מסע חורף
שש שנים לפני מסע זה חציתי באביב את סיביר ותהיתי איך מסע דומה נראה בחורף. בין האזורים שרציתי לבקר בהם הייתה קמצ'טקה. חומר על נסיעת קיץ לשם נאסף על ידי במשך השנים.
אני עדיין תוהה מה בדיוק עבר עלי שיצאתי לסיפור הזה לבד בחורף (פברואר 2006)?
בסיפור אשם ניק מידלטון. סדרת התוכניות שלו ששודרה בערוצי National Geographic על המקומות עם מזג אוויר קיצוני הביאה אותו ליאקוטסק בלב סיביר. זו העיר הקרה בעולם. משם נסע ברכב לאוימיאקון, ישוב הקבע הקר בעולם. תיאוריו ותיאורי האזור שקראתי במאמרי NG בניסיון לתאר את חוויית הקור עניינו את הפן הביזארי שבי. יש חברות תיירות מקומיות ביאקוטסק המוציאות לפועל טיולים לקוטב הקור: נסיעה על דרך קולימה במשך יומיים לאוימיאקון או טיסה לורחויאנסק. התכתבתי עם סוכן נסיעות משם אך העסק התמסמס. שיא הקור מתרחש בינואר. אז האזור חשוך רוב שעות היממה. הם ממליצים לבוא במרץ, יש אור וקר אבל לא כל כך קר. אבל קור זו הרי הסיבה היחידה לבוא?.. הסיבה המהותית השנייה למסמוס הנסיעה הייתה המחיר. בערך פי שלושה ממה שהייתי מוכן להוציא. ואז הארה: קמצ'טקה בחורף!
1
 הר הגעש קוריאקסקאיה גובה 3456 מטר
קמצ'טקה, כמו טימבוקטו, היא מותג גיאוגרפי ליעד בלתי נגיש לכאורה בעל שם והגייה עתירי עיצורים אקזוטיים. היעד נגיש אם כי לא קל לטיול. יש טבע פראי בשפע, הרי געש שעל חלקם ניתן לטפס, אגמים ומפלים נסתרים, חיי בר מגוונים, גייזרים ומעיינות חמים, שבטים סיביריים המוסיפים נופך לאקזוטיקה הקיימת. בחורף כמובן ההיצע מצומצם יותר.
זה היה טיול מורכב נדיר וחזק. קצת מוזר. רובו היה חוויתי ומדהים. כמה דברים השתבשו.
חלק מסיפור זה פורסם באתר. בשלב מסוים הוא נערך והתמונות הוצאו מרצף הסיפור. אני שמח להעלות את הסיפור שוב עם הרחבות, תמונות והסברים נוספים. זה יעד נדיר שראוי לייחד לו ולחוויות שהותיר בי - מילים ותמונות. הסיפור יוצג בשני חלקים
nikolai.JPG
 ניקולאי
נחיתה לא רכה במוסקבה
העסק התחיל קצת ברגל שמאל. הטיסה מהארץ לקמצ'טקה הייתה עם חברת טרנסאירו עם קונקשן סביר של שעתיים במוסקבה. זו חברת תעופה טובה ומודרנית. נחתנו באיחור במוסקבה בשלג כבד. עד שירדנו מהמטוס חלף נצח. בביקורת הדרכונים היו מאות אנשים ואני על קוצים. אני עלול לאחר את המטוס לקמצ'טקה. והטיסה הבאה עוד 4 ימים...
בלאגן ועיכובים. הזמן רץ וכשסוף סוף טסתי החוצה לרוץ לטרמינל לטיסות פנים, הצ'ק אין לטיסה הסתיים. דוכן אחד נותר מאויש בפקידה סתומה. לא מוכנה לעזור ומשחקת אותה שלא מדברת אנגלית. אני מחפש אחראי ומישהו קולט אותי ומפנה אותי לעמדת מנהל המשמרת של טרנסאירו. על פי המידע על הצגים, הטיסה בשלב הקריאה האחרונה משמע מיד סוגרים דלת המטוס..
