טיול זוגי לסלוניקי וסביבתה אוקטובר 2022

רקע

הטיול הזה נולד מלחץ כבד של סיגל לבלות את יום כיפור בחו"ל. המשימה למצוא כרטיסי טיסה במחירים שפויים בתאריכים הללו הייתה כמעט בלתי אפשרית. כבר לא מעט זמן אנחנו רוצים לעשות טיול קולינרי לאתונה, עליה קיבלנו לא מעט המלצות ובסוף (בגלל אילוצי טיסות) מצאנו את עצמנו בסלוניקי. בשלב זה אנחנו עדיין לא יודעים מה יש לעשות בסלוניקי, אבל לעיר יש עבר יהודי מרשים ולי יש את כל הסיבות להאמין שגם ההווה שלה לא פחות מעניין. בכל מקרה, יש לנו חודש ללמוד את היעד, יאללה לעבודה.

כרטיסי טיסה

מנועי החיפוש הציגו מספר תוצאות שכללו את אל על, ריינאיר ועוד שתיים שלוש חברות צ'רטר לא ידועות. הפרשי המחירים לא היו מאוד גדולים והעדפנו לשלם יותר ולטוס עם אל על, כי זה הכי בבית בעולם... קישור. תוך כדי הזמנה גיליתי כי אל על היא למעשה סאן דור וכי סאן דור מבצעת את הטיסה הזו באמצעות חברת שכר זרה בשם Smart Wings. איך הגענו מאל על לחברת שכר זרה? נותר לנו רק לקוות לטוב. הכרטיסים עלו 720$ לשנינו, כולל טרולי וללא הושבה. מחיר גבוה מאוד, אבל מי שנזכר ברגע האחרון שהוא רוצה לטוס בחגים, שישלם... המטוס היה נורא, היחס היה נורא יותר ונתנו לחברת התעופה ציון 5.

המלון

המיקום המומלץ למלון בסלוניקי די פשוט, במרכז העיר התחתית. חיפשתי מלון שיענה על מספר קריטריונים: ציון גבוה מאוד בבוקינג (9 ומעלה), מרכזי מאוד, עם חניה או הסדר חניה במחיר מוזל, עם ארוחת בוקר וכמובן שהחדרים ייראו מספיק נעימים ונוחים כי בסופו של דבר, המלון משמש רק ללינת לילה. בחרנו במלון צנוע בשם Blue Bottle Boutique, שענה על כל הקריטריונים. קישור. המלון היה זול מאוד ומחירו עמד על 292 אירו לחמישה לילות בלבד כולל ארוחת בוקר. החניה עולה 10 אירו ליום. המלון היה אכן במיקום מאוד נוח, החדר היה מאוד מרווח והמיטה נוחה במיוחד, השירות בקבלה היה מצוין וארוחת הבוקר הייתה נחמדה, בהגשה ועל טהרת הבצקים. מלבד חניה וארוחת בוקר, המלון לא מציע שירותים נוספים והאבזור של החדר מאוד מינימלי. אנחנו מאוד אהבנו את המלון ונתנו לו ציון 9.

רכב

בחרנו לשכור רכב על מנת שתהיה לנו גמישות מלאה לטייל בסביבה. השכרנו כמו תמיד דרך פורטל השכרת הרכב הנפלא Economy Car Rentals. קישור. האתר מספק תמיד את ההצעות הזולות ביותר, הוא מאוד אמין (מבית Booking) ואפשר לבטל בחינם עד 48 שעות לפני המועד. שכרנו רכב מדרגת Compact והמחיר כולל איסוף והחזרה משדה התעופה בשעות הלילה עמד על 118 אירו לחמישה ימים בלבד. זה כמובן גם חוסך את ההוצאות על מוניות מ/אל השדה. חברת ההשכרה היא חברה מקומית בשם SKG. קישור. ההגעה לאיסוף והחזרת הרכב עם שאטל של שתי דקות מהשדה. המחיר כולל ק"מ ללא הגבלה ואת כל הביטוחים. ביטוח ביטול השתתפות עצמית אני עושה במסגרת ביטוח הבריאות, זה הכי זול. בפועל קיבלנו רכב מסוג קיה ריו שעומד לחגוג 100,000 ק"מ עם מערכת שמע שלא ניתן להתחבר אליה, אבל אי אפשר לשלם כל כך זול וגם להתלונן... מצד שני, היעילות של המשרד המקומי גם בהגעה וגם בהחזרה והשירות המעולה היו שווים הכל. נתנו לחברת ההשכרה החביבה ציון 9.

המפות שלי

הכנתי מפה עם שני מסלולי הליכה בעיר סלוניקי. מסלול ההליכה הראשון מטייל בעיר העליונה ואילו המסלול השני מבקר במרכז העיר התחתונה. קישור.

מסעדות ואוכל

סלוניקי היא לא עיר של מסעדות מישלן בפרט או של מסעדות גורמה בכלל, אלא עיר של טברנות תוססות ואוכל מקומי מצוין, המבוסס בעיקר על דגים ופירות ים. למצוא מידע על מסעדות טובות בעיר היה יחסית מאתגר, אבל בעקבות עבודת תחקיר מעמיקה של סיגל הרכבנו רשימת מסעדות בהן נרצה לבקר, רשימה של מאכלים אותם נרצה לאכול ואפילו כמה מקומות של אוכל רחוב ומתוקים. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

קורונה, ביטוח ותקשורת

הקורונה כנראה כבר מאחורינו או לפחות ההשלכות שלה על נסיעות לחו"ל ולכן השריד האחרון שעדיין נדרש הוא מילוי הטופס המטופש של נוסע נכנס לישראל שיש למלא לפני החזרה. קישור. אפשר למלא אותו החל מ-10 ימים לפני החזרה, כלומר עוד לפני שיצאתם מישראל... מטופש כבר אמרתי? עדכון: יום לאחר שחזרנו לארץ בוטל הטופס. בסוף החוכמה הגיעה גם לירושלים...

ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. מכיוון שנסענו רק עם מזוודות טרולי אז וויתרנו על ביטוח המזוודות. בנוסף, רכשנו ביטוח ביטול השתתפות עצמית בגין רכב שכור. זה זול משמעותית מאשר לבטח בחברת ההשכרה. הביטוח עלה לשנינו 24$ לשישה ימים ועוד 39$ ביטול השתתפות עצמית לרכב. קישור. 

חבילות אינטרנט עבורנו עשינו כהרגלנו בחברת הסלולר שלנו פרטנר במחיר 349 שקלים לחבילת 20 ג'יגה לכל בני המשפחה (שתשמש גם את הבנות בנסיעות אחרות במהלך החודש הזה). אולי לא הכי זול, אבל מאוד נוח. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום ראשון 2/10/22

לאור הדיווחים על העומסים בחגים בנתב"ג התלבטנו מתי להגיע, אבל צ'ק אין כבר עשינו ומזוודה אנחנו לא שולחים כך שהחלטנו שמספיק להגיע שעתיים וחצי לפני. כמה דקות אחרי שיצאנו מהבית קיבלתי מסרון מאל על שמבשר לי על חצי שעה איחור. הלוואי שזה ייגמר בחצי שעה. השדה היה שומם. רבע שעה אחרי שהגענו כבר היינו בדיוטי פרי, קונים שוקולד לילדים, מושכים קצת אירו ואת שאר הזמן בילינו בנעימים בטרקלין של אל על, שם פגשנו חבר שלי, שעבד איתי בעבר, שטס איתנו באותה טיסה. זוכרים את ההודעה על חצי שעה איחור ושאני אמרתי הלוואי? אז המראנו באיחור של בדיוק שעה וחצי בשעה 22:10. המטוס היה אחד המרופטים והצפופים שטסנו בהם, אבל אחרי שעתיים כבר הגענו, אחרי 20 דקות כבר היינו בחוץ ועלינו על השאטל של חברת ההשכרה שחיכה לנו בחניון מספר 5 כפי שסוכם. משרדי חברת ההשכרה נמצאים 3 דקות נסיעה משם, השירות היה פנטסטי וקיבלנו את האוטו ממש מהר. משם חיכתה לנו נסיעה של כ-25 דקות עד לחניה הסמוכה למלון, עשינו צ'ק אין מהיר וישר לישון. מחר יש יום עמוס.

יום שני 3/10/22

התפנקנו בהשכמה בשעה 8:00 וירדנו לארוחת בוקר. את ארוחת הבוקר במלון מזמינים לשולחן באמצעות טופס הזמנה בו מסמנים מה רוצים ואחרי כמה דקות זה מגיע. רוב הבחירות הם בצקים כדוגמת בורקס יווני עם גבינת פטה עם או בלי תרד, טוסט האם וגבינה, בוגאצה מתוקה, קרואסון חמאה ועוד. יש גם מיני דגנים בחלב או ביוגורט, מיצים ושתייה חמה. בסך הכל אהבנו את ארוחת הבוקר.

בשעה 9:00 עצרנו מונית ברחוב ונסענו לנקודה בה מתחיל המסלול שלנו בעיר העילית Ano Poli , מרחק רבע שעה נסיעה (7 אירו). התחנה הראשונה היא מצודת Heptapyrgion ואנחנו מגלים שהיא נפתחת רק בשעה 10:00 למרות שבכל החומרים שאספתי היה רשום 8:30 אז ניצלנו את הזמן כדי לטייל מסביב לחומות של המצודה ולהשקיף מלמעלה על כל העיר סלוניקי הפרוסה מתחתינו. ליד המצודה יש בית דו קומתי מרשים במיוחד, אני מתקרב אליו ומגלה פינה קסומה שמשלבת אבנים מיוחדות מצד אחד ופסיפס ססגוני מהצד השני. בינתיים מגיעה השעה 10:00 ואנחנו קונים כרטיסים ונכנסים.

