פרק V ואחרון בתיאור הביקור באוקראינה
אודסה
כתרים רבים נקשרו לעיר זו. העיר ותושביה שמו חותמם על ההיסטוריה כמעט בכל הביט. חשיבותה במיקומה וקיומה כעיר נמל וכשער הדרומי לרוסיה וכפתח לתרבויות אחרות, לקדמה. עצם היותה אזור סחר חופשי - העיר שגשגה במסחר ונחשפה לכסף הגדול. באופן טבעי איפה שיש כסף מגיע גם הפאר מחד והפשע והשליטה בהברחות מאידך.
גם מבחינה יהודית ציונית העיר השאירה חותם על התרבות, יצירה, והקדמה הפוליטית. חלק ניכר מהיוצרים והחולמים הציונים בסוף המאה ה -19 ותחילת המאה ה -20 חיו ופעלו ולו תקופה מסוימת בעיר זו.
העיר הייתה ברשימת היעדים שלי לביקור טרם הנסיעה. וברור למה.
![אודסה]()
המוזיאון הארכיאולוגי
העיר די מלאה בתיירים יחסית לערים אחרות באוקראינה. שוקקת חיים אך בסיכום הביקור בעיר חשתי תחושת ריקנות ואכזבה.
לכאורה סתירה ואני מסכים.
זו הזדמנות לפתוח דיון צד בנושא מה כן מלהיב אותנו ביעד תיירותי ומה לא ובמקרה הזה ביקור בערים. הדיון יהיה קצר כי אין לי תשובה מה יוצר את ה"קליק" שבזכותו העיר נחרטת בזיכרון או חולפת ממנו.
אגב לא מצאתי מתאם (קורלציה) בין יופייה של העיר, גודלה או מעמדה לתחושת ה"קליק". בואו נתמקד בערי מזרח אירופה - אינני יודע מדוע אצלי לדוגמה קרקוב, וילנה, טאלין, לבוב ואפילו מוסקבה כן יצרו את אותו קליק ומדוע בודפשט, ריגה, ורשה וכעת אודסה - לא. אין מרשם, הלוואי והיה. אז הייתי בוחר יותר בתבונה את יעדי הביקור העתידיים.
נחזור לעניינו. אז אודסה לא.
העיר גדולה מאד אך ניתן לסייר בחלקים המעניינים שלה ברגל. העוגן המרכזי הוא איזור הירידה לים וסביבתו הקרובה. זה גם החלק הוותיק של העיר. העיר מישורית ברובה ותוכננה מראש כך שרחובותיה רחבים ובנויים בצורת שתי וערב. הירידה המפורסמת ממפלס העיר למפלס הנמל היא הירידה ב"מדרגות פוטיומקין". אם היה דירוג של 10 גרמי המדרגות הידועים בעולם, מדרגות אלה היו לבטח בעשירייה. אחת הסצנות הידועות בתולדות הקולנוע היא מסרטו של אייזנשטיין משנת 1925 "אוניית הקרב פוטיומקין" - הטבח על המדרגות. למעשה הרצח היה בסיס היסטורי אך לא במדרגות אלה. אך זה כוחה של התמונה, הסצנה צולמה כאן והמדרגות נכנסו להיסטוריה. המקום מרשים והתמונות הגרועות שלי לא עושות חסד עם המקום.
![אודסה]()
מדרגות
הלאה בסמוך מצויים בנייני הציבור המפוארים של אודסה ובראשם בניין האופרה. הכול גדול מרשים, יחסית מטופח אך נראה לי מצועצע ומעט צעקני. סביב אזור האופרה תעשיית החתונות בשיאה. בסמוך מצוי משרד רישום הנישואים והמתחתנים יוצאים להצטלם למול הבניין המצועצע של האופרה. לימוזינות בגודל של סמי טריילר חוסמות את הרחוב, שפע כלי רכב מצועצעים אחרים משרתים את הסצנה. משהו קרקסי לחלוטין. נו טוב. שייהנו.