אני מגיע לאחראי בריצה עם הכרטיס ביד. הבחור מסתכל בכרטיס שלי ומיד מבין עניין. הוא רואה בצג מתי נחתנו במוסקבה ומבין שהאיחור לא באשמתי. זה כרטיס שלהם וזו הייתה אחריותם לוודא שאגיע למטוס בזמן. אם אני לא אמריא הוא צריך לדאוג לי למלון. להטיס אותי למחרת עם חברה אחרת ולשלם פיצוי. הוא מיד עוצר בקשר את המטוס שכבר סגר את הדלת. תוך כדי הוא כותב לי ביד כרטיס עליה למטוס, תופס את אחת העובדות והיא מריצה אותי דרך מעקפים ומעברים "סודיים" ישר למטוס. כל הבודקים הביטחוניים מחכים רק לי! איזה כבוד מפוקפק.. בדיקה ביטחונית הכרחית חפוזה והמלווה שלי כבר רצה לפני עם התרמיל. המטוס מוכן להמראה. כל המטען עליו ואחראי ההעמסה עומד בדלת המטוס מחכה לתרמיל שלי. המבט העגום שלו אומר "אוף עוד פעם לרדת לשלג בחוץ כדי להעמיס את התרמיל?" הדייל קלט את המבט והתרמיל עולה איתי לתא הנוסעים. החמצתי הזדמנות לחטוף את המטוס... נכנסתי למטוס והדלת נסגרת אחרי. הנוסעים מביטים בזעף במנייאק שעיכב את הטיסה. עוד לא התיישבתי וכבר דחפו את המטוס מהשרוול. וואו איזה לחץ על התחלת החופש.
קצת גאוגרפיה והיסטוריה
חצי האי קמצ'טקה מצוי בסוף המפה ימינה ולמעלה, כמעט בשטח צרפת. עד כמה המקום מזרחי תעיד העובדה ששעון קמצ'טקה הוא גם שעון ניו זילנד. כמו ניו זילנד, המקום געשי. שלא כמו ניו זילנד, ריכוז הרי הגעש כאן הוא מהגבוהים בעולם. שלא כמו ניו זילנד, גן העדן לתיירות טבע נינוחה וממוסדת, כאן הנינוחות מהמתייר והלאה. ארץ קשה, גיאוגרפיה לא סלחנית ותשתית וסביבה אנושית שעד לפני מעט מעשור מנעה ודחתה כל ביקור באזור.
בחלק המזרחי של חצי האי מצויים רוב הרי הגעש חלקם פעיל. גייזרים לא נגישים מצויים כאן ומחייבים הגעה בטיסת מסוק יקרה פחד. הלאה מערבה עמק רחב המהווה את ציר התנועה היחיד צפונה. מערבה שוב הרים ועוד מערבה ביצות לחופי ים אוחוצק.
האזור הגיע לתודעת האדם הלבן לפני כ 300 שנים. לפני כן חיו כאן בני שבטים מקומיים שנדדו באזור. שבטים שונים חיו כאן. כיום ניתן לפגוש בבני האיבן והקוריאקים. חלקם נטמע באוכלוסייה הרוסית שהגיעה למקום. חלק מהתרבויות והשפות הייחודיות שהיו כאן אבדו. בהמשך ארחיב בנושא. הריחוק הבלתי נתפס ממרכז השלטון הרלוונטי הביא למחשבה במוסקבה אולי גם למכור אזור זה (כמו את אלסקה) לארה"ב..
בתקופת המלחמה הקרה האזור הסמוך יחסית לארה"ב הפך למבצר צבאי ונאטם לביקורי זרים ואף לביקורי רוסים שאינם מבני המקום. לפני למעלה מעשור המקום נפתח מחדש לתיירים.
פטרופבלובסק קמצ'טסקי (פ-ק)
זו העיר המרכזית בחצי האי. היסטוריית המקום קשורה קשר אמיץ לויטוס ברינג. כן ההוא ממיצרי ברינג האתר הגיאוגרפי שכלל לא התגלה על ידו. מיצרי ברינג התגלו 80 שנים קודם לביקורו של ברינג ע"י Semyon Dezhnevאבל מה זה חשוב. לברינג זכויות רבות בין השאר גילויים באלסקה ומה שרלוונטי עבור סיפור זה, הוא מייסד העיר פ-ק. המקור לשם הארוך פשוט. ברינג וציוותו הגיעו לקמצ'טקה כמו אלה שלפניו דרך היבשה. הגיעו למפרץ אבצ'ה. שם בנו שתי אוניות ששימשו להפלגה למצרי ברינג ולאלסקה: "פטר" ו"פאבל" והמקום נקרא על שם האוניות הקרויות על שם הצארים ועל שמות שני מאמיניו של ישו.
