אלבניה פרק 5 – החוף

לאלבניה קו חוף ארוך חלקו עם הים האיוני וחלקו עם הים האדריאתי. יש כמה ערי חוף ונמלים ולצורך הפשטות נלך בתיאור מדרום לצפון באזורים בהם ביקרנו. לאזור החוף הגענו מג'ירוקסטרה דרך מעבר הרים תלול. העיר הדרומית בקו החוף היא סרנדה. כ-25 ק"מ לפני סרנדה בדרך ממזרח מצוי סניף קטן של גן עדן. ה"עין הכחולה" (Syri i Kalter) מעיין אדיר הנובע בעוצמה לבריכה מעומק שלא ממש הצליחו למדוד אותו. המים צלולים להפליא. כל גווני הכחול במיוחד באזור הנביעה שעומקו עשרות מטרים. מסביב הכול כחול ירוק ומאות שפיריות כחולות ופרפרים מוסיפים לחוויה. כמה בתי קפה על המים. איזו שלווה. המטייל העצמאי המנויד צריך להיות ערני לשלט הקטן המפנה למקום. למטייל העצמאי שלא מנויד - כדאי לארגן מונית מסרנדה. המקום מרוחק כמה ק"מ מהכביש הראשי עליו עוברת תחבורה ציבורית.

בקצה הדרומי ביותר של החוף סמוך לגבול יוון ומול האי קורפו מצוי האתר הארכיאולוגי המרשים, המתוחזק והמטופח במדינה: הגן הלאומי בוטרינט (Butrint) . אתר מורשתUNESCO מקום מסודר בקנה מידה מערבי. מקבלים בכניסה דף הסבר מפורט באנגלית עם מפה מדויקת ומאוירת של המקום וקדימה כל אחד לפי הקצב והרצון. בכל מקום שילוט והסברים רבים נוספים. העיר עיר יוונית עתיקה מוקפת מים ששרדה בגלגולים שונים מאות רבות של שנים. מלבד החורבות המרשימות שחלקן משוחזר, נופי הים הפורצים בין העצים מרגיעים. המקום מוצל ברובו ועם ספסלי מנוחה הצופים לים. ניתן להיות שם שעות וגם המחפפים ידרשו לכמעט שעתיים. מקום מרתק והזמן עובר ביעף. סמוך לכניסה מסעדה מוצלת שם כמובן תפסנו קצת שלווה לפני ההמשך.

קצת צפונה משם בתחומי העיירה Ksamil מצויים חופי רחצה רבים. אין דבר כזה שנקרא מציל בחוף. סמוך לחוף מצויים שלושה איים זעירים. הקרוב אולי 100 מטר מהחוף ורבים שוחים אליו. המקום מלא מתרחצים והמסעדה בה אנו אוכלים מפוצצת בלקוחות - פעם ראשונה שנתקלנו בזה. המלצרים זריזים וטסים ולמרות המהומה האוכל טעים ומוגש במקצועיות. בעיירה זו אנחנו נתקלים לראשונה ביד החוק הפועל נגד בנייה לא חוקית. כאמור כל אחד מנסה לבנות משהו. מתחילים בשלד, מוסיפים משהו ועוד משהו ובסוף אולי יש בניין. הרשויות כאן מקפידות ורבים מהשלדים נהרסו חלקית. נראה כמו לאחר רעידת אדמה.

