סינט מארטן והסביבה

ביקור בסנט מרטין ובסביבה הקרובה

סנט מרטין

זה אי המצוי בריבונות שתי מדינות. החלק ההולנדי סינט מארטן (Sint Maarten) והחלק הצרפתי, שם דומה בכתיב שונה סנט מרטין. (Saint Martin).

בנוסף נעסוק באי הקטן סנט אוסטטיוס או כמו שקוראים לו המקומיים "סטטיה".

מבט מהיר במפה של סביבת האי יראה כי בצפיפות רבה ובמרחקים קטנים מצויים מספר איים בריבונויות שונות. בתכנון היה נראה לי שסנט מרטין יכול לשמש בסיס טוב למשהו מעין טיול כוכב למספר איים סמוכים. לכאורה בססטיה, באנגווילה ובסאבא ניתן לבקר בטיול יום - להגיע בבוקר ולחזור בלילה. אפשרי אך יקר ומורכב ואדבר על כך.

דגל החלק ההולנדי. לחלק הצרפתי אין דגל רשמי

נחזור לסנט מרטין. חלק נכבד מהתיירים המגיעים לאי מגיע באוניות קרוז העוגנות לרוב בנמל פיליפסבורג בירת החלק ההולנדי. התיירים מטיילים יום וממשיכים. חלק אחר בא לנופש לחופים וליהנות מתשתית תיירותית מצוינת במיוחד בשטח ההולנדי. אני הגעתי למספר ימים מתוך כוונה לעשות את המהלך הבא:

יום טיול לסטטיה בטיסה

יומיים לסנט קיטס כולל לילה אחד ללינה

יום טיול לסאבא בהפלגה

יום טיול באי סנט מרטין או אם ממש אהיה היפר אקטיבי – הפלגה לאנגווילה.

קצת זמן נוסף ל buffer וגם למנוחה.

בקיצור תכנון קצת גדוש ולחוץ

יש מאות מלונות באי. הרוב בחלק ההולנדי שהוא זול יותר, נוח יותר וידידותי יותר. בגלל אופי הביקור שלי בחרתי בלינה קרובה מאוד לשדה התעופה המרכזי של האי "הנסיכה יוליאנה" המצוי בצד ההולנדי. יש עוד שדה קטן בחלק הצרפתי שממנו יוצאים מטוסים קלים בעיקר לאיים בריבונות צרפת כמו סנט בארט או גוואדלופ. האכסניה הדי בסיסית מצויה במרחק של פחות מעשר דקות הליכה מהטרמינל ומבחינתי - מיקום מצוין. אז בואו נתחיל, פחות או יותר לפי סדר העניינים.

סנט אוסטטיוס

סנט אוסטטיוס מהאוויר. הר הגעש באופק הרחוק זה האי סנט קיטס

זה אי הולנדי קטן, 18 דקות טיסה מסנט מרטין. זו הולנד שאתם לא מכירים. כדי לקחת חלק בחגיגת התיירות, אי בקריביים צריך או מעגן מתאים לאוניות הקרוזים שנעשות גדולות ומפלצתיות משנה לשנה ו/או שדה תעופה למטוסים גדולים. עדיף את שניהם. לסטטיה אין לא זה ולא זה והוא נותר מאחור. באי 4000 תושבים ובו נמצא היום טרמינל דלק שהוא אחד מעוגני כלכלת האי. מעט תיירים מגיעים. חלקם חובבי היסטוריה, חובבי טבע ימצאו מסלולי הליכה מגוונים באי הקטן וחלק מגיע לחזור בזמן לקריביים של שנות החמישים לפני בום התיירות.

אם נחזור עוד בזמן, אזי בהיסטוריה הרחוקה של האי, לפני הכרזת עצמאות ארה"ב והמלחמה שפרצה בעקבותיה, סטטיה היה האי העשיר באזור. אולי בעולם. תדמיינו מקבילה של סינגפור היום בשילוב עם נמל ללא מיסים. חלק עצום מהמסחר בין אירופה לכל אמריקה עבר באי הקטן והכלכלה שגשגה והמריאה שחקים. קהילה יהודית קטנה ועשירה מאוד הייתה חלק מהשגשוג.