הטיסה לפ-ק
בדרך כלל הטיסה ליעד הטיול וממנו היא רע הכרחי ואיננה חוויה בפני עצמה קל וחומר לאחר הבלאגן שהיה במוסקבה ובמיוחד אם יש לבלות בטיסה תשע שעות לכל כיוון. הפעם דווקא היו טיסות מעניינות ששווה מעט להרחיב עליהן.
קמצ'טקה מצויה במרחק של כתשע שעות טיסה ותשעה אזורי זמן ממוסקבה (נושא שרלוונטי לתיאור הטיסה חזרה). המראנו בלילה ממוסקבה בשלג כבד והעננות התבהרה לחלוטין בערך באזור הרי אורל ואז מחזה מרהיב: באזור הענק של הביצות הקפואות מצפון לעיר אומסק, לכל אשר מפנים את המבט, סיביר בוערת! אלפים על אלפים של בארות גז. חלק מהבערה נראה ענק אף מגובה 10+ ק"מ. מי שמכיר את המפות המתארות את כדור הארץ בלילה (בשנת 2004 יצאה מפה מרשימה של NG בנושא) מכיר את האור הלא צפוי על פני העולם באזור נידח וקפוא זה. המראה מרתק. בהמשך זרחה השמש ומראה לב סיביר הקפוא באור יום, אלפי ק"מ מזרחה מדהים אף הוא.
בחזרה הייתה לי חווית טיסה אחרת: המראנו בחשכה מיד לאחר השקיעה. כדור הארץ מסתובב על צירו ואנחנו אט אט משיגים אותו. בתחילה חשוך במערב, השמש שקעה לפני זמן מה. ואז כשהמטוס משיג את סיבוב הארץ שוב דמדומים והשמש זורחת במערב! כך במשך שעות השמש נוגעת באופק.. כדור הארץ משיג אותנו שוב כאשר המטוס מדרים בקשת מסעו למוסקבה והשמש שוקעת לבסוף. המראנו בשעה 1910 שעון קמצ'טקה ונחתנו בשעה 1900 שעון מוסקבה. מי אמר שקרקעו את טיסות הקונקורד?..
פטרופבלובסק קמצ'טסקי (פ-ק)
מזמן לא נתקלתי בפער עצום בין מיקום מרהיב של עיר (מתחת להרי געש לבנים, על גדות מפרץ אבצ'ה היפהפה) למראה העיר עצמה. לכאורה הכל צריך להיות שפיר, העיר בנויה בין הרים וגבעות לאורך כביש ראשי באורך כ 10 ק"מ אך העיר בנויה בכיעור נוראי. בתי רכבת ארוכים ואפלים. עיר מפויחת ואפילו השלג הכבד אינו מהווה תוספת ראויה אלא מפויח בשחור. יאמר לזכותה של העיר שהתחבורה הציבורית נוחה מאד, זמינה ולאורך הרחוב הראשי לא נדרשתי להמתנה יותר משתי דקות לאוטובוס.
אבצה
הר אבצ'ה בדימדומים - מראה נדיר!
העיר "העתיקה" קצת יותר אסתטית אך גם כאן אין ממש בשורה. המפרץ הטבעי הקטן של הנמל הישן יפה למדי ויש מספר אתרי זיכרון שעוסקים בהיסטוריית העיר. עכשיו חורף והנמל הקטן קפוא. יש מספר מלונות בעיר. אני שהיתי ונהניתי יחסית ממלון אבצ'ה הסמוך לשוק העירוני. חלק גדול מקבוצות התיירים המאורגנות כלל לא שוהות בעיר אלא לנות בעיירת הנופש פרטונקה מעברו השני של המפרץ.
 
הנמל הישן
הנמל הישן הקפוא
ברינג
עמוד זיכרון לכבוד ברינג
 
מספר תובנות נוספות הקשורות לביקור ששמתי לב אליהן די בהתחלה. ראשית, קמצ'טקה היא ארץ המזומן. קש מאני מזומני. מעט מאד מקומות מכירים במוסד כרטיסי האשראי. שנית, דבר רוסית. הסיכוי למצוא דובר אנגלית גם במקום כמו שדה התעופה נמוך אפילו בקנה מידה רוסי סיבירי. אמנם אפשר להסתדר גם ללא ידע ברוסית אך זה קשה קשה.. שלישית, תשכחו מפוליטיקלי קורקט בנושא פרוות. התקינות הפוליטית בנושא נשארה באירופה אחד עשר אזורי זמן מכאן. אמנם יש כאן שמורות טבע והקפדה אמיתית על טיפוח וניקיון אזורים אלה. אך כפי שציינתי פרוות בכל מקום ולא תמיד על הגוף המקורי. מקומם או מותיר אתכם אדישים, זה ממש לא רלוונטי. זה המקום וכך חיים בו.
