רקע
סיגל חוגגת בחודש יולי 50 וחשבתי שזו הזדמנות מצוינת לחגוג את המאורע באחד היעדים הקולינריים הטובים בעולם, סן סבסטיאן (בבסקית - Donostia), שם נמצאות שתי מסעדות מהידועות בעולם. הדרך הכי טובה להגיע לסן סבסטיאן מישראל, היא דרך מדריד וזו כמובן הזדמנות מצוינת לבלות בעיר, בה אני כבר ביקרתי בנסיעות עבודה, אך סיגל עדיין לא. יאללה, נוסעים לסן סבסטיאן ומדריד ביולי...
כרטיסי טיסה
לכבוד המאורע החלטתי לפנק את סיגל בכרטיסי טיסה במחלקת עסקים והבחירה באל על הייתה קלה. קניתי שני כרטיסי טיסה בנקודות מועדון הנוסע המתמיד Fly Card בתוספת 129$ לשני הכרטיסים. מחירם הרגיל של הכרטיסים ללא נקודות עמד על כ-1050$ לכרטיס, מחיר סביר מאוד לטיסה במחלקת עסקים. בנוסף, רכשתי זוג כרטיסי טיסה בחברת Iberia הספרדית ממדריד לסן סבסטיאן וחזרה במחיר של 121 אירו לכרטיס כולל מושב מועדף וטרולי. סה"כ עלתה הטיסה הפנימית 242 אירו לשנינו.
בתי המלון
במהלך הנסיעה נהיה בשני יעדים ונישן בשני בתי מלון, שני לילות בכל אחד. בסן סבסטיאן מומלץ לישון בעיר העתיקה או ברובע Gros. מכיוון שאנחנו אוהבים להיות במיקום הכי מרכזי אז בחרנו מלון מאוד מיוחד ומומלץ בעיר העתיקה, ששמו SANSEbay (קישור), צמוד למרינה הקסומה. במדריד בחרנו מלון ששהיתי בו בעבר בנסיעת עבודה, Hyatt Centric Gran Via (קישור), מלון 5 כוכבים נהדר, שנמצא במיקום הכי טוב שיכול להיות ברחוב Gran Via, ממש באמצע שלו בין כיכר ספרד לכיכר סיבלס. שני המלונות יאפשרו לנו להגיע ברגל כמעט לכל היעדים בטיול. תיאור המלונות נמצא בימי הטיול הרלוונטיים.
המפות שלי
מפת הטיול בסן סבסטיאן: קישור. מפת הטיול במדריד: קישור.
מסעדות ואוכל
בסן סבסטיאן יש בסך הכל 11 מסעדות מישלן, אך נמצאות בה שתי מסעדות מהטובות בעולם, עליהן אנחנו חולמים שנים, אך נמנענו עד עכשיו מלבקר בהן בשל המורכבות בהגעה לשם, כך שלא היינו צריכים להשקיע בבחירת מסעדות הפעם. מסעדת Mugaritz (קישור), המפורסמת בהן, נמצאת שנים רבות בעקביות בצמרת המסעדות הטובות בעולם ברשימת The World's 50 Best Restaurants (קישור). היא מדורגת במקום 21 בעולם ומחזיקה בשני כוכבי מישלן. מסעדת Arzak (קישור)לעומתה, מחזיקה בשלושה כוכבי מישלן ברצף מזה 33 שנה (!), אך יצאה מרשימת ה-Best 50 בשנת 2022. שימו לב בשתי המסעדות להבדלים הקיימים בין דירוג מישלן לבין רשימת ה-50 Best.
סן סבסטיאן ידועה מאוד בברי הפינצ'וס (pintxos) שלה. פינצ'וס הם טפאסים באסקיים קטנים, הנקראים על שם הקיסם הנעוץ בהם (פינצ'ו זה שיפוד בספרדית). מאוד מקובל לעבור מבר לבר ובכל אחד לאכול פינצ'ו אחד או שניים בליווי היין הלבן המקומי הנקרא צ'אקולי (Txakoli)או סנגרייה. בעיר העתיקה של העיר יש את כמות הברים הכי גדולה בעולם למטר מרובע.
במדריד יש בסך הכל 21 מסעדות מישלן, אחת מהן היא מהמסעדות המבטיחות בעולם, Diverxo (קישור), השף שלה זכה בתואר שף השנה בעולם, היא מחזיקה בשלושה כוכבי מישלן ומדורגת 4 בעולם ב-50 Best. המסעדה פותחת את מערכת ההזמנות שלה בראשון לחודש הקודם לתאריך ההזמנה ונסגרת תוך מספר דקות, כך שהיה מאתגר להזמין בה מקום. בנוסף בחרנו את מסעדת DSTAgE (קישור), המחזיקה בשני כוכבי מישלן, נראתה לנו מאוד מעניינת ומככבת בלא מעט רשימות של המסעדות המומלצות ביותר בעיר.
בנוסף, במדריד יש לא מעט שווקי אוכל, שהמעניין והמפורסם שבהם הוא שוק סן מיגל (San Miguel), שבו נעשה ביקור טעימות בצהרים. אתם מוזמנים לקרוא מידע על כל המסעדות ושווקי האוכל בפירוט ימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.
קורונה, ביטוח ותקשורת
הקורונה כבר כמעט מאחורינו ולא נדרשות בדיקות לפני, במהלך או אחרי הנסיעה או מילוי טפסים כלשהם. ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. מכיוון שנסענו רק עם מזוודות טרולי אז וויתרנו על ביטוח המזוודות. בנוסף, רכשנו הרחבה כנגד ביטול או שינוי נסיעה עקב קורונה. הביטוח עלה לשנינו 27$ לשבעה ימים. קישור. חבילות אינטרנט עבורנו עשינו כהרגלנו בחברת הסלולר שלנו פרטנר במחיר 199 שקלים לחבילת 4 ג'יגה. אולי לא הכי זול, אבל מאוד נוח. קישור.
ועכשיו לטיול עצמו:
יום רביעי 6/7/22
נתב"ג, לפנות בוקר, תחילת יולי. כבר כמה ימים שאנחנו רואים בטלוויזיה את תורי הענק בטרמינל, אבל אנחנו משום מה שאננים. אולי בגלל שאנחנו טסים ביזנס, אולי בגלל שאנחנו רק עם טרולי, אבל אנחנו מגיעים לשדה רק 2:45 שעות לפני הטיסה באדיבותה של אופיר שהתנדבה להסיע אותנו. אנחנו עוברים במהירות את הביטחון בתור המיוחד לביזנס של אל על וממהרים אל עבר המכונות לשיקוף כבודת היד. פה כבר מחכה לנו הפתעה גדולה... נעמדנו בתור והתחלנו להתקדם. כשהגענו לפיתול בסופו הפנה אותנו איש הביטחון שמאלה במקום ימינה, כלומר חזרה לעבר אולם הצ'ק אין. אנחנו הולכים ומתפתלים והולכים ומתפתלים ולא באמת מבינים מתי זה ייגמר. אתם קולטים? התור לשיקוף מתפתל בתוך אולם הצ'ק אין. הזיה. כמעט 50 דקות זה נמשך עד שעברנו גם את זה. משם הדרך לדיוטי פרי הייתה קצרה ובסיכומו של דבר זה היה די מהר. קנינו שוקולד לילדים והתיישבנו לאכול, לשתות ולהמתין בנעימים לטיסה בטרקלין המלך דוד של אל על.
המטוס יוצא מהשער בשעה 5:30 באיחור קליל ולא נחשב של רבע שעה והטייס מודיע שזמן הטיסה יהיה קצת פחות מ-5 שעות, פחות מהמתוכנן (כמו תמיד...). הטיסה הייתה נעימה במיוחד והשירות של דיילי אלעל בכלל ושל דייל בשם אורי בפרט היה מעולה. נחתנו במדריד בשעה 9:50. הופתענו מהתור הקצר בביקורת דרכונים, אך נתקענו רבע שעה בגלל נוסע בעייתי לפנינו. אחרי הביקורת נסענו ברכבת הפנימית לטרמינל 4, עברנו בדיקת תעודת חיסון קורונה ושוב בדיקה ביטחונית של כבודת היד והגענו לשער העלייה למטוס לטיסה לסן סבסטיאן בשעה 11:00, כשעה לפני הטיסה. כשעלינו למטוס מצאנו בקושי רב מקום בדיוק לשני הטרולי שלנו, נתבקשנו לראשונה לעטות מסיכות ויצאנו לדרכנו באיחור של כמה דקות לטיסה הקצרה. עוד לפני השעה 12:00 כבר נחתנו בשדה התעופה הקומפקטי של סן סבסטיאן, בו חנה מטוס אחד בודד בלבד. מהמטוס יורדים במדרגות וצועדים מספר מטרים לטרמינל הקטן. אחרי 10 דקות כבר ישבנו במונית בדרך למלון (41 אירו כולל אגרת כביש מהיר). איזה כיף!
למלון הגענו אחרי כ-25 דקות, החדרים עדיין לא היו מוכנים, אפסנו את המזוודות ויצאנו לטפס אל הר אורגוי (Urgull) שהעלייה אליו מתחילה ממש בסמוך למלון. ההר מתנשא לגובה 123 מטרים מצפון לעיר העתיקה. שמו מגיע מהמילה גאווה, כי זה מה שחשו התושבים כלפי המצודה הצבאית הניצבת בראש ההר, שהגנה עליהם החל מהמאה ה-12 מפני פולשים מהים. המצודה הנמצאת עליו היא שריד ממערכת ביצורים שלמה שהגנה על העיר. ההר הוא מעין מוזיאון פתוח בו מפוזרים לא מעט מבנים צבאיים כגון שרידי חומות, סוללות עפר, תותחים ומוצבים קטנים וכן שער הכניסה למצודה.
