אלבניה פרק 2 - דרום מזרח

העיר הראשונה בה אנו לנים לאחר החזרה לאלבניה היא קורצ'ה (Korce). מלון גראנד הוא הטוב בעיר ודי סביר. בכלל למלונות יש שמות אקזוטיים: גראנד, קליפורניה, בהאמה, מנהטן, ברוקלין ועוד מסוג זה.

 ערב ושקיעה בקורצ'ה

המלון במרכז העיר והשוק סמוך, צבעוני וגדול ריחות פירות וירקות בצד עיזים עקודות המובלות כמזוודות בדרכן האחרונה.

בעיר קיים מוזיאון לאיקונות בו ביקרנו (לא ממש עניין אותנו) הסמוך לכנסיה שנהרסה בתקופת השלטון הקומוניסטי וכיום שבה לבעליה. כמובן שיש כנסיות חדשות מפוארות יותר. מוזיאון נוסף הוא המקבילה האלבנית למוזיאון ישראלי שהיה מוקדש לפועלו של אליעזר בן יהודה. מוזיאון הממוקם בבית הספר הראשון באלבניה שהחל ללמד אלבנית במאה ה-19. המוזיאון מוקדש הן לתיאור בית הספר והן מציג את הפן הבלשני האלבני.

 מוזיאון הכתב

 במבנה בית הספר הראשון שלמד באלבנית

שתי אטרקציות נוספות נדירות יחסית ושזכינו לבקר בזכות קומבינת המפתחות הם כנסית בכפר מברויה (Mbroje) המצוי כ -3 ק"מ מקורצ'ה זו כנסייה עתיקה ואפלה הסגורה לקהל

האתר השני כ- 15 ק"מ מדרום לקורצ'ה בכפר קמניצה (Kamenice) לכאורה אמור להיות פתוח לקהל אך בפועל סגור רוב הזמן. האתר מלפני 3,000 שנים הוא אתר קבורה קדום בו התגלה בן השאר שלד של אישה שמתה כנראה בלידה. שלא כמו עצמות מבוגרים, שלדי עוברים ותינוקות לרוב לא שורדים את השנים -; כאן באופן נדיר כן. באתר מוזיאון קטן בצריף המתאר את המקום וממצאיו. דמי כניסה בסך 200 לק (כ- 2$). מקום מעניין מאוד. הכפר קטן ויש שילוט לאתר.

 במוזיאון

 והאתר עצמו

לאחר הביקור באתר הקבורה ממשיכים דרומה. ואז מתחילה החגיגה. הכביש מתפתל ומתפתל עולה ויורד ממש בטרוף בנופים ירוקים ובנוסף מתחילים סימני גשם שרק ילך ויגבר. עוצרים לארוחה.

הבניין הירוק בתמונה בו נמצאת המסעדה אינו יוצא דופן. בכל רחבי אלבניה בתים צבועים בצבעים עזים. זה מה שהולך בשוק ועוד נראה דוגמאות נוספות והאמת, זה די יפה.

האוכל טעים וזול. המטבח די מתאים לטעם הישראלי: הרבה ירקות בסלטים שונים. במקומות בהם יש שפע שעועית -; יש סלט כזה. פשוט ונהדר. גבינות פטה נהדרות, זיתים מסוגים שונים. ממולאים: פלפלים, חצילים, קישואים עלי גפן בעצם הכול. חובבי כבש יחגגו. יש כמובן בשר עוף וקציצות מסוגים שונים לרוב על האש. באחד המקומות אכלתי חזה עוף ברוטב אגוזים -; משהו מדהים. באופן טבעי בחלק מהמסעדות בהן עצרנו יש גם תפריט באנגלית אך לא תמיד. במשך הזמן מצאנו מה בערך מתאים לטעמנו והסתדרנו גם ללא תפריט באנגלית. מצאנו ש צ'ופטה (Qofte) שאמורים להיות כדורי בשר בקר מוגשים במגוון צורות הם לטעמנו ולא נפלנו בהזמנות אלה.

 צ'ופטה גירסה 1

 גרסה נוספת ויש עוד גרסאות

 סלט שעועית פשוט ומעדן

מטבח פשוט וטעים אך לא מגוון מאוד. מחירים נמוכים: כחצי / שליש ממחיר מקביל בארץ. משקאות במסעדה: בירה 2$, קוקה קולה 1.5$ בקבוק מים מינרלים חצי ליטר במסעדה 0.5$... יש יינות הנמכרים בכוס או בקנקן חצי ליטר. המשקה החריף ראקי מוגש כמעט בכל מקום.

קפה -; מוגש לרוב אספרסו נקרא אקספרסו. קפוצ'ינו זה קפוצ'ינו ויש גם קפה תורכי הנקרא כך.

פירות וירקות קנינו מידי פעם בשווקים. טונות של דובדבנים. אפרסקים שטעם העבר והעסיס שלהם עדיין בפה וכנ"ל העגבניות..

מזון מהיר יש דוכני שווארמה -; הנקראים כמו בטורקיה דונר או ביוון סופלקי. מהיר טעים וזול.

מאפים דוגמת בורקס תורכי "בירק" לרוב עם תרד.

גלידות טעימות

מה שאין זה מקדונלדס או ברגר קינג. יש את המקבילה האלבנית לזה -; נא להתרשם.

נמשיך:

הלאה בכפרים הקטנים אנו עוברים במעבר ההרים ברמש (Barmash). שם בהרים במלחמת העולם השנייה פרטיזנים אלבנים לחמו בגרמנים. באזור המעבר תקפו האלבנים כוח גרמני. הגרמנים כדרכם הגיבו מיד. בכפר הסמוך בורובה הוצאו להורג כל גברי הכפר כולל ילדים. האלבנים גאים בעמידתם נגד הגרמנים. באלבניה חיו מאות בודדות של יהודים. האלבנים הסתירו והגנו על שכניהם היהודים וממש מנעו בגופם כל ניסיון לאתרם ולהורגם. הם גם הגנו על מאות יהודים שברחו לאלבניה מסרביה הסמוכה.

סמוך למעבר ההרים אנדרטה לזכר האירוע בסגנון קומוניסטי. פסל בגודל של כ -10 מטר שניתן לעלות אליו. דווקא מאזור הכביש נראה כפורץ מבין העצים.

הגשם הופך למבול. הכביש לנחל. חיינו בידיו האמונות של פאטי והוא לא מאכזב. החיסרון: הנוף נסגר. האזור סמוך לגבול היווני היה סגור לאוכלוסיה בזמנו של הוג'ה ורק משפחות אנשי צבא גרו שם בעיירה לסקוביק מעיין נוסף ואנו מתחילים בירידה התלולה מההרים לעמק ומשם לעיר הקטנה פרמט (Permet).