טיול משפחת שרמן לקליפורניה, לאס וגאס וניו יורק אפריל 2012

רקע

יצאנו לטיול הזה בסוף מרץ עם ארבעת ילדינו, עומר בן ה-15, אופיר בת ה-12, רועי בן ה-8 וליאור בת ה-4.5. את כל הטיול הזה תכננתי בעצמי במשך מספר חודשים, כולל הזמנת כל המלונות באינטרנט. לצורך לימוד החומר נעזרתי בעיקר באתרי אינטרנט ובהמון המון ניסיון שלנו של טיולים בעולם עם ובלי ילדים. את כל הטיול והחוויות תיעדה ערב ערב אשתי סיגל והקפדנו יחד עם הילדים לחלק ציונים לכל אתר ולכל מלון שהיינו בו, על מנת לשקף את מידת ההנאה.

הטיול כולו ארך כשבועיים וחצי, רובו בחוף המערבי של ארצות הברית. נחתנו לביקור בסן פרנסיסקו, המשכנו למונטריי, משם סטינו מזרחה אל שמורת הטבע יוסמיטי, חזרנו למונטריי ונסענו לאורך כביש מספר 1 עד לוס אנג'לס, משם לפארקים של דיסני באנהיים, הלאה לסן דייגו וסיימנו בלאס וגאס. לאחריה טסנו למספר ימים אחרונים בניו יורק.

טיסות

רצינו מאוד להתחיל את הטיול בסן פרנסיסקו ולכן מגוון אפשרויות הטיסה שהיו לנו היה לטוס עם אחת החברות האמריקאיות דרך יעד בארה"ב, עם אחת האירופאיות דרך יעד באירופה, או עם אלעל וחברה אמריקאית דרך ניו יורק או לוס אנג'לס. חברת Delta הציעה מסלול מצוין, זמני טיסה נהדרים, קונקשן נוח ומחירים זולים ולכן זכתה להטיס אותנו. בהלוך טסנו לסן פרנסיסקו דרך ניו יורק ובחזור טסנו מלאס וגאס לניו יורק ומשם לתל אביב. סה"כ שילמנו על הטיסות 1200/1400 דולר למבוגר/ילד בהתאמה. על הטיסה מלאס וגאס לניו יורק היינו צריכים להוסיף 25$ בגין כל מזוודה.

הטיסה הלוך יצאה בזמן במטוס בואינג 747 מיושן ללא מערכת בידור אישית. לשמחתנו, הילדים ישנו את מרבית הטיסה, כך שהיא עברה יחסית במהירות. בזמן שלא ישנו, האייפדים עשו את העבודה והעסיקו אותם. המטוס היה צפוף ולא נוח, השירות היה גרוע, הדייל בכריזה היה מעצבן והאוכל? גרם לנו להתגעגע אפילו לחברת התעופה הירדנית... במחשבה לאחור, הטיסות היו כל כך גרועות שלהבא אולי נחסוך במקום אחר למרות הפערים העצומים. סה"כ 11 שעות טיסה, לאחריהן 4 שעות המתנה (שרובן עברו בהמתנה לביקורת דרכונים, בהמתנה למזוודות, שליחתן מחדש והרבה הליכה) ולאחר מכן טיסה נוספת של 6 שעות לסן פרנסיסקו עם אותה חברת תעופה מעצבנת, רק שהפעם עם מערכת בידור אישית בתשלום גבוה...

אין מה להרחיב על הטיסה חזרה שהייתה דומה מאוד לטיסה הראשונה ומעצבנת כמוה, רק שהפעם כמעט ואף אחד לא ישן. נקודת אור אחת, כל הטיסות יצאו בזמן.

בתי מלון

ארה"ב מציעה מגוון רב מאוד של אפשרויות לינה, בעיקר מוטלים במחירים מאוד ידידותיים או בתי מלון במחירים יותר גבוהים. להבדיל ממקומות אחרים בעולם, מצאנו כי בארה"ב המקום הכי נכון להזמין בו חדרים הוא באתרי האינטרנט של המוטלים עצמם, שם המחירים היו הכי זולים ותמיד אפשר היה לבטל או לשנות כמעט עד הרגע האחרון ללא תוספת מחיר. מניסיוננו בעבר, ידענו כי שימוש בחדר אחד לכולנו (שש נפשות) ימזער מאוד את המריבות בין הילדים ולכן זה צמצם מאוד את מגוון המלונות שעמדו לרשותנו אם כי לא הייתה בעיה למצוא סוויטות לשישה. על מקומות הלינה בכל מקום נרחיב בפירוט בכל יום.

יום חמישי 29/3/12

אחרי מסע מפרך שנמשך 23 שעות ברוטו (אם כי עבר יחסית מהר), הגענו בשעה טובה לסן פרנסיסקו (SF) בשעה 13:30 וההפתעה הראשונה שחיכתה לנו הייתה ש...כל המזוודות הגיעו. לאחר שתי הנסיעות האחרונות זה כבר לא היה טריוויאלי בעינינו. לקחנו את הרכבת הכחולה של השדה לעבר אזור חברות ההשכרה לחברת Alamo. את הרכב הזמנו עוד בישראל בטלפון ישירות לחברה וקיבלנו שירות מעולה ומחיר מצוין. בסך הכל שילמנו בסביבות 600$ לשבועיים השכרה למיני ואן עם 7 מקומות. ההזמנה בוצעה כחודשיים לפני הנסיעה ומספר ימים לפניה התקשרו על מנת שנשלם. בדלפקי החברה בשדה התעופה נשאלנו האם אנחנו מעוניינים להוסיף שירות סיוע אישי בתשלום (לא קשור לביטוח לרכב, אלא עזרה כשיש בעיה אישית, לא מומלץ לעשות) ולקנות מראש מיכל דלק (לא ולא!). לאחר מכן יצאנו למגרש החניה ונתבקשנו לבחור רכב מבין כל המיני ואנים שחנו מסודרים בשורה. בחינה מהירה גילתה רכב מסוג קרייזלר Town & Country עם 7 מייל בספידומטר, ממש "חדש מהקופסא", שנחטף על ידנו במהירות ושימש אותנו נאמנה בשבועיים הבאים. חברת ההשכרה והרכב קיבלו מאתנו ציון 10 מושלם.

ה-GPS שגולן קנה במיוחד ב-Ebay עם מפות כל העולם (45$ בלבד, כולל משלוח) לא כל כך הבין איפה אנחנו נמצאים בעולם ולכן את הניווט הראשוני בארה"ב עשיתי בעזרת מפה שהביאה אותנו בקלילות ובמהירות לבית המלון הראשון. לאחר מכן מכשיר הניווט התאקלם ושירת אותנו היטב במשך כל הטיול, הן בחיפוש כתובות והן בחיפוש מקומות ומסעדות וסיפק את הסחורה בגדול. רכישה מוצלחת במיוחד. המלון הראשון היה מלון Columbus Motor Inn, שנמצא במיקום מעולה בשדרות קולומבוס במרחק הליכה ממרכז העיר ומרציף הדייגים. קיבלנו חדר משפחתי מרווח מאוד ויפה שכלל חדר שינה אחד עם מיטה זוגית, עוד חדר שינה עם שתי מיטות זוגיות ועוד חדר אמבטיה ופינה עם כיור. בחירה מוצלחת ביותר במחיר של 167$ בלבד ללילה. למלון שני חסרונות. האחד, הוא יושב על כביש ראשי (כמו כמעט כל המוטלים) ולכן הוא קצת רועש ושנית, אין לו ארוחת בוקר. בשל כך, המלון קיבל ציון 8, אבל הוא מאוד מומלץ. החלטנו להתחיל את הטיול בצ'יינה טאון (אולי כי הילדים רגילים לסין ויהיה להם קל להתאקלם?) למרות שאופיר הייתה מאוד לחוצה מהאפשרות ששוב תאלץ לאכול נודלס... כשהגענו, חווינו לראשונה את הרחובות התלולים של SF. טיפסנו במעלה הרחוב עד שהגענו לסמטת Ross, שם רצינו לבדוק אחת ולתמיד איך מכניסים את העתידות לתוך עוגיות המזל הסיניות? נכנסנו ל"מפעל" (חנות קטנטנה) לייצור עוגיות מזל ושם עלינו על הסוד. פשוט מקפלים את העיגול האפוי של הבצק לשניים, מניחים בתוך הקפל את העתידות ואז מניחים על סוג של מסמר לקבלת הצורה הייחודית הסופית. אחרי הביקור במפעל העוגיות שוטטנו קצת להנאתנו ברחוב Grant, הרחוב הראשי של הרובע הסיני, אבל הרגשנו מהר מאוד שמיצינו, אולי באמת בגלל הביקור בסין. הביקור ברובע הסיני קיבל מאתנו ציון 4-5 לא מחמיא והרגשנו כי הוא פחות יפה ומיוחד מרבעים סינים אחרים בעולם.

התחלנו לצאת מהרובע וחיפשנו משהו "אמריקאי" לאכול. בסוף מצאנו מסעדה איטלקית קטנה ושם אכלנו פיצה ענקית שמטעמי כשרות לא אספר מה היה מונח עליה ופסטות וליאור אפילו סיימה חצי מנה בעצמה... לאחר שסיימנו לאכול חזרנו לאוטו ונסענו ל-Twin Peaks, זוג גבעות המשקיף על העיר והמפרץ ומאפשר תצפית יפיפייה. הנסיעה הייתה יחסית פקוקה ובאיזה שהוא שלב התחלנו לנסוע בדרך מאוד מפותלת כלפי מעלה כאשר בכל 5 דקות שעוברות, עוד ילד נרדם. הנוף על העיר היה מדהים, אבל כשהגענו לפסגה כבר מצאנו את עצמנו בתוך ענן, כך שבעצם לא יכולנו לראות או לצלם כלום. נקודת התצפית קיבלה ציון 8 בגלל הפוטנציאל למרות שהבנו שהיא נמצאת בעננים כמעט תמיד. ראוי לציין כי ניתן לבצע תצפיות מעולות על העיר גם ממגדל Coit, מהאי אלקטרז ומגשר שער הזהב (בנקודת התצפית הצפונית שלו). משם נסענו למלון לישון.

יום שישי 30/3/12

את הבוקר התחלנו מאוד מאוד מוקדם. ה-Jetleg גרם לילדים להתעורר כבר בשעה 5 בבוקר והם החלו להעיר אחד את השני ובסוף גם אותנו. גולן יצא די מוקדם מהמלון לשיטוט קצר בסביבה וחפש מקום לארוחת בוקר שנתגלה במהרה. לקראת 07:30 יצאנו כולנו ולאחר צעידה קצרה עצרנו במסעדה קטנה, שם אכלנו את הבייגל הראשון שלנו. משם המשכנו ברגל לרציף 33 להפלגה שהזמנו עוד מראש באינטרנט לשעה 09:30 לאי אלקטרז'. ברציף, הסתכלנו על דגם האי וקראנו מעט סיפורים עליו וממש בזמן עלינו על הספינה להפלגה שנמשכה 10 דקות. ההפלגה מאפשרת גם תצפית יפה על העיר ועל גשר המפרץ מדרום וגשר שער הזהב מצפון.