כל ההר הוא פארק מטופח ויפהפה עם צמחיה אקזוטית ושבילים מתפתלים במעלה ההר עד לתצפית על כל סן סבסטיאן בפסגתו. אנחנו מטיילים לאיטנו בשבילים המפותלים ומידי פעם עוצרים להביט בנוף המהפנט של המפרץ למטה. התחנה הראשונה היא Damen Bateria, הסוללה המרשימה ביותר שנותרה עם תותחים ותצפית מרשימה על המפרץ, בייחוד כשהים סוער.
משם אנחנו ממשיכים להתפתל לכיוון הפסגה, שם נמצא קסטילו דה לה מוטה (Motako gaztelua), מבצר מהמאה ה-12 שהגן על העיירה וכיום יש בו מוזיאון היסטורי קטן. המוזיאון, שהכניסה אליו חופשית, הוא לא מהמעניינים ביותר, אבל יש בו דגם יפה של ההר והביצורים ובעיקר הגישה דרך מדרגות צרות במיוחד אל הגג, שם נמצא צלמו של ישו, פסל הלב הקדוש של סן סבסטיאן (Monumento del Sagrado Corazón), שמתנשא לגובה 12 מטרים ונשקף ממנו הנוף הפנורמי הטוב ביותר למפרץ.
במורדות הצפוניים של המבצר נמצא בית הקברות של האנגלים (Ingelesen hilerria), שאנחנו ויתרנו על ביקור בו כי החלטנו לרדת מערבה. נותרו בו מספר מצבות וציור קיר המתאר את אלו שמתו בקרב. הדרך למטה מערבה נעימה במיוחד, מוצלת על ידי עצים סבוכים כשמידי פעם מגיח מולנו במלוא הדרו האי סנטה קלרה, הנמצא ממש בלב המפרץ ותורם ליופיו הרב.
בדרך אנחנו פוגשים גם פטריות יער גדולות וכמה יונים יפות, שאינן נרתעות מנוכחותנו. אנחנו מגיעים למטה לנקודה הכי מערבית וצופים בפסל המתכת Construcción Vacía של האומן Jorge Oteiza, שקורא תיגר על עוצמת הגאות. לנו מחכה ארוחת ערב מוזמנת, אבל מי שרעב יכול כעת לסטות מעט שמאלה ולאכול במסעדת Bokado Mikel Santamaría, שיש לה פינצ'וס מצוינים.
בשלב זה פנינו ימינה על מנת ללכת לאורך טיילת הים ולמעשה להקיף את ההר עד החזרה לעיר העתיקה מסביב. הדרך נעימה, משמאל מתנפצים גלים עזים על הסלעים ומימין אנחנו מצלמים ציפור יפה נחה על גג של ואן. לקראת סוף הסיבוב אנחנו רואים משמאל את חוף הגולשים Zurriola, אך משאירים את הביקור בו למחרת ואז פונים ימינה חזרה לעיר העתיקה. לסיכום הטיול, המסלולים בהר משולטים היטב ומפוזרות בו עמדות מידע. כל הסיבוב שתיארתי לקח לנו קרוב לשעתיים נעימות במיוחד.
מיד בכניסה לעיר העתיקה נמצא מוזיאון סן טלמו (San Telmo). המוזיאון החשוב והמעניין בעיר נחנך בשנת 1902 ומתמחה בהיסטוריה, ארכיאולוגיה, אתנוגרפיה, אמנות וצילום של החברה הבסקית. יש בו מעל 35,000 מוצגים בסקיים כגון כלי מלחמה, ביגוד, כתבים עתיקים, ציורים ופסלים. הוא פתוח בימי שלישי עד ראשון בשעות 10:00-20:00 והכניסה עולה 6 אירו לאדם (בימי שלישי הכניסה חופשית). קישור. אנחנו פחות חובבי מוזיאונים ומוותרים. לפני המוזיאון נמצאת כיכר Zuloaga, בה נמצא גם המבנה הכי עתיק בעיר (San Bizente eliza) ובסמוך אליו מבנה לבן יפיפה עם גרפיטי מרשים בצדו הימני. התמונה המשותפת של כיכר Zuloaga, המוזיאון, הגרפיטי והמבנה הכי עתיק יוצרים תמונה מרשימה. תתרשמו בעצמכם.
אנחנו ממשיכים לטייל בסמטאות הציוריות של העיר העתיקה עד שאנחנו מגיעים אל הכיכר המרכזית של העיר העתיקה, כיכר החוקה (Plaza de La Constitucion), הנמצאת בלב הרובע. הכיכר מרשימה בפני עצמה, אך כדאי לשים לב למספרים מעל דלתות הבתים המקיפים את הכיכר, ששימשה כזירה למלחמות שוורים ודייריה חויבו להפוך את המרפסות שלהם למרפסות תצפית על הזירה ולכן המרפסות ממוספרות.
בשלב זה הרעב מתחיל להציק ואנחנו מחפשים בר פינצ'וס לטובת ארוחה קלה שתחזיק אותנו עד המסעדה בערב. רחוב Fermin Calbeton Kalea, החוצה את העיר העתיקה ממזרח למערב, רצוף בברים אחד אחרי השני, תוסס מאוד בשעות הערב ונחשב למקום עם הכמות הכי גדולה של ברי טפאסים למטר מרובע. אנחנו עוצרים באחד הברים הללו שלכד את עינינו. הוא נקרא Bodega Donostiarra ואני מזמין לנו קרוקט האם, פינצ'ו עם חמון ושרימפס, פינצ'ו חם בלתי נשכח עם חמון וגבינת ברי, פינצ'ו סלט רוסי ופינצ'ו מעולה עם בשר סרטנים. ארוחה נפלאה שיחד עם כוס יין אדום עלתה 13 אירו. מחיר מגוחך. קישור.
משם המשכנו לטייל בסמטאות הקסומות של העיר העתיקה, חולפים בדרך ליד כנסיית סנטה מריה (Koruko Andre Mariaren basilika), הנמצאת בצפון רחוב Mayor. זהו הרחוב הראשי, העתיק והצר של העיר העתיקה. אם מסתכלים מהכנסייה דרומה רואים למרחקים את קתדרלת רועה הצאן הטוב. ממש משמאל לכנסייה נמצא המלון שלנו, אליו אנחנו מגיעים בשעה 16:00.
מלון SANSEbay נמצא במיקום מושלם בתוך העיר העתיקה בסמוך לנמל. החדר שקיבלנו היה מאוד נקי, קטן מאוד, המיטות מאוד נוחות, האבזור מינימלי (אין אמצעים להכנת קפה למשל), המקלחת טובה ויש לו מרפסת קטנה וקסומה. החדר הזה ספציפית היה ללא נוף, אך החדרים היקרים יותר הם בעלי נוף יפיפה למפרץ. המיקום באמת מושלם וזו הייתה הסיבה המרכזית שנתנו לו ציון 9.
אחרי התארגנות ומנוחה קצרה יצאנו לסיבוב בנמל הסמוך. בנמל עוגנת ספינת עץ גדולה ועליה מתרוצצים מבקרים רבים וסביבה המון סירות ויאכטות קטנות. בנמל אין יאכטות גדולות או נוצצות והכל צנוע. במזח כמה חנויות מזכרות זולות ובסופו נמצאים המוזיאון הימי והאקווריום. במים נמצאים ילדים רבים, שנמצאים כנראה בקייטנת ימאות. בכניסה למזח האמצעי יש משרד למכירת כרטיסים לשיט במפרץ ולאי סנטה קלרה במחיר 7 אירו לאדם. אולי בפעם הבאה.
המוזיאון הימי והאקווריום (Aquarium de San Sebastián) נמצאים זה לצד זה בנמל הדייגים. המוזיאון מאפשר הצצה לקשר המיוחד בין הבסקים והים, כולל דגמים מעץ של אוניות וציוד דיג והצצה לתעשיות הנלוות כגון פלדה וחבלים. באקווריום עוברים בין 31 אקווריומים עמוסים במגוון דגים וחיות ים ובמנהרת זכוכית בין 5 סוגי כרישים, דגי ענק, צבי ים וחתולי ים. בניין המוזיאון נמצא בתוך מנזר דומיניקני מהמאה ה-16. כניסה עולה 13 אירו למבוגר. קישור. אנחנו שבעים מאקווריומים ולכן לא נכנסנו.
יש לנו עוד זמן ואנחנו סבים על עקבותינו וחוזרים לטייל בעיר העתיקה. הרחובות הקסומים כבר התעוררו לחיים, אנשים יושבים בחזיתות הברים על כיסאות מוגבהים עם פינצ'ו ביד אחת וכוס יין ביד השנייה, משני הצדדים מבנים ארבע קומתיים עם מרפסות שחורות ובקומת הקרקע חנויות בוטיק קטנות. במפתיע, המדרכה נראית יותר מודרנית והיא בולטת בניקיונה. רוב הרחובות סגורים למעבר כלי רכב ומידי פעם עובר במקום רכב הניקיון של העירייה, מה שמסביר את הניקיון מסביב. אנחנו חולפים שוב דרך הכנסייה היפה, פוגשים שוב את המבנה העתיק ביותר בעיר וחוזרים בשעה 18:00 לחדר להתארגן לארוחת ערב.
בשעה 19:40 מגיעה המונית שהוזמנה לנו על ידי המלון ואנחנו יוצאים למסעדה, שנמצאת מחוץ לעיר. מסעדת Mugaritz מדורגת 14 בעולם בדירוג ה-Best50 ויש לה שני כוכבי מישלן, אבל היא מוסד קולינרי מהידועים בעולם ושנים אנחנו רוצים לאכול בה. היא נמצאת כ-10 ק"מ מסן סבסטיאן באזור כפרי יפיפה. עדכון: בעת כתיבת שורות אלו התפרסמה רשימת ה-Best50 לשנת 2022 והמסעדה ירדה למקום 21.
בכניסה למסעדה התקבלנו עם מגבות קרות, התיישבנו וקיבלנו הסבר על הארוחה, הכינו אותנו שחלק נכבד מהמנות אוכלים עם הידיים ונתנו לנו פנקס ביאור מונחים משעשע. הארוחה כוללת 22 מנות, ללא קינוחים, ועולה 242 אירו לאדם. יין בכוסות עלה 12 אירו בלבד. כמות הילדים הרבה במסעדה מפתיעה. בדיעבד, אחרי שאכלנו, זה אפילו מפתיע יותר.
