ארובה, בונאייר וקורסאו (ABC)

האיים בקריביים יפים ועתירי נוף. בחלקם יש הרי געש ויערות גשם. שלושת איי ABC שונים ולא כאלה. מזג האוויר שם יבש ומיעוט גשמים מביא לנוף צחיח יחסית וצמחיית קקטוסים ייחודית. בדומה לרוב האיים באזור, כלכלת ABC מסתמכת חזק על תיירות.

קיים שוני מהותי באופי האיים. ארובה וקורסאו הם צפופי אוכלוסין וקולטים המוני תיירים: אוניות קרוז רבות וטיסות תדירות מארה"ב ומאירופה. האי בונאייר חי בקצב אחר. האי פחות מפותח תשתיתית מהשלושה ודל באוכלוסיה. דווקא הוא משך אותי כעוגן לביקור. נופי פלטה צחיחים עם אגני המלח גדולים נראה לי מעניין ומיוחד. לחובבי צלילה בונאייר הוא החלום בהתגלמותו. אלה וגם אלה הגולשים בגלשני רוח שוהים ימים רבים באי ולא ממצים את צפונותיו. אני הסתפקתי בעניין הקרקעי שבו.

באי קורסאו המאוכלס בערך פי 10 מבונאייר קיימת קהילה יהודית עתיקה עם בית כנסת מפואר. הוא הופיע בתוכנית הביקור המקורית שלי וגם ביקור בעיר הבירה וילמסטאד בה יש ארכיטקטורה ההולנדית מעניינת בכלל ועל קו המים בפרט.

אז תוכנית ABC היא בערך כזו: טיול בבונאייר בעיקר בדרום. בקורסאו למצות את מוקדי העניין שציינתי ובארובה? היות והצלחתי לשלב ביקור קצר באי במסגרת קונקשן שתוכנן מראש להיות גרוע - אז נראה מה שאצליח לראות די בחטף.

בואו נמשיך את הטיול

ארובה

ארובה הצפופה, העשירה ושטופה בתיירות מסיבית. אלה המגיעים בטיסה שוהים בקומפלקס ענק של מלונות. התחושה בביקור חטוף היא שהכול מוכוון לתיירים אלה. מרכז קניות ענק ורוד וקיטשי המחקה את המבנים בקורסאו, כלומר דמוי מבנה הולנדי מסורתי, מקבל את פני באי אוניות הקרוזים עם חנויות לכל מותגי הצריכה האפשריים.

אזור המלונות הענק מפוצץ גם הוא בחנויות ומקומות בילוי. מקובל לחלוטין אך לא מלהיב אותי. רק כשמתרחקים מעט מאזור עיר הבירה אורנייסטאד רואים את הנוף הצחיח האופייני לאי, נוף שקצת יוצר עניין.

בארובה קהילה יהודית פעילה. גם ראש ממשלת ארובה הוא יהודי. זו לא קהילה עתיקה. לקהילה בית כנסת מודרני אותו ביקרתי אך לא נכנסתי פנימה.

אין לי תובנות מיוחדות ביחס לביקור באי. תיירים יתקבלו בשמחה ויש מכל טוב לתיירים אלה. יש קצת נופים צחיחים חלקם מעניינים. הבנתם שלא נדבקתי בהתלהבות יתרה.

אני לא ממש

בונאייר

איזה מקום כייפי ומרתק! גם היה לי מזל. בחרתי לינה במקום שהיה בסיסי זול ומרכזי. הטיסה לבונאייר אמורה לנחות מאוחר לקראת 22:00 . הודעתי על הגעה מאוחרת כי זה מקום קטן ללא משרד קבלה מאויש ואמרו אין בעיה. אנחנו נהיה עד 23:00. הם גם הציעו שמונית תחכה לי בשדה. איזה פינוק זה שמישהו מחכה עם שלט עם השם שלי וחוסך בלגנים. הסכמתי.

התחלת הביקור הייתה ברגל שמאל. יוצא החוצה מהטרמינל הצנוע ואין נהג. בצד יושבים מספר נהגי מוניות. אני שואל האם מישהו אמור לאסוף אותי. לא.

מחכה עוד עשר דקות כי לא נעים. אולי יגיע מישהו. בינתיים השדה הקטן מתרוקן. צריך להתקדם למקום הלינה. אז המזל השתנה. נהג מבוגר בשם סידני נותר בשדה וביקשתי שיסיע אותי. הוא אדם חביב ועוזר, דובר אנגלית משובחת ובכלל טיפוס לבבי. נסיעה קצרה ואנו מגיעים למקום חשוך ללא נפש חיה. סידני מתקשר ביוזמתו ומקפיץ מישהי לצ'ק אין. היא הגיע ללא מילת התנצלות על ההסעה ועל המקום הנטוש. בזמן ההמתנה החלטתי ביני לביני שאזמין ממנו למחרת טיול במונית בדרום האי. עד שהגיעה הבחורה סיכמנו מחיר משך טיול ושעת מפגש.

