לאדאק חלק שלישי - עמק נוברה

טוב, איפה אנחנו? היינו בסרינגר וחצינו כבר את דרך D1.

ביקרנו במספר מנזרים וארמונות, ראינו נופים וצברנו חוויות חזקות.

הגיע הזמן לעלות שלב ולבקר בעמק נוברה. זה עמק המקביל לעמק האינדוס, כמה עשרות ק"מ בקו אווירי צפונה ללה. בין שני העמקים מצויה חומת הרים שגובהה למעלה מ -6000 מטר. כדי להגיע ברכב לנוברה יש לחצות חומת הרים זו במעבר קרדונג לה (Khardung La). זו דרך מרהיבה מדהימה ומתפתלת באורך של למעלה מ-100 ק"מ עוצרי נשימה בכל מובן..

 

על דרך זו בגובה 4650 מטר משני צידי המעבר יש שתי נקודות בקרה של הצבא. שם בודקים אישורי ביקור בעמק ושם גם עוצרים את התנועה היה והמעבר חסום: South Pullu הקרובה ללה ו- North Pullu הקרובה לנוברה. מלבד דרך זו, יש גם כמה מסלולי טרקים החוצים את ההר ונדמה לי גם דרך עוקפת נוספת המשמשת את צבא הודו בלבד.

 

הגובה ה"רשמי" של המעבר הוא 5602 מטר והוא מוגדר כמעבר הגבוה בעולם הפתוח לתנועת כלי רכב. בפועל יש כאן איזה גימיק שיווקי גיאוגראפי. המדידה האמיתית נוקבת בגובה 5,359 מטר. זה עדיין המעבר הגבוה בהודו ואחד הגבוהים בעולם ובטח הנגיש שבהם אך למה לקלקל את שמחת וגאוות ההודים בעובדות יבשות. גם אם לא הכי גבוה, המקום גבוה. מאוד גבוה. ביומים לפני שעלינו ירד גשם, משמע שלג בגבהים.

 

טוב יצאנו מוקדם. עדיין חשים סחרחורת גבהים קלה. עם חמצן לכאורה ברכב (על פי מילת הסוכן). על פי המלצתו, בדרך הלוך רק נחצה את המעבר ולא נתעכב וב"חזור" כשכבר נסתגל לגובה, נתעכב שם קצת יותר.

שאלנו את הנהג האם המעבר פתוח והוא לא ידע. ביציאה מלה לדרך יש מחסום ולפנינו כמה כלי רכב. הם מדברים עם ה"שומר" וחוזרים ללה. הנהג ממשיך בדרך. שאלנו במה מדובר. לא הבין אותנו ואנחנו לא אותו. כעבור חצי שעה הבנו. כשהגענו ל- South Pullu החסום והמושלג.. ההודים מסביב עושים כמנהג תל אביבים ביום שלג בירושלים: משתוללים, כדורים, בובות וצילומים. חיכינו כשעתיים עד שנפתח המעבר. מסתבר שאלה ששבו בהתחלה ללה פשוט היו חכמים יותר ובילו את השעתיים בלה במקום על הדרך המושלגת. טוב, לא ידענו. גם נהגנו לא יודע דבר.

 תקועים ב- South Pullu

 הודים בשלג

 ממשיכים להתקדם

 השיירה מאחורינו

 מתחילים לטפס בשיירת ענק הזוחלת למעלה. אנחנו כבר מעל גובה 5000 מטר ונתקעים. השיירה לא זזה. מרגישים די רע. איפה החמצן אנחנו שואלים? פרצוף מופתע. אין חמצן. כך זוחלים עוד כשעה. מסתבר שרכבי התיירים ההודים בראש השיירה הגיעו למעבר, זרקו את כלי הרכב באמצע הדרך ורצו להצטלם. המעבר חסום בכלי רכב באופן התואם ראיית נהיגה הודית טיפוסית: אני אסתדר ושישרפו כל השאר בשיירה. במשך כשעה מנסה חייל בנקודת הצבא במעבר לטפל בבלגן ולפנות ולכוון תנועה עד אשר הפקק נפתח. מגיעים כ-200 מטר מהמעבר. שנינו כבר מרגישים על הפנים. נתקעים שוב. אולי תנסה לראות אם יש חמצן בכלי רכב סמוכים? הנהג יוצא ונעלם. אני מדדה בחוץ לחפש אחריו ושותפי מקדם בחוסר ברירה את הרכב החוסם את הציר וכך זכה לנהוג למעבר הגבוה ביותר. הינה הבחור, מגיע עם חובש מצבא הודו עם מיכל חמצן. יש עמדה של חיל הרפואה ההודי במעבר לצורך זה בדיוק. החמצן "כמו אוויר לנשימה", ההשפעה מיידית. מדהים עד כמה מהר זה עובד. כך גם אצל שותפי. כמה קל אפשר היה להפוך את מצוקת השעתיים האחרונות לחוויה..