התחלנו עם דף עלים ובתוכו עלה כרשה קריספי ולצידו חמאה וגבעולי רוזמרין עם רוטב. מוזר ולא טעים. אחרי זה קיבלנו מסכה גדולה שעליה תפוח מיובש, צנוברים וקוויאר. המלצר עטף את המנה במפית, לחץ על המסכה על מנת לשבור את התפוח המיובש ואז אכלנו אותה. חגיגה של מנה. מזל שהספקתי לצלם לפני שהוא שבר...
כעת קיבלנו 3 מנות, כוס עם דובדבנים מותססים ברוטב, עלה קישוא ובתוכו שורש של פרח והשלישי קריתמון ימי בטמפורה וצדפה. שני הראשונים סתמיים והשלישי חביב. מרוב פרטים שכחתי לצלם. המנה השישית והשביעית היו לבבות עוף קפואים עם עלים מרירים לצד בטן טונה ברוטב לחם שיפון. הראשונה הייתה מעולה ועל השניה היו לנו חילוקי דעות. במנה הבאה שלוש טקסטורות על ביצים. הראשון עשוי מביצי טראוט (בעברית דג טרוטה), השני עשוי מביצי דג קוד ומעל קרם ביצים והשלישי עשוי ממרכיב דמוי קינואה. שני הראשונים מעולים, השלישי ממש לא.
כעת אמורה להגיע סדרת מנות יפנית והמלצרית הזמינה אותנו לטעום שני סוגי סאקה. קיבלנו דף אורז מותסס עם סאקה ומעין ניגירי של אורז וזעפרן עם Prawn. על הראשון הדעות היו חלוקות, השני היה פנטסטי. כעת הגיעו שתי מנות. הראשונה עשויה מטקסטורות שונות וחלקים שונים של גרופר שחור (גרופר זה דג דקר, או בשמו הידוע יותר לוקוס) והשנייה היא צדפה. הגרופר היה מצוין, הצדפה סתמית. כעת קיבלנו מנה שנקראת עוגת חיה והיינו צריכים לנחש מה זה. מסתבר שזה היה מעור של חזיר עם קפה וקקאו... אחת המנות המצטיינות של הערב, שיכלה גם להיחשב כקינוח.
המנה הבאה הייתה לובסטר נא, קרוטונים, חלמון ושמן של קליפות לובסטר. מנה מצוינת. כעת קיבלנו צ'וריסו טבעוני מעגבניות, צנוברים ופפריקה ומעל דבש של קמבוצ'ה (פטריית תה). אני אהבתי את הטעם העוצמתי, סיגל פחות. המנה הבאה הייתה קליפת תפוח במילוי אמולסיה של עוף ולצדו תפוח קפוא. מנה מעולה שמתחזה לקינוח. המנה הבאה הייתה בשר ואגיו עם פרחי דליה ולצדו מח עצם עם בננה ווניל. מנה מצוינת. המנה הלפני אחרונה אויסטר בציר כבש. לא אהבנו, הטעם היה כבד במידה מוגזמת. המנה האחרונה הייתה גזר אותו טובלים בגבינה כחולה. סתמי. לקח לי זמן להבין שהגזר נראה כמו אצבע כרותה...
הארוחה קצת אכזבה עם עליות ומורדות קיצוניים וציפינו לחגיגה קולינרית גדולה משמעותית. בפועל קיבלנו פסטיבל מוזרות גדול. לסיום קיבלנו הפתעת יום הולדת לסיגל, שוקולד לבן עם דבש בצורת אוזן עם נר. מיוחד ומאוד טעים. נתנו למסעדה, שחיכינו לה כל כך הרבה, רק ציון 7. המונית מהמלון בעיר העתיקה למסעדה עלתה 20 אירו בהלוך ו-26 אירו בחזור. הגענו למלון מעט אחרי 23:00. לילה טוב.
יום חמישי 7/7/22
יצאנו מהמלון כבר בשעה 8:30. הרחובות ריקים לחלוטין ומבריקים. אנחנו משוטטים ברחוב Mayor ובסמטאות היוצאות ממנו ולא כל כך מוצאים מקום לאכול ארוחת בוקר, הכל שומם. בסוף אנחנו מוצאים בקצה הדרומי של הרחוב בית קפה מאפיה נחמד בשם Oiartzun, המשקיף על בית העירייה המהמם של סן סבסטיאן. סיגל הזמינה את המאפה הייחודי לאזור, שנקרא Pastel de Basque, מאפה במילוי קרם שקדים ואני סתם מאפה שוקולד ויחד עם הקפה ובית העיריה היפיפה ממול היוו אחלה פתיחה ליום. קישור.
בשעה 9:00 כבר היינו בדרכנו לשוק במזרח העיר העתיקה, שנמצא בכלל מתחת לאדמה והתקשינו למצוא אותו. אני חושב שהוא נמצא שם באופן זמני עד שיסיימו את השיפוץ במבנה השוק המקורי מעליו. Mercado de la Bretxa הוא השוק אליו מגיעים השפים המפורסמים כדי לקנות את מיטב חומרי הגלם החל משנת 1870. דגים ופירות ים, פטריות, גבינות ופירות וירקות מסודרים בקפידה, בניקיון ובאסתטיות מרשימה בדוכנים של הסוחרים השונים. הוא פתוח בימי שני עד שבת בשעות 08:00-20:00.
אחרי חצי שעה המשכנו מזרחה וחצינו את נהר אורומאה (Urumea) לשכונת Gros. מיד אחרי הנהר נמצא מרכז הכנסים והאודיטוריום Kursaal, בו נערך פסטיבל הסרטים המפורסם של העיר מידי שנה בספטמבר. המרכז אינו מיוחד בשעות היום, אך בערב הוא מואר בתאורה ססגונית והופך יפיפה. מאחוריו נמצא חוף סוריולה (Zurriola), החוף המזרחי של העיר וחוף גולשים ידוע, המושך אליו בתקופות של גלים, גולשים רבים מכל רחבי העולם. החוף מלא בילדים ובני נוער שנמצאים בקורסים או קייטנות גלישת גלים. אנחנו מתבוננים בגלים ויכולים לדמיין לאיזה גבהים הם מסוגלים להגיע.
לאחר התרשמות קצרה מהחוף חצינו את הנהר חזרה תוך כדי שאנחנו מצלמים תמונות יפייפיות של הנהר והעיר העתיקה כשמעל הבניינים העתיקים מבצבץ פסלו של ישו מעל הר אורגוי, בו ביקרנו אתמול.
אחרי שחצינו את הנהר פנינו מעט שמאלה ומולנו נמצאים שני בניינים מרשימים, הימני הוא תיאטרון Victoria Eugenia Antzokia והשמאלי הוא המלון המפואר Maria Cristina. בין שניהם נמצאת כיכר Plaza de Okendo, שבמרכזה יש פסל של Antonio de Oquendo, אדמירל ספרדי בן המקום. בידו הימנית של הפסל חרב, בשמאלית הוא חובק דגל והוא ניצב על אנדרטת שיש גבוהה בתוך גינת פרחים.
חצינו את הכיכר והמשכנו ללכת עוד מעט בדרכנו אל גינת Gipuzkoa Plaza. בגינה הגדולה והיפיפייה יש גן צמחים מרשים ורומנטי בסגנון צרפתי עם מגוון שיחים, עצים ובריכת נוי יפה עם ברווזים וברבורים, ממנה מוביל גשרון לבריכת שושני מים. בגן יש פינת הנצחה למלחין המקומי המפורסם חוסה מריה אוסאנדיסאגה (José María Usandizaga), שעון פרחים יפה ופביליון מטאורולוגי. בילינו קצת בגן, מתבוננים בצמחיה המרשימה, בזוג הברבורים, בברווז שדגמן לנו תמונה על המעקה ובעשרות הציפורים היפות, שגרונן צבוע בצבעי סגול וירוק מבריקים.
התחנה הבאה נמצאת לא רחוק משם. שוק סן מרטן (Mercado San Martín) הוא שוק אוכל קטן עם דגים, בשר, פירות, ירקות וגבינות. הוא נמצא מתחת למרכז קניות עם סופרמרקט גדול. פתוח בימי שני עד שבת בשעות 08:00-20:00. השוק קטן מאוד, נקי מאוד, אבל לא מעניין במיוחד ואחרי כמה דקות המשכנו הלאה.
ממש ליד השוק נמצאת קתדרלת הרועה הטוב (El Buen Pastor). הקתדרלה נבנתה בשלהי המאה ה-19 בסגנון ניאו גותי בהשראת הכנסיות של ימי הביניים. היא יפה מאוד מבחוץ, צורתה צלב ובחזיתה יש מגדל בגובה 75 מטרים עם שעונים, מה שהופך אותה למבנה הכי גבוה בסן סבסטיאן. אותנו זה מספק ואנחנו לא רואים שום סיבה להיכנס פנימה, למרות שהכניסה חופשית. היא פתוחה בשבת וראשון בזמן התפילות ובימי שני עד שישי בשעות 8:30-12:30 ו-17:00-20:00.
ליד הקתדרלה יש חנות של Pepe Jeans זולה במיוחד ואני לא עומד בפיתוי ומצטייד בג'ינס חדש. השעה כבר 11:15, ההספק שלנו מרשים ואנחנו מתחילים לצעוד חזרה לעיר העתיקה לבר הפינצ'וס בו אנחנו רוצים לאכול צהריים. רצינו להגיע מוקדם כדי שיהיה מקום. מסעדת La Viña היא מסעדת טפאסים מאוד מומלצת בסן סבסטיאן. היא נמצאת בעיר העתיקה ופתוחה בצהרים בשעות 11:00-15:30 ובערב בשעות 19:30-22:30. התפריט מגוון, אבל הכי מומלץ לבחור את מה שהבעלים ממליצים. לנו זה עבד מעולה. המחירים זולים בצורה שגורמת לך לשקול להפגין בישראל נגד יוקר המחייה... מאוד מומלץ ללוות את האוכל עם היין הלבן המקומי המפורסם שנקרא צ'אקולי (Txakoli) ונמזג בצורה יוצאת דופן. הצגה.
