סנט קיטס ונוויס

סנט קיטס

אחת המדינות הפחות מוכרות לנו. אמנם יש אלמוניות יותר אך היא בהחלט על הסקלה האלמונית. מדינת איים קטנה שקיבלה עצמאות מבריטניה.

לפני שנדבר על הביקור, כמה מילים על תהליך המעבר מקולוניה למדינה עצמאית והתהפוכות בדרך. בריטניה איגדה שלושה איים שהיו תחת ריבונותה: סנט קיטס, נוויס ואנגווילה לישות מדינית עצמאית אחת. לא בדיוק משאת נפשם של התושבים, במיוחד בנוויס ואנגווילה. אנגווילה מרדה בהסכם והכריזה עצמאות. סוג של אקט של "תחזיקו אותי". לא ברור מה בדיוק היה שם: רצון לעצמאות או שבפועל רצו לחזור לחיות כישות מדינית תחת בריטניה. בריטניה חזרה והשתלטה על אנגווילה ו"הרפובליקה של אנגווילה" פסה מן העולם והותירה מאחוריה את אחד הדגלים המדליקים שהיו.

דגל אנגווילה

גם תושבי נוויס רצו להיפרד, אך משאל העם באי לא זכה לרוב הדרוש וסנט קיטס ונוויס נותרו מדינה אחת.

גם סנט קיטס וגם נוויס הם איים געשיים הבנויים סביב הרי געש גבוהים הדומיננטיים בנוף... אם אפשר היה לראות איזה נוף בעננות המבשרת גשם. סנט קיטס חיה מתיירות די נרחבת אך לא סופר מסיבית כמו בארובה, ברבדוס או אנטיגואה. כמובן שיש גם פרנסה מגידול סוכר. נוויס הסמוך חי בקצב אחר. נינוח יחסית. ביקור שם ובבית העלמין היהודי היו הטריגר לביקור בסנט קיטס. בין שני האיים מפליגות מעבורות בתדירות גבוהה כמעט אחת לשעה. ממש אוטובוס.

הגעתי לסנט קיטס בטיסה קצרה של בערך 25 דקות מסינט מארטן ולשם גם שבתי. טיסה עם חברת LIAT שהיא המקבילה ל"אגד" של האיים הקריביים. מהשדה מונית לעיר הבירה באסטר (Basseterre) ואני חש די מהר שזו עיר לא נעימה. מעט מוזנחת, רועשת אך לא רעש נעים ואקזוטי. ברחובות בטוח להסתובב אך לא נעים. לא נוצר 'קליק' ביני לבין המקום וברור לי שזו תחושה סובייקטיבית לחלוטין.

התיירים המגיעים לאי בקרוזים עוגנים מול מתחם קניות בדומה למעגנים אחרים באזור, למשל בארובה. היום לא עוגנת אוניה והמתחם די שומם. יתר מסת התיירים לנה בקומפלקס מלונות מחוץ לעיר. אני בחרתי ללון במלון מקומי קטן סמוך לנמל. המיקום מסתדר עם אופי הטיול ועם המשך התוכניות שלי. אני גם מעדיף תחושת אוטנטיות עד כמה שניתן. כפי שציינתי, האוטנטיות במקרה זה לא נעמה לי.

מרכז העיר – כל צד והשעה שלו

מנקה הדגים בשוק ועדת מעריצים

מוכר קוקוס 

נוויס

הבוקר מגלה סימני גשם. הענן יורד על המעבורת ומבול מתחיל. בנוויס טיפה מתבהר ואני מתחיל בטיול. בירת נוויס צ'רלסטאון היא מקום מדליק. עיירה קטנה ולא נגועה בעודף תיירות. לאי היסטוריה רבת שנים, חלקה עגום למדי.

מזרקת השקנאי. כמובן לא עובדת והפוזה נראית דבילית למדי

הייתה בנוויס קהילה יהודית שהחלה לפני כ- 350 שנים ובערך לפני 300 שנים הייתה די מבוססת עם קשרים לקהילות מקבילות, למשל ברבדוס. הכלכלה באותו זמן הייתה מבוססת על מטעים ועבדות. המון עבדים. נוויס הייתה מרכז סחר עבדים באזור ולמרות שלא נעים לשמוע, בין סוחרי העבדים היו גם יהודים.

אז דיברנו על יהודים, על עבדות ועכשיו על הסלב מספר אחת של האי: המילטון (Alexander Hamilton ) המוכר לכולנו. כן ההוא מ 10$. נולד באי ולאמריקנים זה ממש חשוב ורבים (טוב לא נגזים) באים לראות את מקום הולדתו המשמש היום מוזיאון.

אז בעיירה צ'רלסטון יש מסלול מורשת העובר בכמה אתרים בעלי משמעות בהם בית העלמין היהודי, בית המילטון, המקום בו היה שוק העבדים, מספר מבנים חשובים כגון כנסיות. אני יוצא לסיור בין הטיפות כלומר גשם מפעם לפעם. מתבהר – אני יוצא מסתובב מתרשם ומסתתר מהגשם הבא.

בית העלמין דל יחסית במצבות. בסמוך לו יש שרידי מבנה שיתכן והיה בית כנסת אך אין סימוכין לכך.

תופעה נספת שאני מבחין בה ובולטת בהשוואה לאיי ABC או סנט מרטין היא המגורים הצנועים בעיירה צ'רלסטון. אתם יודעים מה? בואו לא נכבס מילים, בבכמה מקומות זו דלות לשמה.

המקום מעניין אך הגיע זמן לחזור. אני גם צריך לצלם תותחים הרי בלי תותחים אין ביקור.

חוזר לבאסטר בסנט קיטס. בתוכנית עוד ביקור בברימסטון. זה מבצר הממוקם מספר ק"מ מהעיר. מקום מרשים והוא גם אתר מורשת אונסקו. אם אני כאן אז ראוי לבקר. מבול. ממש מבול יורד איך שאנחנו עוגנים. נו, כפרות. לא בא לי לבקר מקום פתוח במבול כזה, מה גם שעם כל הכבוד, לא היה בפוקוס הביקור. טוב, אמצא משהו לאכול ואקח מונית לשדה התעופה.

נראה לי שבמזג אוויר יפה לביקור באי יש פוטנציאל תיירותי מכובד. הייתי שב לשם אך לא בוער בעצמותי.

בואו נחזור בטיסה ונסיים את הטיול בסינט מארטן