יודן סוואנה - סורינאם

הביקור בסורינאם היה המניע המרכזי לטיול.

סורינאם נמצאת מחוץ למסלול הרגיל של המטיילים. גם של הישראלים הרבים המטיילים בדרום אמריקה. זו אינה אמריקה הלטינית והריחוק הפיזי מיתר אתרי היבשת המוכרים מביא למיעוט המבקרים.

ההיסטוריה היהודית של המדינה מדהימה בכל קנה מידה.

יהודים הגיעו לאמריקה יחד עם המתיישבים הראשונים שרובם היו מספרד ופורטוגל. יהודים משמעו בתקופה זו – אנוסים. כך חיו בסתר, בעיקר בברזיל. מדינות שהיו פתוחות לשילוב יהודים היו בריטניה והולנד. בריטניה שלטה אז באזור בו היום נמצאת סורינאם. היא עברה לריבונות הולנד במסגרת חילופי שטחים בו נמסרה ניו אמסטרדם (יורק) לבריטים תמורת סורינאם.

כנראה המתיישבים הראשונים לפני כ - 400 שנים באזור היו יהודים ספרדיים. לא בכדי רואים עצמם חלק מיהודי הקהילה כמקבילה המקומית לצאצאי מתיישבי המייפלאוור. הבירה הראשונה של סורינאם נקראה טורריקה (Torarica ) שם מוזר אך בתרגום לעברית זה תורה עשירה. כמה שנים אחר כך הותר ליהודים להקים אוטונומיה ששמה יודן סוואנה (Jodensavanne) כ -50 ק"מ דרומה משם על גדות נהר סורינאם. שטח גדול בו חיו כ- 150 משפחות, הוקמו חוות לגידול קני סוכר. מסחר עצמאי התפתח וסוכר יוצא לאירופה בחלקו דרך ברבדוס. מסחר ער היה עם הקהילה היהודית בקורסאו כולל הבאת עבדים משם. בית הכנסת 'ברכה ושלום' הוקם והיה מהראשונים באמריקה. בתחילה נבנה מעץ ואחר כך מאבן שיובאה מאיטליה. האוטונומיה הייתה כמעט מלאה כולל זכויות שיפוט בתוך הקהילה. הישוב שרד כ -150 שנים. עמד בפני תקיפות של ילידי המקום ושל עבדים נמלטים עד שדעך וננטש לאחר תקיפת עבדים בשנת 1832. גם מעבר יהודים שהתעשרו מהמטעים לעיר הבירה זרז את תהליך התפרקות הישוב. קהילה בבירה קיימת עד היום. חלקה מצאצאי המתיישבים היהודים הראשונים. זו קהילה קטנה ולמרבה הצער בדעיכה. חלק עלה ארצה, חלק היגר לארה"ב. נותרו כ -200 יהודים. לקהילה בית כנסת מרשים ופעיל אך הקהילה המצומצמת לא יכלה להחזיק שני בתי כנסת והשני (צדק ושלום) פורק לפני עשרות שנים והועבר בשלמותו למוזיאון הארץ בירושלים שם ניתן לבקר בו ולהתרשם מיופיו וייחודו.

בית הכנסת המשוחזר – בירושלים

סורינאם מדינה נוחה ליהודים ולמרבה ההפתעה (לפחות שלי) גם לישראלים. בעלי דרכון ישראלי אינם נדרשים לוויזה ואל יקל הדבר בעיניכם. אנו בקבוצה קטנה יחסית של מדינות שכאלה.

הבירה פרמריבו נבנתה על מיקומה של טורריקה. לא נותר הרבה מהבירה המקורית למעט מלון פאר המצוי סמוך למגורי הנשיא. העיר הישנה בנויה מעץ, שמורה למדי והינה אתר מורשת אונסקו. זו עיר מעניינת לביקור. לנתי ממש בצנטרום של העיר הישנה בבית הארחה Albergo Alberga (AA) עליו ארחיב בהמשך. פניתי במייל לאתר הקהילה היהודית לפני בואי והוזמנתי לתפילה.

ניסתי לסכם את פרטי הביקור טרם הגיעי לסורינאם. הצטרפות ליום טיול ליודן סוואנה עולה 95 יורו. פניתי למספר מפעילים ושוב נתקלתי בתופעת המטייל הבודד: המחיר הוא במסגרת קבוצה. ליחיד תשלם 220 יורו (!) ואם בינתיים יצטרפו מטיילים נוספים נחזיר לך את הכסף. הסיפור מתחיל לחזור על עצמו אך קיוויתי שבסורינאם אסתדר איך שהוא.

טיסה של פחות משעה לסורינאם. מגיע מוקדם לשדה והמקום ריק. 50 דקות לפני המראה נעשה צ'ק אין לטיסה לשבעת הנוסעים. זה קו 'מאסף' המקובל באזור וטיסת סורינאם איירוייז מגיעה מבלם בברזיל, עוצרת בקאיין, בפרמריבו וממשיכה למיאמי. רבע שעה לפני המראה מתייצב פקיד ביקורת דרכונים. משם הישר למטוס הדלת נסגרת ואנחנו ממריאים.

