טיול זוגי לטביליסי וסביבתה יוני 2023

רקע

ההחלטה לנסוע לטביליסי הייתה יחסית ספונטנית. אני אפילו לא זוכר מה היה הטריגר, אבל המטבח הגיאורגי מעניין אותנו מאוד וזו כבר סיבה נהדרת לנסוע. כשקנינו את הכרטיסים אפילו לא היה לנו מושג מה עושים שם וההחלטה לרכוש כרטיסים ל-5 לילות הייתה די שרירותית. אם תרצו, אפשר לקרוא לזה תחושת בטן או אולי ניסיון. עם הזמן הבנו שנרצה לחלק את הזמן ליומיים וחצי בעיר עצמה ועוד יומיים וחצי מחוצה לה. מקבוצות פייסבוק על היעד הבנו ששלושת היעדים המומלצים מחוץ לעיר הם הדרך הצבאית, דרך היין ועיר הבירה הקדומה מצחתה. מאז למדנו רבות על העיר וסביבתה וזה התחיל להראות יותר ויותר מעניין.

כרטיסי טיסה

לטביליסי טסות בדרך כלל 4 חברות תעופה, חברת התעופה הלאומית הגיאורגית Georgian Airways ושלוש חברות התעופה הישראליות. הטיסה נמשכת כשעתיים וחצי. אל על מבצעים את הקו באמצעות חברת הבת סאן דור וזו חוכרת מטוס מחברת השכר הצ'כית Smart Wings. את התרגיל הזה הם גם עשו לנו בטיסה לפראג. אז הופתענו, עכשיו כבר לא. די במפתיע, המחירים של כל חברות התעופה די דומים ולא זולים כפי שהנחתי בטעות. בחרנו באל על בגלל הטבות הנוסע המתמיד שיש לי ושילמנו 574$ לזוג כרטיסי טיסה ללא מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך בבוקר מוקדם (6:00-9:35), כלומר יש לנו כמעט יום טיול שלם ואילו הטיסה חזור בשעת ערב (19:20-20:55) ומרוויחים חצי יום טיול נוסף.

הטיסה הלוך יצאה באיחור של 50 דקות ואילו הטיסה חזרה איחרה בשעה. המטוסים צפופים, לא נוחים וכמובן ללא מערכת בידור. למרות שמדובר על טיסת אל על, לא בוצע בידוק ביטחוני לפני הטיסה חזרה. בחזור קיבלנו מושבי יציאת חירום, כך שהיה לנו ממש נוח. נתנו לחברת התעופה Smart Wings ציון 6.

בתי המלון

מהר מאוד הבנתי שבחירת מיקום לינה בטביליסי היא די פשוטה וכדאי מאוד ללון בעיר העתיקה או מעט מצפון לה באזור השדרה המרכזית רוסטבלי (Rustaveli). אני חושב שעדיף בעיר העתיקה. כהרגלי, חיפשתי בבוקינג מלון 4 כוכבים מרכזי עם ציון בוקינג גבוה מ-9 ובחרנו את מלון Graf. מחירו היה זול מאוד ועמד על 1240 לארי (480$) לחמישה לילות כולל ארוחת בוקר. כשבוע לפני ההגעה התקשר אליי מנהל המלון והפתיע אותי עם הצעה לבטל את ההזמנה בבוקינג ולהזמין ישירות אצלו במחיר של 1000 לארי (380$) לכל התקופה כולל ארוחת בוקר. כמובן שהסכמתי בשמחה וחסכנו 20% מהמחיר. קישור.

כשהגענו, מצאנו מלון חדיש במיוחד שנפתח רק לפני חצי שנה. יש בו בסך הכל 39 חדרים ולמעלה יש מרפסת גג עם תצפית מרשימה על העיר העתיקה ומבצר נריקלה. החדרים מודרניים, קצת קטנים, מסך טלוויזיה קטן ופינת תה וקפה ללא חלב. החיסרון המרכזי של החדר היה המקלחת הקטנה במיוחד שלו. השירות של הצוות בקבלה היה נהדר וארוחת הבוקר הייתה מספקת. המיקום של המלון במרכז העיר העתיקה פשוט חלומי. מסביבו מגוון מסעדות, ברים, מאפיות, חלפנים ומה לא. הגענו ממנו ברגל כמעט לכל מקום במרכז העיר. מיקום מושלם. נתנו למלון ציון 9.

המפות שלי

הכנתי מפה עם מסלול הליכה בטביליסי. קישור.

מסעדות ואוכל

בטביליסי אין מסעדות מישלן ודי מאתגר למצוא מסעדות מומלצות. סיגל עשתה עבודת מחקר מעמיקה במיוחד וגיבשה רשימת מסעדות גיאורגיות על פי סוג (מסעדות Fine Dining, מסעדות מסורתיות ומסעדות עם מטבח עכשווי) וכן רשימת מאכלים גיאורגים שחייבים לטעום (מצורפת בהמשך). היא נעזרה בעיקר באתר אינטרנט נהדר בשם Wander-Lush. יש שם סקירות של מיטב מסעדות העיר. קישור. בנוסף קיבלנו המלצה חמה מאוריאל בארי, מדריך סיורי אוכל בעיר, על מסעדה מצוינת עם מופע ריקוד מסורתי. מתוך הרשימה שגיבשנו בחרנו את שתי המסעדות שנראו לנו הכי אטרקטיביות ולהן הזמנו מקום מראש.

בנוסף, הכנתי רשימה של מאפיה, פטיסרי וגלידריה מומלצים וכמובן שלא נוותר על ביקור בשווקי האוכל של העיר. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח עלה לשנינו 24$ ל-6 ימים ללא מזוודה. קישור. חבילת אינטרנט עשינו, כפי שהתרגלנו לעשות בכל הטיולים בשנה האחרונה, באמצעות E-Sim, סים וירטואלי מוזל במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה החדישה הזו. מחירו עמד על 4.5$ בלבד לחבילת 1 ג'יגה לשבוע. הסים מאוד זול ונוח וכבר הוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום שישי 9/6/23

בשעה 3:25 הגענו עם מונית לנתב"ג. הופתענו לראות שדה תוסס ושוקק חיים בתחילת יוני. הדרך לדיוטי פרי חלפה מהר ואת הזמן עד לטיסה העברנו בטרקלין המפנק של אל על. אחרי איחור של כמעט שעה, המראנו לדרכנו בשעה 6:45 ואחרי קצת מעל שעתיים כבר הגענו ליעד. השעון המקומי מקדים את ישראל בשעה אחת והשעה המקומית 9:55. תוך דקות יצאנו מהטרמינל לא לפני שהחלפנו כסף בדלפק המאוד מומלץ של חברת Inteliexpress. השער שלהם היה מהגבוהים בהם נתקלנו בעיר. פה תוכלו לראות את השערים שלהם: קישור. אנחנו קיבלנו 2.595 לארי על כל דולר. עכשיו כשיש כסף, התפניתי להזמין הסעה באמצעות אפליקציית Bolt. ההסעה הגיעה תוך דקה תמורת מחיר מגוחך של 19 לארי. קישור. זה המקום לספר כי האפליקציה מומלצת מאוד לשימוש בטביליסי, המחירים מאוד זולים וחשוב לדעת כי גם הנהגים נותנים דירוג לנוסעים וטיפ קטן לנהג תורם לדירוג שייתן לך. דירוג טוב מבטיח למצוא מונית בקלות.

אחרי חצי שעה כבר היינו במלון, החדר עוד לא היה מוכן ויצאנו לטיול קצר באזור הקרוב למלון. בדרך עברנו אצל חלפן מומלץ בכיכר החירות ששמו Rico Gram והחלפנו סכום נוסף בשער 2.6, כלומר די דומה לשער בשדה התעופה. במרחק כמה דקות הליכה מהמלון נמצא מרכז גבריאדזה (Gabriadze). זהו ביתו של תיאטרון בובות מהבולטים בעולם, אך הסיבה המרכזית לביקור במקום היא מגדל השעון הנטוי הצמוד אליו. בתחתית המגדל יש מאות אריחי קרמיקה שנעשו בעבודת יד המספרים סיפורים. אחת לשעה מגיח מהשעון דמות מלאך ומצלצלת בפעמון עם פטיש קטן ופעמיים ביום (בשעות 12:00,19:00) מתקיים במגדל מופע תיאטרון בובות מכני גדול יותר ששמו "מחזור החיים" והוא מציג את שלבי החיים של ילד וילדה החל מלידה ועד המוות. למרות שהמגדל נראה מט ליפול, הוא מגדל מודרני שנחנך בשנת 2010 על מנת להתריס כנגד אדריכלות אורבנית עכשווית של מתכת וזכוכית. הוא אהוב מאוד ומשתלב נהדר בסביבה בה הוא נמצא. לחובבי תיאטרון בובות מומלץ להתעדכן בשעות המופעים. קישור.

צמוד למגדל השעון נמצאת כנסיית אנצ'יסחטי (Anchiskhati Basilica), הנקראת גם כנסיית המולד של מרים הבתולה. היא העתיקה ביותר בעיר, כנראה מהמאה ה-6, במבנה מלבני בעל שלוש ספינות (חלל פולחן ראשי, שנבנה על מנת להידמות לתיבת נח ובו שומעים את הכומר והמקהלה). הספינה המרכזית הגדולה מסתיימת באפסיס חצי עגול ממזרח, עליו יש שרידים של ציורי קיר מהמאה ה-17. לידה יש מגדל פעמונים בנוי מלבנים מהתקופה הפיאודלית במאה ה-17, המהווה גם את השער. בשנים 1958-64 נערכו בה עבודות שחזור, שהחזירו לה את המראה שהיה לה במאה ה-17. בימי הביניים המאוחרים היא הייתה מרכז חשוב של חיי הדת והתרבות וחונכו בה נסיכים גיאורגים. זהו אחד המונומנטים התרבותיים החשובים בעיר. הכניסה חופשית. קישור. זה המקום אולי לציין כי הגיאורגים מאוד מקפידים על כללי הלבוש בכנסיות ואינם מתירים כניסה עם מכנס קצר לנשים וגברים.

השעה כבר 12:00, זמן נפלא לארוחת צהרים. התיישבנו במסעדה בלב העיר העתיקה, די קרוב למלון, שהופיעה אצלנו במומלצים ושמה Chashnagiri, מסעדה גיאורגית מסורתית. התפריט היה ממש תואם לרשימת מאכלי החובה שהכנו ומרוב התלהבות הזמנו הרבה הרבה יותר מידי. התחלנו עם פלטה של Pkhali (קציצות עשויות ירקות קצוצים בשילוב אגוזי מלך, שום, חומץ ובצל) ו-Badrijani (פרוסות חציל מטוגן ממולאות באגוזי מלך ושום). הקציצות אכזבו אבל החצילים היו נפלאים.

