ביקור בארץ הירוקה חלק II

הקצה הדרומי -; נאנורטאליק Nanortalik.

הנוף הדרמטי ביותר באי ואחד הדרמטיים על פני כדור הארץ מצוי ממש בדרום באזור העיירה נאנורטאליק (כ 1500 תושבים). מצוקי ענק שעל רבים מהם טרם טיפס אדם מזנקים אנכית מאות מטרים ויותר. מעבר לים באי באפין בשטח קנדה מצוי נוף דומה. לפני 20 שנים, כדי לראות מעט מנוף זה כל שהיה צריך הוא לקחת את המעבורת לנאנורטאליק הדרומית בעיירות גרנלנד והציורית שבהן ומשם מעבורות מקומיות לקהילות הנידחות השוכנות בפיורדים המצוקים והקפואים. לא עוד. מעבורת החוף לא ממשיכה לנאנורטאליק. עם בוא הקפיטליזם וההפרטה הפלגה זו לא כלכלית וכך גם הופסקו קווי המעבורת המקומית הקטנה לכפרי הדרום. לפני 20 שנה הפליגו שתי מעבורות לאורך החוף המערבי עד לעיירה אופרנביק Upernavik בצפון. ההפלגה הלוך ושוב נמשכה שבועיים עם עצירות של מספר שעות בכל עיירה ועגינה למשך מספיק לטיול לשמחת התייר. לא עוד. כיום יש מעבורת אחת המגיעה בצפון עד אילוליסאט בלבד. השיט הלוך ושוב נמשך שבוע. העצירות צומצמו ברובן לשעה בבירה נוק לקצת יותר.. זמן הוא כסף גם בצפון המנומנם. טוב לכלכלה ורע לתייר בן זמננו בהשוואה לתייר המעבורת לפני שני עשורים.

כדי להגיע לנאנורטליק צריך לטוס. בגרנלנד מדובר לרוב בטיסה במסוק. בשנים האחרונות מוסדה התשתית בחלק מעיירות גרנלנד ונסללו מסלולים לנחיתת מטוסים. בעיירות הדרום המצוקיות קאקורטוק ונאנורטאליק בלתי אפשרי לסלול מסלול וטסים אליהן במסוקים. קוריוז לתייר ויקר למדי. חלופה חדשה לחלוטין ממש ממועד ביקורנו: חברת בלו אייס מציעה הפלגה בספינותיה החדשות לנאנורטאליק. זול בכ -; 15% מטיסות.

היה ברור שנבקר שם. מצד שני זה היה הימור כפול הן בכסף והן בזמן טיול. יש טיסות מספר פעמים בשבוע לנאנורטאליק, כך שהגענו ל- 4 ימים. בעיירה וסביבתה הקרובה ניתן לסייר כיומיים וכדי לראות את הנוף הדרמטי המדובר יש לצאת ליום נוסף להפלגה שקיווינו שנתפוס. כאמור אין מעבורת מסובסדת ושיט יקר למדי יוצא לפיורד טאסרמיוט Tasermiut עם תיירים בכמות של 8 לפחות. כמובן שלא הגיוני לשניים לשלם על שיט ל 8 וכך ההגעהלעיירה הייתה גם הימור שנמצא תיירים נוספים לחלוק את ההפלגה ושמזג האוויר ההפכפך של דרום גרנלנד עם הערפל הידוע לשמצה יאיר לנו פנים.

נילס העומד בראש משרד התיירות של נאנורטאליק (עסק פרטי שהקים לפני עשור לאחר שהיה מנהל בית הספר המקומי במשך 20 שנה) מרכז למעשה את כל התיירים השוהים בדרום. הוא אדם מקסים, יעיל ושופע רצון ליזום לתת לתייר את אשר הוא רוצה ובכך ירוויח התייר וגם הוא. נילס פוגש אותנו במנחת ומביאנו לאכסניה. אנו שואלים אותו מה עם הפלגה לטאסרמיוט: אין תיירים כרגע, הוא ארגן הפלגה יום קודם. מה שכן, אחר הצהרים יגיעו שני תיירים מצרפת, הוא ינסה לארגן שיט בספינה קטנה יותר של ארבעה. רק להיות אופטימי.

