טיול קולינרי לפריז פברואר 2022

רקע

גם הנסיעה הזו לא הייתה בתכנון. רק זמן קצר לפני כן רכשנו כרטיסי טיסה לנפולי והיינו שקועים עד צוואר בתכנון והכנת הנסיעה לדרום איטליה בדצמבר, עד שהגיע מייל המבצעים ממועדון הנוסע המתמיד של אל על. "32 נקודות ועוד 34$ לכרטיס Lite לכיוון אחד למבחר יעדים באירופה" נרשם בו. 32 נקודות לכרטיס ועוד 34$? איך אפשר להשאר אדיש להצעה כזו? לאחר עיון מהיר ביעדים המוצעים במבצע החלטנו על פריז, אחת מבירות הקולינריה של העולם ויעד שלא היינו בו שנים רבות. יאללה, נוסעים לפריז בפברואר...

כרטיסי טיסה

כפי שאתם כבר יודעים, מבצעים מוגבלים לתאריכים מסוימים ולטיסות מסוימות והכרטיסים מסוג Lite, כלומר ללא בחירת מושב, ללא שליחת מזוודה וללא אפשרות שינוי. במציאות, כשאתה רוצה התאמה יותר גדולה לצרכים שלך ויותר גמישות לשינויים (בטח בעידן הקורונה), המחיר מתחיל לטפס. אנחנו רכשנו כרטיסי טיסה באל על מסוג Classic (כולל בחירת מושב, שליחת מזוודה ואפשרות לשינויים) במחיר של 1076 נקודות + 209$ לזוג כרטיסים, עדיין אחלה מבצע. הטיסה הלוך נוחתת בפריז בשעה 13:00 והטיסה חזרה בשעה 22:30, כלומר משאירה עוד יום טיול כמעט שלם. קישור.

אבל... תכניות לחוד ומציאות לחוד. ארבעה ימים לפני מועד הטיסה אני מקבל מייל מאל על, שמודיע לי שהם ביטלו את טיסת הלילה (כנראה בגלל תפוסה נמוכה במיוחד) והם מעבירים אותנו לטיסת הצהרים בשעה 14:30, כלומר דפקו לנו את יום הטיול האחרון. טלפון עצבני לאל על הספיק כדי להבהיר להם שאין לי כוונה לשנות את התכניות והם מצאו לי טיסת ערב חלופית בחברת Swiss עם קונקשן קצר במיוחד בציריך וכן פיצו אותנו על ידי שדרוג הטיסה הלוך למחלקת עסקים. סוף סביר לסיפור והתכנית בעינה עומדת.

בית מלון

לפני בחירת מלון בפריז חשוב לבחור את האזור המבוקש. חיפוש המלצות אחר האזור האידיאלי, העלה תשובות רבות בסגנון "בפריז לא חשוב האזור, אלא קרבה לתחנת מטרו". האמנם? בביקורים אורבניים בחו"ל אנחנו אוהבים תמיד ללכת כמה שיותר ברגל ולכן חשוב למצוא את המיקום האידיאלי שמאפשר את זה. אחרי שמיקמתי במפת גוגל את כל המקומות בהם נרצה לבקר, היה קל מאוד לראות כי המיקום הכי מרכזי והכי אידיאלי למלון הוא במזרח הרובע הראשון, שמאפשר גישה רגלית קלה לרובע המארה, למוזיאון הלובר, לאיל דה לה סיטה (קתדרלת נוטרדאם), לשאנז אליזה, לרובע הלטיני ועוד. לאחר שנבחר הרובע הראשון, הפעלתי את הסינונים הקבועים הנהדרים של בוקינג (מלון 4 כוכבים, ציון מינימלי 8.5, חדר מרווח, מכונת קפה בחדר, קרבה למטרו, אינטרנט חופשי ואפשרות ביטול בחינם). חשוב לזכור כי בנסיעה מסוג זה המלון משמש רק ללינה ולכן המתקנים שלו פחות חשובים. כך בחרנו במלון Novotel Paris Les Halles, מלון נהדר במיקום מאוד מרכזי ומחיר נוח בסך 900 אירו ל-5 לילות כולל כל המיסים. קישור.

התמצאות כללית בעיר

את פריז חוצה נהר הסן (Seine), המחלק אותה לשתי גדות. הן נקראות בפי כל הגדה הימנית והשמאלית. בגדה הימנית נמצאים רובע המארה, Montmartre, שאנז אליזה ושער הניצחון, הלובר, האופרה ועוד ואילו בגדה השמאלית נמצאים מגדל אייפל, הרובע הלטיני, סן ג'רמן, גני לוקסמבורג ועוד. קתדרלת נוטרדאם נמצאת על איל דה לה סיטה, אי הנמצא בתוך הנהר. פריז מורכבת מ-20 רבעים (arrondissements) בצורת שבלול, שנקבעו בשנת 1860, כאשר הרובע הראשון הוא מרכז השבלול, נמצא בגדה הימנית וממנו ממוקמים הרבעים האחרים בצורה ספירלית על פי כיוון השעון. מאוד קל לדעת באיזה רובע נמצא כל דבר על פי המיקוד, כששתי הספרות הימניות שלו מייצגות את מספר הרובע, כך שהמיקוד 75018, לדוגמא, נמצא ברובע 18. הרבעים המרכזיים ביותר והמומלצים במיוחד ללינה הם: 1, 4, 5, 6 ו-8.

המפות שלי

מפת הטיול ברובע המארה: קישור. מפת הטיול ברובע Montmartre: קישור. מפת הטיול משער הניצחון ללובר: קישור. מפת הטיול בשני האיים: קישור. מפת הטיול באייפל, אינווליד, הרובע הלטיני וסן ג'רמן: קישור.

המסעדות

לבחור מסעדות לביקור של מספר ימים בפריז, זו משימה מאוד קשה אפילו למומחית כמו סיגל. זה בערך כמו לחפש מחט בערימת שחת... יש במדריך מישלן לפריז 120 מסעדות עם כוכבי מישלן (99 מסעדות עם כוכב אחד, 12 מסעדות עם שני כוכבים ו-9 מסעדות עם שלושה כוכבים. קישור). סיגל עברה על כולן, הצליבה עם המלצות של מטיילים ועם לא מעט מאמרים והכינה רשימת המלצות של מסעדות כולל פירוט שעות פתיחה (על מנת לבצע שיבוץ אופטימלי לפי ימות השבוע), סוג האוכל, פירוט תפריטי הטעימות ואפילו קוד הלבוש וממנה בחרנו את המסעדות הנבחרות. כדי להיות בטוחים בבחירה, אף ביקשתי מאסף גרניט שיעבור עליה ויביע את דעתו ואף החלפנו מסעדה אחת על פי המלצתו. בנוסף, הכנתי רשימה של כל הפטיסרי והבולונז'רי המפורסמים של העיר, אותם ננסה לדגום הרבה ככל האפשר...

רצינו לשלב מסעדות מישלן בכל ערב ופעמיים בצהריים (כולל אחת של שלושה כוכבים ואחת של שניים), לבקר בבתי הקפה האגדתיים של פריז, לאכול במסעדת סטייקים ידועה, לעשות סיור טעימות בשוק הילדים האדומים וסיור מתוקים ולהשתתף ב"שעת התה" המפורסמת. בהתאם לכך ולתכנון האתרים בכל יום, שיבצנו את הקולינריה בשישה ימים וחמישה לילות. אתם מוזמנים לקרוא מידע רב על כל המסעדות ותיאור המנות בפירוט ימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

קורונה, ביטוח ותקשורת

ההתנהלות בנוגע לקורונה הופכת לפשוטה יותר ויותר מנסיעה לנסיעה. מספר ימים לפני הטיסה מילאתי טופס כניסה לצרפת. קישור. יום לפני הנסיעה עשינו בדיקת אנטיגן בסניף של רשת למטייל בעלות של 34 שקלים לאדם. זה היה הכי זול ומאוד נוח. יש להרשם ולשלם לפני באתר האינטרנט שלהם. קישור. לפני החזרה לארץ עשינו בדיקת אנטיגן בבית המרקחת Pharmacie du Pont Neuf הסמוך למלון במחיר 26 אירו לאדם. את התוצאה מקבלים אחרי 20 דקות גם במייל וגם מודפס (אם כי המייל היה עם קישור שגוי).

ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הוספנו למחיר הבסיסי גם ביטוח מזוודה אחת וכן הרחבה כנגד ביטול או שינוי נסיעה עקב קורונה. הביטוח עלה לשנינו 40$ לשבעה ימים. קישור. חבילת אינטרנט עבור סיגל עשינו כהרגלנו בחברת הסלולר שלנו פרטנר במחיר מוזל (בשל הסדר עם מקום עבודתי) של 149 שקלים לחבילת 3 ג'יגה. אולי לא הכי זול, אבל מאוד נוח. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום חמישי 10/2/22

נתב"ג, 06:25, הרגע הגענו עם עומר שהשכים קום על מנת לקחת אותנו ואנחנו מוצאים שדה די שומם. השילוב של קורונה ואמצע פברואר לא יוצר עודף ביקוש לטיסות... אנחנו שוברים שיא עולמי ואחרי רבע שעה אנחנו כבר בדיוטי פרי, מצטיידים בממתקים לילדים ובעיקר באייפון חדש לליאור ומעבירים את יתרת הזמן בנעימים בטרקלין המפנק של אל על. גם בשער העלייה למטוס אין עומס ואנחנו מתיישבים במהרה במושבים המפנקים במיוחד של מחלקת העסקים בדרימליינר. המטוס יוצא מהחניה בדיוק בשעה 09:00, אך ממריא רק בשעה 09:15. אגב, לאל על יש טריק חביב. תמיד זמן הטיסה בפועל (4:20 שעות) נמוך משמעותית מאשר נרשם בכרטיס הטיסה (5:00 שעות), כך שהם יכולים לצאת באיחור ולהכריז לפני הנחיתה "הגענו לפני הזמן" כפי שאכן קרה גם במקרה הזה... אנחנו נוחתים בנמל התעופה הבינלאומי של פריז שארל דה גול (CDG) בשעה 12:30, שעון מקומי. אגב, השירות בטיסה מושלם!

גם בשארל דה גול אין תורים ואף אחד לא בודק את טופס הכניסה לצרפת שמילאנו או את בדיקת הקורונה. אנחנו אוספים את המזוודה ויוצאים תוך דקות מהטרמינל לעבר תחנת הרכבת, הנמצאת במרחק 8 דקות הליכה.

ההגעה מנמל התעופה למרכז העיר: יש בגדול שתי אפשרויות מרכזיות. נסיעה עם מונית לוקחת כשעה והמחיר הרשמי הוא 53 אירו לגדה הימנית או 58 אירו לגדה השמאלית. נסיעה עם רכבת הפרברים RER (קו B)לוקחת חצי שעה והמחיר הוא 10.3 אירו לאדם. מכיוון שתחנת הרכבת נמצאת מתחת למלון והיא מהירה הרבה יותר אנחנו מעדיפים את האפשרות הזו. זו הייתה החלטה מצוינת ונוחה במיוחד. קנינו זוג כרטיסים במכונה בקלות רבה (אם כי יש גם דיילים שישמחו לעזור), שילמנו בנגיעה עם bit, עלינו על הרכבת שיצאה בשעה 13:20 וירדנו לאחר כחצי שעה בתחנת Chatelet, שיציאה 1 שלה מובילה ישר לכניסה למלון.

מלון Novotel Les Halles הוא מלון 4 כוכבים ברמה מאוד גבוהה, הוא מרווח, שקט ונעים. אנחנו מבצעים צ'ק אין מהיר ללא המתנה ופקיד הקבלה מבשר לנו כי שודרגנו לחדר Executive. למה? כנראה בגלל תפוסה נמוכה במיוחד. החדר מרווח במיוחד, גודלו 25 מ"ר ויש בו מכונת אספרסו, כספת, מיני בר, טלוויזיה וספה נפתחת למיטה נוספת. אגב, לא הבנתי מה ההבדל בין החדר הזה לחדר הרגיל כי הגודל זהה וגם התכולה, אבל העיקר ההרגשה הטובה... אגב, גודל החדר חריג מאוד לחדרים הקטנטנים ברוב המלונות בפריז. השירות במלון היה מעולה, אך הקלף המנצח של המלון הזה הוא המיקום, בעיניי המושלם בעיר. מעבר לעובדה כי מתחת למלון יש מגוון קווי תחתית ו-RER, המלון נמצא במרחק הליכה מרוב אזורי התיירות של העיר, אותם פירטתי ברקע בהתחלת הפוסט. נתנו למלון ללא היסוס ציון 10. מושלם!

אבל אנחנו לא הגענו לפריז בשביל המלון, אז אנחנו לא מבזבזים זמן ויוצאים מיד ליעד הראשון, אזור Montmartre ברובע 18. Montmartre הוא אחד האזורים ההיסטוריים של העיר, הוא נמצא על גבעה ומאפשר תצפית יפה על העיר מגבוה. בסוף המאה ה-19 החלו להגיע אמנים רבים לאזור הכפרי שהיה מחוץ לגבולות העיר והפכו אותו לביתם. ברבות הימים התגוררו שם דאלי, פיקאסו וואן גוך והאזור הפך במהרה לרובע האמנות והבוהמה של העיר. אנחנו מגיעים עם התחתית לתחנת Anvers ומשם עולים מעט צפונה ברחוב Steinkerque ובסיומו פונים שמאלה עד הפוניקולר, המטפס אל הבזיליקה (1.9 אירו לאדם). אפשר לעלות אליה גם במדרגות, אבל למה סתם להתעייף?

אנחנו מגיעים למעלה אל אחד האתרים הפופולריים ביותר בעיר, בזיליקת הלב הקדוש (Sacré-Cœur). הבזיליקה ניצבת במרומי הגבעה מאז 1919 (די חדשה במונחים של כנסיות), היא סמל האזור ובעלת מראה ביזנטי, רומנסקי ומוסלמי יחדיו. במרומי החזית המרשימה נמצא פסל של ישו ומתחתיו בצדדים פסלי פרשים מארד של ז'אן דארק וסן לואי. גובהה של הכיפה הלבנה המפוארת 80 מטרים. מחוץ לבזיליקה משמאל, נמצאת העלייה לכיפה הכרוכה בטיפוס כ-300 מדרגות לולייניות לתצפית על העיר. קישור.

אנחנו מסתפקים בביקור בתוך הבזיליקה ומוותרים על הטיפוס לתצפית בכיפה כי זו ממגדל אייפל מרשימה יותר. פנים הבזיליקה יפיפה ועל תקרתה מאחור יש עיטור פסיפס עצום, שגודלו 480 מ"ר, המתאר את ישו ומביע את מסירותה של צרפת לליבו הקדוש של ישו. הכניסה לבזיליקה חופשית והטיפוס לתצפית בתשלום. לאחר מספר דקות של התרשמות, אנחנו יוצאים מהבזיליקה וממשיכים את הסיור הרגלי שתכננתי ברובע.

ממערב לבזיליקה נמצאת כנסיית Paroisse Saint-Pierre de Montmartre, הכנסייה העתיקה ביותר בפריז. היא נבנתה בשנת 1147 (היא בת 875!) וקבורה בה אשתו של המלך לואי השישי. קישור.

אנחנו עוקפים את הכנסייה מצפון בסמטה ציורית עמוסת בתי קפה וחנויות מזכרות, פונים שמאלה ושוב שמאלה ומגיעים לאחת הכיכרות המפורסמות בעיר, כיכר טרטרה (Place du Tertre). הכיכר עמוסה בגלריות, מסעדות ובתי קפה עם מחירים מופקעים. היא הייתה מקום המפגש של כל האמנים בתחילת המאה ה-20 וכיום נמצאים בה ציירי פורטרטים וקריקטורות. זכרתי את הכיכר עם יותר ציירים, אך ייתכן כי הסיבה היא השמיים הקודרים והעובדה שאנחנו עמוק מחוץ לעונה ותנועת המבקרים דלילה.

מהכיכר אנחנו יוצאים מערבה דרך רחוב Norvins. כשמגיעים לרחוב Pl. Marcel Ayme אנחנו פוגשים את פסל "האיש שבקיר" (Le Passe Muraille) שיצר האמן הנודע ז'אן מארה המתאר את האגדה על האיש שחוצה קירות מסיפורו של הסופר Marcel Ayme. יום אחד, בעודו חוצה קיר, נפסקה לפתע יכולתו יוצאת הדופן של האיש לחצות קירות והוא נשאר תקוע בקיר לעד. סיפור ופסל משעשעים למדי באמצע שום מקום.

מעברו השני האלכסוני של הצומת בכתובת Junot 1, בבניין הקטן המשמש כתיאטרון, יש חלון עגול ומסתורי הנראה כמו יצירת אמנות ומשמש כאחד מאובייקטי הצילום הגדולים של פריז. האמת, לא כל כך הבנו מה כל כך מיוחד במושא הצילום, אבל מי אנחנו שלא נצלם גם, אז תשפטו בעצמכם...

מפה אפשר להמשיך במסלול האטרקציות התיירותיות בשכונה או שאפשר לסטות ממנו לטובת שתי אגדות קולינריה מקומיות, אנחנו כמובן סוטים ולאחר מכן נשוב למסלול בנקודה הזו. התחנה הראשונה נקראת Boris Lumé Boulangerie, אם כי היא יותר שילוב של פטיסרי (קונדיטוריה) עם בולונז'רי (מאפייה). החנות נמצאת במבנה היסטורי יפיפה עם קירות מחופי חרסינה ותקרה שצוירה על ידי אמן.

בוריס לומה הוא צרפתי שנישא ליפנית, מה שהשפיע מאוד על המאפים שלו ויצר פיוז'ן צרפתי יפני, בעיקר הטארטים הקטנים. אנחנו בוחרים טארט מאצ'ה בלתי נשכח עם שוקולד לבן ופטל, פחזנית במילוי קרם מאצ'ה מתוקה במיוחד וטארט לימון ובזיליקום חמוץ במיוחד. אין מקומות ישיבה בפנים, אז אנחנו עוצרים לחגיגת קלוריות על הספסל הקרוב, מה שיהפוך לנוהג גם בכל הפטיסרי האחרים בטיול.

ממש ממול, בצדו השני של הכביש נמצא Maison Arnaud Larher. לרהר נחשב לאחד השוקולטיירים המובילים בצרפת. החנות מרשימה והמחירים מרשימים אפילו יותר... אנחנו מביטים בסיגרים העשויים שוקולד שהוא מכין ובמגוון העצום של שוקולד וסוכריות הגומי (שהצרפתים מאוד אוהבים), אך לא היה משהו מאוד מיוחד שצד את עינינו ואנחנו שומרים את הקלוריות להמשך. יש לו גם סניף מדרום לשדרת סן ג'רמן.

מכאן אנחנו שבים למסלול הרגיל והתחנה הבאה, הנמצאת לא הרחק מהחלון המסתורי היא כיכר דלידה (Buste de Dalida), שם נמצא פסלה של הזמרת המצרית איטלקית, מלכת היופי של מצרים, שניהלה רומנים עם פרנסואה מיטראן ואלן דלון והתאבדה בשנת 87 בגיל 54. בכיכר הזו גם הציבה אמילי מפריז מיטה לשם קידום מכירות למי שראה את הסדרה וזוכר (אל הסדרה הזו עוד נשוב באחד הימים הבאים).

