ההורים מגיעים לביקור
וואו, מזמן לא התיישבתי לכתוב. תא האי-מייל שלי התמלא לו לאט לאט ולי לא יצא לשבת, לענות, לשתף... אז הנה הגיע הרגע. עברו עלי שבועיים מדהימים. אבאמא הגיעו לטייל איתי ביחד. זו הייתה חוויה עצומה. היא אמנם נגמרה שבוע לפני התכנון. לא, לא כי נמאס לנו אחד מהשני אלא כי דוד שלי במצב בריאותי לא כ"כ טוב, אז הם חזרו לארץ בדחיפות. בכל אופן, עברו עלינו שבועיים מצחיקים בטירוף. קרו כ"כ הרבה דברים בשבועיים האלו. זה לא היה טיול סטנדרטי להורים שלי וכמובן לא לי. ההורים שלי מטיילים הרבה בעולם אבל פה הם טיילו איתי, לא במלונות אקסלוסיביים, לא בטיסות פנים, לא אכלו במסעדות מפוארות, לא חיו במקומות סטריליים, אלא- גרנו בגסט האוזים פשוטים, נסענו באוטובוסי לילה מקומיים של 12 שעות, נסענו ברכבת של 12 שעות שהתעכבה ולקח לנו 24 שעות, אכלנו בכל דוכן אפשרי ברחוב, הכל...
נשמע פשוט, הא? אבל לא הכל בא בבום, היו התפתחויות שלקחו קצת זמן. התפתחות אחת היא בתחום המגע- בימים הראשונים כשהודי נגע באמא או רק התקרב אליה היא ישר ברחה, לאט לאט היא הגיעה למצב של לחיצות ידיים יזומות מבחינתה, ואפילו חיבוקים!!! כן כן אמא התחבקה עם הודיות!!! הודיות בכפרים, שלא התקלחו הרבה הרבה זמן, שאין להן סבון, שאין נייר טואלט... וכו` וכו` וכו`... התפתחות נוספת הייתה בתחום המזון- ביומיים הראשונים אכלנו רק במסעדה עם סכין ומזלג, כן כן אוכל הודי, אבל בצורה מסודרת וכביכול נקיה. בתחום זה העניינים התפתחו מהר מהצפוי וירדנו אל הרחוב כבר אחרי שלושה ימים. מהרגע שההורים טעמו את אוכל הרחוב הם לא הסכימו להכנס למסעדה! היה להם כ"כ מעניין וטעים לאכול ברחוב. אמא הכי אהבה את החביתות עם הצ`ילי ברחוב. לאבא היה אמנם קשה עם החריף של הודו, אבל מה לעשות, אשכנזי או לא... הגענו למצב שאמא שלי!!! כן כן אמא שלי!!! הכל כך סטרילית, ישבה עם ההודים בשורות שורות על הרצפה, קיבלה אוכל על עלים שסודרו כמו צלחת, ואכלה בידיים כמו כל הודי טוב!!!
התפתחות נוספת הייתה בתחום השירה והריקודים- מי שמכיר את ההורים שלי, אין להם קשר כ"כ חזק למוזיקה בכלל ולריקודים בפרט. בכל אופן, תוך מספר מצומצם של ימים הגענו למצב בו אבא ואמא רוקדים עם הודיות בכפרים, ההודיות מנגנות בכלי מוזיקה מקומיים וההורים רוקדים. השיא בתחום זה היה שאמא ארגנה איזה מאה-מאתיים ילדים מהכפר שרצו אחרינו לשירה מסודרת של "אל המעיין", "לכובע שלי שלוש פינות" וכו`...