העיירה מקסימה נינוחה בתים יפים, כנסיה מעניינת. מוזיאון מעניין הבנוי באזור בו היו בתי העיירה לפני כ-100 שנים. ניתן להתרשם מאורח חיי האינואיטים בקיץ ובחורף, מתעשיית הדיג בכלל וציד הלווייתנים בפרט לפני 100 שנים. מודגמת שגרת החיים באזור מבודד זה. מוזיאון מעניין למדי. המוזיאון נפתח רק כשיש קבוצה גדולה המבקרת בו. אני ממשיך לטייל במקום על בתיו הצבעוניים. על סלע לחוף הים נתקל בדגים לייבוש עם שמירה בצורת דחליל -; נשק מוכח כנגד עופות ים! מבחינת נוחות מחייה לתייר בנאנורטאליק יש סופרמרקטים מצוידים היטב ואפילו מאפיה!

האזור ממש מגנט להרי קרח, הנמל חנוק והרי קרח קטנים זרוקים על החוף בשפל כלווייתנים שנזרקו לחוף. הזדמנות פז לצלם ולגעת ולשבור חתיכה מהקרח הצלול וללקק מעט. מבחינות אחרות האזור הוא גם מגנט לחובבי תיירות פעילה כולל תיירות אקסטרים הקיצונית ביותר: מטפסי מצוקים, קופצי (עם מצנח כמובן) מצוקים, שייטי קיאקים מתבודדים חובבי טבע. כולם מוצאים אוזן קשבת ועזרה ממשרדו של נילס.

בבקר אני קופץ לברר ביחס לשיט. נילס עוד צריך לשכנע את הצרפתים. הוא ארגן ספינה שמוכנה לארבעה עם מדריך -; רק שיסכימו. חצי שעה אחר כך הוא קופץ לאכסניה -; ההפלגה ב 10 בבקר. יש ראות מצוינת ומזג אויר נפלא.

כנסיית נאנורטאליק

קרח על החוף בנאנורטאליק

דגים ליבוש ודחליל למשמר

גולת הכותרת לביקור. הכול אחר כך מתגמד. פיורד באורך כ 60 ק"מ ובקצהו קרחון. לאורך הפיורד מצוקים בנופים שלא יאומנו חלקם נראים כלא מציאותיים כאילו יצאו מהדמיית מחשב לסרטי שר הטבעות. הנוף מכה ויזואלית ומותיר אותי חסר נשימה. ההרים גובהם כ 1500-2000 מטר עם מצוקים אדירים. ההר הגבוה לגדות הפיורד, הר קטיל, גובהו 2003 מטר ומתהדר במצוק של כ 1400 מטר. הלאה פנימה מהפיורד -; הרים גבוהים יותר. הנוף ועוצמתו מעצימים ככל שנכנסים לפיורד -; הרים גבוהים יותר. צורתם קיצונית יותר. הים כחול, הקרחונים לבנים ואדירים. אתן מיד לויזואליות לדבר.

לאחר המעבר על יד הר קטיל, רגעו לפתע מי הפיורד לחלוטין והנוף המופלא השתקף בצורה מושלמת בים.

הר קטיל

בקצה הפיורד דוגמה חיה להתחממות כדור הארץ. קרחון שנסוג בעשור האחרון כ 300 מטר וכיום יושב על מדף סלע ואינו נוגע יותר בים משמע אינו פולט הרי קרח לים. אנו יורדים מהספינה ומטפסים מעט לצידי הקרחון. כדי להתרשם מהגודל: גובה מדף הקרח האנכי להערכתי הוא כ-40 מטר. הקרחון גולש כ 1500 מטר מכיפת הקרח שזהו לה אחת הנקודות הדרומיות ביותר. מכאן צפונה ניתן ללכת 2500 ק"מ על קרח בלבד!.