המצודה, חלקה מהתקופה הביזנטית וחלקה עותומנית, נמצאת ברובע הטורקי על ראש גבעת האקרופוליס של סלוניקי. שמה היה Yedi Kule והגרסה הנוכחית שלה היא מהמאה ה-14. ישב בה מפקד העיר עד סוף המאה ה-19. מאז ועד 1989 שימשה כבית סוהר קשה במיוחד וידוע לשמצה. היא נקראת "מבצר שבעת המגדלים", למרות שיש בה עשרה מגדלים. מיד לאחר הכניסה פונים שמאלה לעבר המסדרון של אגף הבידוד החשוך והקר, שהיו בו שישה או שבעה תאים קטנים במיוחד, נטולי חלונות ודי מפחידים. הביקור במסדרון יוצר תחושה די מצמררת כשמנסים לדמיין את האסירים הכלואים מאחורי דלתות הברזל.

משם יצאנו למרכז המצודה וטיפסנו למעין עמדת תצפית. מסביבנו כל המצודה. בצד הדרומי נמצאים מבני הכליאה, נשים מימין, גברים בשלושה מבנים במרכז, אגף הבידוד משמאל ובחצר כנסייה קטנה. כמה פסטורלי. בצד הצפוני נמצאים מבני העובדים. בשנת 1989 בית הסוהר עבר למקום אחר והמקום עבר מניהולו של משרד המשפטים למשרד התרבות. פתוח: ימי רביעי עד שני 10:00-17:00, סגור בימי שלישי. עלות: 6 אירו (כולל הכניסה למגדל Trigonion, אליו נגיע בהמשך).

מפה ואילך אנחנו ממשיכים ברגל במורדות העיר והתחנה הבאה מרחק כמה דקות הליכה היא השער הראשי בחומות שנקרא Portara. השער נשמר במצב מצוין ומשמש למעבר מכוניות בחומה הגבוהה. דקה הליכה ממזרח לו נמצא מגדל Trigonion. זהו המגדל הצפון מזרחי הגדול של חומת הביצורים של סלוניקי, הוא נבנה במחצית השניה של המאה ה-15 וידע להתמודד לראשונה עם ירי תותחים. בעליה למעלה יש שבעה חדרים בקומות שונות. חדר הכניסה, שלושה חדרי ארטילריה (באותה קומה), שני חדרי שירות וחדר שומרים. למעלה יש תצפית מרשימה מאוד על כל העיר וזו הסיבה היחידה לעלות למגדל. פתוח: ימי רביעי עד שני 10:00-17:00, סגור בימי שלישי. עלות: 6 אירו (חינם למי שביקר במצודה).

מהמגדל המשכנו בדרך יחסית מישורית, כשאנחנו חולפים על פני בתים יפיפיים מצד אחד ובתים שעומדים עוד רגע להתמוטט מצד שני. בכלל, העיר נראית מוזנחת למדי וברמת תחזוקה ירודה מאוד.

לאחר כמה דקות הליכה הגענו למנזר Vlatadon. המנזר משנת 1351 הוא אחד המונומנטים הביזנטיים העתיקים והחשובים ביותר ונשקף ממנו נוף פנורמי מהפנט מגובה 120 מטרים, שמאפשר ביום בהיר לראות את הר אולימפוס המרוחק 150 ק"מ משם.

החשיבות שלו נובעת מהעובדה שלמרות לא מעט אסונות שעברו עליו, הוא מעולם לא חדל מלהיות פעיל עד היום. מהמבנה המקורי לא נשאר הרבה, אבל דווקא המקדש הראשי, הקתוליקון, שעבר לא מעט שינויים ותוספות לאורך השנים נשמר היטב ויש בו ציורי קיר דתיים מהמאה ה-14 וחפצי דת ואמנות ביזנטיים. הוא דוגמא נהדרת לכנסייה במבנה צלב יווני (+). הופתענו מאוד למצוא במתחם גם מספר כלובים של עופות ססגוניים, אולי תחביב של אחד הנזירים. פתוח: 8:00-19:00. עלות: הכניסה חופשית.

מהמנזר המשכנו לרדת בסמטאות צרות, כשאנחנו חולפים מתחת לגפנים ולצד עצי רימונים עמוסי פרי, כשמידי פעם אנחנו חולפים על פני בית קסום במיוחד. תוך כדי הליכה הבחנו במנזר Latomou, שלא היה בתכנון ומסתבר שהוא מסוף המאה ה-5 (תקופת האימפריה הרומית), אחד העתיקים בעיר. הוא ידוע כיום ככנסיית Osios David. גם כאן הקתוליקון נשמר היטב והוא היה מרשים מאוד. פתוח: ימי שני עד שבת 9:00-15:30 וראשון 10:00-13:00. עלות: הכניסה חופשית.

התחנה הבאה היא אחת המרשימות בעיר, כנסיית איוס דימיטריוס (Hagios Demetrios), כנסייה אורתודוקסית ביזנטית, הגדולה ביותר ביוון, המוקדשת לקדוש דימיטריוס מסלוניקי. רובו של המבנה הנוכחי מהמאה ה-7. הקיבוריום, מבנה קטן בעל גג משושה, מצופה כסף ומשי, משמש כקברו הסמלי של הקדוש. את הבזיליקה מעטרות שש רצועות פסיפס מהמאות 7-8. מסוף המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-20 שימש המקום כמסגד וגם תקופה זו הותירה מספר פסיפסים מעניינים. זהו המקום הקדוש ביותר לנצרות בעיר.

בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת נערך במקום שיפוץ, במהלכו התגלו חורבותיו של בית מרחץ רומאי ששכן במקום ובו נכלא דימיטריוס הקדוש והוצא להורג והתגלתה באר המים, שעל פי הידוע לתוכה הושלכה גופתו. הוא נמצא מתחת לכנסייה והירידה אליו מתוכה. פתוח: הכנסייה 6:00-22:00, בית המרחץ ימי שני, רביעי ושישי 8:00-14:45, שישי עד 13:15 וגם 19:00-22:00, שבת וראשון 7:30-14:15, סגור בימי שלישי. עלות: הכניסה חופשית.

יצאנו מהכנסייה והתחלנו ללכת מזרחה. התחנה הבאה הייתה כנסיית ניקולס היתום הקדוש (Saint Nicholas Orphanos), אך היא הייתה בסטייה לא קצרה מהמסלול ובעלייה ולאור העייפות החלטנו לוותר עליה. הכנסייה מהמאה ה-14 עשויה אבן ומכוסה בציורי קיר ססגוניים כמעט על כל השטח הפנימי שלה, שנחשפו במהלך עבודות שיקום ב-1960. פתוח: ימי שני וחמישי 10:00-13:00. עלות: הכניסה חופשית.

במקום זה פנינו ימינה אל הרוטונדה (Rotunda). הרוטונדה הוא מקדש עגול עם כיפה בקוטר 24 מטרים, שנבנה על ידי הרומאים בשנת 306 כמקדש לזאוס או כדי לשמש מקום לפולחן ומוזוליאום לקיסר גלריוס, הורחב לכנסייה בתקופה הביזנטית, הפך למסגד בתקופה העותומנית, כשהטורקים הוסיפו לו מינרט (מגדל המסגד) וחזר להיות כנסייה במלחמת הבלקן בשנת 1912. זהו אחד המבנים העתיקים ביותר ביוון ואחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר של העיר והוא ידוע מאוד בשל הפסיפסים היפים הנמצאים בו, הקדומים ביותר במזרח התיכון. פתוח: ימי רביעי עד שני 8:00-20:00, סגור בימי שלישי. עלות: 6 אירו.

מעט דרומית מהרוטונדה נמצאת קשת גלריוס (Arch of Galerius). זהו שער ניצחון מפורסם, עליו חקוקים תבליטים מניצחונו של הקיסר גלריוס על הפרסים בשנת 297. הוא רק חלק מהשער המקורי, שהיו לו ארבעה עמודים, שיצרו מעין חדר עם גג מקומר. גם כעת הוא מרשים מאוד והתבליטים מרשימים במיוחד.

אחרי בוקר מאוד קשה ואינטנסיבי הגיעה העת לארוחת צהריים. בתחקיר המסעדות שעשתה סיגל בלטה Ouzerie Lola, שניצבה ממש מצדו השני של הכביש הראשי. אוזריה הוא כינוי למסעדה שמגישה מנות אוכל המלוות שתיית אוזו, משקה האניס המקומי המפורסם. הזמנו מגוון מנות על פי המלצת המלצר. התחלנו בקרפצ'יו סיבס נפלא, קרוקטים של זוקיני נהדרים עם צזיקי, סלט סרטנים שהיה מאכזב, שרימפס עצומים פנטסטיים ברוטב אוזו וקלמארי גדולים במיוחד במילוי פטה שאני מאוד אהבתי וסיגל פחות. אני שתיתי יין מקומי ובסוף קיבלנו טילונים על חשבון הבית. הסתבר לנו בדיעבד שבסלוניקי מאוד אוהבים לתת קינוח על חשבון הבית. כל הטוב הזה עלה בסך הכל 52 אירו לפני שירות. נתנו למסעדה ציון 8. קישור.