אנחנו הזמנו שמונה מנות על פי המלצת העובדים. מנת הדגל של המקום נקראת Canutillo , מעין גביע קריספי במילוי גבינת שמנת עם אנשובי, שדווקא היה טעים, אבל פחות מהאחרים. הוא נמצא בתפריט משנת 1999. יחד איתו הזמנו קציצת בקר ברוטב עגבניות טעימה, אומלט תפוחי אדמה מעולה (מנה מקומית מאוד מפורסמת שנקראת Tortilla Patata), אומלט עם דג קוד טעים, פינצ'ו האם, ביצה, סלמון ושרימפ מצוין, סיגר במילוי פלפלים ודג קוד מצוין, פינצ'ו טונה ואנשובי מעולה ולקינוח את עוגת הגבינה המפורסמת של הבסקים. אני לגמתי עם האוכל שני צ'אקולי נפלאים וסיגל שתתה קפה.
בשורה התחתונה, ארוחה מדהימה, מגוונת וטעימה במיוחד, שירות נהדר עם המלצות מצוינות, יין נפלא ואווירה נהדרת. רוצים לדעת כמה עלה כל הטוב הזה? 28 אירו להכל בלבד. נתנו ציון 10 בלי היסוס.
בשעה 12:20 יצאנו לטיול במפרץ. בדרכנו חלפנו על פני בית העירייה, הגענו לחוף La Concha והתחלנו לטייל בטיילת העליונה. חוף לה קונצ'ה (La Concha) הוא החוף המפורסם של העיר ופירוש שמו "הצדפה" על שם צורת המפרץ. לאורכו של החוף יש טיילת עילית מרשימה ובחלקו גם טיילת תחתית. היתרון של הליכה בטיילת העילית הוא נוף מרשים יותר והיתרון של הטיילת התחתית הוא שהיא מוצלת.
השמש יוקדת ואנחנו מצטערים שלא הבאנו כובע וקרם הגנה. החוף מלא באנשים, שרובם עסוקים בלתפוס קצת שמש ומיעוטם מתרחצים בים. המראה מהפנט כי במבט אחד רואים את החוף התוסס, המפרץ היפיפה עם האי במרכזו, וברקע נמל הדייגים, העיר העתיקה, הר אורגוי ופסלו של ישו מימין והר איגואלדו משמאל. תמונה שהיא ממש גלויה. לצערי המצלמה לא תופסת את הכל ביחד.
אנחנו ממשיכים לאורך הטיילת עד שנגמר החוף וחוצים מנהרה שהתקרה שלה צבועה כמו ים. בדיוק בנקודת החיבור בין שני החופים שבמפרץ לה קונצ'ה נמצא ארמון מיראמאר (Miramar Jauregia). הוא נבנה בסגנון בריטי עבור המלכה מריה כריסטינה בסוף המאה ה-19, ננטש לאחר מותה ולאחר שנים רבות של הזנחה הוא נפתח מחדש כמרכז כנסים ואירועי תרבות. הגנים המעוצבים של הארמון פתוחים לביקור ויש מהם תצפית נפלאה על המפרץ. הכניסה חופשית.
אחרי הארמון מתחיל חוף אונדרטה (Ondarreta). החוף קטן יותר מחוף לה קונצ'ה, עמוס פחות ולאורכו שורות רבות של שמשיות וכיסאות נוח מקופלים. מולו נמצא האי סנטה קלרה (Santa Clara). באי יש מזח קטן ומגדלור ואפילו חוף קטנטן. הוא מאוד סלעי ותלול ופחות מתאים לביקור, אך מאוד מרשים להתבוננות. אפשר להגיע אליו עם שירות סירות או בשחייה של 500 מטרים עם פלטפורמות מנוחה בדרך.
משמאלנו משקיף על המפרץ הר איגולדו (Igueldo) ואנחנו כבר מבחינים מרחוק בפוניקולר שמטפס אליו ותוהים האם מראה המפרץ מלמעלה יהיה שונה ממה שראינו אתמול מהר אורגוי. הליכה קצרה מובילה אל תחנת הפוניקולר המוביל למעלה. הוא פעיל בשעות 10:30-21:00 ועולה 4 אירו לאדם להלוך ושוב. בכניסה ביקשו מאיתנו מסיכות ואנחנו מגלים ששכחנו. למזלנו מכרו מסיכות בקופה.
למעלה יש פארק שעשועים שמתאים לילדים קטנים במיוחד והיה די נטוש, אך גולת הכותרת היא התצפית המרהיבה על סן סבסטיאן והמפרץ, המאפשרת להבין היטב מדוע המפרץ נקרא "הצדפה". בפסגה יש גם מגדלור עתיק. הסתובבנו קצת בפרק השעשועים, השקפנו על האוקיאנוס האינסופי בצפון ועל המפרץ המהמם במזרח וויתרנו על הקפה בגלל התור הארוך בקפיטריה שבמקום. אחרי שעה ירדנו למטה.
כשהגענו למטה, חצינו את מרכז הטניס הגדול ולקחנו שמאלה לכיוון קצה המזח, שם נמצא הפסל מסרק הרוחות (Peine del Viento) של האומן המקומי אדוארדו צ'ילידה. גופי המתכת של הפסל מותקנים בסלע אליו מתנפצים הגלים והרוח הנושבת בחוזקה דרכם משמיעה שריקה בימי החורף. הפסל למעשה מורכב משלושה חלקים נפרדים המותקנים בסלעים שבקצה המזח. נחמד, לא יותר.
השעה 15:00, המסלול שלנו למעשה נגמר וחיפשנו מונית חזרה לכיוון המלון, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד ומוניות אין... אז התחלנו להתקדם חזרה ברגל, מחפשים כל פעם קטעים מוצלים על מנת לברוח קצת מהשמש וככה בלי להרגיש חזרנו לחוף לה קונצ'ה ועצרנו להפסקת שתייה בבית הקפה La Perla, שנמצא מעל חוף הים ויש ממנו נוף מרהיב של המפרץ. שתינו יין אדום וקפה קר (לא קשה לנחש מי שתה מה...) במחיר מגוחך של 4.5 אירו לשניהם והמשכנו הלאה לכיוון המלון.
כשהגענו לעיר העתיקה עוד אכלנו גלידה וקנינו קצת מזכרות וחזרנו לחדר בשעה 17:30 מותשים לחלוטין מהיום הקשה והחם. הזמנו מונית למסעדה לשעה 20:25 והלכנו לנוח.
מסעדת Arzak מעוטרת ב-3 כוכבי מישלן ונחשבת למסעדה הטובה ביותר של סן סבסטיאן. המסעדה נפתחה בשנות ה-60 וקיבלה את הכוכב השלישי שלה כבר לפני 33 שנה, מה שמציב אותה כאחת ממסעדות השלושה כוכבים הוותיקות בעולם. את המסעדה מוביל השף חואן מארי ארזאק. האוכל מבוסס על מספר עקרונות: הוא חייב להיות פורץ דרך, יצירתי, ממרכיבים עונתיים טריים, עם רוח בסקית ולהשתנות כל הזמן. ארוחת הטעימות עולה 260 אירו לאדם וכוללת 4 פתיחים ו-7 מנות. לחלק מהמנות יש בחירה בין שתי מנות ואנחנו בוחרים כמובן את שתי האפשרויות על מנת לטעום יותר. כוס יין אדום עלתה מחיר מצחיק בסך 8 אירו. את התפריט מציגה בפנינו השפית אלנה ארזאק בכבודה ובעצמה, הבת וממשיכת הדרך של חואן מארי בן ה-80.
לשולחן הוגשו שני סוגי לחם ושמן זית. התחלנו עם שוט של דג קוד וגרעיני חמניה ומיני לחמניות סיניות ברוטב פלפלים. מיד אחרי הגיעו סרדין מושרה ברוטב ולצדו גלילי תירס כחול עם כבד אווז. פתיחה מדהימה. מנה ראשונה הייתה מקרל ברוטב שום לבן עם קוביות אגסים. מנה מצוינת.
למנה הבאה קיבלנו Prawn עצום עם מלפפונים וויניגרט פיסטוקים מעל עוגת בצל. יחד איתה הגיע גרון של בקלה עם יוקה מטוגנת ויוגורט כבשים. שתי מנות מצוינות. המנה הבאה הוגשה בתוך כלי דמוי ביצה ובתוכו היה אורז בר עם ביצת ברווז ופטריות. מנה נהדרת ומיוחדת. אחריה הגיעו שתי מנות דגים. הראשונה, טונה לבנה עם תפוחי אדמה קריספיים ואגסים. השנייה, מונק פיש (שד הים) עם נגיעות אבוקדו, תרד קריספי וטרטר מונק פיש. שתי מנות טובות מאוד.
למנה עיקרית קיבלנו בשר יונה עם עור של יונה, רוטב יונה ושלושה רטבים צבעוניים. המנה השנייה היא בשר כבש בציר כבש ורוטב מולה מקסיקני. הכבש היה טוב מאוד והיונה בלתי נשכחת. הגיע זמן הקדם קינוח, הראשון היה צ'ורוס מעוצב על פי לוגו המסעדה עם גלידת יוזו ודובדבנים, מיוחד וטעים מאוד. השני מרנג תותים עם קצפת, פטל, שקדים וספריי של טקילה, שהיה טעים, אך חסר ייחוד. לקינוחים קיבלנו מנה של טקסטורות שונות של שוקולד, מנת שוקולד ומנטה ברוטב פסיפלורה והדרים וצמד גלידות, אבוקדו ופיסטוקים ועגבניות ופטל. קינוחים יוצאים מן הכלל. סיגל קיבלה גם עוגת יום הולדת שוקולדית נפלאה עם נר. היא הייתה כל כך גדולה שחילקנו גם לשולחנות השכנים. נפלא! לסיום הגיעו פטיפורים.
