טיול קולינרי לליון פברואר 2025

רקע

ליון נחשבת כמובילה קולינרית באירופה וברגע ששמענו שאל על התחילו לטוס לליון, לא היססנו והזמנו כרטיסים. היתרון הגדול של ליון הוא שכמעט כל דבר חשוב בה נמצא במרחק הליכה ברגל ממרכז העיר ואילו החיסרון שלה שאין יותר מידי תוכן ליותר מלילות בודדים. החלטנו לנסוע לארבעה לילות מתוך הבנה שיהיה לנו מה לעשות יומיים שלמים וביום השלישי נזרום ואולי אפילו ניסע ליום טיול מחוץ לעיר.

כרטיסי טיסה

כפי שכבר הבנתם, גם הנסיעה הזו נולדה ממבצע ימי שלישי של אל על, כך שאפילו לא היינו צריכים לחפש. הכרטיסים עלו 28,800 נקודות + 153$ לשנינו כולל מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך בבוקר מוקדם (6:00), כלומר מגיעים עייפים אבל מרוויחים כמעט יום שלם וגם הטיסה חזור בבוקר, אך בשעה נוחה יותר (10:35). הטיסות אינן מבוצעות על ידי אל על, אלא על ידי סאן דור וכשהגענו למטוס גילינו כפי שכבר קרה לנו בעבר, שזו טיסה במטוס חכור של חברת Klasjet הליטאית עם צוות זר ונציג ישראלי אחד של אל על. הצוות עשה ככל שביכולתו לתת שירות טוב, אך המטוס היה לא נוח בצורה קיצונית והאוכל היה בתשלום. הטיסה הלוך יצאה באיחור של חצי שעה והטיסה חזרה יצאה באיחור של כמעט שעתיים. נתנו לחברת התעופה ציון 6, בעיקר בגלל המטוס הגרוע והאיחורים.

המלון

בחירת המיקום של המלון בליון הייתה פשוטה יחסית אחרי שלמדתי איפה נמצא כל דבר בעיר. הבנתי שעל מנת להיות בטווח הליכה ברגל כמעט מכל מקום, רצוי ללון בשכונה הנמצאת בין שני הנהרות סון ורון, קרוב ככל האפשר לכיכר הרפובליקה. כמו תמיד עשיתי סינונים בבוקינג ובחרנו את מלון Hôtel Mercure Lyon Centre Beaux Arts, מלון 4 כוכבים מרשת טובה, שנמצא ממש במרכז העניינים ובמחיר סביר. מחירו היה 692 אירו לארבעה לילות (כולל המס המקומי) ללא ארוחת בוקר. קישור.

המלון אכן היה במיקום מעולה, די מרווח, המיטה הייתה נוחה מאוד והופתענו לגלות מיני בר מלא בשתייה וחטיפים ללא תשלום (וללא מילוי נוסף) וכן מארז עוגיות פרלין וורוד מקומי עם פתק ברוכים הבאים בכתב יד. בהחלט קבלת פנים חמה. בחדר גם הייתה פינת קפה ושפע שקעי חשמל. החיסרון הגדול של החדר היה הזרם החלש במקלחת. גם השירות בקבלה היה אדיב ומאיר פנים. מתחת למלון היו בתי קפה לארוחת בוקר והוא היה קרוב להכל. נתנו למלון ציון 9, רק בגלל המקלחת.

מסעדות ואוכל

שמה של ליון הולך לפניה בכל הנוגע לעולם הקולינרי, אולי בזכות העובדה ששף פול בוקוז (1926-2018), אחד מגדולי השפים בהיסטוריה הוא בן העיר. ליון מפורסמת במסעדות המסורתיות המגישות את המטבח המקומי ונקראות Bouchon. בליון יש בסך הכל 5 מסעדות עם שני כוכבי מישלן ו-12 מסעדות עם כוכב אחד. סיגל למדה לעומק על המסעדות המכוכבות ועל מסעדות מצוינות אחרות, בדקה תפריטים וימי פעילות וחזרה עם המלצה, ממנה הזמנו מקומות מראש לשלוש מסעדות עם כוכבי מישלן ועוד מסעדת Bouchon מפורסמת. בנוסף, הכנו רשימה של פטיסרי מומלצים, רשימת מאכלים מקומיים ומתוקים שחובה לטעום וכמובן שווקי אוכל. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו באתר האינטרנט של הפניקס, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח היה חלק ממבצע של אל על ועלה לשנינו 10 דולר ל-5 ימים ללא מזוודה. קישור. חבילת אינטרנט, רכשנו E-Sim כמו תמיד ב-Airalo. סים וירטואלי זול במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה הזו. מחירו עמד על 7$ בלבד לחבילה של שני ג'יגה. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום ראשון 9/2/25

אל שדה התעופה יצאנו עם מונית והגענו בשעה 03:15. להפתעתנו השדה היה די תוסס לעונה, אך מכיוון שאנחנו רק עם טרולי ועשינו כבר צ'ק אין, דילגנו מהר לעבר הדיוטי פרי, קנינו קצת שוקולד לילדים והמתנו בנעימים בטרקלין אל על. הטיסה יצאה באיחור של חצי שעה, עברה יחסית מהר ונחתנו בליון אחרי כמעט 4.5 שעות בשעה 09:50 שעון מקומי. מהשדה למלון לקחנו מונית, שעשתה את הדרך ב-35 דקות. לא לקחנו בחשבון שמדובר ביום ראשון והתעריף הוא בסביבות פי 3 מיום חול ושילמנו על זה ביוקר (97 אירו). החדר עוד לא היה מוכן, אפסנו את המזוודות ויצאנו לבית קפה סמוך מומלץ ושמו Slake. אכלנו כריך האם, גבינת עיזים וסלק, שהיה מיוחד, אך מאוד קטן, עוגת בננה נהדרת וקפה ושילמנו 20.5 אירו. קישור.

המלון נמצא ממש בסמוך ל-Place des Jacobins,כיכר קטנה ומקסימה שבמרכזה מזרקה יפה משנת 1856 שפוסלה משיש לבן טהור על ידי האמן Gaspard André ונותנת כבוד ל-4 אמנים מקומיים ידועים. בחורף המזרקות ללא מים על מנת שלא יקפאו, אבל אומרים שהכיכר מאוד יפה בלילה כאשר המזרקה והמבנים המקיפים את הכיכר מוארים. אנחנו לא חווינו את זה, אבל סביבת המלון מאוד יפה. את השעות שנותרו לנו ביום הזה אנחנו מקדישים לטיול בחלקו הדרומי של אזור Presqu'île, שמשמעותו "כמעט אי", מכיוון שזה האזור התחום בין שני הנהרות סון ורון.

שתי דקות מערבה מהמלון ובית הקפה נמצא שוק Saint Antoine.זהו שוק איכרים ומזון טרי הגדול ביותר בליון. הוא ממוקם על גדת נהר סון (Saône) ונשקף ממנו נוף נהדר לעיר העתיקה מצידו השני של הנהר. מעל 120 סוחרים מוכרים מגוון רחב של תוצרת טרייה הכוללת פירות וירקות, גבינות, בשר, דגים, לחמים ומאפים, יין ופרחים. אפשר לאכול בשוק גם ארוחות קלות ולטעום מאכלים מקומיים מסורתיים. זה מקום נהדר לרכישת חומרי גלם ולטעימות אוכל והמחירים תחרותיים למדי. מומלץ להגיע מוקדם לפני ההמונים. ביום ראשון השוק נמצא בשיאו ועמוס במיוחד. פתוח: ג'-א' 06:00-13:30. קישור.

אחרי שחרשנו את השוק לאורכו ולרוחבו, תוך כדי שאנחנו נהנים מיופייה של העיר העתיקה שמעבר לנהר (תמונת השער של הפוסט הזה), צעדנו דרומה לעבר כיכר בלקור (Bellecour) הגדולה הנמצאת בליבו של אזור Presqu’île. במרכז הכיכר פסל מרשים של לואי ה-14 רכוב גאה על סוסו. לואי ה-14 היה מלך צרפת בשנים 1643-1715 ונחשב לחזק מכל מלכי אירופה. הוא הקים את ארמון וורסאי, טבע את המשפט "המדינה זה אני" והוביל בסופו של דבר למהפכה הצרפתית נגדו. בכיכר נמצא גם הגלגל הענק של ליון.