השעה כבר 13:50 ואנחנו חמושים בכוחות חדשים ורעננים בדרכנו לעבר מגדל הטלוויזיה OTE. המגדל נמצא במרכז הירידים של העיר, הוא נחנך בשנת 1966 ושופץ ב-2005. גובהו 76 מטרים ובקומה העליונה שלו פועלת מסעדה מסתובבת, ששמה Skyline Café Bar, המספקת תצפית מצוינת על העיר. משך הסיבוב שלה בדיוק שעה. יש להם דילים של כריכים ושתייה או קפה וקינוח, יין וגבינות ועוד. אני שתיתי יין וסיגל טעמה את הקפה הקר היווני הלאומי שנקרא Frappe, למעשה קפה מוקצף. יחד עם השתייה קיבלנו גם קערית פיצוחים, עוגה, קרקרים וגבינה צהובה. הכל עלה יחד 15 אירו, לא יקר בכלל בשביל תצפית יפה של חצי שעה. פתוח: ימי ראשון עד חמישי 10:00-01:00, שישי ושבת עד 02:00. החניה חופשית. קישור.

משם טיילנו דרך שני המוזיאונים המפורסמים של העיר, הארכיאולוגי והביזנטי (אותם השארנו לביקור הבא בעיר) לכיוון הים אל עבר פסל המטריות (The Umbrellas by Zongolopoulos), אחד הפסלים העכשוויים המפורסמים ביותר ביוון. זוהי יצירת אמנות על שפת הים של זונגולופולוס משנת 1997, המורכבת ממטריות המחוברות למוטות פלדה ארוכים, מעין תרנים גבוהים, ונראה כאילו המטריות מתעופפות ברוח. בערב הפסל מואר ומאוד מיוחד. הפסל מכונה "המטריות של סלוניקי". צילמנו לא מעט תמונות והמשכנו.

מהמטריות התחלנו לחזור חזרה לכיוון מרכז העיר התחתית, חולפים על פני פסל אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון ומגדולי המצביאים בעת העתיקה (356-323 לפני הספירה) שירש את השלטון שביסס אביו ויצא למסע כיבושים נרחב שהגיע עד פרס והודו. למרות שמת צעיר בגיל 33 הוא השאיר חותם עז על ההיסטוריה ולמעשה התחיל את התקופה ההלניסטית.

סמוך למגדל הלבן יש מספר ספינות שמציעות שיט במפרץ בחינם בתמורה לרכישת משקאות בבר. אחלה עסקה. את פנינו קיבלה בחיוך דיילת מכירות של הספינה Klio ואנחנו נשבינו בקסמה ויצאנו לשיט של חצי שעה על הספינה. השיט היה ממש נחמד, סיפק זווית אחרת של העיר, הנמל, כיכר אריסטוטלוס והמגדל הלבן, הרוח הייתה נעימה ולמרבה ההפתעה גם השתייה בבר הייתה זולה. על יין ושייק בננה ודובדבנים השארנו 13 אירו בלבד. בסיום חזרנו מרוצים להתחלה. פתוח: השיט יוצא משעה 12:00 כל שעה וחצי עד חצות. עלות: חינם, יש לקנות שתייה. קישור. בסמוך נמצאת הספינה Arabella המציעה שיט דומה. קישור.

המגדל הלבן (White Tower) נמצא ממש ליד הספינה והוא ללא ספק הסמל של העיר סלוניקי מאז הוקם במאה ה-15 כמבצר הגנה מהים על ידי העותומנים. בעבר שימש כבית סוהר ונודע לשמצה בשל טבח האסירים בשנת 1826 שזיכה אותו בשם "מגדל הדמים". כיום מוצגת במגדל תערוכה קבועה המתארת את ההיסטוריה של העיר מיום הקמתה בשנת 316 לפני הספירה ועד היום. התערוכה משתרעת עד לקומה השישית וכל ההסברים ביוונית בלבד. בקומה השלישית, המוקדשת לאוכלוסיות העיר, יש מיצג על היהודים הרבים שהתגוררו פה עד השואה. במרומי המגדל יש מרפסת תצפית ממנה נשקף נוף מרהיב של העיר והים. פתוח: בקיץ (תחילת אפריל עד סוף אוקטובר) 8:00-20:00, בשאר השנה 9:00-16:00. עלות: 6 אירו. קישור.

מהמגדל הלבן יצאנו לטייל בשאר אתרי העיר התחתית ולטעום מעט ממטעמיה. חיפשנו מקום ספציפי מומלץ של בוגאצה אבל גילינו כי הוא נסגר והמשכנו אל הפטיסרי Trigona Elenidi, עסק משפחתי וותיק המתמחה בעוגות ומאפים יוונים מסורתיים הידוע במיוחד במאפה שנקרא טריגונה, משולש פילו במילוי קרם פטיסייר קטיפתי. הייתי יכול לאכול בקלות עוד כמה כאלה. מעדן נפלא במחיר 1.5 אירו. קישור.

חלפנו בדרך על פני הפטיסרי Choureál, המתמחה בפחזניות עם מגוון תוספות, אבל כבר לא היה לנו כח לעוד מתוק. קישור. די קרוב לשם נמצאת מסעדת ומעדניית Ergon Agora, מסעדה יוונית מאוד מומלצת שגם מוכרת מעדנים, שבלטה בתחקיר שעשינו אבל וויתרנו עליה בטיול הזה.

התחנה הבאה היא אחת הכנסיות המפורסמות בעיר, איה סופיה (Aghia Sofia, חכמת הקודש), כנסייה יוונית אורתודוקסית ביזנטית, ניסיון לחקות את הסגנון של הכנסייה המפורסמת בשם זה מאיסטנבול, שהפכה למסגד. המבנה הנוכחי נבנה במאה ה-8 על חורבות הכנסייה המקורית מהמאה ה-3. בשנת 1205 היא הפכה לקתדרלה של העיר, ב-1430 הפכה למסגד על ידי העותומנים ובשנת 1912 שבה לשמש כנסייה עם הכיבוש החוזר על ידי היוונים. הכנסייה בנויה במבנה של צלב יווני (צלעות שוות) ובראשה כיפה בקוטר 10 מטרים ועליה פסיפס של תמונת "עליית ישו לשמיים" מוקף במרים, 12 השליחים ושני מלאכים. יש בה גם ציורי פרסקו יפים. אפשר להבחין בצריח המסגד המחובר לכנסייה, זכר לימים עברו. היא נפגעה בשריפה ב-1917 וברעידת אדמה, אך שוקמה ושוחזרה. בכנסייה התקיימה מיסת ההודיה לאחר שחרור העיר מהכיבוש הנאצי ב-1944. פתוח: 7:00-21:00. עלות: הכניסה חופשית.

ממש ממול הכנסייה בלב הכיכר הקטנה הנקראת באותו שם נמצא פסל של שלוש דמויות הנראות כמתבוננות במפה שעד עכשיו לא הצלחנו להבין את פשרו, אבל הוא היה מיוחד. אולי אתם תזהו?

במרחק הליכה קצר משם נמצאת square Athonos. סביב הכיכר יש שוק קטן עם בתי קפה מסורתיים ושלל טברנות המגישות מזטים מקומיים ומסעדות עם אוכל מרחבי העולם. בסמטאות הצרות המרוצפות סביב מתחבאות לא מעט חנויות של בעלי מקצוע מסורתיים. תחנה נחמדה בדרך, שלא מצאנו בה עניין רב.

בדרך לתחנה הבאה אנחנו חוצים את הצד הצפוני של כיכר אריסטוטלוס ומגיעים לשוק Kapani.השעה כבר אחרי 17:00 ואנחנו מגלים שרובו של השוק כבר סגור. נחזור אליו ביום האחרון. משם חזרנו לכיכר ובדרך חלפנו על פני שוק מודיאנו (Modiano) הסגור לשיפוצים. זהו השוק המרכזי והמרשים במיוחד של העיר, שהוקם בשנת 1930 על ידי משפחת מודיאנו היהודית וכעת נבנה מחדש. כשייפתח בסוף אוקטובר הוא יהיה שוק אוכל מקורה ומודרני, שאמור לשמר את תהילת העבר ולהוות גן עדן לאוהבי אוכל עם טעמים ומוצרים ייחודיים מכל העולם. בשוק החדש יהיו 75 חנויות המסודרות לפי סוג האוכל שלהן ויציעו פירות, ירקות, בשר, דגים, פירות ים וארוחות מוכנות. בשתי המרפסות בקצוות יהיו מסעדות. קישור.

כיכר אריסטוטלוס (Aristotelous Square) היא כיכר מודרנית מרכזית מהמאה ה-20 המשלבת עיצוב ביזנטי משולב מערבי עם כמה מהמבנים היפים ביותר של העיר. יש בה מבחר רב של חנויות, טברנות, בתי קפה וברים עם נוף נפלא לים. שני בניינים מרכזיים גרנדיוזיים עוטפים את הכיכר, מלון אלקטרה פאלאס, אחד היוקרתיים בעיר וקולנוע אולימפיון.