בשורה התחתונה, ארוחה נפלאה, ללא נפילות, שירות נפלא ומחוות יום הולדת מרשימה. ציון 10 בקלות. חזרנו במונית כמה דקות למלון והגענו בשעה 23:30 (המונית עלתה 10.5 אירו בהלוך ו-11 אירו בחזור). לילה טוב.
יום שישי 8/7/22
גם הבוקר שוטטנו בעיר העתיקה בחיפוש אחר ארוחת בוקר והגענו למקום נחמד בשם Maiatza Kafetegia במזרח העיר העתיקה. הזמנו טוסט עם חמון איבריקו נהדר ולחמנייה עם האם וביצת עין. ארוחת בוקר נהדרת, שעלתה כולל שתייה חמה 14 אירו בלבד.
היה לנו עדיין זמן עד הנסיעה לשדה התעופה אז הלכנו שוב להסתובב בנמל הדייגים השלו שצמוד למלון והשקפנו על מעט האנשים שהיו שם וטיפלו בסירותיהם. בדרך לשם, הבחנו ליד בית העירייה בפסל מתכת מחורר לזכר 400 בני אדם שנרצחו על ידי פרנקו במלחמת האזרחים בסוף שנות ה-30 של המאה שעברה.
בשעה 11:20 יצאנו לשדה במונית (39 אירו) והגענו בשעה 11:45. תוך דקה עברנו את הבדיקה הביטחונית והגענו לשער העלייה למטוס. אפילו מקום לקנות קפה לא היה בטרמינל הזעיר, אלא רק מכונות. המראנו בשעה 13:45 באיחור של כמה דקות ונחתנו במדריד בשעה 14:35. יצאנו ממש מהר כדי לגלות בחוץ תור של עשרות אנשים ממתין למונית, אבל גם זה עבר ובשעה 15:00 כבר היינו בדרכנו למלון. מחיר מוניות משדה התעופה למרכז מדריד או חזרה הוא קבוע ועומד על 30 אירו בלבד. יפה. הגענו למלון בשעה 15:35.
מלון Hyatt Centric Gran Via הוא מלון 5 כוכבים במיקום הכי טוב במדריד, במרכז רחוב גראן ויה. ישנתי בו בעבר במסגרת ביקור עבודה במדריד ורציתי לחזור אליו שוב. כמה דקות הליכה משני צדיו יש תחנות תחתית עם קווים שונים והוא במרחק הליכה ברגל כמעט מכל האטרקציות בעיר. החדרים מרווחים, המיטות נוחות, חדר האמבטיה מכיל גם אמבט יפה במיוחד וגם מקלחת מהטובות שראינו אי פעם, יש מכונת קפה עם קפסולות ובקבוקי מים חופשי. מלון מצוין ושקט במיקום חלומי. נתנו לו ציון 9 רק בגלל שהצוות בקבלה לא היה מאוד שירותי ונתן לנו מידע מוטעה על מצעד הגאווה.
התארגנות מהירה, השעה 16:00, ואנחנו כבר בחוץ מתחילים את המסלול שתכננו לחצי יום הזה. התחנה הראשונה הייתה די קרובה למלון שלנו בסמוך לכיכר Callao. ואלור (Chocolatería Valor) היא רשת בתי קפה המתמחה בצ'ורוס הטבולים ברוטב שוקולד. יש גם ארוחות בוקר מתוקות ומלוחות, עוגות, גלידות ואת שוקולד ואלור היוקרתי, אבל אנחנו באנו לטעום את הצ'ורוס המפורסמים של המקום. בפינת בית הקפה אפשר לראות איך מכינים את הצ'ורוס. מנת צ'ורוס עולה 2 אירו והשוקולד החם עולה 3.1 אירו נוספים והוא מספיק לכמה מנות. היה טרי, טעים ובכלל לא מתוק. למחרת נאכל את הצ'ורוס הטובים ביותר בעיר.
אחרי חצי שעה המשכנו הלאה, חזרנו לרחוב גראן ויה ופנינו מזרחה. התחנה הבאה הייתה מרכז האומנויות היפות (Círculo de Bellas Artes) ברחוב אלקלה (Alcala). אנחנו מגיעים למרכז התרבות בשל התצפית היפה על העיר והבר הנמצאים בקומה השביעית שלו. החום היה כבד ואחרי כמה דקות של מבט על העיר מלמעלה וכמה תמונות החלטנו שמיצינו. תצפית די בינונית ומיותרת. התצפית פתוחה בימי ב'-ו' בשעות 09:00-22:30 ובסופי שבוע משעה 11:00. העלייה לתצפית כרוכה בתשלום 5 אירו.
ממש בסמוך ממזרח נמצאת כיכר סיבלס (Fuente de Cibeles). יש בכיכר מזרקה ניאו קלאסית של האלה סיבלי יושבת במרכבה המובלת על ידי שני אריות. בפינה אחת של הכיכר משקיף עליה המבנה של בנק ספרד (אותו אחד שנשדד בסדרה "בית הנייר"...) ואילו בפינה ממול נמצא ארמון התקשורת (Palacio de Comunicaciones) הלבן והמרשים, שגם לו יש מרפסת תצפית בתשלום בקומה השמינית, ממנה צופים על הכיכר והעיר. המעלית מגיעה רק עד קומה 6 ומשם ממשיכים ברגל.
שער אלקלה (Puerta de Alcalá) נמצא מעט מזרחית מכיכר סיבלס. זהו שער ניצחון עשוי גרניט, עם שלוש קשתות מרכזיות (עם ראש אריה מעל כל אחת) ועוד שני מעברים והוא עשיר בפסלים ובתגליפי אבן. לצערנו הוא היה מוקף בפיגומים, מה שפגע במראה שלו וגם בתמונה. ניסיתי וניסיתי לצלם אותו ללא תנועת המכוניות, אבל מכונית אחת שחורה הפרידה ביני לבין ההצלחה...
בכיכר נמצאת מסעדת Aarde היקרה והיוקרתית, שנחשבת כמעוז הסלבס של מדריד והמקום הנכון להיראות בו, אבל לנו יש תכניות אחרות ואנחנו ממשיכים לכניסה לפארק הנמצאת ממול. פארק רטירו (Parque de El Retiro) הוא פארק עצום בגודלו מהמאה ה-19. אם תרצו, זו המקבילה של מדריד לסנטרל פארק הניו יורקי או ההייד פארק הלונדוני, הפארק המרכזי של העיר. נכנסנו לפארק בכניסה הצפון מערבית, החום הכבד (41 מעלות) פשוט מתיש אותנו ואנחנו מתיישבים בבית קפה בכניסה לפארק. סיגל עשתה בשכל והזמינה קפה קר ואילו אני הזמנתי יין, קיבלתי אותו לוהט ונאלצתי לצנן אותו עם קוביית קרח.
אחרי שצברנו מעט כח, המשכנו לטייל לאגם המרכזי. באגם הגדול ניתן לשוט, יש סביבו המון פסלים ומזרקות ואנדרטת אלפונסו ה-12 (מלך ספרד בשנים 1875-1885), שהיא אנדרטת עמודים חצי עגולה, פסל גבוה של פרש במרכזה ושני זוגות אריות בחזיתה על שפת האגם.
משם המשכנו מעט דרומה לעבר ארמון הזכוכית (Palacio de Cristal). זהו מעין מבנה דמוי ארמון עם קירות מזכוכית בהשראת ארמון הבדולח של לונדון שבימים רגילים מציג תערוכות אמנות של מוזיאון ריינה סופיה המפורסם, אבל כשאנחנו הגענו לא היה בו כלום והוא נראה מוזנח למדי. הברווזים היפים באגם הקטן שלידו היו מעניינים הרבה יותר ואפילו זכו ליותר תמונות.
משם התחלנו לנווט את דרכנו החוצה ליציאה הדרום מערבית. בסמוך ליציאה נמצאים הגנים הבוטניים המלכותיים ומעט צפונה מהם נמצא מוזיאון הפראדו (Museo Nacional del Prado), שהוא מוזיאון האמנות החשוב ביותר של מדריד ואחד הנחשבים באירופה. אנחנו צופים מבחוץ, מתרשמים מהמבנה העצום והמרשים ועוצרים מונית כדי לחזור למלון ולהימלט מהחום הבלתי אפשרי.
כשהנהג שמע את שם המלון, הוא החליף צבעים, סיפר לנו שכל האזור חסום בשל מצעד הגאווה מחר ושאינו יכול להגיע למלון. ביקשנו שיביא אותנו הכי קרוב שהוא יכול והוא עצר לנו במרחק של בסביבות קילומטר מהמלון. בדרך עוד נכנסנו לחנות Ale Hop, שהיא רשת של חנויות של כל מיני דברים חמודים במחירים נמוכים מאוד (מזכירה את רשת Flying Tiger הדנית) וקניתי לי כובע כדי להגן קצת על הראש. בשעה 19:00 חזרנו למלון הרוגים, ניסינו לקבל בקבלה קצת מידע על החסימות של מצעד הגאווה, אבל לצערנו לא כל כך הצלחנו להבין, לא מהם ולא מהמידע ברשת. מוזר.
בשעה 20:10 יצאנו למסעדה, המרוחקת קילומטר מהמלון. כל הרחובות היו חסומים והבנו שהדרך היחידה להגיע אליה תהיה בהליכה ברגל. קיווינו שלא נגיע אליה רטובים לחלוטין מהחום הכבד. מסעדת D'stage מעוטרת בשני כוכבי מישלן ומציעה שני תפריטי טעימות, האחד בן 15 מנות במחיר 165 אירו לאדם והשני בן 18 מנות במחיר 195 אירו לאדם. אנחנו מתלבטים מעט ובסוף לוקחים את הגדול מהשניים (כמו תמיד, עיניים גדולות...). כוס יין אדום שמיוצר במיוחד בשיתוף פעולה עם השף עולה מחיר מגוחך של 6 אירו. השף הבסקי הוא דייגו גררו והוא הגיש לנו בעצמו חלק מהמנות, כל הכבוד!