בסוף ההפלגה הגענו לאי ששימש כבית סוהר עד שנת 1964. בירידה מהספינה חיכה לנו אדם מבוגר שחי על האי כילד בשנת 1946 וסיפר סיפורים על תקופת מגוריו באי ועל ניסיון הבריחה שהתרחש אז. עלינו את העלייה הקצרה לכלא ושם לקחנו סט אוזניות אחד שמסביר באנגלית על האזורים השונים של הכלא. בסיור העצמי ראינו תאים מסוגים שונים, את חדר האוכל, אזור הביקורים, החצר ועוד. בנוסף, שמענו הסברים על אסירים מפורסמים ועל ניסיונות בריחה מעניינים. הסיור המרתק מסתיים (כמובן...) בחנות מזכרות ולאחריה חזרה לספינה לשיט קצר חזרה. הביקור בכלא אלקטרז' קיבל מכולנו ציון 10.

עם החזרה לרציף, צעדנו מספר דקות לעבר הרציף המרכזי של מזח הדייגים, רציף 39, אזור מדהים ושוקק חיים, מלא בחנויות ססגוניות ומיוחדות, מסעדות מכל הסוגים ובעיקר המוני תיירים, המשוטטים על שבילי העץ של הרציף. מאוד מהנה להסתובב ברציף ולהביט סביב. באזור הצפוני של הרציף נמצאים אריות הים המפורסמים, הרובצים להם על רפסודות, צווחים בקולי קולות ומתנשקים.

הילדים לא פספסו רכיבה על הקרוסלה הגדולה שבמקום ואנחנו לא ויתרנו על לטעום את מרק הצדפות המפורסם של המקום (Clam Chowder), המוגש בתוך כיכר לחם, חוויה מיוחדת ומאוד מאוד טעימה. רציף 39 קיבל מכולנו ציון 10.

משם המשכנו לשוטט ברציפים הצפוניים יותר מתוך כוונה למצוא את מסעדת Rainforest Cafe ולאכול בה, אבל נאלצנו לוותר לאחר שנדרשנו להמתין למקום במסעדה חצי שעה. אכלנו בהמבורגריה אחרת סמוכה שהייתה טעימה לא פחות, לא לפני שהבטחנו לילדים כי ל-Rainforest Cafe עוד נשוב.

השארנו מקום לקינוח מכיוון שמשם יצאנו היישר לכיכר השוקולד הסמוכה, כיכר ג'יררדלי (Ghirardelli). בכיכר היה בעבר מפעל השוקולד המפורסם של ג'יררדלי וכיום יש שם מתחם חנויות ובילוי ונמצאות בו גם שתי חנויות שוקולד וגלידה של המותג. הילדים קיבלו שוקולדים במתנה ונהנינו מאוד מהגלידה. הביקור במקום מומלץ רק מכיוון שהוא נמצא בסמוך לרציף הדייגים, אך אינו מומלץ להגעה במיוחד. נתנו לו ציון 7.

ממש מעבר לכביש נמצאת התחנה הראשונה של קרונית הכבלים (Cable Car) המפורסמת והמיושנת מאוד של העיר. התור לקרונית ארוך מאוד (שעה!), אבל אפשר בזמן ההמתנה לצפות בדרך הפרימיטיבית והמשעשעת שבה מסתובבות הקרוניות (הן נעמדות על רמפה עגולה, נהג הקרונית יורד ממנה, דוחף אותה בסיבוב על הרמפה ממש כמו בקרוסלה וכך הופך את הצדדים שלה, כך שהחזית שוב מקדימה, ממש שנת 2012...). הנסיעה בקרונית הייתה מפחידה למדי, בייחוד לגולן ולעומר שנתלו עליה מהצדדים ולא ישבו בתוכה. הקרונית מטפסת במעלה הרחובות התלולים בקלילות רבה ובמהירות מפתיעה ונותנת לך את התחושה התמידית שהיא עומדת ליפול. ירדנו יחסית מהר לאחר שתי תחנות כשהגענו לרחוב לומברד. הנסיעה בקרונית קיבלה ציון 10 מעומר וגולן שתיארו אותה כחוויה מדהימה וציון 7 מהאחרים, שנאלצו לשבת בצפיפות והתלוננו על ההמתנה הארוכה.

הגענו לרחוב לומברד (Lombard) בדיוק בנקודה העליונה שבו הוא מתחיל להתפתל ולכן זכה בתואר הרחוב המפותל בעולם. את הקטע הזה ירדנו ברגל תוך התפעלות רבה הן מהפיתולים והן מהנהגים והמכוניות היורדים שם. בסיום הירידה, התצפית על הפיתולים כלפי מעלה היא המרשימה ביותר. הביקור במקום הוא חובה וקיבל ציון 9. המשכנו לרדת בתלילות לכיוון המלון והגענו אליו עם ברכיים גמורות על מנת לאסוף את הרכב בתום יום של הליכה רגלית.

היעד הבא שלנו הוא סמלה של העיר, גשר שער הזהב (Golden Gate Bridge). בגלל הערפל הכבד שמאפיין את העיר כמעט תמיד לא יצא לנו לראות עד עכשיו את הגשר בצורה יפה ולכן החלטנו לנסוע אליו במטרה לראותו טוב יותר ולצלם אותו. חצינו אותו לכיוון צפון, עצרנו בנקודת התצפית היפה בסיומו והתרשמנו מאוד הן ממנו ובעיקר מהמראה היפה של סן פרנסיסקו הנשקף משם. לא מצאנו שום דבר מיוחד בגשר וחשוב לציין כי דווקא גשר המפרץ הדרומי יותר יפה ממנו, אבל עובדת היותו סמל והתצפית היפה ממנו לעיר הביאה אותנו לתת ציון 8. משם נסענו להסתובב קצת באזור האלגנטי של העיר Union Square (ציון 6). בילינו ובזבזנו כסף בחנות של דיסני, נכנסנו לחנות של פרארי (שם יכולנו רק להסתכל...), קינחנו בקרפים לארוחת ערב וחזרנו לישון. מחר בבוקר נפרדים מסן פרנסיסקו, ללא ספק עיר יפיפייה ומהנה שעוד נחזור אליה בעתיד.

יום שבת 31/3/12

התעוררנו היום בבוקר קצת פסימיים. אנחנו צריכים לצאת מסן פרנסיסקו לכיוון מונטריי ולסיים את היום במלון בכניסה ליוסמיטי. בדרך יש לנו עוד המון דברים להספיק ומתחילת היום הגשם לא מפסיק לרדת. החלטנו להתחיל בנסיעה ולמצוא מקום לאכול בדרך, אבל גם כאן לא כל כך הצליח לנו ומצאנו מקום לאכול לאחר נסיעה של שעה וחצי ורק לאחר שירדנו מהכביש המהיר. לאחר ארוחת הבוקר, נקודת העצירה הראשונה שלנו הייתה Mystery Spot בסמוך לסנטה קרוז. מדובר על מקום הנמצא בלב יער סקויות ואפילו כביש הגישה אליו מרגיש מסתורי למדי. הסיור אורך 45 דקות ומתרחש במעלה גבעה, שלטענת המדריך מקיף אותה מעגל מגנטי מסתורי. עולים לבקתה שעומדת בצורה נטויה ומוזרה (המדריך טען שנבנתה במעלה הגבעה והתגלשה למטה עד שנתקלה בעץ) וכשנכנסים אליה ישר מרגישים כל מיני תחושות מוזרות, סחרחורת, בחילה וקושי לעמוד ישר. המדריך הראה לנו כל מיני מוזרויות שקורות במקום, איך משהו שעל פי הפלס הוא ישר בעצם נוטה ואפילו לכיוון ההפוך, איך שני אנשים עומדים בשני קצוות של קרש ישר אבל בצד אחד הם יותר נמוכים מאשר בצד השני, מים שזורמים כלפי מעלה ועוד כל מיני מוזרויות. לא ברור מה בדיוק קורה שם, אבל הסיור היה בהחלט מרתק וקיבל מאתנו ציון 9, שהיה יכול להיות מושלם אלמלא קשיי השפה (ואולי הגשם).

לאחר סיום הסיור חזרנו לאוטו ונסענו למונטריי, בעיקר על מנת לבקר באקווריום המפורסם של העיר. בדרך מהחניה לאקווריום נתנו לילדים להשתעשע במבוך זכוכית נחמד ויקר (ציון 8 מהילדים) ומשם המשכנו לאקווריום.

האקווריום מאוד גדול ומרשים. ניתן לראות שם סוגים שונים של דגים, סוסוני ים, מדוזות, כרישים ועוד. המוצגים מאוד יפים ומגוונים ואפילו ניתן לגעת בחלקם (ליטפנו קיפוד ים ומלפפון ים ואפילו הרמנו והחזקנו כוכב) עד שלאחר שעתיים נמאס לילדים ויצאנו משם. אין ספק שזהו האקווריום המרשים והלימודי ביותר בו ביקרנו אי פעם והוא קיבל ציון 10.

לאחר הביקור באקווריום ישבנו לאכול צהרים, הגשם פסק והחלטנו לצאת בנסיעה בדרך 17 מייל, המובילה ממונטריי לכרמל. מדובר בדרך בתשלום לאורך האוקיינוס שיש בה 21 נקודות תצפית מרהיבות. כולנו התלהבנו מאוד וצפינו בחופי האוקיינוס הפראי עם גלי ענק, במגרשי גולף מטופחים, באחוזות פאר ובבעלי חיים רבים, שחפים, סנאים, אריות ים (מונחים על סלע קצת מרוחק ולא על החוף כפי שקיווינו) ועוד. בשל מזג האויר החורפי, הים היה כאמור סוער מאוד והמחזה היה מדהים. הגלים התנפצו על הסלעים בפראות והרוח הייתה מקפיאה, אבל לא ויתרנו על אף אחת מנקודות התצפית שהסבו לנו הנאה רבה. הדרך קיבלה בקלות ציון 10.

יצאנו מהיציאה הדרומית של הדרך לכיוון כביש מספר 1 והחלטנו לנסוע לשמורת Point Lobos. בשמורה זו ניתן לבחור בין מספר רב של מסלולי הליכה. בחרנו במסלול אריות הים (בשאיפה שאולי סוף סוף נוכל לראות אותם מקרוב), הלכנו במשך כ-15 דקות לאורך מצוק מעל הים, שוב ברוח חזקה ומקפיאה ונהנינו מאוד מהצבעים השונים של כחול המים. לצערנו הרב, אריות הים בחרו שוב להצטופף על סלע מרוחק ואנחנו נאלצנו להסתפק בצווחות שלהם (אך אל דאגה, עוד נפגוש אותם מקרוב בהמשך...). סיימנו את המסלול היפיפה ובשל הקור החלטנו שלא להתחיל מסלול נוסף. הביקור בשמורה קיבל ציון 9 ולולא הקור, סביר שהיינו עושים מסלולים נוספים. יצאנו מהשמורה והתחלנו בנסיעה לכיוון שמורת יוסמיטי, אל היישוב El Portal הנמצא בכניסה לשמורה, שם הזמנו מקום ללילה. הנסיעה (180 מייל) התארכה הרבה מעבר לצפוי והגענו למלון אחרי 10 בלילה, בנסיעה קשה ומפותלת ולחץ רב שלי. היה יום מדהים.