אחריהם הגיע Lobiani (מאפה במילוי שעועית), שהפתיע לטובה, היה מאוד טעים והיה כל כך גדול שיכל להוות ארוחה שלמה לשנינו. כל אחד מאיתנו טעם Slice אחד על מנת שיישאר מקום למנות הבאות. מיד אחריו הגיע חינקלי, מעין סוג של כיסון שמקורו באזורים ההרריים של גיאורגיה ומגיע במגוון מילויים כגון בשר, פטריות, תפוחי אדמה, גבינה ועוד. צריך לדעת לאכול אותו. בתחילה נותנים ביס קטן דרכו שותים את כל הנוזלים שניגרו מהמילוי ואז ממשיכים לאכול את כל הכיסון.

הבא בתור היה Mtsvadi, שם כללי לכל מה שמשופד על גחלים. אנחנו לקחנו בשר חזיר שהיה מצוין. המנה האחרונה בארוחה המוגזמת הייתה Shkmeruli, מנת דגל במטבח המקומי המגיעה מאזור Racha ובאופן מפתיע אהובה מאוד גם על ידי יפנים. עוף מטוגן, שלאחר הטיגון מצופה בשום, תבלינים ושמנת חמוצה ואז נאפה. המנה במסעדה הזו אכזבה ובעוף היו עצמות, אך בהמשך הטיול אכלנו מנה כזו פשוט נפלאה. זה מעדן חובה לחובבי שום וחשוב לוודא שאין עצמות. כפי שאפשר להבין, כח לקינוח כבר לא היה לנו. בשורה התחתונה, האוכל היה טעים (למעט השקמרולי), השירות טוב מאוד והמיקום נהדר. הארוחה עלתה בסך הכל 130 לארי כולל שירות ונתנו למסעדה ציון 8.

בדרך חזרה למלון עברנו במרתף יין ששמו Karalashvili wine cellar, שיש לו טעימות יין מומלצות, אבל סיגל לא שותה והם דרשו מחיר זוגי לטועם בודד, אז וויתרנו. קישור. כשהגענו למלון, החדר היה מוכן, העלינו את המזוודות ולאחר זמן התארגנות קצר יצאנו להמשך הטיול במרכז העיר.

היעד הבא, שוק הפשפשים הגשר היבש (Dry Bridge Market), שוק נהדר לחובבי עתיקות, וינטג', פריטים סובייטיים, כלי בית ועוד. הוא נמצא במרחק הליכה של רבע שעה מהמלון ופופולרי בקרב תיירים ומקומיים כאחד. המוכרים מציבים את הסחורה על שולחנות מתקפלים או שמיכות והכל תוסס וססגוני, בעיקר בסופי שבוע, אז מגיעים יותר מוכרים. השוק נקרא כך כי הגשר עליו הוא נמצא היה בעבר מעל הנהר, שהוסט בעקבות בניית סכר וכעת יבש שם ברחוב מתחת. השוק הוא מקום נהדר לספוג קצת מהתרבות המקומית והמחירים נתונים למשא ומתן. התשלום במזומן בלבד. השוק יכול להיות סגור במזג אוויר גרוע. הוא פתוח מידי יום, אך בימי שני הפעילות חלקית בלבד.

מהשוק פנינו חזרה מערבה לכיוון הפארק. חלקו התחתון נקרא גיאורגי ליאונידזה (Giorgi Leonidze) על שם הסופר והמשורר המקומי בן המאה ה-20, שפסלו הגדול ניצב בגאווה בכניסה לפארק ואילו חלקו העליון נקרא התשיעי באפריל על שם התאריך בשנת 1989 בו הפגנה אנטי סובייטית פוזרה על ידי הצבא הסובייטי עם 20 הרוגים. בקצה העליון של הפארק נמצאת שדרת רוסטבלי והמוזיאון הלאומי.

שדרת רוסטבלי (Rustaveli) היא השדרה המרכזית בעיר ונקראת על שמו של גדול המשוררים המקומיים מימי הביניים Shota Rustaveli. היא מתחילה בכיכר החירות ומשם נמשכת צפונה לאורך קילומטר וחצי עד רחוב Kostava ותחנת המטרו רוסטבלי. בקצה הצפוני נמצא פסלו של המשורר.

הרחוב הפופולרי תמיד עמוס ותוסס ויש לאורכו מוסדות ציבור ותרבות, אנדרטאות, בתי מלון, מסעדות, חנויות ומרכז הקניות Galleria. רוב המוזיאונים החשובים של העיר והתיאטראות נמצאים כאן, כמו גם הפרלמנט של גיאורגיה ובית המשפט העליון. ליד תיאטרון רוסטבלי מוטבעים על המדרכה כוכבים בצבע זהב ובמרכזם שמם של כוכבי תיאטרון מקומיים, סטייל הוליווד.

על מדרגות האקדמיה למדעים רוכלים מקומיים מציעים סחורה על המדרכה בתמונה שנראית כאילו הזמן עצר מלכת. רבים מהם מוכרים תמונות ואנחנו שואלים את עצמנו מי הקונים? אני מניח שתמונה תסביר טוב יותר ממילים את כוונתי.

לאורך הרחוב יש פסלי ברונזה קטנים ומשעשעים, שנוצרו על ידי האמן הגיאורגי Levan Bujiashvili, שהביע כך את אהבתו לעיר. השדרה מגשרת בין גיאורגיה ההיסטורית למודרנית ומסמלת את השינויים שעברה העיר בדרכה להיות עיר בירה מודרנית עכשווית.

בקצה הדרומי של השדרה קצת לפני כיכר החירות נמצא מרכז הקניות Galleria. הוא מכיל מעל 100 חנויות ומגוון אפשרויות אוכל (בקומה הרביעית). בין היתר יש בו סניפים של קלווין קליין, דיזל, גאנט, טומי הילפיגר, iSpace (יבואן אפל), H&M, ליווייס, פפה ג'ינס, The North Face וטימברלנד. המרכז די מיושן ועזבנו אותו אחרי דקות ספורות. יתרונו הגדול הוא מיקומו במרכז העיר.

מיד אחרי מרכז הקניות נמצאת כיכר החירות (Freedom), אחת הכיכרות המרכזיות בעיר. היא נקראה בעבר כיכר התיאטרון בשל תיאטרון האופרה המפואר ששכן בה, אך שמה שונה ב-1918 על מנת לכבד את עצמאותה של גיאורגיה. בתקופת ברית המועצות היא נקראה כיכר לנין, שפסל ענק שלו שכן במרכזה והוסר ב-1991 כשגיאורגיה זכתה שוב בעצמאות. במרכז הכיכר נמצאת כיום אנדרטת החירות, עמוד גבוה ובמרכזו פסל מוזהב של הקדוש ג'ורג' הורג את הדרקון. מסביב לכיכר יש חנויות, מסעדות ובתי קפה. הכיכר מסמלת את המאבק המתמשך של העם לדמוקרטיה וחירות.

משם חזרנו למלון למנוחה קצרה לפני ארוחת הערב. בשעה 18:30 יצאנו לכיוון המסעדה שנמצאת ליד תיאטרון הבובות גבריאדזה. כשהתקרבנו היה קשה לפספס את עשרות האנשים שעמדו וחיכו למופע הבובות בתוך השעון של שעה 19:00. בזמן שסיגל התיישבה במסעדה, אני יצאתי לצלם את המופע, שבדומה לזה המתקיים במגדל השעון בכיכר המרכזית של פראג היה די מטופש אף הוא.

מסעדת OtsY נחשבת על ידי רבים לטובה בעיר. השף העולה Giorgi Ninua מגיש פרשנות מודרנית ויוקרתית לקלאסיקות גיאורגיות באווירה ביתית, שירות מצוין ומחירים סבירים.

הגענו מצוידים בהמלצות למנות ספציפיות והזמנו בהתאם. למנה ראשונה הזמנו רול של סלט סרטנים במעטפת אבוקדו, שהיה פשוט פנטסטי והפתיע בגודלו.

למנות עיקריות הזמנו לחי בקר צלויה ברוטב יין אדום עם פירה וגזרים. הלחי הייתה עשויה נפלא והפירה והרוטב הלמו אותה במיוחד. לצידה הזמנו מנה בלתי נשכחת של נתח חזיר קריספי עם רוטב שזיפים חמוצים (Tkemali) ותפוחי אדמה. הארוחה עלתה 210 לארי כולל שירות ונתנו למסעדה ציון 10. קישור.

יום שבת 10/6/23

אחרי ארוחת הבוקר עלינו לראות את טרסת התצפית על גג המלון. מולנו ניצבו מצודת נריקלה והפסל של אמא גיאורגיה. מתחתינו העיר העתיקה המתפוררת. בתים רבים בעיר העתיקה נטושים, חלקם נראים כאילו עומדים להתמוטט וחלקם כבר אחרי. עצוב לראות כמה מוזנחת העיר ואנחנו תוהים האם זו תולדה של הזנחה של שנים של הסובייטים או תוצאה של המצב הכלכלי העכשווי במדינה? ואולי בכלל שניהם?

בשעה 9:10 הגיע לאסוף אותנו הנהג לטיול פרטי לדרך הצבאית (הרי הקווקז). כאן המקום לספר שבחנו מספר אפשרויות לטיולים פרטיים על פי המלצות בקבוצות הפייסבוק ושיווק של המדריכים. הטיולים כוללים תכולה דומה ועולים בסביבות 325-390 לארי לרכב. אנחנו בחרנו בחור מקומי בשם Levani Svanishvili. בדיעבד זו הייתה טעות גדולה, אבל אחזור לזה בהמשך.

התחנה הראשונה בטיול נמצאת על גבעה, ממזרח לעיר מצחתה (mtskheta), בירת גיאורגיה הקדומה, כחצי שעה נסיעה מצפון לטביליסי. מנזר הצלב ג'ווארי (Jvari Monastery) הוא אתר עלייה לרגל בשל טכניקת הבנייה הייחודית שלו, בשל קדושתו וגם בשל הנוף המרהיב הנשקף ממנו על העיר העתיקה מצחתה ועל המפגש בין שני הנהרות Mtkvari ו-Aragvi.

הכנסייה והמנזר נבנו במאה ה-6 על פסגת המצוק הסלעי. הכנסייה הייתה מהראשונות להיבנות בצורת צלב, חידוש באותם הימים. מכיוון שהמתחם נבנה והתרחב לאורך מאות שנים, הוא בנוי מבליל של סגנונות היוצר פסיפס עיצובי יוצא דופן. בתוך הכנסייה נמצאים מאמינים רבים המתפללים ומדליקים נרות לפני תמונות של קדושים. היא כל כך ישנה שחלקים ממנה נתמכים על ידי קורות מתכת ועץ. הכניסה חופשית.