הדרך ללב חצי האי
לפני שהבנתי דבר וחצי דבר על האזור ולאחר לימוד המפה בלבד, היה לי ברור שאסע לאסו (Esso). הסיבה היא שזה המקום המרוחק ביותר שניתן להגיע אליו בתחבורה ציבורית. 540 ק"מ מפ-ק ללב חצי האי. כשהתעמקתי קצת הבנתי שאזור אסו מהווה יעד ראוי לביקור ועומד בפני עצמו והדרך המרשימה היא בונוס.
מה אפשר לספר על הדרך? הדרך בחורף היא דרך קרח. מחציתה נופית (עד העיירה מילקובו) ואחר כך מיוערת. לגבי החלק הראשון, מאה הק"מ הראשונים הם אזור עם משקעים רבים והשלג העמוק מכסה וממש קובר תחתיו כפרים שלמים. עם הכניסה ללב קמצ'טקה, המשקעים מועטים יותר, הכל כמובן לבן. למזלי, בדרך הלוך, מזג האוויר היה צלול להפליא. נוף ההרים, חלקם הרי געש, מעורר בי ניסיון להגדיר את הנוף. תהיתי וחשבתי ולבסוף מצאתי מילה -; שגב. מילקובו הינה עיירת מנסרות ותעשיית עץ. כעורה גם בשלג. למרות זאת גם כאן סביבת ההרים והנוף משדרגים את חווית הביקור. בחלקו האחרון של המסע צפונה מזג האוויר החליט לצער אותי והראות הלקויה מנעה התרשמות מהר הגעש קליוצ'בסקאיה הגבוה בקמצ'טקה- 4850 מטר.
סוקוץ
הכפר סוקוץ' קבור במטר שלג
מילקובו
 מילקובו

בשלב כלשהו באמצע הכלום הלבן האוטובוס עוצר לשירותים: כ-100 מטר מכביש הקרח קיימת חורשה עם שירותי בול פגיעה. הנשים נעמדות בתור והגברים מתפזרים בשלג העמוק בחורשה איש איש למעשהו. כך האוטובוס נראה מכיוון החורשה
1
שמונים הק"מ האחרונים בדרך הארוכה הם מהמרשימים שיש. הדרך מתפתלת בין הרים סמוך לנהר, שוויצריה במזרח הנידח והרחוק ומגיעה לאסו המוקפת הרים.
אסו
לאחר כעשר וחצי שעות נסיעה הגענו בחשכה לאסו. הזמנתי מדריך שילווה אתי במהלך הביקור. ולאדימיר (Vladimir Pozolotin) פגש בי ליד האוטובוס ומלווה אותי לבית הארחה. בחור בשנות העשרים לחייו. מורה לאנגלית בהכשרתו ועובד בספריה כמתורגמן ואחראי חדר המחשבים. בעיירה בת כ 3000 התושבים, יש אינטרנט בבית ל 100 משפחות. כל השאר נעזרים בספריה. מסתבר שממשרה ציבורית קשה להתפרנס וולדימיר משמש כמתורגמן לתיירים באזור. תיירות הקיץ ובעיקר תיירות ציידים היא די שופעת ממון ויש פרנסה. כתחביב וכפרנסה נוספת הבחור בונה דגמי עץ מיניאטוריים למזחלות מסורתיות (המעונינים לראות: [email protected]www.dog-sleds.boom.ru).
ביקשתי הדרכה למספר שעות בעיירה, לפגוש אומנים ובני איבן וללמוד על ייחודיות המקום. ולדימיר השקיע בי זמן כפול ללא בקשת תמורה, יזם וארגן שלל מפגשים והפך את היום שהיה לפורה ומיוחד.
אסו (פרוש השם הוא עץ ליבנה) עיירה יפה, בתי עץ צבעוניים על גדות נחל מהיר זרימה ולא קפוא. מחוממת במי מעיינות חמים. שפע המים החמים כה גדול שהצנרת למים אלה כלל לא מבודדת.עודף המים החמים מוזרם לבריכת שחייה פתוחה וחמה וממנה לנחל. בני המקום לא כל כך מתלהבים מהבריכה כי אין תקציב נאות לאחזקתה.

