טיול משפחת שרמן לאוסטריה ספטמבר 2021

רקע

טיולים אצלנו יכולים להיות משני סוגים, או שהם מתוכננים בקפידה שנה מראש, או שהם ספונטניים לחלוטין, אין באמצע... גם הספונטניים מתוכננים בקפידה, אך התכנון הרבה יותר אינטנסיבי. הטיול הזה התחיל בשיחת סלון משפחתית באמצע אוגוסט, בה אופיר הקריאה מהנייד את רשימת המדינות הירוקות, מדינות שאפשר לבקר בהן מצד אחד, אך לא נדרש בידוד בחזור מצד שני. האחרונה הייתה אוסטריה. טיול משפחתי לא היה על הפרק בשל חוסר הוודאות המאפיין את הקורונה, אך כששמעתי אוסטריה משהו נדלק לי וגרם לי לשאול מבלי לחשוב: "מה דעתכם לנסוע לאוסטריה?" מסתבר שהלהט לנסוע בער בכולם, בדקנו מה התאריכים שפנויים אצל כולם ולקחנו בחשבון בידוד של שבוע בחזור כי אולי זה מה שיחליטו עד אז ולא רצינו לקחת סיכון. הבחירה נפלה על נסיעה ל-12 יום ברוטו מלפני יום כיפור ועד אמצע חול המועד סוכות. טלפון מהיר לעומר שנמצא בטיול בארצות הברית העלה כי גם הוא בעניין וקבענו להיפגש בוינה בתחילת הטיול, למה שיהפוך לטיול המשפחתי הראשון בהרכב מלא מזה שש שנים, מאז הגיוס של עומר. ההתרגשות בשיאה. מרוב התרגשות הצענו גם לגל, החבר של אופיר מזה שלוש שנים, להצטרף וכך מצאתי את עצמי מתכנן טיול לשבע נפשות כשאין הרבה זמן וצריך להזמין טיסות, לינה ורכב.

למי שחדש בבלוגים שלי ועוד לא מכיר את המשפחה, אספר כי כשאנחנו בהרכב מלא, אנחנו אמא סיגל, אני גולן, עומר (בן 24.5), אופיר (בת 21.5), רועי (בן 17.5) וליאור (כמעט בת 14) ואלינו הצטרף כאמור גל, בן גילה של אופיר. ההחלטה להיכן לנסוע הייתה פשוטה. נתחיל בשמונה ימים באזור חבל זלצבורג, אזור עתיר אטרקציות לכל המשפחה, ונקנח בשלושה ימים אורבניים בוינה הבירה.

במהלך התכנון ובטיול עצמו נעזרתי לא מעט במדריך הטיולים הדיגיטלי "אוסטריה עם ילדים" בהוצאת "שטיינהרט שרב". קישור. הספר אפשר לי לקבל הרבה מאוד מידע על האתרים, לצפות במסלולי טיול מוכנים מראש, לנווט ליעדים ישירות מהספר, לבצע טיולים רגליים בערים ובעיירות על פי מפות ניווט מוכנות מראש, לקבל המלצות על מסעדות ועוד, הכל בנוחות בטלפון הנייד. ממליץ עליו בחום. גילוי נאות: זו הוצאת הספרים בה אני כותב את הספר "תאילנד עם ילדים".

כרטיסי טיסה

התחלתי עם כרטיסי טיסה. למרות שהיה הכי טבעי וקצר לטוס למינכן ולחזור מוינה, בחרנו לטוס הלוך ושוב לוינה על מנת להימנע מלערב מדינה נוספת, מה שהיה מכניס מורכבות מיותרת בעידן הקורונה ומסבך את הבנת הכללים. חיפוש מהיר באינטרנט העלה שאל על משום מה לא טסה לוינה כעת ועומדות בפנינו שלוש אופציות: Austrian Airlines, חברת התעופה הלאומית האוסטרית שהציעה כרטיסים במחיר של מעל 500$ לנוסע ושתי חברות ה-Low Cost הגדולות Wizz ו-Ryanair במחירים נמוכים משמעותית, גם אחרי שמשקללים במחיר את התוספת בגין מזוודות. החלטתי לקנות כרטיסים ב-Ryanair כי שעות הטיסות התאימו לנו יותר. מחיר הכרטיס היה 195 אירו לאדם ולזה הוספתי 180 אירו עבור שלוש מזוודות. בדרך חזרה קנינו טרולי נוסף לטובת הקניות אז נכנסתי יום לפני הטיסה לאפליקציה של חברת התעופה ושילמתי עליו 20 אירו נוספים תמורת 10 ק"ג. לעומר קניתי כרטיס רק לטיסה חזרה לישראל במחיר 146 אירו (כולל מזוודה) ובסך הכל כרטיסי הטיסה עלו 1496 אירו עבור שש טיסות הלוך ושוב + טיסה חזור + ארבע מזוודות.

השכרת רכב ונהיגה

השלב הבא היה לשכור רכב ואת זה עשיתי באמצעות אתר האינטרנט האהוב עליי Economy Car Rentals, שמשווה הצעות מחיר של כל חברות הרכב הגדולות ושכרתי ממנו אינספור פעמים בעבר. קישור. בחירת הרכב הייתה קלה כי רציתי רכב מרווח לשבעה נוסעים ולכן לקחתי רכב עם תשעה מושבים והרבה מקום למזוודות כדוגמת פולקסווגן טרנספורטר. את הרכב נאסוף לאחר הנחיתה בשדה התעופה ונחזיר אותו לאחר תשעה ימים במרכז וינה. ספקית הרכב היא חברת Europcar והמחיר הוא 968 אירו לכל התקופה ללא הגבלת קילומטרים, כולל כל הביטוחים, אך ללא ביטול השתתפות עצמית (אגיע לזה בהמשך בביטוח בריאות הישראלי). משלמים מקדמה בסביבות 200$ והשאר בעת קבלת הרכב. את ההזמנה אפשר לבטל עד הרגע האחרון, יתרון גדול בתקופת אי וודאות. שימו לב כי השכרת רכב ביעדים סמוכים כגון מינכן בגרמניה או ברטיסלבה בסלובקיה יהיו זולים משמעותית. חברת Abrix היא חברה סלובקית שתשמח להביא לכם רכב לנמל התעופה של וינה ולקחת אותו מכם במחירים מאוד זולים. קישור.

ואם כבר אנחנו בענייני רכב, אז כמה מילים על נהיגה באוסטריה. ראשית, על מנת לנסוע בכבישי אגרה יש צורך להצטייד במדבקה שנקראת Vignette ועולה 9.5 אירו לעשרה ימים. רוב חברות השכרת הרכב נותנות את זה בחינם. יש לוודא ב-Waze כי מוגדר Vignette AT כדי שהמסלול יכלול כבישי אגרה. חשוב לדעת כי ה-Waze הטעה אותנו לפחות פעמיים והוא אינו מעודכן כמו בישראל בגלל מיעוט שימוש ו-Google Maps עושה עבודה טובה יותר. מהירות הנהיגה המותרת בדרך כלל היא 130 קמ"ש בכבישים מהירים, 100 קמ"ש בכבישים בינעירוניים ו-30-50 קמ"ש בערים ועיירות. אי אפשר להסתפק ברישיון הנהיגה הישראלי ויש להנפיק רישיון נהיגה בינלאומי. קישור לרשימת המיקומים בהם ניתן להוציא רישיון בישראל. כשיש מספר חניונים ממוספרים, חניון P1 יהיה הכי קרוב ליעד כמעט תמיד. טיפ אחרון והכי חשוב, כשפונים שמאלה ברמזור ירוק, יש זכות קדימה לרכבים הבאים ממול וממשיכים ישר. מאוד מסוכן לא לדעת את זה. בסיום כל יום אכתוב כמה קילומטרים נסענו באותו יום.

לינה

כעת הגענו לבחירת מקום הלינה. היה לנו מאוד חשוב להיות כל המשפחה יחד ולכן חיפשנו דירה גם בוינה וגם בחבל זלצבורג. התחלתי בחיפושים באתרים Airbnb ו-Booking. הופתעתי לגלות שהמחירים בבוקינג טובים יותר ובנוסף בבוקינג אפשר למצוא דירות עם אפשרות ביטול וזה היה תנאי מבחינתי להזמנה. בנוסף, סיגל התעקשה שנחפש דירה עם ארבעה חדרים ולפחות שני חדרי מקלחת ושירותים לטובת מזעור החיכוכים בדירה... בפועל לא הצלחנו למצוא ארבעה חדרים עם אפשרות ביטול ולכן נאלצנו להסתפק בשלושה חדרים.

בוינה זה היה יותר פשוט ומצאנו דירה בהתאם לצרכים שלנו צמודה לפארק השעשועים Prater, במרחק הליכה ממרכז העיר. הדירה נקראת Yourapartment Prater והיא עלתה בבוקינג 632 אירו כולל כל המיסים ודמי הניקיון. הדירה הייתה דו קומתית, נקייה וחדישה. בקומה הראשונה היו שני חדרי שינה זוגיים וחדר מקלחת ושירותים. בקומה השנייה היה חדר שינה זוגי נוסף עם מקלחת ושירותים צמודים, סלון עם ספה נפתחת למיטה זוגית נוספת, פינת אוכל ומטבח. במטבח היה מקרר, תנור, מיקרו, מדיח, קומקום חשמלי וכלי אוכל מינימליים, אבל זה היה פחות חשוב כי לא אכלנו ארוחות בדירה בוינה. לקחנו את המפתח מכספת, שאת הקוד שלה קיבלנו מבעלי הדירה במייל, אותם לא פגשנו מעולם וגם כשרצינו לדווח על בעיה (התריסים הנגללים לא היו תקינים), הם לא ענו לטלפון ולא חזרו להודעה. בנוסף, אי אפשר היה להתקלח בשני חדרי המקלחת במקביל כי אז לא היו מים חמים. נתנו לדירה ציון 8. קישור.

בחבל זלצבורג קיבלנו הרבה המלצות ללון בסמיכות לכביש המהיר A10 ובעיקר בעיירה שנקראת Flachau ולכן חיפשנו דירות בסביבתה ולבסוף לאחר חיפוש ממושך הזמנו דירה בשם Bergfink Apartment בעיירה Flachau עם שלושה חדרי שינה, אחד מהם עם שלוש מיטות במחיר מדהים של 1073 אירו ועוד מס עירוני בסך 100 אירו לשמונה לילות. הדירה הייתה מרווחת מאוד, פינת האוכל אפשרה לכולנו לאכול יחד ברווחה גדולה, המטבח היה מאובזר עם מקרר, תנור, מיקרו, מדיח, קומקום חשמלי ומגוון מרשים של כלי בישול וכלי אוכל. המקלחות היו מצוינות, הייתה חניה חופשית ובעלת הבית שגרה בדירה הסמוכה הייתה מאוד חביבה ושירותית למרות שלא דיברה מילה באנגלית. המיקום היה פנטסטי והמחיר היה חלומי וזול משמעותית מדירות דומות באותה עיירה. למה? עוד לא גיליתי... נתנו לדירה ציון מושלם 10. קישור.

ביטוח נסיעות וחבילת גלישה

כעת כל שנותר הוא לעשות ביטוח נסיעות לחו"ל וחבילת גלישה. את הביטוח בחרתי לעשות בחברת הראל (כמאמר הפרסומת "אולי יש לך ביטוח, אבל אין לך הראל"...), גם כי הם חברה ברמה גבוהה מאוד וגם כי המחיר היה הוגן. הופתעתי לגלות כי הראל מציעים כעת להוסיף לביטוח גם ביטוח כנגד ההשתתפות העצמית של הרכב השכור שעלה 78$ והיה יותר זול מזה שהוצע על ידי אתר השכרת הרכב. הוספתי לביטוח גם כיסוי למזוודות וגם כיסוי לביטול הנסיעה בגין הקורונה והביטוח כולו עלה 970 ש"ח ל-12 יום לשבעה נוסעים. כלומר, עלות של כ-8.5 ש"ח ליום לאדם (בנטרול ביטוח הרכב). שרק נהיה בריאים... את חבילת הגלישה עשיתי בפרטנר שהציעו עסקה מעניינת ומוצלחת במיוחד. עושים חבילה לאחד המנויים הכוללת 40G גלישה, גלישה חופשית בווטסאפ, אינסטגרם, Waze ופייסבוק, 300 דקות שיחה ו-300 מסרונים במחיר של 299 ש"ח ואליה אפשר להוסיף עד ששה בני משפחה שמקבלים 30G גלישה וגלישה חופשית באותן אפליקציות במחיר של 49 ש"ח בלבד. כך יצא שחבילה עצומה לחמישה אנשים עלתה 495 ש"ח בלבד, דהיינו 99 ש"ח לאדם.

כרטיס חבל זלצבורג SalzburgerLand Card

בחבל זלצבורג יש לא מעט כרטיסי הנחה לאטרקציות. רוב הכרטיסים הם אזוריים, מעניקים הנחות קטנות ובדרך כלל ניתנים בחינם על ידי בעלי הדירות והצימרים לכל מי שמתארח מעל שני לילות. זה נחמד, אבל לא יותר מזה וחשוב לא לשכוח לשאול את בעלי הדירה על זה. הכרטיס החשוב הוא כרטיס חבל זלצבורג או בשמו המקומי SalzburgerLand Card. הוא מאפשר כניסה בחינם לכ-180 אטרקציות בכל אזור החבל הגדול, לחלקם אפשר להיכנס רק פעם אחת ולחלקם אפשר ללא הגבלה. הוא דיגיטלי, ניתן לקנות אותו ל-6 ימים עוקבים או בתוספת קטנה ל-12 ימים עוקבים, כאשר ספירת הימים מתחילה בשימוש הראשון. הוא אישי עם שם המטייל ואינו ניתן להעברה והוא מאפשר כניסה ללא המתנה בתור לקופה, פשוט סורקים את הברקוד בטלפון בכניסה. במסגרת ימי השימוש ניתן להשתמש בכרטיס במשך 24 שעות בעיר זלצבורג (אך במקרה זה אי אפשר יהיה להשתמש בו לתשלום האגרה בכביש גרוסגלוקנר). כרטיס מבוגר עולה 80 אירו ל-6 ימים ואילו כרטיס ילד בגילאי 4-16 עולה 40 אירו בלבד. מהילד השלישי ואילך לא משלמים. לא תמיד הכרטיס משתלם. אחרי שתבנו את תכנית הטיול תעשו חישוב כמה יעלה להיכנס לכל האתרים שתכננתם לבקר וכלולים בכרטיס לעומת עלות הכרטיס ואז תחליטו. אפשר לראות בתמונה המצורפת את חישוב המסלול שלנו עם הכרטיס ובלעדיו. במקרה שלנו החיסכון היה גבוה מ-500 אירו (!). הטעות הכי גדולה שמטיילים עושים היא לקנות את הכרטיס ואז לטייל לאתרים הכלולים בו. אסור לתת לכרטיס להכתיב לכם את התכנית, אך יש להתחשב בו. אחרי החישובים קניתי באתר הכרטיס שישה כרטיסי מבוגר ועוד כרטיס ילד אחד במחיר 520 אירו. לאחר שניות הגיע מייל עם קישור לכרטיסים הדיגיטליים, אותם מומלץ לשמור כתמונה. כל כך פשוט ונוח. במקרה שהטלפון לא תקין, מומלץ גם להדפיס העתק לגיבוי. קישור להזמנה.

קורונה

אי אפשר לכתוב בלוג בימינו בלי להתייחס לקורונה. קראנו המון חומרים על הנושא על מנת להיערך כפי שצריך לנסיעה. כמובן שכל מה שאני כותב נכון לרגע זה ויכול להשתנות מידי יום. כשאנחנו נסענו לא היה צורך בבדיקת קורונה בישראל לפני הטיסה כי אוסטריה פטרה מזה נוסעים ישראלים מחוסנים. גם לא היה צורך למלא שום טופס הצהרת נוסע יוצא כפי שהיה בעבר. בכניסה לאוסטריה יש להראות תעודת מתחסן (אפשר בטלפון), תעודת מחלים מחצי השנה האחרונה או תוצאות בדיקת PCR.

בחזור היינו צריכים לעשות בדיקת קורונה PCR ב-72 שעות שלפני הטיסה, אך באוסטריה נהוגה בדיקת גרגור ולא מטוש (עוד אגיע להסבר על זה בהמשך הטיול), שהיא תקפה ל-48 שעות בלבד, כך שמומלץ לעשות אותה בדיוק יומיים לפני הטיסה והתוצאה מגיעה תוך 24 שעות. אפשר לעשות בדיקות כאלה בחינם בלא מעט מתחמי בדיקה שהמדינה מעמידה לטובת הציבור ונקראים Gurgel Box (קישור) או לקחת בחינם ערכות לבדיקה עצמית אותה מצלמים בווידאו בכל אחד מהסניפים של רשת הפארמים BIPA, לשם גם מחזירים את המבחנה לבדיקה. את התוצאות מקבלים במסרון עם קישור. אפשר גם לעשות בדיקות בחינם במתחמי בדיקה של הצלב האדום (קישור). ב-24 השעות שלפני הטיסה יש למלא הצהרת נוסע נכנס ישראלית (קישור) ולהירשם לבדיקת קורונה בנתב"ג (קישור), שעולה 80 ש"ח לאדם למי שמזמין מראש. כל הכבוד לאוסטרים שלא לוקחים תשלום!

חבישת מסכה באוסטריה היא נושא מורכב. ברוב המקומות הסגורים ובוודאי בתחבורה הציבורית דורשים לעטות מסכה, שזה כמובן מצוין. אבל... הדרישה האוסטרית הרשמית היא למסכות מסוג FFP2 בלבד, מה שמוכר לנו כמסכות מסוג N95 או KN95. בעיירות לא דרשו את זה מאיתנו, אך בזלצבורג ובוינה התעקשו על זה כמעט בכל המקומות, כך שאתם חייבים שיהיו לכם מסכות כאלה בטיול בכל רגע.