כדי לתת תחושת גובה ועומק לתמונה: שני גושי הסלע החומים הבולטים על הקרחון גובהם לפי המפה כ-1200 מטר מעל פני הים. למרות שהקרחון אינו פולט הרי קרח עולים ממנו קולות חריקה ונפץ והספינה מתרחקת מהחוף הן מסיבות בטיחות והן כדי שקפטן הספינה ובנו ידוגו קצת דגים בזמן שאנחנו הולכים לצד הקרחון בינות לאלפי יתושים

 הקרחון הנסוג מכיוון הפיורד

וכך הוא נראה כשמטפסים מעט לצידו

שני חברה ממשלחת מדעית בריטית הפועלת באזור התקרבו עם זודיאק לספינה להתעניין איפה כדאי לדוג בפיורד. יש חיים בפיורד. לאורך החופים יש כמה חוות חקלאיות מבודדות. ליד אחת מהן גדל "יער" שנשתל ע"י אדם -; היחידי בגרנלנד, יש כמה מחנות תיירות שטח עם עשרות תיירים. כמה עשרות מדענים עובדים באזור. בזמן ההתיישבות הקדומה אפילו היה שם מנזר ממש!

הישוב היחידי בפיורד הוא טאסיאוסאק המונה כ 80 נפשות. אנחנו עוגנים לביקור. הישוב ממש מציב שפע הזדמנויות צילום: בית למול הנוף עוצר הנשימה, דגים תלויים ליבוש על חבל הכביסה, וצלחת לווין ענקית בצד הבית. כנסיה זעירה ובפנים הדקורציה האחידה ברוב כנסיות האי כולל מנורת שבעת הקנים המצויה בכל כנסיה. מתרשמים מצלמים וממשיכים חזרה לנאנורטאליק. ואז הרוח מתחזקת, ערפל חודר, הטמפרטורה יורדת לשתי מעלות בלבד. איזה מזל היה לנו עם מזג האוויר!

דגים תלויים לייבוש על חבל הכביסה

למחרת הערפל ממשיך ואוניית טיולים עוגנת כק"מ מהחוף. הנמל רדוד ואינו מאפשר עגינת אוניות גדולות ממאות טונות.

 נוסעיה מורדים לחוף בסירות זודיאק. ביקורים מסוג זה מאורגנים ע"י משרד התיירות והינם חלק מהכנסת כסף לעיירה. התיירים (ואנחנו מוזמנים גם כן ע"י נילס) מגיעים לכנסיה שם מקהלת העיירה שרה כרבע שעה כמה שירים גרנלנדים כולל את ההמנון המיועד לאחר העצמאות המיוחלת. המקצב די מונוטוני ואיטי (ודי משעמם!). המוזיאון נפתח למבקרים ומנצח המקהלה ואשתו נעמדים לצילום עם בגדיהם המסורתיים. קצת מאולץ. לפחות הם לא צריכים לקפץ ולרקד למול התיירים. במוזיאון אישה נוספת מציגה בגד עור מסורתי נוסף אינואיטי. קצת מביך לצלם אבל זה מה שיש. זו הייתה אוניה קטנה יחסית. לאחר עזיבתנו אמורה הייתה לעגון אוניות עם אלפי תיירים. זו פרנסה לבעלי הסירות המבצעים העברות, תיירים אלה קונים המון חפצי אומנות שכולם מיוצרים בסדנה מקומית בה ביקרתי, הולכים לחנויות ומכניסים כאמור כסף רב לכלכלת העיירה.

רוב האוכלוסייה הוא ממוצא אינואיטי, השפה המדוברת היא גרנלנדית שאינה מזכירה כל שפה מוכרת לי. אנשים ברחוב מחייכים לתייר, בכפרים לא נועלים בתים וקיימת תחושת נינוחות איטית.

יש קשיים חברתיים באי. אוכלוסיה מצומצמת, ישובים מבודדים, חשיפה לעולם גורמת לצעירים ובני נוער לעזוב את הכפרים ולהגיע לעיירות. מי שיכול ורוצה להיכנס למרוץ החיים המערבי עוקר לדנמרק. מי שלא, נותר בגרנלנד. יש המשלימים ומפיקים את המיטב מהפן החיובי של החיים הנינוחים. יש כמובן שלא.

נתקלנו גם בפן זה. תשלום המשכורות הוא אחת לשבועיים וליל סוף השבוע לאחר קבלת המשכורת הופך לליל השתוללות ובעיקר השתכרות. זו בעיה מוכרת באי.