משם חזרנו דרומה ברחוב Girardon עד רחוב Lepic, שם נמצאת טחנת הרוח Le Moulin de la Galette משנת 1622, האחרונה שנותרה מטחנות רוח שהוקמו על הגבעה. הטחנה מופיעה בציורים רבים, ביניהם של רנואר (הציור המפורסם "מחול במולן דה לה גאלט" המוצג במוזיאון ד'אורסיי בפריז), פיקסו וואן גוך. היא שימשה כקברט ומועדון וכיום פועלת במקום מסעדה מפורסמת.

משם המשכנו ברחוב d'Orchampt אל הקומונה Le Bateau-Lavoir, בה התגוררו אמנים חסרי כל בתחילת המאה ה-20. במקום גרו בין היתר פיקסו ומאטיס והיא הפכה לסוג של מוקד תיירותי, אך תכלס חוץ מלהציץ על החזית ולקרוא על ההיסטוריה של המקום בשלט הסמוך אין מה לעשות או לראות שם.

מהקומונה המשכנו ברחוב Ravignan אל רחוב Des Abbesses, הרחוב המרכזי של האזור. המסלול ממשיך שמאלה, אך אנחנו מבצעים סטייה קלה ימינה לביקור במאפיה הנהדרת Le Grenier a Pain Abbesses, הידועה בבאגט, במאפים המלוחים ובמאפי הגבינה המצוינים. אנחנו שמים את עינינו על מאפה בייקון ואמנטל נפלא.

בהמשך הרחוב נמצא הבית של תיאו ואן גוך, בו התגורר גם אחיו וינסנט, הצייר המהולל, אך אין כל דבר מיוחד בבית המצדיק הגעה אליו מלבד דלת כחולה מרשימה ושלט קטן משמאלה. בכל מקרה, אם לא היינו מגיעים, לא הייתם יודעים שלא כדאי להגיע... משם חזרנו על עקבותינו לנקודה בה פנינו ימינה, כשלאורך הדרך יש חנויות גבינה ומסעדות ססגוניות מעוטרות בקישוטים משני הצדדים. אנחנו ממשיכים הלאה אל עבר Place des Abbesses. בכיכר נמצא קיר האהבה (Le Mur des Je t'aime) המורכב מ-612 אריחי קרמיקה עליהם נכתב המשפט "אני אוהב אותך" במעל 200 שפות, כולל בעברית (אפילו יותר מפעם אחת). התור לצילום עם הקיר ארוך מאוד ואני מגניב תמונה שלי מעל ראשי הממתינים. קישור.

מעט אחרי קיר האהבה אנחנו פונים ימינה ברחוב Houdon והולכים כ-200 מטרים עד כיכר פיגאל (Pigalle). מהכיכר מערבה נמצא אזור האורות האדומים של פריז, ולאורך כל הדרך, משני הצדדים, מלוות אותנו חנויות של אביזרים וניסיונות פיתוי לצפייה במופעים, אך אנחנו מתעלמים עד שאנחנו מגיעים אל מלך מועדוני הלילה של פריז, הלא הוא מועדון מולן רוז' (Moulin Rouge). אנחנו מסתפקים בתמונה של המועדון המפורסם ולוקחים את התחתית מהתחנה הסמוכה Blanche חזרה למלון. סה"כ הסיור ארך קצת פחות מ-3 שעות והגענו בשעה 18:00 למלון להתארגן לקראת המסעדה של הערב. הספק מרשים ליום שהתחיל בטיסה מישראל.

היום הזמנו מקומות למסעדת Frenchie לשעה 21:00 ואנחנו יוצאים אליה ברגל בסביבות 20:30 דרך רחוב Montorgueil הססגוני ומגיעים בדיוק בזמן.

מסעדת Frenchie היא מסעדת כוכב מישלן קטנה מאוד (בסביבות 25 סועדים) ונחשבת לאחת הפופולריות והמבוקשות בפריז. ממש מולה נמצא Frenchie Bar à Vins, האח הקטן והלא פחות מצליח שלה. המסעדה מאוד צפופה, הישיבה לא נוחה במיוחד וכשהגענו קצת התעלמו מאיתנו והמתנו מספר דקות עד שמישהו ניגש להגיד שלום ולהושיב אותנו. הלו, זה מישלן? ארוחת הטעימות כוללת 5 מנות ועולה בערב 115 אירו לאדם. קישור.

מפה העלילה תפסה תפנית חיובית. קיבלנו 3 פתיחים, פחזנית גבינה עם אגוזי לוז, טארטלט שיפון עם קרם ברוקולי וג'ל תפוז דם וצלופח מעושן עם דג, תפוח גרנד סמית וקולרבי. פתיחה מבטיחה. לאחר מכן הגיע לחם עם חמאה צרפתית. המנה הראשונה הייתה ריזוטו סלרי עם קונפי חלמון, מוס תפוחי אדמה וכמהין שחורות. מנה מטורפת. אחריה הגיעו ניוקי דלעת עם קציפת פרמז'ן ולארד, שמן מרווה, זרעי חמניה ובצלי שאלוט, עוד מנה יוצאת מן הכלל.

כעת הגיע דג מונק עם חמאה חומה, פירה גרגר נחלים, צדפות, ירקות מוחמצים וקרוטונים. ערב רב של טעמים מוזרים, שהתחברו לכדי מנה מיוחדת במיוחד, אם כי סיגל אהבה פחות, בעיקר את הדג. המנה הבאה, פולארד (סוג של עוף צרפתי) צלוי עם ירקות שורש, פתיתי בריוש, תפוז סיני וציר הבישול. לצידו הוגשו סיגרים במילוי הירכיים של העוף עם אריסה. מנה פשוט יוצאת מן הכלל.

לקדם קינוח קיבלנו בבה עטופה בקרם אשכולית ומסביבה קוביות אשכולית והדרים. קדם קינוח חמצמץ נהדר. לקינוח קיבלנו שכבת בוטנים קריספי, מעליה קרם שוקולד ומעל גלידת מאלט וטווילים של שוקולד. מתוק, מרענן, טעים, נחמד, אבל לא מעבר. לסיום קיבלנו סוכריות ג'לי ומדלני דבש.

שורה תחתונה, הארוחה ארכה שעתיים ונתנו לה ציון 9, בעיקר בגלל הצפיפות, הישיבה הלא נוחה והקינוח. משם חזרנו ברגל למלון, עייפים ומרוצים, אחרי יום עמוס בחוויות. בדרכנו חלפנו על פני מסעדת Shabour של אסף גרניט שזיכתה אותו לאחרונה בכוכב מישלן, שנמצאת לא הרחק משם והייתה עמוסה בסועדים. לילה טוב.

יום שישי 11/2/22

היום הזה מוקדש לטיול באיל דה לה סיטה וברובע המארה. אחרי התארגנות זריזה, השעה 08:00 ואנחנו מתיישבים לכוס קפה וקרואסון בבית הקפה Pont du Neuf Cafe, הסמוך לגשר בשם זה. אחרי הקפה פסענו על Pont Neuf, שהוא הגשר העתיק בעיר, אך באופן פרדוקסלי פירוש שמו הוא "הגשר החדש"... הוא למעשה מחבר את האי Île de la Cité עם שתי גדות נהר הסן בצדו הצפוני של האי. במרכז הגשר נמצא פסל של הנרי הרביעי דוהר על סוס ונשקף ממנו נוף מרשים לשני הצדדים.

מהפסל אנחנו חוצים את הכביש מזרחה אל תוך האי לעבר כיכר Dauphine בדרכנו אל כנסיית סן שאפל, אך אנו נהדפים אחורה על ידי שוטרים המאבטחים את מתחם בית המשפט ומסמנים לנו לעקוף את בית המשפט להיכנס לאי באמצעות הגשר המזרחי יותר, שנקרא Pont au Change. לאחר שאנחנו חוצים את הגשר הזה אנחנו נעצרים שוב על ידי שוטרים, מסבירים להם שאנחנו בדרך לכנסייה ורק לאחר שהם רואים את הכרטיסים שרכשנו מראש הם נותנים לנו לעבור, כך שאנחנו מגיעים לכנסייה בדיוק בשעה 9:00.

כנסיית סן שאפל (Sainte Chapelle) היא מהכנסיות היפות והמיוחדות בפריז. היא נבנתה על ידי לואי התשיעי במאה ה-13 והוא השאיר בה למשמרת את כתר הקוצים של ישו לאחר ששילם עליו פי 3 מעלות בנייתה. בכניסה למתחם עוברים בדיקה ביטחונית קפדנית למדי בשל בית המשפט הסמוך. מיד לאחר הכניסה לכנסייה פונים שמאלה ועולים לקומה השנייה באמצעות מדרגות ספירליות וכשמגיעים למעלה אל קפלת המלך מתגלה מראה ייחודי מאוד ועוצר נשימה בדמות וויטראז'ים עצומים בגודלם (בגובה 15.5 מטרים) מסביב לכל הכנסייה, שנוצרו באמצע המאה ה-13. מעל 70% מהם עדיין המקוריים. קישור.

אחרי כמה דקות אנחנו יוצאים חזרה לרחוב, פונים שמאלה ומגיעים אל הקונסיירז'רי (Conciergerie), שעדיין סגור. הזמנו אליו כרטיסים לשעה 09:30 ויש עוד כמה דקות. זהו שריד של ארמון המלכות הצרפתי, שהוסב במאה ה-14 לבית כלא, בו הוחזקה בשנת 1793 מרי אנטואנט, מלכת צרפת האחרונה לפני המהפכה (ואשתו של לואי ה-16), לפני שהוצאה להורג. קישור.

בכניסה למתחם מקבלים טאבלט המאפשר באמצעות מציאות רבודה לכוון אותו לחלקי המבנה השונים לראות איך הכל מתעורר לחיים. פשוט מדהים איך טכנולוגיה יצרה מציאות מהממת במבנה משעמם לכאורה שלא נותר ממנו כלום. סיירנו באולם הגדול, במטבח, באולמות השומרים, במסדרון קליטת האסירים, בחדר עם רשימת האסירים, בתאי האסירים, בכנסייה, בתא של מרי אנטואנט ובחצר הנשים. סך הכל זהו ביקור קצר שאורך כחצי שעה. אי אפשר להגיע ללא רכישת כרטיס מראש נקוב בשעה. אנחנו קנינו כרטיס משולב עם כנסיית סן שאפל באתר האינטרנט במחיר של 18.5 אירו לאדם. כרטיס לכל אחת משתי האטרקציות בנפרד עולה 11 אירו לאדם.

יצאנו משם מזרחה לכיוון שוק הפרחים הסמוך (Marché aux Fleurs), שמתגלה יותר כמו כמה דוכני פרחים ועציצים והוא לא באמת מעניין, אבל הוא על הדרך, אז צילמנו כמה תמונות והמשכנו עוד מזרחה לכיוון קתדרלת נוטרדאם. בכיכר לפני הקתדרלה נמצאת לוחית ארד, ממנה נמדדים כל המרחקים בצרפת, אך לאחר מספק דקות של חיפושים, אנחנו מכריזים עליה כ"נעדרת" וממשיכים הלאה. לא ברור לי כיצד נחשב את המרחקים מעתה והלאה. המוצא היקר מתבקש לשלוח לי תמונה...

מעל הכיכר מתנשאת לגובה רב קתדרלת נוטרדאם (Cathédrale Notre Dame de Paris), אחת הקתדרלות המפורסמות בעולם. הקתדרלה הגותית, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז, היא עצומה בגודלה ובגובהה ונבנתה במשך 180 שנים עד שנפתחה בשנת 1345. היא נשרפה וניזוקה בצורה קשה באפריל 2019 ולא ניתן לבקר בה עד להודעה חדשה. עד השריפה נערכו בה טקסים דתיים חשובים ובה מתרחש סיפור העלילה של הגיבן מנוטרדאם של ויקטור הוגו. כשחולפים על פני הקתדרלה מצדה הצפוני, יש תערוכה על גבי גדר השיפוצים ובה מוצגות תמונות המתעדות את השריפה ומסבירות את מלאכת השחזור המדויקת והמפרכת. קישור.

אנו עוקפים את הקתדרלה מצפון ומגיעים לקצה האי אל האנדרטה לזכר הצרפתים שמתו במחנות הנאצים (Mémorial des Martyrs de la Déportation). האנדרטה בנויה מעט מעל פני הקרקע, אך רובה בנוי מתחת במפלס נמוך יותר, שמצד אחד שלו חלון הצצה מסורג לנהר הסן ובצדו השני כניסה לאולם זיכרון ושני חדרי תצוגה. קישור.

השעה כבר 10:45, ההספק שלנו מרשים ואנחנו עוזבים את האי דרך הגשר המזרחי Pont Saint Louis אל האי ממזרח לו, שנקרא Île Saint Louis.

אנחנו מטיילים מזרחה לאורכו של הרחוב הראשי שחוצה אותו, עדיין מנומנם, בצדדים יש לא מעט חנויות בוטיק קסומות, בתי קפה, בתי דירות מהיקרים בעיר וגלידריה אחת שרבים טוענים שהיא הטובה ביותר בפריז ושמה Berthillon. כהרגלנו, אנחנו שואלים את המוכרת מה הטעם המוצלח ביותר, קשובים להמלצתה וטועמים גלידת שקדים אמרטו (3 אירו לכדור). הגלידה אכן יוצאת מן הכלל ולצערי שום תמונה לא תבטא זאת. תדמיינו...

אנחנו מגיעים לקצה המזרחי של האי בשעה 11:10 וחוזרים לגדה הימנית על גשר Pont du Sully. משם אנחנו צועדים כמה דקות צפון מזרחה על שדרות הנרי הרביעי עד כיכר הבסטיליה (Place de la Bastille). כפי שאפשר לנחש משמה, בכיכר שכן בעבר בית סוהר (בסטיליה), שנחרב על ידי המון מתפרע בשנת 1789 וכיום ניצב בה עמוד הזיכרון Colonne de Juillet.

לצדה של הכיכר ניצב בית האופרה החדש, שנראה מאוד לא מרשים לעומת בית האופרה הישן אליו נגיע למחרת. אגב, מי שרוצה יום טיול יותר רגוע המתרכז ברובע המארה, מומלץ לו להתחיל אותו כאן ולא באי ולהגיע לנקודת ההתחלה עם המטרו לתחנת Bastille.

כעת אנחנו למעשה סוטים מהמסלול לטובת השוק והמסעדה. בדיעבד, השוק אינו מצדיק את הסטייה. מהכיכר אנחנו צועדים כעשר דקות על רחוב Faubourg Saint Antoine, שנראה כאילו הוא הרחוב הראשי של הרובע ה-12, לאורכו חנויות של מיטב הרשתות ומסעדות. אנחנו חולפים על פני חנות ארטיקים מאוד מיוחדים, שנחזור אליה לאחר המסעדה ומגיעים לביקור חטוף בשוק d'Aligre. יש רבים שחושבים שהשוק הוא שוק האוכל הטוב בעיר, אך אני לא מצטרף לדעה זו.

משני צדי הרחוב יש עשרות דוכני פירות וירקות, חלקם מוכר לנו פחות וחלקם פחות נפוץ אצלנו כמו מגוון פירות יער. בין לבין מבצבצים דוכני פרחים. מאחור בשורת החנויות יש לא מעט מעדניות, פרומג'רי (גבינות), שרקוטרי (נקניקים) ובתי קפה קטנים. בסוף הרחוב בכיכר קטנה נמצא שוק פשפשים, שלא ברור בכלל איך הוא קשור ונמכרים בו מוצרים שלא ברור בכלל מי לעזאזל קונה...

מהשוק הלכנו כמה דקות למסעדה. להשיג מקום למסעדת Septime היה האתגר הגדול מכולם וסיגל הצליחה במאמץ רב להשיג מקום רק לצהרים. ברגע שהם פותחים את ההזמנות, המקום מתמלא. המסעדה מדורגת 24 בעולם ברשימת ה-Best50 והיא בעלת כוכב מישלן אחד. היא קטנה, האווירה כפרית והמטבח פתוח. ארוחת הצהריים כוללת פתיחים ועוד 5 מנות בהפתעה ועולה 65 אירו. קישור.

קיבלנו לפתיחה מרק ירקות שורש מחמם ומיני לאפות עם לאבנה, זעתר וגרעיני דלעת. נחמד, סוגר קצת את הרעב, אבל לא מעבר. לידינו זוג דובר ערבית שהמנה הזו גורמת להם להרגיש בבית וזה משעשע אותן. ראשון הגיע סביצ'ה סקלופס בציר תפוחים עם חמוצים וענבים. מנה מצוינת, אם כי הייתי מוותר על החמיצות של החמוצים. יחד איתו הגיע לחם נפלא חמים. אחריה הגיעה מנת בוטארגה של טרוטה עם אנדיב מטוגן בחמאה ברוטב מיסו ואורז מותסס. מנה טעימה ומיוחדת מאוד, שלקחה חומר גלם משעמם כמו אנדיב והפכה אותו לנהדר, אבל בסוף זה רק אנדיב... שלישי הגיע סלט תרד מוקפץ בחמאה עם אצות וקוקלס (סוג של צדפות). מנה טעימה, מאוד חמאתית, ששמה את התרד במרכז בהצלחה גדולה, אך לא מספיק מעיפה. רביעית הגיעה יונה צלויה עם גלייז של פטריות, סלסיפיי (שורש של צמח שנקרא בעברית "זקן תיש סגול" והוא פופולרי מאוד בפריז), גרגירי חרדל, פטריות וקרם כמהין. עוד מנה טובה מאוד ומיוחדת, שמצליחה להשאיר אותך עם תחושה של אכזבה. אולי הציפיות היו גבוהות מידי?

לקינוח קיבלנו מוס שוקולד עם מוס פיסטוקים, פיסטוקים ומרנג שוקולד עם פולי קקאו. טעים, לא מעבר. למרבה ההפתעה לא היו פטיפורים בסיום הארוחה. שורה תחתונה, ציפינו להרבה יותר ממסעדה המדורגת 24 בעולם, כולם מדברים עליה ולא ניתן להזמין בה מקום והתאכזבנו. נתנו לה ציון 7.

השעה 14:00 ואנחנו יוצאים מהמסעדה, לפנינו עוד יום ארוך. אנחנו חוזרים לרחוב הראשי ועוצרים בחנות הארטיקים Café Emkipop @Paris. חנות קטנה ונחבאת מהרחוב שיש בה ארטיקים שנעשים בעבודת יד, נטבלים ברוטב על פי בחירה ואז נטבלים במגוון טופינגז. אנחנו בוחרים ארטיק שוקולד וולרונה וטונקה ומצפים אותו בשוקולד וגרנולה. אני מאוד אהבתי, לסיגל הפריעה הגרנולה הגסה.

אנחנו שבים לכיכר הבסטיליה ומתחילים למעשה את הטיול ברובע המארה (Le Marais). זהו אחד הרובעים הקסומים של העיר, עם אדריכלות מעניינת, רחובות ציוריים ורובע יהודי. אנחנו יוצאים מהכיכר מערבה דרך רחוב Saint Antoine. בפינת רחוב Tournelles נמצא פסלו של בומרשה (Beaumarchais), שכתב את הטרילוגיה הספר מסביליה, נישואי פיגארו והאם האשמה.

אחרי הפסל נמצא הפטיסרי היוקרתי Le Notre, אך אנחנו מסתפקים בלהציץ בו ושומרים את המקום בבטן ללא מעט פטיסרי אחרים ,בהם נבקר בהמשך הדרך. מעט בהמשך הרחוב נמצאת כנסיית המארה (Sainte Marie des Anges), שם קבור שר האוצר הצרפתי פוקה (Fouquet). הכנסייה מאוד מרשימה מבחוץ, צבעיה כחול ובז' מיוחדים והשמים הקודרים מעל תורמים לתמונה מוצלחת במיוחד.

