רקע

השנה קצת חיכינו לרגע האחרון עם ההחלטה על החופשה המשפחתית וכרטיסי טיסה לכל היעדים שנמצאים ברשימה שלנו היו יקרים ברמה לא הגיונית, למשל יפן, שהייתה כבר מוזמנת בשנת 2020 והקורונה טרפה את הקלפים. ברוב היעדים הקונבנציונליים באירופה כבר היינו עד שאופיר זרקה פתאום את השם מונטנגרו. למה מונטנגרו? כי היה להם שיר יפה באירוויזיון. בהחלט סיבה ראויה :-) אבל זה היה רעיון נהדר ואני התחלתי לחפש כרטיסי טיסה. בדקתי גם את המדינות השכנות סלובניה וקרואטיה ולבסוף החלטנו על מונטנגרו. אז עוד לא ידענו כלום מה יש לעשות שם והימרנו כי 8 לילות זה פרק זמן הגיוני.

כרטיסי טיסה

כשחיפשתי כרטיסי טיסה, לא היו לי יותר מידי אפשרויות. אל על לא מכרו אז כרטיסים למונטנגרו ומצאתי כרטיסי טיסה שנראו לי במחיר סביר בחברת ארקיע לעיר הבירה פודגוריצה. כשקיבלנו את הכרטיסים ראינו שאת הטיסה בכלל מבצעת החברה הלאומית של מונטנגרו Air Montenegro, שזה דווקא נראה נחמד. הכרטיסים עלו 488$ לאדם כולל מזוודה והושבהקישור. הטיסה הלוך בבוקר מוקדם (5:00-7:00), כלומר יש לנו יום טיול שלם ואילו הטיסה חזור בשעת לילה (23:00-2:40) ומרוויחים יום טיול נוסף.

רועי על רקע המטוס של איר מונטנגרו

בפועל, הטיסה הלוך עודכנה (מספר ימים לפניה) לשעה 08:10 ואנחנו אהבנו את זה מאוד כי זה אפשר לנו קצת שינה בלילה לפני והטיסה חזור עודכנה לשעה 23:20, שינוי חסר חשיבות. המטוסים היו די צפופים ובטיסה הוגשו בוטנים ובקבוק מים על ידי צוות לא חביב במיוחד. הטיסות יצאו בדיוק מופתי. הטיסה הלוך נמשכה 2:40 דקות והטיסה חזור נמשכה 2:20 שעות בלבד. נתנו לחברת התעופה איר מונטנגרו ציון 7.

בתי המלון

בחירת אזור הלינה במונטנגרו לא פשוטה. מהר מאוד הבנתי שלמרות שגודלה של המדינה כמחצית מגודלה של ישראל, לא יהיה הגיוני לעשות טיול כוכב אחד וכדאי לפצל את הלינה. חילקתי את המסלול לשלושה אזורי לינה. עיר הבירה פודגוריצה מכסה טוב את דרום מזרח המדינה, אזור מפרץ קוטור מכסה את דרום מערב המדינה כולל דוברובניק בקרואטיה השכנה ואילו העיירה Žabljak מכסה את צפון המדינה.

בית העץ החמוד שלנו בעיירה ז'בליאק בצפון מערב מונטנגרו

כשאנחנו בהרכב משפחתי מלא (זוג וארבעה ילדים), אנחנו מאוד אוהבים את הלינה ביחד בדירה. אני תמיד מחפש דירה עם שלושה חדרי שינה וסלון, משתדל שיהיו שני חדרי מקלחת וכמובן מיקום מצוין וציון בוקינג גבוה (לפחות 9). הניסיון לימד אותי שבבוקינג אני מוצא פתרונות טובים וזולים יותר מאשר ב-Airbnb. כך בחרנו דירה במיקום נהדר בעיירה הרצג נובי ממערב למפרץ קוטור. היא נקראת Apart Hotel M.S. Katunjanin ומחירה היה 355 אירו ל-3 לילות כולל מיסים מקומיים. קישור. שמה של הדירה הבאה בעיירה ז'בליאק היה Holiday Home Vile Calimero ומחירה עמד על 140 אירו ללילה כולל מיסים. קישור. הדירה האחרונה הייתה בעיר העתיקה במרכז עיר הבירה פודגוריצה, שם אנחנו גם נוחתים וממריאים. שמה In The Heart of The Old Town ומחירה 490 אירו ל-4 לילות כולל מיסים. קישור. תיאור הדירות מופיע בימי הטיול בהם הגענו לכל דירה.

המפות שלי

לטיול הזה הכנתי שתי מפות. האחת, מפת מסלול הנהיגה. קישור. השנייה, מפת מסלול ההליכה ברגל בפודגוריצהקישור.

השכרת רכב

למצוא רכב גדול מאוד בעידן של אחרי הקורונה זה די מאתגר. חברות ההשכרה עדיין לא חידשו לגמרי את המלאים והביקוש עולה משמעותית על ההיצע. זה אומר שקשה למצוא רכב והמחירים גבוהים במיוחד. בדקתי רכבים בשלושה מקורות שונים ובסוף בחרתי באתר האהוב עליי  Car Rental Net מבית בוקינג. הוא זול, מאוד גמיש ואמין. כמעט כל ההצעות היו של חברות מקומיות לא מוכרות. קישור. הספק היה חברת ההשכרה המקומית Montenegro Car וקיבלנו רכב מסוג פורד Smax אוטומטי, מעט מיושן, אך הוא שירת אותנו נאמנה והיה בו מספיק מקום לשתי מזוודות גדולות, שני טרולי ומספר תיקי גב. השירות בעת לקיחת האוטו ובהחזרתו היה איכותי ומהיר והאוטו לא נבדק בקפידה. נתנו לחברת ההשכרה ציון 8.

הרכב השכור שירת אותנו נאמנה והתמודד יפה עם אתגרי הכבישים והעליות התלולות שחווינו

מסעדות ואוכל

במונטנגרו זנחנו את עבודת המחקר המקיפה שסיגל עושה לפני טיולים קולינריים והסתפקנו במספר המלצות ששנינו אספנו במהלך הכנת הטיול וברשימת מאכלי חובה. בנוסף, זרמנו עם מסעדות שמצאנו תוך כדי טיול, בעיקר כאלו שעומר איתר. את כל המסעדות המומלצות סימנו במפת גוגל וכך ראינו כל פעם את ההמלצה הרלוונטית. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שליקישור.

רשימת מאכלי החובה שסיגל הכינה

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח עלה לכולנו 174 אירו ל-10 ימים כולל מזוודות וביטוח ביטול השתתפות עצמית לרכב השכור. קישורחבילת אינטרנט עשינו הפעם, בשונה מכל הטיולים בשנה האחרונה, באמצעות החבילה המשפחתית של פרטנר, שעלתה לכולנו 369 ש"ח וכללה 50 ג'יגה גלישה ו-300 דקות שיחה לכולם יחד. קישור. למי שנוסע בהרכב יותר מצומצם, אני ממליץ מאוד על E-Sim, סים וירטואלי מוזל במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה החדישה הזו. מחירו במונטנגרו עומד על 6.5$ בלבד לחבילת ג'יגה אחד לשבוע. הסים מאוד זול ונוח וכבר הוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום שישי 22/9/23

לשדה הגענו באמצעות מונית גדולה בשעה 04:45. התורים ארוכים, אך פחות ממה שדמיינתי ולקח לנו 50 דקות לעבור את כל התהליך עד ההגעה לדיוטי פרי. חברת התעופה סירבה לאפשר לנו לעלות עם טרולי למטוס ונאלצנו לשלוח את כל המזוודות. אחרי שבזבזנו קצת כסף בדיוטי פרי, קנינו חוברות תשבצים ואכלנו בארומה ומקדונלדס, עלינו למטוס והמראנו בשעה 08:15. על הטיסה אין יותר מידי מה לספר, היא קצרה ועברה מהר ובשעה 09:50 נחתנו בנמל התעופה הזעיר של פודגוריצה. מהמטוס יורדים במדרגות והולכים ברגל לטרמינל. לידינו חונה מטוס אחד נוסף וזהו, שממה. תוך דקות היינו בחוץ, קיבלנו את הרכב השכור ובשעה 10:30 כבר יצאנו לדרכנו לתחילת הטיול.

שדה התעופה של פודגוריצה הוא אחד מנמלי התעופה הקטנים ביותר שראיתי אי פעם בעולם

כבר בנסיעה ליעד הראשון התחלנו לחוות את הכבישים הידועים לשמצה של מונטנגרו. רוב הדרך הייתה הררית, נתיב אחד לכל כיוון ובחלק מהדרך אפילו נתיב אחד משותף. כשבא רכב ממול, נאלצנו לחפש מקום שיהיה מספיק רחב למעבר שני כלי רכב כשבצד אחד מצוק ובשני תהום. בדרך עוד עצרנו לתדלק והגענו ליעד אחרי 1:40 שעות, מרחק 50 ק"מ בלבד, כלומר המהירות הממוצעת הייתה קצת מעל 30 קמ"ש.

מנזר אוסטרוג נחצב בתוך הסלע העצום בגובה של 900 מטרים לפני כ-400 שנים

מנזר אוסטרוג (Ostrog) הואפלא היסטורי ואדריכלי, תוצר של טבע, תעוזה ועבודה אנושית קשה. המנזר משמר את זכרו של הקדוש וסילי והוא אחד המקדשים המתוירים והחשובים ביותר באירופה. רבים מאמינים כי יש לו סגולות מרפא. המנזר נחצב ושוכן בתוך תצורת סלע עצומה בגובה של 900 מטרים מעל פני הים ונשקף ממנו נוף מרהיב. הקדוש וסילי הגיע מהרצגובינה במאה ה-17 ובנה אותו על מנת לנהל את חייו הסגפניים. הוא חיפש מקום שיהיה סגור ומוגן מפני ההתקפות התמידיות מצד העותומנים. הוא נפטר בשנת 1671, הוכרז כקדוש ונקבר במנזר העליון בכנסיית הצגתה של מריה הקדושה. קישור.

עומר, אופיר ורועי בכניסה לקברו של הקדוש וסילי במנזר אוסטרוג

מעט לפני המנזר עצרנו בנקודת תצפית שנקראת Видиковац испод Острога, ממנה רואים את כל המנזר מרחוק. משם נסענו עם האוטו עד למגרש החניה ומשם עלינו בטיפוס מדרגות לא קל אל המנזר. סיגל וליאור החליטו להמתין למטה. יש כביש שמגיע עד למנזר, אבל הוא היה סגור לתנועה. במנזר עצמו עמדנו בתור לא קצר בדרך אל קברו של וסילי ולאחר מכן נכנסנו למנזר עצמו ועלינו למרפסת, קומה אחת מעל, לתצפית על האזור. בפנים יש ציורי קיר מרשימים וחנות מזכרות. הביקור במנזר (כולל הטיפוס אליו) ארך כשעה. בניגוד למקומות אחרים, התקשינו לתת למנזר ציון מוסכם וטווח הציונים היה 6-9. הציון הגבוה היה בעיקר בשל הפלא ההנדסי והנוף המרהיב והציון הנמוך היה בשל ההגעה הקשה (הנסיעה והטיפוס) והעובדה שהמנזר לא מאוד מעניין. בדיעבד, אני ממליץ לבקר בו בדרך מהמפרץ לצפון ולא כפי שאנחנו עשינו. המנזר פתוח בשעות 6:00-17:00 והכניסה חופשית.

הנוף המרהיב הנשקף ממרומי מרפסת המנזר, שנמצא בגובה של כ-900 מטרים

לא רחוק מהמנזר נמצאת המסעדה המומלצת Koliba Bogetici. בחניה, הבנות מאתרות פגיעה באוטו מאחור שאני לא מצליח להבין מתי וכיצד התרחשה, אבל אחרי כמה דקות של עצבים, אני שולף את תמונות הרכב שצילמתי בעת קבלתו ואנחנו רואים שהפגיעה ישנה. כמה חשוב לצלם! במסעדה שלפנו את רשימת המנות המומלצות שסיגל הכינה וניסינו לאתר את חלקם בתפריט. הזמנו סטייק Njegushi, שזה כמו קורדון בלו במילוי האם וגבינה, קבבים (Cevapi), קלמרי ונקניקייה לבנה. לקינוח הזמנו פנקייק מסורתי עם דבש ואגוזי מלך, פנקייק שוקולד וקינוח שנקרא Tufahije, שזה תפוח עץ אפוי במילוי מחית אגוזי מלך. ארוחה נפלאה שעלתה לכולנו 81 אירו בלבד כולל יין. קישור.

סטייק Njegushi, שזה כמו קורדון בלו במילוי האם וגבינה. בהמשך הטיול נתקל בגרסאות שונות שלו

בסביבות השעה 14:30 יצאנו לכיוון הדירה בעיירה Igalo ליד Herceg Novi והגענו אליה אחרי כמעט 3 שעות, בדרך עצרנו לתמונה באגם Slansko, אליו נגיע בהמשך הטיול, כשבשעה האחרונה נגלים לעינינו הנופים המדהימים של מפרץ קוטור, בתחילה מהגובה ולאחר מכן בקו המים.

