טריטוריה זו של צרפת היא אתר מעניין בזכות עצמו. מעניין ככל שיהיה האתר – הוא לא היה חלק מהרעיון המסדר של הטיול. כלומר חיו בו יהודים לפני מאות שנים אך לא קמה שם ממש קהילה ממוסדת בדומה ליתר אתרי הטיול. הוא מעניין במיוחד בהיותו במשך דורות ארץ הגזירה לאסירי צרפת, בית השחי הנסתר של האומה הצרפתית הגאה. לנו הנושא מוכר משתי סיבות: דרייפוס הוגלה לשם וליתר היקום הוא נודע בזכות הספר "פרפר" של אנרי שרייר.
במסגרת בניית שלד הטיסות הבנתי שטיסה מאירופה לשם וחזרה מיעד אחר משתלמת וגיאנה הצרפתית הוכנסה למסלול ועוד על ההתחלה.
קשה למצוא מידע תיירותי באנגלית על המקום (אני אקרא לו לצורך התיאור "מדינה"). החיפושים לא מניבים תוצאות רבות. האתרים הרלוונטיים כמעט כולם בצרפתית. החבר'ה שם לא משיבים למיילים באנגלית. גם לא מקומות לינה. כמו אומרים: אל תפריע לנו, אתה והאנגלית שלך!
מדריכי הטיולים הכתובים באנגלית דלים במידע על המדינה. באתר "למטייל" אין כל מידע. לא רק שאין מידע, המדינה כלל לא הופיעה עד לאחרונה בבסיס הנתונים של האתר.
זו הקולוניה הגדולה של צרפת והיא הישות המדינית העשירה והיקרה בדרום אמריקה. יקרה? יקרה פחד! הלינה הכי יקרה בטיול. היות ובתי הארחה לא עונים לפניות למצוא לינה במקום סביר בפחות מ - 100 יורו ללילה כמעט בלתי אפשרי. בנוסף אין הרבה מידע תחבורתי. קראתי שכדאי לשכור רכב אבל העדפתי לא לנהוג במקום כזה. זכרתי את הכאוס בכבישים בביקורי בגיאנה לפני עשור ולא רציתי להתנסות בבלגן מסוג זה כעת.
שני עוגנים לביקור במדינה.
- ביקור באיי הישועה, שלושת איי הגלות הסמוכים לעיר קורו כאשר הידוע בהם הוא אי השדים המפורסם אליו הוגלה דרייפוס.
- העוגן השני הוא מרכז החלל הענק והפעיל גם הוא סמוך לקורו. גיאנה הצרפתית סמוכה לקו המשווה ושיגור טילים מזרחה יעיל ביותר ומנצל במלואו את סיבוב כדור הארץ. כך על אותו משגר ניתן לעלות מטען גדול יותר למסלול סביב כדור הארץ. חלק ניכר מהשיגורים המסחריים של לווינים בעולם מבוצע משם.
לביקור באיי הישועה קיבלתי אישור מחברה המוציאה הפלגה לשם. החברה מציעה אופציה להסעה מקאיין (עיר הבירה בה לנתי) למעגן בקורו. אופציה אותה ניצלתי והזמנתי את הטיול מראש.
הביקור בבסיס החלל הוא בחינם. יש סיור של מספר שעות בצרפתית פעמיים ביום רק צריך להירשם ולקבל אישור. פניתי וקיבלתי מענה אדיב. שאלתי אותם שוב ושוב האם ידוע להם על איזה גוף המוציא שאטל לנסיעה בת השעה מקאיין אליהם בדומה לחברה המבצעת את ההפלגה. לא קיבלתי מענה עד הטיסה.
טוב, אנסה לסדר זאת כשאגיע לקאיין.
ממריאים עם אייר פרנס משדה תעופה אורלי לטיסה של תשע שעות. לידי יושבת אישה מקומית ובמסגרת ה small talk המגומגם של הטיסה (האנגלית שלה ברמה דומה לשרידי הצרפתית מהתיכון שלי) אני מנסה להבין קצת מידע נוסף על המקום. מידע אנושי "לא פורמאלי" וגם מי נגד מי בשעה הראשונה לנחיתה. היא אומרת לי: מה, אתה לא שכרת רכב? בלי רכב אי אפשר להסתדר. התחבורה הציבורית על הפנים וכולם נוסעים ברכב.. אופס.