סרנדה עיר הנמל הדרומית היא יעדנו ומקום מלון בריליאנט החדש דנדש הסמוך לחוף. אחד מעשרות מלונות באזור שרובם ריקים. שנה שעברה הייתה יחסית טובה לתיירות. השנה יחסית שממה ללא סיבה ברורה. בסרנדה טיילת חוף יפה עם מסעדות ובתי קפה רבים. במרכז העיר חווינו חווית מיני "אינדיאנה ג'ונס". לפני הנסיעה ידענו שיש בעיר שרידי בית כנסת מהמאה החמישית. מהעתיקים באירופה בו נמצאו פסיפסים כולל פסיפס של מנורה. לא היה ברור האם הוא באתר בוטרינט (20 ק"מ דרומית לסרנדה) או בעיר. זה בעיר. אתר פתוח ולא מתוחזק. בעבר היה שם שלט שהסביר מה היה מה רואים ואיזה איזור היה הבית כנסת. השלט נעלם. הפסיפסים נעלמו או כוסו בעפר שלא יגנבו. בקיצור אכזבה. נכנסנו. שטח האתר הפתוח לכל ועזובה רבה. מצאנו מקום שנראה כמו מקווה שעד היום מחופה בחומר לאטימת המים והנחנו איפה היה מבנה בית הכנסת. בקצה המגרש יש צריף קטן. אורלי הלכה והציצה מהחלון ובפנים נראה לה שמצויים הפסיפסים. קראה לי, ניסתה לצלם דרך החלון ללא הצלחה רבה. נגשה לדלת. וראה זה פלא הצריף פתוח. בתוכו השלט שפורק ממנו למדנו שאכן מה שחשבנו זה המקווה ומיקום בית הכנסת. כל הפסיפסים מעוגנים בלוחות בטון. הם שוקלים מאות ק"ג וקשה להזיזם אך הצלחנו לצלם מעט תמונות. לא את המנורה. כנראה פסיפס המנורה היה מתחת ללוחות אחרים. הכול הזוי ומעט סוריאליסטי. הרי כל אחד עם משאית ומנוף או שני סבלים יכול לקחת את האוצר הזה ובתוך דקות להיעלם מהמקום ואפילו בדרך הים בכלל מהמדינה. טוב לי אולי יש מוח קרימינאלי אך עדיין מוזר. הזמנו את אד להתרשם. אכן חוויה.

עם חשכה הטיילת לאורך הים מתמלאת בהולכי רגל ודוכנים וכך ניתן להוריד מעט את האוכל ולנשום עוד אוויר ים.

העיר כאמור משמשת נמל כניסה נוח לאלבניה לאלה המגיעים במעבורת מקורפו. נראה שניתן להתארגן משם ליום או יומיים טיול ל"טעימת אלבניה" באתרים סביב סרנדה.

נוסעים צפונה. זה כביש מרהיב. מטפס ומתפתל בהרים ויורד לחוף שוב ושוב. עצירה ראשונה מתבקשת -; בכפר Borsh יש מעיין אדיר השופע במפלים. בית הקפה שלא ניתן להחמיצו בנוי על המים ממש והמפל זורם דרכו. ממלאים בקבוקים, כוס קפה ועוד שפיריות כחולות.
 

הלאה צפונה עוצרים שוב הפעם רק Photo Op הכפר צ'פארו (Qeparo) מפורסם בשני נושאים: מיקומו התלוי על הר (סיבה לצילום) ובנוסף תושביו היו רוצחים שכירים מבוקשים באזור..

פורטו פלרמו הוא מקום שבהחלט שווה עצירה. על לשון יבשה הפורצת לים מצוי מבצר שלם למדי. המבצר בן כ -150 שנים. גם ללא הסברים רבים ניתן לסייר בכולו כולל בכלא האפל עם טבעות הברזל לעיגון השרשראות שעדיין קיימות בו. ניתן לעלות לגג לנופי ים נהדרים כולל למעגן בו היו צוללות בתקופת הוג'ה. כמובן שאז אסור היה להגיע למקום וכל ההרים מסביב מלאים בבונקרים. זה המקום שבו צריך לקחת את הפנסים שלכם. המקום בחלקו אפל ולח -; נחוץ פנס.

משם חזרה לכביש כמה מאות מטרים. סמוך לכביש כנסיה מוזנחת ומחסן תבלינים המיובשים ברחבה משהו עם ריח של שיבה (לתה). מי שחסר לו ים יכול לטבול גם כאן ללא מציל או בעיר הקטנה אימארה מצפון. עיר בה חי המיעוט היווני של אלבניה.

