נחיתה ב Arba Minch ועולים לג'פים וישר לשבט דורזה Dorze , בדרך אגם Chamo וכביש סלול עד לפניה לדרך עפר. בדרך בבונים , מרבו , עייטים וצפורי טרף אחרות, במזבלה .
שבט הדורזה
בכפר הדורזה Dorze פוגשים במדריך המקומי Mekonan , גבוה צעיר ובעל רסטות מסביר על חיי השבט
על הבקתות הגבוהות בגלל הטרמיטים שאוכלים להם את בסיסי הבתים וכדי שהם יחזיקו זמן רב הן נבנות ארוכות כראש פיל , הפרות שדרות עם בעלי הבית כאמצעי לחממו . הוא מציג את הגידול העיקרי שמשמש את השבט לשימושים רבים ושונים הבננה המדומה שצורתה זהה לזו של שיח הבננה רק שאין לה פרי כזה., מציגים לנו את אופן הפקת הקמח , השימוש בסיבים לטווית חוטים וחבלים , מגירוד הקליפה עושים קמח ומתסיסים אותו כ 3 חדשים עד שמקבל טעם וריח של גבינה מסריחה ואז אופים בטבון.
עוברים לבקתה גדולה לשתיה של ערקה עשוי מאניס ולכן דומה בטעמו לערק שלנו , אופים פיתה מגזע הבננה וטובלים בדבש שרדו המקומיים .
בני השבט עורכים לנו תצוגה של מחצלות , בדים ובגדים ארוגים בצבעים ססגוניים שזו התמחותם העיקרית והמאפיין את השבט הזה. יוצאים החוצה והמון ילדים מוכרי מזכרות וקבצנים עטים עלינו כדי למכור לנו כלי חרס ומזכרות בפרוטות , העיקר שנקנה.
ישנים ב Paradise Lodge Resort בארבה . מלון יפה עם ביתנים בתוך צמחיה עשירה . שירות טוב , אכל בינוני.
למחרת בבקר מתחילים בשיט על אגם Chamo , שטים כרבע שעה לכיוון אחד האיים באגם הגדול ה Crocodile Market שם מחכה לנו להקת תניני נילוס ענקיים שמשתזפים בלי תנועה בשמש . השאר משתכשכים במים בקרבת החוף . מפחיד ומרשים כאחד .
בהמשך עוברים ליד ראשי היפו בודדים שיוצאים מהמים . ההיפופוטם נכנס למים ביום ויוצא לאכול בלילה . הנוף החופי יפיפה בדרך חזרה.
שבט הקונסו
נוסעים לKonso כשעה וחצי 84 קמ' . כבר בכניסה לעיירה רואים את הטרסות שמאפיינות את השבט בצידי הדרך אנחנו פוגשים את צמחי הבננה המדומה..
המדריך צ'ו צ'ו מוביל אותנו למלון Kanta Konso Lodge המפואר יחסית ונכנסים למסעדה. הישיבה בחוץ , האכל טעים ,, כ 150 ביר לאדם בירה 30 מים 20 . הפסקה כ 45 דקות .
יוצאים לכפר Konso שם פוגש אותנו המדריך המקומי.
בני הקונסו הם שבט חקלאי שמגדל את גידוליו על מדרונות ההרים הפוריים של עמק האומו. הטרסות שלהם הוכרזו כאתר מורשת לשימור ע"י אונסקו. בתי הכפר פשוטים וצפופים עם שבילי הליכה צרים בניהם מאופינים בכד קישוט על קצה החרוט . מפעם לפעם יש בכפר כיכר התכנסויות של קבוצות מבני הכפר ,
יש גם כנסיה אוונגליסטית סגורה במרכז הכפר.