ממרכז הכיכר נמתח דרומה רחוב ויקטור הוגו, מדרחוב רחב ידיים, שביום ראשון היה סגור כמעט לחלוטין. ברחוב היה סניף של המאפיה הצרפתית הידועה Boulangerie Eric Kayser ואנחנו ניצלנו אותו להפסקת מאפים. סיגל אכלה את מאפה התפוחים המפורסם Chausson aux Pomme ואני אכלתי את מאפה השוקולד האהוב עליי Plie au Chocolat. שניהם יחד עלו 4.3 אירו בלבד. קישור.

בסוף הרחוב נמצאת כיכר Carnot ומדרום לה תחנת הרכבת. הכיכר נקראה על שם גיבור המהפכה, הגנרל לזאר קרנו, בשנת 1894, בשעה שנכדו שהיה נשיא המדינה חנך בכיכר את פסל האלגוריה של הרפובליקה. בכיכר הגדולה יש לא מעט עצים, מצידה הצפוני והמזרחי יש מבנים מהמאה ה-19 ובצידה המערבי נמצאת האוניברסיטה הקתולית. יש בה מגרש משחקים לילדים וקרוסלה והיא מארחת שוק חג מולד גדול בסופי השנה. בצלע הצפונית שלה היו גם כמה דוכני שוק ואוכל קטנים שבדיוק התקפלו. אין שום דבר מיוחד בכיכר הזו שלמעשה סימלה את הקצה הדרומי של הטיול שלנו.    

מהכיכר יצאנו מזרחה וטיילנו קצת לאורך הגדה של נהר רון (Rhône). הנהר תוחם את שכונת Presqu’île ממזרח, הוא די רחב והמבנים מצידו המזרחי משתקפים נהדר במימיו.

בדרך אנחנו עוד עוברים דרך מוזיאון אמנות הטקסטיל והדקורציה (Musée des Tissus et des Arts Décoratifs) ומגלים שהוא סגור לשיפוצים. הוא לא מאוד עניין אותנו אבל חשבנו לחלוף על פניו ולהציץ אם אולי בכל זאת הוא מעניין, אבל השיפוץ פסק בדילמה. מדובר למעשה בשני מוזיאונים נפרדים הנמצאים בשני מבנים מרשימים מהמאה ה-18. האחד עוסק בהיסטוריה של הבדים (כולל ייצוג משמעותי לתעשיית המשי המפורסמת של ליון) והשני באמנות דקורטיבית (כולל ריהוט, תכשיטים, פסלים, ציורים ועוד).

מעט צפונה משם נמצאת כיכר בלקור ומימין לה נמצא Clocher de Hôpital de la Charité de Lyon. זהו מגדל הפעמונים של הכנסייה, שהוא השריד האחרון של בית החולים ליתומים שהיה כאן במאה ה-17 ונהרס בשנת 1933. מגדל מרשים באמצע שום מקום ומאחוריו מזרקות ופסל יפה של זר פרחים.

בפינה ניצב סניף של רשת הסופרמרקטים 'Monop ואנחנו נכנסים לביקור קצר על מנת לבדוק את מלאי השוקולד שלו והאם יש שם את מה שאנחנו אוהבים. מהכיכר יוצא צפונה רחוב הרפובליקה, שמשני צידיו נוכחות נכבדת לכל מותג מערבי שמכבד את עצמו. עדיין יום ראשון ועדיין הרוב סגור. עוד כמה דקות הליכה משם נמצאת כיכר הרפובליקה (Place de la République), כיכר מלבנית שהוקמה במחצית השנייה של המאה ה-19 וקיבלה את שמה הנוכחי ב-1878. במרכזה יש בריכת מים מלבנית גדולה (שכמובן ריקה כעת) עם סילוני מים בצדדים (שכמובן לא פעילים כעת) ומסביבה חנויות. גם היא אמורה להיות מרשימה כשהיא מלאה מים ובעיקר בלילה כאשר המבנים המוארים סביבה משתקפים במימיה.

דקה מערבית משם נמצא המלון, אליו חזרנו למנוחה לקראת ארוחת הערב. המסעדה הייתה לכאורה במרחק הליכה ברגל מהמלון ויצאנו אליה בשעה 18:50. לכאורה כי פספסתי את העובדה שההליכה כרוכה בעליה של 99 מטר לגובה. זה אולי נשמע מעט במפה, אך הטיפוס ברגל היה מפרך ולימד אותנו לקח חשוב על הליכה ברגל בליון. מסעדת Tetedoie היא בעלת כוכב מישלן אחד ומציעה שתי ארוחות של טעימות, האחת בת 4 מנות במחיר 110 אירו והשנייה בת 6 מנות במחיר 140 אירו. מכיוון שהמנות בארוחה הראשונה נכללות בארוחה השנייה הגדולה יותר, בחרנו לקחת אחת גדולה ואחת קטנה. המסעדה מאוד אלגנטית ויפה וחלק מהשולחנות נמצא בסמוך לקיר זכוכית לכל אורך המסעדה, שצופה אל העיר המוארת למטה. קישור.

הארוחה נפתחת עם 6 מנות מתאבנים ומנת לחם. למנה ראשונה אנחנו מקבלים מנת כבד ברווז מטוגן עם אגס וגוז'יברי בציר חבושים. נתח גדול של כבד עשוי היטב שהיה פשוט נפלא. סיגל אומרת בצדק שאין במנה כל חידוש ואני מסכים איתה ומוכן לאכול אחת נוספת. אחריה מגיעה מנת אנדיב עם כמהין וחלמון ביצה. סיגל אינה מתחברת לאנדיב בשום צורה ואני חשבתי שהוציאו מהירק הזה את המקסימום האפשרי.

למנה שלישית אנחנו מקבלים קיפוד ים עם כרובית ואצות. קיפוד ים פחות אהוב עלינו ונמצא רק בתפריט של הארוחה הגדולה. הוא הוגש בצורה מרהיבה בכלי דמוי קיפוד והיה טעים, אך לא מעבר. אחריו מגיעה מנה נהדרת של סקלופ עם עדשים ברוטב מעט חריף שהוגש בתוך קונכייה. טעים מאוד ויפיפה. למנת בשר הוגש שקד עגל גדול עם סוג של פלפל, אנשובי ומעל סוג נוסף של עולש. מנה מצוינת.

כעת הוגש לנו קדם קינוח שכלל סורבה שאיני זוכר מאיזה פרי ולאחריו קינוח שהיה מורכב מתפוח, אגוזי מלך, גלידה ומייפל. קינוח חביב, אך לא מעבר. זו הייתה ארוחה טעימה, אך לא חדשנית ולא פורצת דרך עם שירות טוב מאוד ונוף יפיפה של ליון המוארת. לא מסעדה שהיינו חוזרים אליה. נתנו לה ציון 7.5. הדרך חזרה למלון כבר הייתה פשוטה יותר והגענו אליו בשעה 22:20.

יום שני 10/2/25

את היום הזה אנחנו מקדישים לחלק הצפוני של אזור Presqu’île בין הנהרות רון וסון. ליון מפורסמת בציורי הקיר שלה הנקראים trompe l’oeil murals ומוגדרים כציור שגורם לך לראות מציאות שאינה קיימת. הציור הראשון שאנחנו פוגשים הוא La Bibliothèque de la Cité (ספריית העיר). זהו ציור שהופך בניין בן 6 קומות לספריית ענק עם ספרים שגולשים מהחלונות, רובם של סופרים מקומיים והם נראים בדיוק כמו המקור. מיד לאחריו אנחנו יושבים לארוחת בוקר קלה של קפה ומאפה.

Fresque des Lyonnais הוא אחת הדוגמאות המפורסמות לציורי קיר על בניין שלם ונמצא לא רחוק משם על גדת נהר סון. בתמונה מצוירים תושבים מפורסמים של העיר על המרפסות (הלא קיימות) של דירתם. כדאי לנסות לזהות את שף פול בוקוז (שחובש כובע שף במסעדה בקומת הרחוב), האחים הקולנוענים לומייר, Antoine de Saint Exupéry (טייס מפורסם ששדה התעופה של ליון נקרא על שמו וחיבר את הספר הנסיך הקטן) ועוד. הציור המרכזי פונה צפונה, אך יש המשך גם על הקיר המערבי הצר יותר. ציור יפיפה.

