברחוב מתחת לשוק האוכל יש שורה ארוכה של דוכני ביגוד ומזכרות. אנחנו היינו שבעים במיוחד מהארוחה שזה עתה סיימנו והסתפקנו בהצצה. את האוכל נשאיר לשוק של רומא מחר. קישור.
משם הדרך לתחנת הרכבת הייתה קצרה. הרכבת יצאה לדרך באיחור נסלח של כמה דקות ושבנו אל רומא בשעה 18:50. חיפשנו מונית על מנת להגיע מתחנת הרכבת למסעדה ונדהמנו לגלות תור של עשרות אנשים ממתינים למוניות. רק בשעה 19:30 הצלחנו לעלות על מונית והנהג החביב התקשר למסעדה ועדכן שאנחנו מאחרים. הגענו למסעדה בטרסטוורה בדיוק בשעה 20:00 והנסיעה בת חצי שעה עלתה 20 אירו.
Seu Pizza Illuminati היא פיצרייה שנמצאת מדרום לשוק פורטה פורטזה בבעלות Pier Daniele Seu, שזכה בלא מעט פרסים על הפיצה הטובה ביותר (מקום 6 בעולם), פיצות קינוח ויצירתיות. הוא מתמחה בפיצות נפוליטניות גורמה והתפריט מתחלף מידי עונה. המסעדה מגישה תפריט טעימות בן 7 מנות וקינוח במחיר 60 אירו. במקור התכוונו להזמין את תפריט הטעימות, אך כשהבנו שמדובר בכמות עצומה של אוכל, החלטנו להרכיב תפריט טעימות בעצמנו, החלטה נכונה מאוד בדיעבד וזולה משמעותית. התחלנו עם שני סוגים של פיצה מטוגנת במחבת המכונה כאן Wheely. האחד היה עם בשר חזיר, איולי נהדר, בצל אדום כבוש ועשבים והשני עם ביצה מקושקשת, פרוסות תפוחי אדמה וגרידת גבינה. שניהם היו מצוינים ברמה שקשה להסביר וחבל שנגמר.
למנה עיקרית הזמנו פיצה עם פורקטה (רולדת בטן חזיר) ותפוחי עץ. התוספות היו מאוד מיוחדות והרימו אחד לשני, אבל הבצק היה גולת הכותרת. הוא ללא ספק היה הטוב שאכלנו אי פעם בתחרות צמודה עם הבצק של פיצריית Pepe in Grani, בה ביקרנו לפני כשנתיים ליד נפולי.
לקינוח הזמנו פיצה מתוקה עם אגסים מוקפצים, קרם אגסים, קרם ריקוטה ופצפוצי שוקולד. יצירת מופת של קינוח. חבל שכבר לא היה לנו כח להזמין עוד משולש. בשורה התחתונה, זו הייתה חווית פיצה מעלפת והפיצרייה מקבלת בקלות ציון 10. כל הארוחה עלתה בסך הכל 50 אירו, פחות ממחירה של ארוחת טעימות לבן אדם אחד. קישור. חזרנו למלון עם מונית (12 אירו).
יום שלישי 12/3/24
התעוררנו ליום טיול שלם אחרון ברומא, כולו במרכז העיר. לא רחוק מהמלון היה בית קפה נחמד ושמו Trecaffe, בו עצרנו לקפה ומאפה של בוקר. לצד הקפה הזמנו הפעם מריטוצו נוטלה ומאפה בריוש מטוגן מגולגל בסוכר ושמו Ciambella, עוד אחד מהמתוקים שרשמנו לעצמו שחובה לטעום. שניהם היו מצוינים ויצרו לנו בוקר מתוק במיוחד. הכל עלה 12 אירו. קישור.