בנושא אחד לא הייתה התפתחות- עניין הסמים. לא, לא, הם לא הסכימו לנסות. דווקא עצרו אותם סוחרים הודיים ברחוב והציעו לאבאמא של חשיש/מריחואנה/הרואין... אבל הם החליטו להתעלם מהעניין. האמת היא, שלא תמיד הם שמו לב שמציעים להם, כי הם פשוט לא ציפו לזה. ערבים שלמים, ישבנו עם תרמילאים ישראלים סביב מדורה או סתם במעגל, שרים, מנגנים, מדברים ויש גם כאלו שמעשנים (סמים כמובן), הקיצר, הזדמנויות לא היו חסרות, אבל, אין מה לחשוד בהורים שלי שהם מסטולים. מקסימום מסטולים טבעית...
חגיגת יום הולדת
טוב, טוב, לא הכל היה כ"כ פשוט, גם להם היו גבולות. גבולות שהביכו אותי מדי פעם, ועשינו עסק- הם מביכים אותי עם הגבולות שלהם ולי יש רשות לכתוב על זה לחברים שלי באי-מייל. אז ככה: המבוכה הראשונה שנתקלתי בה הייתה היומולדת שהם ארגנו לי בערב שבת השני שלנו ביחד. היינו בבית חב"ד בפושקר ובאמצע הארוחה 150 איש התחילו לשיר לי היום יומולדת... נתנו לי עוגה, עשו תוכנית אומנותית שכללה סיפורים, שירים עם תנועות וכו`, וציפו שאני אברך את הקהל... פאדיחות או לא, לי בכל אופן הייתה יומולדת נפלאה, עם אימא ואבא והמון המון חברים.
המבוכה השנייה שנתקלתי בה הייתה כוסות הפלסטיק שאימא סחבה לכל מקום. למה? כי לאכול בדוכני רחוב אפשר אבל כששותים מיץ פירות שנסחט ברחוב עדיף לשתות אותו מהכוס שלך...אז כל פעם שרצינו מיץ אימא הייתה צריכה להסביר להודי שאת המיץ יעשה ישר לתוך כוס הפלסטיק...
ביומיים-שלושה הראשונים אימא הסתובבה גם עם מפיות נייר, כדי שאת האוכל שהיא קונה בדוכני הרחוב ישימו לה לא על נייר עיתון כמו שהם נוהגים אלא על המפית הסטרילית מארץ ישראל... המבוכה הגדולה ביותר מתועדת בתמונות מכמה נקודות שונות, אחת מהנקודות הייתה מקדש העכברושים. במקדש הזה האובייקט הקדוש הוא העכברוש, ולכן מסתובבים בין הרגליים כ- 1000-2000-3000 עכברושים. טוב, טוב, באמת מגעיל ללכת ככה. אבל מסתדרים. אתם יודעים, הודו, צריך להיות אדישים לפעמים ואז הדברים נראים מצוין. אז אני שמתי על עצמי מעטה של אדישות ובזה פתרתי את בעיית גועל הנפש מהעכברושים. אמא ואבא התמודדו עם זה אחרת: הם הביאו מהארץ כובעי אמבטיה מניילון ולבשו אותם על הרגליים... טוב טוב, כשתיראו את התמונות תבינו עד כמה זה מביך ללכת עם אנשים שלובשים כובעי אמבטיה על הרגליים!!! הקיצר, היו קטעים. בדרך כלל אני זו שמשגעת פה את ההודים אבל בשבועיים האחרונים הייתה לי תמיכה היינו שלושה ששיגעו פה את ההודים.
אז. תודה, אבאמא שבאתם, תודה שהסכמתם לחיות ככה ברפש ובזוהמה, תודה שהשתחררתם מההרגלים שלכם לשבועיים, ותודה על החוויה. היה כיף.
חברי`ה תמשיכו ליהנות מהחיים, לחייך, ולאהוב ...
אוהבת
בבה
ודרך אגב, לכל מי ששאל אותי לאחרונה כמה זמן אני מטיילת בנגלה זו, אז התשובה היא - 6.5 חודשים. והיד עוד נטויה...
נכתב וצולם ע"י אורית