כשהגענו, גילינו שהדירה שלנו היא למעשה מלון דירות. הוא נקרא Apart Hotel MS Katunjanin. אחרי טעות קטנה בדירה, קיבלנו את הדירה שלנו. דירה חדישה ויפה, חדרים קטנים, שני חדרי מקלחת, מזגן רק בסלון (בחדרים היה חם מאוד) סלון ופינת אוכל מרווחים ומטבח מאובזר. לדירה יש מרפסת ובה פינת ישיבה קטנה, נדנדנה ונוף למפרץ. מתחת לדירה יש חניון מקורה מאוד נוח. נתנו לה ציון 8. קישור.

הסלון ופינת האוכל של הדירה שלנו

אחרי מנוחה קצרה יצאנו לטיול קצר בטיילת של הרצג נובי (Herceg Novi), מרחק דקות נסיעה מהדירה. הרצג נובי היא העיר המערבית לגדות מפרץ קוטור והכי קרובה לקרואטיה. העיר הייתה אתר נופש פופולרי מאוד בתקופה היוגוסלבית, אך כיום פחות. יש לה היסטוריה סוערת של כיבושים, פירוש שמה הוא "טירה חדשה" והיא ידועה בעיקר בשל שלושת המבצרים הנמצאים בה.

בכניסה לטיילת קיבל את פנינו הפסל הגדול לזכר מלך בוסניה סטפן טורטקו הראשון ורועי דגמן בו תמונה

אזור העיר העתיקה קטן ובחלקו העליון נמצא מבצר Kanli Kula, ממנו יש תצפית יפה למפרץ ולידו אמפיתיאטרון, שבתקופת שלטון הטורקים שימש כבית סוהר. מתחתיו נמצאת כנסיית המלאך מיכאל (St. Achangel Michael Church) הקטנה ולידה צריח שעון מתומן, שנקרא Sahat Kula והוא אחד מסמליה של העיר. בתחתית העיר העתיקה נמצא מבצר הים (Forte Mare Fortress) מתקופת ימי הביניים ששימש להגנת העיר. הוא הגיע לגודלו הנוכחי בתקופת השלטון הטורקי ואז גם נוספו לו תותחים. את שמו הוא קיבל מהוונציאנים במאה ה-18. לידו יש חוף רחצה חביב וטיילת חוף נחמדה בשם Pet Danica, בה טיילנו קצת.

מבצר הים הגן על העיר בתקופת ימי הביניים ונמצא בתחתית העיר העתיקה

חנינו בחניון קטן וזול בשם Parking Skver, הנמצא מרחק קצר מהטיילת. מיד בהגעה לטיילת מקבל את פנינו הפסל הגדול לזכר המלך סטפן טורטקו הראשון, המלך הראשון של בוסניה מהמאה ה-14. משמאל נמצא מבצר הים ומימין המרינה. אחרי עצירת קפה קטנה עם מאפינס, טיילנו מעט בטיילת עד שהחשיך.

סיגל והילדים בשקיעה בטיילת הרצג נובי על רקע מימי מפרץ קוטור

התחנה האחרונה להיום הייתה סופרמרקט Voli, בו הצטיידנו במצרכים לדירה על מנת שנוכל להכין מידי בוקר ארוחת בוקר כיפית כמו שאהבנו בטיולים משפחתיים קודמים. משם המשכנו למסעדת Express Restaurant Petlja הסמוכה לדירה ואכלנו מאכלים מסורתיים נוספים כגון קבבים נפלאים (Cevapi) עם גבינת קאימאק (Kajmak)והמבורגר מקומי (Pljeskavica). הוא טעים וגדול מאוד, לרוב במילוי גבינה ואינו מוגש בלחמנייה. הארוחה עלתה 48 אירו לכולנו.

הקבבים (Cevapi) פופולריים מאוד עם השפעה טורקית חזקה. הם מוגשים עם גבינת קאימאק או רוטב Ajvar (פלפלים אדומים מתוקים)

סך הכל נהגתי היום 182 ק"מ. לילה טוב.

יום שבת 23/9/23

בזמן שכולם מתעוררים, קפצתי להחליף כסף בבנק בהרצג נובי ואחרי ארוחת בוקר נהדרת בדירה יצאנו לכיוון הגבול עם קרואטיה, רק כדי לגלות בגבול שהדרכון של רועי נשאר כפיקדון במלון וכנראה שלא נוכל לעבור את הגבול בלעדיו. החלטנו לשנות את התכנית ולהחליף בין היום למחר ויצאנו לטיול במפרץ קוטור. העצירה הראשונה הייתה במסעדת Verige 65. המסעדה עצמה אינה מעניינת, אך נשקף ממנה נוף מרהיב של מפרץ קוטור בכלל והעיירה Perast בפרט, כולל הכנסייה על האי, אליה נגיע בהמשך.

תמונה משפחתית על רקע מפרץ קוטור כשממול נמצאת העיירה פראסט

בשעה 11:15 הגענו לעיירה פראסט (Perast) וחנינו בכנסייה לעיירה בחינם (בתנאי שלוקחים מהם סירה לאי). פראסט היא עיירה קטנטנה יפיפייה על גדות מפרץ קוטור, בדיוק מול החיבור בין שני המפרצים. יש בה בסך הכל כמה מאות תושבים, 18 ארמונות קטנים ו-19 כנסיות. כל אורכה קילומטר וחצי.

העיירה הקטנה והשלווה פראסט בתמונה מהסירה

מיד לאחר ההגעה ועצירה קטנה לגלידה נהדרת בטיילת לקחנו סירה לביקור באי גבירתנו של הסלעים (Gospa od Skrpjela). זהו אי מלאכותי ליד פראסט, כולו מרוצף ועם כנסייה מהמאה ה-17, מוזיאון קטן וחנות מזכרות עם מזנון. השיט אל האי אורך כמה דקות ונשקף ממנו נוף נפלא לעיירה מצד אחד וצמד האיים מצד שני. הקפלה הקטנה מכוסה מהרצפה ועד התקרה בציורי קיר ונציאנים בגווני ירוק, גילופי עץ וקישוטי כסף. בתוך הקפלה מספר חדרי מוזיאון ויש ממנה עלייה למרפסת תצפית קטנה.

צמד האיים, גבירתנו של הסלעים (מימין) וסנט ג'ורג' (משמאל) במרכז המפרץ, בתמונה ממגדל הפעמונים של פראסט

בשנת 1452 ראו זוג מלחים ונציאנים את פניה של מריה טבועות על סלע שבצבץ מהים. הסלע הפך לאגדה והאי נבנה סביבו באמצעות ספינות ישנות עמוסות באבנים. במוזיאון יש אוסף ייחודי של חפצים שנישלו מספינות טרופות כגון מנורות, כלי אוכל וחפצי דת. על מנת להיכנס לכנסייה והמוזיאון (2 אירו לאדם) יש להתלבש בהתאם. בסמוך לאי נמצא האי סנט ג'ורג' (Sveti Dorde), עליו נמצא מנזר פעיל, אך הוא סגור לציבור. אחרי חצי שעה הגיעה הסירה לאסוף אותנו חזרה לפראסט. הסירה הלוך ושוב עלתה 10 אירו לאדם.

הקפלה הקטנה מכוסה מהרצפה ועד התקרה בציורי קיר ונציאנים בגווני ירוק, גילופי עץ וקישוטי כסף

עם החזרה לרציף יצאנו לטייל בטיילת הקסומה של העיירה, חלפנו על פני מרינה זעירה ולאורך כל הדרך משמאלנו נמצאים ארמונות, מגדלי הגנה, כנסיות, כיכרות וגרמי מדרגות המטפסים במעלה העיירה. במרכז הטיילת נמצאת Saint Nicholas Church, הכנסייה הבולטת בעיירה, שנבנתה מחדש ב-1616, נקראת על שמו של מגן המטיילים על המים והייתה מרכז החיים בתקופה הוונציאנית.

הטיילת הקסומה של העיירה הקטנה פראסט

במאה ה-18 החליטו להפוך את הכנסייה לקתדרלה, התחילו לבנות מבנה חדש, אך העבודה מעולם לא נסתיימה והכנסייה מורכבת משני מבנים מתקופות שונות. התפילות נערכות במבנה הישן, מעל הכניסה יש שושנת אבן ובפנים יש מזבחי צד משיש בנוסף למזבח המרכזי. במוזיאון שנמצא במבנה החדש יש אוסף אומנות, תשמישי קדושה, תלבושות ופסל עץ מהמאה ה-17 של ישו התינוק בידי אמו.

כנסיית Saint Nicholas היא הבולטת בעיירה, יש לה מגדל פעמונים בארוקי בגובה 55 מטרים ובחזיתה פסלים של אצילי העיר

מגדל הפעמונים הבארוקי מתנשא לגובה של 55 מטרים ועשוי אבן יבשה מיוחדת מהאי הקרואטי קורצ'ולה. טיפסנו למעלה על מדרגות האבן הבלויות לתצפית מהממת על העיירה והמפרץ במפלס הפעמון. הטיפוס לא קל ומידי פעם נאלצנו לעבור כפופים בשל תקרה נמוכה. המגדל עלה אירו אחד לאדם. בחזית הכנסייה נמצאת הכיכר המרכזית של העיר ובה פסלים של אצילי העיר בעבר, רובם בעלי הארמונות.

הנוף היפיפה של העיירה ממרומי מגדל הפעמונים

לאחר שירדנו ממגדל הפעמונים התיישבנו בבית הקפה Armonia על מנת לטעום את העוגה המקומית המפורסמת Peraska Torta, עוגת טורט עם שקדים טחונים וגלידת וניל. העוגה הוגשה למפקד ימי שהגיע לביקור במאה ה-17 והפכה ללהיט. הדעות שלנו על העוגה היו חלוקות, חלקנו אהב מאוד וחלקנו פחות.

Peraska Torta, עוגת טורט עם שקדים טחונים וגלידת וניל

בדרכנו לאוטו קנינו מגנט למזכרת והצטיידנו במים. יצאנו מהעיירה אחרי שעתיים ורבע ונתנו לה ציון 9.

מפראסט נסענו חצי שעה לקוטור וחנינו בחניון במיקום פנטסטי שנקרא Kotorska luka, ממש מול שער הים (Sea Gate) בחומות העיר העתיקה, סמוך לנמל. התשלום אירו אחד לשעה. קוטור (Kotor) היא עיר נמל הנמצאת במזרח המפרץ למרגלות הר לובצ'ן. העיר העתיקה יפיפייה, מוקפת חומה וסמטאותיה קסומות במיוחד. ההר מצד אחד והפיורד מהצד השני מעצימים את התמונה. העיר נבנתה בימי הביניים במאה ה-12 ויש לה נמל קטן המשמש כמקום עגינה של אניות קרוז רבות הפוקדות את המפרץ.

שער הים בחומות דרכו נכנסנו לעיר העתיקה

מעל העיר מתנשא מבצר קוטור, אליו מוביל מסלול עלייה עם מעל 1000 מדרגות, הנקרא סולם קוטור (Ladder of Kotor). במעלה הדרך יש מספר נקודות תצפית מרהיבות על המפרץ. זהו מבנה דמוי טירה משנת 532, היושב מעל חומות העיר ומהווה חלק ממערך הביצורים שלה. הטיפוס דורש מאמץ, מוגדר בינוני ונמשך כשעה וחצי, אך לאורך הדרך יש מספר נקודות מנוחה והמראה בסופה מצדיק את המאמץ. יש שתי דרכים שונות למבצר שיוצאות מנקודות שונות. מומלץ לקחת את הדרך הפופולרית יותר, שיוצאת מהעיר העתיקה, שם מתחיל גרם המדרגות ועולה 8 אירו לאדם. אנחנו החלטנו לוותר על הטיפוס.

מבצר קוטור מתנשא מעל העיר העתיקה, מוביל אליו מסלול עם מעל 1000 מדרגות ובסופו יש תצפית מרהיבה על המפרץ

לפני שהתחלנו את הטיול בעיר העתיקה, התיישבנו לאכול צהרים ליד שער הים במסעדת Caffe Pizzeria Siempre, שהייתה טובה למדי וכפי שניתן להבין משמה, מתמחה בפסטות ופיצות. הארוחה עלתה 94 אירו. בארוחה טעמנו מנה מומלצת מרשימת האוכל של סיגל, שנקראת Crni Rižot, דהיינו ריזוטו שחור, שמומלץ לאכול בעיקר בקוטור.הוא עשוי פירות ים וצבוע מדיו הדיונון. נהדר.

Crni Rižot, ריזוטו שחור עשוי פירות ים וצבוע מדיו הדיונון

מהמסעדה יצאנו לטייל בעיר העתיקה. תחילה הצטלמנו ליד עמוד הקלון (Pillory), שם נהגו להעמיד בעבר אזרחים שפשעו על מנת לבייש אותם בפני כל העיר.

