היציאה לג`ינג`ה
שייט במקורות הנילוס יפיפיים, רפטינג מטריף במורד הנילוס הלבן, תוך התמודדות עם אשדים שוצפים ומפלים גועשים.אוהד נהנה מאוד מההרפתקה ומכל הירוק שסביבו.
שייט במקורות הנילוס יפיפיים, רפטינג מטריף במורד הנילוס הלבן, תוך התמודדות עם אשדים שוצפים ומפלים גועשים.אוהד נהנה מאוד מההרפתקה ומכל הירוק שסביבו.
קייפ טאון היא עיר נפלאה, ובמיוחד עבור מי שטייל תקופה ארוכה באפריקה - היא מרגישה כמו בית. אורן תדמור וגיל חן מספרים על העיר שגרמה להם להתאהב. על האתרים שכדאי לבקר בהם, ועוד חוויות בקצה הדרומי של היבשת השחורה - בכתבה שלפניכם.
המעבר בין אפריקה הדרומית למזרחית הוא דרמטי ומורגש, כלכך צד ביבשת יש קסם משלו. בכתבה שלפניכם מתואר מסלולו של גיל ממפלי ויקטוריה לטנזניה דרך מלאווי, עם מספר נקודות שאסור להחמיץ בדרך, וגם תובנות על חיי המטיילים באפריקה.
"אני מרגיש שאפילו טקסי שרפת הגופות כבר לא מעוררים בי אותן תגובות כמו בהתחלה, וזה, יותר מהכל, סימן בשבילי לקום ולהמשיך הלאה; הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה לי כאן זה שאתרגל למשהו, שאקבל את הדברים כמובנים מאליהם, שאפסיק לשאול, לחפש, להתעניין; אבל אני אגיע הנה שוב, אני בטוח". איציק גונן מסיים את ביקורו בורנאסי וממשיך ברכבת לאגרה.
איציק גונן לוקח קורסים ברייקי וביוגה במהלך שהותו ברישיקש. הוא מסיים את השבוע עם שרירים תפוסים אך עם בסיס טוב, כעת הוא מתפנה שוב לתור את סביבותיה של העיר ולהפגש עם דמויות מעניינות נוספות.
אבישי מספר על ספארי אוסטרלי באי קנגרו- קואלות, קנגרואים, ועוד שלל בעלי חיים באי המופלא
טיפוס טוב וקשה, חיי חברה מדהימים, תנאים מעולים, קנגרויים על הבוקר וחוויה בלתי נשכחת. אין סיכוי למשהו אחר.
רבות כבר דובר וסופר על ניו זילנד כגן-עדן האבוד בכלל וכגן עדן לטרמפיסטים בפרט. מנסיוני אחרי שלושה חודשים בארץ שיש בה יותר כבשים מבני אדם, אני יכולה להעיד שהכל נכון.
פפואה היא אחת המדינות בהן התרבות והטבע יצרו שילוב משכר ועז של נופים ומנהגים בלתי נשכחים.לא רבים מגיעים אל פפואה וידוע כי הטיול בה מאתגר וקשה אך מי שיגיע לכאן יזכה בחוויה מהממת של ``פעם בחיים``. אז איך מתכוננים? הכל על האקלים, בריאות ובטיחות,ויזה, תחבורה, אוכל, לינה, ציוד, מטבע, וכל היתר...
עוד ערב חולף על שפת האגם. הפעם שקיעה של מעמד הר סיני - קרני השמש בוקעות מבעד לעננים שחורים, יוצרות הילה של זוהר שמימי, גבוה מעל לאגם הקטן הבוהק. היום ערב שבת, וכשאנו הולכות לתור אחר ארוחת הערב אנחנו נתקלות בשלט ``שבת שלום`` מעל פתח המסעדה שמעבר לפינה. בפנים מוכנה ארוחת מזנון ישראלית למהדרין, כולל חומוס, סלטים וחיקוי מעניין לחלה של שבת.
