לאדאק חלק רביעי – דרך לה-מנאלי

 ביציאה מלה מצוי שלט ועליו כתוב: מנאלי 474 ק"מ. 50 הק"מ הראשונים עד אופשי (Upshi) הם בעמק האינדוס. אופשי הישוב האחרון בעמק לפני שהדרך פונה דרומה למנאלי.

זו אחת הדרכים המפורסמות בעולם. כמעט כל תייר המגיע לאזור משקיע יומיים ואולי יותר לאורכה. הנוף המדהים, הבידוד, הגבהים המסחררים תרתי משמע הם אלה הנותנים לדרך זו את המוניטין שלה. בקטע זה של המסלול המהות היא הדרך. כך להבנתי יש לחוות יומיים אלה. כמעט ואין משמעות מהיכן הדרך באה ולהיכן הולכת..

מבחינת הסתגלות לגובה, הכיוון העדיף לנסיעה הוא מלה למנאלי. כך נסענו אנחנו וכך אתאר את הדרך.

יצאנו מוקדם מלה ולשמחתנו צורף לנהג שלנו נהג נוסף שהתגלה כמיומן ביותר ואפילו דובר אנגלית. איזה שיפור באיכות הנסיעה ובתחושת הביטחון בדרך הארוכה לפנינו. את הדרך ניתן לחלק לשני חלקים. רבים עוצרים בערך באמצע באזור סארצ'ו (Sarchu) שם יש מתחמי אוהלים ללינה. יש יתרונות להגעה ללינה בשעה סבירה וכמובן חסרונות ללינה בגובה של 4300 מטר. אנחנו המשכנו עוד 3.5 שעות עד לקיילונג (Keylong). זו נסיעה ארוכה למדי והגענו ליעד ממש עם חשיכה.

נחזור לאופשי. עצירת ארוחת בוקר. אכלנו שנינו והזמנו את שני הנהגים לארוחה על חשבוננו וכך בכוח מחודש פנינו דרומה ובגיא העמוק עם מצוקים סגולים מרהיבים שלאורכו מספר כפרים קטנים התחלנו לתפוס גובה. סביב גובה 4200 מטר נעלמים מקומות ישוב הקבע ולאורך 200+ הק"מ הבאים יש רק אוהלי נוודים, אוהלים לתיירים, מגורי עובדי כבישים ומחנה של צבא הודו. הגובה והטבע משתלטים על הנוף.

 ארוחת בוקר עם שני נהגינו

 הדרך הסגולה

 עובדי דחק בדרך: עשרות מרבבות

 בעליה מתונה תוך פיתולים רבים ובאיכות דרך גרועה מגיעים למעבר Tanglang La בגובה 5350 (בכלל יש הרבה גרסאות לגבהי המעברים הנתון ממפת הטרקים של לאדאק) הנקודה השנייה בגובהה בכבישי הודו ובמסענו זה. סוף סוף הסתגלנו לגובה. יורדים. מצלמים. המקום מרשים אך חסר את הדרמה מעבר קרדונג לה. בכלל, הנסיעה בכיוון זה יוצר מעין Anti Climax (מצטער על משחק המילים השדוף..) בין הגבהים האדירים לסביבתם הגבוהה אף היא.

 

 במעבר

הדרך יורדת במתינות למישורי מורי (Morey). הגובה סביב ה -4800 מטר ±. חלק מהדרך סלול ללא דופי. כך כמה ק"מ בודדים ואז הדרך הרוסה, יורדים לנסיעה בפודרה סמוך לכביש. האבק של שיזפון פתאום נראה סביר ביותר לעומת ענני האבק כאן. כך חוזר חלילה. הגבעות מסביב (שגובהן למעלה מ- 5000 מטר) מדהימות בשלל גוונים. עדרי יק מפטרלים במישור ומספר אוהלי נוודים מופיעים פה ושם.

