שידלוביץ

עיירה במרכז פולין. כשעה וחצי נסיעה מורשה על הכביש לקרקוב. 30 ק"מ דרומית מערבית לעיר ראדום. כמו עיירה זו, היו בפולין מאות רבות של קהילות יהודיות. חלקן בערים משגשגות וחלקן בישובים זעירים.

חלק קטן מהקהילות מוכר יחסית. רובן אינו מוכר כלל.

לפני כשנתיים פורסם הספר "האבודים" בו הכותב דניאל מנדלסון מתחקה אחר גורלם של ששה מבני משפחתו שנרצחו בשואה בעיירה בולחוב שבאוקראינה. ששה מששה מיליון כך כתוב על הכריכה. מנדלסון השקיע שנים במחקר אודות בני משפחתו ומה עלה בגורלם במלחמה. מלבד הערך האישי המשפחתי והמחקרי, לדעתי לספר זה יש ערך כי הוא מייצג מיליוני נרצחים אחרים שספרים ומחקרים לא נכתבו עליהם. הקוראים ספר מרתק זה ואני ביניהם מניחים שסיפורם האילם של אותם מבני משפחתם שנרצחו בעיירות או במחנות היה כנראה דומה למתואר בספר.

איני כותב וחוקר ברמתו של דניאל מנדלסון. בכל זאת אנסה בתיאור העיירה שידלוביץ לתאר ביקור בעיירה אחת מרבות. פרק זה מפורסם באתר טיולים כך שאתמקד בתיאורי ביקורי בעיירה. מידי פעם ארחיב בהיסטוריה של המקום

שידלוביץ או שידלובצה בפי הקהילה היהודית הייתה עיירת מוצא משפחתו של אבי. המשפחה חייתה שם לפחות מאמצע המאה ה - 19. כך לפחות אני יודע ממצבתו של סב סבי המצויה שם. וכנראה עוד שנים רבות קודם לכן. ביקרנו שם מספר פעמים ובתיאורי ביקורים אלה אנסה לשרטט מה היה ומה נותר.

ישוב יהודי מתועד בעיירה קיים משנת 1585 לערך. רוב התיעוד אבד. התיעוד היהודי נשמר בעיקר למשפחות מפורסמות (וכאלה לא היו שם) ולרבנים ידועים. לעיירה דלה זו, שתושביה התפרנסו שנים מהמחצבות הסמוכות, הגיע לפני למעלה מ -300 שנים רב ידוע "המהר"ם א"ש" הרב מאיר איזנשטט. העיירה מופיעה פתאום בהיסטוריה היהודית של פולין. רב זה עבר משידלוביץ להיות רבה של קהילת וורמייזה בגרמניה.

מראה מרכז העיירה לפני כ- 250 שנים בניין העירייה במרכז והכנסייה ברקע עדיין קיימים ופעילים

מאה וחמישים שנים אחר כך, עם פריחת החסידות בפולין, שידלוביץ נותרה בצל קהילות חסידיות חשובות יותר כמו ליז'אנסק, פשיסחה, קוצק וגור. במחצית הראשונה של המאה ה -19 הרב נתן דוד רבינוביץ' נכדו של "היהודי הקדוש" מפשיסחה התמנה להיות רבה של שידלוביץ. מחסידות קטנה זו התפתחה חסידות ביאלא שהיא חסידות גדולה יחסית.

הקשר החסידי חשוב לתיאור המצב כיום. שידלוביץ בתחילת המאה ה -20 לא הייתה עיירה "חסידית". היו בה יהודים דתיים וחילונים, ציונים ולא ציונים חברי תנועת המזרחי וקומוניסטים. היום, לאחר השמדת הקהילה לא נותר דבר. כמעט כל אלה שנותרו והתפזרו בארץ ובעולם לא משמרים בהווייתם את עיירת מוצאם. היום אדם מזוהה בארץ בשמו ואולי גם כירושלמי, באר שבעי, בן קיבוץ, מושבניק וטוב שכך.

החלק המשמר כיום בארץ את שם אותן קהילות הוא החצרות החסידיות ששמן כשם העיירות בהן פעלו. שושלות אדמו"רים הם הדבר המזכיר ביותר ביהדות שושלות אצולה. מעטים מכירים למשל את העיירה גורה קאלווריה (גבעת הצליבה בתרגום לעברית) אך כמעט כולם מכירים את חסידות גור. נובי צאנז לא ידועה בארץ אך חסידות צאנז ידועה וכך חסידות סאטמר (ידועה לשמצה) ופחות מוכרת העיר סאטו מארה ברומניה ממנה באה, ורבות אחרות. חסידות שידלובצה היא היום חסידות קטנה ועוד אחזור אליה.