הילדים לא מרגישים מבוישים לפני עמוד הקלון

משם המשכנו לטייל בסמטאות הקסומות והצרות, מידי פעם נכנסים לחנויות וקונים מזכרות עד שהגענו אל הבזאר (Kotor Bazar) הססגוני. הבזאר נמצא בתוך שרידי מנזר ניקולאס הקדוש והצבעוניות והחן שלו משתלבים בקסם רב בתוך השרידים האפורים. אני חושב שזה אחד השווקים היפים שראינו. בדוכנים עצמם מוכרים עבודות יד, מזכרות, תמונות, תיקים ועוד.

השוק הססגוני משתלב היטב בתוך שרידי המנזר בו הוא נמצא

ממש בסמוך נמצאת כיכר ובה שתי כנסיות. כנסיית ניקולאס הקדוש היא הגדולה מהשתיים ומולה ניצבת כנסיית לוק הקדוש הקטנה, שמבצר קוטור ברקע שלה מספק תמונה מרשימה. כמה מטרים משם נמצאת מזרקת מי השתיה (Drinking Water Fountain) ולידה המדרגות המובילות אל טיול על החומות. טיפסנו למעלה אל נוף מרשים. מימין משקיף מבצר קוטור. מתחתינו תעלת המים סביב החומות, שצבע המים בה נע בין ירוק זרחני לכחול עמוק וסולם ישן שמונח במים השתלב בתוך מגוון הצבעים. מאחור מבצבצים צריחי הכנסיות של העיר העתיקה. משמאל נמל קוטור ואניית נוסעים אחת גדולה עוגנת בו. לצערנו, המסלול נחסם בפנינו בפינה הצפון מערבית לטובת אירוע פרטי ושבנו על עקבותינו חזרה למטה.

תעלת המים סביב החומות, שצבע המים בה נע בין ירוק זרחני לכחול עמוק וסולם ישן שמונח במים השתלב בתוך מגוון הצבעים

משם המשכנו לטייל בעיר העתיקה דרומה, חולפים על פני המוזיאון הימי (המציג את ההיסטוריה הימית של העיר בשלוש קומותיו באמצעות מודלים של ספינות, ציוד ניווט וכלי נשק ומלחמה. אנחנו דילגנו עליו כי אותנו הוא פחות עניין) בדרכנו חזרה לעבר שער הים ולאוטו. זה היה טיול מוצלח מאוד בעיר עתיקה יפיפייה, שנמשך שעתיים וחצי כולל ארוחת הצהרים. נתנו לעיר העתיקה של קוטור ציון 9.

תמונה נוספת מהעיר העתיקה של קוטור. בחזית, כנסיית לוק הקדוש ומאחור על ההר, מבצר קוטור

השעה 16:30 והחלטנו כי נעשה היום את שביל הנחש (Kotor Serpentine) המפורסם של קוטור. זהו כינוי לקטע מכביש מספר P1 המטפס מהיישוב Trojica להר לובצ'ן. באותו קטע, הכביש מפותל בצורה קיצונית עם 16 עיקולים חדים, הנסיעה מעט מפחידה, אך הנופים מרהיבים במיוחד. לאורך הכביש יש מפרצי עצירה ייעודיים לצילום. הנסיעה בכביש מטורפת לחלוטין, הוא צר במיוחד וכל מכונית שמגיעה ממול מאלצת אותך לחפש מקום בו אפשר יהיה לחלוף. מצד אחד מצוק ומהצד השני תהום. כל נקודת תצפית בדרך גבוהה יותר, כלומר רואים תמונה רחבה יותר, אך גם רחוקה יותר ופחות חדה.

אופיר, רועי וליאור על רקע הנוף המהפנט של מפרץ קוטור מנקודת התצפית הראשונה בשביל הנחש, שנקראת Kotor Vista

בגלל ששילבנו את הטיול ביום הזה היה עלינו לעשות את הכביש פעמיים, גם למעלה וגם למטה ובדיעבד זו הייתה טעות מיותרת. על מנת ליהנות מהנופים, מומלץ לרדת מההר בכביש הזה עם הפנים למפרץ ולא לעלות עם הגב. קצת אחרי סיום הקטע יש בר בשם Horizont Bar, שיש בו מעין מרפסות תצפית לנוף המהפנט של המפרץ, אך התאכזבנו לגלות שאין בו שתייה חמה או יין והחלטנו לוותר. נתנו לשביל ציון 7.

הנוף מנקודת התצפית העליונה מאפשר לראות את החלק המערבי של המפרץ כולל העיר Tivat ושדה התעופה שלה ועד הים האדריאטי

משם התחלנו לרדת חזרה למטה בדרכנו חזרה למלון. רצינו בדרך לבקר בכפר Gornji Stoliv, כפר זעיר הנמצא בגובה של 250 מטרים מעל מפרץ קוטור. הדרך המובילה אל הכפר חולפת לצד מטעי ערמונים בני מאות שנים, הסמל המסחרי של הכפר יחד עם פרח הקמליה. בכפר נמצאת כנסיית אליה הקדוש (Parish Church of St. Elijah), אחת מתשעת אוצרות הקודש של סטוליב. הודות למגדל הפעמונים המיוחד שלה, שנבנה בשנת 1883, היא נחשבת לאחת הכנסיות היפות במפרץ. אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד, התחיל גשם זלעפות משולב ברקים ורעמים, העלייה לכנסייה נראתה לנו כעת מאתגרת והחלטנו לוותר ולהמשיך אל עבר מעבורת Lepetane Kamenari, עליה עלינו עם הרכב והיא קיצרה לנו מחצית מהדרך סביב המפרץ ב-5 דקות של שיט. המחיר 5 אירו לרכב. הגענו לדירה בשעה 19:45.

הרכב ואנחנו על המעבורת שחוצה את מפרץ קוטור ברצועה הצרה שלו וחוסכת זמן נסיעה רב בכמה דקות שיט

אחרי מנוחה קצרה יצאנו להשלמת קניות קטנה בסופר ולאחריה לאכול במסעדת Moja Konoba, שלא הצלחנו להחליט אם היא מסעדה או בר, אבל היא הייתה אפופה עשן סיגריות ואני לא ממליץ עליה, למרות המנות הנדיבות. אכלנו שניצלים לבנים, חטיפי עוף וסלט טונה, שילמנו 45 אירו בסך הכל והתקפלנו לדירה. סך הכל נהגתי היום 138 ק"מ. בחלק מהזמן זו הייתה אחת הנהיגות הקשות בחיי.

יום ראשון 24/9/23

בבוקר דאגנו לשלם על הדירה ולקבל חזרה את הדרכון של רועי, כך שיכולנו לצאת לדרך לכיוון קרואטיה ולשוב לעשות את התכנית של אתמול. על פי עצת בעלת הדירה יצאנו היום כבר בשעה 08:20 והמעבר גבול עבר מהר יותר מהתורים שהשתרכו בו אתמול. אנחנו בדרכנו לעיר דוברובניק וקצת לפניה עצרנו בנקודת תצפית היפה ביותר על העיר, בהחלט וואו ענק. העיר העתיקה משתרעת למטה, סביבה חומות וים כחול, לפניה נמל קטן והגגות האדומים בולטים על רקע הצבע האפור של המבנים. מהמם. נקודת התצפית נקראת במפת גוגל בשם הבנאלי Viewpoint Of Dubrovnik.

דוברובניק העתיקה משתרעת למטה, סביבה חומות וים כחול, לפניה נמל קטן והגגות האדומים בולטים על רקע הצבע האפור של המבנים. מהמם

עוד כמה דקות נסיעה הגענו לאזור החומות וחנינו בחניה הציבורית של מלון Hilton Imperial (מחיר מטורף של 10 אירו לשעה, אם כי ראינו מחירים גבוהים יותר) בשעה 09:40. החניה מאוד שעשעה את הילדים כי יורדים עם האוטו בחניון בתוך מעלית של רכבים. משם צעדנו כמה דקות אל עבר שער Pile, שער הכניסה המערבי אל העיר העתיקה. בדרך עוד הצטלמנו על רקע הים והחומות.

ליאור על רקע חומות העיר העתיקה של דוברובניק והים

דוברובניק (Dubrovnik) היא עיר נמל לחופי הים האדריאטי בדרום מזרח קרואטיה, בה צולמו לא מעט סצנות ממשחקי הכס. העיר העתיקה היא האטרקציה המרכזית בעיר, נבנתה במאה ה-7 ומוקפת חומות שנבנו מאוחר יותר. ממרכז העיר מטפס רכבל אל תצפית גבוהה, ממנה נשקף נוף הגגות האדומים של העיר העתיקה והמרינה הקטנה. הוא עולה 27 אירו לנסיעה הלוך ושוב לעומת התצפית החינמית שאנחנו עשינו. יש אפשרות לעשות טיול סיבובי של כשעה וחצי על חומות העיר, המאפשר תצפיות לכל עבר. הוא עולה 35 אירו לאדם ובהתייעצות משפחתית קצרה לא נרשמה התלהבות לטייל שעה וחצי על החומות במחיר מופקע המתקרב ל-1000 שקלים לכל המשפחה. וויתרנו ונשארנו על הקרקע.

סלפי משפחתי על רקע הרחוב הראשי של העיר העתיקה. מאחור רואים בקושי את העליה על החומות מתחת למגדל

בכניסה לעיר העתיקה מקבל את פנינו רחוב ראשי רחב ומונוטוני, שסיגל טוענת בצדק שנראה מלאכותי מעט. אולי זה בכלל חלק מהסט של משחקי הכס? הבנות נשאבו לתוך חנות ממתקי גומי הנקראת Captain Candy והצטיידו בקצת מתוק לדרך. בסוף הרחוב הראשי (Stradun) מימין ניצבת כנסיית St. Blaise's משנת 1715, אחת מלא מעט כנסיות הנמצאות בעיר העתיקה. אין בה עניין יוצא דופן, אבל שווה להיכנס להציץ בעוגב הניצב בתוך מחיצה מוזהבת. משמאלה נמצא מגדל שעון והיציאה למרינה.

כנסיית St. Blaise's משנת 1715 והעוגב שניצב בתוך מחיצה מוזהבת עם תמונות

מהכנסייה יצאנו דרך פתח בחומה להציץ אל הנמל הקטן וחזרנו חזרה לתוך העיר העתיקה, עשינו הפסקת קפה קצרה, עקפנו את הקתדרלה, שהייתה סגורה לקהל, ראינו מעוף מרשים של יונים מעל אחד מגגות הרעפים האדומים ועלינו בגרם מדרגות רחב ומפורסם בסגנון בארוק, שכיכב במשחקי הכס.

גרם המדרגות הבארוקי המפורסם ממשחקי הכס

בסוף המדרגות נמצאת הרחבה של כנסיית St. Ignatius. נכנסנו פנימה בדיוק בעת דרשת יום ראשון של הכומר וזכינו לשמוע את הקהל הגדול שר במקהלה שיר תפילה נוצרי שהכרנו, חוויה ייחודית ומרגשת.

דרשת יום ראשון בכנסיית St. Ignatius משנת 1725

משם המשכנו לטייל מערבה, חולפים ברחובות צרים, מציצים לחצרות הבתים, משמאל הים, מימין גרמי מדרגות תלולים מובילים מטה אל מרכז העיר העתיקה, כביסה תלויה על חבלים ומחלון אחד הבתים בוהה בנו אשה מקומית. מידי פעם אנחנו מגיעים למקומות בהם כל העיר העתיקה פרושה מולנו וממול הרכבל המטפס אל ההר בצד השני. נראה כי ההחלטה לוותר על סיור החומות הייתה נכונה. אחרי גלידה, הגענו לכיכר במרכז העיר העתיקה ובה פסל Ivan Gundulić, הנחשב למשורר הלאומי הקרואטי (נפטר 1638) וסביבו שוק איכרים קטן ויקר בשם Gunduliceva Poljana. בשלב זה הרגשנו שמיצינו ושבנו לאוטו לאחר טיול של כמעט 3 שעות בעיר העתיקה המהממת. נתנו לעיר העתיקה של דוברובניק ציון 9.

גגות העיר העתיקה של דוברובניק כפי שראינו תוך כדי הטיול בחלק הדרומי הגבוה יותר של העיר העתיקה

התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון מונטנגרו, בדרך עצרנו בסופרמרקט מקומי לחפש תה מקומי אותנטי לרועי ואחרי עוד כמה דקות נסיעה עצרנו לקצת קניות וארוחת צהרים במרכז הקניות הקטן K Centar Sub City. במרכז הקטן יש סניף של H&M ושל רשת New Yorker, שמאוד מצאה חן בעיני הילדים. קישור. בדיוק חצי שעה אחרי חצינו חזרה את הגבול והגענו לדירה בשעה 16:00.

רועי יצא לרוץ, הבנות שיחקו בנינטנדו סוויץ' וכשרועי חזר הוא סיפר שמצא דרך קצרה מהדירה לטיילת יפה והחלטנו לצאת לטייל לשם ברגל ולאכול ארוחת ערב. מסתבר שזו הטיילת של העיירה Igalo, שסופה מחובר לטיילת של הרצג נובי בה היינו בערב הראשון. לאורך הטיילת יש מגוון מסעדות, רוכלים, גלידריות ובתי קפה. אופיר קנתה תמונת חתולה צבעונית וליאור התענגה על קרפ עם נוטלה. טיילנו עד שמיצינו, שבנו על עקבותינו והתיישבנו במסעדה Jedrenjak, מסעדה מקומית מצוינת ומומלצת. הארוחה עלתה 75 אירו.