צרור תובנות, טיפים כלליים ועצות

בסיום הפוסט ריכזתי את מיטב התובנות, העצות והטיפים שלי לנוסעים לאוסטריה בכלל ולחבל זלצבורג בפרט, מומלץ לקרוא.

יום שני 13/9 ממריאים לוינה, פוגשים את עומר ונוסעים לחבל זלצבורג

יצאנו מהבית באיחור של כמעט רבע שעה בשל איחור של הנהג שגרם לי לדופק מעט מואץ והגענו לנתב"ג בשעה 9:00 בחשש גדול מהעומס הצפוי. השדה אכן היה עמוס במיוחד, אך חברה עזרה לנו וצלחנו את התורים במהירות רבה בדרכנו לדיוטי פרי לטקס קניית השוקולדים ולאחריו חוברות התשבצים, שהפך כבר לריטואל קבוע בנסיעות המשפחתיות לחו"ל. שמחנו מאוד לנצל שוברי הטבה של 10$ שבנק הפועלים העניק ללקוחותיו, הטבה נהדרת בדיוק בזמן הנכון. כעת הצטיידנו באירו בבנקטים והתיישבנו לאכול כשאנחנו מפצלים את ההזמנה בין מקדונלדס לבין ארומה, כל אחד על פי טעמו.

המראנו בדיוק בזמן בשעה 11:45, כיאה לחברת Low Cost שכל דקה שווה לה הרבה מאוד כסף. אבל פה נגמרות המחמאות ל-Ryanair... הטיסה הייתה מאוד מאתגרת, מיזוג האוויר היה גרוע במיוחד ובהתחשב בעובדה שהיינו כל הזמן עם מסיכות, היה ממש קשה לנשום. המושבים מאוד לא נוחים, מאוד צפופים ואפילו אין תא על גב המושב שאפשר להניח בו דברים. אבל מצד שני הטיסה מאוד זולה ובכלל זה קצת חוצפה להתלונן בדרך לחו"ל... הדיילים האירים החייכנים היו עסוקים כל הטיסה במכירות. הם התחילו עם דיוטי פרי, המשיכו עם אוכל ושתייה והגדילו לעשות כשמכרו כרטיסי הגרלה בהנחה. מה לא עושים כדי להגדיל את ההכנסה הממוצעת מכל לקוח... עם חולצות דבוקות למשענת נחתנו בוינה בשעה 14:15 לאחר 3.5 שעות, מוכנים לתחילת הטיול ומתרגשים לקראת הפגישה עם עומר שהגיע ממיאמי דרך ציריך ונחת בוינה רבע שעה לפנינו והגורל זימן לנו איסוף מזוודות משני מסועים סמוכים, כך שהוא התחיל להוריד את המזוודות שלנו עוד לפני שבכלל הגענו.

היציאה משדה התעופה הייתה פשוטה וארכה מספר דקות וגם קבלת הרכב מחברת יורופקאר הייתה קלה, הם היו מאוד יעילים והכל כבר היה מוכן מראש. כל הכבוד. הרכב שקיבלנו היה מרווח מאוד וסיפק לנו נוחות רבה מאוד בתשעת הימים שבילינו איתו. מצד שני, הרכב היה בגרסה מאוד בסיסית שלו, אך אפשר לנו חיבור Bluetooth לשמוע מוסיקה וזה היה הכי חשוב לכולנו. בדיעבד, נתנו להשכרת הרכב ציון 9, בעיקר בגלל רמת השירות של חברת ההשכרה גם באיסוף הרכב וגם בהחזרה. בשעה 15:30 יצאנו לדרך הארוכה לכיוון הדירה שהזמנו בעיירה Flachau בחבל זלצבורג, נסיעה של כ-3.5 שעות. עצרנו בדרך לאכול בשניצליה חביבה באחת העיירות לאורך הנתיב ולאחר כשעה נוספת עצרנו בסניף של רשת הסופרמרקטים הנהדרת Lidl, אותה הכרנו היטב מהטיול ליער השחור והצטיידנו במצרכי מזון לדירה. בדיעבד, זו גם הרשת הזולה ביותר באוסטריה, אם כי הרשתות Spar ו-Billa נפוצות הרבה יותר באזור בו שהינו. הגענו לדירה בשעה 20:45 ובעלת הבית קיבלה את פנינו בחביבות רבה ובגרמנית שוטפת... מזל שסיגל דוברת גרמנית, אז זה לא היווה בעיה.

זה המקום לספר, שאחד הדברים שאנחנו אוהבים בטיולים, בהם כל המשפחה שוהה ביחד בדירה אחת, הן הארוחות בוקר וערב המשפחתיות. זה תמיד מתחיל בביקור הכיפי בסופר מרקט ובחירת המוצרים שכל אחד אוהב, נמשך בארוחות הבוקר, המבוססות על לחמניות טריות שהייתי קונה מידי ערב עם תוספות שכל אחד בוחר ולפעמים גם חביתות וכלה בארוחות הערב (למעט בימים שאכלנו במסעדה), שכללו בעיקר פסטות נהדרות שסיגל הכינה, פיצות קפואות שחיממנו (הפיצות הקפואות שלהם ממש טובות, עם מגוון תוספות), שניצלונים, צ'יפס ועוד. זה מאוד מגבש, מאוד כיף ומאוד טעים. חלקנו גם היה מכין בבוקר כריכים ארוזים לקחת לדרך.

סיימנו עייפים מאוד יום עמוס בטיסה ונסיעה ארוכה, מחכים מאוד לטיול שמתחיל למעשה מחר. נסענו היום 340 ק"מ.

יום שלישי 14/9 אזור האגמים Salzkammergut

אנחנו אוהבים בטיולים לקום מוקדם על מנת להרוויח זמן ולהגיע לאתר התיירות הראשון מיד בפתיחה ללא תורים ועומס, כך שברוב הימים קמנו בשעה 7:00, אכלנו ארוחת בוקר בדירה ויצאנו לדרך בשעה 8:00. היום פנינו מועדות לאזור האגמים בצפון מזרח חבל זלצבורג, אל ההר Dachstein, הנמצא מעל העיירה הציורית Hallstatt. הגענו לאחר 80 דקות, קנינו כרטיסים משולבים גם למערת הקרח שנמצאת בתחנת הרכבל הראשונה וגם לתצפית 5 האצבעות הנמצאת בתחנת הרכבל השניה. הכרטיס המשולב נקרא Dachstein Salzkammergut Ticket והוא עולה 48.5 אירו למבוגר, 43.7 אירו לנוער בגילאי 17-19 ו-26.9 אירו לילדים בגילאי 7-16. בפועל גבו ממני פחות כי יש כל מיני דילים למשפחות והם עושים כבר בעצמם את החישובים. לפני רכישת הכרטיסים מומלץ להסתכל במסך שיש במקום איך נראית התצפית כדי להחליט האם יש טעם לעלות. קישור.

השלב הבא היה להמתין לרכבל איתו עלינו לתחנה הראשונה הנקראת Schönbergalm, שנמצאת בגובה 1350 מטרים. מיד ביציאה מהרכבל ישנו דלפק בו נרשמנו לסיור במערת הקרח בשעה 10:30. היתרון להגיע ראשונים הוא שלא צריך להמתין לסיור. מהדלפק מובילה עליה תלולה וקשה של 20 דקות אל פתח המערה, שם מחכים למדריך. הסיור מתחיל בהסברים כלליים על המערה שהטמפרטורה בה באותו יום הייתה 3 מעלות. בתחילה צעדנו בשביל ללא קרח עד לחלל עצום בו היה שלד של דב מערות, שם התחלנו ירידה במדרגות לעומק של 80 מטרים, שלאחריה התחלנו לראות קרח, שהלך והתעצם מרגע לרגע. המדריך הסביר לנו שהקרח נוצר כתוצאה מחלחול של מים למערה דרך סדקים, שקופא מהרוחות הקרות שנושבות במערה. כמות הקרח הנוצר בחודשים הקרים יותר גדולה יותר מזה שנמס בקיץ ולכן מפלס הקרח במערה עולה משנה לשנה. בשלב מסוים המדריך הפעיל תאורה במגוון צבעים שיצרה מראות מרהיבים של הקרח ואף השמיע לנו יצירה קלאסית של באך שנשמעה נפלא באקוסטיקה של המערה והקרח הצבעוני ברקע. הסיור, שאורכו 800 מטרים, נמשך 50 דקות. לא לשכוח בגדים חמים במיוחד.

הירידה למטה בחזרה לתחנת הרכבל הייתה קלילה ואז גילינו שהרכבל הבא יגיע רק בעוד רבע שעה. בפועל, הרכבל הפתיע אותנו כשהגיע אחרי כמה דקות, עומר בכלל היה מחוץ לתחנה ופספסנו אותו... בקיצור, אל תאמינו לזמני ההמתנה אם אתם לא רוצים לפספס. בסופו של דבר היו חילוקי דעות קשים בין המבוגרים יותר לצעירים בנוגע לציון למערה. ציון מבוגרים למערה 9 וציון ילדים 6 בלבד. קצת התאכזבתי מהציון שנתנו הצעירים יותר, אבל זו הייתה החוויה שלהם. בעיניי המערה הייתה מהממת.

כעת עלינו במשך כעשר דקות לתחנת הרכבל השנייה הנקראת Krippenstein. מהתחנה מוביל שביל הליכה לא קשה במיוחד שבתחילתו צופה אל קרחון מרשים ובסופו נמצאת תצפית חמש האצבעות המשקיפה אל אגם האלשטאט. התצפית היא למעשה חמש מרפסות מתכת צרות התלויות מעל התהום ויוצרות יחד מראה של כף יד. בכל אצבע יש גימיק אחר כגון מסגרת תמונה, רצפה שקופה, טלסקופ ועוד. הנוף מהתצפית הוא יפיפה שקשה לתאר אותו במילים. לאורך הדרך יש לא מעט ספסלים בהם אפשר לנוח ולהתמכר לנוף. בדרך חזרה סטינו מעט מהשביל לתצפית הספירלית, שייחודה בכך שהיא מאפשרת תצפית לכל הכיוונים ובייחוד לגולשי הרוח שממריאים משם. בסמוך יש מיטות שיזוף מעץ. ההליכה מתחנת הרכבל לתצפית חמש האצבעות נמשכת כ-25 דקות לכל כיוון. ציון מבוגרים לתצפית 8 וציון ילדים 7. אני חושב שהציונים הושפעו לרעה מהעייפות הקשה של כולנו והמאמץ הפיזי הכרוך בביקור בהר.

מהתצפיות חזרנו לתחנת הרכבל וירדנו למטה בשני הרכבלים בנסיעה שארכה כולה כעשרים דקות. הביקור בהר בשתי התחנות אורך המון זמן ובילינו שם כמעט 5 שעות (!). בהר יש גם מערה, שנקראת מערת הממותה, בגלל הגודל העצום של החללים שלה, אך היא לא נראתה לנו מעניינת מספיק לביקור.

חזרנו לאוטו עייפים ורעבים במיוחד ולאחר נסיעה קצרה של 10 דקות הגענו לעיירה האלשטאט, אותה הכתירה סיגל (ועוד רבים נוספים), שהתגוררה מספר שנים באוסטריה, כעיירה היפה במדינה. חנינו בחניון P2, שהוא החניון הקרוב ביותר למרכז התיירותי של העיירה, היושבת לגדת האגם הנקרא על שמה. אף פעם אין מקום בחניון המרכזי הזה ואני החלטתי שעדיף לחכות עד שרכב יפנה מקום. בגלל שהיה מדובר בשעת צהריים זה לקח בדיוק דקה. בבוקר אני מניח שהטריק הזה לא עובד. אל מרכז העיירה לא ניתן להיכנס עם כלי רכב ומהחניון הלכנו ברגל מספר דקות אל לשכת המידע לתיירים, שהביקור בעיירה מתחיל בה וממנה צועדים שמאלה לאורך שפת האגם. בדרך ראינו את הפוניקולר התלול המרשים המוביל אל מכרות המלח המפורסמות של העיירה. אנחנו בחרנו, משיקולי זמן, לבקר במכרה המלח של האליין, אליו נגיע ביום אחר.

מסתבר שלמצוא מסעדה בהאלשטאט זה אתגר לא קטן. רצינו מאוד לאכול על שפת האגם, אבל לכל מסעדה שנכנסנו ואמרנו שאנחנו 7 אנשים, נתקלנו בתשובה שמלא או שכל המקומות מוזמנים. הייתה לי תחושה שהמקומיים מגחכים בלבם: "מה עבר להם בראש כשהם החליטו לא להזמין מקום מראש"?... בסוף עומר מצא לנו מקום במסעדה שקצת התחבאה בפינה בכיכר המרכזית הקסומה. התפריט היה מצומצם, אבל האוכל היה מעולה, בייחוד השניצלים הלבנים והחזיר הצלוי והשירות היה לא פחות טוב. אני מאוד ממליץ על המסעדה הזו ששמה Seewirt Zauner. קישור.

מהכיכר פנינו שמאלה לעומק הכפר עד שהגענו לבית הקברות, שבתוכו שוכן בית הגולגולות מהמאה ה-12, היחיד בעולם. הוא נקרא Beinhaus. בגלל שבית הקברות כל כך קטן, אחרי 10-20 שנה מהקבורה היו מוציאים את השלד, מסירים את העצמות, מנקים ומלבינים את הגולגולת וחלקן אף היה נצבע במוטיבים של פרחים על ידי אמנים וכך נשמרו כ-1200 גולגולות במקום הזה, האחרונה שבהן משנת 1995. כיום מונחות שם גולגולות רק של אנשים שביקשו כך במפורש בצוואתם. מקום מוזר ומעניין שהביקור בו אורך דקות ספורות בלבד. בקשו מהקופאי את דף ההסבר בעברית ואז תבינו מאיפה אני יודע את כל מה שכתבתי :-) הכניסה עולה 1.5 אירו למבוגר ו-0.5 אירו לילדים. לא נתנו למקום ציון, אך הביקור בו הוא חובה למי שמבקר בעיירה.

משם המשכנו לשוטט בעיירה, קנינו קצת מזכרות וגלידה וחזרנו לרכב לקראת השעה 17:00. הביקור בעיירה ללא הארוחה אורך כשעה. נתנו כולנו להאלשטאט ציון 8.

למרות העייפות, החלטנו לדבוק בתכנית ולבקר באגם Gosauseen, הנמצא במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה מהאלשטאט. חנינו בחניון האחרון P1, העליון ביותר והקרוב ביותר לאגם. האגם הקטן, שהכניסה אליו ללא תשלום, נחשב לאחד היפים באגמי חבל זלצבורג בכלל ואזור האגמים בפרט ומקיף אותו מסלול הליכה מישורי קליל שאורכו 4 ק"מ וההליכה בו לוקחת כשעה עד שעה וחצי. בגלל שהגענו מאוחר הלכנו במסלול כרבע שעה, התרשמנו עמוקות מהיופי המרהיב, מההשתקפות של ההרים, העצים וקומץ הבתים במים וצילמנו לא מעט תמונות מוצלחות במיוחד של הילדים על רקע האגם וחזרנו חזרה. בחומר שקראתי נכתב כי במסלול ההליכה יש תחנות עם פעילויות לילדים הקשורות לאגם ולסביבתו, אבל אנחנו לא מצאנו אותן... בילינו במקום 40 דקות ונתנו לאגם ציון 9.

יצאנו מהאגם בסביבות 18:15 לנסיעה של שעה חזרה לדירה, אבל עצרנו בדרך בסניף של Lidl להשלמת קניות, כך שסיימנו את היום רק לקראת השעה 20:00 וככה הסתיים לו היום הראשון של הטיול. נסענו היום 164 ק"מ.

יום רביעי 15/9 מבקרים בטירה, מגלשות הרים ואגם וולפגנג

אחרי ארוחת בוקר נהדרת יצאנו קצת מאוחר יותר בשעה 08:45 והגענו כעבור פחות מחצי שעה אל טירת Hohenwerfen, שנבנתה לראשונה בשנת 1077, יושבת על מצוק ונראית למרחקים. כרטיס הכניסה לטירה כלול בכרטיס זלצבורגרלנד, אך היינו צריכים לשלם בנפרד על העלייה בפוניקולר, שאינה כלולה. העלייה עולה 4 אירו למבוגר ו-2.5 אירו לילד עד גיל 15. אפשר גם לעלות ברגל, אבל זה כבר טיפוס מפרך של 20 דקות למשוגעים לדבר. קישור.

העלייה עם הפוניקולר הכניסה אותנו ממש לתוך הטירה ומיד עם הכניסה אליה נרשמנו לסיור הראשון שהיה בשעה 10:10 ויצאנו קצת לשוטט. חשוב מאוד להגיע לסיור הראשון על מנת להספיק למופע העופות בשעה 11:15, אחרת צריך לחכות עד אחר הצהריים. בינתיים ביקרנו באולם בו הוצגו מודלים שונים של הטירה מתקופות שונות ובמוזיאון המכשפות והעינויים (Mythos Jackl) שהיה מרתק במיוחד. בחצר המרכזית יש משחקים עתיקים לילדים כמו סוג של באולינג, קליעה למטרה עם טבעות והליכה על קביים והילדים, שחזרו לילדותם, נהנו מהם מאוד. הסיור התחיל בדיוק בזמן, קיבלנו מדריך קולי בעברית (כל הכבוד) ובמהלכו ביקרנו בחדרים שונים בטירה, החל מהכנסייה, דרך חדרי העינויים המפחידים והצינוק ועד למגדל הפעמון, ממנו נשקף נוף מהמם של העיירה והגבעות הירוקות הפרוסות מתחת.