אחרי כעשרים דקות המשכנו בדרכנו צפונה לנסיעה של כ-50 דקות עד מאגר המים ז'ינוואלי (Zhinvali Water Reservoir). המאגר נמצא בתוך נהר Aragvi, אותו פגשנו קודם במצחתה. המאגר נוצר כתוצאה מהקמת סכר על ידי הסובייטים בשנות ה-80, הוא כלוא בין ההרים המשתקפים נפלא במימיו הצבועים ירוק עז ולאורכו יש לא מעט נקודות צילום, חלקן עם אלמנטים קיטשיים כמו ספסל לב עטוי פרחים וחלקן עם אפשרות להצטלם עם מעיל וכובעי צמר כפי שמתלבשים הציידים המקומיים. במבט עילי נראה האגם כמו עוף גדול שכנפיו נפרשות לצפון מזרח ולצפון מערב והסכר בבסיסו. גודלו של המאגר מעל 11 קמ"ר, עומקו המרבי מגיע ל-75 מטרים והוא מספק מחצית ממי השתייה של טביליסי, שמקורם בהפשרת השלגים.

אנחנו ממשיכים לנסוע צפונה ובקצה הצפון מערבי של מאגר המים ניצבת במלוא הדרה מצודת אנאנורי (Ananuri). המקום מלא לחלוטין במבקרים שמגיעים לצפות במבצר היפיפה המשקיף על צפון מאגר המים וביחד יוצרים תמונה ציורית למדי. במתחם מהתקופה הפיאודלית יש כנסייה, מגדל פעמונים, צריחים ומסביבו חומה. יצאנו לטייל על החומות במסלול מפחיד למדי מכיוון שהדרך צרה במיוחד וללא מעקה. נופי האגם המסתתרים אחרי הכנסייה מרשימים במיוחד והמקום יפיפה. ביציאה מהמתחם יש שדירה קטנה של דוכני מזכרות ושתייה. הכניסה חופשית.

כ-20 דקות נסיעה צפונה הנהג עוצר בצד הדרך ומסביר לנו שפה אנחנו הולכים לאכול ארוחה נהדרת של שיפודי כבש (בתשלום נוסף). אנחנו מנסים להבין האם יש אפשרות אחרת, אבל אי אפשר לתקשר איתו. בחווה המופיעה במפת גוגל תחת השם Wano Shops מסתובבים מספר כבשים, בסמוך לה זורם הנהר והמקום די פסטורלי. התרווחנו על הספה המאולתרת בטבע וחיכינו לארוחת השחיתות. קיבלנו סלט ירקות גיאורגי, צלחת שיפודי כבש ולחם שוטי. ארוחה חביבה, לא מעבר, שעלתה 100 לארי.

בשעה 13:00 יצאנו משם, הדרך הרעועה התחילה להתפתל בהרים כשמידי פעם משאיות בדרכן לרוסיה גורמות לפקקים כבדים והנהג שלנו מקלל אותן כאילו הוא עושה את הדרך בפעם הראשונה. לאחר נסיעה מתישה חלפנו על פני עיירת הסקי גודאורי (Gudauri), שנראתה שוממה למדי באמצע יוני. הבנו שמדובר באתר סקי רציני בעונה. מעט אחרי העיירה נמצאת אנדרטת הידידות רוסיה גיאורגיה (Russia Georgia Friendship Monument).

האנדרטה נבנתה בשנת 1983 לציון 200 שנה להסכם Georgievsk ולידידות בין שתי המדינות. היא משקיפה על עמק השטן ומורכבת מקיר אריחים גדול עם סצנות מההיסטוריה בין שתי המדינות. המקום קצת מוזנח, מסביב מספר מזנונים ודוכני אוכל, מסביבנו פסגות גבוהות מושלגות חלקית, בצדדים עדרי ענק של כבשים והכל מאוד ירוק ויפה, אבל בסופו של דבר, זה נוף הרים שגרתי שכבר ראינו באירופה יפים ממנו ואנחנו פחות מתחברים להתלהבות מהמקום. השיא של הטיול היה אמור להיות קזבגי (Kazbegi), אבל אני משוכנע שהנהג עבד עלינו ולא לקח אותנו לשם. במסלול הטיול מופיעה כנסייה בשם Gergeti Trinity, שבמפת גוגל נראית הרבה בהמשך. הוא טען שהאנדרטה זה קזבגי. אולי.

הדרך חזרה התנהלה בעצלתיים וחזרנו למלון בשעה 18:15 אחרי נסיעה של כשלוש שעות. אחרי התארגנות קצרה יצאנו לטיול ערב במדרחוב שרדני (Shardeni), רחוב הבילויים של העיר העתיקה. בכניסה הצפונית למדרחוב נמצא פסל תמאדה (Tamada), פסל דמות המזמינה לאכול ולשתות ומבטא את חשיבות תרבות האירוח והיין לגיאורגים. זהו העתק של פסל מהמאה ה-7, שנמצא במוזיאון הלאומי.

המדרחוב עמוס במסעדות, ברים, מועדוני לילה, גלריות לאמנות וחנויות בוטיק. זהו רחוב הבילויים המרכזי והיקר של העיר. מדרחוב שער בלילה וישן ביום. האזור נבנה ונהרס מספר רב של פעמים ולכן מורכב ממיקס של סגנונות רבים, מה שעושה אותו מיוחד יותר. בפתח כל מסעדה או בר ניצבת בחורה המשדלת את החולפים להיכנס, אבל אותנו אף אחת לא שכנעה והעדפנו לצאת ממלכודת התיירים הזו.

בסיום המדרחוב נמצאת כיכר Vakhtang Gorgasali ובגלל שהתחיל גשם נכנסנו למסעדה הראשונה שנראתה לנו בכיכר ושמה Machakhela. החלטנו לטעום ממגוון מאכלי הבצק המקומיים והתחלנו עם המפורסם שבהם, Acharuli Khachapuri. בתוכו יש מיקס של גבינות סולגוני ואימרולי, חלמון וקוביית חמאה. אחרי שמערבבים את כל המילוי בוצעים מהבצק ומנגבים את המילוי. זה פנטסטי וממכר. זה המקום לספר שגבינת סולגוני היא גבינה מלוחה חמוצה עם כ-45% שומן. היא מאוד אלסטית ובכך מזכירה את המוצרלה. גבינת אימרולי היא גבינת בקר מלוחה חמוצה והיא הפופולרית ביותר בגיאורגיה.

אחריו קיבלנו Achma, סוג נוסף של חצ'אפורי עשוי אטריות, גבינות וביצה. מכנים אותו פה בשם החיבה לזניה גיאורגית והוא אכן מזכיר את המאכל האיטלקי. גם הוא היה מצוין. אחרון חביב קיבלנו פאי בקר מאזור Svaneti המערבי שנקרא Kudbari. עוד מנת בצק נפלאה, בייחוד אחרי שנותנים לה כמה דקות להתקרר. הארוחה עלתה בסך הכל 75 לארי כולל שירות ונתנו למסעדה ציון 8.

בדרך חזרה למלון עצרנו בפטיסרי Madame Choux, שנמצא ברחוב הראשי של העיר העתיקה. הם מתמחים בפחזניות במגוון מילויים. אנחנו לקחנו לעצמנו אחד במילוי בטעם קפה כקינוח לארוחה (5 לארי). קישור. משם הדרך למלון הייתה קצרה.

יום ראשון 11/6/23

היום אנחנו עושים יום טיול סביב אתרי החובה של מרכז העיר. טביליסי הקלאסית. אין סיבה למהר ואחרי ארוחת הבוקר יצאנו מהמלון בסביבות השעה 9:20 וצעדנו ברגל אל גשר השלום (Bridge Of Peace), הנחשב לאחד מהגשרים בעולם שהוגדרו כיצירות מופת ארכיטקטוניות, אך הוא נמצא במרכז חילוקי דעות בשל מתנגדים לא מעטים שטוענים שהוא פוגע בצביון של העיר העתיקה הנמצאת ממערב לו. גשר הזכוכית והפלדה מושך אליו צלמים רבים, גם ביום וגם כאלו שבאים לצלם בלילה את ההשתקפות המהפנטת של התאורה במימי הנהר. אורכו של הגשר להולכי רגל 156 מטרים והמעקה שלו עטוף עשרות אלפי נוריות לד מהבהבות, המשדרות מידי שעה בקוד מורס הודעה הכוללת יסודות כימיים מהטבלה המחזורית המרכיבים את גוף האדם על מנת להעביר מסר על חשיבות החיים והיצירה בין אנשים ומדינות. מומלץ לראות את הגשר גם ביום וגם בלילה.

בצדו השני (המזרחי) של הגשר נמצא פארק רייק (Rike). זהו פארק עירוני חדיש שממבט על נראה כמו מפת גיאורגיה והשבילים מציירים את האזורים השונים במדינה. הוא שוכן על הגדה המזרחית של הנהר. בצדו המזרחי נמצאת המזרקה הרוקדת (Dancing Fountain) לצלילי מוזיקה ואורות בחודשי הקיץ, בקצהו הדרומי נמצא הכדור הפורח (Air Balloon Tbilisi), דרך מעניינת לתצפית על העיר מגובה 150 מטרים במשך רבע שעה (50 לארי) ובקצהו הצפוני נמצא אולם קונצרטים עצום בעיצוב מתכתי זועק שלא הצלחנו להחליט אם הוא מרשים או דוחה.

הפארק משובץ בלא מעט אטרקציות נוספות כמו שחמט ענק, מתקני שעשועים לילדים, פסנתר כנף לבן, מבוכים וגינות מעוצבות. יש הטוענים שהפארק יותר יפה בלילה, כאשר אלפי נורות הלד המשובצות בו נדלקות (כשעה וחצי לפני השקיעה) ומאירות את הנהר והמבנים. אנחנו לא חזרנו כדי לבדוק. על הפארק משקיף מלמעלה ארמון הטקסים הממלכתיים המרשים State Palace of Ceremonies.

בדרום הפארק נמצא גם הרכבל (Aerial Tramway), שמוביל למבצר נריקלה. אנחנו הגענו אליו כמה דקות לפני שעת הפתיחה 10:00 והתור כבר היה ארוך. הדרך מהפארק למבצר מאוד קצרה והרכבל מגיע למעלה אחרי דקה וחצי. אומרים שיש לו רצפת זכוכית, אבל אנחנו לא ראינו באף קרון וזה גם לא היה חסר לנו. על מנת לשלם על הנסיעה יש לרכוש כרטיס פלסטי שנקרא Metro Money. הוא עולה 2 לארי (מותר להשתמש בכרטיס אחד למספר אנשים) ועליו טוענים את מחיר הנסיעה בסך 2.5 לארי לכיוון.

