אלבניה פרק 4 – ערי המוזיאון

באלבניה שתי ערים המוגדרות "ערי מוזיאון". ג'ירוקסטרה ובראט. שתי ערים אלה הן אתר מורשת של UNESCO וחובה לבקר בהן.

העיר הקטנה ג'ירוקסטרה (Gjirokastra) סמוכה יחסית לגבול יוון. לכאורה ניתן במספר שעות להגיע משם ולבקר בעיר. החלק החדש של העיר מצוי במישור ושם בתי קומות אך העניין הוא כמובן בעיר הישנה. זו עיר תלולה, עותומאנית עם בתי אבן וגגות אבן צפחה שחורה. יש מאות בתים כאלה וזה ייחודה של העיר. גגות אלה כבדים וקשים לאחזקה. העדר כסף גורם להזנחה ובהעדר אחזקה, מספר בתים מתמוטט תחת משקל הגגות. בואו נביט בצד החיובי וזה רוב רובם של הבתים הקיימים. הם מרהיבים. בחלק הגבוה של העיר מצויה טירה גדולה שניתן לבקר בה יש בה בין השאר מוזיאון לכלי נשק עוד מהתקופה הקומוניסטית.

מראה הגגות

אבני הצפחה הכהות

הרחובות צרים ותלולים מאוד. כלי רכב חונים בכל מיני מקומות הנראים כתלויים על בלימה. נראה שגם לבעלי רכב הדרך השפויה לטייל בעיר זה ברגל. העיר קטנה וניתן למצות את רחובות החנויות הנקראים בזאר ואת הטירה ומעט המוזיאונים במספר שעות.

 בטירה

הגענו למלון קאלמי. (Kalemi) זו חוויה בפני עצמה. האוטובוס הקטן מתמרן בקושי ברחובות הצרים. לעיתים הוא ממשיך לכיוון אחר כדי שיוכל להסתובב ולחזור לקחת סיבוב חד. המלון בחלקה הגבוה של העיר ויש לו חניון קטן. למי שמנסה להגיע עצמאית יש שילוט בדרך. יש כאלה החוששים ממורכבות הנהיגה בעיר התלולה וחונים בחלק החדש של העיר ולוקחים מונית למלון.

המלון בנוי בבית ישן ונראה כמו מוזיאון. למעשה במוזיאון האתנוגראפי המקומי הסמוך למלון יש חפצים רבים המזכירים את המלון. קיבלנו חדר ענק עם תקרת עץ נהדרת ונוף אדיר. הנה מספר תמונות. בנוסף יש פינות ישיבה ומרפסות בשפע. המלון המיוחד ביותר ששהינו בו בשנים האחרונות. תתרשמו מהתמונות:

בעיר התלולה, באזור הבזאר מספר מסעדות. לא זוכר את שם המסעדה בה ישבנו תחת צל עצים וגפנים. קשה לי להעביר את תחושת השלווה והנינוחות מהמקום ומקרירות האבנים והצל - היה נהדר. למרות שזה יעד תיירותי המחירים עדיין שפויים.

בראט (Berat)

בראט גדולה יותר מג'ירוקסטרה ויש בה יותר מה לראות. העיר מתחלקת בגדול ל4 חלקים:

הקאלה (Kala) העיר העליונה המצויה בתוך חומות המבצר - מעין מצדה 200 מטר מעל החלק התחתון של העיר. באזור זה גרים גם היום כמה מאות אנשים.

ה"מנגלם" ((Mangalem בחלק התחתון של העיר עותומאני בעיקרו עם מסגדים וסמטאות תלולות.

שכונת גוריצה (Gorice) מצידו השני של הנהר. שכונה חדשה "יחסית" גשר קשתות בן 230 שנים מחבר אותה לשאר העיר.

כל השאר

בגלל בתי העיר המיוחדים היא נקראת עיר 1000 החלונות. בסדר. אני לא ממש מתלהב מכינויי סיסמאות אך ציינתי זאת כי אולי מישהו קלט את השם ורוצה לשייך אותו למקום. מבחינת ניוד מהמרכז ניתן להגיע לכל האתרים ברגל אך העלייה לקאלה די קשה. יש כביש מסביב המגיע לשער הקאלה. יוצאים מהמרכז מחוץ לעיר ולאחר כ -2 ק"מ באזור מוסכים ופנצ'ריות יש כיכר עם שילוט ומשם הכביש מטפס לשער. חונים מחוץ לשער. משלמים כדולר כניסה ומטיילים ברגל.

נתחיל במנגלם. חלק התחתון האתר המתוייר ביותר הוא המסגד שעדיין פעיל. המסגר חולק חצר עם ה"טקה" מבנה דתי השייך לתנועה הדומה לכת הבקטשית. אמנם מוסלמים אך ענף אזוטרי יחסית. חלוקת קרקע זו נדירה למדי כאילו ביתן כנסת חרדי יחלוק חצר עם בית כנסת רפורמי.

 המסגד

מסגד נוסף מוזנח מצוי ממש ממול למלון. אד מציין שבחמש השנים שלו בעיר מימיו לא נכנס פנימה.