יום ראשון 1/4/12

התעוררנו בבוקר מוקדם לגלות את הנוף המדהים שבו נמצא המלון שלנו. מלון Cedar Lodge נבחר בשל מיקומו הפנטסטי במרחק של 8 מייל מהשמורה. מחירו היה 178$. החדר שקיבלנו כלל חדר שינה עם שתי מיטות זוגיות, מטבחון וסלון עם מיטה זוגית נפתחת. בסך הכל חדר מרווח מאוד ויפה. המלון לא כלל ארוחת בוקר, אך הציע ארוחת בוקר מזנון בתשלום נוסף שהייתה מעולה. המלון מאוד מומלץ וקיבל מאתנו ציון 8, רק בגלל שהחדר לא היה מחומם. המלון מוקף בהרים ירוקים מלאי צמחיה ויושב מעל נהר Merced השוצף. לפני שיצאנו לדרך נכנסנו לקבלה לבדוק מה קורה בשמורה מבחינת עבירות הכבישים וגילינו להפתעתנו כי הדרך לחורשת הסקויות Mariposa Grove סגורה בגלל השלג שירד שם אתמול. חשבנו שצוחקים עלינו, שכן אמנם במלון ירד קצת גשם, אך מזג האוויר היה חמים יחסית (11 מעלות). אז עוד לא ידענו איזו הפתעה מחכה לנו... נסענו ונכנסנו לשמורת יוסמיטי (Yosemite) והילדים התלהבו מאוד לגלות באמת שאריות של שלג בצדי הדרך ולא הפסיקו לבקש לעצור ולגעת בשלג. לבסוף מצאנו מקום לעצור והם שיחקו בריבוע שלג בגודל של 2*2 מטר, מה שיסתבר מאוחר יותר כבדיחה גדולה... ולמה בדיחה? כי אחרי מספר דקות התחיל לרדת שלג כבד והמחזה שנגלה לעינינו היה כמראה האלפים באמצע החורף, מחזה יפיפה ולא צפוי בעליל.

הסתובבנו בפארק עד הצהרים כאשר אנו נהנים מהנוף המרהיב של מצוקי הגרניט (הנחבאים חלקית בתוך העננים), עצים מכוסים בשלג, מפלים מרהיבים (מפלי ההינומה Bridalveil ששביל הליכה קליל בן מספר דקות הוביל אליהם ומפלי יוסמיטי התחתונים ששביל הליכה קצת יותר ארוך ובוצי הוביל אליהם) וגשרים החוצים את הנהר. לקראת הצהרים הפסיק השלג והטמפרטורה עלתה במקצת, מה שגרם לשלג על העצים ליפול עלינו ללא הפסקה ולשלג בשבילים להיהפך לשלוליות מים ואנו יצאנו מהפארק מוקסמים מיופיו ועם נעלים וגרביים ספוגות במים.

הביקור בעמק השמורה היה מהמם ביופיו ואין לי ספק שהיא נראית שונה לחלוטין ללא שלג, סיבה טובה לחזור ולראות גם את חלקיה שהיו סגורים. השמורה קיבלה ציון 10 ללא כל חילוקי דעות. השמורה הייתה כל כך יפה, שגם תמונת השער של הפוסט הזה לקוחה משם.

מהשמורה נסענו חזרה לכיוון מונטריי, שם אנו אמורים לבלות את הלילה לפני הנסיעה ללוס אנג'לס דרך כביש מספר 1 המפורסם מחר בבוקר. נסענו באותה דרך בה הגענו אתמול בלילה כשעכשיו אנו רואים את הנוף היפיפה שפספסנו כשנסענו שם בחשיכה. לפתע הנסיעה גם נראתה הרבה פחות מפחידה. מכיוון שיצאנו מהשמורה יחסית מוקדם, החלטנו לעצור בדרך באאוטלט בעיירה Gilroy,בעיקר על מנת לקנות נעליים חדשות במקום אלו הרטובות (ואצל רועי הקרועות). את הנעליים לרועי וליאור הספקנו לקנות, אבל לצערנו גילינו כי החנויות נסגרות כבר בשעה 18:00 מכיוון שהיה זה יום ראשון ולכן מהר מאוד המשכנו בדרכנו לכיוון מונטריי ולא הספקנו לקנות לאופיר. האאוטלט היה דומה מאוד ובעל היצע נרחב כמו כל האאוטלטים מרשת פרימיום. לא לשכוח לקחת את חוברת הקופונים המקנה הנחות כמעט בכל החנויות. לפני ההגעה למלון עצרנו למספר דקות בגן שעשועים נחמד בשם Dennis The Menace (דני שובבני).

הילדים השתוללו קצת ומאוד נהנו ובכך סיכמנו את היום. נסיעה קצרה מאוד הובילה אותנו למלון Best Western De Anza Inn. החדר המרווח ביותר כלל חדר שינה עם מיטה זוגית, חדר שינה נוסף עם שתי מיטות זוגיות, סלון מרווח ושני חדרי אמבטיה. השירות היה מצוין, ארוחת הבוקר הייתה סבירה וללא שולחנות לשבת, מה שהוריד את הציון המושלם למלון ונתנו ציון 9. מלון מומלץ ביותר במחיר 239$.

יום שני 2/4/12

יום מאכזב בדיעבד, אבל נחזור לתחילתו. התעוררנו בבוקר במונטריי במזג אויר מדהים ויצאנו לנסיעה בחלקו המתפתל לאורך חופי האוקיאנוס של כביש מספר 1 המפורסם. הכביש מפותל מאוד, ברובו בעל נתיב אחד וכמעט כולו גבוה מאוד מעל פני הים. הים עדיין סער ומראה הגלים המתנפצים על הסלעים היה מרהיב. הבעיה היא שלאחר זמן קצר, המראות הופכים להיות מונוטוניים וההתלהבות דועכת, בייחוד לאחר המראות המהממים שחווינו שלשום בדרך 17 מייל ובפוינט לובוס, היפים הרבה יותר מהמראות של היום. בנוסף לכך, פיתולי הדרך לא עשו לנו טוב, סחרחורות, בחילות וליאור אף הקיאה באמצע הדרך. במהלך הדרך עצרנו במספר נקודות. הראשונה הייתה לצפות במפלי McWay בשמורת ג'וליה פייפר. אל המפל (זרזיף עלוב...), הנמצא במפרץ (יפיפה) הובילה דרך קצרה. אתנחתא נחמדה מהנסיעה, אבל לא משהו לספר עליו מעבר. נתנו לשמורה ציון 7.

הנקודה השנייה הייתה שמורת Limekiln, שהסתבר לנו שהיא סגורה בעונה זו. חבל, כי המסלול בשמורה היה אמור לעבור בין בריכות ומפלים והבטיח רבות. משם המשכנו לשמורת פילי הים Piedras Blancas, חוף שבו רובצים מאות פילי ים והאתר המרשים הראשון של היום שקצת הציל את הדרך. לאחר שהתאכזבנו שלשום שכל אריות וכלבי הים שפגשנו היו רחוקים, סוף סוף ממש הצלחנו לראות אותם ולהתרשם מהם מקרוב. כולנו נהנינו לראות אותם מתהפכים, מתחפרים, מוחאים כפיים וזוחלים לכיוון הים. פשוט חיות מדהימות. נתנו לשמורת פילי הים ציון 10.

נסיעה קצרה משם הובילה אותנו למפרץ מורו (Morro) לצפייה בסלע בשם זה, למעשה סלע ענק על חצי אי סמוך לחוף בתוך עיירת דייגים קטנטנה. נחמד, אבל חסר כל ייחוד ולא ברור במה הוא שונה מעשרות הסלעים במגוון גדלים, המזדקרים מהים, שראינו לאורך כל הדרך. נתנו לסלע ציון 4.

לפני שעזבנו את כביש מספר 1 עצרנו בעיירה San Luis Obispo לארוחת צהרים ועצרנו לצפות במלון מדונה אין (Madonna Inn) המפורסם שנחשב לאחד המלונות הקיטשיים בעולם. גולן ואופיר ירדו להתרשם ולנצל את השירותים והשאר נשארו באוטו ללא כח אפילו לצאת.

זה היה השלב שבו עזבנו את כביש מספר 1 אל עבר הכביש המהיר 101 בדרכנו לעיירה Solvang.

מדובר בעיירה דנית עם המון חנויות בוטיק קטנות וחמודות, רחובות עם חזות אירופאית ותחנות רוח. הסתובבנו קצת ברחוב, שכרנו אופניים משפחתיות לששה אנשים ופידלנו קצת ברחובות (שכרנו לשעה ומיצינו לאחר 25 דקות). לאחר מכן נכנסו למאפיה דנית וקנינו מספר עוגות (שלא היו הצלחה גדולה) ולא שכחנו לקנות גם את העוגות המפורסמות של דנמרק Aebleskiver, שהתגלו כסופגניות קטנות שבמקום מילוי ריבה, טובלים אותן בריבת אוכמניות. העיירה הדנית שבתה את ליבנו, הייתה בהחלט ראויה לעצירה והיוותה סיום ראוי ליום. נתנו לעיירה הקסומה ציון 10.

מכיוון שהיה יחסית מוקדם ולוס אנג'לס הלכה והתקרבה, החלטנו לבקשת הילדים לעצור לאאוטלט נוסף בשם Camarillo, צפונית ללוס אנג'לס לעוד קצת קניות. אל לוס אנג'לס הגענו בערב ישר למלון ולישון לקראת הבילוי באולפני יוניברסל מחר, שעורר ציפייה גדולה אצל הילדים. מלון Holiday Inn Express Walk of Fame לא אכזב. החדר המודרני כלל שתי מיטות זוגיות ועוד ספה זוגית נפתחת והיה ממוקם מצוין חמש דקות הליכה משדרת הכוכבים והמוזיאונים. ארוחת הבוקר הייתה מצוינת. מול המלון היה סופר מרקט, מכבסה, סטארבאקס ומספר מסעדות. המלון עלה 227$ ועוד 22$ חניה וקיבל מאיתנו ציון 8 בגלל החניה בתשלום ובגלל שהספה הנפתחת לא הייתה כל כך נוחה, אבל מלון מומלץ בהחלט.

יום שלישי 3/4/12

היום בילינו את רוב היום בפארק אולפני יוניברסל. הפארק נפתח בשעה 09:00 ולמרות שמאוד רצינו להיות שם כבר בפתיחה, הגענו מספר דקות אחרי. בחרנו תמורת תוספת של 5$ לחנות בחניית ה-VIP בשביל שלא נצטרך לרוץ יותר מידי ויצאנו לדרך. מומלץ מאוד לחנות ב-VIP כי תוספת התשלום זניחה.