כשהגענו למעלה פנינו תחילה ימינה אל טיילת שמובילה לפסל הכי מפורסם בעיר. לאורכה יש דוכני מזכרות ושתייה והנוף על כל העיר מתחת מהמם.

פסל קרטליס דדה (Kartlis Deda) הוקם על ראש גבעת סוללאקי (Sololaki)בשנת 1958 לרגל חגיגות 1500 שנה לטביליסי. פירוש שמו הוא "אם האומה" ורבים מכנים אותו גם "האמא של גיאורגיה". הפסל, שגובהו 20 מטרים, עשוי אלומיניום ומייצג אישה בלבוש גיאורגי מסורתי המסמלת את העם הגיאורגי, דהיינו בידה השמאלית היא מחזיקה קערית יין לברך את הבאים כידידים ובידה הימנית חרב המיועדת למגיעים כאויבים. הסיבה לבחירה בפסל של אישה היה שהנשים הגיאורגיות ידועות כלוחמות לא פחות מהגברים. הפסל המקורי הזמני היה עשוי עץ וכשהוחלט להפוך אותו לקבוע הוא צופה באלומיניום על מנת לשמור עליו מנזקי הסביבה. בשנת 1997 הוא הוחלף בפסל חדש.

מהפסל חזרנו לכיוון הרכבל והתחלנו לרדת במדרגות לכיוון המבצר כשבדרך אנחנו רואים כל פעם זווית אחרת של גגות הבתים של העיר העתיקה מצד אחד ואת שכונת המרחצאות אבאנותובאני מהצד השני. ליד תחנת הרכבל יש גם ירידה אל הגנים הבוטניים, אבל מי שרוצה לבקר בהם, עדיף להיכנס מהכניסה למטה על מנת שלא לפספס את הכניסה למבצר. באמצע הדרך למטה הגענו אל הכניסה למבצר.

מצודת נריקלה (Narikala) הוקמה במאה ה-4 על מנת להגן על העיר. במקור היא הוקמה כמבצר פרסי וכיום זהו אחד מאתרי התיירות המפורסמים של העיר. פירוש שמה הוא "בלתי חדיר". היא נמצאת על גבעה, בדיוק במקום בו עברה הדרך מאירופה להודו. היא נראית מכל מקום ויש ממנה תצפית מרשימה על העיר.

המצודה מחולקת לשני אגפים המופרדים באמצעות חומה. היא ניזוקה ברעידת אדמה בשנת 1827 ולא שוקמה מאז מכיוון שהסובייטים לא ייחסו לה ערך אסטרטגי. בתוך המצודה נמצאת כנסיית ניקולס הקדוש (Saint Nicholas's Orthodox). בכנסייה יש ציורי קיר עם סיפורים מההיסטוריה הגיאורגית ומהתנ"ך. גם פה נדרש מכנס ארוך על מנת להיכנס.

הטיפוס על חומות מצודת אנאנורי אתמול הספיק לנו, השרירים עדיין כואבים ולכן וויתרנו על טיול על החומות גם כאן. יצאנו מהמצודה ופנינו ימינה אל עבר הירידה לשכונת אבאנותובאני. בסיום הירידה מימין נמצאת הכניסה לגנים הבוטניים, עליהם דילגנו וממש מולנו ראינו דוכן למכירת גלידת יין אדום. שמענו כי זו גלידה מצוינת וזה היה זמן מצוין לבחון זאת ואכן הגלידה נהדרת ומחירה 5 לארי. שם גם הייתה ירידה נוספת אל עבר מפל Leghvtakhevi. המפל נופל מגובה 22 מטרים מתוך הגן הבוטני ושמו נגזר ממילה בגיאורגית, שמשמעותה עץ תאנה בגלל שבעבר היו שם עצי תאנים רבים. מוביל אליו שביל הליכה מעץ מעל ערוץ הנחל הקטן שהוא יוצר. הוא נחמד ולא יותר מזה.

מהמפל הלכנו על שביל לאורך ערוץ הנחל שנכנס לתוך שכונת אבאנותובאני (Abanotubani). השכונה, שמשמעות שמה בעברית היא "רובע המרחצאות", ידועה במרחצאות החמים שבה המבוססים על נביעה תת קרקעית של מי גופרית. האגדה מספרת כי מלך איבריה יצא במאה ה-5 לציד באזור באמצעות בז. הבז לכד שני פסיונים שנפלו למעיין ומתו וכך התגלו מי הגופרית שבאזור. המרחצאות המפורסמים והיוקרתיים ברובע נקראים מרחצאות אורבליאני (או Chreli Abano), אבל לצערנו לא היה מקום אז הזמנו לעצמנו חדר פרטי ליום שלישי. ברובע יש מרחצאות רבים נוספים, גם כאלו שפחות יוקרתיים ויותר זולים. מומלץ להזמין מקום מראש. בסמוך למרחצאות יש גשר מנעולים צבעוני במיוחד מעל ערוץ הנחל. מעט דרומית משם יש גשר מנעולים נוסף, פחות צבעוני, שנקרא Second Bridge of Love. קיטשי, אבל מצטלם יפה.

מרובע המרחצאות המשכנו בהליכה קצרה לכיכר המרכזית של העיר העתיקה, חצינו את הנהר וטיפסנו קלות אל כנסיית מטחי (Church of Metekhi) או בשמה המלא כנסיית מרים הבתולה של מטחי. הכנסייה הגיאורגית אורתודוקסית שוכנת על צוק מטחי בגדה המזרחית של הנהר, מול העיר העתיקה. היא נבנתה בסוף המאה ה-13 תוך ניסיון שתראה כמו המשך טבעי של המצוק. היא שונה מאוד מכנסיות בנות תקופתה מכיוון שיש לה בחזית שלושה אפסיסים קמורים (כיפות), כאשר המרכזי הוא הגדול ביותר. הכיפה מוחזקת על ידי ארבעה עמודים. חלקים מהכנסייה נבנו במאות מאוחרות יותר והיא מעוטרת עם גילופי וחריטות סלע. בכנסייה יש שלושה היכלים, ארבעה מגדלים, גן קטן ומרפסת תצפית נהדרת על העיר העתיקה והנהר. הכניסה אליה חופשית. בחניה נמצא פסלו של King Vakhtang Gorgasali, מלך גיאורגיה האגדי במאה ה-5 ומייסד טביליסי, רוכב על סוס. גם הכיכר המרכזית של העיר העתיקה ממול נקראת על שמו.

החום היה כבד ומעיק ועצרנו מול הכנסייה למנוחה של קפה קר עם מוכרת עצבנית במיוחד שגבתה סכום מופקע של 15 לארי לכוס אמריקנו עם קרח. יותר יקר מישראל, אבל זה המחיר שמשלמים כשלא בודקים מה המחיר לפני ההזמנה. שיעור זול לחיים. השעה הייתה קצת אחרי 12:00, חצינו חזרה את הנהר אל העיר העתיקה ויצאנו לטיול ברחוב ציורי ומומלץ בשם Betlemi. בתחילת הרחוב מימין ניצבת קתדרלת St. George מהמאה ה-13, שיש לה מגדל צבוע כחול, מאוד בולט, שהבחנו בו עוד כשהיינו במבצר למעלה. אחרי הכנסייה הרחוב מתעקל ימינה, הוא צר מאוד ומשני צידיו בתים דו קומתיים עם מרפסות עץ בצבעים בולטים שונים. מידי פעם אנחנו חולפים על פני מלון קטן וגפנים משתלשלות על הקירות ועל עמודי העץ.

בהמשך ראינו דלת צבעונית בולטת ולידה טלפון ישן תלוי על הקיר ומתחתיו הכיתוב Call Your Wife על רקע גרפיטי ענק של חתול. נראה כי הגברים הגיאורגים דואגים לנשותיהם, אבל איך זה מתקשר לחתול?

בהמשך הרחוב קיר לבנים צבעוני במיוחד עם מרפסת בצבעי הקשת שמעניקים יופי מיוחד למבנה שנראה שהולך עוד רגע להתמוטט, כמו כל העיר העתיקה. אבל זה יפה. עוד קצת הלאה ואנחנו מגיעים לכיכר ירושלים, שם מסתיים הרחוב. בצומת פנינו שמאלה לעבר המסעדה בה רצינו לאכול, לא רחוק משם.

מסעדת Iasamani נמצאת במערב העיר העתיקה. הטיח המתקלף על הקירות לעומת המפות הלבנות על השולחנות מייצג את טביליסי יותר מכל. המטבח גיאורגי עכשווי והתפריט עונתי ומשתנה בתכיפות. אנחנו מאוד אוהבים את איך שהמסעדה נראית, מאוד אלגנטית. בגומחה בקיר ממול מסודרים אדנית, מראה ועציצים תלויים בצורת פרצוף.

המלצרית הייתה נהדרת ואנחנו זרמנו עם ההמלצות שלה יחד עם המלצות עליהן קראנו מראש. למנה ראשונה הזמנו סלט עלים מרענן ומיוחד עם רוטב פירות יער, תפוחים ואגוזי מלך מסוכרים. נהדר. מיד אחרי הסלט הגיע לחם תירס במילוי גבינה (מעין לביבה) עם סלט מלפפונים. עוד מנה נפלאה.

המלצרית המליצה שנזמין מנה עיקרית אחת והמליצה מאוד על שקמרולי. החלטנו לתת למנה הלאומית הזדמנות נוספת אחרי הניסיון הפחות מוצלח שלשום. הפעם קיבלנו את העוף ברוטב שום ללא עצמות, נקי לחלוטין ובתוספת האם מחבל Racha וגרעיני דלעת. זו הייתה פשוט מנה יוצאת מן הכלל. נפלא!

הגיע זמן הקינוחים ומכיוון שלא אכלנו ארוחה גדולה מידי, הזמנו שניים. סיגל אכלה טארט דובדבנים ואני אכלתי מעין פנה קוטה עשויה יוגורט מקומי שנקרא Matsoni ולצדו הוגש Gozinaki, שהוא ממתק גיאורגי מסורתי עשוי דבש ואגוזי מלך. אהבתי מאוד. הארוחה הייתה יוצאת מן הכלל והשירות היה מצוין. היא עלתה 162 לארי כולל שירות ונתנו למסעדה ציון 10. קישור.