ה"טקה" (Teqe) נעול אך תיירים יכולים להשיג מפתח במשרד הסמוך. ניתן להיכנס אך אסור לצלם. מישהו מקומי מדריך אותנו שם ואז יוצא מהחדר, סוגר את הדלת משמע: צלמו חופשי אני לא ראיתי. בבראט חי עד למותו משיח השקר שבתאי צבי (זו עובדה) השמועה אומרת שנקבר בתחומי הטקה במקום בו יש כיום כיתת לימוד. זו שמועה שיש המאמינים לה. זו אולי גם הסיבה לעיטורי מגן דוד המקום. הקשר למגני דוד נראה מוזר. שבתאי צבי חי בבראט כמוסלמי. יש טענה שהוא קבור בכלל במונטנגרו.

 ומראה הטקה והגג במבנה

במסגד הפעיל הסמוך אד תופס שיחה עם השומר ומסתבר שהוא יכול להשיג את המפתח למסגד הסגור. סוכם שאחר הצהרים לפני שנצא לעיר העליונה, הוא יחכה לנו ויפתח את המקום.

ממשיכים בעליה ברחובות האבן. חצר בית ספר עם מגרש כדורסל בין עתיקות. ממשיכים ומגיעים למוזיאון האתנוגראפי המקומי. אורלי תופסת שיחה עם המנהל ומסתבר שיש לו מידע על קהילה יהודית שגרה בעבר בעיר. הוא מסביר לאד היכן ואד לקח אותנו אחר כך לרחוב. הוא שאל שם עוברים ושבים אך לא קיבלנו מידע נוסף והמשכנו להסתובב שם מעט ללא מטרה וחזרנו למלון.

המוזיאון האתנוגראפי

 רחוב היהודים

לגוריצה ניתן להגיע ברגל בחציית הגשר. יש מעט אטרקציות תיירותיות ויש תצפית יפה על יתר העיר.

 גשר הקשתות הישן

 מראה השכונה מהמבצר

הקאלה היא גולת הכותרת.

אך לפני כן חוב. הלכנו למסגד הסגור וראה זה פלא הבחור מחכה עם המפתח. אד היה צריך לברך שהחיינו. זו לא הצגה, המקום נראה כסגור שנים. טונות של אבק אך בכל זאת נכנסנו .
 עכשיו לקאלה: סמטאות אבן מתפתלות, אנו עולים למוזיאון האיקונות. יש שילוט. כתוב במדריך שניתן להשיג שם מפתחות ל -3 הכנסיות במקום. לנו היה כאמור משיג מפתחות. בסמטאות יופי צנוע בצד הזנחה. בראט היא אתר תיירות ידוע אך המקום שומם מתיירים מלבדנו היו עוד כמה עצמאיים שניצלו הזדמנות לראות את הכנסיות הנעולות אך ממש בודדים. המקומיים מנסים נואשות למכור חפצי נוי ורקמה לתיירים המועטים הפוקדים את המקום - די מדכא. בתחומי העיר שתי כנסיות קטנטנות צמודות ואפלות. השלישית גדולה -; כנסיית השילוש אולי הידועה בעיר וגם היא נעולה. ממשיכים לעלות לשיא המבצר ומשם לאורך החומות לנקודת התצפית המדהימה על יתר העיר.

ומראה מלמעלה

בתוכנית עוד ארוחה. יש מסעדה אחת בקאלה ואד ממליץ בחום. צריך להודיע מראש כי מבשלים לפי כמות הסועדים. אכול כפי יכולתך בכ -10 דולר + משקאות. המלצה מצוינת. אוכל נהדר בשפע בלתי נדלה. בעל הבית לאחר שהשקה עצמו ואת אורחיו בראקי החל לרקוד עם כוס ראקי על ראשו. סיור באזור ללא ארוחה ימשך כ-3 שעות תלוי ברצון ההתעמקות של המסייר ורצונו להוליך עצמו לאיבוד בסמטאות מקום.
 בעבר טיולי אקספלור שהו במלון מנגלמי (Mangalemi) המצוי בבית ישן באזור. ואז קרה הבלתי נמנע. ביקורות מהללות ובצדק בלונלי פלנט ומדריך בראדט הביאו לקוחות רבים. המחיר קפץ ובעל הבית לא מקבל יותר קבוצות. לפי אתר Trip Adviser זה המלון הטוב באלבניה. מבחוץ הוא נראה טוב ואני מניח שלמטייל העצמאי זו אופציה הטובה בעיר. בשנתיים האחרונות מטיילי אקספלור לנים במלון פלמה הסמוך לנהר בכניסה לשדרה המרכזית של העיר. מבחינת מיקום וקלות גישה מלון פלמה נוח מאוד. מיתר הבחינות זו הייתה נפילה. החדר אמנם סביר אך האחזקה לקויה, הצוות אדיש, אוכל דל חבל.

כמה מילים על כל שאר העיר. שם כל יתר הדברים: חנויות, שוק לא נעים מריח קצבים וגבינות, בנקים וממירי כסף. בשדרה המרכזית מתרחשת מידי ערב תופעה חברתית. משעה שבע וחצי לערך ובמשך כשעתים שלוש כל העיר מטיילת הלוך ושוב. עשרות בתי הקפה מלאים עד אפס מקום בלקוחות שכולם גברים. כולם נפגשים עם כולם. יצאנו כמובן גם ובילינו זמן מה בצפייה באלפי האנשים.