מעט הלאה משמאל במספר 21 נמצא בניין Hotel de Mayenne עם לבנים אדומות מהמאה ה-17 שמשמש כיום כבית ספר והוא פחות יפה במציאות מאשר התיאור. מעט מימין נמצאת סמטת Guemenee, דרכה נהג ויקטור הוגו להתחמק מביתו בכיכר ווז' אל אהובתו, שגרה בסמטה בצד השני של הרחוב. עוד קצת הלאה ברחוב הראשי מימין נמצא Hotel de Sully, מופת לאדריכלות בארוקית, שיש לו חצר מקסימה מקדימה וחנות מזכרות עם תקרה מהמאה ה-17. המבנה הכחול בז' (שוב אותם צבעים כמו קודם בכנסייה) בחצר מאחוריו יפה לא פחות ממנו ונמצא בגינה שלווה במיוחד. משם ניכנס לכיכר ווז'. קישור.

כיכר ווז' (Place des Vosges) היא הכיכר העתיקה ביותר בפריז מאז שנת 1605. בעבר הייתה הכיכר המלכותית וכיום חצר מאוד פסטורלית ומסביבה רחובות קטנים עם חנויות אלגנטיות קטנות, בתי קפה וגלריות. הכיכר קיבלה את שמה בשנת 1800 משם המחוז הראשון ששילם מיסים למדינה. בצד הדרומי נמצא בית המלך, המבנה הגדול בכיכר, אך הוא נמצא בשיפוצים ועטוי בווילון שמסתיר אותו ועליו שלט פרסומת עצום. בדיוק מולו בצד הצפוני נמצא בית המלכה. בפינה הדרום מזרחית של הכיכר נמצא הבית של ויקטור הוגו, שמשמש כיום כמוזיאון לזכרו. הוא התגורר בו 16 שנים עד 1848. בפינה הדרום מערבית נמצאת מסעדת L'Ambroisie, אליה עוד נשוב. בגינה במרכז הכיכר נמצא פסל של לואי ה-13 רכוב על סוס (מוטיב חוזר בפסלי מלכי צרפת).

בצפון הכיכר אנחנו מתעכבים בגלריה מרשימה שמחוצה לה מוצב פסל מרשים במיוחד, הגבוה ממני, של איש הנושא תיק שחלק מחלקי גופו חסרים או שאינם מחוברים, אבל אז אנחנו מבינים כי זה לא ייכנס במזוודה... משם יצאנו דרך רחוב Pl. des Vosges, המשכנו לרחוב Francs Bourgeois ופנינו שמאלה לרחוב Turenne. משמאל, במספר 14, מאחורי סורגים, אפשר להתרשם איך נראות החצרות הפנימיות של הבתים הסובבים את הכיכר.

פנינו ימינה ברחוב Jarente. מיד מימין נמצאת סמטת מוכרי הדגים (Imp. De la Poissonnerie), שם נמצאת מזרקה די מוזנחת, שנראית כאילו היא לא פעילה מזה זמן רב. מעט הלאה משמאל נמצאת הכיכר הקטנה Saint Catherine, שקראתי שהיא מקסימה, אך לא זיהיתי קסם במציאות...

בסוף הרחוב פנינו ימינה לרחוב Sevigne, חלפנו על פני הצומת ונכנסנו שמאלה למוזיאון קרנוולה (Musee Carnavalet). המוזיאון, המתאר את ההיסטוריה של פריז, הוא בינוני בגודלו ומאוד פופולרי ועמוס מבקרים גם בגלל שהכניסה אליו בחינם. טיילנו בו מעט, מתבוננים בחדרים מרוהטים בסגנון של לפני מאות שנים ואחרי פחות מחצי שעה הרגשנו שמיצינו אותו והמשכנו הלאה. קישור.

מהמוזיאון פנינו לכיוון רחוב Pavee הסמוך. במספר 14 נמצא L'éclair de Genie, הפטיסרי של אדם כריסטוף, שהמציא עוגות אקלר אופנתיות והפך לכוכב על בצרפת. הוא יצר קולקציות לפי עונות השנה ושילב בהם פרחים, כסף, זהב, פירות, קפה ותבלינים. יש לו סניף גם בגאלרי לאפייט גורמה. אנחנו רצינו לנסות כמה שיותר טעמים ולכן לקחנו את מארז הטעימות של ארבעה מיני אקלרים (ווניל ופקאן מסוכר, פאי לימון, שוקולד מריר וקרמל מלוח, 12 אירו למארז). לא הצלחנו להחליט מי מהם היה יותר טעים, פשוט תענוג, בייחוד למי שלא אוהב מתוק מידי. יש גם טארטים מוארכים שנראים כמו אקלר פתוח עם מילוי.

צמוד אליו נמצא בית הכנסת העתיק, אך למעט מבנה ישן סגור עם מגן דוד אין מה לראות שם. משם חזרנו מעט אחורה ופנינו שמאלה ברחוב Rosiers, הרחוב הראשי של הרובע היהודי. היהודים התיישבו שם במאה ה-19 בעת שזה היה אזור עוני והדיור בו היה זול. כיום הרחוב רצוף בחנויות קטנות, מסעדות, קצביות ומאפיות כשרות, דוכני פלאפל, סניף של המזנון של איל שני ואפילו דוכן של אנשי חב"ד, שמשדלים ישראלים להניח תפילין...

במספר 23 יש סניף של הפטיסרי של קונדיטור העל Yann Couvreur. אנחנו חושבים בדיעבד שהוא הטוב ביותר בצרפת. אומרים שהטארט לימון היפיפה עם עלי כוסברה טעים בטירוף, אך אנחנו ביקשנו כרגיל המלצה מהעובדים ולקחנו בהתאם טארט בשם Isatis, העשוי וניל, קרמל, פקאן וקפה, שהיה פשוט מעדן על בלתי נשכח. בהמשך עוד נחזור לסניף אחר ונטעם עוגות נוספות.

הדרך הנכונה להמשיך את המסלול היא לפנות ימינה בסוף הרחוב אל Rue Vieille du Temple, אך אנחנו סוטים ממנו לטובת ביקור אצל שף פטיסייר ענק נוסף, הלא הוא Pierre Herme, הנמצא במספר 18 של רחוב Sainte Croix de la Bretonnerie הסמוך, רחוב עם נוכחות חזקה של הקהילה הגאה והרבה חנויות בוטיק מעניינות. Pierre Herme הוא מלך המקרונים של צרפת ויש לו גם עוגה מאוד מפורסמת שנקראת דו מילפיי, שהיא למעשה מילפיי עם 2000 עלים, במקום 1000 ברגיל. בסניף הזה יש רק מקרונים ואנחנו מחליטים להמשיך הלאה. עוד נחזור אליו בהמשך.

ממול יש סניף של גלידת Une Glace a Paris, שיש הטוענים שהיא הטובה בצרפת ויש לה מספר סניפים בעיר. מומלץ קרטיב וניל עם מאצ'ה, פיסטוקים ופטל, אבל אנחנו שומרים מקום לעוד הרבה מתוקים בהמשך היום. גם לנו יש גבול ליכולת...

אנחנו חוזרים ל-Rue Vieille du Temple וצועדים צפונה כמה דקות, בדרך חולפים על פני מוזיאון פיקאסו (Musée National Picasso), אך הוא לא מעניין אותנו ומיד אחריו משמאל יש סניף של רשת הקרפים הנהדרת Breizh Café, אך אנחנו דוחים את הביקור בה לפעם אחרת. ממש שם פנינו שמאלה ומיד ימינה ל-Rue de Saintonge להליכה קצרה לסיור קולינרי בשוק הילדים האדומים.

שוק הילדים האדומים (Le Marche' des Enfants Rouges) הוא השוק המקורה העתיק בעיר הקרוי על שם הילדים עם המעילים האדומים מבית היתומים ששכן בסמוך. בשוק נמצאים סוחרי גבינות, נקניקים, יינות ומגוון מסעדות קטנות, מעדניות ומאפיות ומומלץ מאוד לאכול בדוכניו היפים. אנחנו הגענו אליו אחרי ארוחת צהריים ואחרי הרבה מתוקים ולכן הסתפקנו בלשוטט בין הדוכנים היפים, אבל לא לאכול.

מקומות אוכל מומלצים בשוק: Le Traiteur Marocain, אוכל מרוקאי כולל 13 סוגי קוסקוס ולקינוח בקלאווה עם דבש ושקדים וציפוי עלי מנטה. Chez Taeko, תפריט יפני מסורתי. מומלץ דונבורי חזיר מקורמל וקופסאות בנטו. Chez Alain Miam Miam מכין כריכים נפלאים (לקחת טוסט פסטרמה, גבינה, בצל מטוגן, ירקות ואבוקדו). Mangiamo Italiano, פסטה טרייה עם כמהין שחור או אנטיפסטי. Du Pain et des Crepes, פנקייק ענק. Les enfants du marché, דגים ופירות ים עם בויאבז מצוין, קרפצ'יו לשון עגל, צדפות שחורות עם שום, אזני חזיר עם רוטב Ravigote וצנוברים ומולים איל דה גרואה.

אנחנו שוב סוטים מהמסלול לטובת ביקור אצל עוד מספר אטרקציות מתוקות. מעט מזרחה מהשוק נמצא סניף נוסף של Pierre Herme. אומן המקרונים המפורסם גדל בפושון ולדורה ומקדשי המקרונים שלו מעוצבים בקפידה. הוא נחשב גאון, מחליף קולקציות לפי עונות השנה ומכתיב טרנדים, אבל אנחנו רוצים לטעום סוף סוף את הדו מילפיי שלו עם 2000 עלים וגם מספר מקרונים. מעבר לכמות העלים הכפולה, המילפיי של פייר הרמה הוא גם לא עם קרם פטיסייר וניל שגרתי, אלא בטעם נואזט (אגוזי לוז). אני עפתי על המילפיי וסיגל טענה שהוא מתוק בטירוף. חוץ ממנו דגמנו גם רביעיית מקרונים בטעמי כבד אווז (כן, זו לא טעות...) ואגוזי לוז, זעפרן וגזר, פטל וליצ'י ו-Mogador (שוקולד ופסיפלורה), אותם לקחנו לאכול במלון כי כבר לא היה מקום. אלו בטעמי הזעפרן והגזר והפטל והליצ'י היו בלתי נשכחים. יש לו סניפים רבים בעיר, כולל בסן ג'רמן (סניף הדגל), בשאנז אליזה, ליד גני טילרי ועוד.

ממש בסמוך אליו נמצא סניף של רשת Popelini, פטיסרי שמוכר רק מוצר אחד (פחזנית קטנה מבצק רבוך במילוי מגוון קרמים). גם כאן ביקשנו המלצות מהמוכרת ולקחנו בהתאם פחזנית אחת בטעם בטטה, קרמל ולוז ושנייה בטעם קפה. שתיהן היו מצוינות (כל פחזנית עולה 2.5 אירו).

עוד כמה דקות הליכה משם נמצאת חנות השוקולד, שנראית יותר כמו מוזיאון, של Jacques Genin, מגדולי השוקולטיירים הצרפתים. למרות ששמו יצא למרחקים משוקולד, הוא מתמחה גם בעוגות, מרמלדות וממתקים. החנות נמצאת במבנה עתיק וקסום בצפון המארה עם תצוגה ומכירה בקומת הכניסה ומעבדת שוקולד בקומה העליונה. גם כאן קנינו כמה קוביות שוקולד על פי ההמלצות (1.3 אירו לקובייה, בערך כמו מחיר של זהב...) ולקחנו אותם לאכול במלון כי כבר לא היה לנו כח. אני לא זוכר את כל הטעמים שבחרנו, אך היו שם גם ריבועי שוקולד אלוהיים בטעמי וניל דבש ופרלינה. התענגנו עליהם במלון עם אספרסו מר שמאזן את המתיקות. נפלא!

לאחר שיצאנו מהמוזיאון (כלומר, מהחנות) חזרנו לכיוון שוק הילדים להמשיך את המסלול המקורי. צעדנו מהשוק דרומה ברחוב Charlot היפה, שיש בו בתי קפה כיפיים. בסופו פנינו ימינה ל-Rue des Quatre Fils ולאחריו שמאלה ל-Rue des Archives. ברחוב Rambuteau פנינו ימינה, חלפנו על פני הפטיסרי Pain de Sucre, שאומרים שהוא גן עדן למאפים מתוקים ומלוחים, אבל אנחנו וויתרנו ואחריו הגענו לחנות המתוקים Pralus, המתמחה בבריושים עגולים במילוי נוגט ופרלינה שנמס לתוכם. זה מעדן שאסור לפספס, אבל לצערנו הוא כבר אזל בשעה זו ונשארו רק בריושים ממש גדולים. נשאיר לטיול הבא. גם השוקולד שלהם מהטובים שיש, מגיע ממקומות רבים בעולם ונארז באריזות יפייפיות.

מיד אחרי משמאל נמצא מרכז פומפידו, אבל אנחנו כבר ממש עייפים, הסיור עוד ממשיך למרות שהשמש כבר שקעה לה, ואנחנו מחליטים כמו כל הפריזאים לשבת לכוס יין (לי) ותה (לסיגל) על המדרכה בבית הקפה שנמצא ממש בפינה ואפילו יצאה לנו תמונה ממש יפה.

עוד מעט צפונה משם נמצא הבית העתיק ביותר בעיר משנת 1407, ששימש את ניקולא פלאמל, גדול האלכימאים, שהאגדה טוענת שיצר את אבן החכמים (הארי פוטר). כיום זו מסעדה והכתובת היא Rue de Montmorency 51. לא מבנה יוצא דופן, אבל אנחנו יכולים להגיד שראינו את הבית הכי עתיק בעיר...

בדרכנו חזרה לכיוון מרכז פומפידו אנחנו רוצים להציץ בפסל המפואר עם השעון ב-Passage de L'Horolge הסמוך, אבל כשסוף סוף מצאנו אותו הסתבר שהוא נלקח שבוע קודם לשיפוצים... לא נורא, זה לא נראה כמו אבדה גדולה.

מרכז פומפידו הוא מבנה מיוחד על שמו של נשיא צרפת בסוף שנות ה-70, העשוי שלד פלדה וקירות זכוכית והוא בית לתערוכות וגלריות אמנות במגוון תחומים. הכניסה למוזיאון לאמנות מודרנית הגדול באירופה נמצאת בקומה ה-4 ומובילה אליה מעלית שקופה. מאוד רצינו לעלות לתצפית המהממת מהקומה השישית, אך כבר לא היה טעם בגלל החשיכה ובגלל הקרבה למלון החלטנו לדחות את זה ליום אחר. בסמוך מדרום נמצאת מזרקת סטרוינסקי המיוחדת, אך היא לא הייתה פעילה. הכניסה למתחם ולתצפית חופשית והכניסה לתערוכות בתשלום. קישור.

משם אנחנו צועדים מרחק קצר דרומה על Rue du Renard עד בניין העיריה (Hotel de Ville), השוכן ברחוב Rivoli. זהו ארמון רנסנס מפואר ויפיפה המעוטר ב-108 פסלים של דמויות פריזאיות ועוד 30 פסלים המייצגים ערים שונות בצרפת. קשה מאוד לתאר את היופי העוצר נשימה שלו במילים ולכן אעבור לתמונה. לא הצלחתי להחליט אם הוא יותר יפה בלילה או ביום, אבל זו התמונה מהלילה.

משם הובילה דרך ממש קצרה חזרה למלון, אבל במהלכה עוד חלפנו על פני Saint Jacques Tower הנמצא מעט ממערב. זהו מגדל פעמונים, שריד מתחילת המאה ה-16 של כנסייה בשם זה שהייתה במקום. גם אליו עוד נחזור בהמשך ונראה אותו באור יום.

משם חזרנו למלון והגענו אליו גמורים מעייפות בשעה 19:15. סיגל טוענת שהאפליקציה באייפון שלה הראתה שהלכנו באותו יום 18.5 ק"מ. לי זה נראה מופרז, אבל אתם מבינים שהלכנו לא מעט.

יום שבת 12/2/22

היום היה מתוכן לנו יום קצת יוצא דופן, שהיה מורכב ממקבץ של אתרים ולא מסיור רגלי מובנה כמו הימים האחרים. תכננתי להתחיל בארמון וורסאי (Château de Versailles), משם לנסוע לרובע העסקים החדש La Défense, לראות את השער הגדול (Grande Arche) ואולי לעשות קצת קניות בקניון Westfield ולאחר מכן לבקר ביער בולון ולהתקדם לכיוון האופרה הישנה וגאלרי לאפייט גורמה. אבל בצעד מאוד לא אופייני לנו, החלטנו ערב קודם לשנות את התכנית כי לא בא לנו לנסוע לארמון וורסאי, בו היינו בעבר ומכיוון שלא עניין אותנו קניות, אז גם לא ראינו היגיון לנסוע לרובע La Défense רק כדי לראות את השער, אז החלטנו לזרום בספונטניות ולבחור אתרים לביקור מתוך רשימת "אתרים נוספים לביקור מחוץ לתכנית" אותה אני תמיד מכין מראש.

בשעה 8:00 כבר התיישבנו ב-La Parisienne, הבולונז'רי פטיסרי המפורסם, שסניף שלו היה ממש ממול למלון ויהפוך בימים הקרובים למקום הקבוע שלנו לקפה ומאפה של הבוקר. המאפייה זכתה בתחרות הבגט הטוב בפריז שנערכת מידי שנה על ידי לשכת האופים והעירייה, מבחר הלחמים בה מסחרר ויש לה מגוון עצום של מאפי בוקר נפלאים כגון קרואסונים, Chausson aux pommes (מאפה תפוחים צרפתי ידוע), Pepito (מאפה שוקולד), פחזניות, כריכים ועוד. יש סניפים נוספים בעיר כולל לא רחוק מפסל החירות ובסן ג'רמן. קיבלנו גם הרבה המלצות על המאפים הבאים שלהם, אבל לא הספקנו לטעום: Viennese Dark Chocolate, או Pistachio Choco Roll או Pistachio Tiger וכמובן הבגט המסורתי שזכה בתואר.

אחרי ארוחת הבוקר הקצרה יצאנו למטרו בדרכנו לשוק מופטאר (Mouffetard). זהו שוק אוכל קטנטן, אחד הוותיקים בעיר (מהמאה ה-17), עם נקניקים, לחמים, גבינות, יין, פירות וירקות, הנמצא בדרום מזרח הרובע הלטיני. משני צידיו בתים עתיקים ואבני המרצפות משוות לו מראה של ימי הביניים, אך בסופו של דבר התאכזבנו ממנו, גם בגלל גודלו וגם בגלל שאין לו שום ייחוד ועזבנו אותו אחרי פחות מחצי שעה. הוא פתוח בימי ג'-א', אך מומלץ שבת וראשון ולא כדאי להגיע לפני השעה 10:00. ההגעה עם המטרו לתחנת Cardinal Lemoine. קישור.

מהשוק לקחנו את התחתית אל תחנת République, בדרכנו לתעלת סן מרטן, כשבדרך אנחנו עוצרים לצילום בתחנת תחתית מאוד מיוחדת, ששמה Arts et Métiers והיא נמצאת על קווים 11 ו-3. התחנה עוצבה בשנת 1994 על ידי צייר קומיקס בלגי בהשראת הספרים של ז'ול ורן והיא נראית כמו צוללת. היא נמצאת בצפון המארה ואין טעם להגיע אליה במיוחד, אלא אם חולפים דרכה ואז מומלץ לרדת להתרשם ולעלות חזרה על הרכבת הבאה.