מציגים לנו את צריף המתבגרים בו גרים וישנים צעירי הכפר שמהווים את כיתת הכוננות שלו ושתפקידם להיות הראשונים להדוף כל אויב. באחד הבתים יש תצוגה של פיסלי Weka שהם פיסלי אבות שמתו . בני השבט מאמינים שנשמת המת ממשכה לחיות לאחר מות הגוף עוד 9 שנים 9 חדשים 9 ימים ו 9 שעות נוספות והם מיוצגים ע"י הפסלים עד למותם הסופי . בהתאם לאופים ומעשיהם כך גם הפסלים. יש לוחמים גיבורים ויש סתם אנשים .
טקס הבגרות וההוכחה שהבן ראוי להצטרף לקבוצת הגברים הלוחמים והנשואים בכפר נעשה ע”י הרמת אבן כבדה עשויה בזלת והטלה שלה לאחור.
האנשים חברותיים ואפילו אספו את הילדים כדי שישירו לנו A B C D באנגלית . כושר הלמידה המפתיע והמהיר שלהם מביא אותי לאסוף אותם לשיר משותף על " רמיטורס הגיע לאפריקה " . כמובן שתמורה בבלונים , טושים וצעצועים אחרים התקבלה בברכה.
ממשיכים עוד כ 4.5 שעות של נסיעה מערבה ודרומה עד לשעות המאוחרות בכניסה לעיירה טורמי Turmi וישנים ב Turmi Lodge , מלון בסיסי עם מבנה קבלה שבו מים קרים ואינטרנט ואחריו 3 טורים של מבני חדרים גדולים עם מאוורר , שירותים גדולים מערביים ומקלחת עם מים חמים, שם מחכה לנו ארוחת ערב בינונית למדי , אבל זה מה שיש.
שבט הדסנשה
בגלל הנסיעה הארוכה והמאוחרת , נותנים לנהגים לנוח ולמחרת יציאה מאוחרת ב 10 לעיירה Omorate כשעה וחצי נסיעה דרומה , עיירה מאובקת של אנשי Dasance עוברים רישום , דרכונים במשרד Immigration וממשיכים לנהר הOmo שבפאתי העיירה.
מקבלים מדריך מקומי ועם סירות גזע עץ עוברים לצד השני , השמנים והמתקשים עוברים בסירת פלסטיק.
בצד השני עולים על הגדה והולכים כ 300 מ עד הכפר, שם פוגשים את אנשי סוף העולם . קבוצה שמונה בכל האיזור כ 3,000 איש חייה בקומונות של משפחה מורחבת . לגבר מותר לשאת כמה נשים שיוכל לקנות ובדרך כלל 4 . כבר בצעירותו מקבל הבן מאביו מספר פרות ועיזים והוא צריך להרבות אותן כדי שיוכל לקנות מתנות לאבי הכלה וגם שישאר לו כזוג צעיר בסיס לבנין חיים חדשים עם אשתו. השבט הזה קשור לשבט המסאי בקניה והם דומים במנהגים רבים. כדי לתקשר עם העולם החיצון נשלח אחד הבנים ללמוד בבית ספר של המיסיון , בו הוא פוגש את העולם הגדול ומנהגיו וגם לומד אנגלית . עם חזרתו הוא הופך למדריך המקומי של השבט ומהווה חוליה מקשרת עם התיירים המגיעים לבקור בכפר.
שבט ההאמר
לקראת הצהריים ,חזרה לטורמי בירת שבט ההאמר ומשם ישירות לשוק Dimeka שנמצא כ 45 דקות נסיעה צפונית לטורמי. מהרחוב הראשי נכנסים לסימטה המובילה לרחבת השוק , בסימטה עומדים רוכלים שמוכרים פולי קפה וגרעיני תירס בעיקר וגם מעט חיטת סורגום וטף. נכנסים לשוק של אנשי Hamar האמר , כל הנשים עם רסטות אדומות ןתסרוקת קסדה שמאפיינת אותן. גופן מרוח באבקה האדומה ונותנת להן צבע שחום ויפה. הרבה מוכרות של פולי קפה ,דוכני פסלים ומוצרי מזון שונים. מספר דוכנים מוכרים כיסא/כר אישי מעץ.אותו נוהגים אנשי השבט לקחת איתם לכל מקום שילכו, כיסאות נדודים . סה"כ שוק די קטן אבל מעניין כדי לפגוש את בנות ההאמר.