משם צעדנו כמה דקות ב-Via dei Due Macelli, כשמשני הצדדים חלונות ראווה עם מיטב האופנה האיטלקית. היעד הראשון הוא כיכר ספרד (Piazza di Spagna), הכיכר ממנה יוצאות המדרגות הספרדיות אל עבר הכנסייה הצרפתית. צורת הכיכר כצורת פרפר וסביבה ניצבים ארמונות. הכיכר נבנתה במאה ה-18, במרכזה ניצבת מזרקת הספינה (Fontana della Barcaccia) שנבנתה על ידי פייטרו ברניני בשנת 1627 לאחר שספינה שנסחפה בשיטפון של נהר הטיבר בשנת 1598 מצאה את מקומה בכיכר.
בין המבנים בסביבת הכיכר ניתן למנות את ביתו של המשורר ג'ון קיטס (The Keats Shelley House) המשמש כיום כמוזיאון, עמוד הבריאה הטהורה (Column of the Immaculate Conception) עם פסלה של מריה משנת 1857 ואת בית התה בבינגטון המפורסם. כנסיית טריניטה די מונטי (Trinità dei Monti) הצרפתית נחנכה בשנת 1585 במקום כנסייה קטנה יותר ויש לה שני מגדלי פעמונים. בתוך הכנסייה יש פרסקאות מאוד מעניינים, בהם גם של דניאלה די וולטרה, תלמידו של מיכלאנג'לו. מהטרסה העליונה נשקף נוף יפה של כיכר ספרד למטה. היא נקראת כך בשל העובדה ששוכנת בה שגרירות ספרד.
המדרגות הספרדיות תוכננו במאה ה-17 עם פסל של המלך לואי ה-14 בפסגתן, אך האפיפיור התנגד והתכנית יצאה לפועל רק בשנת 1723 ללא הפסל. 137 המדרגות מסמלות את השלום שבין ספרד בתחתית המדרגות (שגרירות ספרד) לצרפת למעלה (הכנסייה הצרפתית). זהו אחד האתרים הרומנטיים ביותר ברומא וגרם המדרגות הרחב ביותר בעיר. נהגי כרכרות סוסים חונים בכיכר ואורבים לתיירים וממנה יוצא מערבה רחוב קונדוטי (Condotti), בו שוכנות חנויות של כל מעצב אופנה נחשב בעולם. טיילנו בו עד ויה דל קורסו וחזרה ונזכרנו בתמונות שצילמנו את הילדים על המדרגות המוארות של לואי ויטון בטיול הקודם.
בצדו הקרוב לכיכר של רחוב קונדוטי שוכן אנטיקו קפה גרקו (Antico Caffè Greco), בית הקפה העתיק ביותר ברומא מאז שנת 1760. זהו אחד מבתי הקפה היפים בעולם והוא מחולק לארבעה חדרים. בחדר הראשון ניצב בר המאפשר לשתות קפה בעמידה במחיר זול, שני החדרים הבאים מציעים שולחנות ישיבה ואילו החדר האחרון היפה ביותר מכיל פסנתר, עשרות ציורים עתיקים ואת כסאו הצהוב של הנס כריסטיאן אנדרסן, שהתגורר מעל בית הקפה ועל כורסא זו הגה חלק נכבד מיצירותיו. פעם קודמת שתינו פה קפה, הפעם הסתפקתי בתמונה. קישור.
בסמוך לכיכר ספרד נמצאים שני מוסדות קולינריים שחשוב להזכיר. מסעדת Pastificio Guerra נמצאת בקצה הצפוני של הכיכר. כל יום מוכנים במקום שני סוגי פסטה בלבד (בהפתעה) שנמכרים עד שנגמרים ונאכלים בעמידה. לדעתנו זו הפסטה הטובה בעיר. קחו בכלי פלסטיק סגור ותאכלו בישיבה על הרצפה בחוץ. שחיתות ב-4.5 אירו למנה בלבד. קישור. ממש ממול נמצא Pompi, ממלכת טירמיסו. טעמים שונים החל מקלאסי מדהים, פיסטוק, תותים ועד בננה נוטלה. זהו הטירמיסו הטוב בעיר (5 אירו למנה). קישור.