מהמסעדה צעדנו ברגל כמה דקות בחזרה אל לב העיר העתיקה בדרכנו אל בית הכנסת הגדול (שערי תפילה) הספרדי המשמש את הקהילה היהודית בעיר, המונה כמעט 10,000 איש. הוא מפואר ושוכן במיקום שהיה בעבר לב הרובע היהודי עד העליה הגדולה של שנות ה-70. הוא נבנה בשנת 1895 על ידי יהודים עשירים מהעיר אחלצליחה. הוא בנוי בסגנון אקלקטי עם לבנים אדומות ובחזיתו מנורת אבן גדולה. משמאל לפני הכניסה ניצב קיר החכמים ועליו שמות ותמונות רבני הקהילה לאורך הדורות. הקירות והתקרה של הקומה הראשונה מצופים בעיטורי ארט נובו מרשימים בגוונים של חום וזהב על רקע גווני כחול הנראים כאילו הם בולטים מהקיר. מעל דלתות ארון הקודש יש חופת עץ חצי כדורית. עזרת הנשים תחומה עם מחיצת עץ. בקומה השנייה יש אולם תפילה מרשים יותר המשמש בעיקר לחגים. אני מציע לא לפספס אותו. הכניסה חופשית. לא הרחק משם נמצא בית הכנסת האשכנזי הקטן בית רחל, אך הוא פחות מעניין לביקור.

התחנה האחרונה בטיול היום נמצאת לא רחוק משם. קתדרלת סיוני (Sioni)הוקמה במאה ה-6 ומאז נבנתה מחדש מספר פעמים. שמה נגזר משמו של הר קדוש בירושלים ומשמעותו שמש והיא נקראת גם על שם עלייתה של מריה הבתולה הקדושה. הכנסייה מהווה דוגמא מייצגת לארכיטקטורה גיאורגית קלאסית של העת ההיא והיא מקור לגאווה גדולה לתושבי העיר. עד שנת 2004 היא הייתה מקום מושבו של הפטריארך.

מבנה הכנסייה צלב, במרכזו כיפה גדולה, ממנה משתלשלת נברשת גדולה. אין מקומות ישיבה והמתפללים עומדים. בכנסייה נמצא הצלב של נינו הקדושה, הפריט הקדוש ביותר לנצרות המקומית, הנמצא על המזבח השמאלי וכן אבן חסד מופלאה שהובאה מירושלים. במהלך ביקורנו הגיעו לכנסייה להתחתן זוג ויצא לנו לצפות מעט בטקס המיוחד. הכניסה חופשית.

בהמשך הרחוב של הכנסייה (הנקרא על שמה) רחוב קטן וצבעוני עם חנויות שטיחים הפרוסים על הרצפה לכל אורכו ולאחריו חזרנו לרחוב הראשי של העיר העתיקה שנקרא Kote Afkhazi וטיילנו לאורכו בדרכנו למלון. לאורך הדרך חנויות ודוכנים שמוכרים פירות יער ודובדבנים וזה תמיד ססגוני ויפה. החלפנו עוד קצת כסף ונחנו קצת לפני ארוחת הערב שהזמנו מראש.

בשעה 19:00 הזמנו בולט למסעדה (4.5 לארי), המרוחקת כ-3 ק"מ מהמלון. מחיר הנסיעה מגוחך. מסעדת In the Shadow of Metekhi מציעה שילוב מושלם של מטבח גיאורגי מסורתי מצוין עם הופעת פולקלור מקומי, שירה וריקודים. מרפסת המסעדה יושבת על מצוק עם נוף יפיפה על העיר העתיקה והנהר. בתפריט ניתן למצוא את "אוצר החגיגה הגיאורגית", פרויקט שבו שומרו 30 מתכונים מסורתיים לצד תפריט פיוז'ן עם חומרי גלם גיאורגים בטכניקות הכנה אירופאיות. ההופעה נערכת מידי יום בשעה 20:00 ומומלץ להזמין מקום מראש למרות שבשעת ביקורינו היה הרבה מקום פנוי.

למנה ראשונה הזמנו Kuchmachi, שזו מנת פתיחה עשויה מחלקי פנים דוגמת כבד, לבבות וקיבה. הבשר הקצוץ מבושל ומטוגן עם בצל ושום ומוגש עם כוסברה ורימונים. המנה הייתה יוצאת מן הכלל, אך הלחם תירס Mchadi שהזמנו לצדה היה מאכזב. בנוסף הזמנו סלט ירקות גיאורגי עם רוטב אגוזים, שהיה מצוין גם הוא. התחלה נהדרת לארוחה, כשמידי פעם מבוצע שיר או ריקוד על הבמה הסמוכה.

הבא בתור היה גרסה נוספת של חצ'אפורי והפעם Megrelian Khachapuri. בגרסה הזו הבצק ממולא בגבינה וגם מכוסה בגבינה וזה מעדן על לחובבי בצקים וגבינות. פחות מתאים לרגישים ללקטוז... אחריו הגיעה מנה שנקראת Ojakhuri. זוהי מנת בשר צלוי (במקרה הזה חזיר), תפוחי אדמה, בצל ושום. לכל משפחה גיאורגית יש מתכון משלה למאכל הנפלא וזה שהוגש לנו היה פשוט מצוין. הזמנו אותו יחד עם רוטב שזיפים חמוצים מקומי שנקרא Tkemali.

בשורה התחתונה, בילינו ערב עם ארוחה גיאורגית מסורתית טובה ומופע פולקלור חביב. לכאורה מלכודת תיירים קלאסית, אבל זו מומלצת. השירות היה בסדר, מעט איטי והארוחה עלתה 145 לארי כולל שירות. נתנו למסעדה ציון 8 וחזרנו עם בולט למלון (7.5 לארי). קישור.

יום שני 12/6/23

היום אנחנו מטיילים בדרך היין באזור Kakheti. ערב קודם המדריך מעדכן שיגיע באיחור של חצי שעה, שהופך בפועל ל-50 דקות ואנחנו יוצאים בשעה 9:50 אל הפקקים הכבדים של טביליסי. קצת לפני השעה 11:00 אנחנו מגיעים לתחנה הראשונה, יקב KTW. היקב הוא אחד מיקבים רבים הנמצאים לאורך דרך היין בקאחטי. יצאנו לסיור בין מיכלי היין המתכתיים העצומים וטעמנו מגוון סוגי אלכוהול החל מיין אדום יבש ושני אדומים חצי מתוקים, דרך לבן חצי מתוק ועד משקאות כבדים יותר כגון ברנדי בן 17 שנה וצ'צ'ה עם טרגון.

צ'צ'ה הוא משקה אלכוהולי מאוד אהוב בארצות הקווקז. הוא עשוי אלכוהול מזוקק, סוכר וענבי בוסר. אחוז האלכוהול בו גבוה מאוד ויכול להגיע ל-80%. המקומיים קוראים לו וודקה גיאורגית. קישור.

אחרי כחצי שעה המשכנו בנסיעה קצרה ועצרנו בכפר Manavi לטעום יין תוצרת בית וצ'ורצ'חלה. צ'ורצ'חלה (Churchkhela) הוא הממתק הגיאורגי המפורסם ביותר. הגרסה הפופולרית עשויה אגוזי מלך בציפוי מיץ ענבים עם קמח, שנתלה לייבוש בשמש. יש כאלו טובים יותר עם ציפוי דק וכאלו עם ציפוי עבה. אני התמכרתי לזה. יש גם גרסאות עם אגוזי לוז ועם ציפויי מיץ מפירות אחרים.

אחרי ששתינו עוד יין, טעמנו את הצ'ורצ'חלה וגם קנינו קצת הביתה, המשכנו בדרכנו. כמה דקות בהמשך הכביש אנחנו עוצרים שוב בכפר Badiauri, שם צפינו בדרך ההכנה של הלחם הפופולרי המקומי שוטי (או בשמו המלא Shoti Puri). זהו לחם גיאורגי מאורך עשוי חיטה מלאה ומעוצב כמו סירת קאנו. הוא נאפה על דפנות תנור חרס בשם Tone, המחומם לחום גבוה במיוחד על ידי גחלים המונחים בתחתיתו. השוטי קצת מזכיר את הבאגט הצרפתי, אך הוא יותר רך ופחות קריספי. לחם נהדר, אותו טעמנו עם גבינת אימרולי.

משם המשכנו ליעד האחרון להיום, עיר האהבה סיגנאגי (Sighnaghi). העיר נמצאת בקצה המזרחי של מחוז קאחטי, לאורך דרך המשי, משקיפה מהגובה על עמק Alazani וממול רכס הקווקז. לעיר יש קסם, שיצר לה תדמית רומנטית והפך אותה ליעד חתונות עבור רבים, עד שקפלת החתונות הניצבת בכיכר המרכזית החלה לעבוד מסביב לשעון בשעות היום והלילה. אין ספק שמדובר בעיירה חביבה, שרחובותיה המרוצפים אבן, החומה המקיפה אותה והנופים מסביב מתלכדים למראה יפה, אך אנחנו חשבנו שהשיווק של העיירה מוצלח יותר מהמציאות. אנחנו היינו מעדיפים להתחתן במצחתה, אליה נגיע בסיום הטיול.

השארנו את האוטו בכיכר המרכזית ליד מזרקת סיגנאגי מול קפלת החתונות ויצאנו לטיול רגלי. בדרך חלפנו על פני בניין העירייה המרשים שבמרכז החזית שלו צריח מדורג עם שעון. בסמוך אליו נמצא פארק ה-9/4, שהוא למעשה גן קטנטן שנמצא בו קיר זיכרון מרשים לחללי מלחמת העולם השנייה ופסלו של סולומון דודאשווילי, שהיה פילוסוף, סופר והיסטוריון מקומי בתחילת המאה ה-19.

מהגן המשכנו לצעוד עוד ישר עד למזלג בו התעקלנו עם הרחוב ימינה ופנינו שמאלה דרך שער בחומה אל רחוב יפה ושקט. משני הצדדים בתי עץ נמוכים ולאורכם רוכלים מציעים למכירה עבודות יד וביגוד שהכינו בעצמם. מימין מציצה אלינו בזיליקת סנט ג'ורג' (Signagi St. George basilica) מהמאה ה-19, הנראית מבוגרת לגילה. היא מאוד מרשימה מבחוץ, אך אינה מעניינת מבפנים.

בסוף הרחוב נמצא המקום בו אנחנו עולים על החומה. אורכה של החומה כ-6 קילומטרים והמקומיים מכנים אותה "מיני חומת סין", אבל זה כמובן רחוק מהמציאות וקשור למיצוב השיווקי של העיירה עליו סיפרתי כבר קודם. טיילנו על החומה, מידי פעם עולים ויורדים וצפינו בה מקיפה את העיירה. ממש מתחתינו פרוס לו עמק אלזאני השלו, אחד מאזורי הכרמים החשובים במדינה. הנוף מרשים, החומה פחות.