השעה הראשונה לנחיתה היא לרוב צרה צרורה. אני (ואני מניח שכל נוסע) עייף מהטיסה, מפרוצדורות הכניסה למדינה חדשה ויוצא לעולם החיצון ובו צבא של נהגים אורבים וחלקם מנצלים את הבלבול הזה לנקנוק המבקר. נכון, זו הכללה. יש מקומות שיש סדר בבלגן. כאן כאמור הבנתי ממנה שאין. מלבד מוניות אין שאטל או אוטובוס. המוניות מפעילות מונה והמחיר מבהיל. ללא מונה המחיר תלוי במו"מ ולטיפוס כמוני ללא צרפתית אין סיכוי רב. מארי כריסטין (זה שמה) מבטיחה לי שתסייע לי במו"מ עם נהג כל שהוא כדי שלא יסדר אותי. נו, יופי. קצת בשורות טובות.
בביקורת הדרכונים אני נתקע. דרכון ישראלי. הפקיד חושב שאני צריך ויזה. אני אומר לו שלא. בדקתי זאת לפני הנסיעה. תחשבו בודאי על מה מדובר? הרי זו צרפת! אז במסגרת האוטונומיה לקולוניות יש סמכות להחליט בין השאר גם על נהלי הכניסה אליהם. למשל לפני עשור, האיים מרטיניק וגואדלופ הצרפתיים דרשו סוג של ויזה ובשל כך לא ביקרתי שם בביקורי הקודם בקריביים. הפקיד קורא לממונה עליו והם מתחילים לבדוק במסמכים כל שהם. מארי כריסטין מגיעה מהצד השני ומעדכנת אותי בבשורות טובות. בעלה בא לאסוף אותה יש לו רכב גדול והם יקפיצו אותי למלון בעיר. גם הפקיד סוף סוף מצא את האישור. חותמת ואני נכנס למדינה.
מחכים לרכב ואז אני מבין שהם לא גרים בעיר וההגעה למלון זה סיבוב נוסף עבורם. אני נרגש וטיפה נבוך מנדיבותם ומבקש לשלם לפחות על הדלק והם דוחים הצעתי בתוקף. אז הנה הנשמות הטובות מרי כריסטין ובעלה בכניסה למלון. הודיתי להם על הכנסת האורחים הלא צפויה שלהם.
Best Western Amazonia ידע ימים טובים יותר אך החדר נקי, המיזוג עובד, קצת חלש אבל עובד. יש Wi-Fi והצוות אדיב. אני שואל את הפקיד האם ידוע לו על הסעה אפשרית למרכז החלל? הוא מופתע שלא שכרתי רכב. הוא יבדוק. גיחה ראשונה לראות את סביבת המלון, התרשמתי. חוץ מזה חם עם לחות גבוהה.
איי הישועה
למחרת בשש וחצי על הדקה הגיע הרכב שייקח אותי לקורו (שעה נסיעה מקאיין). הנהג מגמגם אנגלית. אומר לי שאני זוכה להסעה VIP. אני היחיד המגיע מקאיין. ההפלגה מלאה אך היתר מגיעים עצמאית, כל השאר הם צרפתים. אני שואל אותו האם בא לו מחר להקפיץ אותי למרכז החלל שדי סמוך לקורו. הוא משיב לי שהחוזה שלו עם חברת ההפלגה אוסר עליו להסיע באופן פרטי אבל יבדוק. הכביש במצב מצויין והתנועה זורמת יפה והנהיגה היא באדיבות יחסית. אני מתחיל להצטער על כך שלא שכרתי רכב.
מפליגים בשמונה. 25 תיירים על הקאטאמרן ומשך ההפלגה הוא כשעה וחצי. האוקיאנוס גלי למדי.