התחלנו דבר ראשון בסיור מאחורי הקלעים באולפנים, גם כי זו האטרקציה המבוקשת ביותר בפארק ורצינו להימנע מהתורים בהמשך וגם כי כולם מאוד רצו כבר לראות את זה. הסיור מבוצע בקרוניות שהובילו אותנו בין אתרי צילום שונים. ראינו בתים ורחובות בסגנונות שונים כשבמקביל אנחנו רואים במסכים בקרונית את הסרט בו השתמשו בתפאורה הזו ואיך זה נראה בפועל בסרט. ראינו רחובות באירופה, במקסיקו, בניו יורק, את ויסטיריה ליין מעקרות בית נואשות ועוד. בנוסף זכינו לצפות במספר פעלולים, פעלולי מזג אויר (גשם ושיטפונות), רעידת אדמה בתחנת רכבת, סרט קינג קונג בתלת מימד שם תקפו אותנו דינוזאורים, מכוניות מתנגשות ועולות באש (ואחר כך גם רוקדות באוויר...) ועוד.

לאחר הסיור המרתק (ללא ספק גולת הכותרת של הפארק) המשכנו למתקן של הסימפסונס. מדובר בעצם בסוג של סימולטור שנוסע בתוך סרט מצויר של הסימפסונס, אבל נותן לך תחושה ממשית כאילו אתה ברכבת הרים וקשה לתפוס שאתה זז רק במקום. כולם מאוד נהנו (למעט ליאור שפחדה בחלקים מסוימים).

לאחר מכן ירדנו לחלק התחתון של הפארק שם עלינו למתקן פארק היורה (סירה תמימה שמשייטת בין דינוזאורים עד שמתגלשת מגובה רב. מתקן שנרטבים בו כהוגן ואופיר חזרה רטובה לחלוטין) ולאחר מכן על מתקן המומיה (רכבת הרים בחושך). בפארק היורה ליאור נשארה להמתין בחדר צדדי המיועד לילדים שאינם עולים על המתקנים (ולאחר מכן ההורה שנשאר להשגיח עליהם יכול לעלות למתקן ללא תור) ובמומיה גם רועי החליט להצטרף אליה.

חזרנו לחלק העליון של הפארק (בין החלק העליון לתחתון מפרידים 5 מסועים של מדרגות נעות. הפרש הגבהים הוא עצום) והלכנו לשני מופעים, מופע חיות בסרטים בו ראינו איך החיות מבצעות דברים שונים על מנת שיוכלו להשתתף בסרטים ומופע פעלולים בו הראו לנו איך עשו דברים פעם, בסרטים הקלאסיים, לעומת איך הדברים נעשים היום באמצעות מחשב. שתי ההופעות מומלצות בהחלט.

המתקן הבא אליו נכנסנו היה בית הרוחות. מדובר על בית שדים, שההבדל בינו לבין בתי שדים אחרים הוא שבעצם מדובר בשחקנים חיים שבוחרים מתי להפחיד אותך ובאיזה צורה. המגבלה היחידה היא שאסור לגעת בהם ולהם אסור לנגוע בנו. המתקן הזה בעצם היה האחרון ואחריו הלכנו לראות סרט שרק ב-4 ממדים. סרט חמוד מאוד שבו מתעטשים עליך (ואתה נרטב), הכיסאות רועדים, הדרקון שואג לך בפנים (ואתה מרגיש משב רוח חזק) וכולם (שוב, חוץ מליאור) צחקו ונהנו. רועי התלונן שהיריקות לא פגעו בו, אבל זו הייתה בעצם התלונה היחידה.

לפני שעזבנו את הפארק נכנסנו למופע המרכזי שלו שהוא מופע פעלולי אקשן ואלימות (מכות, יריות, אש ומים). הרעיון דומה למופעים שכבר ראינו בפארקי סרטים בעבר, אבל פה לקחו את זה רחוק מאוד ואפילו מטוס נחת לנו במים באמצע ההופעה. מרשים ביותר וסיום מדהים ליום מהנה במיוחד.

רועי וליאור (ואפילו אופיר) הצטלמו עם כל הדמויות בפארק, שאת חלקם אפילו לא הכירו... ועומר הגדיל וטען כי נהנה אפילו מעל הציפיות הגבוהות שהיו לו. הפארק קיבל בקלות ומכולם ציון 10, למרות שאי אפשר להימנע מלציין שיחסית לגודלו של הפארק והיקף המתקנים וההופעות בו, מחירו מופרז לחלוטין.

יצאנו מהפארק בשעה 17:00 והחלטנו שאת שארית היום נבלה ב-Venice Beach. הגענו לחוף לאחר חצי שעה נסיעה, הסתובבנו בטיילת היפה, קנינו קצת מזכרות, ראינו כל מיני נגנים שונים ומשונים (אחד ניגן על פחים ושני ניגן על פסנתר באמצע הרחוב), ליצן עצוב (מאוד) שהכין בלונים לילדים ועוד. באמצע החוף הופתענו לראות חדר כושר פתוח ומגרשי ספורט. כשהתחיל להיות קר, הסתובבנו וחזרנו למלון. החוף קיבל ציון 8 בעיקר בגלל הטיילת היפה. החוף עצמו סתמי ודומה מאוד לחוף בישראל, שניהם פונים מערבה...

יום רביעי 4/4/12

היום התעוררנו יחסית מאוחר, אכלנו ארוחת בוקר בניחותא ויצאנו ברגל, מרחק שני בלוקים מהמלון, לתיאטרון קודאק. לתיאטרון צמוד מרכז קניות שבקומה ה-5 שלו יש נקודת תצפית טובה מאוד אל השלט המפורסם Hollywood. לאחר שהעירו לנו שהקומה סגורה למבקרים, ירדנו לקומה 4 שגם היא מאפשרת תצפית טובה ויש בה אפילו משקפת בתשלום.

משם צעדנו לכיוון התיאטרון הסיני כשבדרך אנחנו מקפידים שלא לפספס אף כוכב על המדרכה ולחפש שמות מוכרים. הילדים קצת התאכזבו שחלק ניכר מהשמות לא ממש אמר להם הרבה, אבל אז מצאנו את שרק ומייקל ג'קסון ומיקי מאוס, אז הכל הסתדר... הביקור בשדרת הכוכבים, כולל הצצה לתיאטראות קודאק והסיני היה מאוד מהנה, מלא בדמויות מחופשות שהילדים מאוד נהנו להצטלם איתם וקיבל מכולם ציון 9.

בהמשך (ולאחר שבחנו עוד כמה עשרות כוכבי מדרכה) נכנסנו לשלושה מוזיאונים סמוכים זה לזה – מוזיאון ריפלי Believe it or Not (ציון 10), מוזיאון גינס (ציון 8) ומוזיאון השעווה (ציון 8).

יש כרטיס משולב זול משמעותית לשלושתם. עברנו בין המוצגים השונים, ראינו תופעות מוזרות, השתעשענו בכל מיני מוצגים להפעלה, הצטלמנו עם דמויות מפורסמות ובלי לשים לב השעה הייתה כבר 14:00.

אכלנו מהר בסמוך וחזרנו למלון על מנת לקחת את האוטו ולנסוע לבוורלי הילס על מנת להספיק לתפוס את הסיור האחרון בטרולי של שעה 15:00. הגענו בזמן, אך גילינו לצערנו שבתקופה זו של השנה הסיור יוצא רק בסופי שבוע. הסתובבנו קצת ברגל והתרשמנו מרחוב Rodeo Dr, אחד היוקרתיים בעולם ואחר כך נסענו עם האוטו לטיול עצמאי בין אחוזותיה המפוארות של השכונה. בסופו של דבר הביקור בשכונה המפורסמת היה מרתק, אפשר הצצה קלה לחייהם של גדולי עשירי העולם וקיבל מאיתנו ציון 9. ההבדל המרכזי בין הטיול שלנו לטיול המאורגן היה שראינו את אותן האחוזות, אך לא ידענו מי גר בהן...

לאחר שסיימנו את הסיור התחלנו בנסיעה לעבר היעד הבא, העיירה אנהיים (בה נמצא דיסנילנד), רק שבחרנו לנסוע ממש בשיא ה-Rush hour, כך שהדרך בת 40 מייל לקחה לנו שעתיים. מלון Best Western Plus Park Place Inn היה ממש מול הכניסה לדיסני, מעבר לכביש, בחדר היו שתי מיטות זוגיות וספה זוגית נפתחת והוא היה מרווח ומאובזר. הוא קיבל ציון 9 רק בגלל ארוחת הבוקר הבינונית מאוד שהוגשה במסעדה הסמוכה. מיקומו היה הטוב ביותר ומחירו היה 183$ בלבד לחדר ל-6 ועוד 8$ לחניה.

מיד לאחר ההתמקמות חצינו את הכביש על מנת להסתובב קצת ב-Downtown Disney ולקנות כרטיסים למחר כדי לחסוך את התור בבוקר. קנינו כרטיסים משולבים של שני הפארקים (דיסנילנד ו-California Adventure), שאפשרו לנו לדלג מפארק לפארק בעיקר מכיוון שראינו שהם ממש סמוכים אחד לשני ומכיוון שהיינו בדיסני בהונג קונג רק לפני שנה. בדיעבד זו הייתה החלטה מעולה, אם כי יקרה. טיילנו עוד קצת ואז הגענו לחנות הגדולה של דיסני, נכנסנו ו... יותר לא הצלחנו לצאת. משם למיטה כי מחר השכמה מוקדמת. היום הגדול הגיע ושערי הפארק נפתחים כבר בשעה 08:00.

יום חמישי 5/4/12

יום פארקים. התעוררנו מוקדם בבוקר כדי להספיק להגיע לדיסנילנד לפני הפתיחה לאחר שתכננו את סדר היום בין שני הפארקים ערב קודם בצורה מדוקדקת, על מנת להספיק כמה שיותר ולנצל ככל האפשר את ה-Fast Pass (המערכת נפרדת לשני הפארקים וצריך לדעת לנצל אותה חכם). להפתעתנו שערי הפארק נפתחו כבר בשעה 07:45, אבל שמחתנו הייתה קצת מוקדמת כי נעצרנו על ידי חבלים בכיכר המרכזית, שנפתחה כמו שעון בדיוק בשעה 08:00. בדרך הספקנו לראות את התור לצילומים עם מיקי וליאור מאוד רצתה, אבל סיפרו לה כי מיקי צריך ללכת להעיר את מיני, סיפור שמאוד שעשע אותה...

אז מה עשינו? התחלנו בהרפתקה של אינדיאנה ג'ונס, האטרקציה המרכזית של הפארק, ג'יפים שנוסעים בתוך מקדש בעקבות הרפתקאות אינדיאנה ג'ונס. לא אספר יותר כדי לא להרוס את ההפתעה, אבל כשהג'יפ עומד להיכנס בקיר, תיזהרו... גולן שמר על ליאור בחוץ וכשיצאנו נתנו לו להיכנס בלי תור באמצעות ה-Child Switch הגאוני (מאפשר להורים השומרים על ילדים קטנים להיכנס למתקן ללא תור לאחר שבני המשפחה האחרים יוצאים. זה קיים גם בפארקים האחרים כולל יוניברסל, בשמות אחרים). המשכנו לרכבת ההרים האהובה Big Thunder Mountain Railroad, שעליה אפילו ליאור עלתה ולא הפסיקה להתגלגל מצחוק בכל פניה וסיבוב. מידי פעם הרכבת יורדת כלפי מטה בחדות כאשר אנחנו נכנסים לסוג של מנהרה והתחושה היא שעומדים להתנגש בסלע.