משם המשכנו לטייל צפונה על גדת נהר סון כשמימין ציור קיר נוסף שנקרא Hommage à Tony Tollet ובו פורטרטים מעניינים על גבי קיר צדדי צר של מבנה בן 5 קומות. בחלק הרחב של המבנה חלק מהחלונות אמיתיים וחלק מצוירים, עד כדי שקשה להבחין מה אמיתי ומה לא.

כעת מצאנו את עצמנו מטפסים במעלה גבעת La Croix Rousse אל עבר מרכז הרובע הראשון של ליון. כשאנחנו מגיעים למעלה ואחרי שאנחנו מסדירים את הנשימה, מצפה לנו מראה מרהיב לכיוון נהר סון, העיר העתיקה, מגדל המתכת וכנסיית פורבייה. מגדל המתכת שנקרא Metallic tower of Fourvière או בשם החיבה שלו "האייפל של ליון" נראה מכל מקום בעיר ותמיד נראה קרוב. נקודת התצפית נקראת במפת גוגל Place Rouville.

די קרוב לשם נמצאת אחת הדוגמאות לטרנד המדרגות הצבעוניות בעיר.בעיר יש לא מעט גרמי מדרגות באמצעותן מטפסים על גבעות העיר וצביעה פשוטה שלהן מכניסה הרבה עניין וצבע בדרך. כמה פשוט, ככה יפה. גרם המדרגות אליו הגענו נקרא Escaliers Prunelle והוא נחשב לאחד היפים שבהם.

משם צעדנו 200 מטרים מזרחה במורד הרחוב, משמאלנו ציורי קיר מרשימים ועצים עירומים מרשימים לא פחות והגענו לגרם מדרגות צבעוני נוסף ושמו Escaliers Montée des Carmélites. לידו נמצא בית קפה ושמו Fika Lyon שידוע בקפה נהדר, אך לנו פחות התאים כרגע לעצור.

מעט מזרחה מהמדרגות נמצא אמפיתיאטרון שלושת הגאלים (Amphithéâtre des Trois Gaules), שהיה חלק ממקדש בשם זה שנבנה בשנת 19 לספירה בתקופה הרומית ושם חגג אוגוסטוס עם השבטים הגאלים כשהם התאספו ב-Lugdunum (שמה הקדום של ליון). אין שום דבר מרשים במקום הזה, שנראה כאילו תקוע באמצע העיר.

משם המשכנו לטפס בעוד גרמי מדרגות אל עבר ציור הקיר הכי מפורסם של העיר. מידי פעם כדאי לנצל את עצירות הנשימה להביט אחורה ולראות את הנופים המרשימים של העיר. Mur des Canuts (הקיר של פועלי המשי) הוא אחד מציורי הקיר הגדולים בעולם ומשתרע על שטח בלתי נתפס של 1200 מ"ר. מומלץ להתחיל מרחוק על מנת לראות את התמונה הגדולה כולה ואז להתקרב כדי להבחין בפרטים הקטנים כמו יונים על המעקות, הלוגו על הרכב החשמלי, חנות המשי המוקדשת לפועלי תעשיית המשי בליון, הסצנה של תיאטרון בובות ליונזי ועוד.

מדהים לדעת שהתמונה מצוירת על קיר חלק לחלוטין של מבנה משעמם שאפילו אין לו חלונות. הציור הוסיף לבניין חלונות, מרפסות, חנויות מסחר בקומת קרקע, גרם מדרגות במרכזו ואפילו צמחייה בצדו הימני. בצד המבנה יש הסבר על האבולוציה של הציור וכל שלבי מחזור החיים שלו החל משנת 1987 ועם גרסת שיפור דרמטית בשנת 1997 כולל התאמת מראה האנשים לגיל מבוגר בעשר שנים. בשנת 2013 בוצע ריענון נוסף ואחרון לציור, אז נוספה צמחייה והדמויות הזדקנו בעוד 15 שנה. הקיר מוקדש לפועלי תעשיית המשי ונמצא במרכז תעשיית המשי של ליון.

לא רחוק משם נמצא מוזיאון המשי (La Maison des Canuts) שמספק הצצה לתעשיית המשי המשגשגת של ליון. בסיור לומדים על ההיסטוריה של תעשיית הטקסטיל העשירה בעיר במיקוד על התפתחות תעשיית המשי ואפשר להצטרף לסיור מודרך ולצפות בהדגמה בלתי נשכחת של אריגה על נול Jacquard, ששינה את פני התעשייה. לצערנו בימי שני המוזיאון סגור. פתוח: ג'-ו' 10:00-13:00, שבת עד 18:00. קישור. בדרכנו חזרה לכיוון מרכז העיר אנחנו עוברים בכיכר Place des Tapis, שבמרכזה פסל של שתי דמויות מחובקות ובצד יש ציור קיר נוסף ומרשים ששמו Mur des Tapis. בצומת ליד נמצא שוק התוצרת הטרייה Croix-Rousse Street market, אליו מגיעה סחורה היישר מהכפרים, אך לצערנו הוא סגור בימי שני.

מעט דרומה משם מתחילות המדרגות שיורדות במתינות לכיוון מרכז העיר דרך הגינה המשופעת היפה שנקראת Jardin de la Grande Côte. אם ממשיכים כל הזמן כלפי מטה, בסופו של דבר מגיעים אל כיכר Place des Terreaux,כיכר יפיפייה וביקור חובה בעיר. ממזרח לה נמצא בית העיריה (Hôtel de Ville de Lyon) מהמאה ה-17 ומדרום לה נמצא המוזיאון לאמנות יפה. במרכז הכיכר נמצאת מזרקת Bartholdi, שעוצבה על ידי הפסל הצרפתי הנודע שעל שמו היא נקראת שעיצב את פסל החירות. מסביב שפע של מסעדות ובתי קפה.

המוזיאון לאמנות יפה (Musée des Beaux-Arts de Lyon) הוא מוזיאון האמנות השני בגודלו ובחשיבותו בצרפת אחרי הלובר בפריז. הוא מציג אוסף מרשים של ציורים, פסלים, עתיקות מאירופה ואוסף מטבעות ומדליות. הוא ממוקם במנזר לשעבר שהוקם במאה ה-17 וזה חלק מהקסם שלו. בחצר שלו יש גן פסלים שליו משובץ פסלים שהכניסה אליו חופשית ובמקום יש מסעדה. אותנו הוא פחות עניין. קישור. ממזרח לבית העיריה נמצאת האופרה (Opéra national de Lyon). מבנה האופרה מאוד מרשים מבחוץ ומבפנים מכיוון שהוא משלב עתיק עם מודרני. אומרים שהבר על הגג מספק תצפית מרשימה על הסביבה, לא בדקנו.

מצידה המזרחי של האופרה נמצא נהר רון ואנחנו חוצים אותו בדרכנו לשוק האוכל פול בוקוז המפורסם (Les Halles de Lyon Paul Bocuse).שוק האוכל המקורה, המכונה "מכה של הגסטרונומיה הצרפתית" הוקם עוד בשנת 1859, עבר למיקומו הנוכחי בשנת 1971, שופץ בסטנדרט הכי גבוה בשנת 2004 והוחלט לקרוא לו על שם השף הצרפתי המפורסם בן העיר. בשוק הגורמה מוכרים 56 סוחרים דגים, בשר ונקניקיות, גבינות, מאפים, שוקולד, הפרלין הוורוד הייחודי, יין ועוד ויש בו מגוון רחב של מסעדות במחירים גבוהים.

זוהי תחנת חובה לכל חובב אוכל בעיר. פתוח: ב'-שבת 07:30-19:30, א' עד 13:00, המסעדות פתוחות רק בצהריים. קישור. מול השוק מצפון נמצא ציור קיר מפורסם המודה לשף ושמו Merci Monsieur Paul.

את השוק ניצלנו לטעום מספר מאכלים מקומיים. התחלנו עם Pate en Croute, המאכל המזוהה ביותר עם ליון, תערובת של מגוון סוגי בשר ופיסטוקים במעטפת בצק עלים, שתמונה שלו נמצאת בתחילת הבלוג. זהו מעדן ממכר שלא הפסקנו לאכול במהלך הביקור בליון. יחד איתו טעמנו Saucisson brioche, שזה נקניק מבושל ועטוף בלחמניית בריוש רכה, אותו פחות אהבנו.

