בדרך משדה התעופה לרוזו הבירה באין סוף פיתולי הדרך, נתקע לי בראש אחד מקטעי הקאלט הידועים בסרט "האלמנט החמישי". קורבין דאלאס מסביר לרובי רוד מי כאן הוא בעל הבית: Green? ורובי רוד פולט: !Supergreen
כדרכם של קטעים מסוג זה, הנתקעים בראש כמו איזו מנגינה משיר שאי אפשר להיפטר ממנה, הSUPERGREEN- לא עזב אותי כל הביקור באי. גם עכשיו לא חשבתי על שם אחר אפשרי לפרק זה במסעי. ברור לי לחלוטין למה.
דומיניקה היפה במדינות האיים הקריביים, היא אחת מהפנינים האמיתיות שעדיין מחכות להתגלות ע"י התיירים. המסחור ותעשיית התיירות בברבדוס ובאנטיגה למשל רחוקות מדומיניקה עשרות מונים מהמרחק בפועל. תושבי דומיניקה מאד רוצים תיירות. הם ממש אוהבים את התיירים המועטים יחסית הפוקדים את ארצם. תיירות גם יכלה לסייע לא מעט לכלכלת האי שדי מפגרת אחר הכלכלה המתקדמת של ברבדוס וטרינידד למשל. האי הוא ההררי באיי הקריבים. בעל הטופוגרפיה המגוונת ביותר. באי יורדים קרוב ל - 5000 מ"מ גשם בשנה. האי ירוק, התושבים ידידותיים והמשטר נוח. אז למה אין תיירים? יש לכך מספר סיבות וכולן נובעות מהטופוגרפיה הקיצונית של האי. אין באי משטח נחיתה ראוי לשמו. המטוסים הטרנס-אטלנטיים הפולטים אלפי תיירים ביום בברבדוס, בסנט לושיה ובאנטיגה למשל לא יכולים לנחות כאן. כל מסת התיירים האלה שבאה לרבוץ בחופים ולא לעזוב את מלון הפאר שלהם פשוט לא מגיעה לכאן. גם החופים כאן יחסית לא משהו. האי לכן בונה לעצמו את נישת התיירות האקולוגית האקטיבית וטיפוח הטבע. מי שאופי כזה של תיירות מדבר אליו אין יעד נוח יותר לטיול מדומיניקה. יש מספר אטרקציות באי וניתן למצות את חווית הביקור בשבוע.
באי שני שדות תעופה - ה"גדול" מלוויל הול מאפשר נחיתת מטוסי בוכנה דוגמת המטוסים הטסים מת"א לאילת וגם זה רק בשעות האור. מנסים כיום להאריך את המסלול אך בשורה ממש לא תהייה מזה לאי. לא להאמין שזה שדה בין לאומי... המתקן קטן, איטי ומוזנח. מכאן לעיר הבירה רוזו (Roseau) נוסעים במיניבוסים. העסק מאד מסודר. ברגע שעולים למיניבוס לנסיעה לרוזו הכיף האמיתי מתחיל!!
האי קטן אך הדרך נמשכת כשעה ורבע. אני חושב שזהו הכביש המפותל והמדהים בו נסעתי אי פעם. כבישי נורבגיה המפותלים הם כביש הסרגל לעומת החוויה כאן. אין סוף פיתולים בכביש המאפשר בקושי לשני מיניבוסים לחלוף זה על פני זה כאשר אחד מהם על פני התהום ממש. הכל ירוק - ממש הרעלת ירוק בעיניים. מים בלי סוף, נחלים, מפלים, נופים ומה לא וזו רק הדרך מהשדה. רכב כבד, אם נוסע בדרך, צופר בלי סוף כדי שכולם יוכלו למצוא מקום עצירה סביר מבעוד מועד. עבר אותנו מערבל בטון. חיכינו לו ב"מקום מבטחים" שיגיע כחמש דקות עד שחלף על פנינו בצפירה רצופה. ממש רולר קוסטר (roller coaster) זו הפעם השניה שאני מוצא מפלט באנגלית. יש ביטוי בעברית מתאים המתאר חווית רולר קוסטר?
העיניים לא מפסיקות להביט לכל הכיוונים. כל גוון ירוק קיים כאן, אכן SUPERGREEN. שיחים שבארץ מגדלים משהו דומה בעציצים מקשטים את הדרכים. לאחר יותר משעה אנחנו יורדים לחוף הקריבי ודרומה לרוזו.