לאחר שסיימנו בילינו מעט באזור הילדים בזמן שעומר וגולן רצו להביא פאסט פס ל-Star Tours ואני ביליתי עם השאר ב-Mr. Toad's Wild Ride. אמנם לא הכרנו את הסיפור, אבל נוסעים במכוניות זוגיות (ליאור נהגה באחת ורועי בשנייה) ועוברים על מסילה בתוך סיפור. משם גולן המשיך עם הילדים לדמבו הפיל המעופף ולספלי התה של עליסה בארץ הפלאות בזמן שאני חזרתי למלון כדי להביא בגדים חמים יותר ללבוש (יתרון ענק למיקום המעולה של המלון).

בהמשך התפצלנו, ליאור נשארה איתי לרכבת של עליסה בארץ הפלאות (ליאור ישבה לבד מקדימה ונהגה באוטו על פסים דרך סצנות שונות של הסיפור) וכל השאר עברו לאזור Tomorrowland, כדי ללכת לירות על חייזרים באקדחי לייזר אצל Buzz מצעצוע של סיפור. עומר היה מאוד מבסוט מזה שזכה במקום הראשון ואילו רועי שהגיע למקום השלישי מאוד התלהב למצוא את עצמו על לוח הניקוד בסיום.

התחנה הבאה הייתה מתקן יחסית חדש שנקרא "מחפשים את נמו". נכנסנו לצוללת צהובה שצוללת לה (בכאילו) מסביב לבריכה כשברקע רואים מהחלונות תפאורת ים (דגים, צוללנים, שוניות ועוד), כשברקע מוקרנים קטעים מהסרט למצוא את נמו שנראים כחלק מהתפאורה וזה משתלב נורא יפה ביחד. לא מתקן מסעיר, אבל נחמד. התחנה האחרונה לפני המעבר הראשון לפארק השני הייתה Star Tours. סוג של סימולטור (דומה למתקן הסימפסונים ביוניברסל), המדמה טיסה לחלל. נחמד מאוד, אם כי כולם הסכימו שהמתקן ביוניברסל היה טוב יותר.

המעבר לפארק הרפתקאות קליפורניה היה פשוט מאוד. מחתימים את היד בחותמת מים בלתי נראית וצועדים שתי דקות לשערים ממול. התחלנו את הביקור בריצה לכיוון רכבת ההרים המהירה California Screamin' בשביל לקחת פאסט פס. בדרך ראינו הופעת רחוב של החיילים של אנדי מצעצוע של סיפור. לאחר מכן עצרנו להפסקת אוכל קטנה ושילמנו מחיר מופקע של 6$ על נקניקיה בלחמנייה מתפרקת בגודל מזערי ומתנה בדמות שקית תפוצ'יפס שאף אחד לא אכל.

לאחר ש"שבענו" הלכנו להצגה של אלאדין, אחת הסיבות המרכזיות למעבר בין הפארקים. האולם היה מדהים ועצום בגודלו. כשהגענו לתור רבע שעה לפני כבר לא היה מקום בתור לאולם ונשלחנו לתור ליציע ה-1 (הייתה עוד קומה מעלינו). ההצגה הייתה מושקעת מאוד, ארכה כשעה, לא נפלה ברמתה מהצגות ברודווי וכולנו נהנינו ממנה מאוד (גם מהשירים, גם מהשחקנים ובמיוחד מהג'יני שהיה משעשע מאוד).

לאחר שהסתיימה ההופעה רצינו לקחת פאסט פס למתקן מגדל האימה הסמוך (עם המעלית הנופלת), אך הפאסט פס נגמר ותור של 75 דקות שלח אותנו לעבר אזור Bugs Life הסמוך, המיועד לקטנטנים. הילדים השתעשעו במכוניות מתנגשות, כשהשיא התרחש שנייה לפני סיום הזמן, המכונית של עומר ורועי מתנגשת חזיתית במכונית של אופיר וליאור כשכל זוג חושב שהוא אחראי להתנגשות ומרגיש שניצח...

בדרכנו משם הלאה, הבחנו בסרט ארבעת הממדים It's Tough to be a bug והחלטנו להיכנס. סרט מהנה מאוד המוקרן בתוך אולם קולנוע הנראה כמו מחילת נמלים. החרקים ירקו עלינו, עקצו אותנו בגב, זחלו לנו על הכיסאות וכמו בכל סרט תלת ממדי, גם ניסו כל הזמן לזרוק עלינו דברים. בסיום הסרט גולן והגדולים הלכו לרכבת ההרים (מזנקת מהמקום במהירות רבה, מסלול ארוך מאוד, מהירות מעל 100 קמ"ש ולופ לקינוח, אחת המפחידות שנתקלנו בהן) ואילו אנחנו הלכנו לתפוס מקום בתור לגלגל הענק. הגלגל, עם פרצוף ענק של מיקי מאוס בחזיתו, משלב תאים רגילים, אבל גם תאים מיוחדים המתנדנדים להם על מסילה מצד לצד. בחרנו בתור לתאים הרגילים והמתנו מעל 40 דקות. בדיעבד, זה לא היה רעיון מוצלח, גם בגלל התור, גם בגלל שהיה קפוא למעלה וגם כי הנוף לא היה משהו. משם המשכנו למתקן של האבובים השטים בנהר הסוער, אבל השעה הייתה כבר 17:40 ורצינו מאוד להספיק לחזור לדיסני לתהלוכה המפורסמת בשעה 18:30, אז לקחנו פאסט פס לאחר כך וויתרנו לעת עתה.

משם חזרנו כאמור לדיסנילנד ומצאנו 2 ס"מ פנויים על המדרכה עליהם התיישבנו ממתינים לתחילת התהלוכה. בינתיים העברנו את הזמן שנותר באכילת גלידות בצורת מיקי מאוס (קסטה או מצופה שוקולד). את המצעד ליאור בילתה בקפיצות למעלה ולמטה, תוך נפנוף ידיים בלתי פוסק, דבר שגרם לכל הדמויות והנסיכות לנפנף אליה חזרה ולשלוח לה נשיקות והשמחה הייתה רבה. אז מה היה בתהלוכה? רכב עם מיני מאוס וכל החבורה, מרי פופינס, נסיכות דיסני, פיטר פן, דונלד דאק מקסיקני (ככל הנראה נסע למקסיקו בלי החברים ולכן היה בנפרד), מלך האריות ועוד. הריקודים היו יפים ומושקעים, המוזיקה שמחה ומוכרת וכולם התלהבו (בעיקר ליאור).

לאחר שנגמר המצעד עומר, אופיר וגולן הלכו לממש את הפאסט פס שלהם לרכבת Space Mountain (רכבת הרים בחושך, אחד המתקנים המפורסמים, המבוקשים והמלהיבים בפארק) ואחרי שחזרו יצאנו מהפארק כדי לאכול ארוחת ערב בחוץ (רעיון מצוין קולינרית וכלכלית...). הלכנו שוב לאכול ב-Denny's (בו אכלנו כבר במונטריי) ואחרי האוכל רובנו פרשנו לחדר לישון בעוד שעומר וגולן חזרו בחזרה לפארקים כדי לחזות בזיקוקים בדיסנילנד (בשעה 21:30) ובמופע המזרקות והאורות של פארק קליפורניה (בשעה 22:15), אליו נרשמים מראש באמצעות פאסט פס (היחיד שלא מונע לקחת פאסט פס נוסף במקביל).

מופע הזיקוקים מרתק אליו את כל מבקרי הפארק ומשלב זיקוקים בצורות שונות, אש, מוזיקה, אורות מרהיבים ולפינאלה, טינקרבל מעופפת באוויר. מופע באמת מדהים שיחד עם התהלוכה מהווה את גולת הכותרת של הפארק ומייחד אותו לעומת פארקי שעשועים אחרים. אל תוותרו עליו! מופע המזרקות בפארק קליפורניה מרהיב ומשלב מזרקות מים מרשימות, מוזיקה וסרטים של דיסני המוקרנים על "מסך" רסיסי מים המותזים לאוויר. הגלגל הענק ודמותו הענקית של מיקי בחזיתו מהווים חלק מהמופע הנערך באגם המרכזי. גם אותו אסור להחמיץ. אבל עוד לפני כן, הם הספיקו לחזור למתקן האבובים (Grizzley River Run), שקודם לכן עוד לקחנו פאסט פס אליו, מסלול אבובים עם מים ממש גועשים, הרבה נפילות ומים משפריצים מכל עבר. אטרקטיבי מאוד ורטוב לא פחות.

הם חזרו לחדר אחרי 23:00 עייפים מאוד וקפואים, אחרי 15 שעות של פארקים, אך מאוד מאוד מרוצים, אם כי עומר טען שהיה ארוך מידי. אתם במתח מה הציון של שני הפארקים? נכון, ציון 10 מושלם לכל אחד מהם ואף יותר. השילוב ביניהם מומלץ ביום אחד רק למי שהיה כבר בעבר בפארק של דיסני ומאוד מומלץ ליומיים למי שלא היה.

יום שישי 6/4/12

קמנו בבוקר ולאחר ארוחת הבוקר התחלנו בנסיעה לכיוון סן דייגו. לשמחתנו גילינו שהדרך קצרה מהצפוי ולאחר שעה וחצי כבר הגענו לפרבריה הצפוניים של העיר, לשכונת La Jolla (לה הויה), הנמצאת על חופי האוקיאנוס. בשכונה, על חוף הים ישנו מפרץ הנקרא Children's Pool, מקום יפיפה עם מראות מדהימים של גלים המתנפצים בחוזקה על הסלעים, יחד עם שחפים, שקנאים, סנאי (רק אחד...) והמון כלבי ים.

ירדנו במדרגות לעבר החוף וראינו את כלבי הים ממש מקרוב. חיות פשוט מדהימות. הביקור בבריכת הילדים בשכונה המטופחת קיבל ציון 9. משם טיפסנו בנסיעה אל עבר הר סולידד (Mt. Soledad). בפסגת ההר יש אנדרטה לזכר חיילים אמריקאים ונקודת תצפית מרהיבה לעבר העיר וחופיה. התרשמנו, צילמנו והמשכנו הלאה. ציון 7.

התחנה הבאה כבר הייתה בעיר עצמה, נושאת המטוסים Midway. עלינו על הספינה, סיירנו בין המטוסים, חלקם עתיקים וחלקם עכשוויים, טיפסנו על חלקם, נכנסנו לחדרים של הצוות, חדרי החיילים והמפקדים, ביקרנו במטבח ובמכבסה והתרשמנו מהחיים על הספינה הענקית שהייתה פעילה מעל 50 שנה החל משנות ה-40 והשתתפה אף ב-Desert Storm. הביקור בנושאת המטוסים קיבל ציון 10. בהחלט מרתק ויוצא דופן.

