האי הדרומי

הקורא האמון על טיול בניו זילנד יזעק: "חילול הקודש! רק 11 ימים באי הדרומי? ומה עם טרקים? והקולנוע בוואנאקה? ודולפינים? ומה עם האי הצפוני? ומה עם...?"

ואשיב לטוען - כמו ששנו חכמינו ב"לילה בכיף": "צודק, צודק, צודק".

עכשיו נראה כיצד הצודק יפתור את המשוואה והסוגיה: כיצד מבקרים בניו זילנד שני אנשים עובדים? כאלה שלא יכולים לצאת לחופשה של חודש ++.

מענה לסוגיה בסגנון של: "היית צריך לטייל אחרי הצבא" או "בין עבודות" או "לאחר שתצא לפנסיה" אינו קביל. לכן פרק זה מופנה לאותם אנשים במרוץ החיים שבכל זאת רוצים לחוות מדינה זו ולא מחכים לפנסיה. זה אפשרי אם כי גם לחוץ. לכל השאר, בספק אם אוכל לחדש דבר מה.

אז טיילנו באי הדרומי את הזמן הקצוב הזה ובנוסף עוד יומיים באוקלנד. אבל באמת באמת היינו קצת יותר. לפני קצת יותר מ- 15 שנים בהחלטה די הזויה של לצאת לטיול של שבועיים ברוטו בינואר לדרום כדור הארץ ביקרנו בניו זילנד. אותו שבוע+ נטו של הביקור בניו זילנד חייב החלטה על טיול באי אחד והחלטנו אז לבקר באי הצפוני בלבד.

באותו ביקור נכבשנו בקסם המדינה: מקום ואנשים נינוחים, קצב חיים שונה, נופים תרמיים ייחודיים, תרבות מאורית, הרי געש מחד ומאידך שלוות Bay of Islands קנו אותנו בגדול. היה ברור שנחזור ובהקדם. השנים חלפו. ו"בהקדם" לא בא. ביקרנו במקומות שונים בעולם כולל נידחים ורחוקים אך לא שבנו לניו זילנד. הפעם החלטנו לחזור לשם ולהתמקד באי הדרומי על נופיו המגוונים.

 הר קוק

אז מה עושים: מתכננים מסלול שבראיה לאחור היה מעט לחוץ אך בהחלט סביר. סינון מראש מה מעניין אותנו וכמה זמן נקדיש לו. התמקדות בקו קרייסטצ'רץ' ארתורס פאס ודרומה. בכל בוקר קמים מוקדם, מטיילים ומתמקדים באתרים המתוכננים עם מעט דרגות חופש ל"זרום" למה שמזדמן בדרך. נהנים, מתרשמים מהמדינה ומשווים את נקודת מבטנו היום לעומת נקודת מבטנו לפני 15 שנים. אנסה לתאר את עיקרי חוויותינו והתרשמותנו.

האזור נראה כלא שייך למדינה. ניו זילנד היא ברובה מדינה ירוקה. מזג אוויר נוח, שפע גשם והתוצאה - ירוק ממש לקנא. האגם וסביבתו מצויים באזור הנראה מדברי ממש. חומת ההרים ובראשם הר קוק חוסמת את המשקעים ממערב והאזור צחיח. האגם מרהיב בצבעיו. סמוך לאגם מצפה הכוכבים על הר ג'והן. בלילה יש סיורים מאורגנים למצפה כולל תצפית והסבר על שמי הדרום. ביום ניתן להעפיל ברגל להר במסלול קצר יחסית או כמובן לעלות עם רכב. במצפה עצמו פועל בשעות היום בית קפה עם נוף שלא מהעולם הזה. הבוקר על ההר היה אחד מהצ'ופרים הלא צפויים של הטיול.