תמונה משפחתית במסעדת Jedrenjak המצוינת

צמוד למסעדה היה דוכן של בורק (burek), מאפה בלקני מפורסם. בורק הוא בצק פילו ממולא במגוון מילויים כגון גבינת קוטג', בשר, תרד או תפוחי אדמה. יש שיגידו שזה הבורקס של הבלקן. הוא נאפה כאשר הוא מגולגל כספירלה, אך לעיתים נאפה כמו פשטידה. המאכל הוא ירושה שהטורקים השאירו למקומיים ואני מאוד אוהב אותו. נתח גדול מאוד עלה 2 אירו.

בורק גבינה פנטסטי שקנינו בדוכן ולקחנו לאכול בדירה

חזרנו לדירה לקראת השעה 21:00. סך הכל נהגתי היום 95 ק"מ.

יום שני 25/9/23

בבוקר עזבנו את הדירה, העמסנו את הרכב ויצאנו צפונה בשעה 08:30. אחרי שעה ורבע הגענו ליעד הראשון, תצפית על אגם סלנסקו (Slansko) מבית קפה. גשם התחיל לרדת, הראות לא משהו ומסתבר שבית הקפה מגיש רק קפה טורקי מבושל ולא שום דבר אחר. עומר ואני שתינו קפה עם גליליות שרועי הביא מהאוטו והמשכנו הלאה. התצפית נקראת במפת גוגל Panorama Lake Viewpoint with Cafe. מזל שעצרנו כבר באגם הזה ביום הראשון במזג אוויר נאה, כך שכבר ראינו וצילמנו אותו במיטבו.

אופיר, רועי וליאור על רקע האגם היפיפה עם עשרות איים קטנים

אחרי חצי שעה המשכנו בדרכנו צפונה, אך לאחר נסיעה קצרה נעצרנו בפקק אינסופי, שנגרם כתוצאה מסגירת כביש לשם עבודות תשתית. הסגירה עיכבה אותנו בשעה שלמה. מנפלאות כבישי מונטנגרו. בשעה 12:20 הגענו למסעדה, שחבר המליץ לנו עליה, עם תצפית יפה על אגם פיבה (Piva). בתחילה לא הבנו מה המיוחד במקום כי היינו בתוך ענן ולא ראינו כלום מסביב. אחרי שהתחלנו לאכול והענן קצת התפזר נגלה לנו מתחת למסעדה חלקו הדרומי של האגם במלוא תפארתו.

אגם פיבה בתמונה מהמסעדה אחרי שהענן קצת התפזר וחשף את האגם

מסעדת Etno selo Izlazak הפתיעה מאוד לטובה. אמנם הגענו אליה בעיקר בשל התצפית, אבל האוכל היה פשוט מצוין והמחירים מגוחכים. על פי עצת המלצר הזמנו בין היתר מנת בשרים מעורבים במשקל 1300 גרם, שכללה שניצלים וסטייקים לבנים, קבבים, המבורגרים עם גבינה ורולים של בשר לבן במילוי האם וגבינה, חלקם בציפוי פירורי לחם כמו שניצל וחלקם ללא. מנה בלתי נשכחת במחיר לא ייאמן של 28 אירו. סך הכל עלתה הארוחה כולה 68 אירו בלבד.

מנת מיקס בשרים בלתי נשכחת במשקל 1.3 ק"ג

אגם פיבה נוצר כתוצאה מהקמת תחנת כח הידרואלקטרית בנהר פיבה בצפון קניון פיבה. בעבר שכן שם מנזר, שפורק והורכב מחדש אבן אחר אבן. סכר Mratinje, שגובהו 220 מטרים, הוא אחד הגדולים באירופה ויצר אגם יפיפה, שאורכו 45 ק"מ. האגם, שעומקו מגיע ל-200 מטרים מספק את מי השתייה הטובים ביותר בבלקן. בסתיו, כשההרים סביב נצבעים בצבעי ערמונים, הניגוד לצבע הטורקיז של המים יוצר תמונה בלתי נשכחת. מהמסעדה ירדנו למטה לצפות באגם מגשר Most Braće Gagović. כעת היינו כמעט בגובה המים וראינו תמונה שונה לחלוטין מזו שראינו מהתצפית במסעדה. המים בצבע ירוק עז יפיפה וצבע הסלעים מרמז עד כמה המפלס כעת נמוך לעומת הגובה אליו הוא מגיע בחודשים הגשומים.

אגם פיבה, המים בצבע ירוק עז יפיפה וצבע הסלעים מרמז עד כמה המפלס כעת נמוך לעומת הגובה אליו הוא מגיע בחודשים הגשומים

משם המשכנו בנסיעה נוספת של כחצי שעה עד לתצפית הכי מרשימה על האגם. במהלך הנסיעה חצינו את האגם על גשר שלאחריו הדרך החלה לטפס בתלילות, בכביש צר במיוחד עם פיתולים חדים, דרך מנהרות שנחצבו בסלע ללא שנבנו ונתמכו, חלקן קטנות וחלקן גדולות וחשוכות לחלוטין, מסתירות פניות פרסה חדות בתוכן כשחלק מהדרך אפילו לא סלול. זו הייתה אחת הדרכים המפחידות והיפות שנסענו בחיים.

אחת מעשרות המנהרות החצובות בסלע בכביש שזכה אצלנו לכינוי "כביש המנהרות"

התצפית נקראת במפה Piva Canyon viewpoint ורואים ממנה את האגם מלמעלה, את הגשר החוצה אותו ואת העיירה Pluzin, היושבת על גדות האגם ויש בה קצת יותר מ-1000 תושבים. נתנו לאגם ציון 9.

מה כל כך הצחיק את הילדים בתצפית על אגם פיבה? ברקע, העיירה Pluzin

אם חשבתי שהכביש המפחיד ביותר מאחריי, הגיעה הדרך מהתצפית לכיוון סדלו בכביש P14 כדי להעמיד אותי על טעותי. הכביש התפתל לו כלפי מעלה בדרך כל כך צרה ומפותלת שהיה נראה שלא תגמר לעולם. למזלנו היינו כמעט היחידים בכביש כי כל פעם שהגיע רכב ממול, היינו צריכים לחפש את הנקודה שבה נוכל לחלוף אחד על פני השני. בסוף הגענו למעלה אל רמת סדלו.

זו התמונה הראשונה שנגלתה לעינינו בהגעה לרמת סדלו. מאחור רואים את התהום של קניון פיבה

דרך מעבר ההרים סדלו (The Sedlo Pass Route) היא ללא ספק אחת הדרכים המרשימות במונטנגרו. הכביש מחבר את אגם פיבה עם העיירה ז'בליאק, אליה נגיע בהמשך, הוא הכביש הגבוה ביותר במונטנגרו ומהווה חלק משמורת הטבע דורמיטור (Durmitor). הוא קיבל את שמו מהמילה Saddle בגלל צמד הרים בצורת אוכף הנמצאים בו.

אופיר וליאור בתוך המסגרת הרשמית ומאחור הגבעות הצהובות הייחודיות של המקום

לאורך כל הדרך הצרה ערבה מכוסה עשב, משובצת מאות גבעות קטנות צהובות ואגמים קטנטנים. הדרך רצופה בנקודות תצפית, לידן יש מקום קטן לחניה וכל פעם שאנחנו יורדים מהרכב להצטלם, תוקפת אותנו רוח עזה ומקפיאה. הדרך האיטית מתצפית פיבה ועד סיום מעבר ההרים סדלו ארכה כמעט שעתיים. נתנו למעבר ההרים ציון 8, אם כי אני חושב שזו אחת הדרכים המיוחדות שראיתי מעולם.

תמונה שממחישה היטב את הדרך המפותלת והצהובה במעבר ההרים סדלו

משם המשכנו עוד כמה דקות נסיעה עד לדירה הבאה שלנו בעיירה ז'בליאק. הפארק הלאומי דורמיטור (Durmitor) נמצא בצפון המדינה ברמה הנמצאת בגובה של כ-1500 מטרים, מוקף הרים, אגמים קרחוניים וקניונים עמוקים. בפארק יש לא מעט מסלולי הליכה, המפורסם בהם הוא המסלול לפסגת Bobotov Kuk, שאורך יום שלם. העיירה האלפינית ז'בליאק (Žabljak) היא עיירת מטיילים בתוך הפארק הלאומי ויש בה ובסביבתה מלונות ובתי נופש, מסעדות ואטרקציות טבע כמו רפטינג ומגוון מסלולי רכיבה על אופניים או הליכה. היא גם נושאת בתואר העיירה הגבוהה ביותר בבלקן.

הדירה שלנו נקראת Vile CAlimero. בית עץ טיפוסי, שבקומה התחתונה שלו היו סלון, פינת אוכל, מטבח מאובזר, שירותים ואח ואילו בקומה השנייה שלושה חדרי שינה ומקלחת. המארח היה חביב במיוחד והצליח להסביר לנו הכל למרות שלא ידע מילה באנגלית. לדירה הייתה חניה צמודה. נתנו לה ציון 9. קישור.

המשפחה בתמונה ספונטנית בסלון הדירה הנהדרת בעיירת הסקי ז'בליאק

אחרי שקצת התאוששנו מהנסיעה הארוכה, הילדים קפצו להשלמה קטנה של מוצרים בסופרמרקט הקרוב ולאחריה יצאנו לאכול במסעדת Podgora הטובה והמומלצת שנמצאת לא רחוק מהדירה. קישור. במסעדה אכלנו לראשונה פריגניצה (Priganice), שזה בצק קריספי מטוגן, הנאכל כמנה ראשונה עם גבינת קאימאק או כקינוח עם דבש או ריבה. זהו מאכל לאומי שקצת מזכיר את הסופגנייה שלנו או את הלוקומדס היווני. הארוחה עלתה 39 אירו בלבד, מחירים של הצפון.

פריגניצה זה בצק קריספי מטוגן עם גבינת קאימאק

משם חזרנו לדירה. סה"כ נהגתי היום חמש שעות נטו לאורך 215 ק"מ.

יום שלישי 26/9/23

בבוקר שוב העמסנו את המזוודות ויצאנו לדרך. חיפשנו מקום לארוחת בוקר, אך לא מצאנו מקום מתאים ולבסוף התפשרנו על מאפיה עם מאפים מאוד בינוניים ליד מסעדת Oro במרכז העיירה. משם הובילה נסיעה קצרה אל היעד הראשון להיום, האגם השחור. בזכות העובדה שהגענו מוקדם (בסביבות השעה 09:00), חנינו ממש ליד הקופה. כשעזבנו את המקום, לא היה מקום לחנות לאורך קילומטר מהקופות. מהחניה מוביל שביל הליכה לאגם בתוך יער שאורכו 700 מטרים ומצדדיו יש דוכני עץ שמוכרים תוצרת מקומית כגון דבש, ריבות, יינות ועוד. כשהגענו לאגם התיישבנו בבית הקפה לשתות את הקפה של הבוקר.

מהחניה מוביל שביל הליכה לאגם בתוך יער שאורכו 700 מטרים ומצדדיו יש דוכני עץ שמוכרים תוצרת מקומית כגון דבש, ריבות, יינות ועוד

האגם השחור (Crno Jezero) הוא אגם קרחוני, המורכב למעשה משני אגמים שמתחברים כשמפלס המים עולה ומופרדים בתקופות יבשות יותר וניזון ממי הפשרת השלגים. מראה ההרים ויערות האורן העבותים המשתקפים במימיו מהמם. הוא שוכן למרגלות פסגת Međed, אחד ההרים הקסומים באלפים הדינרים.

המראה המהמם של ההרים ויערות האורן העבותים המשתקפים במימי האגם השחור

את האגם מקיף מסלול הליכה ביער בן 3.5 קילומטרים, שאורך כשעתיים. כשאנחנו היינו, המפלס הנמוך אפשר לטייל גם ממש בסמוך למים ולחצות בין שני האגמים ובכך לקצר את המסלול. סך הכל טיילנו שעה. האגם נחשב לאחד משני האגמים היפים בבלקן יחד עם אגם בלד בסלובניה. הביקור עולה 5 אירו.

המשפחה על רקע האגם הפנימי יותר, הקטן בין שני האגמים המרכיבים את האגם השחור

אפשר גם לטייל אל אגם הנחש (Zmijinje Jezero), הנמצא קצת יותר מ-1.5 ק"מ צפון מערבית משם, אבל לנו זה הספיק. נתנו לאגם השחור ציון 9. קצת אחרי השעה 11:00 יצאנו לכיוון קניון טארה. נהר טארה (Tara) זורם לאורך 149 ק"מ דרך הקניון העמוק ביותר באירופה בנתיב שהמים פרצו בתוך אבן הגיר לאורך מאות שנים. חלקו האחרון נמצא בבוסניה. הוא מגיע בשיאו לעומק של 1300 מטרים. לאורך הדרך נקיקים תלולים, סלעים עצומים, מערות וחריצים פעורים. הנהר מלווה מהצד את מרבית הדרך מהדורמיטור לשמורת ביוגרדסקה גורה ויש מספר אומגות החוצות אותו. הנהר ידוע כאתר רפטינג ברמה גבוהה.