אנחנו מקבלים אורצ'טה, מעין מקפא חלב ומעליו מיסו וקרם ביצה. מפתיע ומרענן. אחריו מגיע עלה שום שחור קריספי ובתוכו חמאה. הוא מוגש עם משקה ממותק. מנה נפלאה. כעת הגיע סשימי לברק, שיושן שבוע בתוך אורז והוגש עם תיבול. הוא נחתך לנו בהצגה על ידי השף, שנתן הסברים על השולחן. מנה נהדרת.
אחריו הגיע ניגירי עם שרימפס ברוטב האורז המותסס מהמנה הקודמת וקציפת ציר האורז. עוד מנה נפלאה. המנה הבאה היא עוגיית דלעת עם חמאה וקוויאר. פנטסטי! אחריה הגיע אנשובי מכוסה ברוטב חמאה וצנוברים נהדר. כעת הגיע צ'וריסו צמחוני (מפטריות, גזר, מיסו ועדשים) עם חלמון ברוטב צ'אקולי ולצדו לחם קלוי בשמן זית. מנה מאוד עוצמתית והלחם עם הרוטב היה מדהים. סיגל אהבה פחות. המנה הבאה מפתיעה, בננה ובצל שבושלו יחדיו 8 שעות ברוטב של עצמם. מנה מטורפת שיכלה להיות קינוח מדהים. אחריה קרם תירס, גרגרי תירס, גבינת עיזים וצ'ילי. מנה מדהימה.
לשולחן הוגשה מנה יפיפייה בצורת חמניה, קרם כרובית ומעל גזירי סלמון, ביצי סלמון ורוטב יוגורט. מנה מצוינת. אחריה הגיעה פטריית שיטאקי על קרם שום וג'ינג'ר ברוטב שעשוי מלחם ודגנים. מצוין, אם כי מעט מתוק מידי. כעת הגיע דג בקלה עם פלפלים ורוטב פלפלים ושמן. מנה בינונית. אחריו הגיע צלופח מעושן עם לפת, עור קריספי של עוף ורוטב מעוף. מנה מצוינת. הוא הוגש עם לחם מזרעי כמון שלא היה ברור מה היה תפקידו. המנה הבאה הייתה בשר יונה עם אפרסק מותסס ברוטב פטריות ואורז. מנה מצוינת. כעת הגיעה שושנה מורכבת מתפוחי אדמה, דבש וכמהין, שנינו לא אהבנו.
כעת הגיע תור הקינוחים. הראשון היה מרענן חך, תפוז סיני במילוי סורבה תפוז סיני. אכן מרענן. אחריו הגיע פלאן ללא ביצים. מנה טובה, שכשסיימנו אותה המלצרים סיפרו שהיא עשויה מח עצם... סיגל קיבלה כעת ליום הולדת מנת שערות סבתא עם נר עשוי שוקולד לבן ובראוניז נפלא. כל הצוות מחא כפיים וסיגל החליפה צבעים... מזל טוב! אחרון חביב הגיע מוצ'י נהדר עם רוטב קרמל וג'ינג'ר.
בשורה התחתונה, ארוחה נפלאה עם כמה מנות בלתי נשכחות ומעט נפילות, שירות מצוין, יין במחיר מגוחך ומוזיקה מצוינת. אנחנו הרגשנו שהארוחה הייתה גדולה מידי ומומלץ לקחת את הקטנה יותר. הארוחה ארכה שעתיים וחצי ונתנו ציון 8.5.
הדרך חזרה למלון הייתה מאתגרת במיוחד, כשאנחנו מנסים לפלס את דרכנו מבעד למאות אלפי חוגגי מצעד הגאווה, אבל גם זו חוויה. הגענו למלון קרוב לחצות.
יום שבת 9/7/22
לפנינו יום עמוס וחם במיוחד והתחלנו אותו ממש מוקדם. בשעה 8:00 כבר יצאנו. התחנה הראשונה מרוחקת מספר דקות הליכה מהמלון. כיכר השמש (Puerta del Sol) היא כיכר עירונית חשובה ומרכזית. לצערנו היא נמצאת כרגע בשיפוץ רציני וכל המרכז שלה סגור על ידי גדר. זה לא מפריע להרים את העיניים לצדדים וליהנות מיופייה הרב. במזרחה נמצא סמל העיר, פסל הדב ועץ התות. במרכזה נמצא פסלו של מלך ספרד קרלוס השלישי רכוב על סוס ובדרומה נמצאים מגדל השעון ונקודת האפס, ממנה נמדדים מרחקים לכל מקום בספרד. במערב הכיכר נמצא פסלה של Mariblanca, דמות נשית ממוצא לא ברור, שהיא השריד האחרון למזרקה שניצבה בכנסיית האמונה הטובה (church of Good Faith) שהייתה בכיכר.
מהכיכר אנחנו ממשיכים בהליכה קצרה אל "מקדש" הצ'ורוס של מדריד. Chocolatería San Ginés הוקם בשנת 1894 ונמצא בסמטה קסומה. במבנה המרכזי יש שתי קומות ישיבה, מולו נמצא הסניף המתמחה רק בשוקולד וביניהם יש מקומות ישיבה על המדרכה ואלו המקומות המומלצים ביותר. במקום מוכרים גם צ'ורוס (2 אירו לשישייה) וגם Porras (2 אירו לזוג), שזה למעשה צ'ורוס הרבה יותר גדולים. מה יותר טעים? פשוט קחו את שניהם. באחד השוקולד יותר דומיננטי ובשני הבצק. רוטב השוקולד המדהים שלהם עולה עוד 2.8 אירו ויספיק לכם למנות רבות. יחד הם יוצרים ארוחת בוקר מדרידאית מושלמת. אני לא הייתי מוותר על ביקור במקום וכדאי להגיע בפתיחה לפני התורים העצומים.
שבעים, מתוקים ומרוצים המשכנו הלאה עוד כמה דקות הליכה משם ליעד הבא. כיכר מאיור (Plaza Mayor) היא מרכז העיר והכיכר הכי יפה ומפורסמת בה. הכיכר מרובעת ומוקפת במבנים היסטוריים מרשימים עם קשתות ובמרכזה פסל של המלך פיליפ השלישי, שבנה את הכיכר בשנת 1619. היא שימשה בעבר למלחמות שוורים, להוצאות להורג וגם כשוק העירוני.
בפינה הדרום מערבית של הכיכר היה בית הכלא של בית המלוכה, המשמש כיום כמשרד החוץ. באותה פינה גם נמצא שער הסכינים, דרכו אפשר לצאת לכיוון המסעדה הכי עתיקה בעולם, Botin. בסמטאות הצרות מסביב יש המון בארים, מסעדות טפאסים וחנויות המתמחות בכריכי קלמארי והאווירה בשעות הערב שמחה במיוחד. באמצע החזית הצפונית יש ציורי קיר מעניינים.
מהכיכר יצאנו דרך שער הסכינים, ירדנו במדרגות ולאחר הליכה קצרה התעקלנו עם הרחוב ימינה.
בדיוק שם נמצאת מסעדת בוטין (Restaurante Botin), שנושאת בתואר המסעדה הוותיקה בעולם. היא נמצאת שם ופועלת משנת 1725, כלומר בקרוב היא תחגוג יום הולדת 300, כבוד גדול! אנחנו מציצים פנימה ומתפעלים מהעיצוב ההיסטורי. בחלון הראווה יש דגם מושקע של שלוש הקומות של המסעדה. מדהים לראות את דלתות העץ המקוריות של המסעדה ואת השילוב שלה במבנה העתיק.
אחרי שסיימנו להתפעל המשכנו בדרכנו לכיוון הארמון. בדרך חלפנו על פני שוק סן מיגל (אליו כמובן נחזור בצהריים) ובית העירייה (Casa de La Villa) היפיפה של מדריד. ראינו כבר בתי עירייה יפים ממנו (כולל זה של סן סבסטיאן ובוודאי זה של פריז), אבל השילוב של הכיכר השקטה (שהייתה ריקה בשעה זו), המבנה הישן, הסמטאות הקסומות, גינת הפרחים היפה והפסל במרכזה של אלוורו דה בזאן (Álvaro de Bazán) יצרו תמונה ממש יפה. דה בזאן היה אדמירל ספרדי במאה ה-16, המרקיז הראשון של סנטה קרוז.
עוד כמה מאות מטרים הלאה ברחוב Mayor ואנחנו רואים את הארמון מציץ אלינו מימין. הגענו אליו בדיוק בפתיחה בשעה 10:00 והצלחנו אפילו להפתיע את עצמנו בהספק שלנו. קנינו כרטיסים מראש לשעה 13:00 (כי התכנון במקור היה להגיע אחרי ארוחת הצהריים) וקיווינו שיאפשרו לנו להיכנס כעת. קתדרלת אלמודנה (Catedral de Santa María la Real de la Almudena) נמצאת מדרום לארמון. יש בה פסיפסים מרשימים ותצפית מהכיפה, אבל אנחנו שבעים מקתדרלות ושבעים מתצפיות. כניסה עולה 7 אירו לאדם.
ארמון ריאל (Palacio Real de Madrid) המלכותי בוהק בלובנו, מרשים מאוד מבחוץ, הוא תוחם חצר גדולה, מסביבה מעברים עם קשתות, במרכז מספר עמודי תאורה מרשימים במיוחד, צבועים שחור בשילוב זהב ובפינה הדרום מערבית שלו נמצא מוזיאון הנשק. ממערב לו נמצאים גני הארמון Campo del Moro. הארמון פתוח בימי שני עד שבת בשעות 10:00-19:00 ובימי ראשון עד 16:00 והכניסה עולה 13 אירו לאדם. הכניסה נמצאת מדרום ויש תורים ארוכים משעות הבוקר המוקדמות. יש תור נפרד למי שקנה כרטיסים מראש (מומלץ מאוד) ולאחריו בדיקה ביטחונית. הסיורים המודרכים מיותרים (והם רק בספרדית).