![אודסה]()
האופרה
![אודסה]()
סצנת החתונות
יצאנו ממרכז העיר למספר מקומות -; ראשית לחוף הרחצה. בדרך עוברים בין וילות מפוארות של עשירי העיר ובנייני קומות חדישים ומדהימים. לחלק מהתושבים יש ים כסף וזה ניכר ובגדול. החוף עצמו אפור ודל. הדרך אליו היא בין עשרות דוכני לונה פארק למיניהם. מראה טיפה סוריאליסטי.
![אודסה]()
אזור החוף
אתר מעניין לביקור הוא במנהרות מתחת לעיר.
קצת היסטוריה: עיר הנמל העשירה ופיתויי הכסף הגדול מהברחות הביאו לפריחת הפשיעה בעיר. מתחת לרובד החיים הממוסד -; פשוטו כמשמעו התקיים רובד הברחה ופשע. הסלע הרך עליו בנויה העיר (כורכר) אפשר חפירת רשת מנהרות עצומה שרישתה את העיר והמשיכה עשרות ק"מ ממנה -; הכול לצרכי הברחה ומסתור. רשת המנהרות מעולם לא מופתה לחלוטין. זה מבוך עצום ובמשך השנים לאחר שאנשים נכנסו למנהרות ואבדו בהן את דרכם ואבדו בהן לנצח נאטמו הכניסות למנהרות מסיבות בטיחות. במלחמת העולם השנייה, מעט לוחמי המחתרות נגד הכיבוש הגרמני נצלו את המנהרות למסתור ולאפשרות תנועה חשאית.
![אודסה]()
הכניסה לאתר
אתר מסתור של אחד מתאי המחתרות מוסד ופתוח לביקורים. ומעליו נבנה אתר הנצחה ללוחמי המחתרות שפעלו שם. מתבצע סיור עם מדריכים מקומיים המכירים קטע זה במבוך המנהרות. זו הנצחה מרשימה. תא זה נחשף עקב הלשנה והגרמנים שלחו כוח שלחם במנהרות וחיסל את כל חברי התא. עד כאן מרשים ומרגש.
הבעיה היא שאלו היו מתי מעט. רוב רובה של האוכלוסייה שיתף פעולה עם הגרמנים ובהתלהבות. פרק זה באוקראינה מכובס לחלוטין והמדריכות שליוו אותנו (והיו מצוינות אחת לאחת) הולכות עם הקו המכובס. וזה מרגיז. המקום היחידי בטיול בו הוזכר שיתוף הפעולה עם הגרמנים הוא כשמדברים בביקור בחצי האי קרים על הטטארים ששיתפו פעולה. לא על האוקראינים .עם השחרור הסובייטי, סטאלין סגר עם הטטארים חשבון, הגלה אותם למרכז אסיה ללא כל תנאי מחייה וכחצי מיליון מהם מתו כתוצאה ממעשה זה.
בגלל העושר היחסי וריבוי התיירים יש בעיר שפע מקומות בילוי, מסעדות מכל סוג ובמחירים יחסית סבירים. יש מרכזי קניות וכל סממני תרבות הצריכה המערבית.
כפי שציינתי, לא נוצר קליק. בהעדרו אציין נקודה שקצת רגשה אותי. רגע אקראי שבנקל אפשר היה להחמיצו. בכל רחבי אוקראינה יש אלפי כלבים משוטטים ברחובות. לרוב רגועים ושקטים. בסמוך לחוף הים נתקלתי באישה היושבת ומאכילה את כלבי הרחוב. לא רק זורקת אוכל אלא מלטפת ומפנקת את כולם, כולל את הכלב הנכה בעל שלוש הרגלים בתמונה. סתם רגע של חמלה.
קייב
זו העיר הגדולה במדינה. סמל המאבק ו"המהפכה הכתומה" -; כיכר העיר המרכזית הייתה לסמל עולמי. יש בעיר כנסיות מדהימות שהן אתרי מורשת של UNESCO, וכן, גם כתם אדיר בצפון העיר הרובץ על מצפון המדינה. זו עיר מרשימה אך אם אשווה אותה למקבילה מצפון, מוסקבה לוקחת בגדול.