נהר טארה זורם בקניון העמוק ביותר באירופה וניתן לחצות אותו באמצעות אומגת ישיבה

הנקודה המרשימה ביותר לאורך הקניון היא גשר Đurđevića , שנבנה בשנת 1940 והיה בזמנו גשר קשתות בטון הארוך ביותר באירופה. הוא כמעט נהרס לחלוטין במלחמת העולם השנייה במאמץ למנוע מהכוחות האיטלקים להתקדם. מעניין לדעת שאחד מהמהנדסים שהיה האחראים לבנייתו גם עמד מאחרי המזימה להפילו. הוא נבנה מחדש בשנת 1946.

גשר Đurđevića , שנבנה בשנת 1940 והיה בזמנו גשר קשתות בטון הארוך ביותר באירופה

משני צידי הגשר יש אתרי אומגות ואנחנו לוקחים את המסלול הארוך מדרום לו. אומגת Zipline Tara חוצה את קניון נהר טארה בגובה של 150 מטרים, לאורך 350 מטרים, תוך פחות מדקה. עומר, אופיר וליאור עושים את האומגה ואנחנו מתעדים. עומר במסלול אחד ואופיר וליאור יחד (בגלל צורך במשקל מינימלי) במסלול שני סמוך אליו. בסיום האומגות הם חוזרים לנקודת ההתחלה עם רכב של האתר. התענוג עולה 30 אירו לאדם והילדים נתנו לו כמובן ציון 10. בשעה 12:15 המשכנו הלאה.

הילדים יוצאים על האומגה בדרכם לחציית הקניון. עומר מימין, אופיר וליאור משמאל

התחלנו לנסוע דרומה לאורך הקניון, כשכביש P4 הצר יורד למטה כמעט עד מפלס הנהר. בדרך עצרנו בחניה קטנה וירדנו לראות את הנהר מקרוב. לאחר חצי שעה הגענו אל מנזר דוברילובינה (Dobrilovina), שאליו הובילה מהכביש דרך לא סלולה קצרה וצרה במיוחד. המנזר הסרבי אורתודוקסי נמצא על גדת הנהר, מוקדש לג'ורג' הקדוש, בנייתו הושלמה בשנת 1609 ומאז נבזז, נהרס ושוקם מספר פעמים. כשהגענו לא ראינו נפש חיה בסביבה, הדלת הייתה סגורה ולאחר כמה דקות חזרנו לאוטו, שם פגשנו נזירה חביבה שהציעה לנו להיכנס, אך סירבנו בנימוס ונפרדנו לשלום בחיוך.

מנזר דוברילובינה משנת 1609 ניצב על גדות נהר טארה ומוקדש לג'ורג' הקדוש

רבע שעה דרומה משם ניצב מלון Ravnjak at Tara Springs Park. ייחודו של המלון במיקומו בתוך היער, בקצה הדרומי של שמורת דורמיטור, בסמוך לאחד הנהרות המזינים את נהר טארה ובו מפלים ומסלול טיול עם גשרי עץ מעל המים. סביבה פסטורלית נהדרת. בתחילה אכלנו ארוחת צהרים במסעדת המלון הטובה ולאחר מכן ירדנו לראות מקרוב את הנהר וגשרי העץ החביבים עליו. הביקור במקום מומלץ במיוחד וארוחת הצהרים עלתה לנו 48 אירו בלבד.

מתחת למלון נמצא אחד הנהרות המזינים את נהר טארה ובו מפלים ומסלול טיול עם מעבר על גשרי עץ מעל המים

שבעים ומרוצים המשכנו בנסיעה נוספת של 40 דקות ליעד הבא בשמורת הטבע ביוגרדסקה גורה (Biogradska gora). בשמורה נמצא אגם ביוגרדסקה (Biogradska Lake) בתוך אחד היערות הגדולים והקדמונים באירופה. בכניסה לאגם יש חניון קטן וצפוף ובקצה הצפון מערבי שלו מזח סירות קטן מעץ.

אגם ביוגרדסקה גורה ומזח הסירות הקטן מעץ בכניסה אליו

אחרי כמה תמונות, יצאנו לטיול נגד כיוון השעון בשביל שמקיף את האגם, שאורכו 3.3 ק"מ. בתחילת הדרך השביל מתפתל לו לאורך האגם בגובה של כמה מטרים מעליו, אך לאחר רבע מהדרך הגענו לחלק הפנימי יותר של האגם רק כדי לגלות שהוא ריק ממים וביצתי. בשלב זה הדרך הפכה למשעממת עד שחצינו שני גשרי עץ שלאחריהם היה שביל הליכה מעץ מעל האגם וצמחיה עשירה ומעניינת.

סיגל ורועי על שביל הליכה מעץ מעל האגם. משני הצדדים הייתה צמחיה עשירה ומעניינת

מעט לאחר סיום ההליכה על שביל העץ, הדרך חוזרת שוב למקטע המלא מים של האגם, בצדדים יש לא מעט פטריות מעניינות מסוגים וגדלים שונים, אותן בחנו בקפידה ועניין רב ובשלב מסוים לקראת סוף הסיבוב פגשנו את הסלע המוזר המפוסל כראש של דב. בסיכומו של דבר, הטיול סביב האגם ארך כ-70 דקות וברובו היה די משעמם. אני מניח שכשהאגם מלא, הוא הרבה יותר מרשים ויכול להיות שזו גם טעות לעשות שני אגמים באותו יום. הכניסה לשמורה עלתה 4 אירו ונתנו לאגם ציון 6.

הפסל המוזר של ראש של דב

ביציאה מהשמורה קנינו לטעום פטל טרי (2 אירו), שהיה חמוץ למדי, ומשם התחלנו בנסיעה לדירה שלנו בעיר הבירה פודגוריצה, אליה הגענו לאחר נסיעה של שעה וחצי. הדירה שלנו בפודגוריצה נמצאת במתחם דירות שנקרא In the heart of the old town ובחזית שלה חניה פרטית. בדירה מטבח מאובזר, פינת אוכל קטנה (רק לארבעה אנשים) וסלון, חדר מקלחת אחד ושלושה חדרים גדולים ומרווחים. המיקום שלה היה פנטסטי, אך הדירה עצמה מוזנחת ובמצב תחזוקתי ירוד. נתנו לה ציון 6.

אופיר בסלון הדירה בפודגוריצה

אחרי שהתאקלמנו יצאנו ברגל לסניף הקרוב של הסופרמרקט Aroma Market לקצת קניות לבית, עומר קפץ לדירה לשים את הקניות ואנחנו התיישבנו לחכות לו במסעדת Pod Volat הסמוכה. המסעדה מציעה תפריט מסורתי מגוון עם דגש על בשרים ואנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לטעום מנה שנקראת פעמון הטלה או טלה בחלב (Brav u Mlijeku). זוהי מנה מצפון מונטנגרו, עשויה טלה בבישול איטי בחלב עם ירקות שורש, פטרוזיליה, שום, רוזמרין ותבלינים. התוצאה עדינה ועשירה בטעמים. מסורתית, המנה בושלה על גחלים בסיר ברזל בצורת פעמון ולכן נקראת כך. הדעות היו חלוקות על המנה ואני מאוד אהבתי אותה. היא הזכירה לי ברכות ובטעמים שלה שוק טלה שעושים הערבים.

פעמון הטלה, מנה מצפון מונטנגרו, עשויה טלה (כאן משולב עם עגל) בבישול איטי בחלב עם תפוחי אדמה ותבלינים

בנוסף, אכלנו כאן שני קינוחים מסורתיים. הראשון הוא Tufahije, אותו אכלנו כבר ביום הראשון, תפוח עץ אפוי במילוי מחית אגוזי מלך. השני הוא Tulumbe, מזכרת מהטורקים, בלילת בצק רבוך שמטוגנת בשמן עמוק וספוגה במי ורדים, סירופ סוכר או דבש. קצת מזכיר צ'ורוס. שילמנו על הארוחה 85 אירו. קישור.

Tufahije הוא תפוח עץ אפוי במילוי מחית אגוזי מלך. חלקנו אהבנו מאוד וחלקנו לא אהב בכלל

סך הכל נהגתי היום 174 ק"מ.

יום רביעי 27/9/23

היום אנחנו מטיילים אל רצועת החוף המונטנגרית. יצאנו לקראת השעה 09:00 והגענו אל בודווה בדיוק בשעה 10:00. עוד קודם, כשהתחלנו לרדת לכיוון העיר, עצרנו בנקודת תצפית לתמונה מהממת מגבוה של העיר, המפרץ, העיר העתיקה והנמל הקטן. חנינו בחניון מאוד זול ונוח, סמוך לעיר העתיקה, בגב של מלון Mogren, בו ישבנו לשתות קפה ולנצל את השירותים.

העיר בודווה, המפרץ, העיר העתיקה והנמל הקטן מנקודת תצפית גבוהה בדרך אליה

בודווה (Budva) נמצאת במרכז הריביירה של מונטנגרו והיא אחד מיעדי התיירות הפופולריים במדינה. היא העתיקה ביותר באזור, כנראה מהמאה ה-5 לפנה"ס. העיר העתיקה והחומות נפגעו קשה ברעידת אדמה בשנת 1979, אך שוקמו ביסודיות ולא נותר עוד נזק. אחרי שסיימנו את הקפה נכנסנו לעיר העתיקה דרך שער הכניסה הראשי (המערבי) Velja vrata.

העיר העתיקה הקסומה מוקפת חומה וסמטאותיה צרות וקסומות במיוחד

העיר העתיקה הקסומה נמצאת למעשה על חצי אי, מוקפת חומה וסמטאותיה צרות וקסומות במיוחד. שיטוט בהן הוא חוויה שאסור לפספס. בתי האבן נבנו ללא שימוש במלט או טיט, אלא בטכניקה שנקראת "קיר אבן יבשה", דהיינו חיבור של אבנים גדולות בצורות שונות על מנת לבנות מבנה יציב וזה מעניק לעיר מראה ייחודי. מעט אחרי הכניסה סטינו ימינה לצפות בחוף Plaža Ričardova Glava, הנמצא מדרום.

חוף הים הקטן Plaža Ričardova Glava הסמוך לעיר העתיקה מדרום

בהמשך נמצאות זו ליד זו כנסיית איוון הקדוש וכנסיית השילוש הקדוש. הרחבה הפתוחה ביניהן יפה במיוחד. מעט מערבית מהרחבה נמצאות צמד הכנסיות מריה הקדושה וסנט סאווה, שמבט עליהן מעל מרשים במיוחד. האחרונה מתוארכת למאה ה-12 והיא שמורה למדי מבחוץ.

כנסיית סנט סאווה המרשימה במבט על מהמצודה

משם אנחנו ממשיכים אל מצודת בודווה (Budva Citadel) הסמוכה, בקצה הדרומי של העיר העתיקה. בנייתה החלה במאה ה-9 על מנת להגן על העיירה מפני התקפה מהים והיא הושלמה במאה ה-15 תחת שלטונה של הרפובליקה של וונציה. במצודה יש מוזיאון קטן עם דגמים של ספינות עתיקות והיא לא מעניינת לביקור. יחד עם זאת, הנוף הגבוה ממנה על העיר העתיקה מרשים במיוחד. הכניסה עולה 4.5 אירו.

תצפית על המפרץ, הנמל, העיר העתיקה וכנסיות איוון הקדוש והשילוש הקדוש ממרומי המצודה

משם המשכנו לטייל ברחובות הקסומים של העיר העתיקה, קנינו מזכרות, אכלנו גלידה ובעיקר נהנינו מהאווירה. מהעיר העתיקה יצאנו חזרה מהשער הראשי והמשכנו אל הטיילת הסמוכה. הטיילת נבנתה לאורך המצוק ועל סלעים צמודים אליה נמצא פסל הרקדנית (Budva Dancing girl), ממנו נשקפת תמונה יפה של חומות העיר העתיקה, המצודה, צריח הכנסייה והחוף.

פסל הרקדנית של בודווה על רקע העיר העתיקה, צריח הכנסייה והמצודה

בהמשך הטיילת נמצא חוף מוגרן (Mogren) הפופולרי, חוף מבודד ויפיפה הנמצא במפרץ קטן. על החוף לא מעט מיטות שיזוף ומאחור מספר ברים, מלתחות ושירותים. במרכז החוף נמצאות מערות בתוך הסלע הנקראות Door in Stone. אחריהן ממשיך החצי השני של החוף. ליאור ניצלה את הביקור בחוף לטבילה במים הקרירים של הים האדריאטי, סיגל השגיחה מקרוב והאחרים התפנקו על שתייה בבר מאחור.