משם המשכנו צפונה אל פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo), כיכר אליפטית שפירוש שמה "כיכר האנשים". היא מוקפת בבניינים יפיפיים ובמרכזה אובליסק בגובה 23 מטרים שהוצב במקום במאה ה-16, אך מקורו בהליופוליס במצרים בשנת 1300 לפנה"ס. הכיכר עוצבה מחדש בשנת 1815 ונוספו לה חומה ומזרקה מרכזית מסביב לאובליסק עם פסלי ספינקס ואריות מתיזים מים. בכיכר ניצבות גם מזרקת נפטון בקצה המערבי ומזרקת האלים של רומא בקצה המזרחי ובקצה הדרומי שלה שתי כנסיות סימטריות המופרדות על ידי ויה דל קורסו. הכנסיות הן מהמאה ה-17 והן תוכננו בתבונה רבה, כך שנוצר הרושם כאילו שלושת הרחובות החוצים את העיר העתיקה ומכונים "איל טרידנטה" יוצרים משולש מושלם, אף כי זו רק אשליה, כי השטח משמאל היה צר מהשטח מימין. השימוש בכיפות מעט שונות יוצר את האשליה.
בקצה הצפוני של הכיכר ניצב שער אבן מפואר (Porta del Popolo) שנבנה על ידי מיכלאנג'לו בהזמנת האפיפיור פיוס הרביעי במקום בו מתחיל רחוב פלמיניה. במאה ה-17 שימשה הכיכר בעיקר להוצאות להורג. על הכיכר חולש מהגבעה גן פינצ'ו (Giardini Del Pincio). מטפסים אליו מהכיכר במדרגות מצד שמאל ולמעלה יש תצפית מרשימה על הכיכר והרבה שלווה. הוא נטוע בשלל עצים ושיחים, נוצר בתחילת המאה ה-19 ונסעו בו במרכבות עשירי רומא. מומלץ לבקר באובליסק המצרי שהציב אדריאנוס מעל קברו של המאהב שלו אנטוניוס (Obelisco Pinciano), במזרקת משה (Fontana Mosè salvato dalle acque) ובשעון המים מהמאה ה-19 שתכנן נזיר דומיניקני (Orologio ad acqua del Pincio). ניתן להסתובב בגן ברגל, לשכור אופניים או רכבי גולף ממונעים.
בקצה הצפוני של הכיכר ניצבת כנסיית סנטה מריה דל פופולו (Basilica Parrocchiale di Santa Maria del Popolo), שנבנתה על פי האגדה מעל המקום בו נקבר הקיסר נירון על ידי אחותו וחברתו. מעל הקבר שתלו השתיים עץ אגוז והתושבים האמינו כי העורבים המקננים בין ענפיו הם שדים שנמלטו מנשמתו. בסוף המאה ה-11 הורה האפיפיור לעקור את העץ ולבנות במקום קפלה. במאה ה-15 נבנתה במקומה הכנסייה הנוכחית ולאורך השנים עיטרו אותה אמנים כמו רפאל, קרוואג'ו וברניני. לצערנו היא סגורה כעת לשיפוצים, אך מומלץ לא לפספס את חלונות הויטראז' מאחור, קפלה Cerasi עם שני ציוריו המפורסמים של קרוואג'ו "התנצרותו של פאולוס הקדוש" ו"צליבתו של פטרוס הקדוש", פסל "דניאל וחבקוק" של ברניני וקפלה Chigi, שתוכננה על ידי רפאל עם שילוב נועז בין סמלים נוצריים לפגאניים. הכניסה חופשית.
בשלב זה התחלנו לחזור דרומה, מטיילים דרך ויה דל קורסו (Via del Corso), אחד הרחובות המרכזיים בעיר ורחוב הקניות שלה. הוא נמתח לאורך 1.6 ק"מ מפיאצה דל פופולו עד פיאצה ונציה. בעבר שימשה הדרך למרוצי סוסים, אך החל מהמאה ה-17 זהו רחוב הקניות המרכזי. לאורך הרחוב יש אטרקציות נוספות כגון ארמון דוריה פמפילי (Doria Pamphilj) המשמש כגלריה לאמנות, כנסיית סן מרסלו אל קורסו (San Marcello al Corso) בסגנון הבארוק, פיאצה קולונה (Piazza Colonna) ומעונו הרשמי של ראש ממשלת איטליה, ארמון קיג'י (Palazzo Chigi). לאורך הרחוב חנויות יוקרה רבות ורשתות אופנה מוכרות לצד חנויות קטנות המציעות אופנה איטלקית במחירים זולים במיוחד.