בגזרת המתוקים טעמנו Coussin de Lyon, הממתק המפורסם ביותר של ליון. ממתק קטן בצורת כרית (ומכאן שמו) שמשלב גנאש שוקולד עם ליקר Curacao ומצופה בשכבת מרציפן בצבע ירוק שמסמלת את המסחר המסורתי במשי. הניגוד בין הציפוי המוצק של המרציפן (המתוק) לבין המילוי הרך (והמריר) של השוקולד הם תענוג גדול. זהו ממתק לא זול בכלל.

לאחר מכן טעמנו Tarte aux Pralines, מאפה מתוק מאוד שמייצג את ליון. בצק טארט חמאתי במילוי עשיר עשוי מפרלינים וורודים שבורים המעורבבים בקרם פרש. ניתן למצוא אותו בכל רחבי העיר.

בין לבין גם ישבנו לנוח ואכלנו עוד מאכל מאוד אהוב על הצרפתים, חלזונות. לא זכור לי שיצא לנו לאכול חלזונות בעבר, גם לא בביקורים בפריז והם היו ממש טעימים, בייחוד עם יין. מגישים אותם עם כלי אחד שתופס את השבלול וכלי שני שאיתו שולפים את החילזון מהשבלול. הם הוגשו ברוטב שום והיו נפלאים.

משם חזרנו בטיול נעים למנוחה במלון לפני ארוחת הערב. ארוחת הערב היום היא ארוחה מסורתית ונערכת במסעדות של ליון שנקראות Bouchon. אלו מסעדות המגישות את המטבח הליונזי המסורתי ואנחנו הגענו מצוידים בלא מעט מנות, אותן אנחנו רוצים לטעום. בחרנו את המסעדה המפורסמת ביותר שיש לה מספר סניפים ונקראת Daniel et Denise. הסניף המומלץ נקרא Créqui ונמצא מצדו המזרחי של נהר רון, כ-20 דקות הליכה נעימה מהמלון. קישור.

למנות ראשונות הזמנו קלאסיקה גדולה של המטבח הליונזי, מנה ושמה Tête de veau.המנה כוללת אברים של ראש עגל כולל מח, כשהכל מורתח בתוך ציר למשך שעות ומוגש עם רוטב חרדל ובדרך כלל עם תפוחי אדמה. מנה לא פשוטה לעיכול (תרתי משמע) אבל טעימה במיוחד. לצדה הזמנו סלט שקדי עגל שהיה מצוין.

אנחנו ממשיכים עם המנות המסורתיות ומזמינים Quenelles de brochet, מעין קציצה שעשויה מדג זאב נהרות צפוני (Pike) עם חמאה, ביצים וקמח. הרכיבים מעורבבים יחד ליצירת מוס, מעוצבים כקנל ומאודים. הקציצה מוגשת בתוך רוטב קרמי עשוי סרטן, לובסטר או פטריות. בשולחן לידנו יושב יהודי אמריקאי שפותח עם סיגל בשיחה וקורא למנה גפילטע פיש ליונזי. הלוואי עלינו כזה גפילטע פיש.

המנה הבאה נקראת Pate Chaud de Gibier (פאטה ציד חם). זו גרסת פאטה, אך הפעם היא מגיעה כמנה עיקרית חמה ומורכבת משבעה סוגים של בשר ציד. היא מוגשת עומדת ולא שוכבת ואנחנו מעדיפים את הגרסה הרגילה הקרה. היא מוגשת לשולחן עם פסטה מוקרמת שנראית כאילו לא קשורה לאירוע ותפוחי אדמה מטוגנים שהיו מאוד טעימים.

לקינוח הזמנו קינוח צרפתי ידוע שנקרא Île Flottante (איים צפים), שזה קינוח של מרנג מבושל עם פודינג סמיך, כשהמרנג למעשה הוא האי שצף על הפודינג ומכאן שמו של הקינוח. בגרסה הליונזית הוא מוגש עם הפרלין הוורוד. נחמד, לא יותר.

זו הייתה ארוחה הכי מסורתית שאפשר היה לאכול, במהלכה טעמנו חמש קלאסיקות מקומיות בליווי יין נהדר. השירות היה טוב מאוד ונתנו למסעדה ציון 8. משם חזרנו בטיול קליל חזרה למלון.

יום שלישי 11/2/25

את היום הזה אנחנו מקדישים לעיר העתיקה של ליון, לשם אנחנו מגיעים בהליכה קצרה מהמלון ובדרך חוצים את נהר סון על הגשר היפה Passerelle Pierre Truche. מצידו השני של הגשר נמצא המבנה המרשים של בית המשפט העירוני שנבנה בשנת 1835 ובחזיתו 24 עמודים קורינתיים בסגנון ניאו קלאסי. ברקע מעליו ניצבים על גבעת פורבייה כנסיית נוטרדאם והאייפל של ליון.

מצד שמאל של הגשר על גדת נהר סון נמצא פסל השיש Le Poids de Soi, פרי יצירתם של שני אמנים סקנדינביים. הפסל מתנשא לגובה של 2.7 מטרים ומורכב מאדם הנושא בידיו אדם שני הנראה כמוהו. אומרים שהמסר בפסל הוא האחריות של כל אדם לעצמו וגם כלפי הזולת. הפסל מעורר הרבה דיון והרבה מחשבות, גם אצלנו. סיגל טוענת שבכלל לא מדובר באותו אדם ולי הם נראים זהים. מה אתם אומרים?

ממש בסמוך נמצא פטיסרי בוטיק מומלץ ושמו Duclef Café Pâtisserie. הם מתמחים בקלאסיקות גדולות של מאפים עם טוויסט מודרני וקפה טוב. בעצת השף חלקנו Pate en Croute (כבר אמרתי שזה ממכר?) יחד עם כריך האם וגבינה ועוגת בראוניז עם שקדים וקרמל. יחד עם קפה זה היה נפלא. קישור.

העיר העתיקה (Vieux Lyon) היא האזור הקסום והמצולם ביותר של העיר והוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל ההיסטוריה שלה, הארכיטקטורה, הרחובות המרוצפים, המוזיאונים ומסעדות Bouchon שבה. לאורך הרחובות מסעדות, חנויות בוטיק קסומות, מבנים בצבעי פסטל ומעברים נסתרים המכונים Traboules. העיר העתיקה למעשה מחולקת לשלושה אזורים, סנט פול בצפון, Saint Jean במרכז וסנט ג'ורג' בדרום. העיר העתיקה מורכבת משני רחובות מקבילים, מהם יוצאות סמטאות. אנחנו התחלנו לטייל ברחוב המערבי ביניהם שנקרא Rue du Boeuf שבשעה זו עדיין שרוי בתרדמה.

טיילנו דרומה לכיוון מוזיאון Gadagne, בו רצינו לבקר רק כדי לגלות שהוא סגור דווקא בימי שלישי. לאור העובדה שימי ושעות הפתיחה רשומים לי בחומרים, אני מופתע מזה שאני מופתע. ממש ליד סיגל מזהה בר הנושא את שמה. מזמן ידענו שמשמעות Cigale בצרפתית זה ציקאדה, אבל מאוד שעשע אותנו לראות את החרק ציקאדה מופיע כחלק משם המקום. כמובן שצילמתי למזכרת.

מכיוון שממש כיף לטייל בעיר העתיקה, החלטנו שלמוזיאון עוד נחזור מחר. בשלב זה פנינו ימינה וימינה על מנת לטייל ברחוב המרכזי השני Rue Saint Jean, שהוא המרכזי יותר מהשניים ולאורכו חנויות בוטיק מיוחדות וקסומות . תחילה עצרנו בחנות L'univers de Guignol et du Petit Prince, המוקדשת לבובות התאטרון המפורסמות של העיר ולנסיך הקטן שנכתב על ידי בן העיר. עוד בהמשך חנות מעדנים מדהימה ושמה Le comptoir de Mathilde, שסיגל מתקשה לעזוב, לא לפני שאנחנו קונים מגוון ממרחים לילדים, מתוקים ומלוחים. קישור.