תעלת סן מרטן (Canal Saint-Martin) היא תעלת מים, שאורכה 4.5 ק"מ, והיא מתחברת לנהר הסן. קראתי כי גדות התעלה הן מקום נחמד לטיול עם חנויות אופנתיות, בתי קפה, מסעדות וסצנת בילויים נרחבת. בפועל פחות התלהבנו, המקום די שומם והדבר היחיד שהיה מעניין לראות, הם תאי ההצפה שמעלים את הספינות בין המפלסים השונים של התעלה. כדאי להתחיל את הטיול בהצטלבות עם Rue du Faubourg du Temple מצפון לכיכר הרפובליקה, לעלות בגדה אחת וכשממצים לחזור בשנייה. אני מניח שהמקום הרבה יותר תוסס וססגוני משעת השקיעה ואילך. אנחנו מיצינו אחרי 40 דקות והמשכנו הלאה.

משם נסענו במטרו לתחנת Les Sablons בדרכנו ליער בולון (Bois de Boulogne), הנמצא ברובע ה-16, בסמוך למסעדה בה התכוונו לאכול צהרים. היער הוא פארק ציבורי עצום בגודלו, שהוקם על ידי נפוליאון באמצע המאה ה-19 לשימוש בית המלוכה, סופח לעיר בשנת 1929 והוא היה אזור מאוד מפוקפק לבקר בו בגלל פעילות זנות ערה. הוא נוקה מהתופעה וכיום הוא משמש את תושבי העיר לספורט ומנוחה, במרכזו יש אצטדיון מרוצי סוסים גדול ובצפונו יש פארק שעשועים, המתאים בעיקר לגילאים הקטנים. אנחנו למעשה מבקרים בו ביקור קצר ומיותר בפינה הצפון מזרחית שלו ובכך מסכמים חצי יום של אתרים מיותרים...

מהיער אנחנו צועדים ברגל כמה דקות אל המסעדה. הפעם לא מדובר במסעדה עם כוכבי מישלן, אלא על משהו הרבה יותר מסורתי. מסעדת Le Relais de Venice משרה אווירה ביתית וחמימה והיא מאוד צפופה. היא נחשבת לאחד המקומות הטובים בעיר לאכול אנטרקוט. הארוחה כוללת סלט, סטייק עם הרוטב הסודי וצ'יפס ועולה 28 אירו לאדם. מחירי היין זולים וחצי בקבוק עולה כ-10 אירו. קישור.

ראשון הגיע הסלט, המורכב מחסות, רוטב ואגוזי מלך והיה נהדר. הוא לווה בפרוסות בגט. לאחריו הגיעה המנה העיקרית, סטייק אנטרקוט מושלם עם רוטב פנטסטי, שגורם לך לנגב בו גם את הצ'יפס. כשמסיימים את המנה, המלצרים דואגים למלא אותה מחדש פעם נוספת. פשוט מושלם. נתנו לארוחה ציון 9, רק בגלל הצפיפות. האוכל והשירות היו נפלאים.

הארוחה הייתה מהירה במיוחד וארכה 45 דקות בלבד ונסענו משם עם המטרו בדרכנו לאזור האופרה אל תחנת Chaussée d'Antin La Fayette, אליה אנחנו מגיעים בשעה 13:20. במקום נמצא בית הכל בו הצרפתי המפורסם גאלרי לאפייט (Galeries Lafayette), שנחשב לאחד היפים בעולם והוא מכיל חנויות מעצבים לצד מותגים ידועים ואפשר לקנות בו הכל במחירים יקרים במיוחד. בקומה ה-6 יש מסעדות ותצפית יפה על העיר ובקומת הבשמים יש תקרת זכוכית מרהיבה, אך אנחנו הגענו כדי לבקר באגף המזון המפורסם שלו, הנמצא בבניין מעברו השני של הכביש, ונקרא Galeries Lafayette Gourmet. קישור.

זהו מקדש האוכל של גאלרי לאפייט, המכיל שתי קומות גדולות. בקומת המרתף יש סופר מרקט ענק ומיוחד עם כל חומרי הגלם המעולים ביותר ואפשרות לקנות את אבקת השוקו המפורסמת של בית הקפה אנג'לינה. בקומת הכניסה יש דוכני אוכל מרחבי העולם במחירים משתלמים וסניפים של כל השמות החמים ביותר של עולם הפטיסרי והשוקולד כגון L'eclaire de Genie, פייר הרמה, Yann Couvreur, פייר מרקוליני ו- Jean Paul Hévin ואלן דוקאס. אנחנו מתחילים עם מיודענו Yan Couvreur, שבסניף אחר שלו כבר ביקרנו אתמול והפעם לוקחים בהתאם להמלצה עוגת Merveille, שזו עוגת פרלין במלח ים, מרנג ואגוזי לוז, או במילה אחת, מושלם.

על מנת לפנות מקום לעוד עוגה אנחנו יורדים לביקור בסופר וקונים את אבקת השוקו ותה בטעם שוקולד של אנג'לינה וכן רוטב וורצ'סטר וקרם ערמונים, שסיגל מאוד רצתה. משם אנחנו חוזרים למעלה, ממשיכים להתפעל מכל העוגות והשוקולד שחלקם נראים כמו מיצגים מוזיאונים ולבסוף עוצרים בדוכן של Jean Paul Hévin, שאצלו עוד לא אכלנו ובוחרים עוגת מוס שוקולד מריר, ביסקוויט קריספי וקרם טונקה. אני מאוד אהבתי, לסיגל זה היה מתוק מידי (אבל זה תמיד הבדל הטעמים בינינו, אני מת על מתוק). מדובר בשוקולטייר גורמה המספק את אחת מחוויות השוקולד הטובות בעיר, למרות שאנחנו בחרנו דווקא בעוגה.

מוצפים במתיקות אנחנו יוצאים ומתחילים לטייל דרומה בשדרות האופרה, מתרשמים ממבנה האופרה (Palais Garnier) המרשים במיוחד (אבל גם הוא בשיפוצים ועטוי ווילונות הסתרה ופרסומות), מבית הספר לריקוד ומהחנויות המרהיבות ברחוב האלגנטי.

אחרי כמה דקות של הליכה אנחנו סוטים מהרחוב שמאלה אל עבר Aki Boulangerie. אקי הוא בולונז'רי צרפתי עם השפעות יפניות ואנחנו שוב הולכים על פי ההמלצות ולוקחים עוגת שכבות מאצ'ה יפיפייה הורסת ומתוקה במיוחד שנקראת Kabuki. לא ניסינו, אבל קיבלנו גם המלצה חמה על עוגת גבינה עם אצות ים מקורמלות ועל עוגה מעניינת במיוחד שנקראת בורגר מלון במילוי תותים, קרם יוזו וקצפת מתוקה.

משם אנחנו ממשיכים ברגל מעט מזרחה על רחוב Petit Schamps עד גאלרי ויויאן (Galerie Vivienne). זהו אחד הפסאג'ים המפוארים בפריז והוא נמצא מצפון לתיאטרון פאלה רויאל. אי אפשר שלא לשים לב לרצפת הפסיפס המקורית המרהיבה משנת 1823, שנראה כאילו המבקרים הרבים יהרסו במהרה. קישור.

מהפסאג' חצינו את הכביש ונכנסנו מהכניסה הצפונית הצנועה אל ארמון רויאל (Palais Royal). במקור זה היה ארמון במאה ה-16 וכיום שדרת חנויות ומשרדי ממשלה שבמרכזם גן שלו, שמשני צידיו שדרות של עצים עירומים, במרכז בריכת נוי ריקה ממים ומסביבה עשרות אנשים על כיסאות נהנים מהשמש הקלה שבצבצה. בחלק הדרומי יותר רחבה עתיקה ועליה מיצג של כדורי כסף גדולים, הנראים כאילו נלקחו מתערוכה של יאיוי קוסמה ואם אנחנו כבר בענייני מיצגים יוצאי דופן, אז מיד אחרי רחבה גדולה מאוד נוספת עם עמודים הצבועים פסים שחורים לבנים בגבהים שונים. מזל שיש תמונה כדי להסביר את זה. בכל מקרה, מתחם הארמון הוא מקום יפיפה שהפתיע אותנו מאוד לטובה והוא ראוי מאוד לביקור. קישור.

מיד ביציאה הדרומית מהארמון אנחנו מביטים ימינה ורואים את המבנה המעניין של התיאטרון הלאומי של צרפת (La Comédie Française) ואם מעזים ונכנסים מעט לצומת הסואן שבסמוך לו, לכיוון שדרות האופרה, אז רואים אותה עם כיפתה הירוקה ממרחק. קישור. כעת אנחנו פונים שמאלה אל רחוב סנט הונורה (St Honore), אחד הרחובות האלגנטיים של פריז, מהצדדים חנויות עם מיטב האופנה, בוטיקי שוקולד וגם את המבנה של משרד התרבות הצרפתי (Ministère de la Culture), מבנה מאוד מיוחד שכולו עטוף באמנות בצבע כסף, שגרמה לנו לתהות האם זה יפה או לא. תשפטו לבד.

קצת אחרי משרד התרבות, באותו צד נמצא פטיסרי השוקולד של Jean Paul Hévin. קומת הכניסה נראית כמו סניפים אחרים שלו, שזה אומר כמו חנות תכשיטים, אבל ההפתעה היא בבר השוקולד הנמצא בקומה השנייה והמעוצב בצבעי שוקולד וזהב. בכל שעה עגולה מוגש בו שוקולד בטעם מוזר כגון שוקולד צדפות.

המלון שלנו כבר נמצא כמה צעדים קדימה, אז אנחנו קופצים לביקור על מנת לפרוק את הקניות שעשינו בגאלרי גורמה, טוענים כמה דקות את הטלפון הנייד שעובד ממש קשה ויוצאים אל ריבולי 59, שנמצא גם הוא בסמוך, נבהלים מהתור העצום בכניסה וסיגל מציעה לבקר ב-Uniqlo הסמוך ולקוות שהתור ידעך עד שנסיים. אחרי קצת קניות ובעיקר עליונית מוצלחת במיוחד שמתאימה לשמלת הערב יותר ממעיל, אנחנו חוזרים חזרה ומגלים שהתור כבר אינו נורא כל כך.

ריבולי 59 (59 Rivoli) הוא סטודיו פתוח לאמנות הנמצא בכתובת הזו. כל המבנה המרהיב הוא אמנות צעירה, על הקירות, המדרגות, העמודים והדלתות. בסך הכל שש קומות עם 30 סדנאות אמנות, גלריות וחלל תצוגות במקום יוצא דופן. קישור.

המקום הזה הצליח ליצור פער מאוד גדול בין סיגל לביני. אני ממש התלהבתי מהאמנות המוזרה והיא טענה שזה ילדותי עד שבשלב מסוים העדיפה להמתין לי בחוץ עד שאסיים להתרשם מ"העבודות של גן ילדים" כפי שכינתה את זה. אולי התורים הארוכים בכניסה מעידים שהרוב חושב כמוני ואולי זה סתם בגלל שהמקום מרכזי והכניסה חופשית... פתוח בימי ג'-א' בשעות 13:00-20:00.

אחרי 20 דקות בלבד אני מצטרף לסיגל שמחכה כאמור בחוץ ואנחנו חוזרים לכיוון המלון לבקר בכנסייה ובסופרמרקט במרכז הקניות הסמוכים אליו. כנסיית סנט אסטאש (Église Saint Eustache) היא כנסייה גותית מרשימה במיוחד מהמאה ה-16 עם ציורי קיר מרשימים, פסלים ועוגב גדול. היא פחות מפורסמת מהנוטרדאם, אך לא פחות יפה ממנה. קישור. בחזית שלה נמצא פסל מרשים במיוחד, שנקרא L'Écoute, המורכב מפנים שוכבות עצומות ולצדן כף יד אחת. הכניסה לכנסייה חופשית.

בין הכנסייה למלון נמצא מרכז הקניות התת קרקעי Westfield Forum des Halles. המרכז אינו גדול במיוחד, אך קל מאוד ללכת בו לאיבוד (אל תשאלו מאיפה אני יודע...). הוא פתרון נהדר למי שרוצה לעשות קניות ברשתות מוכרות או סתם לבלות בנעימים בזמן גשם. בשלוש קומותיו של המרכז אפשר למצוא חנויות דוגמת קלווין קליין, Fnac, גאפ, H&M, ליווייס, לגו, מנגו, ניו באלאנס, נייק, Pull & Bear, ספורה, ויקטוריה סיקרט וזארה. אותנו לא עניינו קניות, אלא בעיקר הסופר מרקט שמתחבא בצלע המערבית של הקניון כי הבטחנו לילדים לחזור עם כמה קילוגרמים של שוקולד Cote d'Or, שהם כל כך אוהבים. אנחנו מצטיידים בלא מעט חפיסות מסוגים שונים וחוזרים מרוצים למלון הסמוך בשעה 18:30. קישור.

היום יש לנו הזמנה למסעדה "הבכירה" והיקרה ביותר של הטיול ואנחנו יוצאים אליה ברגל בשעה 20:00. מסעדת L'Ambroisie, שנמצאת בכיכר ווז',מעוטרת ב-3 כוכבי מישלן. היא אלגנטית ומרווחת מאוד ומעוצבת מעט מוזר, מודרני ועתיק גם יחד. אין ארוחת טעימות והתפריט כולל 4 מנות ראשונות, 4 מנות דג ו-4 מנות בשר. התפריט במפתיע רק בצרפתית, חלק מהמלצרים רק מגמגמים באנגלית ועוד יותר מפתיע שהתפריט לגברים עם מחירים ולנשים ללא... מסתבר שהשוביניזם עוד לא עבר מהעולם. מחיר היין בכוס הזוי ומתחיל ב-35 אירו לכוס. עוד לפני שהזמנו הוגשה לנו עוגת בריוש נפלאה. בחרנו כמובן מנות שונות על מנת לטעום כמה שיותר. קישור.

קיבלנו שלושה פתיחים, בריוש עם קרם כמהין, סלמון על עיגול לחם וטארטלט סלרי וקרקרים של כמהין. פתיחים טובים, לא מעבר. למנות ראשונות קיבלנו סלט עלים שעטף בצק פילו ובתוכו חלזונות. מנה מאוד צרפתית. המנה השנייה הייתה פואה גרה ברווז עם סלט סלרי וכמהין שחור. שתי המנות היו טעימות, אך מאכזבות מאוד. למנה העיקרית קיבלנו סטייק דג טורבוט צלוי, שפורק ונוקה ליד השולחן עם שכבות כרוב וכמהין שחור. המנה השנייה הייתה שקדי עגל בציפוי פירורי לחם ורוטב ויניגרט תפוחים ולצידו מעין קנלוני עם ריקוטה וסלרי. הדג ושקדי העגל היו מעולים, אבל התוספות של שניהם היו קצת מוזרות ופחות טובות.

לקינוח לקחנו מנה שבבסיסה עוגת ספוג, מעליה מנדרינות, סורבה מנדרינות וקרם ערמונים ומעל הכל דיסקית מרנג. קינוח טעים מאוד עם טעם רום דומיננטי מידי. יחד עם הקינוח הגיעו שלושה פטיפורים מצוינים וקערית שקדים ואגוזי לוז בציפוי קקאו.

שורה תחתונה, המנות הראשונות היו מאכזבות, העיקריות מצוינות עם תוספות מאכזבות והקינוח והפטיפורים טובים מאוד. השירות היה מקצועי ומוקפד כיאה ל-3 כוכבים וחסרונו של תפריט באנגלית והמנהג השוביניסטי היו גם הם מאכזבים. בסך הכל אכזבה, VFM נמוך במיוחד וכל זה הוביל לתת ציון 7. גם בחזור טיילנו ברגל למלון, שהיה מרוחק כחצי שעה הליכה משם. לילה טוב.

יום ראשון 13/2/22

קמים כרגיל, מבקרים בבית הקפה ממול כרגיל ובשעה 08:40 לוקחים את רכבת הפרברים RER לתחנת Charles de Gaulle Étoile, הלא הוא שער הניצחון (Arc de Triomphe). קישור.

אנחנו מצלמים את השער המפורסם ממספר זוויות, מחפשים את הקומפוזיציה המנצחת, אפילו אם נדרש לעמוד באמצע הכביש. השער נמצא על כיכר גדולה בצורת כוכב (Etoile), ממנה יוצאות 12 שדרות. הוא הוקם ב-1806 בהוראת נפוליאון לציון הניצחון בקרב באוסטרליץ. למרגלות השער נמצא קבר החייל האלמוני. גובהו של השער 50 מטרים, רוחבו 45 מטרים ואפשר לעלות למעלה לתצפית (13 אירו), אך היא לא מספיק אטרקטיבית בעינינו.

בשעה 08:45 אנחנו כבר מתחילים לצעוד בשדרה המפורסמת ביותר של פריז ואולי של העולם, שדרת שאנז אליזה (Champs Élysées). מה שלא לקחנו בחשבון הוא שמוקדם מידי, הכל עוד סגור והרחוב שומם. מצד שני, מולנו יש זריחה מרשימה במיוחד ואין נפש חיה שתפריע לנו לצלם. חצי הכוס המלאה?

השדרה המפורסמת של פריז נמצאת ברובע ה-8, אורכה שני ק"מ, היא מתחילה בשער הניצחון ומסתיימת בכיכר קונקורד, אם כי האזור התוסס מסתיים בכיכר שאנז אליזה ושוכנות בו חנויות ענק של מיטב המותגים. האזור הקרוב לכיכר קונקורד הוא שקט יותר, מצדדיו גנים, ארמונות ומבנים היסטוריים. פירוש שם הרחוב הוא "המקום אליו מגיעים גיבורים על מנת להירגע". אנחנו צועדים בצדו הדרומי של הרחוב, מרגישים כמו גיבורים שהגיעו (מוקדם מידי) כדי להירגע ומצוידים ברשימה של דברים מעניינים לראות ברחוב על פי הסדר ממערב למזרח.

בסמוך לקצה המערבי יש סניף של פייר הרמה, אבל אנחנו כבר טעמנו מספיק ממנו, בהמשך נמצאת חנות הדגל של לואי ויטון, שבקומה השביעית שלה יש גלריה סודית של תמונות, שעל מנת לבקר בה יש להיכנס לחנות ולבקש מהשומר, אבל אנחנו מגיעים הרבה לפני פתיחתה. מולה נמצא מועדון הלידו המפורסם. אין מה לראות בו, אבל לפחות תוכלו להגיד שראיתם אותו... בהמשך נמצא סניף הדגל של פטיסרי Laduree, לשמחתנו הוא פתוח ואנחנו מחליטים לאכול בו ארוחת בוקר מלכותית.

אנחנו מתיישבים וכרגיל שואלים את המלצר על מה הוא ממליץ והוא עונה ללא היסוס Ispahan. האמת שזה היה רשום לי ברשימת ה"חייבים לאכול" ואנחנו הולכים על זה. אחרי מספר דקות מגיעה יצירת מופת המורכבת משני מקרונים עצומים בטעם פטל וביניהם פטל טרי, קרם עלי ורדים וליצ'י. אנחנו לא מחובבי עוגות פירות, אבל העוגה הזו היא מעדן על שאסור בשום אופן לפספס. ביקשנו לאכול גם מון בלאן, אבל לא היה, אז החלטנו שזה רמז להסתפק בעוגה אחת...

