שמורת הטבע קורבט
אחרי הטרק הארוך והיפהפה באזור נייניטל הרגליים שלנו היו זקוקות למנוחה, אבל העיניים כבר היו בשלות לראות עוד מהודו, ואין דרך טובה יותר לנוח, מאשר לצפות בבעלי חיים באזור המחיה הטבעי שלהם. טוב נו, אולי אתם יכולים לחשוב על דרך אחרת, זו הדרך שלנו. שמורת הטבע קורבט הוכרזה כשמורה למטרות ציד על ידי הבריטים. עם השנים התפתחה המודעות לשמירת הטבע (או שפשוט הם צדו את כל החיות) ואז הבריטים, ובראשם סר קורבט הצייד הראשי הכריזו על האיזור כפארק טבעי, שבו חיות הבר מוגנות מציד ואין התערבות של בני האדם בתחזוק הפארק. כלומר, הדרכים שהיו קיימות והמבנים מתקופת הציד נשארים, אבל לא בונים עוד. בנוסף, לא חוקרים באופן אקטיבי את החיות, לא מטביעים אותן או ממשדרים, לא מחסנים, למרות ששפעת העופות היא איום ממשי על הפארק ולא מכבים שריפות, אם כי מנסים מראש למנוע אותן. בנוסף, שלושה רבעים מהפארק הם שטח מוגן שאליו אין כניסה לתיירים ומיעוט של חוקרים וצלמי טבע מקצועיים מורשה להיכנס אליו.
הפארק נוסד כשמורה מוגנת ב-1936 ומקיף 1300 קמ"ר. נמצאים בו זוחלים כמו פיתונים, קוברות, קרוקודילים, מעל 580 מיני ציפורים וגולת הכותרת: יונקים גדולים: 143 טיגריסים, 600 פילי בר ואלפי איילים משלושה מינים עיקריים: אייל נקוד (spotted deer) - מין חברתי שמתקבץ בעדרים גדולים של עשרות פרטים, אייל סמבר (sambar)- איילים גדולים, הנמצאים במשפחות של עד חמישה פרטים. איילים אלה אדישים לנוכחות בני אדם וקל לצפות בהם מקרוב והאייל השלישי והקטן הוא האייל הנובח (barking deer) ,שאנחנו שמענו אותו נובח נביחה כלבית בהחלט. נדירים יותר בשמורה הם דוב ההימאליה ודוב אוכל טרמיטים וכן נמר וחתולי בר, שכמעט ולא רואים אותם. אה, ואיך שכחתי, כמו בהודו, קופים, קופים, קופים ולא, עוד לא נמאס לי מהם.
שלושה מיני קופים יש בפארק: לנגור, קוף גדול ואפור עם פנים שחורות ורעמה לבנה סביב הפנים. אלה קופים אוכלי עלים בעיקר, שאינם מציקים לבני אדם. לעומתם, קוף הרזוס הוא קטן, פרוותו ג`ינג`ית דהויה, פניו אדומות והוא נודניק גדול. הרזוסים התנחלו על בני האדם, על מקורות המזון שלנו (בעיקר אלה שהיו בתיק עטופים בשקית מרשרשת) ועל המזבלות שלנו ובהודו לא חסר כאלה. אז מהרזוסים כבר קצת נמאס לי. מין קוף שלישי ונדיר יותר, עד עכשיו ראינו רק שלושה כאלה, הוא המקוק, קוף ג`ינג`י גדול עם זנב קצר ופנים אדומות. רוב הסיור בשמורה מתמקד בלמצוא את הטיגריס, כי גם בהודו מכוונים תמיד למכנה המשותף הנמוך ביותר. הפקחים בשמורה טוענים ש- 50% מהמבקרים רואים טיגריס והפארק מלא בתמונות שתיירים צילמו ומככבים בהם טיגריסים. אנחנו קצת סקפטיים בנוגע לאחוזים שהם מציגים, אבל מאידך אנחנו ב-50% שלא התמזל מזלם...
הכנות לנסיעה
העיר שקרובה לשמורה נקראת רמנגר (Ramnagr), ובמרכזה רחוב ראשי ארוך. במעלה הרחוב נמצאת תחנת האוטובוס ובמורד הרחוב תחנת רכבת. יש רכבת לילה מדלהי לעיר. אנחנו שהגענו מניינטל הגענו באוטובוס (בעצם בכלל הגענו ברגל, ורק את הסוף באוטובוס, אבל מה אכפת לכם?). מעל תחנת האוטובוס, עדיין על הרחוב הראשי, נמצאים משרדי השמורה, נקודת המוצא לביקור בקורבט. מעל המשרדים נמצא מלון נחמד בשם Tourist Rest House שיתרונו הגדול הוא מים חמים כל היום ואני חגגתי שם על מקלחת. אמנם לא זול, 400 רופי, אבל תתחילו להתרגל- שום דבר שקשור בקורבט אינו זול.