חוף מוגרן הוא אחד החופים הפופולריים והיפים ברצועת החוף של מונטנגרו

היינו בבודווה שלוש שעות והביקור בה (העיר העתיקה, הטיילת וחוף הים) קיבל מאיתנו ציון 8. משם חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה מזרחה ולאחר מכן דרומה לאורך רצועת החוף. רבע שעה אחר כך עצרנו לתצפית מרהיבה על האי סווטי סטפן שנקראת במפת גוגל Sveti Stefan great view. אפשר גם לטפס לתצפית גבוהה יותר מכנסיית Church St. Sava, אליה מוביל כביש תלול לאורך כ-20 דקות. אנחנו לא ראינו צורך.

האי הציורי והיפיפה סווטי סטפן משמש כיום כאתר נופש יוקרתי, אך לנו הוא נראה יותר כמו בית כלא

האי סווטי סטפן (Sveti Stefan) הוא אי ציורי ויפהפה, שבעבר היה כפר דייגים קטן וכיום הפך לאתר נופש מהיוקרתיים ביותר שיש. לא ניתן לטייל ברחובות האי היפים כי הוא סגור לתנועת מבקרים שלא מתארחים בו וכנראה שהמראה היפה ביותר שלו נמצא באחת מהתצפיות הרבות עליו ממזרח. מנקודת התצפית נסענו לחניון למטה וטיילנו מעט צפונה בשבילים של הפארק הלאומי (State Park) לאורך החוף הפרטי של אורחי האי. בשלב מסוים השביל מטפס במעלה המצוק ומאפשר זווית תצפית שונה על האי ואז יורד לצד השני אל עבר חוף Milocer היפיפה והמומלץ, שהיה נטוש לחלוטין.

חוף מילוצ'ר היפיפה היה נטוש לחלוטין

חזרנו לאוטו והמשכנו ליעד הבא, העיירה הקטנה פטרובץ' (פחות מ-2000 תושבים), אליה הגענו אחרי חצי שעה וחנינו בחניון הנוח ליד סופרמרקט Voli, שנקרא במפת גוגל Parking Petrovac. העיירה ידועה במסעדות פירות ים שלה והיעד הראשון שלנו הוא מסעדת Katich המומלצת. הזמנו שלל מנות מבוססות פירות ים כמו סלט תמנונים, שהיה כוכב הארוחה, ריזוטו פירות ים, פסטות עם פירות ים ועוד. ארוחה מצוינת, מעט יקרה מקודמותיה, שעלתה 101 אירו. קישור.

סלט תמנונים נפלא עשוי תמנונים פרוסים ומטוגנים עם שום, פטרוזיליה, שמן זית וחומץ

פטרובץ' (Petrovac) היא עיירת חוף קטנטנה ופחות מוכרת, אבל יש בה טיילת מקסימה וחוף עם חול לבן. טירת Kastio הוונציאנית הקטנה מהמאה ה-16 שומרת על הנמל הצנוע ונחמד לטפס אליה על מדרגות האבן לתצפית מרשימה על העיירה, הנמל הקטן וצוקי הסלע השכבתיים המרשימים בצד המערבי. בסמוך לטירה מתחיל טיפוס קצר לנקודת תצפית, ממנה נשקפת תמונה יפה של הטירה ותצורות הסלע.

טירת Kastio הוונציאנית הקטנה ותצורות הסלע המעניינות מנקודת התצפית

בנקודת התצפית מתחיל מסלול טיול בשם Rezhevici. זהו שביל מוצל לאורך המצוק עם נופים מרשימים של הים מתחת. המסלול נמצא בגובה של כ-150 מטרים, אורכו 3 ק"מ והוא מסתיים בנקודה בה נמצאות מדרגות אבן היורדות אל הים. סה"כ הטיול הלוך ושוב ארך קצת מעל חצי שעה ובסופו ירדנו חזרה למטה עם השביל הסלול שהיה יותר מתון מהדרך בה טיפסנו בהתחלה. נתנו לביקור בפטרובץ ציון 8.

מסלול הטיול על המצוק נקרא Rezhevici. רועי הפטריוט מנופף בדגל מונטנגרו ומשעשע את שאר בני המשפחה. משמאל עמוק למטה נמצא הים

משם חזרנו בהליכה קצרה לרכב ויצאנו בנסיעה עוד דרומה לכיוון בר, אליה הגענו אחרי חצי שעה.

בר (Bar) היא בירת המחוז הנושא את שמה והיא עיירה מעט גדולה יותר מאשר אלו בהן ביקרנו היום. סמוך לחוף הים נמצא ארמון המלך ניקולא (royal Palace), שנבנה לקראת סוף המאה ה-19. הוא משמש כיום כמוזיאון לאומי. החלטנו להיכנס להתרשמות, אך בקופה בכניסה לא הייתה נפש חיה. נכנסנו מעט פנימה ואז הגיע הקופאי וגירש אותנו בבוטות. כנראה שלא היינו צריכים להיכנס.

ארמון המלך ניקולא נבנה לקראת סוף המאה ה-19 ומשמש כיום כמוזיאון לאומי

לא רחוק משם, מעט מזרחה, נמצאת כנסיית הקדוש יובאן ולדימיר (St. Jovan Vladimir). הכנסייה הסרבית אורתודוקסית נחנכה לפני שנים ספורות (2016), היא מרשימה במיוחד ובולטת מאוד למרחק. זוהי הכנסייה הגדולה ביותר במונטנגרו, יכולה להכיל 1200 איש והצלב המוזהב בראש הכיפה המרכזית מתנשא לגובה של מעל 44 מטרים. היא מעט גדולה יותר מהקתדרלה של פודגוריצה, אליה עוד נגיע ביום האחרון. בפנים, היא אפילו יותר מרשימה מאשר בחוץ והיא מעוטרת כולה בציורי קיר מרשימים, רצפת פסיפס עצומה בגודלה ומחיצת מזבח ברוחב של מעל 18 מטרים. מרשים מאוד.

פנים הכנסייה מרשים מאוד והיא מעוטרת כולה בציורי קיר יפיפיים, רצפת פסיפס עצומה בגודלה ומחיצת מזבח ברוחב של מעל 18 מטרים

העיר העתיקה של בר (Stari Bar) נמצאת מזרחה מהחוף והיא דוגמא נהדרת לעיר מבוצרת טיפוסית מימי הביניים. היה כבר מאוחר והיינו עייפים, אז עשינו רק סיבוב קצר במיוחד ברחובות הצרים בין מבני האבן וגרם המדרגות, עליו בתי קפה קטנים וחנויות מזכרות. במעלה המדרגות נמצאים הטירה והחומות, מהם נשקפים נופי העיר והים. המקום ננטש לאחר רעידת האדמה בשנת 1979 והוא כיום יעד תיירות פופולרי ומקום מצוין ללמוד על ההיסטוריה של המקום.

גרם המדרגות בעיר העתיקה של בר, לצדו בתי קפה קטנים וחנויות מזכרות ובסופו החומות והטירה

בשעה 18:15 יצאנו חזרה לכיוון הדירה בפודגוריצה, אליה הגענו כעבור שעה ורבע. בדרך נסענו במנהרת Sozina, שהיא מנהרת הרכבים הארוכה ביותר במונטנגרו (4189 מטרים) והכביש אגרה היחיד במדינה (2.5 אירו). המנהרה היא חלק מהכביש המחבר בין רצועת החוף מצפון לבר עם אגם סקאדר והבירה פודגוריצה. בערב יצאנו לאכול במסעדת Spaghetti, פיצרייה מצוינת שעומר מצא. אמנם לא היו תפריטים באנגלית, אבל עם קצת עזרה מגוגל הסתדרנו והארוחה עלתה 49 אירו בלבד. סך הכל נהגתי היום 171 ק"מ.

הפיצה הנהדרת של מסעדת Spaghetti

יום חמישי 28/9/23

בבוקר יצאתי כרגיל למאפייה, החלפתי סכום כסף נוסף בבנק ואחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרכנו בשעה 09:25 והגענו אל העיר צטינייה כעבור 45 דקות. חנינו בחניה החופשית של המוזיאון הלאומי של מונטנגרו. צטינייה (Cetinje) היא עיר הבירה לשעבר ונמצאת למרגלות הר לובצ'ן ממזרח לו. היא נקראת על שם הנהר שעובר בה ונשפך לאגם סקאדר. הכנתי מראש מסלול טיול בעיר הקטנה הכולל את רוב האתרים המעניינים בה. מנזר צטינייה (Cetinje Monastery) הוא החשוב באתרי העיר ונקרא גם מנזר פטרוס הקדוש. הוא נבנה במאה -15 ויש בו שרידי קדושה ייחודיים ושתי אצבעות מידיו של יוחנן המטביל. חלק מהמערות והקפלות שלו פתוחות לציבור והכניסה חופשית. יש להתלבש בצניעות ואסור לצלם.

מנזר צטינייה הוא החשוב באתרי צטינייה, נבנה במאה -15 ויש בו שרידי קדושה ייחודיים ושתי אצבעות מידיו של יוחנן המטביל

ארמון ביליארד (Biijarda) משנת 1838 נמצא לפניו. הוא הוקם לכבוד פטר השני ובו הוא כתב את יצירתו המפורסמת עטרת ההר (Gorski Vijenac). הוא נקרא כך כי שכן בו שולחן הביליארד הראשון במונטנגרו. בסמוך נמצאת כנסיית הטירה (Castle Church), כנסייה אורתודוקסית קטנה וקסומה. 300 מטרים משם נמצא ארמון הנשיא (The Blue Palace). הארמון נבנה בסוף המאה ה-19 כארמונו של יורש העצר ומשמש כיום כמקום מגוריו הרשמי של נשיא מונטנגרו. אותנו מאוד מפתיע שאין שמירה על הארמון ואנחנו שואלים את עצמנו האם באמת הנשיא מתגורר שם?

הארמון הכחול הוא ארמון הנשיא, מקום מגוריו הרשמי של נשיא מונטנגרו

הארמון הוא גם תחילתו של מדרחוב Njegoseva, הרחוב המרכזי של העיר, שמצדיו בתים ישנים ומעט ציורי קיר. ציפינו למקום יותר חי וססגוני, אך הוא די מת. בשלב מסוים עברנו על פני ארמון דג'וקנוביץ' (Djukanovic), שאמור להיות מרשים, אך הוא מוזנח למדי כמו כל הרחוב ולבסוף הגענו אל שגרירות צרפת לשעבר, מבנה מרשים מאוד עם חזית יפיפייה ובה אריחים ירוקים. שם גם סיימנו את מסלול הטיול וחזרנו לרכב שחנה בסמוך בדיוק אחרי שעה. נתנו לצטינייה ציון 8.

מדרחוב Njegoseva, הרחוב המרכזי של העיר, שמצדיו בתים ישנים ומעט ציורי קיר, אך הוא די מת

מצטינייה התחלנו לטפס במעלה הר לובצ'ן אל המוזוליאום. במפה הדרך קצרה, 21 ק"מ בלבד. במציאות, נסיעה קשה במיוחד שאורכת 40 דקות. בשלב מסוים אנחנו עוברים בקופות שמורת הטבע ומשלמים 3 אירו לאדם. שני הקילומטרים האחרונים קשים במיוחד, הכביש צר מאוד, מולי מופיע אוטובוס ואנחנו מרגישים שהוא עומד להעיף אותנו מהכביש לתהום מימין. אחרי שעבר, אני מתקשה להסדיר נשימה ולהרגע. למעלה חנינו עם כולם בצד הדרך והלכנו אל גרם המדרגות המוביל מעלה.

אל המוזוליאום מובילות 461 מדרגות, שרובן חולפות במנהרה שנחצבה בהר. זוהי נקודת ההתחלה של הטיפוס

מוזוליאום פטר השני (Mausoleum of Peter II Petrovic Njegos) הוא קברו של נסיך מונטנגרו, יליד הכפר נייגושי, שירש את דודו פטר הראשון והיה למנהיג הרוחני והפוליטי שאיחד את כל שבטי מונטנגרו למדינה אחת. הוא היה פילוסוף ומשורר ויצירותיו נחשבות לחשובות מאוד בתרבות המקומית.

המוזוליאום המרשים של פטר השני ניצב בפסגת הר לובצ'ן בגובה של 1660 מטרים וחולש על כל הסביבה

הקבר נבנה לבקשת פטר השני על פסגת ההר בגובה 1660 מטרים ונשקף ממנו נוף מרהיב של מפרץ קוטור וחופי מונטנגרו. מובילות אליו 461 מדרגות, שחולפות במנהרה שנחצבה בהר ובתוכו פסל מרשים של פטר השני בגובה כ-4 מטרים, עשוי אבן גרניט ירוקה, שיושב ישיבה מזרחית ונשען על משענת בצורת נשר עצום.

פסל פטר השני בגובה כ-4 מטרים, עשוי אבן גרניט ירוקה, יושב ישיבה מזרחית ונשען על משענת בצורת נשר עצום

הכניסה למוזוליאום עולה 8 אירו למבוגר ו-4 אירו לילדים וסטודנטים. ירדנו אחרי שעה ונתנו לו ציון 10. הילדים טענו שזה היה אחד האתרים המרשימים ביותר בטיול כולו.