כמה צעדים אחריה נמצאת חנות מדהימה נוספת ושמה Saint Jean Délices. כולה מוקדשת לממתקים שעשויים מהפרלין הוורוד. קנינו לא מעט מתוקים לילדים כולל הפרלינים הוורודים, עוגיות נוגאט, שוקולד שנראה כמו הנקניק המיובש של ליון ושוקולד בצורת פקק שעם (התרגום לעברית של מסעדות Bouchon המסורתיות). כל המוצרים תוצרת החנות. קישור.

המעברים המרוצפים (traboules) הם מונח מקומי שמשמעו מעבר נסתר מרחוב אחד לשני בתוך מבנים היסטוריים. שיטוט בתוך המעברים הסודיים האלה יחשוף פינות חמד בדמות חצרות פנימיות עם אדריכלות ייחודית מעניינת. חלק מהמבנים המיוחדים פתוחים לציבור ומסומנים בהתאם. למעברים הללו היה תפקיד ייחודי עוד בתקופה הרומאית כנתיב מהיר יותר לשינוע מים לסאונות וגם כנתיב מקורה ומוגן מגשם להובלת טקסטיל מתעשיית המשי של העיר. הם גם שימשו כנקודות מפגש נסתרות של ההתנגדות הצרפתית כנגד הנאצים במלחמת העולם השניה. המעבר הארוך ביותר נקרא La Longue Traboule והיה אמור להיות ממש בהמשך הרחוב. לקח לנו דקות ארוכות למצוא אותו מסתתר אחרי דלת ירוקה כשאפילו המקומיים לא יודעים לענות לנו איפה הוא. המעבר נמצא תחת ארבעה מבנים שונים ומחבר בין שני הרחובות המקבילים המרכזיים של העיר העתיקה. לא מצאנו בו שום דבר מיוחד למעט הסיפור ההיסטורי.

התחנה הבאה הסמוכה היא מוזיאון הקולנוע והמיניאטורות (Musée Cinéma et Miniature). המוזיאון משלב שני עולמות בחיבור מוזר, שהבנו רק בסיום הביקור. התחלנו במוזיאון הקולנוע. בקומת המרתף סטים של סצנות מתוך סרטים מוכרים יותר או פחות. משם עולים כלפי מעלה ובכל קומה תצוגות אחרות. בין היתר ראינו אביזרים אותנטיים ואפקטים מיוחדים מסרטים מוכרים כמו שודדי הקריביים, אוסף עצום של מסכות, חלקי גוף ששימשו לסרטי אימה, נשקים, דגמים שנבנו לסרטים ואפילו אוסף של תלבושות מרהיבות שהיינו צריכים לנחש כל אחת לאיזה סרט היא שייכת.

בהמשך פגשנו את הגרמלינס והתיישבנו לראות סרט מרתק איך מצלמים סרט עם סט מיניאטורות שנבנה במיוחד ואז גם הבנו את ההקשר לאגף הנוסף של המוזיאון שעוסק במיניאטורות. בכל מעבר של קומה יוצאים למסדרון חיצוני, ממנו אפשר לראות את הצבעים הפסטליים היפיפיים של המבנה והחצר מתחת, שגם בה נמצאים מוצגים כולל מכוניות שהשתתפו בסרטים.

בקומה השלישית יש אוסף מיניאטורות יוצא מן הכלל הכולל סצנות מעוצבות ממסעדות, חנויות, שווקים, אולמות תפילה, חדרים בבתים, בתי מלאכה ועוד. זה היה מרתק לראות איך אפשר לייצר דגמים כל כך מוקטנים ברמת דיוק כזו ולבנות עולמות שלמים מיניאטוריים. לא ציפינו לזה. חייב לציין שהייתה לנו דילמה האם ללכת למוזיאון הזה והוא היה הפתעה ענקית לטובה. פתוח: ב'-ו' 10:00-18:30, שבת וא' עד 19:00, עלות: 20.9 אירו. קישור.

הגיע זמן לארוחת צהרים, גשם התחיל קצת לטפטף והתיישבנו במסעדת Bouchon סמוכה למוזיאון ושמה Le Petit Glouton. מבט מהיר ברשימת מאכלי החובה שסיגל הכינה הספיק לנו כדי להבין מה להזמין. התחלנו בשלישיית פתיחים מסורתית. Salade Lyonnaise קלאסי עם חסה, ביצה עלומה וקוביות חזיר קריספי, Cervelle de canut, ממרח עשוי גבינת קרם עם שום ועשבים קצוצים ו-Rosette de Lyon, נקניק חזיר מעושן ומיובש. הוא נקרא Rosette על שם הגוון הוורדרד של הבשר. יופי של פתיחה.

למנה עיקרית חלקנו Gâteau de foie de volaille, עוגת מוס כבדי עוףעם שום, ביצים ועשבי תיבול. המנה נאכלת לעיתים כמנה ראשונה ולעיתים כמנה עיקרית בתוספת רוטב עגבניות וסלט. זו מנה אייקונית שמוגשת בכל Bouchon. לקינוח אכלנו קרפ עם פרלין וורוד. הארוחה עלתה עם יין 51 אירו. קישור.

מעט דרומית למסעדה במרכז העיר העתיקה נמצאת קתדרלת ליון (Cathédrale Saint-Jean-Baptiste) ואי אפשר לפספס אותה. היא נבנתה בסגנון גותי במאה ה-12 על חורבותיה של כנסייה מהמאה ה-6 והבנייה נמשכה עד 1476. היא מרשימה מאוד בחוץ, אבל לא פחות מבפנים, בזכות לא מעט חלונות ויטראז' יוצאי דופן ביופיים, כולל רוזטה מאוד מרשימה על דופן החזית.

בפנים הכנסייה יש שעון אסטרונומי יוצא דופן, שנמצא משמאל למחיצת המזבח. היה מאוד מעניין לראות גם שני עוגבים אחד מול השני, אחד עתיק והשני מודרני. חדר האוצר נחשב לאחד האוצרות הנסתרים של העיר. פתוח: ג'-שבת 08:30-19:30, א' 08:00-19:00. קישור.

בשלב זה אנחנו עוזבים את העיר העתיקה ומטפסים אל גבעת Fourvière באמצעות הפוניקולר, שמחבר את העיר העתיקה עם הגבעה באמצעות שני קווים, האחד מגיע לבזיליקה (תחנת Fourvière) והשני מגיע לתאטרון הרומאי (תחנת Minimes Théatres Romains). אנחנו עולים לתחנת הבזיליקה ונרד מתחנת התאטרון. פתוח: 06:00-23:00 מידי 5-10 דקות, עלות: 3.8 אירו להלוך ושוב.

תחנת Fourvière של הפוניקולר נמצאת ממש בכניסה אל בזיליקת נוטרדאם (Basilique Notre-Dame de Fourvière), אחת האטרקציות המובילות והחשובות בעיר. מכנים אותה בחיבה "הפיל ההפוך" בשל ארבעת הצריחים שלה הנראים כמו רגליים. לנו זה לא הזכיר פיל הפוך משום זווית.

היא נבנתה במאה ה-19 עם ארכיטקטורה מאוד מיוחדת, החלל הפנימי שלה מרשים מאוד ועל קירותיה יש חלונות ויטראז' יפים, אבל היא בעיקר מיוחדת בשל מספר יצירות פסיפס מוזהב מרשימות במיוחד, כמוהן עוד לא ראינו. מתחת לחלל התפילה המרכזי נמצאת קומת הקריפטה, מסביב קברים ובמרכז אולם תפילה. בצלע הדרומית של הבזיליקה נמצאת קפלת סנטה מריה. פתוח: 07:00-20:00. קישור.

הבזיליקה היא גם אחת מנקודות התצפית המרשימות בעיר ומשקיפה מגובה רב על כל העיר המשתרעת מזרחה ממנה. מרפסת התצפית נמצאת מצידה הצפוני של הבזיליקה ולא רחוק משם גם ניצב מגדל המתכת, שנקרא האייפל של ליון. ממש מתחתינו למטה הקתדרלה בה ביקרנו לפני העליה לגבעה, אחריה רואים את נהר סון ואם מתבוננים היטב אז גם רואים את נהר רון עוד מזרחה משם. ביניהם נמצאת כיכר בלקור ובה הגלגל הענק. אנחנו מזהים גם רחוק יותר את מגדל המשרדים שניצב מעל שוק פול בוקוז ואת מבנה האופרה המרשים. אחרי הרבה תמונות וסלפי אחד שאני אשמור לסוף הבלוג אנחנו ממשיכים.