רוזו נראית כפי שנראו יתר ערי האיים לפני כ- 40 שנה, עיירה קטנה, רחובות צרים, בתים דו קומתיים צפופים. חם ולח. כלי רכב צופרים בלי סוף. בונבוניירה! מה זה התלהבתי! כל העסק קומפקטי למדי ובהליכה ניתן להגיע לכל פינה בדקות. יש מספר בתי הארחה בעיר. המחיר, יחסית לשאר הקריבים - זול, יחסית לדרום אמריקה - יקר. חדר במקום סביר עם שרותים צמודים וארוחת בקר עולה כ - 50$. לנתי בבית הארחה St James שהיה סביר ביותר
http://www.avirtualdominica.com/st-jamesguesthouse
צינתי שיש מספר אטרקציות באי. מהקרוב לרחוק, רוזו שווה ביקור וגם הגן הבוטאני המצוי בה. בגן ישנו מרחב גידול לציפורי האי. הציפור הלאומית, הסיסירו התוכי של דומיניקה המופיע על הדגל שלהם, גדל בגן. הלכתי כמובן לראות ולצלם. בטבע די קשה לתפוס אותם. הצרה היא שהגעתי בתקופת החיזור וההתרבות. כדי שלא יפריעו מבקרים את צניעות התוכים, אין כניסה למרחב המגודר. בנוסף, גדר פלסטיק אטומה מונעת כל הצצה פנימה. הגן עצמו יפה ומגוון ויש בו מסלול הליכה המאפשר "טעימה" של הליכה ביער גשם.
מפלי טרפלגר
האטרקציה המתויירת ביותר באי הם מפלי טרפלגר המצויים כ - 15 ק"מ מרוזו. מפלים בגובה של 60 מטר. הממהרים/עצלנים (אני) מסתפקים בהליכה של כ - 15 דקות ביער לכיוון, נושמים עמוק את היער רואים חווים מתרשמים ומצלמים. לצורך כך אין צורך במדריך מתוך העשרות המחכים לתיירים ומציעים עצמם כמדריכים. מי שרוצה לרדת לתחתית המפלים ולהתרחץ, כדאי שייקח מדריך, הירידה מסוכנת וצפויים שטפונות פתע בערוץ.
למרות המרחק הקצר מרוזו למפלים, מדובר בכאן עלייה של מאות מטרים ודי מפתיע איך מזג האוויר, הטמפרטורה והלחות משתנים במהירות. בדרך חולפים ועוצרים ליד מעיינות הגופרית. לא מרשימים: קצת עננים מתמרים, קצת סרחון אופייני ואדמה מבעבעת. המפלים עצמם מרשימים יותר. יותר מיופי המפלים מרשימה הסביבה הצפופה של יער הגשם ספוג המים והירוק הלא נגמר והבלתי נתפס.
האי איננו מתועש. כמעט ואין מפעלים ולא ראיתי סממני חברת השפע המערבית: מרכזי קניות ורשתות מזון מהיר, לא קיימים. בעצם יש סניף של KFC ליד השוק וזהו. אם הזכרתי את השוק, ניתן לקנות כאן פירות וירקות בזול, גם קצת מזון ביתי מוכן. יש ליד גם קרונות של "מסעדות" זולות ושווה לנסות.
תופעה חברתית הייחודית בכל הקריבים היא האוטונומיה של בני שבט ה"קריב" השרידים האחרונים של האינדיאנים שישבו באיים לפני הגעת האירופאים. האירופאים, בנימוס אירופאי אופייני - כל אחד בתורו, טבחו במקומיים - תחילה היו אלה הספרדים ואחר כך הבריטים. (מצפון לרוזו קיים ישוב הנקרא "טבח" Massacre בו היה הטבח האחרון.) כ - 4000 קריבים שרדו והם חיים באוטונומיה במזרח האי (לא רחוק משדה התעופה). ניתן לבקר שם, להתרשם ולקנות מוצרי קש שהם מתמחים בייצורם.
לכל מדינה יש אירוע מכונן, לרוב איזה אסון לאומי. גם כאן היה אחד כזה. בשנת ,1979 מיד לאחר עצמאותם, פקד הוריקן קטלני את האי. עשרות נהרגו, החקלאות נהרסה כליל, רוב בתי האי חרבו. הרוב שוקם אך נראה שטרם התאוששו למרות שחלפו כמעט 30 שנים.