 צילומים זריזים ואנחנו מתחילים את הירידה המפחידה לכיוון נוברה כאשר המעבר כולו מושלג.

 המעבר המושלג

 נזירים מתלהבים בשלג

 לאחר כמה ק"מ אנחנו מקבלים מולנו את השיירה ששוחררה מנקודת הבקרה North Pullu. מזל שהדרך קצת רחבה. ככל שיורדים האוויר חוזר אלינו. הישוב ראשון, הכפר קרדונג, מצוי בגובה 4000 מטר, אנחנו עוצרים לקנות מים. קור אימים ורוח חזקה. הנוף מפצה על הכול אבל ממש על הכול. הדרך מתפתלת ואנחנו מגיעים לעמק. העמק נמוך יותר מלה: בערך 3000 מטר. אנחנו כבר די סחוטים. אחר צהרים מאוחרים ולפנינו עוד ביקור והגעה ללינה. ביקשנו להגיע להונדר (Hundar) מקום הלינה כמה שיותר מוקדם. הונדר זה מבוך של רחובות, גדרות, עצים, שיחים ותעלות מים. גן עדן זוטא. בית הארחה חביב. חדר נהדר. איזו שלווה לאחר חווית היום.

ארוחת ערב נעימה, טעימה וצנועה. מזג האוויר השתפר פלאים. בהתאמה גם מצב הרוח.

כך גם בבוקר למחרת. יום נהדר. בתוכנית שני מנזרים בדיסקיט ובמנזרSamstanling המצוי בפרברי הכפר סומור. הראות מצוינת רואים עשרות ק"מ בנופים מרהיבים. איזה שינוי ביחס לאתמול.

הנה כמה תמונות מהביקורים בעמק.

 החדר בהונדר





 אזור המנזר בדיסקיט

 פסל בודהה הסמוך למנזר

 נוף העמק

 המנזר בסומור

 צבעים בדרך

 בהמה טיבטית: שתי אותיות

בסביבות הצהרים אנחנו מתחילים שוב לטפס. צד זה של המעבר מקבל יותר שמש, עובדה זו בתוספת היום היפה המיסו את השלג עד לגובה של כ- 5000 מטר. אין כל פקקים, התנועה איטית אך זורמת ללא קושי. עדיין יש שלג וחומות קרח סמוך למעבר. מגיעים סוף סוף למעבר ויורדים קצת לצלם ולהתרשם מעשרות התיירים ההודים הצועקים קריאות קרב והתלהבות תוך כדי צילומים.

 נופי המעבר

 משאית בשמים עם קרח משמאל ועננים מתחת

 התלהבות במעבר -; איזה שינוי במזג האוויר

יורדים ללה. וואלה יש נוף. בדרך הלוך היה שלג וערפל והנה הנוף המדהים. הנהג מבסוט לנהוג בירידה וקצת משתולל. אנחנו מרסנים אותו. לא באנו לכאן להצטרף לסטטיסטיקת הרוגי הדרך.

 בדרך חזרה ללה

 בלה חזרתי לסוכן, אמרתי שהרגשנו מצוקה ולא היה חמצן ברכב למרות הבטחתו. הוא עשה פרצוף מופתע. טוב לא באנו להתרגז. למחרת אגב, חיכה לנו ברכב מיכל בגודל בלון גז של מסעדה..

יש כאלה המסיירים בנוברה ימים ושבועות. יש נופים, כפרים נידחים ועוד הרבה מה לראות. אנחנו כאמור רק נגענו בחוויה על קצה המזלג אך איזו חוויה. תחושת התעלות מהיופי והשלווה שלצערנו תמונות, יפות ככל שיהיו, לא מעבירות את עומק המרחבים ואת שלוות הנפש.