במרחק הליכה קצר מדרום לבזיליקה נמצאים השרידים הרומיים (Roman Ruins). העיר ליון נוסדה בשנת 43 לפני הספירה על ידי הרומאים ונקראה Lugdunum עד ששמה שונה. היא הייתה החשובה בערי צרפת, יותר מפריז. הביקור בשרידים הרומיים מאפשר להתוודע לעברה הרחוק של ליון, כולל האודאון והתיאטרון הגאלו רומאי. התיאטרון היה הגדול בתקופה והכיל בשיאו 10,000 מושבים ואילו האודאון היה קטן יותר והכיל 3000 צופים בלבד.

מוזיאון Lugdunum לוקח למסע בהיסטוריה של ליון החל מהתקופה הרומית ונחשב לאחר הטובים בעיר. הוא מציג אוסף עצום של ממצאים ארכיאולוגיים כולל לוח ליון משנת 1528, פסלים ורצפת פסיפס. אחד הדברים המיוחדים בו היא הארכיטקטורה שלו כולל מסלול הביקור היורד והעובדה שמחלונות המוזיאון יש תצפיות נהדרות על התיאטרון.

אחרי רכישת הכרטיסים ואפסון התיקים והמעילים בלוקר, אנחנו מתחילים את הסיור במעלה המוזיאון ומשם יורדים מטה דרך התערוכות. אהבנו מאוד את הדרך בה שילבו מתכנני המוזיאון כחלק אינטגרלי מהתצוגה גם פינות משחק חינוכיות לילדים. כשמגיעים למטה אל תחתית התצוגה יש דלת יציאה לחצר ושם מבקרים בתיאטרון ובאודאון. פתוח: ג'-ו' 11:00-18:00, שבת וא' משעה 10:00, עלות: 7 אירו. קישור.

בסמוך ליציאה מהאודאון נמצאת תחנת הפוניקולר ומשם ירדנו למטה חזרה לעיר העתיקה. התחנה האחרונה שלנו להיום בעיר העתיקה היא כנסיית סנט ג'ורג' (Église Saint Georges de Lyon) שנמצאת בדרום העיר העתיקה והצריח שלה בולט למרחק מגובה של 67 מטרים, אבל הגענו אליה חצי שעה לפני הפתיחה של אחר הצהרים אז ניצלנו את הזמן להפסקת קפה ויין בבר סמוך. כשנכנסנו הבנו שאין שום דבר מעניין בפנים אבל מעל דלתות הכניסה שלה יש גילוף מפורסם של ג'ורג' הקדוש נלחם בדרקון. היא מאוד מרשימה כשצופים בה מכיוון הנהר. הארכיטקט שלה, פייר בוסאן, הוא זה שתכנן גם את בזיליקת נוטרדאם. פתוח: ב'-ו' 08:00-09:00 ו-16:00-19:30, שבת עד 12:00, א' כל היום רצוף. קישור.

משם חצינו את נהר סון וחזרנו ברגל למלון דרך רחוב ויקטור הוגו, שהיה שומם כשביקרנו בו ביום א' וכעת היה שוקק חיים. אל המסעדה יצאנו עם מונית אותה הזמנתי באפליקציית Bolt (15.8 אירו). מסעדת Prairial היא בעלת כוכב מישלן אחד ומגישה ארוחת טעימות בת 8 מנות במחיר 129 אירו. המטבח פתוח לחלוטין והשולחנות מסביבו. אנחנו מגיעים ראשונים ומקבלים שולחן מצוין, ממש מול המטבח.

הארוחה נפתחת בשלושה מתאבנים טובים מאוד שאין לי מה להרחיב עליהם. למנה ראשונה אנחנו מקבלים מנת קולרבי מעולה ברוטב כרוב וביצי דגים. הקולרבי לא מאמין שהוא יכול להיות כל כך טעים. אחריה מגיע קנל יוצא מן הכלל של דג Pike (זאב נהרות צפוני) במילוי טרטר גזר ברוטב שמן תאנים וגזר, למעשה גרסה מודרנית למנה הליונזית המפורסמת Quenelles de brochet. שלישי מגיע דג טרוטה עם קרם דלעת, ביצי דגים וויניגרט חבושים. הוא מוציא מאיתנו קריאות התפעלות. שלוש מנות מדהימות.

בשלב זה אנחנו מבחינים בתופעה יוצאת דופן במסעדות מישלן והיא שלא מחליפים סכו"ם בין מנה למנה. לא נתקלנו בזה מעולם וזה מאוד מפריע כי בכל מנה מתערבב הטעם שנשאר על הסכו"ם מהמנה הקודמת והקובייה המשמשת להנחת הסכו"ם עליה הולכת וצוברת לכלוך ממנה למנה. זה מאוד לא נעים ומוזר גם מהסיבה שלכל מנה בדרך כלל יש סכו"ם ייעודי שמתאים רק לה. נחזור לזה בסיום הארוחה.

כעת הגיעה מנת אנדיב ברוטב כמהין ונראה שאנדיב מאוד פופולרי במטבח הליונזי. סיגל לא אוהבת אנדיב, לא אוהבת כמהין ולא אוהבת בכלל את המנה. אני חשבתי שהשף הצליח להוציא את המקסימום מהאנדיב. כעת קיבלנו מנת בשר צבי מצוין בציר צבי וחרדל ולצדו כרוב וזרעי דלעת. לצדו הוגש קונוס של טרטר צבי עם קרם. יופי של מנה.

לקדם קינוח קיבלנו טקסטורות שונות של קלמנטינות ומרנג שהיה מאוד מרענן, קינוח שהשף קינוחים הכין לנו ליד השולחן. אחריו הגיע אגס עם צ'יפס ארטישוק ירושלמי וגלידה ולצדו אגס עם גלידת אגסים. קינוח מיוחד וטעים. לסיום הארוחה הגיע טארטלט שוקולד זוגי מצוין עם אגוזי לוז.

בסיום הארוחה נשאלנו על ידי המלצרית האם נהנינו וענינו שהאוכל היה מצוין, אבל הפריע לנו מאוד שלא הוחלף הסכו"ם בין המנות וגם נימקנו. התשובה שלה "גם בבית אתם לא מחליפים סכו"ם" הייתה מפתיעה ומאכזבת מאוד והשאירה קצת טעם רע. נתנו לארוחה ציון 8, שהיה יכול להיות גבוה יותר. קישור. מהמסעדה חזרנו למלון עם מונית (13 אירו). לילה טוב.

יום רביעי 12/2/25

הבוקר אנחנו מתעוררים ליום השלם האחרון בליון, אותו ננצל להשלמות, כשבערב מחכה לנו הארוחה המרכזית של הטיול, לה אנחנו מחכים מאוד. את ארוחת הבוקר הקלה אכלנו בבית קפה ממש מול המלון (13 אירו). משם חצינו את נהר סון מערבה אל המוזיאון בעיר העתיקה שהיה סגור אתמול. בדרך אליו עצרנו במאפייה הנהדרת Pralus, אותה אנחנו מכירים מפריז וקנינו בריוש נפלא עם פרלין וורוד, שאותו חיסלנו במהרה. קנינו גם אחד כזה גדול עם שוקולד להביא הביתה לילדים. הבריוש הגדול יכול לשמור על טריותו במשך 5 ימים. זהירות, זה ממכר (7.4 אירו לקטן, 13.9 אירו לגדול). קישור.

ממש בסמוך נמצא Boulangerie du Palais, אחד מבתי המאפה המפורסמים של העיר. התורים תמיד ארוכים אבל מתקדמים מהר וגם שם מומלץ לנסות את מגוון המאפים עם הפרלין הוורוד או סתם לאכול כריך מצוין. אנחנו הסתפקנו בתמונה של חלון הראווה המפתה כי העדפנו את Pralus. קישור.

כעת נותרה עוד חצי שעה עד לפתיחת המוזיאון ואנחנו מטיילים בעיר העתיקה היפיפייה שקשה לשבוע ממנה. הצצה לכיוון נהר סון מספקת מראות מרשימים של השכונה הכלואה בין שני הנהרות המשתקפת במי הנהר. שוב אנחנו רואים את ציור הקיר של הספרייה מהצד השני, אך כאן הוא רחוק יותר.

