פרק IV - מולדובה
נמשיך בתיאור הנסיעה. טוב, ישאל הקורא. הבנתי מדוע אוקראינה. אבל למה מולדובה? כאן התשובה פשוטה: כי מסלול הטיול עבר בה.
 המדינה לא הייתה יעד בפני עצמו בשום תכנון. אבל אם כבר עוברים, כי צריך או כאטרקציה של מסלול ייחודי, בואו נראה מה יש שם.
אז מי בכל זאת נוסע לשם? יש אנשי עסקים, תושבים לשעבר, מחפשי שורשים, אך תיירים - כמעט ולא.
זו המדינה האירופאית עם התיירות הדלה ביותר. מדינה שנוצרה עם פרוק ברית המועצות ונראה שעדיין לא התייצבה. קרובה מכל בחינה לרומניה מאשר לרוסיה: בשפה, בכתב הלטיני ולא הקירילי גם בדגל. מצד שני רוסיה בוחשת בענייני המדינה ובגדול. חלק מהמדינה מוגדר כמחוז בדלני, האזור הרוסי בתחומי מולדובה המצוי ממזרח לדנייסטר "הכריז" על עצמאות שלא מוכרת בין לאומית: יש לאזור דגל, בולים, מטבע אך זו רצועת אנרכיה שלא מוסיפה כבוד ויקר למדינה שגם כך נחשבת לענייה באירופה. האזור הפורש: "טרנסדנייסטר" או "טרנסניסטריה" משמר את פן הערגה לברית המועצות, נתמך ע"י רוסיה ומלבד סממני ריבונות שציינתי הם גם מנהלים מערכת בקורת גבולות משל עצמם המשמשת מקור לכספי שוחד בדמות "ויזות". ב"מדינה" הפורשת מצבורי נשק מתקופת ברית המועצות וקיימת טענה שחלק מפרנסתה הוא מכירת נשק זה לארגוני פשע שונים. מדינות רבות ממליצות לאזרחיהן לא לבקר בטרנסדנייסטר וגם אני נמנעתי להיכנס לשם. תושבי האזור נושאים דרכון מולדובי אך כאמור בועטים בריבונות מדינתם בגלוי. עם הגב הרוסי של טרנסניסטריה, למולדובה אין מה לעשות. יש עוד מחוזות בדלנים קטנים אך לא בצורה כה בוטה.
על יד הבאר
 על יד הבאר
נחזור למולדובה עצמה. מה יש בה שעשוי לעניין תיירים והתשובה ממש מעט. זו מדינה קטנה, עם נוף משעמם של גבעות מתונות. עם קרקע פורייה ביותר וחקלאות אינטנסיבית. מדינה קטנה, ענייה וסגורה יבשתית. אין נוף ואין ממש אטרקציות תיירותיות.
ביקרתי במשך יומיים במדינה במסגרת הטיול לאוקראינה. זו הדרך בין צ'רנוביץ לאודסה. אפשר גם לעקוף את המדינה בתוספת מרחק. נראה שמסלול הטיול עבר שם בין השאר כגימיק של ביקור במדינה הזו.
מעבר הגבול עם האוטובוס עבר בקלות יחסית - תוך חצי שעה. למי שאינו דובר רוסית או רומנית נראה לי סיפור די מורכב לחצות את הגבול. חוצים את הגבול ונוסעים בין מספר ערים קטנות ודלות, כפרים עם בארות מים ליד כל בית ושדות אין סופיים של חמניות ואחר כך גפנים. מולדובה ידועה ביינותיה ועוד אחזור לכך.
עיר הבירה והעיר הגדולה במדינה היא קישינב או כפי שמבוטא כעת צ'ישינאו. עם ההגעה לעיר ולמלון חוברת אלינו מדריכה מקומית צעירה. יצאנו לסיור בעיר.
קישינב

קישינב

קישינב
בקישינב שמתי לב לשתי תופעות קשורות זו לזו שמרגע זה משכו את תשומת ליבי יותר ויותר. אני לא החריג. כל חברי הקבוצה קלטו זאת. תופעת הפוזות למצלמה והחתונות הראוותניות. פוזות למצלמה זו תופעה מוזרה ביותר. תופסת בעיקר אצל בחורות. אי אפשר סתם להצטלם או חלילה לנסות לתפוס תמונה טבעית לא מבוימת. חייבים לעשות פוזה למצלמה כמו שראו באיזה ירחון אופנה, ב MTV או השד יודע איפה. ככל שהפוזה מוקצנת הרי זה משובח. הנושא מגוחך ויש לו שלוחות נוספות - במספר אתרים ניתן ללבוש בגדים (תמורת תשלום) חלקם ביזאריים לחלוטין ולעשות פוזות בבגדים הדורים שעשרות פוזאים לפניך לבשו בימים חמים ולחים של סוף הקיץ.
 
