חרבין חוגגת בחורף
או "חמישים גוונים של אפור" הגרסה המעניינת.
העיר התעשייתית הענקית חרבין, באזור מנצ'וריה בצפון מזרח סין, הופכת למגנט לתיירים למשך כחודשיים במהלך החורף. רוב התיירים הם סינים הבאים לפסטיבל הקרח השנתי או בשמו הרשמי "פסטיבל חרבין הבינלאומי לפיסול בקרח ושלג". האירוע הענק מושך גם תיירים מחו"ל, רבים, אך לא המונים. כל האירוע מתחיל בתחילת ינואר ונמשך עד סוף פברואר ולעיתים תחילת מרץ ואז, כל הפאר והתוצר של רבבות שעות האדם שהושקעו, כל הכישרון, היצירתיות, הדמיון והמיומנות, נמס וזורם שוב לנהר סונגחואה וממנו לנהר אמור בגבול סיביר – סין.
הפסטיבל מתקיים כבר למעלה מחמישים שנים אך בשלושים השנים האחרונות גיבש מתכונת המתפתחת משנה לשנה. נוספות תחרויות, האירוע גדול יותר ודרמטי יותר ובעיקר ויזואלי בצורה מדהימה.
פסל שלג ענק גובה 15 מטרים לערך
קצת היסטוריה
לפני שנתחיל קצת היסטוריה וזיקת העניין האישי.
במאה+ השנים עד לאחר מלחמת העולם השנייה והשתלטות סין הקומוניסטית על האזור, השטח הענק הזה על תושביו הסינים היה רוב הזמן בריבונות רוסית/ יפנית ובמוקד מלחמה נשכחת וקטלנית מלפני יותר ממאה שנים: מלחמת רוסיה-יפן שבמודעות השטחית שלי קשורה לגיבור רוסי נשכח של המלחמה: יוסף טרומפלדור, שאיבד בה את ידו. בנוסף, יש לי גם אסוציאציה מוזרה לוואלס נשכח "על גבעות מנצ'וריה" של המלחין שטרוב שנכתב בהשראת קרבות מלחמה זו.
עם סלילת הרכבת הטרנס-סיבירית וההזדמנויות הכלכליות שתשתית זו הביאה לאזור, רבבות רוסים, ויהודים רבים בתוכם, השתקעו בחרבין. בעיר קמה קהילה יהודית גדולה ומבוססת וחלקה עשיר למדי. כל השפע הזה שרד קצת למעלה מחמישים שנים, כולל שנים בריבונות יפנית. במהלך שנות קיומה הקצרות בקהילה נקלטו פליטים מרוסיה הקומוניסטית ופליטים ממזרח אירופה שנסו מאימת המלחמה. עם השתלטות רוסיה ואחריה סין הקומוניסטית הקהילה התפרקה ואינה קיימת עוד. הקהילה מנתה כ – 20,000 איש ואישה והותירה מאחוריה כיום שני מבני בתי כנסת אדירים (האחד אולם מופעים והשני מוזיאון ליהדות חרבין), בית עלמין ומספר שלטי זיכרון המציינים את הקהילה ותשתיותיה בתפארתם. התפארת הרוסית ניכרת גם במבנה הכנסייה המרשים שנותר המשמש גם הוא כמוזיאון. פרק נכבד מוקדש לתיאור הקהילה אך מסבירים למבקרים הסינים קצת על יהדות ויהודים מפורסמים משפינוזה והרצל וכלה בגולדה, קיסינג'ר וספילברג.
בית הכנסת המשמש כיום אולם מופעים
המבנה המשמש כמוזיאון
טרומפלדור והסבר על מלחמת רוסיה יפן
חברי תנועת בית”ר חרבין
עכשיו בואו נעבור לתכלית הביקור
בחרבין שהיתי שלושה לילות. ניתן להתארגן עצמאית לביקור זה אך העדפתי את יתרונות הראש הקטן. הצטרפתי לקבוצה בריטית קטנה (7 חברים כולל אותי) שטיילה עם מדריך יומיים בבייג'ינג (לא בפרק זה בבלוג), העברנו לילה ברכבת והיתרה בחרבין. הגעה מהארץ לסין הייתה עם טיסות זולות ונעימות למדי עם אירופלוט. טיסות אלה + טיסה פנימית חזרה לבייג'ינג עלו סכום של כ 600$ - שווה ביותר. סה"כ נעדרתי מהארץ שמונה ימים.
הפסטיבל מתקיים בשלושה מוקדים ומן הראוי לבקר בהם מן הקל אל הכבד. כרטיסי כניסה לכל שלשת האירועים עולים יחד קצת למעלה ממאה דולר.
המוקד הראשון הוא Zhaolin Park ,פארק עירוני במרכז חרבין במרחק הליכה ממדרחוב התיירות העיקרי בעיר Zhong Yang (מרגע זה יקרא המדרחוב) וממרכזי הקניות העיקריים בעיר. בפארק מוצבים פסלי קרח שרובם יצירות של סטודנטים מקומיים ובנוסף כמה מבני קרח. הטריק הוא שעם חשיכה מוארים מבני הקרח והפארק מתעורר לחיים ואז מגיעים רוב המבקרים.
Sun Island הוא מרכז נופש מצפון לנהר גם בקיץ וגם בחורף. והוא המוקד השני. ניתן להגיע ברכב כלומר מונית או עם רכבל העובר מעל הנהר או בדרך המעניינת יותר: ברגל על גבי הנהר הקפוא שרוחבו פחות מק"מ. שם מתקיימת תערוכת פסלי השלג. המקום פעיל בשעות היום ואינו מואר בלילה ולטעמי המדהים מבין השלושה.