 האגם בשקיעה

 במצפה הכוכבים

 ללא מילים

 השתקפויות בדרך

בירת פעולות האקסטרים בדרום ניו זילנד. המיקום מרהיב לגדות אגם. כמעט כל פעילות שרוצים ניתן להשיג שם ובמחירים גבוהים. רציתי ג'ט בוט. כשמסתכלים על זה מהצד זה נראה הזוי ומפחיד רצח. בסירה זה כיף אדיר אך לא ממש מפחיד. אולי התשובה לפרדוקס זה טמונה בתשובה לשאלה שנשאל משיט הסירה כשעלינו עליה: מישהו שאל באיזה כיסא בסירה הכי מפחיד לשבת והמפעיל אמר: בכיסא שלי! את יתר מזרקי האדרנלין המוצעים באזור: בנג'י לסוגיו ראפטינג ושאר ירקות לא ניצלנו. השהייה בעיר הקטנה הייתה זמן טוב להוריד קצב, לנוח מעט ולמצות עיר תיירותית על מה שיש לה להציע: אוכל טוב ומגוון במחיר סביר, נופים בה ובסביבתה ולמי שלא מזריק אדרנלין - שלווה.

 בגן בוטאני

העיירה מלאה בתיירים ובתרמילאים ואנחנו די לקראת סוף העונה. המקום יפה. האגם הסמוך נהדר. לאלה שזמנם בידם ומתכננים טיול יסודי, זו נקודת היציאה לטרקים באזור מילפורד: אזור הפיורדים בדרום המדינה. לכל האחרים, זו נקודת היציאה לכיוון ההפלגה במילפורד סאונד. "אטרקציית חובה". בכל מקום נאמר להגיע מוקדם לפני האוטובוסים עם התיירים. טיפ שאולי נכון חלקית אך לא הכרחי. הנסיעה נטו מטה אנאו למילפורד סאונד נמשכת שעתיים. להגיע מוקדם בחודש מרץ משמעה יצאנו לדרך בחשכה ואחר כך חווינו נסיעה בערפל. לאורך הדרך יש די הרבה אטרקציות חלקן צמודות לדרך וחלקן במרחק של רבע שעה או קצת יותר. בגלל החשכה והערפל ביקרנו במקומות אלה בדרך חזרה. ביקור בהן או ברובן כולל זמן נסיעה וזמן הפלגה זה עסק של יום שלם וכך יש לתכנן זאת.

 בדרך למילפורד סאונד

 השתקפויות

במוטל בטה אנאו אנחנו מקבלים מפה סכמטית של המסלול עם האטרקציות לאורכו. מפה שימושית מאד. מפות דומות לאזורים אחרים מקבלים בכל משרד מידע לתיירים ויש הרבה כאלה. ננצל הזדמנות זו לכמה מילים על מפות והתמצאות. השקענו באטלס דרכים איכותי לאי הדרומי שקנינו בתחנת דלק. המפות מפורטות כולל נקודות עניין המצויות במרחק של עד שעה הליכה מהכביש ויש רבות כאלה שאינן מופיעות במדריך Lonely Planet . האטלס שימש אותנו נאמנה. לגבי ניווט. העסק פשוט: רוב האי הדרומי הוא דל אוכלוסין והכבישים מועטים וברורים. למעט בקרייסטצ'רץ' לא נדרשנו ממש לנווט בעיר. אני חסיד הניווט לפי מפה - זה תחביב ואתגר. אמנם היה לנו GPS אך הוא שימש יותר ככלי משרה בטחון וככלי להערכת זמן ומרחק ליעדים.

נחזור למילפורד סאונד: החיסרון העיקרי של הגעה מוקדמת להפלגה הוא הערפל. זה המקום עם הכי הרבה משקעים במדינה הגשומה. עננות וערפל הם תופעה שכיחה בבקרים. אז אנחנו הגענו מוקדם והערפל עטף את הכול. גם אם היינו מחכים שעתיים לנגלה הבאה של ההפלגות זה לא היה עוזר. הערפל התפזר אך גם בתום ההפלגה העננות ישבה בגובה של 300 מטר ומנעה כל ראות של ההרים. אכן אכזבה אך בכל זאת זה לא היה לשווא עדיין יש מה לראות והמסלול יפה.

אגב, כמעט כל ההפלגות עושות אותו המסלול, גם אלה שמוסיפות 10 דקות שהן די מיותרות. כך שאין ממש העדפה בין החברות המפעילות את הספינות. לכו לאלו שיש להם מקום פנוי ויש.