משם עוברים בנסיעה לא קצרה לתוך ההרים והבוש במשך של כשעתיים וחצי נסיעה עד להגעה לכפר בו עומדת להתרחש האטרקציה המרכזית Bull Jumping , , הדרך יפה ומרתקת , עצים שטוחי צמרת , מגדלי טרמיטים , שיחי שושנת המדבר הוורודים וכמובן תפוח סדום שנפוץ כאן בהמוניו ואף נקרא באותו שם כמו בעברית . בנקודת העצירה מקבל אותנו מדריך מקומי ומוביל אותנו רגלית כחצי שעה נוספת לתוך שטח הכפר . יש תחושה שזו השיירה של ליוינגסטון שחקר את שבטי הנילוס.
נשות הכפר כבר התחילו בחגיגה והן עורכות ריקודים בקבוצה ושרות מונוטונית. מציגים לפנינו את הקופץ המתבגר שיהיה גיבור הערב.
התהליך הוא כזה :
כשעה של שירה ריקוד וטקס צביעה של הקופץ , ואחיו .
אח"כ טקס ההצלפות בו בנות ממשפחה אחרת, מכפר אחר , עומדות בתור אל מול פנל בוחרים בו משתתפים אבי החתן ואחיו, מבקשות שיצליפו בהן בכח עד זוב דם כדי להוכיח למשפחת החתן שהיא חזקה וראויה שיבחרו בה לאישה . מעניין לראות שכאשר המועמדת מבוגרת , צעירה מידי או לא מוצאת חן או קטנה פיזית , משפחת החתן פוטרת אותה במכה קלה ביד ולעיתים גם זה לא . המחזה קשה לצפיה , מעורר רחמים כלפי הנערות שנידחות ומענין לראות את נחישות הנידחות וגם הפייבוריטיות שמנהלות מאבק דחיפות כדי לקבל הצלפות שוב ושוב עד זוב דם רב כדי לקבל עוד הצלפות כי זה מגדיל את סיכוייה להבחר לכלה המיועדת .
כל שלב מתבצע בצד אחר של הכפר , מרחק כמה מאות מטרים .
בשלב הבא מעבירים את המתבגר לצביעה של עיטורים בפנים ובידיים מצבעים שהופקו מאבנים צבעוניות . ועושים טקס עם זיקני הכפר במכלאת השוורים. עוברים משם למרכז הכפר שם רוכזו כ 10 שוורים ומתחיל תהליך של הצמדת השוורים בשורה ראש לזנב , כשבצד אחד תופסים להם בזנב ובצד שני לוחצים על נחיר באצבע אחת ועל החיך בתוך הפה באצבע שניה , בלפיתה חזקה שמונעת מהשוורים לזוז ולהתנגד . כששורת השוורים מוכנה מתחילה קריאת חצוצרות ושירה של הנשים שמסביב והמתבגר , עירום לגמרי לוקח תנופה קלה ומנתר על גב השור הראשון , עכשיו נשאר לו 'רק' להמשיך ולרוץ על גב השוורים תוך נגיעה בכל אחד מהם במהלך המעבר . הוא עושה 2-3 קפיצות תוך ירידה בשני הצדדים , אחכ עוד 4 פעמים הליכות מבלי לרדת ולבסוף עוד מספר פעמים של קפיצות משני הסוגים . בכל פעם שהוא נופל בין הפרים הוא מתחיל מחדש. החצוצרות תוקעות הקהל באקסטזה וגם אנחנו מוחאים כפיים להצלחות ומשתתפים בצערו בנפילות . המעמד מרגש , מלא אקסטזה ומעניין מאוד.