רשת Laduree היא אחת מרשתות הפטיסרי הגדולות והמפורסמות ביותר, יש לה פריסה עולמית, כולל חנות בסוהו בניו יורק, שביקרנו בה רק לפני חצי שנה. היא מתמחה בעיקר במקרונים ומתחרה עם פייר הרמה על תואר אלוף המקרונים. חלונות הראווה של הסניפים מעוצבים, יפיפיים והם מפוזרים בכל העיר. עוד מומלץ לאכול בה סנט הונורה, מילפיי, אליזה ולשתות שוקו חם.

עוד הלאה נמצא אולם התצוגה של יצרנית הרכב רנו, שזכרתי אותו יותר גדול ומרשים ומוצגים בו רכבים עכשוויים של החברה, כולל חשמליים. בעבר היו מוצגים בו גם רכבים היסטוריים. אנחנו ממשיכים עוד הלאה, חוצים את כיכר שאנז אליזה ומגיעים לגני שאנז אליזה (Jardins des Champs Elysées), שהוקמו בשנת 1838. מימיננו נמצא הארמון הגדול עם תקרת הזכוכית המשמש כמוזיאון לאמנות מודרנית, הוא נמצא כרגע בשיפוצים, מתוכם מבצבץ מבנה מרשים ומולו נמצא הארמון הקטן היפיפה המשמש כמשכן למוזיאון האמנות. לא פחות מרשימים הם העצים העירומים בשדרה, הנטועים בטורים ארוכים, הנראים כאינסופיים וגזומים בצורה ישרה כמו סרגל.

בין שני הארמונות אנחנו סוטים מהמסלול ימינה (דרומה) לראות את גשר אלכסנדר השלישי. זהו אחד מהגשרים היפים על נהר הסן, בארבע פינותיו ניצבים עמודים גבוהים ועליהם פסלים מוזהבים, על המעקות יש עמודי תאורה יוצאי דופן בסגנון אר נובו ובין לבין ניצבים פסלים. מדרום ניצב מתחם האינווליד עם כיפתו המוזהבת (אליו נגיע מחר) וממערב מציץ אלינו מגדל אייפל ואנחנו לא מפסיקים לצלם את היופי הזה. על מרכז המעקה השמאלי (המזרחי) יושבים פסלים יפים ממש מעל המים ובפינה הצפון מזרחית נמצא פסל של סימון בוליבר, נשיא וונצואלה ובוליביה לשעבר (שאף קרויה על שמו), רכוב על סוס.

אנחנו חוזרים על עקבותינו לכיוון שדרת שאנז אליזה, מימיננו הארמון הקטן ובפינה שלו פסל יפה של וינסטון צ'רצ'יל חמור סבר, עטוי כובע ובידו מקל. מה הוא עושה בפריז? אנחנו חוצים את השדרה וממשיכים צפונה אל ארמון האליזה (Le Palais de L'Élysée), מקום משכנו של נשיא צרפת. כמובן שאין אפשרות להתקרב למקום, שוטרים נמצאים בכל פינה ואני מסכן את עצמי, נעמד על עמוד ומגניב צילום פפראצי של הארמון...

מהארמון אנחנו ממשיכים במסלול שלנו דרך גני שאנז אליזה עד כיכר קונקורד (Place de la Concorde). בכיכר, שנקראה במקור כיכר לואי ה-15, נמצא אובליסק בן למעלה מ-3000 שנה בגובה 23 מטרים, שנתרם על ידי מלך מצרים מוחמד עלי והובא ממקדש לוקסור במצרים בשנת 1829. האובליסק מתאר את ניצחונותיו של רעמסס השני. בכיכר יש גם שתי מזרקות מעוצבות בהשראת כיכר סן פטרוס ברומא ובארבע הפינות שמונה פסלים המייצגים שמונה ערים בצרפת.

מעט דרומית לכיכר על נהר הסן נמצא גשר קונקורד, המספק תצפית יפה מערבה אל גשר אלכסנדר השלישי. גם כאן, האובליסק נמצא בשיפוצים, הוא מכוסה בפיגומים וביריעת בד ואי אפשר לראות אותו בכלל. מצד שני, כבר ראינו אותו בעבר ואני מניח שהוא לא השתנה...

מכיכר קונקורד אנחנו פונים צפונה והולכים כמה דקות עד כיכר מדלן (Pl. de la Madeleine). במרכז הכיכר ניצבת כנסיית מדלן (Église de la Madeleine), כנסייה קתולית מרשימה הנראית כמו מקדש יווני ומעוצבת בסגנון ניאו קלאסי מסוף המאה ה-18. על התקרה נמצא פרסקו יום הדין ובחלקה האחורי יש פסל מרשים של מריה מגדלנה נישאת בידי שני מלאכים. הכניסה חופשית, אבל הכנסייה בשיפוצים (כמו כל העיר...) ואותנו מעניין יותר כל האטרקציות הקולינריות מסביב לה. קישור.

בפינה הדרום מערבית נמצא Patrick Roger. זהו אחד השוקולטיירים ופסלי השוקולד המפורסמים ומחזיק מספר סניפים בעיר הנראים כמו מוזיאון או חנות תכשיטים, חלקן מעוצבות כמו יער בו מפוזרים פסלים משוקולד של חיות. אנחנו מתרשמים עמוקות מהחנות, אך לא קונים. בחנות נמכרים מארזי שוקולד במחיר 300 אירו וגם לנו יש קווים אדומים... מומלצים מאוד הפרלינים בצורת גולה גדולה עם מעטה צבעוני מבריק.

ממשיכים את הטיול הקולינרי בכיכר עם כיוון השעון, בדרך חולפים על פני סניף של טסלה ומתרשמים מהרכב החשמלי המפורסם, חוצים את הכביש ומגיעים למקדש האוכל של Fauchon. פושון החל את פעילותו הקולינרית בחנות הנוכחית בשנת 1886 והפך למנטור לגדולי השף פטיסרי הצרפתים. המתחם הוא למעשה מקבץ של מספר עסקים הכוללים פטיסרי, בית קפה ומעדנייה של נקניקים, גבינות וחומרי גלם. אתם יכולים לתאר לבד את רמת המחירים.

בהמשך הרחוב נמצאות בזו אחר זו החנות מסעדה Caviar Kaspia המתמחה בקוויאר ומאכלי ים, חנות תה נהדרת בשם Mariage Freres, החנות מסעדה La Maison de la Truffe Madeleine המתמחה בפטריות כמהין ונמצאת באותה בעלות ומסעדת Crabe Royale, שמתמחה בסרטנים ונקראת על שם הסרטן המלכותי. היא קיימת יותר מ-150 שנה, היא לא יקרה ומציעה צלחת טעימות במחיר 37 אירו בלבד. מדרום מזרח לכנסייה נמצאת חנות המכולת Boutique Maille, המתמחה בחרדל וחומץ נהדרים. לצערי, מחוסר תשומת לב לא אופיינית, הגענו ביום ראשון וכל רשימת החנויות הזו הייתה סגורה. זכרו זאת.

אנחנו עוזבים את כיכר מדלן וצועדים מזרחה מספר דקות לכיכר ונדום (Place Vendome) מהמאה ה-17, הכיכר המפוארת ביותר של פריז. בצידה המערבי נמצא מלון הפאר ריץ קרלטון, בו שהתה הנסיכה דיאנה בלילה לפני מותה ונמצא בו אחד מהפטיסרי הטובים בעיר, אבל לנו יש תכניות אחרות למתוקים. במרכז הכיכר נמצא עמוד ארד שהותך מהתותחים בקרב באוסטרליץ בשנת 1805. הוא מקושט בעיטורים המייצגים סצנות צבאיות בהשראת עמוד טריאנוס מרומא. פסלו של נפוליאון נמצא בראשו. מסביב לכיכר חנויות של מותגי היוקרה המובילים בעולם כדוגמת קרטייה, דיור, גוצ'י, לואי ויטון ועוד. נקנה בהם בפעם הבאה... במרכז הכיכר חבורת בנות אסייתיות מצלמות קליפ ריקוד במרץ רב וסיגל שמדברת עם אופיר בטלפון במקביל, מעבירה לה את המתרחש בשידור חי...

יצאנו מהכיכר דרומה, צועדים על פני מדרכה הדורה עם רצפת פסיפס וחולפים על פני תור ענק של לקוחות הממתין לכניסה לחנות של השף פטיסרי הנודע Cédric Grolet, המתמחה בקינוחי פירות ובעיקר בכאלו הנראים כמו הפרי שמהם נוצרו. החנות מפוארת, התור אליה מפואר לא פחות, בחלון הראווה אנחנו לא רואים קינוחים הנראים כמו פירות, אבל הכל נראה מרשים ורשמנו את זה לפעם הבאה.

עוד כמה מטרים הליכה ואנחנו מגיעים לרחוב Rivoli המפורסם, שכבר ביקרנו בקטעים אחרים שלו. מולנו נמצאים גני טילרי, אליהם נגיע עוד מספר דקות ומשמאל אנחנו כבר מבחינים בתור הארוך במיוחד של הממתינים למקום בקפה אנג'לינה (Angelina), אולי הפופולרי ביותר בעיר. בדיקה שעשיתי מראש העלתה שעל מנת לקנות עוגות ב-Take Away אין צורך לעמוד בתור ונורא כיף לקחת ולאכול בגנים ממול. טיפ גדול לכולם שחוסך בין חצי שעה לשעה של המתנה. קישור.

בקפה אנג'לינה אנחנו מגשימים סוף סוף לסיגל את החלום וקונים את עוגת הדגל של המקום, המון בלאן (Mont Blanc), עוגת מרנג, קרם וניל וקרם ערמונים וגם עוגת מילפיי (Millefeuille), שהיא העוגה האהובה עליי. במקביל, סיגל שלא ידועה כחובבת מקרונים מגלה שלעוגת מון בלאן יש גם מקרון תואם ומוסיפה אותו להזמנה. אבל... גולת הכותרת של המקום הוא השוקו החם (choux chocolate), שיותר מזכיר עירוי של שוקולד חם נוזלי לווריד. בעינינו הוא היה מופלא.

קפה אנג'לינה הוא שילוב של פטיסרי ובית קפה הנקרא Salon de Thé. פעם זה היה מקום מפגשן של נשות האצולה והיום אתר עלייה לרגל של תיירים. הסניף קיטשי במיוחד עם ציורי קיר ותקרה, מראות מוזהבות ומלצרים מעונבים הנותנים שירות מצוין עם מגשי כסף.

אנחנו לוקחים את כל קופסת המתוקים והשוקו החם, חוצים את הכביש לגני טילרי ומתיישבים על הספסל הפנוי הראשון. לידינו חבורת ילדי צופים יושבת על רצפת הכורכר במעגל ואני שולח תמונה שלהם לרועי בקבוצה המשפחתית כדי שיראה איך זה נראה אצל צרפתים. במקביל אנחנו נערכים על הספסל לבוק צילומים של העוגות ואוכלים אותן בתאווה רבה. פשוט מקום פנטסטי!

גני טילרי (Tuileries) משתרעים מרחוב ריבולי ועד כיכר קונקורד. הם בני מעל ל-500 שנה, שימשו בעבר את בני המלוכה וכיום יש בהם פינות ישיבה נעימות ואטרקציות לילדים. בפינה הדרום מערבית נמצא מוזיאון l'Orangerie הקטן והאהוב, בו מוצגות חבצלות המים של קלוד מונה. מעבר לנהר ניצב מרשים מוזיאון d'Orsay, אחד הטובים בעיר, המוקדש לאימפרסיוניזם וששימש בעבר כתחנת רכבת.

אחרי שאנחנו סופגים את כל הקלוריות, אנחנו פונים אל המתחם הסמוך לגנים ממזרח, הלא הוא מתחם מוזיאון הלובר. בדרך אנחנו חולפים בין שני מבנים מאוד מרשימים שבחזיתם צמחיה מטופחת הנראית כמו מבוך. השמאלי מהשניים הוא המוזיאון לאמנות דקורטיבית (Musée des Arts Décoratifs), שנמצא כמו כל העיר, גם הוא בשיפוצים, אך הכיסוי הפעם נראה כמו המבנה עצמו וממש קשה להבחין איפה מסתיים המבנה ואיפה מתחילה הדקורציה.

אגב, תופעת השיפוצים הנרחבת גרמה לנו לתהות האם יש סיבה מיוחדת לכך? סיגל העלתה השערה, כנראה נכונה, שזה חלק מההיערכות של הפריזאים לאירוח אולימפיאדת 2024. כנראה שהעיר תהיה אפילו יותר יפה מתמיד. אנחנו ממשיכים לפסוע ומולנו שער הניצחון הקטן (Arc de Triomphe du Carrousel), שניצב בכניסה למתחם הלובר. אגב, הוא קטן במחצית משער הניצחון ונבנה 30 שנה לפניו בהוראת נפוליאון לציון ניצחונותיו בקרבות בשנת 1805.

מעברו השני של השער נמצא מוזיאון הלובר (Musée du Louvre). זהו המוזיאון לאמנות הגדול בעולם ואחד הנחשבים ומוצגת בו ה"מונה ליזה", אחד הציורים המפורסמים בעולם ועוד עשרות אלפי יצירות אחרות. הוא שימש בעבר כארמון. בחזיתו נמצאת פירמידת הזכוכית המיוחדת, שגם סביב בנייתה היו לא מעט וויכוחים וחוסר אהדה בגלל שהיא נראית כלא קשורה למקום. המוזיאון סגור בימי שלישי והכניסה עולה 17 אירו בהזמנה מראש באינטרנט. קישור. מכיוון ששנינו היינו במוזיאון בעבר, שנינו לא חובבי אמנות ובשביל לראות את המונה ליזה עומדים במרחק רב ממנה, אנחנו מחליטים לוותר על ביקור במקום ולמעשה מסיימים את מסלול הטיול של היום שנמשך בדיוק 4 שעות.

דרומית למוזיאון נמצא גשר האהבה והמנעולים (Pont des Arts), שאמנם עדיין נקרא כך, אך עיריית פריז סילקה ממנו את כל המנעולים בגלל שמשקלם סיכן את יציבות הגשר וחששו שהוא יקרוס. אם אתם ממש קיטשיים ורוצים לנצור את אהבתכם במנעול, תוכלו לעשות זאת בחזית של בזיליקת סקרה קר. אל תדאגו, גם ימכרו לכם שם את המנעול...

בדרך הקצרה ברגל למלון עוד קנינו קצת מזכרות והגענו אליו בשעה 14:00, מה שאפשר לנו יותר מחצי שעת מנוחה לנו וטעינה לטלפונים. בשעה 14:45 יצאנו ברגל, מרחק כמה דקות הליכה, למלון המפואר Cheval Blanc, שם הזמנו מקומות לשעת תה. מסתבר שלא רק לאנגלים יש Tea Time, אלא גם לצרפתים שקוראים לזה Gouter. קראתי על זה באתר Paris Chez Sharon (קישור) של הקונדיטורית הישראלית שרון היינריך שחיה בפריז. לא מעט בתי מלון מציעים ארוחה כזו ומתחרים ביניהם מי העשירה והטובה ביותר (וגם היקרה...). שרון טענה שזו הטובה ביותר. היא נמצאת במסעדת Limbar במלון. יש מספר אפשרויות של רמות מחיר ואנחנו לוקחים את הגדולה הכוללת מבחר מנות ביס, עוגה לבחירה, קינוח ושתייה חמה במחיר 75 אירו. יש גם אפשרות ללא קינוח תמורת 65 אירו ויש גם אופציה יקרה יותר עם שמפניה. קישור.

בתחילה קיבלנו שבעה חטיפים, שלושה מלוחים וארבעה מתוקים. בין היתר הייתה שם גרסה מוקטנת לפריז ברסט וסנט הונורה. זה הוגש על מעמד יפיפה והיה טעים במיוחד, פשוט חגיגה של טעמים בפה. לאחר מכן בוחרים עוגת חלוקה אחת מבין מבחר של חמש. אנחנו בחרנו בריוש חם עם חמאה וסוכר גבישי והכל נמס פנימה. אפשרויות נוספות היו עוגת גבינה, פלאן וניל, בצק במילוי תפוחים ועוגת וניל. לתומנו חשבנו שטועמים מהכל, אבל מסתבר שיש לבחור... בכל מקרה, הבחירה שלנו הייתה טעימה, אך לא מעבר ואפילו קצת אכזבה. בדיעבד, שרון אמרה לנו שמומלץ לבחור את עוגת הגבינה. לקינוח הזמנו את שתי האפשרויות, פרופיטרולים עם קרם שנטילי, גלידת וניל ועוגיות מפורקות ברוטב שוקולד חם ואגס בציפוי בצק רבוך עם קרם פרש ווניל. שני הקינוחים היו יוצאים מן הכלל והרימו את כל הארוחה.

שורה תחתונה, זו הייתה חוויה מעניינת, האוכל היה מעולה בפתיחים ובקינוח וקצת בינוני באמצע (נאשים את עצמנו שלא בחרנו טוב), השירות היה מצוין והאווירה נהדרת. מחיר הארוחה מעט מופרז לתכולתה. נתנו לארוחה ציון 9. מה שבטוח, כדאי לקחת את הארוחה הגדולה יותר עם הקינוחים. הארוחה ארכה קצת מעל שעה, עדיין מוקדם ואנחנו מחליטים ספונטנית לחצות את גשר Pont Neuf הסמוך לטיול קצר באזור סן ג'רמן (Saint Germain)בו נהיה בצורה מסודרת מחר.

לאחר חציית הגשר אנחנו נעמדים על מעקה הנהר, צופים בחבורת שחפים מעופפת מולנו ומנציחים אותם בתמונות יוצאות דופן באיכותן. סיגל טוענת שהתמונה שלה טובה יותר ואני מעלה אותה כי אני ממושמע...

מולנו מתנוססת קתדרלת נוטרדאם, שהחזית המרשימה שלה מופרעת על ידי המנופים שבצידה ומימיננו כיכר סן מישל (Saint Michel), הכיכר המרכזית של הרובע הלטיני, הסמוכה לנהר הסן מדרום. במרכז הכיכר מזרקה עם פסלו של הקדוש מיכאל נאבק בשני דרקונים. הכיכר ססגונית ותוססת במיוחד בשעות הערב, בדיוק כשאנחנו מבקרים בה. אנחנו מטיילים קצת מסביב לכיכר, צופים במבני מגורים עתיקים צרים במיוחד ומצטלמים ליד דלת הכניסה הקטנה במיוחד של מסעדת Shu (מסעדה יפנית מומלצת).

משם אנחנו מתקדמים מזרחה באחד הרחובות הקסומים של הרובע הלטיני, שאני מכנה אותו "רחוב השווארמה" (אני מניח שתבינו לבד למה...), הלא הוא Rue de la Hochette. זהו אחד הרחובות העתיקים בעיר ובמרכזו נמצאת סמטת Chat Qui Peche, שנושאת בתואר המרשים "הסמטה הכי צרה בעיר"...

אנחנו ממשיכים עוד מזרחה לאורך הנהר ומחליטים לעצור לכוס יין של אחר הצהריים. אני שותה יין אדום וסיגל יין אדום חם, גרסה מקומית של סנגרייה. שנינו מביטים על העוברים והשבים, נותנים מנוחה לרגליים ומרוצים מהחיים. מחירי היין בפריז מגוחכים וברוב המקומות מסתכמים בכמה אירו בודדים, אז למה בישראל כוס יין עולה עשרות רבות של שקלים? עוד קצת הלאה משם אנחנו מגיעים אל Le Boulanger de la Tour, בולונז'רי הנחשב בעיני רבים כזה שמכין את הקרואסון ואת מאפה התפוחים (Chaussons aux pommes) הטוב בעיר. הוא נמצא ממש בסמוך לתחילת רחוב סן ג'רמן, אבל בשעה שאנחנו מגיעים כבר אין זכר למאפים, אלא יש רק תור ארוך לאלו שבאים לקנות את שארית הלחמים להיום. פעם הבאה.