חלק קטן מהביקור בקייב טיילתי עם הקבוצה. היות והחלטתי לבקר יום בצ'רנוביל והטיול לשם יצא בתאריכים קבועים, עזבתי באותו היום את הקבוצה והשלמתי את הביקור למחרת באופן עצמאי.
אבל היות והביקור בקייב הופך להיות אפשרות זמינה וסבירה למטיילים מישראל העושים קונקשן בקייב ויכולים לבקר ללא ויזה נרחיב קצת את ההסבר.
קייב עיר עתיקה. הסברה היא שנבנתה על ידי הכוזרים. היות והייתה עיר כוזרית - משמע הייתה עיר יהודית. עם התמוטטות ממלכת הכוזרים והתבססות הדת הנוצרית, נמחק עברה הטרום נוצרי. זו עיר נוצרית שהוקמה על ידי הנוצרים.נקודה. מהעבר הרחוק הנוצרי לא נותר כמעט דבר למעט כנסיות אדירות ושער העיר המשוחזר. שער זה אולי השער המוכר היחיד בזכות המוזיקה - מופיע ביצירה "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. (אזהרה: בחלק זה של הפרק יש הרבה תמונות של כנסיות)
![קייב]()
שער העיר
כנסיית סנטה סופיה היא מהמאה ה -11. מרשימה מאד. שוכנת בגן נרחב. בגן יושב הנגן הבא המנגן בבנדורה. המדריכה מציינת בפנינו שהוא אחד מגדולי הנגנים בכלי זה במדינה. לא זוכר את שמו.קצת עצוב לראות שהוא מקבץ נדבות מנגינתו ומוכר דיסקים.
![קייב]()
כנסיית סנטה סופיה
![קייב]()
הנגן
לאזור הלברה Lavra או מנזר המנהרות נסעתי עצמאית. זה מקום מרשים בכמה מפלסים. זה ה-אתר לביקור בעיר. מרשים הן מעל הכנסיות עצמן המפוארות והן החלק התת קרקעי. יש שם מוזיאונים וניתן לבקר במקום מספר שעות.
![קייב]()
כנסיות באתר הלברה
אזור הכנסייה סנט אנדרו והסמטאות מסביבה אמורים להיות רובע האומנים של קייב. אכן יש שם מספר חנויות קטנות ומעוצבות וברחוב יושבים תלמידי מגמות ציור ומציירים מבנה זה או אחר אך הרוב השולט ברחוב אלה דוכני שוק מזכרות לתיירים שוב בובות בתוך בובות בתוך בובות.. שלל איקונות של קדושים וחולצות עם הדפסים. די קשה למצוא משהו ייחודי ואם מוצאים משהו ייחודי - המחיר יקר.
![קייב]()
כנסיית סנט אנדרו
חלק גדול המורשת הסובייטית נעלם מארכיטקטורת העיר. נותרו מספר אנדרטאות ובראשם רודינה מאט. פסל המתכת הענק לציון הניצחון על הגרמנים במלחמת העולם -; פסל המקביל לפסל החרות. לאחרונה שמעתי שניתן לעלות שוב לתצפית בתוך הפסל שהייתה סגורה שנים לקהל. יש אנדרטאות נוספות אך לשמחת האוקראינים, התוכנית הרוסית להרוס חלק ממרכז העיר ולבנות בו מבנים סובייטים לא החלה עד למועד פרוק ברית המועצות.
![קייב]()
קצת קולטורה קומוניסטית
המרכז המודרני הוא כמו מרכז של כל עיר מערבית: במרכז הכיכר הגדולה הזכורה למי שראה בזמנו את הפגנות המהפכה. בנייני משרדים, בנקים, חנויות יקרות, בתי קפה מדוגמים ומסעדות מלוקקות. מעניין ומרשים. לא לחובבי מציאות.