בשלב מסוים, מבטנו פוגש צריח מרשים מרחוק ואנחנו מטיילים לכיוון. מסתבר שזו כנסיית סנט פול. אין בה שום ייחוד, אבל הצריח על רקע הבניין בצבעי הפסטל היפים מרשים. משם המשכנו למוזיאון הסמוך.

מוזיאון Gadagne נמצא במבנה הרנסנס העתיק ביותר בעיר. הוא משלב שני מוזיאונים יחדיו. הראשון הוא המוזיאון לתולדות ליון והשני מוקדש לתאטרון בובות ולבובות Guignol המפורסמות של ליון.

המוזיאון בובות פחות הרשים אותנו, אבל אהבנו מאוד את האפשרות לשחק עם הבובות ולנסות להפעיל אותם באופן חופשי או אפילו אחרי חלון כמו שיש בתאטרון בובות אמיתי. ההסברים באנגלית היו מועטים ואפילו יצאנו משם בלי להבין מה הייחוד של בובות Guignol ליונזיות. בדיעבד למדנו כי מדובר בבובות שייצגו את פועלי תעשיית המשי של ליון ושהיו אהובות על מבוגרים וילדים כאחד.

בסיום הביקור במוזיאון הבובות עלינו לקומה הרביעית לראות את הגנים התלויים שנמצאים שם. מסתבר שהמילה "תלויים" באה מהעובדה שהצמחייה נשענה על קשתות מתכת בגנים. אותנו הם פחות הרשימו. משם יורדים למטה ועוברים דרך החצר הפנימית היפה של המבנה לעבר מוזיאון ההיסטוריה של העיר. בכניסה יש קיר שלם שמוקדש לסמלי העיר: קבוצת הכדורגל אולימפיק ליון, סמל האריה, הנקניק המיובש, בקבוק היין של הבושון, כנסיית נוטרדאם, תעשיית המשי, תיאטרון הבובות, הפארק העירוני והשף בוקוז. משם אנחנו עוברים לאולם בו מוצגת הטופוגרפיה העירונית ובאמצעות מסך המגע אנחנו לוחצים על שמות המקומות בהם ביקרנו ומזהים אותם כשהם נדלקים במפה.

באולם הבא אנחנו לומדים על הנהרות סון ורון ותפקידם המשמעותי בעיר. מוצאו של נהר רון (Rhone) באלפים השוויצריים והוא זורם לאורך 812 ק"מ עד שהוא נשפך לים התיכון מערבית למרסיי. זהו הנהר עם הזרימה הכי משמעותית בצרפת בעיקר בשל השיפוע שלו. מוצאו של נהר סון (Saone) לעומתו במזרח צרפת והוא זורם לאורך 480 ק"מ בלבד עד שמתמזג עם נהר רון בליון במקום שנקרא Confluences (מפגש הנהרות). אנחנו משתעשעים עם דגם של הנהרות בו אנחנו מנסים להבין איך מווסתים את המים בשני הנהרות יחדיו על מנת למנוע הצפה של העיר.

בהמשך חלפנו דרך אולמות שעסקו בהיסטוריה של העיר וההתפתחות שלה, המבנה שלה, טבע ואקולוגיה, תעשיית המשי המפורסמת של העיר, השינויים שעברה כלל התעשייה בעיר, האנשים שהשפיעו על העיר ובסוף אנחנו מבקרים בחדרים היסטוריים של המבנה העתיק הזה. המוזיאון מפתיע מאוד לטובה, ההסברים ברורים ומעניינים, הוא משלב בצורה מעניינת הפעלות ומתאים לבקר בו בסיום הביקור בעיר, אחרי שקצת מכירים אותה. סך הכל היינו במוזיאון על שני אגפיו כשעה וחצי. פתוח: שני המוזיאונים ד'-א' 10:30-18:00, עלות: 8 אירו לשניהם. קישור.

לי היה מאוד חשוב לחזור לשוק האוכל פול בוקוז על מנת להתרשם ממנו כשהוא פעיל לחלוטין ולא כפי שחווינו אותו ביום שני כשהיה רובו סגור. בדרך עצרנו בכנסייה Basilique Saint Bonaventure de Lyon על מנת לברר מידע על המופעים האור קוליים שמתקיימים בה כעת בערב. מידע לא הצלחנו לקבל, אבל הכנסייה מרשימה מאוד, בעיקר אזור המזבח שאחריו חלונות ויטראז' גבוהים במיוחד ועוגב כפול, שהיה די מוזר לראות במיקום כזה. בדרך כלל הוא גבוה ונמצא בצדדים או מאחור. קישור.

משם טיילנו אל שוק פול בוקוז. הפעם הכל היה פתוח והשוק היה תוסס במיוחד, בעיקר המסעדות הרבות בשוק, שרובן למעשה ברי פירות ים. כמעט על כל שולחן נמצא מגש קרח עצום ועליו לא מעט אויסטרים ולא קשה לזהות מה הצרפתים כל כך אוהבים. סיגל פחות אוהבת אויסטרים אז בחרנו לנו את מסעדת הבשר היחידה במתחם, Comptoir Gueuleton, שהייתה עמוסה בסועדים שאכלו סטייקים עסיסיים. לא יכולנו לעזוב את ליון מבלי להזמין שוב למנה ראשונה Pate en Croute, רק שהפעם הוא היה מהסוג הרחב ולא הגבוה. גם הוא היה מצוין.

למנה עיקרית הזמנו סטייק צלע לבן לסיגל וסטייק בקר לי בליווי פירה, שהיו שניהם מצוינים. זו הייתה ארוחה מצוינת, לא זולה, שעלתה יחד עם יין 100 אירו. יש להם סניף גדול כמה מאות מטרים מערבה משם. קישור.

משם חזרנו למלון, בדרך עוד עצרנו לביקור מסורתי בסניף של יוניקלו בכיכר הרפובליקה ומשם למנוחה קצרה במלון לפני ארוחת הערב. המסעדה הייתה מרוחקת כקילומטר ורבע מהמלון ואת הדרך אליה עשינו ברגל, דרך הרחוב התוסס שיוצא צפונה מהמלון, כיכר העירייה ובניין האופרה.

מסעדת La Mere Brazier הוקמה בשנת 1921 על ידי אם המשפחה Eugénie Brazier, שזכתה בשנת 1933 להיות השף הראשון עם 6 כוכבי מישלן בשתי מסעדות של שלושה כוכבים כל אחת, כולל זו. השיא הזה החזיק מעמד עד שנת 1998, אז נשבר על ידי השף הצרפתי אלן דוכאס. המסעדה נקנתה בשנת 2007 על ידי השף המוכשר Mathieu Viannay, ששומר על העיצוב והאווירה המקוריים והיא בעלת שני כוכבי מישלן.

המסעדה מציעה ארוחת טעימות בת 5 מנות במחיר 185 אירו או בת 7 מנות במחיר 240 אירו. אנחנו בוחרים בארוחה הקטנה יותר מכיוון שהיא מאפשרת בחירה בין המנות של הארוחה הגדולה יותר וכך אנחנו מזמינים בחירות שונות וזוכים לטעום מהכל כפי שאנחנו אוהבים. המלצר מציע לצלם אותנו וכאילו מעביר לנו את המסר שפה מחכה לנו חוויה גדולה. כבר בהתחלה מוגשת לנו המנה המזוהה ביותר עם העיר, שאכלנו כבר לא מעט פעמים, אבל פה היא בגרסה נוצצת ומופלאה שלה, וזו כמובן Pate en Croute.

כעת בחרנו לחמים מסלסלה שהגיש המלצר ויחד איתם הוגשו חמאה ושמן זית מפרובנס. כעת הגיע פתיח נוסף, מקרל, כרוב ניצנים, קיווי וחרדל. שילוב פרוע שיצר ביס מצוין. המנה הראשונה הייתה סרטן ספיידר, סרטן ים, אמולסיה של שריון סרטנים וקוויאר אוסקייטרה. מנה יוצאת מן הכלל בתוספת של 15 אירו. אפשר היה לקחת מנת קיפוד ים ללא תוספת כספית, אבל אנחנו פחות חובבי קיפודים.

