אלבניה – פרק 1 התחלות

עד שנת 1985 זו הייתה מדינה מסוגרת כמו צפון קוריאה היום. באלבניה היה שלטון יחיד קיצוני על או מעבר לגבול המטורלל. שלטון יד הברזל של אנוור הוג'ה אימץ את הרע מהרעות שבדיקטטורות סטאלין ומאו ויישם זאת במדינה בה האזרחים חיו בתנאי דיכוי ועוני ועל גבול תנאי עבדות מחפירים. שלא כמו צפון קוריאה המחומשת לעייפה ומאיימת על סביבתה, אלבניה המסוגרת נתפסה באירופה יותר כשכן המופרע והמוזנח בשכונה. לא מתעסקים איתו ומקווים שהוא לא יפריע: אין יוצא ואין בא.

לאחר נפילת הקומוניזם, שנות העצמאות הראשונות והחופש לא ממש הטיבו למדינה ולכלכלתה הקפואה. האנארכיה חגגה הכלכלה התרסקה והמדינה יחד איתה. השיקום איטי אך התדמית נותרה על הקרשים. גם היום המדינה הרחק מאחור יתר מדינות הסביבה. דווקא מצב זה הוא המעניין את התיירים הבאים לגלות פינה זו שהיא אולי המקום האחרון שניתן להגדיר כ"אקזוטי" באירופה.

גם במדיה לסוגיה אלבניה נתפסה כמדינה נחשלת, פרימיטיבית ואפלה. בני הזכיר לי לפני הנסיעה שגם וולדמורט הידוע לשמצה שהה במדינה זו זמן רב לפני ששב לככב בסדרת הארי פוטר.

לאחר הטיול אנחנו אומרים בוודאות: המדינה נהדרת, מעניינת ומגוונת. יופי בצד כיעור והזנחה. אנרגיה של גוף צעיר המנסה להיבנות על תשתית ונקודת התחלה גרועה וכמובן הרבה חום אנושי.

אפשר לתייר שם באופן עצמאי. אך לדעתי זה לא טריוויאלי, בעיקר בהביטי ניוד בערים ובכבישים הבעייתיים. גם קיים קושי בשפה. הפעם החלטנו לא לתייר עצמאית. לאחר מספר טיולים עצמאיים מורכבים יחסית לארגון שכללו טיסות ארוכות, נהיגה ותיאומים רבים הוחלט הפעם להקטין את הראש להצטרף לקבוצה ולנוח.

לפני מספר שנים הצטרפתי לטיול לאוקראינה של חברת Explore הבריטית (אין קשר לחברה עם שם דומה בארץ). הטיול היה מצוין. ראיתי שהחברה מציעה טיול יסודי של שבועיים לאלבניה כולל גיחה למקדוניה. המסלול נראה מעניין, אופי הטיול והתאריכים מתאימים והזמנו. הרעיון הבסיסי בטיולים של חברה זו כמעט בכל העולם הוא הדרכה של מדריכים מקומיים, מלונות קטנים ברמה של נאמר 3 כוכבים: חדר נקי עם שירותים צמודים מזגן ומעלית (היכן שניתן). ללא לובי מפואר ספא ובריכה. הטיולים מדורגים לפי רמת קושי פיזי ותנאי מחייה. גם הדרוג הנמוך של קושי פיזי משמעו סיורים רגליים של עד מספר שעות ביום. הקבוצה נפגשת לראשונה בארץ היעד לרוב במלון הראשון. המשתתפים מגיעים עצמאית. מתכנסים, נפגשים עם המדריך. שיחת הכרות, קצת פרוצדורות ותיאום ציפיות והטיול מתחיל. הסיום כנ"ל: סיכום, משוב והקבוצה מתפזרת. רוב המשתתפים בריטים וחלקם מכור לטיולי החברה. פעם או פעמיים בשנה הם נוסעים לאחד ממאות הטיולים המוצעים.

יש גם טיולים מהארץ. בדקנו - לא קנינו בעיקר בהביטי תמורה בתוכן ובעלות.