בשלב זה אנחנו מחליטים להתחיל לחזור חזרה למלון על מנת להתארגן למסעדה בערב. אנחנו חוצים את נהר הסן צפונה עד לאי, מטיילים עליו מערבה ושוב חוצים אותו ממש מול בית העירייה. בדרך אי אפשר שלא להתרשם מהמבנים העתיקים המרשימים על האי וממראות נהר הסן המואר כעת על ידי פנסים לאחר רדת החשיכה המשווים לו קסם מיוחד של לילה.

בדרך למלון אנחנו עוד עוצרים לקנות לי נעליים שביני לבינן נוצרה כימיה בחלון הראווה וכשאני מבין את המחיר הזול במיוחד שלהן אז בכלל ניצתת לה אהבה שמסתיימת בקופה... עכשיו אני כבר לא אוכל לשחק את הפולני ולהגיד שלא קניתי לי כלום וזה מבאס. בשעה 19:00 בדיוק אנחנו חוזרים למלון ומסכמים אחר הצהריים ספונטני וכיפי במיוחד. שעה ורבע אחרי אנחנו כבר בתחתית בדרך למסעדה.

מסעדת Automne מובלת על ידי שף יפני. היא הרבה פחות מפורסמת מהמסעדות האחרות, אבל קיבלנו עליה המלצות חמות. היא בעלת כוכב מישלן אחד ונמצאת ברובע ה-11. המסעדה קטנטונת ואנחנו הושבנו בשולחן בפתח המטבח הקטן. אין בכלל תחושה של מסעדת מישלן ומעניין איך יהיה האוכל. המסעדה מציעה ארוחת טעימות בת 7 מנות במחיר 125 אירו לאדם. מחיר כוס יין מתחיל ב-8 אירו. אין תפריט יין בכוסות, אלא רק הסברים בעל פה. תפריט הטעימות רק בצרפתית וגוגל נחלץ לעזרתנו ומתרגם. קישור.

amuse-bouche זה "משעשע חך" בתרגום מילולי לעברית ולמעשה זה מתאבן קטן לפתיחה. בדרך כלל מקבלים כמה כאלה בתחילת ארוחה במסעדות מישלן, עוד לפני המנות הראשונות. ראשון אנחנו מקבלים ממרח עוף וברווז מלווה בקרקרים, חטיף מאלזס וכדור ממולים. המולים מצוינים, השאר פחות. לאחריו הגיע פתיח נוסף בדמות מרק גבינת גדי עם כרוב ושקדים, מרק פנטסטי. המנה הראשונה הייתה קרם עדין של כבד אווז מכוסה פרוסות פטריות דקיקות ונגיעות של קרם תפוח גרני סמית ולצידו וופל עשוי מג'ינג'ר. מנה מצוינת, בעיקר הביסים עם התפוח, שהרים לכבד. אחריו הגיע מילפיי כרישה (הכרישה עשויה עלה עלה) עם פרוסות תפוח אדמה וכמהין שחור, קרם תפוחי אדמה ורוטב כמהין, חמאה ומעט גבינת גרוייר. מנה פנטסטית, שגורמת לך להרהר כמה גבוה השף הצליח להרים כרישה, חומר גלם כל כך אפרורי. יחד עם המנה הגיעה סלסלת לחם.

המנה השלישית הייתה סקלופ עם קרם ארטישוק ירושלמי וצ'יפס ארטישוק ירושלמי, אמולסיה של בירה וקולי קלמנטינות. עוד מנה מצוינת, עד שאנחנו מנגבים את הרוטב שלה עם הלחם... אחריה הגיע דג מונקפיש עם צנוניות במגוון צבעים, מיני צדפות ורוטב ברגמוט (פרי הדר ממשפחת הלימונים). הדג היה מאוד בשרני והשתלב מצוין עם התוספות. כעת הגיע תור הבשר וקיבלנו שקדי עגל בציפוי פירורי לחם, לצידם אנדיב ועליו שרימפס וגילופי תפוז סיני ואמולסיה של סרטנים שונים. המנה הייתה מופלאה למרות האנדיב. השקדי עגל היו פשוט מעולים.

לקינוח קיבלנו פיננסייר, מעליו קרם מסקרפונה, תפוח מקורמל ושקדים ומעל הכל סורבה גבינת קוטג'. קינוח יוצא מן הכלל! לסיום הארוחה הגיעו מגוון חטיפים מתוקים קטנים. שורה תחתונה, האוכל היה מצוין, השירות היה מעולה והמטבח היה מעניין (למרות שהריחות מעט הפריעו). נתנו לארוחה ציון 9.

השעה כבר 23:00 ואנחנו בתחתית בדרך חזרה למלון. לילה טוב.

יום שני 14/2/22

השכמה בשעה הרגילה, קפה עם פחזנית קטנה בבית הקפה האהוב מתחת למלון ואנחנו בדרכנו עם רכבת הפרברים אל מגדל אייפל. כבר ראינו אותו ממספר מקומות בימים האחרונים, אבל הפעם נראה ממנו. הרכבת צפופה ברמות שלא נתקלנו בהן בימים הקודמים ואנחנו מסיקים שהסיבה היא יום שני בבוקר, כך שנראה שלא כדאי לנסוע בה בימי שני בשעות 08:00-09:00. אנחנו עוברים ל"מוד צפיפות", דהיינו כל הדברים החשובים נמצאים רק בכיסים קדמיים והידיים בכיסים בשמירה. הכייסים מבינים שכדאי להם להתעסק עם אחרים... ביציאה מתחנת הרכבת Champ de Mars Eiffel Tower, אנחנו מתחילים בטיול קצר על הטיילת דרומה. כמה דקות משם נמצאת האנדרטה להנצחת יהודי פריז (Square de la Place des Martyrs Juifs), המנציחה את אירועי יולי 1942, בהם נעצרו יותר מ-13,000 מיהודי פריז ונשלחו למחנות ההשמדה. אני מנציח את האנדרטה בתמונה.

אנחנו מביטים לנהר הסן השלו, שכעת חוצה את העיר למזרח ומערב (בניגוד למרכז העיר, שבה הוא חוצה אותה לצפון ודרום) ורואים ממרחק את פסל החירות של פריז (Statue de la Liberté Paris), שהוא למעשה העתק בגובה של 10 מטרים של פסל החירות המפורסם מניו יורק, שהעניקו להם הצרפתים במתנה. הוא הוצב בשנת 1889 על אי קטן במרכז נהר הסן. אנחנו לא רואים טעם ללכת 700 מטרים לכל כיוון על מנת לראות אותו מקרוב אז אנחנו מסתובבים ומתחילים לעלות צפונה בטיילת הקסומה לכיוון המגדל. ממול נמצא הרובע ה-16 של פריז, הוא בנוי על גבעה ונראה מרשים במיוחד כתפאורה לנהר.

הגענו לאייפל קצת לפני 09:30, רכשנו כרטיסים ונעמדנו בתור הקצר למעלית. מגדל אייפל, העשוי מתכת, הוקם לתערוכה העולמית בעיר בשנת 1889 ועורר התנגדות רבה אצל המקומיים. הייתה אף מחשבה לפרק אותו בשנת 1909, אך הוחלט להשאיר אותו כי שימש אנטנות של הצבא והממשל. הוא נקרא על שם המהנדס והאדריכל גוסטב אייפל, שבנה אותו. גובהו 324 מטרים והוא היה הגבוה בעולם עד 1930. ניתן לעלות למפלס הראשון שלו (57 מטרים) והשני (115 מטרים) במדרגות או במעלית. למפלס השלישי (276 מטרים) עולים במעלית מהמפלס השני. קישור.

מקריאת חומרים, התרשמתי שהתצפית המרשימה ביותר היא מהקומה השנייה כי הקומה השלישית גבוהה מידי והראשונה נמוכה מידי ולכן קנינו כרטיסים לקומה השנייה (שכוללים גם את הקומה הראשונה). כרטיסים לקומה השנייה עולים 17.1 אירו לאדם ואילו אלו לקומה השלישית עולים 26.8 אירו לאדם. המעלית המפחידה עולה למעלה על עמודי הבניין בשיפוע אלכסוני במהירות איטית ובמהלך הנסיעה הסבירה לנו המפעילה כי המעלית עוצרת בקומה הראשונה רק בדרך למטה.

אנחנו מגיעים לקומה השנייה, הנוף מהמם ולכל כיוון יש את האטרקציות שלו. בצפון מערב ארמון וגני טרוקדרו ורובע לה דפנס, בדרום מערב, נהר הסן והגשרים היפים ופסל החירות הקטן, בדרום מזרח גני Champ de Mars, מגדל מונפרנס והאינווליד ואילו בצפון מזרח בזיליקת סקרה קר מרחוק ומוזיאון בראנלי ממש מתחת. חדי העין גם יבחינו ב-Flame of Liberty, הפסל שנמצא מעבר לנהר מעט צפונית למגדל, המהווה העתק מדויק של להבת הלפיד מפסל החירות ושהפכה עם השנים להיות האנדרטה הלא רשמית לזכר הנסיכה דיאנה מכיוון שהיא נמצאת בכניסה למנהרה בה נהרגה בתאונה.

אחרי עשרות תמונות לכל כיוון ולא מעט צילומי סלפי, אנחנו חוזרים למעלית ויורדים לקומה הראשונה, שם יש מקטע של רצפת זכוכית מפחידה ומוזיאון קטן על המהנדס אדריכל אייפל. אומרים שהנוף מלמעלה מהמם גם בלילה, לא בדקנו. החל משעה 20:00 ועד 02:00 יש תצוגת אורות מרשימה על המגדל כל שעה עגולה למשך 5 דקות. כשירדנו מהמגדל לאחר כ-45 דקות כבר היה תור גדול מאוד לכרטיסים ולכן מומלץ מאוד לקנות כרטיסים מראש ולחסוך זמן יקר.

מהמגדל יצאנו דרך גני Champ de Mars, מטיילים בין העצים העירומים המהממים הגזורים כמו סרגל. בקצה המרוחק של הגנים נמצא Grand Palais Éphémère, אולם מרשים המשמש לאירועי ספורט ואמנות, הנראה מהתצפית כמו האנגר צינורות עצום בצורת צלב סימטרי. אנחנו מגיעים אל האנדרטה לזכויות האדם (Monument des Droits de l'Homme), פונים שמאלה ועוזבים את הפארק בדרכנו אל האינווליד.

מהפארק אנחנו יוצאים דרך רחוב Belgrade, שמשנה את שמו ל-Rue de Grenelle ופונים ימינה ברחוב Cler. הרחוב הזה הוא רחוב עם נוכחות חזקה של מיטב הפטיסרי של פריז והזדמנות מצוינת לבקר כאלו שפספסנו קודם. בין היתר ראינו כאן סניפים של Stohrer, Ladurée, השוקולד של אלן דוכאס ו-Pralus. מכיוון שעוד מעט ארוחת צהרים, אנחנו עומדים בפיתוי ומסתפקים בצילומים.

משם עוד כמה דקות הליכה ואנחנו מגיעים אל הכניסה הצפונית של האינווליד. אגב, בדיעבד היה נכון יותר להגיע מהכניסה הדרומית ולהתקדם צפונה ולא ללכת סתם הלוך ושוב. מתחם האינווליד (Les Invalides) מהמאה ה-17 כולל את קתדרלת סנט לואיס (St Louis des Invalides Cathedral), מוזיאון הצבא ואת קברו של נפוליאון (Tomb of Napoleon Bonaparte), הנמצא בפנתיאון בכניסה הדרומית למתחם. במוזיאון הצבא מוצגים כלי נשק, שריונות ומדים. הבניינים סימטריים לחלוטין ובנויים בסגנון קלאסי. הכניסה למתחם ולכנסייה חופשי ואילו הכניסה למוזיאון ולקבר בתשלום.

ממול לכניסה הצפונית נמצא גשר אלכסנדר השלישי המרשים. אנחנו חוצים את השער, מתבוננים בתותחים העתיקים הנראים עשויים ארד, חולפים על פני גינה מטופחת במיוחד עם שיחים גבוהים שגזורים בצורה אחידה ונכנסים לחצר גדולה שמימינה נמצא מוזיאון הצבא, משמאלה שורה ארוכה של קני תותחים וממול הכנסייה. מעל הכניסה לכנסייה ניצב פסל של נפוליאון. אנחנו מוותרים על מוזיאון הצבא ונכנסים לביקור קצר בכנסייה המרשימה. בגב שלה נמצא עוגב עצום מרשים במיוחד. לאחר ביקור קצר אנחנו פונים אל עבר קברו של נפוליאון, שהכניסה לפנתיאון בו הוא נמצא היא מסביב ובתשלום נפרד.

לצערנו אין לנו יותר מידי זמן להתעמק במתחם המעניין כי השעה כבר 11:50 ועוד עשר דקות יש לנו הזמנה למסעדה שנמצאת בקרבת מקום, אז אנחנו מתנצלים בפני נפוליאון שאת קברו נפקוד רק בפעם הבאה ויוצאים במהירות למסעדה, אליה אנחנו מגיעים בדיוק בזמן אחרי הליכה קצרה.

מסעדת Tomy&co היא בעלת כוכב מישלן אחד וזוכה להמלצות רבות. הזמנת מקום מתבצעת במפתיע במייל בלבד. תפריט הצהריים מאפשר בחירה של מנה ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר 62 אירו לאדם, אך אפשר גם שילובים אחרים והמחיר בהתאם. מחיר כוס יין מתחיל ב-8 אירו בלבד. אנחנו בוחרים מנות שונות ולמעשה מרכיבים לעצמנו תפריט טעימות של 5 מנות. בערב מוצע תפריט טעימות בן 6 מנות במחיר 85 אירו לאדם. המסעדה קטנה, מיוחדת ויפה, הישיבה די צפופה לאורך שני הקירות כשמצד אחד ספסל ומולו כיסאות. אנחנו זוכים במושב הזוגי הפינתי המרווח, כיאה למי שמגיע ראשון... קישור.

למנות ראשונות קיבלנו קרפצ'יו סקלופס, מעליו קרם אבוקדו, קרפצ'יו לפת ודלעת ורוטב מיסו. המנה השנייה היא ניוקי עם כמהין שחור, חמאת תרד וגבינת פקורינו. השף הפתיע אותנו עם מנה נוספת של ביצה עם גבינה מעל ארטישוק ירושלמי בתוך מרק פרמז'ן. שלושת המנות היו יוצאות מן הכלל, פשוט מושלמות!

למנות עיקריות קיבלנו דג מונקפיש צלוי וצדפות, כרוב בחמאה וצלפים ברוטב בויאבז. הדג היה מעולה והצדפות הרימו לו, אך הכרוב היה פחות מוצלח. המנה השנייה היא שקדי עגל ופאטה ברווז, פירה גזר לבן וסלט חסה ברוטב כמהין (בתוספת 8 אירו), מנה מדהימה!

הסתפקנו רק בקינוח אחד כי יש לנו עוד הרבה מתוק לאכול במסלול והזמנו קונפי תפוחים, מסקרפונה, צנוברים מקורמלים וגלידת תפוח. גם הקינוח היה מרענן ומצוין והיווה סיום הולם לארוחה מצוינת. לאחריו קיבלנו שני פטיפורים בצלחת מרהיבה בצורת עלה סגול. שורה תחתונה, אוכל מופלא ויפיפה, חלק מהמנות בלתי נשכחות, שירות מצוין, אווירה נהדרת ותמורה גבוהה במיוחד לכסף. בקיצור, נתנו בלי היסוס ציון 10. לא ברור לנו למה היא פחות מפורסמת מהאחרות? אולי עכשיו אנשים ינהרו אליה.

בשעה 13:45 יצאנו מהמסעדה בדרכנו לסיור העצמאי שהכנתי בסן ג'רמן. Google Maps ממליץ על אוטובוס ואנחנו מצייתים. מה רע? אחרי רבע שעה אנחנו יורדים ליד כנסיית סן ג'רמן אליה נחזור עוד מעט, אבל עוד לפני אנחנו מציצים בשניים מבתי הקפה האייקוניים של העיר בהם נהגו לשבת כל המי ומי של העיר אחרי מלחמת העולם השנייה. Café de Flore הוא מוסד מפורסם ויקר עם היסטוריה עתירת סלבס, בהם אמנים, אנשי רוח וסופרים. זהו אחד המקומות העמוסים בעיר, בייחוד הקומה השנייה שלו, הרועשת ממקומיים. הקומה הראשונה נעימה יותר והכיסאות המבוקשים ביותר הם כמובן על המדרכה. קישור.

Café Les Deux Magots עטור תהילה לא פחות ואירח כל אינטלקטואל שמכבד את עצמו. הוא שומר עד היום על צביון בוהמייני, למרות שרוב המבקרים הם תיירים ובכניסה אליו משתרך תור ארוך של מבקרים הממתינים בתורם להיכנס. חלל בית הקפה אלגנטי במיוחד ומשדר אצילות רבה. המלצריות עם שמלות שחורות, המלצרים עם חליפות ופפיונים שחורים, שנדלירים וגופי תאורה עתיקים. בקיצור, יש כבוד. קישור.

בסמוך לקפה האחרון נמצאת חנות השוקולד של השף הצרפתי עטור התהילה אלן דוכאס, Le Chocolat Alain Ducasse ואנחנו מציצים בה להתרשמות בלבד כי אנחנו מעדיפים את השוקולד בהמשך המסלול של מרקוליני ועוד קצת אחריה נמצא מוסד פריזאי מפורסם נוסף, מסעדת Le Relais de L’Entrecôte, מסעדת סטייקים ידועה המגישה מנה אחת, אנטרקוט רך במיוחד עם רוטב נהדר וצ'יפס. יש לה גם סניפים מדרום לשאנז אליזה ובמונפרנס. הבעלים שלה היו שותפים במסעדת Le Relais de Venise son entrecôte, בה אכלנו שלשום. לא להתבלבל ביניהן, השם מאוד דומה. קישור.

בפינת הרחוב ניצבת במלוא הדרה כנסיית סנט ג'רמן דה פרה (Église de Saint Germain des Prés) היפיפייה ולצידה המנזר העתיק ביותר בפריז, מהמאה ה-6. בכנסייה קבור רנה דקרט, הפילוסוף המודרני שאמר "אני חושב משמע אני קיים". הכנסייה נחרבה בשנת 1794 בשל התפוצצות אבק שריפה שאוחסן בה. לויקטור הוגו היה תפקיד חשוב בשחזורה כמו שעשה בנוטרדאם. הרובע נקרא על שם המנזר. קישור.

הכנסייה והמנזר עתיקים מאוד מבחוץ ומרשימים במיוחד מבפנים. הכנסייה הארוכה נראית כמו טור של קשתות עם תקרה כחולה מנוקדת בלבן, ציורי קיר מרשימים של סצנות נוצריות מתחתיה, עמודים בצבע תכלת בהיר תומכים בה, על הקירות תלויות תמונות גדולות, הנראות כמו חלון, שלא היו מביישות אף מוזיאון יוקרתי, ויטרז'ים צבעוניים, דרכן חודרות קרני השמש ועוגב עצום הנמצא בגובה רב מעל הכניסה. בהחלט כנסייה מרשימה במיוחד והכניסה חופשית.