 במישורים

 יקים

 מעל הירידה לפאנג

 המישורים נגמרים בירידה תלולה לעבר פאנג (Pang). פאנג בגובה כ- 4500 מטר ומהתמונה ניתן להתרשם לפני הירידה כמה גבוהים המישורים המדוברים בהשוואה למחנה המופיע בתמונה השניה. בפאנג יש מחנה צבא וכן כמה אוהלים שבהם ניתן לנוח, ללון, לאכול ובעצם הכול. נכנסנו לאחד מהם. קולט שמש מספק חשמל. מטבח עם גז לבישול ארוחות, פינות ישיבה ואוהל לינה.

 

בפאנג

 

הנהג התחלף. איזה שינוי באיכות הנהיגה! הדרך ממשיכה בנופיה המדהימים לעבר המעבר LuchulungLa ולמעשה האחרון מעל 5000 מטר. גם כאן אין דרמת טיפוס. הדרמה מגיעה בדמות נקודת הציון הבאה "פיתולי גאטא" ב-21 פיתולים חדים ועוצרי נשימה הדרך יורדת כמה מאות מטרים וכך תמשיך עד לסארצ'ו על ערי האוהלים המצפים לתיירים.

 

 המשך הדרך

 לוצ'ולונגלה

 פיתולי גאטה

 עברנו את סארצ'ו. לפנינו עוד כ -3.5 שעות עד לקיילונג אם הכול יעבור כשורה. הנופים ממשיכים להכות בנו שוב ושוב ואנו מטפסים למעבר האחרון להיום מעבר Bara-lacha la  המגיע קרוב ל- 5000. שוב, גם כאן מכיוון נסיעתנו בגלל הגובה בו אנו נמצאים הטיפוס אינו מרשים. המעבר מושלג וחלקלק ותוצאות מצבו בתמונה הבאה.

 

 שלג במעבר

הירידה ממנו דרמטית בפיתולים אין סופיים ולבסוף שוב אנו יורדים מתחת לגובה 4000 מטר. ההרים מראים שבאמתחתם יש גם את הצבע הירוק והנה מקומות ישוב. הכפרים הקטנים מציעים אף הם מספר מקומות לינה אך אנו ממשיכים עוד כשעה ומגיעים לקיילונג עם חשכה. מתברברים כמה דקות בעיר הקטנה עד שמצאנו את מלון Dekyid ובבוקר אף נפעמנו מהנוף הנשקף מחדרנו. כחצי שעה לאחר הגעתנו הגיעה למלון חבורה של כ-50 רוכבי אופנוע יחד עם אנשי הלוגיסטיקה המלווים אותם. האפשרות לרכב על האופנוע "רויאל אנפילד" ההודי, מושכת הרבה תיירים וקיימים ספקי תיירות רבים המאפשרים מסלולי רכיבה על אופנוע זה עם כל שירותי האחזקה והלוגיסטיקה הנלווים.

 

 נוף מהחדר

 אופנועים בחזית

קיילונג מצויה רק 115 ק"מ ממנאלי כלומר ביום הראשון כיסינו למעלה מ-3/4 מהדרך. לפנינו עוד מעבר אחד. לא גבוה יחסית למה שחווינו אך הבעייתי מכולם. מעברRohtang  בגובה 3978 מטר. אנו חולפים בבוקר הנינוח בין כפרים ועיירות ומתחילים בטיפוס למעבר. הדרך הריקה מפתיעה אותנו. אין משאיות ואין כלי רכב הבאים מולנו. במספר קטעים יש חסימות מקומיות וטרקטורים עובדים אך תוך רבע שעה הכול נפתח. ולאחר פיתולים רבים הנה המעבר. ממש יום כיפור. הכבישים שתמיד ראיתי סתומים במשאיות וכלי רכב נוספים ריקים לחלוטין. איפה כולם?? צילומים נינוחים. אוהלי התיירות על מלכודות התיירים שלהם במורד המעבר ריקים מאדם. מה קורה פה?

 

 העליה למעבר

 חסימות קטנות בדרך

 המעבר הנטוש

 הנה כולם!