בכיכר סוף סוף טעמנו מהמאפה המפורסם ביותר של יוון, בוגאצה, מאפה פילו שיכול לבוא בגרסה מלוחה או מתוקה. מגישים אותה חתוכה לקוביות וזה פשוט מעדן ממכר. אנחנו לקחנו את הגרסה המלוחה עם פטה בחנות הבורקסים הנהדרת paradosiako, שפתוחה 24 שעות ביממה. קישור. ממול נמצאת חנות העוגות והעוגיות הנהדרת Terkenlis, אליה הגענו לטעום את עוגיית חג המולד המפורסמת שלהם שנקראת Kurabiedes,העשויה חמאה, סוכר ושקדים, אך זה לא משהו לספר עליו... מאכזב. קישור.

מהכיכר יצאנו לכיוון הים, פנינו ימינה ואחרי כ-200 מטרים הגענו לאנדרטת השואה. האנדרטה מציינת את 50,000 יהודי העיר שנספו בשואה והיוו כמחצית מהתושבים. היא הוצבה בשנת 1997 לזכר היהודים שנעקרו מעיר מולדתם על ידי הנאצים באביב 1943 והובלו אל תאי הגזים במחנות ההשמדה אושוויץ בירקנאו. אל נושא השואה נחזור בהרחבה כשנבקר במוזיאון היהודי של העיר.

בדרך למלון עוד עברנו במסעדת ממלוקה על מנת להזמין מקום לערב והגענו לחדר הרוגים בשעה 18:30.

בשעה 20:45 יצאנו למסעדת Mamalouka, מרחק כמה דקות הליכה מהמלון. זוהי טברנה יוונית טיפוסית עתירת המלצות שעלתה חזק בתחקיר המסעדות. המקום גדול ומואר, בר גדול בצד אחד ושולחנות עץ צפופים במרכז. ליד כל שולחן יש שולחן שירות קטן. התפריט גדול ומאוד קשה לבחור וכרגיל נעזרנו במלצר.

הזמנו פאי גבינה ודבש שהיה מעולה, סלט עלים עם חזיר מעושן, רימונים, תפוחים, אגוזי מלך מקורמלים וגבינה שהיה פשוט הצגה ומוסקה עם בשר, חצילים ותפוחי אדמה כי ביוון חייבים לאכול מוסקה. בסיום הארוחה קיבלנו על חשבון הבית גלידה מסורתית ובתוכה מאפה שמזכיר דבלה של מימונה ושני צ'ייסרים של ליקר מסטיקה. האוכל היה מצוין, השירות היה טוב, אם כי לפעמים היה קצת קשה לזכות בתשומת הלב של המלצרים, שרצו כאחוזי תזזית. הארוחה עלתה 33 אירו. נתנו למסעדה ציון 9. קישור. לילה טוב.

יום שלישי 4/10/22

היום יצאנו מוקדם כי לפנינו יום עמוס ונסיעה ארוכה לאולימפוס. אחרי ארוחת בוקר הוצאנו את הרכב מהחניון ויצאנו לדרך בשעה 7:40 (את הרכב מוציאים ומכניסים מתי שרוצים עם פתק אישור תשלום החניה של המלון). התכנון היה לנסוע לנקודה הכי דרומית במסלול שהכנתי ואז להתחיל להתקדם חזרה צפונה לכיוון סלוניקי. בשעה 9:05 כבר חנינו מחוץ לכפר Palaios Panteleimonas, שנמצא על מורדות הר האולימפוס ואין אליו כניסה עם רכבים.

זה המקום אולי להגיד כמה מילים על הר אולימפוס, ההר הגבוה ביותר ביוון, המתנשא לגובה של 2917 מטרים. מעבר לגובהו, ההר מפורסם כמקום משכנם של האלים האולימפיים מהמיתולוגיה היוונית. אם שמעתם על זאוס, אתנה, אפרודיטה, ארטמיס ושאר חבריהם, אז זהו מקום מגוריהם הרשמי. זאוס מלך האלים, הוא גם השליט העליון של האולימפוס ועוד נחזור אליו בהמשך היום.

הכפר Palaios Panteleimonas הוא כפר קטן וקסום במיוחד על צלע ההר. חשים את זה ברגע שנכנסים אליו. אין באמת מסלול לטייל בכפר, אלא פשוט הולכים לאיבוד בין הבתים הציוריים, השבילים המרוצפים אבנים, הצמחיה והים הכחול הבוהק שמידי פעם מציץ מרחוק ופשוט מתפללים כל הזמן שנצליח למצוא את הדרך חזרה לאוטו. בכפר יש חנויות של עבודות יד ואמנות, תוצרת מקומית ומגוון מסעדות ובתי קפה מול הנוף, אבל אנחנו מגיעים כנראה מחוץ לעונה והכפר נראה נטוש והכל סגור. ראינו כלבים יותר מבני אדם. אחרי חצי שעה וניווט צמוד עם הגוגל מפס הצלחנו לצאת חזרה לאוטו.

מהכפר יצאנו בנסיעה במורדות ההר כשבדרך אנחנו עוצרים בעיירה Neos Panteleimonas לתצפית מרשימה על האוקיאנוס ועל מבצר Platamon. המבצר הביזנטי הוקם במאה ה-10 על גבעה סמוך לים ונבנה מחדש בתחילת המאה ה-13. הגבעה הייתה מאוד אסטרטגית כי שלטה על הדרך המחברת את דרום יוון עם מקדוניה. שטח המבצר מוקף חומה והמבנה היחיד השלם בו הוא הכנסייה הקטנה. הטירה הופצצה על ידי הגרמנים באפריל 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה. חובבי ארכיאולוגיה מאוד ייהנו מהביקור ויש בו עדויות רבות לחיים בעבר. המבצר מספק נוף מרשים במיוחד של כל האזור, אך העלייה אליו מתישה ואנחנו ויתרנו עליו. פתוח: 8:30-15:30. עלות: 3 אירו. קישור.

המשכנו בנסיעה של כחצי שעה עד Bythos, היעד הבא, שם נמצאים המרחצאות של זאוס. המרחצאות הם למעשה אמבטיות טבעיות שנמצאות במקורות של נהר אניפאה (Enipeus). אומרים שהאל זאוס נהג לבלות במעברי המים כאן את זמנו הפנוי. חנינו בחניון של מסעדת Myloi ומשם הלכנו 800 מטר בשביל שנבנה לאורך המצוק בתוך קניון מרהיב. זו מסוג הדרכים עליהן נאמר כי הדרך יותר יפה מהיעד.

בסוף השביל נמצאות הבריכות בהן נהג להתרחץ זאוס על פי האמונה. לא ברור מאיפה מגיעים המים שמזינים את הבריכות. ייתכן שממפל קטן שבעונה בה היינו היה יבש וייתכן כי הם ממש נובעים שם. הבריכה העליונה נראית כל כך שלווה ופסטורלית ומתחתיה היו בריכות נוספות נמוכות יותר ובהן מים צלולים במיוחד. ההליכה לבריכות וחזרה אורכת כ-40 דקות והמקום מאוד מומלץ בעיקר בגלל הנופים בדרך.

משם המשכנו לנקודת טבע נוספת בהר, מפלי Enipeas. אין הרבה חומרים על טיולים באולימפוס והיה מאוד קשה להבין מה הדרך הנכונה להגיע למפלים. אפשר להגיע אל Priónia, שזו הנקודה הכי גבוהה שניתן להגיע עם רכב, אך אני הבנתי שאפשר להגיע בדרך קצרה יותר אם חונים ליד מנזר St. Dionysios of En Olympus. סיגל ראתה את השביל שירד מהחניה לכיוון המפל והחליטה לוותר ואני המשכתי לבד. בדרך חציתי גשר עץ פסטורלי ולאחר שתי דקות הליכה נוספת הגעתי למפלים שהיו קטנים ומאכזבים. בהמשך הדרך הייתה מערה ממנה נובעים מים שנקראת Holy Cave, אך אני הסתובבתי וחזרתי. ההליכה למפל וחזרה לקחה לי חצי שעה והייתה מיותרת לחלוטין. אני עד עכשיו לא יודע אם הייתי במפל הנכון...

משם התחלנו לנסוע חזרה בירידה מההר לעבר העיירה ליטוכורו (Litochoro). בעיירה הקטנה, אליה הגענו אחרי חצי שעה, נמצאת מסעדה שקיבלנו עליה המלצות שנקראת Meze Meze. הזמנו לראשונות מקרל מעושן שאני מאוד אהבתי ומנה שנקראת Zaxa, שזה בשר בבישול ארוך עם גאודה ומעל ביצת עין, מנה מיוחדת ומצוינת. לעיקריות לקחנו סופלקי (שישליק) לבן, שהוכתר כאחד השיפודים הכי טובים שאכלנו אי פעם ופעם ראשונה אכלנו גירוס (שווארמה יוונית), שהוגש עם תפוחי אדמה מטוגנים ואיולי על פיתה וגם הוא היה נהדר. בשורה התחתונה זו הייתה ארוחה מופלאה עם שירות נהדר, עלתה בסך הכל 29 אירו כולל יין ונתנו למסעדה ציון 9. קישור.

מהמסעדה הלכנו דקה ברגל לעבר פטיסרי מומלץ בשם אפסוס (Ephesus) על מנת לאכול קינוח ובסוף לקחנו שוב טריגונה (0.5 אירו לאחד), שהיה יותר קטן ופחות מוצלח מזה שאכלנו בסלוניקי אתמול. קישור. בשעה 14:05 יצאנו בדרכנו ליעד הבא, שוב מפלים, אליהם הגענו לאחר כחצי שעה.