לגבי טיסה. טיסה לאלבניה מהארץ מחייבת קונקשן. מטייל עצמאי יכול לדעתי בעונת הקיץ לטוס עם טיסות שכר לאוכריד במקדוניה הסמוכה לגבול, לחצות את הגבול וזהו - אלבניה. ניתן גם במעבורת מקורפו ביוון. הטיסות הקצרות לטירנה הן דרך טורקיה (לא רצינו) או יוון (קונקשן בעייתי) וכמובן דרך יתר אירופה. מצאנו טיסה סבירה עם אוסטריאן דרך וינה.

מסלול הטיול עצמו מפורט כאן ברמת ימים כולל מפה. הביצוע די חפף את התכנון + תכנים ואתרי ביקור רבים נוספים בפרקים הבאים לתיאור הטיול זה אתמקד בחוויות עיקריות. הפרקים הם לפי נושאים עיקריים ותיחום גיאוגראפי. לחלק מהמקומות מצורף לינק למיקום על המפה.

הנפשות הפועלות בסיפור המסע והמשכיו:

אורלי - רעייתי

אד (אדיון) - מדריך

 אד מימין עם הבן של מריאנה (ראו פרק 3)

פאטי- נהג

קבוצה

אחרים בהתאם לצורך

הערה נוספת רלוונטית לתיאור. כשבוע לפני הטיול צץ לי כאב חמור ברגל עד כדי חוסר יכולת ללכת. חששתי שנאלץ לבטל הכול. טיפול וקצת כדורים הקלו על הבעיה אך לא פתרו אותה. נסענו כמובן אך לצערי מגבלה זו השפיעה על חלק מחוויות הטיול.

מעט טרחנות וחפירה אך כדרכן של התחלות לוקח קצת זמן לתפוס שוונג

הטיסה סבירה. החלק הגרוע היה בהמתנה בשדה התעופה של וינה. הייתי בו בעבר: צפוף, מחניק ללא מספיק מקומות ישיבה. לא ממש מתאים לשדה מרכזי במערב אירופה וחבל.

להבדיל, שדה התעופה של טירנה ננה תרזה (האחות תרזה -; שהייתה ממוצא אלבני) קטן וחדיש.

בגלל מיעוט תיירים אין כמעט תור לביקורת הדרכונים הזרים. הפקידה שואלת האם זה ביקור ראשון במדינה, שמץ חיוך ולאחר דקה אנחנו ממשיכים. בשדה ניתן להמיר כסף ללק המטבע המקומי. בדרך כלל חלפני שדות התעופה מנקנקים בשער ההמרה. כאן לא. השער סביר ונמוך רק בכ-2% מהשער בעיר. 5 דקות מרגע שדרכו רגלנו בשער השדה יצאנו החוצה לאלבניה.

 שדה התעופה

אחת לשעה יש אוטובוס מיוחד בין מרכז העיר לשדה. מחיר הכרטיס כ -2 יורו ליחיד. בדרך לתחנה, נהגי מוניות וחאפרים מנסים לצוד אותנו. ההצעה הטובה עד עתה 15 יורו עד למלון. מגיעים לתחנה. האוטובוס הבא יצא עוד כ -40 דקות. אנחנו עייפים וחם. החאפר התורן מנסה הזדמנות אחרונה : 12 יורו. קנינו.

אלבניה מדינת המרצדס. בתחילת שנות ה-90 שנות האנארכיה הכלכלית הובאו/הוגנבו למדינה רבבות מרצדסים. גם היום הם מיובאים ככלי רכב משומשים מיתר מדינות אירופה. העשירים ממש ויש כאלה נוסעים בכלי הרכב היקרים והחדישים ביותר. גם לחאפר שלנו יש מרצדס די עתיקה. חצי שעה החולפת ביעף לעינינו המשתאות (הגענו ביום א' והתנועה שפויה) אנחנו יורדים בפתח מלון קליפורניה המצוי ברחוב שקט ממש במרכז העיר.