איי הישועה מונים שלושה איים קרובים מאוד זה לזה. "ישועה" שם מוזר לאיי גזירה. נשמע מעט מכובס סוג של 'שיחדש' (newspeak). אז במקרה זה השם קדם להיות האיים ארץ גזירה. שנים רבות קודם לכן ברחו לשם מיסיונרים מפחד מגפה ביבשת וטבעו את השם Îles du Salut.
Île Royale האי המלכותי הוא הגדול מבין האיים. רוב הביקור מתקיים בו. האיים קרובים מאוד זה לזה, משהו כמו 200 מטר. בקריאה בעבר הם נתפסו בעיני כרחוקים זה מזה ולא כך הדבר. מה שכן הם רחוקים למדי מהיבשת. כלומר מהאי רויאל לא ניתן להבחין בקו החוף. בודאי אלמנט מדכא לשוהים באי.
האסירים הוגלו מצרפת לגיאנה, לרוב ליבשת ושם הוקמו בתי כלא ומחנות עבודה. הבעייתיים הוגלו לאיים. הפליליים הבעייתיים הועברו לאי סנט ג'וזף והפוליטיים לאי השדים. כך היה עד לפני שבעים שנים, מועד בו נסגרו בתי הכלא. מלבד החום והלחות האיים נראים כיום כגן עדן. ירוקים, נופיים ותלולים. ברור שבעבר, עם מאות או אלפי אסירים, זה היה גיהינום של אומללות. התחושה וההתרשמות שלי היום היא של פנאן טרופי. אולי כך הצרפתים רוצים לכבס ולמרק מעט את עברם. תפיסה מוטעית נוספת שלי היא התחושה שהאזור כולו שורץ כרישים, כך לפחות הובן מהספר "פרפר". אז ממש לא והראייה היא שחלק מתוכנית הביקור למי שרוצה היא שחייה קצרה מהקטמרן לאי סנט ג'וזף. מה שכן, הים סביב אי השדים סוער מאוד ואין מעגן אחד בטוח בחופים הסלעיים שלו. גם בתקופה שהאיים היו פעילים כמושבת עונשין נמנעו להפליג את המרחק הקצר לאי בגלל הסיכון הרב. הצרפתים הקימו מעין רכבל קצר בין האיים להעברה יום יומית של ציוד ואספקה על מנת להימנע מסיכון סירות ואנשים.
הקטמרן עוגן ואנו מקבלים כמה שעות לביקור, די והותר זמן. המקום מרתק. יפה כבר אמרתי. לא ידידותי לדוברי שפות השונות מצרפתית אך בהחלט ניתן להסתדר. את ההתרשמות מעברו של האי ניתן לחוש בכניסה למבנה יפה מבחוץ ששימש לכליאה בבידוד בצינוק. שורות תאים טחובים ואפילו איזה שריד סירחון.
האי תלול וגובהו 66 מטרים. יש בו כיום מלון ומי שמעוניין יכול לשהות שם. יש בו אפילו מסעדה יקרה.
באי יש גם קצת חיי טבע. קופי קפוצ'ין, מכרסמים מקומיים וציפורים. גם המון טווסים אך זה לא שייך לטבע. בואו נראה כמה תמונות משם.
יש קופים ומכרסמים בגודל של כלב
מבט לאי השדים
המבנה המרכזי המשמש כמסעדה ומלון
כנסיה
בית החולים
המקום היחיד שמזכיר במעט את העבר
תאי צינוק עבשים
חוזר למסעדה, מתיישב לאכול ומיד מתקרבים אלי הטווסים
מאוד מתקרבים
לאחר הביקור שם מפליגים דקה לאי סנט ג'וזף. לא עוגנים ומי שרוצה קופץ לים ושוחה לשם. אין הרבה מה לראות שם. השאר, כולל אני, נחים בספינה ונהנים ממשקאות על חשבון ההפלגה. לאחר חמישים דקות חוזרים השוחים ואנו מפליגים לאי השדים. כמו שאמרתי, אי אפשר לעגון בו וגם לא שוחים אליו. הים והחוף מסוכנים ביותר. דרייפוס זכה לכבוד ומבנה מיוחד על האי לחופיו ואנו חולפים ומצלמים. התיירים הצרפתיים בספינה (שחשתי מעט באנטיפטיות שלהם כבר קודם) הופכים לאגרסיביים ברצון לתפוס תמונה. דוחפים ונדחפים ממש על גבול האלימות. מה קרה? כולם בסוף צלמו משהו אבל יש לי גם המון תמונות של מרפק, גב נדחף, עורף של כמה טיפוסים. שיהיה להם לבריאות. מקיפים את האי רויאל וחוזרים במשך כמעט שעה וחצי ליבשה.