מיד בסיום הסיור ירדנו אל החצר התחתונה ותפסנו מקום לקראת מופע העופות הדורסים המפורסם של הטירה, הנערך רק פעמיים ביום (בקיץ יש מופע נוסף). את המופע רואים נהדר מכל מקום שיושבים, אבל מומלץ מאוד לשבת במקום מוצל. התחלת המופע עם הבזים הייתה די משעממת, אך כשהגיעו הנשרים, התחיל להיות מרתק, העופות העצומים ממש טסו לנו מעל הראשים וקפצו בצורה מאוד משעשעת על הדשא כשמפעם לפעם הם צוללים אל אוכל שזרקו להם המאמנים באוויר. נתנו לטירה ציון 9.

ירדנו חזרה בפוניקולר לאוטו ויצאנו לנסיעה של קצת יותר מחצי שעה למגלשות ההרים Abtenau. בגלל האהבה הגדולה של הילדים למגלשות הרים, כללתי בתכנית ביקור בשני אתרי המגלשות הטובים ביותר בחבל זלצבורג וזה הראשון שבהם. גלישה אחת כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. בצהריים יש למפעילים הפסקה של 45 דקות ואנחנו נפלנו בדיוק עליה אז נאלצנו להמתין כרבע שעה. להפתעתנו היינו שם לבד, הכרטיס הדיגיטלי שלנו פתח את השער ללא צורך להחליף לכרטיסים בקופה ועלינו למעלה ברכבל סגור של ששה אנשים, משאירים מאחור את סיגל שמעדיפה תמיד קפה טוב על פני פעילויות אקסטרים ונהנים מהנוף היפיפה של העיירה אבטנאו בתוך העמק הירוק. בהגיענו למעלה התיישבנו במגלשות, קיבלנו הסבר קצר וגלשנו למטה במהירות מסחררת, במסלול ארוך במיוחד של שני ק"מ עם עיקולים חדים ואפילו מספר מנהרות. בהחלט חוויה מהנה במיוחד, רק חבל שזה נגמר כל כך מהר. נתנו למגלשות ציון 10. קישור.

סמוך לתחנת הרכבל התחתונה יש מסעדה והתיישבנו לאכול בה צהרים. האוכל היה טעים מאוד והמחירים סבירים, אבל לא היה תפריט באנגלית. בעיה גדולה, אבל מזל שהייתה סיגל... המסעדה למעשה נמצאת בבית מלון קטנטן ונקראת Landhotel Gasthaus Traunstein. קישור. היא מאוד מומלצת ועל בעיית השפה אפשר תמיד להתגבר עם Google Translate וקצת רצון טוב.

בדרך לאתר הבא תכננו לנסוע בכביש הנופי Postalm, כביש אגרה שהיה אמור להיות יפה. הכניסה אליו מדרום נמצאת לא הרחק מהמגלשות הרים, ב-Postalmstraße Mautstelle Südseite Abtenau והאגרה כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. הנסיעה הייתה מאוד מאכזבת, ללא נופים ראויים לציון ודווקא הקטע הממש מוצלח של הדרך היה כביש הגישה לנקודת האגרה שהתפתל לו בתוך הגבעות הירוקות. אם הייתי צריך לשלם את מחיר הנסיעה בסך 11 אירו יש מצב שהייתי מתבאס מאוד... בכל מקרה, לא הצלחתי לצלם אפילו תמונה אחת שראוי להעלות לכאן אז אוותר וכמובן שלא טרחנו לתת ציון. קישור.

בשעה 15:15 הגענו אל היעד הבא, העיירה השלווה Sankt Gilgen השוכנת בקצהו הצפון מערבי של אגם Wolfgang. הייתה לי דילמה האם לבקר כאן או בעיירה Sankt Wolfgang, השוכנת במרכז הגדה המזרחית ולבסוף התרשמתי כי סנט גילגן מיוחדת יותר. חנינו בחניה חופשית מצוינת הנמצאת סמוך למעגן בכתובת Sonnenburggasse 3. הכפר מכונה בחיבה "הכפר של מוצרט" מכיוון שאמא שלו נולדה כאן, אך הוא עצמו לא ביקר במקום אפילו פעם אחת... יש אפשרות לעלות עם רכבל Zwölferhorn לתצפית על האגם אבל אנחנו וויתרנו, הספיקה לנו התצפית אתמול על אגם האלשטאט. קראתי איפה שהוא שהעיירה ידועה בעוגות קפה שלה וניסינו למצוא מקום לאכול אותן על שפת האגם הגדול. עוגות קפה אמנם לא מצאנו, אבל מצאנו שני חופי רחצה יפים במיוחד, סבא אחד שהתעקש להחליף בגד ים ממש מול עינינו וקבוצת מקומיים שעסקה במרץ בפעילות Outdoor על הדשא.

בסוף אפילו מצאנו מסלול מיני גולף ופיט פאט (שזה סוג של מיני גולף שולחנות), שהילדים מאוד נהנו לשחק בו בזמן שאנחנו נהנינו מאייס קפה ויין אדום מקומי. זה המקום לספר ש-Ice בגרמנית (כותבים Eis) זה גלידה ולא קרח ולכן כשמבקשים אייס קפה מקבלים קפה עם גלידה ולא קפה קר. האתר נקרא Minigolfplatz St. Gilgen והמשחק עלה 4 אירו לגדולים ו-3 אירו לליאור.

הליכה קצרה משם הובילה אותנו למוזיאון כלי הנגינה של העיירה. המוזיאון הנקרא Musikinstrumenten Museum der Völker, הוא מוזיאון זעיר וקסום שהוקם בשנת 1962, הכניסה אליו כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד והוא מכיל כ-1500 כלי נגינה. הכלי הראשון באוסף היה תוף אפריקאי מעור של קוף... הבעלים החביב הדגים לנו נגינה על קפיץ, על גיטרה אפריקאית ועל כלי נשיפה של האבורג'ינים. סך הכל בילינו חצי שעה במוזיאון, אחרי שהבעלים שהיה מרתק ומשעשע כאחד שאל אותנו כמה זמן אנחנו רוצים לבלות במקום. אם היינו עונים שעתיים, הוא היה מנגן לנו שעתיים... לפני שיצאנו הוא ביקש לנגן על כלי נוסף בחדר הסמוך מבלי שראינו והיינו צריכים לנחש על מה הוא מנגן. ניסינו מספר תשובות לא נכונות ואז הוא הלך להביא את הכלי שהתגלה כשואב אבק... אגב, אוסף כלי הנגינה של המשפחה כולל כ-5000 כלים, מהם הוא יודע לנגן על מחציתם. נתנו למוזיאון ציון 8.

בסיום הביקור במוזיאון המשכנו לשוטט עוד מעט, קנינו מזכרות, אכלנו גלידה ונתנו לעיירה ציון 9. בדיעבד, אני מרגיש שהציון הושפע מההנאה הרבה מהמיני גולף ומוזיאון כלי הנגינה, אבל האלשטאט, בה ביקרנו אתמול וקיבלה מאיתנו ציון 8, ללא ספק יותר יפה. עוד נחזור לחילוקי הדעות בנושא. בשעה 18:00 יצאנו לנסיעה לכיוון הדירה, עצרנו בדרך בסופרמרקט להצטייד בלחמניות טריות למחר בבוקר (מה שעשינו כל ערב) ולתדלק. נסענו היום 211 ק"מ.

יום חמישי 16/9 הכביש האלפיני גלוסגלוקנר, רכבת המכוניות והמרחצאות

חיכיתי ליום הזה הרבה זמן. לא כל יום נוסעים בכביש אלפיני, חוצים מעברי הרים גבוהים ומבקרים בקרחון. מצד שני, חששתי שאולי הילדים פחות יתחברו לנופים הללו ולא יאהבו. התבדיתי בענק, אבל את זה אשאיר להמשך. מיד לאחר שיצאנו מהדירה נדלקה נורת אזהרה ברכב עם הכיתוב "Please add AdBlue". מה זה לכל הרוחות? עומר בודק במהירות בגוגל ופוסק כי מדובר בתוסף לדיזל שיש להוסיף. עצרתי בתחנת דלק והמוכר האדיב יצא החוצה מהחנות והראה לי שיש משאבה ייעודית לזה שנראית בדיוק כמו משאבת דלק ויש פתח למילוי ברכב מתחת לפתח מילוי הסולר. על הבוקר, הרחבנו אופקים ולמדנו משהו חדש... לתשומת לב כל אלו ששוכרים רכב דיזל.

הגענו לפארק החיות האלפיניות Wild & Adventure Park Ferleiten הנמצא ממש ליד תחנת האגרה בכניסה לכביש גרוסגלוקנר והכניסה אליו כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. גם כאן הייתה לי התלבטות האם זה לא בעצם גן חיות שמתאים לילדים קטנים יותר, אבל מי לא אוהב חיות? בכל מקרה, היה מעניין ללמוד איזה חיות מתגוררות באזור והחלטתי שנתחיל שם את היום. לראשונה בטיול, מזג האוויר היה סגרירי עם טפטוף קל וקיווינו מאוד שישתפר. בגן יש שני מסלולי טיול, הקצר יותר הירוק נמשך שעה ובמהלכו יש פיצול למסלול אדום שמוסיף חצי שעה, אך הוא היה סגור וחסך לנו את ההתלבטות. הפארק הוא מעין ספארי רגלי וטיילנו בו בשביל ההליכה בין המתחמים השונים של החיות. ראינו איילים, באפלו עצומים, לאמות ואלפקות, דובים וזאבים שחיים יחדיו, ציפורים דורסות, חתולי בר מפחידים ועוד. מקום קסום ומפתיע לטובה ואחלה התחלה ליום הזה. בילינו שם שעה ונתנו לפארק ציון 8. האמת שהיה לי מאוד קשה לבחור תמונה...

מפארק החיות חצינו את הכביש עם הרכב אל תחנת תשלום האגרה לכביש האלפיני גלוסגלוקנר. הכביש כלול בכרטיס זלצבורגרלנד, אך השימוש בו במסגרת הכרטיס הוא תחליפי לשימוש ביום שלם בזלצבורג, שכמובן משתלם הרבה יותר ולכן לא השתמשנו בו ושילמנו את האגרה בסך 37.5 אירו לרכב.

בכביש האלפיני יש נופים מדהימים לאורך 48 ק"מ, אבל גם 12 תחנות לאורכו, בהן יש מוזיאונים קטנים, תצוגות לימודיות, מסלולי טיול קצרים ועוד. רוב המטיילים מסתפקים ב-11 תחנות הראשונות כי האחרונה פחות מעניינת וכך נהגנו גם אנחנו. היום כאמור היה סגרירי ומעונן וכבר בכניסה אפשר היה לראות את הערפילים בשמיים והבנו שהראות לא תהיה במיטבה, אבל מצד שני לערפילים יש קסם משלהם.

יצאנו לדרך בשעה 10:45. בתחנה הראשונה Piffkar, הנמצאת בגובה 1620 מטרים, יצאנו למסלול טיול הררי של חצי שעה כשבדרך מלווים אותנו נופים הרריים, ערפילים והרבה לוחות הסברים על הצמחים והציפורים בסביבה. טיול די קשה פיזית הנמשך קצת מעל קילומטר אחד, במהלכו מטפסים 69 מטרים. הוא חביב, אבל לא מעבר, אלא אם אתם חובבי צמחים וציפורים ורוצים להעמיק את הידע עליהם. בתחנה יש גם חנות קטנה, מזנון, תערוכה על הרים ומידע על ההיסטוריה של הכביש.

לא רחוק משם נמצאת התחנה השנייה Hochmais, שהיא בעיקר תחנת מידע על קרחונים ועל צמחים בגבהים, היא לא הייתה מספיק מעניינת ודילגנו עליה. התחנה השלישית Alpine Nature Museum היא אחת המוצלחות במסלול. בתחנה, הנמצאת כבר בגובה של 2260 מטרים, יש מוזיאון תלת קומתי מרתק המוקדש לטבע בהרי האלפים ולחיות המתגוררות בו, יש בו תצוגה מעניינת של קריסטלים וסרט על בעלי החיים ובעיקר על המרמיטות. בילינו בו בלי להרגיש חצי שעה. במבנה יש גם דלפק מזכרות קטן ומסעדה. מחוץ למבנה יש תערוכת סלעים שונים מההרים באזור.

אנחנו ממשיכים בנסיעה בדרך המהממת, בחלקה אנחנו נוסעים בתוך ענן וההרים מבצבצים מתוכו ובחלקה העננים נסוגים והטבע מתגלה במלוא תפארתו. התחנה הרביעית Edelweisspitze היא התחנה הגבוהה ביותר בכביש. בתחילתה עצרנו במסעדה לארוחת צהריים נהדרת ולאחר שסיימנו נסענו לתחנה בכביש מטורף, שאורכו 2 ק"מ, הוא צר במיוחד ומתפתל בהר עם סיבובים חדים מאוד. אם תבוא מכונית ממול, צריך למצוא נקודה שבה יש מספיק מקום למעבר שני כלי רכב... לא מספיק הכביש המאתגר, אנחנו נוסעים בתוך ענן ואני מתבסס יותר על אינטואיציה מאשר על ראייה... בסוף הגענו למעלה. זהו מעבר ההרים הגבוה ביותר בכביש וגובהו 2571 מטרים. ביום עם ראות טובה אפשר לראות מפה 53 פסגות וקרחונים, אבל היום אפשר לראות רק את השלט של הגובה... גם חוויה. זו הייתה גם הנקודה הקרה ביותר.

לא הרחק משם נמצאת התחנה החמישית Fuscher Torl, שיש בה מסעדה ונופים מרשימים במיוחד על הצד הצפוני, אך הערפילים קצת קלקלו את החגיגה. למי שזה ממש מעניין אותו, יש במקום גם אנדרטה לזכר הפועלים שנספו בסלילת הכביש. בתחנה השישית Birds of Prey יש לוחות מידע על העופות הטורפים בסביבה, אך זה פחות עניין אותנו. בתחנה השביעית Fuscher Lacke, כפי שניתן להבין משמה, יש אגם קטנטן, מסביבו יש שביל הליכה חסר ענין מיוחד של כמה דקות, יש תערוכה על סלילת הכביש בביתן המקורי של סוללי הדרך, גן משחקים קטן ומסעדה.

בתחנה השמינית Geological Study Trail יש תצוגה גיאולוגית מעניינת על הסלעים ועל תוואי הקרקע בסביבה והיא מספקת נופים מרשימים מאוד על העמקים הסמוכים. צילמנו שם כמה תמונות יפות במיוחד. תחנה מספר תשע, Hochtor, גם היא גבוהה מאוד (2504 מטרים) הייתה מסקרנת במיוחד כי יש בה מסלול הליכה מעניין של חצי שעה, שמאפשר לחוש את ההיסטוריה של האוכלוסייה הקלטית והרומית שחיה במקום לפני זמן רב ואפילו שרידים של אתר מקודש ששימש אותם. לצערי גשם וערפל כבד מנעו מאיתנו את הטיול. נשאיר משהו לפעם הבאה... יש שם גם מזנון שבקושי הצלחנו לראות ושלט שמעיד כי זהו הגבול בין חבל זלצבורג לחבל קרינתיה. בהמשך הכביש, על מנת להגיע לנקודות 10 ו-11, יש לסטות מהכביש (שמספרו 107) ימינה אל עבר דרך הנקראת "דרך הקרחונים" ומובילה אל הקרחון המפורסם Pasterze. בתחנה העשירית Schoneck יש מסלול טיול קצר של כ-20 דקות במעין גן בוטני, אבל כשאנחנו הגענו היה נראה כאילו זו לא העונה לפרחים או שהחליטו לנטוש את המקום. בכל מקרה, ראינו הרבה שלטי צמחיה ופרחים ללא צמחיה ופרחים... חבל. לאחר כמה דקות של נסיעה עצרנו בנקודת תצפית מהממת שקראנו לה בחיבה "הסלע של סימבה" על שם הסצנה המפורסמת מהסרט מלך האריות. זו לא תחנה רשמית במסלול, אבל אחת הנקודות היפות בה. היו שם מפל בינוני בגודלו, אגם קטן עם מים בצבע תכלת מרשים, שלג שנערם על דפנות ההר, כמה כבשים שנהנו ללחך את העשב הרב וסלע פוטוגני במיוחד.

עוד כמה דקות נסיעה בתוך מנהרה חצי פתוחה והגענו אל מגרשי החניה של תחנה 11, Kaiser Franz Josefs Hohe, הנמצאת למרגלות ההר Großglockner, ההר הגבוה באוסטריה, המתנשא לגובה 3798 מטרים וצופה אל קרחון Pasterze, שבתקופה זו של השנה הוא אפור ולא יפה במיוחד, אך בתחתיתו יש אגם מהמם שאת יופיו ובעיקר צבע המים שבו קשה לתאר במילים. בתחנה יש מרכז מבקרים גדול בן 4 קומות עם מספר תצוגות. הסתובבנו בין תצוגה על הסביבה, כולל פינה מרשימה על העצמה נשית, שם גילינו מתי הוענקו זכויות לנשים במגוון תחומים, תערוכת אמנות הנקראת "אהבה אלפינית" ותצוגה העוסקת בחיי הקרחון. משם עלינו קומה אל תערוכת מכוניות עתיקות וחדישות, כולל כאלו פוטוגניות במיוחד. הייתה גם תערוכת אופנועים, אבל היא הייתה סגורה. במרכז המבקרים יש גם חנות מזכרות גדולה ומסעדה בשירות עצמי.

ממרכז המבקרים יש מגוון אפשרויות לצאת לטיול, החל מטיול אל מצפור Swarovski, הכרוך בטיפוס קשה של 10 דקות וממנו יש תצפית יפה עם משקפות אל הקרחון ועם קצת מזל גם אל מרמיטות ויעלים, דרך טיול שנקרא Gamsgrubenweg, הנמשך שעתיים, חולף במנהרות ומוביל אל מפל Wasserfallwinkel מעל הקרחון ועד לטיול לקרחון עצמו המתחיל בירידה בפוניקולר ונמשך כשעה ורבע, אך הוא אינו מומלץ בעונה זו בה הקרחון אפור ואינו יפה והדרך מאוד חלקה. בכל מקרה, אנחנו פחות בענייני טיולים כאלה וגם מזג האוויר היה פחות בעניין, אז הסתפקנו במרכז המבקרים המעניין ובתצפית אל הקרחון והאגם היפהפה.