הטקס נמשך אצלנו כ 4 שעות ולאחריו יצאנו נרגשים ומלאי חוויה למסע הרגלי בחושך אל הג'יפים. הגענו לקראת חצות למלון בטורמי לודג' . עייפים ומרוצים . מחר השכמה ויציאה מאוחרים
מאחר ומרוב צילומים נגמרו לכולנו הבטריות במצלמות לא נשאר לי אלא לצרף תמונת קפיצות מרחבי האינטרנט.
שבט הקארו .
בקר חדש ואחנו בדרך לשבט קארו שנמצא בחלק הדרומי של שמורת מאגו . מרחק של כשעה וחצי נסיעה מטורמי מערבה.
הכפר יושב על מצוק של גדת האומו .
נכנסים , המדריך המקומי מקבל אותנו ומסביר על השבט ומנהגיו. אנשי הקארו צובעים את עצמם בפסים לבנים , תכשיטים בשפה התחתונה והעליונה . כבר בהתחלה ברור שהם יותר אגרסיבים והם נעמדים מולנו כדי שנצלם אותם התעריף 5 ביר לתמונה ו 10 לאם ותינוק .
כבר בהתחלה ברור לנו שבגלל האגרסיביות יהיה לחץ על המצלמים ולכן ניסינו לבנות מודל של תשלום אחד לצילום חופשי של כל אנשי הקבוצה . המדריך הסכים אבל אנשי השבט לא , ולבסוף אסף כ 20 מבני השבט , שילמנו 500 ביר לראש השבט והתחלנו לצלם אותם .
שאר אנשי השבט כעסו מאוד והרגישו כמי שפרנסתם נגזלה ולכן התחילו למשוך אותנו לצלם גם אותם ולשלם להם , אבל מה לעשות אנחנו כבר רוויים ורק מעטים מהם זכו להתפרנס מאיתנו . מסיירים בכפר בדרך רואים את בנות הכפר והילדים שלא היו בקבוצת המצולמים הראטשונה , מחכים לנו בפוזות שונות , עם טלאים בידיים , ישבות על בקתות האסמים ומתחננות שנצלם גם אותן תמורת התשלום שיאפשר גם להן להתפרנס. הרגשנו החמצה וטעות שלא פיזרנו את התמורה לצילומים בין הרבה מתושבי הכפר , והרי מבחינתנו זה כסף קטן יחסית ותרומה לאפריקה ותושביה ובשבילן זו כלכלת היום יום. מסיימים הבקור בבית הספר היסודי המקומי. מפתיע .
משם אנחנו פוצחים בנסיעה ארוכה של מספר שעות עד לעיירה גינקה Jinka .
ישנים בגינקה ריזורט. מלון בסיסי עם מרפסת בר גדולה יחסית . המקום ידע כנראה ימים טובים יותר בעבר . הבעלים לא ממש מתאמץ , יש דודי מים חמים דולקים בחדרים אבל זרזיפי המים החמים והתנהלותם המוזרה בברזים לא ממש עוזרים לנו למקלחת טובה ואנחנו מסתפקים במקלחת קרה עם נגיעות חמות.
שבט המורסי
למחרת נכנסים ל Magu National Park ובדרך עוברים דרך שבט הבנה Bana והארי Ari . בתוך השמורה יושבים בני שבט המורסי Mursi. בדרך לכפר עוברים רישום בראשות הגנים והשמורות ואח"כ כרטיסים בראשות השמורות ומקבלים. מדריך מקומי ומלווה/ מאבטח צמוד .