צמחיה טרופית סבוכה באי סנט ג'וזף
מקום מאסרו של דרייפוס
שרידי תשתית הרכבל לאי השדים – מבט לאי השדים
שרידי הרכבל באי השדים
הגענו לחוף. הנהג מחכה לי הפעם עם אשתו. הם זוג מוזר בשנות השישים. הוא מבשר לי שלא יוכל לקחת אותי מחר. בשיחה במהלך הנסיעה הם מנסים לסחוט ממני את אוצר המילים המוגבל שלי ואני את האנגלית שלהם. שעות אחר הצהרים המאוחרות ואנו מתקרבים לקאיין. רוחב נהר קאיין סמוך לעיר קרוב לקילומטר ועליו נטוי גשר ארוך. על גדות הנהר סמוך לגשר יש מספר מקומות בהם מצויים ציפור איביס הארגמן (מגלן) סמוך לשקיעה. עוף מדהים שראיתי לפני עשור בטרינידד והתיעוד שלי בתמונות היה לא משהו. הנהג מציע לעצור כי ניתן בסיכוי גבוה לראות אותם כאן בשעה הזו. עשרות כלי רכב חונים סמוך לגשר ועשרות צלמים בהיכון. נאדה. היום לא באו. Merde"" אני מוסיף להם מאוצר המילים שלי בצרפתית והם מצחקקים כמו ילדי בית ספר.
במלון קיבלתי תשובה שלילית לגבי נהג. משרד נסיעות ותיירות סמוך נפנף אותי בתחושה של אל תפריע לנו עם האנגלית שלך. לשלם מאתיים יורו למונית נראה לי טירוף. אני מנסה לשלוח מייל למרכז החלל לבטל את המקום שלי כדי שיקצו אות לאחר ואינני מצליח להיכנס לתא הדואר שלי. מעצבן.
את יום המחרת העברתי בשוטטות נינוחה בעיר הקטנה.
למדינה יש דגל אבל בכל מוסדות השלטון מונף דגל צרפת בלבד. לוחיות רישוי כלי הרכב הם כמו בצרפת, המטבע הוא יורו. המקום נראה מסודר, בטוח. כבישים במצב טוב וכלי רכב חדשים יחסית. המצב הכלכלי טוב. מרכז החלל הוא מעסיק גדול במדינה עם משרות איכותיות של אנשים טכניים ואקדמאים ומושך אוכלוסייה חזקה מצרפת ובעצם מכמה מדינות נוספות. המשכורות גבוהות והמחירים בהתאם. התיירות היא צרפתית בלבד או כמעט בלבד. נראה לי שהם מרוצים מכך ותיירים אחרים מעט מפריעים להם.
שילוט הרחובות וגם שילוט בין עירוני
קצת מיבני ציבור וארכיטקטורה מקומית
הכול יקר, למשל ארוחה פשוטה ליחיד ללא אלכוהול עולה שווה ערך למאה ₪. מוניות יקרות מאוד. המונית חזרה לשדה התעופה בתום הביקור עלתה 50 יורו לנסיעהשל רבע שעה עם מונה. מחצית ממחיר הטיסה לסורינאם.
בסופו של דבר היה מעניין מאוד. אקזוטי במידה.
אגב למחרת בסורינאם הצלחתי להיכנס למייל שלי. החברים ממרכז החלל שלחו לי הודעה עם טלפון של הסעה פוטנציאלית. מאוחר מידי. Merde.