משם חזרנו מעט אל המקום בו נאכל צהרים ובעיקר נלמד קצת בישול מקומי, מסעדת Kusika. מיד בכניסה למסעדה נמצאת עמדת הכנת החינקלי ואנחנו ניגשים ללמוד. המאסטר מסביר לנו כי את הבצק הוא מכין בבוקר מקמח ומים בלבד. מהבצק הוא פורס עיגולים ועליהם מניח את המילוי. חשבנו שבתוך הכיסון יש מעין ציר, אבל מסתבר שמדובר בנוזלים שמגיר הבשר. כעת מגיע שלב סגירת הכיסון באמצעות קיפול הבצק וקטימת השארית וסיגל מתכבדת במלאכה אחרי ההדגמה. היא כל כך מאושרת שאני מחליט לתת לה להכין חינקלי כל יום. בשלב האחרון מבשלים את הכיסון במים עם מלח למשך 5-6 דקות והוא מוכן.

בשלב הבא אנחנו עוברים ללמוד איך מכינים חצ'אפורי אימרולי. מאסטר חצ'אפורי ניגשת למלאכה, סיגל מתיישבת לידה, בולעת בשקיקה כל מילה ואני מתעד. את הבצק מכינים מקמח, שמרים, מים, מלח וסוכר. המלית עשויה מיקס של שתי הגבינות המקומיות הפופולריות סולגוני ואימרולי. היא מרדדת את הבצק לגודל של פיצה גדולה, מניחה מעל כמות עצומה של מילוי הגבינות, מקפלת את הבצק וסוגרת מעל ואז מרדדת את הכל שוב. בשלב זה החצ'פורי עובר לתבנית עגולה, מורחים עליו רוטב חלמונים ומשם לטאבון.

בשלב זה עברנו למרפסת לאכול את המאכלים שהכנו ויחד איתם גם הזמנו צלחת שיפודי חזיר, עליהם המליץ המדריך. סיגל הייתה ממש מאושרת כשקיבלה את החינקלי שהכינה ועוד יותר מאושרת אחרי שטעמה. גם החצ'אפורי שלנו היה נהדר ורק הבשר אכזב. נראה שהמדריך מקבל אחוזים מהמכירות. הנוף ממרפסת המסעדה מרשים במיוחד והיה מאוד כיף לשבת שם. הארוחה ושתי הסדנאות שלמדנו עלו יחד בסך הכל 65 לארי כולל שירות וכולל בירות למדריכים. מומלץ בחום.

בשלב זה הזכרתי למדריך שעדיין לא למדנו כיצד מכינים צ'ורצ'חלה וזה כלול בתכנית, הוא ענה שנגיע לזה, אבל תוך כדי הנסיעה חזרה הסביר לנו בנימוס כי הוא לא מצליח לתאם את זה, אלא אם נמתין זמן רב. כעסנו מאוד, אבל זה כמובן לא עזר. בדרך לאוטו חלפנו שוב דרך הרחוב הקסום עם הרוכלים ואני ניצלתי את ההזדמנות לגנוב סלפי עם אחת המבוגרות יותר ולצלם לה את הסחורה.

הנסיעה חזרה ארכה קצת יותר משעתיים וחזרנו למלון לקראת השעה 17:30 לא לפני שניהלנו דין ודברים נוקב עם המדריך על כל הכשלים בטיול הנוכחי והקודם. לבסוף נתן הנחה קטנה ונסע. מה שבטוח הוא שנכשלתי בבחירת המדריך המקומי. אני מזכיר שוב את שמו לצורך אזהרה Levani Svanishvili.

בערב יצאנו לטיול רגלי קצר לארוחת ערב. התחלנו בשוק האוכל המודרני המקורה Bazari Orbeliani. בתוך מבנה גדול יש עשרות דוכני אוכל ומסעדות המציעים מגוון גדול מאוד של מאכלים, מאפים, מתוקים ועוד. התיאור הכי טוב של המקום יהיה שוק שרונה של טביליסי, אם כי הוא מרווח יותר ועם קומת גלריה מעל הקומה הראשונה הראשית. תפריט המסעדה בה התכוונו לאכול בשוק לא קסם לנו והמשכנו הלאה. קישור.

המסעדה הבאה ברשימת המומלצות הייתה מרוחקת מספר דקות משם ובדרך חלפנו על פני המבנה היפה מימין, שנקרא Orbeliani Palace, מעונה הרשמי של נשיאת גיאורגיה Salome Zourabichvili. הוא הוקם בתחילת המאה ה-19 על חורבותיו של מבנה ישן יותר, שימש בשלב מסוים כשגרירות ארצות הברית ושופץ לאחרונה בשנת 2013. השוער במלון שלנו סיפר לנו שבפועל היא מתגוררת בביתה הסמוך למלון.

מסעדת קפה דפנה (Cafe Daphna) היא מסעדה טרנדית ומאוד פופולרית ומגישה את אחד החינקלי הטובים בעיר. פתרון נהדר לארוחת צהרים או ערב ליד שוק הגשר היבש. החינקלי שלהם שמנמן ועסיסי ומגיע במגוון מילויים. למנה ראשונה הזמנו בהמלצת המלצרית Nadughi, כדורי קוטג' מטוגנים ברוטב יוגורט Matsoni. אם תרצו, ארנצ'יני גיאורגי.

למנה עיקרית הזמנו שלושה סוגי חינקלי עם פטריות, עם תפוחי אדמה וגבינה וחינקלי Kalakuri, שזו מנת הדגל שלהם במילוי תערובת חזיר עם בקר ועשבי תיבול. שלושתם היו פנטסטיים, הטובים ביותר שאכלנו. בנוסף הזמנו חצ'אפורי Lazuri, שעדיין לא טעמנו. הוא מגיע עם גבינות סולגוני ו-Imeretian מעורבבות, חמאה ומנטה. מנה יוצאת מן הכלל, כנראה גם היא הטובה שאכלנו. סך הכל עלתה הארוחה 68 לארי כולל שירות ונתנו למסעדה ציון 9. קישור.

משם טיול קליל של רבע שעה וחזרנו למלון.

יום שלישי 13/6/23

את היום הזה אנחנו מקדישים להשלמות של אתרים מחוץ לעיר העתיקה, אבל מתחילים בתור שהזמנו למרחצאות, אליהם הגענו בהליכה של כמה דקות מהמלון. מרחצאות אורבליאני (או Chreli Abano) הם כאמור היוקרתיים ברובע אבאנותובאני. בית מרחץ ההיסטורי (משנת 1893) מאוד אלגנטי עם חזית כחולה מהממת בסגנון מוסלמי בחוץ ופאר רב בפנים. אישים מפורסמים רחצו כאן בעבר, בהם אזכיר את הסופר הצרפתי דיומא והמשורר הרוסי פושקין. המרחצאות ניזונים ממי גופרית תת קרקעיים.

בפנים יש 12 חדרים פרטיים, המכילים 2-12 אנשים, בכולם יש בריכת מי גופרית חמה, מקלחת ושירותים ובחלקם יש גם בריכת גופרית קרה, סאונה פינית, חדרי מנוחה ועוד. יש אפשרות גם לקבל עיסויים או טיפולי פילינג. אנחנו לקחנו חדר זול במחיר של 70 לארי לשעה, אך יש חדרים שמחירם מגיע עד 600 לארי לשעה.

במתחם הפרטי שלנו יש חדר ובו בריכת גופרית חמה ומקלחת קרה ולפניו פינת הלבשה קטנה ושירותים. אין שום סיבה לקחת חדר גדול ויקר יותר. טמפרטורת המים גבוהה מאוד (40-45 מעלות) ואנחנו די מתקשים להיכנס. מומלץ לשטוף את הגוף במים קרים ואז להיכנס, זה עוזר. רבע שעה הספיקה לנו לסכם את החוויה הייחודית והמוזרה. מגבת עולה 3 לארי, טיפול פילינג בן 10 דקות עולה 20 לארי (ועוד 10 לארי לכפפה של המטפל) ומחיר עיסוי לשעה מתחיל ב-85 לארי. קישור.

מרובע המרחצאות צעדנו מעט לכיוון כיכר Vakhtang Gorgasali, מתחתיה נמצא בזאר מיידן (meidan). ציפינו למצוא שוק מזכרות עממי, אבל בפועל מצאנו חנות תת קרקעית יוקרתית בסגנון בזאר טורקי, עמוסה בסחורה דוגמת מזכרות, עבודות יד מסורתיות, יין, גבינות, ריבות, רטבים, תבלינים, תה גרוזיני, גרביים ועוד. כל מה שנמכר כאן הוא תוצרת מקומית והמחירים הרבה יותר יקרים מאשר ראינו לפני. קישור.

לאחר שיטוט קצר בחנות, הזמנו בולט (4.5 לארי) אל קתדרלת השילוש הקדוש (Holy Trinity Cathedral of Tbilisi) הנקראת גם קתדרלת סמבה (Tsminda Sameba). הקתדרלה מרשימה מאוד מבחוץ ונראית למרחקים בזכות מגדל הצריח הגבוה בעיר והכיפה המוזהבת. היא הפכה להיות סמל למדינה המתחדשת, לאחדותה ולעוצמתה, כשנסתיימה בנייתה בשנת 2004 לרגל 2000 שנות נצרות. היא מומנה כולה מתרומות התושבים ובהנחת אבן הפינה הוטמנו בה חפצי קודש, בין היתר מירושלים ונצרת.

הכנסייה נמצאת על גבעת איליה הקדוש ובמתחם נמצאים מגדל פעמונים המתנשא לגובה 73 מטרים עם תשעה פעמונים, מנזר, תשעה בתי תפילה (כולל אחד תת קרקעי) ומוזיאון. היא הקתדרלה האורתודוקסית הגיאורגית הראשית והמזרחית אורתודוקסית השלישית בגודלה בעולם. היא מתנשאת לגובה 101 מטרים וחזיתה מעוטרת בקשתות וגילופי אבן. היא הרשימה אותנו הרבה פחות מבפנים למרות שיש בה פסיפסים, אייקוניות, מיניאטורות וציורי קיר. הציור שנקרא הבתולה הקדושה ונמצא בכניסה, צויר על ידי הפטריארך הקתולי איליה השני בעצמו. הכניסה חופשית.