לסיכום, מדובר בדרך נופית מהממת ביופייה, השזורה בלא מעט אטרקציות ותחנות עצירה לאורכה, בהחלט חוויה יוצאת דופן (בכל מזג אוויר) שלא חווינו בעבר ונתנו לכביש ציון 9.

יצאנו ממרכז המבקרים בשעה 16:15 וחזרנו בחזרה לכביש 107, פנינו ימינה, חלפנו על פני תחנה 12 Kasereck, שיש בה תצוגה על נופי העמקים, תצפית ובית קפה והגענו עד לכפר הציורי היפהפה Heiligenblut, בו למעשה מסתיים כביש האגרה. הכנסייה של הכפר Vinzenz על רקע העמק וההרים מסביב הייתה מחזה בלתי נשכח, חבל שלא היה איפה לעצור לצלם. תאלצו להאמין לי...

בשעה 17:35 הגענו אל העיירה Mallnitz, בה נמצאת רכבת המכוניות Autoschleuse Tauernbahn. הרכבת המסקרנת הזו, שכולנו מאוד חיכינו להגיע אליה, היא למעשה רכבת שגוררת קרונות משא עליהם עולות מכוניות והיא חוצה את ההר במשך 11 דקות וחוסכת עיקוף של שעה. היא יוצאת מידי שעה, עשר דקות לפני שעה עגולה ואנחנו הגענו בתזמון מושלם לרכבת של 17:50. הורדתי את סיגל והילדים שעלו לקרון הנוסעים, הצגתי בקופה את הכרטיס שרכשתי באפליקציה של הרכבת מבעוד מועד (16.8 אירו לרכב כולל הנוסעים) ועליתי על הקרון באמצעות רמפה. לאחר שחניתי בקרון, יצאתי מהרכב והצטרפתי למשפחה בקרון הנוסעים. כשהגענו כעבור מספר דקות לתחנת Bockstein בצד השני של ההר יצאתי חזרה לרכב, ירדתי מהקרון ואספתי את המשפחה. בהחלט חוויה משונה שלא חווים כל יום.

כמה דקות נסיעה משם והגענו למפל Bad Gastein, הנמצא בלב העיירה בשם זה. זהו מפל מרשים מאוד הנופל 341 מטרים במורד שלושה מפלסים ואנחנו חלפנו עם האוטו על גשר האבן העתיק, הנמצא בין המפל התחתון לאמצעי. מה שנקרא, על הדרך...

קצת לפני 18:30 הגענו למרחצאות Alpentherme Gastein, הנמצאות בעיירה Bad Hofgastein. האזור כולו ידוע כאזור של מרחצאות ואלו נחשבים לטובים (והיקרים) שבהם. חנינו בחניה בתשלום של המרחצאות (ביציאה החתמנו את כרטיס החניה בקופת המרחצאות וזה פוטר מתשלום), הכניסה ל-4 שעות כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד, שכרנו מגבות במחיר גבוה של 4.2 אירו לאחת ונכנסנו. מתחם המרחצאות מחולק לחמישה עולמות. בעולם המשפחה (Family World) יש בריכה פנימית וחיצונית מחוממת, בריכת זרמים עגולה, שבמרכזה אולם קולנוע במים להקרנת סרטים, כמוהו לא ראיתי מעולם, מתחם לקטנטנים וכן שתי מגלשות מים מהירות, אחת עם אבובים ואחת ללא. בחוץ יש עוד 4 מגלשות מים, אך הן פתוחות רק בקיץ.

עולם הרגיעה (Relax World) כולל שתי בריכות שחיה פנימיות ואחת חיצונית מחוממות, הכוללות פינות שונות עם זרמי ג'קוזי, בריכת שחיה חיצונית לשחיינים ואגם לשחייה הפעיל רק בקיץ. הבריכה החיצונית המחוממת נמצאת בנוף יפה במיוחד של העמק ומסביבו הרכס האלפיני.

עולם הסאונה (Sauna World) מכיל מגוון גדול של סאונות פנימיות וחיצוניות בטמפרטורות שונות, חדרי מנוחה ואגם שחייה מחומם ללא כלור. אפשר להיכנס לעולם הזה רק מגיל 16 והכניסה, כמקובל במדינה ובגרמניה השכנה, היא בעירום ללא בגדי ים (אפשר להתעטף רק במגבת). אנחנו לא חובבי סאונות וויתרנו. עולם הנשים (Ladies World) הוא מתחם לנשים בלבד הכולל סאונות, אמבטיות חמות ומגוון טיפולים ואילו עולם הספורט (Sports World) הוא למעשה מכון כושר בתשלום נוסף. אנחנו בילינו במקום שעתיים קסומות, בעיקר בבריכה החיצונית החמה, בנהר הזרמים ובמגלשות המים. המקום ברמה גבוהה מאוד, שמור מאוד ונקי מאוד. בכניסה קיבלנו צמיד המאפשר להשתמש בלוקרים בחדרי ההלבשה ולשלם על הוצאות שונות כמו אוכל במהלך השהייה. כשיוצאים מעבירים את הצמיד ומשלמים בהתאם. נתנו למרחצאות ציון 8.

יצאנו מהמרחצאות לכיוון הדירה, השעה כבר הייתה אחרי 20:30 ולא הצלחנו למצוא מסעדה עם מטבח פתוח, האוסטרים הכפריים הולכים לישון מוקדם... בסוף עצרנו לארוחה מהירה במקדונלדס והגענו לדירה אחרי יום נפלא, גמורים מעייפות. נסענו היום 285 ק"מ (יום הנסיעות הארוך ביותר בחבל זלצבורג).

יום שישי 17/9 מבקרים בעיר זלצבורג ואוכלים במסעדה עם כוכב מישלן

קמתי מהר לפני הילדים ויצאתי להביא לחמניות טריות מהסופר הסמוך כי אתמול חזרנו מאוחר והכל כבר היה סגור. בשעה 08:00 כבר היינו בדרכנו לעיר הגדולה בחבל, זלצבורג, שהיא גם העיר הרביעית בגודלה באוסטריה ומתגוררים בה בסך הכל כ-160,000 תושבים. הגענו בדיוק אחרי שעה וחנינו בחניון מאוד נוח למסלול הטיול הרגלי בעיר (אבל די יקר), שנקרא Tiefgarage Barmherzige Brüder. שימו לב שאחרי שמוציאים כרטיס כניסה יש לעשות תיקוף (Validation) לכרטיס במכונה, אחרת מסתבכים ביציאה, מה שקרה לנו כי לא היה אף אחד שיספר לנו... בדיעבד, החניון עלה 22.4 אירו, אבל הנוחות והזמן היקר שווים לא פחות. מהחניון צעדנו מספר דקות אל עבר תחנת הפוניקולר FestungsBahn, המוביל אל האתר הראשון, טירת זלצבורג Festung Hohensalzburg. הכניסה כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור.

בכניסה לפוניקולר ביקשו מאיתנו פעם ראשונה לעטות מסכות מסוג N95, מזל שנערכנו לכך מראש. הטירה נחשבת למבצר השמור ביותר במרכז אירופה. כשהגענו למעלה פנינו שמאלה אל עבר מרפסת התצפית הסמוכה למסעדה, ממנה נשקף נוף מרהיב של זלצבורג. לא הרחק משם נמצאת הכניסה לחצר הפנימית, שם פנינו עם השילוט לתחילת הסיור הפנורמי, שנעשה עצמאית עם מדריך אודיו. בתחילת הסיור יש דגם יפיפה של הטירה עשוי מלח. משם עלינו במדרגות עקלתון אל מגדל השמירה לתצפית פנורמית מהממת על הגג. בהמשך ראינו את העוגב עליו ניגן מוצרט ושמענו יצירה שלו באפרכסות מוזהבות, המזכירות גרמופון.

כשסיימנו את הסיור עברנו לארסנל, שהיא תצוגה מעט מבלבלת, מכיוון שהיא משלבת מצד אחד תצוגה של מדי ושריוני אבירים וכלי נשקם יחד עם אפשרות להצטלם דיגיטלית כאביר, שלל חידוני מלחמה ומשחקים שונים. מקבץ מוזר של נושאים, שהצליחו לתפוס את הילדים לדקות ארוכות של משחק והנאה.

משם הלכנו אל מוזיאון הטירה, מוזיאון גדול מאוד, שיעניין מאוד את אלו שמתעניינים בהיסטוריה ומבינים אנגלית היטב, אך ישעמם במהרה את אלו שלא. עומר התמוגג שם (ואף בחר את הטירה לאתר המוצלח ביותר בטיול) והקטנים גילו פחות סבלנות. במוזיאון עקבנו אחר התפתחות הטירה על פני השנים, ראינו את החדר המוזהב ואת חדר הקונצרטים בו הופיע מוצרט וצפינו בלא מעט תצוגות של כלי נשק, תלבושות, כלי נגינה, טלסקופים ואפילו ציוד שלג וסקי. בטירה אמור להיות גם מוזיאון מריונטות, אך לא ביקרנו בו. היינו בטירה כמעט שעתיים, המבוגרים נתנו לה ציון 8 ואילו הילדים היו מאוד חלוקים ונתנו לה ציונים של 3 (רועי) עד 10 (עומר).

מהטירה ירדנו עם הפוניקולר היישר אל כיכר קפיטל (Kapitelplatz), בה נמצא כדור עצום בצבע מוזהב ועליו דמות של איש, שלא הבנתי מה פשרו. הכיכר גובלת בקתדרלת זלצבורג (Dom zu Salzburg), כנסייה בסגנון בארוק מהמאה ה-17, הגדולה ביותר באוסטריה, בה הוטבל מוצרט. קישור. צמודה לקתדרלה כיכר דום (Domplatz), שיש בה מזרקת שיש וחצינו אותה בדרך לכיכר רזידנץ (Residenz), שהיא הכיכר הגדולה בעיר ושוכנים בה מקום מושבו של הבישוף של זלצבורג וכן מעונו שסימן ההיכר שלו הוא מגדל הפעמונים בראשו. במרכז הכיכר נמצאת מזרקה עם פסלים של סוסים דוהרים ולא מעט נהגי כרכרות שישמחו לקחת אתכם לסיור בעיר במחיר מופקע...

בצד השני של הכיכר, בסמוך למעון הבישוף נמצאת כיכר מוצרט המפורסמת (Mozartplatz), שבמרכזה הפסל של המלחין המפורסם מכולם, יליד העיר ומקור גאוותה המרכזי. מהכיכר הלכנו מספר דקות אל עבר רחוב היהודים (Judengasse), שלמרבה האירוניה מפורסם בחנויות הרבות הנמצאות בו שמוכרות... קישוטים לחג המולד וביצי פסחא. מי אמר שאין הרמוניה בעולם? בסופו מתחיל מדרחוב Getreidegasse, הרחוב התיירותי ביותר בעיר. לאורכו של הרחוב הצבעוני והצר חנויות קטנות רבות ומסעדות.

במדרחוב ביקרנו בחנות נהדרת בשם Cheese & More Getreidegasse, שמוכרת את הגבינות הנהדרות של המותג ההולנדי Henri Willig, שם קנינו לעומר גבינה מעושנת שהוא אוהב וגם חרדל בלסמי לסיגל. לאחר מכן עלינו למוזיאון השוכן בבית בו נולד מוצרט (Mozarts Geburtshaus), הכלול בכרטיס זלצבורגרלנד, כדי לראות את הפסנתר עליו ניגן ועוד כמה מוצגים פחות מעניינים. קישור. קינחנו את הסיור ברחוב בקונדיטוריה Fürst, שם הומצא הממתק Mozartkugel, כדור שוקולד מריר ובתוכו שכבת נוגט שעוטפת מרציפן וקרם פיסטוק. הממתק הומצא לפני מעל 130 שנה על ידי הקונדיטור פרסט, שקרא לו על שם המלחין הנודע. הקונדיטוריה הזעירה מרשה רק למבקר אחד להיות בה בכל רגע נתון והשוקולד בה יותר יקר מאשר בכל מקום אחר. אגב, המוצרטקוגל הכי זול נמצא בסניף של Billa ליד גשר המנעולים, אליו נגיע בהמשך. הטיול הרגלי בזלצבורג קיבל ציון 9 מהמבוגרים וציון 8 מהילדים.

מיד בסיום המדרחוב מצד שמאל נמצא מוזיאון הצעצועים (Spielzeug Museum), שהכניסה אליו כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. הייחוד של המוזיאון הזה הוא בעובדה שהוא מאפשר לילדים לשחק בכל הצעצועים הנמצאים בו והילדים התלהבו מהרעיון. בפועל מדובר במוזיאון, שהוא מעין משחקייה מרשימה ואטרקטיבית לילדים קטנים, אך בודאי שאינו מתאים לבני נוער ועזבנו אותו לאחר רבע שעה מבלי לתת לו בכלל ציון. מזל שלא שילמנו... קישור.

השעה הייתה כבר 12:30 והגיעה העת להתחיל לצעוד אל עבר האטרקציה הבאה, שהיא באופן מפתיע, המסעדה שהזמנו לארוחת הצהריים. בדרך עברנו ליד מרפסת התצפית MönchsbergAufzug, אליה עולים במעין מעלית החצובה בהר והיא מהווה אלטרנטיבה טובה לתצפית מטירת זלצבורג, אבל לנו הייתה מיותרת והיא כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור. מיד אחריה חלפנו מתחת למוזיאון המדע והטבע Haus der Natur, מוזיאון מרשים מאוד עם הרבה תצוגות בארבע קומותיו, אך אותנו זה פחות עניין והעדפנו לעשות דברים אחרים. גם הוא כלול בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור.

לפני שאגיע לארוחת הצהרים המפורסמת, אקדים ואספר שסיגל ואני חובבי מסעדות ונוהגים לשלב ביקור במסעדות בעלות כוכבי מישלן בטיולנו בחו"ל. הילדים שומעים על זה כל השנים והחלטנו שכעת זה זמן נכון לחוות את זה יחד איתם. באופן מפתיע או אולי שלא, מרגע שסיפרנו לילדים שבכוונתנו לקחת אותם למסעדה בעלת כוכב מישלן בזלצבורג הם התרגשו מאוד וחיכו לזה בקוצר רוח. סיגל עשתה כהרגלה תחקיר על כל המסעדות בעלות כוכבי מישלן בזלצבורג וחיפשה מסעדה באזור שבו היינו, המציעה ארוחת צהריים במחיר סביר שתתאים לילדים. הבחירה נפלה על מסעדת EssZimmer בעלת כוכב מישלן אחד, המגישה ארוחת 3 מנות בצהרים במחיר של 49 אירו לאדם בלבד. קישור. התפריט לא פורסם (תפריט הפתעה) וזה הטריד אותנו מכיוון שלא יכולנו לבדוק את התאמת המנות לילדים וסיגל התכתבה עם המסעדה שהבטיחה שלא תהיה בעיה ואפשר יהיה להחליף מנות. בנוסף הציעו שנכתוב להם יום לפני ואז יוכלו לעדכן מה התפריט הצפוי. האמת שדי חששנו מהחיבור של הילדים לאוכל המתוחכם והלא מוכר.

בתחילת הארוחה המלצרית סיפרה לנו מה אנחנו עומדים לקבל ושאלה אם יש לנו בעיה עם אחת המנות. הילדים השיבו בשלילה והארוחה התחילה במגוון לחמים נהדר עם חמאה ומטבל פטריות פורצ'יני. לאחריו הגיעה קדם מנה ראשונה (מעבר לארוחה) של דג הליבוט מעושן, שזכתה למחמאות מכולם והייתה התחלה טובה לארוחה. המנה הראשונה שהגיעה לאחר מכן כללה דג צ'אר בשני סוגי הכנה, אחד במרינדה והשני מאודה בליווי מגוון תוספות עשויות דלעת. המנה הייתה פנטסטית בעיני כולם וההתלהבות הייתה גדולה. למנה עיקרית הוגש בשר צבי (שאופייני מאוד לאזור) עם טארט ברוקולי ואגס. הבשר היה רך במיוחד, הטארט הפתיע מאוד ויחד עם האגס המתוק זו הייתה מנה יוצאת מן הכלל, אבל... ליאור לא חשבה כך והמלצרית הנהדרת שהבחינה בכך מהר מאוד הציעה לה מספר תחליפים וליאור בחרה במנת דג שאותה אהבה. כל הכבוד לגמישות ולשירות הכל כך מתחשב בילדים.

לקינוח הוגשה עוגת פיסטוק עם קרם וניל ונענע, תותים, גלידת פיסטוק וקרם ברולה. אמנם קינוח יחסית פשוט, אך טעים מאוד ומיוחד והגלידה הייתה פנטסטית. כעת הגיעה הפתעה בדמות קינוח נוסף, קרם משמשים וטרגון עם עוגיית שקדים וזה כבר היה קינוח יוצא מן הכלל ותוספת ברוכה לארוחה. לסיכום, הארוחה הייתה פנטסטית, עם תמורה גבוהה מאוד לעלות, הילדים היו נרגשים ומרוצים מאוד והחששות התבדו. האם אנחנו מגדלים דור חדש של פודיז? נתנו כולנו לארוחה ציון 10 ללא היסוס.

ביציאה מהמסעדה צעדנו מספר דקות אל עבר הטיילת על נהר Salzach, הנהר המרכזי של זלצבורג בדרכנו אל גשר המנעולים.