בתזמון מקרי, יתר חברי הקבוצה הגיעו דקות לפנינו. התזמון נפל על אד המדריך, שלא ידע מתי נגיע, כמתנה משמים. עדכון לוחות זמנים, חדר צנוע ונעים ושנינו יוצאים למסעדת אולימפיה הסמוכה. ראשונה מיני רבות. נתקלים בתופעה שעוד נרחיב: מסעדות גדולות עם אפס סועדים. היינו לחוצים מעט בזמן ורעבים וזירזנו את המלצר והאוכל המצוין הגיע במהירות. חזרנו בזמן למפגש הקבוצה. סה"כ 16 איש. אנשים מבוגרים כולם. די נמרצים ואנרגטיים. מה שעוד נותר לארגון הראשוני לפני השקיעה המבורכת בחופשה: להמיר עוד כסף, לקנות מים ולהצטרף לסיור הרגלי הראשון בעיר.

טיילנו בטירנה הן בתחילת הטיול והן בסופו. אכתוב עליה בפרק הסיום.

סה"כ אורך המסלול למעלה מ- 1,300 ק"מ. הטיול כלל עצירות רבות וסיורים יסודיים. למעט יום אחד שכלל נסיעה ארוכה בכביש מהמפותלים שראיתי ובחלקה בגשם שוטף, יתר הנסיעות היו סבירות. ברכנו את עצמנו על ההחלטה לא לנהוג בטיול זה.

בעשרה הימים הראשונים - הנופים מעניינים. שפע מים, נוף ירוק, גבעי, הררי, ים טורקיז, כפרים ותחושת נסיעה בעולם אחר שאינה קיימת יותר באירופה. כבשים ופרות מידי פעם על הכבישים.

לקראת הסוף באזור ערי החוף הצפופות וטירנה המראות פחות מלבבים.

אד, נראה כמו ערס מקומי: גלוח ראש בן 31 מקועקע. לכאורה לא בדיוק הטיפוס המתבקש להדרכה של קבוצת מטיילים בריטית ברובה. אך מסתבר שזה כנראה מה שצריך במדינה זו. בכל רחבי המדינה המלכים המקומיים הם בעלי המפתחות: בעל המפתח לכנסייה, למנזר למסגד למוזיאון ועוד ועוד. יש אתרים הרשומים במסלול ויש אתרים רבים נוספים הסגורים דרך קבע כולל ממש באזורי תיירות מובהקים. אף אחד לא עושה טובה. הכול תמורת בקשיש (מילה הן ב"עברית" והן ב"אלבנית") אד שהיה פליט בנעוריו באירופה וכך רכש את השפה האנגלית שלו הוא האדם למשא ומתן עם עשרות בעלי מפתחות. אדם חם דברן ומתלהב והעסק זרם. הוא עושה 10 מחזורי טיול עם אקספלור בעונה מזה מספר שנים. ותמיד יש אתרים שזה הפעם הראשונה בה הוא מאתר את הבקשישאי התורן.

כך, גם בנסיעות ארוכות הוא כל הזמן מנסה ליזום ולאתר מקומות מעניינים בנוסף למסלול המוגדר מתוך תקווה שבעל המפתח לא יבריז. כל עסק התיאומים דינמי ומלא חיים. העסק עובד כך: בתחילת הטיול נאספים 20 יורו ממשתתף לקופת בקשיש בניהול אד. כל הוצאה נרשמת ובסוף הטיול העודף שנותר מוחזר למשתתפי הטיול. אגב כסף, חלפני כספים יש כמעט בכל מקום ושערי ההמרה די דומים. המטייל העצמאי צריך לדעתי לברר במוזיאונים המקומיים הפתוחים בשעות רגילות בדבר מפתחות.

הקבוצה הקטנה דייקנית וממושמעת. לכאורה זוטות אך חשוב ביותר לזרימה ולהספק הטיול.

פאטי נהג מצוין ואחראי. קפיטליסט שבונה את עצמו בעבודה קשה. האוטובוס הקטן שייך לו. בנוסף יש לו עוד 5 אוטובוסים ושישי הגיע לאלבניה תוך כדי הטיול. יש קטעי כביש מסודרים ונעשה מאמץ לשפר תשתית, אך רובם של הכבישים בעייתי. בורות, כבישים צרים ומפותלים ללא שוליים, שילוט לקוי ומעל הכול נהגים הנוהגים ועוקפים בפראות וכן, יש תאונות.