התארגנות לביקור בפארק לוקחת חצי יום לזריזים (ישראלים), ויומיים למנומסים (אירופאים) אז תלוי מאיזה סוג אתם. הדבר הראשון שעושים הוא ללכת למשרדי השמורה שפתוחים משמונה בבוקר עד שמונה בערב ולהוציא אישור שהייה בשמורה, או בשפתם - פרמיט (permit). הפרמיט הינו הדבר החשוב ביותר ולא מאבדים אותו, צריך להציג אותו לפחות ארבע פעמים ביום. רוב התיירים מוציאים פרמיט לשמורה לשני לילות ושלושה ימים בעלות של 450 רופי לאדם. למעשה, אתה לא משלם כניסה בנפרד, אלא קונה חבילה של שני לילות בשמורה, כלומר חדרים + אישור כניסה + מיסים +בקשיש. לפני שאני אמשיך, השמורה מחולקת לאזורים לפי בתי הארחה - המקום בו תישנו קובע את האיזור בו תטיילו. האזור המרכזי בשמורה נקרא דיקלה (Dhikala). הלינה בדיקלה אפשרית בדרך הזולה, לישון במעונות של 15 איש בחדר, על דרגשים. יש לוקרים קטנים בחדר. שירותים לא נראו, אם כי כנראה יש ברז בסוף איפשהו. המחיר: 200 רופי. לא, זאת לא טעות. אמנם חדר בעיר עולה 200 רופי, אבל בקורבט זהו מחירו של דרגש. הדרך היקרה היא לישון בחדר במחיר של 1200 רופי. לא ניסינו.
חוץ מדיקלה יש מסביב לקורבט בתוך השמורה עוד בתי הארחה ב-600 רופי. אנחנו בנינו חבילה שכללה לילה ראשון באזור שנקרא ג`ירנה (Jhirna). בחדר של 600 רופי, קיבלנו מצעים ומגבות, אבל היה מאד מלוכלך ולא כל-כך נעים. מאחר וישנו בשני מקומות, ראינו שני אזורים שונים של הפארק. אזור ג`ירנה יותר פתוח ומישורי, מאפשר צפיה מקרוב על האיילים הנקודים, המון טווסים ותצפיות טובות על ציפורי שיר. רון אפילו ראה קלאו, ציפור בגודל של נשר עם מקור, שמקננת בגזעי עצים (באנגלית היא נקראת Great Hornbill). ביום השני יצאנו מג`ירנה, חזרנו לרמנגר ונכנסנו שוב לפארק לאזור דיקלה. האזור סבוך יותר, עשיר במים ובו רוב בעלי החיים. למרות שרוב התיירים מבלים יומיים בדיקלה, אנחנו כן ממליצים לראות עוד איזור בפארק, כי זה יותר מעניין. בכל מקרה כדאי לתכנן את הלילה השני בדיקלה וכך עוברים מטוב לטוב ביותר, ולא להיפך.
אחרי שהשגתם פרמיט ומקומות לישון במחיר מופקע (לנו זה עלה 2,600 רופי. למה? ככה) אתם צריכים למצוא ג`יפ ונהג שיהיו התחבורה שלכם אל הפארק ובתוכו. יש נהגים ליד משרדי השמורה ויש סוכנויות טיולים, שמספקות נהגים לאורך הרחוב. מחיר ליום ג`יפ הוא 800 רופי מינימום. אנחנו שכרנו ג`יפ לשלושה ימים ב-2600 רופי. יקר בקורבט, כבר אמרתי? בנוסף לג`יפ ולפרמיט דחפו לנו גם מדריך ב-250 רופי לחצי היום הראשון. ממש לא חובה. ולסיום צריך לקנות אוכל לארוחת צהריים: לחם, ריבה, פירות, ממתקים. אנחנו התחכמנו והבאנו ביצים קשות ובוטנים במטרה להמנע מלחם וריבה, אבל אין מנוס. ארוחת ערב אוכלים במקום בו לנים ב-100 רופי לזוג. לא חשוב מה תאכלו יגבו מכם 100 רופי. למה? ככה.