לאחר כמה דקות של הליכה לאורך הנהר הגענו אל גשר המנעולים הנקרא Marko Feingold Steg. הוא לא שונה מגשרי מנעולים אחרים בעולם בהם מנציחים אהובים את אהבתם על ידי נעילת מנעול וזריקת המפתח למי הנהר, אבל חלק מהילדים עוד לא ראה כזה וזה בדרך חזרה לאוטו. מאוד מפתיע היה לראות גם מנעולי קומבינציה שקצת סותרים את הקונספט, שיהיה...

בסמוך לגשר המנעולים, נמצא כפי שסיפרתי קודם סניף של Billa, אליו נכנסנו להצטייד בשוקולדים ובייחוד בכדורי מוצרטקוגל להביא לחברים בעבודה. לאחר מכן החלטנו לחזור למדרחוב כי מאוד רצינו קפה עם העוגות הנהדרות של אוסטריה. מהר מאוד מצאנו קונדיטוריה והזמנו עוגות אסטרהזי, טורט טראפלס, טורט אגוזים, גלידה ושתייה חמה. היה נהדר. ואם אנחנו כבר בענייני עוגות, אז כדאי לספר שאסטרהזי, העוגה האהובה עליי קרויה על שמו של הנסיך אסטרהזי אותה המציאו לכבודו בתחילת המאה ה-19. זוהי עוגת שקדים עם שכבות של קרם חמאה בטעם וניל ומעליה שכבה של קרם סוכר ושוקולד מריר. תענוג!

בשעה 16:45 חזרנו לאוטו ויצאנו לנסיעה של כעשר דקות אל היעד הבא, ארמון הלברון (Schloss Hellbrun), שהכניסה אליו כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור. חנינו בחניון P2, שהוא הקרוב ביותר לכניסה. פרסומו של הארמון יצא לו לאחר שהנסיך סיטיקוס, שחי במאה ה-17, ואהב מאוד טריקים והומור בנה אותו בצורה כזו שבחצר הארמון יש לא מעט מזרקות מים חבויות שהיו מרטיבות את האורחים והסבו לו שעשוע ואושר רב. עם ההגעה נרשמנו לסיור המודרך הקרוב, שהוא למעשה לא כל כך מודרך, אלא באמצעות מכשירי אודיו, אבל יוצא בשעה נקובה על מנת שהמפעילים יוכלו להיות מוכנים להפתיע עם השפרצת מים מכל כיוון אפשרי. מיד מהכניסה פונים ימינה אל עבר השולחן בו היו יושבים האורחים וחוטפים סילון מים מהישבן מלבד הארכיבישוף שישב בראש השולחן והכסא שלו נותר יבש. מומלץ אם כן לשבת בראש השולחן ולהמתין למים...

משם המשכנו בסיור כשכל הזמן אנחנו מנסים להתחמק מסילוני המים, שהפתיעו אותנו מכל מקום, מפה של פסל, מהרצפה, מראשו של הצבי ועוד הפתעות. מעניין היה לשמוע כי כל סילוני המים אינם מופעלים באמצעות חשמל, אלא רק באמצעות כח הידראולי המופעל מנפילת המים ממיכל גבוה למיכל נמוך יותר. כח זה מפעיל גם אלמנטים נוספים בגן כגון התיאטרון המכני, שכל עשרות הדמויות שלו נעות מהמים כבר מעל 300 שנים.

הסיור העצמאי נמשך כ-35 דקות ובסיומו יוצאים קצת (או הרבה) רטובים אל גנים מטופחים, בהם יש אטרקציות נוספות. אנחנו טיילנו רבע שעה נוספת אל גן קסמי המים ובדרך אפילו ראינו סנאים. נתנו כולנו לגן המזרקות של הארמון ציון 8. יש אפשרות לסייר גם בארמון עצמו, אך הוא פחות מעניין. בדרכנו לחניה חלפנו על פני פארק פסלי המתכת המעניין. משם יצאנו לכיוון הדירה והגענו בשעה 19:00. נסענו היום 145 ק"מ.

יום שבת 18/9 מבקרים במכרה מלח, גולשים שוב בהרים, פארק החבלים והמפל

יצאתי לקנות לחמניות בסופר, אכלנו ארוחת בוקר ובשעה 08:00 כבר יצאנו לדרך. הגענו כעבור 50 דקות אל מכרה המלח Salzwelten ונרשמנו לסיור הראשון של שעה 09:00. אז עוד לא ידענו שרק אנחנו הגענו לסיור הראשון וזה למעשה יהיה סיור משפחתי פרטי, איזה כיף! הכניסה עולה 30 אירו למבוגר ו-15 אירו לילד בגילאי 4-15. יש גם כרטיס משפחתי זול יותר וכרטיס זלצבורגרלנד נתן הנחה של בסביבות 15%. קישור. הסיור התחיל בסרט קצר על מלח, שלאחריו הלכנו ללבוש מדי כורים לבנים (וקצת מעצבנים...), איתם ירדנו במדרגות אל מתחת למבנה, שם נמצאת נקודת ההתחלה של הסיור.

תחילת הסיור נערכת בנסיעה על רכבת כורים המוליכה אל תוך המערה לעומק של כ-200 מטרים. לאחר שירדנו ממנה צעדנו מעט במנהרות, קיבלנו הסברים, ראינו סרט קצר על ייצור המלח והמשכנו בהליכה תוך כדי מעבר הגבול לגרמניה, שסומן בצורה בולטת בתוך המנהרה. בתחנה הבאה קיבלנו הסבר על השיטות השונות לחפירת המנהרות והמשכנו בהליכה קצרה עד למגלשות העץ. לאחר שקיבלנו הסבר קצר, גלשנו במגלשות בזוגות ובשלשות במהירות רבה וזו הייתה דרך נהדרת לשלב אטרקציית אקסטרים בתוך המערה.

כשהגענו למטה טעמנו מי מלח, המשכנו בהליכה ואז עלינו לאטרקציה נוספת, רפסודה ששטה בתוך אגם מי מלח בעומק המכרה, כשבמהלך השיט הקצר אנחנו חוזים במופע אור קולי בצדדים. ירדנו בצד השני של האגם הקטן וצפינו בענף עץ הדובדבן המצופה בקריסטלים של מלח שנהגו לתת בזמנו לנשים מכובדות ונראה כמו פרסומת לתכשיטים של סוורובסקי... מיד לאחר מכן חיכתה לנו גלישה נוספת, הפעם גבוהה ומהירה יותר ולאחריה הגענו לתחנה בה קיבלנו הסבר על סוגי מלחים שונים ויכולנו למשש את המלח במכלי עץ.

ראינו סרט קצר נוסף על דופן המערה הממחיש את מלאכת החפירה במכרה, שלאחריו הלכנו מעט לכיוון מדרגות נעות שהעלו אותנו חזרה אל תחנת רכבת הכורים, קיבלנו מלחיות קטנות למזכרת, רשמנו רשמים מהביקור על לוח ענק שחור ויצאנו חזרה עם הרכבת לנקודת ההתחלה. הסיור המרתק והמגוון נמשך 70 דקות, המדריך היה מקסים, הסביר בצורה מאוד ברורה והמכרה קיבל מהמבוגרים ציון 10 ומהילדים ציונים של 8-10. אני חושב שזו אחת האטרקציות המרכזיות של חבל זלצבורג. קחו בחשבון שיש להתלבש לטמפרטורה של 10 מעלות ומומלץ להזמין מקומות מראש או לבוא ראשונים. ביציאה מהמכרה מימין אפשר לבקר בדגם של כפר קלטי משוחזר. אנחנו וויתרנו.

בשעה 10:40 יצאנו לנסיעה של דקות ספורות לכיוון אתר מגלשות ההרים הטוב ביותר באזור, מגלשות קלטנבליץ (Sommerrodelbahn Keltenblitz). גלישה אחת עולה 12.6 אירו למבוגר, 10.4 אירו לנוער בגילאי 16-18 ו-8.6 אירו לילד בגילאי 6-16. יש גם כרטיס משפחתי וכרטיס זלצבורגרלנד נתן הנחה של 20%. קישור. העלייה מתבצעת ברכבל ספסלים זוגי, היא נמשכת בסביבות רבע שעה וכל מבט אחורה אל העמק הנפרש מתחת משאיר אותך פעור פה. חבל שגם הפעם סיגל וויתרה על החוויה הזו ונשארה למטה.

עם ההגעה למעלה עושים סיבוב קצר מסביב למבנה עד לנקודת היציאה של המגלשות. המסלול נמתח לאורך 2.2 ק"מ והוא מהיר במיוחד עם סיבובים חדים מאוד וירידות תלולות. בסופו של דבר החוויה המטורפת הזו נמשכת 3 דקות של אדרנלין וגם נופים מרהיבים למי שטורח להרים את הראש. כולם נתנו ציון 10 ללא מחשבה בכלל.

מהמגלשות יצאנו לנסיעה של כרבע שעה עד לפארק החבלים Kletterpark Waldbad Anif. הילדים חיכו מאוד לפארק החבלים כי זכרו את זה כחוויה גדולה מאוד מטיולים קודמים. החניה נמצאת ממש בתוך היער וממנה מוביל שביל הליכה של כמה דקות עד לקופות. הכניסה עולה 27 אירו למבוגר, 22 אירו לנוער בגילאי 14-18 ו-17 אירו לילדים עד גיל 14. מלווים שנכנסים ללא טיפוס משלמים 6 אירו. קישור. מיד לאחר הכניסה, הילדים קיבלו ציוד טיפוס והדרכת בטיחות, שהבהירה להם שפה רמת האבטחה הגבוהה ביותר בה נתקלנו.

הפארק כולל 8 מסלולי טיפוס ברמת מורכבות הולכת ועולה ויש לבצע אותם לפי הסדר. בסך הכל יש כ-110 תחנות. מסלול 9 הוא למעשה אומגה מעל האגם (בתוספת תשלום של 9 אירו לגלישה), המאפשרת לגולש ממש לגעת במים תוך כדי הגלישה, אך היא הייתה סגורה לאכזבת הילדים, בגלל שמפלס המים היה גבוה מידי. הילדים התחילו במסלול 1, החליטו לדלג על מסלול 2 ומשם המשיכו למסלולים 3 ו-4, כשחלקם עושה גם את מסלול 5.

בשלב זה עשינו הפסקת צהריים במזנון הצנוע שעל שפת האגם שבמקום המאפשר למי שרוצה לאכול ארוחה בחירה מאוד משמעותית בין נקניקיות עם צ'יפס לבין... כדורי פלאפל עם צ'יפס. מה לאוסטרים ולפלאפל? מבט מהיר אצל הישראלים בשולחן הסמוך שאכלו פלאפל הבהיר לנו כי אנחנו הולכים על הנקניקיות... לאחר המתנה לא קצרה ומוזרה לאור העובדה שהיינו לקוחות יחידים בשלב זה קיבלנו 7 קערות ענק מלאות בצ'יפס. כששאלנו איפה הנקניקיות הבנו ששכחו אותן, אך הן הגיעו מהר והיו מצוינות. יצאנו מהפארק אחרי 3.5 שעות כשכולנו שבעים, אבל בלי כח להמשיך למסלולים נוספים. כנראה ששעתיים טיפוס זה זמן אידיאלי לטיפוס לילדים. הילדים נתנו לפארק החבלים ציון 9 וסיגל ואני הסתפקנו בצילום, קפה ונקניקיות.

בשעה 15:30 המשכנו הלאה אל מפל Gollinger, אליו הגענו לאחר כחצי שעה. מהחניה יש הליכה של מספר דקות עד הקופות ומשם הליכה של עוד כמה דקות עד לתחתית המפל. הכניסה כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור. המפל נופל מגובה של 76 מטרים והוא מרשים מאוד. הבנות הסתפקו בביקור בבסיסו ועומר, רועי, גל ואני החלטנו לטפס עוד רבע שעה עד למערת המקור של המפל, ממנה נופלים המים בעוצמה רבה אל עבר החלק העליון של המפל ומשם למטה.

במהלך הטיפוס עברנו בשתי מרפסות תצפית, האחת בחלקו העליון של המפל והשנייה במקום ממנו מתחיל המפל התחתון, שם עוצמת המים החזקה ביותר והרסיסים הרטיבו אותנו כהוגן. בסיכומו של דבר, מאוד מומלץ לעשות את המאמץ ולטפס למעלה. זו חוויה אחרת. נתנו למפל המרשים ציון 9 וחזרנו לכיוון האוטו לפגוש את הבנות, שבינתיים העבירו את הזמן עם גלידה ומיץ.

משם חזרנו לדירה, נחנו ויצאנו בערב לאכול במסעדה האיטלקית Jagdhof, הנמצאת בעיירה פלכאו. הארוחה הייתה טובה, בייחוד הפסטה תוצרת בית, המחירים נוחים והשירות ידידותי. קישור. נסענו היום 159 ק"מ.

יום ראשון 19/9 מבקרים בנקיק, מתמודדים עם פחדים ומבלים בפארק המים

היום כל האתרים יחסית קרובים, אז הרשינו לעצמנו לקום מאוחר מכרגיל. בעוד אנחנו מתארגנים, אנחנו שומעים מהרחוב למטה רעשי נגינה המזכירים את תזמורת צה"ל. יצאנו למרפסת וחזינו בתהלוכה ססגונית של נגנים מקומיים ולאחר מכן בכמה פרשים על סוסים שמצליפים בחוזקה עם שוט באוויר. הבנו שהם חוגגים כנראה חג מקומי, אך עד היום לא הבנו מה, אבל מה זה חשוב? אחלה חוויה לבוקר.

בשעה 08:45 יצאנו לנסיעה של כחצי שעה אל נקיק ליכטנשטיין (Liechtensteinklamm), אך הנסיעה התארכה לשעה בגלל טעות של ה-Waze, שהביא אותנו לשום מקום. כל הבדיקות שעשינו הראו שהקלדנו את השם נכון, אבל ה-Waze בשלו. לעזרתנו נרתמו עומר וה-Google Maps, שהביאו אותנו למקום. חנינו בחניון P1, שהוא הקרוב ביותר לכניסה ומשם יש עוד הליכה נעימה של כעשר דקות לקופות. כרטיס הכניסה כלול בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור.

הנקיק הוא אחד העמוקים והצרים באלפים והמסלול מתבצע ברובו מעל גשרי עץ ומנהרות חצובות בסלע ההר. התחלנו בהליכה מתונה, שמהר מאוד התחלפה בעלייה לא פשוטה במדרגות, שהביאה אותנו אל המדרגות הספירליות המפורסמות של הנקיק, שלקחו אותנו את כל הדרך לתחתית הנקיק. המחשבה שנצטרך לעלות את זה בדרך חזרה גרמה לנו להזיע כבר בהלוך... משם הדרך מאוד נעימה, המים זורמים בעוצמה רבה למטה ומידי פעם כבר אפשר לראות את המפל מציץ לו מהסוף.

ההליכה עד למפל אורכת כחצי שעה ובסופה ממתין מפל די גבוה, שמפזר רסיסים נעימים לכל עבר ומהווה אתגר לכל צלם, גם בגלל תנאי התאורה וגם בגלל הרסיסים. הדרך חזרה לרכב הייתה מעט קצרה יותר מאשר ההלוך והביקור במקום אורך כשעה. נתנו לנקיק ציון מבוגרים 10, ציון ילדים בוגרים 9 וציון ילדים 8. אגב, יש לא מעט נקיקים באזור חבל זלצבורג, זה נחשב ליפה מכולם, אך בכל מקרה מומלץ לבחור רק אחד ולבקר בו.

יצאנו משם בדרכנו ליעד הבא, שמשלב שתי פעילויות אקסטרים שונות, שהילדים חיכו להן מאוד. אחרי חצי שעה נסיעה הגענו אל דיינברג (DeinBerg) בעיירה Werfenweng. הדרך הייתה יפיפייה בעמק ירוק במיוחד, אבל מאוד הופתענו שאין בכלל שילוט לאתר. מזל שיש ניווט דיגיטלי. מדובר על עוד אחד מאתרי סקי בחורף שמציעים פעילויות מיוחדות בקיץ. קישור. על פארק החבלים שנמצא במעלה הרכבל בחרנו לוותר כי היינו באחד מאתגר וגדול יותר, כך שקנינו כרטיסים לאומגה ולאופני הקרטינג. המחיר היה 18 אירו לאדם לאומגה ו-9 אירו לאדם לאופני הקרטינג וכרטיס זלצבורגרלנד נתן הנחה של מעל 20%. תמיד חשוב לשאול! סיגל נשארה בבית קפה למטה ואנחנו עלינו ברכבל הסגור לתחנה השנייה, שם מתבצעת האומגה. כשחלפנו בתחנה הראשונה צעקה לנו מפעילת האומגה שהיא כבר עולה...

האומגה, שנקראת Fun Liner, מביאה אותך מהתחנה השניה לתחנה הראשונה במהירות של 80 קמ"ש, כשאתה רתום אליה בצורה שבה אתה למעשה יושב בתוך הרתמה וגולש בישיבה. אני גלשתי ראשון, על מנת שאוכל לצלם את האחרים והחוויה הזו הייתה פשוט עילאית, פחות מפחידה מאשר חשבתי ואפשרה גם להתענג על הנופים המופלאים. לקראת הסוף האומגה מתיישרת, המהירות נחלשת עד למתקן שבולם אותך. תענוג בלתי רגיל! לאחר שכולם סיימו הגיע שלב אופני הקרטינג הנקראים Mountaincart. עם האופניים הללו פשוט נוסעים, או יותר נכון מתדרדרים, מהתחנה הראשונה ועד למטה, בשביל של אבנים, כשהבלמים למעשה משמשים לוויסות המהירות ובסך הכל יורדים גובה של 250 מטרים. הנסיעה המשפחתית הייתה כיפית במיוחד וכולנו חווינו עוד חוויה ראשונית שלא עשינו בעבר. נתנו לאתר ציון 9.