שבוע שני & 4/2/05 - 10/2/05 אגם טקאפו הר קוק - קטלינס
בעיר איימנם בקראלה נמצא בית המשפחה של ממאצ`י, רהל ואסתה, מהספר `אלוהי הדברים הקטנים`, עם המדרגות המובילות לנהר והמקדש המקומי. איציק גונן ממשיך לצעוד בעקבות הספר ולומד על ההבדל שבין דמיון למציאות. בדרכו הוא גם מבקר באבהילש סינימה בקוטאיאם, ובמקדש שיווה העתיק והחשוב שהאור בו דולק ברציפות כבר 450 שנה.
צדק מי שקבע שהודו ממכרת וברגע שעוזבים אותה רק רוצים לשוב. איציק עושה זאת ושב להודו, והפעם על הפרק: דרום המדינה, עם הנסיעות ברכבות המשקשקות, נענועי הראש ובעיקר הזכרונות המתוקים. והתחנה הראשונה - בומביי.
איפה אתם מבלים את הפסח השנה? בבית? אצל קרובים? הנה רעיון לשנה הבאה: זנזיבר! האי הקסום באוקינוס ההודי הוא יעד נהדר כל השנה, אבל בכתבה הבאה תראו שגם בחופשת הפסח הוא יעד מושלם, עם ליל סדר מהנה וטיולים באיזור
הבעיה היחידה שיש כאן איזה עז, כן, כן, עז, שנצמדת אלי ומנסה לעזור לי לגמור את הפאפאיה... אני נותן לה את הקליפות, אבל זה ממש לא מספק אותה, ובינתיים מצטרפות אליה עוד כמה עיזים חברות, וגם כמה קבצנים שנמצאים בסביבה. בסוף נשבר לי ואני קם, חוצה את הגשר, ותופס לי פינה שקטה על הדשא בחצר אחד האשראמים... איציק גונן ממשיך בחוויותיו ברישיקש.
טיול למפלים ברישיקש, צעידה למקדש נילקאנתה מאהדב וביקור במרכז של אנדרו כהן. איציק גונן ממשיך את שהייתו ברישיקש הקסומה ומשתף אותנו בחוויותיו.
סיור ברחובות בומביי מגלה מבנים שמאחוריהם סיפורים מענינים ומזמן צפייה במשחקי קריקט על מדשאות העיר תוך נגיסה בפאפאיה מתוקה. רגע לפני שהוא עולה על רכבת לילה לגואה, איציק גונן נפרד מרחובות בומביי.
כל כך הרבה מדברים על רישיקש - על הגאנגס שחוצה אותה, על האשראמים המפורסמים, על הגשרים הגדולים ואווירת הקדושה ששוררת בה. רק כאשר מגיעים אליה מבינים עד כמה הכל נכון.
פתאום החיים שלך מקבלים נקודת מבט אחרת, יותר שלווה, יותר רגועה, יותר מקבלת. פתאום אתה מרגיש שהכל אפשרי, אם רק תרצה, ואתה יכול להתפנות ולחשוב מה באמת אתה רוצה, מה החלום שלך? מהו הדבר שאם היה מתרחש היית אומר לעצמך `היה שווה לחיות את החיים האלה?` איציק גונן ממשיך במסע בעקבות הגנגס ומגיע מרישיקש לורנאסי.
שדות תעופה הם זירות קבועות של פגישות ופרידות, ועכשיו מספק לי שדה התעופה `סכיפהול`, שהשמש מתחילה לחשוף אט-אט את מסלוליו (שמונה וחצי, הגיע הזמן!), את התפאורה הנפשית המתאימה להיזכר בגעגועים באנשים שחלקו איתי גסט-האוסים, אשראמים, טרקים, שיעורי יוגה ורייקי, רכבות ואוטובוסים, ועשו איתי את הטיול.
העיר ורנאסי ידועה בטקסי הפוג'ה שמתקיימים על גדות הגנגס ובטקסי שריפת הגופות. זוהי גם בירת המוסיקה ההודית המסורתית. איציק גונן צופה בטקסים ומאזין למוסיקה ולומד רבות על מנהגים אלה, בעיר שהיא מחד סוחטת רגשית ומעייפת ומאידך מלאה במוזיקה ושמחה.