ערב המלחמה העיירה הייתה ברובה יהודית. העיירה נכבשה על ידי הגרמנים בספטמבר 1939 והחלו מעשי טרור: חילול בית הכנסת. הקמת גטו אליו רוכזו היהודים מהכפרים הסמוכים. עבודות כפיה והוצאות להורג. עבודות הכפייה היו הן בעיירה והן במחנות עבודה בסביבה ובעיירה סקרז'יסק הסמוכה בה הועבדו יהודים עד מוות במפעלי הכימיה לייצור חומר נפץ. עד להשמדת אנשי הקהילה בספטמבר 1942 בטרבלינקה הוצאו להורג בעיירה 150 תושבים שנקברו בקבר אחים במקום הוצאתם להורג בבית העלמין. בדצמבר 1942 רוכזו שוב יהודים בעיירה לזמן קצר ותוך חודש נשלחו גם אלה למותם.

לפני שנה התפרסמה העיירה - תמונות שצילם צלם גרמני בעיירה במלחמה התפרסמו בספר בהוצאת יד ושם. חלק מהתמונות הגיע לידי עוד קודם לכן. התמונות נוראיות ומראות את האומללות הנוראה בחיי הגטו, תמונות נוראות מהגירוש לתחנת הרכבת למוות בטרבלינקה ותמונות ביזת הפולנים ברכוש שנותר מאחור. אציג חלק מתמונות אלה בהמשך. אמנע מתמונות קשות.

אבי, כילד עזב עם הוריו ואחיו את העיירה ועלה ארצה לפני המלחמה. מאלה שנותרו בפולין נותרו מתי מעט. עם חידוש היחסים הדיפלומטיים עם פולין ומתן התיר לישראלים לבקר שם נסע אבי יחד עם אימי לביקור חטוף בעיירה. כמעט ולא צילם אלא הוציא תעודת לידה במשרד הרישום של העיירה.

דיברנו בינינו שיום יבוא ונבקר שם בצורה יסודית יותר.

בעצם מה יש שם שעשוי לעניין תייר מן השורה ולא מחפש שרידי שורשים? מסתבר שיש. ואפילו הן מוגדרות כאטרקציות תיירותיות: בית העירייה הוא מבנה עתיק. הכנסייה המרכזית היא מבנה עתיק ומיוחד ובמרכז העיר קיים מבצר שמור היטב מוקף חפיר מים. אלה 3 האתרים המופיעים במדריך Lonely Planet של פולין. האתר הרביעי הוא בית העלמין היהודי.

החלטנו בדיון של שלושה דורות שאת "טיול הבר מצווה" של בני נשלב בשבוע מקדים של מסע שורשים. בני הגדיר את היעדים שהוא רוצה לבקר בעיקר באיטליה ועם אבי תכננו את הביקור בפולין. לא ארחיב ביתר פרטי הביקור בפולין ואתמקד בעיירה. התמונות - טרום מצלמה דיגיטאלית לא נסרקו.

הלכנו למקום בו היה בית המשפחה. הבית נהרס זה מכבר. גם בית המדרש הגדול הסמוך לביתם נהרס לחלוטין.

בית המדרש חולל בתחילת המלחמה והפך למחסן ואתר מגורים. תמונותיו מופיעות באלבום תמונות העיר. כל פארו מרוסק ומחולל. בהמשך המלחמה נהרס עד עפר. משום מה רוב בית העלמין לא נהרס ולא חולל. נהרס חלק ממנו ונהרס האוהל על ציון קברי אדמו"רי העיירה.

חיפשנו ומצאנו את המעיינות מהן שאב אבי הילד מים הביתה. הלכנו לבית הספר. והצצנו לבית העלמין המגודר והמוזנח. בית העלמין הוא אחד הגדולים ששרד בעיירות פולין. גם המצבות שמקור האבן האיכותית שלהן הוא במחצבות המקומיות הן במצב טוב יחסית. חלק מבית העלמין נמחק במלחמה וכיום סלול על חלקו כביש. הנחנו שכמה מבני המשפחה קבורים שם אך לא ידענו מי ובודאי שלא ידענו היכן.

באותו ביקור בפולין, בעת ביקורנו בקרקוב פגשנו באקראי את פרופסור שבח וייס שהיה השגריר בפולין. דיברנו איתו על ההזנחה בעיירה אך היה ברור שאין תקציב לשקם הריסות אתר זה.