מהכנסייה אנחנו יוצאים דרומה לאורך רחוב Bonaparte, המצביא הצרפתי, חולפים על פני סניף נוסף של פייר הרמה ובצומת עם Rue Saint Sulpice אנחנו סוטים מעט ימינה לביקור באחד הפטיסרי המפורסמים בעיר, Pâtisserie Michalak. בפנים יש תצוגה מרהיבה במיוחד של מאפים מתוקים. אנחנו מבקשים המלצה ולוקחים את ה-Pur Pistache Coco, עוגת פיסטוק א-לה טירמיסו עם ביסקוויט פיסטוק, מוס וקרם פיסטוק, קרם קוקוס וציפוי שוקולד לבן פיסטוק, עוגה חלומית שהייתה יפיפייה, טעימה ומתוקה בטירוף.

אנחנו ממשיכים דרומה ומגיעים לכניסה המערבית של גני לוקסמבורג (Le Jardin du Luxembourg). הגנים יפים, שוקקי חיים ופופולריים והם השניים בגודלם בעיר. יש בהם פסלים, עצים עירומים, ערוגות פרחים, מגרשי משחקים ובתי קפה. במרכז הצלע המערבית נמצא העתק קטן נוסף של פסל החירות, משם אנחנו צועדים מזרחה בין העצים העירומים ומגיעים אל הבריכה הגדולה שנמצאת בחזית הארמון. קישור.

ארמון לוקסמבורג משמש כיום כמושב הסנאט של צרפת, בו יושבים 319 חברים. בעבר שימש ככלא ולאחר מכן כבית הנבחרים העליון. הוא נבנה במקור למען מריה דה מדיצ'י, אשתו של הנרי הרביעי, שלא אהבה את המגורים בלובר ורצתה ארמון דומה לארמון פיטי מעיר הולדתה פירנצה. קישור.

מסביב לבריכה יושבים מקומיים רבים על כיסאות מתכת המפוזרים בנדיבות ומתמכרים לשמש הנעימה באמצע החורף. אנחנו מתבוננים מערבה ורואים ביחד את מגדל מונפרנס משמאל ואת מגדל אייפל מימין, שני המגדלים הגבוהים בעיר בתמונה אחת. אנחנו ממשיכים במסלול בגנים לכיוון הצלע המזרחית, שם נמצאת מזרקת מדיצ'י היבשה ממים וקצת לפניה פסל השחקן שעושה סלפי. הוא לא באמת עושה סלפי, אבל התנוחה שלו מזכירה את זה ומכאן הוא קיבל את שמו. אנחנו כמובן עושים סלפי עם פסל השחקן שעושה סלפי (כמו כולם...). לא העליתי אותה כי היא עומדת.

אנחנו יוצאים מהגנים ביציאה המזרחית ליד המזרקה וכבר רואים מולנו את הפנתיאון (Panthéon). זהו מקום קבורתם של לא מעט מגדולי האומה כגון ויקטור הוגו, אלכסנדר דומא (שלושת המוסקטרים), מארי קירי ואמיל זולא וגם לוח זיכרון ל-2600 חסידי אומות עולם צרפתיים. הוא נבנה בהשראת הפנתיאון ברומא ככנסייה (לפני שהפך למקום קבורה) ויש בו ציורי פרסקאות יפים. אנחנו רואים את התור הארוך בכניסה ויש לנו עוד יום ארוך, אז אנחנו מסתפקים בכך שהיינו בזה שברומא וממשיכים. קישור.

מעט דרומית לפנתיאון נמצא אחד הלוקיישנים המרכזיים ששימשו לצילומי הסדרה "אמילי מפריז" ואנחנו מצטרפים לאלו המבקשים לצפות באתרים מהסדרה האהובה. יש חילוקי דעות רבים בצרפת בנוגע לסדרה. יש הטוענים שמדובר בלעג אמריקאי לתרבות הצרפתית וכנגדם יש הטוענים שהיא עושה יחסי ציבור נפלאים לפריז. אנחנו חושבים שזה גם וגם. ממש מולנו נמצאת המסעדה של החבר שלה שהיא בכלל מסעדה איטלקית בשם Terra Nera. ומשמאל נמצאת הכיכר הקטנה בה חגגו לאמילי יום הולדת, Place de L'Estrapade ואחרי הכיכר בית המגורים שלה ושל גבריאל. בכיכר אנחנו צופים בחיוך בילדה שמנסה לשחזר את אמילי.

אנחנו חוזרים לכיוון הפנתיאון ועוקפים אותו ממזרח. צפונית מערבית לפנתיאון נמצאת אוניברסיטת סורבון, שנוסדה עוד במאה ה-13. בשלב זה מתחיל לרדת גשם (שמדהים כמה הוא התחשב בנו כל הטיול והתאפק עד ליום האחרון) ואנחנו ממשיכים צפונה. כשאנחנו מגיעים לכיכר מובר, הגשם הופך חזק מידי ואנחנו נכנסים לבית קפה כדי לחכות שיירגע מעט. המלצר מבושש להגיע, הגשם מתבאס מזה שעבדנו עליו ומחליט להיפסק ואנחנו מחליטים לצאת ולהמשיך. למעשה אנחנו מתחילים את הסיור שתכננתי באזור סן ג'רמן, שבצהריים "נגענו" בקצה המערבי שלו, כעת אנחנו נמצאים בקצה המזרחי ובערב נסגור מעגל.

כיכר מובר (Maubert) היא כיכר מהמאה ה-12 הנקראת על שם אחד המרצים באוניברסיטה. בימי ג', ה' ושבת בבוקר יש בה שוק פירות ים, בשר, גבינות ומאפים, אבל היום יום שני, אין בה שום ייחוד ואנחנו רואים את הקונסטרוקציה המשמשת את דוכני השוק. בעבר הוציאו בה להורג אז כנראה שהיא הייתה יותר מעניינת. אנחנו פונים שמאלה לרחוב  Grands Degres ושוב שמאלה אל רחוב Frederic Sauton. בפניה הראשונה שמאלה, בסמטת Impasse Maubert 4, נמצא הבית בו הייתה מעבדת הרעלים של המרקיזה דה ברינוויליה שהותירה אחריה גופות רבות בתקופת לואי ה- 14 במאה ה-17, עד שנתפסה וראשה נערף בכיכר העיריה. אנחנו מציצים לסמטה, אבל לא רואים דבר למעט סורגים שחורים, אפילו לא שלט קטן שיתאר את הסיפור ההיסטורי.

אנחנו פונים ימינה ברחוב 3 Portes עד הצומת עם רחוב L'Hotel Colbert, שם נמצא בנין יפיפה מהמאה ה-18 (בבית מספר 15), שהיה הפקולטה לרפואה ובכיפה שלו שכן האודיטוריום בו ניתחו המרצים גופות. פנינו שם שמאלה ומיד ימינה לרחוב Lagrange ושמאלה ברחוב Fouarre ואז ימינה לרחוב Galande. די בהתחלה מימין במספר 42 נמצא השלט העתיק ביותר בפריז. מדהים לראות כיצד הכינו שלטי משפחה בעבר וסיגל שואלת מה עשו עם השלט אם עברו דירה? שאלה טובה, כנראה שלא עברו דירה.

אחת הקוראות העירה לי כי מדובר בהעתק של השלט וכי המקור נמצא במוזיאון קרנוולה. השלט מתאר את מפגשו של סנט ג'וליאן (לפני שהפך לקדוש) עם ישו. האיש הורג את הוריו ומנודה מן החברה ואף הופך מצורע. באחד הימים הוא ואשתו חסים על הֶלֶךְ עני ועוזרים לו לחצות את הנהר בסירתם ללא תמורה כספית. במהלך החציה מתגלה ההלך כישו, שמוחל על עוונותיו של ג'וליאן. במרכז השלט נמצא ישו ובקצות הסירה ג'וליאן ואשתו. הכנסייה בקצה המרוחק של הרחוב נקראת על שמו של הקדוש ג'וליאן.

לקראת סוף הרחוב נמצא הבית השני הכי קטן בעיר וניתן לזהות אותו על פי חזיתו הירוקה. חוץ מהתואר המחייב של הבית אנחנו לא מוצאים בו עניין ופונים ימינה לרחוב Saint Julien le Pauvre. מימין נמצאת כנסייה בשם הרחוב, אחת העתיקות בעיר, מסביב לה גינה ובה העץ הכי עתיק בעיר. כדאי להציץ לתוך הכנסייה להתרשם עד כמה היא עתיקה. ממול, מעברו של הנהר משקיפה עליה קתדרלת נוטרדאם. קישור.

אנחנו פונים שמאלה לרחוב La Bucherie. מיד משמאל נמצאת חנות הספרים Shakespeare and Company, חנות מאוד מפורסמת שחגגה לאחרונה 70 שנה. היא צפופה, תקרתה מעץ ועל עמודי המתכת שתומכים בה משתלשלים צמחים. הספרים מונחים על מדפי עץ עתיקים והכל מאוד מאוד מיוחד. בכניסה אליה משתרך תור של מבקרים ואני מאוד ממליץ להיכנס לביקור של כמה דקות ולהתפלל שהיא לא תתמוטט בעודכם שם... קישור.

בסוף הרחוב הקטן פנינו שמאלה לרחוב Petit Pont (מימין נמצא הרחוב העתיק והססגוני La Huchette, בו ביקרנו כבר אתמול) ולאחריו ימינה לרחוב Saint Severin. מצד שמאל ניצבת כנסייה בשם הרחוב מהמאה ה-15 בסגנון גותי מרשים. אנחנו ממשיכים לטייל, הרחובות מסביב צרים וקסומים, משני הצדדים רצף של מסעדות, בתי קפה, עסקי שווארמה ומזנוני קרפים.

בשלב זה אנחנו מגיעים אל חנות השוקולד המדהימה Maison Georges Larnicol, המתמחה בשוקולד עם מלח. אנחנו קונים על פי ההמלצה ממרח שוקולד שקדים עם מלח ים. המקום גם מתמחה בעוגה שנקראת Kouign Amann, בצק קרואסון עשיר בחמאה, מלח וסוכר עד קרמול. פה הם מייצרים גרסאות מוקטנות של העוגה הזו הנקראות Kouignette ואנחנו קונים שני טעמים, האחד רגיל והשני עם שוקולד. אנחנו אוכלים את זה מחוץ לחנות, אני מאוד אוהב ולסיגל זה בצקי, חמאתי וסוכרי מידי.

עוד קצת הלאה ברחוב אנחנו חוצים את שדרת סן מישל, מדלגים על הכיכר בשם זה, בה ביקרנו כבר אתמול וממשיכים לטייל ברחוב Saint Andre des Arts היפה. אחרי מספר דקות אנחנו פונים שמאלה במספר 59 לסמטת Cr du Commerce Saint Andre (להיזהר לא לפספס את הכניסה הצרה). ברחוב הרומנטי הזה, המרוצף חלוקי נחל, המציא ד"ר גיליוטין את מכשיר ההוצאה להורג המפורסם.

לקראת סוף הסמטה אנחנו פונים ימינה ומימין אנחנו רואים את Le Procope, בית קפהמשנת 1686. זהו כנראה אחד מבתי הקפה הוותיקים בעולם והראשון בפריז. המקום מרשים מאוד, מרוהט בריהוט כבד של פעם, ספריות עמוסות ספרים בצדדים ותחושת אצילות רבה. אנחנו רוצים להיכנס לשבת ולספוג קצת מפעם, אבל מתאכזבים לשמוע שכרגע מוגשות בו רק ארוחות מלאות בגלל הוולנטיין. ביקשנו רשות להיכנס ולהסתפק בצילום ונוכחנו לראות שהוא בהחלט מרשים במיוחד. קישור.

הסיור בסן ג'רמן למעשה מסתיים פה, אבל לנו יש עוד כמה מתוקים שאנחנו חייבים לנסות אז אנחנו פונים ימינה בשדרת סן ג'רמן ושוב ימינה ברחוב Seine, שם נמצא סניף של Fou de Pâtisserie, פטיסרי שמתמחה במכירת מיטב המתוקים של השף פטיסרי המובילים. אנחנו לא מוצאים שם משהו מעניין, חוצים חזרה את השדרה וממשיכים ברחוב Seine. מצד שמאל נמצאת חנות השוקולד של Pierre Marcolini, שוקולטייר בלגי מהטובים בפריז, שהתמחה בפושון וזכה באליפות העולם. יש לו סניפים גם ליד כיכר ונדום ובגאלרי גורמה. אנחנו קונים מגוון פרלינים על פי המלצת המוכרת ושומרים למלון. בדיעבד, אני יכול להעיד שאלו היו פרלינים מהטובים שאכלתי בחיים! כל פרלין עלה אירו אחד. לא זול.

בהמשך הרחוב משמאל יש סניף של השוקולטייר Arnaud Larher, אצלו כבר ביקרנו ולאחריו מימין נמצא הפטיסרי Maison Mulot, פטיסרי נהדר עם תצוגת אופנה של עוגות, מאפים מתוקים ומלוחים ומגוון קישים. אנחנו מבקשים המלצה ומחליטים לתת כבוד לטארט טאטן, אחד הקינוחים המסורתיים של הצרפתים. אנחנו מאוד אוהבים אותו והוא מחזיר לנו אהבה. הוא היה נפלא. זהו למעשה טארט תפוחים עם שכבת סוכר מקורמל, הנקרא על שם המלון בצרפת שבו הוא הומצא בשנת 1889. קלאסיקה צרפתית.

שוב מתחיל הגשם, בדיוק שסיימנו את הסיור (מדהים כמה התחשבות) ואנחנו הולכים מהר את המרחק הקצר עד לתחנת המטרו Odéon ומשם חזרה למלון, אליו הגענו בשעה 18:00. נותרו לנו כמעט שעתיים של מנוחה וטעינת מצברים עד ליציאה למסעדת הערב, אותה הזמנו לשעה 20:30 ונמצאת ממש בסמיכות למסעדה בה אכלנו היום צהריים.

מסעדת David Toutain המעוטרת בשני כוכבי מישלן, היא אחת המדוברות בעיר ויש עליה קונצנזוס רחב. השף, שעל שמו נקראת המסעדה, למד אצל גדולי השפים הצרפתיים, פתח מסעדה משלו בשנת 2013, קיבל את הכוכב הראשון שלו בשנת 2015 ואת השני 4 שנים מאוחר יותר. המסעדה אלגנטית מאוד, המלצרים בחליפות, המוזיקה חרישית והעיצוב מודרני ומרווח. יש תפריט טעימות אחד בן 8 מנות במחיר 200 אירו ושני בן 10 מנות במחיר 270 אירו. אנחנו לקחנו את הקטן יותר כי הגדול כולל מנת גבינות. מחירי כוס יין מתחילים ב-12 אירו, די זול למסעדת שני כוכבים. קישור.

מיד בכניסה התכבדנו בזוג מטליות חמות, שהיו נעימות מאוד לאור הקור בחוץ. לפתיחה קיבלנו שתי חתיכות סלסיפיי שהונחו על ענפי עץ ואיתם קרם גזר לבן, שוקולד לבן ושומשום. פתיחה פנטסטית! לאחר מכן קיבלנו ארטישוק ירושלמי מחופש לתפוח אדמה מדורה, שהונח על חלוקי נחל. מצוין. פתיח שלישי הגיע גליל במילוי קרם בצל שאלוט מופלא. אחריו הגיע טארטלט קרם סרטנים מצוין. חמישית הגיעה סופגנייה צרפתית במילוי רוטב צנוברים ומעל פירורי ברווז יבש. מדהים! וואו, רק לחשוב שעוד לא קיבלנו תפריט...

לשולחן הוגש בריוש נהדר בליווי חמאת יוזו. למנה ראשונה קיבלנו מגוון סוגי דלעת עם מגוון הדרים ברוטב הדרים ועלי לימון. מנה כיפית מרעננת, אך התפוז הסיני היה דומיננטי מידי. המנה הבאה הייתה שורש סלרי עם אגוזים מקורמלים בחמאה חומה וקציפת ירקות ויין לבן. מנה מצוינת והוכחה נוספת לכך שסלרי הפך לכוכב הקולינרי החדש בעולם. בנוסף, הוגשה מנת חמאה נוספת והפעם חמאה מומלחת מנורמנדי. כעת הגיע סקלופס עם אבקת סקלופס וכרוב ניצנים. עוד מנה מצוינת, שמרוב התלהבות לא צילמתי... המנה הרביעית הייתה דג קוד קונפי עם קרם פסיפלורה, קרם גזר, קרם גרגר נחלים, גזר צלוי ופיסטוקים. הדג המדהים נמס בפה כמו חמאה ושאר המרכיבים החמיאו לו עוד יותר. וואו!

המנה הבאה כללה בשר לובסטר כחול מושחל על ענף ערער ולצידו ארטישוק סיני ומרק לובסטר כחול. אני לא מצליח להחליט אילו חלקים של המנה היו טובים יותר, אבל הכל ביחד היה פשוט נפלא! כעת הגיע צלופח מעושן וצלוי ברוטב שומשום שחור וחתיכות תפוח גרני סמית. מנה שאינה נראית מזמינה, אך הייתה מצוינת. המנה השביעית הייתה חזה עוף עם סלקים ברוטב סלק. מנה מעולה.

לקדם קינוח קיבלנו גלידת שמרים עם קרמל לצד קציפת בריוש ופירורי בריוש. הגלידה הייתה פחות טובה, הקציפה מצוינת, אבל זה היה מאוד מיוחד. לקינוח קיבלנו גלידת יוזו, אצות חסה ושמן זית. קינוח מאוד חמוץ ומרענן, אנחנו פחות אהבנו. אחריו הגיע פוסט קינוח בדמות סורבה דלעת, לצידו קרם שוקולד לבן וכרובית ועוגיית בוטנים. אין ספק שהכל מאוד יצירתי ומיוחד, אבל פחות התחברנו.

שורה תחתונה, ארוחה מופלאה, שארכה 3.5 שעות ושירות מעולה עם נגיעה חברית, תמורה הולמת לכסף וציון 10 ללא היסוס. סיגל קיבלה מהם ורד לכבוד הוולנטיין. אגב, המלצרית הוויאטנמית טאי (שבכלל הסתבר שהיא רעייתו של השף) ביקשה למסור ד"ש לדייויד פרנקל מפרונטו, איתו עבדה לפני שנים רבות במסעדת מוגריץ בספרד (בה נבקר בהמשך השנה...). בשעת חצות הסתיימה הארוחה ואנחנו חזרנו למלון בתחתית אחרי יום מדהים עם שתי מסעדות מופלאות.

יום שלישי 15/2/22

בשעה 08:00 ירדנו למאפייה הפרטית שלנו ממול, שהיום הציגה גם מבחר גדול של כריכים ואנחנו לא עומדים בפיתוי ולוקחים כריך משותף עם הקפה. בהמשך אולי נצטער על זה... אחרי הקפה אנחנו צועדים לבית מרקחת קרוב בשם Pharmacie du Pont Neuf, עליו המליצו לנו בקבלה של המלון. אנחנו עושים בדיקת קורונה בהתרגשות וחשש גדולים כי המשמעות של תוצאה חיובית היא בידוד של 11 יום וזה לא כל כך נעים. שילמנו 26 אירו ומכיוון שביקשנו גם תוצאה מודפסת אז נתבקשנו לחזור עוד 20 דקות.