 הנוף אותו ראינו שעות

 את התשובה קיבלנו לאחר כשני ק"מ לאחר שירדנו כמה מאות מטרים. חסימה ואנחנו עוצרים. בהתחלה חשבנו שזה משהו שגרתי אך לא ולא. הנהג דובר האנגלית הלך לברר. בלילה הייתה מפולת בוץ שחסמה את הדרך. במזל המפולת התרחשה סמוך למספר דחפורים העובדים על הדרך והם פינו חלק מהבוץ. כ-10 שוטרים מתרוצצים ומתחילים לכוון ולשחרר כל פעם כמה עשרות כלי רכב התקועים מאז הלילה בעליה למעבר. אנחנו המחכים בירידה נחכה בסבלנות. ישחררו אותנו כנראה עוד היום. עשיתי הכנות נפשיות לבלות את הלילה ברכב. לפחות הנוף יפה. כך חלפו קרוב לארבע שעות. אחת לרבע שעה עוברת שיירת משאיות וכלי רכב על פנינו. לכאורה המשטרה חסמה את העלייה אך בפועל מאות משאיות מצטברות ממול לחסימה. בשלב מסוים מבינה המשטרה שהגיע הזמן לשחרר גם אותנו. גם בצד שלנו בראש השיירה יש כאלה התקועים שעות רבות. ואז כולם מסתערים כאילו לא חיכו שעות ו - 10 הדקות שירוויחו הם אלה שישנו. אנחנו מתקדמים למקום המפולת. קטע בוץ באורך 50 מטר מחכה לנו. המשאית לפנינו על צמיגיה השחוקים מחליקה ולא מצליחה לעבור. השוטרים מתחילים לכוון אותנו ואת עשרות הנדחפים לאחור לתת למשאית לקחת תנופה. בניסיון השני היא עוברת. ועכשיו תורנו. תנופה, מהירות וקדימה לבוץ. הרכב מחליק שט אך בכוח האינרציה, פרצופנו החיוורים וכיוון השוטרים עברנו את הבוץ! מולנו מאות כלי רכב שלפי מיטב המסורת ההודית לא יעמדו בצד אלא ינסו לגנוב כמה מטרים לא תועלת במעבר החסום. הם חוסמים את הירידה וכך אנחנו מתקדמים במשך חצי שעה כק"מ אחד בעקבות המשאית המפלסת את דרכנו עד שהכביש נפתח. הלאה זה כביש מפותל עוד כמה עשרות ק"מ עד למנאלי החמה. זהו. האודיסאה הסתיימה.

לא ארחיב על פרק שהייתנו במנאלי ועל הזמן הקצר והמהביל ששהינו בדלהי.

הסדר הטוב מחייב כמה מילות סיכום.

הגיחה בת השבוע להימלאיה ההודית הייתה חוויה מדהימה. הנופים, האווירה שאין מקביל לה, אנשים נעימים, והעיקר יציאה אמיתית ושינוי מהותי משגרת היום יום.

מאידך, לאדאק, למרות ייחודה ויש בודאי עוד מובלעות ייחודיות כמוה, למרות כמה שננסה לבודדה, היא חלק מעסקת החבילה הנקראת "הודו". לא התלהבתי מעסקת החבילה. יש המתחברים, יש האוהבים ויש אלה שעושים מאמץ רוחני ונפשי לנסות להתחבר ולהבין משהו מהדבר הלא מובן הזה - הודו. אני לא זה, לא זה ולא זה. גם אין לי ואיני חש צורך להשקיע תעצומות נפש להתחבר ולהבין זאת.

ביקרתי במדינות עולם שלישי בהן, למרות קשיי הביקור חשתי נינוחות בשהייה וכימיה אם מיידית ואם לאחר תקופה. כאן לא. לכן אזכור את החוויות והמראות. הקשים ישכחו ויתמוססו בזיכרון או יהפכו לחלק מסיפור החוויות, תמונות שיפורסמו מעת לעת בודאי יעוררו בי זיכרונות אך תחושתי היום היא שספק אם ארגיש חסך נפשי שימשוך אותי שוב למדינה זו.

תודה על ההקשבה