שנים לפני ביקורנו בפולין, ההיסטוריון הפולני אדם פנקאלה Adam Penkalla חקר ותיעד עשרות בתי עלמין יהודיים במרכז פולין. כתוצאה מכך אני מניח שבית העלמין בשידלוביץ הוכרז כאתר לשימור. שימור ממש לא בוצע אך לפחות לא נהרס מה שנותר. הפולנים הקימו ביוזמתם אנדרטה לזכר אותם 150 יהודים שהוצאו להורג ונקברו בקבר אחים בבית העלמין.

 קבר האחים בבית העלמין

בארץ, מר בנימין יערי המנוח לקח על עצמו פרויקט אדיר. הוא ריכז את החומר של פנקאלה, תרגמו לעברית וסייר והמשיך לתעד ולמפות את בתי העלמין ולרשום את השמות שעל המצבות. אחד מבתי העלמין אותם חקר מר יערי היה זה שבשידלוביץ. חוברת התיעוד הגיעה לאבי והוא, לאחר הצלבת מידע איתר שיש שם שלוש מצבות לפחות של בני המשפחה. שם משפחה אינו מופיע על המצבות רק שם הנפטר ושם האב.

כשנה לפני ביקורנו השני חלה התפתחות משמעותית נוספת בסיפור. ידענו שקיים בירושלים בית מדרש של חסידות שידלובצה. אנחנו איננו חרדים והעולם הזה היה רחוק ולא מוכר ולא היה כל קשר בינינו לאנשי החסידות. מאידך האדמו"ר משידלובצה יצר קשר ופנה לאבי מתוך כוונה להכיר אותו ודרכו מעט מהווי העיירה וניגוניה הייחודיים. משפחת אבי לא הייתה חסידית אלא "מזרחי" (אם נעשה אנלוגיה למצב היום - לא הייתה חרדית אלא "כיפה סרוגה")

באותה תקופה קידם האדמו"ר יוזמה לשימור בית העלמין והחלו באיתור ושחזור האוהל ההרוס על קברו של האדמו"ר נתן דוד ראשון אדמו"ריה החסידים של העיירה. ציון קברו של נתן דוד התגלה והוקם אוהל חדש תרומת הנדבן היהודי גרמני גדעון ניסנבאום.

האדמו"ר יזם מסע לפולין לעליה לקבר נתן דוד לציון יום השנה למותו של הצדיק והזמין אותנו וכך יצא לפועל הביקור השני.

את תיאור המסע המלא עם החסידים ניתן לקרוא בלינק המצורף. אנחנו הגענו בכוונה לאתר את שלוש המצבות. שתיים מהן אותרו על ידי אנשי האדמו"ר בעת עבודתם בבית העלמין לפני הנסיעה. בנוסף נסענו לעיירות הסביבה לאתר אתרים אחרים הקשורים למשפחה וביניהם אתרי מחנות העבודה בסקרז'יסק ובבליז'ין.

נחזור לשידלוביץ. חיפשנו ומצאנו את שתי המצבות האלה. חלק מבית העלמין נוקה וטופל והיה קל יחסית לבקר בו. דווקא את המצבה השלישית שלא אותרה עד אז היה קשה למצוא אך היא נמצאה וההתרגשות שלנו הייתה אדירה.

 אבי ואני בתחילת החיפוש

 מצבת אב סבי

 מצבת סב סבי

איתרנו את כל המצבות ואבי אמר קדיש על סבו ועל הסבא רבא שלו ועל דודו שנרצח בידי פולנים בשנות ה -; 30.

המלל הכתוב על המצבות הוא ממש שירה. גם על מצבות של פשוטי עם ובני משפחתי היו כאלה. האבן איכותית ונשמרה דורות.

החסידים התפללו על קבר נתן דוד ועל קברי בני משפחתו וביניהם בנו, הרב שרגא יאיר שהיה מגדולי רבני פולין וביקש להיקבר ליד אביו.

 מסופר שבעת מסע הלוויה של שרגא יאיר, יהודים עמדו צפופים לכל אורך 30 הק"מ של הדרך מהעיר ראדום עד לשידלוביץ וחלקו כבוד אחרון לרב הידוע.

במלחמת העולם דרך זו הייתה לדרך מוות אחת מרבות: מאות מיהודי גטו ראדום נשלחו ברגל לעבר שידלוביץ לעבודות כפייה. ורבים נרצחו לאורכה.

 נסעתי בדרך זו מספר פעמים - דרך עיירות ריקות מיהודים וכל פעם שאני מדמיין הן את המחזה: של היהדות בעוצמתה והן את היהדות ברמיסתה עוברת בי צמרמורת.

 הוזמנו לשיחה עם ראש העיר. בעיר רואים בחיוב את המאמצים לשמר את המקום אך אין להם תקציב לכך. בבית הספר בעיר קיימת תצוגה על החיים היהודיים בעיירה. הם גם יוזמים מפגשים עם תלמידי בתי ספר מישראל המבקרים באתר.