משם נסענו לאכול צהרים. נסענו במיוחד לאכול המבורגר ברשת Smashburger, עליה קראנו ושמענו רבות עוד בארץ. מדובר ברשת המסווגת כמזון מהיר גורמה, משהו שבין מסעדת מזון מהיר למסעדה רגילה. מזמינים בדלפק ומקבלים שירות לשולחן. לא התאכזבנו, השירות והאוכל היו בהחלט מצוינים. אולי ננסה לקבל זיכיון בישראל? אחרי האוכל הגענו למלון Old Town Inn. המלון נמצא במיקום מעולה, קצת דרומית לעולם הים ובמרחק חציית כביש מהעיר העתיקה. הסוויטה המשפחתית כללה חדר שינה עם שתי מיטות זוגיות ועוד סלון מרווח כולל ספה זוגית נפתחת ומטבח מאובזר. ארוחת הבוקר הייתה מגוונת ומצוינת (כולל וופל מדהים) והחניה חינם. המלון קיבל בקלות ציון 10, למרות קרבתו לתחנת הרכבת שקצת יוצרת רעש. שילמנו על החדר 197$. לאחר מנוחה קצרה והתארגנות יצאנו ברגל לכיוון העיר העתיקה (Old Town). הסתובבנו בין הבתים המשוחזרים, ביקרנו בחנויות הקסומות השונות, טעמנו שוקולדים מיוחדים (עם תפוצ'יפס, פנקו ומלח), הכנו ציפויים צבעוניים לנרות ואכלנו גלידה איכותית.

לקראת החשיכה הגיע הזמן לממש לעומר את הרצון לטעום אוכל מקסיקני ואין מקום ראוי יותר לכך מאשר סן דייגו. נכנסנו למסעדה, אשר לפני כן המליצו לנו עליה במלון והתחלנו ללכת לאיבוד בתפריט. מה מזמינים? נאצ'ו? בוריטו? טאקו? טורטייה? מישהו בכלל יודע מה ההבדלים ביניהם? רועי, ליאור ואופיר הלכו על בטוח והזמינו... שניצלונים וצ'יפס ואני יחד עם עומר וגולן החלטנו לחלוק 3 מנות שהומלצו על ידי המלצר, טאקו עם שרימפס, כרוב ועגבניות, בוריטו עם בשר ותפוחי אדמה ומנה של בקר עם טורטיות למילוי. כל המנות הגיעו עם אורז ושעועית (שכל הילדים מאוד אהבו), עגבניות, בצל וגאוקומולי. הארוחה הייתה ממש טובה ועומר הכריז שמהיום הוא מאוד אוהב אוכל מקסיקני. הביקור בעיר העתיקה קיבל ציון 9 והמסעדה אף מעלה את הציון ל-10. לאחר הארוחה חזרנו למלון למנוחה לפני הפארק האחרון שיגיע מחר, עולם הים.

יום שבת 7/4/12

היום בילינו ב-Sea World. הפארק מורכב מהמון תצוגות של חיות ים למיניהן, 4 מופעים מרכזיים ומעט מתקני שעשועים. מיד שהגענו לפארק, עם פתיחתו, גולן עם הגדולים רצו למתקן "המסע לאטלנטיס" המבוקש, שילוב של רכבת הרים ומגלשת מים. לא לפספס.

ליאור התחילה לבכות למה היא לא יכולה ללכת גם, אז לקחתי אותה לאזור של הקטנים שהיה ממש מדהים (בייחוד בבוקר כשרק אנחנו היינו שם לבד). היא קפצה בסוג של מתנפחים בצורת גלים ועלינו על 3 מתקנים, אחד של כוכבי ים מסתובבים (כמו כוסות התה של עליסה), השני דגים מעופפים (כמו דמבו), עליו עלינו פעמיים רצוף והשלישי, סירה שמתנדנדת מצד לצד ומסתובבת ועשתה לי בחילה. בנוסף, ליאור התחילה לעלות על רשת שמביאה לסדרה של מחילות וגשרים למעלה גבוה, אבל הפסיקה באמצע וחזרה לזה מאוחר יותר כשכל אחיה חזרו נלהבים ורטובים מהמסע לאטלנטיס.

רועי ביקש לעשות שוב, אבל אז כבר היו תורים ממש ארוכים. בדרך למופע הראשון עצרנו אצל הפינגווינים, אותם אפשר היה לראות גם בחוץ וגם בפנים, כאשר בעצם עולים על מסוע מאוזן שמסיע אותך לאורך כל האולם בו הם נמצאים.

המופע הראשון אליו הלכנו היה של דולפינים. האמת שהמופע היה יפה מאוד, אבל המושבים לא היו מקורים וסבלנו מאוד מהשמש והחום. המופע שילב אקרובטיקה, קפיצות למים וכן, גם דולפינים... אחרי המופע הלכנו לראות את דובי הקוטב (וגם לוויתן בלוגה לבן שיותר דומה לדולפין ונמצא רק בקוטב. הוא יפיפה ואסור להחמיץ אותו).

המופע הבא היה של חיות בית. קצת דומה למופע שראינו ביוניברסל, אבל הרבה יותר מושקע. כלבים, חתולים, חזירים, ברווזים, יונים, כולם רצו, קפצו, טיפסו, עפו (טוב נו, רק היונים...) וכולנו צחקנו ונהנינו (גם בזכות העובדה שעומר מצא לנו מקום בצל). אחרי המופע הלכנו למופע נוסף של אריות ים, אבל כשהגענו התבשרנו שאין יותר מקומות ולכן החלטנו לוותר.

בזמן שנשאר לנו עד הסרט 4D של רחוב שומשום הלכנו לראות את צבי הים שהיו מדהימים ומסביבם שחו מאות דגים צבעוניים ומרהיבים. לאחר מכן ניסינו לאכול פרצל מסוגים שונים (שחלקם היו בצורת הלוויתן שאמו, סמל הפארק), כולל אחד מתוק במילוי גבינת שמנת וכמובן קינחנו בגלידות (רועי העדיף דלי של פופקורן שאפשר כל הזמן למלא מחדש במחיר מוזל והדלי נשאר למזכרת). הסרט של רחוב שומשום היה נחמד, אם כי לא היה בסטנדרטים של שרק או של החרקים שראינו ביוניברסל ובפארק הרפתקאות קליפורניה. בנוסף, לא כולם הרגישו את כל האפקטים, דבר שהיה קצת מאכזב.

לאחר הסרט עצרנו בבריכת הדולפינים בניסיון נואש ללטף אותם (או לפחות לגעת) באיזה שביב דולפין, אבל הם בחרו שלא להתקרב יותר מידי ולאחר שהתייאשנו סופית, הלכנו לתפוס מקום במופע המרכזי של שאמו הלוויתן. בדרך עוד הצצנו לעבר התור למתקן האבובים הפופולרי, אבל כשראינו כי זמן ההמתנה הוא 75 דקות, זה הוציא לנו את החשק. המופע של שאמו דומה למופעי דולפינים, אבל הרבה יותר מרהיב בזכות גודלם העצום של הלוויתנים, שלמרות גודלם עשו סלטות באוויר, ברגים, קפיצות וכו' ובעיקר דאגו להרטיב כהוגן את היושבים ביציעים שברחו לכל עבר.

סיימנו את הביקור בפארק יחסית מוקדם (בשעה 15:30) שכן היינו ממש מותשים עקב החום הרב והריצה מהופעה להופעה. חשוב לציין כי הביקור בעולם הים מחייב תכנון מדוקדק של סדר המופעים והמתקנים והכי חשוב לרוץ לשני המתקנים המבוקשים, רכבת המים והאבובים מיד עם הפתיחה. היינו מאוד חלוקים לגבי הציון למקום והציונים נעו בטווח 6-10. אני חושבת שהפארק בהחלט ראוי לציון 10, אבל החום הרב והתורים פוגמים בהנאה. חשוב להבין שזהו פארק של הופעות ותצוגות ולא פארק שעשועים.

משם נסענו שוב לאכול ב-Smashburger, שכל כך אהבנו ולאחר מכן נכנסו לסניף של Target בעיקר על מנת לקנות שוקולדים לארץ (m&m מכל הסוגים) ומשם למלון יחסית מוקדם.

יום ראשון 8/4/12

יצאנו היום בבוקר לנסיעה ארוכה לכיוון לאס וגאס. די חששנו מהנסיעה בגלל אורכה והשיממון שלה (רובה עוברת במדבר), אבל בדיעבד היא עברה יחסית בקלות. בדרך עצרנו לארוחת צהרים בדיינר מאוד מפורסם שנמצא באמצע שום מקום (ממש) ובכל זאת היינו צריכים להמתין לשולחן 20 דקות ומדובר במסעדה ענקית. פשוט הזוי. הדיינר נקרא Peggy Sue's 50's וכשמו כן הוא, מדמה דיינר משנות ה-50 כולל התפריט המקושקש. העצירה במקום ממש מומלצת. לאחר שסיימנו לאכול נסענו לעיירה סמוכה בשם Calico, שהייתה עיירת כורים (שחיפשו את המתכת כסף) לפני כ-150 שנה. לפני מספר שנים החליטו לשחזר את העיירה ולהפוך אותה לאתר תיירות. המקום נחמד, מציע פעילויות ברוח התקופה לילדים ורועי אפילו הצליח למצוא מספר מטבעות (תמורת תשלום סמלי). החום הכבד הכריע אותנו בסופו של דבר (בכל זאת, אמצע המדבר) והחזיר אותנו לאוטו הממוזג להמשך הנסיעה. הביקור במקום קיבל ציון 6 ודי אכזב, אם כי זו עצירת ריענון בדיוק באמצע הדרך ולא מדובר בסטייה ממנה.

מספר מיילים לפני לאס וגאס עצרנו באאוטלט שנמצא ממש על הגבול בין קליפורניה לנבאדה והילדים המשיכו בחדוות הקניות שהתגלתה בנסיעה הזו... הגענו ללאס וגאס כשכבר התחיל להחשיך והמראה שנגלה לעיני כולנו היה באמת מדהים וסחט הרבה קריאות WOW מהילדים. כל המלונות היו מוארים והסטריפ נראה יפיפה. עשינו צ'ק אין במלון MGM Grand הענק (וגילינו את חווית ה-Valet Parking, איזה כיף...) והילדים גילו לשמחתם שיש לנו Food Court במלון כך שהם אכלו מקדונלדס בעוד שליאור התעקשה ואכלה פסטה מהדוכן ליד. המלון הוזמן מראש במחיר מבצע מטורף ועלה לנו 40$ לזוג ו-50$ לחדר לארבעה צמוד. לזה צריך להוסיף את ה-Resort Fee המפורסם של וגאס (סוג של מס של המלון) בסך 20$ לחדר ועוד מיסים ובסך הכל יצא ששני חדרים חדישים ומפוארים ביותר עלו לנו ביחד 147$ ללילה. מחיר בדיחה למלון מפואר ביותר, הממוקם מעולה בדרום הסטריפ. המלון קיבל בקלות ציון 10. חסרונו היחיד (כמו כל מלונות הסטריפ) היה ריח ועשן כבדים של סיגריות.