לתחילת הכתבה
חוויות בשמורה
טוב, מוכנים, יוצאים לדרך... אה ואת כל זה גילינו לבד ועשינו בחצי יום. הישג מרשים: היום בשמורה מתחיל בשש בבוקר, מתעוררים ביחד עם החיות. את שעות הבוקר מבלים בספארי בג`יפ, בשבילים בשמורה. באופן רשמי הספארי אמור להיות שלוש שעות. באופן מעשי הוא עד 11:00 בבוקר. אז אל תבזבזו אנרגיה בנסיון לקבוע עם הנהג מראש כמה שעות ספארי יהיו, זה לא משנה. בשעה 11:00 מפסיקים באופן רשמי לנסוע בשמורה. בשעה זו התיירים העצלים הולכים לחדר לישון, והתיירים המשוגעים (אנחנו) עולים למגדל תצפית עם משקפת ומחפשים חיות. בשעה שלוש מותר לנסוע שוב. זה הזמן לספארי אחר הצהריים בג`יפ. גם אם קבענו אתכם רק לשלוש שעות ביום ספארי, עדיין תקבלו חמש שעות בבוקר ועוד שלוש אחר הצהריים. למה? ככה. לפעמים זה עובד גם לטובתנו. אנחנו בחרנו להישאר במגדל גם אחר הצהריים, כי הסיכויים לפגוש חיות היו יותר טובים, אבל יש אנשים שמשתגעים מלשבת 6 שעות באותו מקום בלי לזוז. בשעה שש מפסיקים לנסוע בשמורה, חוזרים למלון ונשארים בו עד הבוקר.
היום הראשון שלנו היה מאוד מלהיב. צפינו בספארי בהרבה איילים וחזירים ובמגדל בעיקר ראינו ציפורים. שקט, שלוה וטבע עשו לנו מצוין. בכלל, בשבילי, לשבת עם רון בתוך קופסא של 2*2 מטר על עץ בלי לצאת 5 שעות זה מצוין. תצפיות על חיות מאוד טובות לזוגיות. ביום השני ראינו פילים. זו היתה חויה מדהימה. פגשנו בשלושה עדרים שונים של פילי בר בסבך, אוכלים עצים, חוצים את הנהר, מתנהגים כמו פילים. מי היה מאמין שחיה כזו גדולה חיה בטבע, משוחררת. זה היה מאוד מרגש. ביום השלישי החלטנו לגוון, ובמקום להתחיל בספארי בג`יפ, לעשות ספארי על פיל, פילה ליתר דיוק. יש בשמורה פילות מאולפות שמשמשות לטיולים עם תיירים על הגב. לי, שמכירה את העבודה עם הפילים בגן החיות, זה נראה רגיל שרוכבים על פיל, אם כי זו היתה הפעם הראשונה שאני רכבתי. למאמן של הפיל קוראים מהוט, והוא יושב על העורף של הפיל ומוביל אותו. על הגב יש לפיל מעין שמיכת אוכף ובה יושבים חמישה אנשים, מאוד נוח, הייתי מופתעת. אנחנו בילינו שעה וחצי על הפיל עם משפחה הודית - אמא, אבא וילד, שהפתיעו בהתנהגותם השקטה והמתעניינת בחיות שמסביב. כבר כל כך התרגלתי לרעש שההודים מייצרים שציפיתי לחוויה לא נעימה והופתעתי.
אמנם לא ראינו חיות יוצאות דופן מהגב של הפיל, ציפיתי לראות חיות קטנות שקשה לראות מהג`יפ, אבל כנראה שקשה לראות אותן בכלל. בכל זאת, הפיל נכנס ממש לתוך הסבך, בלי שבילים ואתה מקבל את הריח של היער מקרוב ורואה את השיחים מרום של 250 מטר של הגב של הפילה. זוהי חוויה מאוד נעימה, מרגשת ומומלצת. עלות החוויה לזוג 500 רופי+ 100 רופי בקשיש ונהוג גם לתת טיפ בסוף למהוט. אפשר להזמין טיול פילים כבר ממשרדי השמורה ולחסוך את הבקשיש, מי שלא הזמין מראש (אנחנו) צריך לשלם. הביקור בקורבט היה חוויה מרגשת ומיוחדת שמומלצת לכולם, אבל במיוחד לאלה שקרובים לעולם החי ויש להם מספיק סבלנות. הגמול גדול במיוחד, לראות חיות בטבע ולצפות בהן בהתנהגותן הטבעית דרך העיניים שלך, טוב, אולי גם דרך המשקפת..
הערה למי שאין לו זמן:
אפשר לבקר בקורבט רק ליום אחד ואפילו לחצי יום, דרך סוכנות יסדרו לכם ג`יפ ומדריך שיקחו אתכם לקורבט, פחות זמן עם החיות וגם פחות כסף.
הערה למי שיש לו כסף:
בדרך בין רמנגר לדיקלה יש שורת מלונות מפוארים ונוחים שניתן לשהות בהם ולצאת מהם לשמורה לביקורים קצרים וארוכים. יותר נוח, פחות כאב ראש והרבה יותר כסף.