למוד ניסיון, הורדתי לנייד את נהלי הכניסה של ביקורת הגבולות בסורינאם ובהם מצויין שישראלים לא נדרשים לויזה. זה אכן עזר כי שוב: מה זה הדרכון הזה. אני שולף ת'סלולרי, מראה לפקיד את העמוד. חותמת ואני בפנים.

השדה נמצא במרחק של כ -50 ק"מ מהעיר. שעה נסיעה במקרה הטוב. ביציאה עומד בחור בחליפה ואני שואל על שאטל לעיר. בודאי שיש. אני השאטל וזו רשימת מקומות הלינה שאנחנו עובדים איתם. יש AA ברשימה. זה עולה שווה ערך ל -10 יורו. חכה כמה דקות אולי יצטרפו נוסעים נוספים. לאחר 10 דקות הבינו שאני היחיד ושוב הובלה VIP במחיר אפסי הישר ל AA. איזה פנאן על הבוקר. AA מצוי במבנה עץ ישן בן למעלה ממאה שנה בלב פרמריבו היישנה. כמו בלב ניו אורלינס. במחיר 20 דולר ללילה גם העסקה מצוינת. החדר חם ללא מיזוג אך עם מאורר. שולח הודעה ללילי מהקהילה היהודית שאני כאן ומקבל עדכון לגבי שעת התפילה.

יוצא לסיור בסביבה הקרובה ולפנות ערב יוצא לבית הכנסת. בית הכנסת "נווה שלום" הוא מבנה גדול ומרהיב. הוא מצוי בשכנות למסגד מרכזי. קרוב ל 20% מתושבי המדינה הם מוסלמים, צאצאים למהגרים אינדונזים שהובאו לעבוד במקום לאחר שחרור העבדים. אסלם מתון יחסית. לילי פוגשת אותי ואנחנו משוחחים מעט והיא מציגה אותי בפני חלק מהציבור. הקהילה כיום רפורמית ונשים וגברים מתפללים יחד. בית הכנסת מדהים מבפנים עם רצפת חול. אני חושב שיש אולי חמישה בתי כנסת עם רצפת חול: באמסטרדם, כאן, בקורסאו, בג'מייקה ובצפון ברזיל. בעבר גם בברבדוס. כולם בתי כנסת של צאצאי אנוסים וזו הסיבה לתופעה זו. גם מודל בית הכנסת במוזיאון בירושלים עם רצפת חול וזה ההסבר המופיע שם. בעת פרוק בית הכנסת הקודם ומכירת פורק בית העלמין הישן סמוך לו, תוכנו נקבר מחדש והמצבות הובאו לחצר בית הכנסת הפעיל.

בית הכנסת נווה שלום

סמוך למסגד. לצערי לא מצאתי זווית לצילום ללא כלי הרכב, העמודים והכבלים

עם רצפת החול

הסבר לרצפת החול כפי שמופיע במוזיאון בירושלים

אני מספר ללילי על הבעיה בהתארגנות לנסיעה ליודן סוואנה ושואל אם יש לה עצה. היא חושבת קצת. מרימה טלפון או שניים ומציעה שהבן שלה יסיע אותי במחיר של 100$ לכל הנסיעה. מצוין, עשינו עסק. הוא אולי לא מדריך מיומן אבל אותי זה מספק.

יש כ 30 מתפללים, גברים ונשים. התפילה בנוסח ספרדי ואחר כך אני מוזמן לקידוש וקבלת שבת. הערב ארוך ולשמחתי קיימתי שיחות עם מספר חברי הקהילה. חלקן מעניינות מאוד. לא ארחיב. די מאוחר חזרתי ל AA. מחר יש לי יום ארוך.

בנימין אוסף אותי ואנחנו נוסעים. זה עסק של שעה וחצי נסיעה לכיוון. בעבר היה צריך להגיע סמוך לאתר ולחצות את נהר סורינאם בסירה. וזה נהר נהר! נראה לי די מדליק וחווייתי אבל היום העסק פשוט כי דרך עפר שנסללת בשנים האחרונות לכביש דרך הג'ונגל חוצה את הנהר בגשר חדש וניתן להגיע ברכב עד המקום.

בנימין היה בארץ למטרות עלייה, למד באולפן, שירת בצה"ל וכמעט עלה ארצה. חפציו היו בארץ ואז ארע אירוע במשפחתו שאילץ אותו לשוב. הוא נשאר בסורינאם נישא והקים משפחה. החפצים עדיין אצל חבר בארץ במחסן כל שהוא. משפחת אימו מקורה במשפחת אברבנאל. משפחה זו היא בין הראשונות שהתיישבו ביודן סוואנה ובתיעוד יש מצבות שלהם באתר. שאלתי האם אי פעם חיפש את קברם ולהפתעתי הוא ענה שמעולם לא. זה קצת מוזר כי הקהילה מאוד גאה במורשת שלה ואחת לשנה מגיעים למקום לטקסי זיכרון. דיברנו די הרבה על מצב הקהילה, חיי היום יום בסורינאם, היחס לישראל, הכלכלה. הקהילה קטנה מדי ואם קיים איזה חסם תחתון או מספר חברים המהווה מסה קריטית לקיום קהילה אז הם כנראה מתחתיו. עדיין יש תורם מרכזי לקהילה ומספר מבוגרים המושכים קדימה אך לא לעולם חוסן.