מיד לאחר הצ'ק אין רכשנו במלון כרטיסים למופע KA של להקת Cirque Du Soleil (קרקס השמש), הנחשב יחד עם המופע O לאחד משני המופעים הטובים של להקת האקרובטים הקנדית צרפתית המפורסמת הזו. לצערנו גילינו כי יש מופע רק ביום שלישי ולכן שינינו קצת את התכניות וביטלנו גם את הנסיעה המתוכננת לפארק Zion. לאחר מכן יצאנו מהמלון לשיטוט ראשוני בסטריפ כשבדרך ליציאה אנחנו חולפים על מסעדת Rainforest Cafe המפורסמת הנמצאת במלון (אליה עוד נחזור בהמשך, הבטחה ישנה לילדים). בילינו קצת בחנות M&M הסמוכה (גם אליה עוד נחזור, גם כאן וגם בניו יורק...), אבל העייפות הכריעה אותנו וחזרנו לישון.

יום שני 9/4/12

את היום התחלנו בחיפוש (די נואש) אחרי מקום לתת כביסה, לא לפני שאכלנו במלון את ארוחת ה-Buffet המפורסמת שהייתה עשירה ומגוונת וסחטה קריאות התפעלות מהילדים בייחוד לאור הגלידות עם עוגיות אוראו וסוכריות M&M בדוכן הקינוחים. לאחר שמצאנו מכבסה, נסענו לחנות Toys R Us קרובה כדי למלא חובות לרועי (שמאוד רצה לגו נינג'גו) ולליאור (מצלמה דיגיטלית) ומשם המשכנו לאאוטלט פרימיום הצפוני (הפתוח, לעומת הדרומי המקורה, אליו עוד נגיע בהמשך), שהיה הצלחה גדולה אבל היה קשה להיות בו בשל החום העז. לאחר שסיימנו לבזבז כסף חזרנו למלון והחלטנו שזה הזמן לצאת לסבב ההופעות השונות בבתי המלון. החנינו את האוטו בחניה (Valet כבר אמרנו ?...) של מלון Treasure Island וחיכינו למופע הפירטים. הילדים מאוד נהנו, אם כי התלוננו על הצפיפות ועל הקושי לראות (זה החיסרון של הופעות חינם...).

משם המשכנו ברגל לראות את התפוצצות הר הגעש במלון Mirage. איך שהוא פינו לנו מקום בדיוק במרכז העניינים. זה היה מצוין מבחינת הראיה, אבל קצת קרוב מידי לאש מבחינת החום, דבר שגרם לליאור לקפוץ ישר אליי לידיים כשהתחילו הפיצוצים. זהו מיצג מרשים ביותר שגרר קריאות התפעלות מהילדים (וגם ממבוגרים שרואים את זה פעם ראשונה).

שנגמרה ההתפרצות, נכנסנו לתוך המלון וממנו עברנו למלון Cesar הצמוד לצפות בפסלים המתנועעים שלו. לצערנו גילינו שמופע הפסלים לא פעיל זמנית, אבל התרשמנו מאוד מהעיצוב ומתקרת השמים המשנה את גוונה בהתאם לשעות היממה.

התחנה הבאה היא מופע המזרקות של מלון בלג'יו. המזרקות ממש רקדו לקצב השיר והגיעו לגבהים מדהימים. מופע מרהיב לכל הדעות שלא משנה כמה פעמים ראית אותו בעבר, ההתלהבות לא דועכת.

המלון האחרון בסיבוב הנוכחי היה מלון ונציה, שבו ההתלהבות כבר פחתה, גם אולי כי גולן ואני כבר היינו בו, גם כי הוא כנראה פחות מלהיב ילדים וגם בשל העייפות וכאבי הרגלים. משם חזרנו לאוטו ובסופו של דבר מבחינה תכנונית זה היה סיבוב מאוד מוצלח שהתחיל והסתיים באותו מקום. יום "וגאסי" טיפוסי ומוצלח ביותר הסתיים לו.

יום שלישי 10/4/12

התחלנו את הבוקר מוקדם מהרגיל בנסיעה לסכר הובר ואגם Mead. הנסיעה לא ארוכה (חצי שעה) וכשהגענו הסתובבנו מעט באזור, הסתכלנו לשני הכיוונים והתרשמנו, אם כי מי שכבר ראה סכר מימיו, לא ימצא פה חידוש כל שהוא ואפשר בהחלט לוותר.

בדרך חזרה עצרנו באאוטלט פרימיום הדרומי, שיתרונו המרכזי שהוא מרכז קניות סגור (מקורה וממוזג). לאחר כמה שעות בזבוזים חזרנו בצהרים לקיים עוד כמה הבטחות ויצאנו שוב לחנות M&M הסמוכה למלון כדי לראות את הסרט התלת ממדי המוקרן בקולנוע בתוך החנות (שהיה מוצלח וחמוד מאוד) ולקנות 2 מתנות לכל אחד מהקטנים. ביציאה מהחנות נכנסנו גם לחנות המזכרות של קוקה קולה הצמודה וחזרנו למלון כדי להספיק לאכול גלידה ענקית בהאגן דאז לפני המופע KA. לפני הגלידה עוד הספקנו להזמין מקומות לארוחת ערב ב-Rainforest Cafe מיד לאחר ההופעה, עוד הבטחה שיש לקיים... דבר ראשון כשנכנסנו לאולם של KA התפעלנו מאוד מהאולם. לא מדובר באולם רגיל, אלא באולם מלא בכל מיני עמודים מוזרים מעץ ומרפסות המחברות ביניהם. פתאום מאחת המרפסות קפץ "חייל" והלך על המעקה לפנינו (היינו בשורה הראשונה של החלק השני של האולם, מקומות פנטסטיים), תוך השמעת קולות מוזרים.

באולם לא הייתה במה, אלא מעין מעקה שתחם צורה של במה ומאחוריו כלום, חלל... המופע החל על המרפסות שמסביב ולאחר מכן התרומם לו משטח מהחלל הריק, כאילו במה. מסתבר שמתחת למשטח הייתה מעין טרמפולינה, שכן מידי פעם אנשים קפצו/נפלו מהמשטח, כאילו לעבר הריק. המשטח לא היה תמיד מאוזן ומידי פעם עמד באלכסון תוך כדי שהשחקנים רצים מעלה מטה כשלפעמים העלילה בכלל מתרחשת על החלק הצר שלו. העלילה לא הייתה לגמרי ברורה (משהו לגבי אח ואחות שהופרדו על ידי הרעים ובסוף התאחדו תוך הצטרפות גם של החברה של האח, פחות או יותר... כנראה פחות...), אבל לא ממש היה צורך בעלילה שכן המופע לווה באקרובטיקה מרהיבה ובמוזיקה ושירה בשפה לא ברורה (ממש ג'יבריש). כולנו מאוד התלהבנו מהמופע, מהמשטח שהפך לחוף ים כאשר בסוף הסצנה החול נשפך, מהחיצים שנורו על המשטח האלכסוני תוך גלגולים והתגלשויות בין החיצים השונים ומהדמויות השונות (צב, תולעת וסרטן) שהתגלגלו בגמישות רבה. לאחר שהסתיימה ההופעה, הצטלמנו בחוץ עם אחד החיילים. אני לא בטוחה שאפשר לתאר במילים את המופע המדהים הזה, כנראה אחת מנקודות השיא של הטיול כולו. מה שבטוח, אסור להחמיץ אותו בכל מחיר! (והוא יקר מאוד...).

משם המשכנו לארוחת הערב במסעדת Rainforest Cafe, שהייחוד שלה הוא שהיא מדמה ג'ונגל. היא מלאה בצמחיה, נותנת תחושה של מזג אויר שמשתנה מידי פעם והמון חיות שמשמיעות רעש (החיות לא אמתיות אבל הרעש כן...). ישבנו ליד מפל מים שגם הוא עשה הרבה רעש, אבל הילדים קיבלו דפי עבודה שגרמו להם לרוץ בין השולחנות ולחפש את החיות השונות (את האיגואנה עדיין לא מצאנו). האוכל היה טוב, אם כי יקר למדי וגולן קיבל את כוס השתייה שלו למזכרת. עומר, שהיה קצת מצונן, לא כל כך הרגיש טוב ולכן סיימנו מהר לאכול ועלינו לישון.

יום רביעי 11/4/12

את היום האחרון בלאס וגאס הקדשנו לסיור בשאר המלונות שעדיין לא יצא לנו לבקר בהם, המלונות שבדרום הסטריפ. התחלנו בחציית הגשר המוביל מהמלון שלנו למלון ניו יורק ניו יורק. במלון יש אזור גדול מאוד של מכונות ארקייד ושם גם נמצאת רכבת ההרים המפורסמת המקיפה את המלון.

גולן, עומר ואופיר נכנסו לרכבת ההרים וחזרו עם פה פעור... הרכבת נוסעת למעלה גבוה מאוד ואז מתחילה להקיף אותו תוך ירידות חדות ביותר, לופים וברגים (לפחות אחד, היו חילוקי דעות בנושא...) וכנראה שהיה מאוד מפחיד. משם המשכנו שוב בגשר (הפעם עם משטחים נעים) למלון אקסקליבר, שם ירדנו לקומת משחקי ארקייד אפילו גדולה יותר מאשר במלון הקודם וחילקנו לילדים כסף לשחק במשחקים, בהם בילו כשעתיים, הרוויחו מלא פתקים והמירו אותם למתנות.

כשסיימנו עם המשחקים, עלינו לקומת המזון ונכנסנו לבופה (לא לפני שרועי נכנס איתי לבדוק את האוכל, וידא שיש לזניה ורק אז נתן OK...). בגלל שלא מיהרנו היום לשום מקום ישבנו בחדר האוכל בניחותא ואכלנו מכל טוב. נהנינו מאוד מהאוכל והילדים נהנו מאוד (כמובן) מדוכן הקינוחים. לאחר ששבענו המשכנו למלון לוקסור על מנת להתפעל מצורת הפירמידה ומהפסלים הרבים של הספינקס והפרעונים.

משם עברנו באמצעות רכבת המונורייל המחברת בין המלונות לעבר מלון מנדליי ביי. המלון היפיפה מפורסם בעיקר בשל הבריכה היפה שלו המדמה מפרץ בהודו. הלכנו לראות את בריכת הגלים המגניבה שמסביבה חול ים לבן ואת הבריכה עם הזרמים. מאוד יפה, אבל לא משהוא שלא ראינו כבר בעבר.

משם חזרנו למלון שלנו כדי לקחת את האוטו ולעשות סיבוב במלונות הכי צפוניים בסטריפ. חנינו במלון Wynn, מלון באמת מהמם, מהחדשים בסטריפ, מלא בפרחים ונראה כמו גינה ענקית. ביציאה ממנו יש הר מלאכותי בגובה של 7 קומות עם מפלים יפים.

