טיול יום בדאלי
לדאלי הגענו ללא בעיות מיוחדות בנסיעת אוטובוס בת שלוש שעות מליג`יאנג. אחרי הנסיעות הקשות והארוכות שעברנו ב-back door , הנסיעה הזו הרגישה כמו נסיעה עירונית קצרה, ועוד לפני שהספקנו להירדם כבר היינו בדאלי. דאלי היא עיר תיירות ותיקה היושבת לא הרחק מאגם Hutai Hu. העיר לא עשתה עלינו רושם ניכר בהתחלה, בעיקר מפני שמבחינה אסתטית ליג`יאנג יפה ממנה בהרבה. בדאלי כבר עברו לפנינו תיירים זרים רבים, והעיר מאובזרת היטב לקראתם. בכל החנויות כמעט ניתן לראות שלטים באנגלית, יש הרבה מסעדות מערביות, ו-chinglish היא שפה שגורה בפי המוכרים. ה-chinglish (אנגלית סינית) היא שפה מצחיקה במיוחד, המבוססת בעיקר על תרגום מילה במילה מסינית לאנגלית, כך שניתן להיתקל בשלטים מקוריים כמו you welcome in here, או dont smoking please, ועוד.
אנחנו התמקמנו במלון קטן שרק בדיעבד הבנו שהוקם בתוך מסגד משופץ עם כתובת מוזהבת של סלאם עליכום מעל הכניסה... ביונאן קיימת קהילה גדולה של סינים מוסלמים. האיסלאם הגיע לסין דרך המסחר המפותח שהתקיים בימי הביניים בין ארצות המפרץ הפרסי לבין סין. המשמעות העיקרית למטייל היא בעיקר בהיבט הקולינרי, בזכות קיומן של מסעדות מוסלמיות רבות המגישות שיפודים לא רעים. בדאלי ניתן לראות את שלושת הפגודות הגדולות שהוקמו במאה העשירית והן מרשימות מאוד, על אף מחיר הכניסה המופקע. שם גם גיליתי לשמחתי את הפרי האהוב עליי בעולם- הרנגוטן. הפרי האדום הקוצני הזה, שנראה במבט ראשון כמו קיפוד ים מאיים, הוא בן גאה למשפחת הליצ`י ובעל טעם גן עדן. מרוב התלהבות הקפדתי מאותו רגע ללכת תמיד עם שקית רנגוטן בתיק. מאתר הפגודות עלינו על כרכרה קטנה קשורה לסוס, איתה רכבנו עד לשפת האגם היפה, המנוקד בסירות דייגים ובכפרים קטנים. אנחנו עסקנו בכרסום תירס על מקל עד שהשמש שקעה.
למחרת בבוקר יצאנו לסיבוב בכפר Xizu, שנמצא על חוף האגם מצפון לדאלי, ומוקף שדות אורז. הכפר שמר על צורתו המקורית מימי הביניים המורכבת מסמטאות קטנות ומפותלות, כאשר כל בית בנוי בצורה מסורתית עם שער כניסה מפואר, שמאחוריו חצר מרובעת ומסביב לה מבני המגורים, הבישול ומחסה לחיות הבית. מאחר והיה זה יומו של ליל ירח מלא, הודלקו בכניסה לבתים מקלות קטורת גדולים לזכר המתים, וריח הקטורת אפף את כל הכפר. אחר הצהריים החלטנו לטפס אל ה-Highland Inn הנישא מעל דאלי. ניתן לעלות לשם ברכבל, אך אנחנו החלטנו לעלות ברגל. כמובן שבתחילת השביל שוכנענו על ידי מקומי נחמד לקחת צמד סוסים, וכך עלינו את רוב הדרך רכובים על שני סוסים עם פעמונים מצלצלים ששיגעו אותנו, מודים למזלנו הטוב שלא ניסינו לעלות בעצמנו בדרך הבוצית החלקלקה, הפתלתלה והתלולה.
מקדש טאואיסטי קטן נמצא בגובה 2650 מ` (750 מ` מעל דאלי) ונשקף ממנו נוף יפהפה של כל האגם וסביבותיו. אחרי סיבוב קצר במקדש טיפסנו עוד כ-100 מטר (הפעם ברגל) לכיוון הגסט האוס. המקום, המנוהל על ידי בחורה סינית דוברת אנגלית רהוטה המכונה מלאני, הוא מלון המיועד בעיקר לזרים, וצופה לנוף המדהים של העמק והאגם. המקום מהווה בסיס נוח לטיולים בהרים שמסביב וכן מקום נחמד להתנתק בו קצת מהרעש וההמולה. כשהגענו למלון הקטן היו בו כמובן מספר ישראלים, וכן שלושה צרפתים וסלובני אחד. העברנו ערב נחמד עם ארוחת ערב משותפת שבושלה על יד מלאני. למחרת, אחרי השכמה איטית במיוחד וארוחת בוקר נחמדה על הנוף, ירדנו למטה ברכבל. הדרך למטה ארכה כעשרים דקות בנוף יפהפה ובדומיה מוחלטת. הרכבל מורכב למעשה רק מספסלים (כמו בסקי) ואתה מרחף לך בגובה צמרות העצים אל מול הנוף כמו ציפור.