מפלי אורליה (Ourlias) מאוד קלים להגעה ונמצאים דקות הליכה בודדות מהחניה לצד הכביש. המפל יוצר בריכה יפיפייה מרעננת נהדרת לימים חמים. יש גם מפל נוסף, שנמצא מימין לדרך אל המפל, אבל אנחנו וויתרנו עליו למרות ששמענו שהוא יפה יותר כי מובילה אליו ירידה תלולה. בסך הכל נחמד ויפה, אם כי לא מרשים במיוחד.

כעת יצאנו לדרך לאתר הטבע האחרון להיום, בריכת איה קורי (Agia Kori Pools). לאחר 25 דקות הגענו לחניה, ממנה הובילה ירידה של 175 מדרגות (סיגל ספרה) עד לבריכה. כשמגיעים למטה פוגשים כנסייה מהממת בטבע, לצד הבריכה, שהשילוב שלה יחד עם גשר הבטון המקסים והבריכה יוצר תמונה יפה במיוחד. אפשר לטבול ולהתרענן בבריכה, אך היא לא נראתה מושכת במיוחד. אחרי כמה דקות של התרשמות וצילומים חזרנו במעלה המדרגות אל האוטו.

כשיצאנו משם חלפנו דרך העיירה דיון (Dion), עיר חשובה מאוד למרגלות האולימפוס, שהייתה מוקד עלייה לרגל והיו בה מקדשים רבים, שהחשוב בהם הוא המקדש של זאוס (Sanctuary of Zeus Hypsistos). העיר מקודשת למקדונים ומלכים ומצביאים רבים ביקרו בה, הקריבו קורבנות, קיימו בה משחקי ספורט אולימפיים וחגגו בה ניצחונות ופסטיבלים. המפורסם שבהם היה אלכסנדר מוקדון. היא נקברה לגמרי ברעידת אדמה במאה ה-5, התגלתה מחדש במאה ה-19 ונחשפה בחפירה ארכיאולוגית במאה ה-20. האתר הארכיאולוגי של דיון (Archaeological Site of Dion) הוא פארק טבעי המשלב ארכיאולוגיה וטבע ומאפשר להתרשם משרידי העיר המרשימים, כולל מקדשים, מרחצאות, פסיפסים ותיאטרון. פתוח: 8:00-20:00. עלות: 8 אירו. אנחנו החלטנו לוותר על מנת להספיק דברים אחרים והמשכנו הלאה לעיר ורגינה. קישור.

בורגינה (Vergina) נמצא אחד המוזיאונים המיוחדים שיש, Museum of the Royal Tombs of Aigai.הנסיעה לורגינה ארכה מעל שעה ורבע וכשהגענו די התקשינו למצוא את המקום כי ה-Waze התעקש להביא אותנו למקום אחר, אך לאחר מעט סיבובים הצלחנו להגיע לחניה של המקום באמצעות גוגל מפס. בתוך המתחם יש גבעה המכוסה מדשאה, בה נמצאו אולמות קבורה, כולל של המלך פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר מוקדון. הקברים נחשפו ב-1977 על ידי ארכיאולוג, שסבר שבגבעה מוסתר משהו משמעותי.

בחפירות נמצאו גם עצמות, כלי נשק וכלי בישול עתיקים, כדים, יצירות אמנות, תכשיטים ועוד. מאמינים שהתכולה היא מהמאה ה-3 לפני הספירה, כלומר לפני כ-2500 שנה. אנחנו מאוד הופתענו מהיופי של המקום, מהקבר המהמם שדומה יותר לבית מפואר ומהמוזיאון המושקע עם כל המוצגים. מאוד שעשע אותנו שהסבירו לנו שמותר לצלם, אבל בלי פלאש, בלי סלפי ובלי לעשות פוזות למצלמה. פתוח: ימי רביעי עד שני 08:00-20:00, בשלישי 12:00-19:00. עלות: 12 אירו. קישור.

בשעה 17:50 יצאנו מהמוזיאון, די מרוצים מההספק שלנו היום וחישוב מהיר הראה שאפשר להספיק גם את היעד האחרון עוד לפני השקיעה בסביבות 19:00, אז התחלנו בנסיעה לכיוון Veria, מרחק של עשרים דקות. לפני כן עוד הספקנו לקנות מגנט למזכרת, קפה קר לסיגל ואספרסו לי. גם במקרה הזה, ה-Waze הטעה אותנו ולבסוף הצלחנו להגיע בעזרת הגוגל מפס. היינו בטוחים שאנחנו מגיעים לעיירה קטנה ומצאנו את עצמנו בעיר בת כ-45,000 תושבים.

הסיבה לביקור בוריה (Veria) היא הרובע היהודי הנקרא Barbouta, שהתגוררה בו קהילה יהודית גדולה ומפוארת לאורך היסטוריה ארוכה, שהיוותה מחצית מתושבי העיר. כמעט כולה נשלחה למחנות ההשמדה ומאה ניצולים עברו לסלוניקי או עלו לארץ. כיום חיים בה 3 יהודים. על הבתים ברובע ניתן לראות כתובות בעברית ונמצא בה בית כנסת משנת 1850, אחד העתיקים באירופה, הסגור למבקרים, אלא בתיאום טלפוני מראש (בשעות 12:00-15:00, במחיר 3 אירו). השיטוט ברובע מרשים במיוחד, בתים עתיקים ומיוחדים, חלקם צבועים בצבעים עזים, בית הכנסת ניצב לו במלוא הדרו וכשיצאנו מהאזור שלו ראינו גם מבנה עליו כתוב "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". בדרך חזרה לחניה חלפנו פעמיים מעל נהר שזורם לו בעיר עם מפלים ובתים יפים סביבו. בסך הכל שוטטנו ברובע המקסים 45 דקות והביקור במקום הוא חובה.

השעה 19:05, חזרנו לחניה, צילמתי את התמונה המהממת שמשמשת כתמונת השער של הבלוג הזה ויצאנו חזרה לכיוון סלוניקי. בתכנית שלי גם רשמתי את מפלי אדסה (Edessa), שנמצאים שעה משם, אבל זה כבר היה יומרני למדי ונשאיר את הביקור בהם לפעם הבאה או ליום האחרון. בדיוק שעה אחרי חזרנו עייפים ומרוצים לחניה של המלון, התארגנו ואחרי חצי שעה כבר יצאנו לאכול.

בסלוניקי יש טברנה מאוד מפורסמת שנקראת Rouga. לא היה מי שלא המליץ עליה, אפילו פקידת הקבלה במלון. הבעיה היא שהם לא מקבלים הזמנות. בגלל הקרבה למלון החלטנו לנסות את מזלנו ולמרבה ההפתעה התקבלנו בשמחה ובחביבות רבה וקיבלנו שולחן בחוץ, ממש בסמוך לצמד הנגנים, שזימר את מיטב השירים היווניים המסורתיים, שאת רובם היכרנו מגרסאות ישראליות שלהם, בעיקר של יהודה פוליקר.

הזמנו לראשונות זוקיני מטוגן עם צזיקי תוצרת בית, שהיה צ'יפס קישואי כיפי במיוחד. לצדו הזמנו פאבה, שזה ה"חומוס" היווני, עשוי אפונה צהובה, שלא היה טעים במיוחד, אבל מאכל לאומי חייבים לנסות. לעיקריות הזמנו מנה מסורתית שנקראת Meatball והתגלתה כקבב טעים במיוחד ומנת תמנון על גריל בשמן זית עם תוספת עדשים שאני מאוד אהבתי וסיגל פחות. כהרגלם של היוונים, קיבלנו קינוח על חשבון הבית והפעם מילפיי גדול במיוחד. האמת, שלפני שהגענו היינו בטוחים שהמסעדה היא מלכודת תיירים קלאסית, אבל בפועל מצאנו מסעדה עם אוכל מצוין, שירות חם ולבבי, זמרים ששרים את כל הקלאסיקה היוונית ואווירה נהדרת. הארוחה עם חצי ליטר יין עלתה 39 אירו בלבד ונתנו לה ציון 9. קישור.

משם צעדנו כמה דקות למלון ולילה טוב.

יום רביעי 5/10/22

הבוקר יצאנו מעט לפני השעה 8:00 כשלפנינו נסיעה ארוכה לעבר Mount Athos. אבל רגע לפני, כמה מילים על האזור שנקרא חלקידיקי (Halkidiki). חלקידיקי הוא אזור פופולרי מאוד בצפון יוון המחולק לשלושה חצי איים קטנים יותר הנקראים אצבעות. הוא ממש נראה כמו כפפה עם שלוש אצבעות. האצבע הראשונה, המערבית, נקראת קסנדרה (Kassandra). היא הכי מתויירת, עמוסה באתרי נופש פופולריים, חלקם יוקרתיים במיוחד, הרבה חופים מאורגנים מהממים וחיי לילה תוססים. האצבע האמצעית נקראת סיטוניה (Sithonia), היא רגועה יותר, פחות מאורגנת, עם יותר מפרצים מבודדים בשיפולי ההר ומוקפת בכביש טבעתי המקל על הטיול בה. האצבע השלישית, המזרחית, נקראת הר אתוס (Athos) והכניסה אליה מותרת רק לגברים עם רישיון, אך אפשר לראות את המנזרים המיוחדים בה בשיט מהים.