מהכנסייה שוב הזמנו בולט (6.5 לארי) אל שוק האוכל המרכזי של העיר. שוק דזרטר (Dezerter Bazaar) נמצא בצפון העיר והוא כנראה המקום הטוב ביותר להתוודע לקולינריה המקומית. אנחנו מאוד אוהבים שווקים כאלה כי הם משלבים קולינריה עם תרבות. הוא שופץ בתחילת שנות ה-2000 וחזיתו צבועה אפור אפרסק, אם כי בעלי הדוכנים מתפרסים על כל הרחובות סביבו. בשוק נמכרים פירות וירקות, בשר, דגים, תבלינים, חמוצים, פירות יבשים, פיצוחים, גבינות, יין ועוד. מומלץ להגיע מוקדם בבוקר.

נדהמנו לגלות כמה סוגים של אגוזי מלך קיימים ואכלנו צ'ורצ'חלה נוספת. טעמנו גם Jonjoli, נבטים מוחמצים מצמח ה-Jonjoli הקווקזי, המוגשים כמנת פתיחה עם ירקות מוחמצים נוספים, רק כדי להבין שאנחנו לא אוהבים את זה, צעדנו דרך שדרת נעליים משומשות עצומה ומשם טיפסנו לתוך הבניין כדי להציץ בדוכני הבשר, שנראה לנו כי נשמר בתנאי תברואה ירודים במיוחד. במקום גם היו לא מעט דוכני גבינה, בעיקר משלושת הזנים המקומיים הפופולריים סולגוני, אימרולי ובוגדנוב.

באותו מיקום נמצא גם שוק דינמו, שוק פתוח, בו נמכרים ביגוד ואלקטרוניקה לצד תוצרת טרייה ופרחים, אבל אנחנו התקשינו להבין איפה הגבולות בין השווקים ומה שייך למה. מעט מזרחית מהשוק נמצא שוק הזהב, שזו למעשה חנות זהב גדולה עם מאות מוכרים, שלכל אחד דוכן קטנטן. אפשר לוותר על זה.

את ארוחת הצהרים החלטנו לאכול במסעדה המרוחקת כ-2 ק"מ משם ויצאנו אליה ברגל. הדרך עוברת בשדרת Davit Aghmashenebeli ובשלב כלשהו חלפנו על פני המבנים היפים של התיאטרון הגדול, אולם הקונצרטים העירוני ולבסוף הספרייה העירונית.

מסעדת Ninia's Garden היא מסעדה אלגנטית הנמצאת בצפון העיר ממזרח לנהר. התפריט כולל מגוון מנות גיאורגיות קלאסיות עם טוויסט של פיין דיינינג ולעיתים טעמים מזרח תיכוניים. למסעדה יש שני חללי ישיבה וגן מטופח בחוץ כפי שניתן להבין משמה. המקום מאוד מטופח ואופנתי ונחשב לאחד הפופולריים בעיר. באנו עם המלצות מדויקות למנות והזמנו על פיהן.

למנה ראשונה הזמנו מנה מופלאה של פטה כבד עוף עם סלק קונפי ולחם קלוי. להבדיל מסיגל, אני לא ידוע כחובב גדול של כבד עוף, אבל המנה הזו הייתה פשוט יוצאת מן הכלל. חבל שנגמרה.

למנות עיקריות הזמנו ארנב קונפי ברוטב אגוזי מלך פיקנטי עם ביצה עלומה ופולנטה מטוגנת. עוד מנה שהיא יצירת מופת ומאוד מיוחדת וכן שוק עגל צלוי עם Tashmijabi, שזו תוספת עשירה המגיעה מהרי Svaneti ועשויה תפוחי אדמה עם גבינה. במילים אחרות, פירה עם תוספת גבינה. גם המנה הזו הייתה נהדרת. השירות במקום מצוין והאווירה נהדרת. הארוחה עלתה 155 לארי כולל שירות ונתנו ציון 9. קישור.

היעד הבא הוא תחנת הרכבל לאגם הצבים (Turtle Lake Ropeway), אליו הגענו עם בולט (7 לארי) בנסיעה שהתארכה מאוד בגלל פקקים כבדים ולקחה כמעט חצי שעה. גם ברכבל פה משתמשים בכרטיס הפלסטי בו השתמשנו ברכבל למבצר נריקלה. הנסיעה ברכבל אל האגם עולה 1 לארי לאדם ואורכת מספר דקות, במהלכן חולפים מעל פארק וייק (Vake) היפה. מתחתינו נמצא אצטדיון הכדורגל המרשים על שם מיכאיל מסחי (Mikheil Meskhi), ביתה של קבוצת הכדורגל המקומית לוקומוטיב. מיכאיל מסחי היה כוכב גיאורגי גדול בנבחרת ברית המועצות באמצע המאה שעברה. עוד קצת במעלה הגבעה נמצא פסל הניצחון הגיאורגי לזכר הרוגי מלחמת העולם השנייה.

מתחנת הרכבל העליונה ירדנו במדרגות אל עבר אגם הצבים (Turtle Lake או בפי המקומיים Kus Tba). זהואחד המקומות הפופולריים בקרב תושבי העיר והוא נמצא על הצוק הצפוני של פארק Mtatsminda. האגם נהדר לספוג קצת שלווה ואוויר צח ולעשות טיול נחמד וקליל בנוף היפה. אפשר לשבת על הדשא מול האגם או באחד מבתי הקפה וליהנות מהנוף, לשוט באגם או להקיף אותו בהליכה במסלול שאורכו קילומטר אחד. את הסיבוב סביב האגם התחלנו עם גלידה וסיימנו אחרי שעה עם קפה ויין במרפסת היפה של אחד מבתי הקפה המשקיפים על האגם. יש גם אפשרות לעופף מעל האגם מקצה לקצה עם אומגה.

ירדנו חזרה ברכבל ולקחנו בולט (5.5 לארי) לתחנת התחתונה של הפוניקולר של טביליסי. בשונה מרכבלים קודמים, פה יש לרכוש כרטיס פלסטיק חדש במחיר 2 לארי, עליו טוענים את מחיר הנסיעה, 10 לארי לאדם לכיוון. כרטיס הפלסטיק הזה משמש גם לטעינת כסף לשימוש בפארק השעשועים למעלה. הפוניקולר יוצא מידי 20 דקות ובמהלך הנסיעה שאורכת 3 דקות, יש תחנה אחת בדרך בה אפשר לרדת לבקר בפנתאון Mtatsminda, בו קבורים גיבורי תרבות מקומיים.

פארק Mtatsminda ממוקם בגובה 770 מטרים ומאפשר בילוי במתקני שעשועים באוויר הצח עם נוף מהמם. הפארק מחולק לשלושה אזורים (אקסטרים, ילדים ומשפחה), הכוללים כ-60 מתקני שעשועים (כולל גלגל ענק ורכבת הרים), מסעדות, בתי קפה וחנויות. אנחנו לא מצאנו בפארק עניין רב למעט הנוף והמיקום יוצא הדופן והמתקנים בו די מיושנים. זה פארק שעשועים של פעם. הכניסה חופשית והתשלום למתקנים (2.5-12 לארי למתקן) מתבצע עם הכרטיס המגנטי של הפוניקולר, אותו טוענים בקופות. בחניה העליונה של הפארק לא הצלחנו להזמין מונית בבולט ולקחנו מונית שהמתינה, איתה נסענו חזרה למלון (20 לארי).

את ארוחת הערב לא אכלנו הפעם במסעדה שהכנו מראש, אלא פשוט זרמנו עם מסעדה שנראתה נחמדה בכניסה לרחוב של המלון ושמה Pirosmani's Dukani. היא שוכנת בקומת מרתף, מאוד מרווחת והשירות היה מאוד אישי. בסמוך אלינו הופיע זמר בשירים מקומיים. מסתבר שיש לה גם מסעדת אחות בשם זהה מול שוק האוכל בזאר אורבליאני. הזמנו חצ'אפורי (שתמונתו נמצאת בתחילת הבלוג), סלט גיאורגי, לחם שוטי ויחד עם יין עלתה הארוחה הזולה 35 לארי בלבד כולל שירות.

יום רביעי 14/6/23

היום אנחנו נפרדים מטביליסי, אבל עוד לפני יש לנו מספר חובות ובעיקר לבקר בעיר הבירה הקדומה מצחתה. הטיסה בערב, אנחנו לא ממהרים לשום מקום ויצאנו מהמלון קצת לפני השעה 10:00. הנסיעה עם בולט (21 לארי) ארכה קצת יותר מחצי שעה והוא הביא אותנו למגרש החניה הצמוד לעיר העתיקה.

מצחתה (Mtskheta) הקטנה והקסומה היא אחת הערים העתיקות בגיאורגיה ושימשה החל מהמאה ה-3 לפנה"ס ולמשך כ-900 שנים כעיר הבירה של הממלכה הגיאורגית איבריה. מיקומה אסטרטגי במיוחד מכיוון שהיא נמצאת מצד אחד על הדרך המובילה מהים הכספי לים השחור ומצד שני על הדרך המובילה לרוסיה. העיר מהווה מרכז דתי חשוב, מקום מושבה של הכנסייה הגיאורגית האורתודוקסית ויש המכנים אותה גם ירושלים השניה. במנזר הצלב הקדוש ג'ווארי כבר ביקרנו לפני מספר ימים בטיול לדרך הצבאית.

הדרך ממגרש החניה לכנסייה מרוצפת אבן וקסומה במיוחד. היא רצופה בדוכני מזכרות ואוכל משני הצדדים ואנחנו לא עומדים בפיתוי וקונים צ'ורצ'חלות נוספות, מגנט וגם כמה תבלינים, שיאפשרו לסיגל להכין בבית את מיטב המטעמים המקומיים. מולנו מציצה ובולטת הקתדרלה אליה אנחנו הולכים ואם מסתכלים אחורה, משקיף על העיר מהגבעה ממול מנזר הצלב ג'ווארי.

קתדרלת סווטיצחובלי (Svetitskhoveli) היאכנסייה גיאורגית אורתודוקסיתומקום מושבו של הארכיבישוף של מצחתה וטביליסי, המשמש כפטריארך הקתולי של גיאורגיה. היא משמשת גם כמקום קבורתם של מלכים גיאורגים ובני משפחתם ונחשבת לאחת הכנסיות החשובות במדינה והשנייה בגודלה אחרי קתדרלת סמבה בטביליסי. היא נבנתה בתחילת המאה ה-11 בסגנון צלב יווני כשהיא מוקפת חומה ורצפתה עשויה לוחות זכוכית, המאפשרים לראות את יסודות הכנסייה ואת הקברים למטה. הכיפה מונחת על ארבעה מוטות ויש בה 16 חלונות. במהלך השנים היא הושחתה מספר פעמים ונפגעה ברעידת אדמה, אך שוקמה מחדש. חלק גדול מציורי הקיר הישנים נהרס, אך היא נותרה מרשימה ומפוארת גם כיום.