נסיעה מערבה דרך וואנקה והאאסט. זו דרך מדהימה. וונאקה עצמה יפה ומרהיבה והמסלול הממשיך מערבה בין אגמים, חוצה את קו פרשת המים והמדבר נעלם בשפע צמחייה ושרכי ענק. עוצרים מידי פעם למסלול הליכה קצר ומגיעים להאאסט. כפר בסוף העולם בקצה הדרומי של הכביש החוף המערבי לפני שהוא נכנס להרים. מנוחה, התרעננות ומנוחה והמשך לאורך האוקיינוס החשוף לרוח עד לאזור הקרחונים.

אגמים בדרך

 סתם נקודת חן בדרך - הברכות הכחולות




 החוף הסחוף

לרכס הגבוה ששיאו בהר קוק הקפוא יש קרחונים רבים חלקם מגיע ממש בסמוך לאזור הכביש והקלים לגישה הם שניים. באזור הקרחונים יש שני ישובים אחד בסמוך לכל קרחון במרחק כחצי שעת נסיעה אחד מהשני. זה אזור תיירות פעיל ועתיר תיירים. הכפרים מכילים את כל הנדרש לתייר: משרדי אטרקציות, שפע אפשרויות לינה, אוכל מזכרות וכדומה. הישוב הגדול מהשניים הוא פרנץ יוזף (Franz Josef Glacier). אנחנו בחרנו לשהות בכפר של קרחון פוקס (Fox Glacier). מה בתוכנית? ביקור רגלי בשני אתרי הקרחונים, טיסה של רעייתי במסוק לראשי הקרחונים (אני כבר ביקרתי בעברי בקרחונים קצת יותר מרשימים). מסלול הליכה קצר מסביב לאגם מאתיסון לראות השתקפות הר קוק באגם עוד מעט סיורים וזהו למעשה.

מזג האוויר שהאיר פנים מאז הערפל במילפורד החליט להראות שגם כאן אפשר הוא יכול להשבית שמחה. ככל שמתקרבים הכול נעשה סגרירי יותר ויותר. מגיעים. check in במוטל וישר לתחנה ראשונה: משרד טיסות המסוקים לראות האם ניתן לתפוס טיסה עכשיו. בגלל מזג האוויר הם השביתו את הטיסות. נרשמנו לסטנד בי מתוך תקווה להשתפרות המצב. העסק מחמיר - כל רכס ההר מכוסה בעננים ורוח חזקה נושבת. באגם מאתיסון גלים משמע אין השתקפות וגם אם יש - אין מה לראות בה. כל מה שנותר הוא ללכת למסעדה טובה ולצפות שבבוקר יהיו בשורות.

בבקר אין ממש בשורות. אם כך נתחיל בתוכנית שאינה תלויה במזג האוויר: נסענו לקרחון פוקס והלכנו עד לקרחון לאורך שלטים "משרי אמון"

קרחון פוקס

 שלטים משרי אמון

 משם נסענו לפרנץ יוזף (פ"י) וגם שם טיילנו את המסלול המקובל עד לקרחון. גם שם מזג האוויר על הפנים וגם משם אין טיסות. שבנו לפוקס. לפתע מתחילה העננות להתפזר אך עדיין יש רוח ואין טיסות. יצאנו לאזור מאתיסון, המסלול מסביב לאגם יפה וקל והנופים יפים גם ללא השתקפות.

הר קוק מאזור האגם

 קרחון פ"י

וכן בסופו של דבר החלו להמריא טיסות להר קוק ולקרחון כולל נחיתה על הקרח בראש ההר ולהלן מספר תמונות.

 קרחון

 קרחון

בדרך צפונה נקרתה לפנינו חוויה מוזרה בהוקיטיקה (Hokitika). מתקרבים לעיירה ועומס תנועה בלתי רגיל מתקיל אותנו. מלא אנשים בבגדים משונים. עצרנו. מרכז העירה חסום לכלי רכב. מצאנו חניה והלכנו לראות. קבוצות שלמות מחופשים לפי נושאים. הסבירו לנו במה מדובר ואני לא ממש זוכר את הסיבה גם לא ממש חשוב. היה משעשע.