מצטלמים בקונמינג
את אחר הצהריים העברנו בשוטטות בעיר ובהתפטמות על ידי מבחר מאכלים מערביים במסעדות מצוינות בכל קנה מידה, ובשעה תשע בדיוק עלינו על רכבת לילה לקונמינג. קונמינג, בירת יונאן, נמצאת כשש שעות נסיעה באוטובוס מדאלי, אולם ברכבת לילה מצליחים למתוח את הנסיעה לאורך תשע שעות, וכך לאפשר שנת לילה נוחה במיוחד. לקונמינג הגענו בשש בבוקר, ונסענו במונית למלון קמיליה עליו קבלנו המלצות מראש. נהג המונית שלנו טעה בדרך לחלוטין ולמרות ניסיונותינו להחזיר אותו אל דרך הישר הוא התעקש לא להבין את המפה, ולכן לנסוע בסיבובים במשך כשלושים דקות, עד שלבסוף הביא אותנו למלון השוכן כ-5 דקות נסיעה מתחנת הרכבת, מה שהיה כמובן די מעצבן, ואפילו הנהג לא ביקש מאיתנו תשלום, אך קיבל את הכסף שהנסיעה אמורה היתה לעלות. זו לא היתה הפעם הראשונה שנהג מונית הוכיח בפנינו יכולות התמצאות לוקות בחסר, והמסקנה שלנו מכך היתה תמיד לפתוח מפה ולעקוב אחר מסלול הנסיעה.
קונמינג נקראת גם עיר האביב הנצחי בשל מזג האויר הנוח השורר בה במשך רוב עונות השנה. זוהי עיר גדולה עם תושבים רבים, אך היא מרוכזת בצורה נוחה יחסית ואינה ענקית כמו בייג`ינג. אנחנו פתחנו את היום בארוחת בוקר מעולה במלון. בעודנו סועדים את ליבנו הגיעה לשולחננו בחורה נחמדה, וסיפרה לנו שהיא מערוץ CCTV1 המפורסם, ושהם מצלמים סדרת טלויזיה וזקוקים לשחקנים זרים. אנחנו הסכמנו לשתף פעולה, וקבענו עם "ג`סמין" להפגש במלון בשעות הצהריים. את הבוקר העברנו בשוק הפרחים והציפורים שהיה גדוש בעיקר בחיות מכל הסוגים: מאפרוחים בשלל צבעי הקשת, דרך ציפורים, תוכים, דגים, צבי ים ועד לחיפושיות זבל, צרצרים ותולעים שונות. מעניין לראות את החפיפה המלאה כמעט בין המגוון הרחב של חיות המחמד שהסינים אוהבים לגדל, לבין החיות שהסינים אוהבים לאכול.
בצהריים פגשנו את ג`סמין ונסענו איתה לקליניקה של רופא שיניים, שם צולמה הסצינה לסדרה, ושם הסתבר שבשל עודף שחקנים לא יהיה צורך בשירותי. את אורית לעומת זאת הלבישו במדי אחות (ורודים) והיא התבקשה להופיע כאחות ניו-יורקית בקליניקה. הקטע המשעשע היה שבשלב מסוים קראו בשמה בתסריט והשתמשו בשם אורית. ניסינו להסביר לבמאי שאורית זה לא בדיוק שם ממוצע בניו-יורק, אבל הוא השיב שהסדרה מיועדת לסינים, ושזה לא ממש משנה... אחרי כשעתיים של צילומים שבהם השתתף שחקן סיני מפורסם מהונג קונג, נפרדנו לשלום. צוות ההפקה התעקש לשלם גם לי עבור הזמן האבוד, וכן שילם לנו על מונית חזרה, כך שהחוויה הסתכמה בקצת כסף ובהנאה רבה. משם נסענו ישירות לאזור האוניברסיטה, שם נשבינו בקסמי חנויות סרטי ה-DVD והמוסיקה השונות עד הערב.
למחרת נסענו ל-Jin Dian, המקדש המוזהב. המקדש נמצא בשולי העיר בראש גבעה מיוערת, וסביב לו משתרע פארק ענק עם אטרקציות רבות: חממות עם צמחים מכל העולם, גן פסלי ברונזה, מגדל פעמון עתיק, שני מקדשים טאואיסטים נחמדים ורכבל, הם רק חלק ממה שאנחנו הצלחנו לסקור. בדרך החוצה גם קפצנו על רכבת הרים קטנה הממוקמת על צלע הגבעה, ומאפשרת להגיע לתחתיתה בהנאה. את שארית היום העברנו בהסתובבות בעיר וחיפוש אחר סניף ה-Wall Mart המקומי (כן, יש דבר כזה!), במהלכו שמחנו לפגוש במפתיע את עומר ועדי, חברינו לספסל הלימודים. למחרת בבוקר עלינו על טיסה מקונמינג לבייג`ין, שאותה בחרנו אל מול האפשרות של נסיעה בת 45 שעות ברכבת. זו היתה הטיסה הראשונה בחיי אשר המריאה בדיוק בזמן הנקוב על גבי הכרטיס, וגם נחתה בשלום בשעה המיועדת.
ביג`ין קיבלה את פנינו במזג אויר נעים למדי, אך אותו ערפיח מציק נותר בעינו. את היום וחצי הבאים העברנו בקניות רבות וסידורים אחרונים שבסופם עלינו לטיסת אירו-סוויט לתל אביב דרך קייב. וכך יושב אני כעת בשדה התעופה העלוב של קייב, משקיף על שמי קייב האפורים שבחוץ, ומנסה לסכם את הטיול שהיה. סין היא ללא ספק מדינה יוצאת דופן מבחינה תרבותית וחברתית, קשה להשאר אדישים אליה, והיא מסוג המקומות שמתעמתים איתם- לטוב ולרע. עזבתי את סין עם טעם חזק של עוד, ועם רצון ללמוד יותר על השפה והתרבות. אין ספק שעם התעצמותה של סין בשנים הקרובות, כולנו נכיר יותר את הענק האדום המתעורר לו במזרח ומשפיע על חיי כולנו. לי אין ספק שעוד אשוב אליה בעתיד הלא רחוק. מקווה שנהניתם, ולהתראות בפעם הבאה.