סיגל והילדים במרפסת התצפית של המוזוליאום, כשברקע נופי שמורת הטבע לובצ'ן

התחלנו את הדרך למטה ועצרנו בנקודת תצפית מהממת, שמטילה בספק את הצורך לנסוע בכביש הנחש (Serpentine), בו נסענו לפני מספר ימים. מהנקודה רואים בצורה מושלמת את מפרץ קוטור, החל מהעיירה קוטור מימין, אזור העיר טיווט באמצע, שדה התעופה שלה ועד חופי הים האדריאטי. פשוט מושלם. הנקודה נקראת במפה בשם המחייב Best View of Kotor. אחרי חצי שעה נסיעה הגענו לנייגושי.

מפרץ קוטור, החל מהעיירה קוטור מימין, אזור העיר טיווט באמצע, שדה התעופה שלה ועד חופי הים האדריאטי. פשוט מושלם

נייגושי (Njegusi) הוא כפר קטן וציורי הנמצא על מורדות הר לובצ'ן ומקום הולדתו של פטר השני, שהכפר קרוי על שם משפחתו. הכפר ידוע כמקום ייצור מצטיין של בשרים (נקניק פרושוטו) וגבינות מעושנים ומומלץ מאוד לעשות ארוחות טעימות של פלטות גבינות ונקניקים. פנינו מועדות למסעדה המומלצת Bastadur. על פי המלצת המלצר הזמנו את הפלטה הגדולה של גבינות ונקניקים מעושנים, שכללה בין היתר פרוסות בקר, לבן ונקניקיות מעושנות עם גבינות, מנה נפלאה שעלתה 15 אירו.

הפלטה הגדולה של גבינות ונקניקים מעושנים כללה בין היתר פרוסות בקר, לבן ונקניקיות מעושנות עם גבינות

בנוסף, הזמנו גם סטייק נייגושי, הנקרא על שם הכפר, סטייק לבן פנטסטי במילוי האם ועליו גבינה, שני סוגי נקניקיות מעושנות ועוד. ארוחה יוצאת מן הכלל במחיר של 75 אירו בלבד.

סטייק נייגושי, הנקרא על שם הכפר. סטייק לבן פנטסטי במילוי האם ועליו גבינה

אחרי האוכל יצאנו למרכז הכפר לטייל בין דוכני המכירה של נקניקים וגבינות מעושנים, דבש, ריבות, יינות, ראקיה בטעמים שונים ועוד. טעמנו, קנינו לא מעט הביתה ובשעה 14:45 המשכנו הלאה בנסיעה של קצת פחות מחצי שעה אל מערת ליפא לקראת הסיור האחרון במערה בשעה 16:00.

אחד מדוכני המכירה במרכז הכפר בהם קנינו נקניקים, גבינות, ראקיה, דבש עם פיצוחים ועוד

לאחר שקנינו כרטיסים, התיישבנו לכוס קפה בבית הקפה החביב במקום. וכמה דקות לפני השעה המיועדת עלינו על הרכבת שלוקחת אל פתח המערה, או ליתר דיוק, טרקטור עם קרונות.

הרכבת המשעשעת שמובילה את המבקרים מהחניה אל הכניסה למערה

מערת ליפא (Lipa Cave) היא מערת נטיפים, מהארוכות במערות מונטנגרו. יש לאורכה רשת שבילים וחללים פראיים ויפים באורך של 2.5 ק"מ המשתרעים אל מעמקי ההר. התצורות הקרסטיות המרשימות והתקרות הופכים את המערה לאחת מאטרקציות הטבע החשובות. היא נתגלתה כבר במאה ה-19, אך נפתחה לציבור רק בשנת 2015. אפשר לבקר במערה רק בסיור מאורגן, שנמשך שעה כולל הנסיעה ברכבת מהחניה למערה, שאורכת כמה דקות. הסיורים במערה נערכים בשעות 10:00-16:00, מידי שעה וחצי ויש להגיע חצי שעה לפני, הסיור במערה עולה 13.9 אירו לאדם. קישור.

התצורות הקרסטיות המרשימות והתקרות הופכים את המערה לאחת מאטרקציות הטבע החשובות במדינה

הסיור נפתח בהסבר על איך נתגלתה המערה (רמז: חיפוש אחר כלב שנפל לבור). המדריכה בעלת אנגלית רהוטה מסבירה היטב ובחן רב מה זה זקיף ומה זה נטיף, איך הם נוצרים ומה הנזק שנגרם להם אם נוגעים בהם או חלילה שוברים אותם. ההליכה מתבצעת על שביל בנוי בקור של 12 מעלות. מידי פעם המדריכה מראה לנו צורות משונות שיצר הטבע כגון דרקון, ספגטי, מפל, ינשוף ואפילו לב. זו ללא ספק מערת הנטיפים המרשימה ביותר שראיתי מעולם. כולנו נתנו לה ציון 10.

מערת ליפא, היצירה המופלאה של הטבע

משם יצאנו לעבר הדירה, טעינו בניווט ומצאנו את עצמנו נוסעים על דרך לא סלולה וסלעית, שלא האמנו שאנחנו נוסעים עליה. לפתע ראינו כלב מתרוצץ במעגלים בתוך כלוב, כמו משוגע, במה שנראה כמו התקף אפילפסיה ואנחנו נעצרנו לידו והתבוננו כלא מאמינים במתרחש. צחוקם של הילדים למראה המוזר המשיך עוד כרבע שעה אחרי שהמשכנו משם. הגענו לדירה אחרי נסיעה של 45 דקות. בערב יצאנו לאכול בבורגר קינג אחרי שכל יושבי הבית רצו לנוח קצת מהאוכל המקומי. הארוחה עלתה 45 אירו. לאחר הארוחה הסתובבנו קצת בסניף ג'מבו הגדול ממול. סך הכל נהגתי היום 133 ק"מ.

יום שישי 29/9/23

הבוקר קמנו ליום הטיול השלם האחרון. מחר כבר חוזרים. יצאנו מהדירה בשעה 09:20, חצינו את אגם סקאדר מצפון לדרום והגענו אל וירפאזר (Virpazar) לאחר חצי שעה על מנת לעשות טיול שיט באגם. קיבלנו המלצה חמה על טיולי השיט של כריסטינה מחברת Zabes Holidays ואחרי מספר דקות מצאנו אותה. חשוב לשים לב ולא להתפתות לחניה בכניסה לכפר כי אז תהיו חייבים לקחת את הטיול של בעלי החניה, אלא לנסוע אל מרכז הכפר, לחצות את הגשר, לפנות שמאלה ולחנות בשדה הפתוח. הציעו לנו מגוון טיולי שיט ואנחנו ידענו מראש שאנחנו רוצים טיול של שעה בלבד, אחרת הילדים ישתעממו.

המדריך אלכס ואנחנו על הסירה ביציאה מוירפאזר לשיט באגם סקאדר

זכינו לקבל מדריך נפלא ושמו אלכס, שהחל להסביר לנו על האגם באנגלית טובה מאוד. על הספינה היו בקבוקי מים לשתייה ואפילו טעימות של יין מקומי וראקיה. אגם סקאדר (Skadar Lake) הוא אגם מים מתוקים הגדול ביותר בבלקן, אותו חולקת מונטנגרו מצפון מערב עם אלבניה מדרום מזרח (שני שליש ממנו במונטנגרו). הוא פופולרי מאוד בקרב אוהבי טבע נהדר ועשיר בהיסטוריה ובמגוון הביולוגי בו.

באגם יש מרבדי ענק של צמחי מים, עליהם חיים מגוון עצום של ציפורים

מצד אחד יש בו חורבות עתיקות ומצד שני עולם עשיר של חי וצומח שהאגם הוא ביתו. ראשית ההתיישבות באזור מסביב לאגם מתוארכת ל-5000 לפני הספירה וישבו בו בין השאר הרומאים, הביזנטים והעותומנים, כשהאחרונים מטביעים בו את עיקר החותם. באגם נמצא מבצר גרמוזור (Grmozur), שלא נמצא במסלול שלנו. זהו ביצור מהתקופה העותומנית הנמצא על אי מדרום מזרח לוירפאזר, שלאחר השחרור מהעותומנים שימש כבית סוהר לאסירים שביצעו פשעים חמורים וזכה לכינוי אלקטרז המונטנגרי. בבית הסוהר היה נהוג כלל שלפיו במידה ואסיר נמלט, הסוהר האחראי יתפוס את מקומו וירצה את עונשו. המבצר ננטש אחרי רעידת אדמה בשנת 1905. את ליאור מאוד מעניין המבצר, אבל טבילה במים מעניינת אותה יותר, המדריך מבקש מהסקיפר לעשות הפסקת רחצה וליאור קופצת למים לכמה דקות של התרעננות.

ליאור מאושרת במי אגם סקאדר

האגם משתרע על שטח של 370 קמ"ר, מוקף בהרים, גבעות ויערות עבותים ומימיו צלולים במיוחד. מסביבו יש ביצות רבות בהם חיים צמחי מים ולא מעט ציפורים, חרקים וחיות בר. הערים והכפרים הרבים על גדות האגם מאפשרים הצצה לאורח החיים המונטנגרי המסורתי. אחרי שעברנו מתחת לגשר המכוניות לחלק הצפוני של האגם, ראינו את Fort Lesendro, שרידי טירה מהמאה ה-18 ששימשה להגנה מפני התקפות העותומנים ומיד לאחריה מרבדים עצומים של צמחי מים מרהיבים ועליהם מינים רבים של עופות מים וציפורים. תמונה מהממת.

האגם עתיר קורמורנים ועופות מים רבים אחרים

משם חזרנו חזרה למזח וסיימנו טיול פרטי של קצת מעל שעה. הטיול עלה לכולנו 40 אירו לסירה ועוד 5 אירו לכל אחד דמי שמורת טבע ששילמנו לפני העליה לסירה. אחרי הטיול טיילנו קצת במרכז העיירה וירפאזר, מתבוננים בדוכני המזכרות ומנצלים את השירותים, אך לא מצאנו שם עניין. נתנו לאגם היפיפה ציון 9.

העצים והשיחים משתקפים במימי האגם בכניסה חזרה לוירפאזר

היעד הבא הוא העיירה Rijeka Crnojevića. היא מרוחקת מאיתנו בסך הכל 13 ק"מ בקו אווירי או 24 ק"מ של כביש. בפועל זו הייתה נסיעה קשה מאוד שארכה 50 דקות וחשבנו שלעולם לא תסתיים. בעיירה נמצא גשר ששמו כשם העיירה, הנקרא גם גשר דנילו (נסיך מונטנגרו בשנים 1851-1860). הוא נמצא מעל הפיורד בשם זה מצפון לאגם והוא מונומנט היסטורי חשוב באזור. ההשתקפות של הגשר במי הנהר יוצרת משקפיים על רקע הנופים מאחור ולכן קיבל את הכינוי "גשר המשקפיים".

גשר המשקפיים דנילו מעל אחד הפיורדים הצפוניים של אגם סקאדר בעיירה הקטנטנה רייקה

העיירה הקטנטנה רייקה מהווה שער לאזורי הביצות של האגם ועל גדת הנהר יש בתי אבן שנבנו על ידי הנסיך דנילו בתקופת הזוהר של העיירה. אחרי שחצינו את הגשר, פנינו שמאלה ומיד חנינו וירדנו מהאוטו להשקיף על הגשר ולאכול באחת המסעדות במקום, שידוע בעיקר בכמות עצומה של דגי פורל נהדרים שחיים בו. אכלנו במסעדת Mostina וסיגל ואופיר דיווחו כי הדגים המטוגנים היו בהחלט טובים. בדיעבד, גשר המשקפיים אינו מצדיק את ההגעה המורכבת אליו ואני ממליץ לוותר עליו. אפילו לא נתנו ציון.

צמד דגי פורל נהדרים מאגם סקאדר בעיירה רייקה

5 דקות משם נמצאת אחת התצפיות המרהיבות של מונטנגרו. תצפית Pavlova Strana מאפשרת נוף פנורמי של האגם וההרים סביבו ומקום מושלם לתמונות מרהיבות בתוך הנוף היפיפה. הנקודה צופה אל פיתול נהר Rijeka Crnojevica המוביל לאגם וממש רואים את פניית הפרסה שעושה הנהר. אני מניח שגם במקרה הזה, המראה הרבה יותר יפה בתקופות גשומות יותר כשמפלס המים עולה. בתצפית יש חניה קטנה בצד הדרך המספיקה למספר בודד של רכבים. נתנו ציון 9. לא להחמיץ.

בתצפית פבלובה סטראנה רואים את נהר Rijeka Crnojevica עושה פרסה סביב הגבעה

משם נסענו אל הכפר קארוץ' (Karuč), עליו קראתי במקרה ימים ספורים לפני הנסיעה. זהו כפר דייגים על הגדה הצפונית של אגם סקאדר. הוא עשיר בהיסטוריה ונבנה במקור כפתרון זמני עבור דייגים. הנמל הקטן (Karučko oko), שמשמעות שמו היא "העין של קארוץ", מוגן מהרוחות על ידי עיקול טבעי של האגם והוא עשיר בדגה בצורה יוצאת דופן. בתי האבן ששימשו את הדייגים לאחסון ציוד היו נטושים כמו הכפר כולו. בדיעבד, הביקור במקום היה מיותר, אבל התצפית על הכפר מלמעלה מרשימה מאוד.