בחרנו להתחיל את הטיול בחלקידיקי באצבע המרוחקת יותר כי היא הכי מורכבת לטיול ומאוד מעניינת. היא נראתה לנו גם תחליף הולם לביקור במנזרים התלויים של מטאורה, אליהם בחרנו לא להגיע בגלל המרחק. הגענו לאצבע בשעה 10:10 לאחר שבדרך גם זכינו לכבוד המפוקפק להיעצר על ידי משטרה, לא ברור על מה, ולהמשיך בדרכנו לאחר בדיקת מסמכים קצרה. גם חוויה. על הר אתוס (Mount Athos) חיים נזירים אורתודוקסים במנזרים ביזנטים מהממים הבנויים על צלע ההר הקדוש. מכיוון שאל האי יכולים להיכנס רק גברים, הדרך הכי פופולרית לראות את המנזרים היא באמצעות שיט לאורך הצלע המערבית של חצי האי. מעניין לדעת שגם לחיות ממין נקבה אסור להיכנס, למעט תרנגולות מטילות...

הזמנו מראש שיט סביב האצבע בחברת Calypso Cruises לשעה 11:00. קישור. חנינו בחניון המסודר בתשלום Parking Kivotos (4 אירו) ובזמן שנותר לנו הסתובבנו בנחת בין חנויות המזכרות של העיירה Ouranoupolis, ממנה יוצא השיט. כשהגענו לספינה ראינו תור עצום בכניסה אליה ונאמר לנו שיש תקלת חשמל בספינה שלנו ואנחנו מתבקשים לעבור לספינה אחרת. בדיעבד, הבנו ששיקרו לנו על מנת לפנות מקום לקבוצה הגדולה, אבל שטויות, שתי הספינות דומות עם מסלול זהה. לזו שלנו אפילו הייתה רצפת זכוכית. לספינה שלנו קראו Eirinikos Glassbottom, הסיפון התחתון שלה היה חציו פתוח וחציו סגור וממוזג עם בר חטיפים ומשקאות ולמעלה היה סיפון פתוח מקורה. אורכו של השיט 3 שעות לאורך הגדה הדרומית של האצבע עד כמעט סופה ובחזרה. קישור. עלות: 22 אירו.

לאורך השיט ראינו לא מעט מנזרים הבנויים על צלע ההר ושאלנו את עצמנו מה הביא את הנזירים להחליט להתמקם דווקא במקום הכל כך מורכב הזה? על כל מנזר קיבלנו הסבר ולמדנו שבאי יש 20 מנזרים יוונים נוצרים אורתודוקסים, הוא מהווה מעין מדינה אוטונומית בתוך יוון עם ממשל עצמי ומתגוררים בו כ-2260 נזירים. הר אתוס עצמו מתנשא לגובה של 2033 מטרים בפסגתו בקצה האצבע. הנזירים מגיעים מלא מעט מדינות בעולם וחיים בהרמוניה אחד עם השני. בדרך הלוך ישבנו בסיפון העליון יחד עם שני גיסים מדנמרק שברחו יחד לחופשה מנשותיהם והיו די עליזים מכמות פחיות הבירה האינסופית ששתו. לאחר כשעה וחצי התחלנו לשוט חזרה כשאת הדרך חזרה ניצלנו לישיבה נוחה יותר בסיפון הסגור. קצת אחרי 14:00 עגנו.

מיד ביציאה מהמעגן הייתה מסעדת גירוס בשם GJ Konaki וזה נראה לנו אחלה מקום לאכול גירוס, אבל הפעם בלאפה. ליוונים יש לאפה בגודל של פיתה והם יוצרים איתה מעין קונוס שלופת את המילוי רק מצד אחד ונייר העטיפה סוגר את השאר. קצת פחות נוח, אבל טעים ברמות. התיישבנו על ספסל ליד ואכלנו.

נשארו לנו עוד 5 שעות אור אותם ננצל לביקור בחופים של האצבע האמצעית סיטוניה, אליה לקח לנו להגיע קצת מעל שעה בדרך מפותלת ואיטית. החוף הראשון שאנחנו עוצרים בו הוא חוף לגוניסי (Lagonisi), חוף מרהיב הנמצא בצפון מזרח האצבע. די מאתגר להגיע אליו עם הרכב כי הדרך חולית ומשובשת למדי. המים צבועים כחול עז, ממול הר אתוס ושביל חול צר מחבר את החוף לאי סלעי קטן ויוצר שני חופים נפרדים. העונה בחלקידיקי הסתיימה רשמית בסוף ספטמבר ובחוף יש שני זוגות, שאנחנו נזהרים לא להפריע את מנוחתם. כמה תמונות על האי ובחוף המושלם ואנחנו ממשיכים.

החוף הבא מדרום מזרח הוא חוף קרידי (Karidi). החוף הזה הרבה יותר נגיש לרכבים מקודמו. גם פה למעשה מדובר במעין שני חופים הקטועים על ידי לשון סלעית החודרת לים. כדאי לעלות עליה ולהשקיף גם על החוף השני, הימני, כי הוא יותר יפה. החוף הזה הרבה יותר חי מהקודם, החול לבנבן ויש בו כ-20 נופשים. החוף תחום משני צידיו, הוא כמו בריכה, מימיו רדודים וצבע המים תכלת יפיפה עם כתמים של כחול עז.

כמה דקות נסיעה מזרחה משם ואנחנו מגיעים לחוף פאבה (Fava). האם הוא נקרא על שם המאכל היווני? מהחניה מוביל שביל הליכה קצר לים. גם פה החול רך ולבן, משני הצדדים יש תצורות סלע מוזרות ובמרחק מאיתנו משתעשעים שתי נשים וגבר עירומים לחלוטין עד שברגע אחד הם מתעטפים במגבות כאילו הבושה קפצה עליהם פתאום. אפשר בהחלט לדלג על החוף הזה, אין בו שום דבר מיוחד.

החוף הבא הוא החוף האחרון להיום ובדיעבד, החוף המושלם של חלקידיקי. קצת פחות מחצי שעה נסיעה, עדיין בכיוון דרום מזרח ואנחנו מגיעים אליו. חוף Orange, שבכלל נקרא רשמית Kavourotrypes נחשב לגולת הכותרת של האצבע. יש בו סלעי ענק, גווני מים מהממים ומסביב הכל ירוק. גם לחניה שלו מובילה דרך חולית משובשת, בסיומה חניית אדמה, ממנה מוביל שביל היורד לחוף. פה כבר יש ממש סימני חיים, יש בר פעיל ולא מעט כיסאות נוח, שמשיות, שולחנות ופופים כיפיים במיוחד. אומרים שהחוף הזה בכלל מיועד למבוגרים ללא ילדים. קנינו כוס יין ומיץ פירות לסיגל והשתרענו על כיסאות נוח מול הים המרהיב. מושלם.

השעה כבר כמעט 18:00 ואנחנו נוסעים ל-Sarti, מרחק עשר דקות נסיעה משם. זה אמור להיות כפר דייגים מיוחד, עמוס בתיירים, טברנות וחנויות מעניינות. בפועל, מחוץ לעונה, שממה. אנחנו תוהים האם יכול להיות שכל התושבים ברחו? סיגל הציעה לנצל את שעות האור ולחזור כעת למלון וכך עשינו. נסענו כחצי שעה עד קצה האצבע, משם עוד כשעה וחצי בכביש מהיר ונוח על סלוניקי והגענו למלון קצת אחרי 20:00.

בשעה 20:40 יצאנו בדרכנו לאזור הטברנות של רובע לדקיקה לעוד מסעדה מומלצת מהרשימה. מסעדת Full to Meze היא מסעדה עצומה בגודלה ומאוד פופולרית באזור הטברנות של לדקיקה. רוב מקומות הישיבה מחוץ למסעדה ויש מספר שולחנות גם בפנים. לא הזמנו מקום והמתנו מספר דקות עד שנמצא לנו שולחן. כבר בהמתנה הבחנו שחביבות זה לא הצד החזק של המלצרים פה.

לראשונות הזמנו את הזוקיני המטוגנים עליהם נאמר שהם הכי טובים בעיר והם אכן היו מעולים. לצדם הזמנו טרילוגיה של שלושה מטבלים יוונים (זה ממש שם המנה בתפריט), שכללה צזיקי הכי טעים שאכלנו, איקרה מצוינת ומטבל גבינה לא טעים בכלל ולסיום הראשונות הזמנו סקורדליה חלומית. למנת ביניים הזמנו פאי במילוי פסטרמה, עגבניות מיובשות וגבינה שאני מאוד אהבתי וסיגל לא ולעיקרית המלצר המליץ לנו להזמין תבשיל מקדוני מסורתי שנקרא Tsoubleki, העשוי עגל, חציל, תפוח אדמה, גמבה וגבינת פטה, שגם הוא לא היה להיט בכלל. זה המחיר הקטן שמשלמים כשעושים ניסיונות ומנסים כל הזמן לטעום דברים חדשים. גם פה הציעו לנו קינוח, אך רשימת הקינוחים לא הייתה מלהיבה וויתרנו. זו הייתה מסעדה עם עליות וירידות באיכות האוכל ושירות בינוני למדי, השארנו 35 אירו ונתנו לה ציון 7, הכי נמוך בעיר. קישור.