למטה הצטרפנו לסיגל עמוסי חוויות והתיישבנו לאכול במסעדה הסמוכה Chili im Wenghof. האוכל היה בסדר גמור, המחירים כמקובל והשירות מעולה, בהחלט מומלצת. קישור. ביציאה מהמסעדה הילדים קצת השתעשעו עם אופני באגי רבים שהיו מפוזרים במתחם ובשמיים ראינו עשרות אם לא מאות גולשי רוח שדאו מההרים בסביבה. פחות מחצי שעה נסיעה משם והגענו לפארק המים Erlebnis Therme Amadé. הילדים טוענים שזה מטעה לקרוא לו פארק מים, אבל אחזור לזה בהמשך. כניסה ל-4 שעות לפארק המים כלולה בכרטיס זלצבורגרלנד. קישור.

חנינו בחניה הצמודה, נכנסנו למתחם ושכרנו מגבות במחיר 3 אירו לאחת. בשונה מהמרחצאות המודרניים בהם ביקרנו לפני שלושה ימים עם צמיד אלקטרוני, כאן מעט מיושן ועדיין מקבלים צמיד עם מפתח פיזי ללוקר וזה די מעצבן על היד. במרחצאות יש בריכת גלים, בריכה פנימית וחיצונית מחוממת (בחיצונית יש גם מעגל זרמים חזק במיוחד), ג'קוזי פנימי גדול, סאונות, בריכה עם מסלולי שחייה, מקפצות למים בשני גבהים (הגבוה היה סגור), קיר טיפוס ושלוש מגלשות. המגלשה הכחולה הייתה איטית מאוד, סתמית וחסרת ייחוד, המגלשה האדומה צהובה כבר הייתה יותר מאתגרת וכללה גלישה בשיפוע תלול לתוך חלל ספירלי, ממנו נופלים אחרי סיבוב להמשך הגלישה והמגלשה האדומה, המפחידה מכולן כללה תא זכוכית אליו נכנסים בעמידה, הרצפה נפתחת ונופלים ממש למטה אל מגלשה שבה מבצעים לופ שלם, ממשיכים במהירות רבה מתחת לאדמה ומסיימים קומה מתחת. וואו!

אחרי שמיצינו את המגלשות, רחצנו במים החמים בחוץ ונהנינו מאוד ממעגל הזרמים, שהיה קשה להיחלץ ממנו, קפצנו מהמקפצה הנמוכה כולל תחרות קפיצות לרחוק וקפיצה אחת שלי שבה לא הצלחתי להחליט אם אני קופץ ראש או לרוחק וספגתי חבטה עזה בפנים ובחזה ולבסוף ניסינו את כוחנו בקיר הטיפוס בבריכה, אבל למעט גל שטיפס עד למעלה, כולם הרימו ידיים די מהר. בלי להרגיש בילינו במקום קצת מעל שעתיים ונתנו לו ציון 9. הילדים טוענים שציפו ליותר בגלל שקראתי למקום פארק מים. הם טוענים שזה קאנטרי קלאב משודרג... הכל עניין של זווית ראיה?

פארק המים נמצא במרחק דקות מהדירה שלנו, השעה הייתה מעט אחרי 16:30 והחלטנו שסוף סוף אפשר יהיה לבקר במיני גולף של פלכאו (Minigolf Flachau) שהיה ממש מתחת לדירה. הילדים הלכו לשחק במיני גולף, שמשחק בו כלול בכרטיס זלצבורגרלנד ואילו סיגל ואני הלכנו לשבת לקפה ועוגה בקונדיטוריה Bäckerei Habersatter הסמוכה, שנמצאת ממש על הרחוב הראשי של העיירה והיא בהחלט מומלצת. בשעה 18:00, שבה המיני גולף נסגר, חזרנו לאסוף את הילדים לערב רגוע בדירה, שנוצל למשחקי קלפים ולמשחקים בנינטנדו סוויץ' שרועי הביא מהארץ וחיבר למסך הטלוויזיה בסלון. נסענו היום 103 ק"מ (יום הנסיעות הקצר ביותר).

יום שני 20/9 סכר קפרון, מפלי קרימל וטיול בעיירה צל אם זה

היום זהו יום נסיעות ארוך מאוד והיה חשוב לי מאוד להגיע לסכר סמוך לפתיחתו ולכן סיגל ואני קמנו בשעה 06:30, הכנו כריכים לילדים לאכול בנסיעה ובשעה 07:00 כבר היינו על הכביש בדרכנו לקפרון. סכרי ואגמי קפרון (Kaprun Hochgebirgsstauseen) בכלל לא היו בתכנון המקורי, גם בגלל המרחק וגם בגלל שחשבתי שפחות יעניינו ילדים. בסופו של דבר, התפנה לנו יום שלם בתכנון, הוספנו את הסכר ואת מפלי קרימל והשאר היסטוריה (מבורכת...). התחזית בישרה על יום שלם של גשם ואנחנו החלטנו להמר. כדי שלא תהיו במתח, אספר כבר עכשיו שההימור הצליח בגדול. אגב, כדי להגיע ליעד, הקלידו ב-Waze את השמות Kesselfall Alpenhaus או Kaprun Stauseen Parkhaus. ארבעת האגמים, או אם לדייק יותר מאגרי המים, נוצרו כתוצאה מהקמת הסכרים על מי הנהרות והם מספקים את החשמל לכל הסביבה. קישור.

הגענו בשעה 08:40 אל מגרש החניה הגדול וחנינו בקומה 9 המומלצת, שהיא הקומה האחרונה המקורה של החניון. קומה 10 כבר ללא גג וממנה יוצאים אל הקופות. ההליכה הקצרה הייתה בגשם ללא הפסקה ואנחנו המשכנו להתפלל לטוב... רכשנו כרטיסים לסכרים בעלות של 25 אירו למבוגר ו-13.5 אירו לילד בגילאי 6-15. יש גם כרטיס מוזל למשפחות ואפשר לקנות גם כרטיסים הכוללים סיור מודרך של שעה בסכר, אבל הילדים לא רצו. חיכינו מספר דקות ואז נסענו שתי דקות עם האוטובוס של האתר במנהרה צרה עד לתחנה התחתונה של הפוניקולר. גם לפוניקולר חיכינו מספר דקות ובינתיים התחלנו להתרשם עמוקות מרוחבו העצום ומהעובדה שהוא מטפס במעלה ההר גובה של 431 מטרים, כשהוא נושא עד 185 אנשים. אני לא יודע אם זה נשמע הרבה, אבל זו עליה עצומה, חלקה תלולה במיוחד, חלקים ממנה היו די מפחידים, הנוף היה מרהיב והיא נמשכה 5 דקות שהרגישו לפחדנים שבינינו (אני?) כמו נצח. זו בהחלט אחת החוויות הגדולות בביקור באגמי קפרון. בתחנת הפוניקולר העליונה המתין אוטובוס נוסף שלקח אותנו דרך 8 מנהרות חצובות בהר, צרות במיוחד, דרך האגם התחתון לעבר העליון בנסיעה של כרבע שעה.

כשהגענו למעלה היו לא מעט עננים, אבל כולנו השמענו קריאות וואו בעוצמה כזו או אחרת. האגם העליון Mooserboden היה עם מים בצבע ירוק חזק במיוחד, מסביבו הרים מושלגים חלקית, שעומר טען שנראה כאילו פיזרו עליהם אבקת סוכר, משמאל שני הסכרים. 368 מטרים מתחת לסכר נמצא האגם התחתון Wasserfallboden, גם הוא באותם צבעי ירוקוהתמונה בלתי נשכחת. יש עוד שני אגמים שלא רואים בסיור. קראתי הרבה שאין טעם להגיע לביקור באגמים כשיש עננות כבדה ואחרי כמה דקות הבנתי למה. ענן בלתי נגמר נכנס לנו לתוך החלום וכל הנוף פשוט נעלם. מזל שהגענו כמה דקות לפני. עדיין טפטף, היה קר במיוחד (בסביבות 0 מעלות) כי היינו בגובה של 2040 מטרים והחלטנו שזה יהיה נפלא להתפנק עם קפה ושוקו חם בבית קפה הסמוך לאגם. כשיצאנו גילינו לשמחתנו שהענן נעלם, כך שיכולנו להמשיך וליהנות מהנופים המרהיבים ואני רצתי לסכר כדי להספיק לצלם עוד כמה תמונות בלתי נשכחות עד שהאוטובוס יגיע לאסוף אותנו חזרה למטה. המסקנה היא כי אם יש עננות כבדה לפעמים כדאי להמתין עד שתחלוף.

כעת ירדנו חזרה למטה באוטובוס, בפוניקולר ושוב באוטובוס כשאנחנו מנסים תוך כדי נסיעה לספוג עוד ועוד מהיופי הזה. בסך הכל הביקור באגמים נמשך ברוטו שעתיים ורבע. המבוגרים נתנו לאגמים ציון 10 ואילו הילדים נתנו ציונים 8-9. התבדיתי פעמיים, גם כולם נהנו וגם מזג האוויר לא באמת הפריע.

בשעה 11:10 יצאנו ליעד הבא והגענו למפלי קרימל (Krimmler Wasserfälle) בשעה 12:20. יש במפלים 4 חניונים, כאשר השלושה התחתונים בחינם, אבל כרוכים בהליכה עד למפלים ואילו חניון P4 הקרוב ביותר, הוא בתשלום (או בחינם למבקרים בעולם המים) והעדפנו לחנות בו. מפל קרימל הוא המפל הגבוה ביותר באירופה (והחמישי בעולם) והוא נופל בשלושה שלבים. יש מספר דרכים לבקר במפלים. בעלי הכושר הגבוה מאוד יכולים פשוט לטפס במעלה המפל עד למעלה (או עד שנגמר הכח...) ואילו מבקרים אחרים (כמונו...) יכולים לקחת מונית עד למעלה או עד מספר תחנות בדרך למפל העליון ואז לטייל ברגל בניחותא וללא מאמץ גופני למטה. יש בחניונים מוניות גדולות שזה מה שהן עושות, כך שתפסנו מהר מאוד מונית בסמיכות לחניון וביקשנו מהנהג להסיע אותנו ל-Schönangerl, שזה פונדק הדרכים הנמצא מעל המפל האמצעי. הנסיעה עולה 7 אירו לאדם, אבל היא חוסכת את מחיר הכניסה למפלים שעומד על 5 אירו למבוגר ו-2 אירו לילד בגילאי 6-15. מחיר הכניסה כלול בכרטיס זלצבורגרלנד, אבל זה לא רלוונטי אם משתמשים במונית ובכל מקרה הכרטיס שלנו כבר לא היה בתוקף כי עברו 6 ימים. קישור.

הנסיעה הקצרה ארכה 7 דקות ולאחריה ירדנו מהמונית ועל פי עצת הנהג בחרנו תחילה לטפס מספר דקות כדי להגיע לנקודת התצפית אל המפל העליון. המפל אמנם רחוק מאוד מנקודה זו, אך הוא נראה היטב, נופל מגובה של 140 מטרים ומפזר ענן שלם של רסיסים שמונע כל אפשרות לצלם תמונה ברורה, שזה די מתסכל... בנקודת התצפית פגשנו משפחה כפר סבאית נוספת שאופיר מכירה, החלפנו קצת חוויות וירדנו חזרה למטה לכיוון הפונדק, קנינו מזכרת קטנה בחנות המזכרות והילדים שהיו רעבים התאכזבו לגלות שאין שם אפשרות רצינית לאכול.

משם התחלנו לרדת בשביל המסודר למטה, כשמפעם לפעם יש מרפסת תצפית אל המפלים וכל תצפית יפה לא פחות מקודמתה. המפל האמצעי עוצמתי מאוד גם הוא, נופל 100 מטרים בשני מפלסים ואילו המפל התחתון, בדומה לעליון, נופל גובה של 140 מטרים, מפזר רסיסים לכל עבר, יצר קשת מרהיבה במיוחד והוא היפה מכולם. בסך הכל הירידה אורכת כולל כל העצירות לצילום בסביבות 45 דקות והיא מהנה במיוחד. כולם מאוד נהנו מהביקור במפלים ונתנו למפלים ציון 9. בילינו במפלים כשעה וחצי.

כשהגענו אל תחתית המפלים מצאנו מסעדה אחת שעליה וויתרנו ומיד לאחריה מסעדה נוספת שצופה אל המפל התחתון והישיבה בחצר שלה הייתה נעימה מאוד, אבל השמש החזקה (זוכרים שהייתה תחזית לגשם כל היום?) הבריחה אותנו פנימה. למסעדה קוראים Wasswefall Blick, הארוחה הייתה מצוינת, המחירים סבירים, השירות קצת איטי, אבל היא מומלצת מאוד. החניה עלתה לנו 5.9 אירו, בהחלט נוח ומשתלם.

היעד הבא שלנו והאחרון להיום (בעצם האחרון בכלל לפני וינה) הוא העיירה הציורית צל אם זה (Zell am See), המרוחקת כשעה נסיעה מהמפלים. זוהי למעשה העיירה השלישית לשפת אגם בה נבקר (אחרי האלשטאט וסנט גילגן) ולאחריה נוכל להחליט מי היפה מכולן. בפועל הדעות היו מאוד חלוקות ולא הצלחנו להחליט... סיגל ואני חושבים שהאלשטאט ולאחריה צל אם זה, אבל הילדים היו מאוהבים בסנט גילגן. חנינו בחניון מאוד מרכזי שנקרא Tiefgarage Congress Center ומיד כשיצאנו ממנו לרחוב ראינו מימיננו את טירת רוזנברג (Schloss Rosenberg) המרשימה, שמשמשת כיום כבית העיריה של העיירה.

ממול בית העירייה מתחיל מדרחוב Dreifaltigkeitsstraße הססגוני, הרצוף חנויות, מסעדות ובתי קפה ולאחר צעידה קטנה ראינו מימין את מגדל קסטנר (Kastnerturm), ששימש בעבר לצרכים צבאיים ולא ברור לי מה שימושו כיום ובערך שם חתכנו שמאלה לרחוב Turmgasse (גם מדרחוב), בו קנינו כמה מזכרות ומיד ימינה למדרחוב נוסף. מימין הייתה חנות מעדנים שלא כל כך אהבנו, אך הם מכרו אוכל לברווזים באירו אחד, אז קנינו שיהיה להמשך כי הנחתי שאם מוכרים אוכל לברווזים, כנראה שנפגוש אותם בהמשך... בסוף הרחוב יש מסילת רכבת ולאחריה מלון Grand המפואר והציורי היושב לשפת האגם.

האגם יפיפה והעיניים לא שובעות מהשילוב של המים הכחולים, הגבעות הירוקות מסביב, בצבוץ של הרים מושלגים במרחקים והשמיים הבהירים. אבל לנו יש משימה! צריך למצוא ברווזים... אז התחלנו לחפש מימין למלון לאורך האגם עד שלאחר מספר דקות שמענו צעקה: "ברווז" ורצנו לכיוון המלון שם מצאנו ברווז, שליאור התחילה להאכיל, הוא הזדרז לקרוא לחבריו (מסתבר שהברווז לא אגואיסט) ובמהרה הגיעו כמה נוספים, אליהם הצטרפו שני ברבורים רעבים במיוחד. לזה קוראים "חוויה באירו"...

משם פנינו לצד השני של המלון לכיוון הטיילת וחוף הרחצה, הסתובבנו קצת ואז עשינו אחורה פנה, חזרנו על עקבותינו בחיפושינו אחרי קונדיטוריה טובה ולבסוף מצאנו אחת כזו בכיכר של מגדל קסטנר. אכלנו כמה עוגות טובות, כולל שטרודל תפוחים חלומי וגם חטיפי שוקולד נהדרים שאופיר ביקשה, שתינו קפה ושוקו וחזרנו לאוטו לאחר שעתיים בעיירה הציורית לשפת האגם. נתנו לעיירה ציון 8 ופתחנו מחדש את הדיון על תואר העיירה היפה ביותר...

משם נסענו כשעה עד לדירה, כשבדרך אנחנו עוצרים לכמה קניות קטנות בסופר והגענו בסביבות השעה 19:30. זה היה היום האחרון של טיולנו בחבל זלצבורג. נסענו היום 283 ק"מ. כמעט הנסיעה הכי ארוכה.

יום שלישי 21/9 נוסעים לוינה ועוצרים במרכז הקניות SCS

היום עוזבים את חבל זלצבורג בדרך לוינה. יצאנו בשעה 08:15 לנסיעה ארוכה, שצפויה לקחת כשלוש שעות נטו עד למרכז הקניות העצום שנמצא מדרום לוינה. בדרך עצרנו להפסקת קפה קצרה בתחנת דלק ובשעה 11:40 הגענו אל מרכז הקניות Shopping City Süd המכונה בקיצור SCS וחנינו בחניה 5, שהייתה הנוחה ביותר לחנויות שרצינו. קשה לתאר במילים את גודלו של מרכז הקניות, אבל הוא עצום ומורכב מקניון מרכזי אחד דו קומתי ומעוד חנויות עצומות במבנים נפרדים המקיפים אותו. בין היתר אפשר למצוא שם סניפים של פריימרק (יחסית קטן), דקאטלון, הוליסטר, רשת משחקי הווידאו Game Stop, זארה, H&M, Cos, סניף של Flying Tiger, שאנחנו מאוד אוהבים, סניף עצום של רשת האלקטרוניקה והמולטימדיה Media Markt ועוד ועוד.