שנים רבות של דיכוי וניצול ציני של משאבי המדינה, עוני משווע על גבול הרעב ולאחריהם חוסר יציבות כלכלית הביאו ליצירת אומה תכליתית. ללא פילוסופיות חיים מרוממות נפש. צריך כסף כדי לחיות ולאכול. כל השאר - מותרות. כולל דת. נכון שהדת דוכאה עד עפר בזמן שלטון האימים של הוג'ה (אגב כמעט ולא מזכירים את שמו. אומרים "הדיקטאטור") אך עם נפילת השלטון הדת לא שבה לפרוח למשל כמו ברוסיה או פולין. הדת פרקטית. מאמינים אך לא ממש בפולחן. יש נוצרים, מוסלמים. כנסיות ומסגדים אך הדת מתונה מאד. יש נישואי תערובת רבים בין נוצרים למוסלמים. מוסלמים אוכלים חזיר ושותים אלכוהול.

הפרקטיות והעצמאות של הפרט שהביאו לאנרכיה כלכלית לפני למעלה מעשור עדיין יוצרים אנרכיה זוטא. כל בעל מגרש ליד כביש פותח מלון או מסעדה. בערים ליד החוף הוקמו מאות מלונות כאלה כל אחד עם מספר עשרות חדרים ללא תכנון וסדר ורובם עומדים ריקים. רק בשנים האחרונות הממשלה מנסה לעשות מעט סדר בבלגן ולהתחיל למסד ולתעל את פרץ הקפיטליזם הפראי לאפיקים רציניים יותר.

הדרך מרהיבה ועוברת דרך העיר המתועשת אלבסן. עיר עם זיהום אוויר קיצוני ומבצר עתיק במרכזה. בדרך עוצרים גם ליד המעיין התורן. מי ברז אינם בטוחים לשתייה ברוב המדינה. קונים בקבוקים במחיר די נמוך. בכבישים מידי פעם נתקלים במעיינות חלקם שופעים כמות מים אדירה שפורצת וזורמת חופשי. מי קרח אלה טובים לשתיה. אד מעדכן אותנו בדבר מעיינות הצפויים בדרכנו במהלך הטיול וכך ניתן למלא בקבוקים ריקים.

 קצת מקררים את היוגורט

 והמון זורמים כמפל בתוך הבית

על הביקור באוכריד מקדוניה ארחיב בהזדמנות אחרת. נמשיך בדרך: נתקלים לראשונה בסממן ייחודי למדינה שילווה אותנו בכל הטיול: בבונקרים.

תופעה נפוצה וייחודית לאלבניה מסימני הפרנויה של שלטון הוג'ה שחשב שלכל העולם יש רק שאיפה אחת: לפלוש לאלבניה. משאבי עתק הופנו במדינה הדלה לביצורים. לא יודעים כמה בונקרים יש. יש הערכות על מאות אלפים בפועל כנראה יש כ -100,000. הקטנים נראים כפטריית בטון בקוטר של כ-2 מטר עם עמדה לחייל אחד או שנים. יש גם בונקרים לפיקוד דוגמת איגלו בקוטר של כ -8 מטר. יש אזורים שיש מאות ויש כאלה התקועים פתאום סתם ברחוב. יקר לפנותם וקשה מאוד להרסם וכך שדות רבים מנומרים בפטריות אלה. רבים צולמו מרחוק ומופיעים בחלק מהתמונות במתכונת שעשועון "איפה הבונקר?" ובמקום אחד עצרנו להתרשמות קרובה.

 כמה קטנים

 אחד מפורק

 עוד אחד

 ואחד גדול

במספר מקומות יש בונקרים ענקיים שאינם כל כך נגישים. אתרי תותחי חוף נטושים או מעגן צוללות החצוב במנהרה סמוך לים.

וזה לצוללות