לקראת סופו של הרחוב פנינו שמאלה דרך סמטאות אבן קסומות אל עבר פיאצה דל קווירינאלה (Piazza del Quirinale). אל הפיאצה מובילה עלייה קלה והיא משקיפה אל העיר כשהיא מוקפת מבנים מעניינים. בלב הכיכר ניצבת מזרקה שמימיה נשפכים לתוך אגן עתיק שמעליו אובליסק. משני עברי המזרקה ניצבים פסלים רומיים עתיקים של התאומים קסטור ופולוקס כשלצידם שני סוסים קטנים. האפיפיור גרגוריוס ה-13 בחר לבנות כאן את מעון הקיץ שלו פאלאצו דל קווירינאלה שזכה בדמותו הנוכחית בשנות ה-30 של המאה ה-18. המבנה הענק הוא כיום מעונו הרשמי של נשיא איטליה. מעברה השני של הכיכר ניצב המבנה ששימש את אורוות הארמון (Scuderie del Quirinale) והיום שוכנת בו גלריית אמנות. בין שני המבנים שוכן מעונו של בית המשפט החוקתי המצועצע (Palazzo della Consulta).
מהפיאצה יצאנו ברגל לכיוון תחנת הרכבת, שם נעשה ארוחת טעימות בשוק המפורסם. בדרך טיילנו דרך הרחוב האלגנטי Via Nazionale עד כיכר הרפובליקה (Piazza della Repubblica), שמשני צדדים שלה יש מבנים מעוגלים מרשימים (אחד מהם משמש את מלון אננטרה המפואר) וממול בצד הצפוני נמצאת Basilica of Saint Mary of the Angels and Martyrs העתיקה, שנבנתה במאה ה-16 על חורבות מרחצאות מהתקופה הרומית. היא נמצאת ממש בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית טרמיני (Termini).
מתחם האוכל בתחנת הרכבת טרמיני (Mercato Centrale Termini) הוא תחנת חובה לכל חובב אוכל ויין ומקום אידיאלי לטעום מגוון מאכלים במקום אחד. השוק נפתח בשנת 2016 אחרי הצלחה גדולה של הסניף המקורי בפירנצה (בו ביקרנו אתמול) וזה שנפתח אחריו במילאנו. השוק עצום ונמצא בחלל דו קומתי גבוה עם קשתות לבנים על התקרה, הרבה זכוכית, ברזל ועץ וצבעי שחור לבן בולטים. במרכזו מקומות ישיבה. בחלק מהדוכנים מעניין לראות גם את הכנת האוכל ובאחרים סתם לנסות מטעמים חדשים. לא משנה מה בא לכם לאכול, חם או קר, מובטח שתמצאו את זה בשוק. סך הכל יש בשוק 18 אמני מזון שמוכרים פיצות, פסטות, כריכים, בשר, פירות ים, סושי, המבורגר, אמפנדס, ראמן וגיוזות, כמהין, גלידה, עוגות, יין, בירות, קפה ועוד. מלצרים מסתובבים בין השולחנות ומציעים שתייה קלה או אלכוהול וזה מאוד נוח וזול (כוס יין עולה 5.5 אירו). השוק פתוח מידי יום משעה 07:30 עד חצות. קישור.
התחלנו את מסע הטעימות עם Trapizzino בדוכן בשם זה. טרפיצינו זה בצק פיצה מטוגן בצורת כיס במגוון מילויים כגון תבשיל עוף, תבשיל חצילים, כדורי בשר ועוד. את המנה המציא גאון הבצקים סטפאנו קליגארי. אנחנו אכלנו במילוי מהספיישלים של תבשיל זנב שור וזו הייתה מנה מדהימה (5 אירו). קישור.