כשהתעייפנו והיינו רעבים עצרנו לארוחת בופה חלומית במסעדת Wok Town בקומה השנייה. תמורת סכום של 12.9 אירו אפשר לאכול אוכל סיני מעולה, סושי, מגוון בשרים ודגים על הגריל, סלטים, פירות, קינוחים וגלידות. כולם מאוד התלהבו מהארוחה והיה קשה להפסיק לאכול. במסעדה יש אטרקציה גדולה בדמות רובוט שהביא לשולחן את האוכל שביקשנו לעשות על הגריל. בתחילה לא הבנו מה הקטע של הרובוט, שלפתע הגיע אלינו לשולחן, עד ששמנו לב שהוא נושא את האוכל שביקשנו. הכי 2021. מסעדה מומלצת מאוד! גל העדיף לאכול המבורגר, אז כשסיימנו לאכול, חלקנו אירח לו לחברה כשאכל והאחרים המשיכו לבחון את דוכני האוכל הנוספים במתחם. כעת נשארו לנו עוד שתי מטלות אחרונות, לקנות מזוודת טרולי קטנה על מנת שיהיה מקום לארוז את הקניות (וגם לשלם ל-Ryanair עוד 20 אירו על זה) ולקנות שלט ומטען למכשיר הפלייסטיישן במבנה הסמוך של רשת Media Markt. סך הכל בילינו במרכז כמעט 5 שעות. מקום פנטסטי לקניות.

משם לדירה בוינה נותרה לנו עוד חצי שעה נסיעה, כולל עצירת תדלוק על מנת להחזיר את האוטו מלא. בהגעה לדירה קצת התקשינו למצוא חניה אז הורדנו את הילדים עם כל המזוודות בכניסה לבניין וסיגל ואני נסענו לחנות בצד השני של הכיכר בכניסה לפארק פראטר (Prater) בחניון Parkplatz. תוך כדי, הילדים כותבים לנו בווטסאפ שהם לא מוצאים את הדירה ואין בכלל קומה DG בבניין. עד שהגענו, הילדים כבר הסתדרו אחרי שהסתבר להם, שבתוך הבניין יש שתי מעליות והם היו צריכים את הפנימית יותר. אם הייתי טורח לקרוא את קובץ ה-PDF עם ההנחיות שבעלי הדירה שלחו לי הייתי יודע... בכל מקרה הם אספו את המפתח מהכספת בלובי והגענו למנוחה ולנחלה. בערב נכנענו ללחץ הילדים, שרצו גיוון לשניצלים והלכנו לאכול במקדונלדס בתחנת הרכבת מול הדירה. נסענו היום 335 ק"מ ולמעשה סיימנו את הנסיעות בטיול.

יום רביעי 22/9 מבקרים במרכז וינה ובשוק נאשמרקט

אתמול בערב הזמנו תור לבדיקת קורונה בשעה 08:00 בבוקר. נרשמנו כולנו באתר האינטרנט של הבדיקה (יש קישור בפרק הקורונה שרשמתי בהתחלה) והזמנו תור מוקדם כדי שלא נבזבז את היום על הבדיקה וגם כי הבדיקה מחייבת צום של שעתיים וזה הכי נוח בבוקר כשרק קמים. בחרנו מקום לבדיקה שנמצא כמה מאות מטרים מהדירה, קמנו שעה קודם, לקחנו איתנו מברשות שיניים וניצלנו את האוטו שעדיין אצלנו על מנת לנסוע למקום. גשם קל טפטף והבדיקה של כולנו ארכה בסך הכל מספר דקות. הבדיקה באמצעות גרגור הייתה פחות נעימה מבדיקה עם מטוש, אבל שטויות, גם זה מאחורינו. הבודק היה מאוד שירותי ובדק שאנחנו מקבלים ממנו מסרון ניסיון על מנת לוודא שנקבל כך את התשובות. מול מתחם הבדיקה היו שירותים ציבוריים, צחצחנו שיניים וננזפנו על ידי עובדת הניקיון שזה לוקח לנו יותר מידי זמן. משם נסענו להחזיר את הרכב לחניה של חברת יורופקאר במרכז העיר, על הרינג, לא רחוק מבית האופרה. הרכב נבדק ללא בעיה, מד הדלק נבדק ואנחנו שוחררנו לדרכנו, שמחים ששוב החזרנו רכב ללא פגיעה (זה השלב שבו אתה מתבאס שעשית ביטוח ביטול השתתפות עצמית לרכב סתם, אבל אמשיך לעשות...).

כעת הגשם כבר היה חזק יותר וצעדנו ברחוב במהירות בחיפוש אחר בית קפה לארוחת בוקר. מכיוון שהיינו בצום ורטובים, השתוקקנו כולנו למקום סגור ושתייה חמה. ככה מבלי לתכנן, "נחתנו" על קפה שוורצנברג (Cafe Schwarzenberg), בית קפה וותיק משנת 1861, מרוהט כמו פעם ומשדר יוקרה ואצילות רבה. בטח יהיה פה מאוד יקר, חשבתי לעצמי, אבל ברגע זה שאתה רטוב וצמא, למי אכפת? הארוחה הייתה מצוינת, המנות גדולות והמחירים... אכן יקרים. כשיצאנו לאחר שעה, שמחנו לראות כי הגשם פסק וזו הייתה הפעם האחרונה שנתקלנו בו (למעט טפטוף קל בהמשך). היה לנו מזל גדול עם מזג אוויר בטיול הזה!

כעת יצאנו למסלול טיול ששרטטתי מראש בגוגל מפס. מיד לאחר היציאה מהקפה הראינו לילדים את מסעדת La Ciel, מסעדת כוכב מישלן אחד בה אכלנו בנסיעה הקודמת, המשכנו למבט על בית האופרה (Wiener Staatsoper) המרשים של וינה מבחוץ, טיילנו לאורך מדרחוב קרנטנר (Kärntner) האלגנטי, שם נמצא מלון זאכר (Sacher) המפורסם (מהעוגה הקרויה על שמו ומעולם לא הבנו למה אוהבים אותה...) והקזינו של וינה.

בסוף המדרחוב, בכיכר הקרויה על שמה, נמצאת קתדרלת סטפן הקדוש (Stephansdom) מהמאה ה-14, אחד מסמלי ההיכר של וינה. קישור. נכנסנו פנימה לכנסייה המרשימה, הסתובבנו קצת, מתרשמים מיופייה, ואז רצינו לעלות לתצפית על אחד המגדלים. אל המגדל הדרומי מובילים 343 מדרגות ואל הצפוני מעלית, אך גובהו רק 68 מטרים והוא נמוך במחצית מהדרומי. הצבעה מהירה העלתה שכולם פרט לעומר מעדיפים לעלות לצפוני עם המעלית. עומר בתחילה החליט לעלות לדרומי לבד, אך נסוג ועלה איתנו. למעלית הישנה נכנסים רק ארבעה נוסעים אז עלינו בשתי נגלות לתצפית יפה על העיר. מחיר העלייה היה 6 אירו למבוגר ו-2.5 אירו לילד. בפינת הכיכר ראינו את פסל המסמרים, מעין קמע של נפחים שבדרכם לעבודה היו עוצרים שם לנעוץ מסמר למזל.

מהקתדרלה פנינו אל עבר מדרחוב גראבן (Graben), הנמתח משם צפונה. המדרחוב הזה ססגוני יותר מקודמו, הוא עמוס בתי קפה ומסעדות ובמרכזו פסל מרשים גבוה מאוד ובראשו עיטורים בצבעי זהב בוהק. בשלב זה היינו אמורים לבקר באתר שנקרא מסע בזמן בוינה, אך כשנכנסתי לקנות כרטיסים מוזלים בטלפון, ראיתי שאין מקומות לסיורים כרגע וקניתי כרטיסים לשעה 14:40.

את הזמן בינתיים ניצלנו לביקור במוזיאון האשליות (Museum der Illusionen), מרחק דקות הליכה משם. קישור. מוזיאון קטנטן, שיש בו ארבעה חדרים קטנים עם כל מיני שעשועים ואשליות אופטיות, שאמנם יספקו לא מעט תמונות לילדים לאינסטגרם, אך ישעממו מהר מאוד את כל מי שהיה במוזיאונים דומים לזה (ובוודאי גדולים ממנו) בעבר. אחרי חצי שעה בלבד יצאנו מהמוזיאון, די מאוכזבים ואפילו לא טרחנו לתת לו ציון. מחיר הכניסה היה 13 אירו למבוגר ו-9 אירו לילד בגילאי 5-18.

היה לנו עוד זמן עד לארוחת הצהרים המיוחדת שהזמנו (תכף נגלה...) וצעדנו משם כמה דקות בסמטאות המיוחדות לעבר כיכר היהודים (Judenplatz). הכיכר משמשת לזיכרון פשעים נגד היהודים החל מימי הביניים ועד כמובן השואה. בכיכר יש פסל ואנדרטת זיכרון לנספים בשואה עם כיתוב מצמרר בעברית המספר כי 65,000 מיהודי וינה נספו בשואה. בכיכר נמצא גם מוזיאון היהודים, שהוקם על שרידי בית הכנסת שנחרב ובכניסה אליו הוקמה סוכה. כשביקשנו להציץ לתוכה, נתבקשנו באגרסיביות לעזוב את המקום וכך עשינו. בדרך למסעדה עוד הספקנו לעצור שוב בכיכר Stephansplatz ולקנות מזכרות ושוקולד.

השעה הייתה כבר 12:30 ואנחנו בדרכנו לארוחת הצהרים, שהזמנו מראש במסעדת Ribs of Vienna. קישור. זוהי מסעדה וותיקה וידועה המתמחה בצלעות חזיר. לא מומלץ לאכול שם שום דבר אחר מלבד צלעות. המסעדה נמצאת בתוך מרתף עתיק, מאוד צרה וארוכה וכל הריהוט מעץ כבד. כל הילדים הזמינו מנות צלעות וסיגל ואני הזמנו מנה זוגית של צלעות, הכוללת 2 מטר צלעות (בשש חתיכות של שליש מטר, שאפשר להזמין כל אחת ברוטב אחר), שעועית מלופפת בבייקון וצ'יפס. מנה כזו עולה 33 אירו לזוג והיא חגיגה לעיניים ולפה. מנה של מטר אחד ללא תוספות עולה 17.9 אירו.

שבעים ומאושרים יצאנו בהליכה קצרה לכיוון היעד הבא, מסע בזמן בוינה (Time Travel Vienna), מעין מוזיאון אינטראקטיבי המספר את סיפור ההיסטוריה של וינה, אך למעשה של אוסטריה כולה. בכניסה קיבלנו מדריכי שמע באנגלית (ובספרדית בשביל אופיר) ויצאנו לדרך. המסע התחיל בקולנוע בחמישה ממדים, שכלל תמונה תלת ממדית, כיסאות נעים, רוח ועקצוצים ברגליים של עכברושים, שהמחישו לנו את תהליך התפתחותה של העיר. משם הלכנו להכיר את הדמויות המרכזיות בשושלת הקיסרית, החל ממריה תרזה ופרנץ ג'וזף ועד לסיסי, אשתו האהובה במיוחד, שנרצחה. משם לאולם המוזיקה של מוצרט ושטראוס, שניסו לשכנע אותנו מי מהם הוא הטוב ביותר ומיד לאחר מכן צפינו בריקודי וואלס במשקפי מציאות מדומה, משם למותו של פרנץ ג'וזף ותחילת מלחמת העולם הראשונה וסיימנו בביקור בבונקר במלחמת העולם השנייה. הסיור נמשך 50 דקות, עולה ברכישה מוקדמת באינטרנט 16.9 אירו למבוגר ו-13.5 לילד בגילאי 5-14 והדעות עליו היו מאוד חלוקות. נתנו למוזיאון ציונים בטווח 5-10 ואני חושב ששני התנאים להנאה מהמקום הם הבנה טובה של אנגלית ואהבת היסטוריה.

משם צעדנו כמה מאות מטרים לצידו המזרחי של ארמון הופבורג (Hofburg). אפשר לבקר בארמון בחדרי המגורים הקיסריים, בגן הטירה ובחממת הפרפרים, אך אנחנו הסתפקנו בהנאה מהמראה החיצוני המרשים. משם המשכנו דרך קפה סנטרל (Café Central), בית הקפה המפורסם ביותר של וינה, שתמיד משתרך תור בכניסה אליו, משם הלאה לבית העירייה (Rathaus) המרשים במיוחד ומשם לגן הוורדים (Volksgarten) של הארמון, שם עצרנו על הספסלים למנוחה מול הוורדים היפים.

המשכנו לצידו המערבי של ארמון הופבורג, חצינו את השער המרשים מימין ולאחריו חצינו את הכביש אל כיכר מריה תרזה (Maria Theresien Platz), בה נמצאים מוזיאון ההיסטוריה של הטבע ומוזיאון תולדות האמנות ובמרכזה פסול עצום של מריה תרזה, המנהיגה האוסטרית הראשונה וקינחנו את הסיור בכיכר המוזיאונים (Museumsquartier) הנמצאת ממול, כיכר מאוד מיוחדת עם מגוון ספסלי ישיבה מעוצבים בצבע ירוק, רשתות צבעוניות מלמעלה ומגוון גדול של מוזיאונים מסביב.

כעת הגיע הזמן להגשים חלום קטן לסיגל ולבקר בקונדיטוריה האהובה עליה Oberlaa. מראש בחרתי סניף שיתאים לנו למסלול ההליכה וזה ממוקם ברחוב Mariahilfer, ממש מהצד השני של כיכר המוזיאונים, אחלה דרך לסיים את המסלול. סיגל מאוד רצתה את עוגת הערמונים האהובה עליה, אך זו מיוצרת רק לקראת חג המולד אז היא הסתפקה בפאי לימון נהדר, הילדים חלקו מגוון עוגות ואני דבקתי באסטרהזי האהובה עליי. העוגות פה מעולות והקונדיטוריה הזו לה מספר סניפים בוינה מומלצת במיוחד.

השעה 17:30 ואנחנו מתלבטים לאיפה להמשיך, יש טפטוף קל מאוד ושוק האוכל נמצא ממש קרוב, אז ההחלטה נופלת עליו. כמה דקות הליכה ואנחנו מגיעים לשוק נאשמרקט (Naschmarkt). זהו שוק אוכל שבמרכזו שני מסלולי הליכה באורך של כחצי קילומטר, כך שאם הולכים את כולו במסלול אחד וחוזרים בשני, הולכים בדיוק קילומטר. לאורכו עשרות דוכני אוכל, מסעדות, חנויות לחומרי גלם ואפילו קצת דוכני בגדים ומזכרות. יש אפילו בשוק מסעדה ישראלית בשם Neni, שכבר שנים רבות מצליחה מאוד בקרב המקומיים והפכה כבר לרשת ברחבי אירופה. קישור. הסתובבנו בשוק כשעה, צופים במאכלים המיוחדים ומנסים לתור אחר מסעדת הבלינצ'סים המפורסמת Palatschinkenkuchl, שגילינו שהלכה לעולמה...

עלינו על הרכבת התחתית הסמוכה לשוק, קנינו לליאור גלידה פיצוץ ולאופיר עוגייה במקדונלדס על מנת לסגור חובות וחזרנו לדירה עייפים. אגב, הנסיעה בתחתית עולה 2.4 אירו למבוגר ומחצית מזה לילד.

בשעות הערב המאוחרות התרחשה מיני דרמה בדירה... להזכירכם, בבוקר עשינו בדיקת קורונה והתוצאות עדיין לא הגיעו (שזה בסדר לאור העובדה שטרם חלפו 24 שעות). בשעה 22:30 מגיע מסרון המבשר שיש תוצאה לעומר. אנו מתבקשים להקליד קוד שכנראה היינו אמורים לקבל בעת הבדיקה אבל לא קיבלנו. במסרון יש הסברים איך לשחזר את הקוד, כמובן רק בגרמנית, אבל סיגל מתגברת על זה ומבשרת שעומר שלילי. זה לקח 5 דקות וידענו שיש לנו עוד 6 בדיקות לקבל, כלומר עבודה קשה עוד לפנינו... עד 23:15 מתקבלות התוצאות השליליות של ליאור, אופיר, גל, סיגל ושלי. לא קשה להבין שרועי חסר. אנחנו מחכים ומחכים, הילדים שואלים מה עם התוצאות של האחרים ואנחנו לא מספרים להם כי אנחנו חוששים שרועי ייכנס ללחץ... בשעה 01:00 בלילה אני מתמוטט מעייפות ונרדם וסיגל ממשיכה לבדוק מידי שעה. בסוף הגיעה התוצאה השלילית המיוחלת האחרונה בשעה 04:30. סוף טוב הכל טוב וכולנו בריאים :-)

יום חמישי 23/9 ארמון שונברון, הכפר של האדריכל המוזר ובילוי בפארק השעשועים

אנחנו קמים ומספרים לילדים את עלילות הלילה ויוצאים לארוחת בוקר במתחם הרכבת מול הדירה. בשעה 09:20 אנחנו כבר בתחתית בדרכנו לארמון שונברון (Schloss Schönbrunn), בוודאות אחד מאתרי התיירות המעניינים ביותר בעיר. קישור. מהתחנה יש עוד כחצי קילומטר הליכה ובסך הכל ההגעה לארמון לוקחת כחצי שעה. קנינו מיד כרטיסים במכשירים הדיגיטליים לסיור של 10:06. בימים עמוסים יותר, מומלץ מאוד לקנות כרטיסים מראש כי אחרת אפשר לחכות זמן רב לתור בסיור. בארמון יש מגוון סוגי כרטיסים ואנחנו בוחרים את זה שנראה לנו שיהיה הכי מעניין לילדים ולא ארוך מידי. הסיור נקרא Imperial Tour,הוא כולל ביקור ב-22 חדרים בארמון ועולה 18 אירו למבוגר ו-13 אירו לילד בגילאי 6-18.

אנחנו ממהרים לסיור שהכניסה אליו נמצאת בצדו השמאלי של הארמון, מפקידים את התיקים למשמרת ומגיעים לכניסה, מתחילים להיכנס ואז שומעים קול צעקה של השומרת שנוזפת בנו שאנחנו עם מסיכה רגילה... נזופים אנחנו מחליפים ל-N95 וגל רץ להביא מהתיק שבשמירת חפצים את שלו ושל אופיר. השלב הבא היה לקבל מכשירי שמע בשפה האנגלית ויצאנו לדרך. אגב, אסור לצלם!