זאת ועוד, הפן המסורתי של ציד כלבי ים ולווייתנים אינו מקובל במערב. הניו אייג' בתוספת הצביעות הפוליטיקלי קורקטית מעדיף לראות את החיים המסורתיים בצורה ורדרדה ללא דם כלבי ים חמודים. אורח חיים מסורתי ואומנות מקומית המבוססים על ציד הולכים ודועכים.

הבגד המסורתי במסגרת פוזה לתיירים בתום הופעת המקהלה בנאנורטאליק

הים מלא. אך לא כל כך בדרום. כלבי ים, לווייתנים ושאר ירקות. באזור קנגרלוסאק שדה התעופה המרכזי של האי (בו לא היינו) קיימת סביבת חיים נדירה בה יש איילי מושק שועלים ולמעשה חלק ניכר מחיות האי מרוכזות באזור מצומצם זה.

נאנורטאליק קרויה על שם הדוב הלבן. מידי פעם מספרים שראו אחד או יותר באזור הדרומי, במקרים אלה רב הסיפור התיירותי מאשר האמת הצרופה: החיה המרהיבה הזו הולכת ונדחקת מהאזור. תייר אוסטרי שביקר בנאנורטאליק במקביל לביקורנו ושהה באוהל בשטח מספר ימים זכה לביקור של שועל אותו צילם והראה לי.

מה שראיתי בשפע אלה עורבים ענקיים, יש עוד מיני ציפורים שיעניינו צפרים. המצפה לראות חיות אחרות יסתפק ביתושים וכאלה יש מיליארדים. יש גם זבובים ענקים ממש בגודל דבורים.

כנגד היתושים ניתן להשתמש בכילת ראש המולבשת על הכובע. בארץ די קשה להשיג זאת ואם כן המחיר בשמיים. בהחלט אפשרי להזמין מאתרי ציוד בחו"ל בהם המחירים זולים יותר אך המשלוח יקר. ניתן לקנות זאת בגרנלנד כולל ממש בנחיתה בבלו אייס. תמיד שמעתי שיתושי גרנלנד מזלזלים בכל חומר דוחה יתושים מעשה ידי אדם. להפתעתי, דוחה היתושיםהרגיל מהארץ עשה את העבודה! אמנם הריח קצת דוחה אך העיקר התוצאה -; מעט עקיצות והטרדות ולא הייתי צריך לשלוף את הטול המפואר שהבאתי מהארץ ולשים על ראשי.

חובבי צמחיה טוב יעשו אם ייסעו לארצות חמות יותר ושופעות שמש בכל השנה. מה שכן, פריחת הקיץ יפה מאד. גם בשנה שחונה כמו השנה. הפרחים גם עושים חסד עם הצלם ולא בורחים במהלך הצילום. עצים נדירים למדי. על ה"יער" היחיד באי כבר דיברתי, עצים נמוכים נוספים גדלים לנוי וזהו למעשה. זה המון בהשוואה לחלקים צפוניים יותר באי. קצת צפונה מאזור הביקור נעלמים העצים לחלוטין וגם הפריחה המסיבית דועכת ונותרת קרקע חשופה ואזוב ירוק בקיץ עם מעט פריחה ארקטית.

סביוני נרסרסואק

אוכל מקומי הינו חלק מחוויות כל טיול. חלק זה הוחמץ. חלק גדול מהתפריט היומי סובב סביב מאכלי ים שאינם מסמנים בדיוק את שיא התלהבותי הקולינארית. ניתן כחלק מחבילת התיירות להזמין ארוחה מסורתית בבית או במלון (המלונות לא שוקקים ולעיתים יבשלו במיוחד בשבילכם). אנחנו תכננו להזמין ארוחה כזו אך שותפתי למסע חשה ברע וביטלנו את ההזמנה.

במסע זה לנו באכסניות וב B&B, ברוב המקרים בישלנו לעצמנו. ניתן להיכנס ונכנסתי למסעדה בבית המלון בנרסרסואק שהוא פעיל יחסית. האוכל שם מעניין. היתר התבסס על קנייה בסופר ובישול עצמי. בכל חור למעט כמובן בחוות מבודדות יש מינימרקט/דואר/מזכירות הישוב של פילרסואיסוק עם הלוגו המדליק של הדובים הלבנים.