אנחנו יוצאים לדרך ומתחילים לטפס לאורך נהר מלאנה, הנשפך לנהר פארוואטי. השביל עולה, יורד, ובמקומות מסויימים עובר ממש סמוך לנהר הזורם. בתוך הערוץ קר, כיוון שהרכסים הגבוהים מונעים בינתיים מקרני השמש להגיע ואנחנו הולכים עטופים, מנסים להתחמם תוך כדי הליכה. ובעליה, כמו תמיד, כל פעם שנדמה לך שזהו, אתה למעלה, מופיע המשך לעליה, שלא יכולת לראות אותו קודם, ועוד אחד, ועוד אחד, עד שפתאום אתה מבין שהגעת, כשהעליה החדה הופכת אט-אט למישור.
החוף הצפוני של וורקלה נהדר - המים בו חמימים, השקיעות יפות ונעים להשתזף בו ובחוף הדרומי מתגודדים עולי רגל המפזרים במים את אפר מתיהם. איציק גונן ממשיך את מסעו בקראלה, מבקר במקדשים צבעוניים עליהם סופרו אגדות, זוכה לברכות מנשים מקומיות ושט בתעלותיה הארוכות ליעד הבא.
אולד גואה היא עיר הבירה הקדומה של גואה, שיופיה התחרה בימיה הטובים ביופיה של ליסבון. שפע של כנסיות וקתדרלות מצוי בעיר ומעיד על ההסטוריה העשירה ועל תור הזהב ממנו נהנתה לפני שאיבדה את הבכורה לפנאז`י, הבירה הנוכחית. איציק גונן מגיע לביקור וחושף פרטים מרתקים אודותיה.
מי שרוצה להכיר מקרוב את חיי התושבים בקראלה, מוטב שיצא לשוט בתעלותיה. הוא יפגוש בדייגים וברשתות הסיניות, שריד להשפעה סינית באזור, יצפה בשלבי הפיכת קליפות אגוזים לחבלים, ויחלוף על פני האשראם של האם המחבקת, שרבים עולים לרגל כדי לזכות במגע ידיה. איציק גונן יוצא לשייט, לומד על התרבות המקומית ומספר על יום מהנה שמסתיים עם שיר על השפתיים.
כשאני חושב על זה, זה בעצם נכון גם לגבינו. ההשתנות האיטית של עצמנו ושל מה שקורה לנו בעקבות כך, של יחסינו עם בני זוגנו, ועם אחרים, ואולי בכל דבר בחיינו, גורמת לכך שלא נהיה מסוגלים להבחין בשינוי, וכשאנו כבר מצליחים להבחין בו זה הרבה פעמים מאוחר מדי, כי האיטיות שבה מתרחשים הדברים בעולמנו האמיתי אינה מאפשרת לנו לתפוס אותם.
בגואה פוגשים הודו אחרת - דקלים גבוהים, כנסיות לבנות, תווי פנים וסגנון בנייה פורטוגזים. בירתה של גואה, פאנאז`י, היא עיר מעניינת עם נהר חוצה, בו עומדות שולות צדפות, אוכל טוב, שוק מרשים ורוח טובה מהים הערבי השוברת את החום.
כל שמיה של ואראנאסי מלאים כל יום עפיפונים צבעוניים, מרובעים ומעויינים, די פשוטים ולא גדולים, אותם מעיפים ילדים ואבותיהם ממרפסות וגגות בתים, וממשטחי הגאטות עצמם, כשהם מחזיקים סלילי חוט ענקיים, המאפשרים לעפיפונים לעוף גבוה-גבוה מעל לגאנגס. לא פעם ניתק החוט המחזיק את העפיפון, וזה מסתחרר לו כלפי מטה..
אלפי בקראלה היא מרכז תיירותי המשלב בין שוק גדול, שייט תעלות ומוקד לפסטיבלים, איציק גונן מספיק לבקר במקדש אחרון לפני שהוא ממשיך לארנקולם הסואנת, על מרכזי הקניות הפארקים והטיילת היפה שלה. זוהי גם תחנתו האחרונה בטיול, וכאן גם מסתיים הסיפור לשמו הגיע להודו. פרק בניחוח של סיום, עד הפעם הבאה!
``אני יכול לשבת שעות מול הגאנגס ולא אשבע, ולא אתעייף``, הוא אומר לי, ``יש בנהר הזה כל-כך הרבה חוכמה ונסיון, שייקח לך שנים ללמוד את כל מה שהנהר יכול ללמד אותך, וגם אז תהיה רק בתחילת הדרך...``.