אחרי כשעתיים של נסיעה בתוך הפארק מגיעים לכפר שם מרוכזים בני המורסי . יש תיירים נוספים במקום . בגלל ההתנהגות האגרסיבית מאוד של בני השבט , אוספים אותנו לתדריך של עשה ואל תעשה , מסבירים לנו על הלכות הצילום והשמירה על תשלום תעריף 5 ביר לצילום. מבקשים שלא נתחכם כי המורסי חמי מזג ואכן רבים מהגברים מסתובבים עם קלצ'ניקובים .
יש הרבה מתח באויר. המורסי הם המוזרים ביותר מאילו שראינו עד היום . כדי לכער את נשותיהם היפות שסוחרי העבדים חשקו בהן הן כבר מגיל צעיר מחוררים את השפה התחתונה ומגדילים את החור האמתעים שונים עד למצב שכנסת צלוחית חרס מקושטת לתוך החור , מה שמעניק להן שפתי ברווז וגם דיבור בעייתי . באותו אופן הן מחוררות גם את תנוכי האזניים ותולות עליהן צלוחיות . התוצאה , עיוות פנים שאכן מכער אותן והופך אותן ללא נחשקות .
הגברים מקשטים עצמם בקרני פרות ובפירות שונים מוסיפים לעצמם נזמים משונים ובכלל כל הביקור הופך להזוי , מלחיץ , ומאוד משונה . אבל יחד עם זאת מאד אטרקטיבי ומלא אדרנלין.
צילמנו המון וכשנגמר הכסף בקשנו לחזור לג'ינקה הפחות מלחיצה.
שבט הארי
אחר הצהריים ביקור בשבט הארי שגר בג'ינקה
שם מציגים לנו מסורות שונות של תרבותם. כמו כדרות ונפחות שמאוד נפוצים אצלם. השבט הזה שומר על המסורת שלו בתוך ה"עיירה המודרנית" וגר בבתי עץ וצריפים רגילים כמו גם בתי חימר מגודרים והם אינם בעלי אופי בראשיתי כמו השבטים שראינו עד כה.
ארוחת ערב במסעדה ליד גינקה ריזורט , אוכל בסדר. שם אנחנו מתמודדים לראשונה עם ההתנהלות במסעדות באתיופיה . יעילות זה מושג שטרם שמעו עליו כאן . ההזמנות ארוכות ומסורבלות , חלקן בכתב וחלקן בעל פה ,ונמשכות דקות ארוכות , מה שמבטיח זמן ארוך להכנה שלהן עד להגשה המיוחלת . היינו קבוצה ולבסוף התערבנו בניהול ההזמנות ע"י כך שבקשנו להעביר למטבח להכנה את כמות ההזמנות הראשונה בזמן שממשיכים לרשום לבאים את מנותיהם , אח"כ הגיע שלב הזמנות השתיה וכו' . החלטנו שמחר נתערב מהתחלה כי לא יתכן שארוחה תארך 3 שעות .
שבט הבנא ושוק ג'ינקה
ביום האחרון אנחנו מתחילים בבקור במוזיאון השבטים בגינקה . מבנה קטן עם חדר לא גדול ובו מספר לא גדול של מוצגים מהשבטים השונים שבאיזור עמק האומו , אח"כ מקרינים סרט של National Geographic על ביקור בשבט הבודי שגרים ליד המורסי בתוך הפארק . פתאום סרט נראה אחרת רק בגלל שהיית שם יום קודם.
מהמוזיאון לרח' השוק המקומי בו משוטטים לראות את מרכולות התושבים. שוק תוסס אבל עני ועלוב למדי כי תושבי גינקה אינם בני המעמד העליון אקונומית המוצרים הנמכרים הם בעיקר מוצרי חקלאות למאכל היומיומי שלהם. לא ראינו סחר בבשר .
אחה"צ טסים משדה התעופה הקטן של ג'ינקה לאדיס אבבה . התמקמות במלון וארוחת ערב במלון Mosaic מלון נחמד במרכז רובע Bole האמיד , לא רחוק מכיכר וקניון Edna החדרים גדולים ויפים והארוחות טובות.