כמה דקות אחרי אנחנו כבר בפנים, מתחילים את הסיור העצמאי בחדרי הארמון ומתאכזבים לגלות שאסור לצלם החל מהחדר השלישי. הארמון נבנה במאה ה-18 בסגנון ניאו קלאסי ומשמש כיום לאירועים רשמיים בלבד. הוא מכיל 3418 חדרים, גדול יותר מכל ארמון אירופאי אחר.
במהלך הסיור עברנו בחדרים המושקעים וראינו עיצובים שונים מתקופות של מלכים שונים, חדר האוכל העצום, חדר המוזיקה, חדרים עם תצוגת כלי שולחן והגשה, כלי פורצלן, הכנסייה המלכותית, חדרים עם כלי נגינה, חדר תכשיטים בו ניצב הכיסא של המלך קרלוס השלישי והכתר והשרביט של מלכי ספרד במרכזו, חדר עישון, ציור של מיכאל אנג'לו משנת 1607 וחדר הכתר עם המראות וכיסאות המלך והמלכה בו קיבלו את הציבור. הסיור לקח ברגוע 45 דקות ובכל חדר היו הסברים ברורים מאוד באנגלית.
כשיצאנו מהמבנה הראשי הלכנו למוזיאון הנשקים הנמצא בפינת המתחם, שם ראינו סוסים משוריינים, כלי מלחמה, חרבות, מגינים ובגדים משוריינים. מתחת יש קומה נוספת עם כלי נשק, סוסים ואביזרי מלחמה נוספים. סיור מרתק של כרבע שעה. סה"כ בילינו בארמון כמעט שעה וחצי.
מהארמון חזרנו כמה מאות מטרים אל שוק האוכל. שוק סן מיגל (Mercado de San Miguel) הוא השוק אוכל המפורסם ביותר בעיר ונמצא בכיכר באותה שם מעט מערבית לכיכר מאיור. שוק מודרני, נקי ומרווח. הדבר הכי חשוב זה לתפוס מקום ישיבה, אז סיגל התנחלה במרכז השוק ואני יצאתי להסתובב בין הדוכנים הרבים וכל פעם הבאתי משהו קטן עם עוד כוס יין ריוחה לבן מקומי צונן נהדר (אבל אפשר גם ללגום סנגריה או בירה סרווסה) וחוזר חלילה עד ששבענו. השוק נפתח בשעה 11:00 ואם רוצים לאכול בניחותא, כדאי להגיע בסמוך לפתיחה. בשעה 12:00 כבר לא יהיו מקומות ישיבה. שימו לב שבכניסה לשירותים דורשים לראות קבלה על אוכל אז תשמרו.
אנחנו אכלנו באן עם בשר סרטנים. המילוי היה מעולה, הבאן פחות, לחמניית חמון מסורתית, פינצ'ו סרטנים נפלא, טוסטונים נהדרים עם טרטר קוד ועם קוד בחרדל ודבש, שלושה טפאסים נוספים עם פירות ים, אני שתיתי יין ריוחה לבן נפלא וקינחנו עם פאי לימון מעולה. ארוחה פנטסטית, מגוונת ומשביעה שעלתה כולל הכל 43 אירו לשנינו ואני ממליץ לא להחמיץ!
לנו כבר לא היה כח, אבל מומלץ לאכול גם אויסטרים, נקניקיות חריפות, חמון, קוביות תפוחי אדמה מסורתיות, גבינות, דגים נאים או מטוגנים וסלט פירות ים על ברוסקטה. איזה כיף של שוק, שבילינו בו כמעט שעה ויצאנו ממנו בשעה 12:40. התחנה הבאה היא כיכר אוריינטה (Plaza de Oriente), כיכר מרשימה שתחומה במערב על ידי ארמון ריאל ובמזרח על ידי התיאטרון המלכותי. בכיכר יש גנים היסטוריים אמנותיים עם אוסף פסלים חשוב ובמרכזה פסלו מהמאה ה-17 של המלך פיליפה הרביעי, דוהר על סוס המחובר לאנדרטה רק ברגליו האחוריות.
בסמוך, מצפון לארמון נמצאים גני הארמון Sabatini, אך אנחנו מסתפקים בצפייה בהם מלמעלה. אפשר לרדת במדרגות ולבקר בהן, אך השמש היוקדת מנעה מאיתנו בכלל לחשוב על זה...
עוד קצת צפונה משם נמצאת כיכר ספרד (Plaza de España). זוהי אחת הכיכרות המרכזיות בעיר. במרכזה יש אנדרטה מאבן בגובה 34 מטרים בה יושב גדול סופרי ספרד סרוונטס (Cervantes) ולרגליו פסלי ברונזה של שני גיבורי סיפרו דון קישוט (Don Quixote) וסנשו פנשו (Sancho Panza).
האנדרטה נחנכה בשנת 1929 ובראשה יש חמש נשים המחזיקות את כדור הארץ ומייצגות את חמש היבשות. לצידה יש בריכת מים ומסביב צמחיה. במלון RIU Plaza España הסמוך יש תצפית על כל העיר מהבר בקומה ה-27 ומדרכת זכוכית שמחברת שני אגפים. העלייה לתצפית עולה 5/10 אירו לאדם בשעות 11:00-17:00/17:00-24:00 בהתאמה והכניסה מהרחוב האחורי. אנחנו ממשיכים ללכת, נאבקים בחום הכבד ומגיעים בשעה 13:30 למקדש דיבוד (Templo de Debod). זהו מקדש מצרי עתיק מהמאה השנייה לפנה"ס, שהוענק במתנה לספרדים על ידי המצרים שרצו להציל אותו משיטפונות בעקבות בניית סכר אסואן במאה ה-20. עם העברתו לספרד, הוא נבנה מחדש, אבן אחר אבן, במיקומו הנוכחי ונפתח לציבור בשנת 1972. באתר ניתן לראות דגמים מוקטנים של המקדש המקורי ולצפות בסרטי וידאו ומיצגים אור קוליים המוקרנים על הקירות. הוא פתוח בשעות 10:00-20:00, הכניסה חופשית, התורים בהתאם ואנחנו מוותרים.
מעט צפונית למקדש משתרעים גנים מטופחים בשם Rosaleda del Parque del Oeste. אנחנו חולפים דרך בריכות נוי וערוגות וורדים ומגיעים אל תחנת הרכבל Teleférico de Madrid Estación Rosales. בתחנה קנינו כרטיסי הלוך ושוב לרכבל (6 אירו לאדם), נסיעה הלוך ושוב, שאורכה 2457 מטרים לכל כיוון, שהייתה אמורה להיות גם יפה וגם מנוחה. היא אכן מתחילה עם נוף יפה של הארמון, כרמים ובנייני מגורים מעניינים, אך ממשיכה מעל יער משעמם. בתחנה הסופית לא ירדנו ופשוט הסתובבנו חזרה. אומרים שהנוף הכי מרשים הוא אחר הצהרים כשהשמש מאירה את הארמון. לסיכומו של דבר אלה היו 22 דקות של מנוחה ומעט אוויר. הרכבל פעיל בשעות 12:00-20:00. אם לא הבנתם, אפשר לוותר...
מהרכבל לקחנו מונית חזרה למלון (7 אירו), אליו הגענו בשעה 14:30. היינו זקוקים למנוחה ולמיזוג כמו אוויר לנשימה. רעננים יצאנו אחרי שעה שוב לטייל ברחובות הסמוכים למלון ולא פספסנו כמובן ביקור בסניף של רשת הסופרמרקטים Carrefour, שם קנינו שוקולדים וחמון להביא לילדים. לאחר מכן ביקרנו בהיכל הקניות של הישראלים במדריד, הסניף העצום בגודלו של פריימרק. 5 קומות עמוסות בסחורה איכותית וזולה בבניין מרשים למדי, שנמצא ממש מול המלון שלנו.
אחרי שפרקנו את הקניות בחדר המשכנו את הטיול בצד השני של המלון. צעדנו לכיוון תחנת התחתית גראן ויה, שם פנינו ימינה במדרחוב De la Montera. משני הצדדים חנויות מעניינות, מסעדה ישראלית בשם למון גראס וחנות אחת מעניינת המתמחה במוצרי חמון, שם נהנינו לראות את אופן הפריסה המיוחד של הבשר. בשעה 19:00 חזרנו לחדר להתארגנות למסעדה, גולת הכותרת של הנסיעה הזו. בכניסה למלון עוד קנינו עוגיות אוזני פיל לילדים בציפויים שונים. בדיעבד, לא נרשמה התלהבות מהן...
ההזמנה לשעה 20:30, אבל יצאנו כבר בשעה 19:45. להגיע למסעדה עם מונית לא יכולנו בגלל החסימות, אז ניסינו לראשונה את שירותי הרכבת התחתית של מדריד. הרכבת מצוחצחת ומשולטת בבירור. לפני הנסיעה הראשונה יש להצטייד בכרטיס פלסטי שטוב גם לשימוש של יותר מנוסע אחד ומחירו 2.5 אירו. הנסיעה עצמה עולה 1.6 אירו לאדם. החלפנו תחתית בקלות והגענו למסעדה בדיוק בשעה 20:30.
מסעדת Diverxo היא מסעדת 3 כוכבי מישלן, שהולכת ותופסת מקום כאחת הבולטות בעולם. השף שלה, דוד מוניוז, זכה השנה בתואר שף השנה בעולם. המסעדה משוגעת לחלוטין, האתר שלה פסיכודלי ולא מזמינים בה מקומות, אלא קונים כרטיסים כמו להצגה. הישיבה היא בתוך חלל בו כל שולחן סגור באמצעות וילונות. מחיר כרטיס 365 אירו לאדם המשולמים מראש כמו בהצגה. מחיר כוס יין אדום מתחיל ב-21 אירו. הארוחה כוללת 9 מנות ושני קינוחים. בתחילת הארוחה מקבלים פולדר יפה, לתוכו מכניסים את דף הפירוט שמקבלים עם כל מנה. הקלה כל כך גדולה למי שמתעד...