יש באי מעט אגמים, רובם יותר בריכות מאגמים. יש מסלולי הליכה קלים של מספר שעות לאגמים מסוימים. "ה"מסלול שרבים באים לכאן כדי ללכת בו הוא המסלול לאגם הרותח (Boiling Lake). מי שביקר בניו-זילנד בפארק ואימנגו בודאי זוכר את האגם הרותח. בניו זילנד מצוי האגם הרותח הגדול ביותר. כאן מצוי מספר שתיים. המסלול נמשך יום והוא אחד המסלולים המפרכים בקריביים. מדובר בהליכה קשה של 3 שעות נטו לכיוון, עלייה וירידה של מאות רבות של מטרים המחייבת הליכה רבה בבוץ רב וחציית נחלים. כמסלול יום אין צורך בנשיאת ציוד מיוחד. דרוש מדריך/מורה דרך. כל בית הארחה יכול לארגן לכם יום זה. המסלול המפרך היה גדול לברכי הכואבת. התרשמות חלקית אחרת מהפן הגעשי הרותח מתחת לפני הירוק הירוק הזה ניתן לקבל ממראה בורות הגופרית המבעבעים והמסריחים המצויים כאמור לא הרחק ממפלי טרפלגר.
בריכת האיזמרגד
הפסקת קפה קצרה לפני שנמשיך -; שיחי קפה בחצר בית בדרך לבריכת האיזמרגד
בריכת האזמרגד - שם אקזוטי לאתר יפה ששווה ביקור. שוב נכנסים ליער גשם צפוף ולאחר כרבע שעת הליכה נמרצת וירידה תלולה וסדורה מגיעים לבריכה שצבעה תכלת בוהק ומפל צנוע נופל לתוכה. המים קרירים ומקובל ורצוי לטבול בבריכה. המקום אכן חביב, מצוי בלב האי ומחייב נסיעה מיוחדת. הקרבה לאתרי הקריב ניכרת בחניות המזכרות בהן יש מספר קריבים המציעים את מרכולתם.
קוריוז מעניין - "אחינו" מאמיני השבת.
אין יהודים או לפחות אין קהילה יהודית באי. 90% מתושבי האי הם שחורים, השאר ברובם הם אינדיאנים בני קריב ומעט מאד לבנים.
לא פעם נתקלתי בדומיניקה בהתלהבות ששמעו שאני מישראל. אני חושב שלמדתי לזהות מתי ההתלהבות היא סינתטית כלומר גם אם היו יודעים שאני מקנזס או ממלטה היו "מתלהבים" באותה מידה.
כאן ההתלהבות הייתה חמה ולעיתים תמימה. התלהבות מאנשים שלא נזקקתי לשרותם או שהם נזקקו לכספי. לדעתי הסיבה נובעת מאמונת חלק מתושבי האי: אמונה נוצרית אדוונטיסטית -; פלג בנצרות המאמין שהיום הקדוש שלהם הוא יום שבת ולא ראשון. האמונות העממיות באיים גרמו כנראה למעין זליגה בה האדוונטיסטים מאמינים שיש קרבה בינם לבין היהודים. נהגי מוניות אדוונטיסטים מקשטים מוניתם בכיתוב shalom.
באחד המקומות רוויי ה"מדריכים" הדוחפים עצמם לכל תייר מזדמן. פנה אלי אחד מהם. לאחר שיח ושיג מנומס ואדיב (כאשר דחיתי את הצעתם -; תמיד בנימוס ותמיד בחיוך ובמילה טובה) הוא אומר לי: "אתה יהודי מישראל!". תהיתי מהיכן ה JEWDAR המשוכלל שלו ושאלתי למה הוא חושב כך? הוא משיב לי שהוא מזהה
את בני עמו
נו טוב. נעים להכיר את אחי שחום העור עתיר הרסטות (לא כל בעל רסטות בקריבים הוא רסטפרי). הוא ממתיק איתי סוד ורוצה להראות לי משהו שיש לו בארנק. "קולגה להדרכה" נדחף ורוצה לראות מה העסק ו"אחי" מנפנף אותו באנגלית קריאולית לא מובנת לתייר. לאחר שהקולגה התנדף, הוא שלף לי איזה מטבע -; יותר נכון איזה מדליון מתכת שעליו חרוט מגן דוד וכל מיני חריטות ניו אייג'יות. הוא הסביר לי שזה מטבע מירושלים. לא רציתי לקלקל לו ולהראות לו שהמטבעות שבאמת באו מירושלים פחות מרהיבים מהקמע שלו. צקצקתי בהתפעלות ונפרדנו, אני לדרכי והוא לציד התייר הבא.