 הוקיטיקה

קרייסטצ'רץ' עיר נעימה. הגדולה ביותר האי הדרומי. גן מרהיב במרכזה והשהיה בה הייתה סיום נינוח לביקור באי הדרומי.

 כנס "בנות עקיבא" מחוץ לכנסייה

אז איך להשוות ביקור זה עם הביקור הקודם?

ברוב הדיונים בפורום ההתלהבות מהאי הדרומי עולה שבעתיים מההתלהבות מהאי הצפוני. אנחנו חושבים אחרת. אנסה לנמק.

נופי האי הדרומי מרשימים מאד. אולם אך מי שטייל קצת בעולם נתקל בנופים מרשימים יותר, בפיורדים יפים יותר, בהרים דרמטיים יותר ובקרחונים מרשימים יותר. נכון שאווירת הנינוחות הרחוקה כל כך מאיתנו גיאוגראפית ומנטאלית משדרגות את חוויות הביקור במקומות השונים אך אווירה זו קימת גם באי הצפוני. רוב הנופים בצפון פחות דרמטיים מאשר בדרום אך לחלק מהמראות באי הצפוני אין מקביל או שווה ערך במקומות אחרים: אזור רוטורואה, המסריח מגופרית ככל שיהיה הוא נדיר בעולם. אין שני לעמק ואימנגו על הפעילות התרמית שלו (כן, הייתי באיסלנד, גם בילוסטון ובקמצ'טקה..). גם מערת ואיטומו על תאורת הזחלים/גחליליות שלה (אני כבר לא זוכר מה בדיוק מאיר שם אך לא ראיתי דבר דומה במקום אחר) ואזור הרי הגעש מרשים גם בהשוואה למדינות אחרות.

החשיפה לתרבות המאורית, ממוסחרת לתיירים ככל שתהיה, מרשימה יותר באי הצפוני. כך שאם אסכם את דעתנו, ניו זילנד היא מקום מרהיב. במיוחד האי הצפוני.

דבר ששמנו אליו לב הוא השינוי הדמוגראפי העצום בערים. כמות התושבים ממוצא אסייתי, סיני, הודי ועוד היא עצומה. למעשה בחלק ניכר מהאוכלוסייה שתייר נתקל בה בעיקר בערים: בחנויות רבות, מסעדות, בשדה התעופה, נהגי מוניות והסעות הרוב אסייתי. לא מחווה דעה רק מציין התרשמות.

כמו תמיד חוויות זוטא לפעמים נחרטות בזיכרון אולי דווקא בגלל היותן לא צפויות. סיפרתי על קפה הבוקר בהר ג'והן גם חווית הפירות בקרומוול. על אם הדרך לקוויסטאון מאזור הר קוק. עיירה תעשייתית למוצרי פירות. ק"מ רבים של מטעים ודוכנים למכירה עם ריח משכר ומטמטם. עצרנו למנוחה וקניית פירות וזו הייתה עצירה מופלאה ממש. גם בטוב יש מעט רע. הפירות עם הריח האדיר והגודל העצום התגלו כחמוצים יחסית לטעמנו. אולי מתאימים לטעם המקומי. הפרות היבשים ושאר המוצרים שקנינו היו מצוינים.

אוכל: ניסינו מאכלים מקומיים עם בשר כבש הנפוץ כל כך או בשר צבי. מעניין אך לא מלהיב. דווקא האתניות המגוונת מביאה לפרץ מסעדות אתניות מוצלחות הודיות, אסיאתיות וכדומה עם טעמים המתאימים לנו יותר.

האווירה שוב לא אכזבה. מבחינה זו אין שני למדינה. איך להעביר אווירה בכתיבה? אולי בתמונות? טוב, תתרשמו מהתמונות הבאות אולי קצת ישדרו חלק מהאווירה כפי שקלטנו אותה.

 כלי רכב - ולא בתצוגה. סתם ברחוב

 שלטים

 שלט אומנויות לחימה בקרייסטצ'רץ'

טיפים ומקומות לינה - פורסמו בעבר באתר.

עלויות -; טיסה כ 1600$ ליחיד.

הכל בכל למשך כמעט שבועיים בניו זילנד לזוג ובנוסף ביקור של יומיים בסיאול פחות מ 6500 $