הפעם לא אביע את דעתי על כל מנה כי כל אחת הייתה מושלמת ואנסה לתאר את החוויה. כבר בכניסה למסעדה אתה מבין שנכנסת למקום אחר. חזירים מעופפים, שמשיות צבעוניות ונמלים עצומות ממתכת מלווים אותנו במעלה המדרגות. אנחנו מתיישבים סביב שולחן עגול עצום, מקבלים הסברים ויוצאים לדרך.
הפתיחה המשולשת כוללת זוג מבחנות עם קוקטייל בתוך זר פרחים, אפונה בקארי ירוק ועוד מנה בלתי מזוהה שרק לאחר שסיימנו אותה, סיפרו לנו שאכלנו רגלי צפרדעים. מהמם. אנחנו ממשיכים למנת בטן טונה ברוטב עגבניות ומעין מרק טונה לצידה, המוגש בתוך ספלים עשויים מעמוד שדרה של טונה. מהמם.
אנחנו ממשיכים לסלט קפוא עם שלושה סוגי דג, שמשנה את כל מה שחשבנו על סלט. מטורף. את המנה הבאה המלצר מכין לנו מול העיניים, הוא מבשל מיני צלופחים ומוסיף אותם לדגי ספיה, צדפות ומיני סרדינים. המומים אנחנו ממשיכים לדמפלינג במילוי ציר חזיר ועליו דג קטלפיש וכל זה מוגש בתוך כף קפוצה מעל אצבעות אדם. ההפתעות לא מפסיקות.
בתוך כלי אידוי אנחנו מקבלים רול עם פודינג שחור ועליו חלמון קטן של ביצה. בעודנו מלקקים את השפתיים מגיעים המלצרים, מרימים את הכלי וחושפים מתחתיו מנה נוספת שלאחר שאנחנו מתענגים עליה הם מספרים שאכלנו אוזן של חזיר... המנה הבאה נראית כמו ציור על קנבס, בה מוגש לובסטר טנדורי אלוהי עם אורז סושי סגול. יחד איתה מגיעה קונכייה, ממנה אנחנו לוגמים ציר לובסטר ולצדינו מניחים פיל על חצובה הנושא על גבו פאני פורי במילוי לובסטר. הצגה.
כעת מגיעה המנה העיקרית, בה היינו צריכים לבחור בין כבש ליונה. כמובן שכל אחד מאיתנו לוקח מנה אחרת. הכבש מוגש בשלושה חלקים על משטח שנראה כמו גינה ציבורית. רגלי היונה מוגשים על חבילת חציר והיונה עצמה בצלחת. המנה האחרונה היא פרוסת ואגיו אלוהית שמוגשת על פחמים כבויים. לשולחן מגיע גם הנתח השלם רק בשביל ההצגה.
אנחנו מסיימים עם שני קינוחים. הראשון, יוצא מן הכלל, נראה גם הוא כתמונה וכולל פודינג אורז, פטריות כמהין, אטריות יין וגלידת סלק. השני כולל גנאש קוקוס, שוקולד, מעין סוכריות מסטיק, גלידת שום שחור וקרם יוזו קוקוס.
כל מילה נוספת שאכתוב רק תגרע מהשלמות, מההצגה הענקית, הוויזואלית והקולינרית ובעיקר מההבנה, שהרגע סיימנו את אחת החוויות הקולינריות הגדולות שהיו לנו בחיים! נתנו לה ציון 12... אחרי 3.5 שעות יצאנו מההצגה ולקחנו מונית למלון, אך נתקענו כמובן בחסימות והמשכנו ברגל למלון. לילה טוב.
יום ראשון 10/7/22
הזמנו מונית לשעה 7:55 כדי לוודא שאנחנו יוצאים בשעה 8:00. מחיר המונית לשדה התעופה כאמור קבוע ועומד על 30 אירו. בשעה 8:15 כבר הגענו לצ'ק אין, נאלצנו להתמודד עם ישראלי מתפרע שהתעקש לא לעמוד בתור (למה תמיד יש אחד כזה לפחות?), אבל התנחמנו בזה שהבת שלו העירה לו על ההתנהגות. כל התהליך עבר יחסית מהר, נסענו לשער העלייה למטוס ברכבת הפנימית, הגענו לביקורת דרכונים ריקה מאדם ואפילו היה לנו לא מעט זמן לבלות בטרקלין Neptune הנחמד, המשרת את לקוחות אל על. עוד קצת שוקולדים בדיוטי פרי והמראנו בזמן בשעה 11:35. טיסה נעימה.
סיכום ועלויות
היה עוד מסע קולינרי מטורף עם שתי מסעדות מהטופ העולמי (Diverxo ו-Arzak), אחת מאכזבת (Mugaritz) ואחת מפתיעה מאוד לטובה (Dstage). בין לבין דגמנו לא מעט פינצ'וס וצ'ורוס, אכלנו בשוק אוכל נהדר ואפילו ראינו את מיטב האתרים שיש לסן סבסטיאן ומדריד להציע. התכנון היה מצוין והספקנו לבצע הכל בלי ריצות ממקום למקום ואפילו עם מנוחות מיזוג לטעינת מצברים בבתי המלון. מזג האוויר בסן סבסטיאן היה מושלם ואילו במדריד היה חם בטירוף ודי מאתגר, מה שהצריך מאיתנו יותר מנוחות מיזוג ושתייה. הקורונה כבר כמעט ולא מורגשת ואם לא היו מבקשים מאיתנו מסיכות בפוניקולר בסן סבסטיאן ובטיסה הפנימית, יש מצב שהיינו שוכחים שהיא קיימת. המפות שהכנתי לבד עשו עבודה מצוינת והיה ממש פשוט לטייל. הטיול נמשך בסך הכל 5 ימים ו-4 לילות. להתראות בטיול הבא.
עלויות: טיסות 124 אירו (+נקודות. מחיר מלא במחלקת עסקים 2258 אירו), מלונות 865 אירו, תחבורה (מוניות ותחתית) 239 אירו, אוכל (מסעדות, עוגות ובתי קפה) 2582 אירו, אטרקציות 56 אירו, ביטוחים 26 אירו, שונות (בעיקר תקשורת) 57 אירו. סה"כ ללא קניות וטיסות בינלאומיות: 4360 אירו. בסופו של דבר, מדובר בטיול קולינרי ולכן לא מפתיע לראות שמעל מחצית מההוצאה הייתה על אוכל.
מה לא עשינו?
היו עוד כמה אטרקציות שרשמתי לי במדריד, לא הגענו אליהן, אבל אולי יעניינו אחרים:
מוזיאון Ikono - חדרי נושא מאוד מושקעים, ב-3 קומות, שלוקחים אותך לטיול עם הרבה דימיון ותמונות סלפי. המסע מאתגר את היצירתיות של המבקרים עם חוויות חושיות רבות וממש מאפשר לחוש כאילו נוסעים למקומות חדשים. זהו אחד ממוקדי הבילוי הטובים ביותר במדריד (פתוח: א'-ה' 10:00-21:15, ו' ושבת עד 22:15, עלות: 15 אירו). פארק מדריד ריו (Parque Madrid Río) היפיפה נבנה בשנת 2012 מעל הכביש המהיר D30 התוחם את נהר מנסנרס (Manzanares) משני צידיו וזוכה להצלחה עצומה. לאורכו מדשאות ומתקני משחקים לכל הגילאים. הוא מתחיל לא רחוק מפארק דל אואסטה בצפון ונמשך לאורך קילומטרים עד תחנת Legazpi בדרום. Mercado de la Cebada - שוק אוכל מקורה, שנמכרים בו דגים ופירות ים. הוא אמנם פתוח בכל ימות השבוע, אך מומלץ לבקר בו בשבת. שוק סן אנטון (Mercado San Antón) הוא שוק מקורה דומה לשוק סן מיגל עם סופר מרקט בקומה הראשונה ודוכני אוכל בקומה השנייה. על הגג יש בר יפיפה, שמשקיף על השכונה. הוא נמצא בשכונת הלהט"בים Chueca, שכונה טרנדית עם המון בתי קפה וחנויות מעצבים. שני הרחובות המעניינים לטיול בשכונה הם הרחוב של השוק Prim והרחוב הראשי שעולה מגראן ויה, רחוב Hortaleza. שכונת מלסניה (Malasaña) ידועה כשכונת הגרפיטי והוינטג'. כיכר השני במאי (Plaza del Dos de Mayo) היא מרכז השכונה ומוקפת בברים תוססים ובדוכני שוק סוף השבוע ואילו רחוב Espiritu santo הוא קרוב לוודאי הרחוב המעניין להסתובב בו. שוק ברצ'לו (Mercado de Barcelo) הוא שוק מזון מקומי מקורה תלת קומתי עם בשר, דגים ופירות ים, פירות וירקות וחומרי גלם, אבל גם ביגוד, הנעלה וצמחים (פתוח: ב'-ו' 09:00-14:30, 17:30-20:30, שבת עד 15:00). שוק לה פאז (Mercado de la Paz) הוא גם שוק מקומי, כמעט ללא תיירים עם אוכל, ביגוד ומוצרים לבית. נמצא בשכונת סלמנקה (פתוח: ב'-ו' 09:00-20:00, שבת עד 14:00). מגדל התצפית של מדריד (Faro de Moncloa) מתנשא לגובה של 92 מטרים ומאפשר תצפית קסומה וזולה על העיר וסביבתה (פתוח: ג'-א' 09:30-20:00, עלות: 4 אירו). נתיב הטאפאסים (La Ruta de Tapas) הוא השם המקומי של רחוב Ponzano, שזכה לכינוי הזה בשל מספר רב של מסעדות טאפאס השוכנות בו, שהפכו אותו למרכז קולינרי חשוב. מומלץ לבקר גם במסעדות הבסקיות ולטעום פינצ'וס. תיאטרון הפלמנקו (Teatro Flamenco Madrid) מציע מידי ערב שתי הופעות פלמנקו אותנטיות מומלצות במיוחד עם ריקודים, נגינת גיטרה ושירה. ההופעה נמשכת שעה (19:00 ו-21:30, עלות: 27 אירו לאדם או 35 אירו לאדם כולל שתייה).