כמה דקות אחר כך כבר היינו במלון. לילה טוב.

יום חמישי 6/10/22

היום יום השלמות רגוע. התלבטנו מה לעשות ביום הזה. האם לחזור מערבה לכיוון מפלי אדסה והמעיינות החמים בפוזאר (שעה וחצי למפלים בהלוך, שעתיים בחזור מהמעיינות) או לנסוע שוב מזרחה לאצבע האחרונה של חלקידיקי שלא ראינו (שעה). אבל לפני כן יש לנו עוד השלמות בעיר עצמה. יצאנו מהמלון בשעה 8:15 והלכנו להעיף מבט בבית הכנסת הגדול הסמוך, אבל השומר אמר לנו שצריך להביא כרטיסי כניסה מהמוזיאון היהודי ושפותחים בשעה 9:00. משם צעדנו כמה דקות לשוק שפספסנו ביום הראשון.

שוק Kapani הוא השוק העתיק ביותר בעיר. רובו מקורה והוא עמוס ומעניין מאוד ונמצא במרכז. אפשר למצוא בו אוכל כגון פירות, ירקות, זיתים, קפה, בשר, דגים, פירות ים וממתקים, אבל גם בגדים, מזוודות, תיקים, מזכרות ועוד. במקום יש גם מסעדות ובתי קפה. השוק הפך למקום קדוש לאחר שבשנת 1821 הטורקים תלו בו על עץ חמישה זקנים ממנהיגי הקהילה הנוצרית, כנקמה על מרד האזרחים.

היה מאוד מעניין להסתובב פה, להתעמק במתוקים, לספור את הכמות הבלתי נתפסת של סוגי זיתים, לראות שביצים נמכרות ביחידות, לצפות בתבלינים מעניינים, לקנות עלי תה של יוונים, לנסות לראות איזה דגים אנחנו מכירים ואפילו להסתכל על ראשי עיזים. בהחלט שוק נהדר, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.  פתוח: ימי שני, חמישי ושבת 8:00-16:00, ימי שלישי, רביעי ושישי עד 21:00. אם יצא לכם להיות בשוק בשעות הצהרים, יש שם טברנה מאוד מומלצת בשם Tsir Tsir Meze, שאנחנו השארנו לפעם הבאה.

מהשוק יצאנו לכיוון שוק הפרחים, למעשה שתי חנויות פרחים יפות. לידן מבנה עתיק ויפה במיוחד שכנראה היה חמאם טורקי ולאחר דקה נוספת הגענו למוזיאון יהודי סלוניקי (Jewish Museum of Thessaloniki). המוזיאון שוכן בבניין משנת 1904, בבעלות הקהילה היהודית, ומספר את סיפור הקהילה המפוארת של העיר שנכחדה כמעט לחלוטין בשואה. הוא חוקר ומציג 2000 שנות היסטוריה יהודית בעיר תוך עדות מצומצמת יחסית לאור השריפות הגדולות שהתחוללו בעיר בשנים 1890 ו-1917 והשואה. הדגש המרכזי במוזיאון הוא על התקופה שבין שתי מלחמות העולם. בכניסה למוזיאון יש אבטחה ודלתות כניסה כפולות.

בקומת הכניסה מוצגים מצבות מבית הקברות היהודי שפורק, כתובות שיש וקישוטים מבתי הכנסת שנהרסו על ידי הגרמנים, חפצי דת, ספרים ישנים בעברית, מכתבים ציבוריים, לבוש, בדים, מפות שולחן ועוד. רוב המוצגים נתרמו על ידי יהודים שגלו מהעיר. עוד בקומה נמצא אולם בו כתובים כל שמות קורבנות השואה על פי סדר האלף בית, שם גם מצאנו את משפחתו הגדולה של הגיס שלנו, שהוריו ניצלו ועדיין חיים בישראל.

בקומה העליונה מוצגת ההיסטוריה של יהודי סלוניקי, בקומת האמצע תערוכת מוסיקה מסורתית של יהדות יוון ובקומת המרתף מוצגת תערוכה אודות הילדים היהודים בסלוניקי של לפני השואה.

ואי אפשר בלי לספר על שואת יהודי סלוניקי. הגרמנים נכנסנו לעיר ב-9/4/41 כשאוכלוסיית היהודים בעיר מנתה כ-50,000 איש, מחצית מהתושבים. הם אסרו על עיתונות יהודית, פגעו בבתי הספר, תפסו את מנהיגי הקהילה, החרימו ארכיונים, ספרים נדירים וציוד של בתי הכנסת. בשנת 1943 לבדה הועברו 46,000 יהודים באלימות למחנות ההשמדה בפולין, נכסיהם נבזזו ובית הקברות ובתי כנסת נהרסו. רק ניצולים מעטים הצליחו להסתתר והם אלו שהפכו לליבה של הקהילה היהודית שלאחר המלחמה. הגרמנים עזבו את סלוניקי ב-29/10/44. בעיר נותרו 724 יהודים בלבד ולאחר שובם של הניצולים מהמחנות בשנת 1946, מספרם גדל ל-1500, מתוכם 56 ילדים. כלומר 97% מיהדות סלוניקי הושמדה. יצאנו מהמוזיאון המומים ונרגשים אחרי חוויה קשה ועוצמתית במיוחד. אנחנו לא נוהגים ללכת למוזיאונים יהודים בעולם, אך הביקור במוזיאון הזה הוא חובה לכל אחד.

כמעט כל ההסברים במוזיאון מוצגים גם באנגלית וגם בעברית ויש לו אפליקציה המספקת מידע על המוצגים בעזרת קודי QR. פתוח: ימי שני עד שישי 9:00-14:00, רביעי גם 17:00-20:00, ראשון משעה 10:00. עלות: 7 אירו (כולל כניסה לשני בתי הכנסת). קישור.

על מנת להשלים את התמונה כולה קפצנו לבקר בשני בתי הכנסת הסמוכים. הראשון, שהיה לנו מאוד קשה למצוא משום הוא רשום לא נכון בגוגל מפס, היה די קרוב לחמאם הטורקי שלידו עברנו בדרך למוזיאון. הוא נקרא Yad Lezikaron. יש להקליד בגוגל מפס את הכתובת Vasileos Irakleiou 26. משם חזרנו כמה דקות לבית הכנסת הגדול Monastirioton, שנמצא ממש ליד המלון. גם פה יש אבטחה ובית הכנסת כולל גם חדר מוזיאון קטן בכניסה אליו מימין. בית הכנסת הזה הוקם בשנת 1926 והוא היחיד ששרד את השואה.

ממש קרוב לבית הכנסת הקרוב נמצאת מסעדת גירוס המתמחה בחלקי פנים ונקראת (כנראה) T'adelfia, (ביוונית Τ'αδελφια) אך לצערי היא הייתה סגורה ולא הייתה שום אינדיקציה שהיא הולכת להפתח. בגוגל מפס היא מופיעה כקיימת, תנסו. לא רחוק משם בפינת הרחוב נמצאת מאפייה נפלאה בשם spitiko וקנינו לנו בוגאצה מתוקה בשבילי (זה ממכר הדבר הזה) ומשה בתיבה לסיגל. שנינו התענגנו על המאפים, שעלו בסך הכל 1.8 אירו.

זה היה השלב לחזור למלון, לקחת את האוטו ולנסוע שוב לחלקידיקי והפעם לאצבע קסנדריה. השעה 11:40 ואנחנו יוצאים לדרך. אחרי נסיעה קלילה של שעה אנחנו מגיעים ליעד הראשון. חוף Nea Fokea נמצא מדרום לעיירה בשם זה, חוף קטן עם מזח משמאלו ושובר גלים סלעי מולו, מעין בריכה שמשמשת גם כמרינת דייגים קטנה. החול מעורבב עם עשביה ויש תחושה של הזנחה. ליד המזח שתי טברנות מיותמות. מימין לחוף יש מגדל ביזנטי מהמאה ה-15, עליו מסופר כי השליח פאולוס נהג להטביל בו נוצרים חדשים ולצדו כנסייה קטנה. לא כל כך הבנו למה החוף הזה מומלץ אם כי מהמגדל נשקף החוף מגבוה בצורה יפה.

אחרי כמה תמונות ורבע שעה יצאנו הלאה, מרחק של עשר דקות נסיעה אל הכפר אפיטוס (Afytos). הכפר יושב בגובה רב מעל החוף וההבדל בעומקים של המים ובהתאם הצבע שלהם בולט שם במיוחד, מתחיל בתכלת חזק וממשיך לכחול כהה עוצמתי. חנינו בסמוך לבר Fortuna, ממש ליד הטיילת, שלאורכה פזורות מספר טברנות עם נוף מרהיב ולא מעט ספסלים לישיבה. בדיעבד, אני לא בטוח שהיה מומלץ לחנות שם והיה די קשה למצוא את הרכב בסיום הביקור בכפר. אני ממליץ לחנות בחניון שנקרא Parking Afytos.