אחריה הגיעה מנה אחת של ארטישוק וכבד אווז עם קרם תפוח שמוקדש לאמא ברזייר ומנה שניה טארטלט רכיכות ופטריה ברוטב גרגר נחלים. שתי מנות מצוינות, אבל המנה עם הכבד אווז הייתה מדהימה.

למנת דג קיבלנו מנה אחת של סקלופס עם קונפי ארטישוק ירושלמי ואגס ומנה שנייה של מוס Pike קריספי וצלופח מעושן ברוטב שיפון אדום מצומצם. הראשונה הייתה יוצאת מן הכלל והשנייה טובה מאוד.

למנת בשר קיבלנו כרוב ממולא בבשר ציד, כבד ברווז וכמהין שחור בקונסומה סלק. היא הייתה מנה טובה, אבל לא וואו. בשולחנות הגדולים יותר היא נחתכה על ידי המלצר הראשי בהצגה מרשימה ליד השולחן. המנה השנייה הייתה שקדי עגל בסגנון גרנובל עם סלסיפיי ולימון ופירה סלסיפיי ורוטב עגל מצומצם. מנה יוצאת מן הכלל.

כעת הגיע קדם קינוח, גלידת ליצ'י ומרנג על קוביות ליצ'י. מנה נהדרת ומפתיעה לטובה. לקינוח קיבלנו סופלה גרנד מרינייה, שהוגש לצד סורבה לימון ומנדרינה. הקינוח השני היה קוביות מנגו מסוכר ויוזו עם גלידת חלב שקדים ואמולסיה של חלב מותסס. שני קינוחים טובים מאוד, אך לא מעולים. אחריהם הגיעה צלחת מרשימה של פטיפורים נהדרים. לפני החשבון קיבלנו סוכריות נוגט וקרמל ומדלן דבש. כשהמלצר ראה שכבר אין לנו כח, הוא הציע לארוז לנו את זה שיהיה לנו לקפה של הבוקר. יופי של רעיון.

יצאנו מהמסעדה אחרי שעתיים וחצי מופלאות עם מנות יוצאות מן הכלל, שירות מדהים וחוויה מופלאה. נתנו למסעדה ציון 9.5, שנפגע מעט בגלל הקינוחים. קישור. משם צעדנו מאושרים חזרה למלון.

יום חמישי 13/2/25

בוקר אחרון בליון. יצאנו לשדה התעופה עם מונית (43 אירו) בשעה 07:00 והגענו לאחר 40 דקות. התורים לצ'ק אין היו ארוכים, אל אזור הדיוטי פרי הגענו רק לאחר שעה ושם אכלנו ארוחת בוקר חביבה. לצערנו, הטיסה המריאה באיחור של כמעט שעתיים שחצי ממנו המתנו כבר בתוך המטוס. נחתנו בתל אביב כעבור 3:45 שעות. תם ונשלם.

סיכום ועלויות

המטרה המרכזית של הנסיעה לליון הייתה אוכל טוב, אבל הופתענו למצוא עיר נעימה, שקטה, עם תנועת מכוניות דלילה ואווירה ממש טובה, עד שקשה להאמין שזו העיר השלישית בגודלה בצרפת. היתרון הגדול של ליון הוא שכמעט כל האתרים מרוכזים במרחק הליכה במרכז העיר ולכל מקום הלכנו ברגל, אך חלק מהאתרים עליהם וויתרנו כן הצריכו נסיעה. אין בעיר אתרים מרשימים במיוחד למעט כמובן העיר העתיקה היפיפייה, אך בסופו של דבר היא עיר מאוד נעימה והיה לנו מאוד כיף לבלות בה. האפשרויות לטיול מחוץ לעיר מצומצמות למדי ומסתכמות בעיקר בביקור בחבל היין המפורסם Côtes du Rhône. ארבעה לילות היו פרק זמן אופטימלי לביקור רגוע בעיר, אם כי אפשר היה להסתפק גם בשלושה לילות. דווקא קולינרית, שזו הייתה מטרת הנסיעה, לא נרשמו הצלחות גדולות למעט המסעדה המופלאה האחרונה ומנת הפאטה אליה אני כבר מתגעגע. מזג האוויר האיר לנו פנים. אמנם היה קר (10-13 מעלות), אך ללא משקעים למעט גשם קל מאוד ביום הלפני אחרון. מסלולי הטיול היו מצוינים וכך גם בחירת המיקום של המלון.

עלויות: טיסות 149 אירו (ועוד 28,800 נקודות), מלון 692 אירו, תחבורה (מוניות ופוניקולר) 271 אירו, אוכל 1538 אירו, אטרקציות 38 אירו, ביטוח ואינטרנט 17 אירו. סה"כ: 2704 אירו.

מה לא עשינו?

היו עוד כמה אטרקציות שרשמתי לי, לא הגענו אליהן, אבל אולי יעניינו אחרים:

Croix-Rousse Street market הוא שוק תוצרת טרייה היישר מכפרי הסביבה. בשוק נמכרים פירות וירקות, בשר, גבינות, דגים, מאפים, יינות, פרחים ואוכל מוכן. בימי שלישי וסופי שבוע השוק פתוח במתכונת מלאה עם מעל 100 דוכנים ובימי שלישי יש במדרכה ממול מוצרים שאינם מזון כולל בגדים, תכשיטים, כלי בית ועוד. בימי רביעי וחמישי השוק במתכונת מצומצמת יותר עם כ-35 דוכנים. השוק הזה מבטא בצורה הטובה ביותר את המבטא, הלך הרוח והתרבות הליונזית. לאורך השדרה יש לא מעט בתי קפה לשבת לנוח והבראסרי הפופולרי Chanteclair. פתוח: ג'-א' 06:00-13:00.

שיט על נהר סון (Bateaux Lyonnais) מאפשר לראות את ליון מזווית אחרת וגם לטייל ולתת מנוחה לרגליים במקביל. יש מספר מסלולי שיט על הנהר ושיט של שעה אחת הוא בהחלט מספק. מומלץ לקחת מסלול שנקרא Cap Presqu’île. הוא יוצא מהגדה המזרחית של הנהר, מעט צפונית לכיכר בלקור, שט דרומה לכיוון מפגש הנהרות ושם מסתובב צפונה וחוזר אחרי שעה. בדרך רואים את הארכיטקטורה המודרנית של רובע Presqu’île, מוזיאון המדע הייחודי במפגש הנהרות, כנסיית סנט ג'ורג', בזיליקת נוטרדאם, המגדל המטאלי, קתדרלת ליון, העיר העתיקה, ציור הספרייה והציור המפורסם Fresque des Lyonnais. לצערנו, השיט לא היה פעיל בחורף, עלות: 15 אירו.

מוזיאון האשליות (Musée de l’illusion)דומה למקביליו ברחבי העולם ובאולמות התצוגה שלו אפשר לצלם תמונות היוצרות אשליה וכאלו שבהם המצולם משתלב בתוך התמונה. בין היתר יש שם הולוגרמות, קלידוסקופים, אתגרים ויזואליים ואשליות אופטיות. חוויה חזותית וחושית. פתוח: א'-ד' 10:00-20:00, ה'-שבת עד 22:00, עלות: 19 אירו.

מוזיאון המפגשים (Musée des Confluences) הוא אחד המבנים המעניינים בעיר ונמצא ממש בחיבור של שני הנהרות. המוזיאון עוסק באנתרופולוגיה וטבע ויש בו תצוגה מרתקת על ההיסטוריה של האנושות ומערכת היחסים שלה עם הטבע. התערוכה הקבועה כוללת ארבעה אולמות. הראשון עוסק במוצא האדם, השני עונה על מי אנחנו והקשר שלנו לחיות, השלישי עוסק בחברה, יחסית ותרבות והרביעי ביום שאחרי המוות ובמשמעויות שלו. בנוסף יש במוזיאון תערוכות מתחלפות וכעת מוצגות בו שלוש תערוכות על מסע קולי וויזואלי ביער, עולם החלומות ומגיפות. המבנה עצמו הוא פלא ארכיטקטוני והוא מאוד יוצא דופן באדריכלות ההיסטורית של ליון. פתוח: ג'-א' 10:30-18:30, עלות: 12 אירו.