את הזמן ניצלנו לראות פעם ראשונה את בניין העיריה Hotel de Ville ואת מגדל הפעמונים Saint Jacques Tower באור יום והם לא פחות מרשימים מאשר בלילה. הם מרוחקים כמה דקות הליכה משם ובהחלט מומלץ לראות את שניהם גם ביום וגם בלילה. חזרנו לבית המרקחת והבודק שרואה אותנו נכנסים מסמן לנו כבר מרחוק את הסימן לייק עם האצבעות כי ידע כמה אנחנו חוששים. איזה כיף להיות שליליים!

מאושרים החלטנו ללכת לבקר ברחוב מונטורגוי (Montorgueil), שהוא רחוב קסום עם המון מסעדות ונציגות להרבה מאוד פטיסרי מפורסמים. הוא מתחיל בסמוך למלון ונמתח משם צפונה לאורך קצת פחות מחצי קילומטר. מיד בתחילת הרחוב משמאל יש סניף של Ladurée, לקראת הצומת הראשון מימין נמצאת מסעדת L'Escargot, שמפורסמת במנות השבלולים. בהמשך משמאל סניף של Fou de Pâtisserie, שעדיין סגור ומיד אחריו סניף של Stohrer, הפטיסרי הוותיק ביותר בפריז, שנוסד ב-1730 על ידי השף פטיסרי של המלך לואי ה-15 ניקולס סטורר. זהו מקדש מפואר למתוקים ולמלוחים מהקלאסיקה הצרפתית, כולל הבבה רום שהומצא על ידי סטורר, אבל אנחנו מיצינו את הבבה בנפולי ולוקחים על פי ההמלצה עוגה בשם Le Piemont, שזה קוביית שוקולד מריר עם שכבה של עוגת שוקולד, מוס נוגט ואגוזי לוז. העוגה אפילו יותר טובה ממה שהיא נשמעת.

מימין נמצאת חנות דגים ופירות ים מהממת בשם Soguisa, שהסחורה בה נראית כל כך יפה עד שנדמה שהיא לא אמיתית. אחריה נמצאת חנות הפירות והירקות Le Palais du Fruit. ממה שלמדתי, מסעדות יוקרה מקומיות מגיעות לכאן לקנות פירות וירקות עבורן. החנות מהממת, הכל מסודר בצורה מופתית על המדפים, הסחורה נראית מצוין, חלק מהמוצרים אנחנו מתקשים לזהות וחלקם נשמרים באמצעות מרססי מים המופעלים ללא הפסקה. תענוג.

קצת צפונה משם נמצאת חנות הגבינות המומלצת La Fermette. עומר ביקש שנביא לו גבינה מעושנת כמו שקנינו בהולנד, אנחנו כבר כמה ימים מחפשים והצרפתים חצי בעלבון עונים לנו שהם לא אוכלים גבינות מעושנות ואנחנו עושים פה ניסיון נוסף. גם פה אין, אבל המוכר האדיב מציע לנו גבינה בטעם דומה, שמאוד פופולרית בצרפת בשם Brezain. אנחנו קונים 350 גרם (במחיר 27 אירו לק"ג) וזה מתברר בארץ כסיפור הצלחה. אגב, המוכר ארז לנו את זה באריזת ואקום, ששומרת על הגבינה.

צמודה אליה מצפון חנות נהדרת למוצרי תה בשם Mariage Frères. עוד קצת צפונית נמצא סניף של הגלידריה הרומאית המעולה Grom, המוכרת ממכלי מתכת כמו שגלידה אמורים לאחסן. בהמשך סניף של יצרן השוקולד הבלגי המצוין Leonidas ולאחריו סניף של רשת הקרפים והגאלטים Breizh Café, אליה עוד נחזור בהמשך. כאן נגמר הרחוב ואנחנו מסתובבים חזרה לכיוון המלון. קצת אחרי Stohrer אנחנו פונים ימינה ולאחר כמאה מטרים אנחנו מגיעים לחנות כלי המטבח המדהימה A. Simon, עליה המליץ לי אסף גרניט. זוהי תחנת חובה לכל חובב בישול ואפייה, סיגל מרגישה כמו בפארק שעשועים ורוכשת מספר דברים חדשים. נראה כאילו אין דבר למטבח שלא נמצא בחנות הזו ואפילו זיהינו צלחות עליהן אכלנו במסעדות מישלן בימים האחרונים.

אנחנו יוצאים מהחנות בדרכנו חזרה לרחוב מונטורגוי ממנו סטינו ובדרך עוד נכנסים רגע למעדנייה קטנה בשם G. Detou, שם אנחנו קונים חרדל אגוזים מיוחד שסיגל רצתה. נכנסנו לעוד כמה השלמות של שוקולד בסניף הסמוך של הסופר מרקט Franprix וחזרנו למלון. השעה כבר אחרי 11:00, עשינו צ'ק אאוט, שילמנו למלון מיסים מקומיים בסך 28 אירו, אפסנו את המזוודות ויצאנו שוב לטייל בדרך למסעדה. תחילה קפצנו למרכז פומפידו הסמוך כדי לעלות לתצפית שפספסנו בימים הקרובים ולראות את המזרקה. לצערנו הוא היה שוב סגור ונאלצנו רק לדמיין מה רואים מלמעלה.

מזרקת סטרווינסקי (Fontaine Stravinsky) בכלל אינה פעילה, אבל עדיין מיוחדת. המזרקה מורכבת מ-16 אובייקטים מוזרים, קינטיים וצבעוניים, שיחד עם זרמי המים אמורים לייצג את יצירתו של המלחין איגור סטרווינסקי. היא נוצרה בשנת 1983 ולצערנו היא לא פעלה כשהגענו.

משם התחלנו לטפס צפונה ברחוב Saint Denis לכיוון המסעדה, נכנסנו לחנות Flying Tiger, שאנחנו מאוד אוהבים וקנינו קצת מתנות לילדים ובסוף הרחוב הגענו לשער Saint Denis המרשים מהמאה ה-17, שניצב לו בגאון במרכזו של צומת סואן. הוא אחד מראשוני שערי הניצחון שנבנו בפריז.

בשער פנינו שמאלה והמשכנו בשדרת Bonne Nouvelle, חולפים על פני מוזיאון השוקולד (Musee du Chocolat), שאותו נשאיר כבר לפעם הבאה. קישור. פנינו ימינה ברחוב Faubourg Poissonierre, רחוב רצוף במזללות אסייתיות, שנראו מעניינות במיוחד ורמזו כי מדובר באזור של מהגרים אסייתיים. המילה Poissonierre, משמעה חנות דגים וזה מרמז אולי על העיסוק המרכזי שהיה ברחוב בימים עברו. במספר 92 נמצאת המסעדה והגענו אליה בשעה 12:45, חצי שעה לפני מועד ההזמנה. היא כל כך קטנה, נטולת שילוט ובלתי נראית עד שממש התקשינו למצוא אותה.

מסעדת Abri היא אחת המומלצות כיום בפריז, היא פצפונת, צפופה, פשוטה למראה, המטבח במרכזה ויש תחושה שאתה חלק ממנו... השף היפני פתח את המסעדה לפני 10 שנים וכמעט כל הצוות יפני. לפני כארבע שנים פתח לה מסעדת אחות בשם Abri Soba, שגם היא מומלצת לחובבי נודלס. תפריט הצהריים כולל 4 מנות במחיר מציאה של 45 אירו, כשחלק מהמנות ניתנות לשדרוג ואפשר להוסיף מנות. תפריט הערב כולל 7 מנות במחיר 65 אירו, גם זול מאוד. מחיר כוס יין החל מ-7 אירו, אך היא קטנה למדי. בגלל גודלה של המסעדה, קשה למצוא בה מקום ומומלץ להזמין חודש מראש. אנחנו הוספנו לארוחה מנת אויסטר במחיר 9 אירו. קישור.

למנה ראשונה קיבלנו דג טרוטה (ממשפחת הסלמונים) עם קרם ווניל, פרוסת אשכולית ואגוזים. מנה נדיבה ונפלאה ופתיחה מצוינת. למנה שניה קיבלנו סקלופס עם אנדיב, מעליו קרם תפוחים והכל ברוטב גבינה ורוטב ערמונים. עוד מנה פנטסטית. יחד איתה הוגשה מנת לחם פשוט, אך ממכר. כעת הגיעה המנת אקסטרה שהזמנו, אויסטרים עם כרובית וקציפת יין מדרום צרפת. זו הייתה מנת וואו! איזה מזל שהוספנו...

למנה עיקרית חלקנו מנת דג ומנת בשר. הדג היה זנדר עם צדפות, קולרבי, שומר וביצי טרוטה. המנה הייתה יפיפייה, הדג היה מצוין ושאר המרכיבים הרימו לו. נתח הבקר הגיע עם ניוקי, פירה של שורש פטרוזיליה וקציפת שאלוט ברוטב יין אדום ובשר. השילוב של כל המרכיבים יצר מנת בשר בלתי נשכחת!

לקינוח קיבלנו טוויל קרמל עם המון הפתעות מתחת שהמסעדה לא מגלה, אבל יש שם סורבה בננה ולימונית, ליצ'י, מנגו, רוטב בזיליקום וכנראה מסקרפונה. קינוח מרענן, מיוחד, נפלא וסיום נהדר לארוחה.

שורה תחתונה, האוכל היה פנטסטי ונראה נפלא, המסעדה כיפית ומאוד חמה, אבל... השירות היה רחוק מהציפיות ממסעדת כוכב מישלן. המלצרית מאוד השתדלה, אבל לא ידעה להסביר על המנות, לא החליפה סכו"ם כל הארוחה, שכחה להביא לנו את המנת לחם ועוד. בשקלול של הכל ובגלל האוכל המושלם וה-VFM הגבוה במיוחד, נתנו ציון 9 ואנחנו מאוד ממליצים על המסעדה המיוחדת.

השעה 14:30 ואנחנו מחליטים לנצל את היום היפה ולצעוד גם חזרה ברגל. רצינו גם לפנות קצת מקום על מנת שנוכל להגשים רצון נוסף ולאכול גאלט ברשת Breizh Café בסניף שחלפנו על פניו בבוקר ברחוב מונטורגוי. רשת Breizh Café מפעילה 6 סניפים בעיר ומתמחה בגאלטים ובקרפים. הגאלט שלהם היה תחנת חובה במסע הקולינרי שלנו, ליתר דיוק הגאלט עם ההאם, גבינה וביצה רכה. אהבנו מאוד את הקרפ שעשוי מכוסמת (ולכן צבעו חום), מקופל ברישול, הגבינה נמסה בתוכו ולא מעט האם מעליו. מנה נהדרת, שמאוד מאפיינת את הצרפתים. אני מאוד ממליץ לאכול גם קרפ אחד מתוק. קישור.

בשעה 15:30 המשכנו לכיוון המלון ורגע לפני נכנסנו לסניף הבית של La Parisienne כדי "לסגור פינה" נוספת ולאכול סנט הונורה, העוגה הצרפתית המפורסמת האחרונה שעוד לא אכלנו. סנט הונורה הוא פאי עם קרם פטיסייר, פחזניות במילוי קרם פטיסייר וקירמול מעל וקצפת. נפלא!

בשעה 16:25 יצאנו לתחנת הרכבת, עלינו על רכבת RER בקו B בשעה 16:30 והגענו במהירות לשדה בשעה 17:10. הצ'ק אין לדלפקי Swiss התנהל באיטיות רבה והצליח להוציא אותנו משיווי משקל. כשכבר הגענו לצ'ק אין נתבקשנו להראות את תוצאות בדיקת הקורונה ואת טופס הצהרת נוסע נכנס לישראל. גיליתי ששכחתי למלא אז עשיתי את זה במהירות שיא תוך כדי הצ'ק אין. לא נורא. כשהגענו לבדיקה הביטחונית ראינו בחרדה רבה איך הטרולי שלנו מוסע אחר כבוד לעמדת החשודים ונפתח. אנחנו מנסים לנחש מה שכחנו שאסור לשים בתיק יד ושמנו ומתבאסים לראות שמחרימים לנו את משחת הערמונים. אנחנו מגיעים לדיוטי פרי ובעוד סיגל עדיין מבואסת ממשחת הערמונים אני מזהה את המשחת ערמונים של אנג'לינה ואנחנו קונים אותה מחדש אפילו במחיר יותר זול מהמקורי. סוף טוב...

הטיסה לציריך יצאה באיחור של 20 דקות, הופתענו שקיבלנו מושבי Exit מרווחים, הקונקשן הקצר, שהתקצר יותר בגלל האיחור, עבר במהירות, הספקנו עוד לקנות לנו כריכים ויצאנו בזמן לטיסה לתל אביב, שעברה בקלות ובמהירות. לשמחתנו, המזוודה שלנו בנתב"ג יצאה בין הראשונות, בבדיקת קורונה היינו לבד ובשעה 04:10 כבר היינו במונית בדרך הביתה.

סיכום ועלויות

בסיכומו של דבר, היה טיול מושלם. התכנון היה מצוין ואפשר לנו לבצע הכל, ללא ימים עמוסים מידי ואפילו עם מנוחות במלון מידי פעם שאפשרו לנו לנוח קצת ולטעון מצברים (תרתי משמע). מזג האוויר, שהבטיח לנו מראש ימים של גשם לא קיים והיה ממש טוב אלינו. אפשר להגיד שאפילו לא ירד לנו גשם כי המעט שהיה לא הפריע לכלום והטמפרטורות היו נעימות. הצרפתים מאוד הקפידו בענייני קורונה, כולם עם מסכות במקומות סגורים ובכל מקום ביקשו תעודת מתחסן. לא היה עומס בשום מקום, המלון היה מושלם והמסעדות ברובן המכריע היו מצוינות. המפות שהכנתי לבד עשו עבודה מצוינת והיה ממש פשוט לטייל. הטיול נמשך בסך הכל 6 ימים ו-5 לילות, מה שאפשר לנו למעשה 4.5 ימי טיול. להתראות בטיול הבא.

עלויות: טיסות 184 אירו (+נקודות), מלונות 900 אירו, תחבורה (רכבות) 146 אירו, אוכל (מסעדות, עוגות ובתי קפה) 2501 אירו, אטרקציות 71 אירו, ביטוחים 35 אירו, שונות (תקשורת ובדיקות קורונה) 155 אירו. סה"כ ללא קניות: 3992 אירו. בסופו של דבר, מדובר בטיול קולינרי ולכן לא מפתיע לראות שמעל מחצית מההוצאה הייתה על אוכל ומכיוון שכך, אז גם נקנח בתמונה קולינרית...

מה לא עשינו?

היו עוד כמה אטרקציות שרשמתי לי, לא הגענו אליהן, אבל אולי יעניינו אחרים:

שוק Saint Eustache – שוק רחוב עם פירות וירקות, בשר, יינות, מוצרי קוסמטיקה. נמצא במרחק הליכה קצר מצפון למלון (פתוח: א' 7:00-14:30 וה' 10:00-20:00). ההיי ליין של פריז (La Coulée Verte) - הנקרא גם Promenade plantée הוא הגרסה המקומית הוותיקה של ההיי ליין של ניו יורק ומשתרע מהרובע ה-12 מזרחה לאורך 4.7 ק"מ (פתוח: ב'-ו' 8:00-17:45, שבת וא' משעה 9:00, הגעה: מטרו Ledru-Rollin). מוזיאון השוקולד (Musee du Chocolat) – שלוש קומות בהן אפשר להתעמק בהיסטוריה של השוקולד והכנתו, לטעום כמה שרק רוצים, לפגוש את השוקולטיירים, לצפות בעבודות אמנות משוקולד ואף ליצור שוקולד משלך. הביקור אורך כשעה (פתוח: 10:00-18:00, עלות: 11אירו לכניסה, 35 אירו לסדנת שוקולד, הגעה: מטרו Strasbourg Saint Denis). שיט על הסן – הספינה Bateaux Mouches יוצאת מדרום לשאנז אליזה לשיט של 70 דקות העובר בסמוך למגדל אייפל, הלובר, נוטרדאם, מוזיאון ד'אורסיי ועוד (שעות: 11:30,13:30, 15:30, 17:00, 19:00, 20:00, עלות: 14 אירו, הגעה: מטרו Alma Marceau). בית הקברות פר לשז (Cimetière du Père Lachaise) – אחד מבתי העלמין המפורסמים בעולם, בו קבורים שמות גדולים מהאומה הצרפתית ומחוצה לה כמו אוסקר וויילד (שקברו מכוסה בנשיקות), אדית פיאף, אדמונד רוטשילד, שופן, מולייר, בלזאק, איב מונטן וקבר ריק של ג'ים מוריסון. כדאי לצלם את המפה בכניסה (פתוח: 8:00-17:30, עלות: הכניסה חופשית, הגעה: מטרו Père-Lachaise או Philippe Auguste). מיצג L'Atelier des Lumières – תצוגות של אמנות המוקרנות על רצפת, קירות ותקרת החלל. נמצא ברובע ה-11 ויכול להשתלב עם בית הקברות (פתוח: ב'-ה' 10:00-18:00, ו' ושבת עד 22:00, א' עד 19:00, עלות: 16 אירו, הגעה: מטרו Rue Saint Maur, Pere Lachaise, Saint Ambroise, Voltaire). Marché Bastille – שוק שנמצא מעט מצפון לכיכר הבסטיליה, הוא לא זול, אבל יש בו דוכנים מהטובים בעיר עם מוצרים מאוד איכותיים והרבה דוכני אוכל מכל העולם. פתוח בימי חמישי וראשון בלבד בשעות 7:00-14:30. מגדל מונפרנס (Tour Montparnasse) – מגדל עם מרפסת תצפית בגובה 210 מטרים, המאפשרת תצפית פנורמית מרשימה על העיר. מומלץ להוריד את אפליקציית המציאות הרבודה של המגדל. קניית כרטיס באינטרנט חוסכת עמידה בתור וגם כסף. המעלית מגיעה לקומה 56 ומשם עולים 3 קומות ברגל (פתוח: 11:00-22:30, עלות: 18 אירו בקופה, 17 אירו באינטרנט, הגעה: מטרו Montparnasse Bienvenuee). הגנים הבוטניים (Jardin des Plantes) – מתחם גדול המכיל גנים בוטניים מרשימים עם ערוגות פרחים, חממות וגנים אלפיניים מרתקים. בגלריית האבולוציה מוצגים מינים רבים של בעלי חיים מפוחלצים או מלאכותיים צועדים לעבר תיבת נוח. עוד במקום מוזיאון גיאולוגי עם מאובנים ומינרלים, גלריית ילדים, חדר מציאות וירטואלית וגן חיות עתיק במיוחד שאפשר לוותר עליו (פתוח: 8:00-17:30, עלות: 15 אירו, הגעה: מטרו d'Austerlitz, Jussieu, Place Monge, Censier). מוזיאון בראנלי (Musee du Quai Branly) – מוזיאון לתרבויות שבטיות עתיקות, פרויקט אדריכלי מרתק, שהמבנים והגנים שלו מרתקים לא פחות מהתצוגות בו. לא לפספס את קיר הזכוכית, גן הג'ונגל, הגן האנכי והדפסי הצמחייה העוטפים את המוזיאון. בערב יש תאורה פסיכדלית שעוצבה בידי אמן. נמצא מעט צפונית למגדל אייפל (פתוח: ג'-א' 10:30-19:00, ביום ה' עד 22:00, הגנים נפתחים כבר בשעה 9:15, עלות: 10 אירו, הגעה: מטרו Pont de L'Alma).