התצפית מלמעלה על כפר הדייגים הציורי קארוץ' בגדה הצפונית של אגם סקאדר

משם חזרנו בנסיעה של קצת מעל חצי שעה לדירה, תוך שאני שוכח לבקר ביעד האחרון של היום, מפלי הניאגרה (Vodopad Nijagara). המפלים נקראים כך בשל דימיון מסוים למפלים האמריקאים בדרך שבה נשפכים המים. הם נשפכים לנהר Cijevna, במרחק של פחות מרבע שעה נסיעה מפודגוריצה. במקום יש מסעדה הנקראת גם היא ניאגרה, המגישה אוכל מסורתי (בעיקר דגים וכבש) עם תצפית יפה על הנהר. בגלל שקראתי כמה ימים לפני שהמפלים כרגע יבשים לחלוטין, אז לא נורא ששכחתי. בדרך לדירה עוד עצרנו במתחם קניות שהילדות ראו אתמול מהדרך, אבל הוא לא היה אטרקטיבי כפי שנראה מרחוק.

בערב יצאנו לאכול במסעדת The Living Room Lounge & Dining, מסעדה מודרנית ומהודרת שעומר איתר, שונה מאוד בנוף המסעדות המקומי שחווינו עד עתה. ארוחה מצוינת, בסיום טעמנו פלצ'ינקה (קרפ) בגרסה מטוגנת פנטסטית במילוי בננות ותפוחים ועם רוטב שוקולד. זו הייתה ארוחת ערב אחרונה בטיול, מוצלחת במיוחד ורק מעט יותר יקרה מארוחות אחרות שאכלנו בטיול. היא עלתה 122 אירו בלבד. קישור.

פלצ'ינקה (קרפ) בגרסה מטוגנת פנטסטית במילוי בננות ותפוחים ועם רוטב שוקולד

סך הכל נהגתי היום 94 ק"מ.

יום שבת 30/9/23

הערב חוזרים הביתה. כולנו עייפים והיום האחרון מוקדש לבירה פודגוריצה, עליה קראתי לא מעט שהיא נחשבת בעיני רבים כבירה המכוערת של אירופה. בכל זאת, עמלתי קשות כדי לייצר יום אחרון שישלב את המעט שיש לראות בה עם קצת שיטוט ברחובות מעניינים ומרכזי קניות. הדירה נמצאת בלב העיר העתיקה וברחוב הראשי לידה נמצא מגדל השעון (Kula Sahat) המתנשא לגובה של 16 מטרים, נבנה במאה ה-18 וחולש על העיר העתיקה. השעון הובא מאיטליה ולאורך זמן רב היה השעון הציבורי היחיד בעיר. כמה דקות משם נמצא המסגד העותומני (Osmanagic Mosque) מסוף המאה ה-17. בחצר המסגד הקטן נמצא קברו של hajji Mehmet Pasha Osmanagic, שבנה אותו ואת מגדל השעון.

המסגד העותומני הקטן בעיר העתיקה של פודגוריצה

אנחנו ממשיכים לטייל ברחובות הצרים של העיר העתיקה. משני הצדדים בתי אבן קטנים, חלקם בשילוב תמיכות עץ, את החניות מעטרים גפנים, מידי פעם גרפיטי מכוער על הקירות, כולל אחד עם ציור של קבוצת נשים רעולות פנים ולידו מדריך מסביר לקבוצת תיירים. עוד קצת צפונה משם נמצא גבול העיר העתיקה והמקום בו נהר Ribnica הקטן נשפך אל נהר Morača, שמוצאו בעיר קולאשין בצפון, משם הוא זורם לאורך 100 ק"מ עד שנשפך לאגם סקאדר. הוא מאוד רדוד (עד גובה של מטר אחד) ולכן לא ניתן לשוט בו.

מעל נהר Ribnica (היבש כעת) נבנה במאה ה-15 הגשר הישן

מעל נהר Ribnica (היבש כעת) נבנה במאה ה-15 הגשר הישן ובסמוך נמצאים שרידי המבצר העתיק Depedogen castle, גם הוא מסוף המאה ה-15. אחרי שחצינו את הגשר טיפסנו חזרה למעלה אל מפלס הכביש, שם יש תצפית יפה על נהר מורצ'ה.

התצפית על נהר מורצ'ה, אליו נשפך משמאל נהר ריבניצ'ה

כעת אנחנו נמצאים בקצה המערבי של הפארק הקטן איבן מילוטינוביץ. במרכז הפארק נמצאת אנדרטת המלך ניקולא הרכוב על סוסו ומולו נמצאים מוסדות שלטון כגון בניין הפרלמנט המוזנח של מונטנגרו, בניין הבנק המרכזי, משרדי ממשלה, בית המשפט העליון ועוד. מעט אחרי הבנק המרכזי פנינו שמאלה אל רחוב Slobode, שאמור להיות רחוב קניות פופולרי, אבל בפועל נראה כמו רחוב שננטש בשנות ה-50. התנחמנו בארטיקים והמשכנו הלאה.

אנדרטת המלך ניקולא הרכוב על סוסו נמצאת בפארק איבן מילוטינוביץ

שתי דקות משם נמצאת הכיכר המרכזית של העיר כיכר הרפובליקה (Republike),שקיבלה את שמה הנוכחי בעצמאות של מונטנגרו בשנת 2006. נמצאים בה הספרייה העירונית והגלריה הלאומית ומעט ממערב לה נמצאים בניין העירייה והתיאטרון הלאומי. קפצנו לפטיסרי מומלץ רק כדי לגלות שחלון העוגות שלו ריק ופנינו שמאלה (מערבה) אל מדרחוב Hercegovačka, עוד רחוב קניות פופולרי, גם הוא מאכזב. את המדרחוב חותך רחוב Njegoševa, בו יש קצת סימני חיים ולא מעט מסעדות ובתי קפה.

הכיכר המרכזית של פודגוריצה, כיכר הרפובליקה, מזכירה כיכר משנות ה-50. היא די מייצגת את העיר

עוד קצת מערבה משם נמצא גשר מוסקבה, גשר הולכי רגל מעל נהר מורצ'ה ממנו יש תצפית יפה לנהר ולגשר המילניום. גשר המילניום הואהסמל וסימן ההיכר של העיר מאז נפתח בשנת 2005. הוא נמצא מעל נהר מורצ'ה ובולט מאוד. אורכו 173 מטרים ועמוד המיתרים המעוצב שלו מתנשא לגובה של 57 מטרים. מהעמוד יוצאים 12 מיתרים שתומכים את הכביש ועוד 24 מיתרים שמחוברים לצד הנגדי.

גשר המילניום מעל נהר מורצ'ה

מצדו השני של הנהר חלפנו ליד אנדרטת ולדימיר ויסוצקי, משורר ושחקן רוסי מפורסם בן המאה ה-20, הצטלמנו ליד מעין מסדרון יפה מצמחיה והמשכנו עוד כעשר דקות הליכה אל אחד המבנים המפורסמים ביותר בעיר, כנסיית תחייתו של ישו (Orthodox Temple of Christ's Resurrection), המבנה הדתי החשוב ביותר בעיר. הכנסייה עשויה אבן ולמרות שהיא נראית עתיקה, היא מאוד מודרנית ובנייתה נסתיימה בשנת 2013. בראש הכיפה שלה יש צלב מזהב ובתוכה פסיפסים וציורי קיר מרהיבים על רקע זהב, שמאוד הזכירו לנו את אלו שראינו בכנסייה בבר. בכניסה היו חתן וכלה שהגיעו להינשא ואיתם קהל רב.

כנסיית תחייתו של ישו היא המבנה הדתי החשוב ביותר בעיר

לא רחוק משם נמצא פטיסרי מומלץ ושמו Čarolija. הלכנו לא מעט מהבוקר, חם מאוד בחוץ וזה אחלה מקום להתרענן ולהחזיר מעט מהאנרגיה. אכלנו עוגות נהדרות, קרפים עצומים בגודלם ושתינו קפה קר. פה למעשה הסתיים מסלול הטיול בעיר, שברובו היה דל עניין, השעה רק 13:30 והחלטנו ללכת להעביר את השעות הבאות עד לטיסה במרכז קניות. בדרך חזרה חלפנו שוב ברחוב Njegoševa הססגוני וליד בית העירייה המרשים. משם הדרך לדירה ולרכב עם המזוודות הייתה קצרה.

אחת המסעדות ברחוב Njegoševa הססגוני. שימו לב לציור הקיר היפה שמעטר את המבנה

מרכז הקניות BIG Fashion (הנקרא גם Delta City) נחשב לטוב בעיר והיחיד שיש בו מותגים מערביים מוכרים. אפשר למצוא בו חנויות כמו ברשקה, הוגו בוס, אינטר ספורט, מנגו, נייק, Pull&Bear, Replay, סמסונג, טומי, זארה ואחרים. קישור. עשינו קצת קניות וישבנו לקפה ומנוחה ב-Bueno. לבסוף כשנמאס, נסענו לאכול ארוחת צהרים מאוחרת במסעדת The Meating point, מסעדה מצוינת עם אוכל מערבי כגון המבורגרים עצומים, פיצות, טורטיות ועוד. הארוחה עלתה 56 אירו בלבד. קישור.

Big Fashion. מרכז הקניות הטוב בעיר הוא לכל היותר מרכז קניות בינוני בישראל

היינו צריכים להחזיר את הרכב השכור עד שעה 20:00 ולכן בשעה 19:00 כבר יצאנו לשדה התעופה, מרחק רבע שעה נסיעה. דלפק ההשכרה היה סגור, אך המתחרה ליד עזר לי והתקשר לנציג החברה, שהגיע תוך כמה דקות, החזרנו את האוטו בתהליך מהיר למדי ועם בדיקה שטחית והתיישבנו להמתין כשעתיים לפתיחת הצ'ק אין. בסך הכל נהגתי היום 16 ק"מ.

המטוס שלנו חונה לבדו בשדה התעופה של פודגוריצה

שדה התעופה מאוד קטן, אין בו החלפת כסף, אין בו מה לאכול וחנות הדיוטי פרי קטנה במיוחד. המראנו בזמן בשעה 23:30. במהלך הטיסה הייתה דרמה, כאשר אחד הנוסעים נחנק וטופל על ידי הצוות והנוסעים במהלך דקות ארוכות שנראו כמו נצח, במהלכן היה נדמה שאנחנו הולכים לקראת נחיתת חירום באמצע הדרך, אבל לשמחתנו הנוסע התאושש ונחתנו בנתב"ג אחרי טיסה קצרה בשעה 02:50.

תמונת פרידה. הילדים מדגמנים פוזה עם פסל רחוב של המשורר הרוסי פושקין קורא שירה לאשתו נטליה

סיכום ועלויות

זה היה טיול משפחתי נהדר ששילב יעד יחסית קרוב, טבע יפיפה, ערי חוף וערים עתיקות עם נגיעה קטנה בדוברובניק בקרואטיה. טיול כזה מצריך רכב צמוד והנסיעות לעיתים קשות כל כך שאתה לא מאמין שאלו הכבישים. חלק נכבד מהדרכים היו עם מסלול אחד על שפת תהום ובכל פעם שהגיע רכב ממול היה צריך למצוא מקום בו אפשר יהיה לחלוף על פניו. האוכל המקומי ימצא חן מאוד בעיני חובבי בשר על האש, אך הוא די מונוטוני וחוזר על עצמו בכל מסעדה בתוספת תגבור מהמטבח האיטלקי הקרוב. ההחלטה לנסוע ל-8 לילות (כמעט 9 ימי טיול מלאים) הייתה מדויקת, אם כי אפשר היה לנצל את היום האחרון טוב יותר. מזג האוויר היה חם מאוד בקרבת החוף ונעים עד קריר בהרי הצפון. גם כאן, בדומה לשאר מדינות הבלקן לא נהוג להשתמש במזגנים וכמעט כל המסעדות היו פתוחות ולא ממוזגות. המיקום של הדירות היה מצוין ואפשר לנו למזער ככל האפשר את הנסיעות. מסלולי הטיול היו מצוינים למעט היום הראשון, כאשר הנסיעה למנזר האריכה לנו את הדרך באופן משמעותי והיה נכון יותר לבקר בו בדרך מהמפרץ לצפון. בסך הכל נהגתי 1218 ק"מ וההוצאה על דלק עמדה על 176 אירו.

עלויותטיסות 2789 אירו, לינה 985 אירו, תחבורה (מוניות בישראל, רכב שכור, דלק, חניה, מעבורת) 839 אירו, אוכל 1794 אירו, אטרקציות 410 אירו, ביטוח 162אירו, שונות (בעיקר תקשורת) 93 אירו.  סה"כ7072 אירו.