באבי יאר - זה הכתם בצפון. לאחר כיבוש קייב על ידי הגרמנים כנסו אלה בשיתוף פעיל של אוקראינים את יהודי העיר ובמשך מספר ימים ירו בלמעלה מ 30,000 איש ואישה ילדים וזקנים. בהמשך המלחמה נורו במקום עוד רבבות יהודים. היה במקום מעין נקיק שהתמלא בגופות. כך אבדה כל יהדות קייב. לרוב האוקראינים באבי יאר כאתר טבח ביהודים, היה חשוב כקליפת השום ועדיף שיישכח מהזיכרון. היו אמנם מעט קולות של סופרים ואמנים שמחו על העדר הנצחה במקום.
המניע להנצחה בא בעיקר שהגרמנים נצלו את האתר הנוח להמשך מעשי טבח בשבויים רוסים, באוכלוסיה מקומית נוצרית שלא מצאה חן בעיניהם או הוצאה להורג של לוחמי מחתרת או סתם מעשי ענישה. כך הוצאו להורג חברי נבחרת כדורגל מקומית שסירבו להפסיד במשחק ידידות נגד הצבא הגרמני. כך נולדו גיבורים לאומיים שנרצחו על שמירת כבודם הלאומי. העמק החל להעלם, כיום גן נרחב נבנה במקום ומספר אנדרטאות מצויות באתר. האנדרטה הענקית הקיימת (לא במקום הטבח ביהודים) היא לזכר תושבי אוקראינה שנטבחו במקום ללא אזכור יהודי. קיימת אנדרטה נפרדת לזכר היהודים שנרצחו במקום..
![קייב]()
באבי יאר אנדרטת הילדים
![קייב]()
באבי יאר האנדרטה ה"רשמית"
ביקרתי במקום ביוזמתי. זה לא היה חלק מהטיול. די פשוט להגיע, יש תחנת מטרו סמוכה לאתר.
אם הזכרתי תחבורה, בעיר מערכת מטרו יעילה ונוחה לשימוש. שני קווי אוטובוס מגיעים משדה התעופה לעיר - אחד לתחנת הרכבת והשני לתחנת האוטובוסים המצויה מחוץ למרכז. הקו הנוח למבקר בקייב הוא הקו לתחנת הרכבת ושם יש גם חיבור לתחנת מטרו. משך הנסיעה מהשדה לעיר - כשעה.
הקבוצה לנה במלון רוס. נוח וסביר. סמוך למרכז ולמסעדות ולמקום ביתה של גולדה מאיר..
טיולי יום בסביבת העיר - על הביקור בצ'רנוביל הרחבתי. למי שאינו רוצה לבקר שם -; קיים מוזיאון בעיר העוסק באסון. לא ביקרתי בו.
לסיכום: אם אתם בקונקשן ויש לכם חצי יום או יותר. יש מה לראות. אם החלטתם להאריך את הביקור ביום או יומיים גם כן יש מה לעשות.
אם אתם רוצים לתכנן נסיעה מיוחדת לאזור ומחפשים יעד אטרקטיבי ואין לכם העדפה - עדיף לבקר במוסקבה.
כמה מילות סיכום לכלל הביקור:
מאד שמחתי שנסעתי ואני שמח גם כעת למרות הסייגים שהצגתי. זה יעד שונה ולא כל כך מוכר. יש אתרים מרגשים גם ללא הזרקת אדרנלין, יש המרגיזים אך הפרקים המשאירים מבקרים אדישים היו מזעריים. ספק אם אחזור לשם לביקור. נותרו מעט פערים שלא כוסו בטיול אך הם ירדו לעדיפות נמוכה.
כיום, ללא צורך בויזה יקרה והיה ומחירי הטיסות יהיו נמוכים יותר - זה נהיה יעד קרוב ואטרקטיבי. פשוט לביקור לדוברי רוסית. מורכב יותר לכל השאר.
עד כאן