משם המשכנו לקלאסיקה איטלקית, ארטישוק, הנמכר בדוכן ושמו I Carciofi. ברומא אוכלים בעיקר שני סוגי ארטישוקים ואנחנו דגמנו אחד מכל אחד. Carciofi alla Giudia הוא ארטישוק יהודי, זן ארטישוקים מסוים שמשמש כאנטיפסטי במטבחם של יהודי רומא. הוא עובר טיגון כפול ומתובל במלח ופלפל. Carciofi alla Romana לעומתו הוא ארטישוק רומאי המבושל ומתובל בשמן זית, לימון, פטרוזיליה ומנטה. הפעם הטעימה הייתה פחות מוצלחת. הרומאי היה ממש מאכזב והיהודי היה טעים. מסתבר שהעימות בין היהודים לרומאים ממשיך, אם כי זו לא חוכמה כשאחד מבושל והשני מטוגן (4.5 אירו לכל אחד).
מהארטישוק אנחנו ממשיכים לפיצה בדוכן ושמו La Pizza. אנחנו לא מזמינים סתם פיצה, אלא כזו שמוגשת עם להבות וזוכים גם בהצגה. שמה Gricia in Fiamme ועליה גבינת פקורינו, בייקון קריספי בוער ופלפל שחור. הבצק מעולה ואני מתענג על הפיצה. סיגל אוהבת קצת פחות כי היא לא חובבת גדולה של גבינה (13 אירו).
משם אנחנו ממשיכים לפסטה בדוכן La Pasta Fresca ובוחרים את אחת המנות המזוהות במיוחד עם המטבח הרומאי המקומי, קאצ'ו א פפה (Cacio e Pepe). זוהי פסטה (בדרך כלל ספגטי) עם גבינת פקורינו מגוררת ופלפל שחור וזו גם משמעות שמה, גבינה ופלפל. בדומה לפיצה, גם עכשיו אני מאוד אוהב וסיגל פחות בגלל הגבינה, אבל חייבים לטעום פעם אחת (10.5 אירו).
אנחנו כבר די מלאים ונשאר מקום רק לקינוחים. אנחנו ניגשים לדוכן La Sfogliatella Napoletana, שכפי שניתן להבין משמו מתמחה במתוקים נפוליטנים, בעיקר ספוליאטלה ובוחרים שניים. Zeppola הוא בצק רבוך מטוגן עם קרם ודובדבנים, שהיה מצוין. לצדו אכלנו שוב ספוליאטלה, רק שהפעם בגרסה במילוי שוקולד שהיה מאוד מאוד מתוק וטעים (9 אירו לשניהם).
מה עוד מומלץ לאכול בשוק הנהדר? טליוליני עם כמהין לבן או שחור ב-Il Tartufo, אמפנדס אצל Le Empanadas Argentine, קריספי צ'יקן וסמאשבורגר ב-Lo Smashburger, עופות צלויים או שניצלים ב-Il Girarrosto, סופלי ומטוגנים אחרים אצל Il Fritto, ראמן שמתבשל 10 שעות וגיוזות אצל Il Ramen e i Gyoza, פלטת גבינות ונקניקים אצל La Mozzarella e i Fromaggi ואת הכל מלווים בכוס יין אצל Il Vino al Bicchiere או בבירה נהדרת אצל La Birreria.
מהשוק לקחנו את התחתית לנסיעה של שתי תחנות עד פיאצה ברבריני (Piazza Barberini). במרכזה של הכיכר הסואנת נמצאת מזרקת טריטון (Fontana Del Tritone), יצירה מלאת חיים של ברניני, המתארת את אל הים טריטון כשהוא לוגם מקונכייה ממנה נובע זרנוק של מים, כשרגלי המזרקה הם ארבעה דולפינים אקרובטיים הניצבים על ראשם. את המזרקה הזמין האפיפיור אורבנוס השמיני לבית ברבריני, זמן קצר לאחר שהשלים את בניית ארמונו הסמוך. בפינת הפיאצה מסתתרת פונטנה דלה אפי (Fontana delle Api), עוד יצירה של ברניני. הדבורים (Api) שהעניקו למזרקה את שמה נראות כאילו הן לוגמות מן המים הזורמים אל תוך האגן. הארמון המפואר הממוקם בכיכר מעוצב בסגנון בארוק והוקם בשנת 1633 על ידי ברניני בהוראתו של האפיפיור אורבנוס ה-13. כיום הוא משמש את הגלריה הלאומית לאמנות עתיקה.