במהלך הסיור המרתק עוברים בין החדרים השונים של הארמון, שנמצאים במצבם המקורי. הארמון, שנחשב לאחד היפים באירופה, שימש למגורי המשפחה הקיסרית, יש בו 1400 חדרים, מתוכם פתוחים לביקור 22 בסיור הקצר או 40 בסיור הארוך. בין השאר רואים את חדר ההמתנה לפגישות אצל הקיסר, את חדר קבלת הקהל שלו, חדרי השינה של הקיסר ושל אשתו, חדרי הילדים, אולמות הנשפים והאירועים ועוד. בכל חדר לוחצים את מספרו במכשיר השמע ומקבלים הסבר. פעמים רבות ההסבר ארוך מאוד, ארוך מידי. בשורה התחתונה, זה סיור מרתק שאסור להחמיץ שנמשך 45 דקות.

כשסיימנו את הסיור, עומר ביקש לטייל קצת בגנים, לא תכננתי את זה אבל זרמנו. סיגל ורועי נשארו לנוח בחזית הארמון ואנחנו יצאנו לתור מאחוריו. ראינו את הגנים הפורחים היפים ואת מזרקת נפטון ואז הגענו למבוכי הצמחייה (Maze & Labyrinth) שהם בתשלום נפרד. הכניסה עולה 6 אירו למבוגר ו-3.5 אירו לילד. בדיעבד, הייתי צריך לקנות כרטיס שנקרא Classic Pass, שמציע דיל משפחתי וכולל את הסיור הארוך, המבוכים, הגן הפרטי, גן התפוזים ותצפית הגלורייט (Gloriette) ובגלל הדיל המשפחתי אפילו עולה פחות.

במבוכים יש שלושה סוגי מבוכים, האחד נמוך עם כל מיני פעילויות המשולבות בו, השני גבוה, מסובך יותר ועם מרפסת תצפית במרכזו שמאפשרת להשקיף על המבוך מגבוה והשלישי, גם הוא נמוך וקצת פחות מטופח עם פעילויות גופניות במהלכו ואותו נטשנו באמצע כי לאף אחד לא ממש בא לטפס על עמוד... אחרי כמעט שעה חזרנו לסיגל ורועי שכבר היו קצת חסרי סבלנות וחזרנו בתחתית למרכז וינה. בסך הכל בילינו במתחם כמעט שעתיים וחצי ואפשר לבלות בו גם יום שלם. נתנו לארמון ציון מבוגרים 9 וציון ילדים 8.

לתחנה הבאה היה קצת יותר מאתגר להגיע. ירדנו מהתחתית ומשם הייתה עוד הליכה של קילומטר. בדרך החברה אותתו לי שהם רעבים וחיפשתי מסעדה לעצור בה. המסעדה הייתי די חשובה כי זו הארוחה הרצינית האחרונה בטיול ובסופו של דבר, זה מה שזוכרים... לפתע קלטתי מסעדה בשם Sofienwirt. קישור. עיון מהיר בתפריט העלה שיש אפילו שניצל עגל ופתרון לכולם והתיישבנו לאכול שם ארוחה מצוינת. אפילו העובדה שגילינו בסוף שבחשבון מופיע חיוב של 0.8 אירו על כל כוס מים מהברז ששתינו ו-0.8 אירו על כל שקית קטשופ ומיונז שקיבלנו (בסוף זה מצטבר להרבה כסף), לא העיבה על שביעות הרצון.

מרחק קצר משם נמצאים הבית והכפר של הונדרטוואסר (Hundertwasser), אדריכל אוסטרי מחונן ששנא קווים ישרים. אתם יכולים לנחש שהמבנים שתכנן מיוחדים, מוזרים ומעוררי עניין רב. הוא נחשב לגדול אומני אוסטריה של המאה ה-20 ונפטר בשנת 2000. אגב, אם זה מעניין, אז אמו יהודייה. במקום אליו הגענו יש בניין אחד שלם, צבעוני ומעוגל במיוחד שהוא עיצב ומולו מעין כפר אומנים עמוס בדוכני מזכרות בשתי קומות, במרכזו בר והוא מעוצב בדומה לבניין, ססגוני ויפיפה.

משם יצאנו לכיוון תעלת הדנובה הסמוכה, צעדנו לאורכה עד שהגענו לרחוב שעולה לכיוון הדירה שלנו כשהיעד שלנו הוא פארק השעשועים פראטר (Prater) הסמוך לדירה. קישור. כבר בביקור הקודם בוינה רציתי מאוד לעלות לגלגל הענק של וינה, סימלה של העיר וכעת זה היה נראה לי כמו הזדמנות מצוינת לעשות את זה וסיום כיפי במיוחד לטיול, בעיקר על רקע עייפות החומר של הילדים ששבעו מאתרים. בכניסה לפארק עצרנו להפסקת גלידה ושירותים וכעת היה ברור שמתחילים בגלגל הענק (Wiener Riesenrad). קישור. חשוב לשים לב שיש שני גלגלי ענק אז לא להתבלבל. אגב, בפארק הזה אין דמי כניסה, אלא משלמים על כל מתקן שעולים סכום של 3-5 אירו לאדם, למעט הגלגל הענק שכרוך במחיר שערורייתי של 12 אירו לאדם, אבל סמל זה סמל... ההתחלה בגלגל הענק גם מאפשרת לראות את כל הפארק מלמעלה וכך להחליט איזה מתקנים רוצים לעשות.

בכניסה לגלגל הענק יש מוזיאון קטן המספר את סיפור ההיסטוריה שלו ואז נכנסים לקרונות האדומים שספסל קטן במרכזם והאוויר לא מצוי בהם בשפע וכך מסתובבים סיבוב של רבע שעה ברוטו, שרובו כמובן עצירות, אבל הוא מספק נוף מרשים של וינה בכלל ושל הפארק מתחת בפרט. במהלך הסיבוב הילדים כבר החליטו איזה מתקנים הם רוצים לעשות. רמז: כמעט רק רכבות הרים.

כשירדנו התחלנו לעבור ממתקן למתקן, כשמידי פעם הילדים מבקשים להיכנס. הפארק ממש הפתיע בעושר המתקנים שלו, במודרניות שלהם ובעיקר שלא נאלצו לעמוד אפילו פעם אחת בתור, איזה כיף! מנפלאות הקורונה? הם התחילו במכוניות המתנגשות Grand Autodrom (מדהים שאפילו בעלי רישיון נהיגה ממשיכים להתלהב מזה), המשיכו לרכבת הרים בחושך Darkride Insider, משם לרכבת הרים Volare, מתקן הזוי שבו אתה נוסע ברכבת הרים כשאתה שוכב בתוך כלוב ומתהפך לכל עבר, משם לרכבת ההרים Super 8 Bahn, לאחר מכן לרכבת השדים Hotel Psycho, שקראתי עליה הרבה המלצות ולבסוף כקינוח שוב מכוניות מתנגשות. סה"כ בילינו במקום כמעט שעתיים וחצי, המתקנים עלו 175 אירו וכולם נתנו לפארק ציון 10. איזו דרך נהדרת לסיים חופשה! החלטה טובה.

כשיצאנו מהפארק עברנו ליד דוכן נקניקיות וליאור החליטה שבא לה אז קנינו לה נקניקיה והיה מרתק לראות איך המוכר אינו חותך את הלחמניה לאורכה, אלא מחדיר אליה צינור מתכת לכל אורכה שיוצר בה חור, אליו הוא שופך קטשופ ומשחיל את הנקניקייה. שביעות הרצון של ליאור הבהירה שזה גם טעים. מאוד רצינו לסיים את הטיול בעוד חוויה מתוקה ומתחת לדירה היה סניף של Aida, עוד רשת קונדיטוריות טובה וגדולה. על פי גוגל היא נסגרת בשעה 17:00, השעה כבר הייתה 17:30 והחלטנו לנסות ומסתבר שיש עוד חצי שעה. איזה כיף, אבל כשנכנסנו ראינו ויטרינת עוגות ריקה. אכזבה? המוכרת מיהרה להחזיר את כל העוגות ואפילו רצה להביא לנו עוגות שרצינו מאחור, כך שיכולנו למשל סוף סוף לנסות גם את שטרודל הגבינה האוסטרי המפורסם Topfenstrudel כדי להבין שהוא לא ממש טעים, אבל אם לא היינו מנסים את זה, איך הייתי יודע לספר לכם? המוכרת הפליאה בשבחה של עוגת הבית הנקראת על שם הבית Aida Torte וסיגל השתכנעה לקחת ונהנתה מאוד, אני לקחתי כמובן (תנחשו) אסטרהזי נהדר וגם הקפה והאייס קפה היו מצוינים וזה היה עוד סיום נהדר לטיול.

חזרנו לדירה ובאיזה שהוא שלב הילדים התחילו לגלות סימני רעב, ירדנו למטה וחיפשנו מסעדה כשלפתע גילינו ראמניה בשם Taeko Ramen Bar. קישור. זו הייתה הזדמנות לילדים לטעום ראמן אמיתי לראשונה ונשמעה התלהבות רבה. אופיר העדיפה סושי, שהיה מצוין. זהו, נגמר הטיול.

יום שישי 24/9 בדרך הביתה

קמנו בשעה 02:20, התארגנו מהר ויצאנו מהדירה בשעה 03:00. היו לי כל מיני המלצות לנהגים כאלה ואחרים וחברות מוניות, אבל משום מה, הלכתי עם האינטואיציה ובחרתי להזמין מונית מחברה הנקראת City Airport Taxis. קישור. מחיר הנסיעה של ואן לשבעה נוסעים ומזוודות עלה 42 אירו בלבד, זול משמעותית מכל האחרים. מאוד חששתי שנרד למטה באמצע הלילה עמוסים במזוודות ולא יהיה נהג, אבל הנהג כבר חיכה לנו, העמיס את האוטו והביא אותנו לשדה התעופה (במהירות מטורפת) תוך 20 דקות. אחלה חברת הסעות והמלצה חמה!

בשדה התעופה השתרך תור ארוך מאוד מול דלפקי ריינאיר שעוד היו סגורים, אני הלכתי לבקש החזר מע"מ על הקניות, תהליך דיגיטלי די מסובך, שעד עכשיו לא ברור לי אם עבר בהצלחה. בינתיים ריינאיר התחילו לעבוד, חייב לציין שהם מאוד יעילים ותוך דקות כבר היינו בדרכנו לבדיקה הביטחונית הקצרה, לביקורת הדרכונים ולדיוטי פרי, שם נהנינו מסיבוב עוגות נוסף אצל Aida. המטוס המריא בשעה 07:10 באיחור של חצי שעה, רובנו נמנמנו ונחתנו בישראל בשעה 11:00 אחרי טיסה של 3 שעות. נתב"ג היה די שומם בשישי לקראת הצהרים ואפילו לא היו תורים לבדיקת קורונה. לפני 12:00 כבר היינו בדרך הביתה בהסעה שהזמנתי מראש.

סיכום ועלויות

בסיכומו של דבר, היה טיול מדהים! התכנון היה מצוין, עמדנו בו בצורה מלאה ובלי לחץ וימים עמוסים מידי, מזג האוויר היה שחקן חשוב מאוד לטובתנו, הקורונה לא הורגשה ולא שיחקה תפקיד מרכזי, לא היה עומס בשום מקום, הדירות היו מצוינות והכי חשוב - המשפחה תפקדה בהרמוניה מעוררת התפעלות, ללא ריבים, ללא ויכוחים, ללא צעקות, עם הרבה משחקים משותפים, הרבה מוזיקה טובה של אופיר באוטו, הרבה חברות, הרבה ביחד, הרבה משפחה!

עלויות: טיסות 1515 אירו, מלונות: 1805 אירו, תחבורה (אוטו, דלק, חניות, רכבת תחתית) 1535 אירו, אוכל (מסעדות, סופר מרקטים, עוגות, גלידות וממתקים) 2400 אירו, אטרקציות 2100 אירו, ביטוחים 255 אירו, שונות (טיפים ותקשורת) 350 אירו. לזה כמובן צריך להוסיף קניות. סה"כ ללא קניות: 9960 אירו

צרור תובנות, טיפים ועצות:

• טיול מוצלח מתחיל בתכנון ולמידה מוקדמת של האתרים. הספיק לי לראות מטיילים שהתחילו את הטיול במפלי קרימל מלמטה במקום מלמעלה כדי להבין את זה… קחו בחשבון שהאטרקציות חוזרות על עצמן וחשוב לבחור אחת מכל סוג על פי איך שמסתדר לכם בתכנון, כלומר, תכננו מערת קרח אחת, מכרה מלח אחד, נקיק אחד, אגם או שניים וכד׳.

• חברות תעופה Low Cost חוסכות הרבה כסף, בודאי למשפחה גדולה, אבל התמורה בהתאם. אצלנו אפילו לא נתנו כוס מים בטיסה. למשפחה כדאי להוציא עוד כמה אירו ולקנות מראש מקומות ישיבה מסומנים ולהביא לטיסה כריכים ושתייה. אל תשכחו שאם לא עושים צ׳ק אין מראש זה עולה המון כסף ובטח אל תבואו עם משקל עודף.

• מומלץ לבדוק אפשרות לעשות ביטוח ביטול השתתפות עצמית לרכב השכור במסגרת ביטוח הבריאות שאתם עושים. לנו זה יצא הכי זול ולדעתי גם עדיף בעת צרה להתנהל מול חברת ביטוח ישראלית.

• ואפרופו ביטוח בריאות, אל תעלו על דעתכם לא לעשות ביטוח. זה לא המקום לחסוך כסף כי זה יכול בסוף לעלות הרבה כסף.

• כמעט כולנו רגילים ל-Waze, אבל באוסטריה Google Maps טוב ממנו במקרים רבים כי הוא יותר מעודכן. נתקלנו בכמה מקרים, כולל כביש אחד שהיה סגור, גוגל ידע ו-Waze לא.

• השכרת דירה היא אופציה נהדרת למשפחות בחבל זלצבורג. אני מצאתי את בוקינג טוב יותר מאשר Airbnb. היצע הדירות היה גדול יותר, הסינון טוב יותר, יש יותר אפשרויות ביטול ותשלום דחוי ואפילו היה זול יותר.

• כדאי לבדוק בחברת הסלולר שלכם בנוגע לדילים משפחתיים של חבילות גלישה בחו״ל. לי פרטנר נתנו הצעה נהדרת שחסכה הרבה כסף ולילדים הייתה חבילה עצומה בגודלה. חבילה גדולה מבטיחה שקט ורוגע אצל הילדים…

• כרטיס חבל זלצבורגרלנד יכול לחסוך המון כסף. לנו הוא חסך מעל 500 אירו, כולל הנחות בלא מעט אתרים שקיבלתי כי הקפדתי לשאול בכל מקום. מצד שני, אל תלכו לאתרים רק כי הם בחינם ואל תתנו לכרטיס להכתיב לכם את הטיול. נצלו אותו בתבונה.

• צאו מהארץ כשאתם בקיאים היטב איפה ומתי עושים בדיקות קורונה. זה חוסך המון זמן ונותן ביטחון. הבדיקות בוינה היו ללא תשלום ולקחו לנו 10 דקות לכל המשפחה. אני מכיר לא מעט מטיילים שסיפרו כי שילמו 80 אירו לאדם לבדיקה. ידע מוקדם חוסך הרבה כסף.

• רשת הסופרמרקטים Lidl זולה יותר מכל האחרות, בדוק. ביקור בסופר מרקט וקניית מצרכים לדירה הוא גם חוויה משפחתית בטיול.

• לא משנה באיזו עונה אתם מבקרים, תמיד נדרש מעיל חם לביקור במקומות הקרים כגון מערת הקרח, הפסגות הגבוהות, מכרה המלח ועוד.

• בכל מקום שבו יש מדריכי שמע או עלוני מידע, תשאלו האם יש בעברית. אנחנו הופתענו למצוא עברית בלא מעט מקומות.

• תחזית מזג האויר מאוד מטעה, אפילו באפליקציות המובילות. אנחנו די התעלמנו ממנה ובכל פעם שהיו ערפילים שפגעו בראות, חיכינו קצת שהערפילים יזוזו. זה עבד לנו מצוין.

• לחניונים באתרים יש מספרים. כמעט תמיד חניון P1 יהיה הכי קרוב לכניסה לאתר וככל שהמספר עולה, החניון מתרחק. בכל מקרה, תנסו תמיד למצוא חניה בחניון הקרוב ביותר אפילו אם הרחוקים יותר יהיו מלאים כי כל הזמן מתפנות חניות (למעט בתחילת היום). תמיד תוכלו להוריד את בני המשפחה ליד הכניסה ולנסוע לחנות רחוק יותר.

• תכינו בארץ מבעוד מועד פלייליסט גדול לטלפון כי הוא יהיה חברכם הקרוב בנסיעות הארוכות. מוסיקה טובה באוטו הופכת את הנסיעות לנעימות יותר. כדאי להוריד את השירים מראש לטלפון כדי שהמוסיקה לא תזלול לכם את כל חבילת הגלישה.

• בסיום הביקור בכל אתר בקשו מהילדים לתת לאתר ציון ולנמק. הילדים אוהבים את הפעילות הזו מאוד, הם מרגישים שמקשיבים להם ושדעתם חשובה ואתם לומדים המון איך לתכנן טיולי משפחות נכון יותר.

• בקרו באחד מבתי הקפה המפורסמים של וינה. זה כמו אתר תיירות.

• פארק השעשועים פראטר בוינה הוא מקום נהדר לסיים את הטיול. בעצם, גם ביקור בקונדיטוריה...

• ואחרון חביב - מה חייבים לאכול בטיול? שניצלים (עגל ולבן), קורדון בלו (שניצל ממולא בהאם וגבינה), עוגת אסטרהזי, שטרודל תפוחים ומוצרטקוגל. חייבים! אם אתם מגיעים בחורף אז גם טורט ערמונים.

טיול מוצלח!