בפנים המוני מאמינים מתפללים, בייחוד במקום שבו האגדה מספרת שקבורה גלימתו של ישו. בשלב מסוים ניגש אלינו הפטריארך בכבודו ובעצמו, נוגע במצח של שנינו ומנשק לברכה ואנחנו המומים מתשומת הלב שקיבלנו. כמובן שנפרדנו ממנו רק לאחר שעשינו סלפי למזכרת.

מומלץ להקיף את הקתדרלה על מנת לא לפספס את הצלע האחורית המרשימה במיוחד בשל תבליטי הפסלים, גלגל המזלות היחיד בכל גיאורגיה ושעון השמש בצורת טווס על הקיר החיצוני. גם הגינה הקטנה מסביב מרשימה וכל המתחם מוקף חומה ומגדל פעמונים. הכניסה חופשית.

ממול לקתדרלה הייתה חנות מפעל וטעימות של יקב Khareba, מהיקבים הגדולים של גיאורגיה. אני כמובן לא פספסתי את ההזדמנות לטעום שלושה סוגי יין והצטערתי שוב שסיגל לא שותה. הטעימות בחינם. בשעה 12:20 הזמנתי בולט (21 לארי) חזרה לטביליסי לעבר אגם ליסי, אליו הגענו לאחר קצת פחות מחצי שעה.

אגם ליסי (Lisi lake) נמצא באגן טביליסי בצפון העיר בגובה של כ-700 מטרים מעל פני הים ומהווה אזור בילוי פופולרי לתושבי העיר ואזור מעניין מאוד מבחינת עולם החי. באגם מקננות ציפורי מים וסביבו יש שועלים, צבים, ארנבות ונחשים שחיים בגבעות מסביב. כמובן שלא ראינו אף אחד מהם. מסביב לאגם יש חוף רחצה, אזורי פיקניק ושבילי הליכה ורכיבה לאורך 3 קילומטרים עם בתי קפה וברים. יש אפשרות לשכור אופניים. שוטטנו קצת באזור החוף שנמצא בגדה המזרחית של האגם, מימין מספר מזנוני מזון, גלידריות ובתי קפה ומשמאל אנשים רוחצים במימי האגם או משתזפים מחוצה לו. מצד אחד, המקום הרבה יותר חי מאשר אגם הצבים, אבל מצד שני שנינו הסכמנו כי אגם הצבים יפה יותר.

השעה כבר שעת צהריים ועל גדת האגם נמצאת אחת המסעדות המומלצות שלנו. מסעדת Amra היא המסעדה האבחזית (Abkhazian) הראשונה בטביליסי, שפועלת משנת 1956. אבחזיה הייתה מחוז בצפון מערב גיאורגיה לחופי הים השחור עד שהתנתקה ממנה והכריזה על עצמאות בתמיכה רוסית בשנת 2008. המאכלים האבחזים המיוחדים הם מאכלי adjika (ממרח) מלאי טעם שעשויים במגוון דרכים.

גם פה נצמדנו להמלצות והזמנו Akutagchaba, ביצה קשה במילוי קציצת אגוזי מלך עם תבלינים ומעל אדג'יקה חריפה. מנה מצוינת, אבל מאוד חריפה. יחד איתה הזמנו לחם Mchadi, שקצת עזר לנו להתמודד עם החריפות ולהבין סופית שזה לא לחם מוצלח במיוחד.

לעיקריות הזמנו מנת חזיר Ojakhuri, שסיגל מאוד רצתה, אבל הייתה פחות טובה מאשר המנה הנפלאה שאכלנו כמה ימים קודם וכן עוף צלוי בתנור בציפוי אדג'יקה, שהיה פשוט מצוין וקצת פחות חריף. לקינוח הזמנו גלידת סוחומי (Sokhumi) עם רסק אגוזים וריבת הדרים, שהייתה מעט מוזרה. אגב, סוחומי היא עיר הבירה של אבחזיה. הארוחה עלתה 111 לארי כולל שירות. נתנו למסעדה ציון 8. קישור.

לקראת השעה 15:00 יצאנו לכיוון המלון עם בולט (13.5 לארי), הגענו כעבור חצי שעה, אספנו את המזוודות ובשעה 16:00 יצאנו עם בולט לשדה התעופה (20.5 לארי), אליו הגענו כעבור 25 דקות. השדה קטן, צ'ק אין כבר עשינו אונליין וישר עלינו להמתין בשער העליה למטוס. הטיסה יצאה באיחור (כמובן) של שעה ונחתנו בנתב"ג בשעה 21:45. לשמחתי קיבלנו מושבי יציאת חירום ואפילו עם מושב פנוי, כך שהיה לנו ממש נוח. להתראות בטיול הבא!

סיכום ועלויות

טביליסי הפתיעה אותנו מאוד לטובה. יש בה שילוב של אתרים מעניינים במרחקי הליכה או נסיעה קצרים ממרכז העיר, ימי טיול מגוונים מסביבה ומחירים מאוד זולים. 5 לילות וכמעט 6 ימים מלאים בעיר היו פרק זמן אופטימלי לביקור. אפילו היום האחרון עד לטיסה הביתה היה מרתק. האוכל הגיאורגי היה נהדר והצלחנו לטעום כמעט את כל 22 המאכלים מהרשימה שסיגל הכינה וזה עוד לא קרה לנו. הביקור גם לימד אותנו לא מעט על הגיאורגים ולא לטובה. "הסבר פניך לתייר" זה ממש לא הם, רמת האנגלית שלהם נמוכה במיוחד ורמת העצבים שלהם גבוהה במיוחד. הם לא נעימים, לא מחייכים ולא סבלניים. בחירת המסעדות על ידי סיגל הייתה מושלמת וכל מה שעשינו חוץ מלאכול השתלב מצוין ובלי לחץ. הימים היו חמים במיוחד (כ-30 מעלות כל יום), הגיאורגים לא חובבי מזגנים והיה חם מאוד ולפרקים מתיש. ברוב המסעדות לא היה מיזוג ובטח לא במוניות. את החום ליווה מידי פעם טפטוף גשם קצר שלא השפיע על הטיול. בחירת המלון הייתה מצוינת כמו גם מסלולי הטיול בעיר.

עלויות: טיסות 574 דולר, מלון 385 דולר, תחבורה (מוניות, רכבלים, פוניקולר) 123 דולר, אוכל 521 דולר, אטרקציות 276 דולר, ביטוח 24 דולר, שונות 4 דולר. סה"כ: 1906 דולר.

מה יש עוד לראות בטביליסי שלא הספקנו?

הגנים הבוטניים (National Botanical Garden of Georgia) נמצאים על המורדות הדרומיים של רכס סוללאקי ושטחם 161 דונם. הם הגדולים ביותר בכל ברית המועצות לשעבר. הכניסה המרכזית לגנים ממוקמת למרגלות מצודת נריקלה. הגנים מכילים אלפי זנים של פרחים וביניהם מפלים, גשרונים, מזרקות, מוזיאון, אומגה מהמצודה ושבילי הליכה יפיפיים. יש במקום גם בית קפה הצופה על הגנים.

המוזיאון הגיאורגי הלאומי (Georgian national Museum) מציג את 2000 שנות ההיסטוריה הלאומית. בין המוצגים אפשר לציין שרידי אדם עתיקים, פריטים ארכיאולוגיים, מורשת תרבותית עשירה, מונומנטים מזרחיים, תכשיטים, כלי נשק וציוד צבאי, עתיקות ודברי אמנות. עלות: 15 לארי.

המוזיאון הפתוח האתנוגרפי (Tbilisi Open Air Museum of Ethnography) מציג דוגמאות של ארכיטקטורה ומלאכת יד ממחוזות שונים של גיאורגיה. במוזיאון יש 70 מבנים ו-8000 מוצגים המסודרים ב-14 אזורים שונים. בין היתר מוצגים בתי אבן, בתי עץ, מגדלי שמירה, טחנות מים והמון פריטים ביתיים כגון שטיחים, ריהוט, כלי חרס וחרסינה ועוד. המוזיאון נמצא בסמוך לאגם הצבים. עלות: 5 לארי.

המוזיאון הדיגיטלי (Tbilisi Digital Space) הוא מוזיאון מפתיע שמציג יצירות אמנות של אמנים מפורסמים בפורמט דיגיטלי, המשלב אמנות וטכנולוגיה, בצורה המאפשרת למבקרים להתהלך בתוך הציורים. המוזיאון מחולק למספר מתחמים. המופע אורך 50 דקות על שטח של 850 מ"ר. בחדר המראות יש אלפי נורות לד צבעוניות המופעלות באמצעות בינה מלאכותית. החדר הגיאורגי הוא אולם קולנוע המציג שני סרטים מקומיים שהופקו בטכנולוגיה המתקדמת ביותר. עלות: 45 לארי.

שוק לילו (Lilo Mall) הוא שוק עצום בגודלו הנמצא כחצי שעה מזרחית ממרכז העיר, לא רחוק משדה התעופה. אפשר למצוא בו כל דבר אפשרי כגון ביגוד, אביזרים, נעליים, בדים, שטיחים, צעצועים, מוצרי עור, כלי בית ומטבח, מוצרי ילדים ועוד. במתחם גדול מתנהל בימי ראשון, שני וחמישי גם מסחר סיטונאי.

קניון City Mall הוא הטוב במרכזי הקניות בעיר ונמצא בצפונה. יש בו 168 חנויות ולא מעט אפשרויות אוכל בקומת קרקע ובקומה השנייה. בין היתר יש פה סניפים של רלף לורן, פפה ג'ינס, ברשקה, H&M, זארה, Pull & Bear, דיזל, ניו באלאנס, מנגו, מאסימו דוטי, טומי ג'ינס, לקוסט, קלווין קליין, גאנט, iSpace (יבואן אפל), ליווייס, The North Face, הוגו בוס וטימברלנד.

קניון טביליסי (Tbilisi Mall) הוא הקניון הכי גדול בטביליסי, אך למעשה נמצא כ-20 דקות נסיעה מצפון לעיר לכיוון מצחתה. אפשר למצוא בו מותגים כגון אלדו, ברשקה, מאסימו דוטי, Marks & Spencer, זארה, מנגו, Pull & Bear, קולומביה, ליווייס, נייק, פומה, לקוסט, iSpace (יבואן אפל), טומי, גאנט ומגוון אפשרויות אוכל. במרכז הקניות גם נמצא הסופר מרקט הכי גדול באזור, מקום נהדר להצטיידות בחומרי גלם.