ראש העיר מר Andrzej Jarzyński (מחזיק בידו כיפה) ומר גדעון ניסנבאום

 מאיר שילה, מדריך ותיק לפולין, מקדם עבודות שימור באתרים יהודים על ידי משלחות מהארץ לדוגמה משלחות צה"ל. בנוסף הוא משמר עם משלחות בתי ספר מספר בתי עלמין בסיוע לוגיסטי של קרן ניסנבאום. מאיר ביקר בשידלוביץ מספר פעמים וקידם רבות את שיקום המקום. מאידך המאמץ הוא נקודתי ובין מאמץ אחד לשני המקום מדרדר וההזנחה והלכלוך חוזרים אליו. אין תקציב לשומר ואין מנקה קבוע באתר.

 בהמשך הביקור ביקרנו במקום מגוריהם של מספר מבני המשפחה. את הביקור חתמנו בשבת מרגשת ביותר עם כל המשלחת החסידית באכסניה בעיירה זו אולי הפעם הראשונה מאז המלחמה שהיה אירוע יהודי כזה בעיירה. למיטב ידיעתי מאז לא היה אירוע כזה. היו משלחות של החסידים אך לא בגודל כזה והן לא שהו בשבת בעיירה.

מוצאי שבת -; הבדלה בשידלוביץ

מה שלא ראינו בביקור - את מבנה בית הכנסת היחיד ששרד בעיירה.רק בדרכנו מהעיירה לוורשה שמענו שמבנה בית הכנסת "נטע אייזנברג" קיים.

בביקור זה ביקרתי עשרות אתרים שתמונות חלקם מופיע בפרק "אלי ציון ועריה". כמו כן ביקרתי בשידלוביץ. עליתי לקברי בני המשפחה. על פי מפת העיירה בספר היזכור חיפשתי ומצאתי את מבנה בית הכנסת "נטע אייזנברג" המשמש כיום כפאב.
 כאמור מבית המדרש לא נותר דבר והנה מספר תמונות מזמן המלחמה

 חילול בית המדרש - שנהרס לחלוטין בהמשך

בית הכנסת נטע אייזנברג

לפני כשנה וחצי נסעתי עם בני הצעיר שהעדיף לנסוע איתי לפולין במקום להצטרף ל"סיור שואה" של בית ספרו. הסיור שלנו היה הן באתרים כללים והן סיור בדגש משפחתי. בעת ביקורנו בדיוק הרסו את מה שנותר מבית משפחתו של דודי ששרד את המלחמה במחנות. בית העלמין היה מוזנח בצורה נוראה. טינופת וצמחיית פרא. מחזה עצוב ומדכא.

הרס מה שנשאר מהבית



 הזנחה בבית העלמין

ציינתי שדווקא החסידות משמרת בדרכה את זיכרון הקהילות. לפני מספר חודשים הוקם בעיר החרדית ביתר עילית בית כנסת של חסידות שידלובצא. ביקרנו במקום לפני מספר שבועות.

אינני יודע אם אבקר שוב בעיירה. הביקורים האלה המאלפים ומרגשים בדרכם די מרוקנים ממנו משאבי נפש. כך חשתי גם בביקורים קודמים אך שבתי למקום. מי יודע?

 למי שמעוניין לבקר, העיירה נמצאת על הכביש בין ורשה לקרקוב, 30 ק"מ דרומית מערבית לראדום. כיום יש כביש עוקף אך כניסה לעיירה ומעבר בה מוסיף לכל היותר 5 דקות. מבני העירייה והכנסייה העתיקה מצויים ב"רינק". במרכז. המבצר מצוי כמה מאות מטרים משם בסמוך לכביש המחבר לעיירה פשיסחה. במבצר היה מוזיאון לכלי נגינה..

 בית העלמין מצוי ממערב לכביש החוצה את העיירה מאחורי תחנת הכיבוי ברחוב Wschodnia. השער נעול אך אם ממשיכים שמאלה ניתן למצוא פתח סדור בגדר ולהיכנס. כך נכנסתי פעם אחרונה.

מבנה בית הכנסת נטע אייזנברג מצוי ברחוב הסמוך למבצר נדמה לי ברחוב Garbarska או מקביל לו.

 אתר שידלוביץ (בפולנית)

שושלת חסידות ביאלא

http://en.wikipedia.org/wiki/Biala_(Hasidic_dynasty)

 זה פרק נוסף במסעי בפולין באתריה ואחר ההיסטוריה השסועה של תושביה היהודים, ההיסטוריה של משפחתי.