בסוף הטיילת פנינו ימינה לטיול ברחובות הכפר, כשאנחנו הולכים בסמטאות ציוריות מרוצפות אבנים ובצדדים בתים ישנים שמורים היטב. חלפנו על פני קיר אבנים מעניין עליו תלויים עציצים הנמצא בחזית של מוזיאון הפולקלור ומעט אחרי משמאלנו נמצאת כנסיית Agios Dimitrios משנת 1859. זהו מרכז הכפר ומסביב יוצאות לכל הכיוונים סמטאות צרות עם חנויות מזכרות והמון מסעדות. המחירים גבוהים הרבה יותר מאשר בסלוניקי. הכל מאוד יפה וססגוני, קצת שונה מתחושת הבדידות שחווינו בחלקידיקי עד עכשיו. אחרי 40 דקות קסומות חזרנו לאוטו והמשכנו הלאה. כפר יפיפה, אסור להחמיץ.

בשעה 13:45 יצאנו לחוף הבא, הנמצא כמה דקות משם. חוף Kallithea הוא אחד החופים המפורסמים והפופולריים באצבע ולא בטוח שאנחנו מבינים למה. החול לבנבן ונקי, המים צלולים והברים הסמוכים מציעים מיטות שיזוף ושמשיות בתשלום, אבל בשורה התחתונה חוף חסר ייחוד. במרכז החוף הופתענו לגלות אתר ארכיאולוגי, שרידי מקדש Ammon Zeus, שהכניסה אליו חופשית, אך לא מצאנו בו עניין. בהמשך החוף נמצא מלון בשם המקדש עם רצועת חוף יפיפייה ושלל כיסאות נוח ומיטות שיזוף מקורות.

בשלב הזה אנחנו כבר די רעבים ואפילו מודאגים כי כל המסעדות סגורות, אבל מיד ביציאה מחוף קליתאה, סיגל מאתרת מסעדת גירוס מהירה עם לא מעט סועדים, הנקראת DK Fast Food. השם אולי לא מזמין כל כך אבל הגירוס הלבן שאכלנו שם בלאפה מרוחה בצזיקי היה לא פחות מבלתי נשכח. שני גירוסים וכוס יין אחת עלו מחיר מגוחך של 11 אירו. שבעים ומרוצים התחלנו בנסיעה, תוך שאנחנו חוצים את האצבע לכיוון הגדה הדרומית אחרי שעד כה ביקרנו בחופים בגדה הצפונית.

חוף Possidi הוא בטח לא אחד החופים היפים באצבע, אבל הוא מעניין בגלל כף פוסידי. הכף הוא למעשה משולש אדמה גדול מאוד, הנשלח מחוץ לאצבע מערבה אל תוך הים. אל הכף מובילה דרך אדמה משובשת בתוך חורשה ומהחניה מתחיל חוף חולי, אולי חולי מידי. התחלנו ללכת בו לכיוון הקודקוד, אבל הדרך ממש ארוכה ובאיזה שלב נמאס, עשינו פרסה וחזרנו לאוטו. במרכז הכף יש בסיס של חיל הים ומגדלור משנת 1864. בדיעבד, זה חוף מיותר לביקור והיינו מוותרים עליו.

משם נסענו לחוף נוסף המרוחק רבע שעה נסיעה, חוף Siviri. במרכז החוף יש מזח בו הלכנו ימינה לכיוון החלק היפה יותר של החוף. מימין שלל טברנות סגורות ומשמאל הים. אין נפש חיה, רק אנחנו והים. בהמשך הדרך עומד לו מבנה ססגוני, על כולו ציור גרפיטי צבעוני במיוחד, אחריו יש נחל שחוצה את הכפר ומגיע כמעט עד הים, אך ממאן להישפך אליו, מעליו גשר הולכי רגל קמור ומתחתיו מספר ברווזים. מראה פסטורלי במיוחד. על החוף שלט I Love Siviri קיטשי במיוחד. בסך הכל חוף מאוד יפה ואני מניח שהוא נראה אפילו יותר טוב כשהוא שוקק חיים בעונה.

משם נסענו לחוף האחרון שלנו היום ובכלל בטיול, חוף סאני (Sani). חוף סאני הוא אחד המפורסמים והפופולריים באצבע ואת רובו מאכלס ריזורט עצום בגודלו שנקרא Sani Resort, המורכב למעשה ממספר ריזורטים בעלי מאפיינים שונים מסביב למרינת יאכטות נוצצת במיוחד. חנינו בחניית האורחים ונכנסנו למתחם, המומים מהגודל, הפאר וההדר. כשבדקנו כמה עולה חדר בסיסי בפסח הבא גילינו שהמחיר מתקרב ל-1000 אירו ללילה לחדר הזול ביותר. מסתבר שעל יוקרה משלמים ביוקר.

טיילנו לכיוון חוף הים. מסביב למרינה המון מסעדות של הריזורט עם מגוון מטבחים מכל העולם. חוף הים לבן ונקי יותר מכל חוף שראינו אי פעם ועובדי הריזורט עסוקים כל הזמן בלגרוף אותו. על החוף שבילי עץ לנוחות האורחים, המון מיטות שיזוף ושמשיות וחלוקה ברורה לאורחי המלונות השונים, לבעלי היאכטות ולאורחים. אחרי שסיימנו להתרשם התיישבנו לנו באחד הברים מסביב למרינה ושתינו יין וקפה עם גלידה, מרגישים על גג העולם. אחרי שעה וחצי יצאנו חזרה לסלוניקי מרוצים מאוד והגענו אליה תוך שעה.

אחרי מנוחה קצרה במלון והתארגנות יצאנו לארוחת הערב האחרונה בטיול. בחרנו הערב לאכול בטברנה אולי הכי מפורסמת בעיר, טברנת Palati. היא נמצאת באזור הטברנות של לדקיקה, היכן שבילינו בשאר הערבים. כשהגענו, הסבירו לנו שבקומה התחתונה בחזית המבנה יושב מי שרוצה לאכול ולהאזין לנגינה ושירה שקטים של שני זמרים ואילו בקומה השנייה מנגנת להקה ואנשים רוקדים על השולחנות ועושים שמח. כשענינו למארחת שאנחנו בוחרים לשבת למטה, היא אמרה לנו: "רגע, אתם לא ישראלים?", ללמדכם על הבחירה של האחרים.

לראשונות הזמנו סלט נפלא של עלי בייבי, תותים, רימונים, אגוזים מקורמלים וויניגרט פירות יער, למנת ביניים הזמנו קוביות חזיר נהדרות ברוטב יין עם פיתות יווניות ולעיקרית הזמנו בטן חזיר עם פירה. כמיטב המסורת המקומית התכבדנו בקינוח מילפיי על חשבון הבית וצ'ייסר של אוזו כי אי אפשר לעזוב את יוון מבלי לשתות אפילו פעם אחת אוזו. אני לא אוהב משקאות אניס, אבל האוזו היה לגמרי לא רע. לסיכום, אוכל טוב מאוד, שירות עם פינוקים אבל קצת פחות טוב, השארנו 40 אירו ונתנו למקום ציון 8. קישור.

משם כמה דקות הליכה למלון ונגמר היום האחרון של הטיול. לילה טוב.

יום שישי 7/10/22

בשעה 6:00 נפרדנו מהמלון ומהחניה ויצאנו לכיוון שדה התעופה, תדלקנו את האוטו בפעם האחרונה והגענו למשרדי חברת ההשכרה. הנציג שלהם הגיע בדיוק בשעה 6:30, השעה שקבענו איתו לקבל מאיתנו את הרכב. ההחזרה הייתה מהירה וכבר בשעה 6:45 היינו בטרמינל, אחרי שהוא לקח אותנו מהמשרד. התור לצ'ק אין הזדחל לו באיטיות והופתענו מאוד שלא היה ביטחון. האם העובדה שהטיסה מבוצעת על ידי מטוס זר חכור עבור אל על פוטרת אותם מהצורך לעשות ביטחון? מדובר בטיסה עם קוד אל על (LY) וזו שערורייה! הספקנו עוד לאכול בוגאצה לפרידה בטרמינל לפני שהמראנו חזרה לישראל בשעה 9:45 באיחור של כמעט שעה. האדיבות והשירות של הדיילים בטיסה הייתה מתחת לכל ביקורת, מזל שזו טיסה קצרה ובשעה 11:45 כבר נחתנו בנתב"ג. 25 דקות אחר כך כבר היינו על האוטו עם עומר שבא לקחת אותנו.

סיכום ועלויות

זה היה טיול זוגי ספונטני מוצלח במיוחד. הוא שילב טיול עירוני יחד עם טבע, חופים ואוכל מצוין והכל מאוד מאוד זול. הכל פרט לדלק, שעלה יותר מאשר מחירו בישראל וההוצאה בגינו הייתה גבוהה יותר מההוצאה על השכרת הרכב. מזג האויר היה פנטסטי, בגדים קצרים ביום וחולצה ארוכה דקה לערב. המסלול שהכנתי לסלוניקי העיר עשה עבודה מצוינת וגם התכנונים לאולימפוס ולחלקידיקי סיפקו את הסחורה. יחד עם זאת, אני לא יכול שלא לציין שסלוניקי היא כנראה אחת הערים המכוערות ביותר בהן פגשנו באירופה. היא מוזנחת וניכר ממנה מצבה הכלכלי הרעוע בו נמצאת המדינה. זה לא גרע מההנאה ממנה.

עלויות: טיסות 706 אירו, מלון 292 אירו, תחבורה (רכב שכור, דלק, אגרות, חניה ומונית) 328 אירו, אוכל 377 אירו, אטרקציות 118 אירו, ביטוחים 62 אירו, שונות (תקשורת) 29 אירו. סה"כ: 1912 אירו.