עצי פאפאיה בחצר בית
פרקטיקה
הדרך הנוחה ביותר לביקור באיים הקריבים היא באוניות קרוז. נדמה לי שגם בשיקול הכלכלי הכולל, הפלגה כזו משתלמת למדי. החסרון הוא שיש כ- 6-8 שעות נטו לביקור באי וזה מעט מידי. מי שרוצה ואכן צריך זמן רב יותר לביקור באיים יידרש להגעה עצמאית. עצמאות פרושה שאין מנוס משימוש בחברת התעופה LIAT הטסה בין האיים. מצפון ומדרום לדומיניקה מצויים האיים גואדלופ ומרטיניק המצויים בשליטת צרפת. בין האיים יש מעבורת מהירה העוצרת בדומיניקה. אם האיים הצרפתיים במסלולכם, שווה לקחת מעבורת.
מבין כל חבורת האיים שהם מדינות עצמאיות דומיניקה (מלבד טרינידד) הוא האי הגדול ביותר. גדול משמע שליש מגודלה של לוקסמבורג אך הטופוגרפיה משדרת תחושת גודל גדול בהרבה.
יש תחבורה ציבורית על בסיס מיניבוסים היוצאים מחלקה הצפוני של רוזו סמוך לנהר. המחירים סבירים משלמים לפי המרחק, למשל כ - 4$ לנסיעה של כשעה לפורטסמות. המקום (התחנה) די מבולגן אך לא מסובך למצוא את הרכב ליעד המבוקש. טיול (כלומר רכב לנקודה מסויימת שלא על קווי המיניבוסים) למשל למפלי טרפלגר או לאגמים, מחייב לקיחת "מונית". כאן המחיר תלוי במשך הנסיעה ובמרחק המבוקש. אין כללים והנושא תלוי ביכולות המו"מ. אם אתם נוסעים לבד כדאי למצוא מטיילים נוספים. הטיפ הטוב ביותר לטיולים קצרים הוא דומה לשאר האיים: ללכת לנמל כאשר מגיעה איזו אוניית קרוז. אלפי תיירים נשפכים לחוף, חלקם רק מסתובב בעיר וחוזר לאוניה. חלקם הקטן הזמין מראש סיור ברכבי שטח. שווה לשאול את מדריכי רכבי השטח מה המסלול שהוזמן. למרות שהם טוענים שהרכבים הוזמנו לתיירי האוניה תמיד ניתן למצוא מקום פנוי, לשוחח עם האחראי. (אף אחד לא מתנגד לכמה עשרות דולרים במזומן) ויעלו אתכם לרכבים.
הבעיה העיקרית היא שתיירי האונייה צריכים לרוב לשוב עד שעות אחר הצהרים לנמל וקשה לשכנעם לנסות טיול המחייב זמן רב יותר. לכן מסלול דוגמת האגם הרותח לא בא בחשבון ורצוי לברר ולמצוא שותפים במקום לינתכם או בבתי הארחה סמוכים. העלות של המדריך והרכב תתחלק ביניכם.
ניתן לשכור רכב אך אני ממליץ בחום לא לעשות זאת. נוהגים בצד שמאל אך כאן לא ניו זילנד. התשתית רעועה, הדרכים צרות תלולות חלקות ומפותלות. רוב תאונות האי קורות לתיירים אמריקנים שאינם רגילים לנהוג בכיוון ההפוך, כאשר הם יורדים לשוליים הרכים בכבישים הצרים הם לא מעריכים את הרוחב ומתהפכים.
לדעתי, אם רוצים להתעמק בביקור באי אחד בקריבים ולא רק לרביצת חופים אלא לסייר, לחוות ולרוות ירוק לזמן רב דומיניקה זה היעד.
לסיום להקל מעט על הרעלת הירוק -; הנה גיוון בצבע:
איזו שלווה!