בסמוך למזרקת הדבורים ניצבת הכנסייה הקפוצ'ינית הפשוטה סנטה מריה דלה קונצ'ציונה (Santa Maria Della Concezione), שמאוד מעניין לראות את חדרי הגולגולות בקריפטה שלה ואנחנו מחליטים להיכנס. בפנים יש מוזיאון נחמד בו אנחנו לומדים שהקפוצ'ינים הם המיעוט הגדול ביותר בקרב הקתולים וששמם ניתן להם מכיוון שהגלימות שלהם בצבע קפוצ'ינו (חום). מסתבר שיש להם גם מנזר בישראל ובו 7 נזירים. חדרי הגולגלות אכן מרתקים ויש שם תצוגות של גולגלות ועצמות בכל מיני סידורים. לצערי נאסר לצלם שם ולכן אין תיעוד מהמוזיאון. הכניסה עולה 10 אירו. קישור.
משם חזרנו ברגל למלון הסמוך, למנוחה קלה לפני ארוחת הערב האחרונה. מסעדת Zia הייתה אמורה להיות גולת הכותרת של הטיול הזה. היא מעוטרת בכוכב מישלן אחד ומציעה תפריט טעימות בן 6/8 מנות במחיר 120/150 אירו לאדם בהתאמה. היא נמצאת באזור טרסטוורה ומשמעות שמה הוא דודה, אבל אלו גם האותיות הראשונות בשמו של השף שלה Antonio Ziantoni. קישור. כבר בכניסה למסעדה הרגשנו קצת מוזר כשהמארחת (שהתבררה בהמשך כמלצרית) הראתה לנו היכן השולחן שלנו ושלחה אותנו לשם ללא ליווי. זה עוד לא קרה לנו במסעדה עם כוכבי מישלן. החלטנו לקחת את הארוחה היותר קטנה.
הארוחה נפתחה עם ארבעה פתיחים טעימים ומעט מוזרים. לאחריהם הוגש לנו לחם לוהט, שהיה מצוין, אך הוגש ללא חמאה וללא קשר לאף מנה שהגיעה אחריו. למנה ראשונה קיבלנו שרימפס צבוע סגול מכרוב ובתוכו צ'אטני פירות אדומים. השרימפס היה מצוין, הכרוב פחות. אחריו הגיע צלופח מעושן עם ריבת בצל אדום ורוטב טרגון, מנה מצוינת. למנת פסטה הוגש קפלטי במילוי עוף בציר עוף, מנה בינונית ומוזרה למדי, שהזכירה יותר מרק של ליל הסדר מאשר מנה של מסעדה ברמה כזו. אחריה הגיע בשר פילה צבי עם פס של רוטב צימוקים וצנוברים. לצדו הוגשו פולנטה עם כמהין שחור וריבת פירות יער. לא הבנו את הקשר בין הפולנטה המצוינת לריבה, שנותרה מיותמת בצד.
לקדם קינוח קיבלנו מקפא איום ונורא של אשכוליות עם שמפניה. את המלצרית מאוד שעשע הפרצוף המיוסר שעשינו אחרי שטעמנו את המנה הכל כך חמוצה הזו והיא לא נראתה מופתעת, אז למה הם לא מחליפים את המנה? לקינוח קיבלנו בריוש עם קרם שנטילי עשוי וניל ממדגסקר ומאינדונזיה, שהמלצרית בישמה אותו עם ניחוח תפוז. הוא היה כל כך סתמי שרק טעמנו ממנו, אז המלצרית הביאה שני קינוחים אחרים, שהיו טובים. האחד רייס פודינג עם הל וקציפת קפה והשני פאי מבצק פריך עם פרלינה אגוזים ושקדים בציפוי קרם וניל. לסיום קיבלנו גלידת זביונה עם דובדבנים.