משם הלכנו ברגל לבקר במלון סירקוס סירקוס, גם כדי שהילדים יראו הופעת קרקס וגם כסוג של סגירת מעגל עם המלון בו לנו בנסיעה הראשונה ללאס וגאס. אנחנו חיכינו להופעה ועומר וגולן חזרו ברגל למלון Wynn בשביל להיכנס לתערוכה של פרארי, רק בשביל לגלות שהעלות היא 20$ בשביל להציץ בכמה מכוניות בודדות (שבכל מקרה רואים אותן מהחלון) ולוותר. בינתיים אצלנו התחיל הקרקס עם זוג על סקטים שהסתובבו כל פעם עם מישהו באוויר. כשהם סיימו הסתבר שזה בעצם כל המופע וכל 45 דקות יש מופע של 5 דקות. גם במלון הזה יש קומה שלמה של משחקי ארקייד לילדים, אבל היא נראית הרבה יותר מוזנחת מאלו שראינו לפני. העברנו את שאר הזמן בהמתנה לזמן שקבענו עם גולן ולאחר שהוא חזר עם האוטו ואסף אותנו נסענו למלון לקחת את המזוודות ומשם לשדה התעופה לטיסה לניו יורק. נפרדנו מהאוטו החביב ששירת אותנו נאמנה והמראנו לטיסת לילה.

יום חמישי 12/4/12

אחרי טיסה של 4.5 שעות נחתנו בניו יורק סביב השעה 07:00 בשדה התעופה JFK. לאחר נסיעה של 45 דקות ועם פחות 125$ (מונית...) הגענו למלון Salisbury, הממוקם פנטסטית ברחוב 57 בין השדרה ה-6 ל-7 במרחק הליכה מהטיימס סקוור, השדרה החמישית, רוקפלר סנטר, הסנטרל פארק ועוד. המלון, בשונה מהמקובל בניו יורק, היה מרווח מאוד והסוויטה שלנו כללה חדר עם שתי מיטות זוגיות ועוד סלון מרווח עם ספה זוגית נפתחת, פינת אוכל ומטבחון. המלון לא כלל ארוחת בוקר, אם כי הציע כזו תמורת 9$. חדר ל-6 עלה לנו 373$ ללילה (כמה יקר בניו יורק...). נתנו למלון ציון 9 בגלל החדר היפה והמיקום, אבל אין כל פסיליטיס מעבר לכך. הצוות היה שירותי מאוד ועזר בכל דבר. נחזור לכך בהמשך. בשל השעה המוקדמת, חדר עוד לא היה לנו אז יצאנו להסתובב קצת. התחלנו עם ארוחת בוקר ב-Deli נחמד על יד המלון ואחרי ששבענו המשכנו בדרכנו לעבר הטיימס סקוור.

נכנסנו לחנות של דיסני רק כדי להסתכל בזמן שעומר וגולן קפצו לראות אם יש כרטיסים ליום שישי למחזמר מלך האריות וגילו שיש כרטיסים לשבוע הקרוב רק במחיר "סמלי" של 250$, מה שגרם לנו כמובן לוותר על הרעיון ולעבור לתכנית חלופית (שקוראים לה "מרי פופינס"...). בינתיים, בחנות, למרות ההחלטה שלא קונים כלום, מצאנו בובה של פרב (אח של הבובה של פיניאס) ולא יכולנו לעמוד בפני המבט המתחנן של רועי אז נכנענו וקנינו.

התחנה הבאה הייתה חנות הדגל של Toys R Us, שם עלינו על הגלגל הענק והסתובבנו כ-8 סיבובים שעזרו לנו לסרוק את כל החנות ממבט אווירי (עדכון: החנות אינה קיימת יותר). ביציאה מהחנות הלכנו לבדוק מה מצב הכרטיסים למרי פופינס וקנינו כרטיסים להצגה של יום שישי בערב (מחר). בגלל שהשעה עדיין לא אפשרה לנו לחזור למלון לנוח (בכל זאת, היינו אחרי טיסת לילה), המשכנו לצעוד לכיוון מרכז רוקפלר, שם נכנסנו לחנות המדהימה של לגו וגם לחנות של נינטנדו, שיחקנו מעט וראינו את האנשים המחליקים על הקרח ברחבה.

לאחר מכן קנינו כרטיסים לעליה לתצפית Top of the Rock, לראות את מנהטן מלמעלה. המתנו חצי שעה לשעה שנקבעה לנו לעלות וגם העלייה עצמה לקחה חצי שעה (ממתינים למעלית, עולים שתי קומות לביטחון, ממתינים שוב ורואים סרטון ורק אז עוברים סוף סוף למעלית למעלה). כשאתם קונים כרטיסים, אל תשכחו לתת את קופוני ההנחה שהכנתם מראש וגולן שכח בכיס... 12$ ירדו לטמיון...

העלייה עצמה מרגישה כמו נסיעה לעתיד עם אורות צבעוניים וצילומים שונים המוקרנים על תקרת המעלית ועל פיר המעלית כולה. מלמעלה השקפנו על המגדלים והבניינים השונים, על הסנטרל פארק, על האמפייר סטייט בילדינג, על הטיימס סקוור, פסל החירות ואף על השכונות המזרחיות וניו ג'רסי במערב. לבסוף, העייפות הכריעה אותנו, ירדנו למטה וחזרנו למלון למנוחה של שעתיים. מניסיון, התצפית הזו יותר מומלצת מזו שבאמפייר סטייט בילדינג גם בגלל תור יותר קצר, גם בגלל שרואים את הסנטרל פארק וגם בגלל שרואים את ה...אמפייר סטייט בילדינג. מאוד מומלץ.

יום שישי 13/4/12

התחלנו את היום בבניין סוני בשדרות מדיסון בביקור ב-Sony Wonder Technology Lab. הביקור במקום בחינם, אבל יש לקחת כרטיסים לשעה מסוימת וזה מנע מאתנו ללכת לאכול ארוחת בוקר, מכיוון שהסיור היה לעוד חצי שעה. הילדים הסתפקו בפרוסת עוגה בסטארבאקס והחלטנו לאכול לאחר שנצא. בפועל, נהנינו שם כל כך שיצאנו כבר ישירות לארוחת צהרים. מה עשינו שם בעצם? כל אחד קיבל כרטיס שהיה צריך להזין אותו בפרטים אישיים, שם, צילום, מוזיקה אהובה ועוד. בכל התחנות הכרטיס משמש לזיהוי המשתמש ובסיום הסיור קיבלנו הפתעה, תעודת סיום עם רשימת כל הדברים שעשינו. אז למדנו איך מכינים סרט, איך עושים ניתוח עם לייזר, איך מזיזים דמות מצוירת וגורמים לה לרקוד, איך בכלל עושים סרט מצויר ועוד דברים רבים. בילינו שם מעל שעתיים נהדרות והמקום מומלץ מאוד לילדים (עדכון: המקום אינו קיים יותר). כשיצאנו עוד נכנסנו לחנות של סוני ממול והילדים השתעשעו בקומה שלמה של משחקי פלייסטיישן מכל הסוגים.

כשהרעב גבר עלינו, עומר הכריז שהוא לא רוצה סתם אוכל, אלא "ממש" אוכל, אז הלכנו לחפש סניף של רשת הדיינרים TGI Friday, שאתמול ראינו בשפע, אבל כמובן שכשמחפשים לא תמיד מוצאים. בסוף מצאנו את הסניף בטיימס סקוור והתיישבנו לאכול. האוכל לא זול, השירות לא משהו (הם גובים דמי שירות אוטומטיים של 18% על שולחנות מעל 6 אנשים, למה?), אבל נהנינו מאוד מהאוכל. לפני שחזרנו למלון למנוחה לפני ההצגה עוד הספקנו להיכנס לחנות של הרשי'ס (הריח בחנות לא משהו, אבל השוקולד שקנינו טעים מאוד), שוב לחנות של m&m (חנות ממכרת...) וגולת הכותרת הייתה החזרה לחנות Build a Bear, שם ליאור בעזרת אופיר הכינה לה בובת ארנב (על ידי כך שמילאה אותה בספוג במכונה והכניסה לה לב), קנתה לה בגדים והדפיסה לה תעודת לידה (לאחר שנתנה לה את השם בר). בילוי מלהיב ויקר מאוד...

את היום סיימנו כאמור במחזמר מרי פופינס בברודווי, שהתחיל קצת בקיטורים ("מסתירים לי", "אני לא רואה טוב") והסתיים במחיאות כפיים סוערות. דאגנו מראש עוד בבית שהילדים יראו את הסרט ויכירו את העלילה ואת השירים וכך לא תהיה בעיית שפה. למרות שלא הייתה הלימה מלאה לסרט, ההנאה וההתלהבות היו גדולים מאוד והילדים התלהבו בעיקר מהשחקנים הילדים. מחזמר מומלץ מאוד!

יום שבת 14/4/12

היום האחרון לטיול. קמנו בבוקר אחרי הלילה המאוחר שהיה לנו אתמול. גמרנו לארגן את המזוודות ולאחר שאפסנו אותן במלון, נסענו בתחתית לעבר פסל החירות. מכיוון שכבר היינו בפסל בעבר ומכיוון שהעלייה לפסל סגורה זמנית בשל שיפוצים, החלטנו לעלות על המעבורת החינמית ל-Staten Island במקום לקחת את השיט היקר לאי החירות.

הגענו לתחנת המעבורות כ-5 דקות לפני שהמעבורת הגיעה וכבר היו שם מאות אנשים, מה שגרם לנו לפקפק בהחלטה שלנו, אבל ברגע שהשערים נפתחו, כולם זרמו פנימה וגילינו שהמעבורת מאוד מרווחת ויש מקום לעוד רבים. השיט שארך 25 דקות לכל כיוון מאפשר לראות בצורה טובה גם את דרומה של מנהטן וגם את פסל החירות (וכמובן גם את ברוקלין ואת ניו ג'רזי, אבל זה פחות מעניין) ומהווה תחליף הולם לאפשרות השנייה.

לאחר שסיימנו את השיט, חלפנו על פני אתר ההנצחה של התאומים, Ground Zero (אי אפשר להתקרב יותר מידי ללא הזמנה מוקדמת של כרטיסים, מה שלא עשינו), צפינו במגדלים החדשים המוקמים והמשכנו ללכת על רחוב ברודווי, תוך ביקור במספר חנויות מעניינות עד להצטלבות עם רחוב קאנאל, שם לקחנו תחתית חזרה למלון על מנת לצאת לשדה התעופה. על מנת להגיע לשדה התעופה הזמנו מראש מונית גדולה מהמלון ושמחנו לגלות כי המחיר, 90$, נמוך מהמחיר אותו שילמנו כשהגענו. אבל כאן חיכתה לנו ההפתעה המרעישה האחרונה, לימוזינה שחורה, גדולה ומרשימה חיכתה לנו ועוררה התרגשות רבה בקרב הילדים והפכה את הנסיעה חסרת המשמעות לשדה התעופה לאטרקציה אחת גדולה.

תם ונשלם טיול מושלם!