אסו
הנהר החם
מוזיאון
 המוזיאון באסו
אסו
 בתים באסו
באסו מוזיאון מקומי נאה הבנוי כעמדה קוזאקית מבוצרת עם מבני עץ מסורתיים. יש גם מוזיאון נוסף לא מוכר המצוי בספריה- מוזיאון הדובים. הכל התחיל כיוזמה של הקהילה וילדיה ליצור משהו המייחד את האזור וכך החל להיבנות מוזיאון צנוע שעינינו דובים. נאסף חומר החל בחומר מדעי וכלה בצעצועים ואגדות. לא יומרני וחביב למדי.
ולדימיר הזמין אותי לביתו, בתי העץ של סיביר צנועים למדי. שתינו תה חם ושוחחנו על הא ודא. אלה מבין העיירה שמצבם הכלכלי מאפשר זאת, בונים לעצמם "וילות" צנועות ומרבים בקישוטי עץ.
אסו
אסו

אומנות, מסורות, אגדות והישרדות
ולדימיר הפגיש אותי עם מספר אנשים מעניינים. אולג קוצ'טקוב הוא אומן עץ מקומי בן האיבן ([email protected]). הוא מגלף דמויות המבוססות על המוטיבים ואגדות שבטי קמצ'טקה. עבודותיו מוצגות גם באלסקה. בכלל עושה רושם שתושבי הצד המבוסס והממוסד של האוקיאנוס (אלסקה וצפון קנדה) תומכים ומאמצים את קרוביהם הרחוקים מצפון מזרח סיביר. אולג מוכשר למדי עבודותיו מעניינות ורכשתי מספר מזכרות.
 
אולג
 אולג בעבודה
אלכסנדר סיזאנוב (לאשתו יש משרד נסיעות [email protected]) הוא טיפוס צבעוני ומעניין יותר. אף הוא אומן ומגלף בחומרי גלם יקרים דוגמת שנהבי ארי ים ואף שנהבי ממותות אבל לאלכסנדר יש ערך מוסף רב. מעטים הם אלה המכירים את מזרח סיביר טוב כמוהו. אלכסנדר איננו איבן אלא רוסי קשוח כבן שישים שנדד שנים רבות בין שבטי האזור, למד את חייהם ותרבותם. יש לו הרבה מה לספר והוא נהנה מזה. הוא צייד ומפחלץ וזו עיקר פרנסתו. רישיונות ציד יקרים מאד בארה"ב וציידים מעדיפים לבוא לצוד בקמצ'טקה. אלכסנדר מלווה ומדריך אותם. ציד לא מעניין אותי ורוב השיחה לא נסב על נושא זה. אלכסנדר משמש גם כמדריך הישרדות בתנאי סיביר ליחידים ולמשלחות המעוניינים לבצע מסעות רגליים באזורים שונים בקוטב.
הצצתי בעבודותיו. מלאכת מחשבת אך המחירים ממש לא בסדר הגודל של תקציבי. הוא מבין זאת ולמעשה לאחר שהוסר ה"רעש" העסקי (שמא הוא מקדיש מזמנו תמורת האפשרות שארכוש דבר מה) השיחה קלחה והשתחררה. הוא הסביר לי טכניקות עיבוד עורות הייחודיות לשבט האיבן, טריקים פסיכולוגיים של שמאנים בהמרצת ציידים מחד והרגעה מאידך. שיטות ריפוי. מקצבי תיפוף וחיקוי קולות ומה לא. עולם ומלואו. הוא הציג לי והסביר על חפצים ייחודיים המשמשים אותו ושאסף במהלך שנותיו הרבות בשטח. חפץ מרשים למדי הוא חנית מרושעת למראה המיועדת להרג דובים מסתערים. גם כיום, עם רובי הציד, אין כמעט יכולת ירי כנגד דוב פצוע מסתער וה"קרב" מגיע לפנים אל פנים. היו מבני האיבן שאף צדו רק עם נשק זה אך המקרים הרבים בהם הדוב ניצח הביאו לדעיכת טכניקה מסוכנת זו.
אלכסנדר
 אלכסנדר
הוא אוסף מזכרות צנועות מהעולם ואני הבטחתי ושלחתי לו מספר מזכרות מהארץ.