בשורה התחתונה, הארוחה הייתה מאכזבת מאוד, כשרק מנה אחת הייתה ממש טובה וראויה. השירות היה טוב, אבל לא ברמה המצופה ובסופו של דבר הארוחה שהייתה אמורה להיות המוצלחת של הנסיעה, הפכה למאכזבת מכולם. נתנו לה ציון 6 ואני חושב בדיעבד שפרגנו לה בציון גבוה מידי. בדרך כלל אנחנו נוהגים לקחת בארוחת טעימות את הארוחה היותר גדולה, מזל שהפעם החלטנו לקחת את הקטנה.
משם חזרנו למלון במונית (14 אירו). לילה טוב.
יום רביעי 13/3/24
התעוררנו מוקדם ובשעה 06:20 כבר יצאנו אל שדה התעופה עם מונית (50 אירו), אליו הגענו כעבור 35 דקות. התהליך עבר מהר ואת הזמן עד הטיסה העברנו בטרקלין הנחמד שמשרת את נוסעי אל על. בשער התבשרנו כי שדרגו אותנו למושב ביזנס אחד, אותו פרגנתי לסיגל ומושב נוסף ביציאת חירום המרווחת. נהדר. יצאנו בדיוק מופתי ונחתנו בישראל בשעה 14:20 אחרי טיסה קצרה ונעימה של 2:50 שעות.
סיכום ועלויות
רומא היא עיר כיפית שאפשר לחזור אליה שוב ושוב. בעינינו היא אחת משלוש הערים האטרקטיביות ביותר באירופה. יש בה שילוב פנטסטי של אתרים מעניינים במרחקי הליכה, רחובות קסומים, פיאצות מרשימות, אוכל נפלא ומחירים הגיוניים למדי. גם אם בא לכם לצאת מחוץ לעיר, אז פירנצה, פיזה ונפולי נמצאות במרחק רכבת קצר. 5 לילות היו פרק זמן אופטימלי לביקור חוזר בעיר כולל יום אחד בפירנצה. 6 לילות מומלצים למגיעים בפעם הראשונה. קולינרית, אפשר לחלק את הטיול הזה לשניים. בגזרת אוכל רחוב ומתוקים נרשמה הצלחה עצומה ואפילו טעמנו את כל מה שתכננו. בגזרת המסעדות לא הצלחנו במיוחד, כנראה בגלל שסטינו מהמסורת על פיה סיגל בוחרת מסעדות והפעם אני עשיתי זאת. לפחות הייתה לנו ארוחת מישלן אחת ועוד ארוחת פיצות בלתי נשכחות. ברוב הימים ירד לנו גשם, אך ברוב הזמן זה לא היה גשם שפגע בטיול והמטריות עשו את העבודה. הטמפרטורות היו נעימות ביום וקרירות בלילה. בחירת המלון הייתה מצוינת וגם מסלולי הטיול בשתי הערים.
עלויות: טיסות 511 אירו, מלון 1040 אירו, תחבורה (מוניות ורכבות) 282 אירו, אוכל 1336 אירו, אטרקציות 40 אירו, ביטוח 23 אירו, שונות (אינטרנט וטיפים) 20 אירו. סה"כ: 3251 אירו.