קמתי מוקדם בבוקר ויצאתי לסיור קצר בעיר. לקרוא לקראלדנייק "עיר" זה קצת יומרני. בונבוניירה כן. גלולת רוגע כן. החוף מדהים, המקום נינוח. בנייה נמוכה. לקראת השעה 10 חזרתי לחדר להתארגן ולפגוש את סידני.

האי מוקף בים צלול להפליא. סמוך לחוף צבעו טורקיז ועם מדרגת העומק – הצבע נהיה כחול עז. גם בבונאייר מזג האוויר צחיח. במיוחד בשנים האחרונות בהן כמות המשקעים נמוכה מהממוצע. אנו ממצים קצת נופי ים תופסים איזו איגואנה על רקע הים הטורקיז וקדימה לאזור הלגונות בדרום. גן עדן לציפורים מסוגים שונים ובהם גאוות בונאייר - הפלמינגו. הרבה יותר מגאווה: כך נקרא שדה התעופה. כך מופיע בלוחיות הרישוי ואפילו בחותמת ההגירה בדרכונים.

מלבד הציפורים יש גם שם גולשים. מאות. משהו מטורף.

החלק הדרומי שטוח לחלוטין ומשמש לאידוי מי ים לייצור מלח. באי מייצרים מלח שנים רבות. עד לביטול העבדות רוב עבודת הפרך בייצור נעשתה על ידי עבדים. שרידי מגוריהם מצוי כאן. בתמונה זה נראה כבתי נופש חמודים על חוף ים מדהים אך כל בית כזה הוא כמו מלונה גדולה משהו בערך בגודל של 2X3 מטר והכניסה אליו בזחילה בדלת נמוכה. היום כמובן עסק הפקת המלח מתועש והלגונות הורודות מדהימות בצבען.

בתי העבדים על חוף הים

היה לי אחלה ביקור - חביב וממצה.

קורסאו

בקורסאו תכננתי ביקור קצר ולינה לפני ההמשך לסינט מארטן. התכנון היה סביר, הביצוע התחרבש.

ברשותכם סיפור צד: כמה מילות רקע על ביקורת דרכונים. באיים ההולנדים משום מה מוטרפים על זה. באירופה כידוע לכולנו התופעה נעלמה אבל כאן זה ממש אובססיה. הביקורת היא גם לאלה הנוסעים בין האיים כלומר מטריטוריה או ריבונות הולנדית לטריטוריה הולנדית אחרת.

אז נוחתים בקורסאו וחושך בעיניים. אולם הכניסה מלא במאות אנשים להערכתי אולי אלף בתור לביקורת דרכונים. חם, המיזוג לא עומד בעומס. תינוקות בוכים זקנים בקושי עומדים. לאחר כחצי שעה החלו להוציא משפחות עם ילדים וקידמו אותם בתור. לקח לי שעה ועשרים מתישות ומיוזעות להגיע לביקורת דרכונים. ביציאה מוניות בלבד במחירים מופקעים לעיר (כלום זמן נסיעה וים כסף) גם תפסתי נהג שניסה קצת לתחמן אותי ולהוריד אותי לא במקום הנכון כדי לחסוך לעצמו כניסה לרחוב המלון.

מקום הלינה נבחר בסמוך לבית הכנסת. עשיתי צ'ק אין זריז, זרקתי הכול בחדר ורצתי לבית הכנסת לפני סגירתו. פספסתי ברבע שעה. איזה עצבים!

מבנים הולנדיים בעיר עצמה

השמש השוקעת מאירה יפה את חזית המבנים הפונים לים. זה איקון מקומי המופיע בתמונות רבות ואפילו בלוחיות הרישוי. לפחות את זה הצלחתי לתפוס. ממשיך להסתובב בעיר, קצת תמונות, אוכל וחזרה למלון ומקלחת הכרחית לאחר מרחץ הזיעה בקבלת הפנים החמה באי.

יצא די בסדר, די דומה לתמונה ה”רשמית”

אז איך נסכם את איי ABC ?

יש לי סוג של אבן בוחן סובייקטיבית לחלוטין למידת התלהבותי ממקומות בהם אני מבקר. השאלה האם יש לי עניין ולו תיאורטי לביקור נוסף מיוזמתי במקום? האם יש בו פוטנציאל משמעותי שלא מיציתי או עורר בי סוג של התלהבות, מחשבה או חוויה עמוקה? אבן בוחן זו יכולה לקחת מקום בו הביקור התפקשש לחלוטין ולהעבירו לצד החיובי של הסקאלה.

בונאייר בהחלט כן. שילוב של עניין ואינטימיות שנעלמה לפני שנים מאזור האיים הקריביים. חבל שאיני צולל. לגבי ארובה וקורסאו: למרות התשתית התיירותית הנוחה, לא ארובה ולא קורסאו מעוררות בי איזה רצון המעודד אותי לחזור ולמצות את חווית הביקור ואת מה שהחמצתי. גם לא למשל בקרוז שזו צורת הנסיעה הקלה, נינוחה והכי "ראש קטן" שקיימת.

העולם גדול. יש עוד הרבה מה לראות ולחוות בו. יום חדש. בוקר טוב. קדימה לטיסה לסינט מארטן.