משם הדרך ממריאה בפיתולים מדהימים לעבר פארק ליגוריה ומעבר ליגוריה בגובה של למעלה מ -1000 מטר מעל לים פשוטו כמשמעו. היישר למלון אלפין הסמוך לכביש. מלון סביר ותו לא. למחרת מתוכננים שני מסלולי הליכה: אחד בבוקר טיפוס לעבר הר ממנו תצפית לסביבה ואחר צהרים טיפוס תלול לאיזה מעבר היסטורי סמוך בו עבר יוליוס קיסר בזמנו.

מי שלא רוצה ללכת למסלול הבוקר נשאר והמתין במסעדה הצופה מגובה של ק"מ לים מתחת. התחלתי ללכת. הכאב היה ברור. זה לא בשבילי. אורלי המשיכה וניצלה את המסלול לנסות ולמצוא מאובנים שקיימים בסביבה. ודאי שמצאה. אני התבטלתי במרפסת המסעדה עם ספר בנוף מדהים. ומה עם המסעדה? ובכן באזור מגישים קערת גן עדן פשוטה. קערת יוגורט ועליה דבש ואגוזים טחונים. תאמינו לי - רק בריאות!

חזרנו למלון -; הצועדים עייפים האחרים פחות. אחר הצהרים נכנס ערפל סמיך מאד. אד לא מתלבט הרבה ומבטל את המסלול השני מסיבות בטיחות: המסלול התלול חלק מאד וממילא אין לראות ממטר.

אחד היתרונות כמעט לכל אורך החוף הוא החוף הבתול יחסית. בערים אמנם בניה רבה אך בין לבין די ריק ואין תופעת חופי בולגריה למשל של ערי מלונות מתועשים. למען פרופורציה, להערכתי עם כל היופי והייחודיות של איזור החוף, לאלבניה כנראה יהיה קשה להתמודד על תיירות חוף עם קרואטיה על שלל האיים שלה ואף עם מונטנגרו ונופיה.

איך שיורדים מההר נעלם הנוף ופרברי הערים בהם אנו חולפים דלים ומוזנחים. בעיר ולורה תנופת בניה חדשה אך העיר הקטנה פיר (Fier) די עלובה ועזתית באופייה. אנו עוברים בה מסיבה אחת: להגיע לאתר הארכיאולוגי אפולוניה ממערב לעיר (יש אליו שילוט ממרכז פיר). זה אתר חשוב מאד אך בניגוד לאתר בוטרינט כאן לא ממוסד ומסודר. הארכיאולוג החופר במקום מדריך אותנו. אין תקציב מתאים לשימור והשחזורים מבוצעים באופן חלקי עם בטון. חם מאד. אם לא היה כל כך חם אולי הקשב שלי היה טוב יותר. אבל האמת זה קצת משעמם וזה החיסרון בקבוצה שמתעכבת על כל שאלת מתעניין או חכמולוג.בכניסה לאתר יש מבנה כנסיה המשמש גם מוזיאון ומרכז מבקרים.

קצת חן עירוני בפרברי ולורה

ללא הארכיאולוג -; למטייל העצמאי יש מפת האתר בכניסה וניתן ללכת כמה מאות מטרים ולהתרשם מהעתיקות ומהכנסייה הסמוכה.

זריקת ארכיאולוגיה אחרונה לפני שנסגור את סיפור החוף ולפני שכולם נרדמים: העיר דורס (Durres) עיר נמל גדולה. יש בה אמפיתיאטרון רומי גדול וגם הוא מחכה לתקציבים להמשך חפירה ושיקום. כמה מאות מטרים משם מוזיאון הארכיאולוגיה. חלקו מעניין אך אנו מבינים את הפרינציפ והולכים לנקודת המפגש הקבוצתית בגלידרייה סמוכה עם טעמי גלידה אדירים. עם טעם טוב זה אסיים את פרק החוף.