1
2

מצטלמים עם קופים, סנאים, נחשים ומה לא? גם עם נשרים, תוכים וטווסים. למושג "אמא, הבטחת לנו עוף לשבת" יש משמעות שונה לחלוטין באוקראינה ובמולדובה. את התוצר הפוזאי ניתן לראות בתמונת הזמיר המולדבי - חוזליטו מקישינב כפי שצילמתי ממודעות הפרסומת בעיר. כל מילה מיותרת.
הזמיר המולדבי
במרכז העיר וזה לא משנה אם מדובר בקישינב או בערים אחרות תעשיית החתונות הראוותניות בעיצומה. לימוזינות ענק חוסמות את האתרים הרלוונטיים משל היינו בלוס אנג'לס בערב האוסקר לפחות. נכון שיש שכבת עשירים באזור אפילו עשירים מאד אבל רוב המתחתנים תפרנים והלימוזינות והביגוד הצעקני נראים תלושים מהמציאות היום יומית. נכון שאל למבקר (כלומר אני) לשפוט את המקומיים על פי הקריטריונים שלי אבל אני הוא המבקר ואני הוא הצופה בקרקס הזה הצעקני והוולגרי לטעמי. האמת בשלב מסוים זה הפך לבילוי זול ומשעשע למדי.
לפנות ערב יצאנו לסיור ל Orheiul Vechi זה ה-א-ת-ר התיירותי במדינה. מנזר/כנסייה החצובים בסלע מצוקי גבוה (גבוה! במולדובה!) עם פתחים אולי לנקודת הנוף היחידה במדינה. מבחוץ בולט רק צריח הכנסייה. כל השאר מתחת לאדמה. המקום קיים מאות שנים, אולי 800. למקום חשיבות דתית מיסטית. אך אני שאיני נוצרי מאמין לא שקעתי באקסטאזה. המקום מעניין אך לא מלהיב. החשכה שפגשה אותנו במקום הייתה מוחלטת. זו מדינה אפלה. משם נסענו מספר ק"מ לכפר סמוך לאירוח מקומי ולארוחת ערב כפרית. עוצרים בכפר החשוך כי בהמשך הרחובות לא סלולים וצרים. הבתים נראים יפים אך הרחוב נראה דל כמעט כמו במחנה פליטים. האירוח היה למופת והאוכל הרומני באופיו מוצלח ומגוון. המדריכה הצעירה מתלהבת ומסבירה. בשלב מסוים היא רצתה להציג את הקבוצה לפני המארחים כל אחד מהיכן בא. כשהיא שמעה שאני מישראל היא מה זה התרגשה. לא היא לא יהודיה אלא נוצרייה דתייה מאד. כדוברת אנגלית היא עבדה עד לפני מספר חודשים במחלקה לקשרי חוץ של קישינב. היא עזבה כי להדריך תיירים כנראה משתלם יותר. בעבודתה בעירייה היא הייתה בקשר עם העיר התאומה - תל אביב. ואתה יודע, היא אומרת לי, האנשים הנחמדים בעולם עובדים בעיריית ת"א. בלי לפגוע באף קורא העובד בעירייה לא רציתי לפגוע בתפיסת עולמה... מרגע זה בהליכה הארוכה חזרה לאוטובוס הייתה לי מדריכה צמודה. ואז היא אומרת לי פתאום: אני מתנצלת על מעשה הפרעות שבוצעו בתחילת המאה ה -20 ביהודי קישינב. מי שרצח יהודים בפוגרום היו האוקראינים. העם המולדובי תמיד אהב את היהודים... המשכתי לשוחח איתה. היא מתה לבקר בארץ במסגרת מסע צליינות דתית אך הטיסה יקרה ואין לה ולבעלה כזוג צעיר יכולת לטוס לחו"ל מקסימום הם נוסעים מידי פעם לרומניה.
 
הכניסה לכנסיה התת קרקעית
Orheiul Vechi
בכנסייה
למחרת טיילתי בעיקר באופן עצמאי בעיר כי חיפשתי אתרים הקשורים לקהילה היהודית. בפארק מרוחק ממרכז העיר מצויה האנדרטה לזכר חללי הפוגרום בשנת 1903.
1
אנדרטה לחללי הפוגרום ב 1903
ברחוב צדדי במרכז העיר קיימת אנדרטה לזכר חללי השואה ולא רחוק משם שרידי הישיבה שנהרסה במלחמה. יש בית כנסת פעיל אחד המופעל על ידי חב"דניקים.
1
שרידי הישיבה
1
 בית הכנסת
בערב היה סיור בחירה לאחד היקבים באזור. היקבים במולדובה בנויים במנהרות באורך עשרות ק"מ והם אטרקציה תיירותית נוספת. ביקור זה לא עניין אותי וויתרתי.
זה למעשה מה שהיה ולהערכתי אין הרבה בנוסף. לא ממש מומלץ לבקר שם מה גם שנדרשת ויזה לביקור. מי שצריך מסיבות סיור שורשים - יבורך. צריך לבדוק מה הסטאטוס של ביקור בטרנסניסטריה. כשהיינו שם הומלץ לתיירים מהמערב לא להיכנס לתחום המחוז. לא מעודכן מה קורה שם כיום. לכל האחרים, גם אם נוסעים מאודסה לצ'רנוביץ עדיף לנסוע דרך אוקראינה.