המוקד השלישי המפורסם הוא פסטיבל הקרח שמתקיים בשטח ענק מספר ק"מ מתערוכת השלג ומחייב מונית לצורך הגעה. המקום נפתח בשעות אחה"צ עד לשעה תשע וחצי בלילה ומואר בלילה והתמונות שכולם מכירים מהפסטיבל, הן משם. מוצגת שם תערוכת תחרות פסלי קרח בין לאומית, פסלי שלג ענקיים והעיקר מבני קרח ענקיים המוארים חלקם בטעם וחלקם בקיטש נורא אך די בהרמוניה. להמוני המבקרים זה בעיקר פארק גליצ'ות (טוב, החלקות) על התחת. קונים איזה מגן ישבן מפלסטיק ואיתו גולשים החל מכמה מטרים במורד מכתשים מלאכותיים וכלה במגלשות קרח תלולות ואימתניות. זה מקום מעניין לביקור של שעתיים שלוש אך לשתי קבוצות אוכלוסיה זה ממש שווה: לגילאי 12-16 המצויים באטרף גליצ'ות ולהורים לילדים קטנים.
בחרבין יש אטרקציות משניות ונלוות לפסטיבל הקרח כמו פארק הנמרים שהוא מרכז שימור לטיגריסים הסיביריים המצויים בסכנת הכחדה. בתכנון המקורי חשבתי לבקר שם אך תחושת חוסר נוחות שחשתי במהלך הביקור מהיחס לו זוכים בעלי החיים בסין והתחושה שזה שילוב בין גן חיות משודרג לפארק שעשועים על חשבון החיות, הביא להחלטתי לא לבקר שם.
תמונות מהרחוב
מוקד בילוי נוסף הוא העיר שגם במדרחוב שמרכזה מוצבים פסלי קרח ושפת הנהר ולמעשה פארק מאולתר לפעילויות על הנהר הקפוא. מדהים בכל קנה מידה. נראה כמו ציור של ברוייגל על ספידים.
הלכתי לשם בפחד כי אני גורר טראומה של החלקה מגושמת על קרח ושבירת יד לפני למעלה מעשור בקמצ'טקה הקפואה. למזלי גיליתי שם את המצאת המאה. שקט נפשי תמורת שווה ערך ל – 11 ₪. רוכלת מקומית קלטה את הליכתי החששנית והציע לי את הפטנט הזה המועלה על הנעל:
יתר חברי הקבוצה קנו מייד גם הם, win win מוחלט לשמחת כל הנוגעים בעסקה.
אז בואו נראה קצת תמונות. בגלל זה שרדתם את דברי עד כה. את הרוב צילמתי עם הסלולרי. היה לי נוח יותר מבחינת הקור והכפפות לתפעל את הסלולרי ולא את המצלמה. האיכות סבירה אך לא יותר מכך ולצערי ללא השראה יתרה.
העיר, המדרחוב, שפת הנהר הקפוא וההליכה לאורכו ולרוחבו.
כנסיית סנטה סופיה – כיום מוזיאון
קרח במדרחוב, גינת פרחי פלסטיק מימין ועץ ותפרחת פלסטיק מאחור. ביום האחרון לביקורנו פורקו פסלי הקרח מהרחוב כולל עצי הפלסטיק
כלבי מזחלת עגומים וחלקם מוזנחים – מראה מדכדך למדי
Zhaolin Park
היציאה מהפארק עם הדגמת מיטב יכולות התרגום המקומית
פסלי השלג ב Sun Island
אין דרך לתאר, אין יכולת להעביר בתמונות את תחושת עוצמת הפסלים וגודלם. זו תחושה אישית עמוקה של פליאה על היכולת הלוגיסטית להרים יצירות שכאלה וענווה בפני הכישרון המתפרץ לצד צער שתוצרי כשרון אלה ישרדו חודשיים בלבד. גווני האפור וכל קשת גווני הקור מדהימים. העלים האדומים והזהובים הם מלאכותיים אך תורמים להרמוניה ולתחושה הויזואלית. דמויות אדם זעירות מתגמדות לנוכח היצירות. חלק המפסלים כבר בשלבי התפרקות, לאחר למעלה מחודש גם הזיהום באוויר נותן את אותותיו בכתמים על הפסלים אך החוויה אדירה. אדירה!
קצת אומדן לגודל
חלק כבר נוטה על צידו, ממוטט
מאות פסלים. מדהים
פסטיבל הקרח
זה למעשה לב הפסטיבל. חגיגת צבעים בלילה הקפוא. לטעמי דווקא המראה בשעות בין הערביים טרם חשיכה מוחלטת הוא המעניין יותר אך העיקר הוא כאמור בחשיכה. יש כאן הכול מכול כולל שחיה במי קרח בחלק מהנהר. הכול באקסטרווגנזה של גודל עצום, צבעים, אלפי אנשים זעירים כחגבים על רקע הקונסטרוקציות הקפואות. ברוייגל (כבר אמרתי). מראות רבים אין יכולת להעביר בתמונות, פשוט אין.
עשרות מדריכות בכניסה לאלה המעוניינים בסיור מודרך
שחייני קרח
יש גם מראות עצובים. תמורת 20 יואן ניתן להצטלם עם שועל שלג אומלל ומסומם למראה. כואב הלב לראות
פסלי הקרח בתחרות הבין לאומית הם היפים ביותר. הם משנים את מראם עם שינוי התאורה מסביב. זה קיים רק בפסלי קרח שקופים ואשרי שזכיתי לראות ולחוות.
טוב בואו נסכם.
היה נהדר.
פסקה אחרונה: כל מטייל בסין צריך להוסיף איזה תמונה של זקן, של טאי צ'י בפארק ושל ילדים. טוב אצרף שתי תמונות כדי שידעו שהייתי בסין.