הכרזת עצמאות ניתקה את ארה"ב מקווי המסחר לאירופה וקווים אלה הועברו לסטטיה ומשם ליתר העולם. בהיסטוריה הלא מוכרת לנו אך מוכרת בארה"ב, סטטיה הייתה הישות המדינית הראשונה שהכירה בעצמאות ארה"ב במה שנקרה "First Salute" ההצדעה הראשונה לדגל ארה"ב.

בריטניה שהייתה המעצמה החזקה וכמובן מצויה במלחמה עם המושבות המורדות בארה"ב, הייתה מודעת לחשיבות סטטיה לכלכלת ארה"ב ושלחה כוח ימי וכבשה את האי. הקהילה היהודית שהייתה דומיננטית במסחר פוזרה לכול עבר וחלקה הוגלה לסנט קיטס בצעדים קשים שלראשונה בתיאור נסיעה זו אפשר להשתמש במילה "נגועים באנטישמיות" אבל זו מלחמה ואולי אלה היו צעדים מלחמתיים מקובלים.

סטטיה לא חזרה להיות עצמה ולא חזרה לעוצמתה. שנים אחר כך כבר לא היה צורך במעמדה המיוחד, הקהילה היהודית שנותרה ללא עוצמה כלכלית מצאה לה מקורות ומקומות מחייה אחרים. כיום נותר אי מנומנם רגוע צנוע. ללא קהילה יהודית ועם התרפקות גדולה על ההיסטוריה העשירה שהעלתה לזמן קצר את המקום הקטן למרכז הזרקורים.

בית הכנסת "חונן דלים" חרב ובשנים האחרונות נעשו בו פעולות שימור, חפירות למציאת ממצאי עבר. כמה מאות מטרים ממנו מצוי בית עלמין יהודי. ואלה היו מניעי הביקור באי.

חברת התעופה הקטנה Winair מקיימת טיסות לאי. זו חברה יעילה עם מטוסים קלים שמרכזה בסנט מרטין וטסה בתדירות רבה לאיים מסביב. חלק מהטיסות מבוצע למנחתים המופיעים תדיר ברשימות "שדות התעופה המסוכנים בעולם" בגלל מסלולים קצרים, טופוגרפיה בעייתית הסמוכה למנחתים או שילוב של השניים. למשל המנחת באי סאבא עם המסלול המסחרי הקצר בעולם או שדה התעופה של סנט בארט. המטוסים הם Twin Otter עם 19 מקומות. לעיתים מלאים או למשל כמו בטיסה הלוך בה היינו 3 נוסעים . שמתי לב שהטייסים מתאמנים בנחיתות והמראות קצרות גם כשיש מסלולים ארוכים וזה נראה די מדליק בעיני.

נחתנו. לוקח מפה ומתחיל ללכת. החלטתי שאת הסיור אעשה כולו ברגל. זה מספר ק"מ סביר ומזג האוויר יפה. אולי טיפה חם. הניווט היה סביר. מיקום האתרים בגוגל היה שגוי אבל לא היתה לי בעיה למצוא אותם.

בית העלמין מגודר ומסודר. על השער מוטבע התאריך 1739. יש מעט מצבות והשמש החזקה מקשה מעט על קריאת הכיתוב.

מראה כללי

מצבת הבחור חיים די ליאון משנת 1787 (לאחר התפרקות הקהילה עקב הכיבוש הבריטי)

בית העלמין מצוי בחלק המרוחק של בירת האי ואני הולך למרכזה. סמוך לשם מצוי בית החולים של האי. אומר שלום לעוברים ושבים ותופס שיחה עם השומר. אדם מבוגר שגר בסמוך לבית העלמין. הוא סיפר לי שכילד הם פחדו מרוחות רפאים המצויות בשטח בית העלמין. הם מאוד גאים בהיסטוריה היהודית של המקום ואפשרתי לו להראות לי (לא ממש הייתי צריך) במפה היכן שרידי בית הכנסת. אם אני כבר כאן אז שיחת חולין על בריאות. בית החולים הוא למעשה מרפאה מורחבת. לא מבצעים ניתוחים באי הקטן ומי שנזקק לכך מועבר לסנט מרטין. ניתוחים מסובכים יותר מבוצעים בהולנד או שהחולים מוטסים לקולומביה בה יש בתי חולים מצוינים. (מידע זה מועבר כשירות לקהל הקוראים למקרה ומי מכם יידרש חו”ח לניתוח מעקפים בהיותו באי סנט אוסטטיוס).