באיגליקו ובקאסיארסוק שני הכפרים הקטנים בהם שהינו המבחר דל. התושבים קונים בעיקר חומרי גלם ומבשלים בביתם ומגוון מוצרי "אוכל לתיירים" הוא מצומצם יחסית, אך לא נשארנו רעבים. בעיירות יש סופרמרקטים גדולים יותר ומגוון גדול יחסית כולל ירקות ופירות. צריך לזכור שעדיין בישוב של 1500 תושבים אין לצפות לסופרים של פרברי ערים בארה"ב. ברובם מקבלים כרטיסי אשראי אך כדאי להגיע עם מזומן כי לעיתים המערכת חסומה בפני כרטיסים זרים.

מעט על הזמנות הלינה. החלק שתואם והוזמן ב Blue Ice כלל תיאומי לינה וכנ"ל מה שהוזמן אצל נילס. בנרסרסואק, קאקורטוק ונאנורטאליק יש בתי מלון צנועים ויקרים יחסית וניתן לשדרג את הלינה מאכסניות למלונות. גם אותם ניתן להזמין אצל אותם הספקים.

זה יעד מרתק די למשוגעים לדבר.

נפגשים באנשים לבביים ומחייכים לתייר ושמחים בביקורו גם אם אינם יכולים ממש לשוחח עימו. מטיילים באזורים כפריים שלווים נטולי כלי רכב וזיהום. יש נופים דרמטיים מהיפים בעולמנו. זכיתי לסייר וזכיתי במזג אויר ידידותי באתר בו רציתי לבקר שנים. צר לי רק שלא ביקרנו באילוליסאט.

כאחד שנחשף למקום, יהיה מעניין לראות כיצד יתפתחו העניינים במקום זה, האם יזכו בעצמאות פוליטית ובעצמאות כלכלית תוך שמירת אופי המדינה.

היעד די מורכב לביקור. הארגון היה די מסובך וכלל תיאום גורמים רבים, טיסות, ספקי תיירות ולינה. הפניה לחברת Blue Ice הקלה רבות. ניתן להקל עוד ולרכוש חבילת טיול סגורה מחברות טיולים באירופה. כדרכן של חבילות מסוג זה לא תמיד מקבלים את מה שרוצים והמחיר -; גבוה בכ 25% ממחיר ארגון עצמי. הכל בכל כולל שהיית 4 לילות וטיולים למשך יומיים באיסלנד עלו פחות מ -; 4000U$

מאז הביקור שמרתי קשר עם נילס. כשביקרנו שם לפני שנה וחצי דרום גרנלנד חוותה בצורת ללא גשם משמעותי במשך שבועות. מאז די חם שם. בתקופת חג המולד כאשר במזרח ארה"ב היו סופות שלג נוראות בדרום גרנלנד הטמפרטורות בקושי גרדו את נקודת הקיפאון ובקושי ירד שלג -; משמע למי שבאמת משוגע למסעות חורף -; חורף בגרנלנד או לפחות ביעדים בדרום אותם ציינתי יכול להיות חוויה סבירה למדי. גם שעות החושך לא קריטיות בקו רוחב זה.

ניתן לראות ולהשוות את הנוף מנמל נאנורטאליק בקיץ (צילום שלי) ובחורף (של נילס)

למרות אהבתי את המקום כנראה שלא אשוב אליו. זה אינו יעד לתיירות שלוף ספונטנית והסיכוי לארגון חוזר של טיול מסוג זה ליעדים מסוג זה אינו סביר. בכל אתר אותו עזבנו חשתי שזו הפעם האחרונה בו אראה אנשים ונופים אלה. ההפלגה או הטיסה משם היוו למעשה פרידה, פרידה עם טעם טוב וחוויה עזה.

שובלי פרידה

קצת לינקים:

משרד התיירות הגרנלנדי

http://www.greenland-guide.gl/

אייר גרנלנד

אייר איסלנד

מפות

מעבורת

בלו אייס

טאסרמיוט

נאנורטאליק

קאקורטוק

משרד התיירות של דרום גרנלנד