הבידוד של המקום מוסיף לתחושת הפליאה לאן הגיעו יהודים ואיזו אימפריה כלכלית (בקנה מידה מקומי ובהשוואה לסובבים אותם). במפות עתיקות של סורינאם ניתן לראות ציון המיקום והיות בית כנסת שם. הבתים נבנו מעץ ונעלמו כולם מי באש ומי בשיני הזמן אך בית הכנסת נבנה מאבנים שיובאו מאיטליה ולמרות שחרב ניתן לחוש את גודלו ועוצמת המבנה. המיקום מהדהים על גדות נהר סורינאם מרהיב באמת מידה תיירותי לשמו גם אם נשים בצד את העניין השורשי.

פרט ממפה עתיקה עם ציון ההתיישבות ובית הכנסת שלה. שימו לב לאי בנהר, עוד נראה אותו

חורבות בית הכנסת ברכה ושלום

בבית העלמין המצבות דהויות, הלחות והצומח עושים את שלהם אך ניתן להבחין בכיתוב. חלקו בפורטוגזית, חלקו בעברית. טקסטים יפים. חלק מהמצבות מעוטר. עיטור נפוץ הוא של יד מהשמים הגודעת את עץ החיים . זה עיטור שקיים באזור וראיתי דומים לו גם בבית העלמין הישן בברבדוס.

הנה גם עיטור של גולגולת ועצמות. בפינת אחת המצבות מצוי עיטור קטן אך כנראה זה לא פיראט. אנחנו רחוקים מהים ומזירת פעולת הפירטים היהודים זה כנראה סוג של memento mori. בצפיה בתמונה לאחר מעשה - הדיוק האנטומי של החציבה מרשים אותי.

לא רחוק מבית העלמין היהודי יש שרידים של בית עלמין של ה"אנשים החופשיים". אלה עבדים ששוחררו וגרו במרחב האוטונומיה. המצבות מעץ ורובן כבר לא קיים. העבדים עצמם כנראה לא זכו לקבורה עם ציון קבר אלא נקברו במטעים עצמם.

אנו מסיימים את הביקור. צילום אחרון של האזור מהגשר החדש. אתר יודן סוונה הוא מימין לאי

חוזרים בדרך הנסללת ביער חזרה לציוויליזציה. במהלך כריתת היער לסלילת הכביש נתקלו העובדים בפאר הטבע הבא ופיצלו את תוואי הדרך מסביב לדבר המופלא הזה והותירו אותו על כנו. הגובה להערכתי כשישים מטר ורוחב הגזע סמוך לקרקע אולי 6-7 מטרים. איזה יופי.

היום האחרון שלי בסורינאם מוקדש לביקור בעיר. העיר הישנה הבנויה עץ היא אתר מורשת אונסקו. המלון ממש בצנטרום של הצנטרום. כך שהכול במרחק הליכה קצר. הכנסיה הגדולה העשויה עץ מתהדרת בתואר מבנה העץ הגדול בעולם או משהו כזה. אני לא קונה גימיקים של "הכי גדול" כי גם כנסיית גיאנה הסמוכה טוענת לכתר. המבנה מדהים ומבפנים יש ריח חזק של עץ שנותר אחרי כל כך הרבה שנים שהמקום קיים.

והנה ארמון הנשיא. די סמוך לאתר הבירה הקודמת טורריקה​

במבנה המבצר הישן נמצא המוזיאון הלאומי ובו תערוכה מיוחדת שנושאה יהודי הקריביים וליתר דיוק יהודי סורינאם וקורסאו. התערוכה הוסיפה לי עוד קצת ידע.

מפות חלוקת המטעים לאורך נהר סורינאם

והנה סלפי במוזיאון

בלי תמונה של תותח ישן – אין תיעוד לביקור באזור הקריביים אז הנה אחד. בפרקים הבאים יש עוד

הפן המעט מצער במרכז העיר הוא שלמרות שזו הליבה התיירותית, אין מקומות בילוי סבירים במרכז כגון מסעדות. קזינו במרחק קילומטר ממקום הלינה לא נחשב וגם לא סניף של ברגר קינג למרות שניצלתי את שירותיו.

תם הביקור. הלך טוב מחששותיי טרם הביקור.

מוקדם בבוקר השאטל אוסף אותי עם עוד כמה תיירים לשדה לכיוון קורסאו, ארובה ובונאייר להלן איי ABC. אנחנו ממשיכים.