קירות בית הכנסת "חונן דלים" שוקמו. בחפירה בחצר ניתן לזהות בור של מקווה. תמונה דו ממדית עם צל חזק לא מראה זאת אך זה מקווה כמו בסרטים.

משם למבצר. צריך לתת כבוד לתותחים ול "First Salute". זהו תמו החובות התיירותים. ניתן לתפוס מקום במסעדה עם נוף לים ולהתפנן בנינוחות מאוכל, הנוף, מהים ומקצב החיים האיטי.

תמונה “אומנותית” – קומפוזיציה של תותח בחרך אחד ואוניה בחרך הירי השני

הארכיטקטורה צנועה. בתים קטנים. קצת הזנחה עם קוצים ועיזים ברחוב אך כאן חשתי נינוחות מוזרה שלא כמו בסנט קיטס.

ראו למשל את הכנסייה הזו ואת השלט שלה.

אני יכול לכתוב תזה על מחשבות שעלו לי בראש למראה השלט. לכאורה קופץ בראש "על מה הם חשבו כשכתבו את השלט?" אבל בסופו של דבר המחשבות נודדות לכיוון של "כולה שלט, למי זה מפריע? החיים טובים וקחו אותם בקלות..." אז זו התחושה מהביקור במקום הקטן הזה שנותר מאחור בזמן.

בטיסה חזרה היינו 12 נוסעים. למחרת טסתי לסנט קיטס (על הביקור כתבתי בנפרד) אז נמשיך בתאור הביקור עם שובי מסנט קיטס לסנט מרטין.

סנט מרטין - האי הידידותי

נוחתים בחושך, מבול. פשוט מבול יורד כאשר נחתנו בשדה הנסיכה יוליאנה. הנוסעים מטיסות אלה הולכים ברגל את ה-100 מטר מהמטוס לטרמינל. בגלל המבול הוזמן אוטובוס ואנחנו מחכים שיגיע. עד שיצאתי מהשדה הגשם נרגע. פתחתי מטריה והתחלתי ללכת לאכסניה הסמוכה. באמצע הדרך הקצרה כמו שפכו עלי בבת אחת דלי והפעילו טורנאדו. מכת גשם איומה ורוח שעיקמה לי את המטריה. תוך שניות אני נרטב עד העצם. ממש. בחושך אני נכנס להצפה בשלולית עמוקה בדרך. 10 הדקות מעולם לא נראו כל כך מאמללות. באכסניה סיימו בדיוק מסיבה כי חנכו את הבאר החדש. הם התכוננו לצאת אך חיכו שהמבול יירגע. הם קבלו אותי כמו את הבן ששב משדה הקרב. משקה על חשבונם ומישהו יצא בגשם לקבלה להביא לי מפתח ואת הציוד שלי שהשארתי שם לפני הטיסה לסנט קיטס.

בחדר בקרת נזקים: דרכון, מצלמה והסלולארי הוכנסו מבעוד מועד לניילון והם יבשים. כל השאר רטוב כולל הנעליים הספוגות במים. המטריה גם היא סיימה את חייה הקצרים. במשך שעתיים אני מארגן את עצמי לייבוש הדברים ותובנה אחת כבר יש לי: הטיול של מחר לאי סאבא כנראה לא יבוצע וזה ממש חבל, סאבא הוא אי קטן ואולי אחד הנופיים ביותר בקריביים כולל כפרים קטנים ודרכים הרריות מתפתלות. יוצא לשם יום טיול בהפלגה בקטמרן די מטלטלת בים הגלי. חבילת הטיול לאי כוללת סיור עם רכב וברגל באי, ארוחת צהרים וחזרה בערב. מזל שלא הזמנתי ושילמתי מראש אלא התכוונתי להגיע שעה לפני ההפלגה ולהזמין.