ולדימיר מודיע לי שארגן בינתיים נהג שיסיע אותנו לאנבגאי כפר האיבן המצוי עשרות ק"מ מאסו ולמרחצאות הסמוכים אליו. הסכמנו על עלות הנסיעה ונסענו.
נחיתה קשה בפ.ק.
אצא לרגע מרצף הסיפור לסיפור צד לא כל כך סימפטי שהשפיע על הטיול ופגע בחלקו האחרון אך לשמחתי לא פגע ברוב תוכניותי בקמצ'טקה.
על הבוקר הראשון בפ.ק. בחוץ בהיר ובערך º20-, יצאתי לרחוב להתרשם מנפלאות העיר. חלק מהמדרכות לא מפונה מהשלג והוא קפוא. בקיצור מדרכות קרח. המקומיים רגילים לכך. אני לא, וכך אני הולך בזהירות ומועד מידי פעם. כל קצב ההליכה השתבש ומה שרציתי להספיק באותו בוקר לא מתממש. לאחר כשעתיים הגיע הרגע! אני מחליק ובגדול. מנסה לבלום את הנפילה ביד שמאל וחוטף מכה איומה ביד.
נפילה מטופשת. קמתי במבוכה מיותרת. אף אחד לא ראה את הפדיחה. נכנסתי לחנות סמוכה כדי להתקלף משכבות הביגוד לראות מה קורה עם היד. כף היד נפוחה כמו בלון. אני מצליח להזיז את האצבעות ואת היד אך הכאב חזק.
האם ללכת לבית חולים סמוך? דילמה. אני לא דובר רוסית, היה לי כמובן ביטוח אך החשש שבגלל חוסר הבנה אקבל טיפול שגוי הביא אותי להחלטה שאלך לבית חולים רק אם המצב יחמיר ויכלו כל הקיצין. בינתיים, הורדתי מהיד את השעון שלא עלה עליה. היד הנפוחה לא נכנסת לכפפה, ומצויה בכיס המעיל וכואב לי. די כואב.
למה אני מספר זאת עכשיו. אלכסנדר קלט שאני לא ממש במצב טוב. ולדימיר מספר לו מה קרה. הוא מבקש לבחון את היד, הכאב פחת אך היד נפוחה מאד. מורה לי להזיז אצבעות ואת המרפק ממשש ופוסק - אין שבר. הפתרון המוצע הוא ריפוי שטח הישרדותי: הוא מורח לי יוד שתי וערב על גב היד. ממליץ לי לקנות בקבוק וודקה. לעטוף את כף היד בבד ספוג בכוס וודקה ואת היד הספוגה להכניס לשקית לאטימה (קומפרס - רפואת סבתא להורדת נפיחות הזכורה לי מילדותי). לשתות את החצי השני של הבקבוק וללכת לישון. בבוקר הכול יהיה טוב יותר.
לא מלאתי אחר המלצותיו. תהיתי האם טעיתי ופתרון השטח שלו היה מועיל ולו להורדת הכאב.
יד איש הפיל: לאחר הטיפול של אלכסנדר.
1
בתמונה ניתן גם להתרשם מהדקור המרשים של החדר מהשטיח ומכיסוי המיטה התואם.

 אקדים את המאוחר. שני הלילות האחרונים בפ.ק. עברו בכאבים וחוסר שינה.
התכנון שלי היה שלאחר השבוע בקמצ'טקה, עם החזרה למוסקבה, אסע ל 3 ימים לסנט פטרסבורג ומשם ארצה: בחורף אין תורים בהרמיטאז', להקת הבלט קירוב מופיעה בעיר בהרכבה האיכותי (בקיץ ההרכב הבכיר יוצא לסיורים בעולם) והעיר אמורה להיות יפה מתמיד - בקיצור קצת פנאן וקולטורה לאחר הניתוק הקמצ'טקאי.
לאור מצבי ועייפותי, החלטתי כשאנחת במוסקבה אברר ואם אמצא מקום במטוס הראשון החוזר ארצה - אחזור מיד. הבריאות עדיפה על כמה מאות הדולרים שהוצאו לרכישת כרטיסים ולינה בסנט פטרסבורג. היה מקום בטיסה. שילמתי 50$ לשינוי הכרטיס וחזרתי ארצה.
בארץ - צילום רנטגן ובדיקה של אורטופד קונבנציונאלי. להלן גזר הדין: יש שבר ביד שמאל. והיד בגבס.

טוב באו נחזור לחלקו השני של הסיפור