עוד כמה מילים על אוכל איטלקי, אנטי פסטי, פיצות וקפה
Carbonara היא אחת ממנות הפסטה הרומאיות המפורסמות. הרוטב כולל גוואנצ'לה (לחי חזיר), קרם חלמונים, גבינת פקורינו ופלפל שחור גרוס. פסטות רומאיות ידועות נוספות הן Cacio a Pepe, Grecia ו-Amatricana. דג בקלה מצופה בלילה ומטוגן Baccala Fritto מאפיין את המטבח הרומאי הקלאסי. הוא נמכר בדוכני רחוב או כמנת אנטיפסטי במסעדה. הניוקי הרומאי אינו עשוי מתפוחי אדמה, אלא מסולת חמאה וגבינת פרמז'ן ונאפה בטאבון. הוא נקרא Gnocchi alla Romana. פסטה מאוד רומאית ופחות מוכרת לנו היא Pasta Alla Zozzona, כל הפסטות הרומאיות בפסטה אחת. ריגטוני עם פקורינו רומנו, חלמונים, בייקון, נקניק ועגבניות שרי יוצרים פסטה חזקה, כבדה ועשירה בטעמים.
אנטי פסטי הוא מיקס מטוגנים שאוכלים בתחילת הארוחה. ארנצ'יני הוא כדור אורז זהוב וגדול במילוי תבשיל ראגו ואפונה שמגיע מסיציליה. סופלי הוא המקביל הרומאי ברוטב עגבניות עם אצבע מוצרלה עטוף פירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק. קרוקט הוא פירה תפוחי אדמה ומוצרלה מגולגל בפירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק. פרחי קישוא מטוגנים במילוי מוצרלה ואנשובי. זיתים ממולאים בשר טחון ומטוגנים בשמן עמוק. כדורי גבינת מוצרלה מטוגנים. נתחי דג בקלה מטוגן בשמן עמוק בבלילת חלבונים, קמח וסודה לשתייה.
יש מספר סוגים מובחנים של פיצותברומא. פיצה רומאית עשויה בצק דק וקריספי ומגיעה עם תוספות קלאסיות כגון עגבניות, מוצרלה, אנשובי, בזיליקום, פקורינו ופלפל או ירקות טריים. פיצה נפוליטנית עשויה בצק דק מאוד, אבל עם שוליים שמנמנים, רוטב עגבניות San Marzano או Pomodorino Vesuviano וגבינת Mozzarella di bufala. הפיצות הקלאסיות הן מרינרה (רוטב עגבניות, שמן זית, שום ואורגנו) ומרגריטה (רוטב עגבניות, מוצרלה, שמן זית ובזיליקום). פיצה אל טליו (Al Taglio) נמכרת במשקל ונחשבת לאוכל רחוב. היא נאפית בתבנית מלבנית גדולה, נחתכת עם מספריים למלבני פיצה, מתומחרת על פי מחיר לק"ג ומוגשת קרה או חמה עטופה בנייר. הפיצה הומצאה ברומא. אחרונה חביבה היא פינסה (Pinsa), פיצה אובלית שהומצאה עוד בימי רומי העתיקה. היא נחשבת בריאה יותר, מכיוון שאחוז המים בה גבוה מאוד ולכן כמות הפחמימות והשומנים נמוכה יותר. הבצק קריספי מבחוץ ורך מבפנים.
Caffè הוא למעשה אספרסו והוא הבסיס של רוב משקאות הקפה. הוא מגיע בשלושה גדלים. ריסטרטו הוא המרוכז (22 מ"ל מים), סולו/נורמלה הוא הרגיל (30) ולונגו הוא הארוך (90). Cafè doppio הוא אספרסו כפול. Café Macchiato הוא אספרסו מוכתם בנגיעת חלב. Cappuccino הוא קפה המורכב משליש קפה, שליש חלב ושליש קצף. רבים טועים לחשוב שהוא דומה לקפה הפוך. Café Latte זה אספרסו עם תוספת חלב חם עד מילוי הכוס. Latte Macchiato הוא כוס חלב חם עם נגיעת אספרסו, כלומר בדיוק הפוך מקפה מקיאטו. Café Corretto זה אספרסו עם מנת אלכוהול, בדרך כלל מסוג סמבוקה (אניס). Café Freddo זה אספרסו ממותק עם קרח. Shekerato זה שייק של קרח, סוכר וקפה מסונן לכוס מרטיני. Cioccolata Calda זה שוקו חם עשוי שוקולד מריר עם קצפת מעט ממותקת.