בבוקר הבנתי שהתובנה מאתמול מחזיקה מים. גשם יורד ללא הפסקה וממילא הנעלים עדיין לא התייבשו. שעתיים אחר כך שמיים בהירים. יום חדש. אז קדימה לאטרקציה מספר אחת באי. במדריך Lonely Planet של הקריביים הגדירו אותה פעם כמספר אחת בקריביים בכלל. חוף מאהו (Maho Beach) או ליתר דיוק המטוסים הנוחתים שם.

כל הזמן נוחתים מטוסים, רובם מטוסים קלים. אך כול הצופים מתכוננים למופע העיקרי של נחיתת טיסת KLM מאמסטרדם. גם האיירבוס של אייר פרנס נותן הופעה אך KLM לוקח, כי הוא גדול. לעיתים יש נחיתות ממש נמוכות. כשאני ביקרתי במקום, רק טייס אחד פרגן תמונה שווה. אגב מהמטוס הנחיתה נראית כך כפי שצילמתי כמה ימים קודם:

בעת המראות העסק נהייה מסוכן ותמיד יש דבילים שנעמדים על החוף מאחורי מנועי המטוס ומועפים פשוטו כמשמעו לים (מרחק של איזה 10-15מטר).

כדי לצלם בנינוחות הגעתי לבית הקפה הסמוך וקניתי "חזקה" על כסא ע”י רכישת משקה.

קצת אחרי KLM העננים החליטו שפרגנו מספיק. היום הבהיר נעלם ואני ממהר חזרה לאכסניה לפני פרק ב' של דלי על הראש.

אגב, חוץ מהחוף הזה יש עוד כמה חופים המשמשים כאטרקציה לתיירים. בנוסף האי מציע קצת נוף וכמובן כמה מלכודות תיירים המקובלות באזורי תיירות.

הגשם יורד בערב, בלילה וכל הבוקר למחרת. הכול משתבש. נסעתי לחלק הצרפתי. יש תחבורה ציבורית באמצעות מיניבוסים בתדירות גבוהה. מנפנפים והם עוצרים. דולר וחצי מחיר אחיד. כדי להגיע למריגו (Marigot) בירת החלק הצרפתי צריך שני מיניבוסים. חוצים את ה'גבול' וקשה להאמין אך מריגו זה עולם אחר. כמובן מדברים צרפתית, משלמים ביורו, מעט אווירת צרפת אך ללא שיק אלא תחושת הזנחה במיוחד בהשוואה לצד ההולנדי. הגשם לא מפסיק. לאחר שעתיים אני מבין שדילוג עקב הגשם מבולנז'רי אחד לפטיסרי אחר זה אולי טעים אך לא ממש בריא לגוף. הרצון להפליג במעבורת לאנגווילה הסמוכה נשטף אף הוא בגשם. כי להפליג לשם מה? להגיד שהייתי אך לא לטייל שם בגלל הגשם? די מעצבן שכך נשרף יום. אפילו את אבן הגבול בחזרה לא ניתן לצלם בגשם החזק.

היום האחרון לטיול. יום נהדר ואני מנצל את השמש להליכה לכמה מקומות שהגשם מנע ממני כולל כמובן אבן הגבול ועוד כמה מקומות סמוכים. פרידה מהמאפיה בדרך וזהו למעשה. יש לי עוד כמה שעות אבל אני מעביר אותם במנוחה. היה די אינטנסיבי הסיפור.

זמן סיכומים

אם נעשה זאת “עסקי” כלומר תכנון מול ביצוע אזי רוב התכנון בוצע. כל ההכרחי בוצע. שני הפספוסים המהותיים שעוררו צער היו הביקור במרכז החלל בגיאנה הצרפתית והביקור בסאבא. היו פספוסים נוספים כמו בית הכנסת בקורסאו אך בגדול הטיול היה במעט מעבר לציפיותיי וחששותיי.

היו צרות בטיול. לא כתבתי ולא ארחיב כעת. היו בעיות בחלק מהטיסות. מזל שאני קצת מנוסה והעסק הסתדר אך די הלחיץ.

והחוויות? נו, כבר כתבתי עליהן די והותר.

לפני עשור עשיתי טיול דומה באזור שהיה עתיר יעדים וטיסות ואמרתי לעצמי לא עוד.

עברו 10 שנים והנה אחד נוסף. בואו נחכה כמה שנים ואז אולי נעשה איזה Island hopping באזור האוקיאנוס השקט. ועכשיו - מנוחה.